כוחו של יחיד

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מי יצא?

בכבוד.

פרשת השבוע,

שומעים?

פרשת נוח.

מסופר שם על תיבת נוח,

שקדוש ברוך הוא ציווה את נוח

לבנות תיבה.

לקח לו שנים רבות לבנות את התיבה,

והוא ביקש ממנו, ומכל החי,

מכל בשר,

שניים מכל תביא אל התיבה להחיות איתך, זכר ונקבה יהיו.

זאת אומרת, שיבואו שניים

מכל בהמה.

מהעוף למינהו, ומן הבהמה למינה,

מכל רמס האדמה למינהו, שניים מכל יבואו אליך להחיות.

זה מדובר

על הבהמה הטמאה.

הבהמה הטהורה, כבר כתוב, מכל הבהמה הטהורה תיקח לך שבעה שבעה איש ואשתו.

ומן הבהמה אשר לא טהורה היא,

שניים, איש ואשתו.

גם מעוף השמיים שיבה שיבה, זכר ונקבה.

אומרים חז״ל,

למה מהבהמות הטהורות

הביאו שבע?

אז הוא כותב, כדי שיקריב מהם קורבן בצאתו.

זאת אומרת, כשהוא יצא מהתיבה,

הוא הקריב קורבנות

מהבהמות הטהורות,

מהעופות הטהורים.

לכן היה צריך שבע.

ומהטמאות,

זה היה שתיים-שתיים.

למה דווקא שתיים?

כותבים חז״ל,

ורש״י מביא את זה,

מהעוף למיניהו, אומר רש״י,

אותן שדבקו במיניהם ולא השחיתו דרכם,

ומאליהם באו,

וכל שהתיבה קולטתו, הכניס בה.

זאת אומרת,

מהעוף למיניהו,

מי נכנס, איזה עוף טמא,

ואיזה בהמה טמאה

זכתה להיכנס לתיבה,

זה מי שדבק במינו.

זאת אומרת, אותה בהמה ואותו חיה שדבקו במינם ולא באו על מין שאינו במינו,

הם זכו להיכנס לתיבה.

רש״י אומר גם כן, ומאליהם באו.

מאיפה רש״י אומר את זה? מאליהם באו.

יש לבהמות ולחיות, יש להם חוש להרגיש אסונות.

אז הם הגיעו כולם מאליהם.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא הטביע בהם שהם יידעו

שהולך להיות עכשיו מבול,

וכולם צריכים לבוא לתיבה.

אז יפתח חכמים מסביר,

שאם לא כן,

אז לא היה מספיק 120 שנה לבנות את התיבה ולהתארגן למבול.

כי ללכת ולעשות את כל הבהמות, ואת כל החיות,

ואת כל העופות,

זה יכול לקחת שנים רבות.

ומי אמר שמה שהוא צד, בדיוק זה טוב. אולי הוא כן בעל מין שאינו במינו.

אלו דברי רש״י בשם חז״ל,

שבאו שניים מכל בהמה טמאה

ומכל עוף טמא,

ומהבמות הטהרות היו שבע, וזה היה בשביל לכפר,

בשביל שיוכל להקריב קורבן.

השאלה נשאלת,

שניים מכל באו,

שניים, זאת אומרת, היה אחד זכר

ואחד נקבה,

שלא שימשו מין בעינו מינו.

וכי היה איזושהי שמורת טבע,

בעולם,

ששמרה על זוג אחד מכל בהמה, היה חמור,

והיה גם את הנקבה של החמור,

שהם לא באו מין בשינו במינו.

ושאר החמורים כן באו מין בשינו במינו.

היה כלב וכלבה שהם לא באו מין בשינו במינו.

ושאר הכלבים כן באו מין בשינו במינו.

איך בדיוק מכל בהמה, מכל בהמה טמאה, מכל מין ומין, נשארו בדיוק שתיים? איך זה יכול להיות?

מישהו אמר את זה שמר עליהם?

אם היה מבול ואנדרלמוסיה בעולם,

היה כזה מצב,

אז בעצם

היה צריך להיות שכל הבהמות יידבקו מהדבר הזה.

לא.

כלב אחד, כלבה אחת נשארו,

חיה כזו, אריה, לוויה, נשאר אחד מכל דבר.

