ויקנאו למשה | ר' אברהם הילל עני

- - - לא מוגה! - - - 

בשם ה' נעשה ונצליח, וה' עלינו ברחמיו ירוויח.

ברשות עמוד התשובה, הרב אמנון יצחק שליטא, וברשותכם,

אמר רבי יהודה, לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים,

שנאמר, והיו מלהיבים במלאכי האלוהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו.

ונביאיו אלו תלמידי חכמים.

אמרו חכמינו, זכרונם לברכה,

שאחרי שהוציאו המרגלים, דיבת הארץ ראה,

נגזרה גזירה על אבותינו, שלא ייכנסו לארץ ישראל.

ותשעה באב היה.

ועל הבכייה שבכו לחינם אמר להם השם יתברך, אתם בכיתם בחייה של חינם

ואני אקבע לכם בחייה לדורות.

המרגלים הרשעים שהוציאו את דיבת הארץ רעה ניסו לרגום את משה רבנו ואת אהרן הכהן.

ומספרים לנו חכמינו, זכרונם לברכה, שהם ביקשו לרגום את הקדוש ברוך הוא.

ובאמת,

אם היינו שואלים את פי המרגלים כיצד תעזו לעשות מעשה כזה חצוף,

הם עצמם יבעלו מהרעיון שאנו מציגים בפניהם

והיו טמאים את הקדוש ברוך הוא, לרגום אותו, אנחנו?

חס וחלילה.

אבל חכמינו, זכרונם לברכה, קובעים שכך רוגמים את הקדוש ברוך הוא,

זורקים אבנים על שניכיו הנאמנים.

היום קוראים ספרי תורה ברחובה של העיר,

קוראים הודעות של כנסים, של חזרה ותשובה של כבוד הרב,

כנסים שהעמידו את התורה,

כנסים שהרבו תורה בעם ישראל,

כנסים שבזכותם חזרו יהודים לאבא שבשמיים,

כנסים שגרמו שייפתחו עוד תלמידי ישיבה, עוד כוללים, עוד ישיבות.

יהודים קוראים לקדוש ברוך הוא את הלב,

אז איך אתם רוצים שככה ייבנה בית המקדש?

היום זה לא רק אבנים, זה בקבוקים, זה יריקות.

אתם חושבים שעל כבוד הרב עשו את זה?

לא, על הקדוש ברוך הוא עשו את זה.

אז כשאמרתם,

כשאתם אומרים, תדעו איך להשפיל אותו,

למי אתם מתכוונים?

לקדוש ברוך הוא, רחמנא ליצלן?

הרב הגאון רבי נפתלי מרופשיץ,

זכותו יגן עלינו,

היה מפרש את הפסוק בתהילים, ויכנעו למשה במחנה לאהרון קדוש השם,

שכך היא דרכם של כל בעלי המחלוקת ומחרחרי עריב.

כל אשר תהיה התנהגותו של הצדיק, ימצאו תמיד טענות נגדו ומגרעות בהלכותיו.

אם הוא פרש מן העולם ועוסק יומם ולילה בתורה ובעבודה,

הרי הם טוענים כנגדו שאין העולם מפיק ממנו שום הנאה ותועלת,

ואילו אם הוא מעורב בדעתו עם הבריות

ועוסק גם בצרי ציבור,

הרי הם טוענים שוב שהוא מבזבז את זמנו על ענייני הכלל ומבטל מתלמודו.

מהלכים היו ישראל במדבר 40 שנה

בהנהגתו של משה רבנו,

אך לא לנו לחשוב שמשה רבנו עבר

ימים קלים שם,

כי היו רבים שציירו אותו.

וכמו שכתוב בפרשה שלנו, פרשת השבוע,

פרשת דברים על הפסוק, פסוק א',

איכה אשא לבדי את אורחיכם ומסעיכם ורבכם.

הביאו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם,

ואסימם בראשיכם.

