הרב נתן מחפוד - הודאה להשם וחינוך הילדים | בר בי רב דחד יומא | ד' באייר תשע"ה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בלבי ראה חוכמה הרבה.

כשאדם, מה שנקרא, יש לו סכר, בסיאת משוואיה, סכר חד,

אז הוא מסתבר, הוא מתפעל, הוא מתרגש, הוא מתעורר.

אבל כשהסכר אמר את צאן כהה,

אה, אותו דבר, כבר רואה אותו, לא הביא, לא, איש הבנות בין, מה אתם שומעים?

אז כשאנחנו רואים אדם מזועזע, מה שנקרא, אדם זה,

זה, למה? כי ברוך השם הוא רואה טוב. חוץ, נכון, יש לו גם ראייה טובה.

תראי,

לענייננו סיעת משוואיה.

השנה התעוררתי דבר מעניין,

שאנחנו מקווים שהחושבות יעזור ונשים את זה בתרמוס כדי שהוא לא יתקרר.

נשים את הדבר שמתעוררים בתרמוס כדי שלא יתקרר.

מה הכוונה תמונתם?

היה מעשה עם החפץ חיים.

החפץ חיים,

הייתה לו הגה

שנייה וחיים.

חפץ חיים את הבלע, תגיד לי, מה קרה שהיום המקווה קרה, תגיד בכל איוב המקווה בסדר, מה קרה היום כאן?

אמר לו הבלע, את חטאיי אני מזכיר.

תמיד אני קם לפנות בוקר מוקדם, הרבה יותר מוקדם,

לוקח דוד שם לתוכו מים מהמקווה הקרה, מרתיח את המים שבדוד,

לאחר מכן שופך את המים שבדוד לתוך המקווה,

ואז המים הרותחים מחממים את המים הקוויים, שהרעדים, ונהיה פושר.

אבל היום התעוררתי מאוחר,

ומה קרה?

המים שבדוד לא רצחו,

המים שבדוד נהיו פושרים.

וכשהמים הפושרים יהיו אנשים, נאלצתי לשפוך את המים הפושרים לתוך המקווה של המים הקרים.

המים הפושרים לא הצליחו לשכנע את המים הקרים להתחבא, אז זה נשאר כאן.

ככה אמר הבנן לחובץ חיים.

יצא החובץ חיים ואמר לתלמידים בישיבה, הקדוש ברוך הוא הזמין לי היום יסוד נפלא,

סיפר להם את הסיפור,

ואמר להם בחורים יקרים,

אם מה שצריך לרתוח הוא רק פושר,

אם התפילה,

אם הדף גמרא,

אם מה שצריך לרתוח, מה שצריך להרתיח את האדם הוא רק פושר,

כשהאדם יצא עם זה לחיים הקרים,

אז מה יהיה איתם?

הוא יישאר כאן.

אבל אם מה שירדח ירדח, אז החיים הקרים, מה הם?

החיים הקרים, מה הם? יגרמו להיות פושרים. אתם שומעים? מה שזה.

ככה זה החובץ חיים. אם כלום מאוד.

אז צריך לדאוג לא לחיות ברהדים, במירכאות.

אה, לשים את המים הקרים,

לא אומר את חיי החולים שלנו, מה צריך לשים אותם מה, שהם לא יהיו קרים,

אלא יהיו במקום שהאביב שם עמה, הטמפרטורה של החדר,

יהיה בה קצת חם. אה, שומעים?

ואחרי כן נבטיח,

ואז נדאג ששתיהם ייכנסו לתוך תרמוץ.

שומעים? אחרת, אוי ואבוי, מה יישאר לנו? שומעים? כל פעם נחזור לנקודת ההתחלה.

ברעיון הזה אמרתי, נגיד לכם את זה באגר,

ברעיון הזה אמרתי דבר נכון מאוד וחשוב לזכור אותו.

שאלתי פעם שאלה.

עומד יהודי

בזמן שהקדוש ברוך הוא הכריז

מי מוכן מה להתנדב. הקדוש ברוך הוא מבקש מעם ישראל להעשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. מי מוכן להתנדב? מה צריך במקדש? זהב, כסף, מעושן.

היהודים ששמעו את הכרוז הזה עד לפני שנתיים,

כן?

עד לפני כמה זמן, לאן היו?

שנה, שנתיים, היו עבדים שעבדו 24 שעות במצרים, נכון? היו משועבדים בשירות נורא.

הקדוש ברוך הוא הוציא אותה והביא להם לביזת מצרים והביא להם לאחר מכן ביזת הים.

זהב לרוב, נכון?

אומר להם הקדוש ברוך הוא תגור לי מעט זהב.

מה עושה יהודי?

מה עושה יהודי?

יהודי שהוא חם, מה הוא עושה?

רץ מהר, לוקח מהזהב שיש לו, יש לו כמה כיכרות זהב,

לוקח מהזהב שיש לו, רץ מהר להביא את זה לבצלאל,

נכון? אחי סבח, רץ מהר.

אבל אומרים לנו חז״ל דבר מעניין

אומרת התורה בצלאל היה חושב מחשבות

ורוקם בתחילת ובארגמן אומרים חז״ל

מה זה חושב מחשבות?

היה לבצלאל כוח מעניין

היה מסתכל על חכיכת הזהב ורואה הזהב הזה איך הוא ניתן בלב שלם

חצי או קרקץ, אתם יודעים מה זה ביידיש קרקץ? בהנחה, נהנחו כשהביאו איך, אתם שומעים?

ואז אומר הבן אדם כך, אומר בצלאל, זה ניתן בלב יהודי עם כל התסוקה שלו, זה יהיה למה? לכפורת, זה יהיה לכרובים, קודש הקודשים.

זה ניתן ככה וככה, זה יהיה שם.

