מיקס 50 שאלות ותשובות חלק 73

 

- - - לא מוגה! - - - 

מישהו יכול לענות לי תשובה חילונית, לא דתית,

תשובה חילונית?

למה באת לעולם?

מי אמר ליהנות?

יפה.

מתוך 24 שעות שאדם חי,

כמה זמן הוא נהנה?

בואו נשאל אחרת, מה זה הנאה?

מה זה הנאה? איזה הנאה?

כמה זמן נמשכת ההנאה?

כל יום אתם מקבלים אותן הנאות מהבוקר עד הערב, או שיש לכם יותר טרדות,

יותר צרות,

יותר דחפים?

מה יש לכם יותר?

כמה אנשים יושבים כל היום על יכטה,

מלא כסף,

יש להם חיבור לכל העולם והם שוכבים ככה על היאכטה.

בואו נגיד יום אחד,

בואו נגיד יומיים,

שלושה,

ארבעה,

חמישה,

שבוע אתה שם,

אתה כבר תהיה כמו סטייק

מהשמש.

אז תרד לתא למטה,

אחר כך תעלה למעלה, ועוד פעם תרד למטה,

ותעלה למעלה,

אתה תשתגע.

הדגים כבר חיים יותר טוב ממך.

איזה הנאה תגידו לי?

אושר, אתם אומרים אושר. תסבירו לי מה זה אושר. ממה יש לכם אושר?

הגשמה עצמית. הגשמה עצמית. מה זה הגשמה עצמית? מי זאת אומרת הגשמה עצמית?

כן, מה את רוצה להיות?

את לומדת הנהלת חשבונות. ראיית חשבון. ראיית חשבון. בואי נגיד שתהיי ראיית חשבון מדופלמת.

ואחרי זה תצטרכי לעבוד בתחום, נכון?

זה כבר פותר את הבעיות? בואי נשאל רואי חשבון.

האם יש להם בעיות?

צרות? מחלות?

דכאונות?

תוגות?

בואי נברר.

האם כל רואה חשבון, מי שבחר במקצוע הזה עשה את החשבון הנכון?

אז מה?

מה? אני שואל כרגע אם באנו ליהנות

או באנו להגשמה עצמית.

יש לך מקצוע,

יש לך מעמד,

יש לך דירות, יש לך שטחים, יש לך עיר.

יש לך ילדים, יש לך הכול.

את מגיעה לגיל...

שבעים מתכמתת, מתקטנת ונעלמת.

עכשיו, מה קרה עם כל ההגשמה?

את כל ההגשמה אוכלים תולעים.

נשארו לילדים. נשארו לילדים, שגם הם יתקמטו ואותם ישימו באותו מקום.

ויאכלו אותם גם כן תולעים.

אז מה המטרה בחיים? למה באת לעולם?

אני אעצור בתורה, אני אעצור את הדיבור שלך.

אם באת לעולם...

זה עובד, זה עובד.

זה עובד.

אם באת לעולם בשביל לחיות,

למה את מתה בסוף?

אם באת בשביל למות,

בשביל מה את חיה בכלל?

רק בשביל...

לא, עכשיו היא רואה את חשבון, אני רוצה לדעת מה החשבון. אני רוצה שתחזור על זה שוב. אני אחזור שוב.

לא, היית מת, רק שנייה. אם באת לעולם, שימי לב,

אם באת לעולם בשביל לחיות,

למה את מתה בסוף?

אם באת... לא, לא. רגע. אבל אם באת בשביל למות,

בשביל מה באת לחיות בכלל?

התשובה שאתה רוצה לקבל היא שבאתי לעשות תיקון. אני לא אמרתי כלום. אמרתי שאני רוצה תשובה... כדי לקרוא בתפוסה הקדוש ברוך הוא.

אמרתי, אין הקדוש ברוך הוא. אני רוצה תשובה חילונית.

תשובה חילונית. אני לא יכולה לתת לך תשובה חילונית. אני יכולה לתת לך תשובה פרווה.

לא פרווה. אני רגל פה רגל פה בינתיים. לא, לא. אני רוצה תשובה חילונית, כי אני רוצה לדעת איך לחיות.

אין לך. מה את אומרת?

חילונית אני רוצה.

ברור שזו לא בחירה שלנו.

אבל אני שואל,

מה המטרה שנבראו החיים?

פיצוצים?

בטח שלא, נתתי דוגמא של אנשים ש...

לא הבנתי.

הבנתי, לעשות כביסה כל היום זה הנאה?

אין בעיה, אז את לא מפסיקה עם כביסה, לוקחת גם של השכנים, נכון?

מה, את מפסיקה את ההנאה?

אני שואל שאלה.

תן לה מיקרופון, אני רוצה לשמוע אותה.

רגע, הוא יגיע אלייך, רק שנייה.

חשוב לי לדעת.

השאלה שלי, אם הדתיים לא מחפשים...

הדתיים, עזבי אותם, אין דתיים בעולם. למה לעזוב אותם? כי אתה מדבר על חילונים ודתיים. אתה עושה הבדלה? לא עושה שום הבדלה, מדבר רק על...

מבחינת התשובה חילונית

מבחינת החילונים... תן לה, תני לה, תני לה, הנה היא יודעת לצעוק, תני לה.

רגע, אני מתביישת.

מי שמתבייש לא צועק. תשמע, תשובה חילונית. החילונים באו ליהנות בעולם,

לכייף, ללכת לים, ללכת למסיבות, לקנות בגדים,

ומבחינתם זה, זה חיים פעם אחת, אין עולם הבא, אז זה מה שהם באו לעשות בעצם,

גם אם הם מתים, אז מבחינתם זהו, הם מתו ואין להם למה לעלות, אז מה השאלה? הבנתי יפה, הבנתי יפה. עכשיו אני רוצה לשאול אותך שאלה.

תגידי לי,

אם יגידו לך שבעוד יומיים את מתה, חלילה,

את תצטערי או לא תצטערי?

מי יגיד לי?

תחשבי שאני אגיד לך. מה זה משנה מי יגיד לך?

נגיד שיגידו, אני לא אצטער. לא תצטערי? לא, אני צריכה למות. אני אמות, מה זאת אומרת? אז את אומרת, אז לא אכפת לך גם למות היום?

לא.

לא אכפת לי, ברור, מה, עוד לא עשיתי כלום. מה לא עשיתי כלום?

ובואי נגיד שהיית שבעים פעם,

שבעים פעם היית בדיסקוטק וארבעים פעם היית בים,

וזה, ואם תמותי, אז מה, תדפיקי בקבר של החברה שלך, תגידי לה, כמה פעמים את היית בים?

מה?

לא, אז אני מתה כבר, מה יש לי ללכת לילה? זה הכול, אז מה אכפת לך אם היית או לא היית? מה זה משנה אם היית?

בסדר,

אתה שואל תשובה חילונית. אין תשובה חילונית.

תגידי לי, תגידי לי, תשובה חילונית. הגיוני?

תודה רבה. זה מה שרציתי לשמוע, שאין תשובה חילונית.

אני כבר שאלתי את זה מאות אלפים ואף אחד לא ענה לי.

אני אסביר לכם, אין תשובה חילונית פשוט, יש רק תשובה דתית.

אם אין אלוקים שבראת ברואים ואם אין המשך,

אין טעם לכל החיים, אין צער, אין מוסר,

אין מצפון, לא צריך להיות כל זה.

מה פירוש? כל דאלים גבר.

מה פירוש?

חוקי הג'ונגל צריכים לשלוט, כמו שבג'ונגל מישהו חזק טורף את החלש ואוכל אותו,

בלי מוסר, בלי בטיח.

מה פתאום? סליחה, אדוני,

בבקשה ממך.

מה אתה?

אדוני, אתה חזק, תן לו בראש, תיקח את הכול ותלך.

כמו ג'ונגל. מה פתאום? לנו יש מצפון, דרך ארץ, כל מיני מילים יפות. למי?

אתה חי פחות מצב.

עד שאתה מתחיל להתחנך אתה כבר הולך.

הצב עוד רק מתחיל לחיות.

חי 200 שנה.

הוא נולד ישר עם הבית.

הוא לא צריך עושה זאת בעצמך, זה עצמו,

הוא בבית. שמעתם פעם שמישהו נולד עם בית?

אבל מה,

כנראה שאדם צריך להשכיל קצת להתבונן. אם היה לו זמן, זמן, זמן,

לא טמפלוויזיה, לא אינטרנט, לא שום דבר, היה פנוי לשבת לחשוב על מה ששאלתי רק עכשיו,

היה מגיע למסקנה אחת ברורה,

בואנה, אני לא יודע למה אני חי בכלל.

ואם הם צודקים, הדתיים,

אז המצב שלי על הפנים,

כי ממה שאני נהנה עכשיו,

אני עוד אצטרך לקבל עונש אחר כך.

אז בשביל מה אני צריך את זה?

הנאה זמנית,

שאחר כך אם היא לא מעוגנת בחוק, מה שנקרא,

בחוקי התורה,

היא מהווה לי בעיה.

כמו שפה אנחנו מבינים שבכל מדינה יש חוק, מה לעשות?

גם אצל הקניבלים יש חוק. מי אוכל בן אדם קודם?

יש חוקים.

אבל עולם שלם בלי חוקים?

הרי אנחנו רואים שיש חוקי טבע, קוראים לזה חוקי טבע.

רואים שהכול הולך לפי חוקים.

הפיצוצים לא עשו חוקים.

מי עשה חוקים?

מי חוקק את החוקים?

מי ידאג שבתפוח יהיה גרעיני בשלישי עוד תפוחים?

מי ידאג שאנחנו נוכל לפרות ולרבות?

מי ידאג לזה ולמה? למה הוא עשה את זה?

אם כולנו בסוף הולכים, אז מה הוא רוצה? בשביל מה הוא הביא אותנו? להשתעשע?

70-80 שנה ועפים מפה?

בשביל שנשב שבעה ונספיד ונשים זרים? מה? בשביל מה?

מה המטרה?

משהו צריך להסתדר פה.

ואם אין זמן זה לא יסתדר.

ועד שאתה תגיע לגיל מסוים שפתאום תיתקע עם איזה מחלה או עם איזה בעיה,

תתחיל לחפש את הסיבה למה אתה חי.

יכול להיות שזה יהיה כבר מאוחר.

אברהם אבינו הלך והשקיע בדור שלם להסביר להם למה הם נבראו בכלל.

אבל הוא אמר לפני כן, תשברו את הצלמים.

כי הצלמים מחייבים אתכם כל כמה פעמים להיכנס, להשתחוות, להאכיל אותם,

להשקות אותם, לחרטט עליהם.

אין לכם זמן.

תתנתקו, תחשבו, תגיעו למסקנות.

האדם לא בא לעולם הזה בשביל למות.

כשהאדם הוא עובר בבטן של אימא

שלו.

הוא חי או מת?

חי.

כמה זמן הוא חי?

תשעה חודשים.

כשהוא יוצא בן כמה הוא?

בן יום. אמרתם שהוא חי תשעה חודשים.

למה לא ממשיכים תשעה חודשים ביום?

כי כל התשעה חודשים הם רק הכנה ליציאה.

שלושים יום ראשונים הם קריטיים.

יכול להיות שהוא יהיה נפל והוא לא יתקיים בכלל.

אנחנו מכינים את עצמנו ליציאה.

בדיוק. כשאנחנו פה אז אנחנו מכינים בדיוק אותו דבר את עצמנו ליציאה.

מה הפירוש?

כשהיינו בבטן

אז נתרקם הגוף שלנו

והגוף הזה נבנה מטיפס רוחה,

הולך ונבנה, נבנה, נבנה עד שיוצא תינוק,

אחר כך הוא ממשיך לגדול עד גיל עשרים לערך,

זה הגוף.

אבל הוא מקבל נשמה.

הנשמה היא ריקה,

כמו דיסק ריק,

טייפ ריק.

כל הרשמים שנרשמים בנשמה הם בונים את האישיות של האדם.

האדם זה הנשמה ולא הגוף.

הגוף זה המלבוש.

כשהאדם נפטר מן העולם, הנשמה יוצאת מן הגוף.

הגוף נטמן,

אבל הנשמה ממשיכה להתקיים כי היא נצחית.

כשאני מדבר, כשאני חושב, כשאני מבין,

זה לא הבשר.

האינטליגנציה לא שייכת לחומר.

המודעות לא שייכת בחומר.

המצפון לא שייך בחומר.

אין חומר עם מצפון.

כל זה שייך לנשמה.

אז האדם מורכב מגוף ומנשמה.

מי השותפים?

שלושה.

אבא ואימא והקדוש ברוך הוא, כל אחד נותן את חלקו.

האבא והאימא נותנים בשר, עצמות וגידים,

והקדוש ברוך הוא נופח נשמה.

שותפים.

יום אחד מחליט הקדוש ברוך הוא לפרק את השותפות,

לוקח את חלקו, הנשמה,

וחלקם של ההורים מוטל לפניהם, זה הגופה.

השם נתן, השם לקח,

היא שם השם מבורך. אין מי יגיד לו מה תעשה,

ואין מי יאמר לו מה תפעל, כי הכל מעשה ידיו.

ואם תגיד לו, גם אותך יקח.

זאת אומרת,

האדם זה הנשמה בעצם, בנשמה לא מתה.

לכן כל מה שאני לומד ומתחנך,

כל מה שאני מכיר יותר ולומד,

כל זה נשאר לנצח, זה נרשם בנשמה.

כל מה שאני טופח בגוף וגודל,

זה הכל מתפורר וחוזר להיות עפר, לזה אין קיום.

אבל הנשמה היא נצחית.

אז לכן, אם אני הולך לדיסקוטק,

אם זו מצווה שכתובה בתורה,

נפלא מאוד,

אבל אם זה לא כתוב בתורה, עוד כתוב שזו עבירה,

אז מה אני עושה?

קוראים לזה הנאה,

אם אתה נהנה מזה שאתה עתיד לקבל עונש לבריאות.

אבל אם אתה רוצה לברר,

כשאדם נכנס למדינה,

וזו מדינה חדשה וזרה, הוא לא מכיר את החוקים,

ואם הוא נוסע עכשיו, הוא צריך לברר.

תגיד לי, חוקי התנועה פה זה כמו בישראל או לא?

פה נוסעים בצד ימין או כמו באמריקה, בצד שמאל?

איך נוסעים פה?

פה יש זכות קדימה למי שפונה ימינה או צריך להמתין לרמזור?

יש מדינות שמתחלפים חוקי התנועה.

יש מקומות שמותר לטוס, כמו בגרמניה.

יש מקומות שאסור, יש הגבלה.

תלוי.

אדם נבון מגיע למקום חדש,

שואל, סליחה,

מה החוקים שחלים עליי כדי שאני לא,

חלילה,

אואשם באיזו עבירה?

אם אכפת לי.

