קרית מלאכי - קרית מלאכי - האם עונשו של הרב בגלל התלמיד?
תאריך פרסום: 14.09.2016
ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח. הערב הזה יהיה לרפאות מזל איילת בת שרה, להצלחת כל תורמי ההרצאה. לעילוי נשמת טצה איילין בן בוסנה, מנוחתו עדן. ולעילוי נשמת הורי וחמי, מנוחתם עדן. ותודה מיוחדת לרפי אילו, ראש מחלקת תרבות תורנית שעזר לארגן את המקום.
"בזה דבר הרוצח אשר ינוס שמה וחי אשר יכה את רעהו בבלי דעת והוא לא שונא לו מתמול שלשום". מה הדין עם הרוצח בשגגה? הרג את הנפש בשגגה והוא לא שונא לו מתמול שלשום לנהרג. אז כתוב שהוא ינוס לעיר מקלט וחי. מה זה וחי? בשביל מה צריך להגיד "וחי", ברור שהוא יחיה. אם הוא ינוס לשם בשביל לחיות לא לשמות. אז למה צריך להגיד "וחי". אז תכף נבין מה זה "וחי". כל העניינים של העולם אינם מחויבים להיות מחולטים. אפשר לעשות אותם בצורות שונות. לדוגמה: אדם רעב יכול לאכול סעודת מלכים או סנדוויצ'ים. יכול לאכול פת סולת או פת כיסמין. יכול לאכול הרבה ויכול לאכול מעט. יכול ללבוש בגדי תפארת ויכול לכסות בגדו, בגדיו, להתלבש בבגדי פשתן. יכול לדור בוילה, יכול לדור בצריף. כך בכל הדברים הנחוצים לאדם בחיים, אפילו שכל דבר יש בו נחיצות ויתרון באיזה אופן שהוא, אבל אין לומר שרק כך ודווקא כך ואין אפשרות אחרת. גם בצורה אחרת אפשר להסתפק, למצוא תחליף. אבל לא כן בחיים. חיים אין להם תמורה בשום דבר, כי אם לא חיים אז מתים. אין מצב להתפשר. מצה גוסס זה לא חיים. אין מצב כזה. זה או חי או מת. גוסס זה עדיין חי. אבל זה לא חיים. חיים אין פשרות. אין חיים קצת חים הרבה. הכוונה ממשיכים לחיות אבל קצת בהרבה. אין כזה מושג! או שאתה חי או אתה לא חי.
התורה מזהירה אותנו "כי הוא חייך ואורך ימיך". התורה עצמה, עצמה היא החיים. והדברים הם כפשוטם. לא משל, לא דוגמה, זו המציאות. התורה היא המציאות של החיים ממש. אין לה שינוי ותמורה וחילופים. אם התורה אמרה כך צריך לעשות, כך צריך לעשות כך. אם אתה עושה כך אתה נקרא חי, אם אתה לא עושה כך אתה נקרא מת. התורה קורא לך מת. אצל הקב"ה אתה נחשב מת. אומנם מת מהלך , אבל מת. ההגדרה מת, התורה קובעת אם אתה חי או מת, אם אתה צדיק או רשע. מי אתה, מה אתה, מה מצבך. ואי אפשר לומר אם לא תורה, אז אני אמלא את החיים של בתוכן אחר. כי תוכן כזה אינו קיים בכלל. אם אדם זוכה להשריש בנפשו את ההכרה הזו האמיתית שהתורה היא ממש החיים, אז הוא יחליט בהסכמה חזקה שאין לעשות שום ויתורים בתורה. כמו שלא ניתן לוותר על החיים. אחד יגיד לך תפסיק לנשום בשבילי חמש דרות, יש מצב כזה? אין מצב כזה! אין וויתורים! על חיים לא מוותרים.
פעם באו לחפץ חיים כמה בני ישיבה, ראש הישיבה שלהם היה חולה מסוכן, והם רצו להתרים לו חיים. אחד אמר אני תורם לו חודש מהחיים. הכוונה שהוא יהיה פחו ויקזזו לו. ואחד אמר שנה ואחד אמר כך. אמרו הם ילכו לחפץ חיים, ודאי הוא יתרום יותר מכולם. אמרו לו המצב כך וכך, חשב, חשב, חשב, אמר: אני תורם לו רגע. רגע. אנשים לא יודעים מה ערך של החיים, לכן הם יכולים לוותר. אז זאת אומרת אדם לא עושה וויתורים בחיים. אבל תראו כמה האנשים מוותרים על החיים. נתנו לך חיים להשיג בהם אוצרות. חיי העולם הבא, חיי נצח. ובן אדם לוקח את החיים ומבטל ולא עושה כלום. אז אתה מתאבד. אתה מתאבד לכמה דקות, לכמה שעות, לכמה ימים, שבועות, שנים. אתה מתאבד כי איבדתי חיים. נתנו לך חיים למטרה, לקחת את המטרה שמת בצד והלכת להינפש. ומה עם החיים? הלכו פייפן. עבר הזמן, השעון מסתובב לו, מחכה לאף אחד והחיים הולכים ואוזלים. אם היית שם לפנייך שעון חול שסך החיים שלך היו בחול והיה מטפטף כל הזמן והיית רואה איך הם נגמרים, היית נכנס ללחץ על המקום ומיד היית עושה כל רגע איזה ניצול שלא ילך החיים סתם. אבל אתה לא רואה את זה. אתה רואה רק שאתה בן 20, בן 30, יש עוד זמן, יש עוד זמן, יש עוד זמן. אדם על חיים לא מוותר. מי שמבין מה זה חיים.
עכשיו, יש אבל שאלות שמטרידות את האדם ולא נותנות לו לשבת בבית המדרש. זה השאלות הגשמיות. ויש דברים שמונעים ממנו, מפריעים ממנו לקיים מצוות, אז מה עליו לעשות? הרי זה בעיות, צריכים להסתדר, בכל זאת צריך לשלם ארנונה, צריך זה... צריך שכירות, עניינים. אז צריך שהאדם יעשה את זה באופנים הכי מינימאליים. יסתפק במינימום בגשמי בשביל שירוויח את המקסימום ברוחני. ואם ילך על דרך זה, הקב"ה ייתן לו סיעתא דשמיא שיוכל בנקל שיזדמנו לו הצרכים שלו בדרך קלה, זריזה, מהירה. כי "בדרך שהאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו". אם אתה אומר לאבא שבשמים "אבא, אני רוצה ללמוד את תורתך ואת כל מצוותיך בהידור", אז אבא ימנע ממך? הרי את כל התורה הוא נתן בשביל שתדע איך לקיים שהוא יעזור לך וייתן לך על מנת להעניק לך בעולם הזה ובעולם הבא. האחרון בעולם שלא יעזור לך זה הקב"ה. אפילו לרשעים הכי גדולים שהם חוזרים בתשובה, הקב"ה מוכן לקבל אותם. אז אתה אם אתה רוצה להיות צדיק, הוא ימנע ממך משהו? יחסיר ממך כלים? לא ייתן לך אפשרויות? מה פתאום! אם יש על מי לסמוך זה רק עליו.
עכשיו אמרו כך בגמרא, תקשיבו מה כתוב בגמרא: תלמיד שגלה... מי זה תלמיד שגלה? התלמיד שרצח בשגגה וגלה לעיר מקלט. למה הוא צריך לגלות לעיר מקלט? כי גואל אדם רודף אחריו להרוג אותו. גואל אדם זה בן משפחתו של הנרצח שחם ליבו, הוא ראה איך הוא זלזל בחיי בן משפחתו ולא הקפיד לבדוק, גיד אם זה היה ברזל שקפץ מן הגרזן ופגע בחברו, אז הוא חם ליבו ורודף אחריו ואין לו דמים אם הוא יהרוג אותו. אבל השאירו דרך לרוצח בשגגה לנוס לעיר מקלט. רוצח במזיד, אפילו אם הוא יברח לשם, מוציאים אותו משם ומביאים אותו לדין. אבל רוצח בשגגה אם הוא הגיע לעיר מקלט או לערי הלויים, האדם הזה אי אפשר לגעת בו. אז זה נקרא שהוא גולה לעיר מקלט, כי עוזה את עירו, את מקומו, והוא בורח. ושמו לו תמרורים בכל מקום 'עיר מקלט', 'עיר מקלט', כדי שהוא יוכל להגיע. חסה התורה עליו ודואגת לו. "מזרח השמש", משה רבנו דאג להזריח שמשם לרוצחים הללו.
טוב, אז כיוון שתלמיד שגלה, אומרת הגמרא: מגלים רבו עימו. גם הרב שלו צריך לצאת לגלות עימו. למה? שאלו שאלה בהתחלה מה זה שכתוב "וזה דבר הרוצח אשר ינוס שמה וחי". מה זה "וחי"? בטח שיחיה מה ימות?! אלא, "וחי" אומרת הגמרא: "עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא"- תעשה משהו שיהיה לו חיים, תדאג שיהיה לו חיים, לחיות רק לנשום, לאכול ולשתות זה לא חיים. לחיות פירושו של דבר שהוא ילמד תורה, שהתורה היא חייך ואורך ימיך. אומר הרמב"ם, פרק שביעי מהלכות רוצח: "וחיי בעלי חוכמה ומבקשיה בלא תלמוד תורה כמיתה חשובים". תלמידי חכמים בעלי חוכמה אלה שעוסקים בחוכמה תמיד, חוכמת התורה ומבקשיה, גם כאלה שעוד לא זכו להיות תלמידי חכמים, לא יודעים, מבקשי תורה, בלי תלמוד תורה חשובים להן כמו מיתה. ים שעבר חלילה, יום שלם והוא לא החזיק ספר ולא למד ולא כלום, הוא מבין שזה מת. אז "וחי" הכוונה עם תורה. טוב, אז מה הבעיה? אם הוא הולך לערי מקלט, אז מישהו אמר שלא יהיה שמה רב? ובפרט אם הוא נמלט לערי הלויים, שמה הם מורי הוראה, שמה זה תלמידי חכמים הכי גדולים. "יורו משפטייך ליעקב ותורתך לישראל", והם נמצאים שם אז מה הבעיה? למה צריך להגלות את הרב שלו אליו? אבל הרב שלו זה מישהו שהוא גיל ללמוד איתו ועדיף ללמוד תמיד ללמוד עם מי שהוא רגיל ודבריו מקובלים עליו, מתקבלים על ליבו, הוא מכיר את השפה שלו, את ההסבר שלו. אז לכן לא מכל אדם זוכה אדם ללמוד. גם אתם בטח יצא לכם שפעם הייתם באיזה דרשה או הרצאה, יש פעמים שמבינים את הרב, יש פעמים שלא מבינים. יש שיושבים בשיעור גמרא אצל מישהו לא מבינים כלום, יש נמצאים אצל אחד מבנים מצוין ואומרים 'רק זה, תביא רק את זה', זה מסביר מצוין'. אז זאת אומרת, לא מכל אחד אדם למד. אבל אם הוא היה הרב שלו, והוא לימד אותו והוא למד ממנו והוא קלט ממנו וכו', אפילו אם הוא ימצא שם רב יותר גדול ממנו והכל, אבל אם זה לא אחד שהוא רגיל אליו וכו', אז לא רוצים מן השמים להפחית בחיים, בחיים, זה חיים! אדם שלומד ונהנה ומבין ומשכיל, זה חיים! אבל אם יתנו לו אחד שהוא לומד והכל, אבל הוא טורח ויגע והוא לא מבין, זה לא חיים! אז דואגים שגם הרב שלו יגלה אליו.
עכשיו נשאלת השאלה, שאלה קשה. השאלה היא: טוב, הוא הרג בשגגה והדין שהוא צריך לגלות, אבל מה אשם הרב שלו שהוא צריך לעזוב משפחתו וגם הוא לגלות? לא רק זה, כתוב שאם לרב יש ישיבה, עם כל הישיבה הוא גולה לשם. מקרה של בן אדם, תראה עשה טעות מה שנקרא, תראה כמה יצטרכו לסבול עכשיו מכל העניין הזה. מה העניין?מה הצדק? איפה הצדק? אמר רבי זירא: מכאן לומדים, ממה שכתוב שאם תלמיד גלה מגלים רבו עמו, "מכאן לומדים", אומר רבי זירא, "שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון". אם אתה מלמד תלמיד והתלמיד הזה אינו הגון, המידות שלו לא טובות, הוא לא בר קליטה... הכוונה אתה מדבר אבל הוא לא מיישם והוא לא קולט את הדברים, מבין אבל לא מיישם. הוא לא הגון, הוא לא לומד על מנת לקיים כל מה שאתה אומר. אז אל תלמד אדם כזה! לא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון. מכאן לומדים אומר רבי זירא. למה? כי אתה תצטרך לגלות איתו. אבל יש להבין מה האשמה של הרב שמגלים אותו עקב תלמיד שנכשל? אך אם בשביל החיים של התלמיד צריכים לגרום לרב כל כך הרבה עינויים קשים, שיעקור את דירתו, ייפרד מכל סביבתו, מכל קרוביו, והכל בשביל ההנאה של התלמיד? זה עונש כבד מאד בשביל הרב! אבל אין דבר תחת השמש שאינו מכוון בדיוק מאת ה' יתברך. אז צריכים לעיין היטב מה טיבו ודינו של הרב הזה שמטילים עליו עונש כל כך קשה.
אלה תשובה מונחת כבר בהערה של רבי זירא: "לא לשנות לתלמיד שאינו הגון". נתבונן ונראה: שהתלמיד הזה שנכשל ברציחה בודאי שמזמן, מזמן רב, הלב שלו כבר לא הגון. אם הוא נכשל ברציחה בודאי שהלב שלו היה מוכן לזה. והרציחה הזאת היא גילתה שהלב שלו היה פגום מכבר. חובתו של הרב הייתה תכף להרגיש בשרירות ליבו ובתהפוכות רוחו של התלמיד הזה ולהתחיל לחנך אותו בהכרה על מעלת אדם וערכו. שאדם זה יציר כפיו של הקב"ה ואדם נברא בצלם אלוקים ולא הוכיח ולעקרו מליבו את האכזריות שהתחילה בנפשו של התלמיד הזה. הרי מה מדובר? מדוב שהוא רצח בשגגה. שגגה זה בגלל חוסר שימת לב. אם אתה לא מעריך אנשים, אז אתה גם לא שם לב כל כך אם אתה תפגע בהם. נגיד אחד שמתפרע בנסיעה אז ברור שהוא מזלזל בחי האשם, כי עלול להיות תאונה. כל יום אנחנו שומעים לצערנו הרב כמה הרוגים, כנמה הרוגים, כמה הרוגים? אז זאת אומרת האדם הזה מעיקרו מזלזל בחיי האדם. לכן התגלגל שבאחד המקרים זה הגיע למצב שאגן זה פגע באדם ורצח אותו. לכן, לא קוראים לזה 'הריגה', כמו היום. יש רציחה במזיד, בהכרה, בידיעה. ואומרים שאם אדם הפיל משהו על מישהו בלי שהוא ישם לב, זה נקרא הריגה. יותר קל. התורה קורא לזה רציחה, כי אצלך היה מונח מראש זלזול בחיי אדם. אדם שמניח עציץ על המעקה בקומה שביעית ואפשר שברוח טיפה, לא מצויה, טיפה רוח תבוא היא תעיף אותו למטה, אתה רוצח בחזקת רוצח כבר מעכשיו שהנחת אותו. מה אתה לא לוקח שיכול להיות מקרה שזה? אפילו כוס על השולחן את האומרים לילד אל תשים בקצה, תכניס בפנים, כי אם לא, זה יישפך, אז לפחות שישפך על השולחן ולא ייפול ויתפוצץ על הרצפה, זה אתה יודעים. למה זה אתם יודעים? ולמה העציץ אתה לא יודע? ולמה זהירות אתה לא ידע? ולמה זה לא? כי אתה חס על הממון שלך! אז אתה דואג שהכוס לא יישבר, שיישפך לא נורא, אבל לא יישבר חבל . אבל שילך בן אדם כפרה על כל ישראל! אז זאת אומרת זה נקרא רוצח.
