דקדוקי הלכה בכתיבת הכתובה – שמות, תאריכים, עדים וקניין כהלכה

 - - - לא מוגה! - - - 

היינו בסימן סו דיני הכתובה. שאדם בא למלא את הכתובה צריך לדייק בכל הפרטים, בכל דיני הכתובה. אם הכל מסודר, הכל מדויק, ממלא, הכל בסדר. אם חלילה יש משהו, הבעל אחרי הגט צריך לשלם את הכל. אם חלילה זה פסול, לא רק שאחר כך לא צריך לשלם, אלא שבינתיים הוא חי עם אשתו בלי כתובה. הגמרא פוסקת שאין יתר לגבר לחיות עם האישה ללא כתובה. גם אם היה חופה וקידושין כד וכדין, צריך גם את הכתובה אחרת כאילו הוא חי עם איזה רווקה. כל זה מרן כתב למעלה בסימן סו סעיף ג' וכך ההלכה הוא כותב את התאריך צריך לכתוב תאריך מדויק הייתה טעות צריך לתקן האשכנזים מחמירים בזה על פי דברי האגודה על פי דברי נחלת שבעה הם לא מתקנים טעות בשורה הראשונה של התאריך הם לא מתקנים משווים את זה לגט צריך להביש שטר כתובה אחר. אנחנו לא מקפידים, סומכים על דברי המקילים בדבר ויכולים לתקן. מה זה לתקן? לעשות קיום. איך הקיום נעשה? אתה מחתים את שני העדים למטה בתחתית. אחרי שהעדים חתמו, אתה כותב, בשורה הראשונה היה טעות וצריך להיות. אתה כותב את התיקון ועל זה באנו על החתום. מיד הם חותמים פעם נוספת שני העדים. זה נקרא קיום. על ידי זה הכתובה נעשת כשרה. כך גם לגבי השמות. צריך לדייק מאוד בשמות של החתן והכלה. הכל היה מדויק. הכל היה בסדר. השמות של העדים הכל היה 100%. הכתובה היא כשרה. כשיש חלילה ספקות בעיות ואז יכולים להסתבך. פעמים רבות האדם הזה נולד וקראו לו שם בשעת המילה קראו לו אברהם אחר כך הוסיפו לו עוד שם עם השם הזה שהוסיפו לו קוראים לו בשם הזה לא רק אברהם אלא אברהם חיים כל הזמן בוודאי גם בכתובה צריכים לכתוב את השם המלא אברהם חיים אבל לפעמים זה לא היה הרבה הרבה זמן לפני אלא השטחן הציע את השידוך הכל היה לכאורה בסדר בא מישהו אמר להם אבל רבי יהודה החסיד אומר אסור שהחתן לעתיד יהיה כמו השם של חמיב לעתיד שניהם אברהם זה לא טוב אז מה התקנה כדי לחוש את צבת רבי יהודה החסיד הפתרון הוא להוסיף עוד שם וככה היה עלה לתורה הוספנו לו עוד שם ואחרי שבועיים החתונה עדיין לא הוא חזק חודש בשם החדש. האם חייבים לכתוב את השם החדש הזה או לא? זה הדיון שדאים בזה גדולי הפוסקים. לפי הראש והבית יוסף צריך שהשם יהיה מוחזק. אם לא מוחזק כמן דלתא. אבל החתם סופר אומר כל זה מדובר בדיני ממונות. אני כותב שטרחוב דברים כאלה ושם אנחנו מאוד חוששים לרמאים שם יש כאן איזה מרמה אבל לא לגבי הכתובה לגבי הכתובה כאן גם אם לא היה חודש שלם גם כן צריך לכתוב את השם השני נברחתם סופר ובעו להלכה גם בספר מנחת יצחק חלק א' סימן קכד וככה ההלכה כדאי טוב שיכתבו גם את השם החדש קודם היה אברהם כעת הוסיפו לו את השם חיים תכתוב אברהם דמתקרה חיים תוסיף גם את השם השני הוספת אף אחד לא יגיד שזה לא בסדר אם לא כתבת אז יש את הסימן שאלה זאת ועוד כשמודעים הרי קוראים אנחנו את הכתובה קראת הכתובה גם היא יכולה להועיד ולכן אם לא כתבו את השם חיים בדעו זה לא נורא בדיעבד לא צריך לפסול חלילה את הכתובה בגלל זה אבל בלכתחילה יכתבו את שני השמות למרות שעדיין לא עבר חודש אבל אם אותו החתן לפני 10 שנים היה חולה ואז לפני 10 שנים הוספנו לו את השם חיים אברהם חיים בוודאי שצריך לכתוב גם את השם אברהם וגם את השם חיים צריך לכתוב את שתי השמות בכתובה בזה אין שום שום שאלה. הדבר מצוי גם לגבי הנושא. מי שברך אבותינו או אם האדם הזה הלך לעולמו והוסיפו לו שם, שואלים אותך על המצבה צריך לכתוב את השם השני או לא? או שואלים אותך, הוא אומר המרחם על כל בריותיו אבא שלו כבר הלך לגן עדן הוסיפו לו את השם חיים. האם צריך לומר אברהם חיים בן מלכה רוח השם תחנה בן גן עדן או לא צריך גם שמה מסתעפים הדברים האלה והמסקנה כיוון שהיה חודש שלם מאז שקראנו לו את השם השם הזה נדבק ולכן צריך לכתוב את