הפטרת יום טוב דסוכות חלק ב'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לעילוי נשמת יורי חנינא בן סופיה ודוד,

זיכרונו לברכה,

והאחים זויה זיווה ואנדרי אברהם בני אלה,

השם יקום דמם,

מהרה,

ותהא נפשם צרורה בצרון החיים,

מהרה, אמן.

‫הפטרת יום טוב דסוכות חלק ב',

והיה כל הנותר מכל הגויים הבאים על ירושלים,

ועלו מדי שנה ושנה,

להשתחוות למלך אדוני צבאות

בלחוג את חג הסוכות.

‫והיה אשר לא יעלה מאת משפחות הארץ ‫אל ירושלים להשתחוות

למלך אדוני צבאות,

‫ולא עליהם יהיה הגשם.

‫הנביא זכריה מזמין את משפחות האדמה לעתיד לבוא,

לבוא להשתחוות,

‫למלך אדוני צבאות.

‫והפירוש הוא

לבוא להשתחוות למלך שימנה אותו אדוני צבאות.

‫לא למלך אדוני צבאות,

‫אלא למלך של אדוני צבאות, ‫זה מלך המשיח.

‫דעי לוטמא הכה, קשה, ‫אם לא תאמר כך, זה קשה.

‫מה הנחת לאבות העולם מול זרעם אחריהם ‫שנזרע בקדושה?

‫אף כי לחסידים ולנביאים שביניהם ‫ולענבים ייתן חן.

‫זאת אומרת, ודאי,

‫שכל מה שטרחו ועשו בעולם הזה,

‫צריך שיהיה על זה שכר. ‫אז צריך להיות מלך שיעמוד מזרעם,

‫מלך המשיח.

‫וכי תמה הנה בכל יום, ‫והנך לעתים רחוקות?

‫אפילו אכל לאו כל אפיה שבין.

‫דאי כאן נמה נכתיב למלך אדוני צבאות, ‫בשבא תחת הלמוד,

‫כיוון שהוא סמוך,

‫ולא אמר למלך בפתא.

‫בחג הסוכות,

‫נמה זימנהו, זה הזמן,

‫בחג הסוכות שכולם יבואו לירושלים.

ומי זה הנותר?

נהיה מלחמת גוג ומגוג, ימותו שני שליש מהעולם,

והנותרים שיישארו בחיים ויינצלו מגוג ומגוג מן הגויים, מאומות העולם,

הם יבואו.

בזמן המתאים זה יהיה סוכות.

למה? כי בו אנחנו מקריבים שבעים פרים,

שזה עם האותיות והכולל,

שבעים פרים,

עם האותיות והכולל, בגימטריה בני שת.

כי אלה נתיישבו בחצי כדור למעלה מן האופק של מגדל הלבנון,

והשרים שנתמנו אחר כך עליהם באו מעיקר על השתחוות לאדם הראשון ולא כבד.

השרים של האומות האלה בהתחלה,

כשראו את האדם הראשון,

חשבו שהוא האלוקים ובאו להשתחוות לפניו והוא לא קיבל, לא הסכים שישתחוו לפניו, אלא למלך העליון.

ובזכות זה יבואו המה בראשי המשפחות להשתחוות לבן עמיאל, זה שמו של מלך המשיח,

לכבוד השם צבאות שהמליך אותו.

והבאים בראשונה,

כי סבורים הם לקבל פני שכינה במשכנותיה,

להשתחוות לאדום רגליה.

הבניהם כשיבואו, הם חושבים, באים לירושלים להשתחוות לשכינה הקדושה.

והכרוז במרום יוצא לפניהם, שילכו להשתחוות אל המלך עמושן מתחת ידי השכינה.

וזה יספיק להם,

מבלי שייכנסו אצל כבודה של השכינה בת מלך פנימה.

הם לא יזכו לזה,

רק להשתחוות למלך המשיח וזהו.

ואם משפחת מצרים לא תעלה לירושלים,

כי תאמר בלבבה,

בחג נידונים על המים.

בלי יאורי,

יש לנו את הנילוס, הוא מרווה ומשקיע תמיד, אני לא צריכה לעלות. זה, באים לשמה בשביל להתברך

בגשמים לכל השנה.

וגם, אם היא תעלה,

אבל לא באה להשתחוות.

למה?

