סולם העדיפויות במצוות צדקה: יסודות שיעור נתינת מעות צדקה מן התורה וחכמים, גדרי 'לפום גמלא שיחנא', ומעלת החזקת עמלי תורה על פני בניין בתי כנסת.

 - - - לא מוגה! - - -

 תודה רב, יש לי שאלה לגבי לאכול צדקה, מרן כותב ליוראי דעה מה שהרב חסק שאדם חייב לתת, חכמים תיקנו כאילו שאדם צריך לתת מספר מעות לצדקה במשך כל השנה כולה. שלישית השקל בשנה. והסתפקתי, היה לי ספק מסוים, האם מה שחכמים תיקנו זה שיעור כדי שאדם חייב לתת מהתורה ואחרי זה אם יבוא אליו עני, הוא לא יצטרך לתת לו רק אם הוא רוצה, או בעצם חכמים תיקנו כדי שלא יפרט מהשיעור הזה, אבל בעצם כל עמי שבא אליו הוא מחויב לתת לו מהתורה. זה השאלה שלי. הגמרא במסכת כתובות, כשדנה בשאלה שלך, אז הגמרא מביאה משל יפה. כשיש לי איזה חמור קטן, הוא יכול להרים בקושי עשרים קילו. כשיש לי גמל גדול, אני שם עליו מאתיים קילו. לפום גמלה שכנה. שם הגמרא מתארת את מה שקרה בדור החורבן. היו שם גדולים ועצומים בעושר, כלבא שבוע, נקדימון בן-גוריון, והם נתנו צדקה. כמו שהגמרא מספרת, הוא היה הולך להר הבית, היו שוטחים לפניו שטיחים, ואת השטיחים האלה הוא לא היה לוקח חזרה לביתו, אלא עניים היו לוקחים אותם. ואף על פי כן, כשהוא שאל אותה איפה הממון של אבא, אמרה לו, לא לימדתנו רבנו מלח ממון חסר, ואותם האנקי דבעי למאבד. זאת אומרת, אדם שיש בכוחו לתת, בוודאי שלא יוצא איזה חובה באותו שליש שקל, אלא לפי ההון שיש לו. אם האדם הזה מרוויח בשנה 100 מיליון, אין שום בעיה שייתן 99 מיליון. אי אפשר לחיות במיליון במשך השנה? בוודאי שאפשר, הלוואי והיה לנו. ולכן, אדם שמרוויח הרבה, שייתן הרבה. אלא מרן מדבר באדם שיש לו משכורת קטנה, מצומצמת, וגם לאדם כזה, אפילו לאדם עני, צריך להשתדל לתת משהו. אז אם הוא כל יום נותן בעברת דוד ואתה מושל בכול, כל יום הוא נותן חברת אגורות, יש בזה שלושה פרוטות, אבל אדם שיש לו יותר, בוודאי שלא יצא בזה ידי חוב. זאת אומרת שמהתורה אני מוכייב לתת, אם יש לי יותר אני מוכייב לתת. אי אפשר להגיד שמה שהגמרא שם אמרה זה תם, לא מתאבד. כאילו, תגדיקו את הנגשת השירים, אבל לא באמת זה הדין, הדין שהם היו חייבים לתת. הדין הוא שהיו חייבים לתת, כמו שאמרנו, שהאדם שהקדוש ברוך הוא זיכה אותו, נתן לו, הוא זכה להיות, ברוך השם, בעל בעמיו, יש לו הרבה כסף, הוא צריך להיות צינור כדי להעביר את הכסף הזה לכתובת הנכונה, כדי שיזכה את אותם העניים וכו'. שאיש אשר חליתי עמו, בועז. זאת אומרת שכל איש שבא להם חילה עליו, אני מוכרח לתת לו עכשיו מהתורה כסף? כל אדם עני שבא להם חילה עליו כסף מהתורה? יש לי ממון, ואני יודע שהאדם הזה עני, בוודאי שעני חיה. אלא שהגמרא מסיימת, שאותם העניים שמחזרים על הפתחים, אני לא חייב לתת לו מתנה גדולה, אלא מספיק לתת לו מתנה מועצת. אני נותן לו עשרה אגורות גם מספיק. כך הגמרא במספת דרו בתרא ט' אומרת פסקו את זה להלכה הרמב״ם, ומרן ביורד יהר סימן רנ סעיף ג', ולכן לאנשים האלה אתה לא חייב לתת לכל אחד 200 שקל, אלא המדובר הוא שאתה נותן לכל אחיו 5 או 10 אגורות מתנה מועטת, ובזה אני יוצא