כשההלכה פוגשת את הלב: האם הפסד עצום שווה פיקוח נפש?
- לא מוגה! -
תראו בספר מנחת שלמה, חלק א', שם הוא מביא סיפור על אחד מגדולי הדור לפני מאה שנה, הייתה שרפה בבית שלו בשבת והכל נשרף. היה אסור לו להציל. כל מה שהוא כתב, חידושי תורה, כל מה שהוא עבד כל החיים, הכל הלך. הוא לא הספיק להדפיס את זה. הוא עמד בניסיון באותו רגע, אבל מרוב שהוא כאב את הכאב הזה, אחרי כמה ימים קיבל התקף לב והלך לעולמו. לכן הרב דן שמע, אולי נאמר, זה בגדר סכנת חיים, פיקוח נפש. ולכן, אולי יהיה כדאי להתיר במקרה מעין זה לאותו החכם. זה המשל והנמשל, מה שהרב כותב שם במנחת שלמה. יש אנשים, איך הגמרא קוראה להם? ממונם חביב עליהם יותר. ואם תגיד לו שהמיליון דולר אלה נשרפו, באותו רגע יקבל התקף לב וימות. אלא אם כן תביא קודם את הרופא. תזמין קודם את הרופא, שייתן לו קודם את הזריקה, כדי שאעמוד בדבר הזה. גם שם צריך לשקול. אני מסכים למה שאמרת, שיש אנשים שהם חלשים באמונה ובביטחון, יש אנשים שלא יעמדו בזה ויכולים לקרוס ולמות. יכול להיות ששם תהיה השאלה, מה שאמרתי קודם, אולי יש כאן פיקוח נפש. אבל אם האדם הזה הוא אדם חזק מבחינת האמונה, הביטחון, אם הקב'-ברוך-הוא לא רוצה שיהיה לי מיליון דולר, יש לו הרבה דרכים לקחת ממני את המיליון דולר. אם לא בצורה הזו, בצורה אחרת. ולכן הוא עומד בניסיון. מה מרן פוסק לו? אל תטלטל את המוקצה. אם יש שם גוי, בוודאי שמותר לומר לגוי שיוציא את זה. למה? שבוד ישבוד במקום הפסד מרובה. למדנו בדברי הרמב״ם ומרן בסימן שז סעיף שמותר, אבל אם יש שם גוי, אני לא בטוח. שהוא יוציא את זה בשבילך. הוא ייקח את זה בשבילו ויגיד לך, זה נשרף, זה לא היה, וכן הלאה. עסק בישי, תעסק עם הגויים. ולכן, בדברים האלה אנחנו מתפללים, כל אחד יכוון טוב כל יום, שידע מה הוא אומר. אל תביאנו לידי ניסיון ולא לידי ביזיון, כדי שבעזרת השם לא נגיע מעיקרה לשאלות הללו.