כאילו היא מקפידה שנתחלף לממליך ברוך הוא מושל בגבורתו עולם, במלך תחתון.

מה זה?

אנחנו באים להשתחוות לבשר ודם?

אנחנו מצרים?

אה, סיסי אבו סיסי.

גם כן מילתה אמורה היא תענש, יהיה לה מגפה וכולי וכולי,

מה שכתוב בהמשך הפסוקים.

זה אומר הגאון הקדוש רבי מנחם עזריה מפאנו,

רב הדומה למלאך, מופת אלוקים, הרמה מפאנו.

הלאה, הפסוק אומר,

והיה אשר לא יעלה מאד משפחות הארץ אצל ירושלים להשתחוות למלך, אדוני צבאות,

ולא עליהם יהיה גשם.

ואם משפחת מצרים לא תעלה ולווה,

ולא עליהם, זה צריך לקרוא את זה בשתי אופציות,

ולא עליהם, גם להם לא יעלה הנילוס, או ולא עליהם,

תהיה מגפה.

ההמשך זה תהיה המגפה אשר יגוף השם את הגויים אשר לא יעלו לחוג את חג הסוכות. מפרש

רבנו סעדיה גאון.

בשביל שמצרים אינם צריכים לגשמים,

שהרי הנילוס משקי שדותיהם, ולכן אין עליהם צער של הגשמים,

זה כתוב, ולא עליהם.

ולכן,

תמורת עונש הגשם,

יבוא עליהם עונש של המגפה.

אז כתוב,

מי שלא יעלם ממשפחות הארץ של ירושלים, שתעבוד למלך השם צוחקות, ולא עליהם יהיה הגשם.

אז לא יהיה להם גושם, אם זה העונש.

ואם משפחת ישראל לא תעלה ולא באה, ולא עליהם, וגם עליהם לא יהיה גשם,

איזה גשם? הנילוס.

הוא לא יעלה על גדותיו, ולא ישקעה.

אז כאילו הוא מיובש,

ולא עושה את העבודה,

אבל עכשיו הם כן צריכים גשם.

לא יהיה להם לא גשם ולא נילוס. זה לפי רבינו סעדי.

אז מה כן יהיה עליהם?

תהיה המגפה, המשך הפסוק.

אשר יגוף השם את הגויים אשר לא יעלו לחוג את חג הסוכות.

עכשיו, כדי ליישב את הפשט של הפסוקים,

וגם ליישב

שרואים שרואים שאין העונשים שווים,

כי עונש מגפה הוא חמור וקשה יותר מעונש של גשם,

דהיינו של חוסר גשם.

ובזה גם התיישבו השינויים שיש בפסוקים.

בהתחלה כתוב בפסוק,

והיה נותר,

ועלו מדי שנה בשנה להשתחוות למלך אדוני צבאות ולחוג את חג הסוכות.

אז הוא מזכיר שני דברים,

להשתחוות ולחוג את חג הסוכות.

את חג הסוכות.

בפסוק אחרי זה אומר,

בהיה אשר לא יעלה

ואומר להשתחוות,

הזכיר רק את ההשתחוויה.

ולא הזכיר לחוק את חג הסוכות, זאת אומרת הוא רק לא עלה להשתחוות,

אבל חג הסוכות הוא כן חג.

ובפסוק שאחריו,

גבי מצרים בסוף כתוב,

תהיה מגפה אשר יגוף השם את הגויים אשר לא יעלו לחוג את חג הסוכות. עכשיו מזכיר כבר את חג הסוכות, לא רק את ההשתחוויה.

בעוד שכאן אומר בדרך כלל בסוף של הפסוק, אשר יגוף השם את הגויים,

אז הוא כולל את מצרים עם שאר הגויים.

וכשר, אשר הגויים לא דומים בעונשם לעונש של מצרים.

בעוד שבפסוק אחריו כלל הכל ואמר, זאת תהיה חטאת מצרים, חטאת כל הגויים אשר לא יעלו לחוג את חג הסוכות.

זאת אומרת,

גם מצרים וגם הגויים יש להם עונש אחד.

אבל גם כאן בפסוק האחרון נזכיר לחוג את הסוכות.

אז אומר הגאון הקדוש רבי יהודה בן מויאל,

נראה לעניות דעתי לפרש,

יש שני מיני עונשים לשני מיני עבירות.

