פרוייקט החברותות של שופר ישיבות 'אוהל יהודה'

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

‫‫‫

ברשות מרנן ורבנן שליטא,

‫ברשות אחי ורעי הקהל הקדוש,

‫זכות לנו ביום הגדול, ‫תפארת שבהוד,

‫זה היום שלנו,

‫תפארת שבהוד, ימי הספירה.

‫אנחנו מתאספים בסייעתא דשמיא,

‫ובעזרת השם יתברך,

‫להגדיל כבוד שמו הגדול.

‫זה היום עשה השם נגילה ונשמחה בו.

‫זה היום של הכינוס שפותחים

רשת ישיבות לכל עם ישראל.

‫בחסדי השם יתברך שמו,

‫בכל מקום כמעט בארץ יש ישיבות.

‫מרן הרב שך, זכר צדיק לברכה,

‫אמר,

‫כל קהילה שלא הייתה בישיבה,

‫רחמנא ליצלן, סופה שהתבוללה.

‫האור של עם ישראל זה הישיבות הקדושות.

זה האור.

הגאון,

רבי אברהם יצחק, קוק, שליטא,

‫ראש ישיבת מאור התלמוד,

סיפר לי שכשהוא הקים את הישיבה,

‫ביקשו ממנו הרב שך להקים ברחובות דווקא.

‫אמר לו, רבי,

אני רוצה לקחת בחורי ישיבות, ‫בני תורה,

לרחובות? ‫הרי זו עיר שרובה חילונים עדיין,

‫רחמנא ליצלן, עדיין לא זכור לאור התורה.

‫ענה לו הרב שך,

‫וכי החילונים אינם יהודים,

‫אינם בני אברהם, יצחק ויעקב,

‫הם אינם צריכים את האור של התורה הקדושה.

‫דווקא שם.

ובהתייעצות עם מרן ראש הישיבה,

‫הגאון הגדול רב אהרן לייב שטיינמן שליטא,

‫החלטנו

להקים את רשת ישיבות אוהל יהודה ‫על שם מרן הגאון הגדול, ‫זכר צדיק לברכה, רבי יהודה שפירא,

‫דווקא במקומות שעדיין אין ישיבה,

שאור התורה יזרח בכל בתי עם ישראל.

‫עם ישראל זקוק לישועות עצומות,

‫והישועה היחידה והגדולה ‫זה אור התורה הקדושה.

‫ולכן מרן ראש הישיבה יצא מגדרו,

‫אדרבה, יקימו פה עוד ישיבות, ‫עוד ישיבות. אף על פי שקשה לי, ‫אני אחזק את העניין.

‫צריכים לדעת, אחי ורעי,

‫היסוד של ישיבות אוהל יהודה ‫עומד על יסוד אחד.

‫היסוד הוא יחד שבטי ישראל.

יחד.

אחדות.

זה מה שהקדוש ברוך הוא מבקש מאיתנו.

‫תתאחדו בניי.

המדרש אומר,

‫אברהם אבינו הגיע לבית המקדש ‫ושאל את הקדוש ברוך הוא,

‫ריבונו של עולם,

‫איה בניי,

איה בניי.

‫אמר לו הקדוש ברוך הוא,

‫בניך חטאו.

‫שאל אותו אברהם, במה חטאו?

‫אמר לו הקדוש ברוך הוא, ‫שני חטאים בלבד.

‫החטא הראשון,

עבדו עבודה זרה.

‫ומהו החטא השני?

‫אומר המדרש,

‫שהיו שמחים במפלתן אלו על אלו.

‫על זה נחרב הבית.

‫היו שמחים במפלתן אלו על אלו.

‫רצון השם יתברך שכל בני אברהם, יצחק ויעקב יתאחדו.

אחדות. יחד שבטי ישראל.

‫זה רצון השם.

‫ואמר לי מרן ראש הישיבה, ‫שאני יכול להגיד בשליחותו ‫את דברי רבנו החפץ חיים.

‫אומר החפץ חיים,

‫הנה ידוע מאמר חכמינו זיכרונם לברכה,

‫דדור של בית שני היה בו תורה ומצוות,

‫וחורבנו היה בעוון שנאת חינם ולשון הרע.

‫וכתבו הראשונים,

‫דמה שהיה כוח בעוון הזה להחריב,

‫בית הבנוי,

על אחת כמה וכמה שלא יניח לבנותו מחדש.

‫וזהו רמז מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה,

‫כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו ‫כאילו נחרב בימיו.

‫ואם כן,

על כורכך שאנו צריכים להתחזק ‫לתקן החטא הזה,

‫דהיינו להיזהר שלא להיכשל בו.

‫עד מתי נהיה בגולה?

‫עד מתי?

‫אומר החפץ חיים,

‫והנה, לפי מה שביארנו לעיל, ‫תלוי בזה בעניין הבית דלעתיד.

‫והנה כתבו הספרים בשם הזוהר הקדוש,

‫דבקנישתא חדא,

‫אם היו שומרים מידת השלום כדבאי,

‫יכולים לזכות לביאת המשיח.

‫אפילו בית הכנסת אחד, אומר הזוהר הקדוש,

‫רק תשמרו על מידת השלום.

‫והוסיף לי מרן ראש הישיבה,

‫תוותרו, תוותרו, לוותר, לוותר.

‫אם כן, אומר רבינו החפץ חיים,

‫זכותו יגן עלינו.

‫בית המשיח תלויה בידינו,

‫וידוע שבמידת השלום אין אנו יכולים לזכות בה,

‫רק אם נהיה זהירים מתחילה מעוון,

‫שנאת חינם ולשון הרע.

אמר רבינו ראש הישיבה,

‫בטח,

‫אדם לא רוצה לדבר לשון הרע,

‫בא יצר הרע ומטעה אותו.

על איש כזה מצווה לדבר!

‫על איש כזה לא נאמר האיסור,

‫זה לא לשון הרע, וכל מיני הוראת היתר.

‫אמר מרן ראש הישיבה,

‫הבעיה שאדם אומר מותר,

‫והעצה,

תמיד תשאל רב, תלמיד חכם.

‫אל תפסוק לבד אף פעם.

‫אתה בטוח שמותר? תשאל רב.

‫והנה פה אומר רבינו החפץ חיים, הבטחה.

‫וכמה יתרומם שמו של האיש הזה,

‫אם אדם יתחזק במידת השלום,

‫שלום,

‫להימנע מידבר רע על חברו,

‫לעתיד לבוא,

מבטיח החפץ חיים.

‫כמו שכתוב בנביא נחמיה,

‫שם נרשמו שם לנצח, ‫השמות האנשים שנתנו חלק בחומה ‫של ירושלים.

‫לנצח!

ולכן,

מי שיתחזק להתרחק מהחטא החמור ‫של לשון הרע ושנאת חינם,

‫ולאחוז במידת השלום,

יזכה ששמו יהיה רשום לנצח,

שהוא בנה את בית המקדש השלישי.

‫אחיי ורעיי.

יסוד היסודות

של עם ישראל,

אחדות, אחדות.

לחוש אחד את השני,

לחוש אחריות אחד לשני.

‫כל אחד ואחד חייב לחוש את אחריותו.

הרב שך,

זכר צדיק וקדוש לברכה,

כותב כמה דברים

חשובים לתקופתנו.

אומר הרב שך,

בדורנו אפשר לפעול גדולות ונצורות,

ואף שכל אחד, אם יתבונן בעצמו, יחשוב, מה אני,

להשיט יד לסייע בריבוי כבודו של מלך העולם?

מה אני יכול לעשות?

אולם מצד שני, אדרבה,

הזדמנות נפלאה לפנינו.

דווקא משום שאין מי שיעשה,

אם כן יכולים אנו הקטנים לזכות בזכות הגדולה.

ומהי הזכות הגדולה?

אחים אהובים, אומר הרב שך.

אנו שרויים בתקופה גורלית.

מסובב הסיבות פתח שערים לפני אלפים רבים יהודים שניתקו במשך חמישים שנה ממרכזי היהדות.

לפני עשרים שנה כתב הרב שך את המכתב הזה,

קצת פחות.

כמהים וצמאים להכיר ולידע יהדות מהי.

שואה נוראה הייתה לעם ישראל.

שואה גשמית שהרגו את הגופות שש מיליון יהודים על ידי צורר אחד ועמו.

הייתה גם שואה רוחנית באו.

אלפי אלפי יהודים תמימים וניתקו אותם משורשם.

אבל עכשיו,

לאחר חמישים שנה, אומר הרב שך,

מסובב הסיבות פתח שערים.

שואפים הם היהודים לחיות חיים יהודיים מלאים.

אלפים אלפים.

אם לא נזניח את היהודים הללו,

כפי שבאבותינו הרבים הזנחנו עולי תימן ושאר הגלויות,

שלא נותרו מהם רק מתי מעט שומרי תורה.

אם לא נזניח בתקופה הגורלית שלנו,

ייתכן שנצליח לשנות את כל צורת החיים בארץ ישראל.

הרב שך, בעיני הבדולח שלו,

הוא ראה לרחוק,

ואומר, תדעו לכם, אנחנו נמצאים בתקופה שאפשר לשנות את כל צורת החיים בארץ ישראל.

וכי זוטראת ההיא?

זה דבר קטן.

ומהי דרך ההצלה?

איך להציל את עם ישראל?

אומר מרן הרב שך,

זכר צדיק וקדוש לברכה,

זכותו יגן עלינו.

דרך ההצליים מושכיהו לבית המדרש.

לא מספיק רק להתעורר, אני חוזר בתשובה.

לא.

צריך להקים ישיבות בכל אתר ואתר שאין בתי מדרש.

ברוך השם,

ארגונים גדולים מקימים מדרשות כמו לב לאחים, ערכים,

צוהר, כל מיני ארגונים, ברוך השם, אם שכחתי, ברוך השם.

גם ארגון שופר לוקח על עצמו להקים ישיבות בכל מקום שאין ישיבות.

מושכיהו לבית המדרש,

שם מקבל האדם הבנה וגישה לתורה.

ועל ידי זה,

אדם נכנס לבית המדרש

פעם בשבוע,

פעמיים בשבוע,

יושפע וישנה אורח חייו.

לכן, אומר הרב שך,

חוב קדוש על כל אחד לקבל על עצמו פעם או פעמיים בשבוע להגיד שיעור במקומות הזקוקים לכך.

אומר הרב שך,

שמעתי שיש המסתפקים, אולי זה ביטול תורה.

למי שתורתו אומנותו,

ועל זה הוא פוסק לא.

והרי ברור שאין זו שאלה,

כי הרי אתה גם מתבטא לדברים אחרים.

ובוודאי שמותר ומחויב כל אחד לעשות לפי כוחותיו,

ללמוד וללמד.

ועניין קירוב הרחוקים זה מצוות עשה מפורשת בתורה הקדושה.

דהונה אחים יקרים,

זה מזמן שלא הייתה תקופה כזאת, כמעט תקופה, שאנו חיים.

ולכן

אומר ומבקש מרן, זכר צדיק וקדוש לברכה,

ולזה אחריות גדולה מוטלת על כל אחד ואחד לבוא לעזרת השם בגיבורים ולפעול למען השם בתורתו.

והשם יהיה בעזריכם,

ופה יש ברכה.

ותתברכו בכל הטוב בברכת התורה ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת.

אמן.

במדרש שואלים מדוע הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד.

כשמן הטוב יורד על הזקן זקן אהרון. למה כתוב פעמיים זקן?

השיטה מקובצת, מביא את המדרש

במסכת כריתות

ואומר משה רבנו, מה זה נקרא שבט אחים?

משה רבנו הרגיש שכשהשמן ירד על הזקן של אהרון זה ירד על הזקן שלו.

ולכן דוד המלך אומר פעמיים זקן,

יורד על הזקן זקן אהרון.

משה הרגיש שזה על הקן שלו והזקן שלו יורד שמן.

הוא הרגיש את אחיו, הוא הרגיש את אחיו.

כמה אנחנו חייבים לחוש איש את רעהו, איש את רעהו.

יש היום הזדמנות.

אפשר להקים הרבה ישיבות.

אחת הבעיות הקשות זה הממון.

אברכים בני התורה,

לא יאומן כי יסופר באיזה נס הם חיים.

אנשים לא מאמינים.

אברך,

אשתו לא עובדת והוא מקבל 1,500 שקל משכורת.

1,800 שקל משכורת.

ואם אשתו עובדת, כן.

כמה נשאר?

טפלת, גנים.

ובכל אופן, עם ישראל שוקד על התורה.

אנחנו חייבים לחבר,

לחבר את העם יחד.

אחד יחזק את רעהו.

בני התורה יחזקו את העם,

והעם יחזק את בני התורה. אין לו חלק בתורה.

אנחנו אומרים בתפילה, מחיה מתים ברחמים רבים.

שואלים חז״ל, מה זה רחמים רבים?

תשובה.

כשיהיה הרגע של תחיית המתים,

יצטרכו הרבה זכויות.

שהמת יקום לתחייה.

אבל הזכות היחידה שתעמוד לו לקום לתחייה היא טל תורה.

רק התורה תחיה אותו.

ומה יעשו בני אדם שאין להם אפשרות לעסוק בתורה כמו אותם אברכים נפלאים שעוסקים יום ולילה?

איך הם יקומו לתחייה?

אמר הקדוש ברוך הוא, אני נותן לכם עצה.

יששכר וזבולון,

תחזקו איש את רעהו.

וזו הקריאה הנפלאה שאנו קוראים הערב לכל עם ישראל.

אנחנו רוצים אחדות אמיתית.

יחד,

כל כלל ישראל, שבטי ישראל יחד. נחזק איש את רעהו.

נעשה את המהפכה שאומר הרב שך, שלדעתו אפשר לעשות מהפכה בכל ארץ ישראל.

בידינו הדבר.

הנשיאים התנדבו לבית המקדש.

אמרו הנשיאים,

יביאו כל עם ישראל, מה שיחסר אנחנו נביא.

כולנו יודעים שזה היה עוון.

לכן, יחסירו אות בתורה הקדושה.

אות אחת.

והנשיאים ללא יוד.

זה לא פשוט, אות מהתורה הקדושה.

אות אחת.

שואלים המפרשים,

למה הם קיבלו עונש?

הרי סוף סוף מחשבתם הייתה טהורה.

יביאו כל העם מה שהם יכולים להביא, מה שיחסר אנחנו נביא.

אחד התירוצים,

אומר הגאון הרב חיים שמואלביץ, צריך לתת צדיק לברכה.

הגמרא אומרת,

מנין שיש מצווה למסור את הנפש על קידוש השם?

יש לפעמים רגעים שיש מצווה למסור את הנפש על קידוש השם. איפה לומדים את זה?

אומרת הגמרא במסכת סנהדרין מהפסוק,

ואהבת את השם אלוקיך.

מה פרוש ואהבת? מה זה שייך למסירות נפש?

תשובה.

אדם כשחושב

האם למסור את הנפש או לא למסור,

אדם לא ימסור את הנפש,

כי יש לו תמיד סיבות ותירוצים לא למסור את הנפש.

מתי אדם יכול להתגבר על כל הסיבות הצודקות בעיניו לא למסור את הנפש?

רק כשעושה בלי מחשבה,

מוסר מיד את נפשו. איך אדם מוסר את נפשו?

ואהבת.

מי שאוהב את השם לא שואל שאלות, לא חושב, מוסר את הנפש.

מי שיש לו אהבת השם,

אומר רב חיים שמואל,

לא שואל שאלות.

אם הנשיאים שאלו וחשבו זה חסר בה, ואהבת לפי דרגתם.

הגאון רבי אלחנן וסרמן,

זכר צדיק וקדוש לברכה היה בארצות הברית

לאסוף כסף לישיבתו.

אחד המקומות שהוא דיבר,

הוא אמר, יש לכם זכות רבותיי.

זכות בתורה הקדושה.

זכות לקום בתחיית המתים.

תן מה שאתה יכול, קח מניה.

אתה יכול לקחת בחור לשבוע,

יכול לקחת בית מדרש לשבוע,

יכול לקחת אוכל לשבוע, קח, תן.

אפילו שלושים דולר, חמישים דולר, מאה דולר, תן, תן, כמה שאתה יכול, אבל תן.

והייתה התלהבות והתעוררות עצומה.

בסוף הדרשה קם הרבי ודיבר על דברים אחרים ואמר,

אפילו דולר אחד זה טוב,

ובסוף המקבית לא הצליחה.

הרבי הזה בא לרב,

ביקש ממנו מחילה.

בגללי המקבית לא הצליחה.

אמר לו רבי אלחנן,

זכר צדיק וקדוש לברכה, השם ייקון דמו.

אמר לו, אין לי שום תלונות עליך.

פשוט לבית הכנסת שלך לא הייתה את הזכות להחזיק כישיבה.

לאנשים שלך לא הייתה את הזכות.

מה יש לטונן עליך?

