נסתרות דרכי ה' | ר' אברהם הילל עני שליט"א

 

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

ברשות עמוד התשובה, הרב אמנון יצחק שליטא.

השיעור יהיה להצלחת כל קהילות פז בארץ ובעולם, ולכלל עם ישראל החפצים ללכת בדרך השם יתברך.

כתוב בתורה הקדושה,

אש תמיד תוקד על המזבח, לא תכבה.

ועל פסוק זה כתוב בספר החינוך,

משורש המצווה,

שהוא כדי שלא תתגלה האש,

שירדה מן השמים.

וידוע הדבר כי ניסים גדולים אשר יעשה השם לבני האדם בטובו הגדול,

לעולם יעשה אותם דרך סתר.

ונראים הדברים לעינינו כאילו נעשו בדרכי הטבע,

ממש או קרוב לטבע.

כי גם בנס קריעת ים סוף, שהיה נס מפורש, כתיב בו

ויולך השם את הים ברוח קדים עזה כל הלילה.

שהרי כל הכופרים מייחסים את הניסים לטבע.

יש למשל חברה של משקאות

שמפרסמת את טבע משקי התפוזים שלה בסיסמה,

זה לא אנחנו, זה התפוזים.

הם לא יאמרו שזה הקדוש ברוך הוא שברא את התפוזים.

ויש גם כופרים מעופפים שמשבחים את הטבע וקוראים לאימא האדמה,

והם כמובן שהם חושבים

שהם אנשים רוחניים שמחוברים לטבע,

הולכים לסדנאות יוגה,

מדיטציות,

ביואנרגיה, אילין ושאר שמות של מחלות אחרות.

ועובדים עבודה זרה שהביאו מהודו והמנזרים, וכופרים בטובו של מקום שברא את העולם.

וכן הוא לענייננו שישנם כל מיני חוקרי טבע ומדע מטופשים שאומרים שהיו רוחות מזרחיות חזקות

שנהגו לפקוד את אזור ים סוף וככה הצליחו לעבור בים.

וכאלה שטענו שהייתה התפרצות הרגעה שבעקבותיה נוצרו גלי צונאמי אדירים.

וכאלה שדיברו על תופעות גאות ושפל חזקה שפקדה את האזור בו חצו בני ישראל את הים.

אך אותם טיפשים לא יכולים להסביר את כל הניסים שאירעו באמת בקריעת ים סוף,

כמו למשל שהאדמה הייתה יבשה,

ושהים נגזר לשתים עשרה גזרים,

ולא רק ים סוף אלא כל מימות תבל,

וזה חוץ מהמראות והדברים הרוחניים שאירעו לבני ישראל בקריעת ים סוף.

וראו עוד באריכות במדרשים ובספרים הקדושים את כל הניסים שאירעו לבני ישראל בקריעת ים סוף.

וכן ככה זה בכל נס ונס שהקדוש ברוך הוא עושה.

יהיו כאלה שיכפרו בטובו של מקום וייחסו את כל הניסים לטבע,

ולא יודעים שהקדוש ברוך הוא מנהג את עולמו בצורה נסתרת.

וה' יתברך ברא את עולמנו זה והעלים את עצמו בתוכו,

ואיפשר מצב שיהיה ניתן לחיות בעולם מבלי לחוש במציאות השם.

ולכן המילה עולם באה מלשון עילם,

ה' עילים והסתיר את עצמו בעולם.

מעין מה שאמר ישעיהו הנביא,

אכן עתה אל מסתתר.

רמז לעניין זה, שהוא המילה אלוהים,

שהיא עולה גם כן בגימטרייה, הטבע, ששניהם בגימטרייה זה 86,

שכן הטבע בחוקיותו מסתיר למעשה את התגלות השם.

העולם מעלים את השם, ותפקידנו לגלות את השם.

ובמילים אחרות, עלינו לגלות את ההסתר שהסתיר השם את עצמו.

וביאור הדברים שהקדוש ברוך הוא מסתיר את הניסים הגלויים,

ואפילו של שינוי הטבע, ממש כמו קריעת ים סוף,

כדי שהאדם יגלה אותם, וזוהי עבודתו של האדם בעולמו,

להגיע לבירור האמת על ידי יגיעתו,

וכדאי הוא הסתר כבוד שמיים כדי שיתגלה על ידי עבודת האדם.

ואילו לא היה הסתר פנים, והיו הניסים גלויים.

לא הייתה בחירה לאדם כל עיקר, והיו בני האדם בבחינת מלאכים, שהאמת גלויה להם מצד עצמה,

ואינה צריכים לעבוד על ברור האמת.

