איסור קבלת צדקה מגויים, כשרות וויסקי בחביות יין נסך ודיני חוט ציצית שנקרע

 - - - לא מוגה! - - -

שלום וברכה לכל ידידי ואהובי באולפן ולכל המאזינים. הערב נאמר את דברי ההלכה ממה שכתב לנו מרן בהלכות צדקה ביורי דעה סימן רנד. מרן שם מדבר, מתייחס למה שלמדנו באהבה בתרה בדף י'. הגברה שם אומרת, אסור לקבל צדקה מהגויים. זו הסיבה. הגמרא מביאה לנו את הפסוק, בבוש קצירה תישברנה. כשאני רוצה לייבש את העץ כדי שאוכל לגדע אותו, עץ שהוא לח, חזק, קשה מאוד לנסר אותו. יום שלם אתה צריך לעבוד כדי לגדע את העץ. אבל אם הוא יבש, העסק הולך קל מאוד, תוך שעה-שעתיים אתה מנסר את הכול. אדם שרוצה לגדע את העץ, מה הוא עושה? הוא דואג שנתיים-שלוש קודם לייבש אותו. כך גם לגבי מצוות הצדקה. הרי אומות העולם שולטים עלינו יותר מאלפיים שנה, ולצערנו עם ישראל ממשיך לחיות בצער, יגון ואנחה. אבל הדבר תלוי לא רק בהם, אלא גם בנו. הקדוש ברוך הוא משלם להם, לאותם האויבים, לאותם הגויים, ומשלם להם בעולם הזה, ומשלם לשונאיו ואת פניו להעבידו. כשהם עושים איזה מצווה, הצדקה וכיוצא בזה, ממילא הם מאריכים ימים את השלטון שלהם. אם אנחנו לא נזכה אותם במצוות הצדקה, ממילא לברוש קצירה תישבר נא, ואז יבוא מיד המשיח. אלה הדברים שהגמרא מלמדת אותנו, וכך פסק מראה שבלכתחילה אסור לנו לקבל מהם צדקה. אלא שכל זה כשהגוי נותן את הצדקה לשם שמים. אבל אם הוא לא נותן לשם שמים, אלא נותן את זה לשם כבוד או אינטרסים אחרים, בזה אין בעיה. כך כותב בשאלות ותשובות חסד לאברהם בסימן נח. אמנם למדנו בפסחים ח' אדם שומר סלע זו לצדקה על מנת שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור. זה נאמר אך ורק ביהודי, כשהוא משלב את שני הדברים. אבל מה שאין כן לגבי גוי, בזה לא שייך הדבר. היום בזמן הזה רוב רובם של הגויים הם לא יודעים מה זה צדקה לשם שמים. אצליהם אין מושג מתן בסתר. אלא כל כוונתם או לכבוד או לאינטרסים אחרים. ולכן כשהם נותנים לנו את זה לשם מטרה אחרת, אינטרסים אחרים, בוודאי שהדבר מותר בלכתחילה, אנחנו רשאים לקבל מהם. לפעמים יש להם אינטרס של בחירות, הם רוצים שהיהודים שם יצביעו להם, ולכן הם באים, נראים כאילו תורמים. אבל זה למעשה בסך הכול עסק רגיל, עסק פשוט. ולכן אין בעיה בדבר, בזה אנחנו רשאים לקבל מהם. אלא רק כשהם מתכוונים לשם שמים, בזה יש לנו בעיה. הגאון רבי אברהם הלוי בספרו הגינת ורדים, הוא דן לגבי רשע. והוא משלב את שני הדברים יחד, הוא אומר, יהודי רשע מחלל שבת בפרסייה דינו כגוי, ממילא גם בו שייך מבוש קצירה תישברנה. גם הרמה, בעברי דעה כאן אצלנו, בסימן רנד סוף סעיף א', הוא כותב לנו גם כן את ההלכה האמורה. הניסוח של הרמה כותב לגבי מומר. יהודי מומר, אסור לקבל ממנו צדקה, או אנחנו צריכים תרומה לבית הכנסת, אל תקבל ממנו את התרומה. ושוב הדבר מתחיל ממה שאמרה לנו התורה לעניין הקורבנות. בחומש ויקרא, פרשת ויקרא, התורה אמרה, אדם כי יקריב מכם. ודרשו בחולין דף ה' מכם ולא כולכם. ולכן המומר פסול להביא קורבן. כך גם בקורבן פסח. וכל בן נכר לא יאכל בו. מי זה הבן נכר שהתנכרו מעשיו לאבינו שבשמיים? ולכן אסור לקבל ממנו שיביא את הקורבן פסח. את הדברים האלה גם העתיק מרן בבית יוסף באורח חיים סימן קנד בשם מצאתי כתוב. כך כתבו להלכה בספר שבילי דוד, הצדה חמד