כל אחד צריך להרגיש. זו זכות ללמוד,

זו זכות ללמד,

למסור את הנפש. בלי שאלות.

זה רצון השם.

ככה פסקו גדולי הדור,

וגם בדורנו אנו.

נכנסנו אל הקודש פנימה למרן הרב אלישיב ומרן ראש הישיבה הרב שטיינמן בחודש אייר.

ואז דיברנו איתם על המהפכה שיש בארץ הקודש.

ואנשים צמאים ללמוד.

וזה לשונם במכתב הראשון לפרויקט החברותא,

אייר תשסט.

כאשר זכינו בהארת רוח טהרה ממרום,

ואלפים רבים מאחינו בני ישראל מתקרבים ברוך השם למורשת אבותם,

וצמאים לשמוע דבר השם.

לכן, אני קצת עוצר,

מצינו לנכון לפנות בקריאה נרגשת אל אברכי הכוללים שיחיו, לקבוח חברותא ללימוד התורה הקדושה עם המתקרב,

להתחזק, להתחבר.

אמרתי למרנן

הרב אלישיב והראש הישיבה,

שידידי הרב אמנון שליטא יש לו כוח אדיר לעורר.

ובכל הרצאה נרשמים, אבל אין מספיק,

זה באייר, אין מספיק, אין מספיק אברכים.

מה, אנשים צמאים, מה עושים?

לכן יצא מכתב נוסף

בכסלו תשע״, חנוכה תשע״,

שם הם כותבים כך

הנה מפורסמות פעולותיו הכבירות של הרב אמנון יצחק שליטא בדרושותיו הרבים ברחבי הארץ והעולם,

בפני המוני בני ישראל.

והשם מצליח דרכו לעורר את הלבבות,

להבעיר בהם את הניצוץ היהודי לשלהב את אש קודש,

וליטא בהם את הרצון לשוב למורשת אבותם בשמירת הכרעה והמצוות.

אולם דאקה שהדבות גדול צריך המשך

וכן הלאה.

לכן הם מבקשים פה לפתוח את ישיבות הערב

ברשות אברכים, תלמידי חכמים ויראי שמים,

אשר ילמדו וילמדו עם בני המקום,

ובזה יפיכו בעזרת השם רוח טהרה ויסייעו באדם בלימוד התורה ושמירת המצוות.

אחי אהובי.

זכות לכל המשתתפים שנמצאים בכנס של היסוד,

כל השומע אותנו

יחשוב בליבו,

יש לי את הזכות להיות רשום לנצח ממקמי בית המקדש השלישי על ידי אהבה ושלום.

אני רוצה להתאחד.

שלום. להתאחד.

שמו של הקדוש ברוך הוא שלום.

לא אדבר על אף יהודי בשום פנים ואופן.

ואם אני חושב שאני צריך, אני אשאל מורה הוראה.

אני רוצה להתאחד. איך מתאחדים?

בואו כולנו ביחד להתחזק ולחזק איש את רעהו.

כל אחד יש קרובי משפחה,

כל אחד יש ידידים.

הן מצד זה שתאמרו להם בואו ללמוד תורה.

אחריות מוטלת על כל אחד ואחד מאיתנו.

אומר רבינו החפץ חיים לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא יאמר לאדם

חיללת שבת אכלת נבלות וטרפות עברת לגלי עריות ויאמר היהודי ריבונו של עולם הייתכן אני חיללתי שבת אני חלילה וחס אני אומר החפץ חיים יאמר לו הקדוש ברוך הוא כן היה לך דוד היה לך בן דוד היה לך אחיין

היה לך משפחה שיכלת לדבר איתם יכלת לעורר אותם איפה המסירות נפש תרים טלפון בואו ללמוד בואו ללמוד

ואתה יכלת ללמד בוא תלמד למה לא עשית מכיוון שלא עשית התעצלת

הרי רבותינו אמרו לנו בצורה ברורה צריך לצאת

צריך להתאחד ייתן השם יתברך שמו

זכותו של מרן הגאון הגדול רבי יהודה שפירא זכר צדיק לברכה שבוודאי בוודאי

הוא מעורר את העניין

בוודאי שיש לו נחת רוח גדול שמתאספים עם ישראל להתאחד

לא לדבר רע בשום פנים ואופן החי זה בנפשנו

לא לדבר רע על אף אחד בשום פנים ואופן לא לדבר רע

ואם מישהו עושה לך רע תוותר תוותר זה מידת השלום

תחשוב מה אני יכול לתרום לאיחוד כלל ישראל המהפכה בידינו כך הבטיחו לנו רבותינו נקבל על עצמנו להתאחד ובעזרת השם יתברך שמו כולנו

כל הנמצאים פה כל המסייעים באלף דולר אפשר להקים ישיבה תדעו לכם זה דברים נפלאים

גבאי בית הכנסת אומר טוב אני אקח כמה אנשים בואו נקים עוד ישיבה בואו נקים עוד ישיבה

בקלי קלות אחים אפשר לעשות מהפכה הקדוש ברוך הוא עורר את הלבבות

מי השותפים למהפכה הגדולה זכינו להיכנס לכנס היסוד

ובעזרת השם יתברך שמו כולנו נירשם לנצח בתור אלה שבנו את משכן השם בית המקדש השלישי שנזכה לראותו במהרה בימינו אמן

כן תכוננו אבינו אבה רחמן המרחם רחם נעלינו

כן תכוננו אבינו אבינו אבה רחמן המרחם רחם נעלינו

ותן בליבנו בינה ותן בליבנו בינה להבין, להעסקיל,

לשמור,

ללמוד וללמד,

לשמור ולעשות,

ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך

באהבה.

ממה ממה ממה מאי,

ממה ממה ממה מימה,

ממה ממה מימה,

ממה ממה מימה.

והאר עינינו בתורתך ודבק לבנו במצוותך,

ויחד אל לבבנו לאהבה וליראה את אשמך.

היי,

וער אלינו

בתורתך

ודבק לבנו

במצוותיך ואראלנו בתורתך, ודבק לבנו במצוותיך.

ויער אלינו בתורתך ואראלנו בתורתך, ודבק לבנו במצוותיך.

היי, ויחד אל לבבנו לאהבה וליראה את אשמך.

טוב רבותיי

אנחנו

כרגע

ניגשים לשאול את השאלה השבועית העולמית.

זה לא דבר חדש,

השאלה

של שופר.

זה כבר רבות בשנים שאלפי יהודים מכל מקום בארץ ומחוץ לארץ

יודעים מה הפירוט של השאלות בסופי שבוע.

שאלת השבת,

שואלים שאלה שבעצם השאלה יכולה לקרות בכל מקום,

בכל עת,

וכל יהודי ששומע את השאלה מייד מתקומם,

חושב כך, חושב אחרת,

וכך מגישים את השאלה,

והסערה הגדולה,

כשאנחנו גומרים את השאלה ושומעים את הדעות השונות,

ניגשים הקהל העצום והגדול,

מתחלקים לקבוצות.

כל קבוצה יש לה מגיד שיעור,

ולומדים, אתם רואים את הדפים האלו,

יש כאן גמרות מצולמות,

ומתוך דברי הגמרא,

השולחן ערוך,

מחפשים את הפסק ואת

התשובה לשאלה.

מוריי ורבותיי,

היום נשאל את השאלה העולמית,

שאלה מאוד מעניינת, כמו שתשמעו,

אבל

יכול להיות שעם תחילת השאלה

כבר נזכה שגדול הדור,

מרן ראש הישיבה הרב שטיימן ייכנס,

אז שהקהל יהיה באיכון לקבל את הסבא קדישא החפץ חיים של הדור שלנו,

שיבוא לתת כוח ועוצמה לארגון שופר ברשותו של גדול מחזירי התשובה בימינו,

הרב אמנון יצחק שליטא.

מבחינת הישיבה רבות בשנים מפיץ את תורת השם בכל מקום בארץ ובעולם.

כמעט אין מדינה שהרב אמנון לא הגיע וקיבץ יהודים והשיב אותם לאבינו שבשמיים.

מחיאות ומחיאות

עכשיו אנחנו ניגשים לשאלה העולמית.

השאלה

על מייקל הילד היהודי

וכך היה מייסה

אני מספר לכם רבותיי סיפור אמיתי.

מייקל ילד יהודי

יתום לאביו

ובן יחיד לאימו.

ילד היפר

שלמד ולומד באחד מבתי הספר היהודיים במנהטן.

הילד מייקל,

ילד חביב,

אבל היפר.

הוא מגיע לבית הספר,

דופק את הדלתות,

מכה את המורים,

הגיע מצב שאם מייקל לא מגיע לבית הספר אותו יום זה נראה כמו יום חופש.

שקט,

אין רעש.

וכשמייקל מגיע,

להודי מויסווירו.

הוא מגיע בשמונה והדלתות נפתחות, נסגרות,

מהומה.

טוב,

אבל הילד יתום,

בן יחיד לאימו,

המורים, המנהלים,

יש להם אורך רוח עם אותו ילד.

אבל הגיע מצב שאם מייקל לא הספיק לתת מכה לכל המורים בבוקר,

הוא לא נכנס לכיתה.

הגיע מצב

שלא יכל להמשיך.

התכנסו כל הצוות,

המורים, ההנהלה,

הגיעו לטכס עצה

והחליטו ניסיון אחרון.

אבל הפעם מייקל חייב לקחת ריטלין.

אם הוא לא לוקח ריטלין,

אין לו מה לעשות בבית הספר.

טוב,

נתנו לו ריטלין,

כידוע התרופה הזאת מאוד עוזרת,

אבל למייקל זה לא דיבר.

מיום שהוא קיבל את התרופה

המצב יידרדר עוד יותר

מכות מחביץ לכל אחד מכה את המורים שובר שולחנות כיסאות

מה עושים?

החליטו הנהלת בית הספר עד כאן

זורקים את מייקל מבית הספר

טוב,

הודיעו את זה לאימא גזירה האימא קיבלה את זה מאוד קשה בן יחיד

היא אמרה היו לא תהיה

היו לא תהיה

טוב,

בינתיים האימא מקבלת הזמנה

לכנס הלאומי

לאיכות הסביבה.

האימא,

שהייתה מדענית לאיכות הסביבה, קיבלה כמו כל אנשי האקדמיה

של איכות הסביבה, היא קיבלה הזמנה לכנס הלאומי שהתקיים

באחד מהבתי מלון המפוארים בארצות הברית שבוע שלם של כינוסים, דיונים.

טוב,

דבר ראשון

היא חזרה והודיעה שהיא מגיעה לכנס.

היא מגיעה לכנס.

יום, יומיים, שלוש.

ביום האחרון הודיעו שהנשיא אובמה יגיע לתת את הרצאת הסיום.

הנשיא החדש של ארצות הברית.

טוב,

הנשיא מגיע,

נשיא חדש,

נתן הרצאה על איכות הסביבה,

ובסוף

הוא מפתיע ואומר שאלות ותשובות.

עכשיו אני נותן את רשות הדיבור לקהל.

טוב,

המדענים שאלו את שאלותיהם,

וכאן האימא קמה,

אימא של מייקל,

וביקשה את רשות הדיבור.

והיא פונה אל הנשיא ואומרת,

אני מבקשת לסטות מהעניין.

והנשיא אומר לה,

אוקיי.

ואז היא מגוללת את הסיפור של בנה מייקל,

בן יתום

מאביו

ובן יחיד לאמו.

הנשיא אומר, אל תעריכי.

תיקחי פתק,

תכתבי את השתלשלות העניין, ותעבירי לי מיד לבימה.

האימא, כולה מבולבלת.

מחפשת דף.

אין לה.

לידה ישב איזה מדען שיצא לשירותים,

והיא רואה שליד המקום שלו מונח בלנקים של אותו מדען,

בלי לחשוב.

היא לוקחת

דף אחד

ודף אחד מאותו חבילת בלנקים

מפרידה אותו וכותבת, כבוד הנשיא,

בני וכולי וכולי, ורצה לנשיא.

הנשיא לוקח את העט וכותב,

לכבוד הנהלת בית הספר,

אבקש

בבקשה מיוחדת להחזיר את התלמיד הנ״ל לבית הספר על החתום חוסיין אובמה.

השתבר שמו.

רבו עיסאי,

אתם יכולים לתאר לעצמכם

איזה שמחה הייתה לאותה אישה על מנה באותם רגעים.

איזה אושר.

מייד למחרת

היא רצה לכיוון,

היא רצה לבית הספר מייד בבוקר עם המכתב.

המנהל קורא את המכתב

ואומר ישר מייד,

אני מקבל את בקשת נשיא ארצות הברית,

הילד חוזר לבית הספר.

טוב,

הדבר התפרסם בכל העיתונות הכתובה והאלקטרונית בארצות הברית.

מייקל יצא להציל ילד יהודי במצוקה.

כל העיתונים עטו על בית הספר לקבל רשמים.

ולקראת סוף השבוע הגיע אחד,

הגיעו עיתונאים מהעיתון הכי מפורסם בארצות הברית,

רוצים לעשות כתבה.

על כל,

על הסיפור הזה, כתבת סוף שבוע.

ואז

מנהל בית הספר מארח אותם בבית הספר,

ובתוך הדברים הם מבקשים את המכתב של הנשיא.

טוב,

מנהל בית הספר נותן להם את המכתב,

והם מסתכלים,

זה צילום.

אנחנו רוצים לראות את המכתב המקורי.

המכתב המקורי,

אומר להם מנהל בית הספר,

נמכר לאספן במאה אלף דולר.

ששש,

זה סקופ.

אה, כבר יש להם עוד כותרת.

המכתב הראשון של נשיא ארצות הברית נכתב על ידי הספן במאה אלף דולר.

טוב,

הגיעה שבת,

האימא כולה

מדושנת בנחת,

אומרים לה שיש כתבה על זה בעיתון.

פותחת את העיתון,

עוברת על הכתבה.

פתאום המכתב

בולט שם בכתבה, בכותרות,

כותרת כמעט ראשית,

המכתב נמכר במאה אלף דולר.

אוי!

הדם שלה זרם!

המכתב שלי!

בדמי!

הוצאתי את המכתב

במאה אלף דולר.

הרי זה שלי!

מייד הרימה טלפון להנהלת בית הספר ודרשה מהמנהל את המכתב מיידית.

אמר לה המנהל,

הכתב לא מיועד לך.

המכתב מיועד המכתב מיועד להנהלת בית הספר.

ואם כן,

המאה אלף דולר שלנו.

תודי לקדוש ברוך הוא שהבן שלך חזר לבית הספר.

לא!

תשכח מזה!

לא הייתי צריכה לתת לך את המכתב המקורי.

יכולתי לתת לך את הצילום.

אני לא מוותרת.

טוב,

בין כך ובין כך,

אשתו של אותו מדען,

שלקחו לו את הבלנק,

עוברת על הכתבה,

רצה לבעלה!

בעלי!

תסתכל מה קורה כאן!

הבלנק שלך!

הבלנק שלך!

שלך!

שלך!

ולמטה אובמה!

היי, מה את מבלבלת?

של... מה את מבלבלת? של... שלך!

מה את מבלבלת?

הבויזאי.

מביאים לו את העיתון,

והוא רואה את הבלנק שלו עם חותמת הנשיא,

עם כתב של הנשיא.

הוא הבין טוב מאוד

ותפס את כל מכלול הסיפור שגנבו לו דף מהבלנקים שלו והשתמשו בזה

להוציא את הילד מבית הספר.

רבותיי,

אותו מדען מתקשר מייד לאימא,

אומר לה, את גנבת,

את גזלנית!

אני תובע את הבלנק מיידית, חזרה, הוא שלי!

אומרת לו האימא,

לא היית נותן לי אם הייתי מבקשת.

לא מעניין אותי שום דבר.

אתה גזלת את הבלנק,

אתה תחזיר את הבלנק.

רבותיי, אש!

האמא תובעת הטבלנק!

יום איתן מלך יום איתן מלך יום איתן מלך יום איתן מלך יום איתן מלך יום איתן מלך יום איתן מלך יום איתן מלך יום איתן מלך יום איתן מלך יום איתן מלך יום איתן מלך יום איתן מלך יום איתן מלך יום איתן מלך יום איתן מלך יום איתן מלך יום איתן מלך יום איתן מלך יום איתן מלך יום איתן מלך יום איתן מלך יום איתן מלך יום איתן מלך יום איתן מלך יום איתן מלך יום איתן מלך יום איתן

‫אז היא רצה ונתנה את המכתב למנהל בית הספר,

‫אז הוא החזיר מייד את הילד.

‫אבל למחרת התפרסם שהוא מכר את המכתב ‫במאה אלף דולר.

‫אז היא טוענת, זה שלי המכתב, ‫שנתתי לך לראות את זה, ‫אבל לא, תחזיר לי. ‫ובעל הבלנק טוען שהנייר שייך לו.

