בין שחוק לשכינה: כשהשכינה מחכה לנו בבית הכנסת – מקום תפילה, משכן מעט ומבחן קדושה בדור בלי בית מקדש

הגמרא במסכת מגילה כט: שואלת על הפסוק "לָכֵן אֱמֹר כֹּה אָמַר ה' אלקים כִּי הִרְחַקְתִּים בַּגּוֹיִם וְכִי הֲפִיצוֹתִים בָּאֲרָצוֹת וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט בָּאֲרָצוֹת אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם" יחזקאל יא, טז' - מה זה "לְמִקְדָּשׁ מְעַט"? אנחנו יודעים שהיה לנו בית מקדש ובעוונותינו הרבים עכשיו הוא חרב, והגמרא באה לברר: מה זה "לְמִקְדָּשׁ מְעַט"?!

ומשיבה הגמרא: אמר רבי יצחק: 'אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל' וכוונת הגמרא שבזמן שגלו ישראל לבבל והתיישבו שם, בנו להם שם בתי כנסת ובתי מדרש, כדי שיהיו מתפללים בהם ועוסקים בהם בתורה, ולהם הנביא קורא "לְמִקְדָּשׁ מְעַט". ורבי אלעזר אמר: 'זה בית רבינו שבבבל'. ופירש רש"י שבית המדרש של רב שבבבל נקרא "לְמִקְדָּשׁ מְעַט".

וממשיכה הגמרא: דרש רבא: מה פירוש הפסוק: "תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים ה' מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ בְּדֹר וָדֹר" (תהילים צ, א)?! וידוע שמזמור זה אמר משה רבינו עליו השלום ביום שחנך את המשכן: "תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה"... ולבסוף: "וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ" (תהלים צ, יז) ופירש רש"י: שהתפלל משה על עם ישראל ובירך אותם שתשרה שכינה במעשה ידיהם.

ואם כן, נשאלת השאלה: מה פירוש הפסוק "ה' מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ בְּדֹר וָדֹר" והרי נחרב בית המקדש? הרי בית ראשון היה קיים 410 שנה, ובית שני היה קיים 420 שנה; אם כן איפה הבטחת הפסוק "ה' מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ בְּדֹר וָדֹר"?

ומשיבה הגמרא: אמר רבא: אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, שיש לנו שהקדוש ברוך הוא מצוי ומשגיח בהם. וידוע שזהו אחד מחסדי ה' יתברך, שהגמרא אומרת על כך: מיום שחרב בית המקדש, אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא דל'ת (4) אמות של הלכה בלבד, ברכות ח. ומיום שחרב בית המקדש, אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא בתי כנסיות ובתי מדרשות, שבשעה שישראל נכנסים לתוכן ומתפללים ולומדים בהם תורה, ומתנהגים שם בדרך ארץ, באימה וביראה, יש להקדוש ברוך הוא נחת רוח, והוא מנענע בראשו ואומר: "מה לו לאב שהגלה את בניו לבין אומות העולם" שם ג. 

ואם חלילה וחס נכנסים לבית הכנסת ולבית המדרש ונוהגים שם קלות ראש וליצנות, וכל שכן אם חלילה וחס מדברים שם דברים בטלים או דברי איסור, לשון הרע, רכילות, מחלוקת וכו' – מיד השכינה צועקת ואומרת: "כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי" ישעיהו א, יב, וממשיכה לצעוק: "נְתָנַנִי ה' בִּידֵי לֹא אוּכַל קוּם" איכה א, יד. וזהו אחד מהדברים שצריך להשגיח ולתת את הדעת עליהם מאוד מאוד - שלא נגרום חלילה וחס צער לקדוש ברוך הוא!

הרמב"ם בהלכות תפילה פרק י"א הלכה א' כותב: כל מקום שיש בו עשרה (10) מישראל, צריך להכין לו בית שייכנסו בו לתפילה, בכל עת תפילה. ומקום זה נקרא "בית הכנסת". והכוונה בדברי הרב שכל עיר, יישוב, מושב, שכונה או רחוב שיש בהם עשרה מישראל, צריכים הם להכין להם בית שיתפללו בו וילמדו בו תורה, ובית זה נקרא "בית הכנסת".

ועוד שם הלכה ו' בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגים בהם קלות ראש, כגון: שחוק והיתול ושיחה בטֵלה, ואין אוכלין בהן, ואין שותין בהן, ואין מטיילין בהן, ואין ניאותין בהן פירוש צורכי הגוף, תלבושת, תספורת וכדומה. בקיצור: כל תשמיש של חול או תשמיש של ביזיון אסור לעשות בבית הכנסת. 

(הרב בן ציון מוצפי שליט"א)

***

הגאון רבי אליעזר פאפו זצ"ל "מִקְדָּשׁ מְעַט"

מעלתה של השכמת בית הכנסת מצוַת השכמת בית הכנסת היא מהדברים שאוכל מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. וידוע שאמרו בתלמוד ברכות ח. שהיא זו שהועילה לבני בבל להיות זקנים, וכמו שאמר להם רבי יהושע בן לוי לבניו: הקדימו והחשיכו לבית הכנסת כדי שתאריכו ימים.

והמקדים להיות מעשרה (10) ראשונים נוטל שכר כנגד כל הבאים, ובפרט המקדים להיות ראשון (1) הפליג מאוד בזוהר הקדוש תרומה דף קלא' בשבחו, שעומד במעלת צדיק, והוא תיקון גדול לפגם הברית ונהיה ידיד אהוב לקדוש ברוך הוא. מי שמע כאלה ולא ישתדל בכל כֹחו להיות הראשון או לפחות מעשרה ראשונים?! לעשות נחת רוח ליוצרו, המשלם שכר טוב לעושי רצונו.