באסיפת דינים, סוף מערכת בית הכנסת. העתיק אותם גם כף החיים באורח חיים סימן קנב, סג קפ ז. תראו גם בחוברת בית אהרן וישראל בתשנ״ו שנת בדף ה. אבל יש הרבה פוסקים שחלקו בזה על דברי הרמב״ם. המביט רבנו יוסף טירני היה יחד עם מרן בבית הדין בצפת לפני 450 שנה. הוא כותב שמותר לקבל מיהודי רשע. העתיק אותה להלכה השח בסעיף קטן ה. וכך נשמע גם את דברי הרמב״ם בהלכות מתנות עניים, פרק ח' הלכה ח' את הדברים האלה אנחנו לומדים גם מדברי מרן בשולחן העורך יורד דעה בסימן רנט סעיף ד. וכן, כך פסקו להלכה גם החתם סופר בחידושיו לביבה בתרא דף ח', כך כותב תשורת שי בחלק א', סימן טו, צדקה ומשפט בעמוד קצז, ועוד. זאת ועוד יש הבדל בין רשע לרשע. יש הרבה מהרשעים בזמן הזה, שאולי הם שטופים בתאוות, אבל האמונה לא נכרתה ממחשבתם מפיהם. אולם הם מחללי שבת, לצערנו, אבל הם מאמינים בהשם, מאמינים במעשה בראשית. והרי ידוע מה שכתב הבניין ציון, הוא אומר בדעת רשי בחודין ה', שכל אדם שמחלל שבת בפרסייה זה לא כגוי, משום שהוא כופר לא מאמין במעשה בראשית. עובד אם האדם הזה כן מאמין במעשה בראשית, הוא כן נחשב כיהודי, אף על פי שחטא ישראלו. דברים אלה כתבו להלכה גם המהרשם רב חיים עוזר בספרו אחי עזר, הגאון רבי יצחק שמלקיס בספרו בית יצחק. אמנם, המלחץ אלעזר חולק על זה. המלחץ אלעזר סובר, מה אכפת לי, מה הוא חושב? ואנחנו מסתכלים מה הוא עושה. זה כיוון שהאדם הזה רשע מרושע, חלל שבת, לכן דינו כגוי. אז אם שם הוא אמר את הדברים, ממלח גם פה, על איבד הרמה, אולי יהיה צעד להחמיר בדבר שלא לקבל ממנו תרומה. אבל כיוון שהזכרנו קודם את דברי המביט שהטיל כאן בהדיה, אפילו במומר, יכולים ל... לצרף את הדברים לסניף לספק ספקה כדי להתיר לקבל תרומות מאותם האנשים. לפעמים הם באים בשבתות או ימים נוראים ותורמים איזה סכום, 101 שקל או משהו אחר, אין איסור מעיקר הדין, יכולים לקבל מהם. מי מהם אנחנו יכולים לקבל? קל וחומר שיכולים לקבל מהמדינה, מהממשלה, את מה שהם נותנים לישיבות או לתלמודי התורה. אומנם, בדורנו זה יש מחלוקת עצומה בין גדולי הפוסקים לדבר הזה. והרבה מהחכמים, מאותם הפסקנים ששייכים לחסידות סאטמר, תולדות אהרון, רב אראלח וכיוצא בהם, הם נזהרים, לא מקבלים שום תמיכה מהמדינה. לא לוקחים מהם, אלה רשעים, אלה מומרים, ולכן הם לא לוקחים מהם, לא בשביל התלמודי תורה ולא בשביל הישיבות. אבל יכול להיות שלדידהו, הם קיבלו הוראות הרמה, להם יש יותר בעיה. אנחנו יכולים להימשך אחרי דברי המביט, לנו, לדידן, אין בעיה בדבר הזה. אבל אם המדובר הוא לקבל תמיכה ממוסדות כמו של רפורמים או של קונסרבטיבים, שם בוודאי צריך להיזהר מאוד לא לקבל מהם בשום אופן. והסיבה היא, הם לא נותנים לשם שמים. הם לא מחלקים סתם כסף בשביל העיניים היפות של המקבל, אלא כל כוונתם היא כדי שיהיה להם קשר ותהיה להם השפעה על מה שנעשה פה. הרי ידוע מה שכתב הגאון רבי אברהם פלאצ'י בספרו, מעשה אברהם בדף כ' בשם אביו, הגאון רבי חיים פלאצ'י. הם גזרו בחרם גמור שאסור להתרפא מהרופאים המיסיונרים. כך גם אסור לקבל מהם שום דבר, שום טובת הנאה. וגם שם הסיבה היא כי ברגע שנוצר קשר, אם אתה מקבל מהם, הם לא נותנים לך סתם מתנות, אלא ייווצר קשר והם ינצלו את הקשר הזה להכניס את ספרות התועבה שלהם לעשות מעשים אשר לא ייעשו כדי