‫לקחו ממנו בלי רשות, ‫הוא יצא רגע, אז לקחה, ‫אז זה שייך לי.

‫השאלה, למי זה שייך?

‫אז זה היה ביעד שלו, ‫זה היה ביעד שלו שכתוב, ‫כתוב, זה טריפר דף לנדבר, ‫שיד עם כל צורכים שלו ודייצא, ‫יד או יד דף מי דייצא, ‫אם הוא רוצה לקנות, ‫היות שהוא לא התכוון לקנות,

‫לא חכה.

‫הקשיב, השני שהוא קיבל, ‫הוא ישן עכשיו.

‫כתוב, הנה הוא יפה.

‫מה ראשי זה אומר?

‫יד, פיצו ודף מוסר נ״ד,

‫מריד לא קונה אם הוא לא מכוון לקנות. ‫-לא מכוונים.

‫רק חוצק. חוצקי.

‫השני שמה שהיה ביעד שלו, זה שום דבר.

‫הוא לא קנה, כי הם לא התכוונים לקנות.

‫ומילא עכשיו השני שיש לו ורוצה לקנות, ‫הוא קנה.

‫זה היה אצלה בבית בלילה.

‫-בבית ראשי זה אומר שהיא לא התכוונה לקנות. ‫-אבל חוצר כן קנה.

‫אה, אבל הוא אומר, הרב שפירא, ‫שזה היה בחוצר אצלה.

‫היד לא קנתה.

‫לא, אבל זה לא הגיע לילה, ‫זה לא היה אצלה בלילה.

‫זה עבר מיד לנשיא. ‫זה לא היה אצלה בלילה.

זה תלוי.

וזה הראש היבה אומר שזה תלוי אם זה הגיע אליה הביתה או זה היה רק ביד שלה.

לא נכון. יד לא קונה בלי קווני. בחוצר קונה בלי קווני. כן. זה מה שהראש היבה אומר.

רק כשיש, זה היה גוי או יהודי? יהודי.

כשהחוצר וגוי יש כאילו מה קונה לא קונה קונה קונה חוצר.

רק כפי שעושים הריש מדבר עם קונה וגוי וקונה חוצר. יכול להיות שהגוי לא קונה קונה קונה חוצר. היהודי כן קונה קונה קונה חוצר.

והתיק שלה זה לא חוצר?

זה יד? זה כאילו של אקיאה וכאילו של אקיאה וכאילו של אקיאה ובאר שוסמכה.

לא, זה לא... זה היה באולם ציבורי, לא באר שוסמכה.

ורק כך ברחוב היא הלכה עם כל מקום, לשים תה.

באוטו שלה היא נכנסה, האוטו זה ודאי חוצר.

אם אחד אוכל בחוסר ביד, אפילו שבחוסר,

זה אוכל ביד.

זה כבר לא חושב, לא יהיה חוסר. חוסר בשביל אותה יד, כי אם קוראים לו חוסר ולא בתור יד, זה דיון.

זה היה לא קורה.

אפילו שהוא נמצא בתור החוסר.

אפילו שהוא נמצא בתוך הבד.

אחד ביד, לא קונה. אפילו שהוא נמצא בתוך הבית, הוא לא קונה.

זה הראשי ואומר.

אם הוא מחזיק את זה ביד,

אפילו שהוא נמצא בתוך החוסר, לא קונה.

הראשי ולהגיד דברי חיזוק.

הראשי ולהגיד דברי חיזוק.

מוריי ורבותיי,

אנחנו אומנים באמצע ימי סטירת העומר.

סטירת העומר,

כלל ישראל אחרי שיצאו ממצרים,

עד שיקבלו את התורה לא היה כל כך קל,

תקן ויד,

לצאת ממצא שער לטומאה ולתקן לקבל את התורה.

התורה הקדושה לא יכולה להקבל ככה אם אנשים עדיין יש להם מידות רעות.

כתוב, ממתי שער לטומאה.

מה זה ממתי שער לטומא?

נגעו ושרוצים?

לא,

לא נגעו ושרוצים.

לא, נשרוצים, אולי באמת.

השער לטומאה הם מהמידות הלא טובות והממתי מידות לא טובות.

ועל זה אומר המחר,

משיחיים אל-אסטו, שכל יום יצטרך לתקן מידה רעה.

המתי מידות רעות,

וכל יום יצטרך לתקן.

כלל ישראל יצאו ממצרים,

היו מן הגויים למרות שהיו בגושן,

והמצרים היו קצת אחרת. וכל זאת, ההשפעה של המצרים,

ההשפעה של המצרים הייתה עליהם,

וההשפעה של המצרים לא הייתה עם השפעה טובה.

מהגויים אפשר ללמוד מידות הרות?

ממילא הם צריכו להינתק מהמידות הרות,

וזה לא הולך ברגע אחת.

בעצם כתוב בשם רבי סולטה לנצו,

הוא אומר כי ליטה כמידה אחת צריך לעבוד כל החיים, והלוואי שכל החיים יצליח לתקן את המידה הרעה.

אלא מה?

כאן הקדוש ברוך הוא, היות שרוצה שיקבלו את התורה,

אז עשה להם סייעתא לשמיים יחלת.

אבל רק בציור שהם רצו להתנתק,

רק מה, לא יענו מספיק, הם עשו משהו ביכולתם.

אבל הוא צריך להתרומם עד כדי כך שיתקנו אותי מידה,

זה היה סייעתא לשמיים יחלת.

עד כדי כך שביום האחרון,

היום ההוא בו מדבר סיני אומרים, חזר כאיש אחד בלב אחד. זאת אומרת, כבר לא היה ריב.

כל כך אנשים הרבה היו,

ולא היה ריב.

זה פלא, זה נס גדול מאוד.

כי היום אפילו אם בן אדם נמצא במקום של עשרה אנשים, של עשרים אנשים, שלושים אנשים,

ככה יש כבר ריב.

אין דבר שבן אדם ישתווה.

כל פעם זה רוצה ככה, זה רוצה ככה, ומתחילים לריב.

בפרט היה כל כך הרבה אנשים.

ראיתי בשם רחוב ישראל שהוא משער שהיו חמש מיליון אנשים.

חמש מיליון אנשים היה.

שישים ריבו,

600,000 אנשים היה גברים מגיל עשרים עד שישים.

חוץ מזה נשים,

חוץ מזה גברים משישים ולמעלה ועד עשרים,

עוד רב רב גם.

אז הוא משער בערך חמש מיליון אנשים.

חמש מיליון אנשים שלא יהיה שום ריב, של מופת, שלא יהיה אפשר אף פעם.

לא יכול להיות כזה, נס ממש.

למה שבור הוא עשה שיהיו לב כל כך רוצים לקבל?

התורה אז השתדלו מצידם אבל זה לא היה מועיל לולא שהייתי נשמעי מיוחדת

וזה היה נס ממש קור יום תיכה מידה קור יום תיכה מידה עד שהגיעו היום שבאו כבר כאיש אחד בלב אחת יכול להיות בלי שום ריב אז כבר רואים לקבלת התורה כי קבלת התורה כל זמן שאנשים עם מידות רעות אי אפשר תורה זו קדושה אי אפשר להיות עם מידות רעות

עכשיו אחרי שהיה זהו אז זכו ובכל זאת לעזוב בספרים שכמו שהיה קבולה סטייר אז אפילו היום אין קבולה סטייר אבל מאין זה יש זאת אומרת יש קצת קדושה כמו שהיה בשעת מאותו דבר ההתגוננות שהיה אז גם כן כל יום שהיה התגוננות היום יש קצת מאין זה לא כמו אז אבל יש

אם כן יש ללמוד להתעלות,

מה שבשאר הימים קשה להתעלות כל כך הרבה.

מיליון אחד לתקן במידה רעה,

זה כמו שרב ישראל אוהב אומר, צריך לעבוד הרי כל החיים, והלוואי שזה יאיר.

אבל שם היה ייתר לשמיא מיוחדת.

גם היום,

בימים מהיר יש ייתר לשמיא,

אפשר להדות, אבל בעיקר אחי,

שקיבלנו את התורה ואנחנו יכולים לזכות מה שאף פעם לא היו יכולים לזכות לפני זה,

שבלי תורה קשה גם לעלות.

וזה היה גם כן נס,

לעלות בלי תורה.

אבל אחי, שקיבלו את התורה,

אנחנו, ברוך השם, יש לנו התורה,

יש לנו אפשרות לתעלות. אם ננצל את הזמן ואת המחשבות שלנו ואת המיישמים שלנו, נלכת בכיוון של רצון חזק לקבל התורה,

זאת אומרת, להתנהיג לפי התורה, לפי מה שהקבוש ברוך הוא רוצה,

יכולים לעלות מאוד מאוד.

אז נציל את הזמן,

שלא יבזבזו את הימים הקדושים האלה.

נצטרך להישאר לקם ולאחר כך שנישאר, ונישאר לנצח יישאר. כל דבר שבן אדם עושה נשאר לנצח.

אם אדם עושה אווירה, רחמון ונטלן,

לא כל כך נצח.

אחי, שמחפשים אותו בהגיינים,

זה יכול להיות שקראת תיקון.

אבל המצווה נשארת לנצח.

זה דבר שאי-אפשר לתאר.

כל מילה טובה שאדם עושה או שמדבר בתורה,

זה נשאר לנצח. אין דבר כזה שייבטר, זה נשאר לא עולם ועד.

את זה אנחנו יכולים לנצל את זה.

הגמורה אומרת בסוף אוקסין.

אוקסין זה המצניץ האחרון של שס.

שם כתוב בסוף,

עומח

רבישוברין, נדמה לי כתוב,

עושה את הקדוש ברוך הוא להנחיל לכל צדיק וצדיק שיעוד עולמות,

שנאמר להנחיל אוי אב האיש ותרותיה מהמלא.

אני לא מבין, בכל צדיק יש 310 עולמות?

איפה יש כל כך עולמות?

בפרט עם קול צדיק יש ככה, אז זה מיליארדים, מיליארדים עולמות. איפה יש כל כך עולמות?

אז אומרים שזה מסתובב,

איזה, איזה, איזה,

מאדרגות רוחניות, קוראים לזה רמות.

אבל הרמב״ם בפירוש המשניות אומר ככה,

תיקח כל ההנאות, תענוגים, כל ההנטאות והתענוגים שיש בעולם הזה.

יש אנשים שנהנים מאוכל טוב,

משתייה טובה,

מנהיגון טוב,

משררה, מכבוד.

יש כל התענוגים שיש בעולם הזה.

תיקח את זה ותכפיל את זה 310 פעמים.

תעשה כפול, נענות האלה, פי 310 כפול נגד כל זה.

וזה מה שיש לצדיק, כך אומר הרמב״ם.

זה מה שמגיע לצדיק.

ועכשיו,

מה הפשט?

כל צדיק שווה?

משה רבנו צדיק ואיש אחר צדיק זה כצדיק כמו משה רבנו.

על כל חוק, לפי המדרגות למצוות.

אחד שעושה יותר מצוות, יותר צדיק, פחות, אבל אפילו הצדיק הכי קטן,

אז הוא יקבל על כל מצווה יקבל פי 310 יותר מכל תענוגי העולם הזה.

ככה הוא יצא לפי החשבון.

והיות שעכשיו נעשה חשבון עוד יותר.

כתוב במשנה אלו דברים שעוד לא מכיר פרצי יום בעולם הזה,

הקרן הקיימת של היום הבוא,

ואין כבודו ואין מלכה סודים,

השכמת בית המדרש,

שח חש וערוויץ, אך נושא שחר חיים, ויקר חיים, אך נושא שקלו,

וישרמס, וינצילה, ואושר למנו לחברת.

ותעו מותר כנגד כולם.

תעו מותר, יגיד, מה זה תעו מותר?

בן אדם שלמד כל החיים שלו? בוודאי.

אז הגויים מביא, הגויים מביאו לנביא מהירושלמי דיבור אחד שוטר,

דיבור אחד שוטר, מילה אחת.

כך הוא מביא.

אם כן, בן אדם עם יומי טר, אין לטייר איזה זכות שיכול להיות.

אבל מילה אחת, הוא שוקל נגד כל הרבה מצוות.

עכשיו,

כמה מילים, חופש חיים כתוב באיזה ספר שלו,

הוא רוצה לראות כמה מילים בן אדם יכול לדבר בדקה אחת.

אז הוא בא לידי מסקנה מותיים מילים אפשר לדבר בדקה אחת. מותיים מילים.

בדקה אחת.

דקה אחת זה שישים שניות,

אז בזה נוכל לדבר 200 מילים.

אם כן,

כמה בן אדם יכול לרכוש אפילו באיזה מצב שהוא?

מילא בן אדם בן ישיבה או אברך בישיבה שלומד כל היום,

אי אפשר לתאר כמה.

אבל אפילו בן אדם שמיתג לפרנסה לא יכול כל הלוואי מלמוד.

אבל הזמן אפילו יבקש, קצת ביום,

אז על כל דקה 200 מצוות שכל מילה הוא יותר מכל המצוות שבעולם.

ונצח שבן אדם צריך לראות, לא לבזבז את החיים,

שינצל את החיים לא רק משטויות.

רוב הדברים שבן אדם עושה שטויות.

יש אפילו דברים בכלל שטויות, שהוא לא יבצעו מבין שזה שטויות.

ומבזבז את החיים.

על בן אדם צריך לראות, לנצל בתורא.

מה שיאמר בתורא הוא יהיה מאושר.

עכשיו הוא לא מבין את זה, אבל שם בעולם העליון,

כשיבוא הכי, הכי, שכל אדם לא נשאר כאלה,

כל אדם עוזב את העולם.

ואז הוא יראה על כל מילה ומילה שוטה רזוי ומושאר.

הקודש ברוך הוא יעזור.

הגמורה אומרת בסוף סויטה, דף מ' טס,

הגמורה אומרת מיום שחור בישראל מקדוש

אין לו חיים שאין קהילתו מרובם ומכבדו.

כל יום יש יותר קללה, יותר קללה, יותר קללה מעניין שחור בישראל מקדוש.

שואלת הגמורה, אם זה כל כך גרוע,

אז למה הפחודות העולם מתקיימים?

אז יש כל כך הרבה צרות, הרבה קללות.

אז הגמורה אומרת,

הקדושה דה סידרה, והיום ישמרה בה דאגדת.

זו כתרה, אומר רשי,

הקדושה דה סידרה, מה שאומרים,

ובוא לציין גוייל,

ואת הקודש היא שהבטיל אצל שואל,

ומכור זה על זה הוא אמר,

שמה ובזה, והיום ישמרה בה אחרי שאומרים אגדה.

והגמורה מסביר למה,

מפני ששם יש גם אלה שלא יכולים ללמוד ושקוראים למארצים,

אלה שלא יודעים ללמוד,

וגם הם אומרים תראה. אומרים תראה, ומתרגמים את זה, כי בימי יום הימים מתרגמים על ארמית,

אז אומרים פסוק תראה, ומתרגמים את זה, זה גלוייל של אישי דה.

ונקרמי ישמרה בו גם כן,

הם אומרים,

כפי לאנשים לא כל כך טרחים וכו', אבל אומרים,

ויש כאילו שהשם, כביש שמיים,

שאומרים, תראה, עד כדי כך.

על זה העולם עומד, למרות שיש כל כך טרות, קללות, קללות, קללות,

אבל יש כזה דבר שזה מרמם את האדם ואת כל הבריאה כולו.

כל הבריאה יכולה למות, אחרת לעמית לא יכולה למות. העולם עומד כפי שיש לכל הפחות זה.

אם כן, כל אחד שינצל לראות מה שיותר ללמוד,

מה שיותר לעשות,

מצרות על כל מילה ומילה של תה. האם יש לאפשרות,

אפילו לשעה אחת, אפילו לחצי שעה, אפילו לחמישה רגעים, כל רגע רגע יכול לראות במדקה אחת מאתיים מילים. צריך לפחות. בשבץ כתוב עוד יותר, בשבץ כתוב בשם רחוב ישראל,

כתוב שקור מצרה נחשב לתרי״ג.

להיות שבץ שקור כמו תרי״ג מצרות, אז קור שבץ הוא כמו תרי״ג.

כל אחד לומד שעה אחת ולמד 613 שעות.

אם כן,

כל אחד צריך להשתדל וכל הכוח לעשות יותר אפשרות ללמוד. אם לא יכול ללמוד כל השבוע,

ללמוד בשבת, אם לא יכול ללמוד כל שבוע, ללמוד חצי שעה,

שעה, חצי שעה, שעתיים. כמה שיש נצח, ממש נצח, יכול לדגל מצוות תחת הרגליים.

רק נצטרך לא לזרות על זה, לא לדחוס על זה, רק לנצח את זה,

עד שיהיה מאושר.

הקדוש ברוך הוא יעזור שכולנו נזכה.

