13 העיקרים - חלק ה' - רבי משה שפירא זצ"ל

 - - - לא מוגה! - - - 

לעילוי נשמת ניציבי יום איזה בתיאב בת שבע בלח תהן נשמתה צרורה בצרור החיים בתוך שר נפטרי עמו ישראל אמן אמן לעילוי נשמת יהודה צביא ברבי משה יצחק דויץ' מנוחתו עדן אמן רפואה שלמה לדוד ה נעמים בת ע מהרה אמן אמן

אנחנו ב13 עיקרים חלק ה והפעם הגאון רבי משה שפירא זכר צדיק לברכה מבאר לנו דברים ב-13 העיקרים הנה נודע חידושו של הרמבם שיש 13 עיקרי אמונה ודבר זה הוא דבר חידוש שלא נזכר בחמים זכרונם ברכה כלל וכבר קיבלו את חידושו הנורא רוב רובם של הראשונים וגם גדולי המשיגים על הרמבם כהרעבד והרמבן לא העירו על זה כלום כבר הסכימו על ידו הארי הקדוש הוא שאר חכמי האמת ולכאורה יש להעיר שראוי היה שיפסוק הרמב"ם את החידוש הזה להלכה ביד החזקה. ואחר עיון מצאנו שבאמת פסק הרמב"ם את כל 13 העיקרים בהלכותיו חוץ מהשמטה אחת בהוספה אחת וזה נפלא מאוד אז קודם נראה איך יוצא מפורש מהרמבם במשנה תורה כל ה-13 עיקרים אחד לאחד, חוץ מעיקר אחד, כמו שאמרנו. ובכן, פרק ג' מלק תשובה לחזן, אומר הרמב"ם, חמישה הן הנקראים מינים. האומר שאין שם אלוה ואין לעולם מנהיג. זה הלכה כנגד העיקר הראשון שהבורא יתברך שמו. בורא ומנהיג לכל הברועים. אז זה מין אחד. ואומר שיש שם מנהיג אבל אין שניים או יותר. זה כנגד העיקר השני שהבורא יתברך שמו יחיד ואין יחידות כמוהו. אז אין שני. אלה שרצו להגיד כאילו שיש שני. למה שהם יגידו שיש שני? למה שהם יגידו שיש שני. כי הם אומרים לא יכול להיות שאחד יהיה גם טוב וגם רע צריך להיות אחד טוב ואחד יהיה רעם ברוצ'ים אז אנחנו הסברנו שלא יכול להיות שניים כי אמרנו שהוא צריך להיות הכל יכול ואם יש שניים אז זה לא יכול להיות הכל יכול כי האם אחד יכול אם הוא כל יכול האם הוא יכול להגביל את השני אם הוא כל יכול האם הוא יכול אם הוא יכול להגביל את השני אז השני לא כל יכול אז זה לא יכול להכן חייב להיות אחד אז זה כבר מין זה כמו אפיקוירס כן מין אחד שאומר שאין שמה אלוקה ואין מנהיג המין השני זה מי שאומר שיש מנהיג אבל הם שניים או יותר והשלישי האומר שיש שם ריבון אחד אבל הוא גוף הוא בעל תמונה זה כנגד העיקר שהוא אינו גוף ואין לו דמות הגוף וכן האומר שאינו לבדו הראשון וצור הכל זה כנגד העיקר הרביעי שהבורא יתברך שמו הוא ראשון והוא אחרון וכן העובד כוכב או מזל וזולתו כדי שיהיה מליץ בינו בין ריבון העולמים. זה כנגד העיקר החמישי שרק לקדוש ברוך הוא ראוי להתפלל ולא למלאכים ולא למשרטים ולא לכוכבים ולא לגלגלים רק לקדוש ברוך הוא. עכשיו כל אחד מאלה הוא נקרא מין. והנה יש לנו חמישה עיקרים כבר כתובים ביד החזקה כהלכות. ושם בהלכה ח, זאת אומרת בפרק ג' הלכה ח, שלושה הן הנקראים אפיקורסין. האומר שאין שם נבואה כלל. ואין שם מדע שמגיע מהבורא ללב בני אדם. זה כנגד העיקר שכל דברי הנביאים אמת שיש נבואה מן השמיים. אז מי שאומר אין דבר כזה אפיקורוס שהוא לא מאמין בנבואה שהשם מנבא את האנשים שהוא בחר בהם וכולי והמכיש נבואתו של משה רבנו זה פיקורוס זאת אומרת זה העיקר השביעי שנבואת