זה ניתן עם ההנחה הזו, וציפרה שהם בחצר, שם יש שם קצת זהב, צריך לשים שם זהב בעמודי החצר, שם שים את זה שם מאחור,

כדי שומעים יקיריי.

כך כתוב בחז״ל.

שאלתי את עצמי שאלה,

מה קורה כאן?

יהודי שמע את הכרוז, נו מה עשה היהודי?

אמר הקדוש ברוך הוא נתן לי כל כך הרבה זהב, אני רק צריך להחזיר לו מעט מן המארט.

לקח את הזהב ורץ.

עומד יהודי שני, אמר, אה,

באמת צריך, זה לא יפה.

הוא באמת זכה להגיע לנו מלגה גבוהה,

אני לא הגעתי לזה, אז זה לא יפה.

אז מה, הוא הולך אחריו, גם כן, בשמחה,

גם אם ככה, ככה?

עומד איזה יהודי אחד,

שלישי,

ומה הוא?

רחמנא ליצלן.

קח,

אומרת לו אשתו, תגיד לי, אתה לא מתבייש?

היהודים, השכנים, תראה מה שזה.

כך עשיתם גם אתה.

הוא אומר לה, תראי, אני חושב שהם מביאים הרבה, הדתיים האלה מביאים כבר הרבה, לא צריך שגם אני אביא.

הוא אומר, אתה לא מתבייש?

והוא אמר, חלק בנחלם במשכן? תראה, אין לו ברירה.

אה, לוקח כיכר, חותך אותו, נשביש, לרוויח,

הולך איתו ככה לנעילה,

הולך איתו למשכן,

אה,

שמישהו.

עומדים שלושת היהודים בתור, יפנה בצלאל.

כבר סתם רוצים להביא לבצלאל את הזהב.

אחרי שהזהב מגיע לבצלאל, מה יקרה?

הזהב הזה שייך הקדש.

חלל על אבמה הקדושה, אין? זה בלתי הביא, נכון?

שאלתי את עצמי,

עומדים שלושה יהודים בתור לבצלאל.

אז למה אתם עכשיו,

החם עומד שם, זה שחם מרוגש כולו, ברוך השם, נפלא מאוד מאוד.

עומד שם נפלא מאוד, מתלהם, עוד מעט אני אזכה להביא את זה לבצלאל.

השני פחות.

אבל השלישי תורתי, למה השלישי הזה לא מחזק את עצמו, מעורר את עצמו ומתבונן?

עוד מעט אני נפרד מהזהב הזה, אז כבר תן אותו בלב שמח. למה אתה, מה שנקרא עכשיו, עוד ממשיך להיענח? תן בלב שמח.

שאלה קשה שאתה עושה אותי, למה זה קורה?

אה, תכף שאלתי את עצמי.

ואחר כך חשבתי,

עד שאנחנו שואלים

על השלושה האלה,

שמה, שנמצאים במשכן,

בואו נשאל שאלה הלכה למעשה היום-יום, חיי היום-יום. אתם יודעים מה השאלה?

באים לבית הכנסת שלושה אנשים.

השלושה האנשים עומדים שמונה עשרה.

אומרים, השם שפתיי תפתח, הרגליים שלהם צמודות מכאן ועד עושה שלום.

אין שום דבר בעולם, מלבד להגיד את מה, את נוסח התפילה.

האחד אומר את נוסח התפילה בדבקות לבורא עולם כרס דרך תחלומים כמו שצריך.

השני אומר את זה ככה ככה, והשלישי, החומר אצלך,

חושב מה אני אגיד לפקיד בבנק, מה אני אעשה עם משרד הבריאות, מה אני אעשה עם משרד הכלכלה,

חושב וחושב מה חשבות.

זה עד שגובר עושה שלום, בלי חברה, אה?

השם ירחק יציבי.

חשבתי, עד שאנחנו שואלים עליהם במשכן, בואו נשאל על היהודים האלה.

אתה בין כה עומד עכשיו עם רגליים צמודות.

אתה בין כה עומד? עומד.

אם אתה בין כה עומד, תתפלל ככה כמו שצריך. מה אתה צריך בשקה לחשוב עכשיו בזמן הזה על כל מיני דברים שהם רק רעיונות? תתפלל כמו שצריך.

אתם יודעים מה התשובה בשני המקרים?

איך שיהודי חי,

ככה הוא מתפלל, איך שיהודי חי, ככה הוא קורא.

שומעים בכי ראיין?

אם בחוץ יהודי חי במה?

ברא דין, אם יהודי חי קר,

אז מה, כשהוא מגיע לבית הכנסת,

אז מה יש בדלת של בית הכנסת? מה, יש איזה מחמם כזה? אין מחמם.

הוא קר היה?

הוא קר נכנס,

הוא עומד קר, אם העולם הזה תופס אותו ברחוב,

הוא מגיע לבית הכנסת עם העולם הזה, העולם הזה תופס אותו את השמונה עשרה, הוא לא מצליח להתנתק.

אבל אם יהודי חי ברחוב עם הבורא העולם,

כשהוא מגיע למורה עולם, כשהוא עומד לפני...

מלך, וואו, איזה ביטוחות. שומעים יקיריי?

כשהיהודי תרם במשכן, תלוי איך הוא היה חי לפניכם. ככה הוא תרם וככה הוא חי. ככה זה כל החיים.

מי תאג אמור לך? תשמעו יקיריי, דבר מעניין.

פעם אחת ראיתי בסידור, יש סידור של אחת אדם סופר.

בסידור של אחת אדם סופר כתוב שם משפט

שאומר מעיד תלמיד של אחת אדם סופר, יהודה גרינבלד,

מעיד על משפט שהם שמעו בשם אחת אדם סופר.

המשפט הזה מזעזע,

אבל כדי להבין את המשפט הזה טוב,

אנחנו נספר לכם סיפור, למשל.