אם זה בן אדם שבא רק לעשות פאן, לא מעניין אותו,

והוא נוסע לא לפי הכללים,

הוא גם לא יספיק להגיע למועדון.

יכול להיות שהוא יגיע לכלא לפני כן.

אדם מגיע לעולם, תשאל,

מה החוקים?

מה החוקים? אדוני,

אתה נמצא פה, יש חוקים.

כל חברה מחוקקת חוקים.

מי שברא את הברואים לא חוקק חוקים?

אז איך הוא חוקק חוקים בגוף האדם?

שגוף האדם מתנהג לפי חוקים,

שאם חלילה בתוך הטריליונים של התאים שיש לנו,

אם היה שם קצת בלאגן,

מה זה גידול סרטני?

זה פשוט מאוד טעים שמתרבים קצת יותר מהר.

פתאום החליטו כמה להתרבות יותר מהר.

מה נהיה מזה?

סרטן.

לא כל דבר שהוא מתרבה הוא טוב. הנה דוגמה.

ואם חסר לך טיפה נוזל,

כן, בבלוטת התריס,

אז אתה יכול להיות מונגלואיד.

זאת אומרת, אם טיפ-טיפונת ח...

חסרה לך באוזן התיכונה אז אתה מאבד את שיווי המשקל ואתה הופך להיות כמו שק תפוח אדמה

אתה פשוט נופל על הרצפה

כי הנוזל באוזן התיכונה הוא לא בדיוק מה שצריך

מי עשה את זה?

מפיצוצים?

היה פיצוץ ואנחנו נוצרנו עם חוקיות מופלאה כזאת?

מערכת מנופים?

מדהים? מצלמות?

מטחינה?

משאבה?

מה זה?

מי עשה את זה?

מישהו יכול לייצר דברים כאלה? תראי היום מתלהבים, עושים לב מלאכותי.

לב מלאכותי סוף סוף אחרי, לפי המדע,

אחרי מיליונים שנים הצליחו לעשות לב מלאכותי.

לב מלאכותי? כמה אנשים מחזיקים מעמד עם הלב מלאכותי?

וזה עשוי ממה?

מנוזל,

קצת בשר,

משאבה מתוחכמת שאין כדוגמתה.

מה זה? מי עשה את זה?

מי עשה?

מי סידר?

איך כל דבר ישב בין הצלעות ואיך זה יהיה מסודר? מי סידר את זה?

מי סיכך עלינו בשלד כזה שישמור על כל האיברים הפנימיים?

מי עשה את זה? פיצוצים?

הרי אם רק יוצא לנו פה איזו חתיכה ככה מהציפורן ונקראת ציפורן חודרנית,

כבר החיים שלנו כבר לא חיים.

ואם זה ברגל, חבל על הזמן.

רק ככה סטייה קטנה של הציפורן קצת, קצת,

ואתה גמור,

מוגלות, חודשים, בלאגנים, צמר גפן, יד הציפורן, זה הולך ככה.

סטייה קטנה.

נו,

אז מי שעשה את כל זה סתם עשה? סתם? בלי שום מטרה?

אני יכול להגיד שמי שעשה את המחשב הזה עשה אותו סתם?

סתם?

אני יכול להגיד שהמיקרופונים העדינים האלה נעשו סתם?

מישהו יכול להגיד שכוס חד פעמי נעשה סתם?

מישהו יכול להגיד שאפשר ליצור מפיצוצים כוסות חד פעמיים?

אם מפיצוץ אי אפשר לעשות כוס חד פעמי,

אז איך אפשר לעשות בן אדם?

פעם הייתה עיתונאית שאמרה לי, כן, כן,

אנחנו באנו מהקופים.

אמרתי לה, רואים עלייך.

מה הראייה שלך שבאנו מהקופים?

כן, זה כתוב בספרי המדע.

אמרתי לה, טוב, אני אשאל אותך איך באו הקופים?

אז היא אומרת לי, מפיצוצים.

אמרתי לה, בסדר, מפיצוצים.

תגידי לי, מה התפוצץ?

מי פיצץ?

ולמה זה התפוצץ?

השאלה התפוצצה לה בפנים.

היא לא ידעה מה לענות.

אמרתי לה, תקשיבי רק רגע, אני אשאל אותך שאלה ותעני לי בהיגיון.

אם אני אקח עכשיו סדין לבן

ואני אקח כוס עם דיו שחור ואני אשליך אותה למעלה לאוויר והדיו יישפך על הסדין,

כמה פעמים אני אצטרך להשליך את הכוס

כדי שתצא לי האות א'

ברורה חדה בכתב דפנה.

אז היא אמרה לי, מיליונים, מיליונים.

את בטוחה אבל שאחרי מיליונים יצא א' כזה לא מרוטש,

חד,

כמו בדפוס?

מאות מיליונים.

ויצא,

היא אומרת כן, יכול לצאת פעם אחת, כן.

אמרתי לה עכשיו, אמרי לי,

אם אני אשליך עוד פעם

ואני ארצה שליד האלף

יצא לי האות מ',

כמה פעמים אני צריך לעשות את זה?

אמרה לי,

טריליונים.

אמרתי לה, את טועה?

את טועה?

זה חייב לצאת בפעם הראשונה.

כי אם אני רוצה את המ', ליד האלף,

היא חייבת לצאת פעם ראשונה.

אם זה לא יצא פעם ראשונה, זה מחק לי את האלף.

עד שעשיתי את האלף מיליונים,

אני צריך להתחיל מחדש.

אני ביקשתי מ', ליד האלף.

אז היא אמרה לי, זה בלתי אפשרי.

אמרתי לה, ונ', נ', ליד המ',

נגיד, נגיד שיצא אחרי פעם אחת

בפוקס יצא מ', בול.

אבל פעם שלישית,

לעשות נ' מיד המ', בלי למחוק את האלף והמ', אפשר?

אמרה, בלתי אפשרי.

אמרתי, שמעת מה את אומרת?

תקשיבי טוב.

אם א', מ', נ',

ו', נ', חמש אותיות, אם, נ', לא,

יכול להיות בעולם מפיצוצים ומהשלכות של דיו על סדין,

איך אמנון עם ביליונים של ביליונים טעים יכול להיווצר מפיצוצים?

נו, תענו לי, יש לכם תשובה חילונית אולי?

מהמועדון או מאיפה?

בבקשה, תשאלי.

לא שומעים מה היא אומרת, אפשר להעביר לה מיקרופון?

אני דיברתי עם אבא שלי על בריאת העולם.

אמרתי לו שאיך מפיצוץ יכול לצאת נגיד לווייתן, איך מפיצוץ יכול לצאת דשא.

אני לא שומע אותו.

שומע?

כן.

דיברתי עם אבא שלי, אמרתי לו על בריאת העולם,

והוא אמר לי ש... בסדר, אני לא מאמין בפיצוץ.

אני לא מאמין שפיצוץ בריאת העולם, שפיצוץ עשה בן אדם עם גידים וכל הדברים האלה.

אבל אנשים אחרים יכולים להגיד שהם לא מאמינים בזה שרוח אמרה ויהי יהיה אדם ונהיה אדם.

אני יודעת שהקדוש ברוך הוא זה לא רוח כי הוא ברא את הרוח,

אבל זה מה שהם אומרים לי.

אני שומע מה את אומרת, אבל קודם כל אני רוצה להבין דבר אחד. אז ברור לך שמפיצוץ זה לא יכול להיות.

לא, אני יודעת שלא. יופי.

אבל אני אשאל אותך שאלה עכשיו.

מה מסתבר,

שהעולם הזה הוא מתוכנן או לא?

ברור שמתוכנן.

העולם מתוכנן, את אומרת.

כן. אז אני שואל אותך, אם העולם מתוכנן, חייב להיות מתכנן.

נכון.

נכון? אם יש תכנון, יש מתכנן. אם אני בא לפה ורואה שיש אולם עם אורות, חשמל, במה, כיסאות מסודרים,

הכול, מה אני מבין? שמישהו היה פה ותכנן.

נכון. האיטליגנציה הייתה פה ותכננה, נכון?

נו, אז בואי תסבירי לי מי היה הראשון שתכנן את מה שאנחנו רואים היום.

תראי, אני מאמינה בקדוש ברוך הוא. אני יודעת שהוא ברא את העולם. אני מאמינה בו. אז מי לא מאמינה? אבל מה להגיד לדודה שלי, נגיד? הנה אני עונה לך. מה תגידי עכשיו על מה שאני אמרתי?

בסדר.

היא לא מאמינה בזה.

מה זה לא מאמינה? יש לה שכל או לא?

יש לה.

היא מורה לתנ״ך ש...

שלושים שנה, היא יודעת, בסדר?

הלואה לתנ״ך זה לא מאמינה?

זה הבעיה, את מבינה?

הבעיה של החינוך החילוני,

מה?

זאת הבעיה של החינוך החילוני שהמורים לתנ״ך לא יודעים תנ״ך,

גם לא מאמינים בזה.

לא, היא לא מאמינה.

היא בכלל לא מאמינה בבריאת העולם.

אבל שכל יש לה.

כן.

ההלכה לטבע היא מאמינה או לא מאמינה?

לטבע כן. אז שיחליפו את המקצוע.

עכשיו אני אסביר לך.

אדם בר דעת מבין,

תשאלי אותה,

האם ייתכן שהספר הזה שהיא מחזיקה ביד, שקוראים לו תנ״ך,

הוא נעשה מעצמו. היא אומרת שאנשים כתבו אותו, כדי שיהיה לאנשים על מי להישן. מסכים. אנשים כתבו אותו.

האנשים שכתבו אותו,

מתי כתבו אותו?

לא יודעת.

לא יודעת.

כשכתבו אותו, הם כתבו אותו לפני שהיה מה שיהיה,

או אחרי שהיה מה שהיה?

מה בסדר?

אחרי מה שהיה,

היה בריאת העולם, ואז אחר כך הם כתבו. אז כאילו הם היסטוריונים.

אם הם היסטוריונים, אז כולם יודעים מה היה. לדוגמה, אנחנו יודעים מה קרה השבוע בעולם, נכון? מה?

אנחנו יודעים מה קרה השבוע בעולם?

כן. כתוב, נכון? בכמה מקומות, נכון? אבל אני שואל אותך, מי יכול לכתוב דבר כשהוא לא היה אז?

ועוד שאלה, מי יכול לכתוב דבר שעוד עתיד להיות? כי התורה מדברת גם על התקופה שאחרינו.

התורה מדברת גם על גוג ומגוג שעתיד להיות ועוד לא היה.

מי יודע מראש מה יהיה בדיוק?

היא אומרת שזה מקרה.

מה מקרה? הדפים קפצו לבד והאותיות? מה מקרה?

מישהו כתב עם שכל או בלי שכל?

אני שואל אותך, את עשית פעם מבחן אצלה?

הייתי אצלה בהושענה רבה. אבל עשית פעם מבחן בתנ״ך?

אני? כן.

נגיד שאת קיבלת 40. אה, אצלה? לא. נגיד שקיבלת 40. לא.

האם אפשר להגיד למורה לתנ״ך, אל תתפעלי מהציון 40? זה היה פשוט במקרה.

אם התנ״ך נוצר במקרה, גם הציון נוצר במקרה.

תשובה כזאת התקבל?

לא יודעת.

מה את לא יודעת?

אדם עשה אקסידנט בחוץ, לא יודעת. והוא אומר לשוטר זה היה במקרה.

מה את אומרת? אז הוא לא יעניש אותו?

יעניש.

למה שיעניש אותו? זה היה באמת במקרה.

מה הוא התכוון?

לעשות תאונה?

טוב, גם אמרתי לה שמקרה זה גם אותיות הכל מהשם. רק מהשם. אבל אני אשאל אותך שאלה, מה זה מקרה?

את צריכה להגיד למורה לתנ״ך שהיא במקרה מורה לתנ״ך.

אבל צריך שכל, שכל. אדם צריך להבין, אם יש תכנון, יש מתכנן.

אף אחד לא יכול להגיד מראש מה יהיה 3,300 שנה.

התורה ניתנה לפני 3,300 שנה.

היא אמרה מראש שייכנסו לארץ ישראל ויילחמו שם עם כל 31 המלכים ושהם יכבשו את הארץ.

והתורה אומרת מה יקרה כשעם ישראל לא ישמרו את התורה?

אז הם יגלו מהארץ.

ומה יקרה בשביל שהם יוכלו לחזור לארץ?

התורה כבר אומרת מראש הכל.

מי יכול להגיד את הכל עד הסוף?

רק מי ששולט בכל.

מי ששולט בכל ויודע הכל יכול לכתוב את הסוף של הסוף.

צודק.

אז תסבירי למורה. נכון, כתוב בבראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ, והארץ הייתה. תוהו ובוהו. כן.

אז מה זאת אומרת הייתה? כאילו היה עולם?

כתוב שבראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ,

ואחרי שהוא ברא את השמיים ואת הארץ, הארץ הייתה תוהו ובוהו. אבל היא הייתה.

אני בניתי דירה,

והחדר של הילדים הוא מצד ימין.

אז החדר היה כבר לפני הדירה?

או אחרי שעשיתי את הדירה,

אז החדר של הילדים היה בצד ימין.

אוקיי, הבנתי.

הבנת? כן. כמעט כלום לא הבנת, אבל הסכמתי איתי, אבל לא נורא. לא, למה? אני הבנתי. הבנתי. בסדר, ברוך השם.

תודה. יש לך סיכוי להיות מורה לתנ״ך.

אמן, בעזרת השם.

כן, כן, הנה הבחורצ'יק פה, תן לו עם הסערות.

רגע, רגע, רגע.

הרב דיבר בהתחלה למה לפי החילוניות העולם קיים ואנשים לא נתנו פה תשובה ראויה.

אבל הרב לא נתן תשובה ראויה למה לפי הדת העולם קיים. האם העולם קיים בשביל שאנשים ייהנו בגן עדן?

העולם קיים בשביל שאנשים יסבלו בגיהינום? בשביל מה העולם קיים? או, שאלה יפהפייה.

אם החילונים מספיק להם עולם הזה 70 שנה בשביל ליהנות,

אז לענות לנצח זה ודאי יותר משתנה.

אז בעצם העולם קיים. רגע, קודם כל כן.

אז רגע, אז העולם קיים בעצם כדי שישתלם לנו. זאת אומרת, אנחנו חיים בשביל שישתלם לנו. אנחנו חיים בתפיסת עולם מאוד אגואיסטית, לא? נכון. זאת אומרת, אנחנו חיים בשביל עצמנו, נכון. כדי ליהנות, אז למה כבר לא ליהנות פה? כי פה זה זמני.

70 שנה זה כמו תשעה חודשים בבטן, זה כלום.

זאת אומרת שאין שום הבדל עקרוני בין הדת לבין החילוניות,

חוץ מהזמן שבן אדם נהנה, או שהוא נהנה עכשיו, או שהוא נהנה לנצח, זה בעצם אותו דבר. לא. אז מה ההבדל? אני אגיד לך מה ההבדל.