ידך. כן, מזרוק גדול. יישר כוח. שלום לך, חבר הכנסת בן יקר, וכל טוב, כבוד הרב. מספר שאלות בכתב שקיעות אלינו. שואלת כאן מאזינה לגבי אחות שהיא תושבת חוץ לארץ כבר 17 שנים, והיא מגיעה לשלוש תקופות בשנה כאן לארץ, כמו החגים שעברו עלינו ראש השנה, עם כיפור סוכות, תקופה נוספת בפוסח, ותקופה נוספת זה בזמן אחר, שזו בסביבות תמות ואב. יש לה כאן דירה בארץ, אבל בדירה היא לא מתגוררת. כשהיא מגיעה לכאן, היא נמצאת בבית הוריה. לגבי יום טוב שני, מה היא אמורה לעשות עם יום טוב שני? היא צריכה לשמור יום טוב שני, בהחלט, כיוון שדעתה לחזור. עדיין היא לא זכתה להשפיע פה, ולכן היא חייבת לומר יום טוב שני. כן. שאלה נוספת, כבוד הרב, של מאזינה, שהתערבו אצלה מספר קופות צדקה. הכסף עצמו התערבב. עכשיו, היא לא יודעת איך לחלק את הכסף, למה שייך כל דבר. מה היא אמורה לעשות? הכלל הוא כך. מרן פסק, שבגליו של קונה פשוט לוקח, קנה. זאת אומרת, אני שם עשרה אגורות בקופה שלצדתה, או בקופה של הישיבה. הישיבה זכתה בזה. אפילו שהם לא יודעים מזה, רק אני נמצא בבית לבד. דרך אגב, כששמתי עשרה קופות באותה הקופה, הישיבה זכתה בכסף. לכן צריך להיזהר מאוד באותן קופות שלא יתערבבו הכסף הזה עם הכסף האחר. במיוחד בבית שהילדים, יש ילדים קטנים שאוהבים לשחק עם הכסף הקטן. כשההורים לא נמצאים, הם פותחים את הקופות ומתחילים לשחק בכול. זה לא טוב, צריך להניח את הקופות למעלה מהישג ידם של הילדים במקום גבוה, שלא יבוא לידי הבעיה החמורה הזו. ואם כן קרה הדבר הזה, ויתערבבו לו, יתחלף לו ממון זה עם ממון אחר. לפעמים הוא יודע בערך כמה היה. אם יש לו את עסק עם כמה אגורות, כדאי שמכיסו הפרטי יוציא וייתן כדי להשלים את הספק. אנו זוכרים את המעשה בעבודה זרה י״ח עם רבי חיינם בן תירדיון, שהתחלפו לו קמעות פורים וכו'. אם אדם ינהג פעם בחיים, כשקרה לו תקלה כזו, ינהג לחומרה, וייתן מכיסו את מה שהתערבב, זה הדבר הכי טוב. אבל לפעמים זה לא כמה אגורות, זה כסף גדול יותר. כשאין ברירה, הכלל הוא תמיד מעלין בקודש. ואז תשים את זה למקום שהוא חשוב יותר. מה נקרא יותר חשוב, כדאי לשאול שאלת רב. לציין לרב את השמות של המוסדות האלה, והרב ידריך אותו למי מהם רצוי לתת את אותו כסף שהוא בספק. לפעמים נמצאים כאן לידינו הגבאים, מנהלי הישיבה, נמצאים פה השניים שהם בגדר מורשע חתימה, כשהם מוחלים לנו, הם אומרים בפירוש שאנחנו מוחלים, אין ספק כזה, זה הדבר הכי קל, הכי טוב. אבל לא תמיד ניתן להשיג את אותם הגבאים, ולכן, כמו שאמרנו, אם אפשר שייתן את זה מכיסו עיני מתו, ואם לאו, ילך לפי מה שהוא יותר טוב, יותר חשוב. אם יש ישיבה שכל הכסף הולך לבניין, קרן הבניין, הישיבה השנייה, הכסף הולך לאותם הבחורים שעמלים בתורה. אז בוודאי שהישיבה השנייה, שהכסף הולך לאותם עמלים בתורה, היא יותר חשובה מאלה שאוספים לקרן הבניין. כמו שהקדמנו קודם, הבאנו את דברי התלמוד הירושלמי, הוא אמר לו, וישכח ישראל עשהו ובאי ונכלות. ולכן, מעלים בקודש ייתן לישיבה השנייה, ששמעות היא בולטת לתקציב השוטף. האנשים לא מבינים את זה. לא תמיד האנשים הולכים עם הראש