ולא לשם כך נברא האדם, אלא לעבודה ולשומרה,

שיגיע להכרת האמת וגילוי כבוד השכינה על ידי עבודתו שלו.

והסיבה שהניסים נסתרימו,

שתפקיד מוטל על האדם לגלות את הנס.

ואילו הנס היה ברור, לא היה כלל ניסיון,

והציווי של אש תמי תוקד על המזבח נועד כדי לתת מקום לטועים, לטעות שכביכול האש היא זו השורפת את הקורבנות,

וזה כדי להעמיד את האדם בניסיון אם יכיר ויאמין בטובו יתברך ויכיר בטובו,

או שחלילה יכפור בטובת המקום עליו.

וזהו אחד הניסיונות היותר גדולים של האדם, לגלות בעצמו את הנס

בתוך הטבע, ולהבין שכל פרט ופרט בבריאתו של הקדוש ברוך הוא מלמד על כך שיש בורא לעולם.

ואין צריך להגיע לניסים הגלויים כדי ללמוד אמונה,

שגם בתוך פרח קטן וזעיר הצומח בשדה אפשר לדעת זאת, גם בתוך עלה קטן,

שזה עתה בא לעולם,

אפשר לראות זאת, ומצווי הקשת המרובים המצויים בו,

וכן הסימטריה המדהימה נמדדת

בין נקודות העלה.

אפשר לחוש בבירור שיש בורא לעולם.

וגם ניסים מדהימים נוספים, כמו למשל איך שתינוק מתפתח בבטן אמו,

שהכול מייחסים זאת לחוקי הטבע,

ולכן האדם תמיד צריך לגלות מתוך הנסתר את גילוי הקדוש ברוך הוא.

כמו למשל מגילת אסתר, שכל פעולת השם יתברך וניסיו נסתרים לעיני הקורא, וחכמינו זיכרונם לברכה גילו לנו את שאירע באמת,

כמו שאומרים גילו את שהתרחש מאחורי הקלעים.

לכן על האדם להגיע להכרת האמת וגילוי כבוד השם יתברך על ידי עבודתו שלו,

שהרי השם יתברך לא ברא אותנו מלאכים,

שהמלאכים, האמת גלויה לפניהם, ואין אצלהם בחינת הסתר פנים,

ואין להם זכות בחירה, אך האדם לא כך הוא,

אלא האדם נברא לעמול ולהתייגע עד שיגיע להכרת האמת,

ורק על ידי העמל, היגיעה והטרחה יגיע האדם לבירור האמת.

וזה לא בא בקלות,

כמו שאמר רבי עקיבא,

טיפה ועוד טיפה עושים חור בסלע.

ומה שבא לרמוז, רבי עקיבא, זה כוח ההתמדה של האדם,

שהוא צריך תמיד להתמיד.

כמו שהטיפה ועוד טיפה בסוף עושים חור בסלע,

כך האדם צריך להתמיד.

ולכן אם האדם יתמיד בעבודתו יתברך ולא יתייאש,

יוכל להגיע לאמיתה של תורה.

וגם אם יש לאדם משברים והוא מרגיש שהוא נמצא בהסתר פנים, וכביכול הוא לא רואה ניסים גלויים,

ולא הולך לו, דוגמה בלימוד התורה.

צריך לדעת שרק על ידי העמל והיגיעה

יגיע להכרה בשם יתברך ואמיתת תורתו.

לכן האדם צריך להתמיד, ועל ידי העמל ישיל מעליו קליפה ועוד קליפה, מחיצה ועוד מחיצה,

שקר ועוד שקר, ויגיע לכלל האמת.

ואפילו אם מרגיש האדם שהוא נטול כישרונות,

שהרי אמרו חכמינו זיכרונם לברכה,

כל המקיים את התורה מעוני, סופה לקיימה מעושר.

וזה אינו נאמר דווקא על מי שעני בכסף,

אלא גם על מי שעני בכישרונות,

שהקדוש ברוך הוא מבטיח לנעדרי כישרונות

שאינם מתחשבים בקשיים ובניסיונות,

ואינם שמים לב ללעגי החברה, וממשיכים להתמיד ולשקוד על התורה ועל האמת,

שסופם יהיה שיקיימו בעושר רב,

עד כדי כך שליבם ומוחם ייפתח כעולם,

והם יוכלו ללמוד מתוך עושר אמיתי.

אז פשוט לאדם צריך לדעת שאין לו מה להתייאש כלל,

וצריך לעבוד את השם בלי להתייאש.

