חולון - חולון - השרש של השרש ליום הדין הגדול
תאריך פרסום: 04.07.2017
ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עליו ברחמיו ירוויח.
הערב יהיה לעילוי נשמת רפאל בן סעדיה. בריאות איתנה, עליה רוחנית מתמדת ושלום בית לבן ציון בן חנה ורעייתו מרים בת רות וילדיהם. בריאות איתנה ופרנסה בשפע והצלחה בכל לאברהם בן רבקה חיה ולרעייתו אביבית בת עופרה וילדיהם. הערב יהיה גם לעילוי נשמת הוריי וחמי, מנוחתם עדן.
"אין לחם ואין מים".
"וידבר העם באלוהים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים". טענה שצריכה בדיקה.
"אין לחם"- לא זו בלבד שלכל אחד היה מן. עומר לגולגולת, שזה כשניים ורבע קילוגרמים. לפי רש"י במדבר ט"ו, פסוק כ': ומי אוכל כמות כזו ליום? שני קילו ורבע. והמן היה נערם לגובה של 60 אמה. גובה של רכס בניינים בן 12 קומות. עד שהיו רואים אותו כל מלכי מזרח ומערב. וזה קרוי "אין לחם". אין לחם. הם אומרים אין לחם ואין מים.
"ואין מים"- לא זו בלבד שהבאר של מרים ליוותה אותם. אלא אם חשבנו שהמים שיצאו מן הסלע זה היה כמו אבן שהיה בה חורים, ושהיו יוצאים ממנה שלוליות וכל האנשים והבהמות היו עומדים בתורה לשתות ממנה.
אז בואו נעשה חשבון:
החפץ חיים זצוק"ל אמר: מקובל בידנו שהיו כחמישה מיליון אנשים שיצאו ממצרים. 60 ריבו גברים כפול נשים, כפול זקנים וטף. ולא כולל את הטף של הנספים בשלושת ימי האפלה ועוד את הערב רב של דברי רבותינו מנו בין 120 ל-260 ריבו. זאת אומרת בערך 2 מיליון ועוד חמש ועוד...
והיו להם צאן ובקר, מקנה כבד מאוד. כמו שכתוב בפסוק. לפני מכתב דבר מכרו המצרים את המקנה שלהם לישראל באפס כסף. לכן היה להם צאן ובקר מקנה כבד מאוד. וגם לא היה אחד מישראל שלא היו לו 90 חמורים לובים טעונים ביזת מצרים. 90 חמורים לכל בית אב כפול 60 ריבו, זה אומר שהיו 54 מיליון חמורים.
אז נניח שהיו 10 מיליון יהודים וערב רב, כמובן שהיו הרבה יותר. ועוד חמישה מיליון בעלי חיים צאן ובקר וחמורים וגמלים ועוד הרבה יותר. ונניח שכל אחד זקוק לשתות חצי דקה. חצי דקה ביום. וכמובן שזקוקים ליותר מזה. ונגיד שהיו עומדים בתור לשתות. היה צריך להמתין 55 שנים בערך לשתות פעם שנייה.
אז חייבים להבין שזה לא היה פכפוך זוחל, אלא כדבר התוספתא בסוכה ג, ג: שהבאר נעשתה נחלים נחלים שוטפים שסובבו את מחנה ישראל ל-12 שבטים. והשקו את הישומון והיו עוברים אותם, את הנחלים, בספינות. פסוק מלא בתהילים: "ההפכי הצור אגם מים". ועל זה התלוננו "אין לחם ואין מים".
חייבים לומר בביאורו של רבנו בחייה: שהם התאוננו על כך שאין להם ממגורות של מזון ומקורות מים טבעיים. כמו שאר האומות. אלא כל המקורות האלה, המן והמים, הם היו מזון נסי. לחם יורד מן השמים דבר יום ביומו, ואסור להם להותיר ממנו עד בוקר, חייבים לסיים את זה. ואם לא, זה ירום תולעים.
ומדוע זה כך? הגמרא מפורשת ביומא ע"ו: שאלות למדיו את רבי שמעון בר יוחאי: מפני מה לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה?. שהרי מצינו בקידושין ל"ח שעוגות שהוציאו עימהם ממצרים טעמו בהם טעם מן והסתפקו מהם חודש ימים. זאת אומרת זה הספיק להם לחודש ימים. וכן הסתפקו בהמן שבכליהם חודש ימים מפטירתו של משה רבנו בשבעה באדר עד שישה עשר בניסן. אז רואים שזה החזיק הרבה זמן.
ענה להם רבי שמעון: אמשול לכם משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שיש לו בן אחד. פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה ולא היה מקביל פני אביו אלא פעם אחת בשנה. עמד ופסק מזונותיו בכל יום, והיה מקביל פני אביו כל יום. אף ישראל. מי שיש לו ארבע וחמישה בנים, היה דואג. אומר שמא למחר לא ירד מן ונמצאו כל המשפחה מתים ברעב. וכך יצאה שכולם היו מכוונים את ליבם לאביהם שבשמים.
