פרקי דרבי אליעזר - כ"ו | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו בפרק

46 בפרק דרבי אליעזר.

רבי אלעזר בן עזריה אומר

ערב שבת בשישה לחודש בשש שעות ביום קיבלו ישראל את הדיברות

ובתשע שעות ביום

חזרו ישראל לאוהליהם

והיה מן מוכן להם לשני ימים.

שבת היה, כן? ערב שבת.

לפיכך שבתו באותה שבת

ושמחים בשמחת החג

שבו שמעו קולו של הקדוש ברוך הוא שנאמר כי מי כל בשר אשר שמע כל אלוהים חיים.

אמר הקדוש ברוך הוא למשה בלשון נקייה

לכאמור להם לישראל לכו איש לעולו שנאמר לכאמור להם שובו לעוליכם שובו לכם לעוליכם

יכול אף אתה תשוב אולי גם על משה

חוזר הדבר הזה שהקדוש ברוך הוא אמר שובו לעוליכם

אלא מלמד שמיום שניתנה תורה לישראל

לא קרב משה אצל אשתו שנאמר ואתה פה עמוד עמדי

מאותו זמן משה רבנו היה משוחרר

מלהיות עם אשתו

רבי יהושע בן קרחה אומר ארבעים יום עשה משה בהר

שעה ארבעים יום בהר

קורא במקרא מה היה עושה בהר?

מחכה מסתכל על הסטופר על השעון חול

כמה זמן נשאר?

ארבעים יום היה קורא במקרא ביום ושונה במשנה בלילה

יעבדו חמים

אז הוא היה לומד במקרא ביום ושונה במשנה בלילה

ולאחר ארבעים יום לקח את הלוחות וירד אל המחנה

נמצאנו למדים שהוא גם עסק בתורה שבעל פה וגם בתורה שבכתב משנה מה זה?

תורה שבעל פה

נקרא מה זה? תורה שבכתב

וב-17 בתמוז

הוא ירד וראה את עם ישראל ככה בחטא העגל ושיבר את הלוחות

והרג את ליתי ישראל מי זה היה ליתי ישראל? אותם אלו שהיו

מעורבים בעם ישראל הערב רב

חוטאים ומקולקלים

הרמב״ן באמת גורס את הלשון חוטאי ישראל

ופה

וראה זה פלא, אפירקא דרבי אליעזר מה רושם? ליתי ישראל

לשון מגומגמת כביכול שקרא להם חוטאים ומקולקלים

רבי יהושע בן קרחא אומר

אז כך עשה והרג את ליתי ישראל

ועשה ארבעים יום במחנה

עד ששרף את העגל וקיטט אותו כעפר הארץ

והרג את כל אשר נשק לעגל

הרי הם לא רק עבדו את העגל ועשו שם

ריקודים ומחולות, אלא גם הם נישקו אותו

וזה היה נקרא פעור

פה לפה היו נושקים אותו

עד ששרף את העגל וכתתו כעפר הארץ והרג את כל אשר נשק לעגל והכריד עבודה זרם מישראל

והתקין כל שבט ושבט במקומות הם עכשיו תהיו נפרדים לא תהיו ביחד רואים שביחד לפעמים זה לא טוב

ובמושב לצים לא ישר כמו שאומר דוד המלך

שכולם ביחד זה נהיה כעין ליצנות כל אחד איש למשפחותיו ולבית אבותיו

ובראש חודש אלול אמר הקדוש ברוך הוא למשה עלי אלי הערה

והעבירו שופר בכל המחנה שהרי משה עולה להר

שלא יטעו עוד פעם כמו שטעו מקודם ורצו להעמיד להם אלוקים אחרים

עכשיו אין חוכמות, אין שום דבר, עושים כל שופר,

מעכשיו מתחילה הספירה לאחור

מתי משה רבנו יורד? שוב פעם עם התורה

והקדוש ברוך הוא נגלה

סליחה והקדוש ברוך הוא נתעלה איתו אותו היום באותו שופר שנאמר בתהילים מ״ז״ו עלי האלוהים בתרועה אדוני בכל שופר

ועל כן התקינו חכמים שיהיו תוקעין בשופר בראש חודש אלול בכל שנה ושנה. הנה אנחנו נמצאים

סמוך ונראה זה נקרא

לחודש אלול,

חודש

הרחמים והסליחות

ונוהגים

בכל קהילות ישראל לתקוע בשופר,

הן בסליחות והן מאחינו בני אשכנז,

מנהג חב״ד גם לתקוע בסיום התפילה כל יום בשופר

כדי לעורר את הלבבות עורו ישנים משנתכם, עקיצו נרדמים מתרדמתכם

ועל כן התקינו חכמים שיהיו תוקעין בשופר בראש חודש אלול בכל שנה ושנה.

רב כהנא אומר

הלוחות לא נבראו מן הארץ אלא מן השמיים

מעשי ידיו של הקדוש ברוך הוא שנאמר

והלוחות

מעשה אלוהים המה

המה הלוחות שהיו מקדם

והמכתב, מה שכתוב,

מכתב אלוהים הוא

הוא גם המכתב שהיה מקדם

חרות על הלוחות, אל תקראי חרות אלא חרות,

חרות

למה? אין לך בן חורין אלא מי שיושב ועוסק בתורה

וכשאמר הקדוש ברוך הוא למשה פסול לך שני לוחות אבנים

מחצב

מחצב של סנפיר ינון

נברא למשה בתוך אהולו וחצבן שנאמר ויפסול שני לוחות אבנים כראשונים

עלה משה עם הלוחות ועשה ארבעים יום בהר

וישב לפני הקדוש ברוך הוא כתלמיד היושב לפני רבו

קורא בדת מקרא ביום ושונה בדת משנה בלילה אתם יודעים מה זה להיות חרותה עם הקדוש ברוך הוא, עם השכינה הקדושה?

אה?

אתם יודעים מה המעלה הזאת?

אדם יושב, לומד עם רב גדול, השתבח שמו ברוך הוא מרגיש סיפוק, הוא מרגיש נעלה, הוא הולך ומספר את זה בשעה ארבעת רבים, אני לומד עם פלוני אלמוני חברוסי

מוישה רבנו למד עם קודש ברוך הוא מפי השכינה ממש ממש

אמרו לו מלאכי השרת מוישה

לא ניתנה התורה אלא למעננו

מה אתה עושה פה בינינו? מה לילוד אישה בינינו? מה אתה עושה פה?

איפה מקומך צריך להיות?

למטה, מה אתה עושה פה למעלה?

התורה ניתנה בשבילנו, לא בשבילכם

חזר משה ואמר להם, כתיב בתורה כבד את אביך ואת אימך

וכי יש לכם אבא. הם!

יש לכם אבא ואמא.

מי זה אבא שלך? מי זה אמא שלך?

ועוד כתיב בתורה אדם כי ימות באוהל.

יש ביניכם מקרה מוות?

פעם שמענו בכותרת בעיתון שרושמים מלאך נפטר,

מלאך מת,

דום לב, לא שמענו כאלה דברים.

ולא ניתנה תורה אלא בשבילנו.

אם ככה, יש לי רעיה מוחצת שהתורה ניתנה רק בשביל עם ישראל.

מה שאין ביניכם מקרה מוות ולא ניתנה תורה אלא בשבילנו, וחשו ולא ענו עוד. שתקו.

מכאן אמרו עלה משה בחוכמתו אל העליונים והוריד עוז מבטחן של מלאכי השרת,

שנאמר עיר גיבורים עלה חכם ויורד עוז מבטחן.

זה פסוק במשלי כא כב.

ראו מלאכי השרת, שנתן הקדוש ברוך הוא למשה תורה,

עמדו גם הם ונתנו לו מתנות.

אם הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו נותן את המטרה הכי יקרה בעולם, את המתנה הכי יקרה למשה הם לא ייתנו מתנה.

מי הם? הם בטלים ומבוטלים כלפי קודשא בריכו.

גם הם נתנו לו. מה הם נתנו לו? איגרות ופתקין של רפואות לבני אדם.

נתנו לו כל מיני

מתכונים לרפואה, לכאב ראש, לפה, לצינון,

לשיעול.

נתנו לו מתכונים.

שנאמר עלית למרום שבית שבי.

