לחבב את הצרות
תאריך פרסום: 17.03.2014, שעה: 08:00
\n
- - - לא מוגה! - - -
\nתנור רבנן,
מי כתב מגילת תענית?
תקשיב ששומעים אותי שם,
באוזניות.
מי כתב מגילת תענית?
אמרו חנניה בן חזקיה וסיעתו,
שהיו מחבבין את הצרות.
אמר רבן שמעון בן גמליאל,
אף אנו מחבבים את הצרות.
אבל מה נעשה שאם באנו לכתוב אין אנו מספיקים?
פרש רש״י מחבבין את הצרות שנגענים מהן,
והנס חבים עליהן הזכירות
לשבחו של הקדוש ברוך הוא.
וקוטביני מהנס,
לעשותן יום טוב.
נראה בשבת יום ימי,
עמוד ב'.
מדברי רש״י נשמע לכאורה כי חנניה וסיעתו מחבבין היו את הגאולה ואת הניסים שנעשו להם על ידי הקדוש ברוך הוא.
אולם הלשון מחבבין את הצרות
מורה בפשטות כי את הצרות עצמן היו מחבבים,
ולא את הגאולה והנס.
אז הם עברו בפירוש.
מי כתב גילת תעליב?
חנניה ונחיסקיה נשיאתו שהם מחבבים את הצרות. מה מפרש רש״י?
מחבבים את הצרות שנגענים מהן.
והנס חבים עליהן הזכירה המשפחה של הקדוש ברוך הוא, ואני מאנס לעשות על יום טוב.
אבל הפשטות מחבבים את הצרות,
את הצרות עצמם היו מחבבים, ולא את הגאולה ואת הנס.
והוא מעניין הוא.
כי ודאי, כפי שמורה אל לשון חכמים, זכרונו לברכה,
היו חנניה וסיעתו מחבבין את הצרות.
אלא שהנס והגאולה מאפשרים בידם לפרש את מטרת הייסורים,
ולגלות את תעלומת הצרה לשם מה באה
ומה ניתן ללמוד ממנה.
זאת אומרת, הם חיבבו את הצרות.
אבל הנס והגאולה מהצרה אפשרו להם לפרש את מטרת הייסורים,
לגלות את תעלומת הצרה לשם מה באה ומה ניתן ללמוד ממנה.
הדבר הזה עצמו, הלקח מן הצרות,
הוא היה סיבה אשר בעבורה חיבבו את הצרות.
משום שהייסורים עצמם
מהווים גורם להתקרבות אל השם.
לכל צרי יש לקח.
והדבר הזה, הלקח מן הצרות, הוא סיבה שבעבורה חיבבו את הצרות. משום שהייסורים האלה בעצמם מהווים גורם להתקרבות אל השם.
ומהם, מן הייסורים לומדים
לעמוד על דעת המקום, עד כמה הוא מחבב אותם.
כמו שאמר שלמה בחוכמתו, כי את אשר יאהב השם יוכיע.
כי את אשר יאהב השם יוכיע.
הוא כאב את בן, ירצה.
אבא רוצה את הבן?
בוודאי, לכן הוא מוכיח אותו, כי אכפת לו ממנו.
וכפי שאינך בשערי תשובה שער ב',
הבאר את התועלת הגדולה הבאה לאדם על ידי הייסורים.
כתב שם שראוי לו לאדם לשמוח בייסוריו,
לפי שהם הועילו אותו תועלות נשגבות.
כי בגרמתיו הוא מתרצה למקום.
ועל כן יש לו להודות לשם יתברך עליהם,
כמו על שאר ההצלחות.
בהצלחות לא בטוח שאדם יודע אם השם רוצה בדרכו,
כי רשעים מצליחים,
והשם לא רוצה בדרכם.
בהצלחות אתה לא יודע על זה.
מהצרות אתה יודע על זה.
כי אם בא ישועה,
הגאולה מן הצרה,
אתה יודע שהקדוש ברוך הוא הבין שאתה הבנת כבר את הרמז, ולכן געל אותך.