משה רבנו עליו השלום הייתה אמיתית והאומר שאין הבורא יודע יודע מעשה בני אדם ופיקורוס כנגד העיקר העשירי שהבורא יתברך שמו יודע כל מעשה בני אדם ומחשבותיהם אז כל אחד מהשלושה האלה הוא אפיקורוס זה שלא מאמין בנבואה זה שלא מאמין בנבואת משה רבנו וזה שאומר שהקדוש ברוך הוא לא יודע מה קורה עם הברועים? לא יודע מחשבותיהם וכולי. ואחר כך הוא אומר יש שלושה כופרים בתורה אז יש מין אפיקורוס קופר. כופר בתורה. האומר שאין תורה מעם השם. לא בכלל. אפילו פסוק אחד, אפילו תיבה אחת. אם אמר משה אמר מפי עצמו זה המילה הזאת זה משה הוסיף הרי זה כופר בתורה שזה כנגד העיקר השמיני שכל התורה מצוטתה בידינו והיא הנתונה למשה רבנו על השלום זה הכל מעת השם מילה במילה אות באות וכן הכופר בפירושה שזה תורה שבעל פה והמכיש מגידיה כגון צדוק וביטוס זה כופר זאת אומרת הוא כופר בתורתו שבעל פה והוא כופר בחכמים שהגידו לנו את התורה איש מפי איש עד משה רבנו ואת זה הכפירה הזו הזכיר הרמבם כיעיקר בפני עצמה והוא כלל אותה בכלל העיקר הקודם כמו שמבואר בפירוש ברמבם בעיקר השמיני שמוסיף על האמונה בתורה גם אמונה בתורש בעל פה וכן פירוש התורה שהוא מקובל בידינו גם מפי הגבורה, מפי הקדוש ברוך הוא. וזה מה שאנחנו עושים. כשאנחנו עושים תבנית של סוכה עם כל הכללים ולבו, בשופר, וציצית, ותפילין מזולתם. זו עצמה תבנית שאמר הקדוש ברוך הוא משה רבנו והוא אמר לנו דבר זה צריך ביאור למה בהלכות חילק הרמבם את זה לשתי כפירות ואילו בעיקרים כלל אותם ביחד אז זה תכף התבאר ואומר שהבורא החליף מצווה זו במצווה אחרת הוא כבר בטלה תורה זו אף על פי שהיא הייתה מעם השם הוא מודה שזה היה אבל עכשיו לא כגון הנוצרים והגרים שאומרים ברית חדשה וזה זה כנגד העיקר התשעי שזאת התורה לא תה מוחלפת אני השם לא שניתי אני לא משנה שום דבר הכל נשאר בדיוק כל אחד משלושה אלו כופר בתורה. ה כמו הרפורמים האלה בכותל המערבי. רפור רפום התחדשות כאילו התורה הזאת מתאימה לפעם לא אין דבר כזה כופרים כופרים כל אחד משלושה אלו כופר בתורה ובהלכה ו שו כתב הכופרים בתחיית המתים ובביאת הגואל זה כנגד העיקר ה-12 אני מאמין בביאת המשיח בעיקר ה-13 אני מאמין בתחיית המתים. טוב, אם ככה למדנו שהרמב"ם פסק את כל ה-13 עיקרים שחידש, פסק אותם ביד החזקה, חוץ מהעיקר 11, שהוא הבורא יתברך שמו גומל טוב לשומרי מצוותיו ומעניש לעוברי מצוותיו. במקום זה הוא הוסיף כפירה אחרת. שהיא הכופר בתורה שבעל פה והמכיש מגידיה. שני דברים אחד כופר בתורה שבעל פה כללית ועוד כופר שהוא כופר במגידה במוסרי התורה. יוצא שיש לנו שתי קושיות חמורות מאוד. אחת. למה לא פסק הרמבם את העיקר שכר ועונש? ודבר שני, למה בהלכות הוא חילק את הכפירה בתורה שבעל פה שתי כפירות? קודם כל כפירה בתורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה. וב-17 עיקרים הוא כלל אותם בעיקר אחד. טוב, אז קודם כל נבאר מפני מה לא חילק הרמב"ם את האמונה בתורה לשני עיקרים. אחת לתורה שבעל פה, אחת של תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה. והנה החילוק