השם הנוסף על המצבה גם כשעושים השכבה לומר גם את השם השני אבל אם זה היה יום לפני כן ולא נדבק השם שם הזה הרבה זמן אז אין צורך לא במצבה וגם כשאומרים השכבה אין צורך בכל הדבר הזה עד כאן לגבי הוספת שם שהיה לפני החתונה אבל אדם שהתחתן קראו לו עד אז רק אברהם אחרי 10 שנים היה חולה ואז הוסיפו לו את השם חיים אין שום ספק אין שום שאלה לא חייבים לכתוב כתובה חדשה. אתה לא יכול לטעון. תראה, עכשיו קוראים לו אברהם חיים. בכתובה שלו כתוב רק אברהם. בסדר? בשעה שכתבנו את הכתובה, באותה שעה הכל היה בסדר. אז קראו לו רק אברהם. לכן כותב שבט הלוי שבכי גבנה לכל הפוסקים, לכל הדעות עלבה דכולע עלמה. לא צריך לכתוב כתובה חדשה. רוצה על צדו יותר טוב. חסידות בעלמה. ילך יקח את התופס שנקרא תוספת כתובה. בסדר? רוצה שיעשה. אבל מצד הדין הכתובה שהייתה היא בתוקף. אין שום בעיה, אין שום חשש בדבר. כשבאים לכתוב את השם של אותו האדם שהיה חולה, לפני 10 שנים הוא היה חולה, ברוך השם הוא בריא. וכעת באים לחתן דנן, באים לכתוב את הכתובה. איך כותבים? אברהם חיים או חיים אברהם? על פי דברי מרן באבן העזר סימן קכט סעיף יח צריך לכתוב חיים אברהם. מרן לא מדבר שמה על הלכות כתובות אלא מרן מדבר שם על דין גת. איך כותבים את הגט? ומרן אומר השם החדש הוא העיקר. ולכן יכתבו חיים אברהם זה הנוסח שמרן אומר בהלכות גיטיל גם ממילא גם לגבי כתובה יחול אותו כלל ואותו דין כך למדו הפשטנים משם אבל המקובלים לא אומרים כך לפי הקבלה שאדם נימול ויקרא שמו בישראל זה השם העיקרי זה נכנס בעצמות כמו שאומרים זה העיקר. אחר כך הוספת עוד שם, בסדר, יש לו עוד שם. אבל השם העיקרי, המהותי, זה מה שקראו לו בשעת המילה אלה דברי המקובלים על פי דברי הזוהר. זה נפקמינה פה אצלנו. לגבי גט, בוודאי שצריך לעשות כדברי מרן. שמה אנחנו לא נזוז מדברי מרן. שאלה היא א' לגבי הכתובה, ב' לגבי מי שברך אבותינו. אתה עושה לו עכשיו מי שברך לאותו החולה. מה קודם? אברהם או קודם חיים? שוב, דעבד כמו רעבד. דעבד כמו רעבד. אם האדם הזה ירצה להקדים קודם אברהם ירצה להקדים קודם חיים, תמיד יש לו על מי לסמוך. בדרך כלל הנטייה שלנו אנחנו הולכים עם הזוהר, עם המקובלים גם בדבר הזה אם ישאלו אותנו עצה טובה תגיד לו עצה טובה אברהם חיים אבל אם אמרו חיים אברהם אל תצעק עליו זה לא הבדל גדול זה לא מי יודע מה הוא לא עבר על איסור דאורייתא ולא איסור דרבנן כל שאלה כל זה מה יותר טוב אלה שהם מבוגרים זוכרים לפני לפני 60 שנה היה משוגע אחד שזרק רימון יד בתוך הכנסת עליו השלום ומגוריון נפצע קל לידו הייתה גולדה מי שנפצע קשה זה היה שר הפנים אז משה שפיר ולקחו אותו מיד לחדר ניתוח היה מצב שלו מאוד קשה בהתחלה ולכן הוסיפו לו שם עד אז קראו לו משה ואחרי זה קראו לו חיים משה שפירה. והשאלה שוב הייתה מה קודם רבנים פסקו על פי דברי מרן בסימן קכט שיקראו לו חיים משה שפירה. שם החדש הוא הקודם אבל כמו שאמרתי המקובלים לא אמרו כך שוב לעביד כמו רעבד עבד כמו רעבד זה לא נורא אבל אם לדין יש תשובה כמו שאמרנו יש א ואמנה שבחי גבנה יש מקום להקל אם כתבו בכתובה כך קודם הקדימו את השם אברהם או קודם הקדימו את השם חיים כל מה שעשו יש להם על מה לסמוך אין שום בעיה היה בדבר ובג יהיה פסול לא חס ושלום גם שמה אנחנו לא נפסול אלא שם אנחנו מקפידים יותר אנחנו לא סותים מדברי מרן ימין ושמאל אבל לגבי הכתובה זה הרבה יותר קל הקריאת השם שאתה כותב בכתובה זה כדי שנזהה את האדם שתדע איך לזהות אותו ברוך אתה נהיה דור אמן בדרך כלל השם שמות ידועים. אתה שואל את החתן, מה שמך? אתה לוקח את הכרטיס ההזמנה, כרטיס ההזמנה גם כתוב השם שלו, שם של הכלה. בדרך כלל הכל בסדר, הכל מזוהה. אבל הרב שרושם אותו כדאי שישאל אותו, יש לך עוד שם. הרבה פעמים בלידה קראו לו שתי שמות. כשהיה ברית מילה קראו לו עוד שם. ואולי את זה נשכח מהם