תפילה לעני | ר' אברהם הילל עני

 

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצניח, והשם עלינו ברחמה וירוויח.

ברשות עמוד התשובה, הרב אבנון יצחק שליטא.

השיעור יהיה להצלחת כל קהילות פז בארץ ובעולם,

ולכלל עם ישראל החפצים ללכת בדרך השם יתברך,

ושכל עם ישראל יראו האמת ולא ילכו בדרך השקר לבלתי יידח ממנו נידח.

כתוב בתורה הקדושה,

אם בחוקותיי תלכו ואת מצוותיי תשמורו ועשיתם אותם.

איתה במדרש

חישבתי דרכי ואשיבה רגלי אלה עדותיך,

חישבתי מתן שכרן של מצוות

והפסדן של עבירות,

ואשיבה רגלי אלה עדותיך.

כאן העירו לנו חכמינו זיכרונם לברכה

שלא מספיק מה שאדם רוצה ללמוד,

אלא שצריך

חשבונות רבים ועצות שונות לזכות לתורה.

מי לנו גדול מהחסיד שבמלכות דוד המלך עליו השלום?

בכל זאת מעיד על עצמו שהיו נחוצים לו חשבונות תדירים,

שכר מצוות וכנגדם הפסד עבירות,

עד שהיה מתעורר לגודל חשיבות לימוד התורה.

כל פעם היה עורך מחשבות מחדש לחזק עצמו בלימוד התורה,

וכבר אמרו חכמינו זיכרונם לברכה במסכת ברכות,

ארבעה צריכים חיזוק ואחד מהם תלמוד תורה.

ואם דוד המלך כך,

על אחת כמה וכמה שאנו צריכים חיזוק בתורה הקדושה.

ואמרו חכמינו זיכרונם לברכה, תלמידי חכמים,

אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, כמובן בברכות.

היינו שתמיד מתעלים ומגיעים להשגות יותר גדולות,

ומכיוון שכן, מוכרחים תמיד להכנה מחדש,

לכלכל המדרגה החדשה שאליה רוצים להגיע.

ואם זה נאמר בגדולי עולם שכבר הגיעו למדרגות רמות מאוד,

על אחת כמה וכמה לאנשים כמונו,

אשר עתם מתחילים לגשת אל מלאכת התורה בהשגות קטנות

וכוחות מעטים,

שאנו צריכים להכין עצמנו בהכנה גדולה כדי לזכות להצלחה בסייתא דשמיא.

ואיתם הגמרא בנידה,

מה יעשה האדם ויחכם, ויהיה כמו התלמיד חכם,

ירבה, היינו שבעה ושלושים יום לעומר, כשהם חמישה שבועות ושני ימים.

מה יעשה האדם ויחכם, ויהיה כמו התלמיד חכם,

ירבה בישיבה, ויתפלל למי שהחכמה שלו,

שנאמר כי השם ייתן חכמה, מפיו דעת ותבונה,

כי השם יתברך ייתן לך חכמה, מפיו

ויגלה לך משתרע חכמה, כאילו מפיו יאמר לך.

למדנו מזה שעניין התפילה אשר בפני עצמו נחשב מהדברים העומדים ברומו של עולם,

והוא גם כן נחוץ לרכישת התורה.

ואולם כבר אמרו חכמינו זיכרונם לברכה על התפילה,

שלמרות חשיבותה, בכל זאת בני האדם מזלזלים בה.

והחוש יעיד,

אף על פי שכולנו מתפללים,

בכל זאת מעטים מאוד שמתעלים על ידי התפילה.

בעל כוחך שהתפילה צריכה לימוד והדרכה איך לגשת אליה, וגם לזכות על ידה לתורה.

מצריך לדעת שזה בלי זה לא הולך,

שהרי לא די רק שירבה אדם בישיבה,

אלא שחייב לשלב לה גם את התפילה,

שהרי כל אחד משניהם הוא המחצית של השלם.

המבקש להיות חכם ואינו יודע לייחס את החוכמה למקור,

אינו חכם קצת,

אלא טיפש גמור.

והוא נקרא תלמיד חכם שאין בו דעת,

ועליו אמרו נבלה טובה אימנו.

כך גם המתפלל כל היום.

