תנאי וגילוי דעת פעם בשנה

להורדת הקובץ המלא מהמחבר הי"ו - לחץ כאן

להלן 38 סעיפים מתוך 47

תנאי וגילוי דעת דעת פעם בשנה באדיבות הרה״ג ינון עובדיה ברכה שליט״א עיקר התנאים המובאים הם על פי הגיליון הנפלא בשם 'התנאי לשנה טובה ומתוקה' היוצא לאור על ידי בית הכנסת וכולל אברכים 'אור יצחק' - באשדוד.

מה טוב ומה נעים שבתחילת כל שנה יאמר כל אדם את התנאים הבאים, ובכך יפתור לעצמו הרבה בעיות הלכתיות, הן בחלק אורח חיים והן בחלק יורה דעה.

הבהרה: אין מטרתנו בעמוד זה לפסוק הלכה או להכריע בין שיטות הפוסקים, אלא כל אחד מחויב לעיין בנימוק ההלכתי כדי להבין את התנאי שהוא מוציא מפיו, ועליו לפסוק כפי רבותיו. תנאים אלו נכתבו לדעת הפוסקים הספרדים.

בתחילת כל שנה טוב שיתנה האדם:

א. אני מַתְנֶה שאין רצוני לקבל את השבת בהדלקת הנרות, אלא אם כן אומַר בפירוש, או אתכוון שרצוני לקבל את השבת בהדלקת הנרות.

ב. אני מַתְנֶה שאם אצטרך להשתמש בשבת במתגי החשמל כאשר החשמל כבוי ובזיזי שעון השבת – שלא ייחשבו כמוקצה [ותנאי אחד מועיל לכל השנה, אך טוב להתנות בכל ערב שבת בפיו].

ג. אני מַתְנֶה שאוכל לטלטל בשבת את הפמוטים, ובשבת חנוכה את החנוכיה, אם ארצה לטלטלם לאחר שיכבו הנרות שדלקו עליהם.

ד. אני מַתְנֶה שכוונתי לצאת ידי חובתי בתפילין שהן אמת על פי ההלכה: אם התפילין של רש״י הן אמת - אני מתכוון לצאת בהן ידי חובה, והתפילין של רבינו תם לא יהיו אלא כרצועות בעלמא.

ואם התפילין של רבינו תם הן אמת – אני מתכוון לצאת בהן ידי חובה, והתפילין של רש״י לא יהיו אלא כרצועות בעלמא.

ואם שתיהן אמת להלכה - אני מכוון לצאת ידי חובה בשתיהן. ובברכה שאברך על התפילין של רש״י אני מכוון לפטור את התפילין של רבינו תם.

ה. אני מַתְנֶה שהברכה שאברך על התפילין תהיה תקפה אך ורק עד כניסתי לבית הכיסא, ולאחר שאצא מבית הכיסא, אם אחזור להניחן - אוכל לברך שוב.

ו. אני מַתְנֶה שבכל פעם שאֲברֵך על טלית גדול תהיה כוונתי בברכה זו לפטור את הטלית קטן שעליי.

ז. אני מַתְנֶה שבכל פעם שאברך על הטלית תהיה הברכה תקפה גם אם אוריד את הטלית מעליי לזמן מועט, ולא אצטרך לחזור ולברך עליה שוב.

ח. אני מגלה דעתי שבכל פעם שאזכיר שם 'אדנות', תהיה כוונתי שהוא אדון הכל. ובכל פעם שאזכיר שם 'הויה' ברוך הוא, כוונתי שהוא אדון הכל, היה הווה ויהיה. וכשאזכיר שם 'אלוקים' כוונתי שהוא תקיף, בעל היכולת ובעל הכוחות כולם, עילת העילות וסיבת הסיבות. [עיין בילקוט יוסף דיני השכמת הבוקר סימן ה, והוסיף שלגבי קריאת שמע וברכה ראשונה של שמונה עשרה לא יסמוך על תנאי זה, אלא ישתדל בכל פעם לכוון להדיא].

