כשרות צליית כבד: חומרות הרמ"א למול מרן, השלכותיהן והיתרי יום טוב

- - - לא מוגה! - - -

אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם הגמרא בביצה כ״ח הגמרא מדייקת מהמילה הוא לבדו יעשה לכם הוא ולא מכשיריו ולכן מכשירי אוכל נפש אסור לעשותם ביום טוב הדוגמאות של מכשירי אוכל נפש כגון יש לי מקרר עם פיקוד אלקטרוני אסור לי לפתוח מקרר כזה ביום שבת גם ביום טוב, אפילו אם יש שם אוכל, יש שם את הגבינה, החלב או דברים אחרים אני רוצה לפתוח את המקרר כדי להוציא את המאכל אבל זה נקרא מכשירי אוכל נפש ולכן אין יותר לפתוח אלא אם כן יהיה פיקוד שבת כשיש פיקוד שבת מותר גם בשבת וגם ביום טוב דוגמא שנייה, שיפוד שיתעקם אסור ליישר אותו אפילו ביד דוגמא נוספת, משקפיים שיתעקמו לפעמים אדם מניח את המשקפיים על המיטה ולא שם לב, שכח, ישב על זה ועיקם אותם אסור ליישר אותם ביום טוב אומר לך אבל אני רוצה לראות מה אני אוכל העין שבעה כשאדם אוכל, נהנה זה מכשירי אוכל נפש, אסור ליישר את המשקפיים האלה ביום טוב או אדם שרוצה לשחוט עוף והסכין שלו יש שם פגימה, אם זה יהיה פגום, אם ישחט את הבהמה תהיה נבלה או ישחט את העוף תהיה נבלה אין יותר לקחת את הסכין ולהשחיז אותה במשחזת, כל זה מכשירי אוכל נפש וכל זה נאסר ביום טוב. אלא שהרמה דן בחומרה שנוהגים אחינו האשכנזים ובחומרה הזו הרמה מקל. החומרה הזו כתובה ביוראי דעה סימן ע'ו, והיא אדם שלקח וצלע בשיפוד כבד, גמר, רוצה להכניס עוד כבד. לפי דעת הראב״ד, לפי דעת הרמה, אסור באותו שיפוד עוד פעם לצלות. למה? כי אותו השיפוד כשהיה על האש וצלע את הכבד, הדם של הכבד נבלע בתוכו. תכניס עכשיו את הכבד החדש, זה יכול להכניס טעם של דם, ולכן צריך קודם כל ללבן. תלבן את השיפוד, אחרי שתלבן אותו יהיה מותר. זה הרמה אומר, מותר לעשות את זה ביום טוב, כי זה לא דין אלא חומרה, וזה הרמה הקל בדבר. שם ביורד דעה, סימן העין-ו, יש חמישה מחלוקות בין מרן להרמה. בכולם האשכנזים הולכים לחומרה, אנחנו בכל החמישה דברים הולכים להקל. ואני אפרט את הדברים, מהם החומרות לפי הרמה. אני בא לצלות כבד או בשר שלא נמלח, קודם כל אתה חייב לרחץ אותו היטב. תרחץ אותו, שלא יהיה דם בעין. אחרי שרחצת, תודה רבה. קודם כל תמלח, תשים מלח ואחרי זה תשים על האש. לפי דעת הרמה, אין כוח באש לבד להוציא את כל הדם מהכבד, אלא צריך תגבורת, גם מלח וגם אש. שני הדברים ביחד יכולים להוציא את כל האש, דבר אחד עדיין לא מספיק. ולכן, לפי דעת הרמה, וכך נוהגים האשכנזים, הן לגבי בשר שלא נמלח והן לכבד, קודם כל שמים מעט מלח ואחרי זה מיד צולעים. חומרה נוספת, אסור להם, לאשכנזים, לסובב את הכבד או את הבשר. בין אם אתה מסובב ביד, או שיש לך בתנור את הגריל שהוא מסתובב מאליו, אסור. למה אסור? כשאתה שם את הכבד על האש, האש מחממת את זה, דבר חם, מתרחב. כשזה מתרחב, הנקבוביות נפתחות, מתחיל הדם לטפטף. אם לא היה מסובב, אותה טיפת הדם הייתה נופלת. כשאתה מסובב, במקום שטיפת הדם תיפול, בדיוק זה יסתובב ונמרח על הכבד או על