דיני אמירת הסליחות ומינוי שליח ציבור בימים הנוראים

 - - - לא מוגה! - - -

 דעת אמירי שאומנם מתחילים באלול אבל לא קמים כל הימים אלא רק שני וחמישים מתוכם, וכך הוא המנהג באיטליה. דעה השלישית, מה שהרמ״מ כותב לנו, הם מתחילים בשנה זו באמירת הסליחות במוצאי שבת, ליל כו באלול. דעה רביעית, הרמב״ם בהלכות תשובה כותב שקמים בעשרת ימי תשובה. בדרך כלל אכן אדוני ישראל התימנים רגילים ללכת ולהקנות את הרמב״ם. כאן יש להם מנהג אדמון מלפני הרמב״ם שקמים באשמורת לומר סליחות כבר בתחילת אלול. כך שגם התימנים בדבר הזה נוהגים כמונו לומר את הסליחות החל מהלילה, ליל ב' באלול. כל אדם מלשמים משתדל באמירה לא לוותר על המנהג. הזמן של אמירת הסליחות הוא מחצות והלאה, 1240 והלאה ולא קודם. כך כותב הרמז מהרמזכות וכך ההלכה. לפי הקבלה, חצי הלילה הראשון זה זמן התעוררות הדינים. כשאתה אומר יג מידות אתה משיג דבר הפוג. הפוך. ולכן הגאון חידה אומר, גם אם האדם הזה אין לו ברירה ונקלע למקום כזה שאומרים את הסליחות לפני חצות, ישב בדד וידום, לא יאמר יחד עימם, כיוון שאין תועלת בדבר, אלא רק מחצות והלאה. האיגרות משה, כשדן בהלכה זו, הוא ראה את הדברים בשערי תשובה. ויש כאן כמה מילים בראשי תיבות, והוא פענח את הראשי תיבות בצורה לא מדויקת וגרם לו לטעות שבשעת הדחק מותר גם לפני חצות הלילה, וכך יש מאחינו בני ישראל האשכנזים שכך עושים. אבל הדברים לא מדויקים. כבר העירו עליו חכמי דורנו שהדברים לא רק שלא מועילים, אלא גם בשעת הדחק יכולים גם לקלקל. מה תגיד לי? הרי בליל כיפור אנחנו אומרים סליחות, אומרים יג נידות שישה פעמים. שם אין ראיה, השטן אין לו רשות להסתין בליל כיפור כמו ביום. לילה כיום יאיר כחשיכה כאורה, ולכן אין ראיה מאותו לילה לשאר הלילות שבשנה. ולכן משבע וחצי, משקיעת החמה עד חצי הלילה, עד 12 ו-40, אין לנו רשות לומר סליחות ותחנונים, אלא רק מחצות והלאה. בימים האלה חצות 12 ו-40, בשבוע הבא זה נעשה יותר מוקדם, הולך ומקדים, אבל לא לפני כן. אדם שיכול או בחצות או באשמורת, תודה, בשעה 15 או 16 יאמר את הסליחות. ואם לאו, אם האנשים האלה יתאחרו קצת, קמו מאוחר, רוצים להתחיל לומר סליחות בשעה 17. אם יתחילו באמירת הסליחות ב-17, לא יספיקו לסיים לפני הנץ ואז הם יפסידו את התפילה בנץ החמה. מה עדיף? מה הסדר? יותר טוב שקודם כול יתפללו תפילה בנץ החמה, יראוך עם שמש, ואחרי התפילה ימשיכו באמירת הסליחות לא לוותר על המצווה, יראוך עם שמש ולפני הריח דורדורים. יש מעלה גדולה לתפילה עם הנץ החמה, ולכן אם משום מה לא הספיקו לבוא ב-16.00-16.30 וכבר שואלים אותך בשעה 17.00 מה לעשות, תגיד להם שקודם כול יתפללו ואחרי התפילה יכולים לומר את הסליחות. כי גם בבוקר, גם אחרי שחרית, גם במשך היום ניתן לומר את הסליחות ואפילו אחר הצהריים. גם אחר הצהריים עדיין מותר, עדיין ניתן לומר את הסליחות. עד שקיעת החמה. ואכן, בירושלים עיר הקודש יש לנו מאות מניינים במשך שעות היממה. יש כאלה שאוהבים לומר את זה עם חצות הלילה, הם ערים באותה השעה, יותר נוח להם. יש לנו כאן כמה בתי כנסת שאומרים בחצות, בית כנסת שושנים לדוד וכיוצא בו שאומרים מייד עם חצות לילה, אפשרות אחת, יש כאלה שאומרים בשעה 03.00-04 לפנות בוקר, ויש כאלה שאומרים בשעות הצהריים. הרבה ישיבות, הרבה כוללים בהפסקת הצהריים, בין אחת לשתיים אומרים את הסליחות, גם כן אפשרי. ויש אפילו מניין מאוחר במוסאיוף, ב-1730 אחר הצהריים אומרים את הסליחות, ואחרי זה מתפללים מנחה וערבית, גם זה אפשרי. מי שהיה אנוס ולא יכול לקום באשמורת יכול גם ב-1730 אחר הצהריים לומר, אלא שישימו לב, לא לומר את המילה קמתי באשמורת. אפילו אם הוא ישן אחר הצהריים וקם ב-1700, אבל אי אפשר להגיד באשמורת, זה בדיחה, אסור לשקר. ולכן יאמר קמתי לבקש על עווני, יאמרו את כל הסליחות כדעת וכדין. לאמירת הסליחות צריך מניין. יש לך מניין, יש שם עשרה, אפשר לומר את הסליחות, אם אין עשרה, אי אפשר לומר את הסליחות. ולכן השמשים פעם היו טורחים מבית לבית והיו מעירים אותנו, היו דופקים על הדלת, על החלונות, צועקים סליחות. היום, ברוך השם, הם לא צריכים להסתובב. לכולנו יש את המכשיר, אולי יש לו גם את הנייד, אז אם הוא נמצא בבית-הכנסת ורואה שעדיין חסר מניין, אז הוא יכול להזעיק חלק מהחברים שיבואו מייד להשלים את המניין. כדאי שכל אחד ייקח על עצמו להעיר לפחות שניים. כל אחד ייקח שני מספרי טלפון וכל אחד מהמתעוררים יעיר עוד שניים, כדי שבעזרת השם יבואו כולם לבית-הכנסת ויתחילו באמירת הסליחות ברוב העם אדרת מלך, זה מה שרצוי לנהוג ולעשות. ואז יכולים לומר גם את יג נידות, זה הדבר העיקרי שעליו יש לנו את הבעיה. אם אין מניין, אי אפשר לומר השם השם, אין רחום וחנון, יג מידות. לפעמים החזן רואה