הלכות צדקה וגבאי צדקה – עמידה בפני גבאי, ניהול קופות צדקה, נדרי צדקה וחובות הציבור בבית הכנסת
- - - לא מוגה! - - -
ידידה ואהובי באולפן ולכל המאזינים רבי דוד אבודרהם עומד על מה שנהגו עם ישראל לעמוד בשעה שאומרים בתפילת שחרית ויברך דוד מדוע ומה ראו על ככה לחייב את כל הקהל לעמוד. הרב מסביר לנו ואומר כשאנחנו אומרים ואתה מושל בכול, עם ישראל נותן צדקה. על פי הקבלה אנחנו נותנים שלושה פרוטות לצדקה, בימים האלה זה בערך חמישה אגורות. כיוון שעוברים לפנינו אותם גבאי הצדקה, לכן אנחנו חייבים לעמוד מפניהם כדי שלא יהיה טעות, שלא יהיה זעם הארץ שלא יודע את ההלכה הזו, לכן הנהיגו את כולם, שכולם נעמדו מפני גבאי הצדקה. העתיקו אותו להלכה בספר יד אליהו, הפיתחי תשובה בעברי דעה סימן רשנ״ו ועוד, וכך ההלכה. המקור של רבי דוד אבו דירהם מהגמרא במסכת קידושין בדף ל״ג. שם הגמרא אומרת לנו, כשאותם שמביאים סלי ביטורים הולכים, פוסעים בדרכם לבית המקדש, אנחנו חייבים לעמוד מפניהם, בלשון הגמרא, חביבה מצווה ושעתה. ולא רק שיש מצווה לעמוד מפניהם כמו שעומדים מפני כל זקן, אלא כאן המצווה עוד יותר חשובה, שהרי כשהזקן עובר ואני עסוק באמצע מלאכתי, אני כותב מזוזה, או שאני כותב על המחשב, אני פטור, אני לא חייב לעמוד מפניו. כשהתורה אמרה מפני סביבה תקום והדרת, כי מה שאין בה חסרון כיס, אבל כשיש לי הפסד אני פטור. אבל כאן, מצווה בשעתה כמו מצוות הביכורים חייבים לעמוד גם כשאני נמצא באמצע מלאכתי, באמצע עבודתי. זה הדין. וכך כתבו להלכה גם בדוגמאות אחרות ולמדו מאותה הסוגיה. רבנו עובדיה מברטנורה בביקורים פרק ג' משנה ג' כותב כמו בביקורים, כך אנחנו נוהגים לעמוד מפני נושאי התינוק לברית מילה ומפני נושאי מיתת המת. האם התינוק הזה הוא זקן? בסך הכול הוא בן שמונה ימים. אנחנו לא עומדים מפניו, אלא עומדים מפני מי שמביא את התינוק. וכדי שישימו לב, לכן צועק המוהל, כשמכניסים את התינוק, צועק ברוך הבא בשם ה' ואז כולנו עומדים. כך כתבו גם הפוסקים בארודיה סימן שסא, כשעוברת לוויה חייבים לעמוד, ולא מפני המת אלא מפני אותם אנשי חברה קדישה שמרימים את המת. כך הוא הדין גם לגבי שבע הברכות. הרי החתן בא לקיים מצוות פרייה ורבייה, ולכן כשהרב מברך את שבע הברכות, אומר בתיקוני הזוהר, אנחנו צריכים לעמוד. אפילו המילצר הוא לא קרוב משפחה, לא של החתן ולא של הכלה, אסור לו לשבת ולנוח. אלא, לפי דברי תיקוני הזוהר, כמו בביקורים, כך גם מצווה בשעתה חייבים לעמוד. כך כתבו להלכה אורחות חיים מעריקה של רבי יעקב קסטרו, הוא מספר שכך הוא המנהג וכך המסקנה למעשה. אמנם, לפי מה שכתבו בירושלמי שם מסכת ביקורים, יכול להיות שיש הבדל בין דבר שבא כל יום, כמו מצוות הצדקה, לבין מצוות הביקורים שבאה פעם בשנה. הלשון של הירושלמי שאנם מביאה ביקורים שבאה לקיצין. אז גם לגבי שבע הבדל... ברכות או לגבי המילה, גם שם זה דבר שלא בא כל יום. אבל גבי צדקה מסתובבים כל יום, אז יכול להיות אולי שלא נתחייב. אף על פי כן ראוי לכתחילה לעמוד. גם על פי הקבלה צריך לעמוד כשאומרים ויברך דוד, וכך המסקנה למעשה. מסיים ביד אליהו. במה דברים אמורים כשגבי צדקה זה עושה מלאכתו לשם שמים? אבל אם הוא מקבל משכורת או שהוא מקבל אחוזים, אם שכיר הוא בא בשכרו ואין חובה לעמוד מפניו. וכי תמה, איך נדע אם האדם הזה מקבל או לא מקבל? אם אנחנו מסופקים, נלך אחרי הרוב. היום רוב רובם של אותם האנשים שמסתובבים, שאוספים צדקה, רובם הגדול מקבלים ממון, מקבלים טובת הנאה. ולכן אין חובה לעמוד מפניהם. מעיקר הדין יכולים ללכת אחרי הרוב. רק כשאני מכיר אישית את האדם הזה, אני יודע שברוך השם, הוא עצמו לא נזקק לזה, הוא עשיר, אלא הוא מסתובב עם קופת חברת התהילים או קופת הישיבה כדי לאסוף את הממון לעם ישראל. ואדם כזה באמת ראוי לכתחילה לעמוד. מרן כותב לנו את הפרוצדורה, איך ממנים גבאי צדקה. ומרן כותב בסימן רנ״ו סעיף ג׳, שכשצריכים למנות גבאים, המינימום צריכים להיות שלושה גבאי צדקה. והסדר הוא כך, כשבאים לאסוף את הצדקה, צריכים להיות לפחות שניים. הגזבר יכול להיות אחד, אבל כשבאים לחלק את הממון, הדיון, להחליט למי לתת, למי לא, ולאותם העניים שכן נותנים, כמה לזה וכמה לזה, צריכים להיות לפחות שלושה גבאים. הירושלמי מגדיר את זה לא רק שזה דיני ממונות, למי לחלק, למי לא, אלא הירושלמי אומר שזה קרוב להיות כדיני נפשות, שהרי לפעמים יש עניים מרודים שהם גם חולים. אולי התרופות שהוא צורך כל חודש זה אלפי שקלים. ואם אתה לא תדע את זה ולא תיתן לו, האדם הזה יכול חלילה למות, לגבוה. ולכן הדיון על כל עני, כשיושבים יחד שלושה, אם האחד לא יודע, אולי השני יודיע לנו מה מצבו של אותו העני. לא שאנחנו חושדים לגבי צדקה. הרי בספר מלכים הנביא אומר על אותם האנשים שצריכו להיות גבאי צדקה, ולא יחשבו את האנשים אשר יתנו את הכסף על אדם לתת לעושי המלכה, כי באמונה הם עוזים. אנחנו לא חושדים בהם, אבל עלול להיות חלילה טעות בשיקול הדעת. שגיאות, מי יבין. יכול להיות אולי שגבאי אחד לא ידע לדייק, ואותם העניים יבואו לידי סכנה. שואל הירושלמי, אם כן, הרי בדיני נפשות צריכים להיות עשרים ושלושה דיינים. למה כאן אתה מסתפק בשלושה? אומר הירושלמי, עד שתאסוף את העשרים ושלושה, העני יכול למות. לכן לא תקנו את העשרים ושלושה. אבל ברור לנו שצריכים להיות שלושה אנשים, ואי אפשר לסמוך על אדם אחד שתמיד הוא יקלע למטרה שתמיד הוא ידע לתת בצורה נכונה. אלה דברי מרן, וכך צריך לנהוג למעשה. ולכן, אם יש מקומות שגבאי הצדקה הוא אדם טוב, שיש לו כוונות טובות, אבל הוא עושה את הכול לבד. לא רוצה שיהיו לו שותפים במצווה, אוסף לבד, מחלק לבד, עושה את הכול לבדו. רצוי לא לתת, לא להעביר לאדם כזה צדקה. כך גם כשבאים למנות גבאים לבתי כנסיות, בתי מדרשות וכיוצא בארץ. גם שם אנחנו מצליחים מלכתחילה שיהיו לפחות שלושה גבאים. יש מחמירים, ממנים לבית הכנסת שבעה, מבחינת שבעה טובי העיר, זה הכי טוב, אין לך יותר טוב מזה. אבל גם אם אין מספיק מתנדבים לעסוק במלאכת הקודש הזו, להיות גבאי בתי כנסת, לפחות שיהיו שם שלושה. ושוב, לא שאנחנו חושדים בגזבר. הרי מרן כתב שיכול להיות גזבר אחד, אחד נאמן עליה להיות גזבר, וכן יכולים למנות שני אחים להיות גזברים. אבל, כמו שאמרנו קודם, עלול להיות חלילה, שיהיה להם איזה משגה, איזה טעות ושיקול הדעת איך לחלק את הממון בית הכנסת. צא וראה, לך תראה מה קרה לאותם בתי כנסיות, שהיה שם גבאי אחד, דיקטטור אחד, שעשה מה שליבו חפץ. בדרך כלל בתי הכנסת האלה הלכו ונסגרו. אנחנו רואים את זה, לצערנו, בעולם כולו, ואפילו בארץ ישראל. ולכן מן הראוי, שישראל יעזרו ולאחיו יאמר חזק, כדאי שיהיו לפחות שלושה, ואז כל אחד יוכל להוסיף מחוכמתו מבינתו כדי לחזק את בדק הבית, כדי שבית הכנסת יעמוד על תילו, כדי שיוכלו להיות שם לא רק התפילות כהלכתן, אלא גם שיהיו שם שיעורי תורה, תלמידים כסדרן, שיהיה להם תלמיד חכם גדול בתורה, שיבוא ויאמר להם מדי יום ביומו את השיעורים, את דברי ההלכה למעשה. כשהאחד גבאי, אולי הוא לא מבין את חומרת חשיבות שיעורי התורה, שיהיה להם חכם שיגיד להם כל יום הלכה למעשה. אבל כשהם שלושה, אולי אחד מהם יסביר את העניין, ישכנע את חבריו, ועל ידי זה יקימו שם, באותו בית הכנסת, שיעורים לנוער, למבוגרים. עמוד התפילה הוא עמוד העבודה, אבל אנחנו צריכים גם את עמוד התורה שיהיה בתוך כותלי בית המדרש, וזה סדר העדיפות הראשון במעלה לעשות בבתי כנסיות ובתי מדרשות. אף אחד לא יכול להתחמק מהחובה הזו. כל גבאי בלי יוצא מן הכלל חייב בזה. ואם הוא ישאל אותך, מניין לך? מי אומר לך שאני חייב בזה? תראה לי איפה זה כתוב. תראה לו, תפתח לו על שולחן ערוך יורה דעה, סימן רנא סעיף יג, תראה לו את דברי הראש עתור בשולחן ערוך, שחייבים להביא תלמיד חכם, שיגיד להם מדי יום ביומו דברי הלכה בחול בשבת, ואז האנשים האלה בעזרת השם יהיו בני תורה, ומן הסתם שיהיה להם לא רק את שני העמודים, עבודה ותורה, בוודאי שיש שם גם את עמוד הגמילות חסדים, ילמדו גם הלכות צדקה ויעשו את הדברים הללו בהלכה ולמעשה, כזה ראה וקדש. אבל אותם הגבאים שמתנשאים על הציבור, ויש כאלה שחושבים, הוא לבדו, הוא ימלוך והוא