יום השנה לרבי אליהו הכהן האיתמרי זצוק''ל בעל שבט מוסר

יום השנה: ח' אדר.

לרגל יום השנה נביא 15 קטעים מפי כבוד הרב שליט"א בשיעוריו והרצאותיו ברחבי הארץ מהספר הנפלא 'שבט מוסר' ועוד

[1] המלצת ר' חיים פלאג'י זיע"א ללמוד כל יום בספרי מוסר וביניהם 'שבט מוסר'!

מתוך: יום פטירת מרן רבנו חיים פלאג'י זיע"א.

[2] הנחש שהתהפך לאבנט

ישנו סיפור נפלא! שהיה עם הגאון רבי אליהו מאיזמיר בעל ה'שבט מוסר', ה'שבט מוסר' חיבר עוד ספר - והוא נקרא 'אזור אליהו'. את הספר 'אזור אליהו' הוא כתב בעקבות מעשה נורא ונס שהיה לו, שפעם אחת קם בלילה לעסוק בתורה ואחרי שלמד זמן מה, הושיט את ידו לחזק את חגירת אבנטו, כשלפתע ראה שהאבנט זז! הוא הסתכל טוב יותר וראה שזה לא האבנט שלו אלא נחש! נמצא, שהוא ישב ועסק בתורה כמה שעות כשנחש חגור לו למתניו! לזכר הנס הזה הוא כתב ספר בשם: אזור אליהו - אזור פירושו אבנט.

מתוך השיעור: 'ישועות בחצות - חלק ב' בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק 01.04.2022.

נ.ב. ניתן להשיג את הספר 'אעירה שחר' וכן דיסק שמע.

[3] חולדה

תהליך ההתעברות של חולדה הוא שונה מתהליך ההתעברות של שאר בעלי החיים. בספר "שבט מוסר" (פרק יא) מבואר, כי החולדה מתעברת דרך האוזן.

חיות ים

קיימת בריה בים, שכאשר היא רואה שרוצים להזיק את וולדותיה – מיד היא בולעת אותם, נסה למרחקים ואז פולטת אותם מקרבה, כשכולם חיים וקיימים. כן כתב בעל "שבט מוסר" (פרק יא).

מתוך השיעור: 'הפלא ופלא - אות ח - חלק א' בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק 10.09.2022.

 נ.ב. ניתן להשיג במשרדי שופר את הספר 'הפלא ופלא' וכן דיסק שמע.

[4] 15 דרכים, כמנין גאוה, שעל ידם לא יבוא אדם לידי גאוה

הגאון רבי אליהו הכהן זצ"ל בספרו שבט מוסר פרק ב', 15 דרכים, כמנין גאו"ה שעל ידם לא יבוא אדם לידי גאוה. נביא רק חלק מהן:

א] 'יעלה בדעתו שהנוי והכח שהוא מתגאה בהם אינם נצחיים, שיגיע הזמן שהיופי והכח והעושר יעלמו בזקנותו לא יהיה לו במה להתגאות'. תכנסו בתי חולים תראו בגריאטריה איך נראים האנשים ותבינו בדיוק לאן אנחנו ח"ו מעותדים.

ב] 'יסתכל באלו שהתגאו לפניו מה היה בסופם; נבוכדנצר - התגאה נהפך לבהמה ואכל שבע (7) שנים עשב השדה! המן - התגאה ונתלה!' סאדם חוסיין גם... מועמר קדאפי גם... אסאד בדרך... וכן הלאה. 'בדור המבול התגאו והביא עליהם הקב"ה את המבול ונאבדו מן העולם!'.

ג] 'יזכור: שאם הוא נופל למשכב נשבר לבו וכוחותיו כלים ולשונו נדבקת לחיכו וכל המאכלים מרים לו כלענה ושוכב במיטתו והולך ומתמעט מיום ליום וריח רע נודף לו מהפה!' אם יחשוב בכל זה במה יתגאה? כי אם יש לו רק שפעת הוא סמרטוט, אז מה מדברים אם יש לו מחלות באמת?

ד] 'המתגאה ביופיו יחשוב: 'שכל היופי הוא רק בעור הדק המכסה פניו ובלי העור היו האנשים קצים להסתכל בו!' אדם שיש לו רק כויה בפנים או משהו ככה, כבר קשה לאנשים להסתכל. וגם העור הדק הזה שמתוח כרגע עלול להתמלא כולו קמטים ומדלדל ויהיה לו אח"כ כמו של התרנגולת פה והוא נראה ה' ירחם, אז מה אתה מתגאה?!