להעביר את עם ישראל על דעתם ועל דעת כונם. את הדברים האלה שכותב מעשה אברהם, כך כתבו גם רבני ירושלים, ואסרו בחרם גמור שלא להתרפא מהמיסיונרים האלה ולא לקבל מהם שום הנאה, בין על ידי רפואה, בין בשאר הנאות. ולכן אסרו גם לקבל מהם את התנ״ך, כל זה משום דעת אלה המשוחב בתריו. את הדברים האלה העתיק להלכה גם בספר נתיבי העם, יראה דעה סימן קנ״א וכך המסקנה למעשה. ולכן, גם פה אצלנו, כשאל נותן איזהו אדם פרטי, אין לו שום עניין להגיד לנו מה לעשות, הוא לא יבוא להכתיב לנו איך לנהל את בית הכנסת, את הישיבה, אלא הוא נתן צורמה וחלף הלך לו. בזה מצאנו ספק ספקה כדי להתיר, לקבל ממנו. אבל כשם דובר הוא על הרפורמים, קונסרבטיביים וכיוצא בזה, בהם בוודאי ירצו ביום מן הימים להכתיב לנו מה לעשות, איך ללמד בישיבה, מה כן, מה לא, בזה בוודאי פיגול הוא לא ירצה, בזה אנחנו לא רשאים לקבל מהם שקילא תעותיך שדיעא חזרא. אין היתר בשום אופן לקבל מהם אפילו משהו, בזה לא תהיה מחלוקת. גם על איבא דהמבית, מן הראוי להיזהר ולפרוש מהם לגמרי. אלא כל ההיתר, כמו שאמרנו, שהאדם הזה בא באופן אישי, באופן פרטי. נכון שבינתיים לצערנו הוא לא חזק, הוא לא שומר תורה ומצוות, אבל אולי בזכות זה שהוא נותן, שהוא משלם, אולי כמו שהוא מל את עורלת לבבו ונותן משהו, אולי מצווה גוררת מצווה, בזכות זה הקב' יתן לו, יאיר לו ויוכל עוד להתקרב בפינו שבשמיים, ולכן לא צריך לדחות אותו, לא צריך לדחות אבן אחרונה. הגמרא דיברה בגויים. את הגויים אנחנו לא חייבים לקרב. שם, אדרבה, צריך לייבש אותם בבראש קצירה תשברנה. אבל דבר כזה לא שייך לנו, לעם ישראל. עם ישראל אפילו ריקנים שבח מניעים מצוות כרימון, לבלתי יידח ממנו יידח. בוודאי שמן הראוי להשתדל לעשות כל מאמץ לקרב את אותם האנשים, ולכן מותר בלכתחילה לקבל מהם את אותן התרומות. מרן ממשיך בסימן רנ״ה, ומפרט לנו בהרחבה שהאדם שהקב' נתן לו ייזהר מאוד שלא יהנה מהבריות לקבל צדקה. אפילו האדם שהמצב שלו נעשה גרוע מאוד, מצבו בכי רע, אם הוא יכול להתאמץ ולעבוד יעשה כל עבודה ובלבד שלא יזדקק לבריאות. כך לימדו אותנו חכמינו בפסחים קייג, עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריאות. יעשה כל מאמץ, כל דרך שאפשרי, העיקר הוא שלא יזדקק לקחת מגבעי צדקה, לקחת צדקה ולא מבית התמחוי ולא דבר אחר. התרשנים הסבירו לנו את מה שמסופר בספר שופטים. שם מסופר על יונתן בן גרשום שהלך ועבד בבית עבודה זרה. הוא היה מהצאצאים של משה רבנו. מה לך פה? כאן נאמר המילה פה, ושם נאמר בפרשת יתרו, ואתה פה עמוד עמדי. זה אומר שהוא היה מהצאצאים של משה, ומי הביא ערך הלום. גם המילה הלום רומזת למה שנאמר בפרשת שמות אל תקרב הלום. אם כן, איך הגעת למצב הנורא הזה לעבוד בבית עבודה זרה? אמר להם, כך אמרו חכמינו, יעבוד אדם אפילו עבודה זרה ולא יזדקק לבריאות. אז הוא הבין עבודה זרה ממש כפשוטו. אמרו לו, לא, אין הכוונה כך, אלא יעבוד עבודה שהיא זרה לו. אפילו אם אני מהנדס אלקטרוניקה, יש לי עבודה יפה, מכובדת, אני לא מוצא כעת, בימים האלה, פרנסה בעבודה שלי. אבל בעבודת ניקיון אני כן... אל תאמר, אני אדם מכובד, זה לא יפה, לא מתאים לי שאני אעבוד בניקיון. אלא אם הוא מסוגל, אפילו יעבוד עבודה שהיא זרה לו, הקהלה ענה שלא מתאים לי, אני אדם מכובד וחשוב. זו הכוונה