המחדל הישראלי בהרתעת האויב

"וינסו אנשים ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים". אחד שינוס, יפנה עורף, כל המערך יקרוס. פתח שנוצר. סדק שיבקע. כמוש אומרת הגמרא על סכר מים: אם ייפרץ בו סדק ילך ויתרחב והכל יישטף בשטף המים הרבים מבלי יכולת לעצור. זאת אומרת צריך רק פתח. פתח.

עכשיו אני עושה הפסקה בגלל המצב הקשה שהיה היום. בדריסתם של ארבעה חיילים שנהרגו, נרצחו ע"י אדם שזיהה את הפתח במשפטו של אלאור אזריה. שבו נתנו לגיטימציה שאדם שבא להרוג על מנת לרצוח וכל זמן שהוא חי הוא ירצח וגם אם יחזור בחזרה, אז הוא יחזור לרצוח כמו המקרים הידועים ששוחררו חזרו שוב פעם לרצוח, כי זו מטרתם, וגם הרוצח של היום שרצח זה היה אחד ששוחרר ממעצר וחזר לרצוח. אז שנותנים לגיטימציה ששומרים עליהם יותר מחיילי צה"ל אז התוצאה ברורה. כולם הבינו את המסר של בית המשפט. אדוני אם אתה הולך לנטרל מחבל לא בטוח שתצא נקי מזה, ייתכן שתהיה או הורג או רוצח או כל דבר אחד. אז מי רוצה להסתבך? מה יותר קל מאשר לברוח? את זה אמרו עוד לפני שנגמר המשפט שייקחו בחשבון שכך יהיה , וכל בר דעת מבין את זה. הנה למדנו עכשיו מקורות, "תחילת נפילה נישא". אני לא נכנס לעניין המשפט ולעניין מה דנו ומה הראיות. זה לא מעניין אותי. מעניין אותי מה המסר שמקבלים האויבים. אז מה קרה? אנחנו נראה את הסרטון, חלק ראו בטח, חלק לא ראו עדיין, אבל רואים איך המשאית נוסעת על מנת לדרוס חבילה של חיילים שעומדים צפופים, דורסת אותם, והחיילים לא אלה שנדרסו, לא אלו שהיו קרובים לדריסה, גם אלה שהיו רחוקים במרחק עשרות מטרים עם נשק, כולם ברחו! מה אתה בורח? זה בכלל לא אצלך! זה לא פיגוע, זה דריסה! יש מישהו עם משאית והוא משיך לדורס, הוא חוזר רוורס ועובר על החיילים בחזרה, ואף אחד לא עושה כלום! למה? פוחדים. אזרח עם אקדח הוא שעצר אותו. והוא לקח בחשבון שיכולים להאשים אותו גם. אבל הוא לא יכול היה לעמוד, כי ההוא ממשיך. וכל החיילים שהם מסיימי קורס קצינים, אלה הקצינים שיהיו אח"כ, כולם עם הנשק בורחים. איזו תמונה זאת לאויבי ישראל. מה יהיה? אז בואו נראה את הקטע ונראה מה זה "תחילת נפילה נישא"

הקרנת סרטון הדריסה של החיילים.