יש עונש קל כנגד קל וחמור כנגד חמור.

והוא ששאר הגויים לפעמים,

מה שהם לא עולים,

דהיינו לא יעלו,

זה לא מחמת פשע ומרד,

אלא מחמת שבזמן חג הסוכות זה זמן החרישה והזריעה,

והם חוששים.

אם הם יעלו, יתבטלו מהחרישה והזריעה. כן, אזכירכם שמדובר בזמנים שלא היה נסיעות, לא מטוסים ולא תחבורה.

כן?

אז זה חודש, לפחות הלוך חזור, דברים כאלה.

בהם יבזבזו את הזמן והתבטלו מהחרישה והזריעה.

ובפרט אם ירד עליהם הגשם בעלייה,

הרי אין דרכים ואין מחסה בדרכים, זה היה כל עפר, כל הדרכים.

וגם ימנע אותם הגשם מלחזור לעירם כדי לחרוש ולזרוע את השדות.

אז הם לא עושים במרד או במעל.

ולכך הם לא רצו לעלות.

אבל עשו את חג הסוכות במקומם.

וכך יהיו נידונים בעונש של הגשם.

מידה כנגד מידה,

ולא יחרשו שדותיהם ולא יזרעו.

אה, אתה חושש בזה? אין בעיה,

לא יהיה לך גשם,

זה יהיה העונש.

אתה לא עושה במרד, לא בזה, אבל אתה לא אץ רץ

להיות בחג הסוכות בירושלים אחרי שנותרת מהגוג ומגוג שהיה בסוכות.

אז אתה לא אץ רץ להודות לשם שאתה וגם להשתחוות שם למלך המשיח, שסוף סוף הקדוש ברוך הוא מגלה שהעולם מגיע לתיקונו והכול.

אבל אם באמת מה שהם לא יעלו זה יהיה במרד ובפשע,

והסימן גם שהם לא עשו את חג הסוכות במקומם,

אז לא די להם עונש של ירידת הגשם, שלא ירד,

אלא יהיה להם גם מגפה חמורה ביותר. מגפה זה שיימקו עיניהם ולשונם תימק וכל...

משהו איום ונורא.

והנה משפחת מצרים, אם לא יעלו,

אין זה כי אם מרוע לב ומפשע ומרד.

למה?

הם לא חוששים מירידת גשמים, שהם לא צריכים לגשמים.

ולכן הם לא ייענשו בעונש הקל,

אלא בעונש החמור של המגפה.

עכשיו מתיישב למה למצרים לא יהיה להם עונש של עליית נילוס.

שלא יעלה נילוס כדי להשקות שדותיהם,

אלא כמו שכתבנו שלפי פשעם במרדם לא די להם בזה.

ולזה, לגבי שאר גויים בפסוק הראשון לא הזכיר שהם לא חגו את חג הסוכות,

כי הם עשו אחוז סוכות.

לכן העונש מספיק להם שלא ירד גשם.

אבל בפסוקים השני והשלישי,

שם העונש חמור, שם לא מוזכר שהם עשו חג הסוכות.

ולכן הזכיר שם גם את הגויים והשווה אותם בעונש כמו מצרים.

זה אומר הרב הגאון רבי יהודה בן מויאל,

שהוא היה חסיד גדול ממרוקו,

ונודע והתפרסם כאיש מופת, צדיק, תפילותיו עשו פירות וכולי.

פה עכשיו יש לנו מפרש נוסף.

הפעם זה הגאון רבי שם טוב גגין ורבנינו שם.

עדיין רב אב בית דין מורה צדק של קהילת ספרדים באנגליה

כיהן כראש ישיבת אוהל משה ויהודית.

טוב,

על הפסוקים האלה,

והיה כל הנותר מכל הגויים הבאים וכל מה שקראנו,

הוא אומר שאחד מידידיו הנאמנים, סר יוסף אברהם שמע,

נבון ומשכיל, שאל אותי על ההפטרה הזאת בזכריה,

פרק י״ד, פסוק י״ט,

הוא אומר, כל הפסוקים האלה קשים, קשים מעיקרן. איך ייתכן

שהקדוש ברוך הוא מעניש את האומות ואת מצרים,

אם הם לא עולים לחוג את חג הסוכות? איפה הם יתחייבו במצווה הזאת?