יעשה, בית כנסת כזה, מן הסתם אין לו עתיד. ולכן רצוי מאוד, כדאי מאוד לא לתרום לאותם המקומות שלצערנו מדלגים על ההלכה הזו. ולכן מן הראוי להעביר את התרומות, את כל כספי הצדקה שיש לו, יעביר אותם למקומות אחרים, ששם הגבאים נוהגים על פי כל כללי ההלכה. הכלל הוא, ענייך ועניי עיר אחרת, עניי עירך קודמין. ולכן, אדם שעבר דירה לבוא לגור כאן בירושלים, גם אם חמישים שנה הוא היה נותן את ממונו, היה נותן את כספי הצדקה בחיפה או במקום אחר, ברגע שהוא עובר דירה לירושלים, הוא צריך לשנות. שיודיע לישיבה שם, יודיע לבית הכנסת שם, אני מבטל את הוראת הקבע יותר ממה שאני לא רשאי לתת לכם, כי יש עליי בראש ובראשונה את החיוב לתמוך בבתי כנסיות, בתי מדרשות ובעניים של ירושלים. זה דבר שאני חייב בו יותר. הוא לא צריך לעשות את זה. התרה. נכון שהוא מחזיק, הוא חדל מלשלם שם. אבל כאן הוא לא חלילה מבטל ועוקר את המצווה, אלא הוא משכנן את המצווה ועושה את המצווה העוד יותר טובה, שהוא בא ונותן את הכל לעניי ירושלמים. אם האדם הזה לא בא לגור כאן אלא הוא תושב ערעי, הוא יגור כאן שבועיים ושלוש, בזה עדיין אי אפשר לחייב אותו לתת צדקה לירושלמים. אבל ברגע שאדם בא לגור כאן להשתקע כבר ביום הראשון, יש עליו את החובה האמורה. מן הראוי בלכתחילה שיעביר את כל ממונו, יעביר את הכל לאותם העניים הירושלמים וכיוצא בזה. פעמים רבות הציבור ממורמר, הציבור לא מרוצה מאותם הגבאים. הדרך היא פשוטה. יכולים לערוך בחירות חדשות. היה ראוי שכל שנה יעשו את הבחירות האלה, יבחרו גבאים חדשים, כדי שהציבור גם יהיה מרוצה. וכל מי שמתפלל קבוע בבית הכנסת, יש לו את הזכות לבחור או להיבחר. ולא יכול לומר הגבאי הוותיק, אבל אני הייתי גבאי הרבה שנים, ואם לא אבחר, חלילה וחס האנשים ידברו עליי, יגידו שאני גנב, שאני מעלתי ולכן לא בחרו אותי, הוא לא יכול לבוא בטענה כזו, אלא זכותו של הציבור לבחור את הגבים שהוא רוצה. אבל אם רואים שהיהודי הזקן הזה שעבד כל ימיו במסירות נפש לבית הכנסת, גם אם היום הוא בן 90 וקשה לו לתפקד ב-100%, לרוץ, למסור את הכסף בבנק או לעשות פעולות אחרות, מצוי הדבר שלא ידיחו אותו חלילה לגמרי, שלא יצא בבושת פנים. לצורך זה הועידו את התפקיד נשיא כבוד. יעשו אותו נשיא כבוד של בית הכנסת, ימצאו לו תפקידים מסוימים, דברים שהוא כן מסוגל לעשות, לא ידיחו אותו לגמרי. אבל עקרונית, הוא לא יכול לעמוד ולומר, אני לא מסכים שמישהו אחר ייכנס, הוא לא יכול להטיל וטו על הדבר הזה. זכותם של הציבור לבחור להם גבאים טובים שישרתו את הציבור באמונה, בוודאי שהדבר טוב ומועיל. כותב מארי וייל שטוב שכל גבאי יעשה מדי שנה בשנה מאזן, חשבון, וייתן דין וחשבון לאותה בית הכנסת, אותה קהילה, אותו ציבור. למדנו את זה מדברי מדרש תנחומה בפרשת פיקודי. כמו שמשה רבנו נתן דין וחשבון על כל מלאכת עבודת המשכן, אם היו אנשים שלא הסתפקו בדין וחשבון הכללי אלא רצו גם פירוט, אז הפסוק צועק לאותם האנשים ואומר ואת האלף ושבע המאות עשה ווים לעמודים. אז כמו שמשה רבנו עשה את הדברים הללו בחוכמה, גם לדורות, גם אנחנו, מן הראוי שנעשה את הדברים האלה, ולא כדאי שהגבאי ישמור את הכל בתוך מוחו בלבד, אלא ירשום את הדברים לפחות פעם בשנה, ייתן לציבור דין וחשבון. להבדיל, גם חוק העמותות היום דורש מכל העמותה מדי שנה בשנה שהרואה חשבון יסכם את הדברים, ואז רק הם נותנים להם את הרישיון כדי להמשיך בפעולתם, וזה תואם גם את ההלכה בלי כל ספק. ולפעמים יש אנשים שלא מסתפקים בדין וחשבון הכללי, הם רוצים גם פירוט. תגיד לי כמה מקבל הגבאי וכמה מקבל החזן וכמה מקבל השמש. הגבאי לא חייב לענות לאותו הנודניק, לאותו האדם, אלא יכול להסתפק בסיכום הכללי. השנה היה לנו 5,000 כל חודש הוצאות, סך הכל 60,000 שקל. כנוצאות, היה לנו הכנסות כך וכך, שתי שורות הוא גומר בזה את הדין וחשבון והוא לא חייב לפרט. אלא שכל זה כשהגבאים הם אנשים כשרים ויראי שמים. אבל אם חלילה וחס אותם האנשים לא כל כך מהוגנים, יש עליהם לעז קלה דלא פסיק, בזה בוודאי שצריך לתת פירוט בדין וחשבון שלו, צריך להצמיד לו חכם שייכנס לעובי הקורה ויבדוק כל דבר ודבר ייכנס גם לפרטי פרטים כדי לדעת אם אותו הגבאי הוא באמת אדם ישר, אם הגבאים האלה מתאימים לתפקידם או לא. לפעמים או שיש חלילה שם גנבות או שם יעילות, או לפעמים הם אנשים ישרים אבל הם פלחים, אינם יודעים לכלקל מעשיהם במשפט. יש שם הרבה טעויות, הרבה פשלות, ממה נפשך? בין כך ובין כך אי אפשר להשאיר את האנשים האלה שימשיכו לשרת את הציבור, מן הראוי שיעשו להם בחירות חדשות וימצאו להם גבאים טובים יותר כדי שישרתו את הציבור באמונה. זה מה שרצוי לנהוג ולעשות בכל מקום ומקום, ואף אחד לא יכול להיאחז בקרני המזבח לומר, אני הייתי, יש לי חזקה. אין חזקה בדבר הזה ברגע שהציבור לא מרוצה, הציבור רשאי להחליף את הנציגים שלו, את הגבאים מדי שנה בשנה, ואין מי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל, בוודאי שהציבור רשאי לנהוג ולעשות את זה. אם אמרנו את הדברים האלה לגבי בית כנסת, בית מדרש או קופת צדקה, הוא עדין גם לגבי גמילות חסדים או כל תפקיד ציבורי אחר, שגם בהם שייך את הכלל האמור. הצדקה היא בכלל הנדרים, ואם האדם נדר, אמר בפירוש, והוא נדר לצדקה, הוא חייב להזדרז, לתת את הנדר שלו, לתת את הצדקה, ומהר ויפה שעה אחת קודם. אם האדם הזה עבר עליו זמן רב שלא נתן את הנדר, לא נתן את הצדקה, אם חלילה עברו שלושה רגלים, הוא עובר בבלטה אחר, זה לב דאורייתא, כמו שכתבו הפוסקים, ביורייתא, סימן רנז, סעיף ג'. ולכן, מרן מציע לנו בסעיף ד', העצה הטובה שאדם לא יסתבך בדבר הזה, מן הראוי בלכתחילה, שיגיד תמיד בלי נדר. הנדר הוא דבר לא טוב, זה רק מסבך את האדם. אני מכיר תלמידי חכמים גדולי תורה, אף פעם, מי מהם לא נדרו שום נדר ולא נשבעו שום שבועה, עדיף שהאדם יהיה זהיר, כדי שלא ייכשל, אנחנו לא יודעים מה יהיה באחריתו. אתה יודע מה אתה אומר באותו רגע, השאלה אם הוא יזכור אחר כך לבצע את הדברים האלה, ספק גדול. הרבה פעמים יש לאדם או שכחה או דברים אחרים, ולכן, כמו שסיכמנו, מן הראוי שאדם לא ינדור, יעשה את המצוות הללו, אבל ישתדל שכל הדברים האלה יהיו בחזקת בלי נדר, ובזה, בעזרת השם, הקדוש ברוך הוא ייתן לו שפע טובה וברכה והכל יבוא על מקומו בשלום. נחלקו הראשונים מה הדין באדם שחשב לתת כסף וכעת להתחרט. האם הוא רשאי להתחרט? אם לאו. זה מצוי מאוד כשבא רב גדול ודורש אומר דברי אלוקים חיים, הדרשה שלו חוצבת להבות אש, בשעה שהרב דיבר, דרש, אותו האדם חשב לעצמו, אני אתן אלף דולר. אבל אחר כך, כשהתחילו לבצע את המקבית, הוא רואה פלוני אלמוני עשיר גדול יותר ממני, הוא אמר 101 שקל, למה שאני אתן אלף דולר? לאט לאט האש שהייתה בוערת קודם מעצמותיו הלכה ודעכה. ואז בסוף הוא אמר בפרק 101. אבל הוא זוכר שהוא חשב בהתחלה על הנ... השאלה האם בדבר הזה הוא חייב כפי המחשבה או שרק מוצא פיו מחייב בדבר הזה? כמו שאמרנו, מחלוקת בראשונים, מחלוקת גם בין מרן להרמה. בחושר משפט, סימן רייב שם הוזכר דין זה, נחלקו הראשונים בהלכה זו, והמסקנה היא שאין חובה מעיקר הדין לקיים את מחשבתו, המחשבה לבד לא מחייבת. אמנם לגבי נדרים ונדבות, אדם שאומר אני רוצה לתת קורבן לבית המקדש, ולא רק אם אמר אלא אפילו חשב, זה מחייב אותו, כמו שהפסוק אומר, כל נדיב לב עולות, אבל הצדקה איננה דומה בדיוק לקורבנות. ולכן אם אותו האדם לא אמר בפירוש בפה, אינו חייב בפועל לשלם. אמנם מרן מביא שם שתי דעות, אבל כמו בכל מקום שיש שתי דעות, יחיד ורבים הלכה כרבים, גם פה כוונת מרן שאין חובה מעיקר הדין לשלם. אחינו אשכנזים מחמירים יותר בדבר. הם מחמירים ומחייבים את האדם הזה גם אם הוא לא אמר בפה, אלא רק חשב, במחשבתו, גם זה מחייב אותו לשלם הלכה למעשה. תעיינו בזה בספר דעת תורה של הגאון אמר שם, בסימן רנח, סעיף יג, שם הוא מדבר באריכות, מביא את כל הפוסקים, את כל הראשונים והאחרונים שמדברים בנושא הזה. אבל כמו שאמרנו, לנו לדידן אין חובה מעיקר הדין, אלא רק מה שאמר בפה, אבל דברים שבלב אינם דברים, וזה לא מחייב אותו. ולכן, גם אם הדבר נודע לגבי הצדקה והוא בא ותובע ממנו, הרי הוא יכול לטעון קימלי, בדיני