כשאתה נהנה בעולם הזה כחילוני,

תסלח לי אבל שאני אומר לך,

אתה נהנה בדיוק כמו בהמה ופחות.

למה?

כי אתה נהנה בחלק הגשמי שלך בעיקר, בעיקר.

בחלק הגשמי, ההנאות הן של תאוות, של אוכל וכו'.

זה התאוות שיש לחומר, כמו בעל חי.

בעל חי גם כן נהנה.

בחלק הרוחני שלך אתה כמעט לא נהנה.

אתה משתמש עם השכל, עם החלק הרוחני שלך,

בשביל שהוא יגיד לך איפה תשיג הנאות יותר מהר, יותר בקלות ויותר טוב.

הוא לא נהנה.

הוא לא מהנה אותך. לדוגמה,

חוכמה זו הנאה רוחנית.

מוזיקה זה הנאה רוחנית.

ריח זה הנאה רוחנית.

מראה זה הנאה רוחנית.

כל אלה זה הנאות שהנשמה נהנית, לא הגוף.

הגוף יכול ליהנות בעקיפין מההנאות הרוחניות.

כי אם הנפש שלנו בריאה,

היא משפיעה כמובן על הגוף שלנו.

אבל רוב בני האדם שהם חילונים,

הם מחפשים הנאות גשמיות.

אז לכן, 70 שנה לחיות כמו בעל חי, בפחות ממנו, בהרבה פחות ממנו,

ועם הרבה מאמץ, בשביל זה צריך לעבוד הרבה, להשיג את הכסף וכו' וכו', בשביל לענות קצת, קצת,

בסוף היום או בסוף השבוע, יש כאלה רק בסוף השנה.

כל זה, אתה מבין, בשביל לעבור 70 שנה פה, עם כל התלאות שהאדם עובר בחייו,

לא משתלם. אם בשביל זה היינו צריכים לבוא...

אחר כך אין כלום,

זה אפס, טוב.

הוא אמר רבי ששמעות זה סליחה הרבה עולים. רגע, נכון, הכל...

לא, לא, לא. הקדוש ברוך הוא לא דן אותנו כל יום, הוא דן אותנו בראש השנה,

ומספיק,

אבל זהו דן אותנו בשביל שאנחנו נתפטר מהעונשים ונהיה טהורים,

בשביל שתהיה לנו זכות לחיות עוד שנה.

הוא עושה לנו אתנחתא למחשבה,

נותן לנו 30 ימי סליחות,

שנוכל להתכונן, להבין, לפשפש, לבדוק את הדרך שלנו בשנה האחרונה,

מנה חוץ תיקון, כדי שנוכל לתקן ולהמשיך.

אם לא,

אנחנו צוברים עוונות שבבוא הזמן יקצרו לנו את פתיל החיים. רגע,

אבל לא הסברתי לכם עד כרגע למה הקדוש ברוך הוא ברא את העולם.

הוא לא ברא בשביל שני העונה, כמו שאתה מבין. אני עניתי לך קצר.

האמת, שהקדוש ברוך הוא רוצה שנהנה,

נהנה מאוד מאוד,

אבל סוג ההנאות שאתם מכירים זה אפס אפסים לעומת ההנאה שהוא מכין לנו.

ואני אתן לכם רק דוגמה מרבנו סעדיה גאון,

שמביא דוגמה בספר בוסתן על עגול, זה נקרא גן הזכלים בעברית,

ששם הוא מסביר מה ההנאות לדוגמה שאדם משתוקק להן מאוד.

יש מאכל שהוא טוב מאוד, טעים מאוד, כולם יודעים מה שמו, איך קוראים לו?

דבש.

דבש.

דבש זה מאכל טעים מאוד מאוד.

דבש, מאיפה הוא נוצר?

הוא נוצר מדבורה.

איך הדבורה מייצרת את הדבש?

היא פשוט מקיאה אותו.

היא אוכלת סוף,

ואחרי זה היא מקיאה אותו, וזה הדבש.

וכשאדם אוכל דבש, הוא אוכל קי של דבורים.

יש כאלה שאוהבים קי של מלקות.

אדם אוהב בגד,

שהבגד יהיה נעים.

איזה בגד הוא נעים?

משי.

איך ידעתם?

משי.

ממה הוא עשוי? מתולעת.

תולעת משי.

איך היא יוצרת את חוטי המשי?

היא מקיאה אותם.

הכי שלה זה הריר, שהוא החוד של המשי.

ואחרי זה עושים לך בגד משי.

אישה, לפני שיוצאת לאירוע,

מתבשמת.

היום גם גברים ככה.

יש לדוגמה בושם שנקרא מוסק.

מוסק עשוי מזיעה של חיות.

מריצים חיות, הזיעה שלהם מאוד חריפה,

מערבבים את זה עם צמחים ויש לך מוסק.

את בא הערב נצא לאכול?

כן. מה נאכל?

קיש של דבורים.

מה נלבש?

קיש של תוליים.

ועם מה נתבשם? עם זיעה של חיות.

אחלה ערב.

אז זאת אומרת

אומר רבנו סעדיה גאון שהקדוש ברוך הוא בכוונה הביא את הדברים המשובחים האלה מבריות שפלות בעולמו,

בריות שפלות בעולמו,

ומביאות את זה בצורה הכי מגעילה שיכולה להיות.

ואם זה נקרא הנאה אצלכם בני האדם,

מה ההנאה שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו יכול להעניק לנו?

ופה ההנאה היא רגעית. לדוגמה, אם אתה תאכל דבש,

אתה לא תאכל לאכול צנצנת.

דבש מצאת אכול דייקה, פן תשבע וכאותו.

אתה גם תהיה כמו דבורה בסוף.

אתה לא יכול יותר מדי מתוק, אתה תקי.

הגוף מוגבל להנאות.

הנשמה לא מוגבלת, וגם הנפש לא תמלא.

כמה שתיתן לה חוכמה, היא אינה שבעה.

תן לה מוזיקה, לא שבעה. תן לה ריחות, לא שבעה.

תן לה מראות, נופים, לא שבעה.

הנשמה היא נצחית, היא לא מוגבלת.

עכשיו הקדוש ברוך הוא רצה בהיותו טוב,

טוב ה' לכל ורחמם על כל מעשיו.

רצה הבורא, כשברא את הברואים,

להיטיב להם.

אבל כדי להיטיב להם,

הוא רצה להיטיב להם בדומה לו.

בדומה לו.

כיוון שהוא הטוב המוחלט,

הוא רוצה שהברואים שלו יהיו קרובים מאוד לטוב המוחלט שלו.

אז מה הוא עושה?

נתן לנו להיות כמו אלוקים.

ברא אותנו כמו אלוקים.

בחלק הגשמי,

הנגוף, אנחנו כמו בעלי חיים.

בחלק הרוחני, בנשמה שלנו,

אנחנו חלק אלוקי.

כאן ממעל, אנחנו נצחים.

עכשיו,

אם אנחנו עושים את מצוותיו, מה שהוא ציווה,

יש מצוות עשה ומצוות לא תעשה.

אנחנו שומרים על החוקים שהוא אמר,

בעצם אנחנו מכוונים את עצמנו אל הטוב שהוא ייעד לנו.

כמו שאתה עומד במבחן, כל החיים במבחן.

היית בכיתה א', ב', ג', תיכון,

יש מבחנים כל הזמן, מקבלים ציונים,

ולפי זה אתה מתקדם. הנה, רואה את החשבון המדופלמת שלנו, רוצה תעודה,

ואחרי זה היא תוכל להתפרנס בזכות זה. זאת אומרת, היא משקיעה בשביל שיהיה לה דיפלומה והיא תוכל להמשיך עם זה הלאה.

אתה גם כן מכין פה את הדיפלומה שלך לשם.

אם אתה עומד במבחנים שאמרו לך מה כן ומה לא,

כן,

אז אתה תוכל להגיע בסופו של דבר לדיפלומה ולמנוחה ולנחלה ולשכר הנצחי, לנצח נצחים,

שכל העולם הזה, תקשיב טוב, אם תאסוף את כל הנאות העולם הזה של כל הברואים שהיו במשך כל העולם,

אינן כמו שעה אחת של קורת רוח בחיי נצח.

ונצח כמה זה מיליארדים של שנים,

זה אפילו לא שנייה בנצח.

עכשיו, צוות תחשוב.

70 שנה שאנחנו פה,

אנחנו צריכים לעמוד בניסיונות קלים,

קלים מאוד למי שמחליט שהוא רוצה לצאת לדרך,

ואחרי זה מקבלים נצח. למה הדבר דומה?

אם היה בא מישהו ואומר לנו כאן הערב,

תקשיבו טוב, אני,

יש לי כסף שנתנו לי לחלק,

יש לי כרגע עשר מיליון דולר.

אני מוכן לתת מיליון דולר לכל מי שיעשה עכשיו הפצ'י.

מי שעושה הפצ'י מקבל מיליון דולר. תתחילו, נו.

לא הולך לכם, אה?

הפצ'י, מי שעושה הפצ'י?

אתם יכולים לעשות?

לא יכולים.

מה עושים?

רצים מהר, מביאים טבק,

שמים פה הפצ'י, הפצ'י, הפצ'י. עשר מיליון דולר לוקחים הביתה.

זו השקעה גדולה לעשות הפצ'י בשביל מיליון דולר?

זו לא השקעה גדולה, נכון?

אומרים לנו חכמים,

70 שנה שאתה צריך פה להתאמץ כאילו לעומת הנצח,

זה אפילו לא הה של ההפצ'י.

ואתה מקבל נצח, נצח של שכר, נצח.

אם אתה לא עושה את ההא של ההפצ'י אתה יכול להיות לנצח בעונש.

אתם מבינים מה האדם עומד לו במשקל? למה אתם חושבים שכזה שהוא עשה גיהינום?

בשביל רעה? לא.

שלא תעיז אפילו להגיע לשם.

יש שתי יציאות פה.

אחת אומרים לכם גן עדן, השנייה גיהינום. מי ילך לשם?

צריך להיות לא נורמלי.

אומרים לך שיש גן עדן, למה אתה לא הולך לשם?

והקדוש ברוך הוא עשה את הגיהינום כל כך מפחיד, כל כך איום ונורא,

שאף אחד לא יעיז.

ואנשים הולכים אליו ככה, אתה מבין?

בפניו.

למה?

כי לא היה להם זמן להתבונן.

למה? הם נבראו בעולם.

אם היה לכם טיפונת זמן להתעסק עם זה, רק לשאול, בלעדיי אפילו, לבד,

כל בר דעת יגיע למסקנה שלא ייתכן שהחיים החילוניים,

שיהיו עם המנעמים הכי טובים בעולם ללא הפסק,

שזה התכלית.

אין דבר כזה.

דג.

אנחנו לכאורה רואים שהוא נהנה והוא משתולל ואין לו שום מטלות, שום חובות, שום בעיות, ככה בכיף, בין האלמוגים, וזה עולה ויורד.

פנן, נכון? דג.

דג.

נו, ודג?

מסובד הגדול, לוקח אותו.

ואם לא, אז הוא מת לבד.

נו, אז מה כל הסלטות שהוא עשה והכול, מה יצא?

זה תכלית?

חייבת להיות תכלית.

לא נבראו כל הצמחים, לא נברא כל הנוף, כל האקלים, ארבעת העונות, המרחבים האינסופיים, כדור הארץ,

השמש והירח והמרחקים אלינו כדי שיהיה קיום פה.

אם השמש תתרחק יותר מדי, נקפא. אם היא תתקרב, נשרף.

הכול מתואם, הכול מתוכנן. למה?

שנבוא ונמות?

אז מה, בשביל המיליון דולר של העולם הבא, בשביל זה כל זה נברא?

לא טוב לך, הרי כולם פה ענו בשביל ליהנות.

אם ליהנות זה המובן, המושכל הראשון אצל כל אחד,

ודאי שלא באנו להתענות.

אז מה כן אם לא להתענות, להנות.

אבל ממה?

מה החלק הבהמי או מהחלק האנושי, הרוחני?

אני לא מבין מה יותר רוחני בליהנות בעולם הבא מאשר ליהנות בעולם הזה. למה זה יותר רוחני?

כי אתה רוצה ליהנות והוא רוצה ליהנות. אני לא מבין מה יותר רוחני בזה. מתוק. אתה אוחד?

אתה אוחד? כן.

אתה אחרי זה צריך להוציא את זה?

כן. אתה עוד פעם אוחן? כן. ועוד פעם מוציא?

כן.

כמה אתה אוכל?

על זה שאני נהיה שבע פחות או יותר. שלוש קילו ביום עם שתייה?

אני לא מודד את הבחורות, אני לא יודע. כמה כוסות מים אתה שותה?

נגיד. שמונה? שש? נגיד.

זה קילו וחצי בערך? אוקיי. ועוד מאכלים ודברים כאלה, קלפלף כזה? אוקיי, אוקיי. נגיד שלוש קילו ביום?

אתה חי 365 יום?

זה טון אתה אוכל בשנה?

אם תחיה 100 שנה זה 100 טון?

מה נשאר לך בסוף?

50 קילו, 60 קילו?

וזה מאכל לתולעים?

איך נהנית מהאוכל?

אבל מה אכפת לי? כמה עמדת בשבילכם? למה אמור להיות אכפת לי? כמה עמדת בשבילכם? אבל לא אכפת לי מה נשאר בסוף, אם עכשיו אני מבסוט. מה אכפת לי מה נשאר בסוף? אבל אתה לא מבין.

גם נמלה נהנית עכשיו. היא אוכלת מהאוכל שלך על השולחן שלך בלי לשאול אותך.

מה זה הנאה? זה נקרא הנאה?

שאתה מקיים את הצרכים שלך בהמיים? אוקיי, אז נניח שזה לא הנאה. אז מה כן הנאה בעולם הבא? אני אתן לך דוגמה.

יש אנשים שהולכים ושומעים את מוצארדט.

פששש, איזה שקט, שקט.

ויושבים שם 200 כלים ומנגנים וזה וזה.

ואם חס ושלום מישהו יעשה שם איזה תעוצית,

אחד כזה לא במקום. אוי, אוי, אוי. כולם לא יוכלו לסבול.

הרסו להם את ההנאה.

הרמוניה, הרמוניה.

ששש, איזה יצירה.

ואדם מתמזג עם הנגנים,

ששש, יכול לעצום עיניים ומרגיש שהוא עוד מעט יוצא מהגוף.

כמה זה לקח?

שעתיים.

אם הוא היה יכול להמשיך ככה בלי הפסקה והיה כוח לנגנים,

אין לו בעיה. הוא גם בא הביתה, יש לו תקליטים,

יש לו רדיו, פותח מוזיקה קלאסית. מבסורד.

זה רוחני.

הוא מוכן לא לאכול בשביל הרוחני הזה.