ואינו לומד,

אינו אלא בור ועם הארץ,

שלא רק שלא יכול להיות תלמיד חכם,

אלא גם החסידות ויראת שמים אינן ממנו והלאה.

והרי שהלימוד והתפילה

הם שני עקרונות משולבים שלא ייתכן האחד ולא השני,

כמו שתי כנפי יונה,

שאם אחת אינה יכולה להתעופף כלל וכלל,

ועם שתיהן מגביה עוף ומרחיקה נדוד.

וניתן ללמוד זאת מהצדיק והקדוש רבנו הארי, זכרונו לברכה,

זכותו יגן עלינו,

שהיה יגע בהלכה עד שהיה מזיע,

וכשלא היה מבין עומק ההלכה,

היה מתפלל ומתוודה ובוכה ומוריד דמעות

כדי שערות ראשו.

ועכשיו, אחרי ששמענו בכמה שניות עת שעבר על הארי הקדוש,

איך שהיה מתייגע בלימודו,

אנו משתוממים.

משתוממים, וצריך ללמוד מזה לגבינו,

איך לעבוד את השם בעמל התורה ובעבודת השם,

שהתורה היא עבודה שבשכל, שבמוח, והתפילה היא עבודה שבלב,

שבאמת תפילה נקראת עבודה שבלב, ככתוב בטנית,

ונאמר, ולעובדו בכל לבבכם.

כי לא די הבנה שכלית,

אלא שצריך דווקא רגשי נפש בשעה שהוא מתפלל.

וכדי להגיע לרגש אמיתי, מוכרחים להכנה לפני התפילה.

כמו שאמר רבי אליעזר, כשאתם מתפללים,

דעו לפני מי אתם עומדים.

היינו שיתבונן לפני תפילתו שעומד לשפוך

שיחו לפני מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא.

והתפילה היא עבודה אישית של כל אחד ואחד,

בתוככי ליבו,

שבו הוא מהווה בעצמו גם את המקדש וגם את מזבח הכפרה,

גם את הכהן הגדול, מקריב הקורבן, וגם את הקורבן עצמו,

שבתפילה המתפלל נמצא בתוככי עולמו הרוחני והפרטי.

וחשוב לדעת

שאין עומדים להתפלל, אלא מתוך כובד ראש,

באימה ובהכנעה מלאה, מתוך שמחה של מצווה.

ואין עומדים להתפלל, לא מתוך עצבות, ולא מתוך עצלות,

ולא מתוך שיחה,

ולא מתוך טרדה, ולא מתוך קלות ראש ודברים בטלים.

וטוב לתת צדקה לפני התפילה, והרי הקדוש אומר שטוב להתבונן לפני התפילה במצוות ואהבת לרעך כמוך,

שהיא כלל גדול, וכל התפילה כולה נאמרה בלשון רבים,

מפני שאנו מתפללים על הציבור כולו.

ובוודאי שלימוד המוסר לפני התפילה היא תחבולה גדולה,

ליישב דעתו ולהכין ליבו לפני המקום.

וכן טוב ללמוד סמוך לתפילה ענייני הלכה ברורים ודברי אמונה מרוממים.

וטוב שהמתפלל ייטול ידיו לקראת התפילה,

וילבש בגדים נעים ומכובדים.

וצריך שאדם יכוון פירוש מילות לדברים הנאמרים בתפילה.

וצריך שיכוון שהוא עומד בתפילה

בפני השם יתברך.

וצריך שאדם יפנה את ליבו מכל המחשבות,

ויראה עצמו כאילו עומד לפני השכינה,

השכינה הקדושה, ולפיכך צריך ליישב מעט

קודם התפילה כדי לכוון ליבו.

ואחר כך יתפלל בנחת ובתחנונים.

ומצינו בגמרא שאין תפילתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו,

שנאמר

נישא לבבינו אל כפיים.

ויש לפרש

שהרגש של השתוקקות

לסדר שבחיו של מקום,

וכן השתפכות הנפש בבקשת צרכיו צריך להיות כל כך מוחשית,

כאילו יכול להרגישו במשמוש היד.

בהקשה שם הגמרא שהרי הקדוש ברוך הוא מקבל

אפילו תפילה כזאת שנאמר עליה,

ויפתו בפיהם ובלשונם יחזבו לו, וליבם לא נכון עמו.