ממונות הכלל, כשיש מחלוקת, המחוזה ככל אמר קימלי, ולכן אינו חייב לשלם בפועל את מה שחשב. אבל עצה טובה, שאדם יהיה זהיר, גם על מה חשבתו מעיקרה ייזהר, שלא יסבך את עצמו ולא יעלה מחשבה כזו לשלם כסף גדול אם הוא יודע שהוא לא כל כך עשיר, ולא בקלות הוא משיג את הממון הזה. אפילו האדם שאמר בפה, אבל הוא אמר סכום אדיר, הוא אמר שייתן מאה מיליון, מאיפה הוא ייתן? אפילו אם יחיה כמו מטושלח, הוא לא יוכל לתת, האדם הזה, דלפון. מאיפה הוא ייתן את הסכום הגדול הזה? במקרה הזה אין עבודה אלא לגשת לרדף. כדי שהרב יעשה לו התרה, על מה שנדר. אבל אם זה לא סכום גדול, אם באמת הוא תרם אמר בפה אלף דולר, אפילו אם אין לו כעת, הוא לא מסוגל לשלם כעת את כל האלף דולר, אבל הוא יכול לתת את זה בתשלומין. יכול כל חודש לתת את הוראת קבע של 5-10 דולר, ובמשך הזמן, משך השנים, יפרע את החובה שלו, בזה בוודאי לא נוכל להתיר לו לעשות התרה על הנדר שלו, כי אסור להתיר נדר של מצווה, כמו שכתב הרדב״ז. לא רק מלכתחילה, אלא אפילו בדיעבד אותו החכם שעשה את ההתרה לאותו נדר מצווה, חלילה אותו החכם יהיה בנידוי. עד כדי כך הדבר החמור העתיקו אותו בשאר האחרונים, ולכן מן הראוי שהחכם יבדוק, לפני שבא לעשות את ההתרה, יבדוק מה מצבו של האדם הזה, אם האדם הזה מסוגל לשלם לפרוע לאט לאט את חובתו שלא מסוגל, ולפי זה יחליט אם אותו האדם מסוגל לעשות את הדברים, כמו שאמרנו, יפזר, יפרוס את זה, ולאט לאט בעזרת השם יהיה לו סייעתא דשמיא ויוכל לשלם את מה שהוא חייב, אם זה להצדקה בבית הכנסת או לכל מקום אחר. אדם כזה שנזהר מעיקרה על מוצא פיו ואמר בפירוש בלי נדר לאדם כזה, אז הדרך פתוחה, אנחנו יודעים בוודאות שהוא לא יתחייב לבצע את הדברים. עם האלה מיד, ואין לו שום בעיה, אין כאן את האיסור לא תאחר לשלמו, אין לו בעיה, מעיקרם הוא היה זהיר מאוד בלשונו. אצל התימנים, כשמוכרים את העליות, אז מי שזכה בעליית מפטיר או משלים, אז אומרים את המילה אשר נדר, הם אומרים את המילה נדר, אבל הגבאי לא יכול לעשות את הנדר בשביל אדם אחר. אני מתכוון בלי נדר. אז הגבאי אמר בלי נדר, שיגיד מה שהוא ירצה. אין כאן שתיקה כהודאה, ואין כאן שומע כעונה. אלא צריך האדם בעצמו לומר את המילים האלה, וכאן הוא לא אומר שום דבר, ולכן מה שאמר הגבאי, אין כאן הדבר בגדר נדר, ולכן גם אם הוא יתאחר משום מה ועברו שלושה רגלים, אין בזה את הלאו דאורייתא לא תאחר לשלמו. מכל מקום, אדם שיש לו מסוגל לתת, נשתדל להזדרז, לתת מהר את ממונו, את ממון הצדקה, ויפה שעה אחת קודם. כמו שאנחנו נזדרז במצווה הזו, גם הקדוש ברוך הוא ייתן לנו מידה כנגד מידה לא בטלה. חזק ואמץ, כבוד הרב, על השיעור הנפלא בהמשך הלכות צדקה. מכאן אנחנו פותחים את הקווים אל המאזינים העיקריים. הטלפון באולפן, בקידומת 02-50-0010, 666. כבוד הרב, אולי שאלה נפתח בשאלה ראשונה, שכאן שאלו לברכת הלבנה. הלילה עוד ניתן לברך ברכת הלבנה? אפשר, כן. ניתן. ברוך השם, יש כעת לבנה יפה, אתמול בלילה היה מעונן. כן. אז כדאי שיש אדם שעדו וברך, שיצא מיד ויברך את ברכת הלבנה. כן. אז זו תזכורת מאוד חשובה שלא הספיקו אתמול לברך את ברכת הלבנה. אנחנו כבר עם המאזין הראשון שאיתנו. שלום וערב טוב ומבורך. שלום, כבוד הרב. אפשר לדבר יוסף מהדרום, תלמיד אצל הרב ז'עזר. הרב גליף, רציתי להציע את ההצעה בקשר לבית הדין של הרב בקשר לשאלות אם ניתן לפרסם שעות ומספר טלפון. ויש לי פה שתי שאלות שמאוד מאוד חשובות. אחת, נפקא מינה, לגבי מושב שלם. והשנייה, לגבי אדם פרטי. אז אני אתחיל בשניהם, או שכבוד? כן. הראשונה, יש בית כנסת במושב מסוים וכ-60 משפחות. כן. עכשיו, בבית הכנסת יש שליח ציבור שהוא גם קורא בתורה, אבל הוא אינו אדם דתי. הוא הולך ללא כיסוי ראש, ולהעיד עליו שהוא מתגלח וסער זה לא בטוח, אותו אדם ששואל. וגם לגבי נושא של הכרעת תפילה, הוא מעיד בעדות. אותו אדם ששואל, שהוא ראה אותו הולך לבריכה. עכשיו, השאלות הן ככה. לגבי המניין, הם בסך הכול כ-17 איש בכל המושב שמתפללים. לגבי אותו אדם, הוא שואל, איך עלי לנהוג? גם לגבי עלייה לתורה, או שבכלל להתפלל במניין עם אותו שליח ציבור או יחיד? וזה בית הכנסת היחיד שנמצא ביישוב. זו השאלה הראשונה. נעבור לשניות שאני מבטיח לשים את זה. קודם נתחיל עם השאלה הראשונה. מרן, בשולחן ערוך אורח חיים, מרן מפרט לנו בהרחבה את ההלכות, את דיני החזנים. מי ראוי להיות חזן, ומי לא ראוי. לא כל אדם שיש לו קול יפה יכול להיות חזן. הרי הנביא ירמיה בפרק י״ב אומר, נתנה עלי בקולה על כן שנתיה. ולכן הגמרא בתענית טז, הגמרא מפרטת לנו בהרחבה את מי ממנים שיהיה חזן. ומרן מעתיק את אותן ההלכות בסימן נג. מרן אומר, צריך שיהיה אותו החזן הגון. מיהו הגון? אותו אדם שביתו ריקן מעבירות. דבר שני, שלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו. שיהיה ענו ומרוצה לעם, יש לו נעימה וכו'. כל אותם הדברים בלכתחילה. מרן מסיים, אם לא מוצאים מי שיהיה בו את כל המידות הללו, אז בוחרים את האדם שהוא הטוב שבציבור בחוכמה ובמעשים טובים. ולכן, בכל בית כנסת אנחנו משתדלים לקחת את הטוב ביותר. הרי מהו השליח ציבור? להבדיל הוא כמו העורך דין בין הציבור לבין הקדוש ברוך הוא. הכהן המשיח היה מבצע את עבודת הקורבנות בבית המקדש. היום שאין לנו בית המקדש, לפי דעת המקובלים, החזן הוא שדומה לאותו כהן המשיח. ולכן צריך להשתדל שיהיה חזן, דבר הראשון, בראש ובראשונה אדם מראה שמים, אדם שעובד את השם. אם יש בעיה עם אותו האדם, אותו החזן, היה טוב שימצאו לו מחליף. לפעמים אין אדם אחד שמסוגל לקרוא להם את כל הפרשה. יכולים לחלק את הפרשה לשניים או לשלושה. יש אנשים שיכולים להתחיל מההתחלה עד שלישי, החזן השני יתחיל משלישי עד חמישי, והאחרון יסיים את הפרשה. יכולים בצורה כזו לפרוס את הפרשה, ועל ידי זה יהיה להם חזנים, אנשים שהם עובדים את השם. יסבירו לו לאותו החזן שהולך בלי כובע. תגידו לו, תראה, התפקיד מחייב. אם אתה רוצה להמשיך, אנחנו גם מעוניינים בך, אבל אתה צריך לכבד את התפקיד שאתה נושא בו, היינו שיתחיל לשפר יותר את מעשיו, ייזהר בנושא שמירת העיניים, חס וחלילה שלא ילך לברכת שחייה מעורבת, וכך גם לגבי הכיסוי ראש. אם הוא שומע לנו הוא משתפר, אז הנה מתו הבא לטהר מסייעין אותו. לא נצטרך להדיח אותו. אבל אם הוא מתעקש, אל תגידו לי מה לעשות, אני לא אכפת לי. אם רואים שהאדם הזה בשום אופן לא מוכן, היה ראוי להחליף את אותו החזן, וכמו שאמרתי, הדבר לא מסובך, לא בשמיים היא. אם יש שם מתוך אותם 17 איש, אנשים בני תורה, אנשים יודעי ספר, כל אחד ייקח קטע מסוים. אצל אחינו התימנים, עד הדור האחרון ועד בכלל, הנוהג היה בבתי הכנסת שכל עולה היה מכין את העלייה שלו, היה יודע שבוע קודם שעליו לעלות עליית שישי או עלייה אחרת. הוא מכין את העלייה והוא בעצמו קורא. החזן שם הוא רק מראה דרך, הוא מורה דרך שלהם כדי שלא יטעו, ואם מישהו טעה טעות קטנה, אז הוא משיב אותו, מחזיר אותו, מתקן אותו. אז אם אפשר לחלק את הפרשה בין האנשים, כדי זה יהיה להם חזנים טובים, חזנים מראי שמיים. זו באמת העצה הטובה ביותר. כך גם יעשו לגבי התפילה, ישתדלו למנות עליהם אדם שהוא בן תורה, שהוא יהיה השליח ציבור שלהם. אדם לא ייקח לעצמו איזה עורך דין זיפט שייצג אותו במשפט. במקום לתקן, אולי הוא יקלקל לו. אותו דבר גם פה, גם בדברים הללו, ייכנסו לאותו כלל ואותו דין, לכן שייכנס את החברים במושב ויגיד להם את האפשרות הזו. או אפשרות אחרת, הרי על פי החוק לכל מושב יגיע להם שיהיה להם רב למושב. הם יכולים לחפש לעצמם רב שגם יודע לקרוא בתורה. אם יבוא אותו החכם, גם יגיד להם דברי הנחה, דברי אלוקים חיים, וגם יקרא להם בתורה, אז יפתרו את הבעיה בבחינת מעלין בקודש. זה הפתרון היסודי גם לבעיה הזו, וממילא גם לדברים אחרים. בכבוד, השאלה השנייה. האם אפשר להדיח אותך, הרב, ומתנגד? מה עושים? עושים רבות, מוצאי שבת, אם הוא קלפי, יעדים ובחירות. מה שהרוב אומר עושים, הוא לא קנה את בית הכנסת, זה לא של אבא שלו, הוא לא יכול להגיד לציבור מה לעשות. גם אם הוא בתוקף, אי אפשר לעשות את הבחירות האלו. למה אפשר? למה אפשר בקדות? תביאו עורך דין, תעשו במוצאי שבת זה בחירות