מה מותר לעשות כדי לחשוף השקרנים ומקבלי שחד? | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

דוד המלך, עליו השלום, אומר, אל תתנני בנפש צרי,

כי כמובי עדי שקר,

ליפי החמאס.

מבקש מהקדוש ברוך הוא, רבים קמים עליי,

אז אל תתנני בנפש צרי,

כי כמובי עדי שקר, מעידים עליו שקר,

ויפי החמאס מפיחים בפיהם דברי חמאס כנגדו.

הגמרא מספרת סיפור בשבת קט ז,

מעשה שהיה,

וכשמעיינים במעשה נחרדים ממש.

לאשתו של רבי אליעזר בן הורקנוס קראו אימה של לוב,

והייתה אחותו של רבן גמליאל, נשיא ישראל.

היה פילוסוף בשכנותם,

רש״י מסביר מה זה פילוסוף,

מין ואפיקורוס.

כל אלה שעוסקים בפילוסופיה הם מינים ואפיקורוסים,

כי הם שוטטים בדעתם להבין

הנהגת העולם, הנהגת השם, הנהגת מה שהם רוצים,

ומגיעים לתוצאות עגומות ועקומות.

אריסטו היה פילוסוף גדול,

אבל הוא היה טמבלולו כי הוא לא הגיע לחקר האמת.

והרמב״ן פותח עליו כמו שצריך וכו'.

אז רש״י אומר פשוט, פילוסוף זמין ואפיקורוס.

התוספות כותבים

שבלשון יוונית פירושו אוהב חוכמה.

מה זה פילוסוף?

עד שאוהב חוכמה ומתפלסף בכל ענייני החוכמה,

מה שמעסיק אותו כל הזמן זה החוכמה.

וכן פירש אבן תיבון בפירוש המילות הזרות בסוף מורה נבוכי.

אומר הרב יעקב גלינסקי, זיכרונו לחיי העולם הבא, תכף נראה כמה אוהב חוכמה הוא היה.

אז בשכנותם

היה פילוסוף

שהוציא על עצמו שם שאינו מקבל שוחד.

זה ממש אחד שהיה צריך לחיות בזמננו ולהיות חריג.

רצו לעשותו ללעג ולקלס

מאימא שלום,

אשתו של רבי ידיעזר בן אורקינוס,

לרבן גמליאל,

נשיא ישראל, אחיה.

הביאה לו פמות

זהב במתנה,

ועלתה אליו עם אחיה רבן גמליאל, נשיא ישראל,

ואמרה לו

אבינו

רבן גמליאל הזקן, רבן שמעון בן רבן גמליאל הזקן,

שנהרג בידי הרומאים,

השם ינקום דמו,

אז היא אומרת, אבינו מת.

ברצוני ליטול חלק בירושה.

כידוע, בדין תורה אין הבת יורשת במקום שיש בן.

אם אין בן, אין בת יורשת, אבל יש בן, היא לא יורשת.

אמר להם אותו פילוסוף,

שהוא היה שופט מטעם הרומאים,

פלוגו,

תחלקו.

אמר לו רבן גמליאל, בתורתנו כתוב שבמקום שיש בן,

הבת לא תירש.

אמר הפילוסוף,

למן היום שגליתם מארצכם,

נטלה תורת משה וניתנה תורה אחרת.

וכתוב בה שהבן והבת חולקים בשווה.

לא צריך ראיה, לא צריך

הוא מכר את מה שהוא רוצה ונגמר. למה? קיבל פמות מזהב.

למחרת העלה רבן גמליאל,

אחיה של אימה שלום שנתנה את הפמות מזהב,

העלה חמור לבית הפילוסוף.

כמו מכונית היום, טויוטה.

שבו ובאו לפניו.

אמר להם, עיינתי בסוף הספר

וראיתי שכתוב בו שלא בא לגרוע מתורת משה ולא להוסיף עליה.

וכתוב בו שבמקום שיש בן

לא תירא שבת.

שינה את הכול מקצה לקצה.

אמרה אימה שלום,

יאיר אורחה כנר,

רומזת לו שנתנה לו פמות מזהב שוחד. איפה הנר?

יאיר אורחה כנר, כמו הנר שנתתי לך. איפה?

אמר לו רבן גמליאל,

בא החמור כבר והפיל את הנר.

בעט בו.

השוחד השני היה יותר גדול מהשוחד הראשון,

אז החמור בעט בפומות.

לכן הדין השתנה לטובת רבן גמליאל.

וכתב רשי,

והכל

כדי שישמעו המתאספים שם נבלותו.

שידעו מי הוא.

את כל זה הם עשו להפיל אותו ולהוכיח לעולם

שהוא מקבל שוחד כמו כל הגויים

וכמו כל הישראלים,

ואין שום הבדל ושום שינוי.

וכל זה הם עשו בשביל לפרסם נבלותו.

הלכו, הקליטו אותו,

השריטו אותו, והוציאו לאור לעיני כולם

את נבלותו.

מה זה מועיל? לא היה שם כולם, זה לא היה בפני כולם.

זה, הם באו לדין.

אבל הם פרסמו ברבים את כל מה שהיה שם.

זה נורא נוראות.

נתאר לעצמנו שהרבנית, אשתו של הסטייפלר,

זיכרונה לחיי העולם הבא.

היא הייתה אחותו של מרן החזון איש.

