עובדות והנהגות מדהימות על הגרש"ז אוירבך זצ"ל - חלק א'

 - לא מוגה! - 

נציב יום דבורה בת תמר. השם יתברך יעלים את מה שמצאו וירפא אותה ברפואה שלמה בנפש ובגוף ותשוב בתשובה שלמה מהרה. אמן. אמן.

עובדות והנהגות מדהימות על הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זכר צדיק לברכה אמן

הפסוק ששגור בפי כל היהודים בכל הדורות בתינוק שומע אותו מהלידה ואחר כך אומר אותו שלוש ארבע פעמים ביום עד הרגעים האחרונים בחייו שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד שזה קבלת האמונה ביחוד השם יתברך ומלכותו כמו שאומר רש"י בדברים כג ג שמע ישראל אפילו אין בכם זכות אלא קריאת שמע בלבד כדאים אתם שיושיע אתכם אז שאל רבנו הגרשה זויר בך הלא העיקר אדוני אלוהינו אדוני אחד שזה קבלת אחדות השם בעול מלכותו. אז מה ההדגשה שמע ישראל? הוא מבאר שעיקר העניין של אמונה זה לא במחקירה עצמית שמכוחת המאמין, אלא מכוח הציווי של התורה שהיא ציוותה שמע ישראל. זהו אין חקירות ואין כלום שום דבר שמע שמעת שמע ישראל זה קבל מהו אמא שלי המנוחה הייתה אומרת לי תמיד כשהולכים בדרך או שהם מתפנים בצידי הדרך תמיד להגיד טריק שמע ישראל מה זה טריק זה דרך. הדרך של שמע ישראל. למה? כמו שכתוב בגמרא, יש שדים בצידי דרכים וכולי. ואם אדם מתפנה ופוגע באחד כזה, הוא יכול להזיג אותו, אפילו להרוג אותו. אבל כשאומרים לו טריק שמע ישראל, הוא בורח מפני השם של הקדוש ברוך הוא. הוא יודע מה זה 17? אז זה כל העולם, כל היהודים יודעים את הפסוק הזה וכולי. וזה מלווה אותנו כל החיים לפחות ארבע פעמים ביום עד הרגעים האחרונים. אמונה זה בלי חקירות. שמע ישראל, קבל. הגאון רבי חיים ברי סיפר שפגש פעם את רבנו כשחזר מהגאון רבי אליעזר מן שך מלא התפעלות מאורחות חייו של הגאון הרב שך איך הוא חי באמונה בהירה הוא סיפר שהריכו לדבר בעני ענייני אמונה וחסד שהקדוש ברוך הוא עושה עמנו תמיד הוא הרגיש שהוא יכול להמשיך לדבר איתו לילה שלם על טובות השם יתברך וגודל אהבתו אלינו הבן שלו רבי שמואל אוירבך זכר צדיק ברכה סיפר שבילדותו הוא הלך עם אבא שלו לקטל המערבים ופגשו שמה את רבי מאיר דן איידליס שהוא היה מצדיקי ירושלים שקדן עצום שגם בימי השבעה לאחותו לא עזב את בית הכנסת ובאו לנחם אותו שם. והיה עובד אלוהים גדול וצם כל ימות השבוע והילכו עליו מפה לאוזן עובדות מופלאות. וכשהוא פגש את רבנו אז הוא דיבר איתו ואמר לו בידיש אני רואה עליכם שאתה אדם מאמין הרב שמואל שהיה ילד שאל את אבא שלו מה הוא מתכוון שאתה מאמין כל היהודים מאמינים. מי לא מאמין? אז הוא אמר לו, "כשתגדל תבין." ואמר הגרש, "גדלתי ועדיין אני לא מבין. למנצח בנגינות על השמינית מזמור לדוד אדוני