ותחליפו אותו. כי יש לו השפעה מאוד גדולה. יש לו השפעה, אבל הציבור שתקרא להם את ההלכה הזו, תפתח להם את השולחן הארוך בסימן יום ג', תקרא להם את הדברים, תסביר את הדברים, בוודאי שהדברים האלה ישפיעו על הציבור. אתה יודע מה זה ביקש פסק ובכתב בשביל להראות להם את זה, את התוקף הזה, זה יכול להשפיע. הנה הפסק בכתב, קראתי לך את הראשון של מרן בשולחן ערוך, סימן נג', סעיף ד', מרן כתב לנו את דברי הגמרא, את כל הדברים הללו שאמרנו, ואין הווה אמן על באדם שהולך לברכת שחייה מעורבת, שאדם כזה ינהיג את הציבור והוא יהיה החזן. אם הדברים הועילו שעשו את אחד מהדברים שאמרתי, הנה מה טוב. ואם לא, אם חלילה וחס משום מה העניין נכשל, אם אדם שואל אותנו שאלה הלכה למעשה, אומרים לו שיתפלל יחיד בביתו יותר טוב. הבנתי. בסדר. אז לגבי השאלה השנייה, הרוב, לגבי השאלה השנייה, יש לנו עניין מאוחר, שמתחיל ב-1730 הודו. עכשיו חצי מהעניין יוצא לעבודה. בימים האחרונים התחילו משום מה להתפלל בלי לעשות חזרתו שליח ציבור. מה הדין של אדם שלא עובד, האם יתפלל במניין הזה או לא? דווקא הנה, אם החלק של החמישה חבר'ה שייצאו, אז זה יחסר במניין, וכל המניין מושתת על כמעט 12 אנשים, 13 אנשים. בראש ובראשונה העצה הראשונה בדבר הזה היא בימים שני וחמישי להקדים את הווידוי, נפילת אפיים והוא רחום. היינו, לבקש מהאנשים שיבואו מוקדם. לא יגיעו ב-1730 אלא יקדימו יותר. כשיגיעו לברוך שאמר, עדיין הזמן הוא מוקדם, עדיין לא הגיע זמן ברוך שאמר, עוד לא הגיעה השעה 18. אלא ברבע לשבע הם יתחילו, במקום ברוך שאמר, יגידו אל מלך יושב על כיסא רחמים, אנשי אמונה אבדו, יגידו את כל הקטעים הלאומיים, עד ומייחדים שמך בכל יום תמיד אומרים פעמיים באהבה. יסיימו את הכול מוקדם ככל האפשר, ואז מיד אחרי חזרת השעץ הם יכולים לומר קדיש ולעבור מיד לקריאת ספר תורה. זה יחסוך להם רבע שעה כמעט בסדר התפילה. זו העצה בימים האלה שהנץ, שהאזריחה היא מאוחרת, זו העצה הייעוצה, נבקש מהם שיקדימו. בדרך הזו הרבה מהאנשים יזכו לשמוע את קריאת התורה. אבל אם לא, גם זה לא יועיל, ובפרט בעוד שבועיים אנחנו מתקרבים לימי החנוכה. בפרט בחודש, טבת, שבתוך ימי החנוכה, אז התפילה הארוכה ביותר שיש לנו בכל השנה כולה בימי החול, אין להם ברירה. טוב, אני מסכים בשעת הדחק, מותר להם להתפלל תפילה אחת בכל עם. אין ברירה. אבל בואו נגדלו אותו... גם אותו האדם שאמור להשלים להם את המניין, גם הוא, אין לו ברירה, גם הוא חייב לעזור להם לסייע להם בהקמת אותו המניין. תראה, בשדה חמד הוא דן בפרט הזה, הוא מסתמך על מה שלמדנו בגמרא במסכת ברכות מ״ז. רבי אלעזר שחרר את עבדו כדי להשלים את אותו עבד לעשרה. כך גם למדנו במסכת ערובין ל״ב. ניחא לאל לחבר למעבד איסורה זוטה כדי להציל את עם הארץ, אז כאן אם המניין הזה יתפרק, חלק יתפללו בבית, חלק לא, לך תדע מה יקרה. לכן כדי שאותו המניין לא יתפרק, אפילו אם הוא סובל על ידי זה, הוא לא זוכה לתפילה. המהודרת מבחינת תפילת לחש וחזרה, אף על פי כן כדי לסייע לאותם הפועלים, לכן תגיד לו שלא יפרוש מהציבור וימשיך להתפלל עימם. ואפילו בימים שהם לא שני וחמישי גם להתפלל איתם? כן, גם כן. כך לא התפרק המניין? נכון, כן. לפעמים הוא יכול, האדם הזה, לנהוג בצורה, נניח אם זה בירושלים, לא במושב, אין המניין של פועלים בירושלים, אז הוא יכול לשבת איתם ולא יתפלל איתם. אלא, הוא יתחיל את התפילה לאט-לאט. הם יגמרו קדיש האחרון, עלינו נשבח, הוא ילך מיד למניין השני של הנצח המה. הם יסיימו עלינו לשבח בשעה שש וחמישה, שש ועשרה, הוא ילך מיד אחרי זה למניין של הנצח המה. הוא יכול להתחיל לאט-לאט, הוא יגיע עד השתבח שבחה לעד מלכנו, כשהם יגמרו את הקדיש האחרון הוא ילך למניין השני ואז הוא יזכה לתפילה מהודרת של הנצח המה, אם זה בירושלים, מקומות שיש עוד מניינים. אבל אם זה במושב שתיארת, טוב, אין מה לעשות. לא, זה בעיר, יש עוד מניינים. אם יש עוד מניינים, אז העצה השנייה שאמרתי היא הכי טובה. שישב איתם, ילך לשם להשלים להם את המניין, יקום וישב איתם. יתחיל בתחילת הזמן, בשעה 17, 17.15, יתחיל בחוק לישראל, ורק לאחר מכן, כשיתקרב הזמן, יתחיל בתפילה, וכשהם יגמרו, יסיימו את התפילה, הוא ירוץ לבית הכנסת השני כדי להתפלל עם מני זח המה, זה עדיף יותר. ואם לא עשו מה שהרב אמר, צריך לפרק, שיצטרף אליהם. נכון. שוב אני חוזר בקשר להצעה לגדול בית הדין של הרב והשעות אם אפשר לפרסם. קשה לנו להתחייב על דבר כזה, ולכן יש לנו את השידור ביום ראשון. זה תחליף להצעה שאמרת, יש לנו את השידור הזה, ומי שצריך, הנה, אנחנו עונים פה עוד תשובות למאזינים. יישר כוח הרב, כל טוב. תודה רבה. תודה רבה. תודה רבה. אמן. שלום לך, מאזין יקר, וכל טוב. שלום למאזין נוסף, ערב טוב. שלום, שהספיק לרדת, שלום כאן למאזין. שלום וערב טוב. ערב טוב. שמי רונן, אני רוצה לשאול את הרב. כן. שתי שאלות, אחד השיעור היום ואחד מסוף שבוע שעבר. כן. מה שהיום, המחשבה, לדעת מרן לא צריך לתת, לדעת הרמה כן. קינלי נגד מרן, אז גם קינלי נגד הרמה. האדם אשכנזי יכול לומר, אבל יש פוסקים שאומרים לא חייב לתת לו עדן? אתה מדבר באדם שחשב, כן. אבל לא הוציא בשפתיו. נכון. כי אם השואל הזה הוא אשכנזי, אתה שואל, מה יעשה? לכאורה קימלי. בסדר, נכון שיש כאן קימלי. השאלה היא אם האשכנזים יכולים לומר קימלי בדבר הזה נגד דברי הראש וסיעתו. כי הראש סובר שבמחשבה בעלמא הוא גם מתחייב. הרי אשכנזים נוהגים תמיד ללכת כפי דברי תוצפות הראש וסיעתם. ולכן, אם לא יעשה עטרה, יש כאן בעיה. לדידהו העסק הרבה יותר מסובך. מה שאמרתי, שאין לחשוש, זה לדידן, שקיבלנו הוראות מרן. אבל אחינו האשכנזים הבעיה הרבה יותר מסובכת. כן. בכבוד, מה עוד? אז זהו, זאת אומרת, אצלם לא פשוט להגיד קימלי. לא, לא פשוט, לא. אנחנו אומרים קימלי נגד מרן. אנחנו גם לא אומרים קימלי נגד מרן. לא אומרים. מה שמרן אומר משולחן ערוך, המוחזק לא יכול לטעון קימלי נגד מרן. אבל כאן זה כדעת מרן. מרן דעתו שהמחשבה לבד לא תופסת. תשובת מערך גלנטי בסימן חטא הוא שדן בנושא הזה אם אומרים קימלי או לא. הוא טוען שהמוחזק יכול לטעון קימלי. כך הוא אומר... נגד מי? נגד מי? נגד מרן? לא, לא. הוא לא אומר נגד מרן. בכלל. אלא, כמו שאמרתי, במחלוקת הזו. אמרתי, שאדרבה, מרן מקל בדבר. נכון, אבל... ומעתיק אותו להלכה גם נחלת שבעה, אמר שם בדעת תורה ועוד. ולכן, לדידן אין כל כך בעיה. כן, מה עוד? בשבוע שעבר שאלו את הרב לגבי החשמל והרב יעריך בזה והמשל של החזון איש וכו', והרב יעריך במחלוקת אם מצילים תינוק, נכון, תינוק ודגים דגים, זה ספק, מתכוון לדגים גם, אז אמרו לרב, עדיין טרי דה רבנן אסור, אני חושב שזה ספק דה רבנן לכולה, כי זה מעשה שבת וזה מחלוקת אם מותר או אסור, כמו הרבה דברים שנגיד זה בישול אחר בישול בלח, אם זה מחצה שבת, לנו מותר ליהנות מטה ספק דה רבנן לכולה, והרבה דברים כאלה. נכון, אנחנו, זהו מבחינה יבשה, לא מבחינת המשל של החזון איש וכו'. נכון, זהו בדיוק. מבחינת ההלכה אתה צודק, אבל הבאנו את המשל של החזון איש. החזון איש הדגיש בדבריו גם אם יש צד להקל על פי ההלכה, אבל זה דומה לספר תורה שנשרף, ובה אדם רוצה כעת להדליק סיגריה מהאש. זה המשל, ולצערנו, בממון שאנחנו משלמים לחברת החשמל על מה שאנחנו צורכים חשמל בשבת, אותו ממון הולך לאותם הפועלים שמחללים עלינו את השבת. אם תאמר שיד פועל כיד בעל הבית, אז כאן זה לא רק שהם עשו מה שהוא עשה, הוא עשה בשבילי ואני משלם על זה. זו הבעיה החמורה כאן. אז מי שאין לו גנרטור בשכונה, מי שלא מסוגל להתחבר, טוב, אנוס רחמנה פטריין סמוך על ההיתר שאמרנו. אבל כשאדם בקלות רבה יש בשכונות החרדיות בבני ברק, בירושלים, במקומות אחרים, אם יש גנרטור הוא יכול להתחבר, בוודאי שזה הרבה יותר מהודר, הרבה יותר טוב, המחמיר תבוא על הברכה. אגב, אז הרב זה באמת לא טרי דרבנן, זה ספק דרבנן נקולה. זה ספק דרבנן נקולה, בהחלט. יש לנו כאן את הנקודה של פיקוח נפש, מצד גדול כדי להתיר. יש עוד נקודה שאמרנו אותה בקצרה, מחלוקת הריבש ומרשה לגבי אדם שביטל איסור, אבל אני לא מעוניין, אני, לא היה נוח לי שבטלו את האיסור, עשו את זה נגד רצוני. האם כונסים