שלנו. ויש רמז לזה ממה שאמרו הדרשנים בחומש שמות פרשת ויקהל. כשעם ישראל תרם למשכן, הביאו בה כמויות עצומות, וכשרבנו היה צריך להודיע איש ואישה, אל יביאו עוד. אבל, בתקציב השוטף להביא קורבנות מדי יום ביומו, היה חשש שאולי לא יהיה מספיק. היה חובה להתרים את עם ישראל מחצית השקט. זה הטבע של הגבירים, של העשירים הגדולים. אני מוכן לתת בניין 10 מיליון כדי שהשם שלי יתנוסס עליהם לתפארת. אבל כשאתה מביא להם תקציב שוטף, לא כותבים על האורז שהנדיב שלוני נתן. זו דרכם של העשירים, אבל רובותינו הסתכלו על זה בצורה הפוכה, ולכן במקרה הזה של התערובת, אז ינהגו לפי הכלל של מעלים בקודש. תודה, כבוד הרב. איתנו מאזינים נוספים. שלום למאזין הנוסף. ערב טוב ומבורך. ערב טוב, כבוד הרב. רציתי לשאול מספר שאלות. שאלה ראשונה, אני רוצה לשאול על התנוברים שהם גוללים על עצי סרק. איזה ברכה עושים עליהם? בדרך כלל מברכים על דבר כזה שהכל נהייה בדברנו. עכשיו רציתי לשאול עוד שאלה. אם לדוגמה משכירים דירה ב-100 דולר ושוכים ב-50 דולר, האם צריכים להפר וכמה צריכים להפר, האם צריכים להפר 100 דולר או רק 50 דולר? אתה שואל על בעל הבית המשכיר, נכון? שהוא מקבל את הממון. שיש לו הכנסה, בואו נגיד, של 50 דולר. אז הוא מקבל 100 דולר, אבל בעצם הוא צריך לשכור דירה שנייה ב-50. כן. אז נכון, נותן רק עבור ה-50. רק עבור ה-50. כן. עכשיו, בתפילת ערבית בדמותי שבת, מישהו ששמע עבודה מתפלל ערבית, האם הוא גם אומר את זה? כן, יאמר. יאמר. עכשיו, רציתי לשאול עוד שאלה. לדוגמה, אם מישהו רוצה לפתוח נכולת והוא רוצה, אין לו מזומן, הוא רוצה למכור כרטיסים, שמי שמשלם כסף מראש תהיה לו הנחה של 10%. האם מותר דבר כזה? זה לא ריבית? שייקח את השטר העסקה הכללי, מה שיש לבנקים, יחתום עליו, יתייעץ עם החכם, יראה לו את הטופס שטר עסקה, אם הוא הטוב ביותר. על ידי שטר עסקה, לפעמים יש לו אפשרות לבצע מהלכים מסוימים. לא כל דבר אפשר לעשות על פי שטר עסקה, לכן אמרתי שיפנה לחכם, אבל הדבר הראשון שהוא חייב לעשות, לחתום על טופס שטר עסקה. בנוגע למה השאלה שלי, כי יש אוטובוסים שיש להם כרטיסי הנחה. אתה קונה כרטיסי, אתה קונה כרטיסי. לא, לא, זה לא דומה. יש מקווה לדוגמה, כן? זה לא דומה, הדוגמה של הכרטיסייה. בכרטיסייה יש להם חשבון לא רק בגלל שמקדימים להם את הכסף, אלא חשבון יותר. הנהג מאבד הרבה זמן כשהוא מקבל כסף ונותן עודף. אם כולם היו רק עם כרטיסיות, זה היה חוסך הרבה זמן, וממילא אותו הנהג, במקום לעשות חמש סיבובים ביום, הוא היה יכול לעשות שבע או שמונה. התפוקה היתה יותר, אז החשבון שלהם לא רק מצד הקדמת הכסף. זה דבר אחד. דבר שני, גם אם נחשוש לדבר, חברת אגד יכולה לעשות את הטופס שטר עסקה הכללי, וגם הם יכולים לפתור את הבעיה בכיוון שאמרתי. אם הם לא עשו, ואני יודע שאצלם זה עניין הקדמת הכסף, האם מותר לי לקנות כרטיס? אם. אם. אם זה הקדמת הכסף, אני לא יודע אם הם עושים משהו. אם אתה לא יודע, אני כן יודע שהם כן עושים. זה אגד, אבל יש חברות יותר קטנות. אז תזכה אותן. כל חברה כזאת, תשאל, תתעלפן במשרד. אם אני יודע