"אֶהְיֶ"ה אֲשֶׁר אֶהְיֶ"ה" והמִדָּה כְנֶגֶד מִדָּה שב-10 המכות

"אֶהְיֶ"ה אֲשֶׁר אֶהְיֶ"ה" (שמות ג, יד) והמכ"ם שב-10 המכות;

א] "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּ"י וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם" (שמות ו, ג) מה ההבדל בין שם שַׁדָּ"י לשם הוי"ה (ברוך הוא)?

ב] ותמוה עוד שהרי הקב"ה כן התגלה לאבות בשם הוי"ה בברית בין הבתרים ובמראה הסולם?

ג] "זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם" (שמות ג, טו) איזה שם נשתכח מעם ישראל לאחר חורבן הבית? ואיזה שם האבות הקדושים לא הכירו?

ד] "זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר" מדוע נאמר: "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב" (משלי י, ז)?

ה] מפני מה הקב"ה גאל את עם ישראל בשם חדש ומיוחד אֶהְיֶ"ה?

ו] איזה 'מִדָּה כְנֶגֶד מִדָּה' מופלאה ועמוקה רואים אנו במכות מצרים?

'חבל על דאבדין ולא משתכחין!'

הנה בענין שמותיו של הקב"ה וודאי אין לנו עסק בנסתרות והמקובלים יחדשו על פי הסוד רזין עמוקין בשמותיו של הקב"ה.

על כל פנים בפשטות מפרשי התורה מתעסקים בשמותיו של הקב"ה שכן נאמרו כמה וכמה שמות קדושים; בראשית הפרשה: "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה': וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּ"י וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם" (שמות ו, ב-ג).

במדרש (רבה ו, ב) מבואר: 'ששם א-לקים היינו; מידת הדין הוא על מצרים! ואילו "אֲנִי ה'" - מידת רחמים על ישראל!'

לעומת זאת רש"י פירש: 'שם א-לקים - הוא מידת הדין לפי שהקב"ה דיבר עם משה בחרון אף! על שטען: "לָמָה הֲרֵעֹתָה" (שמות ה, כב) כפי שמובא בגמרא (מסכת סנהדרין דף קיא): 'שאמר הקב"ה למשה: 'חבל על דאבדין ולא משתכחין! הרי כמה פעמים נגליתי לאבות בְּאֵל שַׁדָּ"י - ולא אמרו לי: 'מה שמך?' אמרתי לאברהם: 'שיקבל את ארץ ישראל' ולבסוף נאלץ לקנות קבר לשרה! אמרתי ליצחק: "גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת" (בראשית כו, ג) ואפילו מים לא קיבל בחינם! וכך גם יעקב היה צריך לקנות שדה למגורים בְּמֵאָה (100) קְשִׂיטָה (בראשית לג, יט) ואף על פי כן לא הרהרו אחר מידותי ולא שאלו: 'מה שמך?' ואילו משה שואל כבר בראשית שליחותו: 'מה שמך?' ועוד טוען כלפי הקב"ה לבסוף: "וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ"! (שמות ה, כג).

שמות הקב"ה

והנה כאשר הקב"ה רצה לגאול את עם ישראל שאל משה רבינו: "וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם" (שמות ג, יג) אמר לו הקב"ה: 'שיגאל את בני ישראל בשם חדש שאינו מופיע עוד בתורה: אֶהְיֶ"ה!'

וקודם שיובהר מה פשר שמו של הקב"ה המיוחד לגאולה מן הראוי להביא את דברי מרן הבן איש חי זיע"א (קישור לסיפור) (בן יהוידע) שהקשה קושיא נפלאה! 'וכי הקב"ה לא נודע לאבות בשם הוי"ה? הרי נגלה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים בשם ה' שנאמר: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים" (בראשית טו, ז)? וכן אצל יעקב במראה הסולם נגלה ה' אליו ואמר: "אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ" (בראשית כח, יג)?

יוצא איפוא שנודע גם נודע לאבות שם ה' ואם כך תמוה כיצד אמר ה': "וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם"? ועוד יש להבין: מה ההבדל בין שם הוי"ה לשם שַׁדָּ"י?