וכי הקדוש ברוך הוא הקיף את אומות העולם גם בשבע ענני כבוד,

כדי שהם יחוגו את חג הסוכות?

ולמה פירט את מצרים משאר האומות ואמר,

ואם משפחת מצרים,

וגם הפסוק מגומגם קצת,

כתוב,

ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה ולא עליהם,

תהיה המגפה אשר יגוף, אז לא תהיה עליהם המגפה?

כן תהיה, מה בסוף יהיה?

משמע שמצרים לא תלקה במגפה אשר יגוף השם את הגויים,

אז למה היא לא תהיה נגפת לפי מה שכתוב אם קוראים את זה ברצף?

ועוד, מה ישנה חג הסוכות בחגים אחרים? למה מחייבים אותם כאילו בחג הסוכות? למה לא פסח גם אם כבר ניתן להם עוד כמה חגים?

אז נראה לי, הוא אומר, בהתרת השאלות האלה,

הנבואה הזאת של זכריה, היא תהיה לה עתיד לבוא.

ככתוב בהתחלה שלמדנו, הנה יום בא לאדוני וחולק שללך בקרבך.

והנביא עליו השלום מתנבא ואומר, והיה הקול הנותר מכל הגויים הבאים על ירושלים, ועלו מדי שנה בשנה להשתחוות למלך אדוני צבאות ולחוג את חג הסוכות.

כאילו חייבים הם לבוא ונכנסו תחת הציווי.

הכוונה כי יבואו להביא קורבנות בחג הסוכות,

לפי שבחג הסוכות

תהיה המגפה הזאת.

לכן יבואו בו בכל שנה לזיכרון.

יען עשה עימהם הקדוש ברוך הוא חסד,

שהם נשארו מפליטי המגפה,

שיהיה בגוג ומגוג,

וראוי להם להודות להשם על הנס שנעשה עימהם.

זה על דרך הפשט. לכן היות שזה קורה בגוג ומגוג בסוכות,

והם ניצלו והם הנותרים,

אז הם צריכים להודות להשם בחג הזה,

שהחג הזה הציל אותם.

וזה בינתיים, הוא אומר.

לפי זה, תקשיבו טוב, שני שליש ימותו,

שליש יישארו.

זה אומר כשלוש מיליארד.

אתה יודע מה זה שלוש מיליארד?

יגיעו בסוכות ויספיקו להקריב קורבנות?

אה, זה יותר מהיר מ-AI.

אבל כדאי לקנות חנויות עכשיו שם בירושלים, קרוב לכותל המערבי,

כי הרבה יבואו וקונים, הולכים, קונים, חוזרים, רוצים מתנות מירושלים, אפשר למכור אוויר של ירושלים.

ומוהרח בספר איגרת הטיול המיוחס לאומר טעם אחר.

מפני שהסוכה רומזת גם על הכניסה תחת כנפי השכינה.

אז אלו הגרים הנלווים אל השם באחרית הימים,

ועל ההשגחה הכללית של השם יתברך על כל הבריות,

ושהוא חס על כל האומות,

ונותן להם מחסה,

לכן הצטווינו מאת השם להקריב שבעים פרים בחג,

לכפר על שבעים האומות, ושיגן עליהם מפורענות.

לפיכך גם הם ראויים לעלות לירושלים בחג הסוכות, לתת הודעה להשם על זה.

ואם הם לא עושים כך, הם ראויים לעונש.

אה, אתם לא מוקירים ולא מודים על זה שעם ישראל מקריב שבעים קורבנות בשבילכם,

להגן עליכם, אתם לא באים,

כאילו לא מעניין אתכם.

אז ראויים לעונש.

ורבותינו זיכרונם לברכה אמרו בסוכה נה,

אוי להם לגויים שעבדו ואינם.

אוי להם לגויים שעבדו,

ואינם יודעים מה איבדו, בזמן שבית המקדש קיים,

היה מזבח מכפר עליהם על ידי שבעים הפרעים.

ועכשיו מי מכפר להם?

וכן אמרו בעבודה זרה ג', כי לעתיד לבוא ישראל באין על שכרן שקיימו את התורה.

באומות העולם יאמרו לפני הקבוצה ברוך הוא תנא לנו מראש ונעשינה.