אל באפך תוכיחני ואל בחמתך תייסרני חונני אדוני כי הומלל אני רפה אדוני כי נבהלו עצמיי בהמשך יגעתי בהנחתי אסחה וכל לילה מיתתי בדמעתי ערה צריך להבין על זה הוא מזמר הוא מתאר צרות אל תוכחני חמתך תיסרני ומללני רפאני וואי זה שיר למנצח למנצח בן גנו צריך לקחת תזמורת ולנצח ולהגיד מזמור על מה כאלה צרות וזה היו אומרים את המזמור בבית המקדש הלביאים מנגנים על הצרות הנוראות של דוד המלך שדמעות ממלאות את מיתתו אז הסביר רבנו כשנגזר על אדם צרות גדולות יש לו שני קשיים אחד זה הצרות עצמם שהוא סובל מהם ושתיים שהוא חושב שהוא דחוי מהקדוש ברוך הוא לכן הוא מעניש אותו בצרות והוא רחוק מהשם יתברך וזה קשה לו יותר למאמין מהצרות עצמם שהשם ריחק אותו ופוגע בו כביכול. אז במצב כזה שהוא בבית המקדש מותר להתבונן בחיים המלאי תלאות של אדונינו דוד משיח השם שאנחנו מצפים למלכותו. וצריך לדעת נאמנה. אם החיים של משיח השם היו מלאים בייסורים, אז גם הייסורים שלו לא מראים שהשם רחוק ממנו. הפוך הוא קרוב. את אשר יאהב יוכיח. זה מאהבה. ולכן המזמור הזה מנגנים אותו במזבח לרפא ולנחם ולעודד מי שסובל מצרות את העניים בשבורי הלב וכולי הצרות לא אומרות שאתה רחוק זה קריאה תתקרב אני לא רחוק אתה רחוק תתקרב. אז לכן משמיעים את המזמור הזה. מזמור ובנגינות למנצח. החיים של יעקב אבינו היו מלאים ייסורים. כל החיים הוא התמיד בתורה הקדושה. יושב אוהלים ואבא שלו מקרב דווקא את אחי עשו איש השדה איזה הרגשה יש לבן שאבא לא מספיק אוהב אותו רבקה אוהבת את יעקב ויצחק אוהב את עשו ובפרט כשיש לך אבא כזה יצחק והוא רוצה לתת את הברכות לעשו ויעקב צריך לבוא לקחת אותם במרמה עם פחד גדול שיתגלה והוא שכולו אמת זה ההפך ממידותיו לעשות דבר כזה אחר כך שידוך לאן הוא נשלח לבית לבן גדול הרמאים המכשף הגדול אבא שלו לא הלך להשיג לו זיווג שלח אותו כל הכסף נשדד ממנו בדרך ונשאר ערום ואחר כך 20 שנה לעבוד בביתו של הנוכה לרמאי ביום אכל חורב וקרח בלילה חמסין ביום צינה בלילה שומר על דרים של לבן אחר כך הצרות של דינה עם שכם ואחר כך יוסף 22 שנה והוא מתאר את זה עליי היו כולנה כשמתבוננים בחיי יעקב אבינו זה אמור לנחם ולרפא שבורי לב מה אתה סובל כבר מה יש לך אתה מה זה נחמה כשאתה רואה מה הגדולים האלה סבלו ואתה בחיין על כל דבר אתה בוכה ברוך משלם שכר טוב לירא בעיקר בעולם הבא פה עוברים קצת קשיים גם בלידה עד שיוצא התינוק זה הוא יוצא מקומת כזה וזה וזה אחר כך זה מסתדר ככה ו אבל אין מה לעשות. פעם בשעה של כאב צורב ארע אסון במשפחה הוא התבטא שדרגתו של אהרון הכהן שכתוב וידום אהרון לא הייתה רק המדרגה שהוא לא דיבר כלום אלא שהוא היה ברור באמונה בלב פנימה וחי במנוחת נפש