זאת אומרת, מזונות כל יום צריך היה להתפלל שמחר ירק מן. ולא רק שירד מן, אלא שירד פתח האוהל. כי אם אתה בינוני, עשית איזה חטא קל, אז אתה תצטרך ללכת קצת בתוך המחנה לחפש את המן שלך. ואם אתה רשע, אתה צריך לצאת מחוץ למחנה.
זה מה שאמרו ישראל. "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם" ובספרי כתוב: "אם תאמר שהמצרים נתנו להם חינם דגים, אתה חושב שנתנו להם בחינם? מה פתאום חינם! מה זה חינם? חינם הכוונה חינם מן המצוות. בלי לקיים מצוות. כלומר, במצרים הם עבדו בפרך ושילמו עבור הדגים,אבל היו בטוחים בהם. כי הם באים בדרך הטבע. תמיד יש בחנות דגים. דגים.
אבל כאן במדבר היו חייהם תלויים מנגד. שאם לא יקיימו מצוות, עלול המן להיפסק. והיו חיים בחרדה תמידית. אז לכן הם אמרו "אין לחם ואין מים". יש כמויות למכביר אזל זה כל רגע יכול להיות אין. כל רגע יכול להיות אין. כי זה נס. ונס לכאורה לא מתמיד. כי אם הוא מתמיד זה הופך טבע, זה אחד מהניסים הגדולים ביותר בעולם. שהנס התמיד בכל יום. אפילו שהם עשו את העגל, ה' המשיך לתת להם מן. ולא רק זה הם גם האכילו את העגל מהמן.
אבל מדוע נזכרו רק עתה להתאונן על כך? משום שזה היה אחרי פטירת מרים הצדקת. וכידוע הבאר הייתה בזכותה והיא פסקה מלנבוע. עד שמשה רבנו שב והכה בסלע והמשיך לתת מימיו. ואז הם הבינו כמה הם תלויים בבורא יתברך. זאת אומרת, כל זמן שזה היה רציף, אז בסדר הם היו חיים בחרדה קצת. הם לא היו בטוחים. אבל זה לא כמו שהפסיק. פתאום הפסיק, אין מים. ועל זה התלונה.
עכשיו זה מאיר את העניים שלנו להבין את ההנהגה של הבורא יתברך איתנו. עכשיו אנחנו חוזים אלינו פה בחולון. כולנו יודעים שהמזונות של האדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש הנשה. זה כתוב בביצה ט"ז. אבל הוסיפו ואמרו חכמים שואלא בתרא י': כשם שמזונותיו קצובים לו מראש השנה גם חסרונותיו של כל אדם גם קצובים לו מראש השנה. זאת אומרת אל תחשבו שנפסק רק כמה מזונות יהיה לנו, אלא גם כמה חיסורים יחסר לנו הבורא יתברך על פי מעשנו.
ומבוא מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שחלם שבני אחותו עתידים להפסיד בשנה זו 700 דינרים. גבה מהם במהלך השנה סף 683 דינרים. ביום האחרון בשנה באו השלטונות ואסרו אותם. הודיע להם רבן יוחנן בן זכאי שהם יוכלו להשתחרר בתשלום כופר בסך 17 עשר דינרים, השלמת ה-700 דינרים. למה? כי זה הסכום שנקצב להם שהשנה יחסרו מהם מן השמים.
על זה נאמר בפסוק: "הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית". זכה, יוצא ידי חובת הפסדו בנתינת צדקה. שיוכל פירותיה בעולם הזה מלבד הקרן קיימת לו לעולם הבא. לא זכה, תבוא עניות לביתו חלילה. כמו שאמרו במדרש: פתח שאינו נפתח לנתינת צדקה יפתח לביקורים של הרופא. רחמנא ליצלן!
זאת אומרת, היות והחסרונות נקצבו כמה אדם יפסיד השנה, אם הוא חכם ויפרוס מלחמו לעניים ויפתח את דלתותיו או יחלק לצדקה, אז כל החסרונות ילכו בתורת הצדקה, על הצדקה הוא יקבל שכר בעולם הזה ויהיה לו חלק גדול לעולם הבא. אבל אם הוא לא יתן לצדקה ולא יפתח את הדלת ולא ירבה בצדקה, אותו סכו"ם יקחו ממנו, לא יחשב צדקה, לא יהיה לו שכר בעולם הבא ולא בעולם הזה.
ולא עוד, אלא פתח שלא פתוח לצדקה, סוגר את הדלת ולא רוצה תת צדקה, הפתח יפתח לרפואה. לתרופות, לרופאים וכו'. למה? כי גם החסרונות, לא רק המזונות קצובים מראש השנה עד סוף השנה.
ויש תימהון. הרב יעקב גלינסקי, זכרונו לחחי העולם הבא, מתמיה ואומר: למה לתת ולקחת? למה הקב"ה נותן לאדם מזונות ואח"כ מחסיר ממנו חסרונות. תקזז מההתחלה ותן לו את היתרה. בלי לתת ולקחת. שיקצוב לכל אחד פחות. שתי שתובות בדבר:
דבר ראשון זה חסד של הקב"ה. "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו". הקב"ה מתחסד עם בריותיו. צריך להודות למי שגובה חובו של אדם בטובתו. איך הוא גובה את החוב? אדם יש לו חוב, הוא צריך להחזיר לאדם אחר, איך הוא גובה ממנו? נותן לו טובה כדי שיחזיר לו. הקב"ה גובה חובות בטובתו.
