מעביר על מידותיו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בכבוד.

פרשת השבוע, פרשת לך לך,

מסופר בפרשה ושרי אשת אברהם

לא ילדה לו,

ולה שפחה מצרית ושמה הגר.

אברהם,

אבי האומה היהודית,

שרי אשתו,

הראשונה מאימהות,

היו נשואים מספר שנים ולא היה להם ילדים.

מגיעה שרי עם הצעה לבעלה אברהם.

יש לי שפחה ששמה הגר.

ותאמר שרי אל אברהם, הננה צרני אדוני מלדת,

בונה אל שפחתי,

אולי

ייבנה ממנה.

וישמע אברהם לקול שרי,

והוא התחתן עם הגר,

כמו שכתוב בפסוק הבא,

ותיתן אותה לאברהם אישה,

לא לאישה.

אברהם אבינו התחתן

עם שרה, עם הגר.

השפחה של שרי,

הגר, התחתנה ונהפכה להיות אשתו של אברהם. ככה כתוב בפסוק.

ותיתן אותה לאברהם אישה, לא לאישה.

זאת אומרת

שבעלה אברהם היה נשוי כעת לשתי נשים,

שרי והגר.

ויבוא אל הגר,

ותער,

ותרא כי הרתע, ותקל גבירתה בעיניה,

ותאמר שרי אל אברהם חמסי עליך.

אנוכי נתתי שפחתי בחיקך.

פסוק הבא,

ויאמר אברהם אל שרי,

הנה שפחתך בידך עשי לה טוב בעינייך.

פלא פלאות.

בהתחלה הגר הייתה

שפחת שרי,

מובן.

יום אחד מגיעה שרי עם הצעה לאברהם.

מה ההצעה?

בוא תתחתן עם הגר.

ברגע שהיא מתחתן, אברהם והגר מתחתנים,

הגר נהפכת להיות אשתו של אברהם, ככה כתוב בתורה.

ותיתן אותה לאברהם, אישה, לא לאישה.

זאת אומרת,

שכעת הגר עלתה דרגה.

היא כבר לא נקראת שפחת שרי.

פסוק שתי הפסוקים אחרי זה,

עוד הפעם, הנה שפחתך בידך,

עשי לה טוב בעינייך.

אחר כך כתוב שמלאך השם גם כן יגיע,

ויאמר אגר שפחת שרי, אימי זה בת.

גם המלאך קורא לה

שפחת שרי.

הנה הפכה להיות חזרה שפחה?

מה קורה פה?

שאלה שנייה,

ותיקח שרי אשת אברהם את אגר המצרית,

ונתנה אותה לאברהם.

ויבוא אל אגר, אברהם אבינו בא על אגר,

אל אגר,

ותער

אגר נהייתה מעוברת.

ותראי כי ירדתה, ותקל גבירתה בעיניה,

מה כתוב בפסוק הבא?

ותעניה שרי ותברח מפניה.

היום, כשאישה הרע עולה לאוטובוס,

מפנים למקום, מכבדים אותה בכל מקום.

שרה!

האימא הראשונה מארבעת האימהות,

יש לה שפחה בשם אגר,

ומענה אותה,

ותברח מפניה, זורקת אותה. מה קרה?

שמעתי לפני שנים רבות על השאלה הראשונה, וזה יכול גם לתרץ על השאלה השנייה.

אגר עלתה דרגה, היא הייתה בהתחלה שפחה,

היא הייתה אישה פשוטה,

היא הייתה אישה זולה.

אמנם שפחה של אברהם,

אבל היא הייתה שפחה.

היא קיבלה,

בזכות מה שהיא עבדה,

ההלהה בדרגה הרוחנית שלה.

היא נהפכה להיות לאשתו של אברהם.

ברגע הזה היא יכלה להיות אחת מהאימהות של עם ישראל.

היא יכלה להקים את עם ישראל, שעם ישראל יצא גם ממנה.