זה רק סוג אחד.

אדם ששקוע בחוכמה,

במחקר,

מהאדם הזה זה שאיפת חייו.

והוא מתפתח כל הזמן, והוא משיג עוד ומשיג עוד ומשיג עוד. אתה יודע מה זה ההנאה הזאת?

אוכל, אמרנו, אתה תאכל. יותר מהכמות שאמרתי, אתה תתפוצץ.

אתה לא יכול יותר.

אם אני אתן לך את זה בחצי שעה, את כל מה שאתה צריך ליום,

גמרנו, מה אתה עושה עכשיו שער היום?

אתה, אין לך מה לעשות הנאות גשמיות. אתה חולם על הרבה, אבל אתה לא יכול להשתמש בכל כך הרבה. אתה לא יכול.

אתה רק חי מהדמיון. תקשיב, רוב החיים שלנו, ההנאות, אתה יודע מה זה?

זה

הציפייה להנאה.

אנחנו נהנים יותר מהציפייה להנאה מאשר ההנאה עצמה.

כולם חיכו למונדיאל, חיכו, חיכו, חיכו, חיכו.

היה מונדיאל, נהנו, נגמר. מה עכשיו מצפים? עוד ארבע שנים, שיהיה עוד פעם. אז מה, אני אעביר את כל החיים בציפייה לגן עדן?

לא, אנחנו כבר נהנים מעכשיו, כל רגע, כל רגע. למה?

אחת הנאות הכי גדולה

זה התרת הספקות.

אדם שחי בלי ספק והוא יודע במאה אחוז שמה שהוא עושה זה נכון,

אין שמחה כהתרת הספקות.

כל הבעיה של בני אדם זה שהם חיים בספק. הוא יגמור את החודש, לא יגמור, יהיה לו זה, לא יהיה לו זה. אבל הוא לא עושה את זה בשביל ליהנות, הוא עושה את זה בשביל הדעת.

זה משהו אחר. מה לדעת? הוא לא עושה את זה בשביל לנות. אתה אומר לעבוד בעולם הזה בשביל ליהנות בעולם הבא. הוא לא עושה את זה בשביל ליהנות, הוא עושה את זה בשביל הדעת.

לא הבנת.

אני אומר עכשיו את החילוק בין אדם שיודע באוניברסיטה בשביל תעודה ולעבוד לבין אדם שלומד על מנת לדעת את מה שהוא צריך כיוון שזה מה שרצון הבורא שהוא ידע וככה הוא בונה את האני שלו שהאני שלו כשהוא מסתלק מכאן הוא טעון במה שהוא למד במה שהוא השיג במדרגות שהוא הגיע אליהן זה הוא זה הוא זו מציאותו זו אישיותו

קח את פרס לדוגמה עכשיו תפשיט אותו עכשיו מהבגדים ומהגוף שלו תשאיר את פרס הדמות אחרי 120 שנה כשתספר על פרס מה תספר?

הוא היה מדינאי הוא היה כזה הוא היה דמגוג הוא ידע לדבר הוא ידע לתקשר הוא היה ככה אתה תגיד מה תגיד מה תגיד שהוא היה 70 קילו שהוא היה 1.80 מטר מה תגיד?

מה מה שהוא אכל הרבה? מה מה תגיד?

אתה תתייחס לאדם שבו. למה תתייחס?

אתה תתייחס לחלק הרוחני שבו.

אדם זה החלק הרוחני.

אוקיי, לאדם שבו, מה זה קשור לעולם הבא? אז האדם שבו היה בעולם הזה. אני לא מבין איך זה קשור לעולם הבא. לא, כי האדם שבו נשאף.

הנשמה היא נצחית.

אתה רואה אותי עכשיו?

כן.

אתה רואה אותי בעיניים או בנשמה?

אני מתאר לעצמי שבעיניים. בעיניים. אם אתה חלילה מת,

ואני אפתח לך את העיניים. תראה אותי.

לא. מה חסר לך?

הבנת?

אתה רואה אותי בנשמה דרך העיניים,

אבל הנשמה רואה לא העיניים. כשאתה שומע אותי,

תודה.

אתה שומע אותי דרך האוזניים, אבל לא האוזניים שומעות.

דרך.

כשהנשמה יוצאת, נשארים הכל. גם המוח נשאר, העיניים, האוזניים, הלב, הכל נמצא.

הנשמה יצאה, אין חיים.

יש נשמה, חזרה הנשמה, יש חיים.

החיים זה אני.

אני חי. אני חי, זה אני הנשמה.

אני זה האישיות שלי, אני נשאר לנצח.

הבנתי. מה הבעיה להגיד שאני חי עכשיו?

אני חי עכשיו, בטח שאני חי עכשיו. אז למה אני צריך לחיות לנצח?

אני חי עכשיו פשוט.

אבל אתה חי עכשיו, ומה יקרה כשאתה תיפטר? מה זה תיפטר?

מה זה תיפטר?

מה זה נפטר?

נפטר זה לא מת.

אומרים קדיש לעילוי נשמת הנפטר.

נכון, אני התחלתי את ההרצאה ואמרתי לעילוי נשמת פלוני אלמוני, נכון?

מה זה לעילוי נשמת?

על-ידי הזכויות של הערב הזה אני מעלה את הנשמה שלו למעלה, כי היא קיימת.

הזכויות מצטברות אצלו.

כמו שאני יכול להפקיד לחשבונך כסף,

אני יכול להעביר אליך גם זכויות.

אז אני עושה לעילוי נשמתו. מה זה נפטר?

נפטר זה לא מת.

אדם היה עובד בבנק דיסקונט, פיטרו אותו. הוא מת?

הוא לא מת.

הוא פשוט פוטר מהמקום. הוא נפטר, עזב,

עזיבה.

הנשמה עוזבת את הגוף, אתה נשאר.

הגוף נשאר פה.

הגוף גם עכשיו מת.

אם אני נותן לך עכשיו סתירה,

מי מרגיש, הלחי או הנשמה?

הלחי.

הלחי. למה מת כשנותנים לו עם חמש קילו בראש הוא לא מרגיש?

למה עוד כשנותנים לו עם הפטיש לשניצל הוא לא קופץ?

אין רוח חיים. כשאין רוח חיים, לא מרגיש.

אין מי שירגיש.

רק הרוח חיים מרגישה. אם אין רוח חיים, לא מרגיש.

טרקטור יעבור עליך,

אתה לא מרגיש.

אין בן אדם פה, יש רק את הגוף. הגוף נגוף.

הגוף הזה הוא מת, גם כרגע הוא מת.

אתה ראית תיאטרון בובות?

מכניסים את האצבעות לבובה ועושים ככה. מה הילדים חושבים? שהבובה היא זזה.

אבל אדם משכיל מבין שזה לא הבובה.

מוציא הבן אדם את האצבעות, מה זה בובה?

זה חתיכת בת ששוכבת על הכיסא, על השולחן.

אתה זה בובה עכשיו, הגוף שלך זה בובה. בפנים יש נשמה.

הנשמה מניעה אותך.

ברגע שהיא תצא אתה נופל כמו בטטה.

זהו.

אתה גם עכשיו כזה.

מה שמניע אותך זה רוח חיים שלך.

אין לך אותה?

אין אתה.

אתה זה נשמה.

הבנת? כמו שהבין...

...שלי זז עכשיו, זה לא הוא זז.

אני מזיז אותו. מי זה אני? אני זה הנשמה.

אני גם מזיז את הידיים שלי.

אם הנשמה תצא, שום דבר לא יזוז, הכל ייפול.

הבגד והבשר זה בדיוק אותו דבר. זה דומם שזז כרגע בזכות הנשמה שנמצאת בפנים, רוח האלוקים.

זה מה שכתוב בפרשת בראשית.

וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה זה הגוף,

וייפח באפיו נשמת חיים.

זה הנשמה.

איך קוראים לך?

מתניה.

מתניה זה הנשמה.

הגוף נגוף.

זה לא מתניה.

זה הגוף של מתניה.

מתניה זה הנשמה.

הבנת? לכן אתה מוכרח לחיות לנצח.

וכיוון שאתה הולך לדרך ארוכה,

אתה צריך להצטייד בצידה לדרך.

מי שיוצא למדבר או לים צריך להכין צידה לדרך.

וכיוון שאתה הולך לנצח,

אתה לא אוכל לבוא עם שקית אוכל.

אז אתה צריך להתכונן מתוק. צריך ללמוד מהם החוקים והמשפטים שתעשה אותם כאן כדי שתזכה.

ואני אחלק לכם היום,

אנציקלופדיה אינטראקטיבית שלי שיש בה 400 שעות

של סרטים,

דיסק ששוויו אלף דולר.

אני נותן לכם בחינם.

יש מנוע חיפוש.

כל שאלה שאתה רוצה לשאול אותי,

אתה כותב נגיד נשמה,

אתה כותב נשמה, לוחץ אינטר, אני עונה לך תשובות בסרט.

כל שאלה בסרט.

מה?

במחשב, במחשב.

מכניסים את זה למחשב, עושים התקנה לתוכנה,

וכל שאלה שאתה שואל, יש 1,727 תשובות בסרטונים על כל שאלה שאתה יכול לחלום.

אתה תלמד את זה,

אני מבטיח לך שאתה תהיה מאושר שגילית שיש לך חיים לנצח. עד עכשיו חשבת שיש לך מקסימום 70-80 והיית מבסוט.

התברר לך שאתה עשיר הרבה יותר מזה ומגיע לך יותר ממה שחשבת.

זה טוב או לא טוב?

זה לא סותר שאתה יכול להיענות פה.

אתה יכול להמשיך לאכול את ה-100 טון.

רק מה ההבדל?

אני על ה-100 טון מברך.

מברך לפני ומברך אחרי.

אז כל אכילה שלי היא...

מצווה,

היא לא אכילת בעל חי,

היא מצווה.

אני לוקח את האוכל ואומר ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם,

המוציא לחם מן הארץ,

או בורא מיני מזונות,

או בורא פרי האדמה,

או בורא פרי העץ,

או בורא פרי הגפן.

אני מברך על מה שהקדוש ברוך הוא העניק לי,

אני מודה לו.

ובהודעה הזאת אני מקיים מצווה.

אני אקבל על זה עוד שכר רוחני מעבר לטעם שנהניתי עכשיו.

זה טוב או לא טוב?

למה להפסיד את זה אם אני יכול להרוויח? מה הפסדתי?

ואם היה מגיש לי את זה בן אדם, לא הייתי אומר לו, תהיה בריא,

תודה רבה לך.

דברים פשוטים, לא מסובכים, בכלל לא מסובכים.

עכשיו היו חגים.

ישבנו בסוכה, נהנינו, אכלנו, שתינו,

ארחנו אנשים.

נפלא מאוד. יש חלק, יצאו לטייל.

מה לא טוב?

שבת, כל שבוע יש לנו חג, שבת.

מנוחה, לא עובדים, לא דאגות, לא טעם פלוויזיה, לא רדיו, לא כלום.

לא סיגריות, לא עשן, לא פיח, לא כלום.

יושבים, שרים, אוכלים, מדברים, שמחים, הולכים, מטיילים.

טוב או לא טוב?

מה רע?

ואני אקבל על כל הנאה שנהניתי גם שכר לנצח נצחים.

אצל חילוני ההנאה היא רק עכשווית ועליה הוא יקבל עונש.

לא כדאי להיענות גם כן כמו חילוני ולקבל שכר?

כן, הנה החייל פה רוצה לשאול.

תן לו, תן לו רגע.

כבוד הרב דיבר על חילוני ועל דתי.

כן. רציתי לשאול אם כבוד הרב יכול להסביר מה בעצם ההגדרה של חילוני ומה בעצם ההגדרה של דתי,

והאם חילוני שמאמין בשם ולא מקיים מצוות הוא נחשב דתי,

או מה אדם דתי צריך לעשות, איזה מצוות הוא צריך לעשות כדי להיקרא דתי?

שמעתי.

חילוני זה אדם שמעשה ומעשה חולין.

זר, התרגום שלו זה חילונאי. חילוני זה אדם שהוא זר לתורה.

זאת אומרת, אם אתה עושה מעשה חולין ואין לך שום מעשה מצוות, מעשה קודש,

אתה נקרא חילוני.

עכשיו, חילוני אם הוא מאמין,

זה יפה מאוד מצידו שהוא מאמין,

אבל זה בדיוק כמו אזרח שמאמין בצה״ל ולא מתגייס בכלל.

אדם שמאמין במס הכנסה ובסיבות שצריך לקחת כסף מהאזרחים,

אבל לא משנה.

אדם שחושב שחייבים לשלם ארנונה, רק הוא לא.

הוא מאמין בכל המוסדות,

אבל הוא לא מקיים שום דבר. הוא מאמין בחוקי התנועה,

אבל הוא נוסע איך שהוא רוצה.

מה זה?

זה מקבל עונש.

למה?

מילא, אם הוא לא היה מאמין,

הוא היה שוטה,

הוא היה גם פטור.

אבל אם הוא מאמין והוא לא מקיים, עונשו יותר גדול.

חייבים לקיים את מה שהחוק אומר.

זה ברור?

כן, ברור. דתי צריך להיות יהודי ששומר את הדת.

מה זה הדת? זה חוקי התורה.

מה זה דתי? פירוש המילה דתי.

דתי פירושו חוקי.

כתוב ודתיהם שונות,

הכוונה וחוקיהם שונים.

אז עם ישראל יש להם דת.

מה זה דת? חוק.

אנחנו אנשים חוקיים. דתיים זה אנשים ששומרים חוק.

והחוק הוא חוק התורה שאנחנו מחויבים לשמור אותו.

מי ששומר את חוקי התורה נקרא דתי.

את כל החוקים?

אני לא מצליח לשמור את כל החוקים. מה למשל לא?

יש חוקים שאני לא מצליח לשמור. למשל לא.

אם זה זרע לבטלה או קרי לילה או דברים שאני לא מצליח לשמור עליהם.

אתה יכול, אם תרצה,

אם תלמד את חומרת הדברים,

יש ספר שנקרא קיצור שולחן ערוך של הרב גנץ פריד, יש לו פרק שלם על זה,

והוא מסביר את חומרת העניין ומה צריך לעשות בשביל לנצל מזה.

ואם אדם עושה את הפרטים האלה ושומר עליהם, ויש גם שמירות,

הרי לא מגיעים לזה סתם,

הסתכלות אסורה וכו' וכו' גורמת, ועוד כמה דברים.

אז אם אדם נמנע מדבר שהוא יודע שיגרום לו,

אז הוא לא יגיע לזה.

אדם מתפלא כל פעם למה הכלב של השכן נובח עליו.

אם אתה עובר לידו כל הזמן, הוא ינבח.

אבל אם אתה לא עובר לידו, הוא לא ינבח.