מהעשיר הוא גובה משורו, מהעני בשהו. הוא לא צריך להביא שור, הוא צריך להביא שה. באלמנה בתרנגולתה ויתום בביצתו. כל אחד הוא גובה ממנו את החוב שחייב לו בטובה שהעניק לו.
משל למה הדבר דומה? עני שחייב זוז לעשיר והעשיר נותן לו 100 זהובים והוא מחזיר לו את הזוז. והוא גובה ממנו את הזוז במה? במאה זהובים שהוא נתן לו. זה לא חסד. אין חסד גדול יותר מזה. אז הקב"ה מתחסד איתנו, נותן לנו מזונות ומהם הוא מחסיר לנו על פי מעשנו את מה שראוי להחסיר.
מי שלא הבין זה אומר שיש רפורטים, יש הוצאות והיתקלויות והלך הרכב והלך פה והלך שם וכל ההפסדים וכל הקלקולים של מזגנים ומקררים וכו'. זה הכל, הכל מה שנקצב בראש השנה. זה לא מקרה. אשתך שכחה את זה וזה התקלקל ואתה שכחת את זה. או חנית רק לרגע. הכל מסודר מן המשים מה תשלם אם לא שילמת בצדקה. אם הייתה משלם בצדקה, היו מורדים לך את החסרונות והיית מקבל עלז ה גם שכר. אבל אתה קמצן, אז תפסיד.
תשובה שנייה למה הקב"ה עושה כן:
שנדע שהקב"ה הוא הוא הנותן והוא הוא הלוקח. ולא נתפתה לחשוב שאנחנו משיגים הכל בכוחנו. כמו שאמרו בפסוק בדברי הימים: "ממך הכל ומידך נתנו לך".הכל בא מאת ה' יתברך. ממך הכל. ומאיפה אנחנו נותנים לך? מידך. מה שאתה נתת לנו ביד, אנחנו נותנים לך. "ה' נתן וה' לקח יהיה שם ה' מבורך".
זהו שנאמר: "ה' ברצונך העמדת להררי עוז". הראייה, מאיפה אנחנו יודעים שהקב"ה ברצונו הוא מעמיד אותנו להררי עוז? כי ברגע שהסתרת פנייך הייתי נבהל. ברצונו אני מרגיש כמו הר ומקבל עוז וכוחות מהקב"ה והצלחות. ואם הקב"ה מחליט להסתיר את פניו, אז אדם נבהל, לא יודע מאיפה תבוא לה ישועה.
כשעם ישראל ראו בפטירתה של מרים שפסקה באר לנבוע, הבינו שכל הנביאה היא ניסית. ונחרדו שהבינו שהם כל כך כל כך תלויים בבורא יתברך. ואנחנו? כשאנחנו רואים עד כמה הבריאות שלנו שברירית, כל יום שומעים עוד משיהו ה' ירחם קיבל את המחלה. עוד איש ככה, עוד אישה ככה, עוד זה ככה, עוד זה ככה.. ואנחנו בעצמנו מידי פעם מרגישים.. וואו! הרופא אומר שצריך לעשות בדיקות, הוא אומר לגשת מיד לזה, לגשת למיון, ללכת לפה, ללכת לטרם. הבריאות מאוד שברירית. הפרנסה מאוד שברירית. שלום הבית שברירי. אז איך אנחנו לא מבינים שאנחנו חיים בניסים? אין שום דבר שאנחנו יכולים לקבע אותו ולקבוע, זה מצבי מעתה ועד עולם. יש דבר כזה? אתה יכול להבטיח את מצבך במשהו? שום דבר לא יכול. כלום, כלום ממש.
הנה צפון קוראיה מתגרה בארה"ב. מתגרה. וטראמפ אמר חייבים לתת להם עכשיו מכה מידתית. מה הוא מתכוון מכה מידתית? נו, אני יכול לשער, אני לא מבטיח שזה מה שעובר לו בראש, אבל אני יכול לשער: שהוא יכול להטיל פצצה חודרת לשישים מטרים לפחות או כמה כאלה על הכור שלהם, שהסריטו אותו כבר הרבה פעמים ופרסמו אותו שממנו הם מכינים את הכל וכו'. אבל הקטנצ'יק הזה, הזאטוט עם התסרוקת, הוא מחכה לזה. הוא מחכה, סיבה למסיבה לנסות, לנסות, לשגר טיל לכיוון אלסקה או יפן או דרום קוראיה או לשלושתם. תלוי. הרי הוא לא עושה ניסויים סתם. וברור שיש לו כבר משהו שיש לו לשגר. כי מי מתגרה במישהו שאין לו עדיין את הנשק שהוא יכול אח"כ לתקוף, בחזרה ייתקפו אותו. זה הולך להיות מעניין, הולכת להיות חגיגה. חגיגה. נראה איך היא תסתיים. כי אתם ידועים הרוסים גם כן לא מרוצים כל כך. הסינים לא הכי בעד, דרום קוראיה לכאורה בצד של ארה"ב. אבל בואו נראה. זה עניין של כמה שעות, ימים. ואנחנו נראה אם טראמפ יכול לעשות את מה שהוא עשה בסוריה. ולשלוח טילי טומהוק כמויות, למרות שרוסיה נמצאת שמה בסוריה. בואו נראה. אבל ברור לנו שהולכת להיות חגיגה. גוג ומגוג בדרך. כי כל הבישולים מסביב וכו', זה הכל הכנה כבר הרבה שנים, יותר מידי, יותר מידי זה בוער. יותר מידי!