בהמשך לקחת מתנות באדם, מתנות הקשורות לאדם.

גם מלאך המוות נתן לו מתנה.

מה הוא נתן לו? הוא נתן לו את סוד הקטורת. הוא אמר לו בזמן שיש מגפה,

אם יגידו את הסדר הזה של פיתום הקטורת,

המגפה נעצרה.

היא העצירה של המגפה, אני לא יכול.

בן בטרה אומר, ארבעים יום עשה משה בהר, דורש בדברי תורה וחוקר באותיותיה,

ולאחר ארבעים יום לקח את התורה וירד בעשור לחודש השביעי, הוא יום הכיפורים,

י' בתשרי,

והנחילה לישראל לחוק עולם,

שנאמר, והייתה זאת לכם לחוקת עולם,

התורה היא חוק בל יעבור.

רבי זכריה אומר, קראו בתורה ומצאו, כתוב בה, ועיניתם את נפשותיכם.

ובו ביום העבירו שופר בכל המחנה,

שיצומו כל העם מאיש ועד אישה, מגדול ועד קטון.

ואילולא יום הכיפורים,

תקשיבו טוב, לא היה העולם עומד.

שמעתם?

אלמלא היה יום הכיפורים לעם ישראל, אין העולם יכול לעמוד, אין העולם יכול להתקיים.

שיום הכיפורים מכפר בעולם הזה ובעולם הבא.

השתבח שמו בעולם.

ולכן כל המועדות בטלים.

וגם יום כיפור זה נקרא מועד.

למה זה יום מחילת עוונות?

אתה יודע מה זה?

בתור חתן שמוחלים לו על כל עוונותיו.

וכל שכן ביום הכיפורים שאנחנו כחתנים לפני הקדוש ברוך הוא,

ואחר כך בשמחת תורה אנחנו חתנים ממש.

מקבלים את התורה שוב פעם, מתחתנים עם התורה.

כל שנה ושנה אדם מתחתן, לא בנישואים אזרחיים,

כדת משה וישראל,

כדת השכינה הקדושה.

הוא מתחתן כמו שצריך, ושוב פעם,

מה אתה יכול כל השנה להגיד לתורה? עזבי, עזבי אותי בצד,

תני לי לעבוד.

אתה התחתנת איתי.

אתה חייב בכבודי.

לפחות פעם ביום הוא חייב לדבר עם אשתו שעה אחת.

זה אומרים חכמי שלום הבית.

שאדם צריך לשבת עם אשתו לפחות שעה ביום לדבר איתה.

על דא ועל ה.

וכל שכן לקבוע איתי מיטה לתורה, ללמד אותה את ההלכות שהיא צריכה לדעת, וכן על זה הדרך.

אז אם התורה על אחת כמה וכמה,

שהיא האישה האמיתית שלנו,

כמה אדם צריך להיות דבק בה ולא לעזוב אותה, ובפרט החתן.

ברוך הבא לחתן.

שהחתן צריך להיות דבק, ודבק באשתו,

והיו לבשר אחד.

יפה.

שנאמר שבת שבתון הוא לכם.

שבת העולם הזה,

שבתון לעולם הבא.

ואפילו כל המועדים עוברים.

בטלים. זה הכוונה.

יום הכיפורים אינו עובר, הוא לא בטל.

שיום הכיפורים מכפר על הקלות ועל החמורות.

שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם,

לטהר אתכם מכל חטאותיכם,

לא כתיב מחטאותיכם,

אלא מכל חטאותיכם,

כל חטא ועוון ופשע שהאדם עשה במשך כל השנה כולה,

בהיותו אדם,

שופטנא לא עסקינן, בהיותו אדם, שהוא מבין

את המשמעות של הדבר, יום הכיפורים מכפר לו.

מלבד

מלבד

עבירות שבין אדם לחברו.

שעבירות שבין אדם לחברו הן יום הכיפורים מכפר,

כפי שפסק הרמב״ם להלכה, בהלכות תשובה, עד

שירצה את חברו,

עד שיבקש ממנו סליחה.

שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאותיכם, מחטאותיכם, אין כתיב אלא מכל חטאותיכם, ואז

סיום לפני ה' תטהרו.

יום שניתנה בו תורה, אמר סמאל,

השטן, לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,

על כל הרשעים נתת לי רשות, ועל הצדיקים אין אתה נותן לי רשות?

למה לצדיקים אתה לא נותן לי את המפתחות לטפל בהם?

אמר לו, הרי יש לך רשות עליהם, מתי?

תנחשו מתי?

ביום הכיפורים.

אם יש להם חטא ואין לאו,

ואם לאו, אין לך רשות עליהם. תבדוק אותם ביום הכיפורים.

אם יש להם עוונות ביום הכיפורים,

אתה יכול עליהם. אם אין להם עוונות ביום הכיפורים, אין אתה יכול עליהם. אם יש להם עוונות ביום הכיפורים, הכל נמחק.

אם הכל נמחק ממילא כולם בטלים ומבוטלים.

לפיכך נותנים לו שוחד ביום הכיפורים. מה השוחד בסדר העבודה? כהן גדול היה לוקח את השעיר לעזאזל והיה זורק אותו קודם עבודתו שהיה מקריב את השעיר שהיה מכפר על עם ישראל. למה? לסתום את פיו ולא נעשה והוא נעשה איברים איברים עד שמגיע

על חצי ההר כולו מתפרק זה שם אל ארץ גזרה זה כל הגזרות שם השטן מתגורר

בארץ גזרה איפה הכתובת הזו? אני לא יודע ב-GPS

זה לא מופיע אבל זה נקרא ארץ גזרה שם זורקים לו את השעיר הזה וזהו הוא עכשיו עסוק בארוחה אין לו זמן לקטרק

למה שלא לבטל קורבנם של ישראל שנאמר גורל אחד לאדוני וגורל אחד לעזאזל

גורלו של הקדוש ברוך הוא קורבן עולה

וגורלו של עזאזל הוא שעיר חטאת

וכל עוונותיהם של ישראל היו עליו שנאמר ונשא השעיר עליו את כל עוונותם אל ארץ גזרה

ראה סמאל השטן שלא נמצא בהם חטא ביום הכיפורים

עוד פעם בא ביטרוני על הקדוש ברוך הוא אמר לפניו ריבונו של עולם

יש לך עם אחד בארץ כמלאכי השרת בשמיים

עכשיו הוא ממליץ טוב הוא אומר ריבונו של עולם

תראה מה זה יש לך אומה בארץ כמו מלאכים שנמצאים לפניך בשמיים משתבח שמו

מה מלאכי השרת אין להם קפיצים

כך ישראל

אין להם

סליחה כך הם ישראל עומדים על רגליהם ביום הכיפורים

מסביר

אחד המפרשים פה

מה זה אין להם קפיצים

מה למלאכי השרת יש קפיצים? מה זה אין להם קפיצים?

אין להם פרקים ברגליהם שיהיו יכולים לקופצם ולשב

הם לא יכולים לקפל את הרגל כדי לשבת

אלא מה כתוב עליהם? ורגליהם רגל ישרה

בלא פרק

כן, אין להם קיפול

לכן הם תמיד עומדים

וביום הכיפורים לכן מה אנחנו עושים תמיד?

עומדים

משתדלים בכל אופן, מי שקשה יכול לשבת

אבל משתדלים רוב הזמן לעמוד

כך הם ישראל עומדים על רגליהם ביום הכיפורים מלאכי השרת אין להם אכילה ושתייה כלל

כך ישראל אין להם אכילה ושתייה ביום הכיפורים

ממלכי השרת נקיים מכל חטא,

כך ישראל נקיים מכל חטא ביום הכיפורים.

ממלכי השרת שלום מתווך ביניהם,

כך עם ישראל שלום מתווך ביניהם ביום הכיפורים.

כולם עושים סולחה.

בערב יום הכיפורים מכריז השליח ציבור, רבותיי,

זה הזמן, תמחלו זה לזה,

סולחה עושים.

והקדוש ברוך הוא שומע עתירתן של ישראל מן הקטגור שלהם

הוא שומע המלצות טובות, מאיפה?