כבר הגדיר דוד המלך, ערב השלום, את האדם המתייסר מאת השם,
אשרי הגבר אשר תיאסרנו יא ומתורתך תלמדנו.
אלא שכל זמן
שמכת הייסורים משמשת,
קשה לעמוד על סודה וטיבה.
קשה להבין את התועלת הנסגבה שבה.
משום שבאותה שעה,
מדובר פה על בעלי מדרגה, כן?
חרדים אנו על כבוד שם שמיים שלא יחולל בעולם.
ברעוד אותנו הגויים כשאנו מיוסרים,
אבל כשנגלים מן הצרה לשם שמיים מתקדש בעולם,
הרי אז מכירים ביתר שאת בתועלת של הייסורים,
ובאים לידי מעלה זו של מחבבים את הצרות.
אז זה מדובר פה באופן של כלל ישראל.
באמת מה שחורה לאדם שהוא צדיק, זה שאם באו עליו ייסורים, מתחנן שם שמיים יורמין הצדיק. אתה רואה? והוא נענה שהוא מקבל ככה ייסורים קודם כל.
אצל אדם פשוט הוא מפחד פשוט מהייסורים, מהצרות של מה יגרום לו מיתה.
זה מה שכתב רשי, מחבבים את הצרות שנגאלין מהן,
והנס חביב עליהן להזכירו.
שבשעת הגבולה מנצרות,
כאשר שרה מעל ראשנו החרדה
בפני חילול שם שמיים בעולם,
ושם כבודו יתברך להתקדש בעולם, אז יש כוח ביד איש המעלה לחבק את הצרות,
ומדובר פה באיש המעלה.
בהכירו את תכליתם מיעודן,
בבחינת ובתורתך תלמדנו.
כי כל הצרות אשר באו מן השמיים על ישראל לא באו אלא מעצה עמוקה
של גדול העצה ורב העמידיה.
בתכלית מכוונת לאזף את יסודי הדת
של המון ישראל ולהשליש בליבם את הידיעה כי השם אלוקים
מייסר אותם כאשר ייסר איש את בנו.
העניין הזה בא לידי גילוי מופלא
בפרשת נס פורים. כל זה היה הקדמה עכשיו, שאנחנו נדע
מה היה בנס פורים, פן לפלאות.
כי הנה שנינו במסכת מגילה יב.
שאלו תלמידיו של רבי שמועון בר יוחאי,
מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כל היה?
אמר להם, אם לא אתם.
אמרו להם, מפני שנהנו מסעודתו של אותו ראשם.
אמר להם רבי שמועון, אם כן שבשושן יהרגו,
שבכל העולם כולו לא יהרגו.
מי נהנו מסעודה?
אלה שהיו בשושן 18,500 יהודים.
אמרו להם, אמור אתה.
אמר להם, מפני שהשתחוו לצדק.
זה היה תשע שנים לפני.
זה הצלם של נבוכדנצר.
אמרו לו, וכי משוא פנים יש בדבר?
איך הם זרחו לנס?
מה, יש משוא פנים בדבר?
אמר להם,
הם לא עשו אלא לפנים,
אף הקב' ברוך הוא לא עשה אל מהן אלא לפנים.
לכאורה, לא מבואר מה שאמר להם לבישהו עמר יוחנן.
כי הקב' ברוך הוא לא נהג בגזירה הזו אלא לפנים.
וכי לא נרחפה על ראשם גזירה של ממש?
עד שהם זכו ועשו תשובה לפניהם לדברך וקרע הקב' ברוך הוא תרוע גזירה?
מה זה לפנים?
להשמיד להרוג ולהבט? פה לא יודעים מה זה לפנים?
ולחסר אותם סופית.
אבל, אם נבוא לעשות חשבון,
נתווכח כי אכן הייתה כאן גזירה מבחינת לפנים.
כי לפי המועל במגילת אסתר,
הופיע עמאן אצל אחשוורוש
לבקש את הסכמתו וחתימתו בגזירה
יומיים לפני חג הפסח.