ויש משל שמביא החפץ חיים,

על אישה אחת שהיה לה בסטה בשוק של תפוחים,

ובאחד הימים נשברה הבסטה ונפלו כל התפוחים,

וכל האנשים שעברו בשוק, כולם חוטפים ולוקחים לה מהבסטה, מהתפוחים.

היא רואה ככה, מתחילה להילחץ,

לבכות,

בא חכם ואומר לה, מה יש לך לבכות? עד שתבכי, הרימי את התפוחים שאת יכולה,

ומה שתצריכי לאסוף כבר הרווח,

מה שלא, כפרת עוונות.

והיא ככה הבינה את דברי החכם, והיא התחילה לאסוף באמת את מה שהיא יכלה.

וזה המשל, הוא נמשל לאדם, שבמקרה של הרבי צריכים מביא שם על התפילה,

שהאדם ייזהר מן התפילה, אבל פה נגיד את זה ללימוד התורה,

שיש לאדם לא להתייאש, ותמיד היא אסוף עוד טיפה ועוד טיפה, עוד ספר, עוד עמוד, ולא להתייאש כלל,

כמו אותה אישה שאספה מן התפוחים.

אז באמת אין לאדם להתייאש כלל,

ובאמת מצד מצב האדם כשלעצמו צריך להיות הכל ברור לו,

שהרי נשמתו חלק אלוה ממעל,

וכן היה בעודו הוא בר במעי אמו,

וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה במסכת נידה ל',

אין לך ימים שהאדם שרוי בטובה יותר מאותם הימים שהוא במעי אמו,

אוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה,

ומלמדים אותו כל התורה כולה, צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו,

כל צרכיו מוכנים לפניו בלא טורח כלשהו,

ואף אינו צריך לטרחה של אכילה ושתייה, אלא ניזון על ידי אמו,

וכן יודע כל התורה כולה,

ואף זה בלא עמל אלא מלמדים אותו,

צופה ומביט מסוף העולם,

שכל משתרי הבריאה גלויים לפניו.

ולכאורה קשה, מה טעם זכה העובר לכל זה,

והרי עדיין לא עשה שום מעשה טוב,

ומבואר מזה שזהו מצבו הטבעי של האדם,

שכיוון שנשמתו חלק אלוה ממעל,

מן הדין הוא שיהיה הכל לפניו,

ידע את כל התורה,

ולא יהיה עליו שום טורח כלשהו.

ואמרו חכמינו זכרונם לברכה,

שבשעת לידתו, במלאך וסותרו על פיו,

הוא משכח את כל התורה כולה.

וטעם הדבר הוא כאמור שצריך האדם להגיע לכל מעצמו,

ואף מצד בריאתו יש לו לידע כל התורה,

משכחין ממנו במיוחד כדי שיגיע לידיעת התורה על ידי יגיעתו ועמלו.

ומפה אנו למדים שלפני שאדם יוצא לאוויר העולם, בא מלאך וסותר על פיו ומשכח ממנו התורה שלמד,

וזאת למה?

כדי שהאדם יטרח בעצמו לדעת את כל התורה,

וכל זה על ידי עמל וטרחה,

ואפילו הדרך תהיה עליו קשה, ואפילו כשהוא ינסה ללמוד משניות והם ישתכחו ממנו.

אין לו להתייאש אלא לחזור וללמוד,

לחזור וללמוד.

ושמעתי מרבי משה על המשפט אין ייאוש בעולם כלל, שבאמת יש ייאוש,

אבל אסור לנו להשתמש בו.

והאדם צריך לדעת שגם אם חלילה נשתכחה ממנו משנה,

חייב הוא לחזור ולשנן אותה

עד שיזכור,

והיא ידע שגם אם הוא שכח אותה, המשנה לא שוכחת את מה שלמד אותה ועמל ויגע עליה,

והיא תמליץ עליו העולם הבא.

לכן כל עניין זה זה היגיעה והעמל.

וצריך לדעת שלשם יתברך לא הייתה בעיה לתת לנו מוח חריף בזיכרון מופלג.

זאת לא בעיה בשבילו. יש לו מלאכים לעלפים ורבבות שיודעים את כל סתרי התורה.

וידוע הדבר שהיו גדולי עולם שבא אליהם מגיד, לגלות להם סתרי תורה,

ולא רצו לשמוע ממנו, אלא רצו להגיע למה שיכולים

בגיאת עצמם.

וזה מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה.

לא יגעת ומצאת, אל תאמין

שמה שמצאת בלא יגיעה אינו שלך כלל,

ורק על ידי העמל והיגיעה נעשית תורה שלו,

כמו שדרשו חכמינו זיכרונם לברכה על הפסוק בתהילים,

ובתורתו יהגיע יומם ולילה,

שעל ידי שהוא הוגה בתורה נעשית תורת השם לתורה שלו.