ואמרו חכמינו, זיכרונם לברכה,

מסעיכם מלמדנו שהיו בהם אפיקורסים,

שהיו מדברים ומרננים אחריו.

אם הקדימו שלצאת,

אמרו, מה ראה בן עמרם לצאת,

שמא שאינו שפוי בתוך ביתו?

כלומר, שמא יש לו ריב בבית, בבני הבית שלו.

איכר לצאת, אמרו, מה ראה בן עמרם שלא לצאת?

מה אתם סבורים, שיאכל וישתה ויישן?

לא, אלא יושב ויועץ עליכם עצות רעות,

וחושב עליכם עכשוות רעות.

דבר אחר, הקדים משה לצאת,

אמרו, ראו בן עמרם שהקדים לצאת, ללקוט את החלק של המן, החלק החשוב.

איכר לצאת, אמרו, ראו, בן עמרם שאוכל ושותה וישן לו.

היה מהלך באמצע הדרך, אמרו ראו בן עמרה מהלך באמצע,

מאחר ורוצה כבוד.

אם היה מהלך בצדדים, אמרו ראו בן עמרה מהלך לצדדים,

כדי שלא נעמוד בפניו. מצווה קלה שבידינו,

מפני שיבה תקום והדרת פני זקן,

ומבקש לעקור ממנו.

אמר להם,

עשיתי כך וכך, לא קיבלתם עליכם,

עשיתי כך וכך, גם כן לא קיבלתם עליכם.

אם כן, אבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטכם.

אולי הם ימצאו חן בעיניכם.

ככה גם היום.

אנשים פוחזים וריקים מרשים לעצמם לדבר דברי שרה על מזכי הרבים,

הקמים ופותחים עליו פיהם לרעה, טועים בלבם ותולים ברבם,

ועושים את שאינו חייו לחייו.

ועל דרך זה דרשו את הפסוק בתהילים, ויקנאו למשה במחנה, לארון קדוש ה',

שעל משה ששכן רוב זמנו באוהל מועד, רגנו.

מדוע אינו במחנה?

ועל אהרון שהיה מסתובב במחנה ישראל להשכים שלום,

רגנו על זה קדוש להשם.

אם היו חיים מרשעים שבדור הזה, בדור המדבר,

היו בטח מרננים אחרי אהרון הכהן

שהוא פתח כת,

כת כהונה,

ושהכריח שמונים אלף משפחות לקרוא לילדיהם על שמו,

כמו שכתוב במסכת קלה.

ועוד אומר רבי חמא על הפסוק,

אחרי משה עד בוא העולה,

שלגנאי היו אומרים,

ראה את צווארו ועורפו של בן עמרם כמה הן שמנות,

ראו שוקיים שלו כמה הן שמנות,

אוכל משלנו ושותה משלנו,

וכל מה שיש לו זה משלנו.

וחברו משיבו, רקע,

אדם ששלט על כל מלאכת המשכן,

והגיעו לידיו אוצרות כה גדולים,

אין אתה חושב שיהיה עשיר?

ככה זה עד היום.

כל הרשעים שבדור, צר להם לראות רב נוסע ברכב מכובד,

כואב להם לראות רב שמצליח.

עד שיוצאים עליהם, על הרבנים, בחירופים וגידופים, בהשמצות ובחשדות,

ואין בשאר דברי שטנה אשר לא היו ולא נבראו,

שהרי באמת הם היו רוצים לראות את כל הרבנים עניים ומרודים ומסכנים,

ולא היה אכפת להם שהרבנים ייסעו על כיסא גלגלים אפילו.

ומכאן אנחנו יכולים עוד ללמוד דבר גדול ודבר עצוב מאוד,

שלצערנו תמיד יהיו ליצנים גדולים שידברו אוהב ושרה על צדיקים אמיתיים ורבנים גדולים.

וממה שערע למשה רבנו, זכותו יגן עלינו.

אנחנו צריכים ללמוד לא להתרגש מליצנים אלו,

כיוון שעם שלוחי העת שערה שרוצה לקרר לבני אברהם, יצחק ויעקב את האמונה.