שהעניין הוא הקדמת הכסף, בדרך כלל רוב החברות בארץ יש להן את הטופס, אבל לא מיותר לשאול. תרים טלפון, ואם אומרים לך, אין לנו, אז תזכה אותם. תעביר להם את הטופס שיחתימו כדי שהכול יהיה בהיתר ולא בישראל. תודה רבה. בבקשה. תודה גם לך, מאזין יקר. מאזין נוסף, שלום וברכה, ערב טוב. שלום, כבוד הרב. כן. בתקציב זו של המלכות קדיש, לפעמים יוצא שאדם מנגן בקדיש, כגון מדמיין בעזמן ואם הוא אמן, אני רוצה שאם הוא אמן, הוא מנגן אותו, ועד שאני אענה אבל על הדבר הזה לפעמים עובר הרבה זמן. אם מותר לעשות את זה, ואם לא, אז אם מותר לענות את זה, להאמן לקדיש עונה. החזן, כשבא ואומר את הקדיש, קדש יהיה בן תורה ויבצע את אמירת הקדיש בצורה נכונה. שלא יגרום לאנשים, כשהוא מברך את ברכות החזרה, או כשאומר את הקדיש, שיגיעו חלילה לאמן קטופה או לאמן חטופה. אמירן מדבר בנושאים האלה בהלכות תפילת החזרה בסימן קכד. ולכן הוא יכול לנגן, אבל כשיגיע למילה האחרונה לאמירן בעלמא ומראמן, כדאי שיזדרף. יהיה זריז. בכלל זה גם לאחינו האשכנזים בימי ראש חודש הם רגילים לנגן כשמגיעים לסוף תפילת החזרה על מברך את עמרי ישראל בשלום, את המילה בשלום הם מנגנים אותה יותר מדי. אם הציבור יש לו סבלנות ומחכה עד שהוא יגמור את המילה בשלום, יגמור את אמן, ואז הם עונים את האמן, בסדר, שינגן. אבל הרבה פעמים, תשים לב, חלק מהציבור, אין להם סבלנות. כשהוא אומר בשעה כבר הם ענו את האמן וזה לא בסדר. אז במקרה כזה ההמלצה היא לומר לחזן שינגן במילים אחרות את המילה בשלום, יגמור אותה מיד. בבת אחת יגמור אותה ולא ינגן במילה האחרונה כדי שלא יגרום תקלה לאנשים, כך אוהדים גם בשאר הברכות, כך עושה חזן בן תורה. עכשיו, אם בחוז הצעת היא הולכת לשלם אותה לענות אמן? לא, אסור, אסור. צריך להמתין בסבלנות עד שיגמור את המילה דאמירן בעלמא ויאמרו אמן. סיים את המילה אמן, רק אז אתה רשאי לענות אמן. צריך שיהיה לאדם סבלנות. המפרטיס אמר גמור של דאמירן בעלמא אחריו בימי הדאמירן בעלמא? אפילו אחריה, עדיין לא מספיק. הרי דאמירן בעלמא לא עונים אמן. צריכים להמתין אחרי ויאמרו אמן, וכן בשאר כל הברכות. תודה גם לך. שלום מאזין נוסף, ערב טוב. שלום. שלום. בית דין מכירה בגופיות לערבים. גופיות לנשים לערבים. נו, טוב. אני חושב שלפני עברו ניתן מכשול. אם הם ערבים מצווים על מיעוט? יש בזה מחלוקת גם במקום שלא מצויים יהודים. נניח, לדוגמה, לא כאן בארץ, אלא ביפן. פה בארץ ודאי שהן יכולות ללכת גם במקום שמצויים יהודים, ואז הן מכשילות את הגברים היהודים שמסתכלים עליהן. אז כאן אין הווה אמנה להתיר, בוודאי שמי שמוכר להן גם הוא שותף לדבר העבירה. יש כאן את העסק של בדאורייתא ולפני עבר לא תיתן מכשול, ואסור לסייע יהודי עוברי עבירה. אבל בואו ונאמר שאני לא מוכר את זה כאן, אלא אני מוכר את זה לגויות של יפן. האם לגוי יש איסור השחתת זרע לבטלה, אירועי עבירה, כל הנושא הזה גם להם או רק לנו? יש בזה מחלוקת. זה אמר, אבל מפראג טוען שכן. גם אם נאמר שעל ההפלות בדברים מסוימים אין בו את האיסור דאורייתא, הוא אומר אבל השחתת זרע שהוא משרש את מעשה