היות ואנחנו מבינים שהכל שברירי, לא רק אצלנו בבית, גם באומות בכלל, אז נמצא שכולנו צריכים לכוון את ליבנו לאבינו שבשמים. כי אתה לא יודע איפה זה יגמר.
ואני סיפרתי לכם כבר לפני עשרות שנים שגוג ומגוג יתחיל אז כל אומות העולם יהיו מעורבים. בתחילה ילחמו אלו באלו, כמוש אנחנו רואים ואח"כ כולם יפנו את הנשק כלפינו ויאשימו אותנו שהכל בגללנו. ויבואו על הרי ירושלים, ותקראו בזכריה י"ג, י"ד וביחזקאל ל"ח, ל"ט. תיאור מדויק מה הולך להחיות. וכבר אמרתי מזמן שגם אנחנו נזכה לפצצת גרעין בארץ ישראל. הכל מתחמם. אשריו של מי שהכין את עצמו עד עכשיו שרוצה להינצל מגוג ומגוג, יעסוק בתורה ובמילות חסדים. מי שזה עסקו תדיר, לא צריך לדואג. מי שלא, צריך לדאוג. ממשיכים:
"ותקצר נפש העם בדרך וישבר העם באלוהים ובמשה למה העלותנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלקול".
אומרת הגמרא על זה בעבודה זרה ה': אמר להם משה לישראל: "כפוי טובה בני כפויה טובה". שנאמר: "ונפשנו בלחם הקלקול". פירש רש"י: קל הוא המן מפני שהוא נבלע בכל האיברים ואינם יוצאים לחוץ. קראו לו "קלקול" ורגנו על כך.
אתם יודעים היום קוראים "קלקל". אתם מכירים את החומר "קלקל". "קלקול", מלשון "קלקול". המן קל. מה זה קל? לא כבד כמוש אתה אוכל לחם, עיסה וזה מנפח לך את הבטן ואח"כ אתה צריך, חוץ מכבודתם, לאן שהוא להתפנות. לא. הם היו מכניסים את האוכל, את המן, נבלע באיברים ולא צריכים להתפנות. 40 שנה הם לא התפנו. והתלוננו! זה לחם מקולקל. הם רגילים ללכת להתפנות במצרים. ועכשיו הם לא צריכים בכלל וזה היה להם טובה גדולה. שלא היו צריכים לצאת 12 קילומטר להיפנות. כי אסור במחנה. אז לכן צריך לצאת חוץ מחנה. מחנה ישראל היה 12 קילומטר. אתה צריך ללכת ולחזור. עד שתחזור אתה צריך עוד פעם ללכת. עשו להם טובה וחסד והם מתלוננים. רוגנים.
ולמה הם נקראים "בני כפוי טובה"? ככתוב: "האישה אשר נתת עימדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל". הקב"ה שואל את אדם הראשון: "מה הולך פה תגיד אתה אכלת מהעץ, אתה נגד מה שאמרתי לך?" דאז מה הוא אומר לו? אומר לו: "האישה אשר נתת עימדתי היא נתנה לי מן העץ". פירש רש"י: לשון גנאי הוא שתולה את הקלקלה במתנתו של המקום והוא עשאה לו לעזר.
ה' נתן לאדם הראשון מתנה. אישה שהיא תהיה עזר כנגדו. כדי שתוכל לעזור לו. "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו". זה מתנה או לא מתנה? מתנה. ומה אומר? המתנה שנתת לי היא גרמה לי לאכול. אז הוא אומר לשון גנאי. מה זאת אומרת? הוא נותן את הקלקלה במתנה שה' נתן לו.
מה כתוב כאן? אתם יודעים מה כתוב כאן? ובכלל מה זה "כפוי טובה, בני כפוי טובה"? אם משה רבנו התכוון להוכיח אותם, את עם ישראל, שהם מגנים את המן שנעשה לטובתם כדי שלא יצטרכו להיפנות ולטרטר אותם, אם הוא מתכוון להוכיח אותן, בדר"כ מה דרכו של מי שמוכיח את השני? להגדיל את החטא. אבל לא לתת לו אפשרות להצטדק. וכאן מוצא משה רבנו שכפויות הטובה שלהם, אתם כפוי טובה בני כפוי טובה".
זאת אומרת הקלקלה כאילו נעוצה בזה שאתם בני כפוי טובה. זאת אומרת האשמה עליהם היא פחות. למה? כמו שכתוב: "וירד ה' לראות את המגדל אשר בנו בני האדם". התורה לא כותבת מילים מיותרות. למה כתוב שה' ירד כביכול לראות את המגדל אשר בנו בני האדם?