אבא לומד עם הבן שלו.

אבא לומד עם הבן,

והבן,

האבא לחוץ מאוד בזמן,

רוצה לגמור איתו את מה שהוא למד, הוא גמרא שהוא למד השבוע בחדר בכלבות תאומה.

הוא רוצה ללמוד איתו.

האבא לחוץ, מתיישב בכל זאת, מפנה את עצמו, בוא נלמד.

הבן, איפה הבן נמצא?

הבן נמצא בכל המקומות בעולם, מלבד מאז עמדו את דבריו.

למה אתה רחב פה?

חושב על זה, חושב על זה.

האבא אומר לו,

בני יקר, תראה, פינאתי את הזמן, אני לחוץ, צריך להספיק זה וזה, בוא, תקשיב.

הבן אומר לו, טוב,

שורה אחת, שתי שורות, השאלה של גמרא יגיד, בתשובה הוא כבר לא נמצא פה.

האבא, האבא אומר לו, נו, באמת,

העמיד את התשובה, שכח את השאלה. בקיצור, רשע, שיבה, אוי ואבוי, מה שהיה שם.

נו, ואתם אומרים, אבי עזב בן, באמת מפריע, השם אמרו לכם. קשה מאוד, אה? קשה כבר.

אבל,

לו יצוייר, תשמעו אותו,

שהשם ישמור, הבן הזה, השם ישמור, היה השם ארחם עז פנים.

עז פנים.

היה אומר רבה לאבא, אבא,

אתה יודע,

יש מישהו שגורם לי, שואל אותו אבא,

וכדי זה,

מה מפריע לך ללמוד? למה אתה לא מקשיב? למה אתה לא לומד?

הוא אומר, מה אני אעשה? יש לי כל מיני מפריעים.

הוא אומר, לו, מי לא מפריע לך?

הוא אומר לו, יש לי מישהו שמפריע לי ללמוד.

מישהו מפריע לך ללמוד?

אני לא רואה כאן אף אחד, רק שתינו נמצאים כאן.

הוא אומר, כן, אבל יש כאן מישהו, יש כאן מישהו, יש כאן מישהו שמפריע לי מאוד ללמוד.

מפריע לי ללמוד בהתמדה.

אומר לו, אבא, פה מישהו מפריע לך ללמוד בהתמדה?

אמר לו, כן.

איך יכול להיות כזה דבר?

איי, אומר הבן משפט.

אומר הבן משפט

ראיתי בסידור של החתם סופר שכתוב בשם החתם סופר, תשמעו יקיריי דבר מבין

אומר רבי יהודה גביר, ואז שאמר החתם סופר שכשהאבא עומד שמונה עשרה

וכשהוא עומד שמונה עשרה המחשבות שלו נמצאות במקומות אחרים, הוא לא נמצא יחד עם הקדוש ברוך הוא,

זה גורם, זה גורם שהבן לא ילמד בהתמדה.

שומעים?

כשאנחנו לומדים עם הבן ואנחנו רואים שהוא לא לומד בהתמדה צריך לבדוק מה קורה בהלכות תפילה שלנו. כך אומר האדם סופר.

אם יהודי עומד שמונה עשרה, אם הבורא העולם עומד בפני מלך והוא לא בפני המלך זה משפיע מיד על נפש רחמוני מצר של הילד. הילד אין לו חיבור לגמרא, לתורה של המלך.

כך אומר האדם סופר, נסידו האדם סופר. זה ראשון שם, לא יאומן שאתה רחם יצא.

אז כמה וכמה צריכים להתחזק בעניין הזה, שמעזור.

חשבנו לדבר בסייעת נשמעת, נקודה שהתעוררנו השנה לפני פסח.

נקודה שצריך

לחדד אותה לעצמנו ולהפנים אותה.

יש גמרא, נספר את הגמרא בקצרה,

ואחר כך נסביר אותה הרבה יותר בהרחבה.

הגמרא אומרת, הגמרא בכסחים בגוף טו,

הגמרא מספרת,

כולנו מכירים את התקנה של חז״ל. חז״ל תיקנו שינויים בליל הסדר.

שינויים, מה זה השינויים?

לעשות כך לקערה, לעשות כך, להקדים, להדביל,

לניתון ידיים, כל השינויים האלה, למה?

אומרים חז״ל,

כדי שנוכל לקיים מצוות והיגנת ומתחם.

יש בליל הסדר מצווה לספר,

בכל לילה יש מצווה לסגור יציאה ממצרים,

בליל הסדר יש מצווה לספר ביציאה ממצרים,

ויש עוד מצווה, שאת סיפור יציאת מצרים אדם יקיים בהגדה,

בסיפור היציאת מצרים לבן שלו.

אז כדי שנקיים את מצוות והגעת לבנך כמו שצריך,

אז חז״ל תיתנו לנו את הכבל לשנות כל מיני שינויים,

לשאול מה נשתנה במקרה שהבן לא שואל בצורה טבעית, אז מביאים, אומרים לבן תשאל,

ועל ידי השאלה אז הבן מתעורר להקשיב יותר טוב לתשובה,

כשאדם אכפת לו מהשאלה, אז הוא נהיה צד בעניין,

ואז הוא מקשיב את התשובה, ושאין כי כשאבא אחי גרסי לב,

אז הבן לא מתחבר לזה.

כך כתוב בחז״ל, תקנה, כולנו מכירים את זה.

הגמרא במסכת פסחים מספרת

שהיה רב נחמן, לרב נחמן היה עבד,

רב נחמן המפורסם היה לו עבד,

קראו לעבד הזה דרו,

דרו היה עבד של רב נחמן,

שואל רב נחמן בליל הסדר את דרו,

תגיד לי דרו,

אם

אדון משחרר את העבד שלו,

לא בא מישהו ופודה את העבד ומשלם תמורתו, אלא האדון ביוזמתו אומר לעבד,

אתה בן חורים.