עכשיו, רואים את התכונה של בן אדם. רואים אם הוא זהיר, אם אכפת לו, איך הוא יושב, מזיז את הכיסא לא אכפת לו שהוא מפריע לאנשים, תופס להם את המקום, לא תופס... רואים התנהגות של בן אדם בהרבה פרטים. הרב אמור להבחין בזה ומיד לתקן את התלמיד ולומר לו כך. ואם הוא יראה שהוא לא בר תיקון, אז אל ישנה לו. 'סליחה מותק, אל תבוא לשיעורים שלי', 'זהו! לא רוצה לגלות אחרייך, לא רוצה! ברור לי כבר מה יהיה ההמשך. ההמשך שאני אחרייך'. אז צריך להיזהר מאד! והרב צריך לעשות את עבודתו נאמנה בדבר הזה. המשימה הזאת היא באחריות הרב. מכיוון שלא התאמץ להשפיע, מתוך אדישות.. יכול להיות שהרב בעצמו אדיש. או מהיעדר פעולה חינוכית יסודית או מפני שלרב בעצמו לא בהירים ולא גלויים כל אלה היסודות ההכרחיים , הרי יש בזה משום רמז וסימן שהרב בעצמו קלוש, הוא בעצמו הרב בעייתי והוא קלוש בכמה נקודות במערכי נפשו. הוא לא למד הרבה מוסר, הוא לא מקיים בעצמו את הכל, ממילא יכולים לצאת ממנו תלמידים כאלה. כמו שמאברהם יצאו תלמידי אברהם ומבלעם יצאו תלמידי בלעם, גם מהרב הזה יצאו רוצחים בשגגה. אז זאת אומרת מה שהרב מקרין זה גם מה שהתלמיד קולט. ואז אנחנו מסיקים שגם הרב בעצמו לא חש כל כך לקראתו של האדם. הוא רוצה העיקר שיהיו לו הרבה תלמידים, שיוכלו להגיד שהוא רב שיש לו הרבה תלמידים ולא אכפת לו חלק ובים, חלק לא טובים, יכולים להיות גם עבריינים מפורסמים והוא יכול להושיב אותם לידו ולהגיד 'הצדי', התורם' ולשבח אותו והכל, לא אכפת לו שהוא מחסל אנשים וכל העיתונים מלאים כמה הוא חיסל ועל מה, העיקר הוא תורם וזה מספיק, והוא יכול לשבת לידו! סתם תלמידים שלומדים הרבה שעות וכל יום אצלו הוא לא מושיב לידו, אבל עבריינים מדופלמים בעלי ממון, הם הופכים להיות צדיקים והם מקבלים את כל היקר והכבוד. בסוף גם הוא מגיע לבית סוהר. וגם הרב אינו חש כל כך לקראת נפשו וערכו של חיי האדם, והתלמיד הזה הריח את האדישות והקרירות שמצד רבו, מכיוון שהוא לא מקפיד והיחסים בין הרב והתלמיד כרגיל, למרות שהתלמיד הוא לא כל כך, הרי ממילא שהרב נעשה כמין שותף לחטא של התלמיד. התלמיד נכשל בחטא רציחה בשוגג, נידן לגלות ומוך היעדר זריזותו של הרב לשלמות של התלמיד ומתוך האדישות לחנך ולבטל את המידות הרעות שלו, אז הוא חייב מן השמים, חייב מתוך האספקלריה השמימית גם הרב לגלות ולסבול עד שיכופר גם לו על שמץ ההשתתפות בחטאו של התלמיד ועד שימורק גם ממנו הפגם שנפגם בנשמתו לרגלי ההשפעה השלילית שהוטלה בו מצד התלמיד.
לכן הורו לנו חכמים זכרונם לברכה: "תלמיד שגלה מגליו את ריבו עמו". כי גם הרב חוטא! ואז מתייסרים שניהם בבת אחת על החטא המשותף, התלמיד על הנגלות, על מה שהוא הרג ממש וראינו כולם שהוא הרג בשגגה דהיינו רצח והרב גם צריך להיות שם על הנסתרות או על ההתעלמות, לכן התלמיד גולה על חטא גלוי ומגלים עונשו, והרב שלא נתגלה עוונו, אבל שבמשים יודעים שהוא הגורם למה שקרה, פוסקים שגם הוא גולה כי התלמיד צריך לחיות ושניהם שיהיו בתנאים הלא נוחים בעיר מקלט, תהיה לשניהם הזדמנות להטיב ולתקן את חייהם המוסריים ביתר זהירות. ואכן לזהירות רבתי זקוק הרב שחלילה לא יהיה מושפע מתלמיד שאינו הגון. אכן זקוק לזהירות רבתי הרב, שחלילה לא יהיה מושפע מתלמיד לא הגון. אז רבנים שימו לב! עליהם להתבונן שלא יצאו מכם תלמידים שהם לא הגונים ולצערנו הרב יש רבים כאלה. אז לכן צריך להיזהר כי בשמים גם אם אין היום ערי מקלט, ידונו אתכם על כל מעשיהם של התלמידים.
וידוע שפעם אחת היה אדם שדנו אותו ל-15 שנה בסביר וביקש בקשה אחרונה- להיפגש עם הרב שלו. ואז הוא אמר לו: תדע לך שאני הולך לסביר, עונש הגלות הזה בגללך. אמר לו: למה בגללי? אומר שאם היית רואה במעשיי כמו שראית ולא הערת לי, אם היית מעיר לי, לא הייתי עושה. אבל בגלל שלא הערת לי לא ראיתי שיש בעיה עם מה שאני עושה. אומר החפץ החיים על המקרה זה: ככה ידונו כל רב בעולם האמת. יבואו התלמידים אני בגיהנום בגללך. אם היית מוכיח אותי, אם היית אומר, אם היית מסלק אותי, אם היית עושה לי ככה ועושה לי ככה, הייתי משתפר. לפחות גם לא היה עלייך, כי אתה הוגעת, אמרת, סילקת, עשית, פעלת, אי אפשר לבוא בתלונה. אבל אתה לא אמרת כלום, אמרת הפוך 'הכל בסדר', 'הכל כשרין', 'הכל נחמדים', לאינטרסים שלך! לא תיקנת אותי! ואני המשכתי לחטוא כי הבנתי שזה מספיק שאני נותן צדקה, אם אני נותן צדקה זה בסדר, אם אני מחלל שבת... העיקר נותן צדקה. אם אני זה אז זה בסדר, כי אתה לא אמרת. ואם אני אוכל כל דבר, לא נורא. העיקר תברך. וכן הלאה. לא אמרת לי! לא התרעתי בי! לא הפחדת אותי! ואני המשכתי כי אני סמכתי עלייך, אתה הרב שלי. אמרו "עשה לך רב", עשיתי אותך. אתה לא אמרת לי כלום. את כל זה הוא יטען למעלה. ואותו רב יכניסו אותו לגיהנום איתו ביחד.מי אומר את זה? החפץ חיים זצ"ל. מי אומר את זה עוד? התורה. עכשיו למדנו "תלמיד שגלה מגלין ריבו עמו". זה בעולם הזה, בעולם הבא על אחת כמה וכמה. כי שמה ודאי יודעים בדיוק מי היה הגורם ברפיון של התלמידים. מי היה הגורם? ודאי שיבואו למי שידע ממעשיהם ולא הוכיח. למה התורה אמרה "הוכיח תוכיח את עמיתך", בשביל מה היא אמרה? למי היא אמרה? כל אחד שאתה רואה אותו, אתה צריך להוכיח.
לדוגמה יש אחד עובד בעבודה ובזמן העבודה הוא עושה עסקים. מוכר כוסות חד"פ, צלחות חד"פ. באמצע העבודה, משלמים לך כסף. וניגש אליו מישהו ואומר לו: תדע לך אתה גזלך! אני מוכרח להוכיח אותך. כל הכבוד לו! מקיים את המצווה "הוכיח תוכיח". ואחרי שהוכיח אותו, ההוא לא החזיר כסף כנגד הזמן שהוא ביטל, לא ביקש מחילה ולא שום דבר וממשיך. אבל זה לא יכולים לבוא אליו בתביעה שאמר לו אתה גזלן. אומר לו אני חבר שלך, ובגלל שאני חבר שלך אני אומר לך שאתה גזלן, להציל אותך מהחטא. אין טענה עליו. אבל אם הוא ראה שהוא גוזל בעבודה והלא אמר לו, גם הוא שותף לפשע. למה? כי יש מצווה "הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא". אתה גם יוכל לקחת את החטא שלו עלייך גם כן. "וכשלו איש באחיו, וכשלו איש בעוון אחיו". הוא עושה את העוון ואתה נכשל איתו ביחד. "הסירו מכשול בדרך עמי". אדם רואה שמשיהו הולך להיכשל, אז צריך להזהיר אותו. אם הוא רואה אותו חוטא, ודאי צריך להציל אותו. זו בחינה שלא תעמוד על דם רעך. אחר כך הוא ישלם על זה בגדול. יכולת להצילו. למה אם אתה רואה כתם על חולצתו אתה אומר לו: 'שמת לב? יש לך פה כתם, תגיד לך שתחליף את החולצה', או 'לך תנקה'. למה אתה אומר לו על דבר בולט בחולצתו ואתה לא אומר לו בנשמתו? על זה אומר רבי יונתן אייבשיץ "זה שנאת חינם". הוא שואל איך יכול להיות הרי כתוב שהיו גומלי חסדים ועוסקים בתורה, למה חרב הבית? אז כתבו שהייתה שנאת חינם. מה זה שנאת חינם? אבל עשו חסדים, אבך למדו תורה, אז מה זה שנאת חינם. הוא אומר: כן, לחתונות באו, לנחם אבלים באו, הכל היה בסדר, אין שום בעיה. אבל להוכיח אחד את השני לא עשו. היו שריה כאיילים. כל אחד נותן ראשו תחת זנבו של חברו. ראיתם פעם איילים איך הם הולכים? אתה רואה רק את הגב שלהם, הראש לא למעלה, הכל מטה. למה? אף אחד לא מסתכל מה השני עושה. זה שנאת חינם! אתה יוכל להציל אותו מגיהנום באמריה קלה. אתה לא עושה את זה, זה לא שנאה? אתה רואה הולך להידרש, אתה לא תגיד לו זה ודאי שנאה. אם לא תגיד לו הוא יידרס. אתה כן תגיד לו! אז למה שאתה יודע אם הוא עובד עבירה הוא הולך לגיהנום עליה, אתה לא אומר לו? זה לא שנאת חינם? מה זה עולה לך? אתה צריך לשלם על זה? לא! אתה רק אומר ואתה מציל אותו. ואנשים לא עושים כן.
מכאן תבינו, תראו מי התלמידים של מי ומכאן תבינו מי הרב שלהם. אם הרב לא מוקיע את תלמידיו על מעשיהם שהם לא טובים, הא נתפס בעוונם גם. אבל איך זה קרוה? למי זה קרוה? מי ה הרב מי זה התלמיד? בואו נראה איך אפשר להינצל מזה, בואו נראה:
מי ששואף לעולם הבא, מי שמודע שיש עולם הבא ושואף לעולם הבא, אז ודאי שהוא דורש מעצמו פנימיות. מה זה פנימיות? לא עבודה חיצונית, הכל שפוני כלפי הציבור, לא! אפילו אין ציבור, לא מעניין אותו שיש ציבור, לא מעניין אותו בכלל. הוא שואף על העבודה הפנימית שלו, כלפי הבורא. אדם שרוצה עולם הבא הוא שואף לפנימיות. שהוא ישתפר, שהוא יהיה משופר, שהוא יהיה מושלם. ואז צריך התבטאות אל ה' יתברך וצריך עבדות להקב"ה. זוהי דרך האמת! אם אתה מתבטא להקב"ה, מקיים תורתו ומצוותיו, כל דב, כל אופניו ואתה עבד לה', לא לאף אחד אחר, אז זו דרך האמת. כי גדר העולם הבא הוא אמת. איש האמת אינו שם על ליבו להצטיין בפני בני אדם כלל. לא מעניין אותו אם העולם ימחא כפיים ויגיד שהוא אדם טוב או לא טוב, מצוין או לא מצוין, לא מעניין אותו בכלל! הוא לא מעוניין בכלל להצטיין בפני בני אדם כלל. יש לו רק שאיפה אחת- למצוא חן בעיני הקב"ה. מה אומר הקב"ה על מה שעשיתי עכשיו ומה הוא רוצה שאני אעשה עוד מעט ומה ה' מצפה ממני, זה מה שמעניין אותו! זה הכל! זה תוכן החיים של איש האמת. והוא כל הזמן שואף לעלייה תמידית, עלייה תמידית שאין לה קץ וגבול. כמו שאמר משה רבנו עליו השלום, אחרי שמשה רבנו היה כבר משה רבנו, במדרגות הגבוהות של משה רבנו שלא היה דומה לו, עם כל זה מה הוא ביקש? "ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך הודעני... למען אמצא חן בעיניך". מה אני רוצה? רק למצוא חן בעיניך. זה הכל! "עוד מעט וסקלוני", לא מעניין אותי! מבזים אותי, לא מעניין אותי. "נתנה ראש ונשובה מצרימה" לא מעניין. כל מה שמדברים, כל מה שנגדי, כל העלילות, כל קורח, כל דתן, כל אבירם, חריט! אני רק רוצה למצוא חן בעיניך, אם כן בבקשה הודיעני. למען אמצא חן בעיניך.
מכל הדורות נוח מצא חן בעיני ה'. מה הציל אותו מהבול? רק שהוא מצא חן בעיני ה'. הוא לא היה זכאי, מצד עצמו הוא היה צדיק ביחס לאחרים, אבל הוא לא היה זכאי להינצל. אז למה באמת הוא ניצל? הוא היה נוח, מוצא חן בעיני ה'. זה הכל. הוא מצא חן! אם יהיה לך נשיאות חן, מציאות חן אצל הבורא, לא צריך יותר! זאת אורמת ממציאת חן אדם צריך ללכת לעוד מציאת חן. והא עצמו והצרכים הפרטיים שלו לא תופסים מקום אצלו כלל. הוא אמר, משה ואהרון ואנחנו מה? אין לנו כלום! מה יש לנו? כלום! אין לנו! משה כולם אוספים 90 חמורים לצאת ממצרים, משה לא לוקח שום דבר. מה לוקח? עצמות יוסף. למה? הייתה צוואה לקחת עצמות יוסף לעלות לארץ ישראל. אז הוא עושה את זה. כרצון הבורא, לעשות את רצונם של הצדיקים. אז הוא עושה את זה. מה יש לו בעיה להגיד 'משה, דוד, יוסף, קחו את זה, שים עליך, ייאלה קדימה'. בעיה? לא! "חכם לב ייקח מצוות". אז הוא ועצמו והצרכים הפרטים שלו לא תופסים מקום. וכך תיאר החסיד רבנו בחיה את עובד ה' האמיתי.
רבותי, כבר אמרתי את זה , אני חוזר עוד פעם. צריך לחבר על זה שיר. מה שאומר פה חובת הלבבות זה מתוק! מתוק! מתוק! מדבש. רק מי שאוהב את ה' יכול להתפעל ממה שכתוב פה.מי שאוהבת את ה'. ופעם שאף או שואף לעבוד את ה' באמת, פה כתוב איך עובדים את ה'. תשמעו בכמה שורות הוא מסביר איך עובדים אתה'. לא יאומן כי יסופר! חייב להיות שיר!
"ישפיל ויכנע לה'...". הכל מדובר בין האדם לבין ה'. "ישפיל ויכנע לאדוניו במלבושו ובמידותיו. ויכבדהו וירוממהו בלשונו ובלבבו. ולא יהגה כי אם בזכרו. ולא יביט כי אם אל דרכיו. ולא ישמע כי אם אל דבריו. ולא יחשוב אלא בגדולתו ולא ישמח כי אם בעבודתו. ולא יבקש כי אם רצונו. ולא ירוץ כי אם בשליחותו. ולא ישן כי אם על יצועי אהבתו. ולא יאור אלא במתיקות זכרו. ולא יפחד כי אם מפחדו. ולא יקוה כי אם חסדו. ולא יכעוס כי אם במה שמחייב רצונו. ולא ירצה אלא במי שעושה רצונו. ולא ייקח כי אם ברשותו. ולא ייתן אל למי שציווה אותו לתת לו. וכן בכל תנועותיו לא יעתיק רגל ולא יניע עפעף אלא אחר הפקת רצון אדוניו בהם. כאלה הם חיים של אמת. חיים של עולם האמת. זוהי דרגת העולם הבא בעולם הזה". נו! מי יכול לקום ולומר "הרני מקיים את כל זה"? אני אחזור ואסביר את זה עוד פעם. אני אפתח לכם את זה. אני אפתח לך. תשמעו:
אומר ככה: "ישפיל ויכנע לאדוניו במלבושו ובמידותיו"- אדם שהולך כשהוא לובש בגדם, צריך ללכת עם בגדים בינוניים. לא בגדי שחץ, בגדי רהב, מצועצע. מה שקוראים היום שוויצר או בעל גאווה וכו'. ישפיל ויכנע לאדוניו במלבושו. אז הבגדים מעידים על הבן אדם כבר. דבר שני: גם ישפיל ויכנע לה' במידותיו-כתוב שהמידה הטובה ביותר בכל דבר זה הממוצעת. ככה הרמב"ם בהלכות הדעות שתמיד הממוצע, לא להיות בקיצון פה ולא שם, אלא ממוצע. נגיד נדיב אז שלא יגיע לדרגת פזרן אבל גם שלא יהי קמצן. שיהיה נדיב. לא יהיה בעל גאווה מצד אחד, שזה הקצה ולא יהיה שפל ברך לגמרי. שפל שבשפלים לגמרי. אלא יה באמצע ענו. כל מידה ומידה צריך את הממוצע, מידה בינונית. אז לכן, אדם ישפיל ויכנע להקב"ה בלבושו ומידותיו. דבר נוסף: יכבד וירומם את ה' תמיד בלשונו- מה תשמע תמיד ממנו? שבח והילולים לה' יתברך. לא רק מה שאומרים כולם "ישתבח שמו לעד", "ברוך ה'", לא! לא רק! כל דיבוריו והכל יהיו נסובים על נפלאותיו, טובתו, חסדו, תמיד לדבר כל היום יהללוך, "הללויה", "הללויה", "הללויה", על כל נשימה ונשימה הבה מודה לו. כל הזמן ישמעו רק שבת של הבורא יתברך בפיך. אבל זה לא מספיק בפה, צריך שיהיה גם בלב. שבאמת הלב יוקיר ויעריך את ה' יתברך ויכבד וירומם. עכשיו אתה מדבר אז כתוב: "לא יהגה כי אם בזכרו", מה פירוש? אם אתה כבר מדבר לא חבל על הדבר? אם אתה תהגה בזרו, תגיד זכרו של הקב"ה, תגיד נפלאותיו והכל, זה שווה! "כל פתתיה בישין בר מפתתיה דאורייתא"- כל דיבור שתגידו רע, יש מזה תקלות. "ברוב דברים לא יחדל פשע", "מרבה דברים מביא חטא". יש בעיות עם הדיבור. אתה תגיע ללשון הרע, תגיע לרכילות. אם אתה כבר הוגה, אז תהגה כבר בזכרו. חבל! כי כל שבח שתגיד לבורא תקבל שכר! להבדיל תראו אוהדי ספורט. נגיד כדורגל, מנצ'סטר. אז יש אנשים שחולים על הקבוצה, שהם נפגשים 'שמעת? ראית איך ניצחו השבו'. ישר הוא מדבר על זה עם כל מי שהוא פוגש על מי הוא מדבר? על מה שהוא אוהב. 'איזה גול', 'איזה זה'. כל הזמן מדבר על זה. אחד אחר אוהב משהו אחר, מדבר על זה. אבל אם אתה אוהב ה', אז שאתה הוגה צריכים לשמוע שאתה הוגה בזכרו. זה מראה שאתה איש אמת, אוהב את ה' ורוצה לעשות רצונו. אז מה רואים מפה שיכבד ותוך כדי אנחנו רואים שרבנו בחיה עובר על כל האיברים של הבן אדם, איך ישתמש בכל האיברים שה' נתן לו לכבוד ה' יתברך. אז התחלנו שבגוף שלו ישפיל ויכנע במלבושו ובמידותיו זה לבבו. יכבד וירומם אותו בלשונו ובלבבו. אז ראינו ששוב פעם הלשון. לא יהגה זה השפתיים. כי אם בזכרו ולא יביט זה העיניים כי אם דרכיו. מה זה יביט? אדם מסתכל, מביט. יש הבטה בעניים ויש הבטה בעיני השכל. הבטה בעיניים צריך לדעת איפה להביט ואיפה לא להביט. והבטה בשכל- זה אדם מביט לנוכח, לראות מה יהיה ההמשך, מה התוכניות, מה עושים וכו'. מה יביט אומר רבנו בחיה, אומר: "יביט אל דרכיו". זאת אומרת, איך אני משפר את עצמי "והלכת בדרכיו". מה הוא רחום, אתה רחום, מה הוא חנון אז אתה חנון, מה הוא גומל חסדים, אף אתה גומל חסדים. תסתכל אם אתה כבר מביט, אז אין לך ממי ללמוד. ממי תלמד? מזה? מזה? גם אלה אם הם עושים משהו, הם מחקים. קח את המקור. מי המקור? הבורא! וכתוב "והלכת בדרכיו". אז מה המידות שלו? כתוב. מה הדרכים שלו? כתוב. אז תביט אל דרכיו ותלך בדרכיו. "זה אלי ואנוהו ואני הוא". ואנוהו ואני הוא- אתה תהיה דומה לו.