ואת זה לא כתבו בכרטיס ההזמנה כדאי לשאול אותו לחקור ולדרוש לפעמים הוא אומר אני לא זוכר הוא לא יכול לזכור מהברית מילה עד היום אי אפשר לזכור ולכן ישאל את האבא שלו הרים טלפון לפעמים האבא אומר כן נכון היה ויכוח בין הסבא מצד זה והסבא מצד זה והרב עשה אמר נקרא את שנייהם ביחד ככה היה. אז הוא מספר לך היסטוריה מה היה. אז ממילא תכתוב את שתי השמות. מה שהיה הוא שהובה. ולכן כדאי שהחכם כשהוא מקבל לידו את הכתובה, כדאי שזה לא יהיה ברגע האחרון אלא מוקדם שיוכל ביישוב הדעת לכתוב את השמות בצורה נכונה. אם יש יותר משם אחד שיכתוב את שתי השמות. כך גם לגבי השמות של הכלה. גם את הכלה צריך לכתוב אותה בצורה מדוייקת. הרבה פעמים יש לה כינוי. אמנם בלידה קראו לה אסתר, אבל החברות אף אחד לא אומרת אסתר. אסתר זה שם ארוך מאוד, כבד. ולכן כל החברות אומרות אסתי. אז הרב ירשום אסתר דמתקרה אסתי. כך גם לגבי החתן בלכתחילה יכתבו את הדבר הזה. לא כתבו כך כתבו רק אסתר. מדי עבד זה בסדר אבל בלכתחילה כמו שאמרנו צריך לפרט לכתוב את השם המלא שם המלא גם לגבי הכינוי דמתקרה ככה אנחנו עושים בגט ורצוי גם לגבי הכתובה להקפיד על זה בלכתחילה כשאנחנו יודעים זה מצוין שלא יודעים אז אתה מתחיל להסתבך מתי אנחנו לא יודעים תראו את המשנה במסכת קידושין 10ה יוחסין עלו מבבל אחד מהם שתוקי מה זה שתוקי הגמרא מסבירה לפעמים הילד הזה נולד מה מה שנקרא בסלנג שלנו ילד לא חוקי יש לו אמא לא ידוע מי זה האבא אם הילד הזה קורא למישהו אבא האמא משתיקה אותו תשתוק למה כי היא יודעת שזה לא האבא שלו אז אתה יודע מי האמא א אתה לא יודע מי האבא? מה עושים במקרה הזה? אז שוב, בהלכות גטין כותב הרב בן חביב מספוגת פשוט כותבים את השם של האמא. אתה לא יודע מי האבא, את השם של האמא אתה יודע. אז קוראים לו אברהם בן שרה. תכתוב בגט אברהם בן שרה. מעתיק אותו להלכה. גם החתם סופר בחלק ב' סימן מאבן העזר. וככה ההלכה אין בעיה בדבר. אמנם הדגול מרובה אמר שלא כותבים שם של האמא, אבל העיקר, כמו שאמר הרב גד פשוט, כותבים את השם של האמא. זה הפתרון כל זה כשאי אפשר לבדוק ולברר, פעמים רבות אפשר. בדרך כלל החוק הוא שלכל ילד כזה יש תיק. במשרד הרווחה שמה יש את כל הפרטים, מי ההורים שלו, מי האבא ומי האמא. והתיק הזה חשוי. הם לא מרשים לאף אחד לקרוא את התיק הזה. רק הוא כשהיגיע לגיל 18 מרשים לו לראות מה כתוב שם. אבל נוסף לנער הזה יש גם לבית הדין סמכות. ולכן כשרוצים לדעת מה השם דרך בית הדין אתה יכול לברר. בית הדין מקבל לידו את כל הנתונים. הרי יש להם את המחשב היום הכל ממוחשב. פעמים רבות שמיד אחרי הלידה כשהיולדת הזו התאוששה מוסרים את הילד הזה לאימוץ ואז בית הדין קורא לה ומנסים לחקור ולדרוש מי האבא המוליד לפעמים היא משתפת פעולה אומרת היה פלוני היה זה היה כך ואז קוראים לאדם הזה אם אותו האדם הודע התורה אמרה כי את בכור בין השנועה יכיר מה הזה יכיר. אתה נותן נאמנות שלמה, נאמנות גמורה לאבא הזה שאמר זה בני. נגמר. כותבים בתיק כך וכך. אחרי שהוא מציר על האבהות חותמים לא רק הוא אלא גם שלושה חברי בית הדין. זה נכנס לתוך התיק. ועל זה אין לנו כבר שום סימן שאלה. אלא במקרה הזה, אם זה בהלכות כתובה, אם זה בהלכות גיטין, בכל מקרה אתה כותב אך ורק את שם האבא האמיתי. מה זה האמיתי? היינו המוליד זה מה שצריך לנהוג ולעשות. יותר מזה, כותב הרב אלישיב בהרותיו לסותה יא, הוא אומר, כשמעלים לתורה גם כן יקראו לו כך. אצלנו בעלייה לתורה לא אומרים שם הגבאי אומר לו בכבוד זהו אבל אצל האשכנזים והמרוקאים הם רגילים לומר יעמוד ראובן בן יעקב אומרים את שם האבא אז במקרה הזה יודעים בוודאות את השם מי היה המוליט אז אומר הרב אלישיב צריך להקפיד בדבר ולקרוא לו את השם האמיתי של האבא המוליד זה מה שצריך לעשות בעלייה לתורה. ואחר כך שבעזרת השם יגיע לחתונה שוב בכתובה תרשום