אבל מה היא עשתה כשהיא עלתה דרגה?

היא מתחילה

להיות, לזלזל בשרה.

אמנם היא ילדה דרגה, אבל שרה הייתה הרבה מעליה.

היא הייתה צריכה להמשיך לחבט את הרבנית שלה.

היא לא כיבדה,

ישר ירדה בחזרה דרגה,

ונהפכה להיות שפחת שרי בחזרה.

לכן אומר לה אברהם,

הנה שפחתך בידיך עשי לה טוב בעינייך.

לכן ותעניה שרי.

לכן גם כן המלאך קורא לה שפחת שרי.

היא ירדה דרגה בחזרה.

היא מקבלת את העונש ישר במקום.

אי אפשר להיות אמא של עם ישראל,

אם לא יודעים לכבד את מי שצריך לכבד.

הבן שלה, ישמעאל, גם אותו דבר, הגיע לאותו מצב.

כתוב שם, ויהי אלוקים את הנער

בכל אשר הוא עושה.

ישמעאל זכה להגיע לדרגה

שיש לו סייעתא דשמיא בכל מה שהוא עושה.

כי מדומני שבתורה זה כתוב רק על יוסף,

חוץ מישמעאל.

יוסף ניצל את זה, יוסף הצדיק.

אבל ישמעאל לא ניצל.

מה הוא עשה?

ויהי רובה קשת, כליאה למטרה, זה מה שעניין אותו.

הוא ניצל את הסייעתא דשמיא שלו,

כליאה למטרה שלא למטרה.

זה מה שהוא עשה.

כמו אמא שלו,

שהיא הגיעה לדרגה גבוהה,

והיא בסוף ירדה במידות שלה, ובסוף היא חזרה להיות שפחה.

ותק... אז מסבירי מה זה ותעניה.

אבל עם כל זה, למה שרה מענה אותה?

התשובה היא שהיא לא עינתה אותה.

רק ברגע שהיא מכבדת את שרה,

כל מה שהיא תבקש, הכל בסדר.

הכל קל.

כל אדם לרב המובהק שלו יעשה את הכל.

אבל ברגע שהיא כבר מזלזלת בשרה, השרה היא כבר לא כלום בשבילה,

אז בקשה הכי קטנה, מייד שתגידי לי מה לעשות.

זה נהיה לי קשה, זה נהיה לי כבד.

הדבר הכי קל נהיה קשה. השרה לא עינתה אותה.

השרה המשיכה לתפקד איתה רגיל כמו שהיה עד עכשיו.

רק היות והגר

זלזלה בשרה, אז זה מה שנהיה עינוי.

כשיש קושי בדבר,

אז זה כבר, זה מראה שאני לא מרגיש שזה מצווה.

אחת שקשה לו לקום בבוקר,

ראיתי בספר שכותב,

אז זה מראה שאין לו אהבה למצווה הזאת.

כי כשיש אהבה קמים, כשיש רצון חזק קמים.

כשיש את המעשה הידוע שהיה איזה בחור שנכנס בשעה 10 לבית מדרש,

ואיך שלא מסתכל אליו,

מה זה השעה הזאת?

אז הוא אומר לו, תשמע, אני אספר למשגיח, המשגיח מאוד ישמח.

היה לי מלחמת היצר והצלחתי וניצחתי אותו.

מה הייתה המלחמה?

הוא בא, ניצחת את היצרה, מה הייתה המלחמה?

שש וחצי המעורר בא, העיר אותי.

הוא אמר, סחבתי חזרה למיטה.

באתי לקום ב-7, סחב אותי למיטה.

ב-9, ברוך השם, ניצחתי אותו, וקמתי והלכתי להתפלל, ובשביל זה אני מגיע עכשיו.

זה נקרא לנצח.

לכן, המלאך פונה לשרה ואומר לה,

הנה שפחתך בידך, עשי לה הטוב בעינייך.

