גדרי כוונת פסוק ראשון בקריאת שמע, הלכות מינוי גבאי צדקה ואיסור שלטון יחיד
- - - לא מוגה! - - -
כבוד הרב, וגם למאזינים נוספים שאיתנו, שלום למאזין הנוסף, ערב טוב. ערב טוב למאזין שאיננו. שלום כאן למאזין? הלו. בבקשה. כן. הרב, יש לי שאלה בקשר להארכות קריאת שמע. רציתי לדעת מה המינימום שצריך, כתוב בשולחן ערוך שצריך לכוון את הפסוק הראשון של שמע ישראל. כן. אז רציתי לדעת מה המינימום שהכי הכי קולה שיש כוון את שמע ישראל השם לא כן השם אחד. אם הרב יכול להגיד בקיצור. קירוש המילים. ברוך השם, כולנו מבינים את העברית, ולכן כולנו חייבים לכוון. אם לגבי שאר התפילה, אדם שלא כיוון טוב בברכות קריאת שמע או בדברים אחרים בדיעבד, יצא ידי חובה, אבל כאן, בנושא קריאת שמע, בפסוק הראשון, הדבר חמור מאוד. מרן כתב לנו את ההלכה הזו, בסימן ס' סעיף ה'. מרן מדגיש שאם לא כיוון בפסוק הראשון, לא יצא ידי חובתו. הוא מכוון את פירוש המילים שמע ישראל, הבן ישראל, הקדוש ברוך הוא אלוקנו, הוא אחד. אדון הכל היה ויהיה? לא סמל. כשאומר את שם השם, חייב לכוון היה, הווה ויהיה אדון הכל. מרן כאן, בהלכות קריאת שמע, לא אמר את ההדגשה הזו, כשאומר שם שמים יכוון היה, הווה ויהיה אדון הכל, כי מרן סמך על מה שכתב למעלה בסימן ה'. שם מרן כתב, כשאדם אומר שם שמים שמא ויהיה ברכו, צריך לכוון היה, הווה ויהיה אדון הכל, הן בשם שמים הראשון של שמע ישראל והן בשם שמים השני. גם כשאומרת המילה אלוקנו יכוון תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם. כשאגיע למילה אחד יכוון שהקדוש ברוך הוא יחיד ומיוחד, מושל בשבעה רקעים והארץ, מושל בארבע רוחות. אנחנו מכוונים גם למסור את עצמנו על קידוש השם בארבע מיתות בדין, ועל פי הקבלה גם צריך לציין בכוונה, אנוכי השם אלוהיך אשר רציתיך מארץ מצרים. זהו למעשה המינימום בכוונה של הפסוק הראשון. מי שיכול, משתדל להיות מרוכז, להתאמץ, לכוון בכל. אבל, כמו שאמרנו כאן, אם לא כיוון, אם הראש שלו לא היה במקום אחר, חשב מחשבות אחרות ואמר את הפסוק הראשון, גם בידי עבד לא יצא, הן לגבי קריאת שמה ושחרית, והן לגבי קריאת שמה. אדון הכול, היה, מי היה, אני שוכח. אז אני אומר, זה השם. אחר כך, הווה. מי הווה זה השם? כל רגע אני מזכיר. יש לי איזו בעיה שאלוקנו גם תקיף על היכולת. אני אומר את זה, אבל זה לוקח לי זמן, וזה אני... אדרבה, תשתדל להזרז. הגאון חידה נותן לנו עצה שהזריזות בדברים האלה היא עוזרת לאדם להיות מרוכז. כשאדם עושה את הדברים האלה בעד שלטיים, מושך זמן, הזמן אליו, המחשבה מתפזק. אדרבה, תשתדל לזרז את המחשבה, ובעזרת השם, יהיה לך את הכוח לכוון תמיד. בעזרת השם, לקיים את המצווה כהילכת. אמן. וברוך השם, יש מחלוקת בפוסקים. אם מי שלא אמר, ברוך השם, בכוונה, אני יכול בגאווה לצאת לסמוך על הפוסקים שאומרים שמי שלא כיוון בברוך השם, להעביר אותו? רק בשעת הדחא הגדול, בר מינן, לא יבוא ולא יהיה אדם ש... אבל, ברוך השם, אין לנו הרבה דאגות. ברוך השם, אנחנו יושבים, לומדים תורה, איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו מבחינה רוחנית. אמן. ולכן צריך להשתדל גם כשאומר ברוך השם, גם את זה צריך לומר בכוונה, ובסך הכל עוד שלוש-ארבע שניות... לי לוקח 12 דקות. הכל רק פסוק קרובי, לפעמים לוקח לי הרבה זמן, אני משתדל, כמו שאמרתי, לזרז. כשאתה עושה את הדברים זריז, אם אתה עושה את זה בזריזות, תשתדל כמה שאפשר יותר מהר. הזריזות בדברים האלה יכולה להועיל, יכולה להיעקל מעליך. אמן. הרב יברך אותי שאני אקדיח, שילך לי מהר זאת השם, אמן. שתוכל לכוון טוב בתפילה, אמן, אמן. תודה