מה העבד צריך להגיד?

כמה תודה צריך להגיד.

ואם העבד הזה, גם האדון נותן לו כסף בזהב כדי שהוא יוכל להסתדר בחיים,

מה הוא צריך להגיד? כמה תודה הוא צריך להגיד. כך הגמרא מספרת.

אמר לו רב נחמן, פטרת אותי מלומר מה נשתנה.

כך כתוב בגמרא הזאת.

מה מונח בגמרא הזאת?

אבל לפני שנראה מה מונח בגמרא הזאת, בואו נראה אותה עם משפחת שאלה שהתעוררת בשאלה, נשמע נקודה מעניינת.

ישנה,

יש נוח חזר, זה ספרי בכמה תומות,

שכתוב שכל מקום שכתוב והיה,

והיה,

יש ויהי ויש ויהי.

ויהי זה רשום צו, והיה, שהתורה קודמת והיה,

אז זה לשון, אין והיה אלא לשון מיד.

ועוד, יש בספרי, אין והיה אלא לשון שמחה. והיה, אתה לא יכול לכתוב את הציווי ישר, בלי לכתוב והיה.

אם כתוב והיה, אין והיה אלא מיד, ואין והיה אלא לשון שמחה.

עם היסוד הזה התבוננתי דבר מעניין.

כולנו יודעים, כנגד ארבעה בנים דבר התורה.

זה מכיל באבי יושלמי, שמופיע באגדה גם כן.

מה זה כנגד ארבעה בנים?

את מצוות ויגדת לבנך התורה כתבה בארבעה מקומות בתורה כתוב.

את ענייני האבדה שהבן שואל, הבן אומר.

בארבע המקומות כתוב את זה בתורה, ארבע המקומות.

אחד הראשון זה והיה כי יאמרו אליכם ולכם מה העבודה הזאת לכם.

והיה, כתוב והיה, כי יאמרו אליכם ולכם.

מדובר במה העבודה הזאת לכם זה הבן הרשע, אנחנו נראה קצת.

כתוב אצלו מה? והיה.

עוד והיה אחת כתוב בסוף הרשת בוא, והיה כי ישלחה בנך.

בקיצור, יש לנו בתורה עוד שתי מקומות, בשתי המקומות, בבין החכה ובדברים לא כתוב והיה,

בתא גם לא כתוב והיה,

ברשע, בבין רשע על החור נמצא, שאינו יודע לשאול, כתוב והיה.

התקשאתי, שתי שאלות. שאלה אחת,

מה זה והיה, רשום מיד, עומד חתן בר מצווה,

חתן בר מצווה מה?

כל התורה כולה עכשיו מה?

הוא צריך לנהוג אותה הלכה למעשה?

אומרים לחתן בר מצווה, אתה קורא פה בחומש,

והיה.

מה זה והיה? מיד, כשישאל אותך בנך,

מה הוא ישאל? כי יאמרו אליכם מניכם, והיה כי ישלחה בנך.

והוא צופה ומביט עד סוף כל הדורות, מתי יגדל,

מתי יתעתק, מתי יבוא הילד, מתי ישאל בליל הסדר עוד.

עכשיו אתה מדבר עד הוויה,

איך רשום מיד נופל על כזה והיה.

זו שאלה אחת.

שאלה שנייה, מה זה והיה?

מיד.

למה אצל הרשע ושאינו יודע לשאול כתוב את הבעיה, ואצל החכם ועכם לא כתוב את הבעיה? ככה התקשבתי.

שאלה מעניינת.

ואז נזכרתי שלמעשה הרעיון של השאלה של הבעיה כתוב במלבין בדילת פרשת כי תבוא.

בפרשת כי תבוא גם כן כתוב, והיה כי תבוא אל הארץ.

שם כתוב מצוות ביכורים.

כתוב שם מצוות ביכורים.

אדם שייכנס לערב ישראל ויזכה לקבל קרקע בארץ ישראל,

לכשיהיה לו פרי הראשון, פרי המבקר הראשון,

יקדם לו הפרי הראשון,

יש לו מצווה לקחת את הפרי,

להעלות אותו לירושלים ולקיים את צד ביכורים.

הגעתי היום, אודה לקדוש ברוך הוא אמר שנתן לי את הקרקע, וכו' וכו'.

שואל המנבין, איך לשון והיה מסתדר כאן?

הריבר נמצאים במדבר,

משה רבנו מדבר איתם,

יש להם עדיין מה לכבוש את ארץ ישראל שלושים ואחת מלכים,

חנוכת ארץ ישראל, עוד הרבה שנים לפנינו,

החלשות והיה.

הבלמים יש לו מהלך מעניין שם,

אבל אנחנו התעוררנו כדי לראות שם את הבלמים, ואנחנו התעוררנו נקודה מעניינת.

הנקודה הזאת, כדי שנבין אותה טוב, בואו נחיה עכשיו את הסיפור שרב נחמן הגדר לו.

הסיפור שרב נחמן הגדר לו.

כולנו מכירים, יש ארצות,

ישנן ארצות

שהעבדות זה המערך חיים שם בארץ ההיא. יש כל מיני ארצות, כל מיני ארצות ידועות, אפריקה, כל מיני מדינות.

ניקח לעצמנו דוגמה, יש איזה עשיר, מחזיק חווה,

בחווה שלו יש אדמות, מרעה וכו' וכו',

הוא מחזיק בתוך החווה שלו 50 משפחות של עבדים.

50 משפחות שהנולדים במשפחות האלה הם גם עבדים. מהלידה ועד המאה ועשרים עם המקל לתוך האוטו של החברה קדישה, כולם עבדים.