חזרת להיות שפחה. המלאך נתן אישור למה שאברהם ושרה גם כן אמרו קודם.

יש מסבירים,

על פי הסיפור הידוע,

שיש עם המהר״ל מפראג,

שהיה איזה עגלון

שהשיר קרא לו, בוא תעשה לי,

תיקח אותי לפראג.

יש לי שם ענייני עסקים.

מחר ב-8 בבוקר אני מחוץ לדלת של הבית שלך.

העשיר עולה,

העשיר לבוש כבגדי העשירים,

חליפת פרווה, כובע צמר, התיק שלו היה שווה משהו טוב.

הוא עולה לכרכרה,

יושב במקום המרופד, והעגלון, התחיל לנסוע.

העגלון נוסע,

לקראת הלילה,

העגלון אומר ל...

לעשיר,

ננוח פה בין העצים, יש פה מקום טוב לנוח,

אין בעיה, נאכל ארוחת ערב, הכל יהיה בסדר.

נכנסים לנוח,

השכם בבוקר, העגלון קם

לפני העשיר,

ומוריד את הביג'מה שלו ולובש את הבגדים של העשיר.

לובש את החליפה, את הכובע,

לוקח את התיק, שם לידו, עולה לכרכרה, איפה שהעשיר אמור לשבת,

והנה הוא מסתכל, הוא רואה שהעשיר האמיתי ישן.

לוקח איזה אבן, זורק עליו,

קום.

הגיע הזמן לנסוע, עלה השחר.

קום. איזה עגלון אתה? בשביל מה שילמתי לך?

אז העשיר קם,

די, די, נו, עד הבוקר אתה עושה עכשיו ליצנות?

השתגעת?

אני? אתה השתגעת, מה קרה? קום!

לפני שאני זורק עליך עוד אבן.

טוב, העשיר רואה שהוא נקלע פה לצהרה צרורה.

להילחם עם העגלון הוא לא יכול. העשיר הוא אדם עדין,

אין לו מאבטח לידו.

לבש את בגדי העגלון,

ועלה למקום של העגלון, ומתחילה סיעה.

איפה? ישר ימינה-שמאלה, תגיד לי...

הגיע לפראג.

הלך ישר לבית דינות של המהרן מפראג.

ורק נכנסו לבית דין

העשיר האמיתי מתחיל לצעוק, אני עשיר, הוא העגלון!

העגלון צועק, שקרן, אני עשיר, הוא העגלון!

אני עשיר, הוא העגלון!

שעה שלמה רבים יעשירו עם העגלון.

אומר המרן מפראג, תשמעו, אני לא מכיר לא אותך

ולא אותך, אין לי מושג מי אתה, מי אתה.

אני צריך פה איזשהו דיון מאוד עמוק.

תישנו לילה, תבואו מחר על הבוקר ב-8, ישר חצי תפילת שחרית,

אני אנסה לדון בדיון שלכם.

כמובן, הם הגיעו ב-8 בבוקר למחרת, אחרי שהם ישנו,

והגבאי קיבל פקודה מהמרן מפראג, אתה לא קורא להם עד שאני אומר לך, אפילו שהם מגיעים ראשונים בתור.

הוא מגיע שם אחר כך, אתה יודע, הקבלן עם העובד שלו,

הקבלן טוען בקול בקבלת קהל,

אני סיכמתי איתך ככה, ומה אתה דורש ממני ככה? ולא שילמת לי, והוא ש...

והם צועקים, אני העשיר על העגלון, ממשיכים לצעוק הלאה.

הגיעו אחר כך שני סוחרים רבים,

גם כן מתווכחים אחד עם השני,

לאט לאט

העגלון והעשיר נרגעו, ואני חושב שיש דברים יותר מעניינים מאשר זה שלהם, שומעים את כל הוויכוחים שם.

עובר שלוש שעות, ארבע שעות, נכנסים עוד דיונים, עוד דיונים לארץ מפראג,

ולהם הוא עדיין לא קורא.