ורק מי שעמל בתורה והתייסר בלימודה,

יזכה שהתורה תהיה שלו,

כמו שכתוב בתהילים, ובתורתו יהגיע יומם ולילה.

דיינו שרק אם הוא הוגה בה יומם ולילה בצער ובעמל,

אזי היא קרויה תורתו.

ולפי יסוד זה מובא המקור ממנו למדו חז״ל שקין הביא מהגרוע שבפירותיו.

אכן הכלל שטבענו שכל דבר שאדם עוסק בו בתמידות ועמל בו קרוי על שמו.

וזה פועל לא רק בעניין לימוד התורה,

גם בעבודת האדמה מצאנו יסוד זה. ככתוב במשלי,

עובד אדמתו יסבע לחם,

ומחמת שעובדת האדמה הזו בתמידות,

בכל שנה ושנה הוא מתייגע על כך.

לכן היא קרויה אדמתו.

ואילו קין היה מביא את הפירות מהאדמה שעמל בה בחרישה ובזריעה ובקצירה,

הייתה נקראת האדמה על שמו.

והיה צריך להיות כתוב, ויבא קין מפרי אדמתו.

אבל כיוון שנאמר מפרי האדמה,

משמע שלא עיבד אותה כראוי,

רק הביא פירות ממקום כזה שהאדמה הוציאה מעצמה,

והן פירות גרועין.

ברם אצל אבל התורה הקדושה מדגישה שהביא מבכורות צאנו ומחלביהן,

דהיינו מהצאן שהשקיע בהם הרבה,

במיוחדים שבצאנו,

ולכן שעה הקדוש ברוך הוא למנחתו.

אכן יש לעיין במה שכתב רשי בביאור הפסוק בבראשית,

והיו לאותות שהמאורות לוקים סימן רע לעולם,

שנאמר מאותות השמיים אל תחתו,

כלומר אל תפחדו,

שבעשותכם רצון הקדוש ברוך הוא אין אתם צריכים לדאוג מן הפורענות.

והכוונה למה שאמרו בסוכה פרק כט בשעה שחמה לוקה סימן רע לאומות העולם,

ובשעה שהלבנה לוקה סימן רע לישראל.

ויש שמה באריכות במסכת סוכה ראו שם.

הרי שתכלית בריאת המאורות להזהיר לאדם שטעה ולעוררו לחזור בתשובה,

ועיקר תכליתם אינו להאיר אלא ללמד טועים בינה,

שכן נאמר והיו למאורות ופירש רשי,

עוד זאת ישמשו שיעירו לעולם,

כלומר שעיקר תכלית בריאת המאורות

הוא לאותת ותכלית נוספת הוא שישמשו לאורה.

ואף על פי שעל ידי החמה קיום כל העולם

ובלעדיה אין שום צומח ושום חי,

מכל מקום זהו טפל העיקר,

שעיקרה כדי להזהיר לאדם ולשוב מדרכו הרעה ולעלותו בדרך הישרה.

ויוצא מדבר רשי שהמאורות מהווים מכשיר איתות

לכל יושבי תבל,

וכל צבא השמיים נועד להחדיר בנו כמה שיותר יראת שמיים.

וכמו שכתוב בגמרא בברכות,

אמר רבי אלכסנדרי, אמר רבי יהושע בן לוי,

לא נבראו רעמים אלא לפשוט עקמומיות שבלב,

שנאמר והאלוהים עשה שיראו מלפניו.

ולא כמו הטיפשים שחושבים שזה רק חלק מתהליך הטבע כאשר יורד גשם.

וכן השם יתברך ממתיך ברד על הארץ ומכה בה כשצריך את עוברי רצונו ואת אדמתם ויבולם. ויש פעמים שהשם יתברך מדי פעם שולח אסטרואיד ואבני אלגביש

שעוברים על יד כדור הארץ ומאיימים לפגוע בו.

וכל זה כדי לעורר את האדם לתשובה.

להבין שברגע כת הקדוש ברוך הוא יכול להחריב את כל העולם כולו.

ונראה ביאור העניין שההבדל הוא בין קודם החטא לבין אחר החטא,

שלפני החטא יש על האדם להשיג הכל על ידי יגיעתו ועבודתו.

בלא סיוע בזו עבודתו של האדם בעולמו.

לא כן לאחר שחטא ונכשל בעוונו.

אז כל היצירה מלמדת ומזהירה אותו שישוב מדרכו הרעה.