ואותם אנשים לא יוכלו לומר שזה רק יצרם פיתה אותם, להתלוצץ על הקדוש לנו,

מכיוון שאין מגלגלים חובה אלא לחייו.

ולצערנו,

עוד בימי משה רבנו, עליו השלום, היו ליצנים מתלוצצים ומעלילים עליו דברי שקר.

וזה טוב, כי זה מראה שהם באמת תלמידי חכמים,

כל אלה

הרבנים שיוצאים כנגדם,

הרבנים האמיתיים, ולא נושאים פנים לאנשים,

שהרי אמר אביי,

תלמיד חכם,

בני עירו שאוהבים אותו, זה לא מפני שהוא מעולה, אלא מפני שלא מוכיח אותם ביראת שמיים.

שנאמר, אל תוכיח לץ, פן ישנאעך,

הוכיח לחכם ויעבק,

ומסתבר שרוב הדור אינם חכמים.

ואמר רבא, בהתחלה הייתי אומר שכל בני עירי אוהבים אותי,

ומשנעשיתי דיין, חלקם אוהבים אותי וחלקם שונאים אותי.

ומי לנו גדול מדוד המלך, עליו השלום,

רגל רביעית במרכבה, שגם עליו המציאו עלילות רשע,

וגם אנשי בליעל בשומם את אבשלום מכריס נגדו מלחמה,

ואת שמעי בן גירא מדבר כנגדו,

הצטרפו אליהם ודיברו עליו גנאי ולשון הרע,

ושמחו בשעה שנפל למשכב,

והיו באים ניצני הדור לחלון ביתו,

בשעה שהיה יושב ומיוסר,

והיו מקללים אותו, מבזים אותו, כביכול מוכיחים אותו,

והיו אומרים לו הרשעים עלינו, הנה השם העניש אותך.

ואמר רבי יחזקאל מקוזמיהו,

זכותו יגן עלינו על הפסוק בבראשית.

נח, איש צדיק תמים, היה בדורותיו.

נח,

על נח, כך נאמר,

מי יש שדורשים אותו לשבח מי יש שדורשים אותו לגנאי,

כך מביא רשי.

אז לומדים מפה מה שמביא רבי יחזקאל,

צדיק תמים באמת ומנהיג אמיתי ייחשב מי שיש שדורשים אותו לגנאי,

ושיש לו מתנגדים,

שיש לו גם מי שמשבחים אותו וגם מי שיש לו מתנגדים.

כי מי שדורשים אותו רק לשבח סימן שהוא שקרן וחנפן, שלמען הנוחות שלו,

הוא מבקש לחיות בשלום עם הכול ולשאת חן בעיני הכול.

בידוע מה שמסופר על רבי יהונתן אייבישיץ,

רבה של פראג,

שסבל קשות מעלילות שווא שהעלילו עליו מחרחרי ריב ומדנים,

כאילו הוא נוהה, חס וחלילה, אחרי כת השבתאים.

ועל זה אמר פעם רבי יהונתן למקורביו,

גלוי וידוע למי שאמר והיה עולם,

שאילו קרעו בשרים מעליי לא היה דמי שוטט, לא היה דמי נשפך,

כתוצאה משפיכות הדמים הנגרמת לי בימים אלה.

אלא מתנחם אני בעובדה אחת,

שהיו כמה גדולים וטובים ממני,

שגם אותם חשדו במה שאין בהם.

ומי לנו גדול ממשה רבנו,

שרודפי שררה בישראל הטילו בו חשדות ושקר.

ועוד מובא בספר שומר אמונים לרב הגאון,

הרב אהרן רטא,

זכותו יגן עלינו.

הנה, מי שאמל בעבודת השם יתברך,

אז מעורר עליו היצר, שלוחיו,

לדחות אותו ולהרחיקו בסיבת שליחות על הלצים והפתעים.