שיעבוד אפילו עבודה שהיא זרה לו ולא יזדקק לבריאות. אבל לא חלילה, עבודה זרה ממש. אלה דברי התוכחה שאמרו לו, אבל אנחנו לומדים מזה עד כמה הדבר חמור שאדם יצטרך לפשוט יעד. הרי שנינו בזרחות זין על הפסוק אדם שזכה ברוך השם והוא נהנה מיגיע כפו. יגיע כפיך כי טוחן אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה. וטוב לך לעולם הבא, גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירי שמים. ולכן אם האדם הזה מסוגל להצטמצם או לעבוד איזו עבודה מזדמנת, עבודה אחרת, כל עבודה שיוכל יעבוד ובלבד שלא יצטרך לקבל צדקה. אלא אם כן האדם הזה חולה בר מינה, לא מסוגל לעבוד. הנוסח מנה פטרי, בזה אין לו ברירה שיקבל מהצדקה. אבל אדם שמסוגל להתעמת, לעשות מאמץ, אז בוודאי שעדיף יותר שייזהר שלא לקבל, לא לפשוט יד ולא להגיע למצב הנורא הזה. אדם כזה, המשנה בסוד מסכת פאה מבטיחה לו שיהיה לו גם בעולם הזה כבר רווח והצלה. אדם כזה, שבוטח בהשם, לא ימות עד שיפרנס אחרים ממעמונו. ולכן, כששואל אותנו אדם מצבי לא טוב, אני צריך צדקה, הוא בא להתייעץ, צריך מייד לבדוק האם הוא מסוגל לעבוד איזו עבודה, האם יש לו אלטרנטיבה. אם הוא מסוגל, בשום אופן אנחנו לא נדחף אותו לזרועות הייאוש. אנחנו נשתדל לעשות כל מאמץ שאותו האדם לא יגיע למצב הנורא הזה להזדקק לבריות. אפילו יום שבת, אם יש לו המזון, רק שתי סעודות. אין לו כסף, הוא לא יכול להשיג שיהיה לו גם ממון לשבת, שיוכל לקיים מצוות סעודה שלישית. אפילו בזה אמרו חכמים, עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. יוותר על סעודה שלישית ולא ילך לפשוט יד. כך הסביר לנו הגאון חידה בברכי יוסף את ההלכה האמורה, וזה למעשה מה שצריך לומר לאותו אדם, עד כדי כך צריך האדם להתמעט בכל מחיר מלפשוט יד מלקבל צדקה. כל זה לאדם רגיל, אבל אדם שבא ואומר לך, אני זכיתי ואני יושב באוהלה של תורה. האדם הזה תלמיד חכם שברוך השם לומד את הגמרא וההלכה לעסוקי שמעתתה לבא דהלכתה. וכעת קיצצו לו בנטיעות. אין לו מלגה מהכולל. מה יעשה אותו האדם? האם ילך לעבוד? האם יעזוב את הישיבה וילך לעבוד? בזה דן בספר דבר שמואל, והוא אומר לו, לימוד תורה יותר חשוב ותלמוד תורה כנגד כולם, מוטב שיהנה מהבריות ולא יעזוב את הישיבה. דברים אלה העתיק להלכה גם הגאון רבי חיים בן עטר בספרו ראשון לציון. ככה העתיקו להלכה גם הגאון חידה שקיבלנו הוראותיו ועוד, וכך מסכמנו ההלכה גם בספר יחווה דעת. ולכן כאן האדם הזה לומד תורה, תלמוד תורה כנגד כולם, אז שווה אפילו עם נפשעות יד שיקבל מאותה קופת הצדקה, שהגבאי צדקה ייתנו לו כדי שהוא יוכל להמשיך ולעמול בתורה, זה שווה. אבל אדם שלא זכה להיות באוהלה של תורה, אדם רגיל, יעשה כל מאמץ, כמו שאמרנו, גם אם יצטרך לעבוד בעבודה מזדמנת, שאולי היא לא כל כך לכבודו, אף על פי כן הוא יעשה את הצעד ויהיה לו בעזרת השם סייעתא דשמיא. אדם לא יכול לומר, אני בוטח בהשם, ואם כתוב לי בשמיים שיהיה לי פרנסה, הקב' הוא ישלח לי בכל מקרה. הוא לא יכול לשבת בבית ולומר דברים כאלה. כי הפסוק אומר, ברכה השם אלוהיך בכל אשר תעשה. אני משתדל, ואז הקב' הוא גם ישלח ברכה במעשה ידיי, ובעזרת השם יהיה לו גם פרנסה טובה. אותם הדברים אמורים גם מבחינה רוחנית. אין דבר כזה שאדם ישן בלילה ויקום בבוקר, יהיה חכם כשלמה המלך, ידע