ובא ביום,
בי״ג בניסן,
נשלחו איגרות לכל מדינה ומדינה להשמיד ולהרוג ולבט.
מארצים יצאו דחופים מדבר המלך.
וביום השלישי לצום,
מיד גזרה אסתר צום, תענית,
וביום השלישי לצום הלכה אסתר למלך לבקש מלפניו על עמה,
ולמחרת שובי סלבה עמו למשתיהם עם המן.
ובו ביום א' דחול המועד פסח
תלו את המן על העץ אשר הכין לו
והעיר שושן צהלה ושמח.
נמצא
שבעוד אשר בשושן כבר צהלו ושמחו על נפילת האויב,
תקשיבו טוב,
הרי בירושלים עדיין לא הגיעו כלל האגרות הראשונות של המן,
עוד בכלל לא הגיעו האגרות, כבר התבטלה הגזירה וכבר תלו את המן.
זה נכון.
ולפי חשבון
ארכה הדרך שבעה ימים עד בואה מירושלימה.
שבוע ימים עד שהשלוחים מגיעים לירושלים.
ואין צורך לומר שעדיין לא הגיעו האגרות השניות ששלח מרדכי להשיב את הספרים השבת המן.
כי הרי מפורש בפסוקים שבאותו זמן טרם נשלחו אותן אגרות שניות עד כ״ג בסיבל.
זאת אומרת, שבעים יום אחרי זה נשלחו רק האגרות השניות.
יוצא פה,
שכל אותן שבעים יום
שבין אגרות המן
לאגרות מרדכי,
היו היהודים אשר בירושלים יושבים ובוכים יומם בלילה.
מהאגרות הראשונות שקיבלו ועוד שבעים יום עד שיצאו האגרות בשני יום,
ועוד שבעה ימים שהגיע אליהם עד ה...
היו יושבים בירושלים, בוכים יומם בלילה.
והמתפללים מן השם
נבכי ומספד
על דבר גזירה שכבר מזמן בטלה מועברה מן העולם.
ובעוד אשר כבר היה מרדכי היהודי משנה למלך עש וראש,
והמן הראשון תלוי על העץ,
וליהודים שבשושן הייתה הרווחה,
בני ירושלים,
מתחננים אל השם
שיכניע את עורפו של המן הרשע ושיבטל את רוע הגזירה.
שמעתם דבר גדול?
הרי לפנינו שכל פרשת הייסורים שהייתה מנת חלקם של אנשי ירושלים היהודים שבכל מדינה ומדינה,
לא הייתה אל על הפנים.
וכל אותה אימת מוות שריחפה על ראשם לא היה בה ממש
בשעה שהיו מתפללים להסירה מעליהם.
ונתברר להם בגילוי מופלא כי כל מטרת הייסורים וייעודם לא היה אלא כדי להשים את ליבם אל עמיהם שבשמיים.
וכל התפילות והצומות לא היו כדי לבטל את הגזירה,
אלא כדי ללמד אותם דעת בהנהגת השם יתברך,
כאשר ייסר איש את בנו
מתוך שפעת אהבה וחגבה יתרה כדי לקרב אותם אליו.
יש שם ריסוס, אני חושב, בלמדת,
כי כך שזה מבטל את זה.
זה נורא לגלוב.
לא, לא, לא על הכיסאות.
כן,
זה מה שאמר רבי שמעון בר יוחאי
לתלמידיו.
וכיוון שהיהודים אשר בכל העולם נטבעו על שהשתחררו לצלם לפנים,
שזו הייתה עבודה שאין בה ממש,
אלא קלפי חוץ מתוך יראה.
לפיכך הייתה הנהגת השם ממהים ועונש רק מבחינת לפנים שהם יסברו שהצרה רודפת אותם.
בעוד אשר באמת לא היה בה ממש וכבר הושבת אויב ומתנקם.
זאת אומרת, עם ישראל כשהם השתחררו לצלם, זה היה רק לפנים, הם לא קיבלו על עצמם חס ושלום.