איך ייתכן שבדיוק נשאר מכל הבהמות והחיות הטמעות?

זוג אחד שלא חטאו.

זו שאלה אחת.

הגמרא אומרת במסכת סנדרים דף ל״ז לפיכך

נברא אדם יחידי וכולו,

לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם.

זאת אומרת,

לומדים את זה פה בשיעור עשר אנשים את הגמרא הזאת.

הוא אומר בשבילי נברא העולם,

והוא אומר בשבילי נברא העולם,

ואתה אומר בשבילי נברא העולם. בשבילי נברא העולם? בשבילי הוא בשבילך.

עולם שלם, בשביל מי נברא?

כל אחד אומר מישהו אחר.

כל אחד אומר על עצמו.

פה אנחנו רואים שבעצם יש לכל אדם

עולם שלם שהוא זה שמחיה אותו.

היו בבריאה בזמן נוח

שניים שלא חטאו,

שזה היה נוח ואשתו.

כל העולם חטאו.

כנגד נוח שלא חטא היה אריה אחד,

היה חמור,

היה בהמה טמאה זו, היה עוד בהמה טמאה וכולו, שהם לא חטאו.

בזכות שנוח לא חטא.

היו עוד בהמות וחיות ועופות שהם היו נגד האנשים האחרים שהיו בעולם,

והאנשים האחרים שהיו בעולם הם כן חטאו,

אז הם גם גרמו לבהמות שמולם שיחטאו גם כן.

פה אנחנו רואים כוחו של יחיד.

היו גם הילדים של נוח,

אבל הם היו פחות מגיל 100,

ובזמנם פחות מגיל 100 זה היה קטן.

אז הם לא הצליחו להחזיק עולם שלם בצורה טובה.

אבל המצווה ועושה, הגיל מאה שהיה,

זה היה נוח ואשתו, הם היו מעל גיל מאה.

ובזכות שהם שמרו על עצמם בקדושה,

אז היה כנגדו את כל החיות, את כל המינים

זכרים מהבהמות הטמעות,

שהם לא חטאו, והם היו רק מין בשם מינו.

וגם כנגד אשתו, זה מה שהיה.

זה בעצם הכוח של יחיד.

מה שאם כן, שאר הבהמות והחיות חטאו בגלל שאר הבני אדם שהיו חוץ מנוח ואשתו.

אנחנו רואים שבכוחו של יחיד זה להחזיק עולם שלם.

וזה הפירוש בגמרא, בשבילי נברא העולם.

מה זה בשבילי נברא העולם?

כנגדי יש עולם שלם, וכנגדך יש עולם שלם.

אם אני מתחזק,

אני מחזק את כל היקום,

את כל העולמות שכנגדי אני מחזק אותם.

אני מעלה אותם, אני מדבק אותם לקדוש ברוך הוא,

אני מקרב אותם לשכינה.

אני מקים את השכינה מעפר, מה שאינקין, אם אני חד ושלום ההפך,

בר מינן.

זה הכוח של יחיד.

היום כבר קל לצייר את זה.

פעם זה היה מאוד רחוק מהשכל,

אבל היום יש לנו פצצת אטום

שיכולה להחריב רבע עולם בלחיצת כפתור. בן אדם יש לו פלאפון,

והפלאפון שלו לוחץ על המכשיר שמה,

והוא מוציא פצצת אטום, מפוצץ את העולם.

נתאר לעצמנו.

יושב איזה אחד,

ויש לו חמש, שש, שבע, שמונה פצצות כאלה.

אחד שולח למזרח, אחד למערב, אחד לדרום, אחד לצפון.

נמחק כל העולם.

כל העולם נמחק.

נשארים כמה בודדים,

ואתה נשאר גם כן. אתה היהודי היחיד, היהודי הבודד.

נשארת.

הבן תורה היחיד.

ויש עוד קובץ ככה שהתחברו באיזשהו מקום, ועליהם הפצצה. לא?

הם מנוהרים מתורה ומצוות.

עוד איזה ארבע מאות, חמש מאות אנשים שאין להם כלום.

הם כעת שמעו על הפצצה הגדולה שהייתה בעולם,

והם יוצאים מהבונקר שלהם,

והם פגשו אותך הבן תורה היחיד שנשאר בעולם אחרי הפצצות שהיו בכל העולם.