ויש רבים שבאים בהשכמה לבית הכנסת והיו יכולים להיות מעשרה ראשונים, אלא שבוחרים לישב בחוץ בעזרת בית הכנסת להרבות שיחה "וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם" (תהלים מט, יא) ואין שמִים על לב, ואינו מקפיד שיקדמנו אחר לפי שאין יודעים מה המצווה הזאת. 

(מתוך הספר פלא יועץ). 

***

הגאון רבי שמשון דוד פינקוס זצ"ל, קדושת בית הכנסת ובית המדרש, מורא מקדש 

אמרו חכמינו ז"ל מגילה כט. על פי הפסוק "וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט בָּאֲרָצוֹת אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם" יחזקאל יא, טז' שבימינו בתי כנסיות ובתי מדרשות הם במקום בית המקדש.

ואין זה רמז בעלמא, אלא הלכה גמורה מדאורייתא. וכן הביא להלכה בספר חפץ חיים בשם ספר היראים, שמצות מורא מקדש – היינו לירֹא מן כבוד שמים הנמצא בבית המקדש ושלא לנהוג שם בביזיון - היא מצווה וחיוב דאורייתא גם בזמן הזה על בתי הכנסיות ובתי המדרשות שלנו.

ומפני כך בתי כנסיות ובתי מדרשות אסור לנהוג בהם קלות ראש, שחוק או שיחה בטֵלה, וכל שכן שאסור לדבר בהם לשון הרע ושאר דברים אסורים, שנראה כמורד במלך בביתו ולפניו, ה' ישמרנו.

 וכן אסור להיכנס לבית הכנסת ובית המדרש להסתתר מפני הגשם או כדי לדבר עם חבר או לקצר את דרכו. ואם מתעכב שם מעט לעסוק בתורה או בתפילה, מותר.

וכן הוזהרנו מן התורה שלא להשחית דבר מבית הכנסת ובית המדרש או בכליהם, שכתוב דברים יב, ג-ד: "וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא. לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹהֵיכֶם" ועל כן צריך מאוד להיזהר לא לחרוט חריצים בשולחנות, בספסלים או בקירות בית הכנסת, שיש בזה איסור תורה, ובעיקר להזהיר את הילדים על כך.

כל אלו המצוות מראות על הזהירות שצריך לנהוג בקדושת בתי כנסיות ובתי מדרשות, ועל הכבוד שבו ראוי לנהוג בהם.

(מתוך הספר: נפש שמשון אגרות וכתבים).

***

עובדות והנהגות יקרות מחייהם של גדולי ישראל "יְהִי כְבוֹד ה' לְעוֹלָם!" (תהלים קד, לא)

ראויה לציון מיוחד הגישה הרוממה שהנחיל רבי משה יהושע הגר זצ"ל, האדמו"ר מוויזניץ', כאשר התריע על איסור השיחה בעת התפילה.

גם כאשר נאלץ לעורר על עניין כה פשוט, עשה זאת באמצעות הרמת ההשגות של הציבור, בשאיפה להעניק מבט מרומם ועילאי שייתר מאליו את עיקרו של העניין.

מעשה היה שנוכח ביושבי קרנות המפטפטים בלהג כאשר הציבור כבר החל באמירת 'הודו'. אחר התפילה קרא אותם אליו ואמר במתק שפתיים: "האמינו לי, אין ליבי דואב כל כך על ששוחחתם. כואב לי בעיקר על שהייתם מסוגלים לשוחח. הרי אמרו אז פסוקים כה מלהיבים ומרוממים".

מסר זה ליווה את קריאותיו הנחרצות בחומר השיחה בתפילה.

"אין אני דן עתה אם מותר מצד הדין לשוחח בחלק זה או זה של התפילה", היה אומר. "אני שואל איך בכלל מסוגלים לשוחח?!"

ולא היה צורך להכביר בהסברים. ביטוי עז קיבלו הדברים תוך כדי דיבור - לעיתים פתח במילים "כַּדָּרְבֹנוֹת" (קהלת יב, יא) בציטוט מספרי הקודש על חומרת הדברים ובצליפת מוסר על הזילות בכבוד שמים. אך עד מהרה קיבלו דבריו תפנית חדה. באחת פשט צורה ולבש צורה, ודיבורו שינה גוונים. דוגמה של פסוק פלוני עולה על דל שפתיו, וכמאליו ניצתים ברקים בעיניו. כולו נדלק, אשד של ערגה שוטף את שטף דיבורו.

"הוא הרי אומר ישראל "יְהִי כְבוֹד ה' לְעוֹלָם!" (תהלים קד, לא) יתגעשו דבריו, "כיצד שייך כלל להישאר שאנן, לעמוד בשוויון נפש? איך, איך הגיעו כלל לתנוכי אוזניו צליליו של שיח רֵעים, מרתק ככל שיהיה?! הוא הרי אומר ישראל "יְהִי כְבוֹד ה' לְעוֹלָם!"

הפסוקים הנערבים מצטלצלים שוב על לשונו, נמצצים ונשאבים עד תמציתם, מרווים את המיית נפשו בקורט של מתיקות שאין כמוה לטעם.

מתוך הספר: 'בדחילו ורחימו'.

 - - - 

לכתבה הקודמת: עוד 11 שלטים חדשים הודפסו! ועוד 27 הותקנו ברחבי הארץ!! - לחץ כאן

לתרומת עוד שלט לזיכוי הרבים 'חומרת עוון דיבור בבית הכנסת' ישירות דרך אתר שופר - לחץ כאן