רבה. ללמוד וללמד, לשמור ולכמל. תהיו למקוות. שלום לך, מאזין יקר, ומאזין נוסף. שלום, ערב טוב. שלום וברכה לכבוד הרב. רציתי קצת לברר איזו שאלה שנאמרה בערוץ בשבוע שעבר ולא היה מובן לנו. בעניין הדין-הטמנה בשבת, אם אדם ביום שבת בבוקר לוקח תקית של עורש, והוא היה כבר מבוטל כל צורכו, והוא טומן את זה בציר של החמים. מה עם זה? או שהוא לוקח איזשהו עוף גם כן, אם שהוא כבר רג בשל בגריל עם התקית הזו, הוא טומן אותו, וגם אם הוא חייב, גם אם הוא עשה חורים בתקית, שייכנס קצת מן הרוצף בפנים. מה היה הדין על שלושת המקרים האלה, כבוד הרב? לא היה מובן לנו בשבוע שבת. כיוון שהתקית הזו מחוררת, והוא רוצה להכניס את העוף כדי שיתחמם בתוך ציר האוכל, אין בעיה. כל מה שהערנו שיהיה אסור לעשות ביום שבת, כשהוא לוקח תמיכות ביום שבת, ומניח על ציר האוכל. זה מה שהדגשנו, שההטמנה ביום שבת, אפילו בדבר שלא מוציא חבל, גם כן הדבר הזה. אבל כאן, בדוגמה שהבאת, כשהוא לוקח מעיקרה הוא לוקח ניילון מחורר, שם בתוכו את העוף, אפילו אם הוא ירצה להכניס את העוף הזה לתוך ציר החמין ביום שבת, כיוון שהעוף הזה מבושל כל צורכו במאה אחוז, אין בישול אחר בישול ביבש, כמו שכתב לנו מרן, בסימן ש׳ יח׳ יוזן. טוב, אני מבין את מה לא, אבל אם אין חורים בשקית... אם אין חורים, יש בזה ויכוח בין הפוסקים. תראה, בספר תפילה למשה, גם בספרו על הלכות שבת, יש לו אותו הרב המחבר, רבי משה הלוי, יש לו שלושה כרכים מלאים וקדושים בהלכות שבת. הרב החמיר בדבר, הוא החשיב את השקית השלמה שיש בה חשש התמנה. זה מלא מים, בלך לא... אז אמרתי, העצה הפשוטה, אם אתה מחורר את זה, אני זוכר אין שום בעיה. אבל זה לא, זה לא יוצא, זה מתקלקל לפעמים את האוקיי. זאת אומרת, התקלקל שלא אוהבים אותו ככה, רק סתם עם איזה רוטף שהם רוצים. אז שישים את זה מהערב שבת, מה הבעיה? לא, זה ביום שבת, זה מתקלקל שהוא יותר מדי או משהו, לא יודע. אני אומר, אם אין בעיה, אבל זה לך, היה כל ה... זה בלך. תתחילה, שיניח את זה מערב שבת. אם הוא רוצה שזה לא יתערבב לו, אז יכול להניח את זה בתוך השקית מערב שבת. בזה יהיה אפשר לסמוך, תתחילה, על דברי מורנו חכם מנציון שהקל בדבר. חכם מנציון חלק על דברי תחילה למשה והקל בדבר. הוא אמר שהטמנה שייך כשכוונתו להטמין. אבל כאן הוא מתכוון שלא יתערבב לו החיטים עם העורף, ולכן הוא שם את זה בתוך השקית נייבו. זו הטענה של החכם. ולכן אם הוא שם את הכול מערב שבת, אין שום בעיה בדבר. אנחנו מאוד מודים לכם. תודה רבה. תודה גם לך, מאזין יקר. נזכיר לכם, מאזינים יקרים, הטלפון באולפן, בקידומת אפס-תיים, חמשת אלפים שש שש שש. שלום למאזין נוסף שאיתנו. ערב טוב. ערב טוב. ערב טוב. רציתי לשאול, רציתי לשאול בקשר ל... כן, בבקשה. עניין של ללמוד כל היום. אם זה... יש בית ספר ברור שרים, תשובה שלא ניתן תורה לאוכלי המן, שהוא אומר שזה רק ליחידים שבדורום. עניין של ללמוד כל היום, זה רק ליחידים. כן. כל אדם שיכול לזכות לקקרה של תורה, אדם שיכול לזכות אשרה, כתר תורה מונח בקרן זווית. כל הרוצה ליטול, יבוא וייטול. כך הקדים לנו הרמב״ן בתחילת הלכות תלמוד תורה. ולכן אדם שברוך השם הקדוש ברוך הוא חנן אותו, כישרון טוב, יש לו ברוך השם גם ספדנות, השבת ולעמוד בתורה. אשרי אדם כזה אשריו אשרי חלקו. ולכן תשאל את הרב שלך, הוא מכיר אותך טוב, הוא יודע אם יש לך את האפשרות מבחינה גשמית רוחנית לבצע את הדברים האלה. הלוואי ונזכה, כמו שאמרנו קודם, ללמוד ולדמד, לשמור ולעשות ולהתקיים. אמן, אשרי משם עלו בצורה. תודה לך מאזין יפח, שלום וערב טוב. מאזין