את האחרים או לא? אז גם במחלוקת שמה, גם כן הולכים ספק דרבנן נקולה. גם פה לא נוח לי שיחללו את השבת. אם היו שומעים לי, לא היו מחללים שבת. ולכן יש לנו כאן כהן ספק ספקה, ולכן המקל, יש לו על מה לסמוך. אבל זה כשאין ברירה. אבל לגבי הבישול, אני יכול להניח את האוכל על הגז? מי מחייב אותי להניח את זה על הפלטה? אתה יכול לכסות את הגז, את הכריים, בנחושתן, וליהנות מהחמין שיהיה הכל בהיתר, אליבדי כולה עלמא. יש לנו לפעמים פתרונות שאפשר לעקוף את הבעיה, את המחלוקת הזו, וזה מה שהמלצנו, זו הייתה המלצה הלכה למעשה. תודה רבה. תזכורת לקריאת שמה שעל המיתה, מאזינים יקרים. אנחנו עם הגאון הגדול, הרב יעקב יוסף, אשר משיב לשאלותיכם, המאזינים היקרים, והם כבר נוסעים בהלכה. הטלפון הוא 0.2 קידומת, 5, 6, 6, 6. חביבי, אין טוב עין אתה או עיני יהי נחמה שעין בינך וביני. חביבי, אין טוב עין אתה או עיני יהי נחמה. מה שען בינך ובני. חביבי, חביבי, חביבי, חביבי, חביבי, חביבי, חביבי, חביבי, עביבי, אהיה טוב העין, הטהור העיני. עביבי, אהיה טוב העין, הטהור העיני. יהי לך משען, בינך וביני. כל הרודף כבוד בורח ממנו והנותן אותו מכובדיהם אלו. כל הרודף כבוד בורח ממנו והנותן אותו מכובדיהם אלו. ושמך יקראוך ויושבוך, ושמך יקראוך ויושבוך ומשלכך יצאו לך. חביבי, חביבי, חביבי, אהיה טוב העין. חביבי, חביבי, חביבי, חביבי, אהיה טוב העין, הטהור העיני. חביבי, אהיה טוב העין, הטהור העיני. יהי לך משען, בינך וביני. כל המוכן לך מי נוגע ובינות שלך מי יודע כל המוכן לך מי נוגע ובינות שלך מי יודע בשמך יקראוך ביעול שיבוכה בשמך יקראוך ביעול שיבוכה ובשלך יזדו לך רביבי רביבי רביבי רביבי רביבי אוהב הרביבי חביבי, הייתה טובה, אין אתה אורייני. חביבי, הייתה טובה, אין אתה אורייני. יהי לך משען בינך וביני. חביבי, הייתה טובה, אין אתה אורייני. יהי לך משען בינך וביני. חביבי, הייתה טובה, אין אתה אורייני. כל האמת מאזינים יקרים ואנחנו שבים לכבוד הרב הגאון הרב יעקב יוסף, אשר משיב לשאלותיכם המאזינים. כבוד הרב, איתנו מאזין נוסף. שלום, ערב טוב לך מאזין? ערב טוב, ערב טוב. שואלים לכם כבוד הרב, רציתי לשאול שאלה לגבי מה שכתב מרם בהליכות עולם, בהליכות שינוי מקום סרודה, בסעיף ה', שהודחק בדבריו במקרה ההלכה, ואז זה נרכיב את השאלה, את הספקות שהתעורבו. אף על פי שנתבער לעיל שעורכי מיני מאכל או משקל שברכתם האחרונה היא בורא נפשות רבות ושינה מקומו מחדר לחדר בתוך הבית, אינו חוזר ומברך את ברכת הנהנין. אפילו לא היה בדעתו מתחילה לכל המקום השני, ואפילו אינו רואה את מקומו הראשון. מכל מקום, אם נכנס באמצע אכילתו או שתייתו לשירותים לעשות שכריו, כיוון שאין המקום שנכנס אליו ראוי לאכילה, צריך לעזור לברך את הנהנין, אפילו כשחוזר למקומו הראשון. ומכל מקום, אם היה דבר באמצעות זאת פת, או דברים עשויים בחמש מדיני דגן, כיוון שטעון אם ברכה לאחרים במקומם, אינו חוזר. חזרו וברך בקטעניינין. ואף לגבי שיבת המינין, הקטינה זה ספק ברכות להקל. והשאלה שנשארת, כבוד הרב, היא האם גם על ברכת אריח, כגון בשבת, כשנוהגים לברך מילי בסמים, האם כניסה לבית שירותים זה הפסק? ועוד דבר, האם אדם שהתחיל לשתות לפני התפילה, ומכיוון שכבר עבר לפקידה עד שמונה עשרה, הקטין את התפילה, האם נצטרך לחזור לברקת הנינין תחילה? מאותה שאלה, שמכיוון שבזמן שעמד בתפילה הוא לא יכלה לשתות, אז אם זה יהיה הפסק או לא. הנושא של שינוי מקום, אדם שמשנה את מקומו, אם צריך עוד פעם לחזור ולברך או לא, מחלוקת גדולה בראשונים, ומחלוקת בין מרן להרמה באורח חיים סימן קע״ח. מרן הלך לחומרה בנושא הזה שצריך לברך. הרמה נקט לכולה. הרמה לא הלך בזה כשיטת הרמב״ם, אלא הרמה הלך כשיטת התוספות רשב״ם והראש. ולכן, אפילו אנחנו, אנחנו בדרך כלל הולכים כדעת מרן בכל הדברים, כאן הכלל בידינו תמיד אומרים ספק ברכות להקל. ולכן, אדם שאכל כזית לחם. אפילו אם הוא יצא לרחוב וחזר, נכון שהוא עשה שלא כדין שיצא, היה אסור לו לצאת, אבל אם כבר יצא וחזר, לא נוכל להגיד לו שאחזור עוד הפעם לברך. אנחנו גם בזה אומרים ספק ברכות להקל אפילו נגד מרן. ולכן, בכל הדברים האלה אנחנו מיישרים את הקו אליבא דה הרמה, ורצוי לא להרבות בברכות. אבל יש עצה פשוטה במחלוקות הללו. האדם הזה יצא לרחוב וחזר. יכול לקחת מעט סוכר, לברך שהכל נהיה בדברו, ולכוון לפתור את הלחם או את המאכלים האחרים שאוכל אחר כך. הרי על הכל אם אמר שהכל נהיה בדברו, יצא. זו העצה הפשוטה, זו העקיפה שיכול לעקוף ולצאת ידי חובה לבדיקול עלמא. לכן גם בדוגמה שהבאת, אפילו בשבת, אפילו שם, לא כדאי לקחת את אותו הפרי ועוד הפעם לברך, אחרי שיצא מהשירותים, ושילמנו להיכנס למחלוקת. יכול לקחת מעט סוכר, ייקח שני גרגרי סוכר, יברך שהכל, ויכוון לפתור גם את הפירות, את הדברים האחרים. בזה הוא יוצא ידי חובה אליבדיקול עלמא. זו העצה. כך אנחנו ממליצים, אפילו בחול, אז כך גם יהיה לגבי השבתות. אדם שכבר ברך, הרי בשבת יש מתירים לגרום ברכה שאינה צריכה כדי להגיע למצוות מאה ברכות, אז לגבי שבת המצב הוא קצת קל יותר. ולכן, אם האדם הזה עשה את מה שאמרת, יש לו על מי לסמוך. אבל אם הוא שואל אותנו עצה טובה, ולכתחילה עצה טובה, בשביל זה הקדוש ברוך הוא ברא את הסוכר בעולם, שהוא נפוץ, נמצא בכל בית, ברוך השם, אז האחד יכול לומר לכל בני הבית, כשיש להם איזה מחלוקת, אני מכוון לפתור את כולם. זה טוב לגבי מאכל. אבל בדוגמה האחרונה ששאלת על הבשמים, שם העצה לברך שהכול על הבשמים היא לא דבר חלק. שם רוב הפוסקים אומרים שאי אפשר לברך שהכול נהיה בדברו על הבשמים. ולכן העצה היא שייקח סוג אחר של בשמים ויברך. הוא רוצה להשלים מאה ברכות, שלא ימשיך להריח באותו הסוג הראשון. אם יש לו בבית מין אחר, יעבור למין השני. אם קודם ברך עצה, כעת יעבור לישווה, יעבור לסוג השני, ולא כדאי לו להיכנס בחשש כל דהו של ספק. עסק ברכה לבטלה. כבוד הרב, מדובר בכנסת, כיוון שאנחנו נוהגים לזכות את הציבור, אז נהגנו לעשות כל שבת, גם עצה בשמים, גם עזע בשמים וגם נותן לאכותו בפירות. ראיתי גם שהרב זקאי כתב בספר הלכות אצלו, שמכיוון שאדם הסיח דעתו כבר מאבסמים, יכול לחזור לברך, בתנאי שאין הריח נפוץ בכל החדר. עכשיו בגלל שזה בכנסת, האדם נמצא בבוקר, דוגמה בתפילה, ואחר כך עוד שעה, עוד שעה וחצי יכול, אז מצרפת את הבית כיסא שכבר נכנס ויצא, אז אם יכול לעבוד, כי זה כבר זמין, כאילו אותם זווה ואותם עצה, אף על פי שיש כמה סוגים של עצה. כמו שאמרתי, אם עדיין האדם הזה לא קיים מאה ברכות, רק על ידי הברכות האלה ישלים את המאה דרכות, הייתי מקבל את העצה שלך. אבל ברוך השם, לא חסר לנו, ברכות ביום שבת כדי להשלים את הגירעון. הגירעון שיש לנו ביום שבת מתוך המאה זה 20 ברכות. הדרשנים גם נתנו את הרמז היפה, האלף לך שלמה ומאתיים לנותרים את פריו. איך אנחנו משלימים את 20 הברכות, הרי כל ברכה שווה, מבחינת דיני קנסות, כעשרה זהובים. 20 הברכות הללו, איך אנחנו משלימים אותן? ומאתיים לא נותרים את פריו. היום, ברוך השם, יש לנו פירות וירקות ושפע נוסף לעצה בסמים שאמרת. וכשברוך השם אוכלים ושותים הרבה, יש גם כמה וכמה פעמים אשר יצר, בקלות רבה אנחנו מגיעים למאה ברכות, ולכן לא הייתי רוצה להזדקק, להיכנס לסלע המחלוקת דווקא בפרט הזה, לחפש כאן את האפשרות הזו. אמרתי, אדם שברך יש לו על מי לסמוך, אבל מלכתחילה העצה היא לחפש ברכות שהן אליבא דקולה עלמא. כך נוהג אדם שהוא שלם עם קונו. הבנתי. במחרה אני יכול לזלוח שוב פעם רק לסעיף הזה, מה שכתב מרן, פה הרב עובד יוסף, כאילו שאנחנו פשוט נוהגים להרביץ את ההלכות שהרב כותב, כאילו לחזק את דברי הרב בכל מקום, לגבי מה שכתב כבר לגבי אכילה שתייה, האם השירותים זה הפסק? שוב, אמרתי שיש לנו את הבעיה, יש לנו את המחלוקת, וכמו שאמרתי, במקום שיש סוכר, עדיף להיות סוכר. תן להם את העצה הזו, ואז נוכל לצאת ידי חובה. גם מרן יסכים איתנו. כל הפוסקים פה אחד יגידו שאם האדם הזה מברך על הסוכר ומכוון לפתור, אליבא דקולה עלמא זה מצוין. גם בבתי הכנסת, ברוך השם, יש סוכר. לא חסר, בשום מקום לא חסר סוכר. הבנתי. עוד משהו אם אפשר קטן. אדם יוצא לבתי הכנסת למרפסת של