אם הוא רוצה משחרר, לא רוצה לא משחרר, הם כולם עבדים שם.

נו,

מה קורה בכזה מקרה?

אין מה לעשות, זה העבדות, זה המהלך חיים.

פעם אחת היה שם איזה ילדה שהקדוש ברוך הוא הזמין לו עבד בעל תישרון,

הוא קולט שם איזה עבד מוכשר ביותר, תסלח מאוד, מוכשר ביותר.

מה עושה כזה אדון שנופל לו כזה מכרה זעם, לפי הבנה הרגילה?

לוקח את העבד,

מנצל אותו בתקויים שהוא מוכשר בהם,

לוקח את העבד, מזכיר אותו לחברים שלו בחוות אחרות, שינצלו אותו בתקויים שהוא מוכשר, וככה הוא מחזיק אותו עד המאה ה-20.

ככה זה הבנה הרגילה.

אבל האדון הזה, יש לו מהלך חיים אחר.

מה המהלך חיים?

יום אחד הוא קורא לעבד,

אומר האדון לעבד, תשמע,

חבר עליך,

אתה בעד כישרון גדול,

מוכשר מאוד, מוצלח מאוד, חבר עליך שתחיה כאן בעבדות הזאת.

אני מוכן לשחרר אותך מהעבדות.

לשחרר אותך מהעבדות.

כשעומד העבד, לא מאמין למשמע אוזניו, לשחרר אותו מהעבדות בלי שום סיבה, רק בכתוב לב.

אומר לו האדון,

אבל לא רק לשחרר אותך מהעבדות.

אם אשחרר אותך מהעבדות

ואשלח אותך לחיות כאן בארץ הזאת, מה יצא ממך? אתה תסתובב? מה יצא ממך? שום דבר.

יש באמריקה מקומות ששם אתה עם הכישרונות שלך יכול להתפתח, והיא יודעת כמה תתפתח. אולי תהיה נשיא לא יקר, היא יודעת כמה תתפתח.

קח כבדיס, תיסע, צא לאמריקה.

ממשיך האדון, העבד כל כך מודה לו,

ממשיך האדון ואומר לו,

אבל מה,

תלך לאמריקה, תתחיל מכלום,

מה תישאר שם בגנים,

תהיה חסר בית, רחמור עצה, קח כסף,

הון עתק,

סכום גדול, תקנה דירה.

נו, תקנה דירה, אבל מה, תתחיל לעבוד שם כשכיר,

מה תעבוד, אף אחד לא יכיר אותך.

קח עוד סכום כסף גדול,

תפתח מפעל, תקנה עסק, תפתח מפעל.

ויותר מזה,

כל פעם שתצטרך הלוואה לבסס את העסק, להרחיב אותו,

תרים אליי טלפון, אני אדאג לך, אשלח לך, הפקיד מאתך, אל תדאג.

נו, מה אתם אומרים על העבד הזה?

כמה הודעה הוא צריך להודות לאדון?

טוב,

ברבות השנים, ככה היה באמת,

שהאדון שלח לו ויעצו עצות טובות וכולי.

אחרי 15 שנה, אני אקח לעצמנו 15-20 שנה,

כל פעם העבד מצהיר באדון, אומר לו, בוא,

תעשה את חופשת הקיץ אצלנו, תהיה איתנו בחופש, אני רוצה לשבח אותך, להיטיב לך,

מעט כדי מעט.

והאדון אומר לו, אתה יודע, בחווה שלנו יש הרבה עבודה, לא שייך, וזה לא מתאים.

והעבד ממשיך להמציא, והאדון ממשיך.

יום אחד האדון מודיע לו, אחרי הרבה שנים,

אני מגיע, הקיץ הזה,

לשלושה שבועות אליך לאמריקה.

מגיע אליך שלושה שבועות.

העבד לא יודע מה לעשות, העבד השעבר לא יודע מה לעשות. איך עכשיו הוא יביע את התודה שלו לאדון?

יושב העבד

וחושב

ואז הוא אומר, אנחנו עושים ערב הודעה גדול,

לספר בתקשורת כמה האדון הזה הוא מיוחד,

כמה הוא העניג וכולי וכולי,

נצא עם זה לעולם,

נאסור את כל הידידים.

כל מיני רעיונות ישבו וחשבו איך להודות לאותו אדון.

וכך קורה,

העבד הזה מגיע,

ואז הוא מכין, מגיע השלב שעוד מעט האדון מגיע עוד כמה ימים.

יושב העבד וחושב לעצמו,

מה אני מדבר?

לוקח דף ועד ומנסה לכתוב.

מנסה לכתוב.

אין לו מילים.

אין לו מילים כדי להודות מה על האדון הזה, נכון? כולנו מבינים את זה. אין מילים.

הוא יכול לשבח, כאילו, אין לו מילים.

ואז הוא אומר, איך אני אתחיל?

הוא אומר, אני אתחיל ואין לי מילים.

מתחיל ואין לי מילים. אין לי מילים להודות לאדון.

אין לי מילים להודות לאדון.

ממשיך, אבל בכל זאת,

חובת ההודעה,

מספר סיפור, מה הוא עשה לי וכולי,

והוא מספר את הסיפור.

אחרי שהוא מספר את הסיפור, מתאר איך זה נמצא שם, איך המדינה נראית, איך שהוא עשה את הטובה הזאת,

הוא בא לחדד את הדברים.

ואז איך הוא מחדד?

אילו האדון לא היה נוהג איתי בטובת עין כל כך מיוחדת, אלא רק היה משחרר אותי,

כמה הייתי חייב להודות לו?

אילו האדון לא היה נותן לי רק את הכרטיס ניסה, כמה הייתי חייב להודות לו?

ואילו האדון היה נותן לי לקנות את הדירה,

כמה הייתי חייב להודות, ואילו לפתוח את העסק, ועצות, וכמה על כל שלב ושלב. כך

מתכתן את הנאום שלו.