מבאר הבן איש חי את שורש שמותיו של הקב"ה:

א"ל: בשם זה הקב"ה מבטל משטינים ומקטרגים.

שַׁדָּ"י: משדד הקב"ה בשם זה את המערכות והמזלות כנגד המקטרג ואז מושיע את עם ישראל בדרך הטבע.

הוי"ה: בשם זה הקב"ה עושה ניסים בעולם שלא כדרך הטבע שנאמר: "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ ה' נִסִּי" (שמות יז, טו).

לכן בשירת הים כתוב: "ה' אִישׁ מִלְחָמָה" (שמות טו, ג) אי"ש ראשי תיבות: א"ל, הוי"ה, שַׁדָּ"י.

ההבדל בין שם הוי"ה לשם שַׁדָּ"י;

ועל פי זה מבאר הבן איש חי וכן דעת הרמב"ן (עיין אבן עזרא ו, ג): שהקב"ה נגלה לאבות אך ורק בשם שַׁדָּ"י והכוונה היא שמעולם לא עשה ניסים גלויים לאבות הקדושים אלא שידד את המזלות באופן שבדרך הטבע תושפע עליהם הצלחה ועל ידי שנשתנו המזלות פדה אותם מרעב ניצחו במלחמה ונחלו עושר וכבוד ככל הכתוב בתורה.

אבל שם הוי"ה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם כלומר; האבות הקדושים לא ראו ניסים גלויים ושינוי הטבע ולזה זכו רק עם ישראל בצאתם ממצרים!

ולפי דברים אלו מבאר המהרש"א (סנהדרין שם) ששם הוי"ה גדול יותר משם שַׁדָּ"י!

ולכן אף על פי שהקב"ה נגלה לפעמים גם לאבות בשם הוי"ה למרות זאת מעולם לא ביקשו: 'הבטחה מאת ה' בשם גבוה יותר!' ולא הרהרו אחר מידותיו! ואילו משה שהובטח בשם ה' טען: "לָמָה הֲרֵעֹתָה" ולכן דיבר הקב"ה עימו קשות.

אולם רש"י מפרש ביאור אחר:

'אמר הקב"ה: 'לא נגליתי לאבות במידה האמיתית שלי שבעטיה אני נקרא: 'ה'' - נאמן לקיים דברי! שהרי הבטחתי ולא קיימתי!'

מבאר השפתי חכמים: 'בשם שַׁדָּ"י ההבטחה היא רק אם יזכו מצד מעשיהם הטובים אולם האבות לא קיבלו מעולם הבטחה: 'בשם ה'!' = בלי תנאי!

ואכן רואים הבטחות רבות! כגון; ירושת ארץ ישראל שהאבות עצמם לא קיבלו דבר אלא רק לאחר דורות הם נתקיימו בבניהם.

ורק עם ישראל נגאלו בשם ה' בלי שום תנאי אפילו אם יחטאו! ויאמת ה' דברו שהבטיח להושיעם!

וּשְׁמִי - הוי"ה לא נגלה לאבות ורק זִכְרִי - אדנו"ת הכירו האבות;

אלא שבספר באר שבע הקשה קושיא נפלאה!

במדרש (רבה א, ל) מבואר: 'שמשה הרג את המצרי בשם המפורש!'

ואם כן מדוע הוא שאל את הקב"ה: 'מה שמו?' והרי כבר ידע את שם הוי"ה? ואם תאמר ששאל על מנת להשיב לבני ישראל כשישאלוהו: 'באיזה שם הקב"ה יגאל אותם?' - מדוע הקב"ה כעס עליו?

מבאר הבאר שבע חידוש עצום!

האבות ומשה רבינו הכירו רק שם אדנו"ת אבל שם הוי"ה לא ידעו!

שהנה במדרש (תנחומא א) הביאו את המשנה הידועה: 'כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וכו' וְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וכו' אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: 'אַף הַהוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו' (סנהדרין י, א).

כלומר; שם הוי"ה אפילו שנכתב באותיות ה-ו-י-ה קוראים אותו בשם אדנו"ת וההוגה שם ה-ו-י-ה באותיות היינו; שקורא שם זה כפי שנכתב - אין לו חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא!