את כל התורה בעל פה. ואנחנו צריכים להשתדל, והקב' הוא יעזור וחונן ומאתך חוכמה ואינה ודעת, שנזכה בעזרת השם גם ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקריא. ובפרט אותם האנשים שעמלים עם הציבור לשם שמים, שזכות הרבים מסייעתם. גם תחנות השידור הללו בכלל, ובפרט רדיו כל האמת, שברוך השם מזכים את הרבים שנים רבות בתורה שבעל פה השידור הזה, נחשפה וגם קלטה נפשם להוציא גם קונטרס, להוציא גם תורה שבכתב את דברי החכמים, שמשדרים ברדיו, ודאי שגם זה דבר גדול. זכות הרבים תעמוד להם שיזכו בעזרת השם להפיץ הלאה את מעיינות החוכמה, ונזכה שבעזרת השם יבוא מחר מלך המשיח וישדר גם ברדיו שלנו. אמן ואמן. אמן. חזק ואמץ, כבוד הרב. תודה רבה על השיעור הנפלא בענייני הלכות צודקה. מכאן אנחנו פותחים, ברשות הרב, את הקווים אליכם, המאזינים היקרים, לשאלותיכם במגוון נושאים בהלכה. הטלפון באולפן בקידומת 02-50-00-666-02-5666. כבוד הרב, אנחנו קרבים לימי החנוכה בעזרת השם הבאים עלינו לטובה ולברכה. שואל אותנו כאן מאזין, האם הוא צריך להדליק נרות בחנות אצלו? הוא נמצא שם עד השעה המאוחרת, שעה עשר בלילה, באופן שהאישה, שאשתו מדליקה בבית, הוא מכוונת על הבעל, כלומר להוציא אותו בבית. וכמו כן, השאלה היא אם הוא מדליק בברכה בחנות. המצווה של נר חנוכה, נר איש וביתו, מלכתחילה צריכה להיות דווקא בבית. ולכן, מן הראוי שיגש לביתו בשעה חמש בערב, בצאת הכוכבים, יברך וידליק בבית. אשתדל שגם בני הבית יהיו שמה, ישמעו את הברכה, גם הם יקיימו את מצוות פרסומי דניסא. הוא רוצה להוסיף גם נרות בחנות, למה לא? יש בזה פרסום הנס, זה דבר נפלא. הגמרא, במסכת שבת, בדף כא, הגמרא אומרת לנו, חצר שיש לה שני פתחים, מדליקים בשני הפתחים משום מראית העין. אז גם פה האדם הזה רוצה להראות שברוך השם הוא מדליק גם בחנות כדי שייראה ויפרסם את הנס, יש בזה תועלת. אבל זה לא במקום הבית. הבית הוא העיקר. ולכן מן הראוי שיסגור את החנות, לכמה דקות ילך לביתו לברך ולהדליק שם. בלאו הכי כמעט כל עם ישראל הולכים לבית באותם הרגעים ולהדליק בבית את נרות החנוכה. אין קיליינטים, אין קונים באותם הרגעים, אין לו על מה לשבת ולהישאר בחנות. ולכן אדם חכם, ברוך השם, יש לך חופש חנוכה כמה דקות, מה, החנות קנתה אותו? לעבד, הוא קנה חנות, הוא קנה בית סוהר, הוא יושב שם משבע בבוקר עד שבע בערב. מי חייב אותו לשבת שם עד שבע בערב? מישהו דן אותו למאסר עולם בחנות. אפשר ללכת לבית, הוא יכול לקבל חופש חנוכה כמה דקות, שילך לבית, יטעם סופגנייה, יקיים את המצווה כהלכתה, וזה מה שעדיף ל... כמו שאמרתי, הוא רוצה אחר כך לחזור לחנות. אם הוא רוצה גם להדליק בחנות, אז ידליק בחנות בלי ברכה, למה לא? יש בזה תועלת. אבל בה ישתדל לקיים בביתו, זה הדבר הכי טוב. בדיעבד, אם הוא הדליק בחנות, דרך שם והדליק שם, טוב, בדיעבד יצא ידי חובה. אבל בלכתחילה, כמו שאמרנו, מן הראוי שידליק בבית. גם במידה שהוא שכיר, כבוד הרב? אין הבדל אם האדם הזה שכיר או שהוא עצמאי, יכול תמיד, בכל מקרה, לקבל חופש כמה דקות מבעל הבית, ויכול להשלים את זה בשעות אחרות, בימים אחרים. ברוך השם, אנחנו כאן בארץ ישראל, גם הבעלי בתים שלנו, כולם מבינים מה זה חנוכה. אנחנו עוברים אפילו בשכונות שאינן שכונות של חרדים ודתיים. אנחנו רואים, ברוך