את השם הזה בזה פתרנו את הבעיה אבל והיה לא הצליח בית הדין להתר מי זה המוליד סיפרה הסיפורים קראנו לנוף לכל מי שצריך לא הצליחו בית הדין הם מגששים באפלה מה עושים אז הפתרון השני הוא זה שאם מץ את הילד נחשב כאילו אבא שלו וכותבים את השם של המאמץ. מאיפה אתה יודע שזה נחשב כאילו אבא שלו? הגמרא בסותה יא הגמרא שמה מסבירה את מה שנאמר על כלב בן יפונה הכניזי. מה זה הכניזי? שוב, הוא היה מאומץ. כלב הומץ אצל כנז. כנז לא היה אבא שלו אלא הוא גידל אותו. כיוון שגידל אותו אותו האבא החורג נחשב כאילו ילד אותו. אלה הדברים שהגמרא מביאה שם בשטה יא. יש לנו עוד גמרא. מעין זו מגילה יג. שם הגמרא דורשת ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לא לבת. הוא היה בן דוד. היא לא הייתה בת שלו. לקחה מרדכי לא לבת. כאילו הייתה בתו כיוון שמרדכי גידל אותה. משתי הגמרות האלה למדו גדולי הפוסקים לעזר בחלק ד' סימן יד והמנחת יצחק של הרב וס בחלק ו סימן קנא. למדו מזה את ההלכה הזו. כשלא ידוע מי המוליד מי האבא גם המאמץ נחשב כאילו אבא שלו במידה מסוימת. ולכן אם קראו לה מאמץ יעקב תכתוב ראובן בן יעקב טוב לכתוב גם את שם המשפחה ראובן בן יעקב הלוי או אם השם המשפחה שלו היא ישראלי בנימיני תכתוב גם את השם המשפחה שוב כדי שיהיה אפשר יהיה נוח לזהות זה מה שצריך לנהוג ולעשות יש עוד דוגמה מה שנקרא בלשון המשנה הסופי מה זה הסופי מלשון אספו אותו מהרחוב. אתה הולך לזרוק אשפה, ליד עגלת ההשפעה היה מונח שם תינוק. מה אתה עושה? דבר הראשון מזעיקים מגן דוד באמבולנס, לוקח את התינוק הזה, ישר לפגיה ומחיים אותו. טוב. אחרי שגמרנו לחיות אותו, הם מכניסים לתמונה את המשטרה. מיד המשטרה נכנסת לתמונה והמשטרה פונה לכל הבתי חולים באזור. בדרך כלל אישה שילדה אחרי הלידה צריכה טיפול רפואי והם נותנים הוראה לכל הבתי חולים. כשתבוא אחת כזו לקבל טיפול תדווחו לנו. ואז ברגע שהמשטרה יש לה את הקצה חוט ואז לא רק שחוקרים אותה הם אלא בבוא היום גם בית הדין חוקר. לפעמים היא מודה נכון היא ילדה את הילד הכל היה ממנה ואז אתה יכול להתקדם יהיה לך קצה חוט לברר גם מי האבא מי הנוב אבל לא תמיד לפעמים אין שום קצה חוט האישה הזו לא באה לקבל טיפול מהבתי חולים שלנו יש מרפעות פרטיות אולי הלכה לבית החולים אצל הערבים באר העתיקה אולי הלכה שם וכן הלאה לך תדע מה היה ולכן בלשון המשנה הוא נקרא הסופי. עכשיו הרב הזה אמור לסדר חופה וקידושין אצל אותו הבחור שלא ידוע לנו מי האבא ומי האמא. גם שם. המסקנה היא כיוון שלא ידוע גם שם האמא אז במצב הזה אנחנו נכתוב את השם של האבא המאמץ. אבא חורג. קוראים לו לילד הזה קרא שמו בישראל קראו לו בברית ראובן. המאמץ קראו לו יעקב תכתוב ראובן בן יעקב ושוב גם כאן יכתבו את שם המשפחה שלו זו ההנהגה כך צריך לנהוג ולעשות כשחכם מגיע מאוחר וחכם גם ממהר צריך להגיע מהר לשיעור לא תמיד יש לו את הזמן לברר את כל הפרטים פרטי הפרטים האלה ואז מגיעים מגיעים חלילה לטעות לשגיעה טוב שהחכם ימלא את כל הדברים האלה לפני כן כדי שהכל יהיה מדויק ולא חלילה יבוא לידי טעות. שמות גיטין אנחנו מאוד מדייקים. אתה בא לכתוב את השם שבתי. כותבים שבתי בלי א' אלא שב תי בלי א'. אנחנו מקפידים מאוד בכל הדברים שם. גם פה לכתחילה תדייק. אבל כאן אם היה עם א' בני א' האנשים כולם מבינים שזה השם שבתיי ולכן זה לא יפסול את הכתובה גם לגבי דברים אחרים שיש בכתובה אתה כותב שהבעל מתחייב לזון את האישה ועליי מזוניכי איך כותבים את המילה מזוניכי הרמבם בהלכות יבום פרק ד' כתב את המילה הזו בשני ודין מזונכי מזונ שני יין כ אבל התשבץ בחלק ג' כשכתב את המילה מזוניכי כתב את זה בי1 לא נורא אם עשה כך הכתובה לא נפסלית אבל בלכתחילה אנחנו כותבים את השם מזוניכי בשני ודים כך כתבו גם להלכה בנימין בסימן סו שער המפקד נתיבי עם ועוד וככה המסקנה הכתובות