ט. אני מַתְנֶה שכאשר אברך ברכת 'בורא מיני מזונות', או 'בורא פרי העץ', או 'בורא פרי האדמה' או 'שהכל נהיה בדברו', תהיה כוונתי לפטור את כל סוגי המאכלים שברכתם שווה למה שבירכתי, בין שנמצאים בבית ובין שיביאו לי מבחוץ, וגם אם אותו המין חשוב יותר או חביב יותר בעיניי. [ואם לא כיוון או שלא התנה - נקטינן ספק ברכות להקל, כמבואר בחזון עובדיה ברכות עמוד קעח - קעט. ועוד מבואר בחזון עובדיה, שם עמוד קפ' שאם לא כיוון במפורש לפטור במין שאינו חשוב או אינו חביב את המין החשוב או החביב, חוזר ומברך.

י. אני מַתְנֶה שבכל פעם שברצוני לברך ברכה מסוימת, אך אני ממתין לחברי שיברך אותה ברכה ואענה אמן אחריו - שתהיה כוונתי שלא לצאת ידי חובה בברכתו מדין שומע כעונה, אלא אֲבָרֵךְ בעצמי. 

יא. אני מַתְנֶה שבכל פעם שֶאֲבָרֵךְ 'המוציא לחם מן הארץ' תהיה כוונתי לפטור בברכה זו גם פת הבאה בכיסנין, עוגה, שאוכל בתוך הסעודה. [ויותר טוב לכתחילה שלא לסמוך על תנאי זה, אלא לברך לפני הסעודה על מעט מזונות, פחות מכזית, או לברך בתוך הסעודה 'בורא מיני מזונות' על מאכל שאין לו תואר של פת, כמו ביסלי וכיוצא, או אפילו ברכת שהכל בתוך הסעודה על סוכריה וכדומה, כמבואר בבן איש חי שנה א׳ פרשת פנחס סכ"ב. ויכוון לפטור את הפת הבאה בכיסנין שאוכל בסעודה]. 

יב. אני מַתְנֶה שבכל פעם שאתן צדקה לקופת הצדקה שבביתי אין בכוונתי שהמעות יהיו הקדש לצדקה בנתינה לקופה, אלא רק שהכסף יינתן לעני.

ועוד אני מַתְנֶה שאוכל לחלק את הצדקה כרצוני.

ועוד אני מַתְנֶה שהכסף לא יהיה שייך לבעלי הקופות בזמן נתינתו לקופה, כדי שאם ארצה ללוות מהקופה אהיה רשאי.

יג. אני מַתְנֶה שלא יחול שֵם נדר וצדקה על כספי צדקה שעלה בדעתי לתת או כאשר עשיתי מעשה כדי לתת אך בפועל הדבר לא התאפשר, אלא רק כשתגיע הצדקה לעני יחול על הכסף שם נדר וצדקה.

יד. אני מַתְנֶה שאוכל לעשות במעות המעשר כל מצווה שארצה כפי ראות עיניי. [עיין בשו"ת יחוה דעת חלק ג' סימן עו. והוסיף שאם לא התנה כן בפירוש, יעשה התרה בפני שלושה על שלא אמר שהוא מפריש המעשר בלי נדר, ואחר שיתירו לו, יתנה התנאי הנ״ל. ואם דחוק כלכלית, יתנה מראש שיתן המעשר רק לאחר ניכוי הוצאות ביתו. עד כאן לשונו].

טו. אני מגלה דעתי שהמיסים שאני משלם לממשלה והארנונה שאני משלם לעירייה, אם התחייבתי בהשבת גזילה הריני מכוון שכסף זה ילך לצורכי הרבים, ואם לא - רצוני שכסף זה ילך למטרות צדקה.

טז. אני מגלה דעתי שבכל פעם שאקנה כלי חייב טבילה שמכיל בתוכו אוכל, כמו קופסה או צנצנת וכיוצא בזה, אין בכוונתי לקנות את הכלי אלא רק את התכולה. [והנה אם לאחר השימוש רוצה להשתמש בכלי שוב, עיין בשו״ת ויצבור יוסף בר חלק ב' עמוד פא' שהורה לו מרן הרב עובדיה יוסף זצוק״ל שצריכים טבילה בלא ברכה. וכעי״ז עיין בהליכות עולם חלק ז' עמוד רנא והלאה].