ומתרץ הגמרא שזה רק בציבור שהתפילה כזאת מתקבלת,

אבל יחיד מוכרח לכוון ליבו כראוי.

שאין תפילתו נשמעת,

אלא אם כן מכוון היטב את ליבו לדברים שמוצאים מפיו ומשים נפשו בכפו,

שהכוונה למסירות נפש של ממש.

דיינו שאת נפשו ואת חייו הוא כביכול שם בתוך כפות ידיו,

והמתפלל צריך להרגיש שהיא תכלית חייו היחידה.

הוא כאילו נושא את כפיו בתפילה לשמיים,

ובתוך אותן הכפות נמצאת הנשמה שלו,

והוא יודע שחייו תלויים אך ורק באותה תפילה שעתה הוא עומד בה.

מצייך שמחשבותיו לא יהיו משוטטות בדברים אחרים בזמן התפילה,

וכן שהוא מתפלל בכל ליבו ומוכן למסור נפשו למען קדושת שמו יתברך.

וצייך האדם לשים מפתחו רק בה' יתברך לבדו,

וזאת כוחה של התפילה.

ולאדם יש הזדמנות לפנות לה' יתברך ולהסיח בפניו צרותיו ומכאוביו,

ובמקום זה האדם פונה לכל מיני שרלטנים ורמאים,

כגון קוראים בקפה, רבנים ורבניות של שקר, מגידי עתידות,

מחלקי כמוות, קבליסטים,

קוצ'רים, פוליטיקאים, בעלי גלימות,

אנשי תשקורת בטמבלוויזיה, משער רשעים שמחפשים טובת עצמם ולא טובת עם ישראל.

מאל לכם לפנות אל האלילים,

אתם בני אברהם, יצחק ויעקב,

בנים אתם לה' אלוקיכם, אלא רחום וחנון,

שנתן לכם תורת אמת, ובשנייה אחת ה' יתברך,

יכול להפוך לכם את החיים, לטוב ולרע.

לכו תראו איזה צרות אנשים סוחבים איתם,

כמה דמעות, כמה צער, כמה כאב,

איזה יסורים פוקדים את האדם.

מה אתם מחכים, שתבוא לכם צרה או מחלה שלא תוכל להתפטר ממנה?

אתם חושבים שמישהו יעזור לכם?

אנשים רוצחים את ההורים שלהם ונתקים אותם ממכשירי הנשמה,

כי כבר נהיה להם קשה, וקוראים לזה המתת חסד,

ממיתים את החסד וגם את ההורים שלהם.

אז אם להורים עושים ככה,

מי ירחם עליכם ביום פקודה?

הרם על האדם שצריך להיות תלוי בחסדי אחרים.

לכן העצה היא לפנות לה' יתברך ולחזור בתשובה שלמה.

מה אתם מחכים?

שזה יבוא לכם מעלה?

תיזהרו שלא יבוא לכם מחלת לב.

יש הרבה שאמרו, עוד מעט נעשה תשובה.

בסוף עלו וצמחו להם עשבים בעל חיים, ועדיין לא עשו תשובה.

אז אל תחפשו ישועה אצל כאלה שאת עצמם לא יוכלו להושיע ביום פקודה.

תפנו לה' יתברך שהכל מאיתו יתברך.

תפנו לשנוחיו האמיתיים,

לצדיקי האמת שבדור, שמאירים לנו את הדרך,

כגון כבוד הרב שליטא.

וכן כתב הצדיק רבי שמעון פינקוס,

זכותו יגן עלינו, בספרו

שערים בתפילה, שיסוד ההצלחה

הוא לדעת שהתפילה היא מן היסודות שהכל עומד עליהם.

הן במערכת עבודת ה' והן בהצלחת האדם בכל ענייני חייו,

הרוחניים והגשמיים, הכל עבור דרך עבודת התפילה,

ואי אפשר להשיג את דרכינו בחיים בלעדיה,

שהרי התפילה היא השער והדלת לאוצרות השמיים.

מצריך האדם לדעת שגם אם הוא זכאי שתבוא לו מהשמיים איזו ברכה או ישועה,

לא יבוא לו הטוב ההוא אלא על ידי תפילה,

שכך היא עניין התפילה,

שהיא השער שהכל עובר דרכו.