דווקא מן הקטגור, לא מן הסנגור, דווקא מהסמאל, מהשטן

הוא מכפר על המזבח ועל הכוהנים

ועל כל עם הקהל מגדול ועד קטון, שנאמר וכפר את מקדש הקודש

אמר משה ביום הכיפורים אראה את כבודו של הקדוש ברוך הוא

ואחר כך אני מכפר על עוונותיהם של ישראל

אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם

הראיני נא את כבודיך אמר לו הקדוש ברוך הוא מוישה

אין אתה יכול לראות את כבודי שלא תמות, שנאמר

כי לא יראני האדם וחי

אלא

למען השבועה שנשבעתי לך

והשם שהודעתי לך אני אעשה רצונך

לפנים משורת הדין

עמוד בפתח המערה

ואני אעביר לפניך את המלאכים המשרתים לפניי

ומזה אתה תבין מהו גודל כבודו של השם יתברך, לא תראה

אבל רק תחוש ככה

מאלה שסובבים אותי ממש, הצמודים אליי

שנאמר, ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך

וכשאתה שומע את השם שהודעתי לך

שם אני עומד לפניך ואעמוד בכוחך ואל תפחד שנאמר, והנותי את אשר אחון

וריחמתי את אשר ארחם

אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא

הרי אנו משרתים לפניך ביום ובלילה

ואין אנו יכולים לראות את כבודיך, וזה ילוד אישה רוצה לראות את כבודך?

מה זה האפליות האלה?

אנחנו שצמודים אליך 24-7 עובדים אותך בין ביום ובין בלילה, לא זכינו לראות את כבודך למרות שאנחנו עומדים בצמוד אליך

וזה ילוד אישה כמשה

כאדם השפל

מן עפר באת ולעפרת שוב

אפילו שהוא בדרגות כאלו גבוהות ונשואות,

הוא רוצה לראות את כבודך?

ועמדו עליו בזעף ובבהלה להמיתו, רצו להרוג את משה רבנו

מה זה החוצפה הזאת?

כל כך הם שאפו להגיע לקדושה

האינסופית של הקדוש ברוך הוא, עד כדי כך, אפילו המלאכים

שהם בדרגה גבוהה

והגיעה נפשו של משה עד מוות

כמעט הרגו אותו

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

נגלה עליו בענן, שנאמר וירד אדוני בענן

זו הייתה הירידה השביעית שירד הקדוש ברוך הוא

וסיכך עליו הקדוש ברוך הוא בכף ידו שלא ימות

כביכול כיסה אותו מפני המלאכים

שנאמר והיה בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור

וסקותי כפי עליך עד עברי

וכשעבר הקדוש ברוך הוא הסיר את כף ידו מעליו

וראה אחורי השכינה שנאמר והסירותי את כפי וראית את אחוריי ופניי

לא יראו

והתחיל משה צועק בקול גדול ואמר אדוני

אדוני אל רחום וחנון ערך אפיים ורב חסד ואמת

נוצר חסד לעלפים נושא עוון ופשע וחטאה ונקה וכולי

אמר משה לפניו סלח נא לעוונותיהם של ישראל על מעשי העגל זו הזדמנות לבקש

מישהו אחר מה היה עושה? אני נהנה נהנה זה מספיק מה אכפת לי מאחרים

אני עכשיו נהנה?

מספיק לי מה יותר טוב שאני אהיה בלעדי בלעדי

לא משה רבנו באותו רגע מבקש על עוונותיהם של עם ישראל על החטא הכי גדול

שעד היום הזה אנחנו מתקנים אותו, חטא העגל

ואילו אמר משה סלח נא לעוונותיהם של ישראל עד סוף כל הדורות

היה הקדוש ברוך הוא עושה כן למה?

לפי שבאותו זמן הייתה שעת רצון לפני השם יתברך ומשה ידע שהיה שעת רצון לכן הוא ביקש את זה מהקדוש ברוך הוא

וכן הוא אומר בעת רצון הניתיך זה פסוק בישעיה מטח

אלא אמר סלח נא לעוונותיהם של ישראל על מעשי העגל

אמר לו הקדוש ברוך הוא הרי כדבריך עשיתי שנאמר

ויאמר אדוני סלחתי כדבריך

נעבור למוסר

מפאת הקדושה של השכינה לא רואים

כן

אנחנו באות ב'

ברכות

ידוע מאמר רבותינו זיכרונם לברכה בגמרא ברכות ל' עמוד א' על הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כי עונשו גדול

ואין בעוון פסטה מספחת ברבים מעמי הארץ שאוכלים ושותים בלא ברכה

פה לא מדובר קודם כל מה אוכלים

לפני שאתה אוכל אם בכלל אתה מברך

איי איי איי כמה מזלזלים בזה

יש מחמת חסרון הידיעה שהם לא יודעים מסכנים תינוקות שנשבו

אומנם כבר בטל בימינו המושג הזה של

תינוק שנשבה כפי שהזכיר הרב

שהם יודעים שצריך לברך על דבר שנהנה ממנו

ויש שאין יודעים אופן ומטבע ברכה הם לא יודעים מה לברך

ויש מחמת חסרון זריזות

ולבבות יכאבו מרעות ברק שהולכים לבקר בשמחות וגיל

והבית מלא ומכבדים אותם במיני מתיקה ומשקה וכדומה

ויש כמה וכמה שנותנים המתיקה והמשקה לפיהם בלא ברכה

ומרביץ אוכל על חשבון בעל הבית

וירא דבר אדוני לבבו יכאב על העבירה שעשה פה

וגם שאינו יכול למחות בו הוא לא יכול למחות בו

כי הוא בוש לומר לו למה תוכל לא מתבייש אחר כך הוא לבוא לבקר אותי

זה אתה מתבייש

תתבייש בזה שלא מחית בו

כי אתה תתבע על זה אתה נתפסת בעוון הזה

יכלת לתקן אותו ולא מחית

תפס

ואין בעוון נכשלנו ברעד מי שאינו מוחה על דבר כבוד שמו כי רבה הוא

וכבר הוא מברך בקול רם כדי שישמעו כולם ויידעו שצריך לברך אבל אין סמים על לב

כאילו לא ניתנה מצוות הברכה אלא לחכמים וחסידים לא זה לא בשבילי אני לא חכם

אני לא חסיד אז אני פטור

וראוי לדרוש להם אולי תנו לב לשוב

שידעו שאין לך דבר בעולם שהנהנה ממנו שלא יהיה צריך ברכה הכול

כל דבר שנברא בעולם, שיש בו הנאה,

רבותינו תקנו עליו ברכה.

אם הוא דבר הגדל באילן, ברכתו ברור פרי העץ. גדל בארץ, ברכתו ברור פרי אדמה.

ואם הוא לא מן העץ ולא מן הארץ, ברכתו שהכול כמו הסויה.

ואם אינו יודע ואין לו ממי לשאול על הכל, אם אמר שהכל יצא לידי חובה.

ועל ריח טוב, גם כן צריך לברך על כל מין ומין של ריח.

אם הוא מדבר הגדל באילן, בורא עצה וסמים.

ואם הוא גדל בארץ ושורשו מחליף בכל שנה ושנה, בורא עשווה וסמים.

ואם אינו לא מן האילן ולא מן הארץ, בורא מיני בשמים.

והוא פירות, הנותן רך טוב פירות.

ועל כל מאכל ימכל כזית,

וכל משקה ששתה ממנו רביעית,

צריך לברך ברכה אחרונה, איש כברכתו.

ודעקה שרבים מעמי הארץ אין יודעים מטבע ברכת מעין שלוש.

מכירים רק בוראי נפשות, יש הרבה כאלה.

אם לא יודעים, רק בוראי נפשות, בוראי נפשות.

מה בוראי נפשות?

מעין שלוש, צריך לברך במצב כזה, החמשת מיני דגן,

הגפן וכולי.

שצריך לברך אחר פת הבא בכיסנין ואחר יין ואחר פירות שהם משבעת המינים, כגון ענבים, מלאכים ויבשים, צימוקים, תאנים, רימונים, זיתים,

כל הפירות שנשתפכה בהם מארץ ישראל, ברכתם האחרונה, מעין שלוש.

ובפרט כשצריך להזכיר מעין המאורע,

נשמחנו ביום ראש החודש הזה וכולי.