הבשר. ולכן, לפי הרמה, אל תסובב, אלא תצלה אותו צד אחד, נצלה צד אחד, תהפוך אותו לצד השני. אבל לסובב כל הזמן, לפי דברי הרמה אסור. גמרת לצלות, אסור להשאיר את זה על השיפוט. למה? השיפוט בלוע דם, הוא עלול לבלוע מהשיפוט. תוציא מיד את הבשר, תוציא אותו מהשיפוט. עוד חומרה נוספת על איבד ההרמה. גמרת לצלות? אסור לך להניח את הכבד בתוך הפיתה. אלא, קודם כול תיגש לכיור, תרחץ את הכבד, או את הבשר, תרחץ אותו מכל הדם, ואחר כך תביא את זה לפיתה. חומרה אחרונה, גמרת לצלות את הכבד, אתה רוצה לצלות עוד? אתה חייב קודם כול ללבן את השיפוט. אלה הן החומרות שהרמה כותב, וכך נוהגים אחינו האשכנזים. אנחנו לא נהגנו בכל הדברים האלה. לנו לדידן, אתה רוצה לצלות את הכבד? אתה לא חייב מלח. האש לבד, יש לה כוח גדול, עצום ורב, להוציא את כל הדם ולא צריך מלח. לא יבוא ולא יהיה. יש אנשים סובלים מלחץ דם, עשו להם מלח. תודה. לא חייבים. הם יכולים לוותר. אפילו אם קודם הוא היה מחמיר, היה חושש לדעת הרמה, היה עושה לכתחילה את החומרה הזו, יעשו לו כעת עטרה, יכול להקל בשופי. אנחנו לא קיבלנו את החומרות האלה. כך מספרים כנסת הגדולה ושולחן גבוה, שאנחנו נוהגים בכל הדברים האלה כדעת האור זרוע ומרן. אנחנו לא הלכנו בזה כדעת הראב״ד והרמה. ולכן, לנו לדידן אין בעיה, אבל לאשכנזים יש בעיה. והקולה המיוחדת שהרמה כתב לנו כאן, שמותר ללבן את השיפוד הזה ביום טוב, וזה לא נחשב למכשירי אוכל נפש, זו הקולה שכתב לנו כאן הרמה. הנפקא מינה במסעדות, בתי מלון, סטייקיות, בכל המקומות האלה, מי שאחראי צריך לדעת את ההלכות האלה אלא אם כן, אם הוא יכתוב שלט זה השער להשם ספרדים יבואו בו הכניסה לאשכנזים אסורה אם הוא יכתוב כך, אז אין בעיה, הוא לא צריך ללמוד, הוא יכול לדעת רק את מרן אבל אנשים לא כותבים שלט כזה, הם רוצים לקבל את הכסף גם מהאשכנזים אז אם כך, אתה צריך ללמוד, בא אליך אשכנזי שלא יכול להכשיל אותו בכל אחד מהדברים האלה שאמרנו הרי הגמרא כשדנה לגבי נותן טעם בר נותן טעם דה יתרה, שם הגמרא אומרת חסלי להבא ברבה למספה למידי דלא סבירה לי, אומר האור זרוע, אפילו שאני סובר מותר, אבל אם חברי אומר אסור, אסור לך להכשיל אותו, יש בזה, ולפני עיוור לא תיתן מכשול, ככה העתיקו גם שאר הפוסקים. אנחנו יודעים את המחלוקות שיש בתחילת מסכת יבמות בין בית שמאי ובית אילב, והגמרא מדגישה, לא נמנעו לקחת נשים אלה מאלה. אבל כשהשדכן יודע, זו הצעת השידוך לפי בית שמאי אסורה, אז היו מודיעים לו, זו לא בשבילך, זו לא מתאימה לך, לך היא אסורה. לקיים מה שנאמר, האמת והשלום יעבו. אתה רואה שלא היו מרמים אותם, לא היו מכשילים אותם. אז גם פה, אם בא אליך אשכנזי, אתה עושה מעורב ירושלמי, אתה עושה כל דבר. הכל טוב ויפה, הכל צריך להיות על פי כללי ההלכה, ומה שהם נוהגים, לפי זה אתה צריך לנהוג ולעשות. היום הבשר הקפוא שבא מחוץ לארץ, הבשר החלק הקפוא, מולחים אותו שם. ממילא הוא כבר מלוח, אחרי שמלחו והוציאו ממנו את כל הדם, אין לך את כל ההגבלות האלה, ואז הכל