ואומר מרן החפץ חיים, ישראל מאיר הכהן מראדין,

זכותו יגן עלינו,

שכל כוחנו בפה,

כמו שדרשו חכמינו, זיכרונם לברכה, על הפסוק

אל תראי תולעת יעקב.

למה נמשלו ישראל לתולעת?

לומר לך מה תולעת אין כוחה בפיה,

אף ישראל אין כוחנו אלא בפה.

ומדברי חיזוק נפלאים מחזקנו מרן החפץ חיים,

שכשם שישועתם של ישראל בגלות מצרים היה אז בכוח התפילה,

כך ישועתנו עתה היא בכוח התפילה.

ואומר מרן הבן ישחי,

יוסף חיים,

זכר צדיק וקדוש לברכה,

בספרו תשובה מחיים,

היצר הרע נלחם הרבה עם האדם בעניין הכוונה והמחשבה לתורדו,

בר מינן.

אך האדם ישתדל להילחם עמו,

ויבין האדם בדעתו תכלית עליית הדברים האלו שמוצאים מפיו.

אין תורה ואין תפילה.

עד היכן מגיעים ועד היכן עולים והיכן יעשו תיקון,

ובזה יחרד מאוד ויתגבר על יצרו.

הגם כי התפילה, הפשטות שלה היא לצורך האדם,

כי היא בקשת צרכה, כגון ברכנו, רפאנו, סלח לנו.

עם כל זה,

אם יבין האדם שדברים אלו הם עומדים ברומו של עולם ויש בהם סודות,

אשר כל הבל אותיות אלו שמוצאים מפיו הוא עולה למעלה ונעשו ממנו עטרות ומלבושים לאור הקדושה למעלה,

והנה ודאי כמה וכמה צריך להיזהר בהם.

מפה אנו רואים שיש לנו כוח עצום,

אך צריך להיזהר מכל דבר המונע מן התפילה,

להגיע עד כיסא הכבוד ושלא תהיה חלילה מקטרגים.

לכן צריך האדם להיזהר בפני הדברים המעכבים את התפילה מלהגיע לפני השם יתברך,

כגון הלנת פעולת שכיר, שעטנז, לשון הרע,

עוון גזל, ניקיון הגוף,

הממלמלים את תפילתם במהירות ובונעים מילים וכו',

וכו'. גסות הרוח והגאווה,

שהרי התפילה והגאווה הפך אחד מהשני,

שכל עניין לתפילה זאת ההכנעה,

וכן שמירת הקדושה והטהרה, ודי בזה למבין,

וכן מחשבות זרות, בתפילה בלא תורה,

והמתפלל בלא כוונה, והאוטם אוזנו מזעקת דל ועני,

במי שיש בידו חטאים ועוונות,

שהם מבדילים בינינו לבין השם יתברך.

וכתב מרן החידה בספר חומות ענך,

כי לשלושה סיבות יתקבל התפילה.

הראשונה,

להיות מעביר על מידותיו העלוב,

כמו שכתוב תפילה לעני,

שזה להיות עלוב.

השנייה, להיות משבר תעבותיו לכבוד יוצרו,

מה שכתוב בתהילים, כי יעטוף,

שיסוג אחור מתעבותיו,

והשלישית, שירבה בתפילה, כמו שכתוב,

מלפני השם ישפוך שיחו,

בריבוי תפילה.

ואמר רבי יוחנן, הלוואי שיתפלל לאדם כל היום כולו,

כמה שיתפלל אדם יותר, טוב הוא לו.

לכן בכל עניין ופעולה שאדם עושה,

יצרף לו תפילה לפני, מלאכתו בדרך.

במקום להאביד באבלי עולם, יאמר כמה פרקי תהילים.

וכן בביתו, ויסתובבו ממקום למקום, ובפרט לפני כל פעולה שעושה,

יתפלל להשם שיעזרהו.

וכן יודה להשם על כל דבר ודבר,

וירגיל עצמו להשיח בינו לבין קונו כל היותר.

ואומר הרב הקדוש, רבי יוסף חיים,

זוננפלד,

זכותו יגן עלינו,

כאשר האדם מתרגל להתפלל תמיד לפני הקדוש ברוך הוא

מגיע לשלמות היותר נעלה שהוא מסוגל להגיע אליה.