נוסף, שלום ואלכם וערב טוב. ערב טוב. ערב טוב. רציתי לדעת משאבה חשמלית, משאבת מים חשמלית, להשתמש בה בשבת, אז נראה אם נמצאת במקום כמוך מהקו של הביוף. כך שבמידה ויש הצפה של מים, המים יכולים לחזור חזרה לכיור. מה שעושים זה עם משאבה שפועלת אוטומטית חשמלית במידה ויש יתר מים. השאלה היא אם דבר כזה מותר. לכאורה זה פסיק רשב, אפילו אם להגיד שזה בדרך גרמה או בכוח שני, אבל זה דניחה להם. אלא אם כן, אולי נאמר שזה גדר של מתעסק כיוון שאין לזה שום עניין בכל המהלך של המשאבה הזאת. הרוצים נוצה דחובה לבדי כל העלמה, עושים כך. הם מפעילים את המשאבה לשבת על ידי שעון שבת. נניח, יש להם שעון שמתכנתים אותו מערב שבת. בכל רבע שעה המשאבה עובדת דקה אחת או שתיים. ואז, בדרך הזו, בין אם המקום יתמלא, בין אם לא יתמלא, המשאבה תעמוד. בזה אתה פותר את הבעיה, אתה חומק מכל המחלוקות, לכל הפוסקים, לכל הדעות. דבר כזה מותר בלכתחילה. הבנתי. אם האדם הזה לא תכנת את השעון, לא הכין שעון כזה, אז יצטרך להסתמך על כל מיני קולות, כמו שאמרת. האם זה נקרא דבר שאין מתכוון בשעה שהוא נוטל ידיים או שוטף את הכלים? האם זה נקרא דבר שאין מתכוון, פסיק רשת, זה לא אכפת ליה ודה רבנן, או לא, או שיש כאן איזו בעיה אחרת? חלק מהמשאבות החדישות יש בהן גם מחשב. הן ממחשבות. כשיש בהן גם את המחשב, הבעיה היא אולי יש כאן מכה בפטיש. כשהאלקטרוניקה שבו נותנת את הפיקוד, את ההוראה, להתחיל לשאוב, להתחיל לעבוד, אז אולי יש כאן מכה בפטיש. אז יש כאן בעיה כפולה. ולכן ההיתר הוא לא כל כך חלק. לאבא יש תשובה ארוכה בנושא פסיק רשת בדה רבנן, באבי עומר חלק ד', סימן ל״ד. התשובה הארוכה ביותר שיש בכל ספרי אבי עומר זו התשובה הזו. שם אומנם הכותרת היא לגבי דוד שמש בשבת, אבל למעשה עיקר הנושא שם, פסיק רשת, דניחלה, דלא ניחלה, זו למעשה התשובה הארוכה שם, ושם אבא מביא את מאות הפוסקים שדנו בנושא הזה בכל מיני דוגמאות. וכאן, כמו שאתה אמרת, זה נקרא פסיק רשת דניחלה, הוא מעוניין שהמשאבה הזו תשאב את המים החוצה. ולכן ההיתר לא חלק ב-100%, ובפרט שיש הרבה פוסקים שהבינו בדעת מרן שמרן אוסר בפסיק רשת אפילו בדרבנן. קל וחומר, אם כאן אנחנו נוגעים בנושא של המשאבה הממוחשבת שיש בה גם אולי מכה בפטיש. הראיה מדברי מרן היא, הגמרא במסכת שבת בדף קמ״א, הגמרא אומרת אסור לאדם שטבל בנהר או בים לצאת מיד עם המים שעל גופו, כי הוא מטלטל את המים האלה ארבעה עמות בכרמלית, אלא יצטרך לעמוד שמה, להישאר עומד עד שהמים יתייבשו, ואחר כך יצא מהנהר. את דברי הגמרא הללו העתיק מרן בהלכות שבת סימן שכ״ו סעיף ז', ושם הראיה הים או הנהר הוא רק איסור דה רבנן, כרמלית. זאת ועוד, הוא לא מרים את המים בידו, אלא טיפת המים נמצאת על האוזן, על הראש. זה נקרא טלטול ושינוי. זאת ועוד, הוא לא צריך את המים האלה, זו מלאכה שאינה צריכה לגופה. אתה רואה שפסיק ראשי דלא ניחלה בטלבת דה רבנן, אפילו אחי מרן החמיר. אמנם הגאון רבי יצחק אלחנן דוחה ואומר שיש הבדל בזה בין קיץ לחורף. יכול להיות שבחורף אני לא רוצה, אבל בקיץ אדם נהנה מהמים האלה, זה נקרא פסיק ראשי דה ניחלה. אבל אם זה יהיה לא ניחלה לעולם, יהיה צעד להתיר. אבל מרן לא חילק. הגמרא ומרן והפוסקים האחרים לא מצאנו חילוק בין קיץ לחורף. אף אחד לא חילק את החילוק הזה, כך שהדבר לא ברור, ויש הרבה פוסקים, כמו שאמרתי, שהבינו גם ממקומות אחרים בדעת מרן, שפסיק ראשי בדה רבנן להחמיר. גם המקילים הסבירו ואמרו שהמדובר הוא פסיק ראשי דה לא ניחלה, אבל בפסיק ראשי דה ניחלה הדבר, כמו שאמרתי, חמור יותר. הבנתי. תראה גם בספר אור לציון חלק