ולכן או מברכים בוראי נפשות רבות, הנה, ברוך שכיוונתי,

שהיא ברכה לבטלה,

או אין מברכים כלל.

זה יכול להיות גם חשובים כאלה, אנשים שנראים כלפי חוץ ממש חשובים, שמחזיקים מהם,

כמו שגיליתי השבוע לאיזה אחד

שעשה במרכאות ברית לאיזה מישהו, זה נקרא הטפת דם,

כן?

והוא עשה שם ברכות, ושהחיינו,

והכל, וחתך,

כאילו חתך, כן? עשה הטפת דם, והכל, והילד ערל מדאורייתא ומדרבנן.

והכל בסדר, הוא לקח את הסכום בסופו של יום,

של עבודה, ונפרד מהם לשלום.

במקרה, אני ישבתי במספרה, אז הוא סיפר לי, האבא, שככה וככה, הנה, אמרתי,

תקשיב, אני חייב לבדוק אותו.

בדקתי, וראה זה פלא, הילד ערל לגמרי.

חייב לעבור ברית חדשה לכל דבר.

אז הוא אומר, רגע, אני צריך עוד פעם לקחת אולם.

אמרתי, הנפקמינה לא על האולם.

הנפקמינה עכשיו ברכות לא עשו.

זה מה שמעניין אותי, זה שמעניין אותי שהילד ערל, לא האולם.

אתה רוצה עוד פעם צ'קים? אין בעיה, בוא נעשה לו בבר מצווה.

נעשה לו, אני יודע מה, פדיון תעשה לו.

אבל מה האולם עכשיו? ואולם, הילד שלך ערל.

איך אתה יושן? כמעט חצי שנה כבר, הוא ערל.

איי, איי, איי.

מי ייתן את הדין על הדבר הזה?

מי ייתן?

מי ייתן? אבא, אבא מאיפה יודע, מסכן?

אבא מאיפה יודע, שם ירחם?

איי, איי, איי.

אז זה מי שיש בתוכו יראת שמיים, אכפת לו שלא יישאר ילד יהודי,

מושלם, ככה, ערל.

אכפת לו, רוצה שיהיה הכול כמו שצריך.

בהתחלה הוא לא רצה לשמוע, הוא אמר, הכול בסדר, אל תדאג.

שום פנים ואופן.

זה לא בסדר, ואני אוכיח לך. ובאתי פעמיים, והסברתי לו, והראתי לו, ונתתי לו לישון על זה לילה, הוא ואשתו,

שיבינו את המשמעות והכול, שאמרו לו, אתה צודק,

אין לנו מילים.

איי, איי, איי.

יפה.

וכבר אמרו רבותינו, זיכרונם לברכה, בגמרא וברכות כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה,

מעל.

מה היא תקנתה?

מה התקנה? ילך אצל חכם וילמדנו.

או מה ילמד אותו? מה לברך.

על מה מברכים?

הלכות ברכות, צריך ללמוד.

יש בזה המון המון המון סעיפים ותתי סעיפים ומחלוקות בהלכות ברכות.

אדם צריך ללמוד את הדברים יסודי, כמו שצריך, כדי לדעת מה לברך.

וזה כלל גדול, מי שרוצה להיות עובד אלוקים,

כאשר ייאות לנו על היותנו יהודים מאמינים בני מאמינים בתורה ובכל דברי חכמים ובשכר ועונש, ראוי שלא יבוש ולא ייקלם לי ללכת אצל חכם וילמדנו. מה הבעיה? אתה מתבייש?

הבושה הגדולה זה שמה למעלה, לא פה.

אז מה אם אתה לא יודע?

תלמד ותדע.

ואז לא תתבייש. ואל יבוש מפני המלעיגים עליו.

לא צריך להתבייש.

מי שמלעיג עליי בעבודת השם,

עפר לפיו, אני מצפצף עליו.

כי אני צריך לדעת לעבוד את השם כמו שצריך. אז מה יש לי להתבייש?

אם אני לא יודע, אני אלמד.

ועוד פעם אני אלמד, ועוד פעם אני אלמד עד שאני אדע.

ויכתוב לו בכתב יושר מטבע ברכות ושאר דברים הנצרכים.

ויורנו בדרך אמת וינחנו בדרך טובים. ובאמת אמרו,

הולך את חכמים יחכם.

אתה הולך אצל החכמים ללמוד חוכמה אמיתית, דרכה של תורה,

אזי תהיה חכם.

ראיתם את הגוי ההוא ברמלה?

גוי, גוי!

איזה בוקי.

הרבה יהודים ככה לא בקיאים ממה שהוא היה בכיס שם.

טה-טה-טה-טה-טה-טה. מפציץ!

זה רק מהדיסקים.

מה יש? הוא יתחיל לפתוח ספרים?

ישתבח שמו בעולם, יעבור את בלעם.

כן, אבל אם יתחיל, יעבור את בלעם, אני אומר.

ויחרד האיש מליתן דבר לתוך פיו בלא ברכה, שאם גוזל את המלך,

אך עד דתו להמית.

על אחת כמה וכמה גוזל מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל, כמה עונשו גדול.

וגם המועל בקודש חייב מיתה.

והרי אמרו שנהנה בלא ברכה, כאילו הוא מועל בקודש, והוא גוזל את הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל.

ועוד אמרו שהמאכל והמשקה הם מזון הגוף,

והברכות הם מזון הנפש.

אז אתה אוכל ואוכל ואוכל ומטפח את גופך,

והלך לפניך צדקיך,

אבל לכבוד השם יאספך.

אתה לא נותן את כבוד שמיים כמו שצריך, אז זה יאסוף אותך, ימות חס ושלום.

ועוד אמרו שהמאכל והמשקה הם מזון הגוף, והברכות הם מזון הנפש שגורם שישרי שפע קדושה לאכילה ולמשקה.

וזהו כוונת הכתוב, כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם.

אדם יאכל לחם, לחם, לחם, לחם, לחם, הוא יכול לחיות.

יאכל טבעי, טבעי, יכול לחיות.

פתאום יהיו לו בעיות בלא טבעי.

בעיות בריאותיות, תגידו, חסר לך זה, חסר לך פה, חסר לך שם.

אלא כי על כל מוצא פי אדוני,

את הברכות שאתה משבח את הקדוש ברוך הוא,

זה נותן לך את החיים, יחיה האדם.

וזהו נמי צדיק אוכל לשבע נפשו ובטן רשעים תחסר.

ובאמת אלו האוכלים ושותים בלא ברכה לולא שנדונם לכף זכות,

שהארגן נעשה להם טבע עד שהם לא זוכרים שצריכים לברך, מרוב שהוא אוכל כבר הוא שכח לברך כל יום.

כי הוא כל הזמן, הוא רגיל לאכול.

הרי הם ראויים לעונש גדול, כי מה תורח חומה או הוצאה צריך לומר ברכה קצרה?

זה לוקח הרבה זמן להגיד ברכה?

גם ברכת המזון שזה דאורייתא, וצריך להגיד אותה מילה במילה, זה לא לוקח

יותר מחמש דקות. זה לא לוקח.

אז מה הבעיה שלך לפתוח בברכה לפני ולברך אחרי?

ויש כאלה מתעצלים ליטול ידיים,

לא מסיבות בריאותיות,

אלא הוא לא בא לו. אתה יושב בסעודת חתן וכאלה, תול ידיים.

ברית מילה, תול ידיים.

סעודת מצווה.

סיום הסרט, תול ידיים.

לא אמרתי אם אתה מועל כל היום אתה בסעודות. זה בעיה באמת, אתה צודק.

מנטילה לנטילה, זה בעיה.

גם אין לך הרבה ספורט תוך כדי

בין ברית לברית.

ומה הוצאה צריך לומר ברכה קצרה? ביקשו ממך כסף על כל ברכה שאתה אומר? תשלם. לא,

נתנו לך חינם, ואתה מרוויח זכות.

ולברך על הטובה אשר השם אלוקינו נותן לנו, דבר נוהג אצל כל אדיוט שימלא עפיו תהילתו ויעללו על כל מין טובה שמקבל מאיזה מלך או מאיזה אדם. כמה אדם משבח. או, פלוני עזר לי, פלוני, פלוני, פלוני, פלוני.