שעדיין אין מניין, אבל הוא יודע שבעוד שתי דקות יגיע המניין. הוא מטלפן לו, האפנדי הזה, אני במקווה, אני עוד חמש דקות מגיע, יש לו רכב, הוא יבוא עוד חמש דקות. בינתיים, כדי שלא יהיה טורח ציבור, שידלג. מגיעים לקטע השבט יהודה בדוח הקובצר, שידלג. התחילו את הקטע, עננו אבינו עננו. שם הקטע הזה לא חייב מניין. ברגע שייכנס העשירי, יכולים לחזור אחורנית לומר שבט יהודה בדוח הקובצר, לומר, אין מלך יושב על כיסא רחמים, יג מידות, השם השם, אין רחום וחנון, רחמנה. יגידו את כל הדברים האלה בצורה מסודרת, כך יעשה אם הציבור קצת מתאחר. בין ירושלים הבעיה היא רק בעיה טכנית. לפעמים הציבור מתאחר ותו לא, אבל מניין ודאי יהיה לך, אם לא עכשיו, עוד חמש דקות. תעבוד למטה ברחוב, יש אנשים עוברים משאבים ותמיד תוכל למצוא את העשירי. אבל מה יעשו מקומות שאין להם מניין ואין סיכוי שיהיה מניין? היום, בן-פורת יוסף, יש הרבה אנשים שחוזרים בתשובה שלמה. גם בקיבוצים, יש עשרות בתי כנסת בקיבוצים שהקימו בשנים האחרונות, אבל לא כולם זכו שיש להם עשרה שחזרו בתשובה. לפעמים הם רק תשעה והעשירי זה ילד בן עשר שחזר בתשובה. האם אפשר לצרף אותו למניין או לא? הגמרא, בברכות מ״ח, הגמרא עוסקת בשאלה זו, מחלוקת בראשונים, מחלוקת גם בדברי מרן השולחן ערוך באורח חיים, סימן נ״ה. התוספות על המקום מביאים את השיטה, אליבא דרבנותן, שאם ניתן לילד הזה חומש או תנ״ך אפשר לצרף אותו למניין. והתוספות מייד מקשים על זה. מה, אם נתת לו חומש, החומש זה איש? זה העשירי? איך אפשר לסמוך על הדבר הזה? ולכן, כשמרן כתב את ההלכה הזו, יש אומרים שאפשר לצרף ילד קטן למניין, מרן סיים על זה שם, ולא נראו דבריהם לגדולי הפוסקים. כך מרן סיים על זה, על אותה הסברה. והשאלה היא, כשמרן כותב לנו דברים כאלה, זה רק בלכתחילה? תחילה שאתה יכול להשתדל לעשות מאמץ ולהשיג את העשירי, רק בזה אתה חייב, או גם בשעת הדחק. יש מחלוקת גדולה בין האחרונים איך לפרש את דברי מרן. תראו בספר שאלות ותשובות, יינה טוב חלק א', דעתו שגם מרן סובר שבשעת הדחק אפשר לצרף את אותו הילד לעשירי, כך הוא נוקט בדעת מרן. יש חולקים, תראו תשובה ביביע עומר חלק ד', שם האבא מעריך, מביא הרבה פוסקים שנוקטים אחרת. ולהלכה, בכל מקום שיש לנו מחלוקת, גם מחלוקת בדעת מרן, הכלל הוא ספק ברכות להקל. איך נעמוד ונאמר את תפילת החזרה, חונן הדעת הרוצה בתשובה, אולי הילד לא מצטרף, ואז כל הברכות שאתה אומר, כל הברכות האלה, חלילה, ברכות לבטלה. והרי למדנו בברכות ל״ג, אדם שאומר ברכה לבטלה עובר בלא תישא את שם השם אלוהיך לשווא. אז אפילו אם מרן, אפילו אם נתעקש ונאמר שמרן סובר שבשעת הדחק מותר, אבל יש חולקים, אז נאמר ספק ברכות להקל אפילו נגד מרן. ולכן קשה לנו להתיר לבוא ולצרף את אותו. לא הילד, אלא כאן אצלנו לגבי אמירת הסליחות בקטע הזה באמת נוכל לסמוך על דברי המקלים פה אין לך סכנה ללאו דאורייתא ללא תישא את שם השם אלוהיך לשווא אם האדם הזה אמר יג מידות ולא היה צריך נבל יג מידות אז הוא אמר פסוק, פסוק בחומש שמות פרשת כי תישא השם השמן רחום וחנון אין כאן לאו דאורייתא אז כאן המחלוקת היא בידי רבנן כאן בוודאי אתה יכול לומר ספק דרבנן לכולה ולכן ייתנו באמת לאותו הילד, ישימו בידו את התנ״ך ויצרפו אותו למניין כדי לומר את היג מידות כך ינהגו ויעשו בשעת הדחק. הסברה של יהיה נטוב הוא מביא את מה שנאמר בספר שאלות ותשובות מן השמים שמצרפים ילד קטן למניין. הספר הזה חובר על ידי אחד מהראשונים, רבנו יעקב ממרוויש, יש אומרים שהוא רבנותם, היה עושה צום ושואל שאלת חלום ובשמים היו עונים לו תשובה והוא היה כותב את כל הדברים האלה, את כל התשובות שענו לו בשמים. אנחנו יכולים לשאול הרבה שאלות ויראו לך בחלום הרבה דברים אחרים אבל תשובה מדויקת לנו אין סיכוי אבל הוא היה גדול רע ועצום וענו לו תשובות מדויקות. והשאלה היא מה כוחו של ספר זה בהלכה? שיבולי הלקט אומר לא בשמיים היא. יש חולקים ואומרים לא בשמים נאמר על נבואה כאן זה לא נבואה כאן זה חלום החלום הוא רק אחד משישים בנבואה ואולי כשיש לך מחלוקת שקולה אז אנחנו כן יכולים להסתמך על זה והרי ידוע מה שאומר הגאון חידה שאם מרן היה רואה את דברי שאלות ותשובות מן השמים שאמר שאנשים יכולות לברך על הלולב אולי מרן היה חוזר בו כך הוא אומר אומדנה שם. שם האומדנה הזו אולי כן אולי לא ועוד הפעם חזרנו לכלל ספק ברכות להכאל שם אנחנו נמצאים עוד פעם בבעיה פה לא פה אם נאמר את ההשערה הזו אין לך חשש של ספק ברכה לבטלה ולכן אולי שאלות ותשובות מן השמים אולי יכול לעטות את הכף והנפקא מינה לאותם האנשים שאצלם זו שעת הדחק הגדול. לפעמים יכולים לפתור את הבעיה, יכולים להביא איזה קרווילה שם, לפחות 40 יום האלה עד כיפור, יביאו לשם איזה אדם שישלים להם מניין. יש