אם אתה מתקרב למצב שאתה עלול להגיע למה שאתה הגעת,

אז ודאי שאתה תגיע לזה. אבל אם אתה מתרחק

ואתה מעסיק את עצמך בדברים אחרים,

ויש עצות טובות לזה,

אז אתה לא תצטרך לחטוא בזה.

הרי כל בני האדם הם בני האדם,

אז איך חלק כן מצליחים וחלק לא?

חלק שומרים על עצמם וחלק לא.

למה התורה מזהירה ולא תטורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם?

התורה אומרת לך במפורש איפה הבעיה?

הבעיה בעיניים.

יש שני סרסורים,

הלב והעיניים.

סרסור זה מתווך.

אלה המתווכים, אלה שגורמים,

אלה שמביאים לידי עבירה.

העין רואה, הלב חומד, נכלי מעשה גומרים.

אז כבוד הרב אומר בעצם ללכת עם מסכה על העיניים.

עם בורקה, בורקה. ככה, כמו סוס. מה, אתה רואה שאני הולך עם בורקה? לא. אז איך? פשוט ללכת ולהחליט שאתה לא מסתכל, להיות גבר.

יש אנשים שיש להם עיניים כמו וישר.

הוא לא יכול לשלוט על עצמו, אתה מבין? גבר זה מי שיכול לא להסתכל.

אם אתה גבר, אתה מחליט, אני לא מסתכל.

אדם שרוצה לשמור דיאטה ולא להסתבך עם תזונה לא נכונה,

אז הוא מחליט, הוא עושה כללים, זה אני אוכל וזה אני לא אוכל. אפילו אם ישימו לידו את הדברים שהוא אוכל, הוא לא יאכל.

או בפרט אם יראו לו בדיוק מה התוצאות שיקרו לו, אם הוא כן יאכל.

אם הוא יראה בדיוק מה יקרה לו,

אז הוא לא יאכל.

אם תעמיד מול עיניך את הציור מה יעשו לך על העבירות שאתה עושה,

יהיה לך יותר קל להתמודד.

אם תיכנס לבית חולים ותראה אנשים סובלים בכל מיני מחלות קשות, רחמנא ליצלן,

ומוכנים לשלם כל הון שבעולם רק לצאת מפה,

רק שיגידו שיש להם תקווה,

רק שיבטיחו להם שהם יוצאים מפה, שהם עוד יחיו,

אם תראה את המצב הזה,

מצב כזה יכול להרגיע אותך בהרבה דברים בחיים.

הכוח של אדם צדיק לעומת אדם שאינו צדיק זה כוח הציור.

הצדיק יודע לצייר ציורים שמונעים ממנו לחטוא.

הבנת?

הבנתי, אבל זה כמו מצב שיש לך כביש שחור,

ובנות ישראל ניחנו ביופי,

ופתאום עוברות לך 1,000 מכוניות לבנות.

לא להסתכל על המכוניות הלבנות זה קשה.

אני לא יודע פה אם כל הגברים מבינים את מה שאני נהג. בוא נגיד, איזה גזרה אתה נמצא?

איפה אני משרת כרגע? לא משנה, אם זה מותר, תגיד לי. באזור פה.

באזור פה.

בוא נגיד שאתה היית עכשיו מול ה'חיזבאללה', ונגיד שהם היו יפים כמו מכוניות לבנות.

ואתה עכשיו, אם אתה מציץ עם הראש,

אתה מקבל כדור בראש,

היית עומד בפיתוי או לא היית עומד בפיתוי?

הייתי עומד בפיתוי. אז ככה תראה אותם.

כאילו הם חיזבאללה ויש כדורים מוכנים.

טוסטטוסטוס.

אז מה שאתה אומר בעצם זה לחיות ביראת הפחד.

כל מקום שאני הולך זה לחיות ביראת העונש.

ככה לימדו אותך ב...

ככה שלוש שנים מחנכים אותך בצבא לחיות בפחד.

איזה פחד? קוראים לזה זהירות, לא פחד.

אומרים, חייל צריך להיות זהיר.

אפילו בטרמפים מזהירים אותך דיר באלכ.

אם תראה מכונית לבנה, אל תעלה.

למה? יכול להיות שזה חמאס,

יכול להיות שזה זה, יכול להיות שזה בן אדם שתול,

יכול להיות שיחטפו אותך, אל תעלה לטרמפים.

אפילו שיש לך נשק,

אומרים לך, אל תעלה לטרמפים.

ואם מים צדיק יתפוס אותך,

תיכנס לכלבוש.

למה?

הצבא מחנך לזהירות.

התורה גם מחנכת לזהירות.

תיזהר.

יש מערבים,

יש הרבה אויבים.

כשרואים אותך עם בגד כזה, מחפשים אותך.

כל החיזבאללה הצהיר שהוא רוצה לחטוף עוד שבוי.

כל החמאס הצהיר שהוא רוצה לחטוף עוד שבוי.

כולם רוצים לתפוס חייל.

הוא צריך להיזהר או לא צריך להיזהר?

אני אומר לך שהחמאס והחיזבאללה זה חרטא לעומת יצר הרעש שלך,

שהוא מנסה להכניס אותך בגיהינום עמוק עמוק.

תיזהר ממנו.

למה הוא בא בכל מיני צבעים, בפרט לבן?

תודה רבה, כבוד הרב. תהיה בריא, בהצלחה.

תודה רבה לך.

כן, הנה הגברת שם.

כבוד הרב, אני רציתי לשאול אותך שאלה. לכל בני האדם יש קצת חומריות,

חלקם יותר וחלקם פחות.

רציתי לדעת, כשאדם נפטר, מה קורה לנשמה? האם קשה לה והיא סובלת לצאת בעצם מהעולם הזה, מהחומריות?

האם יש לה קושי וסבל לצאת?

האם קשה לה כאילו לצאת מהעולם הזה? זו השאלה. את אומרת, כן.

שאלה יפה מאוד.

קוראים לזה

חיבוט הקבר.

השם יצילנו מחיבוט הקבר. מה זה חיבוט הקבר?

זה הפרידה וההתנתקות של הנשמה,

הפרידה של הנשמה מן הגוף.

כתוב שאצל הצדיקים

זה כמו להוציא שערה מתוך חלב.

אצל הרשעים זה כמו להוציא כותנה מתוך קוצים.

כשמוציאים שערה מתוך חלב אין חיכוך כלל והיא יוצאת בקלות.

כשצריך לתלוש כותנה מתוך קוצים זה קשה מאוד, זה כואב וגם יש הבדל בין שני המצבים.

כשהשערה יוצאת מן החלב היא מוציאה איתה עוד כמה טיפות.

נכון?

אחרי זה מטפטפות כמה טיפות מהשערה.

כשמושכים את הכותנה מן הקוצים,

נשארת חלק מן הכותנה בקוצים.

ככה מתארים חכמים זיכרונם לברכה את פרידת הנשמה.

מה פירוש?

הצדיק,

כל החיים שלו הוא מתכוון לחיים רוחניים.

מה זה חיים רוחניים? זה החיים שיהיו לאחר מכן,

בלי גוף.

ממילא הגוף אצלו זה רק משכן, כמו שהדירה שלי זה משכן, זה לא אני.

אני רק דר שם בתקופה מסוימת ותו לא.

אז זאת אומרת, אני בעצם כל הזמן שואף למעלה, לרוחניות, דברים רוחניים.

אז ממילא קל לי להיפרד, זה כמו בלון מימל.

כל זמן שתופסים אותו אז הוא נמצא,

עוזבים אותו הוא פורח ישר למעלה.

הנשמה, ברגע שמשחררים אותה מן הגוף והיא נפטרת,

היא יוצאת בכיף מהגוף בלי שום בעיה.

חיבוט הקבר הוא אפסי, אפסי.

ולא רק זה,

אלא שהנשמה הצליחה אפילו להעלות חלק מן הגשמיות למדרגה רוחנית.

למה?

כי אם אני אוכל ומתכוון לעשות את מצוות ה' בזה,

אז גם האוכל הגשמי, שהוא אוכל בהמי,

הופך להיות רוחני בעצמו.

זו יציאת הנשמה של הצדיקים.

הרשעים, כיוון שהם קשורים לחומר,

קשה להם מאוד להתנתק. הם לא רוצים להתנתק,

כי העולם הזה אצלם עיקר.

העולם הבא הם בכלל לא הכינו את עצמם.

הם כל הזמן רוצים להשתקע כאן כמה שיותר, לרכוש יותר,

להיענות יותר, להספיק יותר.

כל הזמן הם לא רוצים לצאת. ברגע שהם מנתקים אותם בעל כורחם,

חלק מעצמיותם נשאר מחובר כאן.

אחד מהעונשים של הנשמות

של הרשעים זה שהם שואפות גם כשהם עולות למרום לדין לחזור למטה.

וככה אומר רבנו יונה שנפש הרשע שואפת להגיע למטה כעפר.

כי כל ההנאות שלה זה רק סוג ההנאות של כאן. אבל מה העונש גם?

שהיא כבר לא יכולה ליהנות מתענוגי הבשרים של העולם הזה,

כיוון שהיא כבר רוחנית.

אבל המושגים והציורים וההנאות נשארו אותו דבר לדברים האלה.

בבקשה. אני פשוט רוצה להמשיך. רגע, אפשר להמשיך? בטח.

פשוט בספר שלמה המלך נאמר בספר קהלת שטוב יום מותו מיום היוולדו.

זאת אומרת שפה אנחנו עובדים את השם ובעצם עובדים ו...

כל אחד רוצה לקבל את שכרו בסופו של דבר, אז

זה בעצם לא מסתדר לי, כי בעצם אתה אומר שעם כל החומריות והכול, אז כן יש לנשמה קושי לצאת,

אבל בעצם הנשמה כן גם רוצה לצאת כדי לקבל את שכרה.

אמרתי שהתיקים יוצאים בלי שום בעיה,

הם שואפים בחייהם ואצלהם זה כמו לעבור מחדר לחדר, אין להם שום בעיה עם זה.

עליהם נאמר ותשחק ליום אחרון.

הם מחכים ליום האחרון, מתי כבר יגיע שהם יוצאים כמו אדם,

יש לו כרטיס, הוא צריך לטוס לארצות הברית, הוא מחכה לרגע שהוא טס לארצות הברית, בשבילו ארצות הברית זה החלום שלו.

אדם רוצה להגיע לגן עדן, הוא עבד כל החיים שלו, הוא רוצה ושואף להגיע, כשמגיע הרגע אין לו בעיה עם זה, הוא שוחק ליום אחרון.

הרשעים לא רוצים, כי הם לא תכננו על העולם ההוא,

אז לכן הם רוצים להישאר פה.

לכן אמר שלמה המלך,

טוב שם משמן טוב ויום המוות מיום היוולדו.

יום המוות יותר טוב מיום הלידה, כי ביום הלידה אתה לא יודע מה יהיה, צדיק, רשע.

יום המוות מגלה מיהו.

לכן טוב שם טוב שאדם קנה בעולמו ממעשיו הטובים,

משמן טוב, מהגשמיות של העולם הזה.

בסדר? תודה רבה.

כן.

כבוד הרב, קודם כול אני רוצה להודות לך על כל מה שאתה הקנית לי,

על מפעל החיים.

דבר שני, אני רוצה לשאול אותך שאלה

שמתייחסת לאחת ההרצאות שלך.

באחת ההרצאות שלך התייחסת לנושא הזה של

זמרים.

לא.

מלחמה אחרונה שהייתה בעזה.

סלח לי שאני מתרגש ככה, אני לא רגיל למעמד כזה. אתה מדבר על רחל.

על רחל, כן.

בחרת להתייחס לזה ואמרת באחת ההרצאות שלך

שפשוט כל העניין הזה עם רחל אימנו, שאיזה חייל אחד חשב שהוא ראה אותה, אחד זרק רחל, השני אימנו והיא איזה מסתערבת.

אם זאת הייתה באמת רחל אימנו אז לא היו נהרגים שם בכלל עשרה חיילים שנהרגו שם.

עכשיו אני רוצה לשאול

אותך השאלה.

קודם כל אנחנו יודעים גם מהגמרא וגם מדברי חז״ל

שהיו מקרים כאלה

של ניסים גלויים. אומנם מאז בית שני פסקו הניסים הגלויים,

אבל עדיין בגמרא מתוארים ניסים גלויים.

וגם אחרי תקופת הגמרא, לפני 300, 400, 500, 1,000 שנה,

חז״ל גם מספרים לנו על כל מיני ניסים ואפילו ניסים יותר גדולים ממה שקרה במלחמה בעזה.

עכשיו אני רוצה לשאול אותך שאלה.

נניח שהייתה פצצה בגודל של 500 טון,

והייתה נזרקת בתוך אולם עם אלף איש והיו נהרגים שתיים.

זה היה נס או לא היה נס?

זה היה השגחה אלוקית או...

אתה רוצה שאני אענה? כן.

זה היה נס.

יפה. אז

אם זה היה נס שנהרגו שתי אנשים מתוך אלף,

אז לפי דעתי זה גם נס שמתוך 30,000 חיילים

שיצאו למלחמה בעזה נהרגו רק עשרה חיילים. אז גם זה נס.

עכשיו אני אשייך את זה לרחל אמנו,

כי אמרת אם רחל אמנו באמת הייתה מתגלה להם,

אז לא היה נהרג אף חייל.

זאת אומרת שזה לא נס.

כי אם לא היה נהרג אף חייל אז זה לא נס.

אם לא היה נהרג אף חייל אז זה באמת נכון ובאמת התגלתה אליה. הבנתי, אבל אני אסביר לך מה ההבדל בין רחל לפצצה של 500 טון.

פצצה של 500 טון תכליתה להרוג כמה שיותר,

ואם היא לא הורגת כמה שיותר,

אז זה נס.

תכליתה שרחל אמנו להציל את כולם.

רחל מבכה על בניה מהנה לנחם.

ואם היא לא מצליחה לעשות את זה,

אז זה לא נס.

שמע בני, הוא אומר לך שלוש פעמים.

אז תשמע לו, שמע בני.

רחל אומר שלוש פעמים שמע בני והוא עוד לא שומע

רחל מבכה על בניה כן אנחנו יודעים את הסיפור בספר ירמיהו

שאברהם אבינו בא בפני הקדוש ברוך הוא ויצחק היופי בסדר אבל הבנת מה אני אמרתי עכשיו אני הבנתי אני רוצה רק ל... מה עכשיו נחזור על כל הנביאים? חולק לא חולק תגיד ישר מה אתה רוצה להגיד עכשיו על מה שאמרתי שזה לא בסדר

אתה אמרת שזה נס

אני אחזור על מה אני הבנתי מה שאתה אומר לי שעם ההסתברות של פצצה של 500 טון לא, לא זה אמרתי, אמרתי מה תכליתה של פצצה להרוג את כל העולם ואם היא לא מצליחה

אז זה נס מה תכליתה של רחל להציל את כולם נכון? כן ואם היא לא מצליחה אז זה לא נס

אז אני אשאל אותך שאלה אז אתה אומר ושבו בנים לגבולם השתמשת בפצוק

אז למה לא כל הבנים באו לגבולם?