ה] 'יחשוב: 'שאדם כל גאוותו היא רק בשעה שהוא ער, אבל כשהוא ישן... שזה בערך שליש (1/3) מחייו! הקטנים ביותר יכולים לעמוד על ידו ללעוג עליו והוא מוטל כאבן!' כשהיינו ילדים קטנים היינו הולכים לאלה שישנים ושמים להם ככה איזה נייר מקופל ככה באוזן והוא עושה ככה ומתחבאים, שמים לו באף הופ הוא עושה ככה, הוא שוכב מוטל אדם גדול וזה והילדים משחקים איתו, מה הוא יכול לעשות? הוא לא יודע אפילו מי עשה לו, נותן כאפות לעצמו... כשהיינו ילדים היינו קושרים בחוט ניילון שטר של עשרים (20) שקל והיינו מושכים את זה ברחוב ואנשים היו משתטחים על זה. אתה רואה בן אדם לא שווה כלום! אנשים לא משנה מה הוא, הולך עם ג'ימס-בונד והכל, לא משנה כלום, רואה עשרים שקל ישר משתטח...

ו] 'יחשוב בדעתו: 'שאם הוא לא יאכל ולא ישתה, האם גאוותו תחזיק אותו בחיים?!' הרי כשאין לו אוכל ברגע הפנים משתנים, מכיון שחיי האדם תלויים בחתיכת לחם שהוא אוכל ואם אין לו אז הוא מת, אז מה הוא מתגאה? אתה לא שווה פרוסת לחם.

ז] 'יחשוב: 'שהוא מכניס בגופו פירות יפים למראה ונחמדים למאכל ומה קורה מהם - נעשים צואה כבהמה עם ריח! ה' ירחם'.

ח] 'יזכור: 'שילוד אשה הוא ועבר מעבר מי רגליים פעמיים (2); שיצא מאביו בעת שנוצר ומאמו בעת שנולד'. אז באת מהג'יפה ואתה הולך לג'יפה, אז מה אתה מתגאה?!

ט] 'יזכור 'יום המיתה' שבעולם הזה אינו כי אם אורח פורח. פתאום יתפס בקולר המוות ויהיה נידון על כל המעשים שנעשה בעולם הזה!' אז מה הוא מתגאה?!

י] 'יעלה בדעתו: 'שכל בשרו יעלה רימה ותולעה!' פעם הבאנו סרט איך נמלים באות למקק ולטאה ואיך הם מפרקים אותה טררררררר עד שנשאר שלד. במהירות ברררררר. יש נמלים אדומות בג'ונגל שמפרקות יער! 'יעלה בדעתו: 'שכל בשרו יעלה רימה ותולעה ויבין: שכל הטובה שלו בעולם הזה ולא כלום ואין עומדים לו לאדם אלא מצוות ומעשים טובים! וכן הזהירו אותנו ז"ל: 'מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ, שֶׁתִּקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה' (אבות ד, ד).

מתוך השיעור: 'מעשה אבות | רבי לויטס ורבי יוחנן בן ברוקא' יביע אומר, בני ברק 19.07.2012.

[5] מצוות תקיעת שופר כביטוי להכרת הטוב;

הטעם שנקבע תקיעת שופר בראש השנה נראה לי לבאר עפ"י משל למלך גדול ותקיף שמשל על מדינות רבות ושרים רבים ונכבדים היו סרים למשמעתו ונשלחו בפקודת המלך להמדינות הרחוקות לפקח שם על תהלוכות והתנהגות אנשי המדינה והשרים האלה קבלו רשיון מאת המלך לדאוג בעד קיום של העם למלא את מבוקשם ולתת להם את כל מחסורם ובארץ רחוקה מאד היה שר אחד שישב שם משך כל השנה 

ורק ביום אחד תקופת השנה שבו ניתנה עטרת המלוכה על ראש המלך ועשו שמחה ויום טוב בעיר המלוכה בא גם השר ההוא לראות את פני המלך וישאל אותו אדונו על גורל ומעמד בני המדינות הרחוקים ויספר לו השר שמתענגים על רוב הטובה כי הוא מילא את צו המלך להשגיח עליהם ולהטיב עמהם 

ושאלו המלך: 'אם מכירים האנשים ההם את טובת המלך וחסדיו?' 

ויענהו השר: 'כי הם כפויי טובה כי בכל עת ישבו ביניהם לא נתנו תודה ולא הראו הכרת טובה בעד חסדי המלך אשר גמלם וע"כ דעתו למנוע מהם הלאה את טובתו כי למלך אין שוה להטות אליהם חסדיו!' 