הרבה הומלסים שישמחו לבוא ולגור שם בחינם כדי להשלים להם את המניין, יש הרבה אנשים שבשמחה רבה ישמחו לעזור להם. זה טוב בקיבוץ או במושב, אבל אם חלילה קרה הדבר הזה בהתנחלות, שם אתם יודעים, אם ישימו איזה קרווילה יבואו מחר 3,000 שוטרים, ייתנו להם מכות ויהרסו את הקרווילה, ויש עוול איסור חמור מדאורייתא לבנות שם לא קרווילה ולא דבר אחר. ולכן המסכנים האלה אותם שואלים אותך מה אנחנו עושים, טוב אז לפחות לגבי הסליחות מצאנו להם דרך, מצאנו פתח לדבר. אבל חוץ משעת הדחק כזה, כאן בירושלים, כמו שאמרתי, לא נוכל להסתמך מלכתחילה על הקולה הזו, אלא כאן תשתדל להעיר עוד כמה חברים שיהיה ברוב העם. פה ניתן להסתדר ולהגיע למניין ברווח. אבל שעת הדחק, מקומות נידחים בעולם, שהמציאות היא כזו ואין סיכוי שיהיה להם מניין ברווח, אז אם אין ברירה נוכל לומר את הסליחות גם על-ידי צירוף של ילד קטן שהגיע לחינוך. כן, גם שם אין לך פחד של ספק, ברכה לבטלה. קורה לפעמים שהאדם מתאחר, מגיע מאוחר לבית-הכנסת. הסדר הוא, צריך להיות קודם כול תיקון חצות ורק לאחר מכן סליחות. נכון שהחזן כבר התחיל והוא מפגר קצת, אין ברירה. סדר עדיפויות, בתיקון חצות יש מעלות, יש מעלה יותר מהסליחות. מרן הקדים, התחיל לנו בתחילת אור החיים ואמר, ראוי לכל ירי שמים להיות מצר ודואג על חורבן בית-המקדש, וזה מתבטא על ידי שאנחנו אומרים מדי לילה בלילה תיקון חצות. ולכן הסדר הוא שמייד אחרי נטילת ידיים יברך ברכות התורה. הרי אסור לומר פסוקים או דברי תורה בלי ברכות התורה, ותיקון חצות וסליחות יש שם גם דברי תורה. ולכן קודם כול יאמר את ברכות התורה, תיקון חצות, ואחר כך ינסה להדביק אותן באמירת הסליחות. לפעמים האדם הזה הגיע לבית הכנסת והחזן כבר אומר, כמו שהודעת לעניו מקדם, והוא עדיין לא אמר את ברכות התורה. מה יעשה במקרה הזה? ידלג על הכול, לא יאמר בינתיים את ברכות השחר, אלא רק יאמר ברכה אחת, הברכה האחרונה של ברכות התורה, אשר בחר בנו מכל העמים, ברוך אתה השם נותן התורה, יסיים את הברכה הזו וימשיך ויאמר יחד עמם, ויעבור השם על פניו ויקרא. אחרי שיגמור ונכה, יחזור אחרונית ויאמר גם את הברכות הראשונות של ברכות התורה, ברכת אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על דברי תורה, ויערב נא וישנים, רק שייזהר לא לחזור פעם שנייה את ברכת אשר בחר בנו, ישים לב, יסמן לעצמו. בזה יוכל לומר את יג מידות בצורה טובה, שלא יאמר חלילה מבלי לומר את ברכות התורה. זה מצוי מאוד גם לאנשים שזכו והם שכנים של בית כנסת או ישיבה. והאדם הזה נרדם, לא הרגיש טוב, היה רדום וקם מאוחר. הוא מתעורר, שומע את החזן של הישיבה שהוא אומר, קונה הכל וזוכר חסדי אבות, תכף הוא יגיע לקדושה. גם הקדושה, וקרא זה לזה ואמר גם זה דברי תורה, פסוק בנביא יחזקאל. מה יעשה אותו האדם? הוא יתעורר השנייה הזו. תאמר לו שיקום מיד, יטול ידיים, יברך רק ברכה אחת על נטילת ידיים והברכה אשר בחר בנו. יסיים נותן התורה, ימשיך וקרא זה לזה ואמר קדוש קדוש, גם שם הפתרון הוא בדרך הזו. בשעת חירום אפילו הברכה הזו יכולה להועיל לו כדי שיאמר את הקדושה. אחרי שיגמור ימלוך השם לעולם אז ימשיך הלאה את ברכות השחר ושתי הברכות הראשונות של ברכות התורה שדילג אותן קודם, כך יעשה גם הוא באותו מקרה. אדם שאיחר, אדם שהגיע מאוחר לאמירת הסליחות, ואין לו ברירה אלא לדלג מה כן יאמר ומה לא יאמר. הגאון רבי יוסף חיים בספרו תורה לשמה כותב לנו את סדר העדיפות, את סדר דילוגים. לפי הקבלה, רק אותם הקטעים הסליחות שהם על סדר א'-ב' הם-הם לב העניין, עיקר הסליחות. ולכן אותו אדם שאיחר לא הספיק, ידלג עם אפס רובע הקן, ידלג את הפיוט בזוכי על משכבי וכיוצא בהם, ויאמר את כל הקטעים שהם על סדר א'-ב'. אחרי תפילת שחרית, אחרי עלינו נשבח, אז ישלים את הפיוטים שדילג, יאמר בזוכי על משכבי או עם אפס רובע הקן וכיוצא בזה, יעשה את הכל רק לאחר מכן. הסדר שהוא, כמו שאמרנו, הוא דבר שבחובה על סדר א'-ב', מתחיל בפרק אשרי יושבי ביתך. אחרי זה יש לנו רחמנה, גם הוא על סדר א'-ב', אנשי אמונה אבדו, תמהנו מרעות, סדר א'-ב', אבל בצורה הפוכה, תשרק, או הקטע האלוהינו ואלוה אבותינו, אל תען שימנו כלה, תוחה זדיך במשפט, זה סדר א'-ב' באת בש, גם הקטע האלוהינו של השמים, אל תאבדנו באורך גלותנו, ברך את נחמנו ואת מימנו, גם זה על סדר א'-ב', או עשה למען עמיתך, עשה למען בריתך, גם העשה, גם הוא על סדר א'-ב', אדון הסליחות בוחן לבבות, גם הוא על סדר א'-ב', אחרי זה יש לנו גם את המזמור לדוד אליך השם, והפיוט האחרון, אליך השם נשאתי עיניי, שמה כל תחנוניי, כל הקטעים האלה שהם על סדר א'-ב', הם לב העניין, הקטע החשוב שבסליחות. ולכן לפעמים החזן רואה שאם ימשיך את כל הסליחות על הסדר לא יספיקו את התפילה בנץ החמה, התחילו קצת מאוחר, התחילו ברבע לחמש. אז גם החזן יכול לעשות את הדרך הזו, יאמר לאנשים תשימו לב תלכו אחריי אנחנו מדלגים כמה פיוטים ויספיקו בעזרת השם לתפילה בנץ החמה, יעמדו מחר הנץ שש ושלוש דקות, יספיקו לתפילה בנץ. אחריו עלינו נשבח, נגיד להם דילגנו כמה פיוטים, בואו ונאמר כעת עם אפס רובע כן וכולי, אפילו בציבור ניתן לעשות את הדבר הזה ובלבד לא להסיט תפילה בנץ החמה, אז כמו שאמרנו זה דבר חשוב מאוד וכך ראוי לנהוג ולעשות. אדוני היושב-ראש, אמר לי כאלה הערבים שאתם יכולים להגיד תפילה אחת בנפוסה? אינכן אמר גם תפילה אחת בקול רם אין בה ספק ברכה לבטלה, גם כאן אין לו טיסה ולכן שוב לאותו מניין יש מקומות נידחים בעולם שאין הרבה יהודים, כל היהודים שנמצאים שם באותה המדינה הם סך הכל תשעה וקטן. טוב שעת הדחק שאני אומר, אינכן אמר תפילה אחת בקול רם גם שם אין לנו ספק ברכה לבטלה, יהיה אפשר לומר. אבל ברכת כהנים לא. ברכת כהנים שהכהן יברך ויציבנו לברך את עמו ישראל באהבה, נכון שהיא בתוך התפילה, אבל זה דבר בפני עצמו, וכאן יש חשש ברכה לבטלה. אלא אם כן, אם הכהן יאמר ברוך אתה ויהרהר שם ואלוקנו. אז הוא אומר יברכה השם וישמריך, אין בזה בעיה, בזה אולי נוכל להעלים עין. אבל לומר את הממש ברכה, אנחנו חוששים בדבר הזה. כמו שאמרתי, יש מחלוקת, ומחלוקת גם בדעת מרן, אם בשעת הדחק מרן יקל בזה או לא. אבל מה נעשה עם הכלל של ספק ברכות להקל אפילו נגד מרן? אנחנו פחדנים מאוד, ולכן אמרנו את הצעד להקל פתרון לשעת חירום. עד כאן ותו לה, יותר מזה בוודאי, שאי-אפשר לסמוך להקל בדבר הזה. זה לא הפסק, לא נורא. כן. יש אנשים עמי ארצות שלא לומדים הלכות. אולי האדם הזה לומד תורה, הם הולכים ללמוד פרשת שבוע, לומדים מחשבת ישראל, לומדים דף יומי, ולא חלק להם השם בבינה ללמוד הלכות. לא כולם זוכים ללמוד הלכה למעשה, ולא כולם יודעים את סדר העדיפויות שאמרנו, תיקון חצות ואחרי זה סליחות, או תפילה בנץ ואחרי זה סליחות. לא כולם שמים לב לסדר העדיפויות הזו, אלה שלא לומדים הלכות. מהם אין ראייה, אל תביא מהם ראייה, לא להקל ולא להחמיר, אלא תשתדל ללמד אותם, תפתח להם את העיניים כדי שילמדו ויעשו את הדברים על פי כללי ההלכה בסדר שהזכירו לנו גדולי הפוסקים שלאורם אנחנו הולכים. תודה רבה. לגבי שידור חי, מה קורה לך? לגבי שידור חי, זה, אדם ששומע סליחות ברדיו, דבר יפה, דבר נפלא, כמה שניסו לעקור לנו את המסורת, אותם שהיו לפני מאה שנה, רצו לשכחם תורתך את כל המנהגים שלנו, לשבש את הכול, ונזהרו שלא ילמדו בבתי הספר לא את הסליחות ולא כיוצא בזה, לא עלה בידם. ואחד הדברים שהכשיל אותם זה שידור הרדיו. השידורים האלה, יש להם תהודה עצומה, וברוך השם, גם הנערים שלנו, כולם הקטנים עם הגדולים, כולם יודעים את המנגינות של הסליחות אשר הם ישראל. אבל אדם ששומע קדיש או שומע יג מידות מהרדיו, הוא לא נקרא שותף באמירת הסליחות, אלא כדי לומר את הסליחות, לקיים את המנהג של עם ישראל, צריך לבוא לבית כנסת. הוא לא יכול להגיד לך, תשמע, אני יודע שמשה חבושה אומר בלוויין, והוא אומר יפה מאוד, הוא החזן הכי טוב בעולם. איך נקרא לו? רשכה בהאג. זה נכון? אני לא חולק על זה, הוא החזן הכי טוב בעולם, יראתו קודמת לחוכמתו, יש לו את כל המעלות. אבל אתה לא שומע אותו, אתה שומע את המברנה שקולט ומשדר מיד. ואם הוא אומר דרך הלוויין, יש שם חמש מברנות בלי עין הרע, כי הלוויין נמצא 35,000 קילומטר מעל כדור הארץ. צריך לעלות ולרדת ביחד 70,000 קילומטר, ולצורך זה יש שם את החמש מברנות. אז אם אתה לוקח קלטת, יש לך קלטת ישנה ואתה שומע שם השם השם, אין רחום וחנון. או אתה שומע קדיש, אתה יוצא ידי חובה, אתה יכול להגיד יש שם מרבה. אתה שומע מקרא המגילה, ויהי בימי אחשורוש. מהקלטת, מהפלסטיק הזה אתה יכול לצאת ידי חובה, זה הוציא אותך ידי חובת מגילה? אז כך גם לגבי אמירת הסליחות. ועדיין לא נברא לא פסקן ולא מקובל שיכול לומר לנו שהשכינה תעבור דרך הלוויין, דרך הרדיו, תיכנס לחדר שלך, לסלון, ויהיה לך שם השראת שכינה, כאילו יש שם עשרה אנשים שתוכל לומר יג מידות. עדיין אין דברים כאלה, גם אם מישהו יספר לך סיפורי מעשיות כאלה, אלה סיפורי סבתא. השכינה לא עוברת לא דרך המברנה ולא דרך הלוויין, אין לזה שום תועלת. ולכן, אתה רוצה לומר סליחות? באותה השעה, למה לא? תלך ותאמר את הסליחות. יש הרבה בתי כנסת שיש להם את הלוויין, הם מדליקים את זה כדי לשמוע אתך בושה, אבל יש להם במקום עשרה, ואם יש שם עשרה ויותר, אז אין לנו בעיה, יש להם את השכינה, יכולים לומר השם השם אל רחום וחנון, קטעים בארמית, אין שום מגבלה בדבר. אבל כשהאדם הזה יושב בדעת בביתו, בביתו אין תועלת בדבר, כך גם אין לענות אמן אחרי הקדיש שהוא שומע בלוויין. כלל לכל ימות השנה, ולאו