מוחלטת בחינת וידום כמו שדומם לא מתפעל משום דבר קח פטיש תן סלה הוא לא מתפעל הוא לא זז הוא לא עושה אי הוא לא ככה בידום אהרון כאילו לא נגע בו כלום ויותר מזה כתוב שהוא שמח איך יודעים שהוא שמע? הקדוש ברוך הוא אמר לו את פרשת שטוי יין. יין ושחר על תשת. לא אמר למשה רבנו כמו שאמר לו כל מיני דברים. את זה אמר לו. ואין שורה נבואה רק על מי ששמח. מי שלא שמח לא זוכה לקבל. וזה מיד אחרי. בהקשר זה הוא פעם הביע פליאה איך ייתכן שיעקב אבינו לא שאל את יוסף ב-17 שנה שהיה איתו במצרים תגיד מה קרה איך נעלמת לי זה ממש דרגה של מלאך לדין לדן ברנש זה לא בן אדם זה אז הוא הסביר ייתכן שהוא ראה שיוסף עצמו לא אומר אז הוא לא שאל אותו טוב אז יש שאלה חדשה ואיך יוסף לא מספר לו כלום יוסף חי בחוש ובהכרה חזקה לא אתם מכרתם אותי כאם האלוהים. אז לא היה פה שום עבל ושום דבר, הכל בסדר. השם מגלגל איך שהוא רוצה והוא מכר אותי בשביל שבסוף אני אהיה מלך על כל העולם כולו. מה יש לספר? מה יש לספר? אה, אני נותנת לזה דוגמה. אחד היה צריך להגיע נגיד לירושלים, כן? ובדרך הוא היה צריך לעלות על אוטובוס, אז כמה אוטובוסים חלפו ולא עצרו. והוא היה בשמש ובסוף הוא עלה והצטברו הרבה אנשים והיה דוחק. והיה קטות בתוך האוטובוס ולא נתנו לו לשבת והוא עמד כל הדרך והיה גם פקקים והיה הכל וזה ופה ושם ובסוף הירושלים נו שול מלאכם ברוך השם אני מצטער שאחרתי אבל ברוך השם הגענו לשלום הכל בסדר הוא צריך עכשיו לספר את כל מה שהיה שהוא עמד בשמש וכמה אוטובוס גוסים עברו זה לא העניין העניין היה להגיע לירושלים להיפגש עם מי שצריך זה מה זה מעניין אותו שמה הוא עבר בדרך מה צריך לספר את זה בכל אין צורך לספר הוא היה מפליג את דרגתו המופלאה של הרב מציבין באמונה וביטחון כפי שהוא ראה בעיניו כשהגיע לשערי חסד. שבועות ספורים אחרי שהוא הגיע ממדינת בוחרה לארץ ישראל, הרבי מציבין, אחרי התלאות שהוא עבר בשואה שנפטרו בני משפחתו, הוא נצר את אבל וכאבו בליבו. כמו שאמר חובת הלבבות, הפרוש אבל בליבו וצהלתו בפניו. לא רואים מה שיש לו בלב, לא מרגישים, הוא רק צוהל מבחוץ כאילו הכל 100% אין שום חיסרון, אין אחרי שאין משפחה. והוא סיפר שפעם בשיחה עמו הזכיר הרב ברמז שהבנים שלו נספו בשואה וסיפר ששניהם היו גדולי תורה מופלגים ביותר וברור היה לו תמיד שהם עתידים להאיר את העולם בתורתם בתוך הדברים הוא אמר הקדוש ברוך הוא הוא אב רחמה מן ורחמיו רחמים אמיתיים הם מה הרב אובך לא יכול היה לשת את זה יצא מן החדר והתפרץ בבכי לא רק משום עצם הריגתם נהרגו מיליונים אלא על מראה גדלותו ותמימותו של הרצ'יבין עם קונו שקיבל את ייסורים באהבה ולא הרהר אחר מידותיו בניחומי הבלים כשנפטרו אנשים באורח טראגי היה מספר את הסיפור על תלמידו של הרמבן שהיה חביב עליו מאוד לימים הוא נחלה ולפני מותו ביקש ממנו הרמבן שיגיע לעולם העליון יחזור ויתגלה אליו בחלום ויתרץ לו קושיות ותמיהות שהוא שלח אותו איתם שיברר שמה ויחזיר לו תשובה לאחר הפטירה נגלה אליו התלמיד בחלום ואמר לו שאין לו תשובות על הקושיות והוא יכול רק לומר לרמבן כשבאים לשם רואים שהכל ברור ואין שום שאלה אין שום קושיות קושיות זה רק פה יש מסבירים שהקושיות נובעות מהאדם עצמו מהגשמיות מה יש מחיצות שמפריעות היה בחור שהתעוררו אצלו ההרהורים באמונה והלך להתייעץ עם תלמיד חכם והוא יעץ לו תבוא כמה ימים לישיבת מעלות התורה ותראה איך הרב אוירבך מתפלל הלך כעבור תקופה שאל אותו נו מה קורה? אמר לו לא רק שהטרדות הפסיקו אלא שהתחזקתי באמונה פשוטה כשראיתי את עבודת התפילה של רבנו. כל מצב הדור על כתפיו והוא עושה כזה עסק מתפילה כשעה וחצי עומד בתפילת שחרית מגיע מוקדם ומתפלל בפשטות וטבעיות כמו עבד שעומד לפני אדונו בהכנעה כזו מבקש מתחנן מאזין לחזרה תשליח ציבור בלי לעיין בשום ספר ואין לו בעולמו בשעה זו כלום זה כבר פתר לו את כל הבעיות רק הראייה איך הוא מתפלל בחור בעל תשובה שהיה קרוב אליו בדרך מהתפילה הביתה מספר לו כמה בעיות יש לו וקשיים מבית ומחוץ. בעל תשובה הוא לא מתאקלם בישיבה. יש לו מלחמות וחיכוכים עם ההורים והמשפחה בגלל שהוא חזר בתשובה. והוא מפרט את כל הקשיים שעוברים עליו והרב מקשיב ונוסע עמו בעול הגיעו לבית והתחילו לעלות את המדרגות בערם מסתובב אל הבחור ומתע ענח. אוי, כמה קשה. אוי, כמה קשה. 30 מדרגות. אוי, כמה קשה. כמה קשה לטפס במדרגות. הבחור משתומם איך הוא מביע בפניו את הקשיים שלו לעלות במדרגות. זה לא רגיל. כשהגיעו למדרגה האחרונה, חייך הרב לפתע, אמר, היה קשה לעלות, אבל עליתי מדרגה ועוד מדרגה ועוד מדרגה והצלחתי להגיע. ככה גם אתה קשה. אוי, כמה קשה. אוי כמה קשה. בסוף אתה תגיע לאן שצריך להגיד. תמשיך אבל תפס עם אוי אפילו בסוף אתה תחייך. חתן של הרב היה גאון רבי יהודה טרגר. הואעייתו עקרו מירושלים בגיל צעירנד ורפן בבלגיה. שם הוא נתמנה להיות ראש ישיבת עץ חיים המקומית. ותמיד ניהל קשר מכתבים עם הרב. ופעם הוא אמר שמלבד הדברים הרבים והחשובים שהוא למד מתוכן המכתבים, הוא שם לב לסגנון של הרב, לדוגמה, אף פעם לא פתח במכתב דברים לא טובים חס ושלום. תמיד נוסע חיובי ובסגנון ששובה לב. למשל המכתב הראשון ששלח בחודש אייר תשכב מציין בראשית דבריו את קשי הקליטה שאמורים להיות לו במקום החדש בסגנון מיוחד ועדין. וככה הוא כותב, "ועתה מחובתי להעיר שבהיות בדרך הטבע אי אפשר שיסתדר הכל בימים הראשונים בדיוק כמו שרוצים. לכן אין לי בקשה ממך אלא