עכשיו להתחזק בזה זה יהיה לנו גם לקבול את התבל וגם לנצח, רק שבוכר יעזור שנזכר בזה, רק שבוכר כל אחד יזכר שיהיה מאושר.

אמן.

זה קונטרס חדש שהוצאנו,

שאדם שאוכל יגיד דברי תורה על השולחן. זה דיסק שאנחנו מוציאים עכשיו,

שיש פה

מיליון דיסקים כאלה בכל הבתים בישראל,

שיש בפנים ארמות שעות של תורה.

זה ארבע מאות מיליון שעות של תורה שאנחנו מחלקים עכשיו בכל הבתים בישראל.

כל הציבור ששמע את השאלה מהרב זילברברג, הסתובבו כולם פנים אל פנים, באחדות כמו שהרב אמר,

וללמוד את הסוגיות שנוגעות לשאלה,

ובעזרת השם יתברך אנחנו נראה את התירוץ

לשאלה הזאת

לאחר הלימוד. אז, רבו עיסאי, אנחנו עכשיו,

אחרי

שעברנו כזאת התרגשות,

שמרן ראש הישיבה

הוא לא בגיל 20 ולא בגיל 30 ולא בלי עין הרע לאורך ימים,

בא במסירות נפש,

לתת לנו את הכוח.

ואיך הוא אמר?

לא לבזבז את החיים,

לנצל כל רגע של תורה.

רבו עיסאי,

עכשיו אנחנו ניגשים ללימוד.

עוד כמה דקות השכינה נמצאת כבר,

אבל אתם תרגישו את השכינה בחוש.

אנחנו, רבו עיסאי, מתחלקים לחברותות לקבוצות.

כל קבוצה, יהיה לה מגיד שיעור.

המגיד שיעור הראשון זה הרב עזרא,

רבי עזרא מחבוד הגאון שמלווה את ארגון שופר ואת הרב הצדיק רבי אמנון יצחק רבות בשנים.

רבותיי, הוא המגיד שיעור הראשון.

רבו עיסאי, אנחנו רוצים היום לדעת

למי שייך המכתב,

למי שייך הבלנק.

האם הבלנק שייך לבעל הבלנק?

100,000 דולר.

האם הוא שייך לאישה,

לאימא של מייקל,

או הוא שייך להנהלת בית הספר?

אובמה לא בעסק.

הוא לא בעסק.

רבו עיסאי,

אולי נשאלת שאלה,

מי רוצה להביע את דעתו בעניין, הרב?

מי רוצה להגיד את דעתו בעניין?

למי שייך הבלנק? מי הראשון? בבקשה, קום.

תגיד את דעתך, רבותיי, הראשון שיגיד את דעתו. בבקשה.

דעתי, אני חושב, מגיע כל הכסף לילד.

הילד הוא המניע את הכול.

בלעדי הילד לא היה. הילד לא בעניין. למה לא בעניין? מה הכנסת אותו? הילד לא רוצה כסף. הוא רוצה להשתולל.

אתה רוצה לתת לו כסף.

אנחנו רוצים לדעת,

לאישה, לאישה, למה לאישה? בבקשה.

אני חושב שהאישה היא שהפעילה את כל המעשה,

את כל המנוע של כל המקרה זה האישה.

היא בעצם ראתה איך שהבן שלה לאן שהוא הגיע,

והיא יזמה את הפנייה לנשיא והייתה לה בעיה טכנית של איפה תמצא את הדף,

במה תכתוב, במה תעביר את ההודעה לנשיא. מי חושב שהוא לא צודק?

מי חושב שהוא לא צודק? בבקשה, בוא, בוא, בוא.

אוווווווווו, איה יא ים.

אווווווווווווו, איה יא ים.

לא לרבו מרינה.

לידו.

איה ים, איה ים, איה ים, איה יא ים, בבקשה.

אז ככה, לא אליי.

אני מציג אתכם, בבקשה.

טוב, אז ככה.

לי נראה

שהמכתב שייך לבית הספר.

משום

אני אגיד מה שאני חושב, תגידו. אתה, אתה, מה פתאום? אכזרי ביותר, נכון? למה? המכתב שייך לבית הספר.

רק בית הספר. אצל בית הספר, כשהוא היה בחזקת בית הספר,

רק אז נודע שוויו,

כי האימא לא חיפשה לא את האספן ולא את אף אחד ולא אף אחד אחר. מה אתה עונה לו? מי שאירגן את האספן והגיע לאספן זה אנשים מתוך בית הספר, ורק כשזה היה אצלהם הגיע האספן,

לכן באותו רגע נודעה שווי,

ואצל האימא לא נודעה שווי, היא לא ידעה מעולם. אצל האישה, מעולם לא היה. האישה פה ככבה את המכתב, היא העבירה את זה לנשיא,

היא דאגה לכך שכל העניין,

המכתב לא היה לו ערך בלי האישה.

מי העלה את ערכו של המכתב?

לשיטתך גם אובמה צריך לבקש.

לא, לא, לא. לשיטתך גם אובמה יכול לבקש את הכסף.

אני רוצה להגיד לך דבר אחד.

האישה אשר פנתה בעוז ובאומץ לב כזה לנשיא, היא הביאה את זה לכך שזה יפעל.

עמותיי, אנחנו שומעים כאן כרגע שתי דעות.

אחד אומר שזה שייך להנהלת בית הספר,

והשני אומר שזה שייך לך.

עוד רגע, צדיק.

מי מבין הקהל חושב שזה שייך למדען?

עוד פעם, אתה חושב שייך למדען? בבקשה. לבעל הבלאן. לבעל הבלאן, כן. למה?

אל תגידי דברי רשיאל, תגיד בעל פה.

ממה שרשי אומר, שאני יודע בשדה חברוש,

ההוצאה היא פחות מ-100 אלף דולר בשווי של המכתב.

אז אתה אומר שמדין יוירט חייבים לו,

אבל לא את כל מה ש... לא את כל עלות המכתב.

את ההוצאות ש... את ה... כמה?

מה שיוצא על המכתב. מי היוירט כאן?

מי השביח? אז לאישה השביחה, לא למדען.

לא, האישה השביחה את הגען. האישה השביחה, אז מגיעה לאישה?

מה אתה אומר שמגיעה למדען?

אז מגיע לאישה, ולא ל...

אחד, אחד.

הכסף מגיע לאישה, למדען, בגלל שהאישה היא גזלה את הדף, וזה כמו השדה.

והיא באה לשדה שהיא גזלה והשביחה אותו. כתובה בגמרא שידעה על התחתונה.

ולכן הוא, הבעל הבלנק, צריך לשלם לה רק את ההוצאות. תגיד לי ידידי, מה אתה אומר? איזה דברים אתה אומר?

המדען לא היה נותן לה את הנייר?

הוא לא היה נותן לה את הנייר אם הייתה מבקשת?

הוא היה נותן לה. אז מה אתה רוצה? מה אתה מבלבל את הראש?

אתה רוצה... יש כאן אישה אלמנה? איפה הרחמים שלך?

מה זה קשור?

אתה מנצל אישה אלמנה?

זהו מה שאתה עושה. מה?

מה זה רגש? מה אתה אומר לי רגש?

אם היא היתה מבקשת ממנו, היה נותן לה?

מה?

אם היא היתה מבקשת ממנו, היה נותן לה? הייתה נותן לה? מה לא ביקשה? כאילו ביקשה. כאילו. כאילו. כאילו. בקניינים זה לא מועיל. כאילו. מה אתה אומר שלא? רבויסאי, רבויסאי, אנחנו עכשיו יוצאים לדרך!

הרב טורצ'ין, יש כאן שאלה גדולה.

אני שומע מהרב טורצ'ין שאין כאן שאלה. בבקשה, למה?

אני אומר, אני לא שייך לאמא. בבקשה.

מה פתאום לאמא?

לפני שנתת להם את הספר. למה אתה אומר לאמא?

זה היה שייך לבעל הבלנק. לא, זה בשירי. זה שייך לבעל הבלנק.

נכון, יש בו שינוי.

איזה שינוי?

שכתבו דבר על נייר.

מי אמר שזה נקרא שינוי?

נייר כתוב זה לא שינוי. נייר כתוב זה שינוי?

מי אמר?

נייר כתוב זה נחשב שינוי.

מי אומר שנייר כתוב זה נחשב שינוי? מה זה?

א', אתה לבד הבאת פה באיזה מקום. או, אז צריכים להביא מקורות. אבל לא, אבל אני מספור. כל דבר צריך...

הגאון רבי יויינה טורצ'ין אומר.

כל מה שהם אמרו את זה אני גם אומר את זה. זה הסתם. אז מי אומר נייר כתוב זה נחשב שינוי הרב ליבוביץ'?

גוזלט טלב ונאסי איל. הרב ליבוביץ זה נחשב שינוי מי אומר?

תחזוק את הזה! טלב ונאסי איל נשתנה שמוי

גם פה נשתנה שמוי. מה נשתנה שמוי?

זה היה נייר, עכשיו זה מכתב. קודם זה היה נייר ועכשיו זה נייר. עכשיו זה מכתב. מה זה עכשיו? זה מכתב. היה נייר לא שווה והיום זה נייר שווה. לא נכון, זה מכתב, זה שם אחר. הרב טורצ'ין אומר שאתמול זה היה נייר והיום זה מסמך.

זה הפשט. וחוץ מזה עצם הדבר הזה כתוב, זה גם שינוי מייסר, זה גם שינוי מייסר וגם שינוי השם. אבל שינוי מייסר כתוב ברמו שזה מועיל רק אם יש כאן שינוי השם.

השאלה אם יש כאן שינוי השם, הרב, כבוד הרב מחפוד אומר שיש כאן שינוי השם.

מה השינוי השם? שזה מסמך. כן, זה היה סתם נייר. זה כבר מסמך.

אם זה מסמך, אז יש כאן שינוי השם.

אתה אומר לא שייך לאימא.

תתחיל אתה, בבקשה, תסביר לה.

למי זה שייך?

קצת מתרגש.

אל תתרגש, זה בסדר.

לכאורה זה שייך, לעניות דעתי, להנהלה.

להנהלה? להנהלה? הם בכלל לא בסיפור. קודם אתה תסביר לנו למה... הם הגזלנים שאמרו ומכרו מכתב, לא שלהם בכלל.

אין להם זכות למכור את זה.

זה מכתב של אישה בלעדית.

פשוט. תראה, כתוב פה, בחושם נשפט,

זה שאם קנה סרסור דבר בחזקת בליל ומכרו ואחר כך נודע שהיה בו כסף או זהב,

זכה הלוקח.

שלא זכה בו הסרסור. האימא לא ידעה שהוא שווה כל כך הרבה כסף בבלנק הזה.

אתה מבין? מי לא יודע? האימא, היא לא ידעה את זה שהיא נתנה להם את הדף הזה.

היא קנה את זה מכלוי.

זה לא כתוב בגלל שבחזקת. למי אתה מדבר אליי?

כתוב בגלל שזה לא היה שלו.

נו. מה שכשהוא קנה את זה אמר לה, הבויון, פה זה כן קנה, היא קנה את זה בשינוי.

מה אתה מדבר? תן לו לדבר. תן לו לדבר. בבקשה הרב טורצ'ין. אני אמרתי כבר, זהו. לא, לא, תגידו. מה שכתוב שם זה כתוב. הרב טורצ'ין יקום. יקום. בסדר.

בבקשה, נו, הרב יחזיק.

מה שכתוב שם,

שאם סרסור מחר דבר שלא יודע זה שייך ללוקח, חתום במפורש לא בגלל שהמכירה היא כן מכירה,

אלא בגלל שהיות שכשהוא קנה את זה הוא לא ידע שזה כסף,

אז זה אף פעם לא היה שלו. גם היא לא ידעה.

מה? גם היא לא ידעה שזה שלך.

אם אדם קונה דבר מגוי ומשלם לו כסף בתורת בדיל,

והתברר שזה כסף, אז הוא אומר, כסף לא קניתי.

אז באמת זה לישה שלו גוי. המדל היה יהודי.

המדל היה יהודי, סליחה. יהודי לא אכפת לי, אבל שינוי זה קניין.

שינוי זה לא צריך, אני רוצה לדעת מה אני משנה.

ברגע שאני משנה, אז יצא מחזקתו ועבר לחזקתי, מה דמיון? הוא ענה לבית ספר גם יהודי?

גם יהודי.

אתה שומע מה אומר הרב טורצ'ין?

דודי הרב טורצ'ין,

אתה שומע מה הוא אומר?

הדוד, שומע מה שומע הרב טורצ'ין?

אה,

אתה שומע?

מה אתה עונה על זה?

הרמת ידיים, אה?

אחד נפל.

לא, אבל למי זה שייך הרב טורצ'ין?

מה פתאום?

היא נתנה את זה בטעות.

היא נתנה...

אה, לאישה?

מה פתאום? זה שייך להנהלה.

היא נתנה את זה להנהלה.

מכרטוס?

זה מיועד להנהלה,

ואתם אומרים לקח טועס.

מי ידע את זה בשל הנהלה?

אובמה.

אובמה זה שלו?

מה זה שלו?

מה היא דיברת של שלו?

זה שלה?

זה שלה?

זה שלה? כן, היא קלטה את זה בשינוי. לא, היא קלטה את זה בשינוי אחרי שאובמה קנה, אחרי שאובמה כתב. אז כן, אז היא בכלל לא יודעת. אז חצוף שמיכה לא תן לסופן אותו, כן? זה נראה לי... למי זה מיועד מבחינתה?

להנהלה, אבל זה שלה.

מה שלה?

היא נתנה את זה.

עובד. למה זה לא של אובמה? אני שואל אתכם,

אם אני קונה את ה-RC הזה במכולת,

אז זה שלי או של המכולת? שלך. שלי. ההנהלה קיבלה את זה עד השאלה. לא. בשביל מי חתם אובמבה?

בשביל מי חתם אובמבה? בשביל אישה. הוא חתם, הוא חתם כדי לתת את זה לבית ספר. לבית ספר? אז הוא לא יכול לתת מתנה דבר שלא שייך לו. הוא לא נתן מתנה. אני אשח לאישה.

הוא נתן חתימה לבית ספר. שאני אחראי אובמבה? אבל על הנייר הזה שייך לה. הוא נתן לבית הספר, כבוד הרב. הוא לא יכול לתת את הארץ שלו שלו?

הוא לא נתן, הוא לא נתן. אז איך זה ליה שלהם? לא, את החתימה הוא נתן. החתימה היחידה יכולה להיות כמו שהאישה נתנה להם את זה. והאישה נתנה בטעות. אז טעות חוזר בכל מסמך כתוב. טל, ח. טעות. רק שנייה, אני שואל שאלה.

האישה שכתבה על הנייר... היא לא כתבה כלום. רגע, היא כתבה.

הוא רק חתם. הוא רק חתם.

האישה שכתבה על הנייר... רגע, אז היא קנתה בשינוי.

רגע, רגע. היא כתבה והיא קנתה בשינוי. בא אובמבה וחתם, עכשיו הוא קנה בשינוי. הוא לא גזל לבית. אבל עכשיו הוא כתב. קצר לו שוב לכתוב.

אני לא מבין. זה לא... גנב קונה בשינוי.

אם אני לא מבין. ואחרי זה. הוא לא גנב ממנה.

גנב, יש הלכה שקונה בשינוי. הרב לא צועק מספיק ככה. גנב קונה בשינוי. אבל אם אני נותן לך,

נייר שלי ואני מבקשת שתחתום עליו.

תעשה לי טובה, תחתום לי, אני רוצה אוטוגרף שלך. אז קנית את זה בשינוי באמת? לא. רגע. רגע, רגע. אם היא הייתה רוצה חתימה ממנו עכשיו, בשביל סתם שיחתום לה, שיהיה לה בקלאסר. אבל הוא לא היה חותם.

לא.

אז למי מיועדת החתימה?

החתימה מיועדת לטובתה, שתוכל להכניס את הילד לבית הספר.

אבל זה לא. לא לטובתה אפילו, לטובת הילד שלה. אבל הוא לא קנה את הנייר על ידי זה. ברור. הנייר נשאר שלה. ברור. גמרנו. עכשיו היא הלכה את הנייר שלה,

ונניח אפילו שנתנה את זה במתנה לבית הספר. כן. אבל למה היא נתנה? בגלל שהיא חשבה שזה לא שווה כלום. אם הייתה יודעת, זה שווה כלום. למה זה לא שווה כלום? זה שווה את הילד לומד.

זה שווה הכול. זה שווה ילד לומד. היא לא רצתה יותר מזה. היא לא רצתה יותר מזה.

מספיק שהיות כפיקו טוב. אבל היא לא רצתה יותר מזה, זה בשבילה שווה. אם היו אומרים לה 100 אלף דולר

בעד מכניסת הילד שווה? הייתה אומרת כן. כן. אבל הבית ספר לא שווה. גמרנו! היא קיבלה את הילד בשביל זה. אבל הבית ספר לא דרש ממנה עגורה בשביל זה. מה? הבית ספר לא דרש ממנה כסף בשביל לתת את הילד. הוא דרש פנייה מהנשיא.