הוא מגיע,

האדון נכנס, כולם עושים מסביר שערים גדול,

כל כך מחיאות כפיים, עצימו מאות אנשים, כל כך חיים את הסיפור הזה,

מתלהבים, משולהבים.

הצריק הזה מתחיל, העבד הזה מתחיל לדבר,

מתחיל לדבר, כולם עם העיניים בורקות.

הוא מתחיל לדבר את האילו הזה, וכולם מזדהים איתו.

כולם באמת חיים, מה כולם חיים? באמת לא שייך,

לא שייך להודות לאדון כזה, לא שייך להודות, כולם חיים בזה.

ממשיך ומספר את הסיפור, וכולם מתלהבים.

כשמגיעים לסיכום,

מגיעים לסיכום, והוא מתחיל להגיד את מה, אילו היה האדון הזה, מה, עושה לי, רק משחרר אותי.

כמה היית צריך להודות לו? כולם מוחאים כפיים. מה, איזה מחיאות כפיים.

וממשיך ואומר על האילו השני,

על כרטיס הטיסה, כולם מוחאים כפיים, כולם, מה?

פי אפלו בפלא, וכולנו מבינים את זה.

ממשיך על השלב השלישי, אילו, בואו כולם.

אומר רב נחמן לדארון,

אני נמצא בכניסה לליל הסדר.

בכניסה לליל הסדר אני מעוניין שתכניס אותי להיות כאותם אנשים באולב באמריקה.

אני מעוניין להגיד את נשמת קול חי.

אני מעוניין להגיד את נשמת קול חי. אם האילו אין לי מילים להודות, אין לי כלים, אילו פיל ומלא שירה קיים,

אין לי את הכלים להודות לבורא העולם, אני מעוניין להיכנס לזה.

תעזור לי להיכנס לזה.

אנחנו, כדי להיכנס לזה, צריכים סיפור ארוך.

אצל רב נחמן מספיק את המילים האלה.

וכך רב נחמן חי את האילו.

אומר רבי נחמן עכשיו אחרי שאני מחובר למען כזה סיפור, אני לא צריך כבר את מה נשתנה.

הדברים חיים אצלי.

אתם שומעים יקירה?

זה היסוד הגדול של מצוות ליל הסדר.

היסוד הגדול של מצוות ליל הסדר לחיות,

לחיות איצאי אמיות במצב של תופח על מנת להטפיע,

לחיות את סיפור יציאת מצרים.

וכשאדם חי את סיפור יציאת מצרים הוא יכול להיות והגעת למתחם.

עזב, והגעת למתחם שלא הגעת למתחם אחר.

זו הנקודה הראשונה שיהיה כתוב בגמרא הזאת.

ממילא

בא בן אדם ושואל אותנו שאלה,

כמה זמן צריך להתכונן לליל הסדר?

נכון, תקנת משה רבנו 30 יום בשביל לדעת ההלכות,

אבל כמה זמן צריך להתכונן לליל הסדר כדי להגיד את מה, את האילו הזה כמו שצריך? אה, כמה זמן?

מה?

מי יסמוחק של ליל הסדר?

הראשון של חול המועד.

הראשון של חול המועד של פסח צריך לחיות במצב של הודאה לבורא עולם כל השנה בשביל להגיע לליל הסדר, להגיע לליל הסדר במצב של מה? של חי, כמו חלק ממה מאותן הרגשות של אותם אנשים בבית מנון שבא בא מהאולם שם באמריקה. אתם שומעים, יקימה?

אבל באה התורה וממשיכה התורה ואומרת,

אז הדבר הראשון זה הבעיה.

אין בעיה אלא מיד.

מה זה והיה אלא מיד?

אדם בא ומצטווה,

האיש הישראלי, על מצוות ביקורים.

מצוות ביקורים זה מצווה שאתם צריכים להודות לבורא עולם.

כדי להודות לבורא עולם צריך את ההכנה מקודם לכן.

כדי לחיות בהודעה לבורא עולם יהיה בית כנסת שלם,

500 איש בבית הכנסת. כולם אומרים הלל,

אבל לא ראי הלב של ראובן כהלב של שמעון,

ולא ראי הלב של לוי כמו שאותם אנשים שהשתלמו למשכן, כמו שאותם אנשים שמתפללים 18, כל אחד שונה בערביהם שלו,

אותו הדבר גם בעדן.

כשאדם בא ויודע שעתידה להיות לו בעזר ה' מצווה שקוראים לה מצוות ביקורים.

אומרת התורה והיה, מעכשיו תתקדם ליצוות ביקורים.

מעכשיו תתחיל לחיות עם הודעה לבורא עולם. זה היסוד של מצוות ביקורים.

וזה היסוד של מצוות סיפור יציאה בצרים.

אבל באה התורה ואומרת עוד ניסיון.

אומרת התורה, תדע לך,

יש מצב של מה? של לחיות, והילד הוא ילד חכם,

והילד הוא ילד תם,

ועם הילד החכם והילד התם אתה טופח בשיחת נשמיה, ואתה טופח על מנת להטפיח,

והדברים פה כבר חושבים בשיחת נשמיה זומנים.

אבל יש מצב שאנחנו ניצן,

צריך לספר את זה חלילה, חלילה, השם ישמור ויציל,

לבין שמה, שהוא בא עם שאלות ותפיסות,

מה העבודה הזאת לכם.

והיה, אצל הבן הזה צריך הכנה מיוחדת.

אצל הבן הזה התורה באה וכותבת, לבן הזה צריך, והיה חדש, קומה אחרת של והיה, להתכונן, להתחבר לבן המיוחד הזה. אתם שומעים את זה? מה מן הרעיון?

מה מן הרעיון?