שואל המדרש: בני אדם? אלא מה? אלא מי? בני חמורים? בני גמלים? מי יכול לבנות מגדל? ודאי שבני אדם. אז למה צריך לכתוב את זה? אלא בא לציין שהם בני אדם הראשון שכפר בטובה. שהיה כפוי טובה ואמר:" האישה אשר נתת עימדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל". זה כפוי טובה. וגם הם, בוני המגדל, הם הוזכרו שהם בני אדם. כמו שהאבא שלכם הצאצא שלכם, האבא שלכם שאתם צאצאיו, אדם הראשון היה כפוי טובה, גם אתם. אתם בונים מגדל למרוד בהקב"ה שמטיב לכם? לכן ציין הכתוב "בני האדם". להזכיר שהם כפוי טובה בני כפוי טובה.
אבל זה באמת העיקר של התוכחה. זה לא הצטדקות. כי אם נופל אדם במהמורה והוא לא עלה על דעתו, אז אפשר לדון אותו לכף זכות. אדם לא הלך בדרך לא שם לב שיש בור ונפל, אי אפשר לדון אותו לכף חובה ולומר לו "מה אתה".... קורה. כמו שאמרו בתוספות שואלא קמא כ"ז: שאף על פי שאדם מועד לעולם אבל באונס גמור הוא פטור.
אבל אם אדם הראשון נפל בכך והוא היה כפוי טובה, וב-DNA הוא הטביע את הדבר באנושות וכל אחד יודע שמוטבע בו העניים של כפוי טובה, היה לכם לעמוד על המשמר ולתקן את המידה הרעה הזאת. כי אפשר לתקן אותה. ואם לא עשיתם כן, גדולה התביעה.
זאת אומרת זה לא הצטדקות. "מה אני אשם? אבא שלי הוא היה כזה, הוא הכה את אמא שלי אז לכן אני גם מכה את אשתי". אין דבר כזה! הפוך! אם ראית שאבא שלך עושה כזה דבר, אתה צריך אדרבא להישמר יותר ויותר ולהיזהר שאפילו לא תכעס, שלא תגיע חס ושלום למצב כזה. זה לא נותן לך לגיטימציה. בדיוק הפוך, זה מחייב אותך יותר מאחר וראית את הקלקול הזה, אז ודאי שאתה צריך לתקן. אם אתה יודע שבטבע של הוריך הם כפוי יי טובה, אתה צריך להיות הפוך מזה. לתקן את זה. זה לא אונס, אתה צריך לעבוד.
ונזכיר את דברי המדרש בראשית רבא כ"ב: "לא כדינן של רוצחים דינו של קי". קין הרג ולא היה לו ממי ללמוד. לכן נענש בגלות כרוצח בשוגג. מה הוא רצח במזיד. הוא לא בשוגג. הוא חיפש איך להרוג אותו לדקר אותו דקירות, דקירות עד שימות. אז איך דנו אותו כשוגג והגלו אותו גלות? נע ונד. למה? כי לא היה ממי ללמוד. הוא הרוצח הראשון. אבל מכאן ואילך כל הורה קין שבעתיים יוקם.
היום שאתה יודע מה זה רצח, אתה יודע מה ההשלכות, אתה יודע מה זה גורם לאישה שתהיה אלמנה ולילדים שיהיו יתומים, אתה יודע את כל הדברים האלה וכו', זה לא פתאום נפל עלייך דבר שקרה ועשית מעשה שלא ידעת מעולם מה יהיה תוצאותיו, אז העונש הוא פי שבעתיים! אז זאת אומרת אם האבא שלך היה כפוי טובה ואתה גם, אז העונש עלייך פי כמה! כי יכלת לתקן. למה לא תיקנת?
אבל האמת שצפון בו, צפון כאם הרבה יותר. אם אנחנו סבורים שהדברים הם פשוטים, בואו תשמעו עכשיו מהלך מדהים:
האם אדם הראשון היה כפי טובה כמו המושגים שלנו? ודאי שלא. איך הצגתי את זה קודם? שהוא אמר "האשה אשר נתת עימדי". ומה אמר רש"י? לשון גנאי הוא. שהוא כופר בטובה, במתנה שקיבל מהקב"ה. אבל בכל זאת הוא אמר האשה אשר נתת עימדי. אז מה נסביר?
אומר רבי יעקב גלינסקי: אסביר מה שאמר: תשמעו עכשיו מהלך מדהים! הוא מספר: פעם התארחתי אצל הגאון רבי קמנצקי זצ"ל בשבת, איזה שבת זו הייתה! מעין עולם הבא! אחרי שירת "שלום עליכם" ו"אשת חי", הוא קידש על היין, נטלנו ידיים והדגים הוגשו. נו? שאל רבי יעקב, למה אני לא טועם מן הדגים? אלו קרפיונים. "אכן קרפיונים, אז מה יש? מה יש בקרפיונים?". שואל: "זה מהים או מהבריכה? כי יש בעיה של תולעים, כידוע". פשואלת! השתררה דממה. הלסתות שלעסו פסקו מתנועתן, העיניים נלטשו לאורח החפוף. ורבי יעקב לא איבד משלוותו, "נשאל את הרבנית". אמר במאור פנים. הרבנית הייתה חיוורת. איש עד היום לא העז לפקפק בכשרות המטבח שלה? עד שהאורח הזה הגיע. אפשר היה לחתוך את המתח באוויר. לא! אתם ודאי מבינים שכל זה לא היה ולא נברא. רבי קמנצקי היה אחד מגדולי הדוק באמריקה. אני לא כזה טיפש, מספר רבי יעקב. מי יפקפק בכשרות של המטבח של הרבנית הגדולה שאשת חבר כחבר?! צריך לכבד אותה בדיוק כמו הרב יעקב קמנצקי.
