מצוות חג הסוכות בכוונה 'כאשר ציוה ה''

מצוות חג הסוכות בכוונה 'כאשר ציוה ה''

'בְּכָל לַיְלָה קֹדֶם שֶׁיִּכָּנֵס לַסֻּכָּה יֹאמַר "לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁצִּוָּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (וַיִּקְרָא כג, מב), שֶׁגַּם לְפִי דַּעַת הַפּוֹסְקִים הַפַּשְׁטָנִים יֵשׁ חִיּוּב לְפָרֵשׁ פָּסוּק זֶה כֻּלּוֹ בְּפִיו בְּמִצְוָה זוֹ, וְיִזְהָר לִלְמֹד מִשְׁנָה מַסֶּכֶת סֻכָּה בְּכָל לַיְלָה בְּכָל יְמוֹת הַחַג בְּתוֹךְ הַסֻּכָּה, וְהַמַּבְדִּיל בְּבֵיתוֹ יַבְדִּיל בַּסֻּכָּה:'

חג הסוכות

מרן השולחן ערוך זיע"א פסק (סימן ס' סעיף ד') שהאדם חייב לכוון לפני שעושה מצווה, לעשות מצווה בכוונה ככתוב בספר 'כאשר צווה ה'' יכול גם להפוך כל פעולות שיגרתיות ביום רגיל בחייו של אדם למצוות 'מן המנין'! עדיף להוציא מהפה את כוונות המילים כפי שכותב בעל החובות הלבבות: 'המחשבה נמשכת אחר הדיבור'.

מצות ישיבה בסוכה

המשנה ברורה זיע"א פסק (סימן ח' סעיף ח') שישנן שלושה מצוות; ציצית, תפילין וסוכה שדורשות כוונה נוספת! מלבד הכוונה הרגילה לפני עשיית המצווה. עבור שלושת המצוות הנ"ל דבר נוסף יש לחשוב גם על סיבת המצווה עצמה. לכן, למצוות סוכה יש שני כוונות נפרדות;

1. כוונה לשם המצווה.

2. כוונה עבור הסיבה של המצווה.

הבית חדש מסביר (סימן ס' סעיף ח') שצריך לחשוב על סיבת המצווה משום שהתורה אומרת את המילה "למען" על המצוות האלו; על מצוות סוכה הפסוק אומר: "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" וכו' (ויקרא כג, מג). על סמך זה בספרים 'דרך פיקודיך' (הקדמה א' אות ה') והבכורי יעקב (ס' תרכה) מביאים: שללא הכוונה השניה - לא יצא האדם ידי חובת מצוות סוכה!

למרות, זאת המשנה ברורה (סימן ח' סעיף ח' סקי"ט) פסק: שיצא אך רק בדיעבד. לכן עבור מצוות הסוכה צריך לשים לב ולכוון:

1. הריני מכוון לקיים מצות ישיבה בסוכה 'כאשר ציוה ה''.

2. שציוונו לישב בסוכה זכר ליציאת מצרים וזכר לענני הכבוד (משנה ברורה סימן תרכה, ס"ק א).

בנוסף, יש גם את הכוונות לפני שהולך לישון בסוכה שהשינה היא חלק מהמצווה של לגור בסוכה (כדרשת חז"ל "תשבו" – 'כעין תדורו' (סוכה כח:));

שים לב! כל שניה אחת בסוכה - היא מצווה נוספת. 

לכן בספר יסוד ושורש העבודה (שער יא פ' יב) הביא את האבודרהם שכתב: שלאדם יש לנצל את היתרון ולהרוויח אלפי מצוות עשה בחג הסוכות רק בלהיות בתוך הסוכה! לכן האדם צריך לנצל זאת ולהיות כמה שאפשר יותר זמן בתוך הסוכה.

וכשיצא, אחרי שהיתה לו הסחת דעת, כשחוזר אל הסוכה - צריך לחזור שוב על אותם שתי כוונות.

הערה: החתם סופר כתב, שאותם אלו שמנהגם היה לשבת בסוכה בשמיני עצרת בחו"ל צריכים לעשות את התנאי הבא: 'אם היום זה היום השביעי של סוכות - הישיבה שלי בסוכה תהיה מצווה עבור ה'! ואם זה היום השמיני - שתהיה ישיבתי בסוכה רק עבור צל' (חתם סופר שו"ת אבן העזר).