שלנו בדרך כלל אתה כותב את השני יהודין מזוניכי בשני יהודין אבל גם כאן כמו שאמרתי אם כתוב בי1 אתה קורא את זה אתה לא מבין התוכן הוא אחרת גם כאן זה לא משנה הרבה את התוכן ולכן ואמנה שבחי גבנה זה יחשב חלילה כתובה פסולה בשביל זה לא צריך להחליף כתובה אבל בלכתחילה כמו שאמרתי אנחנו נשתדל לדייק בדבר העדים צריכים להיות אנשים שקשרים לעדות שאינם קרובי משפחה ואינם עוברי עבירה כדי שיהיו כשרים לעדות אם הם קרובי משפחה או פסולי עדות בגלל עבירות ממילא הכתובה הזו פסולה ואין אפשרות להכשיר גם בדי עבד את אותה הכתובה. ולכן כשהרב בודק יבדוק בין היתר, אתם קרובים לחתן, לכלה או שבין ביניהם, בין שניהם. את כל זה החכם שאמור לסדר חופה וקידושין, את כל זה הוא צריך לבדוק. אם תהיה חלילה פשלה במקרה הזה יכול להיות שהכתובה הזו גם בדיעבד תהיה פסולה ויתחייבו לכתוב כתובה אחרת זה מה שצריך להקפיד מאוד בדבר אדם שהוא אמנם כשר לעדות אבל מקבל ממון המשנה במסכת בכורות דף כט אומרת אדם שלוקח ממון שביל להעיד עדותו בטלה אצלנו בדרך כלל לא נותנים ממון לרב הרב בא מסדר את החופה וקידושין הכל נגמר אבל אצל החינו האשכנזים בדרך כלל משלמים לרב ספר ישועות משה של הגאון הרב יהושע אהרונסון היה מגדולי הדור לפני 50 שנה הוא היה גר פתח תקווה ושם הוא דן הרב קיבל ממון והרב עצמו גם היה עד האם עדותו קיימת או על פי המשנה עדותו בתלעה שם דעתו להכשיר אומר שהכתובה כשרה הוא מסביר יפה ואומר כל מה שנאמר במשנה אך ורק על העדות נתנו לו ממון בזה יש בעיה כאן לא כאן מה שנתנו לו כסף זה לא על העדות גם אם הוא היה לוקח עדים אחרים היה מקבל את אותו כסף אותו תשלום על הטרחה שהוא טרח ובא היה להם חתונה מפוארת יפה היה רב גדול בישראל ישראל שעשה את החופה וקידושין על זה הם נותנים הרבה פעמים האדם הזה אבא של החתן לומד 50 שנה אצל הרב הזה אף פעם הוא לא נתן לו מתנה גם כשהוא רוצה לתת הרב לא רוצה לקבל פה זה הזדמנות פעם ראשונה בחיים יש לו הזדמנות ואז אחרי החתונה שם לו מעטפה 5000 שיהיה בעזרת השם בסימנטו אז כאן הוא נתן את הדבר הזה לא העדות שכר עדות אלא כל זה לכבודו של הרב ולכן דעת הרב שמה להחש אם היה שואל אותנו אותו החכם מראש הוא יודע שישלמו לו את ה-5000 תגיד לו אל תעשה את הדבר הזה אל תהיה אתה בעצמך עד תיתן את העדות למישהו אחר יותר טוב יותר ודע אבל אם כבר היה בוודאי שלא פוסלים לא את הקידושים ולא את הכתובה בדיעבד מה שטוען הרב יהושע אותו הגאון ישועות משה בוודאי הוא צודק מאוד ולכן הכתובה הזו היא כשרה אנחנו לא הורגלנו בדברים האלה אבל אצל האשכנזים זה מעשים בכל יום אצלהם התעריף מ5000 ומעלה מה זה ומעלה יש כאלה מחמירים לא 5,000 שק דולר וכן הלאה תלוי מי הרב תלוי מה העניין אבל את שניהם זה דבר נפוץ מאוד ואז אם זה כך אז כמו שאמרנו עצה טובה רצוי שהוא לא יהיה העד אבל אם היה עד זה לא נורא אנחנו בוא נפסול את העניין בגלל זה צריכים לחזור בתשובה להגיד באותו באותו הרמד שוב לגבי פסולי העדות בגלל עוון אנחנו משאירים כל אדם בחזקת כשרות כל אדם היה יר שמיים וצדיק מסתמה גם כעת הוא כך אבל בגת לא סומכים על החזקה להתירשת איש לעלמה לא סומכים על זה ולכן מבקשים משני העדים שיחזרו בתשובה ואז יהיה בוודאי הגט בסדר אז הם עומדים שני העדים ואומרים וידוי אבל חטאנו אבינו פשענו אשמנו בגדנו אומרים את הכל כדעת וכדין רמורנו חכם יוסף עדס כשהיה מסדר חובה וקידושין הוא היה עושה את זה גם לגבי העדים של הקידושין והכתובה הנה למה לא כדאי שיעשו את זה לחומרה יש לנו שני דברים נפרדים קניין אישות דהיינו הקידושין דבר שני הוא הכתובה אין חובה שאותם השניים הראשונים שהיו עדים בקידושין יהיו גם עדים בכתובה לא אפשר להפריד יכולים לתת תת לשניים ראובן ושמעון יהיו עדים בקידושין אחר כך שכר וזבולון יהיו עדים על הכתובה זה מצד הדין אין קשר בין הדברים