לעמוד עבודה זרה, הם ביזו אותו ונדבם בה הכול,
אבל שלא יהרגו אותם,
אז הם השתחוו לפנים.
וההשתחוויה הזאת לפנים
גרמה לגזרה לפנים,
שבשעה שהם מתעננים, סופדים, עושים
טעניות והכול,
מתברר שאין גזרה בכלל.
למה? כי הם היו אמורים להיהרג.
אם הם היו משתחווים באמת לצלם על מנת להשתחרות לצלם,
אז היו חייבים איתם.
אבל כיוון שהם השתחררו לפנים, וה' ידע שבליבם זה רק לפנים,
והם לא מקבלים עליהם, אז מה הם עושים?
הם השתחררו לפנים.
אם הם היו רוצים, הם היו יכולים למסור את נפשם,
כמו שמסרו החנניה משהן ועזריה.
אבל הם לא עשו, עשו לפנים, אז מגיע להם עונש.
אבל איזה עונש? לפנים.
מידה כנגד מידה.
אז ממילא,
הקב' ברוך הוא גרם שאכן לא יהיה להם שום דבר
באמת.
הגזרה לא הייתה חלה עליהם בכלל ובכלל.
אמנם היהודים אשר משושן,
שהם נטבעו על שנהנו מסעודתו של אחשוורוש,
אמהם הייתה הנהגה באופן אחר.
כי בהיות וחטאם היה בו ממש
הם נהנו ממש.
אז העונש היה בו ממש.
להם נודע דבר הגזרה בשעה שהייתה גזרה בעין, כמו שאומרים.
בעודה עומדת ממש אחר כותליהם.
אך גם יהודי שושן התגלתה בזנהגה מופלאה של הקב' ישראל בגב האהובה.
כי הוכח להם שישועת ה' באה כהרף עין.
וכעבור שלושה ימים נוודע דבר הגזרה.
כבר פקד אותם בקדוש ברוך הוא והציל אותם מיד שונא מאחר ששבו בפניו בתשובה שלמה.
לא לקח שלושה ימים,
ביום הרביעי כבר תלות המת.
אז הם ממש
חטאו ונהנו מסעודתו של אחשוורוש.
הם התארנו שלושה ימים ללוויון כנגד מה שהם נהנו,
חזרו בתשובה, התפללו,
לבשו שקים וכו',
ומה קרה?
מיד נמדד להגדרה.
עד האחרונה לחילוד.
למה 70 יום
עברו מהאגרות הראשונות
עד האגרות השניות?
למה 70 יום?
הראשונות לקח להם 7 ימים להגיע. לא משנה, למה יצאו אגרות ראשונות להשמיד להרוג לבית כל היהודים,
והאגרות ששלח
מרדכי להגיד שבטלה גזירה ולחובה. אחרי ארבעה ימים.
כן, למה לא שלח אחרי ארבעה ימים? למע, אחרי 70 יום.
זה היה הגעה הייתה 70 יום. למה שלח אחרי 70 יום? לא מתי הגיע.
למה שלח אחרי 70 יום? בכף ג' בסימן.
מי יג' בניסן
יש אייר בסיוון עוד עשרה ימים 70 יום. למה?
אין עניין, תפרסם מייד.
הרי ברגע שהגיעו העדות השניות הם התחילו להרוג בגויים.
אז למה לא עשו את זה מייד?
תעשה עוד ריסוס. אולי גם הוא ידע שזה נפל.
לא, פה פה. תעשה פה פה.
תעשה קודם פה.
לא על זה אני מסביר לך. לא עושים אף בגדים ולא על דברים כאלה.
למה 70 יום?
אמר רבי ארור אותם 70 יום שבין איגרת לאיגרת.
מהאגרות הראשונות שנכתבו בי״ג בניסן להשמיד, להרוג ולבד את כל היהודים.
כמו שכתוב בחודש הראשון או חודש ניסן ב-13 יום בו.
אחת האגרות השניות שנכתבו בכף ג' סימן הם כל היהודים להיקייב לעבור על נפשם.
כתוב בחודש השלישי, חודש סיוון ושלושה ועשרים בו.