כולם יבואו לגבולם כל זה מדובר על אחרית הימים

לא נורא לאט לאט

לא אני

התכוננת טוב עם השאלה אבל לא היית מוכן לציין. לא, אני עדיין לא סיימתי את השאלה. אין, על אייני, יאללה. את התשובה לא סיימתי. המלחמה ממשיכה. אני רוצה להגיד לך

על ההתייחסות של רבנים כמו הרב מרדכי אליהו

וכמו הרב עובדיה יוסף והרב זמיר כהן.

כל הנושא הזה של המלחמה האחרונה עם הנושא של רחיל אימור היכר עדים

ופשוט הם אישרו את זה, הם אישרו שזה נכון.

ואפילו הבן של הרב מרדכי אליהו שמעתי את זה באחת ההרצאות.

אמרו לו, איך זה יכול להיות? מה, חיילים וזה? בסדר, כמה להגיע לדרגה כזאת של לראות את רחל אימנו?

אז הוא אמר דבר נכון.

הוא אמר, זה יכול להיות. למה זה יכול להיות?

כי אם חייל

נהרג על קידוש השם,

אז המקום שלו יותר גבוה מהמון צדיקים. נכון, כבוד הרב?

לא ברור.

אם חייל. שמעתי, לא ברור. שנהרג. לא, ברור מה שאתה אומר, אבל לא ברור.

אוקיי, אז אני אעבור את זה. לא צריך, אני הבנתי, זה לא ברור. אצלך זה ברור, אצלי זה לא ברור.

פשוט שכל חייל זה מסירות נפש, שאם הוא מת זה קדוש גדול ועליון,

ואצלי זה לא ברור.

כן, אז אני אעביר לך את זה.

מה יש לך להבין? עזוב, שנייה רגע.

אם המת על כיבוש ה' והוא ידע לפני המלחמה,

הוא ידע למה הוא הלך לתוך פצצה של 15 טון, אני אתן לך ציור בשביל שתבין למה זה לא ברור. לדוגמה,

האדם הזה, נגיד,

הוא לא מאמין בקדוש ברוך הוא בכלל.

הוא לא מאמין ברחל אמנו ולא יודע בכלל שהיא הייתה קיימת. אני מצייר בכוונה ציור קיצוני.

הוא לא רוצה בכלל להיות במלחמה, הוא חשב לערוק ולא הצליח, תפסו אותו והוא נשאר.

וקרה שהוא נהרג, הוא מת על קידוש ה'? לא. לא. זאת אומרת, זה לא ברור, אמרתי.

לא כל מי שנהרג במלחמה זה על קידוש ה'.

עכשיו, הבנת למה זה לא ברור?

יופי.

תמשיך.

עכשיו, אם הוא מת על קידוש ה', מנוח והוא לא ערק ורצה מתוך רצון להגן על המדינה, רצה להגן על הארץ. כן. והוא מת? אז הוא מת על קידוש ה', נכון?

אם אתה אומר, בוא נגיד, בשביל הדוגמה נמשיך.

יופי.

עכשיו עד שהוא מת,

הוא חי על קידוש ה' שזה מסירות יותר גבוהה, לחיות על קידוש ה'?

זה מסתבר אצלך כן.

אז יפה, אז אחד שחי על קידוש ה' אם הוא יותר גדול מאחד

כל מה שאתה אומר זה רק במסתבר עכשיו בוא תגיד לי מי בדק מהרבנים האלה את כל החיילים לפני שחיו או מתו וכולי

אם תגיד לי שבדקו את כולם לפי הקריטריונים שאמרת

ומסתבר שכולם שם היו שראו את רחל כאלה נגיד שאתה כאילו בסוף צודק לפי התזה שלך למרות שלי יש תזה אחרת לסתור את הכל מכיוון אחר

אבל כל זה יהיה במידה ונבדקה עד תום התזה שלך כלפי כל אחד מאלה שהשתתפו שם במקום.

עכשיו מי העיד על זה? אף אחד.

לא נכון, יש עדויות על זה.

על האנשים ועל רמתם הרוחנית אני מדבר.

הרי כל הבניין שלך בנוי על ההסתברות הזאת שהוא מת על קידוש השם, שוודאי שהוא חי על קידוש השם,

שאם אחד כזה ודאי שמגיע לו שרחל תגיע וכו' וכו' ואין סוף לדבר.

אלה שחיים על קידוש השם כמו הרב קנייבסקי,

כמו הרב אליאשי,

זכו לגילוי של רחל אמנו. לא יודע. לא יודע. אני יודע שלא.

בדורות קודמים הבן איש חי זכה לגילוי של רחל אמנו?

לא כתוב בשום ספר.

הארי הקדוש זכה לגילוי של רחל אמנו.

רחל אמנו לא, לאליהו הנביא כן, אבל לרחל אמנו לא.

כמה אתה מכיר בדורות שזכו לגילוי של רחל אמנו שהיא הייתה צריכה להגיע לקדושי עליון שלא היו כדוגמתם בדורות הקודמים בעופרת יצוקה בשביל להגיד להם פה לא להיכנס, שם כן ניכנס.

ולמה היא אמרה רק לאלה?

למה היא לא אמרה לכל החיילים עופרת יצוקה?

למה היא לא יאכלה לכולם? מה לא כולם בנים?

אוקיי, עכשיו...

כן, להמשיך הלאה את המלחמה.

לפי מה שהזכרת, ושבו בנים לגבולם.

כן. לפי מה שאתה אומר ששבו הבנים לגבולם,

ואנחנו יודעים שאנחנו חיים פה בזכות הבכי של רחל אמנו, אנחנו חיים פה.

כן.

אני לא חושב שכולם ראויים פה לחיות בכלל בזכות רחל אמנו, לפי מה שאתה אומר.

אתה אומר שרק הרב אלישיב, שהוא לא זכה לגילוי רחל אמנו,

לפי מה שאתה אומר, החיילים שם, לא כולם עשו מסירות נפש, אז לא כולם עוברים לזה, לכן נהרגו כמה חיילים. אני לא אמרתי כלום על החיילים, אני רק מציג תזה חלופית למה שאתה מציג, זה הכול. אז תגיד לי, ושם הם בנים לגבולם. רגע, רגע, בתורת הוויכוח,

מה שאני אומר לך בעצם זה שאני נותן לך חלופה לטיעונים שלך,

שאתה לא יכול להתבסס על שלך ולחשוב שזה מושכל שאין לו,

זה אקסיומה שאין לה פרחה.

אני מראה לך שיש צד אחר, לכן הדבר לא מבורר. וגם אם יגידו רבנים גדולים,

אז במבחן המציאות אנחנו נצטרכים לבדוק את זה, לפי התזה אפילו שאתה הצגת. כן, אבל אנחנו ראינו, אפילו שהם לא היו ראויים, נניח בחלק גבולה הלכו למסירות... כל זה מדובר אם היה בכלל דבר כזה. כל זה, כן, נכון, מדובר.

לפי מה שאתה אומר, ושם הם באים לגבולם,

אז יש שם... זה לא קשור למקרה בעופרת יצוקה. נכון שזה לא קשור.

נכון. אז מה זה קשור?

אנשים שלא ראוי, למה הם נכנסים בכלל לארץ?

בוא, בוא, בקיצור, מה אתה רוצה להרוויח מהסיפור?

רק רגע, סבלנות. חבר'ה, אני סבלני, לא תהיו סבלנים גם.

מה אתה רוצה להרוויח מהסיפור? אני רוצה שאתה תבדוק את הנושא הזה ותחזק. בסקתי, הנה אמרתי לך את הטיעונים שלי כנגד הטיעונים שלך.

עכשיו תגיד לי מה תרוויח אם זה כן היה. בוא נגיד שזה היה. מה הרווחת?

שלא תקרא לו רחל לימון, היא מסתערבת.

אני קראתי רחל מסתערבת? אני אמרתי שלא הייתה רחל, לכן היא מסתערבת.

אם זו הייתה רחל, הייתי קורא לה מסתערבת.

אני קראתי חלילה לאמנו רחל מסתערבת? אני רק אמרתי שזו לא הייתה רחל, לכן זו מסתערבת.

בדיסק שלך זה רשום רחל מסתערבת.

אז לכן אני מסביר, אם זה לא רחל, כמה יש פה רחל?

הנה תסתכל כמה רחל נו

אה דינק, הם היו בעופרת יצוקה. הם היו, אולי גם היו מסתר על זה.

לא כל רחל הייתה.

הרב,

יש לנו שאלה בקשר לתורה, שנכתבה לפני כביכול שאנחנו נולדנו והכול.

לפני בריאת העולם.

עכשיו,

איך זה הגיוני שאדם וחווה וכולם עשו כביכול מה שהם רוצים לפי הבחירה שלהם, אם התורה כבר נכתבה?

מה זה עשו לפי, מה זה עשו? עשו מה שהם רצו. כביכול זו בחירה שלנו עכשיו.

אומרים שזו הבחירה של האדם לעשות מה שהוא רוצה.

מה פתאום שהוא רוצה בהתאם למה שכתוב? נו, יפה, מה שכתוב. מי כתב?

הקדוש ברוך הוא. יפה, אז אם הוא כתב, אז איך הבחירה שלי פה להיות ופה לדבר ופה לעשות?

אותו דבר אברהם אבינו. היה כתוב למה הוא היה אמור לעשות, לא?

אז מה? והוא ידע מה כתוב?

נו, מה זה משנה אם הוא ידע מה כתוב? אני עכשיו כתבתי את הסריט. את יודעת מה כתוב עלייך?

על מה?

את יודעת מה כתוב עלייך?

עלייך? כן. לא, אני לא יודעת, אבל מה הקשר? נו, זאת אומרת, את יכולה לבחור כרגע מה שאת רוצה.

זהו, אבל זה לא בדיוק.

למה? לאברהם בעצם לא היתה בחירה.

למה לא? כי העקידה כבר היתה כתובה.

אז מה, אבל הוא ידע שתהיה עקדה, ומה תהיה התוצאה?

לא.

לא? אז לכן הוא יכול לבחון. לא, זו לא תשובה מספקת, הרב. אני מצטערת. בגלל שקיבלת תשובה זה לא מספק? זו לא תשובה מספקת. אז אני שואלת אותך שאלה. מה, אני שש שנים בתשובה. כל מי שאני שואלת אותו, הוא אומר לי את זה.

אה, אם כולם אומרים אותו דבר, זה לא נכון.

אני שואל שאלה. לא, אבל רגע, הרב.

אני שמעתי את הרב אגן, זיכרונו לברכה, אומר שצריך זכות בשביל לחזור בתשובה.

נכון, נכון, צריך זכות.

אז מה זה צריך זכות? זה כבר לא עניין שלנו אם לחזור בתשובה או לא. לא, את לא יודעת מה זה. אני אגיד לך מה זה זכות.

יש לאנשים זכות לחזור בתשובה,

אבל הם לא מנצלים את הזכות הזאת.

זאת אומרת, לכל בן-אדם, לכל יהודי, יש אפשרות לחזור בתשובה. לא נמנעת בתשובה מאף אחד.

רק יש אנשים שכבר טימאו את עצמם יותר מדי,

שכבר הם מידרדרים,

והבא לטמא פותחים לו,

ואז הוא מידרדר יותר,

ואם הוא גם מחטיא את הרבים אז אין מספיקים בידו לעשות תשובה.

הוא כבר נמצא במצב כזה שהוא מידרדר עד כדי כך שלא עוזרים לו כבר מן השמים כדי שהוא יחזור בתשובה.

עכשיו הוא צריך להתאמץ לבד.

צריך זכות שתהיה לו.

מה פירוש?

אם זה הורים שיתפללו בעבורו, אם זה חברים שיסייעו לו.

זכויות מהסוג הזה,

אבל זכות בחירה לכל אחד יש ואינה נשללת אפילו מהרשע הכי גדול בעולם.

עד רגע האחרון של חייו יש לו את האפשרות לבחור בזה.

אבל לפעמים אין לו מצד עצמו את

זה האפשרות והכוח לחזור בתשובה ולפעמים צריך לעורר עליו זכויות נוספות

או שהתפללו עליו או שעשו כל מיני פעולות בשביל להחזיר אותו.

הבנת? רגע, הבנתי, אבל הרב, למשל אם אני עכשיו עובדת חמש שנים וכביכול נהיית מיליונרית, אז אני לא יכולה לבוא ולהגיד כוכי בעוצם עדי עשה לי את החייל הזה,

נכון? נכון. יפה, כי כביכול זה בורא עולם.

תמיד זה בורא עולם. תמיד זה בורא עולם ורק בורא עולם.

אז אותו דבר גם בנפילות שלי, אם הגעתי למצב שאני עכשיו, לא יודעת מה, גונבת, רוצחת, לוקחת סמים.

אז זה לא כוכיב עוצם עדי עשה לי את החייל הזה. לא.

זה אותו דבר. כתוב, הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים. אה, אז רק הדברים הטובים זה מבורא עולם, אבל דברים מראים זה כבר אנחנו עושים לעצמנו?

לא.

הכל, לא? ממש לא. מה זה? מה זאת אומרת? עוד לא עניתי.

הכל בידי שמיים, הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים. פירושו של דבר,

אם תהיה עשירה או ענייה,

אם תהיה בריאה או חולה,

כל הדברים האלה, הכל בידי שמיים.

אבל חוץ מיראת שמיים, אם תבחרי בטוב או תבחרי ברע, זה תלוי בך.

את בוחרת, ולפי זה תקבלי,

או תקבלי טוב או תקבלי רע.

את מזמינה לעצמך את הטובות או את הרעות.

זאת אומרת שאם אברהם היה בוחר לא לעקוד את יצחק,

אז מה, התורה פתאום הייתה מתחלפת?

לא. אפילו שהיא נכתבה לפני?

לא.

הקדוש ברוך הוא יודע אחרי מה שבחר אברהם לפני כן.

כיוון שהקדוש ברוך הוא לא תלוי בזמן, הוא מעל הזמן.

אצלו אין עבר הווה עתיד,

לכן הוא יכול לראות את העתיד בעבר.

כי אצלו הכל זה מצב של הווה.

אין אצלו מצב של עבר הווה עתיד.

אז לכן אצלו אין מצב שהוא רואה לפני ואחרי.

אצלו הוא יכול לראות אחרי, לפני.

אז ממנה הוא יכול לראות מה בחר אברהם לפני.

בהצלחה וחזרה בתשובה בקלות.

אפשר שאלה? כן, בבקשה.

צלם לא להסתיר לי כל פעם את השואלים. תודה.

כן.

אני התחזקתי הרבה מהרב.

הייתי דתייה, אבל התחזקתי.