מותר. אבל, אתה לוקח כבד, את הכבד אין אפשרות להוציא את הדם על ידי מליחה. ואז יש לך את כל המגבלות הללו שצריך להיזהר בהן, ולכן, בסתיקיות או במסעדות שיש עליהן הכשר בדץ, הבדץ מחייב, התקנון הוא, אך ורק המשגיח יצלה את הכבד. כך הם כותבים בתקנון, אין לאף אחד רשות לצלות, רק הוא. מה יש? מדוע המונופול הזה? למה נותנים רק לו את הכתר הזה? כי יש כאן את הבעיות האלה, מה שאמרנו גם לאחינו האשכנזים, ולכן יפה הם עשו שבתקנון הזה, הלוואי והמשגיח ידע וייזהר בכל הדברים האלה. סתם טבע, סתם אנשים מעמי ארצות, בוודאי שלא ידעו להיזהר בכל זה, ולכן באמת כך צריך להנהיג בכל מסעדה, בכל בית מלון, שאם רוצים לצלות כבד וכיוצא בזה, צריך להיזהר בכל זה. יש כאלה שאת הכבד הם צולים על הפלטה. לא שמים על השיפוד, אלא על הפלטה. שמים את הפלטה באלכסון, שמים איזה לבנה מתחתיה בצל, וכל אדם זר. עכשיו, אם צלינו כבד אחד, עכשיו אני רוצה לצלות עוד כבד לאשכנזי, אתה צריך ללבן את הפלטה, ולא שייך ללבן, יש לך זמן ללבן, שם בסתיקיות עובדים בסרט נע. מה יעשה? יש פתרון קל מאוד. ייקח נייר כסף עבה ויצא. לטפה את הפלטה כשהוא בא לשים את הכבד השני הוא לא נוגע במתכת הראשונה ממילא אין בעיה שהכבד השני יבלע מהדם של הכבד הראשון בדרך הזו יהיה מותר אז תמיד לעולם כשבא אשכנזי תפרוס נייר כסף עבה זה פתרון טוב כי הנייר כסף הוא מתכת בפני עצמה הוא מבודד בין הפח של הפלטה שבלע את הדם לבין הכבד השני שאני שם בכל פעם צריך להחליף. אם אתה עושה עשרה כבדים צריך עשרה פעמים להחליף את הנייר כסף אבל זה פתרון טכני אם הוא בא לצלוט את זה על הפלטה יש לנו את האפשרות הזו גם לאשכנזי בשיפודים יש להם פתרון יותר קל במקום ללבן את השיפודים יש היום שיפודי עץ חד פעמי מה אתה אומר זה בלע דם ואני זורק אותו ואז לכבד השני אני שם שיפוד חדש אז גם בזה וגם בזה יש לנו פתרון אבל שלא לסובב את הכבד אין פתרון אסור לסובב או אחרי שגמרו שצריך לרחוץ את הכבד אין פתרון צריך לרחוץ טעים לא טעים זה בעיה שלא הם קיבלו הוראות הרמה חייבים ללכת עד הסוף אתה מדבר על הכבד עצמו אבל השיפוד, השיפוד הוא מתכת השיפוד או השיפוד או הפלטה עליהם זב הדם כיוון שזה חם שהיה צולדת בו שוב המתכת מתרחבת כל מה שנשפך אז הוא בולח חלק, חלק מהדם יכול לבלוח זו הטענה אנחנו סוברים דם משרק שריק והכול נשרף הכול מתאדה אנחנו סוברים כך זה דעת מרן אבל הרמה לא סובר כך ולכן אדם שלקח לבת שלו חתן אשכנזי והלילה הוא עושה על האש 50 שנה לנישואין חתונת הזהב והוא מזמין את כל המשפחה את כל הצאצאים והחתן האשכנזי גם בא אז אם אתה רוצה לשים לו על האש שוב צריך להיזהר בכל לפעמים הנכדים באים להתארח שוב צריך להיזהר, הנכדים האלה נכון שהם נכדים שלך אבל הם אשכנזים, האבא שלהם אשכנזי, הם צריכים להיזהר בכל החמישה הדברים האלה מי צולד אצלנו את הכבד בבית? האישה לא תמיד האישה יודעת את ההלכות האלה לנו אין את החומרות האלה ולכן הנשים לא יודעות, תשאל אפילו רבניות ספרדיות, הן לא ידועות את זה. ולא יעלה בדעתה. אתה אומר