יז. גילוי דעת לתלמידי חכמים, זקנים והורים:

הריני מגלה דעתי שאני מוחל על כבודי מחילה גמורה לכל מי שחייב לקום לכבודי ולא יעשה כן. [ועיין בילקוט יוסף כיבוד אב ואם פרק ד' סעיף י' שאף על פי שמחל לפלוני על הקימה בפירוש, מכל מקום פעמים שמפני מראית העין יצטרך לקום, מפני שאחרים לא יודעים על כך שמחל לו].

יח. אני מגלה דעתי שאם יונה תטיל ביצים ברשותי, כגון בחצר, על אדן החלון, במרפסת, על מנוע המזגן וכדומה, בכוונתי שלא לזכות בביצים כלל מדין חצר המשתמרת.

יט. הריני מגלה דעתי שכל הנהגה טובה, מנהג טוב, גדר, חומרא או פרישות שאנהג, בין שאנהג פעם אחת ודעתי תהיה לנהוג כן תמיד, ובין שאנהג שלוש פעמים, וכן כל דבר מצווה שאומַר או אחשוב לקיים או לעשות - הכל יהיה בלי נדר ובלי קבלה. כשארצה אקיים, ושלא ארצה - לא אקיים.

כ. אני מַתְנֶה שבכל פעם שאתפלל תפילת שחרית באופן שקריאת שמע עם ברכותיה יהיו אחר זמן מגן אברהם: אם ההלכה כמגן אברהם, אצא ידי חובה בקריאת שמע של הקורבנות, ואם הלכה כמו הגר״א, לא אצא ידי חובה אלא בקריאת שמע שאקרא על סדר התפילה עם הברכות. 

כא. אני מַתְנֶה שבכל פעם שאצטרף לסעודה עם עשרה אנשים, אוכל להצטרף לזימון בעשרה גם אם נשב בשולחנות נפרדים.

כב. תנאי למי שנצרך לומר קדיש על אדם זר: אני מַתְנֶה בתחילת השנה שכל הקדישים אשר אני אומר מהיום ועד סוף שנה אחת, יהיו כולם לעילוי נשמת המנוח או המנוחה. ודי בזה.

כג. תנאי למי שאומר קדיש על קרוביו: אני מַתְנֶה שאם יבקשו ממני לומר קדיש על אדם זר אחר, שהקדיש יעלה לשני הנפטרים, ולא אצטרך לומר קדיש על כל נפטר ונפטר.

כד. אני מַתְנֶה שאם אתפלל במנין מצומצם שחלקו מחללי שבת – שה'אמן' שאענה יהיה כשבח בעלמא, ולא לשם עניית קדיש.

כה. אני מַתְנֶה שברכות התורה שאני מברך יחולו עד עלות השחר של היום למחרת, ולא יותר.

כו. אני מַתְנֶה שאם איזה פעם לא יזדמנו לי הרבה מים – שלא אצטרך להחמיר כמנהגי ליטול עד פרק הזרוע, אלא עד סוף קשרי אצבעותיי.

כז. אני מַתְנֶה שאם אתפלל עם הציבור מבעוד יום בימי ספירת העומר ואספור עם הציבור את העומר בבין השמשות, בלא ברכה: הריני סומך על ספירה זו לצאת בה ידי חובתי אם אשכח לספור בלילה בביתי, ואם אזכור בלילה לספור, לא אצא ידי חובת ספירת העומר בספירה עם הציבור בבין השמשות. [ואכן כשיזכור בלילה - יספור בברכה כמנהגו הטוב לספור אחר צאת הכוכבים].

כח. אני מַתְנֶה שאם אתאחר להתפלל תפילת מנחה בערב שבת עד לאחר השקיעה, שאקבל את השבת רק משביתה ממלאכות, ולא איאסר בתפילת מנחה של חול. ואם ההלכה כדעת הגאונים, שמיד אחר השקיעה מתחיל בין השמשות, אקבל עליי את השבת או את היום טוב מיד, ואם הלכה כרבינו תם, שאחר השקיעה עדיין יום - לא אקבל שבת או יום טוב אלא לאחר חצי שעה מהשקיעה. ובזכות תנאי זה יהיה רשאי עדיין להתפלל מנחה, ואף שנאסר מיד בעשיית מלאכה, מכל מקום לעניין תפילת מנחה יש כאן ספק דרבנן אם חלה עליו קדושת היום, וספק דרבנן לקולא.