"ולא ישמע"... עכשיו מדברים על האוזניים. הוא נתן לך אוזניים מה לעשות איתם? "ולא ישמע כי אם אל דבריו"- דברי הרב ודברי התלמיד, דברי מי שומעים? דברי הרב. מי הרב הגדול? הקב"ה. כל העולם תלמידים שלו. דברי הרב ודברי התלמיד, דברי מי? דברי הרב. יבוא בן אדם יגיד לך: לא! זה לא בדיוק, תעשה ככה... תעשה ככה... ככה... אפשר לעשות ככה... לעבוד בצורה ככה... אל תשמע! תשמע אליו. מה אמר ה' זה מה תעשה! לא מעניין אותך מה אומרים. זה מה שה' אמר, זה מה שהוא השמיע זה מה שתעשה. "לא ישמע כי אם אל דבריו".
"ולא יחושב..."- או! יש לך שכל? אז מה יש לחשוב? 'אה כמה הרווחתי, כמה ארוויח, מה אני אעשה, כמה אני פה, אני שם'. כל הזמן מחשבות של האדם, תבדקו את עצמכם, כל המחשבות של האדם סביב עצמו. גם בתפילה מה הוא חושב? כל הזמן! תפוס עצמך רגע חושב, על מה אתה חושב? על עצמך! אומר לא יחשוב אלא בגדולתו". כבר יש לך מחשבה אז תחשוב על גדולה של הקב"ה. תראה את העולם, תראה מה ברא, תראה מה עשה בשבילך, תראה מה הוא הכין לך. אם פה הוא נתן לך את כל זה, אם שם את האדם הראשון ישר בגן עדן, אז מה הוא מייעד לך לחיי העולם הבא?! אז תראה את גדולתו! מה אתה? מה אתה מסתכל על עצמך, אתה קטן! קטן! כמה שכל יש לך? כמה איי-קיו יש לך? כמה יש לך כסף? כמה יש לך רכוש? כמה יש לך ידיעות? כמה יש לך זה...? מה אתה מסתכל על עצמך! נו! זה משעמם! תסתכל על גדולתו! אין גבול כמה אתה יכול להסתכל. תראו את המדע. חוקר וחוקר, חוקר וחוקר, חוקר ג'וקים, חוקר נמלים, חוקר וחוקר, חוקר מתכות, חוקר.. הכל הוא חוקר. וכל פעם מגלים עוד דברים ועוד דברים, ועוד דברים ועוד דברים. זה מעט מן המעט מן המעט מחוכמתו וגדולתו של הבורא. מעט! אז אם יש לך כבר מחשבה, אז תביט בגדולתו. תהיה בגדול! תחשוב בגדול אומרים, תחשוב בגדול! אבל תחשוב כבר על הגדול!
ולא ישמח... או! ה' נתן לנו גם אפשרות לשמוח, אז הוא אומר "ולא ישמח כי אם בעבודתו". יש אנשים הולכים לעבודה לא שמחים. על הבוקר תשעה באב. למה הוא צריך ללכת עבודה? הוא יודע מה הולך שמם, מה מחכה לו, איזה רעש, איזה לכלוך, איזה קטנוניות של הקונים, איזה בלאגן... כל אחד והתחום שלו. יש אחד שכן שמח, כי אצלו העסק מצליח וכל פעם פועל ליד הקופה ונכנס הרבה כסף. יש שמחים כאלה ויש שמחים כאלה, הרוב מדוכאים. אבל אם יש כבר אפשרות לשמוח, אפילו אם אתה הולך לעבודה והעבודה הזאת היא טרנטה והיית מעדיף להחליף אותה, עדיין היית יכול לשמוח. איך אתה יכול לשמוח? בעבודת ה'! כי אם אתה הולך לעבודה ואתה נאמן לבעל הבית ואתה לא עובר שום עבירה ואתה מקיים כל מצווה, אפילו בעבדה, אתה לא מתרעם על הקב"ה שנתן לך עבודה כזו ולא אחרת כמו שהיית חולם בחלומות וכל מיני דברים, ואתה מבין שהבורא עושה לטובתך, כי הוא יודע בדיוק מה מתאים לך ומה לא, מה יזיק לך ומה לא, ויש לו חשבון למה הוא עשוה איתך, דווקא איתך את מה שהוא עושה איתך, אדם כזה שמח בעבודתו! זה העבודה שהקב"ה נתן לי בעולם- עבודת התורה והמצוות, עבודה פיזית, עבודה בבית, עבודה לשטוף כלים, להוריד כלים, אשפר לשמוח בעבודתו! אם יש לך כבר מידת שמחה כדאי לך לנצל אותה! לשמוח בעבודתו. אם ה' רואה שאדם יוצא בשמחה וקרוא לזה עבודת הבורא, כל דבר שהוא עושה הוא רואה בזה את עבודת הבורא, כי אם הוא מקיים את כל ההלכות, סביב כל מה שהוא עשוה ומתנהל כל היום, זה עבודת הבורא! אז אדם כזה צריך לשמוח!
אתם יודעים על מה זכה האר"י הקדוש לכל מה שהוא זכה, לדעת כל הגלגולים של כולם, לדעת כל התורה כולה ואת כל הסוד ולחדש את כל תורת הזוהר ולהגיד ולהסביר הכל, ממה הוא זכה? שאלו אותו והוא אמר: כל מצווה שעשיתי בחיי הייתה בשמחה.. כל מצווה בשמחה. כמוצא שלל רב. אם היית הולך עכשיו מוצא עכשיו מציאה 100 אלף דולר ואחרי זה מוצא טבעת זהב 24 קראט ואחר כך יהלום 5 קראט ואחר כך אתה מוצא עוד ארנק עם אלפי דולרים, וארח כך יורו ואחר כך זה, וכל מה שאתה הולך אתה מצא שלל רב. אתה תשמח! אז מצווה זה יותר משלל רב. למה? כי כתוב שבכל העולם כולו, אם יתנו לך את כל העולם כולו בטאבו, הולכים לשעות רישום, העולם על השם שלך נקרא עולמו של אבישי. זהו חתום! עולמו של אבישי. כולם אומרים 'אבישי', אבישי' ,'תודה על העולם'. לא שילמו לך אפילו על מצווה אחת. כי כמה יכול אבישי להגיד שהעולם שלו? כמה זמן? 70 עד 120. ואחרי זה מה? צריכים להעביר בטאבו על שם של מישהו אחר. אבל לעולם הבא על מצווה אחת מקבלים שכר נצחי! לא 70, לא 120, לא אלף, לא אלפיים, לא מיליארד, נצחי! אז כל מצווה זה כמוצא שלל רב! אז איך אתה לא שמח. "פקודי ה' משמח לב". כי אנשים לא מתבוננים בכלל מה הם עושים פה, מה התכלית המכוונת, מה רוצה מהם בכלל ה'. אבל רבנו בחיה מסביר לנו לאט לאט.
אחר כך הוא אומר: "ולא יבקש כי אם רצונו"- אמרתי לכם יש הרבה אנשים שבאים אליי, אני בן אדם בשר ודם ומבקשים ממנו ברכות. נו! מה מבקשים? זה פרנסה, זה זרע חי וקיים, וזה בן זכר, זה חתונה, זה הוא ככה, זה הוא ככה, כל אחד מה שהוא מבקש. אמרתי כמעט אף פעם לא באים לבקש ממני חוכמה. ברכה לחוכמה. אז אחרי אותה דרשה במשך כמה שבועות, קיבלתי בקשות, מאז שכחו עוד פעם. הסתדרו גם בלי חוכמה. אבל לא שמעתי אנשים שמבקשים שהם יהיו עבד של הקב"ה ויעשו רק את רצונו. זה אפילו אחד לא ביקש. ואומר רבנו בחיה: אם אתה כבר מבקש, אז מה יש לבקש? אם תבקש דבר אחד מה תבקש? "כי אם רצונו". שמלך אמר לשלושה עבדים שלו מה שתבקשו אני אתן לכם. אחד ביקש ממנו ארמון, אחד ביקש הכנסה קבועה גבוהה מאוד, אחד ביקש ממנו את הבת שלך. אם יש לו את הבת, יש לו הכל! כל הבית, כל ארמון של המלך, הכל שלו. זה חכם! יודע מה לבקש! אם תבקש לעשות רצונו ותתמלא הבקשה, יחסר לך משהו? בורא עולם את כל העולם הזה ייתן לך. כי אתה עושה רצונו. מה הוא רוצה? שיעשו רצונו. "ריח ניחוח"... מה זה "ריח ניחוח אשה לה'"? כתוב שביקשתי ונעשה רצוני. זה הריח ניחוח. אין ריח ניחוח לפני ה' יותר משבקשתי ונעשה רצוני. אז מה תבקש? תבקש לעשות רצונו. שתזכה כל הזמן לעשות את רצון הבורא.
ואחר כך ממשיך רבנו בחיה ואומר: "ולא ירוץ כי אם בשליחותו". אם אתה כבר רץ, נתנו לך רגלים, מה אתה רץ אחרי כדור. אומרים לך תרוץ בשליחותו, לעשות רצונו, לעשות מצוותיו, "אחרי מצוותייך תרוץ נפשי". בשבת כתוב שאסור לפסוע פסיעה גסה, צריך ללכת במתון, כבו השבת והכל. אבל לצווה מותר גם בשבת לרוץ. כי אתה רץ לעשות רצונו. אז כבר אם יש לך רגליים לאן לרוץ, אז מצוות צריך לשעות בריצה. צריך לשעות במהירות, בזריזות. לא בעייפות, לא ברשלנות. צריך לעשות בזריזות, צריך לרוץ לעבודת הבורא.
עוד דבר אומר לנו: "ולא ישן כי אם על יצועי אהבתו". איזה תיאור! יצועי אהבתו! יש אנשים שקונים מצעים מכותנה, משהו חבל על הזמן. אתה רק מעביר את היד... חמש כוכבים! אבל זה לא כמו יצועי אהבתו, מה זה יצועי אהבתו? כי בדר"כ אדם שהולך לישון, יש לו איזה חשבון נפש של כל היום: 'איזה יום מעפן', 'איזה מנחוס', 'איזה..' וזה ככה'. יש כאלה הולכים לישון מבסוטים וכמה כסף עשינו, הצלחנו וזה... אבל יש לך אפשרות כל יום לישון על מצעים של אהבת הבורא. כמה ה' אוהב אותך. השאיר אותך היום בחיים קודם כל? כן! ובריא גם, והילדים? בסדר. וזה? ואוכל? וזה.. כמה שיעור! כמה אתה חייב לו! כמה אתה לא בסדר? כמה לא שעית כל מה שהוא אמר? ולמרות זאת הוא נתן לך, ולמרות זאת אתה עוד חי, ולמרות... יש לך אהבה יותר מזאת? אתם מכירים בן אדם שכל יום נותן לחברו כאפות? אתם יודעים מה זה כאפות, כן? מרמים יד ונותנים לו כאפה. וההוא ממשיך לאהבו אותו? יש דבר כזה? מישהו מקבל כאפה. יש אנשים שאחרי 30 שנה, 40 שנה, בשביל מילה לא במקום שאמר לו זהו! נסגר התיק לא מכיר בו! שלום! ביי! ובורא עולם מקבל מאיתנו ה' ירחם, אסור להגיד אני רק אומר בדרך משל: כאפות! לא עושים מה שהוא אומר, מזלזלים, לא בדיוק, שוכחים, 'אה, לא, לא שמתי לב', אה ככה וככה, כל יום מחדש! ולא תגיד טעינו ומתקנים למחר. ממשיכים הלאה! זה כאפות! כי אתה מבזה את הבורא. הוא ביקש ואתה לא עושה. ורואים כולם שאתה לא עושה. והוא ממשיך לאהוב אותך, ממשיך לתת לך. אותם תנאים, לפעמים משפר אותך אפילו. ואין לך אוהב יותר מזה. שאתה הולך לישון תזכור שאתה יושן על מצעי אהבתו.
טוב, הלכת לישון, בבוקר אתה מתעורר אז הוא אומר: "ולא יהיה אור אלא במתיקות זכרו". איך שאתה קם בבוקר, רק אתה נזכר שיש בורא לעולם. 'יו! איזה יום מתוק! איזה יום מתוק!'. 'אני הולך להיפגש עם האהוב שלי יו!'. ועוד יום להיות עם אבא שאוהב, מלך העולם וכו', וכו'. כמה צריך לאור ישר. יש כאלה קמים בבוקר אומרים 'לא, לא, עזוב את העבודה, חייב עוד חמש דקות, 10 דקות', חוזרים בחזרה ליצועי אהבתו, קשה להם להיפרד.
ממשיך ואומר לנו רבנו בחיה "ולא יפחד כי אם מפחדו- אם כבר הקב"ה נטע בנו פחד, זה לטובה. כל מה שה' נתן לנו זה לטובה. אפשר להשתמש בכל לרעה, אבל הוא התכוון ונתן לטובה. מה צריך לעשות עם הפחד? "לפחד מפחד". כי הקב"ה הוא אבינו מלכנו. נכון הוא אבינו אבל הוא גם מלכנו. ומלך יש לו משפטים, דינים, גזרות, תקנות ואם לא עושים אותם הוא לא יכול לעבור עליהם, מלך לא יכול לעבור עליהם. בצדק. צריך להיות בצדק, צריך להיות משפט, אלוהי המשפט. אז אם אתה עובר, נכון שהוא אבא, נכון שהוא מרחם, אז לכן הוא המציא לך את התשובה ועזר לך ככה, אבל אם אתה עובר עבירה אתה תצטרך להיענש. אם תצטרך להיענש זה בגלל שהוא מלך. ומלך לא יכול לעבור על דבריו. אז לכן אם אתה צריך לפחד, זה רק מפחדו. אבל אם אתה לא עושה דבר שהוא לא בסדר, אז אין למה מה לפחד. בודאי שאין לך מה לפחד משום ילוד אישה ואין לך לפחד משום מצב. כי עד עכשיו אתה מקיים את מה שאמרנו אתה מחובר דליקטס להקב"ה.