דווקא לגבי הסליחות, אלא תמיד הקדישים האלה לא ניתן לענות אחריהם אמן. והסיבה היא, הכלל הוא, אדם ששומע ברכה, אחרי שהוא סיים את המילה שהכל נהיה בדברו, בתוך כדי דיבור אתה יכול לענות אמן, אם מעבר יותר מכדי דיבור אי אפשר לענות אמן. כמה זה כדי דיבור? בשנייה אחת אתה מספיק לומר שלום עליך ובי. והניסיון מראה כשאותו החזן מדבר בלוויין מהרגע שהוא אומר עד שהדיבור שלו עולה ללוויין למעלה ויורד שבעים אלף קילומטר, זה לוקח שתי שניות, לא פחות. אז עבר כדי דיבור, ולכן אתה לא יכול לענות אמן. יותר מזה, החזן לא מחכה לך, אחרי שהוא אמר יתגדל ויתכנע שמר אבא, הוא ממשיך שם, בעלמא דיברה קרעותה. כשאתה שומע את המילה שמר אבא, כבר החזן שם אומר בעלמא. אז אם הוא התחיל בעלמא, איך אתה עונה אחריו אמן? או אם משדרים בלוויין תפילת החזרה. אתה שומע את המילים חונן הדעת, החזן שם כבר התחיל השיבנו, אז איך אתה עונה אמן? ולכן אין מקום להתיר לענות אמן. מי שרוצה לראות את הדברים בצורה מוחשית, בשביל זה לא צריך להיות מהנדס אלקטרוניקה שייתן לך חוות דעת מקצועית שעוברת שתי שניות מהרגע שהוא אומר עד שאנחנו שומעים, אלא אתה יכול לבדוק את זה בעצמך. יש חלק מתחנות הרדיו שלא משדרים דרך הלוויין, אלא דרך המשדר במישרין. ויש חלק דרך הלוויין. כמעט לכולנו יש יותר ממכשיר רדיו אחד, ותפתח בשתי תחנות. ואז אתה שומע, בתחנה אחת אומרים לפיכך ירבה להם תורה ומצוות. ברדיו השני הוא מתחיל רק רבי חנניה ונעקשיה אומר. אה כיצד? זה שניהם אותו דבר. שניהם אומר משה חבושה, אז איך ייתכן? איפה הוא נמצא? הוא נמצא לפיכך או אומר רבי חנניה? התשובה היא פשוטה. זה מה שאתה שומע לפיכך, זה דרך המשדר במישרין. אבל השני זה דרך הלוויין שלוקח זמן. לפעמים זה שתי שניות ולפעמים גם יותר. כל אחד יכול לבדוק בעצמו, תדליק שני מכשירים ותראה את הדברים האלה בחוש. יש הרבה חכמים שלא מודעים למציאות הטכנית הזו, והרבה מהם אומרים לך, כן, גם דרך הרדיו ניתן לענות, אמן, אין בעיה בדבר. אני גם אסכים שלפעמים דרך הרדיו אפשר לענות אם יש שם משדר, אבל אם אותה תחנת רדיו משדרת דרך הלוויין, אי אפשר. ורוב, הרוב הגדול של תחנות הרדיו משתדלים לעבוד דווקא עם הלוויין. דרך הלוויין, האיכות של השידור היא הרבה יותר טובה, ולכן, מי ספק מה אני עושה כשאני לא יודע באיזה תחנה אני נמצא, אם זה דרך הלוויין או לא, כשהוא אומר, לפיכך ייבא להם תורה ומצוות, אני סוגר את הרדיו, כדי שלא אסתבך בדבר הזה, כן לענות, אמן, לא לענות, אמן, בשביל מה אני צריך להסתבך? אני מחבר את הרדיו, כך יעשה אדם חכם ונבון, ולצורך אמירת הסליחות, שלא ייעצל, לא יישאר בבית, אלא ילך לבית הכנסת הקרוב. אנחנו זכינו בירושלים עיר הקודש, יש לנו מאות מניינים של סליחות במשך שעות היממה, רק שלא ייעצל, יהיה לו גם קצת שכר פסיעות, שאלך וישמע ויאמר את הסליחות מההתחלה עד הסוף. יש כאלה רק שומעים. יותר מהודר שאדם יאמר בפה יחד עם החזן תפילות כאלה שהם תחנונים לפני בורא עולם, כל אחד ואחד יאמר את הדברים, על ידי זה יתעורר יותר רחמנא ליבאבא ועל ידי זה הקדוש ברוך הוא ירחם עלינו. אנחנו נמצאים למעשה במצב נורא ואיום, רק האנשים לא מודעים לסכנות. חושבים, יש לנו ממשלה שדואגת לנו, יש לנו ראש ממשלה שלא היה מיום בריאת העולם עד היום, לא היה אדם גאון כזה בכל השטחים ובפרט מבחינה צבאית. מה הם עושים כדי להקדים רפואה למכה, שאותו הגוי הפרסי לא יעשה את הפצצה אטום. פצצה אחת כזו יכולה לחולל הרס נורא. 200,000 הרוגים מפצצה אחת, ואם יהיו כמה פצצות, השם ירחם עלינו. אנחנו יושבים על חבית חומר נפץ. מה הם עושים? לא עושים שום דבר. יש לנו רק עינינו לקדוש ברוך הוא, שהוא הנה לא ינוא ולא יישן שומר ישראל. אנחנו מודעים לסכנה ואנחנו מתפללים לפני בורא העולם, גם באמירת הצליחות, גם בתפילות, עד שהקדוש ברוך הוא ישלח לנו במהרה את מלך המשיח במהרה. אמן ואמן. אבל בקודם רב, הסליחות הלילה, מתחילים לקבל את הסליחות, אז למעשה צריכים להתחיל את תיקון חצות, לא צריכים להתחיל את ה... אפשר להתחיל את הסליחות לפני, ויכולים לומר אחרי הסליחות, נניח אלה שאומרים ב-12 ו-40 את הסליחות, גומרים ב-13.5, יכולים לומר תיקון חצות ב-13.5, אין בעיה. לאותו המניין הראשון אין הבדל אם הוא אומר קודם את הסליחות או קודם תיקון חצות. שם אין הבדל. רק אלה המאחרים, אלה שאומרים מאוחר באשמורת את הסליחות, להם יש את הבעיה האמורה, ולכן אמרנו שעדיף קודם כול אמירת תיקון חצות. הזמן של תיקון חצות בימים האלה נגמר ב-4 ו-12 דקות. עד חצי שעה לפני עמוד השחר עדיין ניתן לומר מלכתחילה תיקון חצות. אחרי זה אולי הזמן יעבור, ועד שהם יגמרו את הסליחות, הם יגמרו ב-4 ל-5 או ב-5 יגמרו את הסליחות, ואז כבר יעבור הזמן של תיקון חצות. לכן הדגשנו