השם, כמעט מכל חלון, רואים את החנוכיות, זה מראה מרהיב עין לראות בימי החנוכה. אדם מסתובב כמה דקות ברחוב, הוא רואה, ברוך השם, שפע של עשרות אלפי חנוכיות מכל מקום, ולכן נשתדל לומר, לתאם את הדברים עם בעל הבית. הרי בעל הבית, גם כן אדם שמבין עניין, הוא יודע שהקליינטים בשעה 17 כמעט לא נמצאים. כולם הולכים לבית להדליק נרות חנוכה, אז הוא לא צריך אותו באותן הדקות בחנות. ולכן, מן הראוי שגם אדם שכיר כזה ינטוש לכמה דקות את החנות, ילך לביתו, יקיים את המצווה כהלכתה. זה מה שרצוי בלכתחילה לנהוג ולעשות, ואז יברך בביתו, יעשה את המצווה למהדרין מן המהדרין. חזק ומת כבוד הרב, איתנו המאזין הראשון. שלום, ערב טוב ומבורך. שלום לרב. שלום. רציתי לשאול את הרב, אם היה לי תבנית, תבנית עם בשר ועוף ותפוח אדומה, והיה רוטב למעלה, ופשוט שלא יישפך, כל זה היה בשבת, שלא יישפך, אז הוצאתי קצת מהרוטב. האם היה בזה בעיה של איסור בורר? ואת הרוטב, לא תכננתי לשתות אותו. ולכן, בעוד צורה של דגים, אם היה דגים, והיה מים והיה רוטב של הדגים, הוצאתי את הדגים, לא את הרוטב ואת הדגים, אז גם פה שזה יותר קל, כי זה אולי זילח, והדגים היה חצי ברוטב וחצי יבש. מה באמת הדין בזה? כשיש לאדם תערובת כזו, אז תמיד הפתרון הטוב ביותר הוא לקחת את מה שאני צריך באותה שעה. אם אני צריך את הדגים, אני מוציא את הדגים, ואני משאיר במגש את מה שאני לא צריך. כשאני לוקח את הדגים כדי לאכול מייד, זה הדבר הכי טוב, זה נקרא אוכל מתוך פסולת לאלתר, הלווה דקולה עלמא, זה טוב לכתחילה, זה מצוין. זו העצה הייעוצה. אבל לפעמים יש את הבעיה שתיארת דווקא בסיר החמין שמיועד לבוקר. זה לא מיועד ללילה, והסיר של החמין מלא וגדוש, השומן כולו נמס וגולש ומלכלך את כל הקיריים. אז הוא רוצה להסיר מעט ולוקח במצקת מסיר מעט מהמיץ, מהמים, בזה אין שום בעיה. כל האיסור הוא כשמעורב האוכל עם הפסולת. אבל בדוגמה הזו, כשהוא מסיר מעט מהרוטב, הרי הרוטב צף למעלה, ולא מעורבב ממש עם האוכל. בזה אין לנו בעיה של בורר, זה כעין ההיתר שאמורי הפוסקים, אין ברירה בלח. טרם בסימן שייט סעיף יד מרן כותב, מותר להראות בנחת מקלי לחברו. מרן מתיר לנו בלכתחילה, כיוון שהיין שם צף, ולכן אין בו את הבעיה, זה לא מעורבב עם הפסולת, השמרים נמצאים למטה. ואילו היעין שלמעלה הוא צף הוא מבורר ועומד, אז כמו ששם, מרן התיר, הוא הדין גם פה, אפילו שזה פסולת, אף על פי כן זה לא מעורבב, ולכן יהיה מותר לקחת במצקת ולהוציא מעט כדי שלא ימשיך לגלוש. אז ברוך השם, זה לא היה בעיה של בורר. כיוון שאת המעט הזה, אם ממש את הכל, אז באמת זה היה יכול להיות בורר. כן. אבל אם קצת, אז אין בזה... את מה שצף למעלה, אין בזה בעיה של בורר. נכון. ובדגים? בדגים ש... שוב, אם אתה רוצה להוציא את הדגים ואתה אוכל אותם מייד, אז כמו שאמרנו, אין לך בעיה. הדגים כאילו זה, נגיד זה נשאר לצעודה שלישית, אז לא היה מקום במקבר, אז הוצאנו את זה מה... אחר כך פתאום שמתי לב, האם זה נקרא, אולי הוצאתי את זה מתוך לח, ובלח אין בעיה, או שזה... שוב, שוב, שוב, ואם זה דבר שהוא צף, דבר שהוא מבורר ועומד, אז יכול להיות שיהיה צד כולה. אבל חתיכות דגים קטנות שמעורבבות עם הרוטב, שם יכול להיות שכן תהיה בעיה. זה היה דגי הנילוס, שוכב, ורק להוציא את זה. חתיכות גדולות, אם