לה, בשביל הנכד? מי זה הנכד? שמוליק? בשביל שמוליק אני אעשה את כל זה? לא עולה בדעתה. ילד בן 14, 15, מה שאני אוכל, את מה חלילה זה טרף? אם לי זה מותר, למה לא? הן לא מבינות את כל הדברים האלה. תעמיד אותה על מקומה, תגיד לה, זה דין. הוא אשכנזי, הוא חייב ללכת לפי כל החומרות האלה. תיקח ותעשה את הדברים במתכונת שאמרנו כדי לא להכשיל אותם. נכון שהוא נכד, אבל הוא חייב ללכת לפי הפסקים של הרמה. אחיו שמורידים למצעד כבד, למצעד, אז לעדה והחלטית מחייב גם איך למעלה ואיך לבד את המצווה. כן, מצוין, כן. אולי יכול להיות שאם הוא פחות מבר מצווה אולי יהיה צעד להקל בדבר, אבל אם הוא אחרי בר מצווה אז אסור לסבתא לתת לו את הכבד בצורה הזו, אלא אם כן יעשו את כל החומרות שאמרנו. כבוד הרבי, רק נורמלים שביל שימפייגתי ללכודים חי-חי, חי. כן. היום שהם לא דואגים לנו, אז אנחנו נכתוב להם. אני לא מסכים איתך למילה שאמרת. כשאני שואל שאלה את גאוני חכמי אשכנז, נניח אני הולך עכשיו לרב אליאשי. אני אציג לפניו שאלה. ילד שהיה חולה היה באינקיבטור, רק כעת הוציאו אותו מהאינקיבטור והרופא אומר לעשות ברית מילה ביום חמישי. אז הוא יגיד לי, אתם ספרדים, לספרדים אסור ביום חמישי, אשכנזי מותר. אבל מייד הוא יגיד לך, האשכנזים שיודעים עליך, אותם גדולי הדור, מייד אומרים לך, זה מותר וזה אסור, וכן ענזה הדרך. הוא לא יכשיל אותי חלילה בדבר הזה, הוא יגיד לי, תעשה את הברית מילה יום ראשון שאחריו, חמישי, שישי, שבת, מילה שלא בזמן אסור, כך עושים כל אותם שיודעים עליך. מי שלא יודע, זו בעיה שלו, ומי שלא יודע, לא רק אצל האשכנזים, גם ספרדים יש שלא יודעים. כל הספרדים גאונים, יודעים הכול, גם אצלנו יש לא יודעים, וגם אצלנו יש שלא יודעים. אז אלה שלא יודעים הם, אין ראייה. אנחנו מדברים על אנשי הלכה, אנשי, איך אומרים? הוא מקצוען. מקצוען, יודע, בקי. אז מי ששואל אותך, אתה חייב להיות הגון וישר, לא לעקוף, לא לרמות אותו, אלא לומר לו את האמת. אם אתה יודע שהאדם הזה קיבל הוראות הבן איש חי, בן איש חייניק, כל דבר שהוא שואל אותך, אתה צריך להגיד לו את האמת. אם הבן איש חי פוסק בדבר זה וזה מותר, אסור, תפתח, תראה לו מה שאתה יודע, ואסור לך לרמות אותו, לומר לו פסקים אחרים של דעות אחרות, או של הרמה או של האחרים. האדם צריך להיות הגון וישר בדברים האלה, וכך עושים הפוסקים האמיתיים. אני למדתי בישיבת כל תורה. ראש הישיבה היה הרב אוירבך, אשכנזי. כשהיינו שואלים שאלה, כל דבר הוא היה אומר לנו כדעת מרן. כל דבר הוא היה אומר, הליבדי הלכתה בצורה מסודרת. אף פעם הוא לא הכשיל אותנו, חלילה, לפי פסקים אחרים ולפי שיטות אחרות. וכן כיוצא בזה, ולכן אנחנו גם בהלכה הזו של צליית הכבד, גם מי שעושה על האש, אנחנו מזהירים שלא ייעשה גם בצורה הפוכה. ולכן אם אתה רוצה לפתוח סטיקייה, מסעדה וכיוצא בזה, תעשה את כל ההלכות האלה, תיישם אותן, ואז נעשה לך פרסומת שגם האשכנזים יבואו לאכול אצלך. לא, כמו שקונים את הכבד, זה לא צריך פלטה מיוחדת? לא, לדידן לא