וייתכן שזה ביאור מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה.

בשני השמות השם השם אל רחום וחנון שנאמר בי״ג מידות

ששם השם האחד קודם שחטא ושם השם האחד לאחר שחטא.

שאינה דומה הנהגתו כביכול קודם שחטא להנהגתו לאחר שחטא.

והוא מחסד השם וטובו לסייע לאדם להיטיב דרכו.

וכמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה,

הבא להיטהר מסייעין בידו.

והכוונה שבא לטהר מטומאתו שנטמא כבר.

ואמר הנביא הושעה

שובה ישראל עד השם אלוקיך כי כשלת בעווניך.

ואמרו חכמינו זיכרונם לברכה אמר רבי לוי

גדולה התשובה שמגעת עד כיסא הכבוד שנאמר במסכת יומא

שובה עד השם אלוהיך.

גדולה התשובה שמתעלה על ידה ומגיע עד כיסא הכבוד

למעלה ממה שהיה בכוחו להגיע אילו היה צדיק מעיקרו. וכמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה,

במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שנאמר בברכות שלום שלום לרחוק ולקרוב.

לרחוק ברשע כלומר בהתחלה ולאחר מכן לקרוב.

והדברים מבוארים שכיוון שלבעל תשובה יש סיוע מהקדוש ברוך הוא,

לכן הוא זוכה להתקרב אל השם יותר מן הצדיק.

ועוד למדנו מזה שחיוב הבעל תשובה הוא להגיע עד השם אלוהיך,

ונאמר על זה אתה כי כשלת בעווניך,

שאי אפשר לבעל תשובה להיעצר באמצע הדרך,

כי עוונותיו מושכים אותו מטה מטה,

ודרך המפלט מעוונותיו הוא על ידי שיגיע עד השם אלוהיך.

וכעניין הכתוב במשלי,

אורך חיים למעלה, למשכיל,

למען צור משאול מטה,

שהשאול מטה מושך את האדם אליו,

בדרך הימלטות משאול מטה הוא אורך חיים למעלה, למשכיל.

אורך חיים למעלה, למשכיל.

ואם אצל כל אדם הוא כך, הרי שחטא מסוכן גדול הוא.

והעצה היא יעוצה

ישובה ישראל עד השם אלוקיך.

לכן העצה הנכונה לבעל תשובה ולכל אדם, שתמיד הוא צריך לשפר את מעשיו ולהתקדם עוד ועוד בדרך השם יתברך,

ולהתקדם עוד במעלות התשובה.

כי ברגע שאדם מפסיק להתפתח רוחנית,

הוא מתחיל להתנוון ולרדת מטה-מטה,

ונפשו מתה עליו, עד שיוכל להגיע לשולמטה שהוא הגיהנום.

כמו שאמר הלל הזקן באבוד,

ודלא מוסיף יסף.

ועל דברי הלל הזקן אמר מרן החפץ חיים,

ישראל מאיר הכהן,

בספרו תורת הבית

יש אנשים שטועים,

אין עניין יראת השם, ומתעצלים לפתוח ספרי מוסר.

וחושבים בנפשם, די לי במה שאני יודע מקבר,

שהקדוש ברוך הוא ברא אותי,

והוא מחייני ומפרנסני, לי ולביתי,

ואין עניין לימוד התורה, הוא איש מסתפק במועט.

אבל באמת לא כן הוא,

שאין עומד במדרגה אחת, אלא על ידי יצרו שמתגבר עליו בכל יום,

ומתחדש עליו בכל יום,

לפתותו בפנים חדשות,

ומשתנה תמיד.

ואם הוא מתגבר על יצרו, נתווסף עליו קדושה והולך ממטה למעלה.

ואם יצרו מתגבר עליו, יורד ממעלה למטה.

עד כאן דברי החפץ חיים.

והנה לבני תורה, החטא שלפעמים דבוקים בו הוא ביטול תורה,

וקשה מאוד לפרוש ממנו.

והעצה להתנתק מן החטא,

וכמו שאמר רבנו יונה בשערי תשובה שער א',

שהמתייצב על דרך לא טוב ושונה ביובלטו תמיד,

דרך התשובה שלו אינה חרטה על העבר, אלא להתחיל בטוב מכאן ולהבא,

ללמוד בלא הפסק ולהימנע מביטול תורה ככל האפשר.

ועל ידי זה נזכה לשוב בתשובה שלמה ונזכה כולנו ליום הדין בכתיבה ובחתימה טובה.

תודה רבה. ברוכים תהיו להשם מדברך.