ואם היא הייתה יודעת שווה 100 אלף דולר... ברגע שהיא נתנה את המכתב... זאת אומרת, תיקחו את זה, תשמרו את זה אצלם,

עד 120, אבל זה נשאר שני, היא לא אמרה, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, אני אגיד, רגע, היא נתנה את זה ברגע שהיא נתנה או שתקרא לזה מתונה או הפקר או מה שאתה רוצה, אבל היא, היא נפרדה מזה עולמית, רגע. אבל זה מתונה בטועס, זה הכל אני טועס. מה זה מתונה? בטועס, אם הייתה יודעת זה שווה אפילו, אם היה אומר למנהל, שמעתי, לא 10 דולר, לא הייתה נותנת, כל שקל מ-100 דולר

אל תתלהב, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע. אם היה אומר מנהל בית הספר אני לא מקבל את הילד עד שתתן לזה מתנה גם לא רק זה, היה אומר לה ככה, תקשיבי טוב אני לא רק זה, אני לא מקבל את הילד אם אומר אובמבה בעל פה, בתה, בכל לא מקבל אני רוצה את המכתב לפנייך,

אז הייתה נותנת את המכתב. בחשבון שלו,

החשבון שלו זה 100 אלף דולר. הייתה נותנת. נו. אריאלד שווה לה יותר מ-100 אלף דולר. נכון, אז מה עכשיו? אבל המנהל לא אמר את זה. המנהל לא התכוון לעשות פה עסקה כספית איתה. היא לא שילבה לה שוחד כדי לתמוך את הילד. אבל זה ברור, הרי אם אני רואה שיום אחרי הוא כבר מכר, פירושו של דבר שזו הייתה דעתו בשעה שלקח. לא, הוא לא לקח בגלל שהיה 100 אלף דולר. לא, עזוב מחר ומחר, תמכור בעוד שבועיים. למה הוא לאות? למה הוא לאות? למה הוא לאות? אדם שמצ

יש מומנטום למכתב.

עכשיו שזה טרי, יש מומנטום. הוא היה מחכה עוד שנה, אחרי זה בנתיים אלא... לא, כבר הוא בא עם בעיה יורד, וזה לא שווה כלום.

מחליפים אותו עכשיו.

הוא לא יהיה נשיא עוד פעם.

אז כל המכתב לא שווה כלום. מי מחליף אותו, כבוד הרב?

עכשיו הרב, הרב.

תשמעו, אני רואה שיש כאן ויכוח.

הרב טורצ'ין, אני שואל אותך,

בתור מנהל בית הספר.

בואו נאמר שאתה עכשיו מנהל בית הספר היהודי במנהטן.

במנהטן זה? במנהטן. אה, חשבתי שהוא רוקלין.

לא, במנהטן. בסדר, בוא ננהל את זה לא משנה. עכשיו באה אליך האישה ואומרת, כבוד הרב המנהל,

אני

מעבירה לך את המכתב

מהנשיא

מה עם הילד.

ואתה בתור מנהל,

אומר תשמעי

המכתב הוא שלי,

תשמעי, עם כל הכרוך בדבר.

מה היא הייתה אומרת לו?

היא הייתה אומרת לו בבקשה, קח את המכתב. נו, אז גמרנו.

איזה נשיא לביטוי? אז זה לא נשיא לביטוי? הוא לא דורש את זה ממנה.

אז למה אתם עומדים לצידה? אני אשאל אותך שאלה אחרת. בוא נחשוב שהוא כן היה דורש את זה ממנה. אני אשאל אותך שאלה אחרת.

אם היה בא עסקן ציבורי ונותן למנהל 100,000 דולר, תכניס את הילד הזה.

אז אני אומר לך שלא היה מכניס.

משום שחשוב לו יותר, החינוך של הילדים מ-100,000 דולר. אין ספק. ואמנואל יוכיח. אין ספק. גמרנו.

אין ספק. כל מה שהוא קיבל לא בגלל השווי הכספי, הוא קיבל בגלל הכבוד שהנשיא נתן לו. הוא יוכל להבא להשיג טובות ענר לבית הספר שהוא ביקר. הוא מילא את רצונו של הנשיא, אז הנשיא בשבילה הבא יהיה טוב, חבר טוב.

אבל לא, לא הכסף דיבר עליו פה, זה הכל. אז הוא מעולם לא יאמר לך לדבר על הכסף. אבל זה לא נשיא, כן.

רק רגע, הרב שי רוצה להגיד, כן?

לא, העובדה היא אחרת, שגם אם לא היו נותנים להם את המכתב

כן רב שייר אפילו אם הייתה אומרת הטלפון יש לי מכתב מהנשיא אז כבר גם היו אומרים לו לא, מה פתאום אני חושב שהעובדה היא ככה רב שייר לא היית מנהל אני חולק על העובדה אז הוא היה אומר רמדאל מיד תיקחי מונית ספיישלי על חשבוני אני רוצה לראות את המכתב מצוין היא הייתה שולחת עורך דין עם המכתב תראה ותחזיר לי את זה אין דבר כזה

מכתב שלי אני מחזיר? אולי היה נותן לו בכלל את המכתב בטח היה נותן את המכתב תדעו לכם שהעובדה הזאת היא עובדה בן יומוי יש אחד מהגדלים שכותב מכתבים ולוקחים את המכתב וכותבים אותו מחדש ואת המכתב האורגנלי אבל בביתו! מה החילוק? מה? זה החילוק אז למה להבדיל בזה אתה חושב שאחרת כי מנהל בית הספר רוצה את המכתב זה הכבד

הנה נעניתי לבקשת הנשיא כבוד רבינו הנה יש פה אחד מומחה לדיינות ישאל אותך אם באמת שאלה עובדתית האם המנהל היה מקבל אותה על ציבור מה אומר הרב שולביץ? מה אתה אומר? המציאות הנה הרב שולביץ מסופק בדבר הרב ישי בכל מקרה אם תגידו הפוך אני אגיד כמוכם אתם צריכים רק להחליט באיזה צד אני בסך הכול

לכאן ולכאן להלוך ועוד מעט נגיע אבל רבו עיסאי למה אני רוצה אולי מהציבור מהציבור למה אני לא שומע שאחד מהציבור חושב שזה שייך למדען בעל הבלנק?

היה שינוי שייך לו או לא? שייך לו או לא? שייך לו או לא? לא. שייך לו או לא? לא.

מי חושב שכן?

אתה חושב שכן? בוא תעלה למעלה.

בבקשה.

או!

בבקשה.

בואו נשמע למה.

אני ראיתי כמדומני בספר ט׳ ח׳ בירש״ל זילברשטיין סיפור על דיין,

אב בייסדין אני חושב,

ושהוא גם ראה, אחד העדים לוקח דף ששייך למישהו אחר, שייך לבנק,

ואז הוא אמר שהוא לא יהיה עד, קופסו לעדות.

לא דיברנו אם היא פסולה לעדות או לא.

למי שייך הנייר?

שייך לבעל הבנק. מה פתאום?

מה לא? שייך לבעל הבלנק? כן. אבל היא קלטה את זה בשינוי.

בשינוי? שינוי, שינוי מעיסה.

היא קלטה את זה, היא גזלנית, נכון? זה שינוי מעיסה, על המערכת הכתיבה? לכאורה. כך אומר הרב טורצ'יל.

הרב טורצ'יל אומר, אני לא אומר כלום.

אני אומר מה אומר הרב טורצ'יל, בבקשה.

עוד פעם.

הרב טורצ'יל אומר שזה שינוי מעיסה.

רוסק בן מחלן.

היי.

מי חושב שזה שייך לבעל הבלנק?

הרב טור אז כתוב שישראל מוחל. היום העולם הזה היה יהודי, אז הוא סתם מחל לו על זה, אז היא זכתה בזה.

איפה כתוב שהיא מוחל?

זה על זה חשבתי בגמורה.

בא הבדל מנוע, גוינר. רק על הפה חודש בברוטה וישראל לא, אז כתוב בגמורה שישראל מוחל וגוי לא מוחל. זה הגמורה בפרש. אבל פה הוא מודיע שהוא לא מוחל?

מתי הוא מודיע? עכשיו? ברגע שזה נודעה לו.

באותו רגע שנודעה לו. אתה לא יכול להביא את סלום. הוא לא ידע מזה!

הרניש גבעי ספילד בכלל!

הגמורה קבעה, הגמורה קבעה שיש מחילה בין יהודים בפחות משווה פרוטה. זה שאחר כך חושב שזה שווה 100,000. בדרך כלל לא מקפידים אז אין על זה חיוב השווה, אבל כתוב להדיה בפוסקים, בפוסקים כתוב שזה שייך לנגזר.

לחילה שלא מידה את מועילה בכלל?

מה אפשר לעשות?

כל ה... הוא שואל משהו, מה אתה שואל? לחילה שלא מידה את מועילה?

בפחות משווה פרוטה.

עבדת, זה לא ככה.

זה לא ככה.

רגע, מה אתה אומר? בוא נשמע.

של בעל הבלנק לכאורה. למה זה שייך לבעל הבלנק? כל הקניינים וכל השינויים מועילים דווקא אם קנה בקנייני גזלה.

וכאן, כמו שהרב אמר, זה היה ביד. ביד זה אין קנייני גזלה.

לאין קנייני גזלה ביד.

מה זאת אומרת? אתה קצת אומר. הרב, הרב סטיימן אמר.

לא מועיל קניין יד בגזלן, רק קניין חצר.

ממילא אין קנייני גזילה. כל שינוי וכל פחות משווה פרוטה מועיל, שאני לא אצטרך להשיב אם זה אצלי. אבל זה לא אצלי. הרב שטיימן,

רבנו שליטא, לא דיבר מצד קנייני גזילה.

דיבר על קניין של רצה? לא, הוא דיבר מצד קניין יד.

שקניין יד? בגזילה, לא מועיל. הוא אמר שהיא לא זכתה בקניין יד,

בגלל שקנייני גזילה לא מועיל. כי היא לא קיינה לקנות.

היא לא ידעה את הערך של המכתב.

אם כן, זה לא נקנה בקנייני גזילה.

לא נקנה. חניין יד לא קונה, הם לא מתכוונים לקנות, לא משנה למה. לא, אבל פה זה ממילא. לא נקנה. שינוי מייסה קונה ממילא. שינוי מייסה קונה לגזלן אחרי שזה קול שזה אצלו.

אז זה הרב שטיינמן אמר, הביא לנו טייספס.

יש טייספס שאומר שבקניין...

תור שפות אומר שקניין יד לא קונים בלי קוונה, רק חוצר.

מה זה הגבוי? הגבוי זה כמו יד.

יד והגבוי זה אותו דבר.

רק שינוי יכול לקנות כאן.

שינוי זה בשביל שלא יהיה חיוב השווי.

וממילא קונים.

אבל לא, מה פתאום.

לא קונים. לא, אבל קינוני גזלן כל עוד שהדבר בהן יש חיוב השווי. שינוי קונה רק אם זה שלו. רק אם זה אצלו.

שינוי קונה רק אחרי קנייני גזלה.

שינוי לא קונה לפני קנייני גזלה. יש כאן קנייני גזלה. אבל אין, זה ביד. שהיא גזלה, היה קנייני גזלה. אבל לא היה, זה היה קנייני יד.

אבל את הנייר. אבל היא לא קנתה כי זה קנייני יד.

לא, בקנייני יד לא קונים. לא, הרב אמר שלא. הרב אמר שהיא לא קלתה את הערך הנוסף. זאת הערך, את הדבר הגזול, לא את הערך הנוסף. את הנייר היא קנתה. את הדבר הגזול והנייר.

את הנייר היא קנתה. היא לא קנתה כי זה הדבר הגזול. בטח קנתה.

זה הדבר הגזול! היא לא קלטה קניין גמור כל עוד שיש לה חיוב השבה! אז היא לא קנתה בכלל את הנייר, כי זה קניין יד, ובגזלה לא קונים. אין דבר כזה בעולם. שוב, אז מה כן?

מה כן? למה לא קונים בקניין יד? את הגזלה?

מה גזלה? כשהיא לקחה את הנייר, היא גזלה אותו. והיא לא קונה.

היא לא קונה. מה זה לא קונה? היא לא קונה בקניין יד את הנייר. אני לא מבין. אין דבר כזה. זה מה שהרב אמר? הרב לא אמר. הוא אמר שלא קונים בקניין יד את הנייר.

הוא דיבר על הערך הנוסף שנתנשא ברגע. מה ההבדל בין הנייר לזה? כי נתניהר היא מודעת לזה שהיא גזלה אותו. אבל היא לא מודעת לזה שהיא ג... הוא אמר שהיא לא קונה את מה שהיא לא מתכוונת ולא מודעת.

את השבח,

כמו שהרב אומר.

אבל נתניהר היא קנתה.

היא התכוונה... מה השאלה? היא התכוונה לקנות אותו? נתניהר היא קנתה. היא לא התכוונה לקנות.

היא התכוונה לגזול.

היא לא התכוונה אפילו לגזול. בטח, אלא מה? היא לקחה אותו. היא לקחה.

שמעתם מה הוא אומר? גם את זה, גם את הדברי לקחה. כנב שנכנס לבית של השני והוא לא גוזל, הוא לא כיח, אז הוא לא גזלן?

אין דבר כזה.

אין דבר כזה.

על הנייר היא גזלנית.

מי אומר? איפה כתוב כזאת הלכה?

יש גזל בפחות משווה פרוטה.

בגוי וביהודי.

גוי מקפיד.

גוי מקפיד.

ביהודי אין על זה חיוב השווה.

איסור ודאי שיש. אבל אתה לא חייב להשיב בשבילך.

לא. אמרת איתו, אין בשבילך. לא חייב להשיב, וזה לא שלי.

אתה שומע?

לא חייב להשיב, וזה לא שלי.

מה?

לא.

לא צריך שהגזלן בעצמו.

אחד גזל שתי חצי דמותות. אחד לבן אדם אחד, אחד לבן אדם שני.

אז הוא לא יכול עכשיו לקדש בזה אישה?

לא. חד משמעי. לא נכון. של חנוך.

חד משמעי, הרב טורצ'ין. בבקשה. כתוב מחילה.

אין מחילה.

הרב טורצ'ין, רק חיוב השביים.

איפה כתוב השביים? זה חנוך מפורש. תראה לי, תראה לי, תראה לי.

תראה לי איפה כתוב השבוע נאור.

אגויזל פה חויס משווה פרוטו, אף על פי שעובר. בטח הוא עובר, כמו שאסור.

לא. רוצים שיהיו עד ובגמרי. אתם אומרים שהוא מוכל, אז למה עבר?

הוא מוכל אחרי שהוא גזל או שהוא מוכל? לא, לא, לא.

אין מוכל אחרי שגזל. אין ספק בדברה. אין דבר כזה. שאם אחד גזל מאה פעמים פחות משווה פרוטה. אין דבר כזה. חלבים בקידושין.

לא חלבים. לא חלבים מצהיר רשת איש. לחץ בשלב.

לא חלים מהקידושין. זה לא שלו. הרב עזרא, חלים מהקידושין? אין ספק.

איך זה נהיה ספק? איך זה נהיה ספק? איך זה נהיה סופק?

מי עשה דבר כזה?

זה שייך לנגזל?

לא נכון. בטח. לא, אם הייתה מחילה זה שייך לנגזל. אם הייתה מחילה... פה לא הייתה מחילה. הגמור החצוב שפה רוצים לשפרו את היש מחילה. לא, לא, לא, לא, לא.

יש דבר בסנדרי. אינו בתוירס השווה,

הרב.

אל תהפוך לנו אישה פנויה לאש אס איש. הרב טורצ'ין. אל תהפוך אישה נשואה לפנויה. אין דבר כזה. אני לא הפכתי, אני אמרתי את האמת. הבויזאי.

פור חייס בישוב פרוטה לא שייך לגזלן.

חד משמעי.

לאדיה.

כל השולחן אורך. מה, אנחנו...

הרב טורצ'ין, אתם חולקים על שולחן אורך? חס ושולים, לא. לא חולקים על שולחן אורך. זה השולחן אורך.

מה כתוב פה? לא חטוף בכלל.

מה לא כתוב?

אסור לגזול. ברור שאסור. אסור, זה לא שלו.

אינו בתורס השווי. למה אסור בתשכות של שיעור עושים על הטלף? אבל זה לא שלו.

אינו בתורס השווי. אבל זה לא שלו.

לפני שהוא לקח זה לא היה שלו. אחרי שהוא לקח זה לא היה שלו. לא. הוא מחל לו. מה פתאום? אם מחל, מחל. הוא לא מחל.

אין ספק. לא, הוא מדבר ביהודי. אנחנו מדברים ביהודי.