אומר להם מצווה קלה יש לי בסוכה שמע, לכו ועשו אותה.

מיד כל אחד נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו,

והקב' ברוך הוא מגדיר עליהם חמה כתקופת תמוז,

וכל אחד ואחד מבעל.

בסוכתו ויוצא שנאמר ננתקה את מוסרותימו ונשניח ממנו אבותימו.

הקדוש ברוך הוא מיד יושב ושוחק עליהם ואומר יושב בשמיים משחק.

הם לא יאהבו להיות תחת צילו של הקדוש ברוך הוא אם יש להם איזה צער במצווה.

והם לא יכולים לעמוד בניסיון של חום החמה.

זה לא המקום לפתח עכשיו שיחה על זה,

אבל למה דווקא סוכה נבחרה? יכול לתת להם מצווה קלה אחרת, למה צריך זאת?

כי בניסיון הזה אנחנו זכינו לסוכה בזכות אברהם שהשם הגדיר את החמה ויצאה חמה מנרתיקה

ואי אפשר היה לקבל אורחים, ואז הוא אמר ישענו תחת העץ,

בזכות זה זכינו לסוכה, בסוכות ישבו שבעת ימים.

אז הוא עמד בתנאים של חמה, 1,500 מעלות, כמו שהסברנו בדרשות.

אז אתם נותנים לכם אותו, אתם רוצים להשתייך לעם הזה?

תעמדו במה שהאבא שלהם עמד בו,

וקיבל אורחים עוד, והוא היה בן מאה, ואחרי ברית, ואחרי זה, וביום השלישי זה כואב, והוא רץ, וטיפל, ועשה.

בואו נראה אתכם. אתם רוצים משהו, מצווה? בבקשה.

מה הם עושים?

יוצאים ובועטים.

כשישראל מצטער מן הסוכה, גם מצטער, אם יהיה 1,500 מעלות, גם אנחנו נלך,

מצטער פטור מן הסוכה,

אבל לא בועטים.

בוכים למה זרקו אותנו, כאילו שפכו לנו קיטון לפנים, תלך מפה.

אנחנו נפגעים, נעלמים, רוצים לעשות מצוות, בשביל מה אכלנו את הכול?

ועל השאלה השנייה של הפסוק, שהוא אומר שזה נראה מגומגם,

למה נקט משפחת מצרים מכל האומות?

כי מצרים אינה צריכה לגשמים, ואני לא סולל ומשקה אותם.

בהקללה לאותם האומות שלא יעלו להשתחוות למלך ה' צבקות,

כתוב, ולא עליהם יהיה גשם.

מה יגידו המצרים? לא צריכים גשם.

לזה חילק אותם משאר האומות.

ואומר, ואם משפחת מצרים לא תעלה, כי הם לא צריכים לגשם,

אז העונש יהיה, ולא עליהם.

גם לא עליהם.

גם לא עליהם.

לא ישקיע אותם הנילוס,

ומה שהם בטחו בו יתייבש.

וכך פרש רשי והתרגום יהונתן, לא להון ייסק נילוס, לא יעלה להם הנילוס.

ואחר כך עוד מקלל אותם ואומר,

תהיה המגפה אשר ייגוף ה' זאת תהיה החטאת.

מצרים.

זה אומר הגאון רבישנטון.

עכשיו הרב משה פיינשטיין,

זכר צדיק ברכה, אומר,

לכאורה מה שלא יבואו הגויים לחוג את חג הסוכות,

זה בגדר אינו מצווה בעושה.

ואם כן תמוה,

כיוון שהגויים אינם מצווים במצוות סוכה,

למה היו נענשים על ביטולה?

ועוד צריך ביאור.

מצינו לעתיד לבוא שהקדוש ברוך הוא יבחן את האומות במצוות סוכה,

ולא נחזור על כל ה... זה כולם יודעים כבר.

ולכאורה צריך ביאור, הרי הגויים לא נצטוו על מצוות סוכה והם לא צריכים לקיים.

ואם כן,

היה צריך לבחון אותם על מצווה משבע מצוות שהם חייבים בה.

ועל זה אפשר לבוא עליהם בטענה, אתם לא מקיימים אחת משבע המצוות.

אלא נראה ביאור הדברים,

שמצוות סוכה אין עניינה עצם הישיבה בסוכה.