צריך פלטה מיוחדת, אלא אתה שם לבנה בצד אחד כדי שהפלטה תהיה בשיפוע, שאדם יזום, זה מספיק נדידה. לא צריך יותר מזה, אבל האשכנזים, כמו שאמרנו, נוסף לשיפוע, אתה צריך בכל פעם להחליף נייר כסף. נייר הכסף הדק הוא לא מספיק. בחום הוא מתרחב, ויש בו חורים, נעשה חורים-חורים ולכן זה לא מספיק, אלא נייר כסף עבד ייקח יותר, זה יכול להיות טוב, זה יכול להסתדר. כן, כן, בדיוק, ודאי. אם אתה רואה אנשים שלא מקיימים את ההלכות בצורה נכונה, צריך להעיר את תשומת ליבו, להסביר לו את ההלכות שאמרנו. לדעת השלב, ציר ודם זה אותו הדיון? לא. אני אומר. למה להם חשוב לפי דעתם? כי יש על זה דם, לפי דעתם זה דם. אנחנו חולקים, אומרים, זה לא דם, אלא זה מוהל, לדידם. אבל הם אומרים לא, זה דם. הבעיה היא שהצבע של המוהל והדם זה אותו צבע. שניהם אדומים, ואף אחד לא יכול לדעת עד כמה זה נקרא דם וממתי זה נקרא המוהל. קשה לדייק בדברים האלה, זהו סלע המחלוקת בראשונים בין הרעבד והאור זרוע, אלא שמרן פסק כדעת האור זרוע, הראש ורוב הראשונים, שלא החמירו בחומרות האלה, ולכן לדידן. הורדת את הכבד מהאש, אתה רוצה לשים אותו ישר בפיתה, אתה לא חייב לרחוץ אותו קודם, מותר לך לשים אותו בתוך הפיתה. ודאי. אשכנזי שבא ולמד עמנו והחליט לשנות כיוון, צריך קודם כל בראש ובראשונה התרה. אסור לו לשנות בלי התרה. ילך לחכם ויעשה לו התרה, על ידי התרה יועיל. מה זה התרה? הוא לא יכול לעשות גם את הכולות של הספרדים וגם את הכולות של האשכנזים. כאן זה לא טוב בשבילו, אז הוא רוצה שישים את הכבד בתוך הפיתה, אבל בשביל זה הוא עושה התרה. אבל כשאתה מגיע לכשר וחלק, הוא אומר לך, אני פוסק כמו הרמה, אני אשכנזי, אני אוכל גם כשר. אין דבר כזה, כולי דמו וכולי דמו. אם ירצה לעשות התרה, פירוש הדבר, מתחילת אור החיים עד סובכו של משפח, הוא מקבל עליו את כל ההלכות של מרן, כולל גם כל המנהגים של ארץ ישראל וירושלים. רק על ידי התרה יוכל לשנות. אם לא עשה התרה, עדיין חלים עליו כל ההלכות, כל הדינים כולם. כגון, אנחנו הספרדים לא קיבלנו חרם דרבנו גרשום, האשכנזים קיבלו. אצלנו נשבעים בכתובה ונשבע שבועה חמורה. אם חלילה וחס העסק עלה על סרטון, ובית הדין רוצה לתת לו היתר נישואין. אם הוא אשכנזי, אומרים לו, קודם כל תביא היתר ממאה רבנים להפקיע את חרם דרבנו גרשום. אם הוא ספרדי, לא צריך. אלא, היה כאן שבועה, בית הדין יש שם שלושה, עושים לו התרה על השבועה, מייד אחרי זה יכולים לתת לו פסיקה, פסק דין, שיכול להתחתן. אז הוא יגיד להם, אותו האדם, אני לא רוצה להיות אשכנזי, אני רוצה להיות ספרדי. אין דברים כאלה. אתה התחתנת, באותו רגע הוא היה אשכנזי, וחל עליו הדין. דינים של חרם דרבנו גרשום, הוא לא יכול פתאום לשנות כיוון, לעשות כל שני וחמישי, פעם הוא ילבש טריימל, יהיה אשכנזי, פעם ילבש תרבוש, יהיה ספרדי, או דברים אחרים, אין דבר כזה. בפורים תעשה מה שאתה רוצה, בלילה ילבש תרבוש, ביום ילבש טריימל, ביום פורים יעשה את ההצגות האלה. אבל כשמגיע להלכה למעשה, אדם צריך להיות