ויאמר המלך: 'גם אני אסע עמך ואראה הכדבריך כן הוא ואז אסתירה פני מהם ואחדל מלהיטיב עמם' 

וכאשר הגיעו המלך והשר אל המדינה ההיא שמעו ממרחק קולות צהלים ושמחים מרעישים את הארץ 

וישאלו: 'מה הקול אשר אנחנו שומעים?' 

ויענה להם איש אחד: 'הלא ידעתם? כי חג היום לכולנו כי ביום הזה לקח אדונינו המלך את כתר המלוכה על ראשו והוא איש חסד מטיב עם אנשי המדינה תמיד! ואם בכל ימות השנה אנו טרודים על מחיתנו ולא נוכל להראות תודתנו בעד חסדיו הרבים הנה ביום הזה אנו נאספים כולנו לעשות חג של שמחה ולקבל עלינו מחדש להיות סרים תמיד למשמעת המלך ולקיים את כל פקודיו' 

ואז ראה ונוכח השר כי שגה בדמיונו באמרו: 'שהם כפויי טובה' כי ביום הזה לא היה ביניהם ולא ראה את הכבוד הגדול אשר עושים למלכם והוא ראה אותם רק בעת שהם רדופים ושקועים בעסקיהם להביא טרף וכלכלה לביתם ואז לא היו פנויים להראות את אהבתם למלכם 

וכאשר שמע המלך את כל זה אמר: 'הנה חפצתי למנוע מכם את הטוב אשר עשיתי עמכם עד הנה ועתה אחרי אשר ראיתי את אהבתכם אלי עוד אוסיף וארבה להטיבכם ולהתחסד עמכם יותר!' 

הנמשל הוא; שהשטן רואה את ישראל כל ימות השנה בהיותם שקועים בדאגותיהם ונושאים בעול הפרנסה אשר יכביד עליהם את אכפו ואז אינם ממלאים את חובותיהם בקיום התורה והמצוות. והוא בא להשטין ולקטרג עליהם בראש השנה בשבת הקב"ה על כס המשפט לדון את יצוריו 

אך הנה עוד טרם ישב הקב"ה על כסא הדין כבר תוקעים ישראל בשופר לקבל עול מלכות שמים עליהם כדעת הרס"ג בטעם התקיעה וע"י זה נתהפכה מידת הדין לרחמים כי הקב"ה הבוחן לבות בני האדם רואה שבני ישראל קשורים בנפשם באלקיהם ורק תלאות החיים הן בעוכריהם אבל לבם נאמן לאלקים (שבט מוסר לר"ת עמוד 122).

מתוך השיעור: 'הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק ו' בית מדרש קהילות פז, בני ברק 22.10.2021.

נ.ב. ניתן להשיג במשרדי שופר את הדיסק שמע.

[6] שן

לאדם מישראל יש שלושים ושתיים (32) שיניים, ששה עשר (16) למעלה וששה עשר למטה. לאומות העולם – יש מהם שיש להם שלושים ושלוש (33) שיניים ויש מהם שיש להם שלושים ואחד (31) שיניים. כן כתבו בעל "מגלה עמוקות" (אופן קסד), השל"ה (פרשת בהעלותך, תורה אור), "מדרש תלפיות" (ענף אברים) ו"מנחת יהודה".

אדם ששיניו חזקות – להוי ידוע שחייו ארוכים. כן מבואר בספר "מעיל צדקה" (אות תרסו) בשם ספר "תולדות אדם": "מי ששיניו חזקות – חייו ארוכים, לפי דכשיעור החיות – כן חוזק השיניים. כן ראיתי בספר 'תולדות אדם'. ואפשר דסוד זה מה שגילו רז"ל, דכיון שנתקו שיניו של אדם – נתמעטו מזונותיו". מאידך, אדם ששיניו נרקבות – אות הוא כי חייו קצרים. כן כתב בעל "שבט מוסר" (בספרו "מעיל צדקה" סימן תרסו): "ראיתי בספר 'תולדות אדם', דמי שהשיניים שלו נרקבות – חייו קצרים, לפי דכשיעור המועט שיחיה – כך חוזק שיניו".

מתוך השיעור: 'הפלא ופלא - אות ש - חלק ז' בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק 09.11.2022.

[7] רימון

כל הרימונים הגדלים באותו עץ – שווים במספר גרעיניהם באופן מוחלט. כן מבואר בספר "שבט מוסר" (פרק יא): "רימונים מעץ אחד – מספר הגרעינים שיש בגדולים יש בקטנים".