ונוסף, גם הוא שאלוקינו מרחם למצווה, יחשוב לנו מה שאנחנו מברכים אותו.

גם מה שאתה מברך אותו על מה שהוא נתן לך, אתה אומר תודעות, אתה מקבל על זה שכר.

איזה פראייר הקדוש ברוך הוא. גם על זה הוא נותן לו שכר.

לא, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך

הרבה להם תורה ומצוות.

רק כדי לזכות אותנו, רק כדי לתת לנו שכר כפול לעולם הבא.

וקובע לנו שכר על הברכה הטובה וברכה, יש חכם מתוק מזה.

ובוודאי מי שאינו רוצה לברך, אין זה כי אם רוע לב בלבד.

רוע לב, הוא סתם רע.

וראוי לאדם שיהיה זהיר מאוד ועומד על המשמר שלא לשכוח מלברך,

עד שירגיל באופן שלא יפתח את פיו

ולא יקבל דבר לתוכו בלא ברכה.

כי כשם שאמרו, גמרא בסוטה ל״ח״ב, כל המברך מתברך,

כל קבל דנא מי שאינו מברך, חס ושלום, חס וחלילה, להפך גורם קללה לעצמו.

ורעה זו להיות אוכל ושותה בלא ברכה, מצוי יותר בין הנשים שאינן בקיאות,

במי לידי ברכות,

ואוכלות ושותות בלא ברכה, כנשים המצריות העבריות.

ומצווה זו מוטלת על אבות הבנות.

והבעל מצווה על אשתו ללמדה.

שהרי פסק השולחן ערוך באורח חיים, סימן קסט, סעיף ב', שאסור להאכיל למי שאינו יודע בו, שאינו מברך.

אתה יודע שהחבר שלך, הבן משפחה שלך, הגיע הביתה והוא לא יודע לברך, אסור לך לתת לו כיבוד.

ויגיד, נו מה, מה קורה? למה אתה לא פותח לי היום שולחן?

ידידי, אתה יודע לברך?

לא, בוא נלמד קודם, אחר כך אני אתן לך.

אתה לא יכול לאכול אצלי בלי לברך.

ולכן מחויב ללמדו

ולהזכיר לו מלמד.

וזה כלל גדול, הילדים שלו, כן? שאל יחוש האדם על הוצאות כאלו, ואל יחשוב לאיבוד זמן,

מה שמתעסק בעניינים אלו. אני יכול להתעסק בעניינים ברומו של עולם.

מה אני עכשיו מתעסק בברכות, בכל מיני דברים קטנים?

ללמד את העם ואת בני ביתו דעת ולזכותם וכדומה. כי מה לנו מזמן וממון אם לא לעשות בו רצון ונחת רוח ליוצרנו? הרי מה שאתה עושה עכשיו, אתה עושה רצון השם.

על ידי הברכות שלו הוא משבח. ברוך אתה השם. הוא משבח את הגדול שברכו.

אין לך שכר יותר גדול מזה ומן ה...

אתה הולך רודף אחרי הזמן מהממון?

ופעמים שביטול תורה זהו קיומה. ביטולה היא קיומה על דרך כתיב.

עת לעשות לה' הפרו תורתך תהילים.

אשרי אשר אסם אורחותיו לעשות דבר בעיתו על מתכונתו, וראוי להשתדל בכל עוז ולחפש ספרים או לשמוע מפי סופרים ולרשום בכתב

את נוסח הברכות ודיני הברכות שאינו בקיא בהם עד שיתרגל ויהיו שגורות בפיו.

וכן ראוי להשתדל להיות בא באנשים, שיהיה בקיא בברכת חתנים ובברכת בעל הבית. פעם הייתי באיזה חופה

ונתנו לברך, קיבדנו איזה מישהו לברך.

בא אלוך, אשר יצר את האדם בצלמו.

ומרוב שהוא רגיל לאשר יצר את האדם בחוכמה, כי אני רואה, הוא נכנס הרבה לשירותים, אותו דמות.

אז לא, אשר יצר את האדם בחוכמה, הוא ברא בו, אהה, אשר יצר את האדם בצלמו, עכשיו אתה לא בשירותים.

מה אתה אומר אשר יצר?

אז זה כי האדם לא מרגיל את פיו בברכות הללו.

אדם לא יהיה חכם, אני יודע בעל פה.

אתה לא יודע בעל פה.

גם אם אתה יודע בעל פה, תגיד מילה במילה מתוך הכתב, כי בעל פה צריך עצימת עיניים לכוון.

איך אתה מסתכל ומברך?

וכן ראוי להשתדל להיות בא באנשים שיהיה בקיא בברכת חתנים ובברכת בעל הבית וכדומה. מה זה ברכת בעל הבית? שאנחנו אומרים

את ברכת האורח

וברכת המזון. אומה מאוד צריכה להיזהר בברכת הלבנה.

כמה מזלזלים בברכת הלבנה?

שהיא הקבלת פני שכינה.

ובאמת אמרו במגמרא ברכות נ',

בירושלמי,

פרק א',

מברכותיו של אדם ניכר אם הוא יודע ספר או אם הוא בור ועם הארץ.

לפי הברכה, אם תראו אותו מדקדק בלשונו,

מברך כמו שצריך את הברכות, סימן שהוא תלמיד רכה.

אם לא, חס ושלום להפך.

ומה טוב לגבר שהשתדל לידע פירוש המילות בברכות שהוא מברך, וייתן לב לכוון בברכות שהוא מברך,

שהרי אמרו תפילה או ברכה בלא כוונה.

מה ההמשך?

כגוף בלא נשמה.

בירכת בלי לכוון, חנג'ו לי באסטרי.

לא שווה שום דבר.

כלום זה לא שווה, כמו גוף בלי נשמה.

מת.

זה שווה משהו?

לא, לא שווה כלום. עוד רגע, כת יסריח.

אותו דבר הברכה.

אם לא בירכת אותה כמו שצריך, לא הבנת מה אתה מלך, לא חילקת,

לא הוצאת את זה כמו שצריך מהפה שלך,

כגוף בלא נשמה. בראת מלאך

בלי חיים.

כלום, יש לך סתם מלאך דומם, עומד.

זה שווה?

אמרת את הברכה על רמון צוקרמיון, שהכל נהיה בדברו,

ולא הבינו כלום, ברד המלאך על כיסא גלגלים.

עיוור, פיסח, חיגר.

שווה מלאך כזה?

איך יסחבו אותו לכף המאזניים של המצוות?

צריך שם יד עזרה, איך זה? יד שרה.

העזר מציון צריך שם. שם אין עזר מציון.

פה העזר.

שם עציון.

ועיקר עבודת השם יתברך היא עבודה שבלב,

ולכן צריך להשתדל מאוד לכוון בפירוש המילות על כל היוצא מפיו, תפילות, ברכות, לימודים ומצווה גוררת, מצווה שהתעורר מתוך הדברים לעבוד את בוראו, עבודה שלמה, עבודה תמה, ביראה ואהבה ושמחה רבה.

ומתוך כך לא יבוא להיות עובד אלוקים דרך אריי.

אני דתי כי כולם דתיים.

אני עושה את זה כי כולם עושים את זה. הבא לבית הכנסת כי כולם באים.

אבל ביום שבת לא כולם באים, אז אני יכול לישון.

כדרך הרבה בורים שבהיותם מברכים ומתפללים או לומדים, נותנים בקולם כל עוז לגאור בשום, ברוך אתה השם אלוקינו. מה זה, זה ככה מברכים?

שאתה צועק על פלונים ועל אלמוני תוך כדי הברכה?

או לרמוז אפילו, נו, נו, אלוקינו, מלך העולם, נו, נו.

שרוצים דבר ואומרים, איי, איי, איי, איי,

או כל מיני משחקים.

ואם יציירו בדעתם, כאילו, אני לא מוסיף פה כלום, הכל פה רשום. ואם יציירו בדעתם, כאילו אומרים בלעז,

ומדברים לפני המלך בעשיית אלו הגערות והרמיזות,

אה?

תיחסמו בושה וכדי ביזיון וקצף.

המלך יגלגל אותו מכל מדרגות הארמון, מה אתה עושה?

לכן גם לזאת ראוי לשים לב, ללכת אצל חכם שילמדנו התפילות והברכות כמו שצריך.