אז זו דוגמה. גם האויב מחפש את הפתח אצלנו, לראות איפה אנחנו חלשים ושמה , שמה הוא יעבוד, שמה הוא ינצח. למה? כי אתה נותן לו מסר אבל מה לעשות ככה זה. שלא הולכים על פי תורה, "הבא להורגך השכם להורגו", פירושו עצם זה שהוא בא להורגך, אתה גם לא צריך לחכות עד שהוא ירה עלייך. "השכם להורגו", זה או אתה או הוא. ככה התורה אומרת. אז יש הוראות פתיחה בנשק, הבאנו על זה סרטונים בזמנו על איציק... וגם את הסרטון שעשו על איציק... אז עד שהוא יכין את איציק את תראו כבר. אמרתי את זה לפני שנים רבות שההתנהלות פה במדינה איך שמסתכלים על המצב אומרים שהאמריקאים והאירופיים לא מבינים מה זה לחיות בטרור. לא הם לא מבינים, אנחנו לא מבינים! אנחנו חיים בטרור ולא מבינים! ואנחנו חומלים עליהם יותר מאירופיים. אז זאת אומרת זאת תהיה המגמה. אף אחד לא יתעסק עם מחבלים, כולם יברחו, אף אחד לא ירצה להיות זה שיעמוד מחר למשפט לפני כולם, במשך 8 חודשים יעשו אותו בכותרות, ואת משפחתו, ויאמללו אותו ואת חייו, והכל והעיקר יגידו שהוא לא בסדר, עוד לפני שבדקו, עוד לפני ועדת חקירה, כבר יצאו ואמרו זה לא חייל שלנו, זה לא דבר כזה, לא עושים דבר כזה, וכו'. מי עושה כזה דבר? יש מצ"ח שתחקור קודם, יבדקו אם זה פלילי, לא פלילי, מה היה, מי נתן הוראה? לא נתן, מה עשו, מה העיר לו מג"ד, המח"ט, מה עשו... שום דבר! ישר יצאו עם מודעות, גזרו את דינו עוד לפני. ויעלון ואיזנקוט אומרים יום לפני שהבית משפט כבר יודע את כל העובדות והולך להגיד אותם, נותנים כאילו הנחיות מה צריך להיות. אלה פקודים שלכם. בית הדין הצבאי הוא פקוד של הרמטכ"ל. אז מה פתאום אתה מתערב? מה אתה אומר? מה יש לך להגיד? הפוך תשתוק! מחר נשמע מה יגיד בית הדין. אבל ככה זה עובד. רבותיי, השמאל שולט פה. השמאל הוא מחליט, הוא כופה את כולם להביע דעות שיהיו לפי האג'נדה שלו וכולם רועדים. כולל ביבי, כולל כולם. אין פה ימין ואין פה בטיח ואין פה כלום! השמאל קובע בדיוק איך צריך להראות. ואנחנו יודעים איך השמאל מוסר את חיילי צה"ל בהאג, באנגליה, בכל מקום, מודיע מי הקצינים שישתתפו במבצע כזה וזה, בשביל להפליל אותם. זה המצב. מי שנעים לי ינעם לו. מי שלא, יש לו ברירות. הברירות עוד פעם יהיו בחירות, ועוד פעם יהיה בחירות ועוד פעם יהיו בחירות ועוד פעם יעשו אותה טעות, ועוד פעם אותה טעות. אחד שמבטיח כבר ארבע פעמי שהוא ייתן לאירן בראש, והוא יעשה ככה והוא יעשה ככה, לא עשה גורנישט. ליברמן אמר אני אעשה ככה וככה, ואתם תראו שאני ככה, והוא נהיה יותר חתול מ... וכל אחד, אתה מבין חנג'ורי בסטרי, מבטיח, מבטיח ושום דבר, רק להשאיר על הכיסא ועל הכיסא ועל הכיסא, והכל נשאר אותו דבר. עכשיו, אולי ביבי אם הוא ישתחרר מכל החקירות וכל הדברים, אם הוא יישאר, אז הוא מתכוון עכשיו לתת הצעה של רבין, של חודש לפני, שהוא נרצח, ששמה הוא אמר שיצרפו את מעלה אדומים ואת ביתר ואת זה וישעו אותם חלק מירושלים, ויתנו בתמורה חנג'ורי בסטרי, ויעשו ככה, וזה בגלל שהוא מקבל אומץ שטראמפ עכשיו יבוא ובטח יעביר את השגרירות וכו' לשם. ושמעתי שאחד הבחירים של הצבא שאמר היום, שזה בהשפעת טראמפ, למה היה פיגוע דריסה בגלל שטראמפ אמר שיעבירו את השגרירות לירושלים, אז הערבים מראים שאם יעבירו ככה יהיה. זאת אומרת, רוצה כבר לנטרל את טראמפ שלא יעשה את המבצע... איך מחרבשים את הכל! איך מסכלים אפילו תוכנית טובים שתהיה בעד ישראל להראות שירושלים של עם ישראל וכו', גם את זה רוצים לתלות שזה הסיבה בשביל שהוא יבין שלא כדאי, כי תגרום לנו צרות ואח"כ יהיו פה הרוגים ויהיו פה כל מיני קשקושים. מי שלא מבין את הראש המועבת שלהם לא יכול להבין, לא יודע כבר מה כן מה לא, אבל צריך לדעת מי המדבר ומה האג'נדה שלו. אם יודעים אז מבינים בדיוק למה הוא אמר, מה הוא אמר.