מה פתאום?

אם אין השווי אז קונה?

אבי דס עכו בבאך אומר שאין השווי ולא קונה.

מה הקשר של השווי לקניין?

בצרק, הוא לא מוחל.

לא מוחל? אין עליו חיובי בשווי. מי אמר שהוא מוחל? הוא לא מוחל.

הרמחפוד, מה הרב אומר?

אם יש בחילה לך? אם יש בחילה, ואם אין?

אז אני אומר לך את הגמורה.

רב שייה, רב שייה,

רב שייה,

אדם שמגזה, מקדש אישה

בגזל פחד משווי פרוטו,

הוא גזל כמה פעמים. מקודשת?

גזל פחד משווי פרוטו ועוד גזל פחד משווי פרוטו.

מקודשת?

אני אומר שלא.

צריך לעיין? צריך לעיין.

טוב.

צריך לעיין.

אני חושב שלא.

מה אתם חושבים?

האמת היא שוודאי מקודשת.

אם לא צריך להחזיר לבד, אפשר לקדש.

למה? יש לי בדבר שלא צריך להחזיר. בסנהדרין.

אצל הגמורה אין.

נצחי חוהל על פחד משווי פרוטו.

יחי,

חתום הגמורה שגוי שגוזל פחד משווי פרוטו, אז הגמרה שואלת פה, למה צריך פסוק מיוחד על זה? שואלת הגמורה, אז היא אומרת לה, צריך את הפסוק?

צריך את הפסוק שאפילו פחות, הריבו של המשנה שאפילו פחות משווי פרוטו גם כן.

ואותו משנה חטוף גם בגמורה,

חטוף קודם שאם הוא גזל את זה מיהודי הוא גם חייב מזה.

גוי שגוזל פחות משווה פרוטה חטוף בגמורה בין אם הוא גזל את זה מיהודי ובין אם הוא גזל את זה מגוי.

שואלת הגמורה איך אתה יכול להגיד שהכוונה של הגמורה שהוא גזל פחות משווה פרוט זה הכוונה של הברייסה,

שהוא גזל פחות או שווה פרוטובל ועל זה הוא חייב מזה.

אז לפי זה היה צריך לצאת.

יא אחי, אקום בישראל, עוזור, מדוע חטוף שאם הוא גזל על זה ביהודי? הוא גם חייב מזה.

הבר מחיל ההוא, יהודי הרי כן מוכל.

מה אכפת ליהודי אם גוי גנב או יהודי גנב? כמו שיהודי גנב ממנו, אז הוא מוכל,

והוא לא צריך להחזיר. אז גם לגוי הוא מוכל. אז למה הורגים אותו?

אומר לתגמורה, נייד בוסר אוכי מוכי, אחר כך הוא מוכל.

אבל ציירה ושייטה בשעת מעשה, בגלל שהוא גרם את הצער ליהודי,

מגיע לו מיסר.

החתום בגמורה שבן של גוי גונב ביהודי,

ובן של יהודי גונב ביהודי, היהודי מוכל.

לא. חד משמעית. לא, לא זה הפשט בגמורה.

הפשט בגמורה שפוחס משווה פורטה, כך אומר המלחס חינוך,

בדרך כלל לא מקפידים על זה.

אז אין על זה חיוב השווה.

זה הפשט בגמורה.

טוב ונחזי.

לא.

אבי דא סאקום לפי אבך.

אין חיוב השווה, וזה לא שלו.

בצער גוי לא מוכל? גזל נוחרי.

גזל נוחרי. זה לא שלו, בצער גוי לא מוכל? גזל נוחרי. זה לא שלו, בצער גוי לא מוכל? גזל נוחרי. יש שיטות רישיוניות. וזה לא שלו. שזה לא שלו.

הוא שואל רב שי איפה מצינו כזה דבר? חוצי פרוטה, אם הוא מחל אין לי ויכוח איתם, פה הוא לא מחל,

הוא לא מחל,

ברגע שזה נודע לו באותה שנייה הוא לא מחל, מה זה משנה אבל לא צריך להחזיר או צריך להחזיר? לא צריך להחזיר, אז גמרנו, לא צריך להחזיר הקבלה של חיוב השווי אבל זה שייך למדען, מה זה שייך אבל לא צריך להחזיר, אתה אומר עוד פעם אבל לא צריך להחזיר,

אבל זה לא שלו! בסדר, אז זה לא שלו, זה שלו, אבל לא צריך להחזיר. נכון! אז למה שהיא תצטרך להחזיר? למה אתה רוצה ממנה? לא, ממנה אני לא רוצה כלום. אז מה אתה רוצה? המדען רוצה מהאספן. לא, עוד פעם. מהאספן. שיוציא את זה, זה שלו. לא הבנתי. לא הבנתי. אחד גזל פחות משהו בפרוטה, הוא לא צריך להחזיר. לא. הלך זה ועשה מזה כלי ששווה מיליון דולר. אנחנו רק רוצים... לא, אני רק רוצה להגיד שזה לא שייך לה.

עוד רגע, עוד מעט נדון. לא, עוד רגע.

מייד. למה זה שייך לה? זה שייך לה או לא? בטח כן. לא. אני לא צריכה להחזיר, זה שייך לה. מה פתאום?

דבר שאני לא צריך להחזיר, שאין על זה חיוב השווי הזה, זה שייך לי? בטח, רק מה? איזה כלל זה? למה לא? רק של מי זה שייך?

לנגזל.

עוד פעם, אתה אומר שלא... בוכי שבי שווה פרוטה. דבר שאין על זה חיוב השווה הזה ממי לניעה שלי? איך זה? אפשר לקדש בזה אישה. מה פתאום? זה דבר שאבוד בן אדם. למה אבוד? לא צריכים להחזיר לה, זה אבוד. מה פתאום? אז זה אני מביא לכם הוכחות. אבי דס אקום. גזל נוחי. אותו דבר. אותו דבר. אותו דבר.

אם תאמרו מכיל איזה משהו אחר.

מכיל איזה משהו אחר.

רבו עיסאי.

בואו נחזור לענייננו.

ציירא דה איסלו מלאכי. כן, זה אמר... זה,

אילכא גזל הוא,

אלא שאין בזן של ישראל נזכוכים להשיבוי,

דבוס ארוכי מוחי לי.

ובישראל ובישראל נמי הוא, ועובר.

ועובר. ומעבר לאובר דכתיב לו תיק זוין.

לעשות אסור, לא יהיה אסור לו את זה.

אבל ואיש משחזר לו, איירי.

דישובו מקורי גזם ויהיו לו איגוז. אבל בעקווים זה לא בליישובו לו. אבל מה נעשה שהוא לא מחל?

הוא לא מחל.

ואפילו בישראל דה מוחיל.

אבל פה הוא לא מחל. הוא לא מחל. מתי זה נודע לו?

בעיתון. מהעיתון, נכון?

באותה שניה הוא לא מחל?

ארניש בויכל גיוון.

אתה טוען, אתה טוען את זה. אתה טוען את זה. זה אני טוען מהרקע הראשון. הוא לא מחל. אני דיברתי על אחד שגזל שני חצי פרוטס וקדיש אישה.

אם מחל, מחל. אתה טוען את זה יהיו שלו מדאס. מה אתה טוען? כל מקום צריכים לבדוק. אתה טוען את זה בכלל שזה מכילה שלו מדאס? פה ודאי אין מכילה.

בגלל שנודע לו. נודע לו? באותו רגע שהוא נודע לו,

הוא לא מחל. הוא אומר שזה יהיו שלו מדאס. מה אתה אומר? זה יהיו שלו מדאס? לא, הוא שלו מדאס.

תראה, תן רגע לחשוב.

אני שומע, תן לך את השער, רגע. אבל אני אקרא את פה שאתה רוצה. תשלם 50 שקל לעשות לך את זה. למה למחוק?

למה? אתה קיבלת נייר. חלק כמליה, חלק בחזרה.

בסדר.

אתה תשת...

של מי הנייר?

הנייר שלך. גם השבח.

מה זה? גם השבח.

הנייר שלך. הנייר שלי כולל...

השבח, הנייר עשיתי אותך. אתה עשית את ה... אתה היית אצלי.

אני לא עשיתי את זה. אצלי.

השבחת לי את הנייר.

הנייר הוא שלי.

שמעתם הרב מהאולם? זה לא נכון. אין דבר כזה. הוא לא השבח תניאר. רגע, כמה הוא צועק. הוא השבח תניאר. רגע. בבקשה, הרב ל... הרב שולביץ. הוא השבח תניאר. שום דבר. תניאר הוא לא עושה שום דבר. להשביח זה כוונת הלו. נכנס לחצר, לקרקע.

הקרקע. האילן יונק מהקרקע.

אז אתה... מי אומר? נייס. אתם אומרים נייס. זה חידוש שצריכים לזה ערב. שולביץ לפחות 30 ראיות. לא, לא, לא.

כשכותבים, לכזה חידוש? אין פה השבחת הנייר. זה לא שייך לשבח הנייר. מה פתאום? זה לא נקרא שהנייר שווה. הנייר שווה יותר, אבל לא השביח את זה. הוא השביח. רגע, רגע, רגע, רגע. הנייר יושבח.

הנייר לא יושבח. הנה. זה לא שייך לנייר. אם הוא צייר ציור מיוחד. אם הוא ציור. גם ציור זה לא שבח של הנייר. זה טעות.

אחד שיורד לשדה חברו, אני אומר רק, האילן הזה ינק מהשדה שלי.

הפירות התקבלו מייניקה מהשדה שלי,

אז לכן השבח שיצא מהשדה שלי,

מהשדה שלי. נכון, אתה נתת את האילן,

אבל את הפירות אתה קיבלת מהשדה שלי.

זה בא ממני. אבל אם אתה תבוא ותצייר על השדה שלי,

לא השבחת... רגע, רגע, רגע.

אני אף אחד שם את צבע אדום, אבל יש גם ערוע מפורשת. אתה לא היה עם הצבע.

אצלכם האדום, אך חתום שזה בשבח הזה גם אותו דבר. כן, כן, כן.

יש דבר שנותנים צבע לצמר,

אז זה נקרא להשביח את הצמר. למה? כי ככה, כי ככה... וגם נייר, איך עושים ציור? מה השאלה? רגע, רגע. זה חידושי.

הרב שולי... זה לא יוצא מהנייר. מה צריך להיות צבע הנייר? איזה הלוכת זאת. המושג שובע זה צבע. רגע. הוא השביח. זה היום מסמך.

צבע הצמר זה צבע. צבע הצמר זה מסמך.

רגע אחד. זה לא ש... רגע. רגע. רגע. רגע.

יש צבע. מסמך לא שווה כמו נייר.

זה לא שייך לסוגיה של שבח. זה לא מתחיל בכלל.

מסמך לא שווה כמו נייר.

מסמך זה לא השבחת הנייר. זה נייר? זה נייר משובח. מסמך, אתה משתמש בנייר כדי להדפיס עליו, אבל לא משבח. מה זה חשוב הרב עזרא? זה חשוב. רגע, רגע. רגע, רגע. לא חשוב. אין הבדל. אבל בכל אופן זה לא קשור לשבח הרגיל. הרב שולוי, אי יהיה לכם לזה 30 ראיות, נקבל. לא צריכים אפילו ראיה אחת. לא חייבים, אי אפשר להגיד ככה.

זה יסוד בלי ראיות.

אי אפשר, איחר, עזוב שתי נייס. אני לא רואה את הגזילה עדיין. אתם אומרים נייס. אני גם לא רואה את הגזילה. מי גזר את זה? הרב שולביץ, אתם עושים מהפך בדין יוירט. לא, לא, לא. ביוירט כתוב כשהיא יונק מהקרקע. אני מבין מה שהרב שולביץ אומר. כשהיא יונק מהקרקע,

הפירות יצאו מהקרקע הזאת. אבל אם היה איזה קושייה בומבה,

היה לנו סוגיה סמוכה. המסמך לא יצא מהנייר. המסמך לא יצא מהנייר. זה לא השבחת הנייר, זה טעות. זה נקרא השבחת הנייר.

נייר בצבע אדום שווה יותר.

נייר עם הכתב של מוחמה שווה יותר. זה לא צבע אדום. אם הוא היה צובע את זה ומוכר בתור נייר צבוע, אתה צודק.

אבל זה פה לא נייר צבוע. השבח הוא לא צבע של נייר.

זה לא השבחת הנייר, זה מסמך.

רק הוא כתוב נייר, לא השבחתי פה נייר.

השבח זה דבר בפני עצמו, זה לא שייך להסביר את זה. רבו עיסאי! זה מסקונן! מסקונן עשה דבורים, רבו עיסאי!

השאלה העולמית!

השבועית!

השאלה השבועית העולמית! כל יום חמישי בשופר בשידור ישיר. כל יום חמישי בשופר בשידור ישיר לכל העולם, אמת הרב.

פסק הלוכה!

הנייר הזה

ודאי לא שייך לבעל הבלנק.

ולמה?

משתי סיבות.

אולי נגיד סיבה אחת, לא צריך שתי סיבות. פחות משווה פרוטה.

פחות משווה פרוטה זה גזל.

זה גזל.

היות שזה גזל,

אפילו שאין חיוב השווה,

זה ממשיך להיות שייך לו.

אבל היות שהיא גזלה את זה,

והיא כתבה על זה,

והנשיא, הוא בא והמשיך לכתוב על זה,

יש כאן שינוי מייסא ושינוי השם.

זה נהפך מבלנק,

מנייר למסמך.

ממילא, אמס,

ממילא היא,

האישה, האימא, קנתה את זה בשינוי מייסא.

עכשיו,

לפני כן, עוד לפני שהגענו לשינוי מייסא,

היה מקום לומר שאישה קנתה את זה קודם.

ברגע שהאישה

קיבלה את זה מהנשיא אובמה,

היא קנתה את זה בקניין יד.

אז היה כאן היום מורון רבנו קוידש הקדושים,

הרב שטיימן, יד.

דבר שלא שלא אדם יכול לקנות ביד?

מה?

דבר שלא שלא אדם יכול לקנות ביד?

איזה מין דבר זה בכלל?

דבר שלא שני?

דבר שלא שני אפשר לקנות ביד?

מה יד? מה הרב החפוד אומר?

אם ההוא מאכנה לי אז אני קונה ביד. אם ההוא רוצה שאני אקנה, אני יכול לקנות. אני יכול לקנות לקראת מה שמישהו יכול לקנות ביד?

זה לא שלי?

בת שקלטה את זה ביד. איך יד?

היא גזלנית, איך יד? מה יד?

כל גזלן קונה ביד?

כל גזלן צריך להקריב.

איפה יד?

מה אתם אומרים, הרב טורצ'ין? בואו נחשוב.

אתם אומרים שהיא לא יכולה לקנות את זה כי זה לא שלה.

לא שלה.

למה זה לא שלה?

בגלל שזה שייך לבעל הבלנק.

אבל אם על גזל פחות משווה פרוטה אין חיוב השווה,

רגע,

על נפקע חיוב השווה אז היא קלטה את זה כבר קודם,

נכון?

רגע, בואו נחשוב. מתי קודם? מיד, בהתחלה.

בואו נגיד עכשיו ספרה חדשה.

ברגע שהיא הרימה את זה,

פחות משווה פרוטה אין חיוב השווה,

אז היא קלטה את זה. אז היא קלטה את זה? רגע,

לא מכילה, אין מכילה.

אבל היא קלטה את זה כי אין חיוב השווה?

רבי חולן הרי אומר את היסוד שהחיוב השווה מפקיע את הקניון אקזילה.

אין חיוב, השופך אז היכונא.

את מה היא קנתה את הנייר?

עכשיו, השאלה אם היא קנתה גם את השבח?

כרגע עוד לא היה שבח. עוד לא, השנייה שבח. עזוב שבח, כרגע אני מדבר על השבח. הנייר שלה.

אחרי זה היא קיבלה את הנייר מאובמה.

היא לא ידעה שיש ערך לנייר.

קנתה את זה או לא?

כן.

לא יודעת. היא לא צריכה לדעת? זה שואלה. אז זה הרב שטיינמן אמר שיש טייספס,

שבקניין יד בלי כבוד. אני לא קונה את זה בקניין יד! היא צריכה לקרוא את זה בקניין יד. אתם אומרים שינוייזה. לא! אחרי שהנייר נהיה שלה מאיזה סיבה שהיא והנייר משביח אז השבח הוא של האדם

אני לא יודע למה אתה מדבר פה. דבר שני שמשביח. של מי השבח? לא שלי.

מה לא לדאוג בכלום? בוא נראה. דבר שני שמשביח. יש רמו

שאדם... אבל הוא טוען שאחרי שהיא כבר קנתה גמרנו כל מה

שיקרה זה בשלה. זה שלה. אתה אומר שאחרי שהיא קנתה וזה שלה זה הפסיק להיות שלה והיא לא קונה ביד. הרב, אחד שקנה בדיל

על מנת לבקור אותו, ולמי שייך הבדיל? לגוי.