הלאה: "ולא יקוה כי אם חסדו"- תקווה זה דבר טוב. "קוה לה'", "חזק ויאמץ ליבך וקוה אל ה'", רק אל ה'! תקווה זה רק בה'. תקווה תמיד לחסד הבורא. תמיד תקווה רק לחסד הבורא. אבל יש אנשים שמחליפים את הבורא באנשים. 'לא, הוא הבטיח לי, אני סומך עליו', 'סומך עליו'. מה אתה סומך? שהוא יעשה איתך חסד. אתה סומך על ההוא וסומך על ההוא ומקוהל ההוא ומקוהל ההוא. שואלים אותך ואתה אומר בלשון שלך 'כן, אני מקווה שהפעם זה יהיה בסדר', 'לא, הפעם הוא הבטיח לי שהוא..', 'הפעם יהיה בסדר'. זאת אומרת, אתה יודע שהוא לא בסדר, ואתה אומר הפעם הוא יהיה בסדר. יש אחד הלך לבחירות אמר תצביעו ככה, תצבעו ככה, תציעו כה. בסוף אמר כולם עבדו עליי. ובפעם האחרונה לא עבד אבל הפעם הבטיחו שהם יהיו, יבטיחו תוך שלושה חודשים יתנו לי בית כנסת. עברו כבר שנים לא קיבל צריף. הבטיחו. הבטיחו. הוא מקווה. אמרו לו אבל תשמע צריך לבטוח בה' וזה, הוא אמר אבל עובדה, עובדה אין! אז במי כן? במי לא. בפוליטיקאים המחריטים. מה אתה מחליף את הקב"ה בפוליטיקאי? אתה סומך עליו? מה אומר רבנו בחיה? "אם יקוה"... למי יקוה? לחסדו של הבורא, לא למישהו אחר.
"ולא יכעוס כי אם במה שמחייב רצונו". אסור לכעוס. מתי מותר לכעוס שרצון הבורא שנכעס. מתי מותר לכעוס? שרואים רשעים שעושים מעשים שלא יעשו, מותר לך לכעוס. אם את הלא כועס והלב שלך לא זז, הבעיה אצלך. אתה שותף לעבירה. אתה לא רואה בה שום דבר של מאיסות ואיסור. בעיה אצלך. "היצור בא מרבנן דרתח או ראית כמרתחא ביה" - אתה רואה תלמיד חכם, התורה מרציחה אותו! הוא יודע מה התורה ארמה והוא רואה איך עוברים עלייה ברגל נכוחה והוא כועס. זה מצווה לכעוס. "זרוק מרה בתלמידים"- מותר, מצווה. יש לך תלמידים מידי פעם זרוק מרה בתלמידים. זה לא נראה כעס אסור, זה כעס מותר והוא חינוכי. צריכים לראות שאתה מקפיד שייקמו את הדין, ההלכה וכו'. כתוב שאדם לא יטיל אימה בתוך ביתו. אמה יתרה כתוב. אימה קצת צריך שיהיה , אבל יתרה לא. זאת אומרת, צריך לדעת מה ה' התיר ומה לא. אז לכעוס סתם אסור, לכעוס על שטויות ודאי שלא. על מה כן? על מה שרצונו יתברך מתיר לנו. אז לא יכעוס כי אם במה שמחייב רצונו.
"ולא ירצה אלא במי שעושה רצונו". אם מי להתחבר? עם מי שעושה רצונו. "יראיך יראוני וישמחו", זאת אומרת, אם מי מתחברים? עמי שעושה רצון הבורא. אז ודאי שלא תצא תקלה. לקחת שותף שהוא לא עושה את רצון הבורא, אתה מסנדל את העסק שלך איתו. אל תתחבר לרשע כתוב. למה? אתה תיתפס איתו. יש מעשים על זה משעים רבים, אבל עם צריך אדם להתחבר לא ירצה אלא במי שעושה רצונו.
"ולא יקח כי אם ברשותו"- אחד לוקח משהו, ה' הרשה לקחת את זה? יש לך רשות? 'לא, אני תכף מחזיר'. גזלן! הנוטל שלא ברשות- גזלן! אתה לא יכול לקחת דבר בלי רשות. אם יש בעלים לדבר, אתה צריך רשות ממנו, אז אם זה ערך מועט. אחד לוקח עט בשביל לחתום. הוא לא שאל, לקח את העט וחתם. הוא צריך ליטול רשות. 'כן, אבל כזה זה הדיו? בחייאת נו, מה אתה עכשיו מתקמצן לי על זה'... ועוד מטיף לו, עוד מחנך אותו 'מה אתה קמצן'. 'לא! לא! אני לא קמצן אתה גזלן!'. באיזה רשות אתה נוטל? אז לא יקח שום דבר לא לוקחים כי אם ברשותו. מה שה' נתיר לקחת תיקח. אם זה הפקר, שמו ברשות הרבים הרבה ציוד. אז אתה רואה שהשליכו, שמו את זה ברשות הרבים בשביל שייקחו. אז יש ספה, מכונת כביסה, יש כל מיני דברים. ה' מתיר. למה הוא מתיר? זה ברשות הרבים. ברשות הרבים כל אחד יכול ליטול ולקחת.זה כן מותר לקחת. ואם יבוא וישאל אותך: 'מה אתה לוקח'? ה' התיר לי. יש שנת שמיטה. שנת שמיטה יש לך פרדסים, י שלך כרמים, יש לך הכל, אני יכול להיכנס אלייך ולקחת פירות שלך בלי לשאול אותך. הלו! גזלן! גנב! איך אתה נכנס?! ה' התיר לי! למה? "לא יקח כי אם ברשותו" ווה' הפקיר את הכל! האדמה היא שלו, לא שלך. והא אמר שכל זה הפקר. אז מותר להיכנס לקחת. אבל מה שה' לא התיר אל תיקח! אל תיקח! כי אם ברשותו. יהיה לך דין גם עם הבן אדם ויהיה לך גם עם הקב"ה. אז לכן אם אתה לוקח רק ברשותו.
"ולא ייתן אלא למי שציווה אותו לתת לו"- גם לתת אל תהיה לארג' למי שה' אמר לא לתת. נגיד אתה יודע שהוא מסכן, הוא זקוק לסמים. מסכן. והוא אמר לך ... לא לתת! אתה נותן לו להרס עצמי. זה סיפוק תאוותיו או תאוותו ,יצריו, הכל. נכון, הוא מכור הכל, אל תיתן! הפוך! אם אתה רוצה לתת לו כסף לשיקום, אבל לא שימשיך. אז זאת אומרת, אני סתם נותן כל פעם רק דוגמה אחת לאיזה שהוא כיוון, אפשר לתת אלף דוגמאות, אבל הנקודה היא לא נותנים אלא למי שציווה לתת לו. נותנים לעניים הגונים. לא נותנים לעניים לא מהוגנים. לא מרחמים על כל אחד. לא! לא! כי מי שמרחם על אכזרים, סופו להתאכזר לרחמנים. לא! נותנים כל מה שנותנים, זה רק מי שה' רוצה שיתנו לו. מי שה' לא רוצה שינתנו לו, לא נותנים.
ההלכה אומרת שאם בא אלייך עני הביתה ודופק בדלת ורוצה שתתן לו מאכל ומשקה והוא נראה באמת רעב ומסכן ועני, אם אתה יודע בו שלא ייטול ידיו ולא יברך, לא נותנים! מסכן הוא רעב, כן, אבל אתה תיתן לו גשמיות ואתה תגרום לו לחטוא ואתה מחטיא אותו. ושלשום למדנו בדרשה ש"המחטיאו יותר מן ההורגו". למה? החטא הוא לעולם. אם לא יעשה תשובה לעולם. "הורגו" זה פעם אחת ויש לו עולם הבא אבל "מחטיאו" זה לעולם עומד, עד שיגיע לעולם האמת וידונו אותו. אז אל תיתן אלא למי שהקב"ה מסכים לתת לו. וכן כל תנועותיו. כל תנועותיו של אדם לא יעתיק רגל ולא יניע עפעף אלא אחר הפקת רצון אדוניו בהם. תשמש בכל המערכת המופלאה והחכמה שברא הקב"ה בגופך, רק, רק למה שהקב"ה רוצה שתעשה. שבזה אתה תפיק את רצון הבורא. אלה הם החיים של אמת, אלה חיים שלעולם האמת וזוהי דרגת העולם הבא בעולם הזה כבר. אם אתה חי ככה, אתה כבר נמצא בעולם הבא עם הקב"ה כבר. הוא איתך, אתה איתו, אין יותר טוב מזה!
אני אחזור בריצה ואני רק אקריא את זה, כי זה תענוג שאין כדוגמתו. ואתם לא יכולים לעושת הכל ביום אחד, אני יודע. אבל אם תיקחו כל פעם קטע קטן, ועליו תעבדו שבוע שבועיים, ככה כמו שאומרים רק על הנקודה הזו וככה תמשיכו, יגיע הרגע שתהיו מסוגלים לעמוד בכ זה. ואתם תראו שזה תענוג שאין כדוגמתו. אני לא רוצה להגיד לכם מה אומר רבנו בחיה הלאה, אתה תפחדו. אתם יכולים להגיע לדרגה לא אנושית. אם תעמדו בזה, אתם תוכלו לראות בלי עיניים, לשמוע בלי אוזניים ולהבין בלי מחשבה. זה דרגה של נביאים. אפילו למעלה מזה. למה נביאים לא תמיד מתנבאים, רק אם ה' מחליט לנבא את הנביא הוא מנבא אותו., אפילו שהוא מוכן לנבואה מצד עצמו, אבל הקב"ה לא. אבל מי שיגיע לדרגות אלה שאמרנו, יכול לשמוע בלי אוזניים, יבואו אליו ויגידו לו 'אתה יודע מה קרה? אל תספר לי אני יודע. יגידו הוא נעלם אומר אל תדאג, לך לשם הוא שם. איך אתה יודע? מאיפה אתה יודע? מי אמר לך? הרי עכשיו הודעתי לך שהוא נעלם. הוא כבר אומר איפה הוא. ומי שזוכר את הסיפור עם רבי מאיר אבוחצירא זצ"ל, שפעם חטפו יהודים בלונדון ובואו אליו ואמרו לו, לא רצה בהתחלה להגיד, ולא רצה להתערב ואחר כך לחצו ולחצו ובסוף הוא שירטט על נייר משהו, הוא אמר הוא נצא פה, שירטט רחוב ואמר פה והוא נמצא בקומה שנייה ולפי התיאור הזה והזה, שהוא לא היה בחיים שלו בלונדון ולא מכיר ולא יודע מי האיש החטוף ולא יודע מה, על המקום שירטט להם את הכל ומצאו אותו שם.
זה רבנו בחיה מבטיח ואומר זה ככה. ואני אומר לכם שהחכמים האלה, הוא היה לפני אלף שנה, הוא אדם קדוש, האנשים האלה שכתבו את זה, הם לא כתבו מידיעה שקראו באיזה ספר. הם היו כאלה. הוא היה אומר. מה זה הוא היה אומר ? קודם הוא היה ואחר אומר. כל מה שהוא אומר, זה הוא היה קודם. אחרת הוא לא היה אומר. מה שלא היה בו הוא לא היה אומר.
טוב, יעקב אבינו עליו השלום, הוכתר בתורה הקדושה כבר בראשית דרכו, והתורה קורא לו "איש תם". איש תם זה איש שלם. תם. תמימות זה לא תמימות רק תמים נאיבי, תם של שלמות. ואשר שם את האמת יעקב אבינו נר לרגליו כל חייו. "תיתן אמת ליעקב". והוא נצטווה בנבואה מאמא שלו רבקה אימנו לרמות את אביו. אבל הוא איש אמת, הוא איש אמת. איך היא אומרת לו לרמות את אביו? להתלבש כמו עשו, לבוא לפניו ולקחת את הברכות. ברור שכל המצווה הזאת שהיא ציוותה אותו זה היה הוראת שעה. הוראת שעה לידי נביא מותר. על פי נביא לצורך שעה, כמו אליהו בעל הכרמל. איך אפשר לעשות במה? אסור לעשות במה בזמן שהיה אליהו הנביא, אבל לצורך שעה על פי נביא מותר. אמא שלו, האמהות היו נביאות ולכן היה צריך לשמוע לה. ועל זה נאמר: "אליו תשמעון". אפילו אומר לך עבור על אחת מכל המצוות שבתורה, כגון אליהו בעל הכרמל, הכל רק לפי שעה לשמע לו. אבל אנחנו צריכים להבין, שימו לב אני מגלה לכם סוד גדול שכתוב כאן. סוד גדול מאוד. אני יודע שחלק מכם שאלו את השאלה הזאת פעם. לא קיבלו תשובה, הערב יקבלו תשובה.
למה סיבב הקב"ה שיקבל יעקב את הברכות? שהן כוללות את כל העתיד של כלל ישראל בכל הדורות, בדרך של ערמה? למה? למה יעקב האיש תם, למה יעקב איש אמת, הוא צריך לבוא בדרך של הערמה להוציא את הברכות? למה? למה סיבב הקב"ה שזה יהיה באופן הזה? אבל פה אנחנו נלמד עכשיו נושא חדש שקוראים לו "עלמא דשקרא ועלמא דקשות". עלמא דשקרא זה עולם השקר. העולם הזה נקרא "עלמא דשקרא". הכל שקר. כולם משקרים את כולם. העולם בעצמו משקר. רואים מה שרואים וחושבים מה שרואים רואים ולא רואים, ולכן הוא נקרא עולם בשלום עלם שהכל עלום בו. וגם מה שחושבים שרואים, זה לא בדיוק מה שרואים. זה נקרא "עלמא דשקרא". יש "עלמא דקשות". "עלמא דקשות" זה עולם האמת, שאנחנו יוצאים מפה אנחנו מגיעים לעולם האמת. יש אנשים שיכולים "בעלמא דשקרא" לחיות ה"עלמא דקשות". בתוך העולם הזה הם מבצרים להם עולם של אמת.
הזוהר קדשו, פרשת תולדות קמ"ג מלמד אותנו כך: הנחש הקדמוני, אתם זוכרים את הנחש מגן עדן? שהוא פיתה את חוה ושיקר אותה והכל? הנחש הקדמוני הוא שפת שקר. הוא שקרן. הס"מ הוא שקרן. והוא הנחש הביא את כל הקללות לעולם ע"י השקר והעורמה שהוא התעה בהם את האדם הראשון ואשתו בגן עדן. כל הקללות בעולם בגלל השקר של הנחש. וזה מנע את כל הברכות מהעולם. ואי אפשר להחזיר אותן כראוי אלא במידתו. שמעתם? העולם ירד מכל הברכות שלו והפך להחיות מקולל בגלל השקר של הנחש. כדי להחזיר את העולם למצבו הקדום, הראשון, לפני השקר, צריך רק בדרך שלו, במידה שלו בשקר. איך אתה מנצח את המחריט בחארטות שלו?! "עם עקש תתפל עם נבר תתברר". באותה מידה. ויעקב כתוב שבא בחוכמה. מה התרגום אומר? במרמה. איך אתה אומר שחוכמה זה מרמה? מה מי שהוא חכם הוא רמאי? לא! החוכמה זה היה המרמה! כי בשביל לתקן חייבים ללכת במידתו של הרמאי. איך אמר יעקב לאשתו? "אני אחו ברמאות". אל תדאגי! לבן הוא רמאי, לבן הארמי הרמאי. אני אחו, אני אח שלו ברמאות. התורה מלמדת אותי מתי מותר לרמות את הרמאי. ואז הוא הטעה את אביו, את יצחק, ונטל את הברכות מן הנחש והביא אותן לעולם וזה היה מידה כנגד מידה. אז הזוהר מסביר למה היה צריך לרמות, למה לבוא במרמה? כדי להוציא את הברכות שנשתנו בגלל המרמה שלו צריך לבוא באותו מידה, במרמה, כדי להחזיר את הברכות לעם ישראל.
עכשיו צריך לעיין מה הכוונה בזה. יש שני מיני ניצחונות בעולם. יש מתגבר על האויב וגם מדכא אותו, אבל יש סכנה שבמשך הזמן האויב המנוצח יגביר חיילים ולבסוף יביס את המנצח. אתם מכירים את זה. ניצחון לגמרי שונה הוא. שהמנצח יודע לנצל את חילו ונשקו של האויב עצמו נגדו. כי אז אין כל סיכוי שהאויב יוכל להפיל את השונא. ואדרבא, ככל שיגבר את החיילים כה תגדל התבוסה. כי עצם חילו מופנה נגד עצמו. זה הניצחון השלם.
אתם יודעים יש תורות לחימה, אני מדבר עכשיו כרגע בגשמי. יש תורות לחימה שונות. אומרים שקראטה זה להשתמש בכח של הלוחם שכנגדך כדי להפילו ולהביסו. וככל שהתנועה שלו תהיה יותר חזקה, נפילתו תהיה יותר קשה. זאת אומרת, אתה לא צריך כח שלך, כמו באגרוף. אגרוף אחד נותן ומקבל ונותן ומקבל ונותן ומקבל עד שאחד נתן יותר חזק. אז הוא הפיל את השני. אם הוא לא הכריע אותו, הוא עדיין יכול לקום, ובסוף לתת גם לו קאוט לשני ולהפיל אותו לגמרי. לא ניצחת אותו בזה שהפלת אותו פעם או פעמיים, לא. אבל שהשיטה שלך היא השיטה תמיד להשתמש בכח שלו, ככל שהוא ישתמש בכח ואת ה יודע לנצל את לרעתו, אז ההכרעה היא ברורה. כמה שישתמש יותר בכח ויותר תכסיסים זה רק יפיל אותו יותר. ואם יגביר עוד חיילים אז יהיה לו תבוסה יותר גדולה. אז יש שני סוגי ניצחונות: ניצחון שלא מכורע, יכול להתהפך והניצחון גמור. ניצחו גמור זה שאתה יודע להשתמש בכוחו של האויב.