ומוסיף המדרש: 'דע שלא גילה הקב"ה שם זה גם לאבות העולם!

ושם הוי"ה נקרא כמו שהוא נכתב רק בבית המקדש!'.

כמו שהובא במסכת ברכות (דף נד) ובמסכת סוטה (דף לח) על הפסוק: "כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵא-לֹהֵינוּ" (דברים לב, ג) – 'זהו שם הוי"ה שנקרא בבית המקדש ככתבו! ולאחר מכן אמרו: 'בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד'.

וביארו התוספות: 'שכל שמותיו של הקב"ה; א-לקים, צב-קות וכו' הם כינויים ולכן מותרים בכל העולם ורק שם הוי"ה זהו שמו!!'

אם כן: "וּשְׁמִי ה'" היינו; הוי"ה לֹא נוֹדַעְתִּי לאבות הקדושים ואף משה רבינו הרג בשם אדנו"ת את המצרי.

ובמסכת קידושין (דף עא) הקשו על הפסוק: "זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר" – 'וכי שמו של הקב"ה שונה מזכרו?! אלא שאף על פי ששמי הוא הוי"ה על כל פנים זִכְרִי הוא נקרא בלשון אדנו"ת' כלומר; מוזכר באופן שונה.

וזהו הביאור בפסוק: "זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר" - שְּׁמִי שם הוי"ה עתיד להעלם כי רק בבית המקדש אזכיר את שמי אך לאחר שבית המקדש נחרב מצווים עם ישראל להעלימו ולשוב לקוראו בשם אדנו"ת כמו שכתוב: "וְזֶה זִכְרִי" היינו; שם אדנו"ת תקראו לְדֹר דֹּר בשאר הדורות כשאין בית המקדש קיים!

"זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב";

והביא מרן הראשל"צ הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל (קישור ליום השנה) בשם הזוהר הקדוש באור נפלא! בפיוט 'נשמת כל חי':

[ראה סדרת שיעורים מכבוד הרב שליט"א: 'ביאורים ומעשים מתוך הגדת הרב שטיינמן על נשמת כל חי' - לחץ כאן]

שם הוי"ה חשוב משם אדנו"ת כמו שנשמה חשובה מרוח.

ולכן אומרים בשבת: 'נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ' כלומר; הנשמה הגבוהה היא כנגד שם הוי"ה 'וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם זִכְרְךָ' הרוח היא כנגד זכר שהוא אדנו"ת!

והוסיף הזוהר הקדוש: "זֶה שְּׁמִי" כשמוסיפים לגימטריה שְּׁמִי = 350, אותיות י"ה מקבלים שס"ה (365).

"וְזֶה זִכְרִי" אם מצרפים לגימטריה זִכְרִי = 237, אותיות ו"ה מקבלים רמ"ח (248).

מכאן: שמצוות עשה ומצוות לא תעשה מרומזים בשמות; הוי"ה ואדנו"ת!

ולכן אומרים: "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה" כיון שהצדיקים משתבחים במצוות עשה שקיימו!

ולעומת זאת אומרים: "שֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב" – על הרשעים שלא שמרו על לא תעשה שבתורה!

אֶהְיֶ"ה פירושו: 'כשם שאתה הוה עמי כך אני הוה עמך';

והנה כתוב במדרש (רבה ג, ו): 'שאמר הקב"ה למשה: 'שמי אתה מבקש לידע? - לפי מעשי אני נקרא; 'אלוקים' - כשאני דן את הבריות. 'צב-קות' - כשאני עושה מלחמה ברשעים. 'שַׁדָּ"י' - כשממתין אני לאדם שישוב בתשובה ותולה על חטאיו. ו: 'הוי"ה' - כשמרחם אני על עולמי! שנאמר: "ה' | ה' אֵ"ל רַחוּם וְחַנּוּן" (שמות לד, ו).

ובספר הזהיר (משפטים מג) מבאר את מהות השם החדש אֶהְיֶ"ה שבו נגאלו ישראל ממצרים:

"אֶהְיֶ"ה אֲשֶׁר אֶהְיֶ"ה" – 'כשם שאתה הוה עמי כך אני הוה עמך!'