זהיר מאוד בדברים הללו. אבל עמיתי היום, הוא היה עטרה בפסח או משמעותי שעושה את העטרה? אם הוא עשה עטרה ונהיה לגמרי ספרדי, הנה חנמה, גם בקטניות בפסח יהיה מותר לו לאכול, גם זה יהיה בכלל היתר. סיפרתי לכם פעם שהיה אצלי פעם בעל תשובה כזה, לפני עשרים שנה זה היה, ולא רציתי לפסוק לו. אמרתי לו, תלך למורה שלי. אתה אשכנזי, תלך לרב ויירבך. אז הוא הלך אצלו, זה היה לילה שענה רבה. ואחרי שהוא גמר, סיים שם, חזר אצלי. דופק בדלת, אני פותח לו, אומר לי, עכשיו אני ספרדי טהור. אמרתי לו, באיזה מקווה טבלת שנהיית ספרדי טהור? אז הוא אמר לי, שהרב ויירבך אמר לו, אם אתה מתחייב לקבל את כל הוראות מרן בכל ארבעה חלקי שולחן ערוך, נעשה לך עטרה. הרב היה יושב שם יחד עם הבנים הגדולים שלו בסוכה, ועשו לו את העטרה על מה שמתחרט שלא אמר בלי נדר, ואז מרלו מאותו רגע והלאה. גם בנוסח התפילה אתה מתפלל נוסח שלנו, של הספרדים, גם בכל פסקי ההלכה. אי לכן, על ידי העטרה יוכל לשנות כיוון, ואז יוכל להשים את הכבד בתוך הפיתה. הרב, אפילו שהוא גדל בן אדם אחד? אפילו אחי, אין הבדל. צריך עטרה, כן. לא ללכת אותנו בזמנו, ואז נגיד בר-מצווה, ונדבר על המצוין ונגיד בלי נדרש. אם אחד כזה אמר את מה שהוא אומר בפני בר-מצווה, אז הוא רוצה לראות את זה, השכנזי רוצה לראות את זה, הוא יכול לסמוך על הבנים בזה, או שבגלל שזה... לא, לא. זה מסורת של אבות אבותיו, אל תיטוש את תורת ימיך, לכן בכל מקרה, אפילו אחי, אפילו אחי, צריך עטרה. בלי עטרה, כי מה שאבות אבותיו קיבלו את הוראות הרמה, או לדידה, נוראות מרן, זה כמו נדר שנמשך גם לדורות הבאים. ולהפקיע את זה צריך את העטרה. כן, יחיאל, מה שואל? כן, למה לא? אבל השאלה אם הם יקבלו אותך, יקבלו את הילדים שלך לתלמוד תורה? אולי. אתה חושב שיעשו אותך חברי כנסת מטעם אגודת ישראל? זו הייתה השאלה שלכם, שבה זאת הלכתי לב, הראה להם סמכויות. טוב, עד כאן פסקי ההלכה. עכשיו נחזור להלכות יום טוב שלנו. אין נוקבים נקב חדש בחבית ביום טוב. אמרנו שמכשירי אוכל נפש אסור לעשותם ביום טוב. ולכן, אחד הדברים הנוספים, שאסור לפתוח חבית. אתה פותח את החבית, אתה עושה כלי. היינו. מה שנאמר במשנה במסכת שבת קמ״ו, שובר אדם את החבית לאכול עמנה גרוגרות, המדובר הוא חבית שאחרי זה זורקים אותה. הגמרא בבצלמ״ג מסבירה, על דיבת רבי אליעזר, חבית שנשברה ודיבק שבריה בזפת, בלשון הגמרא מוסתקי. כשאני בא ופותח אותה, זה שימוש האחרון, אחרי זה אני זורק את זה. בזריקה האחרונה הזו, כאן כשהוא פותח לא נקרא שעושה כלי ולכן מותר. אבל אם זה לשימוש נוסף בחג אבנה יהיה אסור. כך שלא רק לגבי שבת, אלא גם לגבי יום טוב, מרן מזהיר אותנו. ולכן, אדם שנמצא באומן, הם נוסעים שם בראש שנה, ראש שנה זה יום טוב, הוא פותח את קופסת החבוצים, יש שם בפח הזה עשר קילו מלפפונים, מוציאים מחלק, אוכלים את זה. את הפח הוא לא זורק. מה הוא עושה? שם אין להם כלים. הוא לא מביא מירושלים איתו כלי מאכל. אלא אם הוא רוצה לבשל ביצים, תפוחי אדמה או דבר אחר, הוא