נתאר לנו שהיא הייתה תובעת החזון איש לחרכאות,

לבית המשפט בתל אביב,

כדי לקבל חצי מירושת אביהם,

הרב דה קוסובה.

הרי זה מופקע לגמרי.

כל הארץ הייתה רועשת.

אחות החזון איש ואשתו של הסטייפלר

דורשת

לנהוג שלא כדין תורה?

לעקור את התורה? התורה אומרת שבת במקום שיש בן לא יורשת והיא הולכת לתבוע אותו לחרכאות על דבר כזה?

מה היו אומרים?

מה היו מנחיזים?

והחזון איש מגיע לדיון,

ידוע כמה היא קרה לו כל דקה.

אתם זוכרים שלמדנו שהוא היה מחשב את כוחותיו,

שמהשולחן הוא יוכל להגיע למיטה איזה שני צעדים?

אז כדי שלא יבזבז את הכוח,

הוא היה מחשב כמה יהיה לו כוח בדיוק לשני צעדים,

ואז היה נופל לתוך המיטה,

כדי שינצל את כל הכוח ללימוד התורה.

פעם אחת שמעו חבטה,

ונכנסו, ראו שהוא נפל.

שאלו אותו מה קרה, הוא אמר שהוא לא שיער נכון,

ולא השאיר כוח לעוד צעד,

רק לצעד אחד הוא השאיר, ולכן הוא נפל, התמוטט.

אז כל דקה אצלו,

כמה היא הייתה שמה, ולנסוע עד ויצמן אחד בתל אביב,

לחכות בתור, ועד שיקו בפטיש,

ועד שזה

ילבזבז את הזמן על דבר פשוט וברור.

אה,

זה מופקע שהיה כזה דבר.

החזון איש מגיע לדיון, כמה היא קרה איתה לו כל דקה, ומבהיר שאין זה לפי דין תורה.

והשופט אומר לו ביהורה,

השתנו הזמנים,

ועכשיו יש נצרות פרוטסטנטית, שוויון זכויות,

ועמדתך נדחתה,

והעתירה מתקבלת,

ואחותך יורשת חצי.

והחזון איש

שב לבני ברק,

ומתריע את עצמו שוב למחרת,

והנה מהפך,

כמנהג השכיח בחרכאות,

אמש כך,

ביום אחרת,

אמש כך,

ביום אחרת.

ומתברר

שהרבנית,

אחותו,

שלחה שוחד אחד,

והוא שלח שוחד אחר,

והשופט היה ללעג ולקלס.

הכול מתפוצצים מצחוק.

החזון איש

יבזבז את הזמן שלו על דבר כזה,

ללכת לשחד שופט,

בשביל להראות

שהוא מין ואפיקוירס,

שהוא לא אוהב חוכמה,

ושהוא מקבל שוחד כמו כולם,

הוא לא שונה מאף אחד.

בשביל זה הוא יבטל תורה,

וילך בשביל לפרסם דבר כזה?

לא מובן.

בשביל דבר כזה כדאי לבתו של רבן שמעון בן גמליאל,

אחותו של רבן גמליאל,

אשת רבי אליעזר הגדול,

להעמיד על עצמה חשד ולו לשעה.

אפילו עד שיתברר

שהיא הולכת לחלוק על התורה.

היא הולכת לשופט של הגויים,

והיא מבקשת ממנו שייתן לה חצי הירושה.

לשעה שהתורה אומרת לא.

היא מוכנה לעשות כזה דבר אפילו לשעה שיהיה עליה חשד שהיא עוקרת תורה וגזלנית?

ולרבן גמליאל, נשיא ישראל, כדאי לבטל תורה בשביל להוכיח שהפילוסוף הזה הוא בדיוק כמו כולם, הוא לא שונה.

ומה שהוא פרסם שהוא שונה מכולם,

צריך להוכיח שהוא לא כזה?

הרי כל רגע יקר יותר משל החזון איש.

מה רואים ולומדים מכאן?

שהכל כדאי,

הכול כדאי

כדי לקרוע את המסווה,

להודיע כבלעם בעדה

ולהכריז ולהשריש בפני כל,

כי כמו בי עדי שקר

לאיפי החמאס.

זאת אומרת, כשיש עדי שקר שמפיצים שקרים

ומפיחים בפיהם רשע חמאס,

מצווה להסיר את המסווה מפניהם.

וכל אשר נעשה כפי המעשה הזה,

מותר בשביל לפרסם קלונם ברבים שהם עדי שקר,

מעידים עדות שקר,

והם שקרנים נגועים בשוחד של בחירות,

של פוליטיקה,

של כל מיני חשבונות קטנים באפלים.

זה מפרסמת לנו הגמרא,

בשביל שנדע ששווה ומשתלם,

יש עניין גדול,

ואפילו אם כרוך בביטול תורה של רבן גמליאל,

בביזיונות לאחותו ולכל המשפחה,

שהם הלכו לערכאות,

לבקש

נגד התורה,

בשביל להוציא

את האמת נאור.

אל תתנני בנפש צרי, אמר דוד,

כי קמו בי עדי שקר

ביפי החמאס.

והמבין מבין

שכל מה שאנחנו פועלים בעניינים אלה,

יש לזה אסמכתה,

הגמרא בשבת,

קט זר.

בי חנניו ברגשי אומר.

חג הקדוש ברוך הוא דקה.