אתה צריך להחזיר את כל המושג של תפילה.

אין.

כל הספרים נמחקו, הכל נמחק בפצצה.

נשאר רק אתה היחיד,

ומהראש שלך אתה צריך לשחזר את כל התפילה.

תפילת שחרית.

מודה אני, את הברכות השחר, הכל.

אחר כך נגיע לחומש, חמישה חומשי תורה.

אחר כך לגמרא.

מה נצליח אנחנו לשחזר?

מה יש לנו? מה קנינו פה?

אם ניקח לדוגמה את רב חיים קניאבסקי,

כל התורה הוא יכול.

היה פעם סיפור עם הרב דב קוק,

הנכד של הרב אליושי,

הרב בטבריה,

שהגיע אליו פעם אחת,

אולי סיפרתי את זה פעם פה,

הגיע אליו אחת, שלוש שעונות תורה ומצוות.

ואמר לו, כבוד הרב, ברוך השם,

אתמול נתתי גט לאשתי,

מחר אני טס לחו״ל.

לא,

מצוין.

אבל הוא אומר לו, כן, אתמול התגרשתי,

אבל אחר כך הייתי איתה בלילה בבית.

אז אמר לו הרב קוק, אם הייתי איתה בלילה בבית, אז הגט לא גט.

הגט התבטל.

אז מה ההלכה בכזה מצב?

צריך עוד פעם לשלוח גט, לתת גט.

הרב אומר לאותו אחד, עשה לי טובה,

לא חוזרים על בדיחה פעמיים.

נתתי לו פעם אחת גט,

גמרתי עם הסיפור, הכל טוב.

הרב אומר לו, הרב לאותו יהודי,

הגט שלך לא גט, ואם היא תתחתן,

היא אשת איש, זה אסור מדאורייתא.

אני לא חוזר על זה עוד פעם, אין לי כוח לכל התהליך, לבית דין.

להביא אותה, עזוב.

טוב, הרב דב קוק אמר, מה אני אעשה?

אני לא אכשיל פה אישה?

זו האפשרות היחידה.

הוא התכופף לרצפה, הוא מוצא שם איזושהי חבילת סיגריות.

הוא מוציא את הנייר הכסוף מבתוכו,

כותב גט לאישה.

תזכה בדף הזה, בדף הזה שלי.

תעשה אותי שליח לתת לאישה.

אני עושה את הרב שליח.

הרב נתן את זה שמה לאישה,

והוא גירש אותה.

זה היה הסיפור.

אחר כך הוא הגיע, הרב קוק, לרב לישיב עם אותו דף.

הרב, הגט הזה טוב או לא טוב?

הרב לישיב הסתכל, הוא אמר, עם כל ההידורים וכל החומרות.

וכידוע שהרב דב קוק, הוא לא נמצא בבית דין לענייני גירושין. הוא לא מתעסק עם הדברים האלו.

אבל מההתמדה העצומה שלו בתורה, מהדבקות שלו בכל,

כשהגיע אליו פעם ראשונה, הסיפור הזה ישר הוא ידע לכתוב בצורה מושלמת.

זה בן אדם שיכול להחזיר את כל התורה מכוח הזיכרון שלו.

זה התפקיד שלנו, כל אחד ואחד.

הגמרא אומרת

על הפסוק

יקרה היא מפנינים.

אומרת הגמרא, מה זה יקרה היא מפנינים?

התורה יקרה מפנינים.

הפירוש הפשוט לכאורה, מה זה פנינים?

זה יהלומים יקרים,

שדקה של לימוד תורה שווה יותר מפנינים.

אבל

הגיע פעם רב שולם שבדרון, המגיד מיישרים,

דרש באיזושהי קהילה בחוץ לארץ באמריקה,

והוא אמר להם בשם גיסו,

הגיס שלו זה היה לראש שלומא זלמן אורבך,

ראש ישיבת כל התורה.

הוא אמר,

הוא שאל שאלה,

מי אמר לחז״ל לדרוש שיקרה היא מפנינים לא כפשוטו?

מה חז״ל דורשים?