הגיעה שעה אחרי צהריים, כבר רעבים, צמאים, עייפים, התחילו לנמנם.

הנהרן מפראג חיכה לרגע הזה, אומר לגביי, תצעק,

העגלון תבוא, העגלון ייכנס.

ואז אותו רגע העגלון קפץ, אמיתי,

בבקשה, קום, קרו לך.

גילנו את האמת,

אתה העגלון, ו...

אמר אחד התלמידי החכמים בבני ברק,

ויאמר אגר שפחת שרי,

היא אמרה, אגר, הרגישה כבר, אני אשתו של אברהם, היא תגיד לי מה לעשות, שרי? אז מה אם היא רבנית גדולה?

גם אני אשתו של אברהם, ותקאל גבירתה בעיניה.

הלכה לה, זרקו אותה.

מגיע המלאך,

קורא לה, אגר שפחת שרי, היי מי זה בת, ואנה תלכי?

וישר היא עונה, מפני שרה גבירתי אני בורח, אנוכי בורחת.

המלאך תפס אותה ברגע של חולשה, והוא הצליח עליה.

ככה אמר אחד, הרב מום קוראים לו.

שמע את רב חנקניאבסקי, אמר, עבורת הוא יפה,

אבל זה לא נכון.

למה זה לא נכון?

אומרת הגמרא בבבא קמא,

הגמרא בבבא קמא, דף צדיק ב',

עמוד ב', אומרת

אמר ליה רבה

לרבה בר מרי,

מינא המילתא דאמור הבנן חברך קריח חמרה

אם החבר שלך

קורא לך חמור,

עוקפא לגביך מוש.

קח תאו כף, אומר רשי, כלומר,

תולו כף של חמור ואסירהו עליך ושימו אותו על גביך,

כלומר,

אודה לדבריו ואל תענהו.

מאיפה למדנו את הדבר הזה שכשהחבר שלך מזלזל בך,

קראו לך חמור,

מה צריך לעשות?

מה אנחנו עושים היום?

אני חמור, אתה א', ב', ג', ד', ד', אב'.

עשר תשובות נענה לו, מה הוא?

אמרת הגמרא, לא.

עמילתא דאמור רבנן, זאת אומרת, זה היה ידוע ברבנן שלא עונים כשחברך רוצה לקחה חמור.

אלה לוקחים את האוכף, שמים, כן, אני אהיה חמור,

מה אתה צריך ממני שאני אעשה לך?

אל תענהו.

מאיפה לומדים את זה?

מאיפה?

אמר לי דכתיב,

ויאמר אגר שפחת שרי,

הי מי זה בת?

ואנה תלכי?

התור בניסרי גברתי האנוכי בורחת.

היא כבר הייתה אשתו של אברהם.

המלאך מגיע, קורא לה,

שפחת שרי,

היא הייתה צריכה לענות לו, לא,

אני לא שפחה כבר, אל תקרא לי שפחת שרי.

אבל היא ענתה לה, כן, משרה גברתי האנוכי בורחת.

היא כפפה את הראש שלה, נכון,

שרי גברתי.

בכל אופן, אנחנו רואים מפה,

שזה לא היה כמו הסיפור עם הנודע ביהודה,

אבל מה רואים מפה?

כן.

מרן נפרג. מרן נפרג, סליחה.

אבל מה רואים פה? כן.

שאדם צריך ללמוד לכפוף את הראש שלו כשצועקים לו חמור.

כשמזלזלים בו להוריד את הראש,

זה המוסר השכל. להוריד את הראש, לא לפתוח במלחמה.

אם תפתח במלחמה,

יהיה עם מלחמה כפולה, בסוף רק אתה יכול להפסיד.

יש את המעשה הידוע,

אני לא זוכר בדיוק את פרטי המעשה, אבל בתנא דבי אליהו,

שהיה שם איזשהו חסיד שישב בפינה ואגב התורה,

בתפילה.