בין מה שכתב הרמב"ם ב-13 עיקרים לבין מה שכתב בהלכות זה שב-13 עיקרים מדבר הרמב"ם על העיקרים שהם מצד מצוות האמונה. בהלכות הרמב"ם מדבר על העיקרים מצד דיני הכפירה. ולכן רק בהלכות חילק הרמב"ם בין תורה שמכתב לתורה שבעל פה כי החילוק בין תורה שמכתב לתורה שבעל פה הוא מצד כפירה יש כפירה בתורה שבכתב אם אתה מכחיש פסוק כותבה בתורה יש כפירה בתורה שבעל פה שאתה מכחיש את מגידיה מי שאמר לנו את התורה שבעל פה שאף שהוא מודה בכל התורה אבל הוא כופר במקבלי התורה אז בהלכות זה דיני הכפירה ובעיקרים זה דיני עיקרי האמונה לכן הזכיר הרמבם בכפירה של תורה שבעל פה את צדוק וביתוס כי הם הדוגמה הרי אנטיגנוס נוס איש סוחו אמר הוא משמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס ואלה שני התלמידים שלו צדוק קראו לאחד וביטוס קראו לאחד ם אמרו מה אפשר לעבוד ולא לקבל שכר מה זה אז הם הכחישו אתן תגנוס את הרב שלהם כאילו לא הוא אומר מה שנתקבל בהר סיני והם אומרים זה לא מסתבר אה מכישים את מגידיה אתם מערערים זה כופרים אתה לא יכול לשפוט על פי סבריו ושכל להחליט מה שאתה רוצה נראה לי לא נראה לי לא ייתכן מי אתה בכלל אז לכן הזכיר הרמבם בכפירה של תורת שבעל פה צדוק וביתוס שלכאורה תמוע שדווקא בעיקר הזה כתב כב הרמבם דוגמה הביא צדוק וביתוס דוגמה למה בשאר ההלכות של דיני הכפירה לא הביא דוגמאות מי הם האנשים כגון שהיו כופרים דווקא פה הוא נתן אלא הכוונה שצדוק ובייטוס עניין כפירתם היה דווקא דווקא במגידי התורה שהרי אנטיגנוס היה ראש לתורה בתפיסת השמיעה תורה שהיא בפיב של החכם ובעניין זה דווקא כפרו צדוק וביתוסק הם קיבלו איש מפי איש וזו הכפירה המיוחדת שיש בתורה שבעל פה התורה שהיא בפיו של אותו חכם זה מגידיה אבל אין כך בעניין מצוות האמונה גם האמונה בתורה שבכתב וגם האמונה בתורה שבעל פה זה אמונה אחת מאמין בתורה שבכתב ובעל פה זה אמונה אחת כפירה מחולק לשתיים עכשיו נתרץ את הקושיה שנייה למה השמיט הרמבם בהלכות את העיקר שקוראים לו שכר ועונש שהשם משלם שכר לצדיקים ועונש רשעים. למה זה לא? למה הוא לא כתב את זה בהלכות? אבל צריך להקדים כמה מילים. ידוע מה שהשיג הרעבד על הרמב"ם שפסק שהאומר שהוא גוף והוא בעל תמונה הוא מין. הרמב"ם פוסק. מי שחושב שהקדוש ברוך הוא שלו גוף ודמות הגוף יש לו תמונה כזאת הוא מצייר לו איזה תמונה הוא מין על זה כתב הרעבד ולמה קרא לזה מין וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה לפי מה שראו במקראות ויותר ממה שראו הוא בדברי האגדות המשמשות את הדעות. זאת אומרת, הוא אומר, יש אנשים שהם גדולים ואפילו יותר ממנו, שהם כן יחסו ככה איזה משהו לפי מה שהם ראו במקראות. כי במקראות יש כאילו ביטויים שהקדוש ברוך הוא רואה. אז כאילו יש לו עיניים, הוא שומע, כאילו יש לו אוזניים, אחרי הפוס, כאילו יש לו אף, כל מיני דברים כאלה שהביטויים האלה על פי הפשט שכתוב בפשט, אז א היה להם איזה ציור משהו, למרות שאני לא יכול להבין דבר כזה, כן? איך אפשר? כי אם יש אף, אז אם יש אוזן אז זה מוגבל. ואם זה מוגבל אז יש מקביל, אז