הבתי הכנסת, זאת אומרת שזה כבר נמצא מחוץ לבתי הכנסת, זה בדרך החוצה. יצא לקרוא לילד, יצא לאיזשהו עניין כזה או אחר. כשחוזר, האם יצטרך לברך או ש... גם בזה הוא כבר מתחיל להסתבך, כי אם המרפסת הזו היא מתחת כיפת השמיים... לא, לא מתחת כיפת השמיים. אפילו אחי, אפילו אחי. המרפסת זה לא חלק ממשי מבית הכנסת, ולכן גם בזה הפתרון הוא קל, שייקח מעל סוכר ויברך. ברגע שהוא יצא למרפסת, הוא נכנס כבר למחלובות. עוד שאלה, כבוד הרב, אם אפשר. לגבי המניין בנץ, אנחנו נוהגים פה להתפלל איזה חמישה בתי כנסת בנץ, ותמיד נהגנו להתפלל, לקבל את זמן התפילה לפי לוח אור החיים. שבעת אור החיים. איפה אתם גרים? בעכו. כן. והשנה, מישהו שם לב שההפרשים בין לוח השנה הזאת לשנה קודמת, הפרשים משמעותיים, כאילו, בזמנים. בין שבת לשבת, בין שבוע לשבוע, כביכול. אז החליטו, כביכול, לקחת לוח שהעניק פעם הרב לופס, עליו השלום, שהעניק פה איזשהו לוח, ולפי זה להתפלל. עכשיו, יש לציין שהזמנים הם... קצת הפרשים גדולים, אני חושב שזה ארבע דקות, חמש דקות בערך. מה שכתוב היום בין לוח אור החיים לבין הלוח שנראה הרב אז. האם זה נכון לעשות קרן, או שאיך אנחנו צריכים לנהוג בכל אופן? מדובר בארבעה חמישה בתי כנסת, כבוד הרב. העצה היא להשתדל לקחת לוח שהוא מעודכן על פי דעת רוב ככל חכמי הדור. יש לוח בשם עתים לבינה. הלוח הזה הוא מעודכן, הוא טוב מאוד, שם הם הולכים לפי נצח המה הנראה. ולכן, אם אתם יכולים להשיג את הלוח הזה, הוא המעולה מכולם. אם אפשר, שתלכו לפי הזמנים שנאמרו שם. אולי הרב יכול לבין צמיחו להשיג את הלוח הזה? הלוח הזה, בדרך כלל מפיץ אותו אוצר החוכמה, ברחוב בר-אילן אחד. שם הוא היה המפיץ הראשי, אבל יש גם חנויות ספרים אחרות שגם הן מתעסקים בדבר הזה. ולכן, תשתדלו להשיג את הלוח הזה כדי שיהיה לכם את הנץ הנראה, את הלוח המדויק יותר, שתוכלו לדייק בזמן הנץ החמה. עוד שאלה אפשר, כבוד הרב? לגבי האורח. נמצא באיזשהו בית, מתארח אצל איזה מישהו, הזמין אותו לשתייה, מאכל וכדומה, והאורח כבר נמלך בדעתו ובירך ברכה אחרונה בעולם של הטרבות, כתובה, לא חשב שצריך יותר. ובא הבית, בא והציע לו כרגע משקה משובח יותר או איזה משקה אחר. האם הוא יצטרך לחזור לברך, או שבגלל שהוא אורח ודעתו על בעל הבית, אז הוא יכול לסמוך על הברכה הראשונה שהוא בירך, כאילו, בגלל שהוא לא ידע שיביאו לו עוד משקה יותר משובח. כן. תראה את המגן אברהם באורח חיים, סימן קוף צדי, הוא מדבר לגבי כוס ברכת המזון. למאן דאמר שברכת המזון לא טעונה כוס. האם ברכת הגפן שאנחנו מברכים היא דווקא לאדם שלא שתה יין בסעודה? ומה יהיה באדם שכן שתה יין בסעודה? האם ברכת המזון זה הפסק או סילוק? יש בזה דיון ארוך בין גדולי האחרונים, גם החוכמת אדם ועוד דנו בנושא הזה. ולכן, בגלל המחלוקת כאן, גם בזה העצה היא לא לחזור לברך על אותו דבר, אלא ייקח מעט סוכר, יברך על הסוכר ויפתור. זה הפתרון הטכני. עוד שאלה קצרה אי אפשר כבר לומר? אולי ניתן אפשרות למאזינים, ידידי היקר? קצר, קצר. תודה רבה. שלום לך, מאזין יקר. אנחנו נעבור למאזין נוסף שאיתנו, ברשותכם, הרב. שלום. הלו. בבקשה, אדוני. שלום עליכם, כבוד השלום. זה מבינתי נכון. שבוע שעבר כבודו דיבר בעניין שימוש בחשמל. נכון. בשבת. אם אדם, נגיד, האם עיקר הבעיה היא רק לחמים, נגיד, וזה לגבי מאור בשבת, זה אין כל כך בעיה? או שכיוונתי, כבודו אמר, אם יעשה את ה... על פי גז וזה, זה בסדר? אם האדם יכול להתחבר לגנרטור, שגם התאורה תהיה על ידי הגנרטור, זה בוודאי הטוב ביותר. אם הוא יכול להחמיר בכול. אם הוא לא מסוגל להחמיר בכול, לפחות שאת התבשיל, את המאכלים, יניח על הגז את מה שניתן לפתור, זה עדיף יותר. האמת הוא שביום, בוודאי שיש שם חילולי שבת. הם באים הפועלים שם ב-6 בבוקר, מתחילים לעבוד, לצערנו, כמעשיהם בחול. כן. בלילה לפעמים יש זמנים שזה עובד יותר אוטומט, ואין צורך להרבות בחילולי שבת. כן. נניח בתקופת האביב, שם הצריכה של החיים, שם סך הכל הצריכה הארצית היא 5,000 מגה-ואט, משהו כזה ואין להם עומס, זה הולך להם יותר קל והמחשבים כן שולטים במצב הם מכינים את כמות הפחם, גורסים את הכל מערב שבת אז יכול להיות שאולי בתחילת הלילה, יכול להיות אולי ייתכן ואין חילולי שבת אבל כשאתה מגיע ל-6 בבוקר, אז כבר כמו שאמרנו יש הכרח לבצע הרבה חילולי שבת ולכן החמרנו עוד יותר ביתר שאת לגבי המאכלים, שלא יניח אותם על הפלטה אלא אמרנו שישתדל להניח על הגז נחושתן את הנחושת, יכסה, ושם יניח את המאכלים שלו, זו העצה הייעוצה בלכתחילה. אבל אם אין ברירה, שעת הדחק שאני. עוד שאלה אחת, בבקשה. לצערי, אני נאלצתי ללכת לזה. לעסקן נגיד בזה העניין. תוך כדי הדברים הוא אמר מילת זלזול באחד מגדולי, שנחשב מגדולי אדון. אמרנו הוא מטומטם וזה. אני אמנם הערתי לו, אבל לא בצורה נחרצת ככה. אמרתי אחר כך, האם זה מספיק, צריך לעשות משהו. כתוב שמי ששמע בדיון את המזרחה צריך לנדות, אם לא, ונדוי, האם ניתן משהו לעשות. אמרתי, חבל שהלכתי אליו, ואיזה עניין הייתי צריך. הרבה פעמים השתיקה היא יותר טובה. לפעמים אין סיכוי שהוא ישמע לנו. הרבה פעמים אותם האנשים חושבים את עצמם שהם חכמים יותר מכולם. וגם אם תעיר לו, הוא לא יקבל. אז חכמים כשם שמצווה נאמר דבר הנשמע, כך מצווה שלא נאמר דבר שאינו נשמע. המהריל דן בנושא הזה של ביזיון תלמידי חכמים. הוא דן, הרי רבותינו בסנהדרין צ׳ט אמרו שהוא נקרא אפיקורוס. אפיקורוס לא מצטרף למניין. אם הוא סופר, אי אפשר לקנות ממנו את התפילין שלו, המזוזות שלו וכן הלאה. אבל אומר המהריל, לצערנו, בימים האלה, בזמנים האלה, אנשים לא מבינים את חומרת הדבר. ולכן אין זה נחשב כמזיד אלא כשוגג, ואין עליהם דין של אפיקורוסים. הגמרא אומרת שם בבבם מציעה ה' לא תחמוד, בלא דמם אשמע להו להינשא. ולכן לא פוסלים אדם כזה לעדות, כמו שכתב מרן בחושן משפט, סימן ל״ד. גם בסנהדרין קב״ב, הגמרא מספרת על אותם האנשים שקברו אמת ביום טוב ונתנו להם מלקות על מה שהם עשו את העוון שזלזלו ביום טוב שני. ואף על פי כן הכשירו אותם לעדות. למה? אותם האנשים טועים חושבים שעשינו מצווה. וגם את זה מרן העתיק שם להלכה בחושן משפט, סימן ל״ד, ומזה, מהסוגיות האלה, למדו המהריל ושאר הפוסקים, שגם לגבי הנקודה של ביזיון תלמיד חכם. ולכן, אם האדם הזה אדם נבון, חכם, ואפשר להעיר לו, לדבר איתו בלשון יפה, להעיר לו בצורה ברורה שיכיר את מקומו וילך לבקש את עולם, אותו החכם שהוא זלזל בו, הנה מתון. אבל אם אתה משער שאותו העסקן כנראה נמצא במפלגה אחרת, הוא לא נמצא באותה מפלגה של אותו החכם, יש לו איזה חשבונות, אינטרסים וכולי, אז אתה יודע מראש שהוא לא ישמע לנו, חבל לדבר איתו. אולי כשתדבר איתו עוד הפעם, אולי הוא יתחיל לחרף ולגדף עוד יותר. זה מה שעלול להיות, ולכן המשכיל בעת ההיא יידום, ותכוון עליו בברכה תשיבנו אבינו לתורתך, ברוך אתה ה' הרוצה בתשובה, שגם אנחנו וגם הוא, שכולנו נזכה בעזרת השם, כל הברכה העבורה, אמן, יישר כוח, תודה רבה, כל הזמן. תודה גם לך מאזין יקר, שלום למאזין אסף, ערב טוב. שלום. שלום וברכה. רציתי שתברר שתי שאלות. שאלה ראשונה, שאל אותי ידיד, הוא אמור להיכנס לדירה בקרוב, האם יש יום מיוחד שעדיף להיכנס לדירה? כל הימים מותר, אין שום בעיה, כל הימים מראשון עד שישי הם ימים כשרים שאפשר לעבור בהם דירה. אבל לא רצוי לעבור דירה ביום שישי. ערב שבת אנחנו צריכים להתכונן להכין את צורכי השבת. ולכן זה לא הזמן הנכון, זה לא הזמן המתאים, שאדם יבחר לעצמו את יום השישי. אלא ימצא לעצמו זמנים אחרים כדי שיוכל להתחיל את החיים שלו ברגל ימין. דרך אגב, אנשים רבים לצערנו לא מודעים לחומרת המצווה של מזוזה, ודוחים את מצוות המזוזה עד שיעשו חנוכת הבית. זה לא קשור אחד לשני. ברגע שאדם מעביר את החפצים שלו, צריך מיד לברך ולקבוע את המזוזות. זה מה שרצוי לנהוג ולעשות. זו העצה שצריך לייעץ לכל אדם ואדם. אבל אם הוא שואל אותנו, הוא אומר, ברוך השם, את המזוזות הכנתי, ואני, ברוך השם, בשעה טובה אני רוצה לעבור דירה, תאמר לי באיזה יום כדאי לי לעבור דירה. מרן, ביורד דעה סימן קעט, מרן סובר שאין בדבר הזה חשש מצד לא תנחשו ולא תעוננו. מותר לאדם לתכנן דברים