ביתר שאת שקודם כול יתחיל באמירת תיקון חצות, ורק לאחר מכן ימשיך באמירת הסליחות. הרמ״ם מסיים ואומר לנו בקצרה את דיני החזנים. הגמרא בתענית מרן בסימא נג' העריך וכתב לנו את כל ההלכות, את כל הפרטים ופרטי פרטים. מי ראוי להיות חזן בכל השנה כולה ומי לא, והרמ״ם כותב לנו גם בקצרה את הדברים הללו, שיחזרו אחר שליח ציבור היותר הגון והיותר גדול בתורה ובמעשים טובים שאפשר למצוא, שיתפלל בסליחות ובימים הנוראים. החזן בראש ובראשונה הוא אדם ירא שמיים, אדם שיראתו קודמת לחוכמתו. חזן זה לא צמוד לתואר זמר. יש אנשים שחושבים מה כל כוחו של החזן, יש לו קול יפה, בקיא, הוא גאון במוזיקה, בקיא בכל מכמני המקמת, והוא יודע לחזן. כך הם חושבים שבזה מתחיל ונגמר. והראש מדגיש ואומר לו, החזן בראש ובראשונה צריך להיות ירא שמיים, אחרת אם אין בו ירא את השם, עליו אומר הנביא ירמיה בפרק י״ג, נתנה עלי בקולה, על כן סנתיה ולכן אין תועלת לא בסליחות ולא בתפילות שהוא אומר. משל, למה הדבר דומה? אדם שיש לו עסק ביש, הוא צריך לעמוד לפני משפט פלילי, העלים מס או דבר אחר, הוא מחפש עורך דין. אתה אומר לו, תראה, גם זה עורך דין, גם הוא טוב. הוא אומר לך, הוא טוב, אבל אני מחפש יותר טוב. הוא מחפש את העורך דין הכי טוב כדי שלא יופלל, שלא יצטרך גם לשלם קנס, אכל עקבי שילם וגם להיכנס לבית הסוהר. הוא מחפש את האדם הכי טוב ומשלם במיטב כספו, ובלבד שלא יגיע לאותו מצב ביש. הכהן המשיח ייחטא לאשמת העם, הפסוק שדן שם על מי שמכפר בעד עם ישראל, הקורבן והכהן המשיח. היום אין לנו קורבן ואין לנו כהן המשיח. והחזר אומר שהחזן, השליח ציבור, הוא-הוא שיכול להעלות את התפילות שלנו לשמי מרום, הוא שיכול להגן בעדינו. ולכן אתה לוקח את האדם הטוב מכולם מבחינת יראת שמיים, את הצדיק מכולם, שהוא יכול להעלות את התפילה לשמי מרום. אבל אותו אדם שהוא ריק ופוחז, והבור ריק אין בו מים מבחינת יראת שמיים, הוא ריק ופוחז, לא רק שהוא לא יעלה את התפילה לשמי מרום, אלא מן הסתם שהתפילה הזו תרד לשאול תחתית ולכן מן הראוי שלא להתפלל עם אותם האנשים וכי תאמר בלבדך היכן נדע את הדבר מי אומר לנו שזה ירא שמיים או לא ירא שמיים מה יש לך איזה פוליגרף יש לך מכונת אמת לבדוק מי ירא שמיים ומי לא אדם יראה לעיניים והשם יראה ללבב אנחנו רואים את המעשים שלו ולפי זה יכולים להחליט אם באמת יראתו קודמת לחוכמתו אם לאו יש זמרים שמופיעים או בחתונות או במופעים אחרים ויש שם ריקודי תערובת אנשים ונשים הם עוברים על מה שאמרה התורה לא תקרבו לגלות ערווה ואותו החזן זמר אותו הזמר הזה לא אכפת לו שרוקדים ביחד והוא ממשיך לשיר ולזמר ולהלהיב אותם אז הוא חוטא ומחטיא אדם כזה בוודאי שאין בו יראת השם המעשה הזה מוכיח מיהו אותו האדם וזה לא משנה לנו יש לו זקן אין לו זקן גם לתיש יש זקן ולכן גם אם יש לו זקן ארוך אבל הוא נכשל ומכשיל את האחרים בדברים הללו אי אפשר לתת לו להיות חזן לא בכל השנה כולה לא בסליחות וקל וחומר לא בימים הנוראים כאן בירושלים יש לנו בן פורת יוסף חזנים בשפע חזנים בני תורה יראי השם אבל יש מקומות נידחים שאין להם יש מקומות שלצערנו החזן צולע על ירחו יש בו לא רק את המחדל הזה אולי עוד כמה מחדלים אחרים יותר גרועים אני שואל אותך אדם שהוא נמצא שם ואין לו ברירה מה יעשה בשעת הדחק תאמר לו שבשעת הדחק יותר טוב שיתפלל ביחיד לפעמים הוא שואל אותך אני נמצא בצבא חצי שעה לפני כיפור הוא מרים לך טלפון שלחו לנו חזן מסוג זה וזה מה אני עושה תגיד לו שיישאר באוכל יתפלל ביום כיפור ביחיד ולא יתפלל עם חזן רשע כזה שאין בו יראת השם טהורה שהחזן הזה במקום לעזור לו הוא יכול להפליל אותו ולגרום לו רק צרות צרורות ולכן השתדל האדם להתרחק כאן בשכונות האלה בן פורת יוסף יש לנו חזנים טובים ואדם רוצה חזן עוד יותר טוב יכול ללכת עוד ארבעה אמות קודמת לחוכמתו זה הדבר הראשון במעלה כמובן שהחזן צריך להיות גם עם קול יפה גם עם ידע בתורת המוזיקה שידע את המקמט כדי להנעים את התפילה להתפלל ברגש לפני בורא עולם צריך גם את זה בוודאי שאנחנו נחפש את שני הדברים עד כמה שניתן כדאי שכל מקרה של מועמד לחזנות קודם כול יגישו את זה לכבוד הרב ישאלו אותו ויתייעצו איתו לא כולם בקיאים בסימן נג בהלכות חזנים לפעמים הגבאי הוא עצמו תמיד חכם ויודע אבל לא כל הגבאים בקיאים היטב בסימן נג ולכן אם יש להם כמה וכמה מועמדים שיגיש קודם כול בראש ובראשונה יגיש את הרשימה לפני הרב ואז הרב יסמן איקס מי שלא ראוי אז הרב ימחק אותו אלה שהם כן ראויים יש לך שלושה ארבעה ראויים ראובן שמעון נביא יהודה אותם הרב יגיד לו לגבאי תשאל את האנשים תעשה משאל ולפי רוב דעות תחליטו מי ראוי להיות לנו חזן הגמרא במסכת ברכות נה מביאה את הפסוק ראו קרא השם בשם בצלאל הגמרא מספרת שבצלאל ידע לומר