זה לא. אבל זה מה שאומר הרעבד ו כל מה שאנחנו רואים שכתוב ככה וככה וככה זה רק דיברה תורה בלשון בני אדם אחרת לא נבין בכלל מה מדובר איך היחס של הקדוש ברוך הוא כלפינוזה איך נדע אנחנו מבינים כאילו בצורה של בני אדם כועס לא כועס אוהב לא אוהב גם המידות שאנ אנחנו רואים שהוא היה רחום וזה אין בו מידות כאלה שהוא רחום וזה והוא מרחם זה רק עניינים שאנחנו נוכל להבין איזה התייחסות יש לקדוש ברוך הוא כלפינו במושגים הידועים לנו נגיד אני לא יכול להגיד לכם כן במחשב במחשב יש שפת המחשב אז המחשב בשביל לכתוב משהו מסוים אז יש לו שמה אה בסיס של אפס וכון ג'ירי אז איך אני יכול להגיד לך כמה יש כאלה וכמה כאלה אותות בשביל שיצא המילים האלה והאלה ולה איך אני יכול להגיד לך ואיך אני יכול להסביר לך לא יכול להסביר לך אבל אנחנו מדברים בשפה של בני אדם שיכולים להבין אחד את השני אבל יש שפות שהשפות האלה אלה הם לא שפות שבני אדם מדברים בהם. זה שפה של מכונה. כן. בכסף משנה כתב גרסה אחרת בשם הרעבד שאף על פי שעיקר האמונה כן הוא. זאת אומרת שאין לקדוש ברוך הוא גוף זה ודאי. המאמין היא אותו גוף מצד תפיסתו לשונות הפסוקים והמדרשות כפשתן אין ראוי לקרוא תומין זאת אומרת אם נמצא בן אדם שלפי הפשט ככה הוא הבין וזה פה ושמה הוא שוגע הוא טועה הוא לא הבין נכון אבל לא לקרוא אותו מין זה מתנגד הרעבד אז מבואר בשיטת הרעבד שאף הוא מודה בעיקר הדבר הזה שהאמונה שהבורא אינו בעל גוף זה עיקר באמונה שהוא ודאי לא גוף אבל הוא אומר שעדיין אין לקרותו מין הרמבם קורא לו מין הוא אומר אין לקראותו מין כיוון שטעה מכוח המקראות והאגדות ונראה שכלל כלל הדבר הוא שכל שעניין כפירתו אינו משום חסרון ידיעה או שאינו מקבל איזה דבר מהתורה אלא שכך תופס ומבין את הדברי תורה אין נחשב בשביל זה כופר ולכן לכן סבר הרעבד שמאמין היות הקדוש ברוך הוא כביכול גוף מצד תפיסת לשון הפסוקים אין זה כפירה לפי זה יש לומר שבאמת בעיקר הדבר בעיקר הדבר גם הרמבם מודה שאינו נחשב באופן זה לכופר בעיקר הדבר כשסובר הרמבם שהאמונה שהבורא אינו בעל גוף, אין זה נחשב להבנה בטעות בתורה, אלא הוא סובר שזה החשה בדברי תורה. למה? כיוון שיש פסוק מפורש כי לא ראיתם כל תמונה אז אחרי כל מה שאתה טעית ולא טעית וחשבת כי יש פסוקים מדברים כאילו על איברים וביטויים של גוף אבל יש לך פסוק ברור שאומר לא ראיתם כל תמונה במעמד הר סיני כשהקדוש ברוך הוא נגנה לעם ישראל והשמיע קולו בעשרת הדיברות ואמר אותם ראיתם תמונה או לא ראיתם? לא ראיתם כל תמונה. תורה אומרת שאין לו תמונה, אז אין לו גוף. אז זה לא טעות. הרמב"ם אומר זה לא טעות. אם יש פסוק כזה אתה מכיש, אתה מכיש את התורה. אפילו אם כתוב לך כל מיני, אז אתה צריך להבין. אז למה כתוב? למה כתוב? כי דיברה תורה כלשון בני אדם. אבל התורה אומרת בעצמה שאין לקדוש ברוך הוא שום תמונה. אז לכן הרמבם תופס את זה כמכחיש ולכן הוא נקרא מין. והרעבד לא התייחס לפסוק הזה משום מה. מה הוא יענה על זה? צריך שואל אותו מה הוא עונה על זה. יש פסוק. עכשיו, אמנם באמונה של שכר ועונש, באמת