זה בחתיכות גדולות, שזה מבורר ועומד, אין בעיה, יהיה מותר. אה, ממש תסכולו למצוות, ממש שמחים לשמוע את השירות של הרב. תודה רבה לך, מאזין יקר. שלום וכל טוב. ערב טוב למאזין נוסף. שלום ושלום. שלום. שלום, כבוד הלל. ברוך השם. יש לי שאלה בקשר לטוסטר. יש אצלנו פה בבית טוסטר קטן, ובדרך כלל הוא משמש לדברים בשריים. ואמא שלי בטעות פעם אחת בישלה בו פיצה, כאילו חיונה בו פיצה. אז אני רוצה לדעת מה לעשות עם הטוסטר, איך להכשיר אותו. בין הבשר לחלב, האם היה המקום, הטוסטר, נקי? האם דאגו לנקות אותו היטב, או שהיו בו שאריות מהבשר הקודם? הבשר היה על מגש, והפיצה ששמנו זה היה על רשת. עוד פעם, זה היה בתוך מגש. את המגש ההוא שהיה בו את הבשר הוציאו. המגש לא היה. נכון? לא, המגש היה על הרשת. אותו מגש שעשו את הבשר, באותו מגש שמו את הפיצה. כן. אם זה באותו מגש וזה היה לא נקי, אז ודאי שהכול נאסר. כאילו שלא דאגו לנקות היטב, ממילא הכול נאסר. אז מה אני עושה עם זה עכשיו? מה לעשות פה? תמכור לגוי. אה, אי-אפשר להשתמש בכלל? אה, במגש רק. כן. את המגש הזה אין מה לעשות, כיוון שהיו בו שאריות של הבשר. ובאותו מגש אפיתם בטוסטר הזה את הפיצה. ממילא המגש הזה קיבל טעם של בשר וחלב, וצריך ללבן. אין אפשרות ללבן את זה שיהיה ניצצות ניטזין ממנו כי זה יתקלקל. האימה אל הזינגו מגיעה ל-500 מעלות, הוא הופך להיות מחוספס ומתקלקל. ולכן הפתרון היחיד לגבי אותו המגש, שתמכרו את זה לגוי, אין שום דרך להגעין את זה. כיוון שזה בלע ביובש, תראה את דברי מרן ביוראי דעה סימן קרף א', שהמרן מדבר לגבי מחוות, שאפילו מחוות של איסור לא מועילה לו הגעלה, למרות שהיה שם קצת שמן. כל וחומר פה, הטוסטר עצמו, שוב, אם הוא היה נקי, בין זה לזה, אם הוא היה נקי לגמרי, אז היה תקנה. אבל אם אתה אומר שגם הטוסטר עצמו לא היה נקי, היה בו בכל הדופנות, היה שם השמנונית של הבשר, ואז בשעה שבאו ועפו את הפיצה של הגבינה, שוב היה כאן תערובת של בשר וחלב, אז מן הראוי למכור את הטוסטר כולו בגוי. הבנתי. עכשיו יש עוד שאלה? כן. בקשר לכבד, אם הרב יכול להגיד לי אם צריך איזה כשרות מסוימת שרולים אותו בליצה, עוף משחת או דברים כאלה. לא הבנתי מה אתה שואל. עוד פעם, כבד, אני שמעתי ממישהו שיש עניין בכשרות בקשר למתי כאילו, מתי הרב נשחת כאילו. נכון. ולכתחילה כדאי לקנות כבד שעדיין לא עברו 72 שעות מרגע השחיטה. כבד כזה, כשאני לוקח וצולה ואוכל, הוא מהודר יותר. אבל גם אם עברו שלושה ימים, אין בעיה בדבר, הצליעה מוציאה את כל הדם. אלא מה, כל הוויכוח שיהיה רק אם אני רוצה אחר כך לבשל אחרי הצליעה. ולכן, אדם שבדעתו לבשל אחרי הצליעה, אז ביניהו ראוי שישים לב לקנות עוף טרי, כבד עוף טרי, שהוא עדיין בתוך 72 שעות, בתוך שלושה ימים. אבל כתב את ההנחה הזו ביורד היה סימן סט סעיף יב, הביא את דברי הגאונים שלא טוב לבשל אחרי צליעה בשר ששהה שלושה ימים. אמנם יש מקום לחלק, שם מרן מדבר לגבי בשר, אבל כאן אצלנו המדובר הוא לגבי כבד. ולכן, יש הרבה מאחרונים שכן נקטו להקל בדבר. אבל אם אדם יכול בקלות רבה לעקוף את המחלוקת, כשהוא הולך לקנות, יקנה דבר שהוא טרי, כמו שאמרנו, יקנה כבד עוף שנשחט בתוך 72 שעות, וברוך השם, יש בה חנויות ושפע, דברים כאלה, ואז הלבדי כול עלמא, גם אם ירצה לבשל אחרי הצליעה, לא תהיה לו