עיקר עניינה מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה באבוד,

שהיא באה ללמד שהעולם הזה דומה לפרוז דור בפני העולם הבא.

כל התכלית של המצווה הזאת, סוכה, לעורר אותנו לעניין זה שאנחנו זמניים פה גרים ולא תושבים.

ודי שהגויים לא מצווים על ישיבה בסוכה, אבל הם צריכים לדעת שכל העולם הזה פרוזדור בפני העולם הבא.

ובלי זה לא שייך לקיים שום מצווה.

ולכן אין להם שום שייכות לעתיד לבוא.

לכן הקדוש ברוך הוא בוחן אותם דווקא במצוות סוכה.

ולא שצריכים לעשות מצד ציווי, כי אין להם ציווי.

אלא לראות בכלל אם הם שייכים לעולם הבא.

ובאמת רוב הגויים לא יבינו את העניין של חג הסוכות

ולא ירצו לקבל שהעולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. הרי הם צאצאי עשיו, והוא לקח את העולם הזה,

לא העולם הבא.

ולכן הם יבעטו בסוכה. מה אתה בא להפוך לי את הראש כאילו? שכאילו לא כדאי לי עולם הזה רק להכין

צידה לדרך? מה אנחנו, אנחנו מעשיו, אנחנו סבא, סבא קיבל על עצמו את העולם הזה, אנחנו אחראי נטפל בעולם הזה.

אבל המעט מהגויים שיסכימו לקבל את העניין שם

העולם הזה הוא רק פרוזדור,

הם יישארו לעתיד לבוא,

והם גם יבינו שחג הסוכות עוזר להם

לקיים את השבע המצוות שהם חייבים בהם, שזה גורניש מת גורניש,

ולכן יעלו לחוג את חג הסוכות.

אבל מי שלא יעלה,

תהיה עליו תביעה שהוא לא מבין את העניין של העולם הזה שהוא דומה לפרוזדור בפני העולם הזה,

ולכן הוא יענש.

והגאון רבי אהרון קוטלר אומר, עוד דבר אחד,

הנה הזמן הוא בסוכות,

מפני שבתחילת השנה זה סוכות תחילת השנה,

וזה קודם התחלת עונת הגשמים בארץ ישראל.

ידוע כל השבע שבא לעולם זה דרך ארץ ישראל,

כמו שכתב הרמב״ן

על הפסוק ארץ אשר אדוני אלוהיך דורש אותה תמיד,

וכן מצינו בגמרא בסוכה נ״ה, אמר רבי אלעזר,

הני שבעים פרים כנגד מי? כנגד שבעים אומות.

ורש״י אומר לכפר עליהם,

שירדו גשמים בכל העולם,

לפי שנידונין בחג על המים.

והשפע שנשפע בעולם זה על ידי הקורבנות.

כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה, מזבח, מזיח ומזין.

פירש רש״י, בזכות הקורבנות העולם ניזון,

שהקורבנות באים מן המזון וגורמים לו ברכה.

עוד יש לבאר.

ידוע שבזמן שהאדם הוא בשמחה יש לו רוחב לב ועין טובה לבריות.

בצינוץ של המלכים, בזמן שמחתם, היו נותנים משאת כיד המלך.

וההנחה למדינות עשה.

ועל כן, מגודל השמחה שהיה לישראל בחג הסוכות,

יכולים היו להשפיע שפע טוב על כל האומות,

וגם לוותר להם על כל מה שעשו האומות להם.

מחילה.

תשמעו איזה דבר, דוגמה יפה,

מה שהוא שאל אותי קודם,

תראו את התשובה.

שמעתי את החפץ חיים, זכר צדיק ברכה, אומר הרב אהרן קוטלר,

בשם הגר צדק מווילנה, זה שעלה למוקד ולא הסכים

להיות נוצרי, משתחווה להם לצלב.

קודם שהוא נשרף על קידוש השם,

הכומרים ביקשו ממנו מחילה על ה...

עינויים הקשים שהם עינו אותו,

שלא יעלה למעלה וינקום בהם מעולם האמת.

אמר להם, תשמעו, יש פסוק בתהילים,

הללו את אדוני כל גויים,

שבחוהו כל האומים,

כי גבר עלינו חסדו,

ואמת אדוני לעולם,

הללויה.