מכאן אנחנו למדים שהנמשל בזה יש מנצח את יצרו, אך אין לו ביטחון שיצר הרע לא ינצח אותו מחר. אבל אם הוא יודע לנצל את הכח של היצר נגד היצר, אז אין ליצר תקומה. נגיד יצר הרע, פעם סיפרתי אני אספר עוד פעם. יצר הרע פעם אחת בא אליי ועבד עליי. הצליח. אני החלטתי שאני מתחיל להתפלל בנץ. לפני שנים. ואחרי חודש הוא הצליח להשאיר אותי עוד כמה דקות שפספסתי את הנץ. ואז כתוב לו בSMS, כתבו לי "מה קרוה, אתה בא?". כאילו ניסו לעורר אותי. כתבתי תשובה: "אני אראה לו זה יעלה לו ביוקר". מה עשיתי? אמרתי לחברה: חבר'ה מעכשיו אנחנו עושים שיעור לפני הנץ. והשיעור יהיה אצלי בבית. אז מה פירוש? קודם כל הוא הפסיד. הוא רצה שאני אפסיד תפילה, עכשיו הוא הפסיד שאני כבר לומד שעה לפני. לא רק שהוא הפסיד, אני לקחתי איתי עוד אנשים. ולא רק זה גם דאגתי שאני לא אוכל לישון, למה כי הם יבואו אליי הבית, חייבים להעיר אותי,אני חייב לקום. אז אתה לא תוכל יותר לנצח אותי. שלום! ביי ביי! זה להשתמש בכח שלו נגדו. אם הוא בא ואומר לך נגיד שאתה לא חייב לעשות את המצווה הזאת. אם אתה יודע שזה בעצם מה שהוא רוצה, אתה תעשה דווקא, אז הוא יתחיל לעזוב אותך, לא ישתלם לו. כל הצעה שהוא נותן לך אתה הופך אותה לעבודת ה'. כל דבר שהוא יגיד לך אתה לומד להשתמש בכח שלו, כאילו זה מעורר אותך לעשות מצווה. לא להימנע ממצווה, אלא לעשות מצווה! אומר לך אל תיתן לו צדקה, לא! נתת לו מספיק. תן כפול! תודה שהזכרת לי. אם תדע להשתמש בכל מה שהוא אומר לך נגדו, הוא לא יוכל לנצח אותך. היצר הרע הוא נקרא "שפת שקר". הנשק העיקרי שלו זה השקר. המלאך הרע נקרא ס"מ. עיקר מלאכתו לסמט עיני אדם שלא יראה את האמת, לכן הוא נקרא ס"מ לסמא את עיניו של האדם.
אם היה מנצח יעקב אבינו את יצר הרע בכח האמת, לא היה ניצחון שלו בטוח. עכשיו שניצח את יצר הרע בכח שלו, בשקרים שלו, על ידי המרמה, שזה על פי האמת זה נקרא בחוכמה כי אתה התחכמת על היצר הרע ובאת במרמה והוצאת. כי אם היית הולך בדרך האמת לא יכולת לקחת את הברכות. רק בדרך שלו, בשיטה שלו יכולת לקחת אותם. אז אתה מוציא אותה משם והיא הייתה גם לשם שמים ממש, נעשה ניצחונו של יעקב אבינו על היצר הרע מוחלט. ועל ידי זה הוא זכה שכל העולם כולו קיבל את הברכות שנמנעו מן העולם על ידי שהתעה שטן את האדם הראשון ואשתו. לכן ברור עכשיו למה יעקב אבינו היה צריך לקבל את הברכות דווקא על ידי עורמה לשם שמים, והוא השתמש בכלי הנשק של השטן ומשך אותם לתחום שליטתו. עכשיו מה יכול יצר הרע לבוא ולהגיד לו? מה אתה משקר! ממך למדתי! אתה הרי בשלי. למדתי ממך. אבל דבר זה ניסיון גדול. לא כל יכול להשתמש בתכסיסי הזה. למה? דבר זה ניסיון גדול להתנהג בחיצוניות כמתעתע, אבל בפנימיות, להיות לגמרי אנוס על פי הדיבור, לא לסטות מהאמת אפילו כחוט השערה ממש, זה לא כל אחד יכול. והצדיק לא בוטח בעצמו שיעמוד במבחן. צדיק דווקא. לא כמו קרייזי. ועדיין הוא חושש שמא לא הוא זה שישלוט בעורמה והוא שולט בעורמה, אולי העורמה חס ושלום היא שלטה בו. אולי הוא נתכוון במרמה זו קצת מן הקצת לטובת עצמו? ואז הוא נחשב שנכשל בשפת שקר. ובמקום לשלוט ביצר הוא נלכד ברשתו. עד היכן הדברים מגיעים? תשמעו תנחומא, קשה מאוד:
התנחומא מרמז שכל מה שברח יעקב לחרן, זה דומה ללימוד שלמדנו קודם- לההורג נפש בשגגה שגולה לעיר מקלט. למה היה צריך לגלות יעקב לחרן כדין הורג הנפש? למה? גלות זה מי שהרג בשגגה. כך שנו רבותינו: ההורג נפש בשגגה גולה לערי מקלט. יעקב אבינו גלה לחרן. בורח בנפשו ונתיירא שלא יהרוג אותו הרשע עשו אחיו, שהיה כמו גואל דם. מה ביאור בזה? חשש יעקב שמא כשעה מעשה השקר שהיה על פי ציווי ה', אבל אולי כשהוא שמע את הברכה שיצחק אביו מברך אותו, "הבא גביר לאחיך וישתחוו אלייך בני אמך", הרגיש בעצמו נדנוד של הצטיינות. והרי זה שקר וזה גובל עם רציחה. אם אתה מרגיש נקודה של הצטיינות, בגלל שאמרו לך כך וכך, אז זה שקר. וזה גובל עם רציחה. ואם גם בשוגג עושה מעשה זה, אפילו שהוא נצטווה עליו, הרי יש מקום שהוא יהיה שוגג ברציחה שמו שאומרים, כי גורלו של עשו הוכרע. בברכות האלה שהוא קיבל. ואז הוא איבד לעולם הכל! אז לכן, יכול להיות שיש פה דין של רציחה בשוגג, גרמא רחוקה, ואז הוא צריך לגלות. כתוב שהדמעות שהוריד עשו עלו לו ביוקר. כתוב "ויזעק זעקה גדולה ומרה". שילמו ליעקב אבינו על הזעקה הזאת שזעק עשו, בבניו. מי זעק ככה? מרדכי היהודי. כתוב עליו. אותו הדבר, אותו לשון. ועל מה הוא זעק? על "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן". איזה גזרה נפלה על ישראל! שמה? שצריכים לרצוח את כל העם היהודי! איך זה משתווה לפה? מידה כנגד מידה? כמו שפה עשו בברכות הפסיד לו ולזרעו, עד עולם! אז אותו משקל של הזעקה שהוא הבין והרגיש, אותה זעקה זעק מרדכי על גזרה להשמיד את כל היהודים. אתם שומעים? אפילו שהוא עשה על פי הדיבור, על פי הנבואה של אמא שלו, ועשה הכל לשם שמים, ועוד אמר לו אביו, אחרי שהתברר שזה ככה נכון וצריך להיות, "גם ברוך יהיה". עוד הוסיף לו ברכות וכו'. אם כל זה, תראו מה נגרם. כי שקר, אפילו על אמת, לא קל הדבר. אבל פה זה היה אנוס על פי הדיבור, לכן לא כל אחד יכול להשתמש בתכסיסים האלה.
עכשיו, מה שאמרו במדרש שהוא נתיירא שמא יהרוג אותו עשו הרשע, זה דבר נורא מאוד. כי החשש שמא הפסיד בכל ממש, משום נקודה אחת של שקר. אם יעקב מתיירא, סימן שיש לו ממה להתיירא. למה אתה פוחד? איך נהיה לך פחד? למה שאדם יפחד? אמרנו שאם יפחד רק מפחדו של ה'. למה הוא מתיירא? כי הוא אומר אולי השקר הזה, אפילו שהוא היה בהיתר, אולי גרם לי להפסיק, כי חשש שהפסיד הכל בגלל זה. כי השקר זה עסק של הנחש, כמו שאומר הזוהר. ומדייק המדרש שהוא נתיירא שלא יהרוג אותו, אותו רשע וחשש שיפסיד הכל. ורשע הזה, עשו, יכול להרוג אותו. עד כמה איש אמת חושש משקר ותוצאותיו. זה יעקב אבינו שידע מה זה שקר.
עכשיו, איך ניצלים מההשפעה של השקר והעולם מלא? איך ניצלים מזה? לומדים גם מיעקב אבינו. הרי מהתחלה הוא פחד מעשו, כמו שלמדו עכשיו, והוא עוד נתיירא שהרי הוא עורך עכשיו עוד יותר לשקרן יותר גדול לבן הרמאי הארמי. אבל אחרי זה כתוב "אז תלך לבטח דרכך" וכתוב "אם תשכב לא תפחד" ממי? מעשו ומלבן. "ושכבת וערבה שנתך". וכתוב "וישכב במקום ההוא". מה קרה בינתיים? מה קרה בינתיים? מכיוון שהוא חשש מהפגם של עשו ומהפגם של לבן, מה עשה יעקב אבינו החכם? קיים בעצמו "אם פגע בך מנובל זה", זה היצר הרע, "משכהו לבית המדרש". אז לפני שהוא הלך ללבן, הוא הטמין את עצמו, הטמין! תקשיבו "נטמן" ככה הלשון של חכמים אמרו, נטמן בבית המדרש של שם ועבר 14 שנה! רצוף. שם הוא הצטייד בתורת אמת, התורה זה אמת. 14 שנה למד אמת, אמת, אמת, נגד ההשפעה של השקר. ודייקו חכמים לומר נטמן, מה זה נטמן? זה התמסר לתורה שלא ידע בכלל שיש עולם מסביב. הוא לא יצא מבית המדרש. הוא נטמן. כמו שטומנים כסף באיזה שהוא מקום, והוא לא רואה את העולם, ככה הוא נטמן. כל אותם 14 שנה, אומרים לנו חכמים, הוא לא שכב על מיטה. לפי הפסוק. כתוב בפסוק: "וישכב במקום ההוא", מכאן שעד עכשיו לא שכב. וישכב רק אחרי 14 שנה, שכב. "וישכב במקום ההוא". זאת אורמת, 14 שנה הוא לא שכב על מיטה! מחמת החשק הרב שהיה לו בלימוד ועוצם ההתמדה. עד שבא אליו הקב"ה ובישר לו: "הנה אנוכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך". אל תפחד מלבן, אל תפחד מעשו, אני איתך. אז מה קרה שהוא פתאום הוא לא פחד? הייתה לו הבטחה מה' יתברך: "ושמרתיך בכל אשר תלך".
מפה אנחנו לומדים עד כמה אנחנו צריכם לפחד מכל נדנוד קל של שקר, אפילו כחוט השערה. בעוד שאין שום עצה נגד השקר, חוץ מלהידבק לתורה בלב ובנפש, בעמל ובהתמדה. אמן!
גם אחרי כל הבטחה שהקב"ה נתן לו, כתוב שלפני המפגש עם עשו עוד פעם הוא פחד. למה הוא פחד עוד פעם שמא יגרום החטא. אולי, אולי הוא עשה איזה חטא. אולי. הוא לא יודע, אולי. ואם הוא עשה חטא, יכול להיות שכל ההבטחה מותנית שלא יעשה חטא, אבל אם הוא יעשה חטא, אין הבטחה. אז אולי הוא איבד את הכל? ואז עוד פעם חלילה הוא יימסר ביד אחיו. אתם שומעים איזה זהירות של איש אמת? אין אצלו חארטות. הוא לא מורח את עצמו בדמיוניות ''אני... אני... אני... יש כמוני?! אין כמוני!". לא! הוא יודע מה זה אמת! אמת זה 100 אחוז אמת! אם יש חשש קטן, זה פחד פחדים. איפה אנשים נופלים? שמדמיינים שכל מה שמתכננים זה כמתוכנן. תסתכלו כל יום מה תכננתם בוקר בדיוק ומה התקיים בדיוק. ואתמול ושלשום וכל החיים. איזה יום בחיים שלכם היה לכם שכל מה שתכננתם בדיוק התקיים על כל פרטיו. קבעתם פגישות תמיד היו בזמן? לא היה עיכובים? לא היה פספוסים? לא היה ביטולים? אמרתם שהיום תעשו ככה וככה, הצלחתם לעשות את זה? לא! אמרתם שהמשימה היום לעשות ככה, הצלחתם? לא! תיראו, תראו יום אחד לעצמכם שאתם באמת שולטים במצב ומה שאתם אומרים ומתכננים ורוצים, הכל מתקיים פיקס! אין דבר כזה! אדם מסור למקרים. מה שהקב"ה יקרה אותך בדרך, זה מה שיהיה. אתה מזומן למקרים. אתה לא קובע את המקרים. אתה יוכל לתכנן מה שאתה רוצה. "רבות מחשבות בלב איש אבל עצת ה' היא תקום" בלבד! אז לכן, איש אמת תמיד פוחד. ממה הוא פוחד? שאם הוא לא שלם עם ה', אז לא כל דבר הוא רוצה יתקיים. ואם הוא שלם עם ה' ועושה רצונו, תמיד תהיה לו סייעתא דשמיא לעבודת הבורא. זה לא אומר שכל מה שאדם גם אמיתי רוצה שיתקיים הכל, ראוי להתקיים. יכול להיות שה' יודע שבמקרה זה לא ראוי שיתקיים, יכול להיות שראוי שיידחה, יכול להיות שיהיה אחרת, יכול להיות שכדאי להתעכב. אתה לא יודע.
פעם אחת באתי לרב שפירא זצ"ל ואמרתי לו שאני חושב שהגיע הזמן לעשות אצטדיון. שאל אותי מה ולמה? אמרתי לו הציבור דורש, האולמות מלאים, מפוצצים, וזה פה ושם והגיע הזמן לעשות אצטדיון. אנשים רוצים אצטדיון. אז הוא אמר לי נו! נו! אמרתי לו מה הרב לא רוצה? נו1 נחכה קצת, נחכה קצת. אמר נחכה קצת, חיכנו קצת. אחרי חצי שנה באתי אליו. כבוד הרב, מה הרב אומר? נחזור לתוכנית הראשונית וזה זה... שאל עוד פעם כמה שאלות, בסוף הוא ענה לי: נו! בסדר. אתה יכול להבין? תלמיד חכם עצום מה הוא רואה, מה הוא חשוב, מהזה, אמר לא, לא עכשיו.
הגאון מווילנה בא אליו רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל ואמר לו שהוא רוצה להקים ישיבות. הוא היה אבי הישיבות, רבי חיים מוולוז'ין. ואז הוא שמע אותו, הרב שלו הגאון מווילנה והא אמר לו לא! איך אפשר להגיד לא שאחד רוצה להקים ישיבות, להעמיד תלמידי חכמים, רוצה ללמד תורה ברבים. איך אפשר להגיד לא, זה למנוע תורה! איך אפשר להגיד לא? אבל התלמיד, רבי חיים מוולוז'ין, לא שואל שאלות, אם הרב אמר לא, זה לא! לא זה לא! אחרי זמן, הוא בא אליו עוד פעם ואמר לו שוב שהוא רוצה להקים ישיבות. שאל אותו עוד פעם שאלות ואז הוא ענה לו, אמר לו: עכשיו תקים ישיבות. אז הוא אמר לו מה נשתנה מהפעם הקודמת לפעם הזאת? אמר לו שבאת בפעם הראשונה היה לך יותר מידי התלהבות. אמרתי לו אם יש התלהבות יכול להיות שזה גם מצד היצר הרע גם. בדר"כ מצוות שעושים זה הולך קשה, כן? כל התחלות קשות. אז צריך כשאתה מדבר, שואלים אותך אם אתה רואה הכל טוב, הכל ורוד, איפה הקשיים? מה אתה לא רואה שעלולים להיות קשיים? אתה לא רואה? רק ורוד אתה רואה. שיש התלהבות יתרה, לא! תירגע! אחרי שהוא בא ודיבר כבר במתינות ושאל אותו וראה איך הוא עונה ומה הוא עונה וכל הצדדים שהוא שאל הוא תירץ, אמר לו כן! והוא הקים את כל הישיבות. אתם שומעים?!
