מעשה אבות סימן לבנים

כתב הרמב״ן בהקדמה לספר שמות: "השלים ספר "בראשית" שהוא ספר היצירה בחידוש העולם ויצירת כל נוצר". זאת אומרת, כל ספר בראשית הוא ספר היצירה איך נוצר העולם, והברואים, והנבראים, והכל, כל מה שנוצר בעולם, הכל מסופר בספר בראשית. ושמה גם מסופר על כל המקרים שהיו לאבות הקדושים, ושהם, הם האבות הקדושים, הם יצירה לזרעם. כמו שהשם יצר פירות, ויש להם זרע בפנים, וכשהפרי נרקב, אז הזרע משריש מחדש, ומוצאים בדיוק אותו פרי, וכן הלאה. אז הקדוש ברוך הוא ברא את האבות, ובתוכם, את זרעם. ואחרי שהם הלכו, אנחנו ממשיכים. מה יש בנו? בדיוק מה שהיה בהם, התכונות שלהם, העניינים שלהם, המקרים שלהם, הכל יש בנו. 

"המקרים של האבות כעין יצירה לזרעם, מפני שכל המקרים שלהם רומזים ומודיעים את כל העתיד לבוא לנו". והגדיר הרמב״ן את מעשי האבות, שהם כעניין יצירה וכל חיינו עתה עִם מקרה האבות, ומכוח זה אנו חיים. זאת אומרת, אנחנו לא מנותקים מהאבות מאז ועד עתה, המקרים שלנו מקריהם, "כמו שעשה לנו ולאבותינו". כל דבר אנחנו מזכירים, ולאבותינו, לאבותינו. אנחנו ביחד. מה פירוש? כי זו אותה יצירה, זה ממשיך. אותו כוח ממשיך לפעול בעולם. 

ומכוח זה אנו חיים. מפה אנחנו לומדים כמה נורא! כבר למדנו את זה בכמה כיוונים... כמה נורא שאדם מתבונן, מה מונח במעשים שלו. חכמים אמרו בבבא מציעא פ"ז, שאברהם אבינו עליו השלום אמר "וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם" (בראשית יח, ה) ובזכות זה ובתמורה לזה נתן הקדוש ברוך הוא מַן לישראל ארבעים (40) שנה. פעולה אחת (1) "וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם" שלושה (3) ערביים שנדמו לו כעובדי עבודה זרה, והם קיבלו ממנו פַת לֶחֶם, וזה זן ופרנס את כל עם ישראל ארבעים שנה, מיליונים אכלו כל יום!! מה טמון בפעולה אחת של אדם!! 

המעשים הרוחניים של האדם גבוהים כל כך ונעלים, לאין תכלית שאין לנו הבנה בהם. כל מעשה שכל יהודי עושה, אין שיעור למה זה עושה בכל העולמות. 

והדברים מפורשים ברמב״ן ובראשית י"ב ו'. וכך לשונו: "אומר לך כלל, תבין אותו. בכל הפרשיות הבאות, בעניין האבות, והוא עניין גדול, הזכירוהו ריבותינו בדרך קצרה ואמרו: "כל מה שארע לאבות, סימן לבנים!". זה כלל עניין גדול, וחכמים אמרו את זה בקצרה "מעשה אבות, סימן לבנים". ולכן, מאריכים הכתובים בסיפור המסעות, חפירת הבארות, ושאר המקרים, וכולם באים ללמד על העתיד. לא סיפורי עבר... אלא באים ללמד על העתיד. כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלושת האבות, האבות היו שלושתם (3) נביאים. כשבא עליהם איזה מקרה, יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבוא לזרעו!". תלמד מה היה להם, ועכשיו תתבונן. מה יבוא לזרעו בגין אותו מקרה, כי "מעשה אבות, סימן לבנים". 

נמצא שיש כוח לאדם להיות ה: "מכה בפטיש" לגזירת הקדוש ברוך הוא. והוא מה שכתב הרמב״ן "שמעשה האבות הוא כעין יצירה!". היצירה הזאת לא מתבטלת, כמו שהעולם נוצר והוא קיים. 

ואת העניין הזה פירשו במדרש: "אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: "צא וכבוש את הדרך לבניך!" אתה מוצא שכל מה שכתוב באברהם, כתוב בבניו; באברהם כתוב "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ" (בראשית יב, י) בישראל כתוב "כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (בראשית מה, ו) דוגמאות, כן? 

"ודע כי אברהם חטא..." אומר הרמב״ן "ודע כי אברהם חַטא חֵטא גדול בשגגה, שהביא אשתו הצדקת במכשול עוון. מעל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים, ביד פרעה, ב: "מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע" (קהלת ג, טז). 

מעשה אחד (1) בשגגה, שהוא חטא גדול "אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ" (בראשית יב, יג) ופרעה לוקח אותה, ומסכן אותה כביכול, אברהם אבינו, כי הוא חושש לחייו שלא ירצחו אותו. חטא גדול בשגגה, וזה גרם גלות בארץ מצרים, ביד פרעה, ב: "מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע". 

רואים שכל מעשיהם מתואם למעשה אבות. מה פתאום עם ישראל ירדו לשם?! - תסתכל באבות. זאת אומרת, הוא כביכול מסר אברהם אבינו את שרה ביד פרעה, בהיותו אומר "אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא" (בראשית כ, יב) ולא אומר אשתי, כי אם יגיד "אשתי" ירצחו אותו. אבל זה גרם. 

רואים שכל מעשה מתואם למעשה אבות הם הגורמים לכל אשר יקרה, וכוח זה לא רק באבות! לא רק באבות, אלא בכל המעשים של אדם טמון בהם כוח לאין שיעור!! וכשעושה פעולות שהן רצון השם - כוחם לאין ערוך. כוחם לאין ערוך! הבריאה כולה תלויה במעשה האדם. את הכוח הזה נתן השם יתברך לכל עם ישראל שהם הכל, הם! העולם עומד עליהם. ומפני שהוא "חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמָּעַל" (איוב לא, ב) לכן טמון במעשים נצחיות לאין שיעור.