השבעים יום האלה
הם כנגד שבעים יום
שעשו מצרים חסד עם אבינו יעקב.
שבעים יום
עשו אומות העולם אבל על יעקב אבינו.
והזכות הזאת עמדה להם שלא יגברו היהודים עליהם עכשיו.
אז נתנו להם ארכה שבעים יום כנגד זה,
ויהיו היהודים תחת אימתם עדיין עוד שבעים יום.
בשביל לשלם לגויים את מה שמגיע להם ולפרוע להם,
זו הייתה ההזדמנות.
אתה שומע?
אחרי כמה דורות.
למה?
כי אז כל האומות השתתפו בעבל של יעקב, אז כל האומות צריכות להרוויח
שבעים יום,
שהיהודים לא יהרגו בהם.
כאמור, אין הקב' מקפח שכר של שום בריאה.
אז רואים מפה, ובינתיים זה יסתדר גם עם הלפנים.
כי בינתיים,
שם מתאגלים לירושלים ומכל מדינה ומדינה, ולא הגיעה אליהם בכלל.
האיגרות האלה שכבר בטלו הכול,
וכל זה היה בשביל שמי שעשה לה פנים,
אז הוא יהיה בצער ובמספד ובבכי ובתשובה ובשק לפנים.
אלה שהיו במעשה,
היה להם פחד אמיתי,
אבל קצר,
כהרף עין, שלושה ימים,
עד שאתה לא יודע מה הנחתם.
רק כתוב ב... ונקראו הימים האלה פורים
על שם הפור.
נלמד אותך כי מעשה אדם כלא נחשב.
מעשה אדם.
זה נקרא פורים. מה זה פורים?
גורל.
כל החיים שלך זה כמו גורל.
פור.
כמו שהגורל שהפיל המה להכחיד את העם,
נהפך הפור עליו
לבור מכשול עד שנפל בבת מן העולם.
ככה הם כל ענייני העולם הזה.
אין ביד האדם כוח מאומה לפעול בהם.
כל ענייני העולם הזה, אתם שומעים? כולל של עומדים.
כל ענייני העולם הזה, אין ביד האדם כוח מאומה לפעול בהם, כתוכניתו, חפצו,
אלא הכל בידי שמיים. אפילו בשבוע שעומדים,
עד שבא ארכיטקטית, ועד שבאה הוא, ועד שבא זה עמד שבועה לא עומדו.
וחפצו אליו כל בידי שמיים,
כל בידי שמיים, בעלילות אדם,
כלא נחשבוך משחק פורים, הכל משחק פורים.
בזה יש לרמוז את הטעם למנהגי ישראל במשחקים בימי הפורים.
הנערים מתלבשים בגושים שונים,
אחד מתחפש לאחשוורוש, אחד נסתר, מרדכי, אמר,
לדעת כי כל מעשה אדם אחיזת עיניים בלבד.
ומי השם מצעדי גבר קוננו ועצתו יתברך יתקום.
הכל זה תחפושת,
אתה חייב דמיונות שאתה מנכ״ל ואתה מנהל ואתה עושה את זה ואתה אומר ואתה מבטיח ואתה אומר, הכל חלק טוען את ההגנה. כן, דואם כאילו.
אך לא רק מחשבות
אדם וענייני עלמא הם כאין וכתובו, תקשיבו טוב,
אלא גם המחשבות שלו לטובה,
כשהוא רוצה לדעת את השם,
גם הן בידו לקיימא.
כמו הבל הם יחשבו אם לא יעזרנו הגורם מלמעלה,
לחזק ולקיים את מחשבתו ודעתו.
זה שאומר דוד המלך ארוך השלום, השם יודע מחשבות אדם כי אין מה עבד,
ומשום כך
אשרי הגבר אשר תייסרנו ים ותורתך תלמד אדם.
אפילו המחשבות לטובה,
שעורך האדם
נחשבים הם ההבל לעומת חוכמת המקום.
כל המחשבות של האדם, אפילו לטובה,
נחשבים הם הבל לעומת חוכמת המקום.