לא. איזה גוי? שום גוי. גוי, גוי, גוי. שום גוי. גוי, גוי. אל תכניסו לי גוי. תקנה, תקנה פה. אה, שום, הנה. ואם קנה הסרסור דבר בחזקת בדיל,

למי הוא שייך?

לקונה.

לקונה. כן.

ויש בו זהב?

אם היה, אז כתוב... יש בו זהב. כתוב באשרונות... למה הוא לא קונה? הוא לא ידע.

מה?

הוא לא ידע שיש בתוכו זהב אז הוא לא קנה.

אז הנשאר של מי? של המוכר.

הנשאר של המוכר. בסדר. בסדר, ופה? אבל שלא התכוון לקנות זהב. רגע, ופה? פה היא קנתה את הנייר כבר. זה הפקר. היא קנתה כבר את הנייר. אבל זה הפקר. אבל אז הנייר עוד לא היה עליו כתב. מה, אני לא מבין עכשיו שיש עליו פח.

הוא לא יודע שיש פח.

אבל כשהיא גנתה היא גדלת, עוד לפני שהיה השבח. אז מה יש?

אז היא כמו המוכר שכתוב פה. בדיוק. הרב,

הרב מכפוד, זה לא אותו דבר? הכסף נולד, הנה הרב מכפוד, זה אותו דבר. האם הבדיל היה מצמיח כסף, אז הכסף לא היה שלו?

הוא קנה בדין, אם הוא לא יודע בדין והוא הצמיח, אדם שיירש לו בדין, אם הוא לא יודע אז לא, הלך הבדיל הזה והצמיח כסף.

או אדם שירש מאבא שלו בדין,

ואבא שלו חשב שזה בדיל, והוא חשב שזה בדיל. פתאום התברר לו שזה כסף, אז זה לא שלו?

רק אם הוא קנה אצלי מישהו, אני אומר,

קנית בדיל ולא כסף, אז זה נשאר שלא בוחר. אבל בדבר שלי, מה שיקרה לו זה שלי, מה קנה נידון?

לא, לא.

היא לא הבינה להעביר את זה. לא, אבל היא לא הבינה את הערך. לא את הערך, אבל את הכתב בלי ערך. זאת אומרת שהיא רצתה את הכתב של אובמה.

והיא לא הבינה שזה שווה ערך. אז היא לא התכוונה לקוות את זה.

איך הוא יכול לקחת את המכתב בלי? לא יכול, כי הנייר שלה.

ואם היא באמת לא הייתה נותנת לה בית ספר?

היא הייתה משמעת. הבנתי, הבנתי, הבנתי.

ובכן רבו ישראל, אבל באמת לא צריך להגיע לזה.

האישה קלטה את זה לחזור בקניין שינוי.

גמרנו. זה שייך לה.

עכשיו

היא העבירה את זה להנהלת בית הספר.

הנהלת בית הספר טוענת שהמכתב שייך לה.

למה?

כי הוא היה מיועד לה, וזה ניתן לה במתונה.

לא במתונה, זה ניתן לה במתונה, כן.

אבל רבו ישאי,

יש כאן נסיני בתאוס.

אילו היא הייתה יודעת

שיש כזה ערך לדיו,

למכתב, כשהאובמה חתום על זה,

היא לא הייתה נותנת את המקורי.

היא הייתה נותנת צילום,

היא הייתה נוטלת את המקורי ומבקשת את זה חזרה.

ואני המנהל לא הייתי מקבל רק את המקורי.

הרב, אני לא הייתי מקבל רק את המקורי. הייתם מקבלים, הרב. הייתם מקבלים. הייתם מקבלים, העיקר. אני המנהל ואני לא מקבל. לא, לא, אין דבר כזה. אני רק מקורי מקבל. אין דבר כזה. מחר יתבעו אותי בגלל ההיפרקטיבי.

אני לא מתכוון לשלם. אתה יכול להיות מנהל בבית ספר של יהודים.

הוא שייך לשיג שמעון שבס או לאלה?

הוא אדם שמחנך ילדי ישראל, ברור שהיה מקבל.

מה מקבל? את מה? מה מקבל? באיזה צורה שהיא? את הילד. לא, את הילד, את המכתב. אבל הוא השליך את הילד. אבל הוא השליך את הילד. למה? בגלל שהוא אופר אקטיבי, הוא חצי רוצח.

אז הוא שלח אותו בגלל סקונה.

בגלל שהוא מנהל אחראי ויש לו עוד 300 ילדים שהוא לא רוצה שייפגעו בגלל חצי בן אדם. הוא ימכור 300 ילדים בעד 100 אלף דולר?

לא, הוא לא מוכר את הילדים.

אז איך הוא מכניס את 100 אלף דולר?

אני אסביר. הוא מכניס בגלל, לא בגלל כבוד הנשיא,

בגלל הפחד של הנשיא.

הנשיא הזה יכול לעשות לו צרות, אבל מה... אבל לא בגלל זה שווה.

אם זה לא היה שווה כלום, הוא גם היה מקבל.

אם לא היה שווה כזה מכתב כלום, הוא גם היה מקבל. לא היה מקבל. זה מקשיש.

לא היה מקבל. הרב, הוא היה מקבל. למה הנשיא היה צריך לתת מכתב כדי שזה יחייב?

אם הוא היה אומר את זה במסיבת עיתונאים,

האם אפשר היה להגיד שזה אומר בשביל הכבוד למצלמות?

שיגידו שהוא הומני אבל הוא נתן מכתב בשביל שיהיה מחייב את הבית ספר

ובכן רבו עיסאי

אין מה לעשות זה הפסק

זה נסיני בתועס ותשמעו הרב טורצ'ין הרב כבוד הרב הולך להיות כאן היום מהפך בטח עם הגרשוני תשמעו בלי עוד לפני עוד בלי הגרשוני

בית הספר יצא כאן בשן ועין

לא רק

שהמכתב שייך לאישה

והם צריכים

לתת לאישה את המכתב

אבל איך הם ייתנו לאישה את המכתב?

זה הגיע כבר לאספן

רב שיהיה המכתב הגיע לאספן אז הדין הוא

יש רגע

אז אני אגיד לך שהדין הוא שהאישה צריכה לשלם לאספן מאה אלף דולר ולצבוע את זה בבית הספר

האישה יש את הקונס השוק

והיות שיש את הקונס השוק

אז לא האישה צריכה לשלם לאספן

הנהלת בית הספר צריכה לשלם לאספן אז כתוב בגמורש אפילו הוא כרגן אבל לא רק כמורף שיש את הקונס השוק

בסדר, יש ת'קונס אשוק, אז למי היא מגיעה? רק שנייה.

רגע,

יש ת'קונס אשוק. מה אומר ת'קונס אשוק? מה אומר אלחנן?

היא צריכה לשלם.

היא משלמת כל, והיא גובה בבית ספר.

היא מגיעה, רגע, רגע, בואו נראה.

יש כאן ת'קונס אשוק.

מה אומר ת'קונס אשוק, רבו ישראל?

שאדם שקנה חפץ בתמימות,

בתום לב,

קנה חפץ בתום לב,

הלך לאחוב רבי עקיבא, קנה מכונת כביסה,

והתברר שמכונת הכביסה גזולה,

הנגזל לא יכול להוציא מהקונה בלי שהוא משלם לו את כספו שהוא נתן עבור מכונת הכביסה.

ממילא,

אי אפשר להוציא מהאספן בלי שמשלמים לו את המאה אלף דולר.

עכשיו בואו נראה למעשה מה עושים.

לאישה מגיע הבלנק.

מי צריך להוציא את זה, רבי יוני, מהאספן?

מי צריך להוציא את זה?

הבית ספר. הוא חייב להוציא.

הבית ספר. כתוב בגמורה שהאישה חייבת להוציא, היא צריכה לשלם לו.

איפה כתוב בגמורה?

בואו נראה את הגמורה. בבקשה.

לא מתכוון בעל הבית. ואוכו, לא, לא. ואוכו. הנה גמורה. אבל גמורה שאתה הבאת. רבינו זה גמורה שאתה. בעל הבית. אני לא זכרתי את הדין הזה. היא האישה.

היא צריכה לשלם פשטות. היא צריכה לשלם כי היא בעל הבית. כי היא בעל הבית. כמו התקנה. בסדר, ככה יוצא. אמס. אמס. כן, כן, כן. אני לא זכרתי את הדין הזה. עד שלא לוקחתי את הגמורה שהבאת. מצוין, רבי יוני.

אני רק ביער מול הרבה ראש. שבעוקר הגנב הגנב צריך להוציא את זה.

כאן בגמרי. זה באחריות. ועל אורך היא שאפילו בעוקר הגנב היא תשלם. אז בעל הבית משלם והוא תובע את הגנב.

אבל למעשה, מה יצא לנו?

שלא רק שהנהלת בית הספר,

רבו עיסאי,

לא רק שהנהלת בית הספר צריכה להחזיר את הבלנק לאימא,

אלא היא צריכה לתת את המאה אלף דולר לאימא,

מה שקיבלו,

ונוסף לכל, עוד להחזיק את מייקל בבית הספר.

אשריכם ישראל, רבו עיסאי.

כל מי שבא, אשריכם, אשריכם.

ברוך השם, הגענו, כן.

והאימא תמכור את זה יותר.

אשר כוח.

ערב טוב לכולם.

אז קודם כל ברצוני להודות לכל התורמים והמסייעים לערב הזה.

תודה מיוחדת

לרב יוסף כהן,

מנכ״ל חסדי נעמי, על הכנסת האורחים ונדיבות הלב שנתן את האולם.

לחברת מלטי על השתייה, בירה השחורה, שנתרמה כחלק מהתרומה לקהילה ולחיזוק הפעילות התורנית.

גם לחברת פריגאט שתרמה את השתייה.

למר יעקב דדון על העזרה והתמיכה להצלחת הערב.

לניסן פיצוחים ברחוב השומר בהשגחת הרב לנדו.

תודה למנכ״ל בר-קול הרב מנחם כרמל.

תודה מיוחדת לדפוס אפי על העבודה הנפלאה ולחברת יקבי ירושלים על היינות שתרמו הערב.

תודה מיוחדת לכל הפעילים

שעושים עבודת קודש במסירות ובנאמנות.

ולרבנים החשובים,

את הרב זילברברג,

את הרב ברקוביץ',

את הרב מחבוד,

השם ישמור אותך, את הרב טורצ'ין ואת כל הרבנים המשתתפים קבוע בארגון הקדוש שופר.

ואחרון אחרון חביב,

תודה מיוחדת לרב הגאון הרב אמנון יצחק שליטה.

שזיכה אותנו להשתתף בערב הגדול הזה הוא בריתך דאורייתא.

תזכו למצוות ויעלו מעל המעלה.

תודה רבה לכם רבותיי, ועכשיו אנחנו נקבל בתשואות ונשמע את כבוד הרב הגאון הרב אמנון יצחק. בבקשה.

ערב טוב. בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

שלמה המלך עליו השלום אמר לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם.

כששלמה המלך שולח אל הנמלה אז חכמים הולכים.

רבי שמעון בר יוחאי אומר במדרש שהלכו ובדקו ומצאו בכורה של נמלה שהיא אספה 300 קור,

כמות שהיא פי מיליונים ממאכלה.

שהיא אוכלת בשישה חודשים שהיא חיה סעורה וחצי

והיא אוספת פי מיליונים. למה?

היא אומרת שמא השם יאריך את ימיי.

אז אם השם יאריך את ימיה של הנמלה כמה היא תחיה?

אז היא תחיה פי שתיים במקום חצי שנה שנה כמו שאנחנו במקום 120, 240. אבל לא פי מיליונים.

נאסוף 300 קור,

כמות אדירה.

בכל אופן שולח אותנו שלמה המלך ואומר לך אל נמלה עצל ראה דרכיה בחכם.

תחכים ממנה.

תראה,

קל וחומר ועל אחת כמה וכמה שאנחנו צריכים לצאת מהעולם הזה וללכת לחיי נצח.

כמה אנחנו צריכים להצטייד בשביל להגיע לשם, שלא נגיע עם שקית אוכל לתקופה של נצח. זה לא הולכים לבית הספר וחוזרים באותו יום.

זה צריך הרבה הרבה צידה.

מרן ראש הישיבה הרב שטיינמן אמר כמה השווי של מילה אחת של תורה.

פי 200.

פי 200 בדקה.

בדקה אומרים 200 מילים, אז זה פי 200, וכל אחת שקולה כנגד תרייג מצוות.

אז זה חצי מיליון מצוות לשעה, לדקה,

ואם זה לשעה אז זה יוצא 30 מיליון.

30 מיליון מצוות שאדם בשעה שלומד תורה.

ואם זה בשמחה אז אומר הברטנור המצווה גוררת מצווה זה פי שתיים.

אז זה 60 מיליון.

ואם זה בצער אז זה פי 100. זה שלוש מיליארד מצוות בשעה.

ואם זה בשבת הבן ישחי אומר פי אלף.

אז זה 30 טריליון מצוות לשעה.

כל זה מדובר שהוא לומד לבד, אבל אם זה בחברותא כמו הערב אז זה כפול שתיים. ואם זה בערב כזה גדול שיש מאות אנשים אז זה פי מאות.

פי מאות.

זאת אומרת זה לאין שיעור. וכל זה מדובר כמובן כשהוא לומד בשעה שכולם לומדים.

אבל אם הוא לומד בשעה שאחרים אינם לומדים הוא נוטל שכר כנגד כולם.

וכל זה נאמר בצער שזה פי 100. ומה זה צער?

עד היכן תחליט איסורים עד שמכניס את ידו לכיסו להוציא שלוש מטבעות ומוציא שתיים

והוא צריך להחזיר את ידו לכיסו עוד פעם

זה עוד פעם צער זה עוד פעם פי מאה

כל צער בשיעור זה פי מאה אז אם אדם ממש מצטער או עייף ולומד תורה

אז השיעור שהוא מקבל הוא לאין שיעור

זה בלימוד התורה בניצול של זמן

היום הגיע אליי עורך מאוסטריה

והוא הגיע בטיסה במיוחד

אחד נתן מניה למבצע המיליון של האנציקלופדיות ומסר לי מנחה

אמר זה בשבילך מה זה?

אני פותח בפנים ואני רואה שכתוב חודש אייר תש״ע מאנטוורפן ביום א'

הוא למד משש ועשרים בבוקר עד שמונה ועשרים בבוקר

ובערב מתשע ושלושים עד עשר ושלושים.

ביום ב',

שוב, משש ועשרים עד שמונה ועשרים ובלילה מ-11 וחמישה עד 12 וחמישה.

בשבת, משבע ושלושים עד תשע ושלושים ובערב,

משבע עשרים וחמש עד שמונה ועשרים וחמש.

ככה הוא ממלא דוח של חצי שנה שהוא לומד. למה הוא התחיל את זה?

אז הוא אומר ככה, אני חסיד ויז'ניץ,

הרבן ויז'ניץ במונסי מבקש מהחסידים להביא לו רשימה כמה שעות הם לומדים

כל הזמן.

אז הוא התבייש להביא לו עשר שנים כי הוא למד בקושי שעה.

אבל אחרי שהוא צופה באינטרנט ורואה את השיעורים שאני אומר לאנשים ללמוד שעתיים בתענית דיבור שלושה חודשים רצוף,

ולנשים אני אומר ללמוד חצי שעה ספר שערי תשובה שלושה חודשים רצוף,

אז הוא התחיל כמו אישה ללמוד חצי שעה שערי תשובה.

ולמד למד למד הוא כמעט יודע את השערי תשובה בעל פה אבל הוא אמר אני לא אישה אני צריך ללמוד כמו גבר והוא נהיה גבר והתחיל ללמוד שעתיים וחצי שנה הוא לומד כבר שלוש שעות ביום יהודי שיש לו עשרה ילדים והוא מפרנס את הבית יחידי והוא מקפיד ללמוד את הדברים האלה וחייו השתנו בתכלית השינוי

עכשיו הוא כבר שולח את זה לרבה שיראה כמה הוא לומד.

זאת אומרת היהודי הזה תעשו חשבון עם כל הקשיים שהוא לומד כפול כל מה שאמרנו כמה השכר שלו שכר אדיר ואין שיעור.

אבל אני אומר לכם יהודים יקרים שכל מה שעשינו חשבון זה יפה ונפלא וזה הרבה מאוד וזה לא יאומן כי יסופר אבל זה לא מה שאמר שלמה המלך.

שלמה המלך אמר לכל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם פירושו של דבר שאתה תעשה כמוה פי מיליונים ממה שאתה צריך לכאורה ממה שאתה יכול בכלל איך אפשר לעשות פי מיליונים אם אתה לא יכול איך אפשר להכניס בתוך 24 שעות יותר מ24 שעות

יש מישהו שיכול להכניס בתוך 24 שעות יותר מ24 שעות?