א', של מורנו חכם מן ציון, גם הוא נוגע בנושא הזה. זה כאשר ראיתי את התשובה הזאת. לא זכינו שיקליטו את החכם בהרבה קלטות, אבל דווקא בנושא הזה יש קלטת מלפני 30 שנה. כשהאבא נסע פעם ראשונה לאמריקה לפני 30 שנה, אז ביקשנו ממורנו חכם מן ציון שהוא ילמד במקום האבא ביזדים. ואז הוא דיבר במוצאי שבת על הנושא הזה, על פסיק ראשי בית דה רבנן, ואותם הדברים, התורה שבעל פה, נכתב גם באור לציון חלק א'. ייזכר על טוב ייבדל החיים, ידידנו הרב ירחי, הוא שלקח את הקלטת וכתב, תמלל את הקלטת, הראה את הדברים לחכם מן ציון, והחכם ניסח לו את זה בניסוח הסופי שלו. שם אתה רואה את סבך ההלכה הזו בנושא של פסיק ראשי בית דה רבנן. ואם אני יכול לפתור את הבעיה פעם אחת לתמיד על ידי שעון, אז למה לא לעקוף את כל המחלוקת על ידי שעון של 30 שקל? היום, ברוך השם, יש שעונים מצוינים, זולים מאוד. גם ב-30 שקל אתה יכול להשיג שעון כזה. ובתכנות של השעון הזה אתה פותר את הבעיה לצאת ידי חובה למהדרין מלמהדרין. כי יש שהבינו בדעת מרן בסימן שטז שכשאני יכול להחמיר בקלות, אז מרן מודה שחייבים להשתדל להחמיר גם בפסיק רשבי דרבנן. שם הדוגמה, כשיש זבובים בתוך התיבה, האם מותר לי לסגור את התיבה או לא? בבית יוסף, מרן, כשדן בנושא הזה, החמיר. מרן אמר, לא מצאנו מי שיחלוק על דברי בעל התרומה, ולכן מרן החמיר. בשולחן ערוך מרן השמיט את זה, והשאלה למה? האם בגלל שלא קדמו את זה עריף הרמב״ם ולעולם דעת מרן להחמיר, או בגלל שמרן חזר בו, כמו שאמר הגאון רבי יצחק הררי בספרו הזוכר ליצחק? אז יש שיבינו שגם ממקומות אחרים בשעת הדחק אנחנו מקימים בפסיק רשי בידי רבנן, אבל כאן בקלות רבה אני יכול להפריח, להעיף את הסגורים, ואחר כך לסגור את התיבה, ולכן משום זה כאן מרן החמיר. אם נלך לפי המונח הזה, אז פה יש לי פתרון אחד לכל החיים על ידי השעון הזה, אז למה שלא נעשה את הדבר הזה בקלות רבה, בפרט שכאן, כמו שאמרתי, זה לא רק הפעלת זרם של המשאבה. היום כמעט בכל מכשיר חשמלי, בכל המכשירים החדישים משנת 2000 והלאה, כמעט בכולם יש היום איזה מחשבון, ולכן כשאני בא ומפעיל את המחשב והמשאבה, אני מסתבך. ולכן נמלצנו מאוד. מה החומה שלך? מה החומה של מחשבון? מה תוספת? חכם אנציון נוקט כשיש לך במחשב מלאכת מכה בפטיש. אני מפעיל. אז יש כאן, חוץ מהבעיה של מוליד את הזרם, יש גם מכה בפטיש. אז למה לנו לבוא ולהסתבך כשאני בא ושוטף כלים? אני יודע שכשאני שוטף כלים אני פותח הרבה מים, ובוודאי זה ימלא את המאגר והמשאבה תתחיל לעבוד. זה לא דבר שהוא ספק שקול שאולי לא, אלא כשאני מתחיל לשטוף כלים, זה קרוב לוודאי. באים כל בני הבית, כולם באים ליטול ידיים. יש בן פורת יוסף, טרסר נפשות, שוב נותנים כולם את הידיים בשפע, וכאן זה כבר מתקרב מאוד. הנושא של פסיק ראשי, איך ההגדרה, גם זה דבר ששנוי במחלוקת הראשונים. תראה את הראשונים במסכת שבת בדף כט, שמה לגבי גרירת ספסל כבד. דבר שאני מתכוון, ולכן, גוער אדם איתה כיסא וספסל, ובלבד שזה לא יהיה פסיק ראשי שיהיה חריץ. השאלה באיזה ספסל מדובר, קטן? גדול? יש שני גרסאות בראשונים שם. תראה תשובה ארוכה בנושא הזה יביע עומר חלק ד' סימן ל״ז. וגם זה, כמו שאמרתי, אם אנחנו מתקרבים על פי רוב, רובה דרובה, 75% שזה כן יקרה, הרבה מהפוסקים, דימו את זה למה שכתוב בשבת קכ שאסור לאדם לפתוח ולסגור את הדלת כדרכו מול הנר, שלא יבוא חלילה לידי איסור מכבה. אז כמו ששם, אולי גם פה. ולכן המלצנו מאוד לעשות את השעון הזה. זה יהיה פתרון יסודי, אליבא דקולא עלמא. יש מקום לדמות את זה למתעסק? כמו נכנס לדלת שיש שם מזגן באותו חדר שאין