כט. אני מַתְנֶה שבערב ארבע תעניות, כוונתי לקום לפני זמן עלות השחר כדי לאכול ולשתות, ולא תיחשב שינת הלילה כהפסק והיסח הדעת מהאכילה והשתייה.

ל. אני מַתְנֶה שאם אשמע הבדלה בבית הכנסת וארצה להבדיל בעצמי בביתי - אם יפול לי ספק אם יש לי יין בביתי, אצא ידי חובת הבדלה משליח הציבור, ואם יהיה לי יין בביתי, לא אצא ידי חובה בהבדלה של שליח הציבור.

לא. שמע "ברכו" משליח הציבור בערב שבת עוד לפני שהתפלל תפילת מנחה, הדין הוא שלא יענה עימהם, כיוון שאם עונה - מקבל עליו את השבת בעל כורחו, וצריך להתפלל ערבית שתיים, וגם תנאי הפוך לא מועיל. ועל הצד היותר טוב יתנה שאינו מקבל שבת, ויהרהר בליבו "ברכו".

לב. תנאי להפרשת חלה: אני מַתְנָה שתחול החלה אף על הקמח שיתערב אחר כך בשעת העריכה. וטוב ללמד לנשים להתנות כן.

לג. אני מַתְנֶה על השמן והפתילות של חנוכה, שאם יכבו הנרות, אפילו באמצע שיעור ההדלקה, דהיינו בתוך חצי שעה - אוכל ליהנות מהשמן והפתילות. ואם התנה כך, תנאו מועיל, ואין צריך לשרוף את השמן הנותר, אלא משתמש בו לצרכיו.

לד. במה שאני מחמיר להוציא את השבת על פי שיטת רבינו תם - אני מַתְנֶה שחומרה חשובה זו היא בלי נדר, ואם יקרה מצב שלא אוכל להקפיד ביציאת השבת כשיטתו של רבינו תם, אוכל להוציא את השבת כמו עיקר ההלכה כדעת הגאונים.

לה. אני מַתְנֶה על כל נויי הסוכה שאתלה בסוכתי, שאיני מקצה אותם מדעתי כל שמונת ימי חג הסוכות, ואוכל ליטלם ולאוכלם בכל עת שארצה, אף בימות החג, ולא יהיו מוקצים למצווה.

לו. תנאי לשליח ציבור כשלא עונים לו אמן: אני מַתְנֶה שאם אהיה שליח ציבור ולא יענו לי אמן אחר ברכותיי, שאם הדין כסוברים שלולא תשעה עונים הברכות לבטלה – תהא תפילתי כנדבה.

לז. תנאי לתרומות ומעשרות לערב שבת, שאם ישכח להפריש תרומות ומעשרות בערב שבת יוכל להפריש בשבת, ובטבל ודאי בברכה.

וזהו נוסח של התרומות ומעשרות על תנאי: אחד ממאה שאני עתיד להפריש - יהיה טבל. היותר מאחד ממאה שאני עתיד להפריש - יהיה תרומה גדולה בצד צפונו על הכל. אותו אחד ממאה שאמרתי שיישאר טבל עם שאר הכמות הראויה בצד צפונם של הפירות - יהיה מעשר ראשון. אותו אחד ממאה שהתניתי שיהיה מעשר ראשון - יהיה תרומת מעשר על הכל. מעשר שני יהיה בדרומם של הפירות, וייחד מטבע ויאמר: ויהא מחולל הוא וחומשו על פרוטה ורבע במטבע שיחדתיו לחילול מעשר שני. ואם צריך מעשר עני יהיה מעשר עני בדרומם של הפירות.

לח. גילוי דעת של ביטול גמור של האדם עצמו כלפי הקב״ה: הריני מגלה דעתי ורצוני לפני הקב״ה בלב שלם ובנפש חפיצה לבטל ביטול גמור ושלם, כדין וכהלכה כל מחשבה זרה פגומה ופסולה ואסורה, וכל מחשבה שיש בה כפרנות חס ושלום, וכל מין הרהור רע, וכל ציור רע פגום ופסול ואסור, וכל הרהור של יוהרא ושמץ גאווה ופנייה שאינה טובה, וכל מין כעס וזעם והקפדה, אם יעלו במוחי בכל עת ועת.