ואנחנו זקוקים לחזק את יסודי הדעת שלנו
על ידי ייסורים שנשלחים מן השמיים,
ואותם יש לקבל באהבה,
לתוך ידיעה בהירה כי ה' אלוקינו מייסרנו כאשר ייסר אשת בנו,
שכן קבלת הייסורים באהבה מחזקת בכלב האדם את ידיעת ה' השוכן בלבו
ואת ההכרה שיש לו אב בשמיים,
החפץ בטובתו ותקנתו,
ועל ידי אמינה בניסיונות בקבלת ייסורים באהבה,
מתיישבת הדעת בלבו כי לא הייתה זו ידיעה מוחשית ברורה.
זה מה שאמרו, חכמים זה אומר לך מסכת שבת.
כותבי מגילת תעמית
היו מחבבים את הצרות,
משום שבלום מסכת הצרות ופרשות הייסורים
לא היה בכוחם להשיג דעת עליון.
וכל ידיעותיהם ומחשבותיהם היו בכלל הבל.
עתה שזכו בין השמיים מהייסורים לצרות,
היו מחבבים אותם,
כי מתוכם היו למדים להכיר את ה' ברוך ונהגתו עמאים,
ונתקיים בהם, ספר דקרא ומתורתך תלמדנו.
יוצא שרבי שמישהו עונד רווחה ידע בדיוק על מה הייתה גזירה.
הם עשו לה פנים,
לכם הם נענשו לה פנים,
ואלה שעשו באמת,
נענשו באמת.
אלה זה היה לאורך זמן,
ואלה זה היה קצר.
מן הסתם התהליך שלו יש את החוויה לצלם,
לקח זמן,
אז במשך הזמן הזה היו צריכים להיכס אל הפנים.
למה?
לא רק זה שהשתחווה אל הפנים, גם זה שלום הכוח אחד על השני.
גם השם חיכה להם הרבה זמן, עד שלושה הימים של הצום.
ופה, איפה שהם נענו ממש,
אז הם היו צריכים לקבל פחד מוות ממש.
ולכן זה לקח אמנם קצת זמן,
שלושה ימים, מרגע שיצאה.
אז רואים שככל שחשים מיד,
אם בן אדם מבין שנשלחה לו גזירה או משהו, הוא מיד מקבל על עצמו שינוי תכליתי,
מיידי, תשובה,
מורח, בשק, ביפר, בצער, הכול, נדבר.
הוא מספיק,
טיק טק, תוך שלושה ימים, הכול מסתדר,
ומי שגזר את הגזירה גם כן צריך להיתלות.
אז אתם רואים, הכול מסתדר יפה.
מכל צרה אדם צריך לבונן על מבט ולחפש את המידה כנגד מידה.
מאז יוכל להודות ולהלל את השם לדברך על הנס והחצוג ממנה, והישועה שתבוא בעקבותיה, ולשבע את השם לדברך וכו' וכו' וכו'.
שלום כבוד הרב, נשלח סרטון של אדם שאינו מוכר, המסביר בקצרה ותוקף בחריפות את התנהלות מועצת הרבנות, בטענה שהיא גורמת להכשלת הציבור בענייני נבלות וטריפות. אמנם הדברים ידועים לרבים, אך ייתכן שהצפייה בסרטון תועיל גם לכמה תמימים שעדיין אינם מודעים למציאות, ותפתח את עיניהם (לקליפ "אתה מוריד לנו את האמונה ברבנים" shofar.tv/videos/10084).
הקנאות הטהורה והכנה של כבוד הרב שליט"א כלפי ה' יתברך נדירה ומייצגת את אהבתו וביטולו המוחלט להשי"ת. כבוד הרב מהווה דוגמה למחויבות מוחלטת לתורה ולקיום מצוות, ופועל אך ורק לשם שמים, ביושר ובאומץ. תודה להשי"ת שזוכים לראות דרך זו בפועל. שבת שלום ומבורך (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV).