ב"ה מצ"ב כוונה במצות ישיבת סוכה (לקובץ PDF לחץ כאן) 

מאת מחבר הספר 'כאשר ציוה ה'' (לכתבה - לחץ כאן) וכן עוד מצוות לדוגמא שמצריכות כוונה בעשייתן

(לקובץ PDF לחץ כאן)

מצות אכילה בסוכה

יש מצות עשה לאכול כזית לחם ביום הראשון של סוכות כפי שנלמד מגזירה שווה בפסח (ספר החרדים פ' יד אות ח) (עיין הליכות שלמה פ"ט, אות יג). לפני שאוכל את החלה מכוון: 'הריני מכוון לקיים מצוות אכילת כזית בסוכה 'כאשר צוה ה''. יש פוסקים שאומרים שכל סעודה עם לחם במהלך שבעת ימי חג הסוכות היא מצוה (משנה ברורה סימן תרלט', ס"ק כד).

אגידת הלולב

כשקושר את ההדסים והעברות ללולב לפני חג הסוכות הוא מקיים מצוות: "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ" (שמות טו, ב) ודרשו חז"ל: 'התנאה לפניו במצוות!' (שבת קלג:). בזמן המעשה צריך לומר: 'הריני מכוון לקיים מצות "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ" 'כאשר ציוה ה''. כך היה מנהגו של הגאון הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל לקשור את ארבעת המינים יחדיו בצורה המושלמת ביותר שניתן כפי שהובא בשולחן ערוך, כאשר הוא עשה זאת, אמר: 'לשם מצוות: "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ"'.

נטילת ארבעת המינים

לפני שאומר את הברכה על ארבעת המינים מכוון: 'הריני מכוין לקיים מצות ארבעת המינים 'כאשר צוה ה''. 

חז"ל הנהיגו לנו במהלך ימי הסוכות, הנהגות המשמשים זכר לחורבן בית המקדש (שיבנה מהרה – אמן!) ובין ההנהגות הללו: לקחת את האתרוג והלולב במהלך שבעת הימים, להקיף את הבימה עם הלולבים בכל יום. וכן להכות את הערבות בהושענא רבה.

לזכור את חורבן בית המקדש - זה מצווה מדברי קבלה. וצריך לכוון במהלך הזכירה של חורבן בית המקדש בחג הסוכות: 'הריני מכוון לקיים מצוות זכירת המקדש 'כאשר צווה ה''.

שמחת תורה

כאשר רוקדים וצוהלים עם התורה בשמחת תורה צריך שיהיה בראשו לקיים את מצוות כבוד התורה! זה נלמד מקל וחומר "מפני לומדיה – עומדים! מפניה - לא כל שכן?!" (קידושין לב.). הספר עמק ברכה (כבוד ס"ת עמוד מב') מסביר: שכל צורות הכבוד לספר תורה - נלמד מאותו הקל וחומר והופכות למצווה דאורייתא!! וזו הכוונה: 'הריני מכוין לקיים מצות כבוד התורה 'כאשר ציוה ה''.

חסד עם בניו

כשמשתתפים בשמחת תורה, האבות רוקדים עם הילדים ומחזיקים את הקטנים שישמחו גם הם! אז צריך לכוון: 'הריני מכוין לקיים מצות חסד 'כאשר ציוה ה''. 

אחיזה ביד חברו

כשאחד אוחז ביד חברו כשרוקד בשמחת תורה הזה בהפגנת אחדות, אחווה ואהבה אחד עם חברו - זה הגשמה מוחלטת של מצוות: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח). ולכן צריך לקחת רגע באותו הזמן ולזכור בראש ולכוון: 'הריני מכוון לקיים מצות "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" 'כאשר ציוה ה''.

א גוט יום טוב!

לקובץ PDF בעברית - לחץ כאן לקובץ PDF באנגלית ממחבר הספר 'כאשר ציוה ה'' - לחץ כאן.

להלן דרשת הרב שליט"א: ארבעת המינים והושענא רבה 23.10.2024.

בברכת: חג שמח!