אם "פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ" (דברים טו, יא) – "יִפְתַּח ה' (יתברך) לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב" (דברים כח, יב).

"וְאִם ח"ו תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי" (ויקרא כו, כא) – "וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי" (ויקרא כו, כד) 'מִדָּה כְנֶגֶד מִדָּה'! (קישור להרצאה)

ופרעה הרשע כיון שידע היטב כי הקב"ה מעניש 'מִדָּה כְנֶגֶד מִדָּה' לכן אמר: 'בואו ונתחכם למושיעם של ישראל! שכבר נשבע: 'שלא יביא מבול' ולכן יעץ: 'להרוג את ילדי עם ישראל ביאור!'

ולא ידע; שעל כל העולם - אינו מביא מבול, אבל על אומה אחת (1) – מביא. אינו מביא מבול על העולם, אבל מביא את המצרים כל אחד אל מבולו שלו!

ובמדרש (רבה ויקרא כז) מבואר כמה הרשיעו המצרים כלפי עם ישראל!

'ארורים הרשעים! שכל אחד מחפש רעיון אכזרי יותר מקודמו; קין הרג את הבל, אמר עשיו: 'קין שוטה! שהרי לא עזר לו כלום ונולד שת אחרי הבל אם כן מה הועיל לו?!'

אמר עשיו: 'אני לא אעשה כן אלא: "יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי" ואז: "וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי" (בראשית כז, מא) ואשאר לבד מלך! 

אמר פרעה: 'עשיו שוטה! חיכה וחיכה ונולדו שנים עשר (12) שבטים בינתיים! אני אהרוג אותם בעודם קטנים!'

אמר המן: 'פרעה שוטה! ומה הועיל כל זממו? אני אהרוג את כולם גברים נשים וטף!'

[ראה סרטון מהרב שליט"א באצטדיון טדי הראשון... ומה מתכנן גוג ומגוג...]

'מִדָּה כְנֶגֶד מִדָּה';

וכיון שגאולת מצרים היתה בשם: "אֶהְיֶ"ה אֲשֶׁר אֶהְיֶ"ה" – 'כשם שאתה הוה עימי כך אני הוה עמך' מוכרח אם כן ש: 'מִדָּה כְנֶגֶד מִדָּה' תשלוט בכל עשרת (10) המכות.

והמתבונן במדרש חז"ל יראה באופן נפלא ומדהים! כיצד בכל מכה ומכה היתה 'מִדָּה כְנֶגֶד מִדָּה' לפרטי פרטים!! ולא העלים הקב"ה אף לא אחת (1) מרשעות פרעה אלא בא על עונשו על כל פרט ופרט;

דם: 

מי היאור הפכו לדם ומבארים המלבי"ם (שמות ד, ט) והכלי יקר (שמות ז, יז) שבא לרמז: על דם הילדים שהושלכו ליאור לכן חזר היאור ונקם נקמתם!

והוסיף הכלי יקר: 'שלכן גם הדגים מתו לרמז: על שרצו המצרים לבטל מעם ישראל את ברכת: "וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (בראשית מח, טז) ורבנו בחיי ביאר: 'שאף על פי שבגזרת המבול הדגים לא מתו והם היו היחידים שנשארו בחיים כיון שלא חטאו בזנות, במצרים חטאו הדגים בזה שאכלו מהתינוקות שהושלכו ולכן נענשו ומתו!'

ובמדרש (רבה ט, י) הוסיפו אות וסימן ל: 'מִדָּה כְנֶגֶד מִדָּה' שהיתה במכת דם; המצרים מנעו מבנות ישראל מלטבול טבילת נדה ועל ידי שהיו טמאות פרשו מבעליהם לכן היאור שהוא מקוה נהפך לדם כנגד דם נדה!

צפרדע: 

במדרש (תנחומא) מבאר: שה: 'מִדָּה כְנֶגֶד מִדָּה' במכה זו הוא על שגזרו על בני ישראל: 'לאסוף שקצים ורמשים' ולכן כנגד זה לקו כל המצרים בעודף שקצים מאוסים.