מתוך השיעור: 'הפלא ופלא - אות ר - חלק ד' בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק 31.10.2022.

[8] שש סגולות עיקריות לרפואת הנפש

רבנו אליהו הכהן זצ"ל (שבט מוסר, פרק יט, סגולות לרפואת הנפש, אות ו), מונה שש סגולות עיקריות לרפואת הנפש. הסגולה הרביעית היא שתיקה בעת שמיעת חרפתו. סמוך לו, בסגולה החמישית, מונה בעל "שבט מוסר" זצ"ל את ההתבודדות וכותב: "שיפרוש עצמו במקום מיוחד שלא יראוהו בני אדם וישא עיניו אל מלך יחיד, עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות וכו' ועל דרך זה, כאשר הוא יבוא לשים פנים אל א'להיו, כן הוא יתברך ישים אליו ויחדיו ידבקו. כך שמעתי מפי מורי ורבי החסיד הקדוש רבי יוסף סאגיס, זכרונו לברכה וכך הוא היה עושה. וכן מצאתי לרבנו יצחק דמן עכו, שכמה חסידים היו עושים כן בימיו ודוק ותשכח כן בדברי הרמב"ם והרמב"ן ו'חובות הלבבות' והרב רבנו יונה, זכרונם לחיי העולם הבא".

מתוך הרצאה: 'תחבולות לעמוד בבזיונות' בית הכנסת עולי לוב, רעננה 08.03.2022.

ב"ה ניתן להשיג במשרדי שופר את הספר הנפלא! 'נפשי תידום' וכן את הדיסק שמע.

[9] כוכבים

להבדיל מן השמש שמאירה רק ביום ולהבדיל מן הירח שמאיר רק בלילה, הרי שהכוכבים מאירים גם בלילה וגם ביום באותה מידה.

ראיה לדבר: "אם יירד אדם בבור עמוק אפילו בחצי היום וישא משם עיניו לשמים – יראה הכוכבים". כן כתבו בעל "שבט מוסר" (פרק יא) ובעל "משנה למלך" (פרשת דברים).

כעס

מי שמביט בפניו של אדם שכועס – משכח את תלמודו, מוסיף טפשות וניזוק ממלאך חבלה שנוצר על ידי הכעס. כן מבואר במסכת נדרים (כב, א), בספר "חסידים" (סימן תתשכו) ובספר "שבט מוסר" (עמוד קכז).

מתוך השיעור: 'הפלא ופלא - אות כ - חלק א' בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק 18.09.2022.

[10] דמעות

הטמפרטורה של דמעות הנובעות מתוך שמחה היא נמוכה, כלומר הדמעות קרות. מאידך, הטמפרטורה של דמעות הנובעות מתוך צער ועגמת נפש, או כאב, היא גבוהה, כלומר הדמעות חמות. כן כתב בעל "שבט מוסר" (פרק יא).

מתוך השיעור: 'הפלא ופלא - אות ד - חלק ג' בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק 04.09.2022.

[11] תוצאות הכעס

נזק גופני עצום נגרם לאדם על ידי כעסו. רוב המחלות הקשות נגרמות מריבוי כעסים וביניהם - מחלות חסוכות מרפא. - ראה ספר חסידים (סימן תתשכו), שבט מוסר (עמוד קכז) וחמדת יהודה (עמוד תלט).

מתוך הרצאה: 'מעלת השמחה ותוצאותיה' תיאטרון חולון, חולון 19.09.2022.

מסדרת 'לכתחילה' חלק 'השגחה פרטית קרבת א-לקים' בעזרת השי"ת יהיה ניתן להשיג במשרדי שופר.

[12] לידה

אשה שצריכה ללדת – תקבל על עצמה הנהגה חדשה שתעשה מכאן ולהבא, כגון לכבד ראשי חודשים בהכנת דבר מה לכבודם. בכוחה של קבלה זו להגן עליה שתלד בשלום ובנקל זרע של קיימא. כן כתב בעל "שבט מוסר" (פרק כד).

מתוך השיעור: 'הפלא ופלא - אות ל' בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק 19.09.2022.

[13] קיץ

אדם שרוצה להצטנן מעט בימי הקיץ החמים – ישטוף את אוזניו במים. כן כתב בעל "שבט מוסר" (פרק יא): "אם בקיץ ירחץ אדם אוזניו במים – יצטנן כל הגוף".

מתוך השיעור: 'הפלא ופלא - אות ק - חלק ג' בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק 25.10.2022.