לשמור על השקט החיצוני. ולקבל הכל בשלווה פנימית ובעזרת השם יהיה טוב. זה היה פתיחה למכתב שהוא יודע שהוא עכשיו התמקם שמה יהיו כל מיני דברים אבל לקבל את הכל בשלווה שום דבר לא מסתדר בהתחלה כמו שרוצים. אז אין טעם לא להילחץ. הוא בעצמו היה דוגמה. פעם הוא כתב מכתב המלצה והמכתב הזה לו עוגמת נפש מסיבות שונות ועשה השתדלות שיפסיקו להשתמש בהמלצה הזו והסכים לשלם סכום כסף נכבד שיעזירו לו את המכתר מי שראה שלא הסכימו להחזיר לו את המכתב והבין שהוא עשה ככל יכולתו אז זה בגדר בעדי כו שדרחמנא למלאך כנראה שהקדוש ברוך הוא ככה רוצה ואל תיכנס לחשבונות של הקדוש ברוך ולא תעסק בזה עודף סרב לדבר על כך זהו עשה השתדלות ונגמר אחד נכנס להתייעץ איתו בקשר להצעת שידוך שעמדה על הפרק והוא הבחין שהוא דוחף מידה שיסכימו לשידוך והוא לא עושה את זה בדרך השתדלות. העיר לו שיש להיזהר מהנהגה כזאת, לא לדחוק את הקץ כמו שאומרים. למה? לפעמים זה מגיע למצב שרצון יראיו יעשה ואת שבעתם ישמע ביושיעה. כשאדם לוחץ יותר מדי אז בדרך שאדם רוצה ללך בא מוכין אותו אפילו אם זה לא טוב לו אבל בגלל שהוא מאוד מאוד רוצה אז פעמים רצון רעיו יעשה אבל צריך לזכור שבסוף ואת שבעתם משמע ויושעם בסוף הוא יבכה ויתחיל לשבוע על הקדוש ברוך הוא וטוב הוא גם יושיעם אבל לא היית צריך לדחוק השם יודע מה מתאים לך מה לא אל תלחץ הכל בת פלוני לפלוני זה יגיע הכל יהיה בסדר לא לדחוף יותר מדי כשפרצה מלחמת יום הכיפורים היה מאושפז בבית חולים. וכיוון שחשישו שיהיו הרוגים רבים, פינו את רוב החולים הביתה והוא ביניהם. אחד מהתלמידים בא לבקר אותו, רואה אותו מסתובב בריא ושלם. והוא גם אומר לו שהוא בריא. אומר, מה ההבנה בזה? אלו רבנו היה צריך להיות מושפז עכשיו בבית החולים. אז הוא אמר לו, יש לנו כלל. הנותן שלג כצמר, כפור כאפר יפזה. כפי הצמר שיש, השם נותן שלג. זאת אומרת הקדוש ברוך הוא לא יביא שלג אם אין לאנשים בגדים להתכסות בהם והם ימותו אז לפי הצמר שיש להם כמה שיש להם ככה הוא מביא שלג ואם אין צמר די אז אין שלג הוא אומר אם לא היה קיים בית חולים לא היה כמעט מחלות באמת הרבה ששחררו אותם בזמן הקורונה וכל מזה התרפו לבד בבית בלי שום דבר בלי שום טיפול בלי שום דבר ביום שהרע פיגוע הנורא בבית הכנסת בהרנוף נהרגו ונפצעו הוא כמה וכמה יהודים בעיצומה של תפילת שחרית מסר הגאון רבי אריה לי פינקר ראש ישיבת מיר בחוזת ברכפלד שמודעין עלית מסר ועד נוקב בישיבתו איך מתייחסים לדבר נורא כזה בתוך הדברים הוא סיפר כאשר התרחשה שב פעם תאונה נוראה וכפחות חייהם שבעה יהודים שאל מישהו את רבנו הרב אובך איך להתייחס למקרה הנורא בענה יהודי צריך להבין שמכל דבר אמור לצאת כבוד שמיים