ולא יבוש ולא יבוא,

למען יוכל לעבוד את בוראו עבודה שלמה.

כי זה כל האדם.

ואף מי שיודע ברכות ודיניהם,

לפעמים מסתפק במילא דה ברכות ספקות כהנה וכהנה.

ולכן על הכל צריך זהירות וזריזות למשוך ידו או לעשות באופן המועיל,

כדי שלא ייכנס בספק,

שלא ייהנה בלא ברכה חס ושלום.

וכל ירא שמים יצא ידי כל הפוסקים במילא דתל ופלוגתא.

מקום של מחלוקת.

וטהור ידיים יוסיף אומץ שלא יבוא לידי שכחה מצויה.

יעשה לעצמו סימנים, ציונים, לזכור ולברך.

ובפרט בברכה אחרונה ממים ששותים קודם הקפה.

כאלה ששותים קודם את המים ואחר כך את הקפה.

ברכה אחרונה פה לברך.

וברכת אשר יצא, את סתם מבית הכיסא, אפילו כמה וכמה פעמים, וכדומה.

ועל זה וכזה אנו רואים אשרי שישמע למצוותיך ותורתך ודברך ישים

על ליבו. אנחנו רואים את זה כל בוקר.

ויש רבים מעמי הארץ שסוברים, שמברכים,

אבל ברכתם פסולה מחמת שמדלגים כמה תיבות ואותיות.

ושתיים רעות עושים שנהנים בלא ברכה ומזכירים השם לבטלה.

היום הייתי בברית.

בשמחות אצל כולם בעזרת השם.

אז אמרנו לאימא שתברך ברכת הגומל.

אז אצל החילונים, כן, לא יודעים הכול.

אז צריך להגיד להם, ברוך אתה,

אלוקינו אומר,

ברוך אתה אדו, אז היא המשיכה ניי.

במקום להגיד את שם השם כמו שצריך, היא ממשיכה עד ההמשך. אני לא עכשיו ילד קטן

שאני אומר חלק וממשיך, טוב, כדי להרגיע אותו בברכות, כדי לחנך אותו במצוות.

את כבר גדולה כמו שצריך, צריך להגיד את הברכה כמו שצריך.

מה זה אני אומר חצי ואת ממשיכה את השאר?

מסכנים, לא יודעים. לא יודעים. לא יודעים כי אף פעם לא רצו ללמוד או לא לימדו אותם.

כל כך רחוקים. לא היה ברירה, חזרתי, אשתגיד כמו שצריך.

גם כולם שם קפצו, שמעו את זה.

ושתיים רעות עושים שנהנים בלא ברכה ומזכירים שם השם לבדלה וזה פרי המהירות, מהר,

אשר יראה חולה שאפילו שיאמר הברכה כולה כדאי ביזיון וקצף לברך למלך הכבוד בברכה חטופה.

אין זה מברך.

מברכים ככה, מהר, אתה הולך לאיזה שר או לאיזה משרד, משהו, אתה ככה נדבר מהר,

יגידו לך, תצא, צא מפה, צא, אל תפריע לנו עכשיו בעבודה.

מה זה זה? איך?

זה אומר הרבה, ברוך שמו, ברכו ברוך שמו, מה זה?

ברוך הוא וברוך שמו.

תקשיבו מחר בתפילה בבית הכנסת, כמה מפשלים בזה.

אומרים את זה בדרך קצרה.

יש כאלה גם ברכו ושמו,

ומדלגים על הדרך.

אלא מנאץ,

מנאץ את השם, מאשרי איש יראה את ה' יקבל עליו בכל תוקף.

והשתדל ברוב עוז ותעצומות לברך כל ברכותיו וכל רם, עוד בעוד, תיבה, בתיבה, ברעותם, בהדוותא דליבה.

יש אחד מסכן מגמגם, אצלנו בשכונה.

הוא קשה לו לבטא את המינים עד כדי שהוא צריך לחזור כמה וכמה פעמים על כל מילה במילה כדי זה.

כמה.

אתה מסתכל ואתה אומר, אה, איש אתה באח שמו בעולם. כמה צריך להודות השם, אה, שהכול זורם אצלנו.

כמו שצריך. כמה אדם צריך להודות. פעם בשבוע ביקור בבית לוינשטיין, צריך לראות.

אנשים יושבים שם, מסכנים, לא יכולים להזיז לו אדם לרגליים, מחכים למלאך המוות שיעבור והוא לא בא.

מחכים לו. בוא, בוא.

בוא. לא רוצה לבוא לקחת אותם. יש להם זמן עוד.

מחכים, רוצים לעשות מצווה פה, שם.

והאדם כולו בריא כל יום, הוא מזלזל באש.

מזלזל במצוות. מזלזל פה, אה, פה, זה ככה, פה, שם, יחטוף מפה קצת, שם קצת.

והשתדל ברוב עוז ותעצומות לברך את כל ברכותיו וכל רמות באות,

תיבה בתיבה ברעותם וחדוותה דליבה.

וזה כל האדם שישתדל בכל תוקף לקיים כל דבר כאשר ייעוד וזה עוד אם הוא איש טוב.

ובברכות שאדם יוצא ידי חובתו על ידי ששומע,

כגון קידוש והבדלה וברכת מעין שלוש וברכת הלל,

צריך זהירות יתרה שתהיינה אוזניו קשובות אל הברכה,

ולא יאבד אפילו תיבה אחת.

ואין צריך לומר שלא יהיה מדבר בינתיים.

שאז אינו יוצא ידי חובה כלל ונמצא שנשאר בלי קידוש ובלי הבדלה, או נהנה בלא ברכה.

וכן בחזרת העמידה,

אנשים חושבים בחזרת העמידה, החזן מדבר לעצמו.

כמו איזה, לא יודע מה, מרחף. הוא מדבר לעצמו. עזוב, אנחנו נדבר אנחנו.

נאס, נאס.

וכן בחזרת העמידה צריך לעמוד על המשמר, לשמוע כל ברכה וברכה כראוי, ולענות אמן, ברוך הוא ברוך שמו.

וגם בזה פסתה המספחת,

שרבים מעמי הארץ מדברים זה עם זה בחזרת העמידה, וכמה רעות עושים,

האחד, שמדברים מבית הכנסת,

שאיסור גדול הוא כמו שייכתב הלאה במקומו.

דבר נוסף, שמדברים בחזרת העמידה,

שכתב מרן השולחן ערוך באורח חיים סמיון קכד,

שעבירה היא בידו של המדבר, וגוערים בו.

אתה רואה אדם שמדבר?

שתוק!

אל תפריע עכשיו, אפילו שהשלך ציבור יפחד.

אני חושב שהוא טעה, הוא צריך לחזור.

תיגער בו, תגידו, מה אתה מדבר?

אתה לא רוצה ליד כולם? תיגער בו אחר כך בצד.

אבל עתה דשו בו רבים ונעשה כהיתר, ואין מי שימחה בידם.

דבר שלישי, שמאבדים טובה הרבה להיות שומע כעונה ועונה כמברך.

וידוע מאמר רבותינו זיכרונם לברכה בגמרא בחולין פז,

ששכר ברכה הוא עשרה זהובים,

וכמה יגיעות אדם יגיע כדי להרוויח עשרה זהובים, אה?

כמה משלמים? 45 שקל לשעה? 40 שקל לשעה?

45 שקל. לא, העלו קצת, לא את שכר המינימום.

25 שקל.

לא יודע, אני לא עובד.

אני אומר לך. טוב, אם אתה אומר, אני סומך עליך.

שלא יפדיחות, זה מצולם.

לא, 25 שקל אולי.

40 שקל משלמים, נגיד שהוא עובד עירייה.

40 שקל משלמים לו, כמה הוא טורח בשביל ה-40 שקל?

כמה הוא שהבוס הכי יהיה מרוצה ממנו, אה?

הוא משתדל לא להחסיר אפילו את החופשים, הוא אומר לי, ישתוס ויציסים עם הילדים לבד, אין לי כסף. לרות תהנו, אתם החופש, אני חייב לדפוק שעות.

שלא יהיו בעיות.

שלא יפטרו. עכשיו קיצוצים, מפטרים.

שלא יהיו בעיות, שהבוס לא יגיד לי, לך, לך.