טוב, זה ברור. ברור. עכשיו תקשיבו טוב: אדם הראשון האם העלה בדעתו לפקפק במה שהגישה לו האישה? היא נתנה לו לאכול מן הפרי. זה לא היה תפוח. היא נתנה לו לאכול מן הפרי. הרי הקב"ה ברא אותה לעזר בעבורו. וכך פירש אורח חיים הקדוש את הפסוק: "האישה אשר נתת עימדי"- אפילו קל שבקלים לא ישיב תשובה כזו. ומכל שכן למלך גדול.
ונראה שכוונת האדם היא: שהוא לא ידע דבר, כי אם האישה הביאה לפניו ואכל. וזהו שאמר: "אשר נתת עימדי". למה נתת אותה עימדי? שלא חייב אותו לדקדק ולחפש אחריה, לדעת כל מה שהיא מביאה לפניו. כיוון שהאישה הזו נתן אותה ה' עמו לעזור ולהועיל, ואין רע יורד מהשמים, לכן אין לו לבדוק אחריה, כי מן הסתם כל מעשיה נאים.
ותמצא גם שחכמים זכרונם לברכה אמרו בקידושים ע"ו: "אין בודקים מן המזבח ולמעלה. הרי שכל שהוחזק במקום קדוש, חזקת כשרות שלמה עליו". ומכל שכן אישה גדולה כזו, שנבראה ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו. וברא אותה לעזר לאדם הראשון. הוא לא צריך לחפש אחריה מה היא נותנת לו.
אז מה אתם אומרים? יש לו טענה צודקת? שהוא אומר "האשה אשר נתת עימדתי", אז כביכול הוא אומר "מה אני יכול לפקפק עליה?" הרי אם אתה נתת לי אותה יש יותר טוב ממה שאתה יכול לבחור לי? אתה נתת אותה לעזר, אז מה היא תכשיל אותי? אז זה לא כפויות טובה. זה לא כפויות טובה לכאורה, נכון? נכון. אז למה האשימו אותו בכל אופן שהוא כפוי טובה? למה אמרו על בוני המגדל שהם בני באדם לומר כמו שהוא היה כפוי טובה גם אתם כפוי טובה? הרי לא הייתה כאן התנצלות. לא הייתה פה הצטדקות.
אבל התשובה שלו לא התקבלה. התשובה שלו לא התקבלה למרות שמה שהסברנו עכשיו התשובה שלו לא התקבלה. הוא היה צריך להסביר במילים משהו, נכון? זה מה שהוא הסביר. אבל היה צריך לומר מילים אלו להסביר ולהצטדק. ונורא להיווכח מכאן עד כמה יש להקריב עבור הכרת הטוב. עד שאם יש לך חשש קל שההתנצלות שאתה תתנצל תתפרש כפויות טובה, יש לבחור בשתיקה כהודאה. ואם אתה מתנצל, אפילו בדקי דקות יש פה כפויות טובה.
אני ביקשתי מציבור המתפללים בבית הכנסת להגיע כל יום בנץ. ויש כאלה שאומרים שהיה להם סיבה שהיום הם לא יכלו לבוא. סיבה. ואני שואל שאלה: אם היו אומרים לכם על הבוקר שלמרות הקושי שלך להגיע לבית הכנסת, במידה ותגיע תקבל 50 אלף שקל, היית בא או לא בא. אומר הייתי בא. אז מה זה אומר? שאתה נותן תירוץ. אתה כפוי טובה.
הקב"ה קבע איתך פגישה בבוקר בנץ. "יראוך עם שמש", זה המצוה לכתחילה להתפלל בבוקר. זה המצוה לכתחילה. וה' ממתין "מדוע באתי ואין איש. קראתי ואין עונה". אני מחכה. אבל לבלות עד מאורח יש לכם זמן. לעשות מה שאתם רוצים יש לכם זמן. בכח שאני נתתי לכם. ובבוקר אין לכם כח להיפגש איתי בבוקר כדי שאני אמלא רצונכם ובקשותיכם בתפילה. אני ממתין לכם, אני ממתין לכם בבית הכנסת. שכינה לא זזה מבית הכנסת, אני מחכה שמה בשביל שתבקשו ממני ואני אענה לכם. ואתם אומרים "לא צריך, לא צריך, היום לא, אני עייף, אין לי כח". אפילו לא דוחה את הפגישה, לא מודיע. שום דבר. לא מגיע.