[14] מה גודל הנשמה?

בספר "מנחת אליהו", פרק ה', מספר בעל שבט מוסר, זצ"ל: בחודש אב בשנת תמ"ב, הוא עסק בהוצאת דיבוק שנכנס בנער אחד. הנער היה מוכר עופות והייתי מכיר את האיש ואת שיחו, שהיה איש כעסן ומעשיו מכוערים.

שאלתי אותו: "מה טבעך?".

אמר: "היו לי חובות גדולים ולא יכולת לסבול ויראתי שמא אצטרך לבריות ובחרתי מוות מחיים ובלעתי רעל". וידוע שהמאבד עצמו לדעת, אין לו חלק לעולם הבא. ולכן נשמתו נטרדת בלי מנוחה. שאל אותו שאלות שונות וענה לו כפי ידיעתו והשגתו.

שאלתי אותו: "מה כמות שיעור הרוח". דהיינו, מה גודל הנשמה.

והשיב: "הכל לפי רוחניותו. ורוחו שלו, של זה הגלגול, הייתה כשיעור גודל שיעור אגוז קטן. ויש רוחות קטנים ממנו.

שמעתם מה הוא אומר? הוא לא רק אומר שהוא קטן כמו האגוז, שזה פדיחה שאין כדוגמתה, אלא הוא מתנחם שיש יותר קטנים ממנו. אתם שומעים? בן אדם שאין לו חלק לעולם הבא, בן אדם שסובב ומטרטר בכל העולמות כולם, בן אדם שסובל בלי הפסקה, הנשמה שלו לא נחה ויש לה רדיפה של כל הבעלי מזיקים אחריה, אבל הוא מתנחם "אבל יש יותר קטנים ממני".

עכשיו למדנו מבט חדש! כשאנחנו קוראים שיהושע בן נון מכנה את אברהם אבינו: "הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים" (יהושע יד, טו) אז אנחנו מבינים מה זה "הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים" וכשכתוב: "וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה" על האשה השונמית (מלכים-ב ד, ח) שהיא היתה יראת חטא, אז הדברים הם גם כפשוטם, שנשמתם גדולה! אבל אם עושים חטא, זה מקטין אותם לגודל של ביצה ואגוז.

מתוך הרצאה: 'הלב הגדול, הרגש והשכל וגודל הנשמה' בית שבזי, באר שבע 03.07.2017.

[15] רעת המחלוקת!

ואם הצליח קורח לשכנע בטיעוניו ובליצנותו, לא ישכנע מופת?! כמה שזה נכון! אז עכשיו תשמעו איך התפתו רבים אחרי קורח. הלא ראו שהמן ירד בבוקר על הפתח של משה ואהרון. ואילו קורח נודד למרחקים, אחרי המן שלו.

בספר שבט מוסר (פרק לז) האריך שם להסביר: מה הרעה של המחלוקת! וכתב: תדע כמה קשה מחלוקת לפני הקב"ה. שבמעשה העגל שהיו בשלום לא נפסק המן. כל יום ירד מן אפילו שעשו עגל. בגלל שהיו בשלום. עד כדי כך שהקריבו מהמן לפני העגל. מן נתנו לו. אבל במחלוקת של קורח, באותו יום לא ירד מן. מדוע לא ירד מן? ידוע שהמן ירד בזכותו של משה רבנו. ועל שם זה נקרא אחד משמותיו של משה 'ירד'. שירד בישראל מן בימיו. אבל כשחלקו על משה, נמנע המן מלרדת. עכשיו חייהם תלויים במן. ופחדו מההפסקה של המן. ואותתו להם מן השמים: 'אם תמשכו ללכת אחרי קורח - אתם צפויים למות ברעב!'

ואיך הם המרו על חייהם והלכו אחרי קורח? אתם חושבים זה שאלה קשה? לליצנים זה שאלה קלה! קורח הסית אותם ואמר: 'אתם רואים? מקפידים ממרום על משה שהוא בעל מחלוקת!' הוא מהפך! הוא חלוק ואומר שהוא 'בעל מחלוקת' שמעתם דבר כזה? זה הראיה. למה לא יורד המן? נגמרה לו הזכות, אין לו זכות יותר שירד לו מן, כי הוא בעל מחלוקת.

מתוך הרצאה: 'מי השוטר ומי הבלש?' היכל התרבות, נתניה 26.06.2016.

יהי רצון: שזכות הדברים, יהיו לטובת נשמת רבי אליהו הכהן האיתמרי וירעיף עלינו מברכותיו מנוחתו עדן, אמן!