לו איזשהו מניין? כאן זה יותר חמור. כאן זה יותר חמור כי כאן אני מעוניין שלא תהיה הצפה. כמו שתיארת, שהכיור שלו עלול להיות מוצף בכל הפסולת, בכל... למרות שאני בכלל לא חושב על זה בשעה שאני פותח את זה. כל מי שיודע, אז הוא כן חושב על זה. אולי אם אני אורח שלא יודע בכלל שיש לך משאבה כזו, אולי לי ייחשב הדבר כמתעסק. אבל בעל הבית ובני ביתו שיודעים שיש משאבה כזו, אז הם יודעים בשעה שהם פותחים את המים שאולי בעוד דקה או אולי כעת המשאבה תתחיל לעבוד. הם יודעים את זה. אצלהם זה לא יקרה, הדבר בגדר מתעסק. ולכן קשה לנו מאוד למצוא צדדים ברווח להתיר. ההיתר הוא כאן, כמו שאמרתי, הוא דחוק, ולכן עדיף יותר לעשות את ההיתה שאמרנו על ידי רשעון שקע. טוב, יישר כוח גדול מאוד, זה מתנדב. כבוד הרב, תודה רבה. תודה גם לך, מאזין יקר. שלום וערב טוב. שלום למאזין נוסף. שלום, ערב דב. שלום. שמענו בשם כבוד הרב לגבי חשמל בשבת. כיום יש יותר בעיה לסמוך על נרנחה, נרנמה לבתי חולים. אז השאלה היא, האם יש הפסקת חשמל בבית פרטי ברחוב מסוים? אז אפשר לסמוך על, זאת אומרת, ביודעים שיש בית אבות או דבר מסוים שאפשר לסמוך עליו, שאולי יש שם חולים סיעודיים, או לחלופין, במקום שאין בית אבות וסומכים מן הסתם שאולי יש אדם זקן או שצריך את זה, ואז ממילא זה יהיה נר לאחד לרימה. הגמרא במסכת בבא קמא בדף ע״א, גם בכתובות ט״ו, בכמה מקומות הגמרא מביאה לנו את הקנס של חכמים, שאם חיללו שבת, אסור לנו ליהנות ממה שיהודי חילל שבת. וכאן, לצערנו, יש אלפי יהודים שעובדים בחברת החשמל. יש חמישה תחנות כוח בארץ, יש לנו בחיפה, חדרה, תל-אביב, תחנת ריידינג, וכן באשדוד ואשקלון. לצערנו, בכל התחנות האלה עובדים ביום שבת. ולא רק שם, גם בתחנות החלוקה של החשמל, תחנות הממוסר, גם שם, לצערנו, יש יהודים שעובדים. ביקרנו שם בכל אותם המקומות, והעובדים שם, מהנדסי החשמל, שתיארו לנו את הכול, הסבירו את הכול בצורה מפורטת, וברור כשמש בצהריים, שלצערנו עובדים שם, אין שם מערכת אוטומטית כמו שהיינו רוצים שיהיה, אלא הם מחללים את השבת כמעשיהם בחול, ובפרט בשעות הבוקר. ב-6 בבוקר מגיעים הפועלים שם, והם חייבים להתחיל עוד פעם להכין את הפחם לגריסה. הרי תחנות הכוח בחדרה ואשקלון עובדות על פחם, והבולדוזר הוא שמוליך את אותם גרירי החשמל, את גרירי הפחם, את כל אותם אבני הפחם, מעביר אותם לגריסה, והפחם הזה אחר כך עובר להצתה אחרי התחינה, ויש שם מאות פועלים שעובדים גם בשבתות. אם היה הכול אוטומט, בשביל מה הם היו צריכים את מאות הפועלים האלה? הם הודו, הם אמרו לנו את כל הדברים בהרתל. לצערנו, לא כולם הודו ולא כולם אמרו את הדברים בצורה נכונה. היו רבנים מסוימים שהלכו לשם, ולהם הם שיקרו. הם אמרו דברים שהם ממש שקר. אמרו להם, הכול אוטומט, אין שום חילולי שבת. כבר לפני 60 שנה הם התחילו בשקרים האלה, והיו חלק מהרבנים התמימים שהאמינו לדברים. היינו כאן בירושלים בתחנת הממסר וביקרנו שם וידידנו יעקב חבושה אחד מהעובדים הבכירים שם, יהודי ראשמיים הוא תיאר לנו את מה שקורה וידענו בוודאות שגם שם בתחנה מחללים את השבת אבל כשפגשנו את הוד מעלת הסמנכ״ל הסמנכ״ל פתח את הפה ואמר הכל עוטומט איך אתם מחמירים על עם ישראל? ואז פירטנו לו, אמרנו לו, את כל מה שהם עושים גם בשבת ואז הוא הודה שעלינו אי אפשר לעבוד, אנחנו יודעים מה זה חשמל הוא הודה ולא בו שלצערנו הם כן מחללים את השבת. חבל שאנשים תמימים לא רק שהאמינו, קיימו בעצמם ותהיה אמין לכל דבר, אלא גם כתבו בספר את הדברים האלה שהחשמל היום הכל עוטומט, אין שום חילולי שבת. אוי לאותה בושה, האם אנשים