ולא די רק לכוון בתפילה,

אלא צריך גם לדקדק בכל מילה ומילה שאומר, כאילו מונה זהובים,

שאם חלילה לא יאמר המילים כראוי,

יכול להגיע חלילה לחרופים וגידופים.

כמו לדוגמה, כאשר אומרים בברכת מחיה מתים,

בעל הגבורות, צריך להדגיש את האות עין,

ואם לא כן,

יישמע בעל גבורות, חס ושלום.

ובנוסף, צריך האדם לדקדק בניקוד ובטעמים,

וצריך לאומרם בהיגוי הנכון,

וצריך להתפלל במתינות ובסבלנות,

ולא מן השפה ולחוץ,

וצריך להיזהר שלא לבלוע שום אוט ותיבה,

וצריך להיזהר מאוד לתת פירוד בין הדבקים וחיתוך השפתיים,

וכן צריך להיזהר מחילוף אותיות,

כמו למשל בין האות ס' לאות זן,

כדוגמת המילה חסדו,

צריך לשים לב שלא יאמר חסדו באות זן.

לכן צריך להיזהר בכל כללי הקריאה,

כמו למשל בין דגש קל לדגש חזק,

מלעיל ומלרע,

שבנע ושבנח וכו',

והכל בשימת לב שלא יבוא לכלל טעות.

ואומרים בשם אליהו הנביא זכור לטוב,

שאריכות הגלות הזו הוא רק בשביל שאינם זהירים בתפילתם,

בקריאת האותיות והנקודות,

וזאת מפני שאין התפילות עושים פעולה למעלה בעולמות העליונים.

ועוד אמר מרן הבן ישחי,

שפיו של אדם זה במקום מזבח,

והתפילות במקום הקורבנות,

כמו שאמרו במסכת ברכות,

ברכות כנגד מדין תקנום.

ומפה צריך להבין כמה זהירות יתרה אדם צריך כאשר הוא בא להתפלל לפני השם יתברך.

תראו על כמה דברים אדם צריך לשים לב אליהם בזמן התפילה,

וכמה הכנות הוא צריך להכין לפני כן,

אם זה בקריאה נכונה, אם זה בלבוש החיצוני, אם זה במחשבה הפנימית וכו'.

אז איך זה שאדם לא לוקח את הדברים בצורה רצינית?

כמה מתייגע האדם בהכנות לפני פגישה חשובה עם בשר ואדם,

ועם פגישה מול מלך מלכי המלכים,

לא על אחת כמה וכמה?

הוא באמת קורא לפעמים לאדם עצבים.

כאשר הוא מסיים לשוחח ולדבר עם אדם אחר, ובפרט בפגישות חשובות,

שהוא מתחרט ואומר לעצמו, וואי, למה לא אמרתי כך?

וחבל שלא דיברתי כך,

וחושב, איך לא ישבתי כך ואיך לא עמדתי כך?

כמו למשל ברעיון העבודה ובשידוכים,

ופעמים שהאדם מצטער על זה מאוד,

שלא פעל כך ולא אמר כך,

עד שזה אפילו מטריד אותו כמה ימים ויותר,

ולא עוד,

שלפעמים הוא מרגיש שכל כישלונו נגרם מחמת אותו דיבור או שיחה.

ופה נשאלת השאלה, למה האדם לא מתחרט ככה אחרי תפילה לאבינו שבשמיים, כאשר האדם יודע שלא נאמרה בשימת הלב, לא בריכוז ולא בכוונת הלב?

למה אז האדם לא טרוד בכך וחושב על זה כל היום?

למה אז האדם לא מאשים את כל כישלונו מסיבה זאת?

אז למה כאשר אדם משוחח עם בשר ודם הוא כל כך

מחשב מה שאמר ומה שהיה ראוי לומר,

וכאשר הוא משוחח עם אבא שבשמיים ומתפלל אליו,

הוא לא טרוד שלא עשה זאת כראוי?

למה ישר כאשר מסתיימת התפילה הוא כבר חושב על משהו אחר וזה לא מטריד אותו?

הלו,

יכול להיות שדומא טרף לך את התפילה

כשחשבת דברים בטלים,

או סמי בא וכתב את התפילה כשחשבת דברים אסורים,

או ששר השכחה משקר את התפילה שלך כאשר התפללת בחוסר שימת לב.