כאלה ביום מסוים, ואין בזה לא תנחשו ולא תעוננו. שם מרן כותב בסעיף ב' נהגו שהן מתחילים בשני ורביעי. זאת אומרת שיבחר לעצמו לעבור דירה בימים ראשון, שלישי וחמישי. ולא כדאי בימים שני ורביעי. זה מה שמרן נותן לנו שם את העצה, ואין בזה את החשש, נותן החשו ולא תעוננו, זה מה שהוא יכול לנהוג ולעשות. עשיתי לשאול עוד שאלה, את הרב. הלו? כן. מצאנו שבקדיש, ראיתי שכתוב שאוהב יכול לכוון, שמרנו גם קדיש לאלף נשמות, לא לנשמה אחת. כן. ומצאנו שהחפץ חיים, אמר הלווה שם, אני חושב, שבעל רוקח אחר, הוא יכול, בעל מכולת למשל, הוא יכול לכוון רק כסף, אז אין לו חסד. אבל הוא יכוון גם חסד, אז יש לו גם חסד וגם כסף. רציתי לשאול, כשאדם לומד תורה, האם הוא יכול, כמו הקדיש, הוא יכול לכוון שהוא מזורסקות את כל עם ישראל? מה, מה, מה, הם רואים שיש פה אפשרות על ידי כוונה להוסיף רווחים גדולים, אז מה הכוונה שצריך לכוון בלימוד? לכוון בלימוד קודם כל לעשות נחת רוח ליוצרנו ולעשות רצון בוראנו. צריך לשאוף ללמוד תורה לשמה, כך אנחנו מברכים בכל בוקר, שבעזרת השם כולנו נהיה ולומדי תורתך לשמה. זו הכוונה הראשונה שהאדם צריך לכוון בכל התרייג מצוות, ובפרט במצוות תלמוד תורה. אתה רוצה להוסיף גם שבזכות התורה הזו הקדוש ברוך הוא ישמור את כל העם ישראל וכולי? למה לא? אני לא מתנגד גם זה. אבל, כמו שאמרתי, יותר חשוב, המעלה של לימוד תורה לשמה. אי אפשר שכאילו כל עם ישראל, כמו ש... אפשר קדיש, או ספוציה, הבנתי למה קדיש. יהיה כאילו שכולם למדו. אפשר ככה? אפשר. אפשר שהדבר הזה יועיל להגן על כל עם ישראל. אבל כשעם ישראל יהיו שותפים איתך במצווה, אתה... רוצה לחלק את המצווה הזאת, הכל-כך נדיב, בקדיש, למה? נר לאחד, נר למאה? נר לאחד, נר למאה. נכון הדבר שהוא יכול לזכות שזה יהיה גם לעילוי נשמת, אבל שוב, גם שמה הוא מתכוון בראש ובראשונה לקדש את שמו של הקדוש ברוך הוא ולקדשתי בתוך בני ישראל, לעשות נחת רוח ליוצרינו. גם תוספת שיהיה גם עילוי נשמה. אז אותו דבר גם פה, גם בעניין מצוות לימוד התורה. אבל היא גופה, מה שאתה אומר שהוא יכול לכוון על כמה מתים, זה לא דבר שהוא מוסכם, יש בזה מחלוקת. מה שאתה טוען, כך כותב בספר ציצי אליעזר, הוא מנסה לדייק את זה מדברי מר אלבח, אבל יש חולקים עליו. הגאון הרב אלישיב סובר שאי אפשר. אדם שמקבל ממון כדי לומר קדיש לעילוי נשמת אותו הנפטר. ועכשיו בא אדם אחר ואומר לו, קח עוד ממון ותגיד גם לעילוי נשמת הנפטר השני, הרב אלישיב סובר שזה לא מועיל מלכתחילה. כך שהדבר לא חלק. מה שאתה אומר, זה לא הלכה למשה מסיני, זה דבר שהוא שנוי במחלוקת. ציצי אליעזר כותב, אם אין שם בעיה, הוא לא מקבל ממון מאף אחד, אף אחד זה לא אבא שלו, זה יכול גם לכוון לאלף קדישי, לאלף פנישמות. נכון. זה לפי דעת הרב ציצי אליעזר. אבל כמו שאמרתי, הרב אלישיב לא סובר כך. זו הבעיה שיש מחלוקת בנושא, זה לא מוסכם. תודה רבה הרב. בבקשה. תודה גם לך, מאזין יקר, ונעבור למאזין נוסף שאיתנו. שלום, ערב טוב. הלו. בבקשה. שלום, ערב טוב הרב. ערב טוב. רציתי לדעת בקשר לטלית שהוחלפה בבית כנסת, גם לגבי ספק אם היא הוחלפה וגם לגבי ודאי אם היא הוחלפה. מה יהיה הדין? האם אפשר להשתמש בטלית שהוחלפה, או שצריך פשוט מאוד להעמיד אותה במקומה? הגמרא הוא מרן בשולחן ערוך בחושם משפט יומן קלו. דנו בנושא הזה אדם שהוחלפו כליו. זה קורה הרבה במקווה, זה קורה בימים האלה עם המטריות שלנו, וכן כל כיוצא בהם. דבר שמצוי כמעט בכל השנה. ולכן הפתרון הוא קל, להניח פתק השבת אבידה. לרשום בפתק החלפתי את הטלית שלי עם מישהו אחר, או הוחלף, יאמר בסגנון אחר, תלוי מה קרה. ואז מי שבאמת איבד את הטלית שלו, והוא מן הסתם לקח את הטלית שלך, יבוא ויחזיר. יחזיר את שלך וייקח את שלו, זה מן הסתם. בינתיים אתה יכול בינתיים להניח את התפילין שלו, או להתעטף בטלית שלו. ואם זה ספק, לגבי הטלית הבעיה המסובכת היא, הרי אנחנו יכולים לברך על הטלית שלנו, או אדם שנתן לי טלית במתנה על מנת להחזיר, שם אני רשאי לברך. אבל אם הטלית הזו שאולה, גדלים תעצלך על ארבע כנפות כסותך. אם הטלית הזו שאולה, אני לא יכול לברך עליה. בוא ונאמר שאותו אדם שהחליף עמי את הטלית, אותו האדם עם הארץ, אולי הוא לא יזכה לי את הטלית הזו כמתנה על מנת להחזיר. ואז, איך אתה יכול לברך על אותה הטלית? זו הבעיה בכל זה. ולכן אמרתי שתזדרז להניח פתק השבת אבידה, ומן הסתם תמצא את מי שהחליף את הטלית שלו עמך. ובספק אם זה הוחלף, הדין הוא אותו דבר? אם זו טלית חדשה והכול אותו דבר, נראה לך שאולי זה שלך? טוב, אין ברירה, אז בינתיים אתה יכול לברך על זה. אבל כדאי שגם במקרה הזה... להניח פתק השבת אבידה. כי יכול להיות שלאדם השני יש עין חדה, יש תביעות עין, אולי אותו שאיבד היה תלמיד חכם, תלמיד חכם יש לו תביעות עין, ואולי השני ידע לדעת יותר מדויק אם זה הוחלף או לא. הבעיה חמורה יותר, לצערנו היום הציציות עבודת מכונה הן בחזקת פסולות. אין עליהן שום הכשר. פעם, לפני 40 שנה, היה להן הכשר של הרבנות. היום אפילו רבנות אין להן. ויכול להיות אולי שהטלית הזו שאתה לוקח אותה ולובש אותה, אולי הציציות אינן מעשה עבודת יד, אולי הן מכונה. אם זו עבודת מכונה, איך תברך על זה? וציוונו להתעטף בציצית. כן, אבל בדרך כלל זה נפשור. כך שהבעיה מתחילה בדיני ממונות, וגולשת גם לנושא של איסור דאורייתא לבישת ארבע כנפות בלי ציציות, ועוד איסור של ברכה לבטלה, שרשרת של בעיות ותקלות. ואת הדברים האלה אתה יכול לברר. איך אדיקא לברורה? אז אנחנו משתדלים לברר, ולכן אמרתי שתניח פתק השבת אבידה, אפילו אם קרה הדבר ואינך יודע בוודאי דפק, גם מספק כדאי להניח פתק השבת אבידה. עכשיו, השאלה אם לא יענו לי ולא יימצא העובד. אם במשך שיש עובד, אני יכול להחליף את הציציות? בסדר, אין לך ברירה. אז בינתיים, כמו שאמרתי, אתה יכול ללבוש את זה. ואני יכול להחליף את הציציות גם? כדאי להחליף את הציציות. בכל מקרה, אל תהמר על הברכה, קל וחומר בטלי צמר, שהאיסור דאורייתא גם ללבוש בגד ארבע כנפות בלי ציציות. אם נאמר שהציציות האלה הן פסולות, אז לא רק שאין כאן את המצווה, אלא הוא עושה עבירה בקום ועשה. הוא לובש בגד ארבע כנפות בלי ציציות. ולכן כשאדם הלך, הזדמן לאיזה מקום ואין לו טלית, וגבאי בית הכנסת נותן לו טלית של בית כנסת. אם זה בשכונות שלנו, באזורים שהגבאים הם בני תורה, יראי שמיים, יודעים מה זה ציציות עבודת יד, ומבצעים את ההלכה ככתבה וכלשונה, שם הוא נותן לך במתנה על מנת להחזיר, אתה רשאי גם לברך. אבל כשאתה מזדמן במקומות נידחים, יש באזור תל אביב או מקומות אחרים גבאים שלצערנו לא למדו תורה. תגיד לו עבודת יד, הוא לא יבין על מה אתה מדבר, מה זה עבודת יד? מה זה חשוב? מה נפקא מינאו ישאל אותך? ולכן באותם המקומות לא כדאי לאדם להסתבך באיסורי ברכה לבטלה, ייזהר מאוד שלא לברך על אותן הטליתות. כי לצערנו, ברוב אותם בתי הכנסת שיש אנשים מעמי ארצות, רובם הגדול מסתבכים באיסור ברכה לבטלה באותן הציציות שהן כאילו עבודת מכונה, כאילו יש עליהם הכשר, ואין עליהם שום פיקוח, שום הכשר, שום דבר. לא בדץ, ואפילו הרבנות לא נותנת. תודה רבה, כבוד הרב. תודה גם לך, מאזין יקר. שלום לעוד מאזין. שלום, שלום. שלום, כבוד הרב. שלום. רציתי לשאול ברכת המפיל, אם האדם הולך אחרי 12 לישון, לא צריך לברך בשם המלכות, נכון? נכון. וזהו, יכול להיות לעשות ידי חובתו בזה? נכון, יוצא ידי חובתו, יאמר ברוך אתה, ברוך המפיל, ויהרהר שם ואלוקנו, וימשיך מלך העולם המפיל חבלי שינה, כך יעשה אדם שיודע שלא ירדם לפני חצות. בימים האלה חצות לילה זה לא 12, אלא בימים האלה שעון חורף, חצות לילה 11, 23. ולכן, אם הוא הולך לישון קצת מאוחר, הוא יודע בוודאי שלא ירדם לפני חצות. יעשה את העצה שאמרנו, כדי לחמוק מספק ברכה לבטלה. תודה, תודה, כבוד הרב. תודה גם לך, מאזין יקר, ואיתנו עוד מאזין, רבי אליעזר. שלום עליכם, כבוד רבנו, שלום וברכה. יש לי שתי שאלות לכבוד הרב. שאלה ראשונה, לגבי בקבוקים של שטויה שהוא לוקח לבית הכנסת. עכשיו, החבר'ה שם לא פותחים את זה בשבת, הם מחמירים. הימני יכול לפתוח להם את הבקבוקים? מעיקר הדין, כן. אין בדבר הזה איסור מכה בפטיש. מעיקר