לכוון את אותם האותיות שהקדוש ברוך הוא ברא בהם שמים וארץ למרות שהוא היה בסך הכל בגיל בר מצווה אבל הוא היה גדול רע ועצום לא רק בתורת הפשט אלא גם קבלה וקבלה מעשית ואף על פי כן אומר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו לך ותשאל את עם ישראל האם הגון בעיניכם בצלאל והגמרא לומדת מזה שאין ממנים פרנס על הציבור אלא קודם כול שואלים את האנשים מה שנקרא בסלנג שלנו דמוקרטיה יש חלק מהגבאים שתופסים את הקופה הכסף בידו הוא צריך לשלם לחזן הוא לא שואל את אף אחד הוא שם פס על כולם הוא דיקטטור ועושה את הדברים בלי חשבון לאף אחד אבל גבאי שהוא בן תורה ירא שמים בוודאי שצריך להימלך בציבור ואם הציבור לא מעוניין באותו האדם שאין לו קול יפה או מסיבות אחרות אז לא יכולים לעשות הרכבת אנוש לראשנו להביא להם בכוח אלא גם בזה כמו שאמרנו קודם כל יש לרב זכות וטו מה שההלכה אומרת אחרי שבדקנו וראינו שאלה ארבעה חמישה מצוינים ביראת השם השאלה היא מי יותר נוח לאנשים וכו' את זה אנחנו נשאל את האנשים ועל פי ההחלטה של הרוב נוכל לבחור את החזן זה כלל לגבי כל ימות השנה בכל תפקיד ציבורי כולל גם בנושא הזה של החזנים גם בהם שייך את הסדר עדיפות הזה בלשון הגמרא זה נקרא שעה שהציבור מתפללים או שעה טוב אחסם יבלש את הארמית יכול לומר יגמידות לא יגמידות ידלג פעם אחת יאמר בטעמים אבל פעם השנייה ידלג זה שעה יש בזה נכון גם בזה יש מעלה כלשהי גם זה טוב הרמ״ה כותב שהחזן ראוי שיהיה בגיל שלושים ויותר שבט לוי היו עובדים בבית המקדש בהר הבית כהנים בעבודתם לויים בדוכנם והיו מתחילים ללמוד בגיל עשרים וחמש את כל מה שהם אמורים לבצע לומדים חמש שנים אחרי חמש שנים מי שעבר בהצלחה הטסט היה בסדר יכול להתחיל לעבוד בגיל שלושים כאלה עבודת הקורבנות שם, היום אין לנו קורבן, יש לנו משלמה פרים שפתנו, היינו התפילות, ולכן אנחנו מלכתחילה לוקחים חזן מעל שלושים שנה. זאת ועוד, עד גיל שלושים הכוח שלנו הולך ומתחזק. ואדם שיש לו כוח פיזי רב, אז אין לו את שבירות הלב, לב נשבר ונדכה רחוק ממנו. בדרך כלל וישמע נשורון ויבעט, אתה לא תראה אותו בוכה בתפילה. אחרי גיל שלושים הכוח הולך ויורד, ואז יש סיכוי שהתפילה שלו תהיה לא מן השפה ולחוץ אלא מקירות ליבו, ולכן אנחנו משתדלים לקחת חזן שהוא מעל גיל שלושים שנה. דבר שני, שיהיה נשוי. אדם שהוא רווק, אין עליו עול. איך אומרים? הוא כמו פרפר, מסתובב, לא מרגיש לחץ. אבל אדם שהוא נשוי, מן הסתם יש לו כבר הוצאות של השכירות ומשכנתה ואולי שניהם יחד וכן הלאה, הוא צריך לשבור את הראש בשביל להביא לחם לביתו, ואז התפילה לפני בורא עולם היא באה מקירות ליבו, ויש לו לאדם הזה פת בשלו, תמיד הוא נמצא בטהרה, ולכן מן הראוי לקחת בלכתחילה דווקא חזן שהוא נשוי. המשנה הברורה, דן, יש לנו שני דברים, שתי הצעות. אחד שהוא בן שלושים ונשוי, לעומת זה יש לך בן ישיבה שאומנם הוא עדיין לא בן שלושים, הוא בסך הכל בן עשרים. מי קודם, מי עדיף? המשנה הברורה פוסק לנו שעדיף יותר לקחת את אותו הבחור ישיבה שהוא בן עשרים. נכון הדבר שאותו אדם שהוא בן שלושים, ברוך השם, ירא שמים הוא בסדר, אבל הוא לא זכה לשבת כל היום באוהלה של תורה, אלא הוא עובד לפרנסתו, מגיע בשעות הערב ללמוד שעה-שעתיים. זה לא דומה לאותו הבחור ישיבה שכל היום יושב ועוסק בתורה שהדיבור שלו מתקדש, שעליו אמרו חכמינו צדיק גוזר, הקדוש ברוך הוא מקיים. אין לך זכות יותר מזה מאותו האדם שברוך השם כל היום תורתו אומנותו ולכן זה עדיף יותר. נכון שיש בעלה גיל שלושים, נשוי וכו', אבל המעלה השנייה שהוא כל היום יושב ולומד תורה, המעלה הזו היא קודמת יותר. זה סדר העדיפויות. כמו שאמרנו, ההלכות האלה שייכים בכל השנה כולה, כולל גם לגבי הסליחות והימים הנוראים. הגמרא אומרת, עוד דבר צריך שיהיה החזן אדם שהעבר שלו לא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו. השאלה היא, האם רק לגבי תפילות של תעניות, ראש השנה כיפור, או בכל השנה כולה נאמר דבר זה, דין זה. ומרן למעלה בסימן נג סעיף ד', דעת מרן, שלכל ימות השנה יש הלכה זו ודין זה ותנאי זה. ולכן, בכל השנה אתה רוצה למצוא חזן. יש כאן, בן פירת יוסף, 50 איש שיודעים כולם להתפלל מצוין. תחפש את הטוב שבהם, שאותו החזן יהיה העורך דין שלנו, הקטר שיוביל את כל הרכבת, שתפילתנו תעלה לשמי מרום, ומסתכלים לא רק על ההווה, אלא מסתכלים גם על העבר. ואדם שהעבר שלו נקי, אז בוודאי שמעלתו יותר. הגמרא, במסכת ברכות בדף ל״ד, הגמרא עוסקת בהשוואה בין צדיק גמור לבין בעל תשובה. מחלוקת רבי יוחנן ורבי אבהום. והרמב״ם פוסק הלכה כדעת רבי אבהום, מקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. אז הבעל תשובה הוא יותר טוב מהצדיק, אם כן לכאורה ניתן לו שהוא יהיה החזן. אלא שגדולי