אף על פי כן כותב הנהר מצרים בהלכות כתובות סעיף ט הוא אומר כדאי לכתחילה שיהיו אותם השניים גם בקידושין וגם בכתובה הרי אתה מחתים את העדים על הכתובה אם בבו היום בית הדין ירצה לברר אומר משהו יש סימני שאלה על הכתובה רשום השם שלהם אתה קורא להם שואל אותם חוקר ודורש אותם אבל אם החלפת שמת שני עדים אחרים לכתובה העדים הראשונים של הקדושים הם לא רשומים אתה לא יודע את השמות שלהם לך תחפש אותם היום יש וידאו יש תמונות היום אולי יותר קל בזמנם בדרותם היה יותר קשה להתר ולכן אומר הרב היו רגילים. אותם השניים שהיו עדים בקידושין, הם הם השניים גם בהכתובה. וזה מה שרגילים בדרך כלל לעשות. אבל לפעמים קורה אחד מהעדים חלף הלך לו הרבה פעמים קיבל הודעה בטלפון. היום הטלפון אתם יודעים יש SMS, יש הרבה דברים הלך. אתה מגיע לכתובה נו שני עדים לא נמצא. אל תעכב את החופה וקידושין תעשה מיד תביא מישהו אחר במקומו כל מה שאמרנו אותם העדים עצה טובה רצוי כדאי אבל זה לא מעכב ולכן אל תעכב את החופה וקידושין בגלל זה אלא אחרי שהראשון גמר לראות את מעשה הקידושין אחרי זה תתחיל עם הכתובה ושני העדים הם כמו שאמרתי אמורים לראות ולשמוע את הכל שומעים את החזן או את הרב שקורא את הכתובה יקשיבו בשבילהם אנחנו קוראים את הכתובה אמנם לא כתוב בגמרא אבל התוספות הגאות השרי ושאר הפוסקים אמרו שככה מנהג וככה אנחנו עושים והם מקשיבים שומעים את הכל ורואים בשעה שהרב אומר את המילים וקננן מינה זאת אומרת צריך שיהיה קניין יש בכתובה 10עשרה דברים שלושה מהן אין דאורייתא נקרא בעוד חודש חומשמות פרשת משפטים שארה כסותה ועונתה לא יגרע אליהם מדאורייתא יש עוד שבעה דברים שהליבה דקולע עלמה הם מדרבנן עכשיו אדם שאומר בפה הוא אומר כך מחר יכול להגיד אחרת אין לזה שום תוקף כדי שאתה מתחייב כדי שיש עבוד צריך לקחת קניין אחד מסוגי הקניינים כתוב לנו בתנך ספר מגילת רות פרק ד' שם נאמר בסיפור של בועז שלף איש נעלו ונתן לראהו זה מה שנקרא קניין סודר ואז כשהרב אומר את המילים וקננה מינה הרב מושיט את המטפחת לחתן החתן הרים את זה זה נקרא קניין או אין לרב מטפחת יש לו עת גם העת הוא טוב כלי לאו דווקא מטפחת אלא כלי הוא יכול להיות. זה נקרא קניין סודר. ועל זה כתבו והדגישו לנו הפוסקים. הקניין הזה צריך להיות להראות לעוד מעלת שני העדים. אי אפשר לבוא ולעשות את הקניין בלי שיראו העדים. על מה הם מעדים? מעדים על הכתובה היינו שראו את הקניין ולכן אם בשעה שאמר את המילים וקנן על מינה שני העדים ראו הנה מה טוב לא ראו העדים כותב הגאון רבי שלמה קלוגר באף לכן שלמה אבן העזר סימן קלט שזה לא בסדר כשהצלם איך אומרים מכוחותינו הוא אדם דתי הוא יודע את ההלכות אז בשעה שקוראים רואים את הכתובה וקנן מינה הוא זז הצידה כדי ששני העדים יראו אבל לפעמים הצלם הזה הוא לא דתי אתה רואה אותו הוא בא בלי כובע ויש לו קרחת כל כך מהירה יפה אפילו בראש חודש אפשר לברך על זה ברכת הלבנה לא צריך לחכות ג ז כל כך יפה הקרחת שלו 0 טוב האדם הזה לא מבין עומד מסתיר להם. אם הוא הסתיר לאחד העדים צריך לצעוק לרב. כבוד הרב אני לא ראיתי. ואז הרב חוזר עוד הפעם על המשפט ועוד הפעם נותן את הקניין וקנן מנה. לפעמים הוא זז קצת אבל הסתיר בעד השני. עוד הפעם הוא מסתיר. הוא פוסטם הגדול שלא מבין. זה בעיה. צריך להגיד לו שני מילים. אתה לא עשוי לא מזכוכית ולא מברד. תזוז אתה מסתיר זז אותו הצידה כדי שיראו שני העדים את הקניין שהיה בשעה שאמרו וקננן מינה. אחר כך יש את התקיעת כף בשבועה שלא ישא אישה על אשתו. ואחרי זה בסוף חותמים שני העדים. אם לא היה שום טעות זהו החתימה בסדר. אם היה טעות אמרנו צריך להוסיף עוד שורה כדי לעשות קיום. יש אנשים שרגילים לחתום, יש להם קשקוש על הצ'קים או דבר אחר, יש להם קשקוש מיוחד. הפקיד בבנק מזהה את הקשקוש הזה, הכל בסדר. פה אנחנו לא מחפשים את הקשקושים