לבן שרחבוניצר מתריס צריך...

את הבעיה המיוחד, וזה התורה ציפתה אותנו. כנגד ארבעה בנים, כל יהודי צריך, מה שנקרא, לדבר, כנגד כל אותם חלקים, מה שנקרא, של בעיה. כל סוגי הבעיה, לכל זה הוא צריך להכין את עצמנו.

אם נרצה להבחיש לעצמנו,

כולנו יודעים,

לפני שנים, כשהיו בונים בניינים,

היה אתר בנייה,

אז היו צריכים להשקיע הרבה כוח אדם בהרמה של חומרי כבד

לבניין. היו צריכים להרים בלוקים,

היו צריכים להשיג פועלים שהיו מגלגלים בגלגלת, היו צריכים לעבוד קשה על הגלגלת, אחר כך היה משהו חשמלי.

היום אין שאלות בכלל.

מקימים פרויקט ענק,

מעמידים כמה מנופים,

והמנופים האלה נוסעים ומסיעים מכאן לשם ברגע אחד.

חז'ל אומרים,

כדי להגיד איזה מנופים צריכים,

וכדי לייצר את המנופים, יש אנשים מיוחדים מומחים למנופים.

האדם המיוחד הזה מומחה למנופים.

צריך לשבת ולחשוב, להסתכל בכל המפרט הטכני של המתחם הזה,

איזה משקל הכי כבד שאמור להינשא כאן. המשקל הכי כבד שאמור להינשא זה משקל כך וכך טוב,

מזמין מנוף,

למנוף הזה מה, יש זרוע מיוחדת למשקל הזה,

זרוע ארוכה להגיע איתו לאיפה שצריך להגיע.

מייצבים את המנוב הזה, וככל שהמסעות שאמורים להינשא יותר כבדים, צריכים לייצר את המנוב על ידי פלטות יותר גדולות וכולי וכולי.

אבל יש עוד סלם.

השלם הזה, המומחה הוא המן דהמה,

מביא את המנוף עם המנוע החזק,

עם הזרוע הזו חזקה וכולי. את זה אומרים בסדר גמור, אין איתנו בעיה.

אבל יש עוד סלם.

מה השלב השני?

השלב השני

זה שהעובדים הפשוטים שקושרים את המסעות,

העובדים הפשוטים שקושרים כל יום מסע פה ומסע שם,

הם לא יעבדו את הריכוז שלהם,

והם, מה שנקרא, שהשחיקה של ההרגל, השגרה, לא תקפה אותם.

הם צריכים שמירה מיוחדת, ונטילה דעת מיוחדת שכל מסע,

אם הוא לא ייקשר כדבעת,

אז זה לא רק שהוא לא הרים אותו,

אלא שמי יודע, אסור לזה אסור עלול להיות.

זה עיקר העבודה. עיקר המאמץ אחריכם זה שמנהל עבודה במקום צריך לדאוג בכל פעם, להכניס להם את המודעות להבין מה המשמעות של הקשירה שהם קושרים,

שלא יהיה להם מצב של משהו של קשירה כלאחר יד. אין דבר כזה כלאחר יד.

אין, פחות או יותר. פחות זה רעים ואבוי.

מי יודע איזה אסור עלול להיות?

חז'ל אומרים,

תינוק בא לעולם, כיכרו בא בידו.

בא בידו.

מה זה כיכרו בא בידו?

הפרסה שלו בא בידו. יש אדם שחושב שהיות איזשהו משפחה גדולה, אז הוא צריך לעשות השתלטות מיוחדת, יותר גדולה.

הקדוש ברוך הוא הזמין את הכיכר, רק צריך סייעתא דשמיא,

כל המקבל על אבות תורה מעביר אתנו לו דרך ארץ. יש לנו בכלל איזה יהודי אחד שעבד בעשרות,

הוא היה עובד שמונה שעות, שבו תשע שעות בעשרות כל יום,

והחליט שמה, שהוא עובד בעשרות רק שלוש שעות, ואת השאר הוא עובד.

הגיע יום אחד חבר שלו שעובד עדיין תשע שעות,

והגיע לבית המדרש להתפלל מנחה,

שואל אותו כמה שעות אתה עובד בי יום.

הוא אמר לו שלוש שעות.

אבל איך אתה מסתדר עם שלוש שעות? תביא תשע שעות והוא מסתדר.

שאלה?

אז הוא ככה, לא יודע איך לתרגם לו את זה,

איך להסביר לו את זה, איזה תושב הוא יביא לו.

אז נעניתי ואמרתי לו,

לבן אדם שלומד אצלנו, הוא רק עובד שלוש שעות, שעה בבוקר למשל.

אמרתי לו, תגיד לי,

אתה לא חושב שזה לא יפה להטריח את הבורא עולם? למה אתה מטריח את הבורא עולם כל כך הרבה?

בשלוש שעות עבודה הוא צריך להתאבץ, להביא לך הבורא עולם בשלוש שעות כל כך הרבה פרנסה. תעזור לבורא עולם, תעבוד תשע שעות, שיהיה לבורא עולם יותר קל. אתם שומעים?

תראה איזה יהודי יקר זה, גומח לבורא עולם, הוא עושה גומח לבורא עולם. הוא עושה גומח לבורא עולם. טוב, על כל פנים כיכרו בא בידו, כיכרו בא בידו.

הווי אומר, הקדוש ברוך הוא מזמין לבן אדם את המנוף

ואת הזרוע ואת הכל הקדוש ברוך הוא מזמין לבן אדם.

איך המסע של הילדים, הקדוש ברוך הוא יודע איזה ילד,

מה יהיה המסע שלו,

וכמה, מה שנקרא, איזה מנוף צריך בשבילו, הכל הקדוש ברוך הוא צריך.