שום בעיה. וזה גם לגבי בשר ועוף? גם לגבי בשר ועוף, ההידור הוא שיקנה דווקא עוף שהוכשר כבר במשחטה. היום כל העופות של הבדצים מכשירים, מולחים את העוף שם. אז אם אתה קונה עוף של הבדצים, אז אין לך בעיה, הם כבר הכשירו. את הכבד אין אפשרות להכשיר, אי-אפשר למלוח, אבל את העוף הם מכשירים את הכול שם, כך שאין לך שום שאלה לגבי העוף. אם אתה יודע בוודאי שלא הכשירו, אז שם תצטרך להיעדר בדבר, כמו שאמרנו, לקנות עוף שעדיין לא עברו עליו שלושה ימים מהשחיטה. אבל היום, בזמן הזה, בעופות של הבדצים הם מכשירים את הכול שם, כך שאין לך הבדל אם העוף הזה טרי או קפוא. הכשרות של העוף הקפוא היא בדיוק אותו דבר כמו הכשרות של העוף הטרי, אין שום הבדל ביניהם. הבנתי. עכשיו עוד שאלה קצרה, הרב, בקשר למשקאות חריפים, ריסקי ווודקה. צריך איזה הכשר מיוחד בשבילם? כן, ודאי. זאת אומרת, כאילו, אם זה מגוי, אסור לשתות אותו? ודאי, ודאי. אם זה, יש בו אלכוהול של נסך, אלכוהול יין נסך אסור, ודאי. גם במשקאות חריפים אחרים לפעמים יש תערובת של אלכוהול נסך. הרי החוק בצרפת, אסור להם לעשות אלכוהול מדברים אחרים, אלא רק מיין. אז גם אם אתה קונה קוניאק או דברים אחרים, אבל יש תערובת של אלכוהול נסך, ולכן בכל הדברים האלה אדם חכם צריך להשתדל להיזהר, לא לקנות מנבל היד, מנבל היד מנחה לעשיו אחיו. אבל כאן, אם הוא רוצה לקנות לבית, שישים לב, קודם כול, שיראה על זה את ההכשר של הבדץ. אבל אם אני יכול להגיד ויסקי או ועוד כזה, זה בטוח שזה לא מיין. מי אמר לך שאין שם תערובת של אלכוהול יין? הרי את הוויסקים מנחים בחביות עץ אלון. משאירים את זה שם תקופה ארוכה כדי שיקבל את הטעם של היין נסך. אז אם הוא סופג את הטעם של היין נסך, אז איך תוכל לשתות מהוויסקי הזה? הבנתי. תודה לך מאזין. תודה רבה. שלום וערב טוב. שלום למאזין נוסף? מאזין נוסף איתנו, שהספיק לרדת, אולי כאן. שלום, ערב טוב. שלום. בבקשה. שלום, כבוד הרב. שלום. אני צליף גדול שהחוט לפני הגדיל יצא חוט אחד, הוא יתפרק. אז לפני ה... למעלה, בגדיל, בתחילת הגדיל, לא למעלה ממש, איפה שהחיבור. תחילת הגדיל יצא, אז מה הדין של זה? אחרי שקשרו שני קשרים, אחרי זה נחתך, או לפני שנקשרו שני הקשרים? איפה, באיזה מקום בדיוק נחתך? תראה את זה לחכם, שהחכם יראה. אם נקשרו שני הקשרים, אז יש המאמנה שהטלית הזאת כשרה מדאורייתא. אבל אם בקשר הראשון, שם כבר בראשו ניגעו, שם זה כבר נותק, אז אין מה לעשות. בחיי גוונה צריך יהיה להתיר את אותה הציצית ולקשור במקומה באותה הכנף ציציות אחרות. תודה רבה. בבקשה. תודה גם לך, מאזין יקר. כבוד הרשנו כאן שאלה של מאזינה, שהיא שואלת, האם אישה חייבת לומר את כל סדר קריאת שמע שעל המיטה? כן, ודאי. כל דברי הגמרא לגבי קריאת שמע על המיטה כדי להגן מהמזיקין. יפול מצידך אלף ערבבה ממיניך. אז לא רק לנו יש את הבעיה הזאת, גם הנשים, גם להן, גם כן יש את החשש הזה. ולכן דברי הגמרא בברכות ד', מה שכתב לנו מרן בסימן רלט, שבכל לילה אדם יקרא קריאת שמע על המיטה, גם הן צריכות לשים לב ולומר קריאת שמע על המיטה. עטו גברי בעיה חיה, נשה לא בעיה חיה. האם הנשים הללו לא צריכות שמירה? בוודאי שכן. ולכן מן הראוי שגם הנשים יגידו כל לילה קריאת שמע על המיטה, כמו שאנחנו אומרים. אנחנו מתקרבים כבר בדקות הבאות לחצות ל...