התחזקתי הרבה מהרב, הייתי דתייה לפני,

ויש לי שאלה לגבי הסרטון

של היום.

לגבי הסרטון שהוא הרגע, כאילו, לפני השיחה, שם ראינו סרטון.

אתם שומעים?

כן, שומעים. על גוג ומגוג, מה ראית?

בקיצור, יש לי שאלה. איך אפשר לקחת אנשים ספציפיים ולהוציא עליהם שם רע ושם רע?

על מה את מדברת? על הזמרים?

הבנתי, הבנתי. בסדר, זמרים, זמרים.

אני אסביר לך. אפילו שהם חוטאים, וכאילו, אז מה? הם יהודים, הם כל דבר, זה השם. נכון, נכון, את צודקת.

אני לא יודע איך לפעמים בית המשפט קובע שאדם הוא עבריין.

מה פתאום הוא קובע שבן אדם הוא עבריין? אבל לא כמו מדינת ישראל צריכה לדעת.

אני אסביר.

מי שעובר עבירה נקרא עבריין. ידוע לך?

יש עבריין תנועה, יש עבריין כזה ועבריין אחר, לא נגיד את כל השמות.

אבל זו המציאות שלו. אם הוא עובר עבירות, הוא נקרא עבריין.

אם אדם חוטא, אז הוא חוטא. הוא נקרא חוטא.

אם אדם עושה במזיד, הוא נקרא רשע.

זה השמות שלו.

אם אדם מתנהג כמו בהמה, אז קוראים לו בהמה.

זאת אומרת, אדם גורם שהשם שלו יהיה על פי מעשיו.

עכשיו, יש הלכה ברמב״ם, שקראתי אותה מספר פעמים,

ובה כתוב שבעצם כל בן אדם שהוא עובר עבירות בין אדם למקום,

לא בין אדם לחברו,

ומוכיחים אותו פעם ופעמיים בסתר,

והוא לא חוזר בו.

מצווה לפרסם אותו,

להגיד את קלונו ברבים, לחרף, לגדף ואף לקלל,

עד שהוא יחזור בתשובה למוטב, כמו שעשו כל הנביאים.

זאת אומרת, זה מצווה.

זאת אומרת, כמו שצריך להזהיר, אם את רואה גנב,

ואת רואה שהוא לקחה מישהו מהכיס עכשיו ארנק,

מה את צועקת?

איש, איש, איש, איש,

אף אחד לא עשה כלום. אבל אם תגיד לי, גנב, גנב, גנב,

יש סיכוי שמישהו ירדוף אחריו, יתפוס אותו,

וישחרר מהכיס שלו את הארנק.

אבל למה צריך להתחיל כאילו ישר לכולם ישראל? מי אמר שמתחילים? אני כבר חודשיים עומד על זה, והתחלתי לפני 25 שנה.

זה לא התחיל היום.

אני כבר מדבר חודשיים בלי הפסקה,

והם ממשיכים במרדם.

גם בשמחת בית השואבה יש פסק הלכה של כל הרבנים

שאסור להופיע ברחובה של עיר. במקום שיש רחוב יש פריצות.

מה לעשות? אי אפשר לשמור על אנשים. אבל איפה אין? בכל מקום יש. כאילו, דווקא אותם? אני אסביר. לא, לא, יש הבדל. אני אסביר.

יש דברים שהם מותרים על פי ההלכה.

לדוגמה, ישיבה בערב כזה, שיושבים גברים ונשים,

אפילו אם הם היו מעורבים,

אין להם מותרים על פי ההלכה.

בגלל שהערב הזה הוא לחזרה בתשובה,

אז יש היתר לדבר הזה. כמו שיש היתרים לרופא לטפל בנשים, אפילו שהוא גבר.

למה מותר לו?

כי זה מלאכתו.

מלאכתו בכך,

אז הוא טרוד במלאכתו,

אז מותר לו.

אדם שמציל נפשות, מציל חיים על ידי חזרה בתשובה,

שזה החלק הרוחני של האדם,

אז מותר לו.

אבל אנחנו מקפידים גם עד כמה שאפשר,

גברים קדימה, נשים אחורה,

בשביל שלא תהיה תערובת אנשים ונשים.

אבל זה גם ערב שמדברים בו דברי תורה ומשהו אחר.

אין בו קלות ראש והוללות כמו שיש עם מוזיקה.

מוזיקה ידועה מה היא עושה לבני אדם. היא מעוררת אותם,

בנות צועקות, יואו, יואו, יואו, יואו, תולשות שערות, כל מיני דברים.

וגברים מסתכלים וכולי,

אלה מסתכלים על אלה ואלה מסתכלים על אלה ואלה רוקדות ואלה רוקדים,

וזה נהיה ככה ואחר כך נפגשים בחוץ ואחר כך מתחילים לקשקש וכולי וכולי,

כי כולם בהתלהבות ויש אקסטזה ויש אורות ויש עשן ויש מוזיקה ויש דיסקוטק, פשוט דיסקוטק.

אז במצב כזה אסור לעשות שמחת בית השואבה.

זה לא שמחת בית השואבה,

שואבים טומאה במקום שמחת בית השואבה.

אני צפיתי בכמה צילומים ששלחו לי, אני שלחתי כמה אנשים לכמה שמחות כאלה

שיתעדו את זה ונדהמתי עד כמה זה חמור.

אנשים ונשים בתערובת, דתיים אני מדבר, לא חילונים,

דתיים, נשים עם כיסויי ראש,

גברים עם זקן, פאות, כיפות שחורות, הכול, כל התלבושת,

נמצאים בתערובת, אנשים ונשים,

ושרים ושמחים, יושבים מעורב ועומדים מעורב,

וצמחים, לא, לא, הם לא עושים סרט שלם.

מה?

עליהם לא עושים סרט שלם.

מה פירוש סרט שלם?

השרטון שעשית.

מה את אומרת לי שלא? עכשיו אנחנו מכינים סרט עליהם.

עכשיו רק קיבלנו את החומרים ואנחנו מכינים להראות איך החכמים צודקים

שפסקו שאסור לעשות שמחת בית השואבה ברחובה של העיר.

והשמחות, גם בלי ספרי תורה.

אז אין שמחת התורה.

ודבר נוסף,

לא רק שזה, גם שרים שירים שבכלל לא שייכים לשמחת תורה.

גד אלבז, דוגמה, שר סמבה.

סמבה זה שייך לשמחת תורה?

כל מיני שירים שזה בכלל טרנסים,

זה שייך לשמחת תורה?

רב זה שייך לשמחת תורה?

מה קשור לשמחת תורה?

זה רק איזה כותרת.

שתזמין את האנשים לבוא, אבל מה עושים שם? עבירות.

אז מי התיר להשתמש בשמחת תורה בשביל לבזות את התורה?

זה כמו לבוא לבית הכנסת ולרקוד שם ארוך.

זו המטרה של בית הכנסת?

אז ודאי שצריך לצאת חוצץ כנגד זה וצריך להכריז את הדברים בקול רם בשביל שיתרחקו האנשים ממקומות כאלה וייזהרו.

עכשיו את עוד בחורה צעירה אבל יום אחד תהיי אמא ויהיו לך בנות ויהיו לך גם בנים ותרצי שהם לא יתקלקלו לך.

אבל תדעי לך שאם הם ילכו לערבי שירה כאלה בקונצרטים ובחאפלות מה שנקרא וכו' וכו',

אז התוצאות יהיו כמו שכתוב בעיתונים בחלק מן המקרים.

הבנתי, תודה.

אפשר עוד שאלה אחרונה? שאלה נוספת.

שאלה קצרה. האם במלחמת גוג ומגוג יהודים גם ימותו?

במלחמת גוג ומגוג, בן הסתם, יהיו כמה גרגירים, כמו שאומר האור החיים הקדוש, שימותו. כמה זה יהיו הגרגירים,

אני לא יכול להגיד, אבל הוא אמר לא יהיה אשכול.

זאת אומרת,

זו לא תהיה כמות גדולה ביותר, בלתי נסבלת,

אבל זה יהיה גרגירים.

אני מקווה שגם זה לא יהיה. אנחנו משתדלים לעשות הכול בשביל שעם ישראל חלילה לא יגיע למצב כזה. השאלה היא אם ישמעו לקדוש ברוך הוא או לא, זה לא תלוי בי.

אני יכול רק לנסות לעזור, לכוון, להדריך,

אבל אני לא יכול לעשות בשביל שזה יימנע לגמרי. אני יכול להשתדל,

ואני מקווה שאכן אני אצליח.

כן.

שלום לך, כבוד הרב.

שלום.

אני רואה הרבה את ההרצאות שלך,

ואני כל הזמן מנסה, גם בפייסבוק, לכתוב שאני נורא רוצה שגם בטבריה תקדיש יום אחד הרצאה לכל הזמרים הפסולים,

כי יש פה אנשים שממש לא מודעים לזה.

וגם אם אני מסתובבת ברחובות ואני שומעת אנשים ואני מעירה להם, צוחקים עליהם ומזלזלים, גם שמחת בית השואבה וכאלה,

המון דברים פה. אנשים פה ממש חרדים ולא מודעים לזה.

אנחנו בגין זה המלך עכשיו, שמתחלק בבתי כנסת.

פרסמנו תשע או עשר הופעות שהיו בשמחת בית השואבה, פסולות בתערובת אנשים ונשים על-ידי זמרים פסולים, כגון גד אלבז, מדד טאסה,

מושקוביץ וישי לפידות וחיים ישראל ועוד כאלה אחרים,

שכל אלה מופיעים במעורב,

כולל שווקה ופריד ומרדכי בן-דוד,

ומנדי ג'רופי, ואיציק אשל, כל מיני כאלה.

אלה זמרים שכבר חודשיים וחצי הם יודעים את האיסור ולמרות זאת בשביל כסף מוכרים את נשמתם לשטן והולכים להחטיא את עם ישראל.

הפוסקים קוראים להם מחטיאי הרבים ואין להם חלק לעולם הבא וזה הקראתי פה.

וכל שכן האיסור על הזמרים שהם מחטיאי הרבים.

מי שייכנס לאתר יוכל לראות באריכות את כל החומר של חודשיים וחצי.

עוד לא נעשתה עבודה כזאת יום-יום וערב-ערב להסביר את גודל פריקת העול של הזמרים ושל אלה שרוקדים לפני העגנים האלה.

זה עגל ממש שרוקדים מסביבו.

הם גם רוקדים כמו תאיש.

יש כאלה שרוקדים כמו קוף, יש כאלה שרוקדים כמו נחש.

כל זמר והסגנון שלו.

הם גם רוקדים בעשן להזכיר את הגיהינום וגם יש להם זיקוקי דינור.

זאת אומרת, הם לא מעניינים אז הם עושים מסביבם הרבה טררם כמו העגל של נבוכדנצר.

זאת אומרת,

אם אדם רוצה לשורר שירות ותשבחות לקדוש ברוך הוא, הוא לא צריך להתנועע בכלל.

יכול לשורר,

אבל שירות ותשבחות לשם, מי משורר?

משתמשים רק בשם השם בשביל להרקיד בטראנס ובראפ וברגי ובדנס,

פופ ורוקנרול וקול מרעין בישין.

זה הכול. לוקחים את הכסף והולכים הביתה.

ועם ישראל נשארים עם כל החטאים.

יש דרשה של הרבה מסקולן,

שקיבלתי אותה היום, היא נכנסה לאתר,

אפשר לראות אותה שם.

מה הוא מסביר?

שיש שמחה של חתונה,

נשמות של החתן והכלה הזה מהמשפחה,

סבא, סבתא, מי שנפטר,

באים גם כן לשמחה.

וכשהם רואים זמרים בשמחה כזאת של הוללות,

הנשמות האלה מצטערות ועולות למעלה ולא נהנות מהשמחה.

מגרשים את השכינה בשמחה כזאת.

זאת אומרת,

החפץ חיים מסתפק אם ניתן לברך בכלל שבע ברכות.

זאת אומרת, זה דבר חמור ביותר,

ואנשים לא מודעים.

לכן אני אחלק לכם הערב, לכולם,

חוברת,

שבחוברת הזאת אתם תקראו את חומרת הדין על זה,

ואני אתן לכם גם את הדיסק שהבטחתי.

תסתכלו באתר, תבינו טוב מאוד.

כן, תן הבחור. טוב, רגע, כבוד הרב, יש לי שאלה.

אני חוזרת בתשובה.

אני עם כיסו ראש, אמנם חצי, למרות שאני יודעת את כל הדו״ת, אני רואה את ההרצאות שלך, וחצי ראש זה לא ראש, אבל בעלי,

הוא חוזר בתשובה. התפשרנו חצי בחצי.

אני מאוד רוצה להוציא טלוויזיה, להוציא מחשב,

הרבה הרבה דברים, לכבד את ההורים שלו, לכבד את הילדים שלו, אני רוצה הרבה דברים,

אבל בשביל שלום בית,

מה אני אמורה לעשות כשילדיו באים והם רואים טלוויזיה אצלי בבית בשבת, אמנם בחדר סגור,

מה אני עושה כשאני אמורה ללכת להורים שלו,

כל מיני דברים, נופל בבית שהוא כאילו כעיקרון כמו גוי שבת,

והוא מאוד מנסה, הוא מאוד משתדל תפילין,

הוא מכבד אותי,

אבל מבחינת הדת, בשביל שלום בית,

אני רוצה לשמור על שלום בית ולא להגיע לגירושים. איפה הוא?

הוא נמצא פה, הוא יושב שם למטה.

איפה הצדיק הזה?

איפה?

שם בפינה, תביני אותו רגע.

ערב טוב.

ערב טוב, ועוד מעט.

מה הקושי שלך בלקיים מצוות?

אין שום קושי.

אתה אוהב את השם?

בטח. אתה רוצה שהוא יאהב אותך?

כולם עושים ככה, גם אני רוצה. אבל לא תהיה רחוק ממנו, למה אתה לא מתקרב? קרוב מאוד, לאט-לאט.

אה, בן כמה אתה? תעשיימת, זה קרוב מאוד, ואני עושה את זה לאט-לאט. בן כמה אתה?

אני עוד מעט בן 40. 40. ומה אתה התקדמת? אתה שומר שבת? עוד לא.

אני שומר שבת, מכבד את אשתי. מה שומר שבת?

יש טלוויזיה, אומרת?

טלוויזיה בכירה לילדים, לא לי. מה זה משנה?

הבית שלך, אתם בטלוויזיה שלך.

טלוויזיה שלי, יש גם מחשב שם, שהמחשב לילדים, לא לי. לאט-לאט מתוק, אתה בן 40. נכון. אתה 27 שנה מתקדם לאט-לאט, ואפילו לשבת לא הגעת.

זה לאט-לאט. הייתי נוסע בשבת, היום אני לא נוסע בשבת. יפה, תוך 27 שנה, זה יפה. מתחילים, לאט-לאט.