אז ראינו שהיה רוכל אחד שהיה לו איך הוא אומר מנבאי חייה מנבאי חייה ומודיע שהוא יכול לתת לאנשים חיים כולם רוצים חיים אז הוא מוציא את התהילים ואומר פסוק

והפסוק הזה אומר מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לרעות טוב נצור לשונך מרע

אם תנצור את לשונך מרע אז אתה חפץ חיים ואתה תזכה לחיים ואתה לא תמות בקוצר ימים

ואני רואה את החלק הראשון של הפסוק מי האיש החפץ חיים אוהב ימים אוהב ימים אוהב ימים מי אוהב ימים ימים יוצרו אנחנו יוצרים את הימים לחיי נצח

אברהם אבינו בא בימים מלאים לפני הקדוש ברוך הוא

צדיקים ממלאים שנותיהם מיום אל יום והוא בא בימים מלאים אם היה חסר לו רגע

לא היו אומרים זקן בא בימים בא בימים מלאים

לא היה חסר לו רגע בעבודת הבורא יתברך הוא מילא 175 שנה פול

זה נקרא לנצל את הימים אוהב ימים

אבל מי יכול להפוך דקה לשעה?

מי יכול להפוך שעה לשבוע?

מי יכול להפוך חודש

למיליון שנה?

יש דבר כזה?

אם מישהו היה ממציא כזה דבר שאפשר להפוך רגעים לשעות

או רגעים לימים

כל אלה שהיו בבתי חולים היו משלמים לו הון עתק רק שייתן את הנוסחה איך הופכים את זה

וברוך השם בארגון שופר מצאנו נוסחה

יש נוסחה להאריך ימים יותר מהנמלה

אפילו להיות יותר חכם מהנמלה

אם שלח אותנו שלמה המלך לחם נמלה עצל אפשר לשלוח את הנמלים לשופר ללמוד איך אפשר לנצל את החיים טוב מאוד

כשהתחלתי להחזיר יהודים בתשובה

אז הבנתי שיש לי מגבלה שאני בן אדם ואני לא יכול לדבר כל ערב בכל מקום וכל הזמן

אז אני יכול לתת דרשה בערב אולי שתיים

אבל כמה אני יכול לראות אנשים מאה מאתיים אלף אלפיים שלושת אלפים דיברתי והלכתי דיברתי והלכתי דיברתי והלכתי ולא ניצלתי את כל היום

אז מה אפשר לעשות

השם נתן את הרעיון לעשות קלטות ואז קלטות לשכפל את עצמי ולהפיץ את זה לרבים ואז ממילא אני ממשיך לדבר בקלטות

וככה הלך והתפתח העניין וחילקנו וידאו וחילקנו דיסקים וחילקנו 15 מיליון קלטות ודיסקים ווידאו חינם ליהודים כדי שישמעו דברי תורה

אבל צריך להשתכלל

וברוך השם אני מדלג על הכל ומגיע לנקודה העכשווית

במשך שמונה שנים עשינו מאמץ גדול לייצר אנציקלופדיה שהיא תהיה אנציקלופדיה מדברת

היום פותחים אנציקלופדיה יש שם תוכן כתוב ויש תמונות אבל שום אנציקלופדיה לא מדברת

ואנחנו יצרנו תוכנה מיוחדת שלקחנו את כל הסרטים שהם עונים על כל השאלות שיש ליהודים מהניסיון שלנו

ודחסנו אותם לתוך דיסק אחד והכנסנו בתוך הדיסק 400 שעות של תורה בסרטים

וכששואלים שאלה לוחצים ומקבלים תשובה בסרט

על כל שאלה תשובה 1,727 תשובות לשאלות

והחלטנו שכיוון שעם ישראל זקוק מאוד לתשובה לאור המלחמה הקרובה

אז צריכים לעשות מעשה והחלטנו שאנחנו לא מוכרים את האנציקלופדיה שערכה לפחות אלף דולר

ולעילוי נשמעת מורי ורבי הרב הגאון הצדיק

הרב יהודה שפירא זיכרונו לחיי העולם הבא הורדנו את המחיר מאלף דולר למאה שקלים זקות רבים במשך השנה עכשיו החלטנו לחלק בחינם מיליון אנציקלופדיות בחינם

מה זה אומר?

זה אומר שאנחנו מהיום ואתם הראשונים שתזכו לקבל

אנציקלופדיה בחינם אנחנו מחלקים לעם ישראל 400 מיליון שעות של תורה חוץ מהחזרה בתשובה שיש בתוך הדיסקים

בואו נבין מה זה אומר אם אני הייתי חי מהאדם הראשון

עד תום הששת אלפים שנה

והייתי לומד מהבוקר

24 שעות בלא הפסקה ששת אלפים שנה

בלי הפסקה כמה זה?

52 מיליון שעות בלבד

ב-400 מיליון שעות יש שמונה פעמים ששת אלפים שנה

אז השגנו את הנמלה או לא השגנו את הנמלה?

היא יכולה לבוא ללמוד בשופר

ואתם חושבים שאנחנו מסתפקים? לא.

החלטנו הרב ליבוביץ' ואני לאחר פטירתו של הרב המנוח

לעשות משהו לעילוי נשמתו והחלטנו על שני דברים

אחד לעשות חיבור של עולם התורה והתשובה עולם התשובה והתורה ביחד

ועל זה קם הנושא הזה של הערב הזה שנקרא ישיבות אוהל יהודה להקים ישיבות במקומות שאין תורה לקחת אברכים ולקחת מתחזקים שישבו וילמדו תורה כמו הערב

וילמדו בכל רחבי הארץ

זה פרויקט אחד. פרויקט שני זה להעמיד 12,000 חברותות

תיקון למה שאנחנו עכשיו בספירת העומר

ל-24,000 תלמידי רבי עקיבא שלא חלקו כבוד זה לזה ואנחנו נשתדל בעזרת השם לחלוק כבוד זה לזה כמו שאמר מרן ראש הישיבה הרב שטיינמן שעם ישראל זכו להיות בלב אחד נס גדול אחרי תיקון 49 מידות אז עצם זה שישבו

חכמי התורה האברכים הרבנים וילמדו עם אלה שרוצים להתחזק

אז זה נקרא חולקים כבוד זה לזה כיוון שאחרי שנפטרו 24,000 התלמידים של רבי עקיבא הוא אסף את החמישה או שבעה לפי המדרש או הגמרא של תלמידיו הנותרים ואמר להם ראו מעשיהם של הראשונים ואל תלמדו ממעשיהם

כתוב שהם קמו מיד והתפזרו בארץ ישראל ומילאו את ארץ ישראל תורה משמע מה היה חסר קודם להסתובב בכל הארץ וללמד תורה ועל זה נידון פנחס והסנהדרין על זה שלא הרימו את סמלותיהם וחגרו חגורות למותניהם והלכו פעם אחת לחברון פעם לשכם פעם

לירושלים ללמד תורה לרבים ועל זה מתו שבעים ושתיים אלף במעשה פילגש בגבעה ואת הדמים האלה מבקשים מפנחס ומסנהדרין.

זאת אומרת חובה עלינו ללמד אנחנו לא עושים טובה.

לשם כך נוצרת מי שלמד וזכה ללמוד צריך ללמד.

בקונטרסט שעשינו וחיברנו לצורך האירוע הנפלא הזה וידבר אליי זה השולחן אשר לפני ה' שיש זיכוי רבים כל מי שסועד את ליבו שיגיד דברי תורה גם ביחיד.

יש שם הרבה מאמרים שמסבירים את החשיבות של הדבר וכמה מגדולי הדור הקודם שפסקו שחייבים לצאת לציבור ולפעול בשביל להרים את קרן התורה.

והקדוש ברוך הוא רוצה שנקים שכינתה מעפרה ואנחנו צריכים לעשות זאת.

אז היום בעזרת השם נורתה עיריית הפתיחה באבן הפינה לישיבות אוהל יהודה.

יש לכם בשקיות שאלונים לאלה שרוצים ללמוד ואלה שרוצים ללמד.

חשוב לנו שתמלאו אותם ולפני שאתם הולכים תחזירו לנו כדי שנוכל להשתמש בהם ולדעת

מה לעשות כדי להצליח במפעל הגדול הזה שחשוב בעיני הרב שטיינמן.

דבר נוסף,

אנחנו נשתדל לעמוד בקשר עם הציבור כאן.

מן הסתם זה האירוע הראשון ולא האחרון.

נראה מתי יהיה פעם הבאה.

אני רק מודיע לכם עוד פעם, מבצע מיליון האנציקלופדיות יוצא לדרך,

ואני בדרך כלל, כדי שיצרי לא יגביל אותי,

אני מתחייב תמיד מחדש,

לפני שאני מסיים מבצע אני מתחיל מבצע חדש,

והמבצע הבא שלי זה מיליון גמרות לחלק במחשב,

בדיסק.

מיליון גמרות עם פירוש חברותא.

זאת אומרת, אדם יוכל ללמוד את הגמרא עם הביאור שלה ויושב וילמד עם מי שהוא רוצה.

כל בית ישראל, יהיה להם גמרות בבית ויוכלו ללמוד אחד מול אחד או בטלפון.

נכניס שם עוד ספרים מיוחדים ועוד חומר נוסף,

שהוא גם כן נותן תשובות ומענות לדברים נוספים.

ואני חושב שבזה עשינו את המרב שניתן לעשות בארץ ישראל,

אומנם עדיין לא בגולה,

אבל מיליון דיסקים של חזרה בתשובה ומיליון דיסקים של גמרות עם ביאור על הגמרא,

אז זה שילוב מדהים של תשובה ותורה, תורה ותשובה,

ששום בית בישראל לא יוכל לומר אני לא ידעתי שיש תשובה בישראל,

אני לא יכולתי ללמוד תורה. למה אתה אומר, הביאו לך את זה עד תיבת הדואר והכניסו לך את זה בדיסק,

ונתנו לך את זה גם בחינם.

למה תאמר ישראל נסתרה דרכי?

הנה יש לפניכם את הכול מוכן ומוצע.

אז לכן יהודים יקרים,

אנחנו בעזרת השם יוצאים לדרך.

אתם חלק מהתוכנית הנפלאה הזאת,

אתם הראשונים ולא האחרונים,

ואליה יצטרפו רבים, ומי שצופה בנו ושומע ורואה,

למי שיראה ויצפה בשידור חוזר.

ואלה שקיבלו דיסקים, קיבלתם דיסקים פה בפנים עם 120 שעות של דברי תורה,

ועוד דיסק רק בענייני התורה,

ועוד אנציקלופדיה תקבלו פה כדי שתוכלו להחזיר לאנשים תשובות או לתת להם.

אני חושב שעשינו דבר גדול הערב,

ואתם שותפים גדולים לעניין.

הרב הזכיר גם,

הרב ליבוביץ',

שחשוב מאוד להעמיד את זה,

ואנחנו מתכוונים בעזרת השם, לפי האפשרויות, גם לשלם במידת האפשר לאברכים שיעשו את הכוללים הניידים,

שילכו פעם בשבוע למקום שאין תורה בקרבת מקום וילמדו שם, שיהיה אור של תורה ומגדלור בכל מקום.

לא יהיה מקום בישראל שלא יהיה מקום שילמדו תורה,

ותורה בצורה ישיבתית.

בצורה ישיבתית.

אז לכן מי שיש לו אפשרות,

בין מאלה הנמצאים כאן ובין מי שאינו נמצא כאן,

כבר נקב את הסכום לאחר חשבון מדוקדק,

הרב ליבוביץ',

שעלות של כולל לחודש של שמונה עד עשרה אברכים שנוסעים עם רכב שלהם למקום עד מרחק של שעה,

בשביל ללמד ולחזור ארבע פעמים בחודש יעלה אלף דולר לחודש.

אדם שלוקח מניה כזאת של אלף דולר הוא מחזיק כולל כזה לחודש ואור התורה במקום הזה שייך לו.

מי שיזכה בדבר הזה זכות גדולה תהיה לו של חיבור עולם התשובה והתורה וזו בקשתו במכתב

שמופיע בתוך הקונטרס זה השולחן של הרב אלישיב ושל הרב שטרנמן ששם הם חותמים שזה מה שצריך לעשות.

גם הרב קנייבסקי הצטרף לעניין הזה ואומר שצריכים לפעול בשביל להקים את עולם הישיבות הזה, ישיבות הערב שיהיו בכל אתר ואתר.

אני מאחל בעזרת השם יתברך שנזכה עם הכוונות הטובות שלנו להגשים אותן ולמלא אותן ושאתם תהיו חלק מזה ושכל עם ישראל יתאחדו באמת סביב מטרה אחת והיא חיבור של עולם התורה והתשובה.

הצפי שלי להמשך זה לעשות אירוע גדול עם השם יסייעני

ויהיו גם כאלה בעם מתנדבים שיסכימו ויראו בזה עניין גדול להעמיד אירוע גדול באצטדיון רמת גן עם גדולי הדור ועולם התשובה ארבעים אלף איש ביחד במקום אחד בשביל להעמיד את התורה במקום הראוי לה בכל שכבות העם.

אז בעזרת השם

הוצאנו את זה מפינו וזו כוונתנו ובדרך כלל אנחנו משתדלים להגיע גם לדברים.

אני מברך את כל הקהל הקדוש הזה שיזכו לכל מיני דמיתיו הצלחה בכל מעשי ידיהם וירבו כמותכם בישראל ושנזכה כולנו להרים את קרן התורה וכל זה נעשה לעילוי נשמתו של מורי ורבי הרב הגאון הרב יהודה שפירא זכר

צדיק וקדוש לברכה שעמד לימיני במשך למעלה מ-20 שנה והגן עליי בכל גופו כדי שלא יפריעו לי במלאכת הקודש אלמלא הוא לא הייתי מגיע למעמד זה מנוחתו עדר אני מבקש לברך אישה חולה מאוד אילנית בת זויה

אשר משלח לה רפואה שלמה מהרה אמן אמן ועוד רצוני לברך כמה יהודים שתרמו פה הערב לקרן יד יהודה אחד זה יהודה זיידמן השם יזכה אותו לכל מיני דמיתיו גיא הראל יזכה לכל מיני דמיתיו והצלחה

בלימוד התורה לעובדיה ואברהם בן חיה ולוליה זיה ורפואה שלמה לרבקה בת לולו

יזכו לכל טובה וברכה ועוד מאיר בן רבקה יזכה לרפואה בעיניים לולו בת רבקה רות בת רבקה דוד

בן אבקע יזכו לרפואה בעיניים רפואת הנפש והגוף ליוסף בן אבקע זרע חי וקיים

לרות בת רבקה ובעלה יוסף בן אורית זיווה בת רבקה ויוסף בן שרה ואורית בת מזל ויוסף בן אבקע זרע חי וקיים בהצלחה בלימוד של עובדיה ואברהם בני חיה אלה שתרמו מניה לאנציקלופדיה אבי משה בן שושנה ואימא אורה בת מרים בילדים אילה יוסה ישראל חיה יהודה חזקיה

יזכו להיות תלמידי חכמים ופרנסה טובה.

גבריאל בן אסתר,

שושנה בת שרה ומרים בת נועה יזכו לרפואה שלמה.

אני מזמין את הפייטן אבו-האר.

בשושם מלך המשיח אבו,

בשושם מלך המשיח אבו,

אוי אוי אוי אוי אוי

אמר גג בישם נהיה קדוש משמיע לישראל ואומר,

כולם ביחד.

הנאווים הנאווים הגיע הזמן הגיע הזמן אגיע עולדיכם

ואם אין אתם אמינים ואם אין אתם אמינים ואין בירין שאזורח.

הנאווים הנאווים הגיע הזמן,

הגיע הזמן אגיע הזמן אגיע עולדיכם

אם אין אתם אמינים, אם אין אתם אמינים,

תהיו בירי שזרח.

יהודי יקר, יהודייה יקרה,

הוצגה לפניכם טעימה מתורתנו הקדושה.

אם ברצונכם להמשיך לבדוק ולעמת את האמונה,

הינכם מוזמנים להגיע למשרדי שופר,

רחוב מתתיהו 10 בני ברק,

או לטלפן למס'

03677

7779 וגם לפקסס ל-036-676-5320.

כתובתנו באינטרנט www.שופר.net ניתן לצפות בחינם באתר שופר בלמעלה מ-500 הרצאות של הרב אמנון יצחק שליטה,

וכן ניתן לרכוש במשרדי שופר DVD לצפייה,

דיסקים לשמיעה,

דיסקים לצפייה,

שחרורונים,

אנציקלופדיות,

ספר עולם התשובה,

וכן ניתן להוריד הרצאות לנגן MP3.

כל אדם המעיד על עצמו כאדם של אמת מחובתו לבדוק כדי שבחירתו בחיים תהיה אובייקטיבית.