כאלה, תמימים כאלה, הם יכולים להאיר את עינינו בהלכה? אנשים כאלה צריכים היו להתבייש בכלל לפסוק את ההלכה הזו, קל וחומר לא לכתוב את הדברים האלה על ספר. נו, והוא רחום לכפר עוון. אבל לענייננו, יש היום לצערנו חולים שיש בהם סכנה, ולא כולם מרוכזים בבתי חולים. לדוגמה, יש הרבה אנשים שסובלים מבעיות קשות בנשימה. יש למעלה מ-3% מהאוכלוסייה שסובלים מבעיות כאלה. זאת אומרת, מכל 30 וכמה בני אדם יש אחד כזה שאולי יקבל התקף אסתמה או התקף כיוצא בו ויזדקק לאותה אספקת החשמל הוא צריך חמצן, והחמצן הזה עובד על החשמל. אם היה לו בבית גנרטור שיספק לו במקום חברת החשמל, היה טוב, אבל אין לכל אותם האנשים את הגנרטור. כך גם לגבי חולי כליות. יש הרבה אנשים שהכליה שלהם אינה עובדת טוב, הם צריכים, זקוקים לדיאליזה, ולפעמים ההתקף בא לו ביום שבת, והוא חייב להפעיל את מכונת הדיאליזה לדינם כחולים שיש בהם סכנה. ובזה יש מהפוסקים שרצו לנקוט להקל בדבר בצירוף אותם החולים. הנושא, מה שהוזכר בגמרא וכן בתלמוד ירושלמי, לא הוזכר על החשמל שאז בזמנם הוא לא היה עדיין, אלא הדוגמה של הגמרא והפוסקים היא נפל תינוק לנהר. והדייג מיד פרס את הרשת כדי להציל את אותו התינוק. אבל בד בבד הוא אומר, אני רוצה גם לדוג את התינוק וגם לקחת עם זה דגים. כשהוא מתכוון לשני הדברים האלה גם וגם. האם יש איסור? או שנאמר, כיוון שיש כאן פיקוח נפש, שיהיה מותר. יש בזה מחלוקת בין הרן לבין המאירי. כמו בכל מקום, גם פה אנחנו תמיד הולכים לפי שלושה עמודי הוראה. והמשנה ברורה בשער הציון בסימן שכח בסעיף קטן יז, כשהוא דן בהלכה הזו, הוא אומר בדעת עריף הראש והרמב״ם, שאסור לו לכוון לשני הדברים גם יחד. אם כך, כשאותו פועל בחברת החשמל, אומנם הוא מתכוון גם לחולים שיש בהם סכנה, אלה שיש להם בעיות עם הנשימה או דיאליזה, אבל הוא מתכוון גם אלינו, גם אנחנו משלמים לו את חשבון החשמל. ולכן יש כאן בעיה, ההיתר הוא לא כל כך חלק. ולכן, בלכתחילה אדם שיכול בקלות רבה להתחבר עם איזה גנרטור שכונתי, היום ברוב האזורים החרדיים בארץ יש ברוך השם גנרטור שכונתי. אם יכול בקלות רבה להתחבר לשם, הנה מתום. אבל אם לאו, שעת הדחק, אנחנו כן סומכים על דברי המקלים בדבר. אפשר גם להגיש לזה טרי דה רבנן, לא? איך זה טרי דה רבנן? גם מעשה שבת זה דה רבנן, וגם הריב הראש והרמב״ם, זה לא דאורייתא, זה דה רבנן. בסדר, אבל מי דה רבנן מה? כן יהיה איפה. אז מה נפקא מינה? איך אתה מגדיר את הדה רבנן הזה? במציאות יש עדיין למחש מהבעל, ואם אדם יכול בקלות רבה להימנע מזה, עדיף. הרי הגנרטור עובד אוטומט, ואילו שם, כשאני משתמש, אני צורך את החשמל, אני מעביד אותם, אני גורם להם שהם יעבדו. יש בארץ 30% שומרי שבת, נכון? אם היינו כולנו מחרימים אותם בשבת והיינו משתמשים רק בגנרטורים, מה התוצאה הייתה? במקום שיש נניח 3,000 פועלים, היו באים לעבוד רק 2,000. היינו חוסכים לאלף מהם את החילולי שבת. אתה משלם להם עבור החשבון חשמל גם על מה שאתה צורך בשבת, והרי יד פועל כיד בעל הבית. האם זה מהודר? אתה יושב ושר תמירות שבת, ובאותה השעה יש יהודים שעובדים בשבילך. זה טוב? ולכן, אדם שיכול להימנע, לא להשתמש בפלטה חשמלית, אלא להניח את הנחושתן על הגז מערב שבת, ולהשתמש רק בגז, זה הרבה יותר טוב. כך אנחנו רגילים, כך אנחנו עושים, והחמין, ברוך השם, יוצא טעים מאוד וכשר מאוד, זה ההידור מלכתחילה. כך היה ראוי לנהוג ולעשות. אבל כמו שאמרנו, שעתא דחא כשנא, כשאין ברירה, אז אנחנו כן סומכים על דברי המקילים. יש לנו כאן ספק ספקה בהלכה זו. יש מחלוקת לגבי דין מבטל איסור שאני לא מעוניין