לכן כמה חשוב להתפלל מתוך שימת לב, ברצינות, בכוונה ראויה,

במחשבות טהורות וזכות,

ושלא יתערבב בו מחשבות זרות ופסולות

שיכולות לפסול את התפילה,

שלא תהיה תפילתו דומה עליו כמסוי שמרגיש שהתפילה היא כעול עליו,

והיה שמח מתי היא תסתיים,

מצליח להיזהר שהתפילה תהיה מתוך רחמים ותחנונים,

ולא חלילה תהפוך לדקלום קבוע כמצוות אנשים מלומדה.

כמו שאומר השם יתברך,

יען כי ניגש העם הזה בפיו ובשפתיו כיבדוני,

ולבו רחק ממני,

ותהיה יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה,

בלי כוונה ומחשבה, כאדם שתפילתו שגורה בפיו,

ומחשבותיו משוטטות באבלי עולם הזה.

ואמר רבי שמעון, אל תעשה תפילתך קבע,

אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ברוך הוא.

ואם האדם רוצה לשבר כל הרקעים,

יתפלל מתוך לב נשבר ונדקהו מתוך דמעה,

שאפילו כל השערים ננעלו, שערי דמעה לא ננעלו.

וכתוב בהגאות האלפסי ובתפארת שמואל,

כל מי שבוכה בתפילתו,

כוכבים ומזלות בוכים עמו, ותפילתו נשמעת.

לכן חשוב שאדם יתפלל מתוך לב נשבר,

ככתוב בתהילים, לב נשבר ונדקה, אלוהים לא תבזה,

שהעיקר הוא לב נשבר ונכנע,

וכדי לזכות בלב נשבר ונדקה, הרי זה קשה מאוד.

כי האדם קשה עורף הוא מטבעו,

ולא מרגיש כאב וצער בחטאיו,

והרבה עמל צריך האדם לזכות לשבור ליבו לפני השם.

לכן יתפלל האדם לפני השם יתברך כעני בפתח,

בשברון לב ובהכנעה,

כמו שאמר דוד המלך עליו השלום בתהילים,

תפילה לעני.

ועוד הוא כותב שם בתהילים, כי עני ואביון עני.

וכי דוד עני היה, והלו מלך היה.

אלא למדנו כאן שעל כל אדם לעשות עצמו עני בבואו להתפלל לפני בוראו.

והוא בכוח, והוא בכך שיזכור שמצד עצמו אין לו כלום.

בדרך זו הלכו האבות והאימהות הקדושים.

ועוד כתוב בזוהר הקדוש בעניין זה של תפילה לעני,

שאדם צריך להכיר בחסרונותיו,

וכשמתפלל לפני השם יתברך,

צריך להכיר בחוסר יכולתו ואפסיותו,

ושאין בבריאה מי שיכול להושיעו אלא הקדוש ברוך הוא בלבד.

ובכך הוא כופר בכוחי ועוצם ידי וממליך את השם יתברך לבד.

כי רק בידו של הקדוש ברוך הוא להושיע אותו, ובכך ממלא את חסרונו בהשם יתברך.

ולעניין תפילה לעני שהזכרנו, כתוב במדרשים

ששלושה כתוב בהם שנקראים תפילה.

אחד הוא משה, אחד הוא דוד ואחד הוא עני.

תפילה למשה איש האלוקים,

תפילה זו שאין כמוה באדם אחר.

תפילה לדוד,

תפילה זו שהיא תפילה שאין כמוה במלך אחר.

תפילה לעני, תפילה היא

ומאלו השלוש,

מי חשוב מכולן, הווי אומר תפילה לעני.

תפילה זו קודמת לתפילה של משה, מקודמת של דוד,

מקודמת משאר תפילות העולם.

ועל כן צריך האדם המתפלל תפילתו לעשות עצמו כעני.

ולסיום רק אומר דבר קטן,

שהוא בעצם דבר עצום,

שאמר הרב הגאון רבי ישראל מסלן, זכותו יגן עלינו, אמן.

כדאי להטיף מוסר ולומר דרשה שלמה, למרות שיועיל רק לאדם אחד,

שיתפלל פעם אחת בכוונה, ואפילו שהאחד הזה הוא הדרשן.

ברוכים תהיו להשם יתברך.