האחרונים הסבירו לנו יפה את דברי רבי יוחנן, שרבי יוחנן ורבי אבהום למעשה אומרים שתי דוגמאות שונות. גם רבי אבהום מודה בתשובה מיראה שרק עושה את העוון יותר חלש, הופכת מזדונות לשגגות. מה שנאמר, שאותו הבעל תשובה מגיע למדרגה גבוהה שאפילו צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד, זה מדובר בתשובה מאהבה. מדרגה גבוהה יותר, רק בזה יש את המעלה הזו. אם נתבונן מה יש לנו במציאות מדי שנה בשנה, אנחנו מקבלים עוד דיוויזיה, עוד תגבורת של עשרת אלפי בני אדם שזוכים להכיר את הקדוש ברוך הוא וחוזרים בתשובה שלמה. הרוב הגדול מה הם? הרוב הגדול זה תשובה מהירה. הם שומעים את הרב אמנון יצחק, הוא אלוף העולם שיודע להחזיר בתשובה שלמה. שומעים, הוא מספר על תנור שבע, תנור שמונה, מה קורה שם. אז האדם הזה נבהל, עוד מעט יטגנו אותו שם, חבל להפסיד את ה... אז הוא, ברוך השם, זכה וחזר בתשובה. אז רוב האנשים מתקרבים אבל זה יותר מיראה, יותר קרוב ליראה מאשר יראת הרוממות מאהבה. ולכן שם אין לנו את העדיפות לומר שהבעל תשובה הזה יותר מצדי גמור, אלא שם מהצדי גמור יהיה לו יותר מעלה, ונפקא מינה, יש לך שניים מועמדים להיות חזנים, האחד הוא כך והשני הוא כך. אז יעבירו את ההחלטה לפני הרב והרב יבחן אם אותו האדם הבעל תשובה ההוא באמת חזר בתשובה מאהבה, אז זה נכון המלוכה להעדיף אותו. אבל כמו שאמרתי, רוב האנשים קשה להם להתרומם מדרגה כל כך גבוהה מאוד להגיע לתשובה מאהבה, בדרך כלל זו תשובה מיראה. כך שאותו הצדי גמור עדיין הוא בסדר העדיפות וניתן לו את תפקיד החזנות. זה כלל וכל ימות השנה, כמו שאמרנו, כולל גם לגבי הצליחות והימים הנוראים. הרמה מסתיימת, כל הדברים האלה הם מלכתחילה, אנחנו משתדלים לנהוג ולעשות כן, אבל בדיעבד כל ישראל כשרים הם. אין לך ברירה, זה מה יש? תן לאחד מהם שהוא יהיה החזן, העיקר הוא שיהיה רצוי לרוב אחיו. אבל אם הוא מתפלל בחוזקה, הציבור לא רוצה אותו והוא בכוח, באלימות. אדם כזה, לא עונים אחריו אמן. ולכן צריך להתרות באותו הגבאי שהוא דיקטטור ומנסה להכתיב להם, תגידו לו, אם כך אנחנו עוזבים את המקום, שהוא יישאר לבד יחד עם החזן, שיתפלל לבד, אלא רק אם הציבור רוצה, רק אז יש לו את הסמכות להביא את אותו החזן שהוא ירב שמיים, אדם שהוא בן תורה. צריך לבדוק גם את הפרט הזה בלשון הגמרא, שיהיה ביתו נקי מעבירות. אם יש את המחדלים שאתה מספר עליהם, אין ביתו נקי, גם זה יכול לפסול אותו ולהעדיף את האדם השני. קל וחומר, אם יש לו את הטלוויזיה בבית ושם רואים בניו ובני ביתו מראות נגעים, רואים כל מיני דברים, האם מותר לראות אישה חשופה בלי בגדי צניעות? אין כאן לאו דאורייתא, לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. יש שם לא רק את הבעיה של העריות, גם דברים שהם בגדר כפירה על השם ועל משיחו, ביזוי תלמידי חכמים ומה לא. וכאן האדם הזה בשד בנפש עושה את הדברים האלה ולא שואל אף אחד. גם זה מהווה נקודה שחורה. בוודאי שגם את זה צריך להביא לפני החכם, ליידע אותו כדי שיפסוק ויאיר לנו את העיניים. כן. בימים האלה יש אנשים רבים שמוסרים את התפילין לבדיקה. פעם בשנה אין חובה אבל חומרה יפה להעביר את התפילין לבדיקה. הבעיה היא שהיום יש הרבה אנשים שהם אומרים שהוא סופר, שהוא מגיע. אבל מי אומר שבאמת הוא ידען שיודע להגיע? זה סימן שאלה. והרבה פעמים הם אומרים לך, התפילין האלה פסולות. תשים את זה בגניזה ויביא לך במקום זה דבר אחר. במציאות זה הפוך. לפעמים במציאות מה שהיה שלו היה כשר ומעודר והשני שיווי לא פסול. עד כדי כך. ולכן לפני שאדם מוסר את התפילין שלו להגהה, קודם כל בראש ובראשונה ישאל את החכם, מיהו המגיע הטוב. לנו יש בימי שני בשעה שש עד שבע, יש לנו כאן ציבור גדול של תלמידי חכמים מגיעים מעולים מהמדרגה הראשונה שהם בקיאים היטב בהלכה, אז יכול לתת לאחד מהם שהם יגיעו לו את התפילין. אחרת לא ייתן לי סתם אנשים שמציגים את עצמם ואומר לך, אני מגיע. מי אומר שהוא יודע טוב את ההלכות? מי אומר שהוא בקיא היטב בהלכה? ההלכות האלה הן הלכות קשות, לא דבר של מה בכך. והרבה אנשים, גם אם הוא יודע לצייר ולכתוב, אבל לצערנו, כמו שתיארנו קודם, הרבה מהם שוגים וטועים בהלכה והם מקיימים את מה שאנחנו אומרים בווידאוי, את אשר אסרת התרתי, את אשר התרת אסרתי. הוא צריך להיות איש אמת, שלא לשקר חלילה ביום כיפור, אז הוא עושה את השטויות האלה בכל השנה. ולכן מן הראוי שקודם כל ישאל חכם, אם החכם ממליץ לו על אדם כזה, למה לא? בהחלט יש הידור, כדאי מאוד שיעשו את הדברים האלה פעם בשנה וימסור את התפילין שלו להגהה. נכון, יש כאלה שאין להם במקומם סופרים טובים, הם באים לכאן כדי, מי לכן המי ידריך אותם, יראה להם את הסופר הטוב כדי שיעשו את ההגה בצורה מושלמת. רבי חנניה בן עטשיה אומר