הסרטון מבוסס על סיפור שסיפרתי, רק עשו אותו עם דמויות.

הקרנת סרטון "איציק שלי".

בצה"ל אומרים שצריך חתירה למגע. איפה חתירה למגע? רואים שכולם בורחים. איפה חתירה למגע? רק מילים! זה עולה לנו בחיים. וראיתי מישהו כתב סביב פישמן, חייל על הכוונת, דברים שהתפרסמו בעיתון השבוע בצופה. מדהים!

איציק עמד במגדל השמירה והתבונן שוב ושוב בתמונות ששלחה לו אשתו. לפתע פגעה אבן במגדל, הוא הסתכל החוצה, החשכה הקשתה על הראות. ליתר בטחון הידק את רצועות הקסדה שלו. אלה הכללים, ולכללי הבטיחות בצבע נודעת חשיבות עליונה. "בום", "בום", "בום", פגיעות האבנים במתכת נשמעו כיריות. איציק הסתכל שוב החוצה, וראה דמויות מתגודדות מעבר לדיר שעל הגבעה, שרבב את קנה הרובה שלו מבעד החלון בתקווה שמראהו ירתיע על מידיי האבנים. לפתע נפצה אבן גדולה את שימשת הפלסטיק העבה של החלון, איציק התכופף אינסטינקטיבית, לאחר מכן התרומם במקומו בזהירות, וראה במעלה הגבעה המון ערבי פרוע מתקדם לעברו. צעיר ערבי אחד כבר ניצב על גג הצריף הקטן שממול שהוא מוריד ממנו בצהלה את דגל ישראל. למרבה המזל, המתנחל הבודד שהתגורר שם, היה בחתונה באותו ערב והצריף היה ריק מדם. נבהל מהכלב שנבח אל הלילה, איציק היה מגן היחידי על הגבעה המבודדת. היה לו ברור שהוא יזדקק לעזרה ומהר. הוא הרים קשר לחבריו שיצאו לסיור בג'יפ, התשובה שקיבל הייתה שגם הם נתונים תחת מטר אבנים. בכל אופן אמרו אנחנו בדרך חזרה אלייך. מטר האבנים הלך וגבר. הם ניקו על מגדל השמירה בקצב של פופקורן קופץ. איציק ירה באוויר יריות אחדות, לא ממוקדות, כדי לאיים את תוקפיו. אך הערבים המשיכו להתקדם לעבר המגדל שלו. הוא היה חייל טוב וממושמע. בכהיא זה מעולם לא חשב לירות על התוקפים מבלי לקבל פקודה ישירה ומפורשת לכך. הרבנים שלו לימדו שאותו שממשלת ישראל המייצגת את מלכות ישראל היא ממשלת קודש וצבא ישראל הוא צבא קודש, מתוך כך נובעת החובה לכבד את כל מערכת הפיקוד ולציית להם. איציק התקשר למ"כ. תיאר את המצב וביקש רשות לירות לעבר התוקפים. "המתן", השיב לו הקול הצעיר, "אבדוק עם המ"מ". המ"מ היסס. למען האמת, הוא לא היה מבוגר הרבה יותר מחייליו, והוראות הפתיחה באש לא היו בררות וחד משמעיות. בעיצומן של שיחות שלום רגישות, הוא לא רצה להיות זה שיצית את מזרח התיכון. "תגיד לו שיחכה עד שאשמע מהמ"פ מה הוא אומר", שמע את המ"מ משיב למ"כ. המ"פ אמר שיתקשר למג"ד. אחרי 10 דקות של קווים תפוסים, עלה מג"ד על הקו. למה לקחת סיכון שאל המג"ד את עצמו. זו בעיה של המח"ט, לא הבעיה שלי. הבנתי את הבעיה השיב המח"ט, העסוק לשאלתו של המג"ד. "אדבר עם האוגדונר ואשוב אלייך". "כן, כן, אני שומע", נפלטה אנחה עמוקה מחזהו של האגדונר כאשר שמע את הדיווח מהמח"ט. לדעתו הצבע אינו צריך להיות השמרטף לכל משוגע שרוצה להתנחל על איזו גבעה שוממה בגדה. אבל מאחר שהוראות הפתיחה באש הוחלפו מידי שובע מחדש, בהתאם להתקדמות או לנסיגה משא ומתן, הוא החליט שכדאי להעביר את השאלה לאלוף הפיקוד. לאלוף לא הייתה תשובה. הוא לא השתוקק להיות בכותרות דווקא עכשיו. אם יקרה משהו, כל האשמה תיפול על כתפיו. חוץ מזה הוא חייל, לא פוליטיקאי. לפי כך, החליט להתקשר לרמטכ"ל. שיחת טלפון למטה הרמטכ"ל הבהירה שגם הרמטכ"ל