מי שכפירתו מתוך מה שהבין כך בדברי תורה עצמם, אין זה נחשב לכפירה. והטעם הוא שבאמת כבר נודע קושי של רבים. למה לא כתבה התורה שכר של העולם הבא? כלי יקר הביא בשם הרמב"ם שהטעם הוא משום שהדין הוא אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנתקבל פרס. לכן העלימה תורת השכר של העולם הבא כדי שלא יעבוד בשביל זה יהיה לא לשם שמיים אלא לשם שכר ואם כן אם יאמר האדם שמהתורה הנה מוכח שאין שכר ועונש אין זה אלא טועה בדברי תורה אבל לא כופר כי לא כתוב בתורה אם לא כתוב בתורה אז הוא אומר אני לא ידעתי לא כתוב לא כתוב לא כתוב אז הוא לא כופר הוא נקרא טועה לכן השמיט הרמבם את האמונה של שכר ועונש בהלכות כיוון שהכפירה בזה זה לא כפירה ממש בזה מודה הרמבם להרבן אז לכן הוציא מהלכות את השכר ועונש כי יכול אדם לטעות בגלל שלא לא נתפרש במפורש. לא כתוב בתורה במפורש שכר עולם הבא. אמנם הרמב"ם מביא בהלכות ברמז לא מפורש אבל לא בתורה שבעצם שכר העולם הבא אה כן למען טבלך בערכת הימים לעולם שכולו טוב אבל זה לא כתוב במפורש כתוב למען תבלך מערכת הימים מה זה טבלך מערכתים אם אני עכשיו קיים מצוות אז עוד פעם אני אעריך ימים קיים עוד מצוות אני אעריך עוד פעם ימים היא תבלי ואני אעריך ימים ואני אערך ימים זה לא עמוד אפ כי כל פעם אני עושה מצוות ואני אערך ימים איך זה מסתדר הרי מתים שנותינו בהם שמ שנה אז אז ודאי שזה מדבר לעולם הבא אבל זה לא כתוב מפורש ולמה לא כתוב במפורש בשביל שלא תעשה לשם שכר בעני הדברים עכשיו מאירים שהכפירה שהוסיף הרמב"ם על העיקרים שחילק בתורה שבכתב תש בעל פה ואמר שהכפירה של מכחיש מגידיה כגון צדוק וביתוס ובאמת כפירתם הייתה בעיקר של שכר ועונש אבל מכל מקום אין דינם להיות כופרים משום העיקר הזה זה כיוון שאין דין כפירה בעיקר של שכר ועונש כיוון שאין זה אלא טועה בדברי תורה אמנם מה שהם נקראים כופרים זה משום שהם החישו את המגידים מגידיה ואז יבוא טוב מה שהחליף הרמבם את הכפירה בשכר ועונש בכפירה שלחש מגידיה כי הכופר בשכר ועונש אין כפירתו אלא מצד שחיש את מגידיה כי מגידיה אמרו שיש שכר ועונש ולא מצד עצם הדבר כמו שבהרנו ולסיום אמרנו שהרמבם כותב שלושה הכופרים בתורה והוא אומר וכן הכופר בפירושה והיא תורש בעל פה והמכחיש מגידה כגון צדוק ביטוס אז נשאלה שאלה לגאון רבי יהושע בר סולביצ'יק מה הדין הכופר ישבר שב מה הדין הכופר בסיפורי חכמים זכרונם לברכה מה הדין של הכופר גם בדברי האגדות שאינם פירושי התורה שבכתב שאינם פירושי התורה שבכתב בסיפורי החכמים ובדברי הגדות שאינם פירושי התורה שבכתב מה דינו אחד שכופר בזה והשיב לי שזה בכלל מה שסיים הרמבם וכתב במכחיש מגידה וגם מי שמכחיש את דברי חכמים זכרונם ברכה שהם מגידי התורה שמעל פה דינו ככופר ממש שכפר בגוף התורה ופרירושה כמו אגדות רבא ברח חנה זה דברים תמוים והכל ובן אדם כופר בזה עזב מה זה זה זהזה תשמע מה כתוב מה זה זה נקרא מכחיש מגידה והוא נקרא כופר כי חכמים הסתירו דברים וההיגרת שאנחנו קוראים בערב פסח מרבי שמשון מאוסטרופולי ששמה רואים את הארי הקדוש מרמז בסוד