אז בשביל 40 שקל, כמה אתה משתדל?

אז בשביל ברכה שהיא שווה פי כמה וכמה, אלפי אלפים יותר מ-40 שקל.

כשאתה מתאמץ על זה שעה ואיזה רגע אחד,

כמה אדם צריך להודות לאשר?

כמה אדם צריך להשתדל?

ושותה האדם המשליך לאיבוד כמה וכמה זהובים בידו מבלי לשים לב ולחוף את יצרו מעט.

וזה כלל גדול בתורה שיהיה מחשב שכר מצווה והפסד עבירה.

ויתחזק לחוף את יצרו והשם יהיה לו לעזרה ומינג אנשי מעשה להיות הסידור בידם בשעת החזרה,

כמו בלחש לשמוע את התפילה.

וכתיב טוב עין הוא יבורך.

ואמרו רבותינו, זיכרונו לברכה, אל תקריא יבורך, אלא יברך כי מי שהוא טוב לעולם יברך.

והמברך את ישראל הוא גם כן מתברך, כי דכתיב אבריך מברכך.

כל קבל די נא כל שכן המקלל את ישראל נפשו הוא חובל, דכתיב ומקללך האור.

ומאחר דכתיב אל תמנע טוב מבעליו ביות לאל ידך לעשות, ראוי להשתדל לעולם לברך את עם ישראל.

אולי יהיה בעת רצון ויעשו דבריו פירות, ולכן גם המתברך הוא יברך.

ויאמר וכן למר, מברכים אותך להגיד וכן למר, יעמדוך העמים.

וכידוע מעשה דמייטה בשס בגמרא במגילה חס ז עמוד ב',

דרב ברכה לרב אונה ויקיים בבירך את רב אונה ויתקיים בברכה.

ויקפד רב על שלא אמר לו וכן למר. הוא הקפיד, הכעס עליו למול אמר לו וכן למר.

והמברך יבורך, מה שנקרא, עונה לו.

ונמצא

שאם ברכתו עשתה פירות, הרי הוא גומל חסד עם חברו.

בירכתי אותך, נושעת מהברכה,

גמלתי איתך חסד.

ועל כל פנים גם עושה נחת רוח ליוצרו, כי טוב בעיני אדוני לברך את ישראל,

ולמצוות איחשב לו,

כי זהו הטעם קצת הפוסקים שמתירים לברך את חברו, קודם שיברך על מיני המתיקה.

ואין זה מגדר מקדים כבוד בריות לכבוד השמיים.

כי רב ברוך הוא חפץ שזה כבוד שמיים.

ומה גם שאם יטעם תחילה מהמתיקה, לפעמים דבר ידבר הוא קודם שיבלע ממנו,

ויעבור איסור.

לכן יותר טוב לברך את חברו קודם שיאמר את הברכה.

אתה מחזיק כבר את טעם החיים בהכשר לנדה.

אתה כבר רוצה ללגוב, רוצה לברך. תגיד עוד רגע, אתה רואה את החבר, תגיד לו, אהלן וסהלן, הכל בסדר?

מה שלומך? איך אתה מרגיש? תהיה בריא.

ואז תיקח שהכל נהיה מדברו ותשתה.

ולא,

הוא אומר, אה, מה מצב? מה קורה? עכשיו אתה מעריך אותו, יש לך זמן.

להפך, תבטל את הזמן שלו כלפי קודש הבריחו.

תברך כמו שצריך לגש בו מילה במילה, הוא יענה אמין, גם תזכה אותו,

גם תזדכה אתה, ואז תדבר איתו כמה שאתה רוצה.

וראוי לאדם להשתדל תמיד שיברכו ויברח מאוד מלהתקוטט עם שום הדבר.

מלהיות גורם קללה לעצמו, שהרי אמרו רבותינו זכרונם בברכה בגמרא ובברכות ובמגילה

אל תהי ברכת אדיוט קלה בעיניך

ואל תהי קללת אדיוט קלה בעיניך ומאי תשע מגויים

שברכו או קיללו לגדולי הדור ונתקיימה בהם

לפי שהכל הולך אחר העת והרגע שיש שעת רצון ויש רגע באפו

ואמרו רבותינו זכרונם בברכה

אלמלא ברכתן של זקנות לנעמי נתקעקעה ביצתן של בית דוד

כי אם לא היו הזקנות מברכות את נעמי

היה מלך המשיח

היה דוד המלך? לא היה, היה חג השבועות

חג השבועות בעצם היה כי קיבלו את התורה

אבל לא היה מגילת רות

לכן יהיה כל אדם חפץ בברכה ובפרט לברכת תלמידי חכמים וצדיקים מתאבלה

ויהיה מחזר אחריה שברכתן קרובה להתקיים ועל כל פנים יישא ברכה מאת אדוני על היותו מחשיב התורה וצדקת אדוני

והרי זה בכלל מכבד התורה ולומדיה וגם התלמיד חכם יהיה תום עין הוא יברך תשפיע תברך זרוק מילים אל תתקמצן

וכל אחפץ בברכתו הוא יברכנה ברכות רבות כי מה יאכפת ללגרום טובה שיהיה חברו נהנה והוא אינו חסר ומצווה תחשב לו

ואמרו בזוהר כשאדם רוצה לברך לחברו לאו לבנו וכיוצא צריך לברך בתחילה לקדוש ברוך הוא

ואילו מברך תחילה לקדוש ברוך הוא העינון ברכן לא יתקיימו

אתה רוצה שהברכה תתקיים תברך קודם את השם יתברך

בסדר? יהי שם אדוני מבורך

מעתה ועד עולם מי שברך אבותינו הקדושים בו אמרו מצחווה עכמש ברך

זה למי שעושה משברך

יש כאלה מתחילים ישר את המשברך זה לא עוזר למה לא עוזר?

כי אתה לא מוריד כבוד שמיים פה אתה לא מברך את השם יתברך שהוא ישפיע שהברכה תעזור

לכן זה לא עוזר

אז הוא כולם אמן, צועקים, והכול, וזה, ושום דבר אין בברכה הזו.

למה? כי אתה לא הורד תקבות שמיים.

ואילו מברך תחילה לקדוש ברוך הוא, עין נון, ברכן לא התקיימו, הברכה לא התקיימת. וכן היה מנהג הרב,

מוארי חזק,

זיכרונו לברכה, די כשבא אליו אדם אחד לברכו, משים ידו על ראשו, אומר, יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא, ואחר כך מברך אותו לאיש, או לנער, וכיוצא בזה.

וכן כתבו, כתבו בספר דבש, לפי

וכן אני, מעיד על הפלו יועץ, על עצמו,

נוהג לברך את בניי ואת כל המבקש ברכתי, אני מניח ידו על ראשו, ואומר, יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא, והוא ברחמה וישמורך מכל רע,

ישמור את נפשך ויתקינך בעצה טובה מלפניו, ותהיה שלם במידות ובדעות ובכל מיני שלמות,

ולא תצא תקלה מתחת ידיך, ולא שום דבר שלא מתוקן,

ולא יתגלגל חובה על ידיך, ותמצא חן משכל לא בעיני אלוקים ואדם, ולא תריתך שום דבר מעבודת האל, יתברך שמו.

ואז יברכ השם וישמעך, ירה השם בניו אליך וחונק,

יישא השם בניו אליך וישמעך שלום.

יישמח אביך ואימך, ותגיד לילדיך, ישמח אלוקים כאפרים וכמנשה,

ולבנותי או לקרובותי אני מברך כך, יתברך שמו, הוא לא שם עליהם יד, כן? אסור לשים יד.

יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא וברחמיו, וישמרך מכל רע, ישמור את נפשך, ויתקינך בעצה טובה מלפניו, ותהי שאתך אל יראת אדוני,

ויהי מרווקה, ובחק ירא אלוקים תינתן,

שיהיה לבעל תלמיד חכם,

בחיי אביך ואימך,

ולא תהיה משקלה ועקרה ולא אלמנה,

אלא אם הבנים שמחה לאורך ימים ושנות חיים,

ותהיה שלמם בידות ובדעות ובכל מיני שלמות, ותמצא חן ושכל דו בעיני אלוהים ובעיני בעלה,

ותשמח בצאצאי מעייך,

ויברך השם וישמרך, ובשעה שמברך, ליבו יחיל בקרבו על שאין בני אדם מכירין מומיו ומחשבים אותו ואת ברכתו.