לוקח את הפח הזה, רוחץ אותו ומבשל בתוכו. אם זו דעתו, זו כוונתו, אסור לו לפתוח את הפח של החמוצים לא רק בשבת אסור, גם ביום טוב יהיה אסור. למה? הוא עושה כלי. אבל לנו לא דידן, מי שלא נמצא באומה, נמצא בירושלים, מה אנחנו עושים בפחים האלה? זורקים את הכול. מה שאתה זורק, אין לך בעיה. פעם, לפני 70 שנה, רוב ככל הפוסקים היו אוסרים לפתוח קופסאות שימורים. לא רק קופסה גדולה, אלא החזונאיש דן גם לגבי קופסת סרדין. קופסה קטנה, גם זה הוא אומר אסור. ולמה? החזונאיש מנמק. הוא אומר, האנשים לא היו זורקים אז את הקופסאות. אז הייתה מלחמת העולם, הייתה עניות נוראה בעולם. את הקופסאות של הסרדין, אחרי שאכלו את הסרדין, היו שמים בזה לחם ומים לתרנגולים. מישהו לא היה לו תרנגולים. אם הוא היה סנדלר, היו שמים בזה מסמרים, וכן הלאה. ולכן, כיוון שבמציאות היה לשימוש חוזר, לכן אסור. בפחים הגדולים היו משתמשים בזה דלי בשביל הספונג'ה, או שהיו עושים מזה עציצים וכן הלאה. כיוון שכל אותם הקופסאות, הכלים, היו לשימוש חוזר, ולכן בזמנם היה צעד, אליבא דמרן בשל יד סעיף א', היה צעד להחמיר. היום בזמן הזה, כאן בארץ, אף אחד לא הולך לאסוף את הפחים האלה. פעם הייתה חברת המשקם נותנת על כל פח שקל אחד. היום גם זה אין. היום הם משתמשים בניילון, ולכן אין להם שום עניין באותם הפחים. אתה רואה, בתי מלון, חנויות מכולת, זורקים את כל הפחים האלה, אף אחד לא משתמש בהם. וממילא, יש לנו היתר לפתוח קופסאות שימורים, הן בשבת והן ביום טוב. כאן אין לו כוונה לעשות קלי, אלא רק לפתוח כדי להוציא את המאכל מתוכו, ועל זה יחול הכלל שאמרה המשנה, שובר אדם את החבית לאכול הימן הגרוגרות, אין איסור בדבר. כך הוא הדין גם בפקקים המלאים. הכסה של הבקבוקים, בין אם זה עשוי מפלסטיק, בין אם זה עשוי ממתכת. אתה פותח את זה, גמרת לשתות, אתה זורק את הקנקל הזה עם הפקק, אתה לא משאיר אותו, ולכן אין לנו שום בעיה. אלא אם כן, שוב, מקרה יוצא מן הכלל, יש אנשים שבכל קיץ הם בעצמם עושים יין, יין ביתי. עכשיו, הוא עושה מאה בקבוקים. מאיפה יש לו מאה בקבוקים? את כל הקנקלים של הסודה הוא לא זורק, אלא את הקנקל של הסודה עם הפקק, הוא שומר את זה, מרוקן אותו, שלא יישאר אף טיפה, וכשהוא עושה יין, הוא ממלא באותם הקנקלים את היין הביתי שלו. שוב, הפקק הזה הוא נועד לשימוש חוזר. נכון שהוא פתח אותו עכשיו ועשה אותו כלי, אבל זה לא דומה לדוגמה הקודמת, שם הוא זורק, זורק את הכול אחרי שגומר. כאן הוא לא זורק, כאן הוא מייעד אותו לעשות יין. אז זה דומה כמו אותו היהודי באומן שאסרנו לו לפתוח. אותו דבר גם לגבי זה, לאותו האדם יהיה אסור לפתוח, והדבר שווה, הדין שווה, הן בשבת, הן ביום טוב, שניהם שווים לעניין זהירה. בקבוקי יין שאתה פותח, ושוב, אם אתה מחזיר את הבקבוק, אתה לא מחזיר את הפקק. כאן הבעיה שאתה עושה כלי בפקק. את הפקק אתה זורק. ולכן, גם אם אתה משלם פיקדון ואתה מחזיר את הבקבוק, אבל את הפקק אף אחד לא מחזיר. ולכן, מעיקר הדין הדבר מותר. תראו, תשובה ארוכה בדבר