והגיע פתאום גוי, ראה יהודי,

חיפש לעשות את הצרכים שלו. הנה, יש פה יהודי, עשה עליו.

אותו רגע, מה החסיד עשה?

שמח שמחה גדולה.

הגיע מישהו, רצה למחות, אמר לו, לא, חס ושלום.

כל ימיי אני מחכה לזמן הזה שיביישו אותי.

כמה, איזה דרגה גבוהה הגעתי עכשיו. אם אני אשתוק, אם אני אריב להתווכח,

אז מה אפסיד כל הדרגה שלי?

הרב שך, כידוע,

ביקש אי-קברות מהפצ'קווילים שהיה נגדו. היה נגדו הרבה פצ'קווילים כל חייו.

הרבה נלחמו נגדו, הרבה כתבו נגדו.

כל מה שהיה, תביאו לי, תביאו לי, שמר את זה בכספת.

כשהוא נפטר, שמו את זה בקטר שלו, כמו שהוא ביקש.

אומרת הגמרא ברוך הוא, שנה דף י״ז,

אמר רבה,

המעביר על מידותיו,

מעבירים על כל פשאב,

שנאמר,

נושא עוון

ועובר על פשע.

למי נושא עוון? למי שעובר על פשע. זה ישועות מעל הטבע.

נושא עוון,

את כל העוונות בן אדם יכול למחול,

יכול להוריד מעליו, אם הוא מעביר על המידות שלו.

אם הוא נושא עוון, אם הוא שותק,

אם הוא לא משיב מלחמה.

עוד אנחנו רואים גם כן, רואים את זה מעוד כיוון,

מעוד זווית בפסוקים האלו.

יש פה עוד שאלה יפה.

כתוב בפסוק, בתומר שרה אל אברהם,

איננה עצרני אדוני מלדת.

בואנה אל שפחתי, אולי ייבנה ממנה.

וישמע אברהם לקול שרי.

שואלים כמה וכמה מפרשים,

מה זה אולי ייבנה ממנה?

אולי תיבנה ממנה?

הרי שרה מדברת לאברהם, הרי אין לנו ילדים.

אני לא יכולה ללדת, אין לי בית ולד, אני לא יכולה ללדת.

תתחתן עם הגר ועל ידי הגר יהיה לך ילדים, לא לי.

הבנים של הגר לא יהיו בנים של שרי.

למה היא אומרת, אולי היא ייבנה ממנה שאני, שרי, אבנה בזכות שאברהם יתחתן עם שרה?

זה הפירוש.

מה הפירוש?

הגמרא ידועה במסכת מגילה,

שהיא שואלת

במגילת אסתר,

כתוב בפסוק

שאחשוורוש

חיפש אישה,

חיפש מלכה.

ובהגיע תור אסתר בת אביחיל, לא ביקשה דבר.

ותילקח אסתר אל המלך אחשוורוש, אל בית מלכותו.

ויהיו המלך את אסתר מכל הנשים,

ותישא חן וחסד לפניו מכל הבתולות, ויישם כתר מלכות בראשה, וימליכיה תחת ושתי.

הפסוק הזה כתוב פה

שאחשוורוש

מתחתן עם אסתר.

זו אשתו, זו המלכה,

זו תחת ושתי.

ויעץ המלך משתה גדול לכל שריו ועבדיו,

וכולו.

פסוק אחד אחרי זה,

וויקווץ בתולות שנית,

ומרדכי יושב בשער המלך.

מגיע אחשוורוש,

ומקווץ שוב את הבתולות.

למה הוא קיווץ אותם?

שוב הוא מחפש אישה.

הרי הוא כבר התחתן לפני חודשיים, לפני חצי שנה,

עם אסתר.

יש מלכה.

יש כבר את הקדר של ושתי על הראש של מלכה.

מה זה הוא ייקווץ בתולות שנית?