חז״ל אומרים, יקרה היא מפנינים,

שהתורה יקרה מפנינים פירושו מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים.

פנינים זה נוטריקון לפני ולפנים.

זאת אומרת,

יש לנו פה את הכהן הגדול,

שהוא נכנס לקודש הקודשים, לפני ולפנים.

מתי הוא נכנס?

ביום הכיפורים.

ביום הקדוש בשנה.

והוא עושה שם את הדברים הגדולים ביותר.

אז הכהן הגדול הוא האדם החשוב ביותר.

ביום החשוב ביותר זה יום הכיפורים.

הוא נכנס למקום הקדוש ביותר, בעיר הקדושה ביותר בירושלים, בבית המקדש,

לכל איזה קודשים.

ומגיע בן אדם אחד שלומד שם שתי דקות,

זה יותר מהכהן הגדול הזה.

ככה חז״ל דורשים.

שאל רבשלומי זלמן אורבך מי אמר לחז״ל לדרוש את זה. אולי פירוש כפשוטו שהתורה יקרה מפנינים.

מה זה מפנינים?

מארגז יהלומים.

ככה הוא שאל.

ככה רבשלומי שבדרון שאל בחוץ לארץ לשם גיסו.

אז אמר רבשלומי זלמן אורבך

שלהגיד

שדקה של תורה

זה יותר מארגז של יהלומים,

לא צריך פסוק בשביל זה.

זה דבר פשוט.

זה ודאי אומרים חז״ל,

שזה יותר יקר.

אם יש פסוק שבא להגיד שהתורה יותר יקרה,

אז היא באה להגיד שהתורה יותר יקרה מכהן גדול.

כי להגיד שהתורה יותר יקרה מארגז מלעפפונים,

לא צריך פסוק.

ככה אמר

רבשלום שבדרון ליד אנשים עשירים בחוץ לארץ,

והוא השווה את היהלומים לארגז מלעפונים.

להגיד שהתורה יותר קורה מארגז מלעפפונים, לא צריך פסוק.

מה ההבדל בין יהלומים למלעפונים?

קם שם איזשהו יהלומן,

שכל החיים שלו זה יהלומים, זה פנינים,

בכעס גדול, ואמר,

אני לא יודע מי זה השלום המזלמן שלכם שם בארץ ישראל.

האם הוא ראה פעם יהלום?

הוא יודע מה זה יהלום?

הוא משווה יהלום למלעפפון?

מה הוא מבין ביהלומים בכלל?

אני כל החיים שלי זה יהלומים.

ככה הוא צעק,

אמר רבי שלום שבדרון,

אני לא יודע

אם אתה צודק או לא. יכול להיות שאתה צודק.

יכול להיות שמעולם

רבי שלומי זלמן אורבך לא ראה יהלום אחד וכל שקל לא ארגז יהלומים.

אבל מה שאני יכול להגיד לך,

שאתה ודאי לא ראית את רבי שלומי זלמן אורבך יושב ולומד תורה.

אם היית רואה אותו יושב ולומד תורה,

היית רואה וחוש

שבאמת התורה אצלו זה יותר יקר. לא משנה אם אתה מבין או ארגז מלפפונים או ארגז יהלומים, הוא לא יעזוב את התורה.

בכל אופן, אנחנו רואים פה

גם כן את כוח התורה, שבן אדם אחד יכול,

ועם זה אפשר לשחזר את כל התורה.

ראינו פה את כוחו של יחיד וגם את נוח, שבזכותו באמת הוא הצליח להציל את הכול.

יהיה רצון שנתחזק,

כל אחד, כל חיזוק אדם שיכולים להתחזק,

אנחנו נתחזק בזה,

ונדע שאנחנו בחיזוקים קטנים מדברים קטנים,

אנחנו יכולים להחזיק את כל היקום. יש כנגד כל אדם עולם שלם, יקום שלם, בהמות,

חיות,

אדמה, יבשה, הכול

האדם מחזיק, כמו שכתוב בגמרא,

שכל אחד ואחד חייב לומר,

בשבילי נברא העולם. עולם שלם עומד עליי.

אני אתחזק ואחזק איתי את כל הבריאה איתי ביחד.

יהיה רצון שנזכה לגאולה, אמן ואמן.

תחזק.