ובא רב שמשן ופתח לנו את זה קצת קצת רואים דברים מדהימים איזה חיבור איזה חיבור בין התורה שבכתב תורה שבעל פה ומגידיה ורבותינו שדיברו באגדה איזה דברים מפליים ועל זה יש ספר סיטרון מקובל אלוקים שמש ומגן שהוא פותח כל מילה ומילה מרב שמשון מאוסטרופולי והוא גם מוכיח שרבי שמשון אוסטרופולי רק הוא היה יכול לפענח את האיגרת הזאת לפרטיה זה כתוב בתורה הוא מביא ראיות שרק שרב שמשון מאוסטרופולי נמחר מן השמיים להגיד את הדבר הזה מה זה דברים האלה אז איך אפשר להחיש אדם יש לו שכל קטן הוא חושב מתפאר כאילו מבין וזה כשאתם מגיעים לדברי חכמים תיזהרו בגחלתן תיזהרו לא להוציא מפה דברים זה תגיד אני סתום גדולי הגדולים אמרו ולא זכיתי להבין ולא זכיתי לזה זאת אומרת לא התביישו להגיד ככל שהם גדולים וכולי וכולי וצריך עיון וכולי וכולי. לא לא כל אחד זוכה להבין כל דבר. לא. צריך הכנות צריך לעבוד על טהרה, על קדושה, על דברים. זה לא לא משיגים. לעסוק שמעת על בדילקתה זה סיוע מן השמיים. אז לכן צריך להיזהר ללמוד טוב טוב את העיקרים, ללמוד את ההלכות ולדעת שאם לא השם ירחם אתה או מין או אפיקוירורס או כופר או ואתה יכול לחשוב לך מחשבות שאתה עושה מצוות וחסדים אתה תגיע לשמה ויגידו אתה כופר אתה וואי וואי וואי איזה פחד זה חייבים לדעת ועוד דבר הוא אומר הרב משה שפירה שבעל העיקרים אמר שלא צריך את כל השלוש העיקרים מספיק לדעת שלושה עיקרים מציאות הבורא תורה מן השמיים ושכר ועונש וכל השאר נכללים בתוך השלושה האלה אז הוא מסביר למה לא הרב סולובייצ'יק אומר זה הרב גריז מבריסק אומר אה כן בשם אביו הגרח הוא אומר למה למה זה כן למה הוא פתח את זה הרמבם 13 ולא אומר כי אם אדם לא יודע איזה משהו מן התורה לא למד זה לא חסרון באמונה זה לא אומר שהוא חסר אמונה אז אם זה נכלל בתוך זה והוא לא ידע אז זה לא חסר אמונה אבל הרמבם מחייב שאדם חייב להאמין ב-13 העיקרים. ואם זה היה בתוך שלוש והוא לא יגיע לזה אז הוא לא מתחייב כלום. אבל חייב לדעת את 13 העיקרים ולהאמין בהם באמונה שלמה. לכן הוא פתח את זה. אפילו שיכולים כולם להתרכז בתוך השלוש ולצאת מהם. כמו שעשרת הדיברות מכילה את כל התרייג מצוות אבל כל אחד יודע להוציא את כל התרייג מה עשרת הדיברות גדולי הראשונים יודעים אתה לא יודע אבל לכן הרמבם דאג שלא יהיה בן אדם אחד שלא ידע את ה-13 כי אם לא יודע אחד מהם שמענו אותב בנאלמה הוא אומר אין לו עולם הבא מצווה לשנותו איזה דברים ואנחנו מודים לשם שאנחנו חוזרים על זה כל יום ומאמינים בזה והנה אנחשם לומדים את זה יותר ויותר ומלמדים את זה גם לאחרים ועל זה צריך להודות לשם הכל יודוך [שירה] [מוזיקה] והכל ישבחוך להכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש קשה שם הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש קשה הכל [שירה] יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש קשה הכל יודוך והכל ישבחוך [שירה] והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש קשם הרי נמכ בן אדם עשו נחת רוח לקדוש ברוך הוא לעשות נחת רוח נתנה הקדוש