אסתר, מסבירים חז״ל, לא גילתה לאחשוורוש

איזה עדה היא, מה היא, מאיזה עם היא, כלום.

לא נתנה לו פרטים.

לאחשוורוש לא היה תעודת זהות, לא היה משרד הפנים, לא היה כלום, לאחשוורוש לא ידע.

מגיע המלך ומנסה לשכנע את אסתר, אסתר לא מגדת.

מרדכי לא מרשה לה.

ויעשה מלך משתה גדול לכל שריו ועבדיו.

מסבירים חז״ל

שהוא אמר לכולם, את משתה אסתר כתוב בפסוק.

אני עושה פה עכשיו משתה גדול כי אסתר ביקשה.

ואז כל המלכים אמרו לאסתר, תודה רבה, הגיעו אליה.

כביכול הוא רצה לתת לה מתנה,

לתת לה כבוד.

ואחרי הכבוד הזה הוא שואל אותנו, אולי עכשיו תגידי לי

מאיזה אמת?

אין אסתר מגדת.

והנחה למדינות עשה.

הוא עשה הנחה לכל המדינות. המיסים צריך לשלם פחות.

למה כולם שואלים אותו? בגלל אסתר.

כולם אומרים תודה לאסתר. אסתר קיבלה עוד כבוד.

אין אסתר מגדת מולדתה.

וייתן מסד כיד המלך. נתן עוד מתנות, שלח דורנות לכולם.

ולכולם הוא אמר שזה מאסתר.

אין אסתר מגדת מולדתה.

הוא הגיע למרדכי, אמר למרדכי, מה עושים?

אסתר הזו היא עקשנית?

היא לא מספרת מאיזה עם היא? אני רוצה לדעת מה היא.

תחפש עוד פעם בתולות, ואז אסתר תיכנס ללחץ.

אולי אנחנו נפטר אותה ממלכותה.

ואז

היא תגלה.

מרדכי, היה לו כוונה נסתרת,

שאולי החשוורוש ימצא משחור ויזרוק את אסתר,

אבל הקב' הוא לא רצה ככה.

וביקבץ בתולות שנית,

אמר מרדכי לאחשוורוש,

אין אישה מתקנא אלא בירך חברתה.

אם אתה מביא אישה שנייה

צרה,

זה בעצם האישה מתקנא.

זה לא אכפת לאישה כלום.

ברגע שאתה מביא עוד אישה הביתה, זה מה שמדליק את האישה.

כך אסתר אמר, כך מרדכי אמר לאחשוורוש.

בשביל זה הוא מקבל את בזולות שנית.

מגיעה שרה, היא

אומרת לאברהם, מגיעה שרה, אומרת לאברהם,

אני מביא לך את הגר.

לא סתם אישה השנייה אני מביא לך, לא סתם צרה.

אני מביא לך את השפחה שלי, שתהיה אשתך השנייה.

עד כדי כך אני רוצה לעבוד על המידות שלי.

בשביל שאני אבנה.

כי המעביר על מידותיו, מעבירים לו על כל פשעיו.

אפילו אם אישה קרה בלי בית ולד, יהיה לה.

וזה מה שהיה באמת.

בזכות שהתגברה,

אבדה על המידות שלה.

לא ניצלה את זה.

היא ירדה במידות, אז ירדה חזרה,

אבל אפילו כשהעלו אותה היא ירדה.

רחל אימנו,

מחר בלילה, היורציית שלה,

רצתה ילדים,

מגיעה ליעקב

וביקשה ילדים.

אומר יעקב לרחל,

לי יש ילדים.

לך אין ילדים, תתפללי את, מה את רוצה ממני?

מה הוא אמר שמה?

מה היה הנוסח שיעקב אמר לרחל?

כי מנע ממך פרי בטן.

התחת אלוקים אומר שמנע ממך פרי בטן.

לך אין ילדים, לי יש ילדים.

מה יעקב עונה? מה רחל עונה לחזרה ליעקב?