ועוד מובא במדרש (רבה י, ה): 'שהצפרדעים צעקו ועוררו רעש עצום! ואפילו מתוך בטניהם צעקו!!' והוסיף המלבי"ם (שמות ז, ה) וחידד: 'שצעקת הצפרדעים נדמו כצעקות הילדים שהושלכו ליאור!'

והזבח פסח נותן טעם נפלא! לצעקות הצפרדעים שהרי בשעה שהיו בנות ישראל יולדות ידעו שיש גזירה להשליך את התינוקות ליאור וממילא התאפקו מאוד ולא צעקו וידוע שכאשר אדם צועק מתוך כאב פוחת הכאב לכן 'מִדָּה כְנֶגֶד מִדָּה' על כאבם של בנות ישראל שלא צעקו יסבלו המצרים מצעקות הצפרדעים.

ובתום המכה מתו הצפרדעים "וַתִּבְאַשׁ הָאָרֶץ" (שמות ח, י) מבאר המדרש (רבה י, ו): 'שזאת 'מִדָּה כְנֶגֶד מִדָּה' על שהסריחו עם ישראל מעבודת הפרך'.

כינים: 

במדרש (תנחומא ובמדרש רבה י, ז) מבואר: 'שנענשו המצרים בכינים על שדרשו מהיהודים לטאטא את רחובותיהם וכנגד העפר שניקו נהפך העפר לכינים'.

והוסיף בעל הטורים: 'שכיון שהמצרים לא נתנו לעם ישראל להתרחץ כיאות ונותרו מלוכלכים מעבודת הלבנים לכן היו כינים במצרים והיו הכינים מהלכות על פניהם ובין עיניהם ואפילו אם רחצו - לא הועיל להם!'.

ערוב: 

מבאר השפתי כהן: 'שבא משום שהרג פרעה ק"נ (150) ילדי ישראל בבוקר וק"נ (150) בערב (300 בכל יום!) כדי לרחוץ בדמם ולהתרפא מצרעתו על כן נענש על ידי בעלי חיים שנאמר: "מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ" (בראשית ט, ה).

ומבאר הילקוט (שמעוני רמז קפב): 'שאמר הקב"ה: 'יבואו אריות נחשים ודובים ויפרעו מהמצרים שרצו לאבד אומה שנמשלה לחיות!'

ובספר הישר מתאר: 'שברחו המצרים ונעלו את עצמם בתוך בתיהם - הביא הקב"ה את הסילונית מן הים ולה זרועות באורך עשר (10) אמות והרסה את גגותיהם והכניסה את ידה הארוכה ופתחה דלתותיהם וכך נכנסו רבבות חיות טורפות והרגו במצרים'.

דבר: 

מכה זו באה כיון שהמצרים ציוו על היהודים: 'להיות רועי בקר' וכתוב במדרש (רבה יא, ד): 'שזממו כן כדי לבטלם מפריה ורביה! והרשיעו המצרים עד כדי כך שכשרצו לחרוש שדה השתמשו ביהודים במקום בפרות כדי שלא לעייף את בהמותיהם! וזהו שאמר דוד המלך ע"ה: "עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים" (תהלים קכט, ג) לכן נענשו שמתו מקניהם'.

[ראה פירוט המכה מפי הרב שליט"א 'הייתי שם במצרים – מכת דבר']

שחין: 

מכיון שלא נתנו ליהודים לרחוץ עד שהיו בזויים וסרוחים בעיניהם הוכו 'מִדָּה כְנֶגֶד מִדָּה' בשחין. ובספר הישר מבואר: 'שהיה בו גם מעין צרעת עד שבשרם נבאש'.

ברד: 

במדרש (רבה) מבואר: 'שכיון שהיו המצרים מלקים את ישראל סוקלים אותם וצועקים עליהם לכן בא הברד גושי קרח ענקיים עם אש שנפלו בכוח גדול - כנגד הסקילה! ובקול רעש גדול - כנגד הצעקות! וקפאו מקור הברד ולאחר מכן באה האש שבתוך הברד ושרפה אותם'.

ארבה: 

במדרש (רבה יג, ו) מבואר: 'שכיון שהכריחו את עם ישראל לזרוע שדותיהם בא הארבה ואכל הכל!' והוסיף השפתי כהן: 'שמאחר ולא ניתן רשות לארבה ללכת למקום אחר חוץ למצרים היו מוכרחים לבוא כולם בצפיפות עד שלא נשאר מקום פנוי לאור השמש!'.