בביטול. מחלוקת בין הריבש למהרשל. אז גם פה אני לא מעוניין שהם יעשו את החילול שבת, ולכן יש שמצרפים גם את זה להלכה כאן, שבשעת הדחק כן יהיה מותר ליהנות מאותו מאור חשמל. גם אם זה נעשה בשבת אחרי הפסקת חשמל? שוב, תלוי באיזה מקום נפסק החשמל. בואו ונאמר שנפסק בבית, בבניין שלי. ואני מכיר את כל דיירי הבניין, אני יודע שברוך השם, בבניין הזה כולם בריאים. אין אף אחד חולה דיאליזה ולא אנשים שחולים בקצרת בקוצר נשימה. אז בבית כזה, אם הם יבואו לתקן, כאן יהיה אסור, צריך יהיה לקנוס. אבל כשמדובר הוא על שכונה שלמה, אז בוודאי שבשכונה שלמה יש ילדים שיש להם ברונכית או דברים אחרים, או אנשים מבוגרים שיש להם את הבעיות האלה. מן הסתם שבשכונה זה בגדר פיקוח נפש. ולכן אי אפשר להשאיר שכונה שלמה שבת שלמה ללא חשמל. ולכן, אם רואים אותם, שהם באים לתקן, אסור להפריע להם. אי אפשר לצעוק עליהם שבס. כמו שאתה לא צועק על האמבולנס, אתה לא צועק עליו. גם פה, שכונה שלמה, כמו שאמרתי, יש למעלה משלושה אחוז מהאוכלוסייה שחולים במחלות בדרכי הנשימה. ואף אחד לא יכול לדעת מתי ההתקף הזה יבוא. האם כשיבוא ההתקף לך תזעיק אותם כשיבוא לתקן? עד שתביא אותם, האדם הזה יכול ללכת לעולמו, להיחנק. כך גם לגבי בעיות אחרות. פעם החשמל היה רק להעיר. היום יש הרבה מכשירים, מכשירים רפואיים, שעובדים על החשמל. גילים בהם הרבה נפשות, ולכן ההיתר של פיקוח נפש שפעם היה מצומצם יותר לבתי חולים, היום למעשה הוא קיים גם בבתים. ולכן אין ספק שההיתר הוא כן קיים, אלא כמו שתיארתי, ההיתר הוא לא חלק, כי אנחנו תמיד הולכים לפי הריף הראש והרמב״ם. ולכן לדידן יש בעיה בדבר, ואם יש לך בשכונה גנרטור שאתה יכול בקלות רבה להתחבר אליו, עדיף שתשלם כמה שקלים, תתחבר אליו, המחמיר תבוא עליו ברכה. החזון איש הביא משל על אלה שהם מקלים בדבר בלכתחילה. הוא אומר, למה הדבר דומה? חלילה וחס קרה אסון וספר תורה נשרף כעת. בא איזה אדם ושואל, האם מותר לי כעת להדליק סיגריה מהספר תורה שנשרף? תראה לי ראייה, איפה כתוב בגמרא שאסור? לשואל כזה אני אתן שתי סצירות ואני אעיף אותו. במקום לקרוע ולבכות ולהתאבל על ספר תורה שנשרף, האדם הזה חושב אם מותר להדליק סיגריה מזה. והנמשל, הם שורפים את השבת בחילולי שבת שלהם, ואנחנו נבוא ונהנה ליהנות מהחיים, לאכול את החמין שלנו על הפלטה הזו? איך אפשר מלכתחילה לעשות דבר שכזה? רק אדם, קל דעת, שליבו לא כואב מאותם החילולי שבת, ינהג ויעשה כן. ולכן אמרנו את הנמשל, שאם יש לך את האפשרות, את היכולת, להתחבר לגנרטור, תבוא עליך ברכה. והרי שמירת השבת היא דבר ערך שתלוי בו גם גאולת ביעת מלך המשיח. הגמרא אומרת בשבת תקופת ח' עם ישראל ישמרו שתי שבתות כהלכתן, בעזרת השם יבוא מלך המשיח ויגאל אותנו גאולת עולם. אמן. אולי ניתן אפשרות למאזינים שממתינים כבר הרבה זמן. אנחנו מודים לך מאזין יקר בשלב הזה. תודה ויישר כוח. שלום למאזין נוסף שאיתנו. ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב. אחרון אחרון חביב. לא, יש כמנו אחד, הרב. יש עוד, טוב, בסדר, נועלש. חיכינו הרבה לשמוע את הרענד. רציתי לשאול שאלה לגבי מרנד, שכתב שיש פירות שברכותיהן שונות, יש עץ ואדמה. אז מרנד אמר שפה אין את הדין של הקדימה ויכול להקדים איזה שהוא רוצה, ובאיש אומרים, אמרנו שיקדים את החביב. השאלה היא, שבדרך כלל זה קורה גם באזכרות, שמנהג העולם כולם לברך עץ ואחר כך אדמה, ועל כף החיים כבר יישב את המנהג והביא כמה טעמים. השאלה אם יש אדמה שהוא חביב ועץ שהוא לא חביב, והאדם רוצה אבל לאכול משניהם. השאלה מה יעשה פה, כמנהג כל העם שנוהגים