הדריעה של הקדוש ברוך הוא, הוא אומר שגם הגוי מצווה. ולכן אדם מרשמים ימשוך ידו ולא יתעסק עם מלבושים כאלה, לא עם הגויות ולא עם היהודיות, אין הווה אמנה להתעסק עם זה, אלא יתעסק אך ורק במלבושים צנועים בלבד. תודה רבה. בבקשה. תודה גם לך, מאזין יקר. ערב טוב למאזין נוסף. שלום, כבוד הרב. שלום, רציתי לשאול את הרב לגבי לולב שנחלק ממנו עליה אמצעי. האם מותר יהיה לברך עליו בחול המועל לפי מרן? כן, מרן לא פוסל דבר כזה. כיוון שכל הפיסול הוא מצד הדר, אז הבעיה של הדר קיימת לפי דעת מרן ביום הראשון ולא בשאר הימים. כמו שכתוב מרן בסימן תרמ״ה. ולכן, מעיקר הדין אפשר. אבל כל זה במקום שאין לולבים אחרים. זה הלולב היחיד. פה בארץ, ברוך השם, יש מיליונים, שפע גדול של לולבים טובים, מהודרים. אז אם יש לחבר שלו לולב סגור, עדיף שיברך על הלולב המהודר של חברו שהוא סגור, ובשלו ינענע. זה מה שרצוי לנהוג. נכון שמרן יקל בדבר, אבל גם מרן מודה שהלולב השני הסגור הוא טוב יותר ומהודר יותר, וכשיש, עדיף שיברך על של חברו. תודה רבה. בבקשה. תודה גם לך, מאזין יקר. אנחנו מיד נהיה עם מאזין נוסף על הקו כבוד הרב. נזכיר גם למאזינים את מספר הטלפון שלנו כאן באולפן, בקידומת 0.2-5,666. המאזין הנוסף כבר יצא. הלו, שלום וברכה, ערב טוב, כבוד הרב. אני רציתי לשאול את הרב אם אני רוצה לתת כספי מעשר לגבי סכום כסף שאני אמור לי, שאני יודע שאני אקבל אותו עוד שבועיים. האם אני יכול לתת את כסף המעשר מעכשיו, או שאסור? לא, לא אסור. אין בעיה. אפשר. אתה יכול להקדים ולתת גם היום לבוא ולתת לאותם בני התורה, לזכות אותם, לתת להם, ותזכה למצוות. תודה רבה. בבקשה. תודה למאזין היקר. כבוד הרב, שאלה נוספת שמגיעה אלינו כאן בכתב לגבי פת טבע בקסנין. כותב לנו המאזין כאן, כתב מרן בסימן קסח סעיף זין, שפתה באה בקסנין לפי דעת דעה השנייה, שהיא דעת הרמב״ם, היא עיסה שעירב בה דבש, שמן או חלב או מיני תבלין והפרעה. וכתב המשנה ברורה שעירב בה בעת הלישה, כלומר שלש את הדבש עם הבצק או את החלב או את השמן. אך מה הדין במקרה שהכין בצק שברכתו המוציא? אלא שלפני הכנסת הבצק לתנור, פיזר על הבצק סוכר או טח אותו בדבש. האם נאמר כיוון שלא לש הדבש או הסוכר עם הבצק, אז ברכתו המוציא, או שכיוון שניכר המתיקות בעיסה, ברכתו מזונות? אדם שלוקח לחם ומורח עליו ריבה, או מורח על הלחם שוקולד למריחה, אז בוודאי בזה עליבדי כולה עלמא, מברך על הלחם המוציא לחם מן הארץ, ובסוף ברכת המזון. כל מה שמרן מדבר, כשהאדם הזה בשעת הלישה הפך את העיסה הזו מהעיסה של לחם, הפך את זה לעיסה של עוגה. ולכן כשאדם מורח על הלחם, כמו שאמרנו, אין בדבר הזה שום דבר, זה לא הפך את המהות של הלחם. אלא צריך לברך על זה את ברכת המוציא לחם מן הארץ. הוא עדין גם אם הוא שם כמה גרגירים של מעט סוכר, הוא לא הפך את המהות של העיסה. ולכן מרן מדגיש שהיא עיסה שעירב בה, המשמעות שעירב בשעת הלישה. אבל אם יעשה את זה לאחר מכן, יפזר על זה משהו לקישוט, או שישים כמה גרגירי סומסום, הסומסום הזה לא ישנה את המהות, ועדיין צריך לברך על זה המוציא לחם מן הארץ. תודה, כבוד