וכששומעים עם דבר נורא כזה המחשבה צריכה להיות התגדל והתקדש שמרבה כי ודי יודע שכל מה שנעשה בעולם לרומם כבוד שמאי זאת אומרת הרי התקדש שם שמיים כשמתו שני הבנים של אהרון התקדש בי או בך אמר משה לאהרון בסוף אני רואה שהם גדולים מאיתנו שהתקדש שמו תברך בהם אז אפילו מה שנקרא אצלנו אסון יש בזה קידוש השם וכאן פרץ רבי אריה לי פינקל בבכי ואמר מאז ששמעתי את הסיפור על רבנו הוא מלווה אותי לכל ימי חיי שכל מה ששומעים כל הקורות והמאורעות ואפילו רחמנא לצלן הטרגדיה הקשה ביותר זה המבט שצריך להיות זאת אומרת שמזה יוצא כבוד שמיים. אני הייתי בנחם אצל חמשת הנרצחים שנרצחו ואתה שומע דברים גדולים גדולים גדולים על האנשים האלה. לא היו אנשים פשוטים בכלל. כל אחד זה מסכת חיים משהו משהו. אז יוצא מזה קידוש השם. נכון, המעשה הוא לעורר את עם ישראל וכולי, אבל הם ודאי הרוגי פס זכותם גדולה מאוד מעבר למה שהם היו. ונודע. אם לא, לא היה נודע. אבל ככה נודע והתפרסם מם היו ומה פעלו בחייהם. סיפר רבי דוד גינסבורג בעת שלמד בישיבת כל תורה הגיע פעם הרב עוירבך לישיבה ביום סוער וגשום זה היה בשנת בצורת בכמה חודשים חיקו לגשמים רבנו הגיע לישיבה עמונית בקבוצת תלמידים המתינו שיצא ראה אותם והאיר להם פנים עם חיוך לבבי. אמר להם פעם חשבתם כמה צריך להודות לקדוש ברוך הוא שהוא מוריד לנו גשם? כמה מעלות תמונות בגשם? אם היינו מתבוננים היינו פורצים עכשיו בריקוד. ואז הוא החבה בידו לבחור לאחוז בקצה ידיו של רעהו והוא בידו שלב בתור ורצה לפצוע בריקוד. אומר רבי דוד, רבנו פתח לנו את העיניים איך להביט על מעשה השם ולקרב לחושים שגם מה שנראה לנו מובן מאליו תמון בזה חסד השם שאין למעלה ממנו ואחר כך הוסיף בשנה רגילה אנחנו לא יודעים מספיק פיק להעריך ולהודות על כך. לכן הקדוש ברוך הוא עושה שנה שכונה כדי שנדע מספיק להודות על הגשמים ושלא נראה שום דבר כמובן מאליו. בתוך כל מסכת החסדים שתמך באלמנות ביתומים הוא גם לב רבים שהם שבורי לב חיזק ועודד כמה וכמה פעמים כשצריכים היו להודיע לבני משפחות הודעות לא קלות הוא היה עושה את זה שאלו אותו פעם איך הוא מצליח בזה והוא ענה שברור מסברה פשוטה כאשר הקדוש ברוך הוא שולח לו עלינו צרה הוא שולח איתה כוחות להתמודד איתה וממילא כשראש לאחרים קשה לעשות עשות זאת הבין שעליו מוטל לתפקיד והוא עושה זאת עם כל הכאב והרגש אבל עם אמונה חזקה ויציבה כשנפטרה הרבנית אשתו אשת חבר הייתה חמותו עדיין בין החיים והייתה זקנה מופלגת, חולה וחלשה. ובני המשפחה חששו להודיע לה את הבשורה. היא עלולה למות מהבשורה. זה הבת היחידה שלה. וה התגוררה את הכל ימי מחיה. ונפשה קשורה בנפשה. רבנו פסק לא לעלים ממנה בנימק שאצל שרה אמנו מצינו