ב"ה זה וסגולת "עבדו" אלו סגולות שממש עובדות חזק... ניסיתי את הסגולה הזאת לא רק על פרנסה אלא על עוד דברים ועובד ממש טוב. תודה כבוד הרב על הסגולות שאתה נותן לנו, על החיזוקים בתשובה, על כל שעה ושעה שאתה זמין עבורנו, יה"ר שהשי"ת יברך אותך בכל הברכות הכתובות בתורה (אמן) אתה כמשה רבנו של הדור שלנו!
בוקר טוב. ב"ה ראיון מרתק ומעשיר – כל מילה של הרב נאמרת בקפידה, בקול מדוד ובדיוק. ניכר שליטה ברוח, התנהגות מרתקת ודקויות שמלמדות רבות, מעבר לדברי התורה המיוחדים והנדירים שמועברים. נוכחותו של הרב בדורנו מהווה מקור חיזוק, ברכה והשראה, במיוחד בזמנים מאתגרים. תודה על ההקשבה, ההכלה, הברכות והעצות – הכל נאמר מתוך לב טהור ומסירות אמיתית. שבת שלום (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV).
ב"ה זכינו בכבוד הרב, תלמיד חכם מופלג, סיני ועוקר הרים "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" (משלי י, כה) יראת השמים, הטהרה והעמידה על האמת ניכרות בכל דבריו. זכותו תגן על כל עם ישראל, אמן (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV). יהי רצון שהשי"ת יברך את כל העוסקים עמו בהפצת תורה ואמונה, בכל ברכות התורה. שבת שלום וחג שמח.
בסיום הראיון אמר המראיין: „אני לא התחנפתי אליך.” דווקא משפט זה הדגיש את ייחודיות הדברים שנאמרו: "אצלי אתה לא מצטרף למניין... זה שולחן ערוך ...!" הרב בחר לומר את האמת בבהירות וביושר, ללא התחנפות וללא ויתור, מתוך נאמנות מוחלטת להלכה ולדרך התורה. גם כאשר הדברים אינם קלים לשמיעה – הם נאמרים בכבוד, בצלילות ובאחריות. ראיון שממחיש כיצד אמירת אמת נקייה משאירה רושם עמוק ויוצרת כבוד אמיתי (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV).
כבוד הרב היקר, ב"ה עכשיו זכיתי לצפות בראיון, לראות לא רק לשמוע וכל רגע התמוגגתי ושמחתי באיזה רב זכינו לדבוק כמה חוכמה ושנינות. קןדם כל אין מתאים יותר מכבודו להביאו לערוץ שהמראיין כינה אותו ״קול האמת״ אכן רבנו הוא הוא קול האמת שאפשר להשתמש בדמות רבנו כלוגו ״האמת״ שנשמע 40 שנה + ויישמע לנצח אמן. לא צריך להיות מומחה בשפת גוף להבחין איך הרב יושב נינוח בשילוב ידיים שנשאל שאלות והתשובות נשלפות במהירות, שנינות, חינניות בחדות מיוחדת במינה בחיוך ובחן שהשי"ת חננו… מצא חן בעיני ה׳. רק איש אמת כרבנו יושב נינוח ורגוע… כי רק איש אמת שמדבר מהלב שפיו וליבו שוים יושב רגוע מחייך ושולף תשובות חדות כמו תער... זה אחת הסיבות מיני רבות שגרמו לי לדבוק ברבנו כשפגשתי לראשונה ביוטיוב… שעונה בשלוף 40 שנה לאלפי שואלים שמפתיעים בשאלות והתקלות לכאורה, נסיונות שווא להתקלות יותר נכון… …ולא שהרב יודע את השאלות מראש ומסוננים גם עבורו מראש בפתקים חחח חחח ב"ה הרב עומד אמיץ חזק ובלי פחד מול כל שאלה שתשאל כי אמת יש אחת!!! המראיין סיכם את זה ב 4 מילים, כששאל את רבנו על ספייקס (ספק) והרב ענה ״ספק זה עמלק״ - ״אי אפשר להתמודד איתך״ ב-4. המילים האלה המראייין סיכם את עוצמתו של הרב את החוכמה והבינה והשכל החד והחריף שהשי"ת חננו... שאף אחד לא יכל ולא יכול ולא יוכל על רבינו "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן" (בראשית מט, כב). אלפי מיליוני סרטונים של שו״ת ביוטיוב יעידו על כך שכל מי שניסה לקנטר, להפיל, לבלבל, לעצבן, לנסות להוציא מריכוז וכו' וכו' את רבנו לא צלח והשואל חזר הביתה עם זנב בין הרגליים… רק יחידי סגולה מצליחים בכך... יה"ר ברכת ה׳ עליך תמיד תהיה ..ותמיד תמשיך להיות ״וְאִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל כְּפִי תִהְיֶה״ (ירמיה טו, יט) קול השי"ת מדבר מגרונך... תודה לכבודו על כל הפרשנות והניתוחים על טראמפ וכו׳ שבזכותו ובזכות פרשנותו מצליחה להבין מה קורה בעולם, מי נגד מי. כל ראיון כזה גורם לשמןח יותר להפנים יותר לעכל יותר (לא מובן מאליו אף פעם) זכות נפלה בחלקנו שאנחנו דבקים בך, בדרכך, בשעורייך בכל! יהי רצון שנזכה תמיד לדבוק באיש יקר וחשוב לעם ישראל בכלל ולנו בפרט... המושיע הפרטי שלנו, שנשתל מלמעלה עבורנו כדברי הגדולים שמעידים על רבנו! וכמו שהרב אמר פעם לבחור בשו״ת שאמר לרב ״איפה אנחנו ואיפה אתה הרב בעולמות העליונים, פה אנחנו זוכים איך שהוא...' והרב ענה; ״אבל יש עצה מי שיידבק בי יש לו חלק ממה שאקבל שם״ יהי רצון שנקבל ולו פיסה... שהשי״ת תמיד אוהב אותך! ותמיד תמצא חן בעיני השי"ת ...חן חן תמצא, חן חן מצא! תודה על שעה ורבע של ראיון של אושר! ישר כוח ועלה והצלח ביתר שאת ועוז אמן (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV).
כבוד הרב שליט"א. חזק ואמץ!!! השאלה של המראיין על קורח והשוואתו לשואה השאירה אותו בהלם עם התשובה של כבוד הרב על התיקון של 24,000 תלמידיו של רבי עקיבא! יה"ר שהמראיין יחזור בתשובה. אשרינו שזכינו שיש לנו רבי כזה! (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV).
ב"ה סיימתי לצפות בראיון כולו – ראיון מרגש, מעשיר ומעורר לב. ניכרת הבנה רחבה ועמוקה בכל נושא שהוצג, ותשובות בהירות ונוגעות, הנאמרות מתוך יישוב הדעת ואמונה פשוטה. דברי הרב בביאור שיטתו של רבי יואל מסאטמר זצ״ל בסוגיית הציונות נאמרו בעומק ובאחריות, מתוך נאמנות לדרך התורה. במיוחד בלטה האמירה הברורה כי כל הנהגת השי"ת מדויקת ומכוונת, ודברים אלו נאמרו בכזו בהירות עד שהם מסירים ספק ומחזקים את האמונה. לאורך הראיון ניכרת הנהגה של סבלנות, אהבת ישראל וברכה – כדוגמת הנהגתו של משה רבנו ע״ה, שבירך את העם גם מתוך קושי. למרות אתגרים ומניעות, הרב ממשיך במסירות להאיר את עיני הציבור ולהרבות חיזוק ואמונה. זכות גדולה לעם ישראל שזוכה להנהגה כזו (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV).
כבוד הרב היקר ב"ה עוד ראיון מעלף חד ברור ואמיתי וכל מי שזוכה לראיין אותך פשוט זכה תודה לרב היקר שמראה לציבור את הדרך הישרה והבטוחה (הרב אמנון יצחק בראיון אחד על אחד אצל אלעזר שטורם ערוץ TOV).