קודם כל להקדים עץ ואדמה, או להקדים את האדמה ואז הוא ייראה טימהוני, כולם יגידו, העץ, העץ קודם, הגעה אש. ובפרט שהרמב״ם כתב, שפסק, שחביב עדיף. מה הרב אומר? כן. הדברים הוזכרו במשנה במסכת ברכות מ', ומרן מסכם לנו את כל הנושא הזה באורח חיים, סימן ר' יא', והסיכום שאמרת, מגע אש, הוא התמצית של הדברים. אבל הרי כל זה דווקא אליבא דה מרן, כשברכותיהם שוות. אבל אם אין ברכותיהם שוות, ממילא אין את הנושא של עדיפות שבעת המינים או עדיפות של עץ ואדמה וכו'. ולכן, כאן, במקרה הזה, אם באמת חביב עליו, אז עדיף יותר להקדים את בורא פרי האדמה. ואם ישאלו אותו, יסביר להם את ההלכה? מותר לפתוח סימן ר' יא' ולקרוא להם את סעיף ב', לקרוא להם את הדברים, ולהגיד להם, כיוון שחביב עליי בורא פרי האדמה, לכן הקדמתי אותו. לא, אבל כפחיים כתב שגם אפילו שהחביב מעדיף באדמה, הוא יקדים במים. נכון, יש אפשרות, נכון. יש אפשרות גם כך. אבל אם הוא רוצה לעשות ולכתחילה להדגיש את ההלכה של חביב, אין ספק שהוא רשאי לנהוג ולעשות כן. מה הרב ממליץ לעקוף? אני מקדים את האדמה במקרה הזה. תודה, כבוד הרב. תודה גם לך, מאזין יקר. המאזין האחרון, חביב, שלום, ערב טוב. שלום. בבקשה. כבוד הרב, יש לי קריים של חשמל ואני רוצה לשים את המרק ביום שישי ולהפעיל אותו לחשמל. ביום שבת בשעה 1300 החשמל נדלק, מחמם לי את המרק. מה אומר הרב? שעת הדחק מותר. טוב, עכשיו עוד דבר. קרפלח, מה מברכים עליה? קרפלח זה בצק, שמים אותו במים רותחים ומלאים אותו בבשר, ואחרי שמרימים אותו מהמים רותחים, מתאגנים אותו. קרפלח של אסכנזים. מזונות ועל המחיה. טוב, כל טוב, לילה טוב. שלום, שלום למאזין היקר. אז עם זאת אנחנו מסיימים, כבוד הרב? כן. דברי סיכום וברכה, בבקשה. התחלנו בהנחות צדקה. נסיים בהלכות צדקה. הרמב״ם ומרן בסימן רנ״ו מדגישים לנו. תעודת זהות הרוחנית, האופי של עם ישראל הם ביישנים, רחמנים, גומלי חסדים. אנחנו רגילים כולנו להשתדל לעזור לזולת, ובפרט לעניים, וגולת הכותרת היא מצוות הצדקה שהקדוש ברוך הוא ציווה אותנו. ולכן, בכל קהילה, בכל מקום שיש יהודים, הדבר הראשון שצריכים לעשות, יש לך בית כנסת, יש לך גבאים, מיד תמנה גם גבאי צדקה שייאספו כדי שיחלקו לאותם העניים המסכנים. ועל זה מסיים הרמה, כשבאים לבחור גבאי צדקה צריכים לבחור אנשים ישרים ונאמנים, אנשים שבקיאים בהלכות צדקה, אנשים שיבצעו את כל הדברים האלה להלכה ולמעשה. בגביית הצדקה מספיק שיגבו שניים, אבל בחלוקתה, מרן בסימן רנ״ו סעיף ג', מרן מדגיש, החלוקה צריכה להיות דווקא על ידי שלושה. כך גם רצוי שבכל בית כנסת שלא יהיה גבאי אחד דיקטטור שיעשה מה שליבו חפץ, אלא ראוי בלכתחילה שיהיו שמה שלושה, כמו מושב בית דין, אל תהיה דן יחידי שאין דן יחידי אלא הוא, הקדוש ברוך הוא. אנחנו משתדלים תמיד ללכת לפני בית דין, בדיני ממונות, לשאול, ועל פי מה שהבית דין פוסק אנחנו נוהגים ועושים, כך גם גבאי צדקה הם כאין דיינים בדיני ממונות. הם צריכים להחליט למי כן לתת ולמי לא. ואם כן לתת, כמה לזה וכמה לזה. והדברים האלה הרבה פעמים לא כל כך חלקים. ולכן מן הראוי בלכתחילה להשתדל שיהיו לנו לפחות שלושה שיחלקו את ממון הצדקה, ואז זו תשועה ברוב יועץ. כשאחד חושב דבר מסוים ואולי הוא טועה, אבל חברו יתקן אותו. ואז צורת נתינת הצדקה תהיה תואמת את ההלכה. שלושתם, ברוך השם, למדו הלכות צדקה, יודעים ועושים, ומן השמים יסייעו בעדם, שיהיה להם סיעתא דשמיא בדבר. ובזכות מצוות הצדקה יקוים בנו דברי הנביא שמרו משפט ועשו צדקה, כי קרובה ישועתי לבוא, וצדקתי להיגלות במהרה בימינו. אמן ואמן. אמן ואמן.