חושך: 

הכלי יקר מבאר: 'שכיון שנאלצו ישראל להחביא את ילדיהם בחושך וגם המיילדות ילדו ילדים בחושך, לכן לקו המצרים בחושך'.

ומוסיף המדרש (רבה יד, ג): 'ששלושה (3) ימים - היה חושך רגיל ושלושה (3) ימים אחרונים היה חושך שנכפל ושולש עד שהיה אפשר למשש אותו! וממילא לא יכלו לזוז מי שעמד לא ישב' וכו'.

וחושך מיוחד כזה יש אומרים במדרש: 'שהגיע מן הגיהנם!'.

ומדוע נענשו בחושך כה מיוחד?

במדרש (הגדול י, כא) מבואר: 'שכאשר היה המצרי סועד את ליבו בערב הוא היה מביא ברוב רשעותו יהודי אשר עבר עליו יום עבודה מפרך מניח נר על ראשו ומאיים עליו: 'שאם הנר יפול - ראשו יחתך!' לכן כנגד זה שבני ישראל לא יכלו לזוז נענשו המצרים באופן כזה 'מִדָּה כְנֶגֶד מִדָּה'!'

יתר על כן הסברא אומרת: שרבים מן המצרים אחזו נר באותה שעה שהתחיל החושך המשולש שכן כבר שלושה ימים היו בחושך גמור והנה בין רגע לא יכלו לזוז וזאת בזמן שהנר נתון בידיהם 'מִדָּה כְנֶגֶד מִדָּה' על שגרמו ליהודים לא לזוז כשנר על ראשם "כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה" (שמות כא, כה).

ובילקוט (שמעוני רמז קפב) הובא: 'שהחושך היה כעונש על כל היהודים שניתנו במאסר לכן המצרים היו גם הם במעין מאסר בחושך'.

בכורות: 

מבאר הכלי יקר: 'שכיון שהמצרים רצו לאבד את בנו בכורו של הקב"ה - לכן לקו המצרים במכת בכורות!'.

ומדוע דווקא הוכו באמצע הלילה? - כנגד זה שהנוגשים היו מעירים את ישראל לעבודה באמצע הלילה.

והוסיף הילקוט (שמעוני רמז קפב): 'כנגד שהרגו את ילדי ישראל מתו גם ילדיהם!'

ובשעה שחיפש פרעה את משה ואהרן הלך מחצר לחצר והיו הילדים משחקים בו 

אמרו לו: 'כאן הוא גר!' הלך לחצר זו 

וכשהגיע לשם שאל: 'היכן משה?' 

אמרו לו: 'בחצר השניה...' וכן הלאה.

ואם כן כשם שהתעלל פרעה בילדי ישראל - עתה התעללו הם בו!

ובאור החיים הקדוש זיע"א הביא פנינה נפלאה!

נאמר בפסוק: "וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה" (שמות יב, לא) וקשה: כי לכאורה המילה לַיְלָה מיותרת! שהרי כבר כתוב שהיה זה בחצות הלילה? ("וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה" שמות יב, כט)

אלא, שהשפיל הקב"ה את גאוותו של פרעה! ולאחר שאיים על משה באומרו: "אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי תָּמוּת" (שמות י, כח) הוא חשב: 'שמשה ודאי מתחבא! ואיך ימצא אותו?' 

לכן הלך וצעק למשה: 'לַיְלָה- לַיְלָה' איימתי עליך: 'אם תראה פני ביום - ועכשיו לַיְלָה...'

"וּכְדַי בִּזָּיוֹן וָקָצֶף!"

"מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה'!" (תהלים קכד, כד)

גם לקו בעשר מכות - 'מִדָּה כְנֶגֶד מִדָּה', גם נתנו את ממונם וגם שילחו את ישראל לחופשי!

[קרדיט: גם מאמר זה על פרשת וארא מתוך הספר הנפלא! 'תורת חסד' באדיבות המחבר הרב אליהו אילן חנן שליט"א - ישר כוחו!

למאמר הקודם: 'סוד מטה הא-לקים' - לחץ כאן].