אופס - לתוספתן יש תפקיד אחרי הכל!

"קשה למצוא עדות חדה ומוחלטת, אך קיים מספר רב של עדויות נסיבתיות המצביעות על תפקידו המועיל של התוספתן : להיות מקום בו החיידקים הטובים יכולים לחיות בבטחון ובנחת עד שהגוף זקוק להם," אומר דוקטור וויליאם פרקר, פרופסור לרפואה ניתוחית ניסיונית. פרקר ערך את האנליזה בשיתוף עם דוקטור ר. רנדל בולינגר, פרופסור אמריטוס לרפואה ניתוחית כללית.

התוספתן הוא כיס צר באורך 5-10 סנטימטר, הממוקם ליד נקודת המפגש בין המעי הגס והמעי הדק. רופאים עדיין דנים בתפקידו המדוייק בבני-אדם, אך ידוע שיש רקמה של מערכת החיסון בתוך התוספתן.

המעי מאוכלס בחיידקים שונים שמסייעים למערכת העיכול לפרק את האוכל שאנו אוכלים. בתמורה, המעי מספק לחיידקים בטחון ומזון. פרקר מאמין שתאי מערכת החיסון נמצאים בתוספתן לא כדי לפגוע בחיידקים הטובים, אלא כדי להגן עליהם.

פרקר חקר בעשר השנים האחרונות את דרך פעולתם של החיידקים במעיים. במהלך זמן זה הוא הצליח לגלות כי במעיים קיים קרום דק המכונה ביו-פילם. שכבה דקה ועדינה זו מורכבת מחיידקים רבים, רירית ומולקולות של מערכת החיסון. כל אלו חיים ביחד על דפנות המעיים.

"המחקרים שלנו מעידים שמערכת החיסון מגינה על מושבות החיידקים שחיים בביו-פילם ומזינה אותן," הסביר פרקר. "בגלל שהיא מגינה על החיידקים הטובים האלה, אין לחיידקים המזיקים מקום לחיות בו. הראינו גם שהביו-פילמים נמצאים בתוספתן במיוחד, ושהשכיחות שלהם יורדת ככל שמתרחקים ממנו."

פרקר אמר כי ניתן להבין מהו תפקידו האמיתי של התוספתן אם חושבים על עולם ללא רפואה מודרנית ותנאי היגיינה.
"במדינות ללא רפואה מודרנית או מנהגים היגייניים, ניתן למצוא מקרים רבים של שלשולים. במקרים אלה, לעיתים קרובות מתרוקן כל תוכן המעיים, כולל הביו-פילמים, ונשטף מתוך הגוף," אמר פרקר. "ברגע שתוכן המעיים עזב את הגוף, החיידקים הטובים החבויים בתוספתן יכולים להגיח מתוכו ולאכלס מחדש את דופן המעי לפני שחיידקים מזיקים נוספים יכולים להתיישב שם."

במדינות מתועשות עם רפואה מודרנית ומנהגים היגייניים, השמירה על מאגר של חיידקים מועילים אינה הכרחית," המשיך פרקר. "אבחנה זו תואמת את העובדה שבחברה המודרנית, הסרת התוספתן אינה גורמת לבעיות נראות לעין."

לפני מספר עשורים, מדענים הציעו כי יתכן שלאנשים בחברות מתועשות יש שכיחות גבוהה של דלקת התוספתן בגלל "היפותזת ההיגיינה," אמר פרקר. היפותזה זו מציעה שלאנשים בחברות "היגייניות" יש שכיחות גבוהה יותר של אלרגיות ומחלות אוטו-אימוניות מכיוון שהם – ומערכות החיסון שלהם – לא נחשפו למגוון הטפילים וגורמי המחלה האחרים המצויים בסביבה. כתוצאה, כאשר מערכות החיסון שלהם ניצבות בפני אתגר חדש, הן עלולות להגזים בתגובה שלהן.

"מערכת החיסון הזו, שמגזימה בתגובתה, עלולה להביא לדלקת המקושרת עם התוספתן, ובכך לגרום לחסימה של המעיים ולדלקת חריפה של התוספתן," אמר פרקר. "כך שיתכן שהרפואה המודרנית וגינוני ההיגיינה שלנו מביאים לא רק לכך שאיננו צריכים את התוספתן, אלא גם לחלק ניכר מהבעיות הנגרמות בשל התוספתן בחברה שלנו."

פרקר ערך מחקר המבוסס על השלכות ומסקנות מכיוון שבדיקת פעולתו של התוספתן עשויה להיות קשה במיוחד. היונקים היחידים שיש ברשותם תוספתן, מלבד בני-האדם, הם ארנבים, אופוסומים ווומבאטים, והתוספתנים שלהם שונים במידה ניכרת מהתוספתנים של בני-האדם.

מחקרו של פרקר על קיום הביו-פילם ותפקידו ממומן ע"י מכוני הבריאות הלאומיים. החברים האחרים בקבוצת המחקר באוניברסיטת דיוק הם אנדרו ברבס, ארול בוש ושו לין.

מקור: http://www.hayadan.org.il/apendix-have-a-role-1310079