אז לפעמים לא כל מה שאתה רוצה, אפיל לשם שמים, לא תמיד זה מה שה' רוצה ממך בדיוק. אז גם אם אתה מקבל "לא", תלמד לחיות עם זה כמו כאילו קיבלת "כן". אבא אוהב את הילדים, פעמים הוא אומר כן, פעמים אומר לא. הילד אם הוא חכם, אז הוא צריך להבין שאבא דואג לאינטרס שלו ואם הוא אמר לו לא, זה בדיוק כמו שאמר לו כן. פה הוא חיפש טובתו ופה חיפש טובתו. אם היינו ככה חושבים על כל מה שה' עושה עימנו, היינו מצב טוב מאוד. אבל דווקא עליו לא סומכים. כאילו למה הוא נתן לו ולי לא? למה להם יש ולי לא? למה להם ככה ולי לא? מי אמר לך זה טוב? אחד בכה, בכה 'אני רוצה אופנוע! אני רוצה אופנוע! כולם יש להם אופנוע אני לא, למה לא נותנים לי אופנוע?'... בסוף יהיו לו אופנוע מרוב שהוא נודניק והוא מת. מה תמיד זה טוב מה שאתה מבקש ומקבל? מי אמר? לכן כתוב שהקב"ה גומל חסדים טובים. מה חסדים זה לא טובים? לא! יש לפעמים חסדים שהם לא טובים. אבל ה' גומל חסדים דווקא טובים. לכן אם הוא לא מתחסד איתך, אז זה לא טוב לך. כי אם היה טוב לך, היה מתחסד לך. אחד בוכה 'למה אני עני? אם הייתי עשיר? הייתי נותן צדקות..', כן אבל ה' יודע שאם היית עשיר, היית מורד בו. "וישמע ישורון ויבעט", הוא מכיר אותך, הוא יודע, לכן הוא דואג שתישאר עני ותהיה מאמין ותהיה זה, אפילו אם אתה לא מבין את זה, אבל עדיף לך ככה ממה שתמרוד ואחר כך תירש גיהנום.
אנחנו לא מבינים מה ה' מבין, כי אנחנו לא רואים את מה שהוא וראה. ואנחנו לא יודעים את מה שהוא יודע. אם היה לנו כל הנתונים שהוא רואה ויודע, היינו חותמים על גל החלטה שלו.זה ברור. אבל למה צריך לראות ולהבין. מה אתה לא סומך עליו שהוא יודע ומבין? לא צריך לראות! אם הוא אמר לא, זה לא! זכית בשבילך. גם כשהקב"ה לוקח בן אדם מהעולם הזה לעולם האמת. מה אתה חושב שהקב"ה הוא לוקח סתם, כאילו זה לא בא אליו ייאלה בוא! בוא! לא! אתה רואה שהוא מאריך לרשעים מסוימים אריכות ימים וכו', וכו', למה? יש לו חשבון, הוא יודע בדיוק! זה מורכב מאוד! אמרנו את זה בהרבה הרצאות , בפיזור אבל יש הרבה חשבונות. אם הקב"ה כבר לוקח אדם, אין עת יותר מתאימה מזאת, נכונה ומוצדקת. אז לכן צריך לשעות צידוק הדין. לצדק את הדין. "ברוך דיין האמת". כי על פי האמת הוא דן דין אמת וזה הזמן וזה הנכון וזה המתאים וכו'.
טוב! ניתן לכם אפשרות לשאלות.
שואל: רבנו ערב טוב.
הרב אמנון יצחק: ערב טוב.
שואל: אנחנו שמחים לראות אותך שוב בקריית מלאכי.
הרב אמנון יצחק: כרגיל.
שואל: נהנתי מאוד, מאוד! ואני בטוח שגם הציבור, מהדרשה המיוחדת. וכמו שאנחנו יודעים אנחנו בעידן השקר ומה שאומר רבנו בחיה שלמדת אותנו הערב, אנחנו מאוד מאוד רוצים לקיים וללכת, כי זה באמת, אנחנו נקשרים לזה. קשה לנו מאוד. אנחנו יודעים שכבוד הרב כבר 40 שנה הולך עם האמת שלו ותמיד האמת בלי סטייה, לא ימינה ולא שמאלה. השאלה אם כבוד הרב יכול לקחת אותנו ואת כולנו איתנו וכמו שאמר רבנו בחיה, אנחנו בעצם התלמידים שלך והולכים אחרייך ואתה בעצם תגן עלינו ותדריך אותנו, כמו שאתה מדריך אותנו כל הזמן.
הרב אמנון יצחק: יש לי בעיה איתך, מר אבישי. הרי אני הזמנתי אותך אפילו לבוא לעבוד במחיצתי ולא באת. ויכולת להיות שותף איתי, אז מה אתה אומר שאני אמשוך אותך, ועוד כל הקהל אתה מחבר לי עכשיו שאני אמשוך.
שואל: אתה יודע שקשה לנו...
הרב אמנון יצחק: אז מה אתה מבקש ממני?
שואל: תחזק אותנו. תמשוך אותנו חזק!
הרב אמנון יצחק: מה יש לחזק? אני צריך רק לקנות רצועה, לקשור אותך ולמשוך. הנה אני נותן ל עוד פעם הזדמנות לפני כל הקהל, ביום ראשון אתה מוזמן להגיע ולהתחיל לעבוד בבניין שלנו, ולעושת למען כבוד שמים. אשתך רוצה, בניך רוצים. אפילו הפרה שמה אצלך גם רוצה. תבוא ותגמור עניין!
שואל: אני מאוד, מאוד רוצה! בעזרת ה', ה' יהיה בעזרי...
הרב אמנון יצחק: יום ראשון נכון?
שואל: אל תוותר, אל תוותר!
הרב אמנון יצחק: אני לא מוותר, הנה אני אומר, ביום ראשון...
שואל: רבנו עוד דבר חשוב...
הרב אמנון יצחק: איתם איך הוא עבר נושא?
שואל: חחחהה! רבנו, עוד דבר חשוב מאוד. אני רוצה ש... יש אנשים שמאוד עזרו בקיום ההרצאה ובעוד דברים מסביב. אחת בשם שירה בת מזל שתברך אותה לזיווג הגון ומהר.
הרב אמנון יצחק: אמן!
שואל: ושאול בן אולין שיהיה לו רפואה שלמה.
הרב אמנון יצחק: אמן!
שואל: תודה רבה!
הרב אמנון יצחק: תהיה בריא.
שואל: ערב טוב כבודו.
הרב אמנון יצחק: ערב טוב.
שואל: רציתי לשאול, יש הרבה אנשים שלא זכו להכיר את המעלה של כבודו ושאתה רוצה להוכיח להם, אז לפעמים אתה מרגשי שאולי אין לך את הכח או שצריך להסביר להם את המהלך וכל מה שהיה זה שקר, מה שהיה בבחירות וכל הדברים וכל...השאלה כמו שהרב דיבר על עניין של התוכחה, אז איך כדאי לפנות לאנשים כאלה. הרי צריך להוכיח אותם.
הרב אמנון יצחק: קודם כל, אתה לא צריך לשכנע אף אחד. רק אם שמעת דברים שאומרים בגנות, אתה צריך להוכיח ולמחות. אבל אם לא, אתה לא צריך. אנחנו לא צריכים שאנשים ירדפו אחרינו, יסכימו איתנו, יקבלו את דברינו. זכותו של כל אדם לבחור באמת או בטעות. כל אדם יכול להחליט מה שהוא רוצה. אבל על פי ההלכה, אם אתה שומע גנות שמגנים, אתה צריך למחות ולהוכיח את הבן אדם. אתה לא צריך לשכנע אותו. אין צורך לשכנע אותו. הוא לא בר שכנוע. יש הרבה אנשים, רובם הם לא ברי שכנוע והם גם לא מעוניינים להשתכנע. הם שייכים לקליקה מסוימת וזהו. לך תשכנע ליכודניק שיהיה מער"כניק. זה לא ילך! חבל על הזמן! לא לבלות את הזמן בשטויות ובהבלים,אין תקווה לאנשים האלה. הם לא מבקשי אמת. יש טועים ומתקנים. אבל זה מרגשים מיד. איך הבן אד עונה. האם יש לו אוזן קשובה בכלל להקשיב, או שהוא רק רוצה לטעון ולדחות את השני. אז לפי זה תתייחס. אם אתה רואה שישי תקווה לתת לאדם הזה נתונים שישמיעו, הנה מה טוב. למה אנחנו מחלקים דיסקים? מחלקים דיסקים, בן אדם ילך הביתה, אם ירצה יראה, אם יראה וישתכנע הנה מה טוב, לא השתכנע לא קרה כלום. נתנו לו את האפשרות והזכות לשמוע עוד צעד, הוא יחליט כמובן, המידות שלו יכריעו אם הוא יזכה או לא יזכה להבין. כי אדם נדחף על ידי מידותיו. אם אדם לא תיקן מידותיו, לא יעזור לו. מי שרואה הכל בעין הרעה, או רואה אנשים בעין רעה, או שיש לו עין רעה שהוא מסתכל על אנשים בקנאות, בחמדה וכו' וכו', לא יעזור! כל זמן שהוא לא יתקן את המידה הזאת, הוא תמיד יראה לא רק את זה, גם את זה.כולם רואים באותה עין. אם אדם אוהב רק את עצמו והוא רוצה רק שיאדירו את שמו, לא יעזור שום דבר! כל מי שתאדיר לישו, מיד הוא יגיד 'לא, אבל אני אמרתי משהו יותר נכון, 'אני אמרתי משהו יותר חשוב', 'אתה יודע מה אמרתי?' וכן הלאה. הוא כל הזמן חשוב על עצמו. אתה שומע אותו שהוא מדבר רק על עצמו. זאת אומרת, שהאדם הזה, כל זמן שלא יתקן את המידות אתה יוכל לטרוח כמה שאתה רוצה, אבל הוא יישאר הוא. אז אין טעם. לכן אמרו "אל ישנה לתלמיד שאינו הגון". מי זה לא הגון? שהמידות שלו מקולקלות והוא לא מתכוון לתקן אותם, אז במי אתה משקיע? זה כזורק אבן למרקוליס. כמו שאתה זורק אבן לקיר, הקיר לא יושיע אותך, אותו הדבר. אתה זורק לו דברי תורה, אומר לו דברי תורה, זה לא ישפי שום דבר.
בבה: אפשר עוד שאלה?
הרב אמנון יצחק: כן.
שואל: כתוב שיש עבירות שאם אדם עושה אותם, צריך לקבל ייסורים. עכשיו, העניין, התכלית של הייסורים זה כפרה או זה דווקא לרמז לבן אדם מה הוא צריך...
הרב אמנון יצחק: גם וגם. ברגע שאתה מקבל ייסורים,אתה יודע שהם לא מקבלים בחינם, כי אין מיתה בלא עוון, ואתה יודע שזה בא לך על משהו. אבל זה גם מכפר עם אתה עושה. עם התשובה. בלי תשובה. זה לא מכפר. אבל עם התשובה. יום הכיפורים מהתשובה והייסורים מכפרים. זאת אומרת, עשית תשובה אז תצטרך להתייסר כמה שצריך בשביל לנקות את הלכלוך שעשית בנשמה שלך.
שואל: וזה למרות שאדם מבין את הרמז למה...על מה הייסורים באו?
הרב אמנון יצחק: כן. אדם מבין את הרמז, שלחו לו מהבנק שאם אתה לא תשלם את החוב, אז אנחנו נעקל לך את כל מה שיש לך בבית, את כל הרהיטים, את הכל ואת הכל. הוא בא לבנק, אומרים לו: נו! למה אתה לא משלם? אומר: לא, הבנתי את הרמז. אומרים כן אבל את הצריך לשלם את החוב גם. אומר מה לא מספיק להבין את הרמז? אומרים לו: לא! לא מספיק, צריך גם לשלם את החוב.
הבנת?
שואל: אם אפשר ברכה שכמו שכבודו אמר נזכה לעשות את הרצון..להיות עבד ה' באמת ולעשות את רצון ה' באמת?
הרב אמנון יצחק: או! הנה הראשון! כבר למד משהו. מה שמך ושם האמא?
שואל: שגיא אבישי בן שרה.
הרב אמנון יצחק: שגיא אבישי בן שרה, תזכה להיות עבד ה', עושה רצונו.
שואל: שלום.
הרב אמנון יצחק: וברכה.
שואל: אני מאוד מתרגש להיות פה. זה מדהים! קודם כל רציתי לבקש סליחה מהרב, אם דיברתי עלייך לשון.
הרב אמנון יצחק: מה זה אם? אם דיברת או א דיברת, אז לא צריכים. רק אם דיברת?
שואל: אני משער שכן.
הרב אמנון יצחק: לא אם. אהה אתה משער רק? אז אם אתה משער, לא דיברת.
שואל: בכל אופן.
הרב אמנון יצחק: מה אני סתם יגיד.
שואל: דיברתי.
הרב אמנון יצחק: אהה, דיברת. עכשיו דיברת. הגענו מאם, למשער ודיברת. וכמה דיברת?
הרב אמנון יצחק: לא יודע.
הרב אמנון יצחק: מה אתה לא יודע? אתה מדבר בלי לשים לב גם?
שואל: לפעמים.
הרב אמנון יצחק: ומה מה דיברת עליי? דברים רעים הא?! מה אמרת? מה אמרת? 'בן האדם זה, ה' ירחם, הבן אדם הזה'... מה אתה אבל מתחרט באמת?
שואל: תוך הלב.
הרב אמנון יצחק: אה, בחוץ לא?
שואל: אני מתחרט.
הרב אמנון יצחק: מתחרט אמיתי?
שואל: כן.
הרב אמנון יצחק: בגלל העונש שאתה עלול לקבל או בגלל שאתה מבין שזו הייתה טעות פטאלית והגאווה שלך היא שגרמה לך?
שואל: זה מפנים. מרגישים שזה לא נכון. ולפעמים מדברים ולא יודע.. הרגשה.
הרב אמנון יצחק: אתה מבין שהגאווה גרמה לך לדבר?
שואל: כן!
הרב אמנון יצחק: ואתה צריך לעבוד את המידה הזאת, כי אחרת היא תפיל אותך גם עם אחרים.
שואל: עוד דבר...
הרב אמנון יצחק: רגע! עוד לא עברנו. יש ספר "אורחות צדיקים", ששמה יש מידת הגאווה וצריך ללמוד אתה עד כמה הגנות שלה. יש עוד שער כתוב שער הענווה. וצריך ללמוד כמה שבח של ענווה. בסדר? אז אני מוחל לך בתנאי שאתה תלמד את שני השערים.
שואל: שער הגאווה ואיזה ?
הרב אמנון יצחק: הענווה. אם תשכח, יש שידור חוזר.
שואל: אוקי. אפשר עוד משהו?
הרב אמנון יצחק: כן.
שואל: דיברת לגבי גניבות, אז איך במשך כל החיים שלי אני יכול להחזיר את כל מה אני לקחתי בטעות ובכוונה?
הרב אמנון יצחק: עוד פעם אם?
שואל: יש משהו...
הרב אמנון יצחק: אני אגיד לך איך עושים את זה. אם אתה יודע גניבה ספציפית, נגיד גנבת סכום כסף מבן אדם או לא שילמת או העלמת או מה שנקרא פילחת או כל מיני דברים וכינויים ושמות כאלה, אז אם אתה יודע למי, אתה צריך לתת לו את ערך הכסף של אז. אם זה היה לפני 20 שנה ואתה לקחת 20 שקלים, אז אתה צריך להחזיר את העשרים שקלים. בלי ריבית, בלי תוספת. אפילו אם זה היום שווה הדבר שגנבת, היום שווה 4-0, צריך להביא 20. מה שהיה אז ערך, זה מה שאתה נותן. אז עכשיו זה דבר אחד. דבר שני, אם גנבת חפץ והחפץ הזה עדיין ברשותך, אתה צריך להחזיר את אותו חפץ. עכשיו, אם אתה לא יודע ממי גנבת, כי אין את הבן אדם, אתה לא הכרת אותו, נכון? אז איך אתה תחזיר? אתה לא יכול להחזיר לו, כי אתה לא יודע מי זה. אז אתה נותן את סכום הכסף שגנבת למקום שהם מזכים את הרבים ומן השמים מגלגלים שהוא ייהנה מהסכום, מהכסף, מהכל ואתה יצאת ידי חובה. זה נקרא שהחזרת לו. אם אתה יודע שהבן אדם נמצא במקום מסוים, אתה לא יכול להגיע אליו, אתה תצטרך לשלוח ע"י שליח או באיזה שהיא דרך להעביר לו. אם אתה לקחת שום פעם מרבים ואתה לא יודע, אותו הדבר אתה נותן לארגון של זיכוי הרבים וכו'. עכשיו אם לקחת סכומים, מיליונים ואין לך היום מיליונים להחזיר. אבל אתה חייב להחזיר, כי אם לא תחזיר בעולם הזה ועכשיו, אתה תחזור בגלגול על כל פרוטה. אין מחילה על זה. רק אם הם, אלה שגנבו מהם מחלו. אם הם מחלו, אז אתה פטור מלהשיב. אסור, אסור לגזול. אסור לגזול גם מהגויים. אסור לגזול גם מהגויים. אבל אין דין השווה להם. זה לא היפותטי זה מציאות. אין דין השווה להן, אבל אסור לגזול, עברת על גזלה מי שעבר. עכשיו, הנקודה היא ככה: אז מה את העושה? אז קודם כל להחזיר גם קצת, כל פעם מה שיש, זה בסדר. בשמים רואים שאתה מתכוון להחזיר ואתה תתפלל לה' יתברך שימצא לך דרכים להחזיר. מי שבאמת מתפלל לה', באמת מתפלל לה' שרותה להחזיר ולא רוצה לצאת מן העול עדיין חיים, והתשובה שלו אמיתית, ה' ימצא לו להחזיר.
שואל: אוקי. אפשר ברכה שאני יאהב את התורה?
הרב אמנון יצחק: כן! מה שמך?
שואל: שלמה יוסוביץ.
הרב אמנון יצחק: שלמה בן?
שואל: חיים עזרא.
