המחיר היקר של המצפון: כשהפרנסה פוגשת את ההלכה
- לא מוגה! -
מחלוקת בראשונים ומרן דעתו לאסור, הוא רואה אפילו איסור דה רבנן קל וחומר אם הדברים האלה הם איסורי דאורייתא אותו דבר גם לאותו הטבח מגיע הטבח הזה לעבודה, מטלפן לו, תכף, תכף נגיע לפיקוח נפש. לפעמים המנהל מטלפן לו לטבח, אומר לו, כן אדוני המנהל? אומר לו, הגיעו לכאן קבוצה של הולנדים, הם אוהבים לאכול בשר בקר מטוגן בחמאה, גבינה, חלב, הם אוהבים לזה, זה המעדן שלהם. הוא אומר לו, תשמע, כתוב בתורה, לא תבשל גדי וחלב עמו. אמר לו, לא אמרתי לך לאכול, זה בשבילם. התורה אסרה לא רק לאכול, גם בשבילי וגם בשביל אחרים לבשל, גם זה אסור, כאיסור דאורייתא. יאיים עליו אותו הנבל, יגיד לו, אם לא אני מפטר אותך, אין לו ברירה. מוטב שיהיה מפוטר, יישאר בלי פרנסה פה, ולא יישאר בלי גן עדן בעולם הבא, זה הדין גם שם. וכן ואידך זיל גמור. וכן כל כך יוצא בזה. יש לצערנו הרבה דברים דומים לזה, ועל זה אנחנו מתפללים בכל בוקר. אל תיבאנו לידי ניסיון ולא לידי ביזיון. קשה מאוד לעמוד בניסיונות הללו. הרבה מהאנשים שהולכים לסמינרים מתקרבים לאבינו שבשמיים ויאמינו בהשם ובמשה עבדו. האדם הזה החליט, זהו זה, אני בעל תשובה גמור. אז הוא מודיע לבוסט, המנהל שלו בחברת החשמל, אני בשבת לא מגיע, אני חזרתי בתשובה. אומר לו המנהל, לא רק בשבת אל תבוא, גם ביום ראשון אל תבוא. פיטורין. לא פעם המסכנים האלה לא מצליחים לעבוד בניסיון. אשתו, לא תמיד היא מסכימה איתו, הוא נמצא בלחץ, ולפעמים עוד פעם הם נופלים לאבדון בגלל הבעיה הזו. לפעמים יש בתי חרושת למלט, בתי הזיקוק, שליש מהתעשייה במדינה עובדת גם ביום שבת. זו המציאות. ואותם המסכנים הפועלים האלה שרוצים לחזור בתשובה, כופים עליהם להמשיך ולעבוד בשבת, אחרת יהיה פיטורין. אם הוא יבוא וישאל אותנו, ברור שאין כאן ספק, בהלכה אתה אומר לו, אפילו אם יהיה פיטורין, יהיה מה שלא יהיה, אתה לא עובד בשבת. זה מה שאנחנו צריכים לומר לו. לא תמיד המסכנים האלה יכולים לעמוד בניסיון. אוי לנו שמדינת ישראל כופה על אותם האנשים לחלל את השבת שלא לצורך, מונעת מאותם האנשים שלא יחזרו בתשובה. אבל זו המציאות, לא היום, עשרות שנים מאז שקמה המדינה, קיימת הכפייה האנטי-דתית הזו בפועל. אבל מבחינת ההלכה, ברור, אין כאן מה לשאול. אין מחלוקת בפוסקים. פה אחד כולם יגידו לך, אפילו שהוא יפסיד את הפרנסה, יפטרו אותו אחרי דקה, הוא חייב לשמור על החיים, חיי הנצח, על החיים הרוחניים שלו, כדי שלא יחלל אפילו שבת אחת. זו ההלכה. וכן, גם באיסורים אחרים, הן בעבירות שבין אדם לחברו, בין בעבירות שבין אדם למקום. וכל הדברים האלה, אין את ההיתרים האלה. רואה הדין גם, עובדת בסופרמרקט. עובדת, עובד לשם, בעל הסופר, בעל החנות, גנב. במקום שהמאכל הזה או המשקה הזה שווה עשרה שקלים, הוא כותב על זה חמישה עשר שקלים. גנב מאנשים. וכאן, אני העובד. אני יודע את המחיר, אני יודע את האמת אני לא יכול לסייע בעד אותם עוברי עבירה לבוא ולמכור דברים כאלה אלא תצטרך לבוא ולומר לאנשים, תשמע, לא כדאי לקנות זה במקום אחר עשרה שקלים, פה זה ביוקר חמישה עשר אם הוא יגיד לאנשים את זה, אחרי כמה דקות ישמעו, סוף דבר הכל נשמע, ייתנו לו פיטורים וכן על זה הדרך, אנחנו מתחננים לבורא עולם אל תבאנו לידי ניסיון ולא לידי ביזיון, אשרי אדם שלא מגיע לניסיונות האלה יכול לעבוד את פרעו בלי כל הדברים, בלי כל התקלות הללו, צריך הרבה הרבה סייעתא דשמיא שלא נגיע לדבר הזה.