הרב. איתנו מאזין נוסף. שלום, ערב טוב. שלום. שלום, הרב. שאלה שלי בקשר ללולב. בשנה הבאה התפללתי עם אשקלזים, והלולב היה סגור. זאת אומרת, קשור. אז העירו לי שמה שצריכים לפתוח את זה. דווקא בראשונה רבה הראה לי גם כמה מהראשונים כתוב להם בראשונה עוד שמה. השאלה אם זה גם מנהג שלנו או שיש מהם. לא ראיתי את זה עושים אצלנו. לא, אנחנו לא נוהגים לפתוח. לא. אנחנו לוקחים חמישה בדי ערבה אחרים לחיבוט ערבה ואת הלולב יכולים להשאיר כמו שהוא. לפעמים אתה בא לבית, רוצים האחרים לברך על הלולב. אנחנו משאירים אותו בינתיים שלם. אין חובה לפתוח אותו, אלא אנחנו לוקחים חמישה בדי ערבה אחרים כנגד מנצפה וחובטים, ולכן אין חובה לעשות כך. כן. סליחה, שאלה נוספת. האם מותר לסתור את הסוכה ביום האחרון? לא, אין יותר. כי זה שביום הבא, ב-1800, יוכל להיכנס. לא. מרן אמר שלהרוס לפרק אין יותר. כל מה שהותר רק לעלות ולהוריד מאותה הסוכה, שולחן, כיסאות, הוא צריך להכין את זה לכבוד יום טוב האחרון, את זה הוא רשאי לעשות סמוך לערב. אבל ממש להרוס, לפרק את הסוכה גם סמוך לערב, גם בזה אין לו יותר. הגמרא מסבירה, הרי החיוב במצוות הסוכה הוא עד הרגע האחרון, אץ את הכוכבים. אולי הוא ירגיש שהוא רעב קצת, אולי הוא ירגיש שהוא עייף מאוד וצריך לישון. אם הוא פירק, מה יעשה? לכן המשנה בסוכה מ״ח אומרת שאסור, וכך פסק מרן בסימן תרס״ו שאין יותר לפרק. ולאחר השקיעה? אבל אני אוכל לעשות דבר אחר. אתה יכול לפרוס על זה ניילון. תיקח ניילון, תפרוס על הסכך. ואז כמה דקות לפני השקיעה פרסת את הניילון הזה, ואז אתה יכול לשבת בסוכה, לא יהיה לך שום בעיה. אתה לא הורס, אלא בסך הכול אתה שם את הניילון. ואם יזדמן לו סעודה, יצטרך משהו, בקלות רבה הוא יכול למשוך את הניילון במשיכה אחת. בקלות. בחג עצמו מותר לקפל את הסכך, לפסול את הסוכה? לא, לא. אין יותר. אסור לאדם לסתור הן בשבת והן ביום טוב. קודם חומר, שמחת תורה שלנו היה גם וגם. גם שבת וגם יום טוב. ולכן ארוחת לילה, ארוחת בוקר, את שתי הסעודות האלה יאכל בבית. רק סעודה שלישית והלאה יוכל כבר לאכול, להמשיך לאכול בסוכה, כמו שכתב בן איש חי. תודה רבה. תודה גם לך, מאזין יקר. מאזין נוסף, שלום וברכה, ערב טוב. ערב טוב לכבוד הרב ולמנחה. תודה. יש לי שאלה בקשר לקריסה של הזוהר. האם צריך להתפלל את התפילה שמובאת לפני שגורסים בזוהר, ומה עושים ברגע שמגיעים לאשמות הקודש? כשאדם רוצה ללמוד תורה, אנחנו מתחילים הן בתורה שבעם פה והן בזוהר. אנחנו אומרים את התפילה, כך גם בסיום. וכשיש שם פסוקים, אם זה פסוק שלם, הלבה דקול ענמא, אנחנו אומרים את הפסוק. בהזכרת שם שמיים אין מה לחשוש. רק לגבי חצי פסוק יש בעיה, אבל בפסוק שלם אין שום בעיה. העצה היא, כשאתה נתקל באיזה פסוק, לסיים אותו, לומר את כולו. כשיש בו שם שמיים, תסיים את כולו, תצא ידי חובה לבד לכולם. ואם אמרת מחציתו, ארבעה-חמישה תיבות, והיה בתוך זה שם שמיים, יש לך על מי לסמוך. תראה, בנושא הזה תשובה ביבי העומר חלק ג', עוד מחכמי דורנו דנו בהרחבה בנושא הזה. וכמו שאמרנו, אם הגעת עד אמצע הפסוק, איפה שיש