הדין, מותר לפתוח את אותם הפקקים, אותם הבקבוקים. תראה בנושא הזה תשובה בספר מנחת שלמה. הרב, הגאון הרב אוירבך, כתב כמה תשובות, כמה סימנים, וזה אחר זה. גם ציציל יעזר, האבא ביחווה דעת, כמעט כל חכמי דורנו דנו בהרחבה בנושא הזה. לדעת הגאון רבי יעקב ישראל פישר הייתה להקל, ולא רק הוא אמר, אלא גם היה עושה הלכה למעשה. אבל יש מחמירים בדבר. תראה תשובה בספר אור לציון חלק א', של מורנו חכם בן ציון, וכמו שאמרתי, כמעט כל חכמי דורנו דנו בנושא הזה, והמקל, יש לו על מי לסמוך. יש שאמרו העצה שיהיה לך פקק אחד כזה, פקק רזרבה בבית הכנסת, ואז יהיה היתר יותר קל. הם רוצים ללמוד את זה ממה שכתוב במסכת סוכה ל״ג. הגמרא שמה דנה לגבי אם יש הרבה ענבים בהדס, ואני מלקט אותן לאכילה. אין לי כוונה להכשיר את ההדסים האלה, אם איתלה או שאנה אחרית היא מותר, אולי גם פה. ולכן, מעיקר הדין אתה יכול לפתוח להם את הבקבוקים, אין בעיה. כן, מה עוד? שאלה שנייה, בבית הכנסת מסוימת, כשעליתי לתורה ותרמתי שם כסף כבר, ואפילו הייתי מודע לעניין, אבל לא הייתה לי ברירה, הייתי חייב לעלות לתורה, ואני יודע שהכסף לא מגיע למקום הנכון. מה אני עושה בכסף הזה? כן, דיברנו בנושא הזה גם בשבוע שעבר וגם הלילה, דיברנו שלא כל מקום שיש גבאי צריך לתת לו ולשלם לו את הכסף של התרומות. לצערנו יש גבאים, אנשי דלא מעלה, פעם הם היו בעולם התחתון בלי זקן, היום הם הצמיחו לעצמם זקן והשתלטו על איזה בית כנסת וכן הלאה, ולצערנו הכסף לא הולך למטרה שאנחנו היינו רוצים שהכסף הזה ילך. ולכן, אם עלית לאותו בית הכנסת ותרמת, אסור לך להעביר את הכסף הזה לאותם הגבאים, אנשי דלא מעלה, הרי אסור לסייע ידי עוברי עבירה. אסור לעזור לגנבים, ולפני עבר לא תיתן מכשול. את אותו הכסף שתרמת תיתן לבית כנסת אחר. גרמת 101 שקל לעליית מפטיר, תיתן את אותו הכסף לבית כנסת אחר, בית כנסת שיש שם גבאים, אנשי אמת, יראי אלוהים, שונאי בצע, שם תעביר את הממון, ובזה תקיים את מוצא שפתיך, ויוצא בזה ידי חובה למהדרין. בזמנו שאלנו את חכם מנציון, דיברנו בנושא הזה, התייעצנו איתו, וכך הוא ייעץ, הוא אמר שייתן את זה לבית כנסת אחר. אלא, אבל אם הוא מחוז בבית הכנסת הזה והוא רוצה לעלות לתורה, הוא יכול להתנדב וראשו יהיה במקום אחר שהוא יתנדב. כן, כן, כן, יכול. אפשרי? אפשרי. ולתהילים אפשרי? כן, כל שכן. כל שכן, כל שכן, שיעביר את זה לקופת התהילים שלך מפי עוללים ויונקים מסדת העוז. אם הגבאי לא זכה להעביר לך ממון, אז קל וחומר שאנשים אחרים לפחות יזכו להעביר לך ותזכה למצוות. ובזכות זה שאתה מרביץ תורה ברבים באותם תינוקות של בית רבים. הקדוש ברוך הוא יזכה גם אותך שגם לך בעזרת השם יהיו בנים זכרים של קיימת תזכה גם אתה לקיים בהם ושיננתם לבניך אמן אמן אמן חזק וימץ רבי לידו שלום כל טוב מאזין אחרון שלום ערב טוב שלום כבוד הרב שלום וברכה שלוש עשרות קצרות שבקשר למכונת גילוח פיליפ שיש לה שתי סכינים הכל סיבוב שתי סכינים האם מותר להתגרח איתה או אסור ואם אסור מה הדין מתחת במקום הגרון, האם מותר רק? באותם הסכינים יש אפשרות לשבור את הסכין הכפולה מה שנקרא בלועזית דאבל. אפשר לשבור, תיגש לאחד מהחנויות שעוסקים בזה, יש פה ברחוב שמואל הנביא יהודי ספר בשם רוני שהוא מומחה בדבר ועוד כיוצא בו ואז המכונה תחזור להיות כשרה. דבר שני, כמו שאסור לגלח בתער את הזקן, את הפנים, כך גם מתחת לסנתר, גם במקום שנמצאת הגרגרת, גם בגרון שם, יש לנו חשש וצריך להיזהר גם שמה לא לגלח באותה המכונה. ולכן, לפי שעה אחת קודם תתקן את המכונה הזו או שתחליף את הסכינים. יש כאלה שייתנו לך מעיקרה סכינים טובים שהסכין אינה כפולה. עכשיו עוד שאלה קצרה. בקשר למיקרוגל, תמיד אני משתמש בזה לבשרי, ועכשיו חיממתי בזה בטעות דגים. האם אני יכול לאכול את זה או לא? ואותו דבר למדתי מוגן לגבי חלב. כיוון שהתנור היה נקי, אז אין לך שום בעיה לעבור מהבשר תדגים או להפך. אפילו אם זה בן יומו, כיוון שהתנור הוא נקי במאה אחוז. יש היום מגבות נייר, נייר עבה, שבו אפשר לנקות את התנור היטב. בפרט אם התנור עדיין הולך, אתה מנקה היטב את התנור, ואז אתה יכול לעבור מהבשר לדגים. אבל כשאתה רוצה לעבור מבשר לחלב, שם זה לא מספיק לנקות, אלא נוסף לניקיון צריך גם להניח מים שיש בהם מעט אמה, מים פגומים, להרתיח, לעדות את המים שם, ורק לאחר מכן תוכל לעבור מהבשר לחלב או להפך. מה דין דיעבד? בדיעבד, אם התנור היה נקי בדיעבד לא אוסר, אבל אם התנור לא היה נקי, צריך שאלת חכם, יכול להיות שגם בדיעבד יהיה אוסר. הניקיון כאן הוא הדבר שהוא בגדר חובה. יש לך חידון? מה אתה שואל? מה קרה לך בתנור? היום קרה דבר כזה בדגים, אבל המיקרוגל לא היה נקי. טוב, אם לגבי הדגים והתנור לא היה נקי, אבל הסיר היה סגור הרמטי, אז יהיה אפשר להתיר את הדגים. שם יהיה הדבר קל יותר אם הסיר היה סגור היטב. אבל, כמו שאמרתי, צריך מאוד להיזהר בדבר. מה הדין בין בשר לחלב בנידון, כבוד הרב? אז אמרנו שאחרי הניקיון יניח כוס זכוכית עם אמה, שיהיה הטעם פגום, כשהמים ירתחו ויתעדו שם, זה יהיה כעין ההכשר של התנור כדי לעבור מהבשר לחלב. ואין צורך להחליף את הצלחת שהיא קבועה שם? יש צלחת במיקרו? שוב, שוב, הצלחת הזו היא זכוכית. כן. ולנו, אנחנו הרי פוסקים כדעת מרן באורח חיים, סימן תנא, סעיף כב, שהזכוכית אינה בולעת ואינה פולטת. דנו גדולי האחרונים, מיד יהודה לגאון רבי יהודה לנדו ושאר האחרונים, מה? לגבי זכוכית בקלי ראשון אם זה בולע או לא. אבא דן בנושא הזה באריכות ביבי עומר חלק ד', שם הדוגמה של הפסח, עבדו הדין לכל ימות השנה ולכן אין לנו בעיה לגבי דעבד, בוודאי שמי שיקל בזה יש לו על מה לסמוך והאוכל לא נאסר. גם כשהמלוכל היה מלוכלך וסנדגים? שוב, אמרנו שגם אם היה מלוכלך, כיוון שהסיר היה סגור והרי הסיר, הזכוכית, כמו שאמרתי, הוא לא בולע ולא פולט. אז גם אם נאמר שהיה איזה משהו מעט לכלוך למטה, עדיין זה לא יהיה אסור. לא, בתפנות, בתפנות, בכל המגורל בתפנות. אם למעלה היה שומן, הוא יכול לאסור את הכול, בהחלט. אם גם למעלה, אם גם בתקרה של התנור, היה שמה שמנונית, אין לך נאמר, צריך לאסור, אלא אם כן תוסיף עוד על הדגים עד שיהיה פי 60. כל זמן שלא יהיה פי 60 יש מקום לאסור. מסתבר שיש פי 60, לא? מה זה מסתבר? תלך, תשאל חכם, תעשה את הדברים בצורה ודאית. זה לחץ של דגים. אצלנו אנחנו לא מדברים בערך כמו הפוליטיקאים. מסתבר, מה זה מסתבר? יש לך שאלה, אם אתה רציני, קח את ציר האוכל החכם, שהחכם ימדוד בדיוק, יגיד לך בדיוק אם זה מותר לאכול או לא. הרי חמירה סכנתם מייסורה. הנושא של דגים ובשר זה סכנה לצרעת לדבר אחר. ולכן, אל תהמר בדברים האלה. אם למדת את ההלכות טוב, אם אתה פסקן, אז למה לא תשער? אני לא מתנגד. תודה לך, מאזין. תודה רבה. שלום, שלום וכל טוב. כן, כבוד הרב, עם זאת אנחנו עומדים לסיים, לא לפני שכמובן נשמע דברי סיכום וברכה של הרב. בבקשה. אנחנו רוצים לסכם בעניינה דהומה. אנחנו מתקרבים לימי החנוכה. בשבת הבא, בעזרת השם, נתחיל לחגוג את ימי החנוכה. אנחנו יודעים את כל הניסים הנפלאים. הקדוש ברוך הוא עשה לפני כאלפיים ומאה שנה לאבות אבותינו, נתן את הניצחון הגדול של המכבים על אותם היוונים והמתייוונים. לצערנו, מה שהיה עדיין הוא הווה. לא רק אז היו יוונים ומתייוונים. גם בדור שלנו היו נותנים מלחמה. לצערנו, יש לנו מלחמה מבית, ומחוץ. ואם מישהו היה מסופק, אם הוא לא הבין, שבוע שעבר הוא ראה בג'נבה מה קורה עם אותם אנשים חלם וחכמיה, הלכו לשם יחד עם כל שונאי ישראל. יש לנו מלחמה קשה, ולצערנו אנחנו עדיין מדשדשים יותר משלוש שנים באותה המלחמה. אבל מעט מן האור הרוחני דוחה הרבה מן החושך. העוצמה של המכבים הייתה בראש ובראשונה בכוחם הרוחני. תורתם, חוכמתם, זה נתן להם גם את העוצמה הגשמית. ולכן גם אנחנו בעזרת השם נתחזק בתורה ובמצוות, נזכה בעזרת השם להדליק את נרות החנוכה ערב שבת הבאה. אנחנו מתחילים במצווה זו, בעזרת השם, ונקווה שהקדוש ברוך הוא ישפיע על עם ישראל שפע קדושה וטהרה, ונזכה לראות את נרות המנורה בתוך בית המקדש עוד בשנה זו. נזכה בעזרת השם לגאולה קרובה במהרה בימינו, אמן ואמן. אמן ואמן. חזק ואמץ, כבוד הרב. תודה רבה.