שהשטן בא וסיפר לה על העקדה וכמעט שלא מת בנה נשמתה והתעים זאת תבינו כאשר הקדוש ברוך הוא שולח צרה כזאת הוא שולח גם כוח לעמוד בזה. אלא שאצל שרה עמנו מאחר שזה היה רק כמעט שלא מת, לכן נשמתה. אבל שרה שלנו זה היה השם של חמותו שלצערנו באמת מתה בתה השם נותן כוח שלא תפרח נשמתה אף אחד לא היה מוכן בבית לקבל את התפקיד להודיע לה את הבשורה הקשה אז הוא החליט בעצמו לעשות זאת ניגש לחמותו, אמר לה, "את יודעת שהריבונו של עולם הוא טוב? רק לא תמיד אנחנו מבינים את הטוב בכל מה שקורה איתנו. הוא לקח את בתך לעולם שכולו טוב. והמשיך הלא את מתנהגת בצדקות כל ימייך תתגברי גם עתה וברכי עמי את ברכת ברוך דיין האמת אך ללא בכי והיא ברכה בכל ברור וצלול במשך כל החודש היא בכתה וכוננה בחרוז וזים ביידיש על הפורענות. היה שומע את בכיה ומצטער איתה. לאחר חודש מהפטירה ביום ה-30 פנה לחמותו ואמר לה, "הלכה קובעת שאסור להתעצב על מת יותר מדי. חמותו ענתה כי אין זה אפשרי עבורה. אמר לה רבנו זוהי ההלכה כששמעה את זה הלכה זה הלכה ועלי לקיימה וככה זה נפסק פעם אמר בתוך שיעור שנופלת דלקה בשבת וכל ביתו וכספו נשרף לנגד עיניו אסור לעשות מאומה. וכשיש לו כבי כבר מותר לעשות פעולות של חילול שבת רבנן היתכן. ובאר שבקביה זה כואב בפועל. ולכן מותר. ואילו אדם שהוא בדרגת אמונה אמור להשליט את האמונה על הכאב. אז הוא רואה שכל רכושו הולך ועשן, לא עושה שום דבר. אבל היום בבתים שהם משותפים, בדלקה יכולה לגרום אסון לשכנים גם ויש זקנים ויש כאלה ויש תינוקות ועד שירגישו ולא ירגישו יכולים חלילה להילחד בתוך האש, אז מותר לכבות. יש גם דרכים איך אפשר למעט בחילול שבת אם זה ניתן לא מכבים בבתים זה אם זה בית פרטי ואין מסביב אף אחד ואתה מרגיש ויכול לצאת יוצא ורואה מה שקורה זה הדין זה ההלכה והוא סיפר שאשתו שלח אחד הרבנים ניהלה חנות לפרנסתם ונשרפה החנות קליל. שמעה זאת התעלפה, התעוררה, נזכרה מה שקרה, התעלפה שור וגם פעם שלישית אחרי שהתאושה קצת, שאלה איפה בעלי? אמרו לה בחדר הסמוך. נכנסה, ראתה יושב לומד, שאלה אותו, האם התורה היא בשבילך כמו יין שרב שאיתו שוכחים את כל הצרות? הלו איבדנו את כל הפרנסה, לא אכפת לך. ענה לה הרב שהיה רב בעיר גדולה. את רואה כאן על השולחן שאלות רבות ששלחו אליי. למה שולחים דווקא אליי? חסר תלמידי חכמים במדינה, אלא שאני קולט מהר מה השאלה ומה התשובה. אז אצלי זה הולך יותר מהר. קלטתי מהר מה קרה, הצטערתי ועברתי הלאה. בהמשך יהיה מחר. הריני מכוון לקיים מצוות חכמים דאורייתא בשמחה דאורייתא גומל נפשו שחסד דאורייתא כבד את אביך תמך דאורייתא לעשות נחת רוח על הקדוש ברוך הוא ולעשות נחת רוח על התנא הקדוש שיהיו ספתותיו דובבות الله