הזה יהיה חווה דעת. גם הגאון הרב יעקב ישראל פישר בספרו אבן יעקב, גם כן כותב להתיר, וכן דעת רוב החכמים. אבל, יש חלקים. הרב אוירבך, דעתו להחמיר. הרב אלישי ועוד, דעתם להחמיר בדבר. לכן, הבד״צ עדה החרדית עשו פקק מיוחד כדי שיהיה היתר לפתוח אותו בשבת וכו', אבל מי שירצה להקל יש על מי לסמוך, כמו שהערנו ואמרנו, כיוון שהפקקים האלה נזרקים, לכן יש היתר בדבר. רק לדוגמה בודדה חריגה לאותו שעושה יין ביתי ורוצה להשתמש עוד פעם בפקק, דעתו לסגור כדי שהיין לא יתקלקל, אז הוא סוגר אותו היטב באותו הפקק, באותו הפקק שהוא לשימוש חוזר, אז זה יהיה כמו קופסת הסרדין עם הסנדלר עם המסמירים, כמו שם אסור, גם פה יהיה אסור. זה נקרא שעושה כלי. תלך ליקה ותראה. שם יש, הצורה של הפקק היא כמו פח עגול שנמצא המשטחים האלה לפני הסרט הנעש של הבקבוקים. כשזה מגיע למכונה, המכונה נותנת מכה לוחצת וסוגרת את זה. כשאתה פותח אתה שובר את החגורה למטה, פעם ראשונה שאתה רוצה... אתה עושה את זה כלי פקק. כך גם לגבי הפלסטיק, בשניהם יש את הבעיה האמורה, ולכן דעת הגאון הרב אויירבך, הוא כתב תשובה ארוכה בזה גם במנחת שלמה, גם בשולחן שלמה. דעתם, האשכנזים, חלק מהם מחמירים בדבר. הגאון הרב פישר היה מקל בזה, הוא בעצמו היה פותח, אבל יש מחמירים, אבל המחלוקת מסתעפת גם פה. בעיקר הדין אמרנו יש מקום להתיר, בתנאי שבאמת זה נזרק אחר כך. אבל אם זה לא נזרק, אסור. תודה רבה. אבל יש את הבלבוק בשבת, ואני רוצה את הבלבוק ולא את הפלק. את הפלק אני קולה קצה שער, מלחדים של היין. אז מה יהיה לזה? הרב אמר שעיקריים מספיקים על הפלק. אני לא רוצה את הפלק הזה, אני גם זורק את הפלק הזה. מותר. מותר. יש לנו סוגיה במסכת סוכה בדף ל״ג. שם הגמרא דנה, אם יש גרגירים ענבים בהדס, זה פסול. אתה מוריד את הענבים, נשאר לך הדס משולש כשר. אסור למעט את הענבים ביום טוב, כי אתה מתקן. יש כאן, מתקן מנה מדאורייתא, כמו שאומר רשי. הגמרא אומרת, אבל אם מעתן לאכילה מותר. למה מותר הרי זה פסיק ראשי? הגמרא עונה, דאית להושענא אחריתאי. ולכן זה לא נקרא שהוא מערים אדבו המותר. מזה נלמד הוא הדין גם פה. אם תשמור לך במגירה פקק אחד, יש לך פקק רזרבה, אתה לא צריך את הפקק הזה. אית להם השענא אחריתי, יש לך פקק אחר ואז יהיה מותר בלכתחילה. גם לדעת המחמירים יהיה צעד להתיר בחיי גוונה. זה לא של 800-900 גרם מלחמנים. ולמעלה סביבה פלסטית, הפיצאנטי פלסטי, יש סרט כזה שפושטים אותו, ואז אתה מבריק את המכסה. וזה אנשים מסכימים, שותפים אותו אחר כך, לא עושים לו שימוש. יש שימוש חוזר, עוד פעם? כן. מי שירצה שימוש חוזר, אני מסכים איתך, הנה כנראה. אם יהיה שימוש חוזר, יעשו. את כל הדברים האלה למדנו רעיון מעין זה, יורה דעה סימן קכ לגבי דין טבילת כלים. טבילת כלים, אם זה שימוש חד פעמי, לא צריך. כך משמעות הסוגיה במסכת כלים, וכך כותב הרב אורבך, גם במנחת שלמה וגם בשמירת שבת כהלכתה. אבל אם זה לשימוש רב פעמי, שוב, אותם הכללים יהיה גם שם. בכבד כבוד הרב, יעלה ויבוא. אדוני היושב-ראש,