אנחנו צריכים לדאוג לחלק השני, מה החלק השני, ומה החלק השני? לקשור כמו שצריך.

הבעיה של

גירמו אליכם ולכם, זה החלק הזה, תכין את עצמך למצב שאתה נקשר לילד עליו בשאלות המתריסות,

עליו הקשיים.

תכין את עצמך, מה שנקרא, אנחנו לא נמצא לכזה מקרה, אבל אדם צריך להכין את עצמו להיות במצב של כושר,

שהילד מחובר עליו כל הדברים כולם, כי עכשיו זה החלק המותר על הבן אדם.

התופח על מנת להדפיח עובד מייד אצל החכם והטו,

אצל השאינו יודע לשאול לכאן, לעומר הרשע צריך הכנה מיוחדת לקשירה מיוחדת.

כדי לחבר אותו, להרן אותו, צריך את ההכנה המיוחדת.

תמיד יקיריי,

יש דבר מעניין,

דבר מעניין

שכדאי לדעת אותו,

יסוד מעניין בחינוך.

יסוד מעניין בחינוך שחשוב לדעת אותו,

למה אנחנו אומרים את זה?

כי אנחנו פוגשים בהרבה מן המקרים,

שרחמור ניצן,

מקרים שהשורש הזה נמצא שם, מקרים של ילדים, מה שנקרא,

יש היכוכים וכדומה, השורש הזה נמצא שם.

כולנו מכירים את הפסוק,

פסוק בבראשית.

יוסף אמר לאחים שלו,

אתם עוררים חזרה לארץ ישראל,

בארץ ישראל,

אתם לא חוזרים,

אלא אם כן אחיכם הקטון,

בנימין נמצא איתכם.

נו,

מה עושים? עולים הביתה,

שמעון נשאר במצרים, מבקשים מיעקב אבינו,

תביא את בנימין.

מה יעקב אבינו אומר? נחמור היצא, וקראו הסוד, נכון?

ראובן בא, לא משרתח.

וקראו הסוד.

מה וקראו הסוד?

השטן מקטרל בשעת הסכמה.

אחיו מת, אימו מתה, שמעון?

וקראו הסוד.

יש ספר, דעת זקנים, יש דעת זקנים שנתפס במקראות גדולות.

זה דעת זקנים. אבל יש מהדורה אחרת של דעת זקנים,

שהיא נתפסה על נפרד, בתשיוט יש מהדורה,

שהיא מהדורת ששון, זה נקרא.

שמה שואל שאלה מעניינת.

שואל,

איכשה,

רי מבעלי התעשוד דעת זקנים לבעלי התעשוד.

שאלה מעניינת.

כתוב בפסוק,

וקרעו אסון.

כתוב בפסוק וקרעו אסון.

מה זה וקרעו אסון? יבוא מלאך המוות.

יבוא מלאך המוות, ומה יהיה?

ומה יבוא להילחם, נכון?

אז איך יהודה חושב מה שיילחם במלאך המוות?

כך שואל בעלי התוספות, איך יהודה סובר אם חלילה יהיה מה המצב כזה?

מה המוכיח ערבנו? יהודה אמרה המוכיח ערבנו, נכון? מיד יתבקשנו.

איך יהודה מתכונן להילחם?

אין שם טוב מי אמרנו בטעה, מה זה?

אומר שם אבי,

מבעלי התוספות תירוץ נפלא מאוד.

אומר לי,

יעקב אמר לי יהודה, תדע לך,

אתה הרי יודע,

אתה יודע שבנימין,

אמו נפטרה, רחל אמנו נפטרה,

והוא מגורגע.

שומעים מילה, כך כתוב, זו המילה שכתובה בתוספות. הוא מגורגע.

וכיוון שהוא מגורגע, הוא ממהר לריב.

וכיוון שהוא ממהר לריב, בדרך, מה יקרה?

הוא יריב עם אנשים,

ואז מה? הוא ייכנס לסכנה. זה בקרא ובסוף. שומעים פשט של בעלי התוספות.

אמר לו יהודה, אני אדאג שמשהו לא יריב.

אני אשים אותו במקום,

לא אשים אותו ליד החלון של האוטוויץ. אני אדאג שהוא לא יריב.

ואם הוא יריב, אני אכנס תחתיו בריבה. כך אמר יהודה, למען יעקב אמי.

וכך הדענה הזאת התקבלה.

מה כתוב כאן?

כתוב כאן דבר מבהים.

כתוב כאן שאדם שלחמון אליצלן חסר לו את האימא, חסר לו את האוזן הקשרת של רחל.

בנימין היה לו את לאה, בלהה, זיפה, יעקב אבינו, נכון?

אבל לא היה לו את מה? את רחל אימנו.

אז כיוון שלא היה לו את רחל אימנו, הוא נעשה מבורגע.

אדם מבורגע ממהר לריב.

ממהר לריב, מי יודע לאיפה זה מגיע.

זו הנקודה הגדולה שכתובה כאן בנקודה הזאת.

צריך לדעת שהרבה מהם זה מה זה המצב של מה שהם מבורגעים.

כשיש למבורגע,

הבעיה מתחילה ונגמרת הרבה פעמים במבורגע.

הוא מבורגע, ממהר לריב,

אין לנו את התשובה וכו' וכו'. זו הנקודה שצריכים להטיל לדעת בזה.

ובנקודה הזאת,

את הבעיה אומרת לנו התורה,

והיה,

להודאה,

והיה להכין את עצמנו למצב הזה של הילד.

אז בואו נעזור שבעזר ה' נזכה,

בעזר ה' פסח שנה הבאה,

להיות במצב הזה של מה? של...

של האילו, של האילו הזה שזכינו לשמוע, ללמוד היום.

רק לדוב ולזכה אותנו בעזר ה' לגדול ולגדל את הרוגע שרים וברכים בעזר ה'.