אתנח, אז ממילא זה נחשב כאילו השלמת, ואז אין בעיה של שם שמיים לבטלה חלילה. הבנתי. תודה רבה, כבוד הרב. תודה גם לך, מאזין יקר. כבוד הרב, עוד מספר שאלות שיש לנו כאן לקראת סיום. שואל אותנו כאן מאזין, מה לגבי זה שהוא מתנדף לבית-הכנסת והוא מעדיף לקנות אולי מגבות או סידורים או להשלים מנורות שנשרפו עבור מקדש מעזה של בית-הכנסת, במקום לתת את הכסף? האם זה יהיה אפשרי? הכלל הוא כך, גבאים יראי שמים שנבחרו על-ידי הקהל. איך אומרים יש להם את המנדט מהקהל? יש שם תלמידי חכמים. הצוות שמנהיג אותם הגבאים, יש בהם גם תלמידי חכמים, שעושים את הכול על-פי כללי ההלכה. הם עושים את כל מה שנחוץ לבית-הכנסת בסדר עדיפות שהוא על-פי כללי ההלכה. לא כדאי לעקוף אותם, אלא מי שתרם ייקח וייתן להם, והם יעשו בזה את מה שההלכה דורשת. לא כל אדם יבוא ויעשה מה שלבו חפץ. אלא צריך להיות סדר בבית-הכנסת, ולכן שייקח וייתן להם. העצה שאומר אותו האדם ללכת ולקנות בזה מגבת או דבר אחר, זה נכון במקום שהגבאים, לצערנו, אינם עושים רצון אבינו שבשמים. איך כתוב שם אצל אחשמרוש, המולך, שמלך מעצמו? יש, לצערנו, גבאים שאולי היה צריך לעשות אותם גבאים של העולם התחתון, לא של בתי-כנסת. אז אנשים כאלה אולי אי אפשר להפקיד בידם ממון, אי אפשר להאמין להם, מי יודע, הם לא ייקחו את זה לכיס, או יעשו בזה שטויות, ולכן באותם המקומות. אני מסכים איתך, אתה יכול לקנות בזה ספרים אשר לחוץ לבית הכנסת וכיוצא בזה. אבל כשהגבאים הם בני תורה, אנשים חכמים, נבונים ויראים, אז לא כדאי לעקוף אותם, אלא עדיף לתת בידם את כל התרומה, ובעזרת השם הקדוש ברוך הוא ייתן לך כהנה וכהנה בעזרת השם. אמן, כן יהיה רצון עוד שאלה, כבוד הרב. מה גודל החיוב, שואלת מאזינה, של כיבוד אב, שהוא אדם מאוד מבוגר, בן 82, שהוא חי מלא, ככה, החיים שלו מלא כעס ומרירות, וכל הזמן מקלל? מה גודל החיוב שלה מצד העניין של מצוות כיבוד אב ואן? היא גם חוששת מאוד כל הזמן מהקללות, מהקטדה שלו. בעזרת השם, כלילת חינם לא טובו, כך אמר שלמה המלך. כולנו עשינו התרת קללות בערב ראש השנה, ערב כיפור, ויש הרבה בתי כנסת בירושלים או במקומות אחרים שבכל יום שישי עושים. בשעה שש, אחרי התפילה, עושים אתרה. אז היא יכולה ללכת פעם בשבוע, תעשה את העטרה ותהיה רגועה, אין לה ממה לחשוש. היא מתכוונת לטובתו של האבא, היא רוצה לשרת אותו, להיטיב עמו, ומסכן, האדם ההוא, בגלל האיסורים שבו, איוב לא בדעת ידבר, בגלל האיסורים. ולכן היא לא צריכה לחשוש, כמו שאמרתי, על צד היותר טוב, שתקפוץ פעם בשבוע לבית הכנסת חמש דקות, תשמע את העטרה, גם בכותל המערבי, גם במקומות אחרים. יש מאות בתי כנסת שאחרי התפילה בנץ, ובכל יום שישי עושים את העטרה הזו, אז אם תאזין, תשמע את זה גם בעזרת נשים, זה הדבר הכי טוב, ובעזרת השם, הקדוש ברוך הוא ישמח אותה תמיד. אמן. המאזין האחרון איתנו, כבוד הרב, שלום למאזין. שלום, כבוד הרב. שלום. אדוני היושב-ראש, שאלה לעניין מודים דה רבנן. כמה צריך לבחור? הגמרא אומרת לגבי מודים שהתפקקו חוליות שבשדרה. אנחנו עושים את הדבר הזה לא רק במודים שבתפילה, אלא גם