לא התכוון לחסל את הקריירה שלו ע"י מיקוד מצלמות התקשורת עולמית על צה"ל ועליו. אבל מאחר שמדובר בחייל הנמצא בסכנה מוחשית, הוא מיהר ליצור קשר עם שר הביטחון. "חייל נמצא תחת מטר אבנים על גבעה ליד שכם, האם אפשר לתת לו אורי ירוק לירות?". "מדוע אתה שואל אותי?" שאל שר הביטחון. "תתקשר לראש הממשלה". "אני? תתקשר אתה! זה התפקיד שלך". ראש הממשלה שקל את העניין בכובד ראש לא היה לו הזמן התאים לתגובות ספונטניות, צריך להביא בחשבון את כל הגורמים, את כל הנסיבות, את כל התמונה המורכבת. צריך ראייה כוללת. "תשיג לי את הנשיא", אמר לעוזרו. "הנשיא שלנו אדוני?",שאל העוזר. "לא! לא את שלנו! את נשיא ארה"ב". נשיא ארה"ב לא היה במשרדו הוא בכלל לא היה בבית הלבן. הנשיא נסע לחופשה של יומיים כדי להעביר בהם את הזמן בנעימים, במשחק גולף. שיחת הטלפון תפסה אותו בעיצומו של משחק גולף מרתק. "תגיד לו שימתין", אמר לעוזרו, שעיניו אינם משהות מן הכדור. הנשיא נשך את שפתיו, ריכז את מבטו, לאחר תנופות ניסיון אחדות באוויר, הוא הניף את המחבט והעיף את הכדור. הכדור טס מעל המדשאה הירוקה, לעברה הגומה. שהנשיא עוקב אחריו במתח, מבלי להסיר מבטו לשנייה. "נו", צעק הנשיא ,"ישר לגומה!". אבל הכדור פגע בשפת הגומה וקפץ מעלייה. "לעזאזל", לחש הנשיא מחמת זעם. העוזר מזכיר לו "ראש ממשלת ישראל על הקו", ומושיט לו את הטלפון הסלולרי. "כן, כן, עוד רגע", מלמל הנשיא, מחה בכובע את הזיעה מעל מצחו, אחרי כמה לגימות מים קרים, פנה לעוזר שעדיין המתין על הטלפון ביד. "הלו, אדונה השניא שלום", אמר ראש הממשלה". "כן, שלום". השיב הנישא. "מה שלומך אדוני", התעניין ראש הממשלה. "אני בחופשה", אמר הנשיא קצרות. "כן, אדוני, אני יודע אדוני, ואני מצטער על כך שאני מפריע לך אדוני. אבל חייל שלנו נמצא בסכנה, ואני רוצה לדעת אם מותר לפתוח באש". "לפתוח באש, באמצע השיחות השלום, מה אתם מטורפים?". "אנחנו עושים כמיטב יכולתנו, אדוני נשיא", אמר לו ראש הממשלה. "מה עם גז מדמיע?", שאל הנשיא. "הרוח מפזרת אותו". "אז תשמשו בכדורי גומי". "הם כבר לא מפחדים אף אחד. אז תתחילו לעשות וויתורים, בשני הצדדים, עם קצת גמישות אפשר להסתדר". "עם עזרתך האדיבה אדוני הנשיא, אני בטוח שנסתדר אדוני". אדוני, אדוני. אדוני. ראש הממשלה שטוף זיעה, הניח את השפופרת במקומה. מיד התקשר לשר הבטחון והודיע לו: "אותן ההוראות נשארות". "אותו דבר?", שאל שר הבטחון בטון מהוסס משהו. "נכון. אותו דבר". צעק ראש הממשלה. "סליחה על השאלה, אבל למה בדיוק הכוונה, אדוני ראש הממשלה. הרי אתה יודע כמוני שבכל שבוע ההוראות משתנות". "הן אינן משתנות כל שבוע", זעם המנהיג הישראלי. "מדיניות הממשלה ברורה, ההוראות ברורות, ופקודה זו פקודה, "אסור לחייל לפתוח באש, אלא אם כן נשקפת סכנה לחייו". "כן אדוני", השיב שר הבטחון. ועוד בטרם הוריד את השפופרת הורה להשיג לו מיד את הרמטכ"ל, הרמטכ"ל התקשר לאלוף הפיקוד, אלוף הפיקוד התקשר למפקד האוגדן, מפקד האוגדן התקשר למח"ט, המח"ט התקשר למג"ד, המג"ד התקשר למ"פ. המ"פ התקשר למ"מ, המ"מ התקשר למ"כ, המ"כ התקשר מיד למגדל השמירה. "איציק אתה שומע", צעק המ"כ ממכשיר. "איציק, איציק, אתה שם? אתה שומע אותי ? איציק! איציק! אתה שם? איציק...".