ההתנצלות מראה כפויות טובה. למה? תבדוק. כי אם היית מקבל על זה שכר ופרס גדול, ודאי שהיית קם עם כל הצידוקים. לא אומרים שכל הצידוקים המצאות. מדברים שבאמת יש לך צידוקים, לפי הבנתך כמובן. אבל אתה רואה שהם לא עומדים מול 50 אלף שקל. מול 50 אלף אין שום צידוקים. בן אדם זוחל אם צריך גם. אם אין אוטו, הוא רץ! 50 אלף שקל. זה משכורת לשנה.
אז רואים פה שגם אם היה לו תירוץ טוב לאדם הראשון ולא היה לו לחשוד באשתו, מכל מקום, אם אתה מתנצל יש כאן בדקי דקויות כפויות טובה. יותר טוב שהיית שותק ושתיקה כהודאה ודי! אל תעורר כאילו התירוץ שלך הוא מוצדק. הרי אתה שמעת ממני שלא לאכול. למה לא שאלת אותה "איך יכול להיות שאת אומרת שנאכל אם ה' אמר לא נאכל? את יודעת מה? תמתיני רגע, אני אשאל אותו. אני אשאל אותו אם הוא התיר את זה. אם הטיעון שלך נכון".
אני אומר לך לא ללכת למקום פלוני. ופתאום אני רואה שאתה הולך למקום פ]לוני. אני שואל למה הלכת? אתה אומר "הוא אמר לי". לא הבנתי. אני אמרתי לך לא ללכת ואת ההיתר לקחת ממנו. מי הוא? אני אמרתי לך לא! תחזור אליי תשאל אותי מה שהוא אמר זה נכון? אז רואים שזה אפילו אן טעם. אפילו עם הסבר שנראה רציונאלי אבל זה יש פה בעיה. יש פה בעיה. כפויות טובה קבעו חכמים. כפוי טובה.
עכשיו, נחזור אלינו לחולון. אם יש באבא שלנו ואמא שלנו, אם יש בהם נטייה דקה מן הדקה לאיזה מיתה, מי יודע איך היא תפרוץ ותתגלה בזרעו אחריו. כל מה שיש בנו, מידות, טובות או רעות, הן ישפיעו על צאצאינו גם אלפי שנה קדימה. אלפי דנה קדימה! לא דור הבא, דור... גם לא יכירו את הסבא של הסבא של הסבא, זה פועל ומשפיע.
המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל היה מביע על דברי רש"י בספר בראשית לח, שמה מספור על לדתו של זרח בן יהודה. מתמר יצאו שניים: זרח ופרץ. מה כתוב בתיאור של זרח? כתוב שמה ארבעה פעמים יד. ארבע ידות כתובות כאן. כתוב: "ויהיה בלידתה ויתן יד ותיקח המיילדת ותקשור על ידו שני ויהיה כמשיב ידו והנה יצא אחיו ואחר יצא אחיו אשר על ידו השני".
ארבע פעמים מוזכרת היד של זרח. ארבע פעמים. כנגד מה? כנגד ארבעה חרמים שמעל שיצא ממנו. מזרעו יצא אדם שקראו לו עכן. עכן זה מעל בחרם. חרם אסור היה לגעת בו. רכשו שהוחרם אסור לגעת בוץ. ומי שנוגע זה נקרא מועל בקודש. והוא מעל בארבעה חרמים. יש אומרים שארבע ידות שהוזכרו כנגד ארבעה דברים שהוא לקח: אדרת שנער, אחד. שתי חתיכות כסף, זה שלוש. ולשון זהב, זה ארבע.
מתי הוא מעל עכן? 300 שנה אחרי לידת אבא של סבא שלו. אחרי 300 שנה. קושרת התורה ומרמזת כבר מהתחלה, מיציאתו לעולם, שמהזרח הזה שהוא הוזכר ארבע פעמים עם היד, יהיה בזרעו 300 שנה אחד שקוראים לו עכן שהוא ארבעה פעמים ישלח את היד שלו ויקח חרם שאסור.
לומר לך: שאפילו אם אבא של סבא של סבא שלך שלח יד בלידה וזה תנועה בלתי רצונית של עובר, זה משפיע על הנין של הנין של הנין שלו. אז על כל תנועה הוא מעל במזיד בחרמי שמים. ועל כל תנועה הוא מעל בעוד דבר נוסף.
אתם שומעים עד כמה יכולה להיות השפעה של השורשים שלנו בנו? הנה נראה עוד דוגמה: שנמצא חלל באדמה לא נודע מי הכהו, מביאים עגלה ערופה והכהנים אומרים "כפר לעמך אשר פדית ה'".
ובגמרא בהוריות ו' כתוב ודרשו: ראויה כפרה זו שתכפר על יוצאי מצרים. יש עיר מצאו חלל, הכוונה לאדם הרוג, חוץ לעיר, קרוב לעיר, לא נודע מי הכהו, אין עקבות, אין ידיעות מי זה שבא פגע. מה צריכים לעשות? מביאים עגלה ועורפים אותה על הנהר או הנחל שם, והכהנים אומרים "כפר לעמך אשר פדית ה'". מי זה "עמך"? שבעגלה הזו יהיה כפרה לכל עם ישראל שיצאו ממצרים. אלה שיצאו ממצרים יצאו ממזמן, אין אף אחד. משהו מהם הרג אותם? מה המרחק בין יוצאי מצרים לזה שנהרג היום? ואמרו חכמים: ראויה כפרה זו שתכפר על יוצאי מצרים. מה הקשר ליוצאי מצרים כאן?