ויאמר בליבו יודע אני בעצמי שאני לא כדאי, ואיני ראוי שברכתי תעשה פירות,

רק אני מברך, אולי זה עת רצון,

ותקבל ברכתי מאת השם השומע תפילת כל פעם.

אולי, הרגש ברור, הוא ישמע את התפילה.

וכשנותן שלום לחברו, יכוון שרוצה לומר שלום יהיה לך, והעונה אותו יאמר שלום וברכה וטובה יהיה לך.

וכן כשאומר שבת שלום,

יכוון שרוצה לומר בזכות שבת שלום יהיה לך.

והעונה אומר בזכות שבת יהיה לך שלום ותהיה מבורך, וכן צריך אדם להשתדל לקבל ברכת עניים ואביונים.

למה?

כי שומע אל אביונים אדוני,

וישמר לך ושמור נפשך מאוד שלא תגרום קללה לעצמך מתלמידי חכמים או מעניים ואביונים

שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב

והשם יריב ריבם וקבע את כובעיהם נפש וגם התלמידי חיים עניים וכל אדם ישמרו מאוד פיהם

שלא לקלל לשום אדם ולא יענה שום אדם בסיבתם שכל שחברו נענש על ידו

אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא שמעתם?

אם גרמת שיהודי אחר יענש בגללך,

אין מכניסים אותו למחיצתו של הקדוש ברוך הוא.

ועל אחת כמה וכמה יש לאדם להתאמץ ולהשתדל מאוד לקבל ברכת אבי ואמו

ואפילו אינו סמוך על שולחנם ורחוקה ישיבתו מהם לא יתרשל מלילך בכל ליל שבת יומו ובחגים לנשק ידיהם ולקבל ברכתם.

שמלבד שהברכה היא קרובה להתקיים על שהם מברכים אותו מלב ומנפש בלב שלם כי ירחם עליו על בנים

עוד כי למצווה תיחשב לו על היותו מכבד את אביו ואמו ובבי שכרו.

ואמרו במדרש בראשית רבה שכל הטובה והממלכה שיש לזרע עשו,

למה זה?

שהחשיב ברכת יצחק אביו מאוד ושנאמר ויצעק צעקה גדולה ומרה ברכה אחת לך אבי ברכני גם אני אבי עשו בכה

למה אין לו ברכה ורק ליעקב על הדבר הזה הוא זכה שזרעו יהיה חשוב

ובאמרו ברכני גם אני אביו אשמור נפשו מאוד שלא לגרום קללה לעצמו מאביו ואמו

שאף על פי שהם מקללים אותו מן הלב ואין רוצים לראות רעה בציפורנו אפילו הקטנה ותקף מתחרטים על מה שאמרו

מכל מקום בהצטרף החטא שעשה

שגרם צער וכעס לאביו או לאמו יש לחוש חס ושלום שרעה תבוא עליו

ולכן אביהם ירחמו על ילדיהם ולא יקללו אותם

אתה כועס?

קח מלפפון דבריך האדמה תנשך

מה אתה רוצה?

לא מקללים אוי ואבוי

אוי ואבוי אם אדם חסוש לא מקלל

ולא יקללו אותם עזוב את הגויים עכשיו תעסק עם היהודים

וכמו שנכתוב לקמון בערך קללה בסייעתא תשמעיה והמברך

יישא ברכה מאת ה'

הילדה מרגיזה אותך שתהיי בריאה ככה תעשה לה

לברך אותה לא חס ושלום מקלל אותה לכי חס ושלום כל מיני ביטויים

וכשם שהברכה טובה בעיטה כך יש עת שהעדר טוב ממנה

ובברכת ה' צריך להיזהר מאוד שלא יברך ברכה שאינה צריכה וברכה לבטלה שעובר על עוד טיסה השם ה' ולוקח על השם וזה יימצא בעם הארץ שרוצה להיות חסיד ולברך על כל דבר ודבר ולפעמים

המה כשלו ונפלו באיסור ברכה לבטלה וברכה שאינה צריכה והולכת חכמים יחכם

וכן בברכת חברו כתיב מברכי ערו בקול גדול בבוקר השכם קללה תחשב לו

הוא קם בבוקר אברהם הוא פוגש את החבר שלו שם ברחוב עכשיו זה זה אנשים עוד ישנים

ארבע בבוקר אברהם בוקר טוב תהיה בריא מה אתה על חשבון אחרים מברך אותו?

מברך את רעהו בקול גדול בבוקר השכם קללה תחשב לו

כאילו שקיללת אותו

ויש בזה שני דרכים הראשון שיש איסור להקדים שלום לחברו או לברכו קודם התפילה

שחשוב כאילו עשהו במה

כאילו עשתה אותה החבר שלך עבודה זרה

ועופן השני מברך רעהו בפני אחרים וגורם רעה שיקפיצו עליו אחרים שהם סוברים שלהם יאה ונאה שיטיב עימהם יותר ויותר

ממה שיטיב עם זה

והוא לא כן, ידמה ולבבו לא כן, יחשוב מטעמים הידועים אצלו, נתן לו הלוואה

זה לא טוב הדבר הזה

אסור גם לעשות את זה

ונמצא שגרם שירבו עליו מחלוקות ותערומות ולכן כל ערום יעשה בדעת

ובכל מקום דאיכא למך שאירע נזק לחברו בשום צד ועופן אם יוודא הדבר נאמן רוח מכסה דבר

נשתבח שמו בעולם

ראיתי סיפור בשבת על הבבא סאלי הקדוש זכותו תגן עלינו אמן רבי ישראל אבו חצירא

שהוא כבר הודיע לאחים שלו שהוא רוצה לעלות לאח שלו שהוא רוצה לעלות לארץ ישראל

אז תכננו קבלת פנים כי עוד שבוע הבבא סאלי צריך להגיע

מה הוא עשה?

שהוא שמע שהולכים לעשות קבלת פנים הוא הקדים את ההגעה שלו

והם ישבו לתכנן מה יהיה בעוד שבוע בקבלת פנים

שגדול כזה מגיע לארץ ישראל

לחיות בארץ ישראל

תוך כדי נכנס הבן של אותו רב פלוני מהאחים של הבבא סאלי ואמר לו

הבבא סאלי כבר בדרך

לא יודע מטוס, לא יודע מה היה מטוס, חמור, לא יודע איך הוא הגיע לארץ

אז הוא אמר הוא בדרך,

מה בדרך? אבל לא אכלנו לו קבלת פנים

אז כשהוא פגש אותו לראשונה את הבבא סאלי פה בארץ הוא אמר לו

גם בלי קבלת פנים, לא צריך קבלת פנים, צריך לבוא לארץ ישראל, לעלות לארץ ישראל

הוא לא חיכה לקבלת פנים

יש כאלה, רגע, רגע

פעם רציתי להזמין, לא משנה מישהו

אז המזכיר התקשר, רגע, הרב רוצה לראות איך רשמת אותו במודעה

איך זה רשום, מה רשמת מתחת? מה זה השטויות האלה?

מה זה השטויות האלה? אתה בא עכשיו בשביל המודעה?

בשביל היחצנות או אתה בא עכשיו בשביל לזכות הרבים?

מה? זה לא יודע כמה יבואו. אז הוא רושם את השם שלו, תרשום בגופן יותר גדול, ככה, בכתב כזה? מה זה השטויות האלה, באמת?

למה אם תרשום בגדול יבואו?

אם השם ירצה שיבואו, יבואו.

זה היה בבבא סאלי הקדוש,

שברח מכל הגאווה, ברח מכל המסיבות, מכל המעמדות, כל מיני דברים שלא צריך.

בא בצניעות, בשקט, לארץ ישראל,

לשב ולעסוק בתורה, לברך את עם ישראל, לעשות רצון השם יתברך.

יהיה רצון בעזרת השם שנזכה להידבק

במידות של הקדושים והתארים הללו, ונזכה בקרוב ממש לגאולה השלמה, אמן.

רבי חננה מן הכשיר אומר, עזר יושבחו לדרקות את ישראל, לפיכך

בא להם תורה ומצוות שלמה, אדוני חבץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.