גם סבא שלך, אברהם,

כבר היה לו ילדים.

ועם כל זה הוא ביקש עוד פעם בשביל שרה, גם אתה?

תבקש בשבילי.

ככה מבקשת רחל מיעקב.

אמר יעקב לרחל,

סבא שלי, אברהם, ביקש כי שרה, היא הביאה את שפחתה.

היא התגברה, היא עשתה מעשה קשה.

התגברות על המידות.

זו הסיבה שהיא זכתה לילדים.

אם את תעשי את זה, גם את תזכיר.

זה מה שהיא עשתה.

היא הביאה את בלהה,

את השפחה שלה.

ובזכות זה באמת היא זכתה לילדים.

רחל אימנו גם כן נתנה את הסימנים,

נתנה את בעלה,

היא זכתה לבנימין,

היא זכתה לשאול,

היא זכתה לאסתר, לכל ההצלה של עם ישראל.

לבנימין את המקדש, הכל בזכות

ההתגברות שנתנה את הסימנים.

הגמרא ביבמות מספרת

מעשה,

פעם אחת,

אמר רבן גמליאל,

פעם אחת הייתי מהלך בספינה,

וראיתי ספינה אחת שנשברה.

והייתי מצטער על תלמיד חכם שבא,

ומנו רבי עקיבא.

וכשעליתי ביבשה,

בא ודן לפניי בהלכה.

הספינה נשברה,

כל מי שהיה בספינה טבעה.

רבן גמליאל מצטער, היה שם תלמיד חכם גדול, רבי עקיבא.

אבל כשליתי ביבשה, בא וישב ודן לפניי בהלכה.

אמרתי לו, בני, מי יהיה לך?

אמר לי, דף של ספינה נזדמן לי.

וכל גל וגל שבא עליי,

נהנתי לו בראשו, נהנתי לראשי.

היה לו דף של ספינה, היה לו קרש.

כשהגיע הגל,

במקום לריב עם הגל,

כופף את הראש שלו.

אם הוא היה ממשיך הלאה, עומד יציב,

הגל היה זורם, החזיר אותו חזרה לתוך הים.

הגל סוחף לי בפנים.

מה אני הייתי אומר?

מה לומדים מהסיפור הזה?

שכל אבא חייב ללמד את הבן שלו שחייה.

למה?

אם חס ושלום הוא יצווה בנער,

שידע איך מתגברים על גלים.

לא.

מכאן אמרו חכמים,

אם יבוא רשעים על אדם,

ינענע לראשו.

זה מה שלומדים.

כשמגיע רשע לבן אדם, לא יתלחם איתו,

ינענע לו, יקפוף את הראש.

מה הפשט?

מה זה בני מי אלך?

מסבירים פה המפרשים. מה זה בני מי אלך? ככה שאל רבי עקיבא.

לא איך עלית,

איך הצלחת להינצל,

עם קר של ספינה כזאת או כזאת,

עשית עם עגלים תנועה כזאת או כזאת. לא זה מה שהוא שאל אותו.

באיזה זכות זכית להינצל?

הרי היית בסכנה גדולה.

מה זכית?

אז הוא אמר לו, גל של ספינה, כל פעם שהגיעו אליי אנשים,

דיברו עליי, זלזלו בי, צחקו עליי.

כפפתי את הראש שלי.

לא החזרתי מלחמה.

זהו מה שכתוב בגמרא המפורסמת

במסכת תענית.

אומרת הגמרא,

תענו רבנן

מעשה ברבי אליעזר, היה שם עצירות גשמים.

אחר כך ממשיכה לשוב מעשה ברבי אליעזר שירד לפני התיבה,

ואמר 24 ברכות ולא נענה.

ירד

רבי עקיבא אחריו, אמר, רבינו מלכנו, רבי עקיבא ירד.

אבינו מלכנו,

אין לנו מלך אלא עטה.

אבינו מלכנו,

למענה חכם עלינו וירדו גשמים. שתי אבינו מלכנו וישר ירדו גשמים.