ככה זה פחות או יותר נראה. זה גזרה משמים. זה גזרה משמיים. אנחנו במצב שכמה פלסטינים וערפאת עם השפתיים שלו, עובד עלינו ועל כל העולם כולו, משקר 100 פעם ביום. לבן הארמי סוכר לידו. עובד על כולם, מה מבטיח לא מקיים. הוא רלוונטי, לא רלוונטי, הוא בן לאדן או פרטנר, אף אחד לא... פה לא יודעים מה להחליט. נו? אז זה ייגמר אתם חושבים או לא ייגמר?

 לא ייגמר! והנה עברו 20 שנה ועוד לא נגמר ולא ייגמר, כי לא מבינים את העניין. לתת פתח, אם נותנים פתח, זה המצב. סיפרתי בעבר מעשה שהיה עם ערבי שבא לבנק וביקש 5,000 שקל מחשבונו, והפקידה אמרה לו אין בעיה, תחתום. אמר לה אני לא חותם. הכסף שלי. תביאי לי 5,000 שקל. אמר לו: אבל בלי חתימה אני לא רשאית. אמר לה: לא מוכן לחתום, התחיל לעורר מהומה, נהיה בלאגן. הכניסו אותו למנהל, אמר לו: "אדוני, אתה רוצה 5,000 אין בעיה, רק תחתום". "הלו! אתה לא שומע?! אני לא חותם וזהו! אני רוצה את החמשת אלפים שקל". המנהל קם, נתן לו כף, השכיב אותו על הרצפה, הערבי קם, חתם. הלך לפקידה הביא לה את הטופס חתום. אמרה לו: "מה קרה? למה חתמה?". הוא אמר: "הוא הסביר לי". אז צריך להבין. אדם שבא בכח, אי אפשר להשתמש איתו בכפפות של משי. "הבא להורגך השכם להורגו". הוא יודע, הוא בעל דעת זה. חוץ מזה, אתה גם מונע ממנו טובה לשיטתו, הרי למה הוא הלך? שמחכים לו 72. ואמא שלו מבסוטית, פותחת סוכת אוהלים, ומחלקים סוכריות. טוב לכם! אז מה הבעיה בכלל? הם מבסוטים ואתה לא מסתכן, אז מה הבעיה? אבל ככה זה. זה עולם של חארטות. עולם שמתחשב באחרים ולא מתחשב בסכנה של עצמו.