האלה. כאן צריך שהעדים יחתמו בשם מלא. שירשון ראובן בן יעקב עד. רוצה להוסיף גם את שם המשפחה עוד יותר טוב אבל צריך שיהיה שם מלא ושלא יהיה קשקוש בעלמה זה מה שצריך לנהוג ולעשות אם היה קשקוש שהרב יגיד לו מיד יעירשומת ליבו אחרי הקשקוש יש מקום עדיין בהמשך השורה שיוסיף את השם המלא על ההתק של הכתובה שמה יש לא רק את השם המלא אלא שם בטופס הם דורשים שיהיה כתוב מה המקצוע של האדם הזה הזה הוא נהג מונית הוא נגר סטט רצף כותב את זה מספר תעודת זהות מספר טלפון אם יצטרכו חלילה בית הדין משהו ממילא יכולים מיד לתר את העדים האלה יכולים לבדוק אבל אם זה הקשקוש לך תדע מי המקשקש יש הרבה קשקושים בעולם ולכן זה לא טוב צריך כמו שאמרנו להקפיד בדבר הזה כל זה לגבי העשייה של הקניין וקננן מינה ואחר כך חתימה שם אנחנו צריכים את העדים בצורה שלמה אבל יש דבר שהוא רק חומרה ולא דין כגון הכל נגמר אחרי שנגמר לוקח חתן את הכתובה ואומר לה לכלה הרי זה כתובתך היום הצלה מקפיד לא רק שהוא יגיד הרי זו כתובתך אומר לו תפרס את את הכתובה תפתח אותה כדי שהוא יוכל לצלם שהכתובה תראה גם אם מצרת יפה שיהיה עוד כמה תמונות בסדר שיעשו עכשיו והיה אם שני העדים לא ראו שהחתן מסר לכלה את הכתובה או לא שמעו את המילים שהוא אומר לה הרי זו כתובתך לא נורא ולשון הגמרא ידי חתימה מה שצריך שיחתמו בכתובה זה דבר שבחובה הכרח אבל עדיירה שהוא מסר את הכתובה כאן בדבר הזה זה לא צריך אין הכרח בדבר אלה דברי הפוסקים ככה היה פוסק ובא גם הורנו חכם בן ציון תראו בסידור תהילת יצחק בעמוד תשיב שמה הם כותבים את הדברים בשם הורנו חכם בן ציון שאין צורך בעדים ראו בסדר עוד יותר טוב שמעו שהוא אומר לה הרי זה כתובתך מצוין כן אין הדבר הזה בעיקובה. המינימום בכתובה צריך להיות 200 מזוז. אם הכלה הזו רווקה בטולה 200 זוז. אבל רגילים העולם להוסיף שורה אחרי זה וגם מוסיף ברצונטוב החתן מוסיף. כמה מוסיפים? זה לא כתוב לא בגמרא ולא בהרמבם. אבל רבנו אלעזר בן יואל הלוי, ראשי תיבות רעביה, הוא כן דן בנושא הזה ואומר שיכתבו סכום מינימום, לא יכתבו הרבה. אפילו אם נאמר האבא של הכלה עשיר גדול נתן לה דירה, נתן לה רכב, אפילו אחי, לא הרשמו בכתובה לא שניים ולא שלוש מיליון, אלא יכתבו פחות. ככה התיקו התור מאריל והרמה בדרכי משה. ולמה? מה אכפת לך שהוא יכתוב שני מיליון? הרי הוא נתן שני מיליון. הסיבה היא פשוטה. כדי לא לבייש את אותם הקלות העניות. זו מסכנה קיבלה 500 ש₪ או 1000 שק וזו קיבלה 2ני מיליון כדי שלא יהיה כך. ולכן הם עושים את הסכום שיהיה סטנדרט לכולם. גם הרמא הביא את הדברים האלה כאן אצלנו בסימן סו סעיף יא וכך נוהגים חלק מהאשכנז אבל מרן לבית יוסף מביא דברי הרעביה ואומר זה מנהג האשכנזים אבל המנהג שלנו של הספרדים במקומותנו כל אחת ואחת לפי מה שהביאה הביאה לו מיליון לכתוב מיליון הביאה שני מיליון כתוב שני מיליון זה מה שאנחנו רגילים ואדרבה לא רק שקודמים לפי מה שהביא אלא יש שעידו שמנהג ארץ ישראל שכותבים כפול ממה שהביאה הביאה 50,000 אתה כותב 100,000 וכן הלאה תראו בספר ארץ חיים ועוד אנחנו לא חששנו לדברי הרעביה ולכן אין בעיה יכול להוסיף בתנאי שלא יגזים לפעמים החתן מגיע לחתן תונה מצב רוח טוב איך אומרים בעברית מצב רוח חי אתה שואל אותו הרב אומר לו כמה אני ארשום בכתובה אז הוא אומר ככבוד הרב תכתוב 100 מיליארד בסדר הוא יעבוד החתן הזה כל החיים גם אם לא יישם בלילה הוא לא יגיע לא ל-100 מיליארד ולא לרבע מיליארד סתם שטויות הוא עושה צחוק מהעניין נראה כאילו הכתובה זה סתם בדיחה הרב לא ישמע לו אלא ילחש לו באוזן כמה הכלה הביאה לפי מה שהביאה לפי זה הרב יוכל לשער ולרשום את הסכום המדויק בכתובה זה מה שצריך לנהוג ולעשות עד כאן הלכה עכשיו אני עובר למציאות במציאות של ימינו יש אנשים בעלי דמיונות ואתה שומע את הדוד של הכלה מדבר הוא אומר