במודים דה רבנן. גם אנחנו משתחווים אותו דבר, וכך ראוי לנהוג ולעשות. מרן אמר כעצה טובה לחומרה, לא רק בהתחלה להשתחוות, אלא גם כשמסיים את מודים דה רבנן, על שאנחנו מודים לך ברוך אל ההודעות, גם בסוף רצוי לנהוג ולעשות כן. אלה דברי מרן בסימן קכז, סוף סעיף א'. מרן כותב, ויש מי שאומר שצריך לשחוט גם בסוף, וטוב לחוש לדבריו. אדם שיכול, כדאי שינהג ויעסק. כמו בלחץ? כן. שלום לך ותזכה לעשות. שאלה אחרונה, הרב מרשה לי הרב. בכבוד. כן, השאלה של מאזין ששואל, יש לנו 15 מזמורים של שיר המעלות בתהילים. הוא אומר, כל ה-14 בשיר המעלות, בה. יש לנו שיר המעלות אחד בל', למעלות. מה העניין בזה, אם יש לרב תשובה? כל הרקע של הנושא הזה הוא מה שהגמרא מספרת לנו במסכת סוכה נג. מה היה עם חפירת התהום דוד המלך רצה להכין תשתית לבית המקדש, והתהום צף, הוא חפר יותר מדי, התהום צף, ובסוף הצליחו על ידי השם המפורש להחזיר חזרה את התהום. אבל הוא שקע יותר מדי. היה צריך לומר את שיר המעלות כדי להעלות אותו, לאזן אותו, כדי שיוכל לרבות את השורשים של הצמחים. זה היסוד, כך הגמרא מסבירה, את כל הרקע של אותם המזמורים שאמר דוד המלך בשיר המעלות. למה בדיוק המעלות? למעלות? אין לי כעת בראש, אינני יודע. צריך לבדוק, לחקור ולראות בדיוק את ההבדל הקטן הזה. חזק ואמץ, כבוד הרב. אנחנו מודים לכבוד הרב. דברי סיכום וברכה. בבקשה. כמו שהקדמנו, יש לנו מצוות עשה מן התורה לתת. הקדוש-ברוך-הוא חנן אותנו ממון. כל אדם ואדם משתדל לתרום מממונו, אבל צריך לדעת גם את סדר העדיפויות. מרן הדגיש לנו שלימוד התורה הוא הדבר החשוב יותר מהכול. ביקשת לעשות צדקה, עשה עם עמלי תורה. אמרנו, אפילו למכור ספר תורה מוחים כשאין ברירה, מוחים כדי שהישיבה לא תיסגר. מרן חזר על זה פעמיים. גם באורח חיים סימן קנג וגם ביוראי דעה סימן רמ״ט סעיף טז. מרן אומר, מצוות צדקה לנערים או ללמוד תורה, ודאי שזה עדיף אפילו יותר ממצוות בית כנסת. עם ישראל הוא עם שמבורך במידה הזו. ביישנים, רחמנים, גומלי חסדים, זו תעודת זהות הרוחנית שלנו. עם ישראל, ברוך השם, כולם נתבעים ונותנים. רק אנחנו רוצים לכוון את האנשים ולכוון את העם לאפיק הטוב. שלא יהיה, חלילה, בבחינת נתבעים לעגל ונותנים, אלא נותנים אך ורק למקום הטוב, ואם אפשר, למקום הטוב ביותר. ובפרט בימים האלה, שקמו עלינו אנשים חורשי מזימות לשכחם תורתך, להעבירם מחוקרי רצונך. הם רוצים שהישיבות ותלמודי תורה הם חפצים לראות בנפילת מוסדות התורה האלה. לא ניתן להם בשום אופן. זה ממור על דפק. לא ניתן להם את התענוג הזה. ברוך השם, עם ישראל יש לו, והקדוש ברוך הוא ישלח וייתן לנו כפלי כפליים, כמו שבכל שנות ההיסטוריה עם ישראל הצליח לשמור על פח השמן. היו לנו תלמודי תורה גם לפני שקמה מדינת ישראל. בעזרת השם, תלמודי תורה ימשיכו גם לאחר מכן. לא ביבי ולא מימי ולא אף אחד, לא יצליח במזימתו לעקור ולשרש את התורה. יהי רצון שיקוים בנו. כל כלי יוצר עלייך לא יצלח. כל לשון תקום איתך למשפט הרשיעי. בעזרת השם, נזכה ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים. נזכה יחד עם המשיח.