הרב אמנון יצחק: חיים עזרא, ה' ייתן בליבך אהבתו ויראתו.
שואל: אמן!
שואל: ערב טוב כבוד הרב.
הרב אמנון יצחק: ערב טוב.
שואל: אני באתי, אני תושב אשקלון, מכיר אותי בטח.
הרב אמנון יצחק: ראיתיך
שואל: כן... יש לי דלקת גרון, אז אני מצער על הצרידות. באתי להגיד לך קודם כל תודה רבה. לפני שבועיים עשינו סיום מסכת נידה,ש זה היה בעצם סיום כל הש"ס. לקחתי על עצמי לפני שלוש שנים, שהייתי בהרצאה באשקלון אצלך. היו מניעות כמו שאמרת שיש דבר טוב, אז יש המון, המון מניעות. היו מניעות,ז ה לקח שלוש שנים, אבל כל הקרדיט מגיע לרב אמנון יצחק ותודה רבה לך!
הרב אמנון יצחק: תהיה בריא.
שואל: ובשביל זה באתי , להגיד לך תודה רבה.
הרב אמנון יצחק: אשריך ואשרי חלקך. אדם שמכיר טובה, זו מעלה גדולה מאוד וה' ישלם שכרך מושלם.
שואל: אפשר לברך את הילדה נטע נחמה בת רבקה.
הרב אמנון יצחק: נטע נחמה בת רבקה
שואל: תשובה שלמה
הרב אמנון יצחק: תשובה שלמה.
שואל: אמן!
שואל: שלום כבוד הרב.
הרב אמנון יצחק: שלום וברכה.
שואל: קודם כל אנחנו מאוד מערכים את כבוד הרב וגם אבא שדלי, כבר מעל 25 שנה יש לו הוראת קבע שלכם ואנחנו מאוד אוהבים אתכם. כל מה שאני רוצה לשאול זה שאלה שתיים. אבל בלי שום קשר לרב. אני מאוד בעד הרב ואני מאוד אוהב אתכם. יש איזה אברך מבני ברק, אל משנה מה השם שלו, הוא שפוט דיבר איתי לפני כמה הימים וככה אני רוצה לשאול את זה, לשאול את הרב שיהיה מן הבהרה כזאת שלדעת אם זה באמת או לא. הוא אומר שכאילו הוא שמע באחד ההרצאות שהרב אמר שהרב עובדיה יוסף נפטר בגלל מה שקרה עם העניין שלנו.
הרב אמנון יצחק: בעולם לא היה דבר כזה! לא אמרתי, ולא טענתי והוא שקרן.
שואל: אוקי. עוד שאלה כבוד הרב. משדהו שלא קשור כל כך. אני ממש עוקב אחרי כל ההרצאות של הרב וכל מה שקורה, היה מן תחושה של שנתיים שלוש שכאילו כבוד הרב דיבר על עניין של מה יקרה, אובמה וכל הדברים האלה ובסוף אנחנו רואים שאובמה מתחלף ולא יקרה כל מה שחשבו עליו, שהוא כפרעה ויהיה סוף העולם וכל זה. מה הרב אומר על זה.
הרב אמנון יצחק: קודם כל לא נגמר הזמן של אובמה. הוא לא היה משול לפרעה. זה לא אני אמרתי על פרעה. אנחנו אמרנו על כדרלעומר על נמרוד. שהעולם התחיל עם כוש ומסתיים עם כוש. אבל בוא נמתין, נראה מה יקרה.
שואל: אבל עדיין הרב חושב שעניין אירן, ישראל וכל זה או שזה?
הרב אמנון יצחק: מה פירוש אני ושב? אני בטוח שיהיה מה שאמרתי, משום שזה כתוב בנביאים. אני לא יכול להכחיש את הנביאים ולהגיד שמה שכתוב לא יתקיים. מי אני שאני אגיד שהנביאים טועים.
שואל: ???????
אתה רוצה שאני אחזור על כל מה שכתוב. אז כתוב שמלחמת גוג ומגוג ו-70 אומות העולם...
שואל: ???????
הרב אמנון יצחק: זה כתוב שמה במאה אחוז כן. כן?
שואל: הרב, העניין של הבחירות, האם הרב מאמין אחרי הכל שבסוף זה היה מבורא עולם, שהקב"ה אולי לא רצה שהרב יזכה בעניין של הבחירות? כי אני יודע מלכתחילה שאם הרב כן היה מאמין, אז הוא בכלל לא היה עושה את זה.
הרב אמנון יצחק: בוא, אני חושב שהקב"ה עושה תמיד טוב ונכון. ואני זכיתי לא להיבחר וזו זכייה. אבל זכיתי גם להוכיח שאני מוכן לוותר על הכל בשביל האמת. כי אם הרב אומר לי שזה מצווה, אז אני מקיים מצוות. אז לא הלכתי בשביל שאני אהיה בטוח שכך או כך, למרות שהתוצאות לפי הסקרים היו כאלה. והתחבולות שעשו בש"ס בשביל להוריד את זה, ידועות ומפורסמות. אבל בסך הכללי התברר דבר גדול מאוד לישראל: איפה השקר ואיפה האמת. וזה דבר חשוב מאוד שחייב להיות ברור כזה באחרית הימים. ממלא הקב"ה זיכה אותי שעל ידי נתבררה האמת הזאת. וזה דיו וחשוב הרבה יותר מלהיות שם.
שואל: יפה מאוד! הרב, בעניין הרבנים עכשיו. כל עניין שלה רבנים נגיד "הזמיר" וכל זה, אין ספק שאני מבין, כי אני עוקב אחרי כל הדברים האלה. האם במובן ש... באמת כמו הרב מזרחי שהוא אומר כל מיני דברים שהם לא נכונים ופתאום הוא מתיר לשנים יותר מידי או שהרב זמיר כהן שאנחנו רואים שבאמת כל מה שהיה שם ב"הדברות" וכל הסיפורים ששמענו ביו-טיוב שהכסף שהוא עושב, כל הדברים האלה, אני שואל שאלה כזאת: אחרי הכל יש הרבה שכן חזרו בתשובה מהם, האם זה לא גורם איזה מהלך של אותו אחד שעכשיו... תראה אני באתי מניו-יורק, הייתי שם שנתיים, אני יודע בדיוק מה הרב מזרחי היה שם, בכל המובנים. נכון יש את הדברים שאנחנו שמענו, כאילו מה העניין שלו ומה הוא עושה ועם ההשקעה שהוא רצה תרומה וכל הדברים האלה, אני ממש עוקב אחרי הכל. אבל אחרי הכל, זה שרואה וחזר בתשובה בזכותו, הוא יכול להסתכל על הדברים האלה ולהגיד 'שמע אני יורד מהדת'. האם זה נכון לדבר עליהם? כמו דוגמה... אני לא אוחז מהם, כי אני באמת מאמין באומנה שלמה על הרב , לא מעניין אותי בכלל, אבל אני סתם מסתכל מהזווית, מהצד. גם הרב זמיר כהן נגיד, אני יודע בוודאות שיש הרבה ששומעים אותו וכמו שהרב אמר שאתם היחידים, אז גם לא היחידים, הייתם מפרסמים את הספרים שלו והכל ואני יודע שהרבה התעניינו בספרים ולמדו, האם היום שהם מסתכלים על כל הדברים האלה, לא יורד מהם העניין של הדת בכל זאת אם הם חזרו בתשובה בזכותו? אז למה לדבר דוגמה אחד על השני, ולהגיד את הדברים האלף, כי בכל זאת הוא יכול לרדת מהדת, אותו אחד שחזר בתשובה בזכות הרבנים האלה.
הרב אמנון יצחק: טוב. קודם כל שאתה מביא דוגמה שיכולים אנשים לרדת מהדת בגלל זה, שאדם אומר אם ככה הרבנים מדברים, אז אני יורד מהדת. אז קודם כל התורה היא לא של הרבנים.
שואל: לא התכוונתי לזה. התכוונתי שאם דוגמה: אחד חזר בתשובה מהרב זמיר כהן...
הרב אמנון יצחק: שמעתי. מה אני לא שומע? ברוך ה' השמיעה שלי טובה, ואפילו יש לי מיקרופון, אוזניה באוזן. הנקודה היא ככה: אני מדבר נגיד על מסרחי. אז קודם לפני לשיר קו לאלה שלא יודעים ולא בקיאים אף פעם לא דיברתי נגד רב, אבל אחרי שדיברו כנגדי עניתי, זה הכל. וזכותי לענות. עכשיו, אחד שחזר על ידו והוא ירד מהדת בגלל שאומרים עליו ככה או בגלל שלא משנה וזה...
שואל: לא יאמין בו.
הרב אמנון יצחק: לא יאמין בו, לא משנה. לא הבנתי. אני קניתי לחם במכולת, אחר כך התברר שהבן אדם גנב ועשה עבירות, לאכול את הלחם או לא לאכול את הלחם? מה הקשר בין מה שהוא מוכר למה שאני קונה? אני שמעתי את האמת ממישהו, היא לא האמת שלו, הוא אמר שהבורא אמר צריך להניח תפילין. הוא אמר. לא בגלל שהוא אמר. הוא גילה לי שבתורה צריך להניח תפילין. זה שלו האמירה? זה פטנט שלו? הוא מכר מוצר שלו? הוא שכנע אותי לבוא למכון שלו? לא! הוא אמר לי את האמת שצריך להניח תפילין. יפה. עכשיו התברר שהבן אדם בעצמו לא מניח תפילין, אז מה? אני גילתי עכשיו שהוא לא מניח תפילין בעצמו, אז מה אתה צריך להפסיק להניח תפילין? זה לא האמת שלו, זה האמת שלך! אתה שקיבלת את זה, זכית לדעת את האמת וזהו! תשתמש בה היא שלך! מה אתה זורק גם את שלך? הוא זרק, אז למה אתה תזרוק? מה זה קשור?! עד פה.
עכשיו מה עניין להגיד אם בן אדם שקרן? כי מעבר למה שאדם אומר גם אמת, הוא אומר גם הרבה שקר. לדוגמה: אם הוא אמר תפילין, זה לא שלו. אבל אם הוא אמר דוגמה שמותר לרקוד גברים ונשים, זה לא נורא, זה פחות גרוע ממה שרוקדים מועדונים, אם בחתונה קצת ככה, משפחה וזה רוקדים, בנים בנות ביחד, מה זה, זה לא בעיה. זה שקרן!זה אתה לא יכול למכור! זה לא כתוב בתורה! זה לא של ה', זה אתה מוכר סחורה שלך כבר. וזה צריך להגיד זה סחורה מזויפת. זה ההבדל. אז לכן אם אחד מוכר דברים טובים, נגיד בסופר יש הרבה דברים טובים, אבל פתאום מצאו שהטחינה יש בה סלמונלה, זה לא אומר שהכל זה עם זה. זה אומר שאת המותר הזה, את תקנה. אבל אם תראה שכל הסחורה שמה מוכרים פג תוקף, זה סופר של פג תוקף, אין סלמונלה אז אתה יכול להגיד שאסור לקנות בסופר הזה. כי פה יותר נזק ממה שיש תועלת. אז צריך שיקול דעת מה אומרים, מתי אומרים, על מי אומרים, איך אומרים וכו', רק מי שלמד הרבה יכול. הציבור לצערנו הרב לא מבין. הוא חשוב זה קטטה, הוא חשוב שזה מחלוקת. זה לא מחלוקת! יש מחלוקת לשם שמים והיא נצרכת ויש מחלוקת סתם ריב בין אנשים על כבוד על זה פה שם, לא בזה מדובר, בכל אופן לא אצלי. מעולם לא יצאתי למלחמה על מישהו סתם. ומעולם לא יצאתי על משיהו אם הוא לא יצא נגדי. ומעולם לא יצאתי מיד, אלא נתתי עוד זמן, כדי שיוכל לתקן את דרכיו. תבדוק אותי במשך כל ההיסטוריה שלי ולא יצאתי גם נגד כולם. יש לי עוד נגד מי לצאת, אני לא יוצא. למה? יש דברים שאין עניין, יש דברים שלא יקבלו, יש דברים שאין לי קשר אליהם. אני לא באתי לתקן את כל העולם ולהגיד 'זה לא טוב', 'זה לא טוב'. זה לא המטרה שלי. כל הזמן אני מדבר רק מה צריך לעשות. אבל אם נכנסו לתמונה אנשים שמטעים את הציבור, אתה מצד אחד מלמד אותם מה טוב, מצד שני אומרים 'לא , לא חייבים ככה' ומדברים בשם התורה וזה לא נכון, אני מחויב להתריע, להוכיח וכו'. אם לא, יתבעו אותי במשמים! 'מה אתה שמעת ואתה נותן לזה יד, אתה שותק'.
שואל: כאילו אתה מסכים.
הרב אמנון יצחק: כן! הבנת? זה ההבדל. אין בעיה. תודה כבוד הרב. אני רוצה בפתיחה, ראיתי בפתיחה שהיינו, ראינו שכאילו היה איזה מישהו עשה עסקה עם הרב והוא עשה את העסקה ואמרת לו לגדל זקן. אני רוצה לעשות גם עסקה. משהו אמיתי שהרב יברך אותי בשפע של פרנסה ואני אקבל על עמי משהו ונעשה את העסקה הזאת. ושכולם יענו אמן.
הרב אמנון יצחק: מה אתה עובד?
שואל: אני תאמת לא מצליח. כמו שאמר הרב בהתחלה תשמע יש כאלה הולכים לעבודה מדוכאים ויש לי הרבה דברים שהוצאתי. רישיונות בנדל"ן, תיווך, יזמות, אבל אני עובד היום במנוף. סתם, משאית. ואני רוצה לעשות...
הרב אמנון יצחק: זה לא סתם! אפשר להרוויח הרבה כסף עם משאית. זה לא סתם.
שואל: לא, אני לא מחפש את הכסף הזה. אני מחפש...
הרב אמנון יצחק: אז מה את רוצה, שפע של פרנסה?
שואל:שפע שפע.
הרב אמנון יצחק: מה זה שפע שפע? זה כסף.
שואל: שאני אעזור להרבה אנשים.
הרב אמנון יצחק: אהה, אתה רוצה לעזור!
שואל: אבל אני מוכן לעשות עסקה אמיתית.
הרב אמנון יצחק: בסדר...
שואל: אני מאמין שהרב יעשה איתי את העסקה כמו שאני מאמין בכל הדברים שבאמת אנשים זכו בזכות....
הרב אמנון יצחק: שואל שאלה: אני פעם עשיתי עסקה עם מישהו, אני לא אזכיר את שמו, פעם קראתי בשמות עם ראשי תיבות. אבל עשיתי לו עסקה שיעשה מעשר וכו' והוא התעשר. ככה הוא אומר והוא התעשר. אחרי זה הוא שכח מזה והפסיק לעשר ואז הוא ירד מנכסיו. לא משנה אם זה נכון או לא נכון, ככה הוא אמר. אבל אחרי זה הוא התחיל להסתלבט על מה שאמרתי לו וכו', וכו'.
אני שואל אותך שאלה תגיד רגע: כמה אתה מתכוון לתת למה שאתה תרוויח?
שואל: עשירית.
הרב אמנון יצחק: בשביל זה אתה צריך ברכה?
שואל: לא. אני אגיד לך ...
הרב אמנון יצחק: מה זה? בשביל עשירית!
שואל: מה זה עשירית, אם אתה מרוויח מיליון, עשירית זה משמעותי.
הרב אמנון יצחק: לא הבנתי! הרי אם אתה מרוויח אפילו אלף שקל, אתה צריך לתת עשירית.
שואל: חומש.
הרב אמנון יצחק: לא הבנת. אתה אמרת עשירית.
שואל: לא, הכוונה חומש. סליחה!
הרב אמנון יצחק: טוב. חומש. אז גם אתה מרוויח אלף, אתה נותן חומש. אבל אם תרוויח מיליון אז תומר יו! אבל ממיליון אתן עשירית. אדוני עשירית ממיליון זה אותו עשירית מאלף. רק מה הבדל? שזה מהאלף נשאר 900 שקל ולך 900 חנג'ורי בסטרי.
שואל: הכוונה האמיתית שלי לתת ולתת, הרב. זה לא...
הרב אמנון יצחק: אתה החלטת לתת ולתת אם אתה נותן רק חומש. זה לתת ולתת? זה אותו לתת.
שואל: אז לא הבנתי. אני אולי לא הסברתי נכון. אני באמת רוצה מכל הלב לתת ולעזור ורוצה...
הרב אמנון יצחק: לא! לא! אתה רוצה נגיד לזכות לתת חומש, מה שאפילו התפרנים נותנים.
שואל: לא נכון!
הרב אמנון יצחק: מה אתה אומר לי לא, אני יודע שיש תפרנים שבאים אליי ונותנים חומש ואני יודע שהם תפרנים. מה הפירוש? אין להם מנוף.
שואל: אני יודע...
הרב אמנון יצחק: חשבתי שאתה תגיד תן לי ברכה כזאת עם עסקה שחמשיים אחוז אני נותן. ואני...
שואל: תן לי ברכה כזאת ש-60 אחוז אני נותן!
הרב אמנון יצחק:רגע! לא! לא! אתה מתחיל להגיד תן לי ברכה כזאת שאחר כך תפרש אותי ...
שואל: אבל למה? אני מוכן לעשות את העסקה האמיתית לקבל על עצמי זכות זה.