תראה הכלה הזו בן פורת יוסף צנועה יראת שמיים איזה מידות מצוינות אשרי בעלה שיזכה בה תראה היא שווה זהב 70 קילו זהב היא שוקלת 70 קילו אז תכתוב בכתובה לפי המחיר של הזהב כך הוא אומר לך יש אנשים אומרים את זה בחצי בדיחה אבל הוא אומר ברצינות ואם לא מי יודע איזה מהומה תהיה מה מה יהיה עוד מעט שם הוא ישבור את הכל על הראש של החכם לא ישבור את זה מתחת לרגל והרב נבוך מה עושים עם האנשים האלה לא צריך לשמוע לו אני לא מזלזל במה שהוא אמר מה שהוא אמר מדויק כל יהודי בפרט כלה צנועה זה נכון שווה זהב אני לא מזלזל מגיע היה ראוי אבל החתן הזה לא יהיה לו לשלם את המחיר של 70 קילו זהב אם חלילה יהיה גט או דבר אחר צריך להיות מציאותי. ולכן שוב הרב לש באוזן לחתן. אתה שואל רק אחד. מי חותם על הכתובה? מי מתחייב? החתן. הוא אמור חלילה לשלם בבו היום. רק אותו אני שואל. ואז הוא אומר לי, הביא כך וכך. אני בא ממלא את הכתובה כפי שההלכה אומרת. אלא מה? החכם צריך להיות לא רק צודק אלא גם להיות חכם. שלא תהיה מאומה. שלא יהיה שמח מה שנקרא. אולי יסכלו אותו לא באבנים בסוכריות. אולי את העוגת קרם אולי יזרוק על הראש של החכם. ולכן כדאי שיעשה כך שיגיע לסכום הזה ידלג. אמרתי שזה לא חובה מדאורייתא ולא מדרבנן לקרוא את כל הכתובה ולכן יהיה חכם ידלג את זה. ההוא לא שמע. חלף הלך לו. זו העצה מה שכדאי לנהוג ולעשות. יש את הבעיה הו גם. לגבי בתולה או בעולה. האדם הזה לקח בעלה תשובה ו עכשיו הוא אומר לך את האמת אבל הוא אומר לך אמא שלי לא יודעת. היא חושבת שהכלה בעלה תשובה הזו היא שלמה היא בתולה. ואוי ואבוי אם היא תדע אם היא תדע איזה פה היא תפתח עליה כל החיים היא תגיד עליה פרוצה וכולי מה עושים? שוב, החכם ירשום בכתובה מה שמדויק, מה שנכון, אבל כשהוא מגיע למילה הזו יכול לדלג כמו שאמרתי מילה פה, מילה שם, אין שום בעיה מפני דרכי שלום יכול לדלג כדי שהכל יעבור בשלום. איך נאמר שם המליצה של חכמינו? לקתובה דלא רמה בתגרה. אז כדי שזה לא יהיה כפשוטו, שלא יהיה שמח באותה השעה, לכן כדאי שיבליע את זה בסגנון הזה. זה מה שצריך לנהוג ולעשות. זה מה שעושה תלמיד חכם שהוא לא רק חכם בתורה אלא גם יש לו חוכמת חיים. אבל בכתיבה צריך לדייק בכל הדברים החל מהתאריך עד הסוף שהחכם יכתוב את הדברים בצורה מדויקת. אם אתה רוצה לדעת אם באמת החכם הזה תלמיד חכם בקיא בהלכות כתובות בהלכות שטרות תראה איך הוא כתב את הגט לפי זה אתה יכול לפענח עם מי יש לנו עסק הבעיה היא שבאים הנודניקים אלה בעלי השאלות יש לו שאלה צריך לדבר עם הרב דבר דחוף הוא אומר שאלה דחופה תוך כדי שהרב קורא הוא בא מדבר איתו ואז קורא טעויות אפילו חכם גדול יכול לטעוץ סיפרתי לכם כמה פעמים את הסיפורים על זה ולכן צריך להרחיק מהרב את הנודניקים האלה כדי שהכתובה תהיה מסודרת מאוד קל וחומר אותו הסופר שכותב את הגט גם הוא צריך להיות מנותק שיסגור קודם את הטלפון שלא יפריעו לו באמצע כתיבת הגט צריך לכתוב את הכל לשמע בצורה מסודרת הכל היה מהתחלה עד הסוף טוב, הוא היה מנותק מהאנשים, הכל היה בסדר. לוקח סך הכל 40 דקות לכתוב את כל הגט לתרסר שורות, לא לוקח הרבה זמן, אבל כשמבבלים לו את המוח, ממילא זה יכול לגרום טעויות, הכתובה יצאה לא טובה או הגט היה פסול, צריך עוד הפעם לחסום ולכתוב. נו, מתי יגמור את הגט, מתי יתנו את הגט. לכן גם כאן הרבונים צריך להרחיק ממנו מהאדם הזה מהסופר שכותב את הגלחיקו ממנו את אותם האנשים הנודניקים כדי שיכתוב את הכל בצורה מסודרת בצורה מיושבת כדי שחלילה לא תצא הכלה מתחת ידם אל תסמוך על הנס שהרב הזה הוא כמו מלאך שיכול לעשות גם וגם אפילו מלאך לא עושה שתו שלנויות קל וחומר אנחנו בני אדם זה מה שצריך להקפיד מאוד בדבר. תרחיק את הנודניק הזה שלא יבלבל את המוח לחכם כדי שהכתיבה תהיה מסודרת, הכל יהיה ב-100%. רבי חנניה בן הקשה בקשה אומר הקדוש ברוך