הגמרא מקשה בפסחים כ יח,

אומות העולם.

מה יחביא דעתי הוא?

מה הם צריכים לעשות?

פירש רשי לשבוחי,

לשבוחי הם צריכים לשבח,

משום שעלינו גבר חסדו.

מעשה בנער,

היכה את בן המלך

באמצע המשחק.

אמר בן המלך,

כשאני אמלוך,

אני אנקום בך.

אחרי שנים,

הוכתר הבן הזה להיות מלך, ברוב פאר והדר.

מרוב השמחה והיקר שהיה לו עכשיו שהוא אומלח,

היה אצלו צחוק זה שהיכה אותו כשהוא היה ילד בנערותיו,

זה לא נחשב לכלום, זה שטויות.

עכשיו, מלך כזה גדול התעסק עם זה שההוא בשכונה פעם נתן לו כאפה.

ואמר שככה זה אצלו.

ככה זה אצלו. מרוב העיקר בעלמא דקשוט, ככה אמר להם הגר, פוטוצקי.

אמר להם, תשמעו,

אני הולך לעולם האמת, אתם יודעים איזה כבוד, איזה עיקר, מה יש שמה?

כל העינויים שלכם יהיו כמו שוט של תינוק.

לגבי הכבוד בעיקר האמיתי.

אז לכן אומר החפץ חיים, צריכים האומות להלל,

כי גבר עלינו חסדו בגבורות גדולות כל כך,

שכל מה שעשיתם ליהודים

לא יהיה נחשב לממש.

דקדוגים.

דקדוגים.

כשאתה מגיע למה שמגיע לך,

על כל מה שעברת ועמדת בניסיונות,

והכל וזה, ויצאת לסוכם, יתושים, והם חום, והם זה.

לפעמים גשם, לפעמים זה.

השמיים, אתה מסתכל למטה, זה לא מרגיש טוב, כואב לי השיניים, כואב לי זה, אתה מתעלף מצחוק.

דקדוגים.

דקדוגים.

וראיתי דבר יפה,

שלמה לא צריך כל כך

להתייחס לכל מיני דברים שקורים,

ויש לפעמים לחצים, ויש לפעמים חובות, ויש לפעמים זה, וכל מיני דברים.

אז זה כמו שעולים לאוטובוס, והאוטובוס דחוס במקום 50-80.

ואחד על השני, ופתאום אישה צועקת, אתה מוחץ אותי, והשלישי אומר, אני מזיע, מה, הוא אומר, זה כואב,

תרד לי מהרגל.

כל אחד,

כל אחד אומר משהו שמה.

יש שם איזו אישה אחת, זקנה, חכמה, אמרה, תכף יורדים, תכף יורדים.

זהו,

בעולם הזה תכף יורדים, תכף יורדים. בשביל מה אתה לוקח את זה? דרכו עליך, תכף יורדים, תכף אתה יוצא מפה,

נגמר הסיפור, כל הקשקושים הזה.

אני זוכר שישבתי שבעה על אבא המנוח.

אז ביום הרביעי שאנחנו רשומים,

הגיע הטלפון מקופת חולים.

שלום, מדברים מקופת חולים.

הרב זכריה צריך להגיע ביום זה, יש לו תור.

התחלפתי מצחוק, יש לו תור על הלב.

תכף יורדים, תכף יורדים.

ושמחת בחגיך והיית אך שמח ושמחת בחגיך והיית אך שמח ושמחת בחגיך.

‫והייתך שמח, דג אדום בא, ‫ושמחת בחניך. ‫-והייתך שמח ישמחו במלאכותך, ‫שומרי, שומרי, שומרי, שבת וקורחו. ‫יום רביעי כבר של הסוכות.

‫שומרי, שומרי, שומרי, שבת וקורח. ‫עונג שבת, מקדשי, מקדשי, מקדשי, ‫מקדשי, מקדשי, מקדשי. ‫תהיו בריאים.

‫תסכול שנים רבות ומועדים טובים.

‫מועדים לשמחה. ‫-הרי אני מכוון.

‫כן, צדעה רפאת, צדעה רפאת.

‫במל נפשו יש חסד דאורי ‫תכבד את הדוברים האלה.

‫ואלה עשוד נחת רוע נתנה הקדוש, ‫שיהיו שבתותיו דבות בקיר.