הרב אמנון יצחק: רגע! רגע!
שואל: הנה הכל מוקלט.
הרב אמנון יצחק: לא! אני רוצה ככה: היה אחד, הייתי במיאמי ואמר לי אני נותן לי 100 אלף דולר אם תשכנע ככה וככה, שכנעתי ולא נתן גרוש. זה חארטה כל הזה. תשמע...
שואל: אני אמיתי בכל מה שאני אומר.
הרב אמנון יצחק:תשמע, תשמע. אני מוכן לתת לך ברכה בתנאי, בתנאי שאתה נותן חמישים אחוז.
שואל: מבטיח!
הרב אמנון יצחק: רגע! מה אתה מבטיח?!
שואל: מבטיח כי אני מאוד... כל מה שהרב יגיד אני עושה.
הרב אמנון יצחק: גרע, אני יכול לדבר?
שואל: כן!
הרב אמנון יצחק: כמה אתה מרוויח היום?
שואל: 10,000
הרב אמנון יצחק: 10,000.
שואל: זה לא, זה קטן הרב. זה לא מספיק לכלום. אני רוצה לתת ולתת.
הרב אמנון יצחק: אני יכול לדבר? אני יכול לדבר?
שואל: כן!
הרב אמנון יצחק: עד עכשיו קיבלת 10 אלף שקל בלי הברכה שלי, נכון?
שואל: אני רק נכנס לחובות עם זה, אבל בסדר.
הרב אמנון יצחק: אבל לא משנה, עשר אלף קיבלת בלי הברכה שלי, נכון? לא בירכתי אותך שתקבל עשר אלף.
שואל: נכון.
הרב אמנון יצחק: בלי. עכשיו אם אני מברך אותך ואתה תקבל עשרים, אני רוצה מהעשרים, לא את העשרים, לא! מה שמעל עשר שקיבלת לבד, מה שתקבל יותר מעשר אלף שקל, 2,000, 3,000, 5,000, 50,00, 100,000, חמישים אחוז!
שואל: אין בעיה!
הרב אמנון יצחק:שמעת מה אתה אומר?
שואל: כן.
הרב אמנון יצחק: עכשיו אני אניח אותך ביד ה'. אני לא יוכל לבדוק אותך, אני לא בודק ספרים ולא כלום. אתה מביא את החמישים אחוז כל פעם שזה מעל עשר אלף ואני מחליט מה אני עושה עם זה.
שואל: אין בעיה!
הרב אמנון יצחק: מסכים?
הרב אמנון יצחק: כן! אבל בשביל זה אתה תצטרך לקבל עלייך שאתה לומד כל יום שעתיים תורה בתענית דיבור, שלושה חודשים רק. שלושה חודשים רצוף.
שואל: כל יום שעתיים?
הרב אמנון יצחק: אתה רוצה להרוויח הרבה כסף לא?!
שואל: אני בא אחרי מנוף, הלשון שלי בחוץ, איך אני...
הרב אמנון יצחק: לא הבנתי, הפוך! אני עכשיו.. תראה כבר התחלת להרוויח. תוריד מהזמן של המנוף, כבר הרווחת שעות. בלי לעבוד.
שואל: לא לעבוד?
הרב אמנון יצחק: לא הבנת. בשעתיים הרי אתה לא תעבוד.
שואל: רגע , רגע. העבודה שלך זה 12 שעות.
הרב אמנון יצחק: אתה לא חייב.
שואל:מה זה לא?! הוא יעיף אותי מהעבודה.
הרב אמנון יצחק: אם אתה חולה, אתה הולך לעבוד?
שואל: כן. אם לא, הוא יעיף אותי.
הרב אמנון יצחק: הבנתי. אם אתה צריך, חוץ מכבודך, ללכת לשירותים, אתה הולך?
שואל: כן.
הרב אמנון יצחק: ואם יש לך כאבי בטן, אתה נצרך כמה פעמים להיכנס?
שואל: הולך.
הרב אמנון יצחק: אז זה אתה תגיד לו שאתה יש לך כאבי בטן אתה חיי ללמוד. זה הכל. אתה לומד שעתיים אחרי ה-12 בתוך ה-12, תסכם מה שאת הרוצה. אתה עובד 12. אני לא רוצה שתעבוד אצל מישהו. אני רוצה שבסוף אתה תקנה משאית עם מנוף לבד ואחרי זה יהיה לך כמה משאיות וכן הלאה.
שואל: תברך אותי בנדל"ן, יש לי רישיון יזמות...
הרב אמנון יצחק: עזוב! החלטת עם מנוף עכשיו עברת עם נדל"ן.
שואל: לא, הרב למה דווקא על משאית הלכת?
הרב אמנון יצחק: אז למה את האומר שאתה דווקא לא יכול להפסיק ב-12 שעות...
שואל: לא, אני שכיר, אני רוצה להיות עצמאי במובן הגדול. לא...
הרב אמנון יצחק: תעשה מה שאני אומר.
שואל: אוקי.
הרב אמנון יצחק: זה העסקה. אתה עושה מה שאני אומר, ותן להקב"ה לנווט אותך. העיקר תעמוד בהתחייבות.
שואל: אין בעיה! אבל אל תברך אותי על משאית, זה עבודה קשה.
הרב אמנון יצחק: לא בירכתי על משאית! על חמישים אחוז. תקשיב! נתתי רק דוגמה ממה שאתה אמרת. עכשיו...
שואל: מה שיותר מעשר, חמישים. הבנתי. סגור!
הרב אמנון יצחק: די. עכשיו תגיד לי משהו אחד. שעתיים אתה צריך לקבל על עצמך בתענית דיבור, שלושה חודשים, על חשבון השינה, על חשבון האוכל, על חשבון העבודה, מה שאתה רוצה. כמובן אתה עושה את זה בהסכמה של המעביד ולא גונב אותו בזמן, אז זה אתה מוחלט. שלושה חודשים, כולל שבת, כיפור, ראש הנה, סוכות. מהבוקר שאתה קם עד שאתה הולך לישון, זה נקרא יום לעניין לימוד.
שואל: וזה צריך להיות שעתיים ברצף?
הרב אמנון יצחק: ברצף. וביום כיפור זה גם מוצאי כיפור כמו יום כיפור. ערב ראש השנה זה גם כן נקרא ראש השנה. מוצאי ראש השנה זה גם ראש השנה. זאת אומרת, תמיד יש לך ללמוד שעתיים ברצף. אז גם תהיה מרוויח וגם תהיה חכם. מסכים או לא?
שואל: השעתיים של הלימוד זה צריך להיות גם עם תענית דיבור?
הה: כן. את הרק מדבר בלימוד, אתה לא מדבר שום דבר עם אף אחד בשום עניין. רק בלימוד. לא עונה פלאפונים, לא עונה לאף אחד שום דבר. אתה לומד...
שואל: זה חייב להיות שעתיים?
הרב אמנון יצחק: כמה פעמים אני אגיד?
שואל: אפשר שעה?
הרב אמנון יצחק: אתה רוצה להרוויח פחות?
שואל: טוב!
הרב אמנון יצחק: נו! סגור?
שואל: שעתיים, אוקי.
הרב אמנון יצחק: סגור?
שואל: סגור!
הרב אמנון יצחק: וחמישים אחוז מעל עשר אלף?
שואל: חמישים אחוז מעל עשר אלף.
הרב אמנון יצחק: וכל חודש אתה אצלי?
שואל: אצלך, ואני גם יודע איפה.
הרב אמנון יצחק: אם אתה לא מגיע כל חודש אני אומר לבורא מה קורה איתו? והוא יטפל בך!
שואל: כל חודש אם אני מרוויח יותר כאילו נגיד...
הרב אמנון יצחק: ברור! אם לא, אתה בא להגיד לי החודש לא הרווחתי. יותר. תקבל תוספת ברכה.
שואל: אין בעיה!
הרב אמנון יצחק: בסדר? ייאלה! מה השם שלך ושם האמא?
שואל: לי קוראים חיים.
הרב אמנון יצחק: חיים.
שואל: שם של האמא...
הרב אמנון יצחק: תדע לך אני עלול גם להזכיר אותך בהרצאות, אם אתה לא תגיע...
שואל: מבטיח!
הרב אמנון יצחק: אני אודיע אתם זוכרים את ההוא, הוא לא בא בסוף. לקח את החמישים, לקח את המאה, לא בא. תזכור!
שואל: סגור!
הרב אמנון יצחק: ואם אתה תבוא, ואתה גם ברוך ה' תזכה, אני אגיד עסקה משתלמת. אני אודיע לכולם שאתה גם זכית.
שואל: אין בעיה!
הרב אמנון יצחק: ייאלה! שם?
שואל: חיים בן ...
הרב אמנון יצחק: לא חיים, חיים!
שואל: חיים...
הרב אמנון יצחק: לא חיים. חיים.
שואל: חיים.
הרב אמנון יצחק: לא חאא. חה, חה, חה בחי"ת!
שואל: אני נולדתי בשם חיים, אתה אומר לי איך לקרוא לי... חחחהרב אמנון יצחק
הרב אמנון יצחק: לא! זה שקוראים לך כן, אבל חיים קראו לך בחי"ת לא בכ"ף.
שואל: אה, נכון!
הרב אמנון יצחק: תגיד חיים.
שואל: חיים.
הרב אמנון יצחק: לא! חיים.
שואל: חיים.
הרב אמנון יצחק: חא, חא
שואל: חיים.
הרב אמנון יצחק: יותר טוב. חיים בן?
שואל: חוסני חנה.
הרב אמנון יצחק: חוסני, חיים סן חוסני חיה. הכל בחי"ת אצלך! חיים בן חוסני חנה ה' יזכה אותך פרנסה בשפע רב, רב, רב שתוכל לתת מעל עשרת אלפיים והרבה חמישים אחוז!
שואל: אמן!
הרב אמנון יצחק: תהיה בריא.
שואל: תודה!
שואלת: קודם כל כבוד הרב אנחנו רוצים לומר לך תודה שהגעת לפה. זה זכות גדול לכולנו לשמוע אותך ואני רוצה לברך את כל הקהל שהגיע לכאן והכל.
הרב אמנון יצחק: את המארגנת?
שואלת: לא מארגנת אבל.. כמה אנשים ביקשו לכתוב לך דברים.
הרב אמנון יצחק: ברכות את מתכוונת?
שואלת: כן, ברכות.
הרב אמנון יצחק: אז בואי אני אגיד לך ככה: מי שברך את אבותינו הקדושים אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון.. .. הוא יברך את כל הקהל הזה, הם ובניהם ותלמידיהם וכל אשר להם ועוד יברך את כל מה שכתוב בפתק הזה ימלא משאלות ליבכם כולם לטובה ותזכו לכל מיני דמיטב ויהיה לכם כתיבה וחתימה טובה בספרם של צדיקים גמורים, מהרה אמן!
שלום וברכה, ב"ה אני בעלת תשובה כבר 22 שנה, בזכות הרב זכינו להתחזק ולבנות בית של תורה!
בס"ד 18.05.2020 (שני, כד' אייר תש"פ) לכבוד הרב החסיד נזר הבראה שליט"א שמי: א. פ. אני מודה להשי"ת כל יום שזכינו אני ובני ביתי לחיות את הרב ולהלך לאורך! ו: 'ברוך שחלק מחכמתו ליראיו' ותודה רבה לך שאתה מחכים אותנו. אני מודה לך על האכפתיות ועל החסדים האין סופיים על החנות (קפז') המוצרים והתבלינים ועל הקהילה הקדושה שקיבצת סביבך. יה"ר שהשי"ת ישמור לנו עליך (אמן) כי אתה יותר מאב ומאם ותודה על המסירות נפש, זה שאתה מסלק מאיתנו את החושך בעמל רב ובאהבה רבה בלי לחשוב שניה על עצמך בכלל. הרבה זמן רציתי לכתוב לרב ולא יצא וב"ה שעכשיו הגיע לי הזכות להודות לרב. שאנחנו מרגישים שאתה כמו אברהם אבינו – ע"י שהיה בעל חסד, ויצחק אבינו – במידת הגבורה, ויעקב אבינו – במידת האמת הצרופה, ומשה רבינו רועה נאמן, ודוד המלך – נעים זמירות ישראל, ושלמה המלך בחכמתו, ופנחס במסירות נפש, ושמואל הנביא שמכתת רגלים כל יום, וכל התכונות הללו נמצאות ביחיד אחד ומיוחד לכבוד הדור המיוחד הזה! ועכשיו אתה לא רק הרועה הנאמן של ישראל אלא של כל האנושות כולה וכמו שאנחנו מצפים למשיח במהרה אנחנו מצפין ליום שיודו כולם הרב אמנון יצחק אמת ותורתו אמת והם (...) בדאים. אנחנו שמחים בשמחתך [וכואבים את כאבך בכל מה שעושים לרב, (בתאריך המכתב ב"ה נמסרה הרצאה: הבחירה בידים שלך, בני ברק 18.05.2020 shofar.tv/lectures/1320, וכן שיעור: כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו - חלק ב 18.05.2020 shofar.tv/lessons/12136) ומי יודע אם זה לא כפרה לכלל ישראל] אוהבים אותך אהבת נפש משפחת פ' באר שבע מבקשים ברכה: שאזכה ש... יהיה השמש בצמוד לכבוד הרב שליט"א כמו שיהושע בן נון שימש את משה רבינו ע"ה זיע"א.
'בעת הזכרת שבחי השי"ת שבברכת: 'אתה גיבור... סומך נופלים... ורופא חולים...' ניתן להשיג ישועה עוד יותר מבקשות מפורשות. מפני שבאמירת השבח אין המלאכים מקטרגים ולכן אם יצטרך להתפלל על רפואה יכון באמירת: 'רופא חולים' להמשיך רפואה ובורא עולם היודע תעלומות לב הנה הוא יעשה בקשתנו'. (ספר בני יששכר, הובא בספר לכתחילה, אמונה ובטחון עמוד קמה', ב"ה ניתן להשיג הספר לכתחילה 'אמונה ובטחון' במשרדי שופר). וכנראה זה אחד מהטעמים לסגולת ה: "עבדו" ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) שע"י שמשבח לבורא עולם אין מקטרגים, ומספיק כוונה למשוך ישועות... ישר כוחכם! (לסגולת השמחה shofar.tv/articles/15096).
ב"ה שיעור מאד יפה, חזק וברוך! הרצאה בבני ברק 20.10.2024 בוני המגדל - הקבלת פני רבו (shofar.tv/lectures/1636).
מחנה שועפט לפני שבועיים... זה בדיוק מזכיר את הדוגמא שהרב נתן על איציק במגדל השמירה (רח"ל): 'איציק במגדל השמירה טרגי קומי' (shofar.tv/faq/1609).
כבוד הרב שליט"א זה כל כך נכון הסרטון הזה: '🎞 צריך סיעתא דשמיא לתת תרומה למקום הגון' (shofar.tv/videos/7000) איך אנשים לא מבינים את זה?!
שלום כבוד הרב ב"ה בשבת האחרונה שכבוד הרב היה כאן (ראה כתבה: סיקור שבת בראשית במחיצת כבוד הרב אמנון יצחק שליט"א בני ברק shofar.tv/articles/15236) בעלי הלך לכבודו ביקש: 'ברכה' בעניין הדירות בירושלים וחובות. כבוד הרב בירך אותנו: 'שניוושע כבר יום למחרת!'. בצפייה חיכיתי לישועה, וב"ה בערב הזדמנה לנו הלוואה כדי לשלם את כל החובות שלנו עם היתר עסקה, רציתי לבקש: שכבוד הרב יברך אותנו שנצליח לשלם את הכל ונוכל לעבור לירושלים במהרה (אמן).
כבוד הרב ב"ה שיעור בוקר, מרגש ביותר 'בלי תפילה לא מקבלים חלק קיא' - שיעור 111 שיעור מספר 1, ב"ה כמות תורמי הנציב, אח"כ המעשיות, שאין רק צריך תפילה להשי"ת, גם אם לא נקבל, עצם זה שאנחנו פונים להשי"ת, ומצפים רק לו זה עניין גדול ולהבין: שרק בזכות תפילה מקבלים זה מודעות גדולה בזכות השיעורים שמשקיע בנו הרב כדי שנייחל לישועת השי"ת, והחלק בסוף שכולם שרים 'עבדו' ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) ושירי שבת והשאלה היפה של פרשת הנח בחלק שאלות תשובה שהצחיקה, גם מאוד קשה להיפרד מסדרת השיעורים אבל זכינו בזכותם להבין את הדבר הכי חשוב שבלי תפילה לא מקבלים כלום שבת שלום ומבורך✨.
שבוע טוב ומבורך כבוד הרב שליט"א זה כל כך נכון מה שכבוד הרב מסביר בשיעור זה. (עמידה בנסיונות shofar.tv/videos/15578) תודה רבה כבוד הרב שליט"א.
הרב אמנון יצחק שליט"א! יה"ר שהשי"ת יברך אותך ואת כל אשר לך (אמן) ברוך השם תודה לבורא עולם התשובה של הבדיקה של הילד יצא תקין בזכות הברכה של הרב ובזכות הסגולות שעשיתי אחד מהם זה ששרתי: 'עבדו' ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) כמו שהרב לימד אותנו ועוד כמה תפילות. תודה רבה רבה "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (דברים ד, לה). (לסגולת השמחה shofar.tv/articles/15096).
© 2024 כל הזכויות שמורות