ולפעמים מתלבש העץ שערה בפני ביתו ובניו,

ולפעמים גם אצל עומדים מופלגים ואפילו אצל שופרא דה שופרא,

כלומר המובחר שבמובחרים,

לפי ראות העין.

ועל אלו הפתעים והלצים נטרחק ליבם של ישראל מהשם.

ואלו הליצנים קורא להם הראשית חוכמה רוצחים וליסטים,

העומדים בפרשת דרכים לקפח אלו הנושאים מתנה למלח.

אם כן,

בזה יש חיזוק שלא להשגיח אלו הפתעים ולצים שמתלוצצים בו.

כמובא בסבב חסידים, אם תראה איש שמתלוצצים עליו,

תקרבהו אליך,

שעתיד זה האיש להתעלות.

הרי שהקדוש ברוך הוא לא בחר בשום דבר להציל אלו הקדושים, חנניה מישהאל ועזריה,

אלא הסיבה העיקרית זה היה בגלל שהיו מתלוצצים עליהם.

לכן מוטב לו לאדם להיקרש שותה כל ימי חייו,

ולא לעשות שעה אחת

ולהיות רשע לפני המקום.

לעשות עבירה ולהיקרר רשע לפני המקום.

כל זמן שלא נתקרב להשם ולא שב אליו, נקרא ממילא רשע.

ואיך תשגיח אין לזה פתעים ומבוהלים,

וכן אפילו אם הגדול שבגדולים יבוא לקרר אותך,

כמו שכתוב בספרים הקדמונים.

אין ראוי לאמת להיות ביישנית ולא פחדנית,

וזהו כלל גדול ואחד מהעיקרים בכל עבודת השם,

בכלל ובפרט.

הוא מובא בספר הקדוש אור המאיר, והדברים נובעים

מרבנו הבא על שם טוב הקדוש,

זכותו יגן עלינו, על הכתוב בתהילים,

אם תחנה עלי מחנה

לא אירע ליבי, ואם תקום עלי מלחמה, בזאת אני בוטח.

פירוש,

אם תקום עלי מלחמה, על סדר עבודת השם שלי,

בזה יש לי סימן שאני הולך בדרך אמת,

כי מי שהולך בדרך שקר,

אין אומרים עליו כלום,

ואין עומדים עליו שום מלחמות.

כי מי שנושא מסע של זבל,

אין עומדים עליו רוצחים לקפחו.

אבל מי שנושא מסע של אבנים טובות,

אורבין לו מכל הצדדים.

והם אלו המסבבים הנפש הקדוש,

כמו שכתוב, שבים ורשעים התהלכו.

ועוד ממשיך הרב אהרן רטה ואומר,

והנה דרך תלמידי הבעל שם טוב התחילו מאנשים מעט מזעיר,

וקמו עליהם אריות ונמרים גדולים וחזקים.

ובגודל התחזקותם עמדו וגברו בביטחונם אל השם.

והנה הרצון דייק עם החסידים הללו דורשי השם החפצים בקרבתו.

והנה כל זה כתבתי לחזק את לבבינו אודות אלו המתנגדים הקטנים.

ולסיום,

מספרים פעם שפגשו את החפץ חיים,

זכותו יגן עלינו, בוכה,

ושענו לסיבת הדמעות והצער.

אמר להם הצדיק הגדול,

אני בוכה כיוון שאף אחד לא מבזה אותי.

טמאו השומעים ושאלו,

במדוע תרצה שיבזו אותך?

השיב להם החפץ חיים עליו השלום כשהדמעות על לחייו.

כל מי שמבזים אותו או לועגים לו

והוא מתאפק ונמנע מלהגיב,

זוכה לכיו שמשמיים אוכלים לו על כל עוונותיו.

הצער והכאב והבושה שחש אדם בשעה שמבזים אותו

על דבר מצווה, זוהי השחייה הגדולה ביותר

שיכול אדם לזכור עוד כאן בעולם הזה.

ברוכים תהיו להשם.

תודה רבה.