אמרן רבנן,

רבנן התחילו לרנן.

רבי עקיבא אומר, שני אבינו מלכנו וישר ירדו גשמים.

רבי אליעזר

אומר 24 ברכות ולא נענה.

יצתה בת קול ואמרה,

לא מפני שזה גדול מזה,

אלא שזה מעביר על מידותיו,

ואיזה אינו מעביר על מידותיו.

פלא פלאות.

זה לא גדול מזה,

רק זה מעביר על המידות, וזה לא מעביר על המידות. מה פשט בזה?

טוב, ידוע כבר שהפירוש הוא שהוא היה מתלמידי בית שמאי,

שבית שמאי היה להם שיטה לא להעביר על המידות.

ייקוב הדין את ההר.

רבי עקיבא היה מתלמידי בית הלל,

התנהגו איתו

בצורה שהמעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשאב.

זו העוצמה של מעביר על מידותיו.

עוד מעשה אחד קטן, אנחנו רואים שהוא נענה פה בעצירת גשמים, יש עוד מעשה קטן במדרש.

חומש ויקרא,

בזמן רבי תנחומא

היה עצירת גשמים,

גזרו תענית,

התפללו,

לא נענו.

עוד תענית גזרו,

שוב לא נענו.

הפעם השלישית שגזרו,

ביקש רבי תנחומא ואמר,

כל מי שיכול לעשות מעשה טוב,

שיעשה מעשה טוב, ואולי יהיה חסם עני ואביון,

אולי ירחם.

הוא יוצא החוצה אחרי התפילה,

והנה הוא רואה

גרוש שמביא לגרושתו כסף.

מגיע רבי תנחומא, אומר לו, גם לא היית בתפילה,

וגם אתה מתעסק עם גרושתך?

משהו פה לא מריח לי טוב.

הוא אמר לו, רבי, אל תחשוד בי.

אתה דיברת על לעשות מעשה טוב.

אני התגרשתי ממנה בשנאה, שונא אותה מאוד.

היא פגשה אותי ברחוב,

לקחתי משהו מהבית,

מכרתי את זה, אין לי כסף.

לקחתי את זה, מכרתי,

אמרתי, עם הכסף הזה אני אעשה איזושהי צדקה.

ובדיוק האישה הזו הגיעה ואמרה לי,

מאז שגירשת אותי,

אין לי יום אחד טוב,

רע לי, אין לי כלום, אין לי מה לאכול, יש לך משהו להביא לי צדקה?

אמרתי לעצמי, אפילו שאני שונא אותה, אני אתן לה צדקה.

ובזכות זה ירד גשם, היא ישר ירד גשם.

אנחנו רואים את העוצמה של מעביר על מידותיו.

כמה שיותר קשה להעביר,

השכר הוא יותר גדול.

עכשיו אנחנו מחפשים עצות להינצל מחבלי משיח.

מעביר על מידותיו, מעבירים לו על כל פשעיו.

יעזור השם שנזכה בעזרת השם

להתגבר ולמחול על כל פעם שמזלזלים בנו,

ולדעת לשתוק.

היה איזה איש, איזה אדמוור, אורך אדמוות גדול, נראה לי אדמוור מבובוב,

שיש לו הרבה חסידים. שאלו אותו, מה?

איך אתה זכית?

הוא אמר, אני ציוויתי על התלמידים שלי, כל פעם כשצוחקים עליי,

לא להשיב מלחמה.

מה זה יגרום? הרי הוא לא השתכנע, הוא נגד הרעייה, הוא נגדי.

וזה גרם שבגלל שלא השיבו מלחמה, הם לא דיברו נגד אחרים, אז גם לא דיברו נגדם.

כשנתגבר על המידה הזאת,

על לא לענות על העלבון שמעלבים אותנו, נזכה בזכות זה לביאת גול צדק,

ומרב ימינו, אמן ואמן.