הנחת צפולים, אני כל יום. נשמה, אתה באיחור. הנחת צפולים זה כל יום. אתה 27 שנה באיחור, אתה צריך להשלים את החסר.

אני אתן לך ברכה, שתפסיק מזה.

אתה צריך להיות קרוב לקדוש ברוך הוא,

ויש לך אישה תומכת,

אתה תחנך את הילדים שלך שיהיה מי שיגיד עליך קדיש בסוף.

למה בקצב כזה אתה מבין? זו בעיה.

אתה יודע, ילדים אחר כך...

איך הולכים, משלמים כסף לאיזה דתית? תתפלל על אבא שלי להתראות.

צריך עכשיו לתת דוגמה, אבא בן 40 זה כבר אבא גדול, אתה יודע, בן 40. גדול מאוד, כן. בן 40 זה כבר בינה, יש לך בינה כבר.

אז אני נותן לך ברכה שאתה מתחיל מעכשיו, בעזרת השם, התחלנו פראשת בראשית,

נוח, ועכשיו לך לך לארצך ולמולדתך ולשמור שבת, בסדר? עושים דיל עם ברכה.

תודה, כבוד הרב.

מה שימך ושם האימא?

שמי דוד,

האימא דליה.

דוד בן דליה,

שמזכה אותך לשמור שבת, לכבד את השם, שיכבד אותך בכל דבר.

תודה רבה.

תודה רבה.

כבוד הרב.

תברך, הוא כל הזמן אומר, אני מוכן גם ללמוד כל יום שעתיים, הוא רואה את ההרצאות שלך היום, אם אנחנו רואים, מתי שיש, הוא רואה כל יום שעתיים בערב, הוא יושב ומקפיד.

הוא מאוד משתדל, אפילו שלפעמים הוא נרדם. תברך אותנו, הרב בפרנסה,

למצוא בה את, השם יפתח לכם,

שערי פרנסה טובה. אמן. הקדוש-ברוך-הוא יעזור שהוא לא יירדם בשיעורים ושהוא ילמד תורה, בעזרת השם. אמן. עכשיו, שעריו, היה עוד משהו אחד קטן לגבי המלחמה.

ראיתי בהרצאה שלך במעלה-אדומים,

הבת שלי, בת 13, שאלה אותי שאלה שלא ידעתי לענות עליה.

היא כרגע רואה את זה באינטרנט והיא רוצה תשובה.

אתה אמרת שהמלחמה של גוגו מגוג נמשכת במשך שבע שנים.

איך זה ייתכן שאנחנו כל כך מצפים למשיח,

ואם המלחמה נמשכת שבע שנים, זאת אומרת, אנחנו אמורים לצפות שקולן בא משיח,

אז מה, עוד שבע שנים יגיע המשיח?

יש שני משיחים, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד.

משיח בן יוסף קודם למשיח בן דוד,

והוא יהיה גם בזמן שתהיה המלחמה.

בסדר? בסדר. אבל רגע, עשינו עסק.

הוא שומר שבת, ואז מכסה את כל הראש.

כבוד הרב, אני בשמחה, אבל הוא לא רוצה. הוא אמר, אם אני מקרצה את הראש, זה רבנות. אני בשמחה, אני מקבלת על עצמי מכל הלב, אבל הוא לא מוכן.

אה, תשמע רגע, אתה, מה זה, אתה מסכים, נכון?

אתה רוצה שתחטיא את הרבים?

מה, אתה רוצה שתחטיא את הרבים? חס ושלום.

מה, בכל זאת רבנות?

לא, היא אומרת שאתה מאיים.

אני אמרתי, אני אמרתי חצי. אל תיתן על הלב.

תשמע, תשמע, אל תיתן הלכתי את הרבים, כי העוון יהיה גם שלך.

אתה תהיה חכם, אתה אוהב את השיער שלה בבית.

בחוץ היא יוצאת עם כיסוי ראש מלא.

שלא יהיה החטאת הרבים. אתה רוצה שאשתך תכשיל את הרבים? מה פתאום, כבוד הרב? לא. אז אתה מסכים.

מסכים, מסכים. מסכים, יאללה, מסכים!

חזק וברוך.

טוב, גם זה יהיה לרפואת עמרם.

כן, אתה רוצה לשאול שאלה? תן לו פה, תן לו פה.

ערב טוב.

לגבי חרם הזמרים,

מה לגבי שק הלכה ספרדי כמו הרב עובדיה יוסף?

הרב עובדיה יוסף חתם על אותו מכתב שאנחנו אמרנו,

בלי הסעיף הנוסף שעכשיו התחדש,

ואנחנו נשתדל גם להגיע אליו.

כל ארבעת הסעיפים הראשונים שקראתי, הוא חתם עליהם כבר לפני שנתיים.

בעקבות זה יצאתי למלחמה נגד הזמרים.

ומה הסעיף שהוא לא חתום עליו?

עוד לא הגיע אליו. זה רק נחתם אתמול, יא יוני.

בסדר גמור. תודה, מוטי.

כן.

בבקשה.

כן.

אני הייתי בהופעה של אברהם פריד לפני שנה בסוכות, היה פה בטבריה,

והיה הפרדה בין נשים לגברים במקומות למטה.

למעלה יושבו בדשא, אבל לא היה מעורב או משהו כזה.

כן?

ערב שיושבים גברים ונשים לערב שירה זה ערב פסול ואסור, זה מה שהקראתי.

אסור להופיע בערב שנמסוף. לא היו ריקודים ולא כל הדברים כאלה. לא צריך ריקודים. עצם זה שיושבים גברים ונשים,

אפילו אם יש חומה שמפסיקה ביניהם ערב של שירה,

זה אסור באיסור גמור, והוא נקרא מחטיא רבים.

ומי שמשתתף בערב כזה,

הוא חוטא בעצמו ויש לו עונש על זה.

אבל יש רבנים שמתירים את זה. אין רב אחד שמתיר ערבים שהם מעורבים.

גם לא הרבנים מהציבור הדתי-לאומי?

גם הרבה מהרבנים האלה מהציבור הדתי-לאומי אוסרים את זה.

תסתכל באתרי האינטרנט.

תודה.

תהיה בריא.

כן.

שאלה?

אני קצת מתרגשת, אז אני יושבת.

טוב. מדובר בבעלי חיים רפאל, הוספנו לו שם.

כן. הוא כרגע נמצא במצב מאוד קשה.

כן. הוא עד שניתון מעקפים באיכילוב וחטף איזשהו חיידק.

הוא כרגע עוד הזמן.

מונשם מורדם, כל המערכות בגוף שלו קרסו.

עשינו המון דברים למען שלמה לרפואתו וכרגע רציתי ברכה ברבים שהוא ישתחרר ממכונת הנשמה ושהכבד בעזרת השם יתחיל לעבוד ושהכליות יעבדו והלבלב והמים, כל המערכת בגוף קרסה לו כתוצאה מניתוח מעקפים בלב.

תגידי לי משהו.

כן. את מוכנה מהיום ועד עולם ללכת בצניעות ובכיסוי ראש מלא לרפואתו?

כיסוי ראש לקחתי על עצמי בשישי-שבת,

כי זה דבר שאני צריכה לתאם אותו, וצניעות, אין לי בעיה.

לא. דיברתי על כיסוי ראש מלא וצניעות מלא.

לא.

לא? יש לי בעיה עם זה. אני מוכנה לדבר איתך אחר כך בצד.

אין שום בעיות.

כל זמן שיש לך ראש, אין בעיה.

אם אין לך ראש, את פטורה.

אבל לא לכל הזמן. כל הזמן. מה זה לא כל הזמן?

מה זה לא כל הזמן?

את רוצה שהוא יהיה בריא כל הזמן או את רוצה זמני? הוא יהיה בריא. אני לא שומעת.

את רוצה שהוא יהיה בריא כל הזמן או זמני?

לא. כל הזמן. אז גם את צריכה ללכת כל הזמן.

בסדר. בלי נדר.

מה בלי נדר? זו חובה שאת צריכה.

אני, יש לי בעיה עם הכיסוי ראש.

יש הרבה נשים שיש להן בעיה עם הכיסוי ראש, ובאמת יש להן בעיה שהן לא שמות כיסוי ראש. אני אנסה לאט-לאט. אני אנסה לאט-לאט.

מה זה לאט-לאט?

את רוצה שהוא יקום?

חס וחלילה. את רוצה שהוא יקום, לא?

כן. נו, אז אני נותן לך עצה.

אם הרופא אומר לך שאת צריכה לקשור את הראש בשביל שהוא יקום, כל הזמן לקשור את הראש. ברגע שתוציאי את הקשר, את מסכנת את בעלך. היית הולכת עם קשר על הראש?

אני, יש לי בעיה.

לכולם יש בעיה.

מה הקשר? יש לך ראש?

יש לי ראש. אז הראש מחייב אותך.

אפילו אם יהיו לך פצעים בראש ויהיו לך כינים בראש, את חייבת עם כיסוי ראש.

טוב. יופי. מה השם שלו? טוב, יש לנו פה, יש לנו בחורה שרוצה להוריד את הפאה, לשים כיסוי ראש. רגע, אבל מה השם שלו של החולה?

רגע, רגע. חיים רפאל בן יפה.

חיים רפאל בן יפה, אשר נשלח לו רפואה שלמה ויקום ממיטת חוליו.

לחיים טובים ולשלום!

כן. כבוד הרב,

הרב, אימא שלי נמצאת כאן, היא חובשת פאה. היא מבקשת חיזוק להוריד את הפאה מהרב.

אה, עכשיו צריך לשכנע אותה? כן. איפה היא?

איפה היא? כאן למעלה. איפה האמא, נו? למעלה. היא אמרה לה, אני צריך לדבר עם האמא.

היא לא רוצה לדבר. אין דבר כזה.

היא מתביישת.

אסור להתבייש. צריך להתבייש בפאה. הנה, אני לידה. תדבר איתי.

כן, אבל אני צריך לראות. איפה הגברת? צלמים. צלמים. לא, בלי צלמים.

מה זה? אז עם מי אני מדבר? אני לא רואה.

כן?

אוה, יופי. הנה, הנה, אימא טובה. רגע.

תגידי לי, את ספרדיה, נכון? נכון. יופי.

לספרדיות אין היתר ללכת עם פאה.

זאת אומרת,

כרגע את הולכת למעשה על-פי הפוסקים הספרדים, בלי כיסוי ראש. הרב? כן. אמא שלי התחילה בעקבות, יש לי אחיות חבדניקיות שלפי היתר הרבי מלובביץ' הם אמרו לה לשים פאה.

מתוך זה היא שמה פאה.

היא חושבת פשוט שהרבי מלובביץ' מתיר את הפאות ששמים היום, ולכן היא עם פאה.

אם אפשר לדבר על הנושא הזה דווקא. אבל אני מסביר.

יש פוסקים ספרדים,

וכל אחד צריך ללכת לפי הפוסקים של העדה שלו.

הפוסקים הספרדים פוסקים, והרב עובדיה יוסף מביא עשרות רבות של פוסקים, ספרדים ואחרים,

גם אשכנזים,

שאסור ללכת עם פאה, רק עם כיסוי ראש מלא.

וזה הכיסוי ראש שבנות ישראל הולכות. גם הרב קנייבסקי, בשאלה שנשאלה לא מזמן לגבי שידוך שהיה יכול להתנתק,

הבחורה לא רצתה ללכת עם כיסוי ראש, עם פאה.

הרב אמר שהיא חייבת, היא ספרדייה, ללכת כמו אמותינו הקדושות,

והיא צריכה לכסות את ראשה בכיסוי ראש, לא עם פאה.

ואכן, היא קיבלה על עצמה והם התחתנו.

אז זאת אומרת, את צריכה כבר זכית לכסות את הראש,

אז תכסי עם כיסוי ראש יפה. לא אמרו משהו לא יפה. יפה מאוד אפילו.

את רוצה כובע שיכסה את כל הראש? אין בעיה.

אפשר כובע על פאה?

אפשר כובע על פאה, אבל שיכסה את כל הראש.

מה הבעיה?

כובע יפה.

תשימי כובע יפה, משהו יפהפה.

אני אתן לך ברכה מיוחדת על זה. תדעי לך, יש נשים שנושעו מהדברים האלה, ממחלות,

ואפילו...

אישה שהייתה עגונה בשווייץ, אשכנזייה שהיה לה פאה, אמרתי לה אם היא רוצה לבשה שהיא תשים כיסוי ראש.

ואשכנזייה בודדת בשווייץ ששמה,

חמש שנים היא הייתה עגונה,

ובזכות שהיא שמה, תוך חודש היא קיבלה גט. טוב, אימא שלי רוצה ברכה בעבור זה לאבא שלי, יהודה דוד בן מסעודה. אז היא מסכימה.

מסכימה? תראה לי שהיא מסכימה.

מסכימה?

היא רוצה להתחיל עם כובע ופאה.

בסדר, אמרתי, אם זה מכסה את הראש, אין בעיה. את רוב הראש.

מה זה רוב? כן, כל הראש.

לא עד האף, לא עד האף, עד המצח כאן למעלה.

בסדר?

בסדר. מה השם של האבא?

יהודה דוד בן מסעודה.

יהודה דוד בן מסעודה, רפואה שלמה, מהרה.

ופרנסה טובה.

פרנסה טובה בזכות שלא רואית את הסערות. רגע, ואת אמא שלי, דינה בת תמר. דינה בת תמר, רפואה ובריאות שלמה ואיתנה.

אמן.

תהיו בריאים. ערב טוב, הרב.

מה? כן? אני רוצה שתחזיר אותי בתשובה, למה אני לא כל כך שומר שבועותות בגלל שאני מעשן וזהו.

בכיפור אתה מעשן?

לא. שבת... למה כיפור לא?

לא טעים? לא טעים?

לא. אז מה, למה?

לא יודע למה, הפחיד אותי היום הזה. כיפור זה מפחיד נכון, שבת עוד יותר. אתה יודע שכיפור העונש יותר קל,

שבת זה סקלה, תאונת דרכים, רחמנא נצלן. אתה יודע?

לא.

אז אני מודיע לך, כדאי לך לשמור שבת, וזה לא מאמץ גדול, זה בסך הכול כמה שעות,

חלק מהם אתה ישן,

השאר תעסיק את עצמך במשהו,

וחוץ מזה יש מסטיקים,

יש סוכריות,

יש גרעינים, יש פיסטוק חלבי.

תעסיק את עצמך,

תאכל קצת וזה יעבור. שבת, שתיים, שלוש, ואתה מסודר. תחזיר אותי בתשובה.

תחזיר אותך בתשובה? בוא, אני אברך אותך. בוא.

בוא.

איפה אנשים יקבלו את המתנות?

איפה למעלה?

בוא, מתוק. בוא.

השם יזכה אותך לתשובה שלמה אמיתית בשמחה, ללא דאגה,

ושתהיה דוגמה טובה לחברים. אמן.