אלא אם נמצא חלל באדמה, אם יש רוצח בעם ישראל צריך לחקור מהיכן זה בא, מה השורש. באיזה חברה הוא גדל, איזה חינוך הוא קיבל, ואז חותרים לשורש של השורש. ואיך צמחה חברה כזו ואיזה חינוך קיבלו ההורים. גם הם זקוקים לכפרה. וגם עליהם מכפרת העגלה הערופה. וכך מטפסים, מטפסים, דור אחרי דור עד יוצאי מצרים.
זאת אומרת, העוון הזה תלוי בצווארם של אלה שהיו ראשונים ושורש להריגה הזאת. וכולם צריכים כפרה. אפילו שהם בכלל לא בעולם. הם גם לא מסכימים עם המעשה. אבל אם הייתם מעבירי השורש הזה הלאה, כולכם צריכים כפרה.
זה מה שביקש יעקב אבינו כשהוא ראה את מעשה זמרי ואת עדת קרח. אמר: "בסודם אל תבוא נפשי". זה מעשה זמרי. מה שעשה עם המדיינית. אמר: "בסודם אל תבוא נפשי". שנאמר: "זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעני". ולא כתב שהוא בן יעקב. לא רצה שיזכר איתם.
"בקהלם אל תחת כבודי". זאת אומרת, שיקהיל קרח את כל העדה על משה ואהרון "בקהלם", בקהל הזה שעמדו נגד משה רבנו, אל לא רוצה שייחוד השם שלי והכבוד שלי. שנאמר: "קרח בן יצהר בן קהת בן לוי". בן יעקב לא נאמר. נפסק אצל לוי. כך ביקש יעקב אבינו. לא רוצה להיזכר בהם כלל!
אבל כשייחסו את בני קרח על הדוכן בספר "דברי הימים", שמה כתוב: "בני קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל". שמה כן הוזכר. כי הם הוזכרו על עניין ההתייחסות שלהם לדוכן. והביאור: שהוא ביקש אישור מאת ה' ששורש הפגם לא יתחיל בו. שלא יחפשו את השורש אצלו. "אין לי שום קשר לדבר הזה!". מכיוון שראה ברוח קודשו ראה מה עתיד לצאת, הוא כבר מראש אמר. הוא יודע שבעם ישראל מחפשים את השורש וילכו אחרוה אחורה כמו שהפסוק אומר, אומר "פה תעצור".
שמעתי, אומר רבי יעקב גלינסקי, מהגאון רבי שרגא גורסברג, זצ"ל, שסיפרו לסבא מסלובוטקה, זצ"ל, על פלוני שהוא בן של גדולים, שהוא מעל בכספי ציבור. נענה ואמר: אתם יודעים מה הבעיה? אני אגיד לכם: סבא שלו היה אדם חשוב מאוד, אבל הוא נציג את עצמו כחשוב ונעלה יותר מכפי מידתו. וגנב דעת הבריות שיחלקו לו יותרת כבוד. יותר ממה שמגיע לו. הבן שלו ביקש להתפאר בתורתו, ואמר חידושי תורתם של אחרים בשמו. מה זאת אומרת? הבן שלו גם כן למד מאבא שלו. אבא שלו ביקש יותרת כבוד מה שלא מגיע לו, הבן למד גם כן. אז הוא אמר שזה תורה שלו, מה שהוא אומר, אבל בעצם הוא השתמש בתורה של אחרים ולא אמר שזה של אחרים, אמר זה שלו.
השל"ה הקדוש במסכת שבועות ב"נר מצוה" עא כתב: שזו עבירה גדולה יותר מגזלת ממון. אני אמרתי את זה פעם בהרצאה. אז היה אחד ערממי שאמר שאני מדבר שטויות, אין דבר כזה, אין גזלה בדברי תורה. אז הנה ישמע. השל"ה הקדוש אומר במפורש שזו עבירה גדולה יותר מגזלת ממון. וגם יעוין במגן אברהם קנו,ב, ובמה שכתב עליו בנודע ביהודה תנינא, חלק א, סימן כ.
אז מה זה גרם בסוף שאותו בן מעל בכספי ציבור? מה קרה? הנכד שלח ידו בקופת הציבור. בהתחלה גונבים חידושי תורה של אחרים ואומרים אותם כאילו זה שלך, ואח"כ עוברים לגנוב ממש, כסף של ציבור. ככה זה.
אבל איפה השורש? הסבא מסלבודקה אמר שזה התחיל אצל אבא שלו. שאבא שלו ביקש יותר כבוד ממה שמגיע לו, זה חלחל בבן, אבל השורש היה אצל אבא שלו.
אולי בזה אפשר להסביר את הנקודה שאומרים שאם יש אחד שהוא רשע, אפילו שאבא שלו צדיק גדול, מותר להגיד עליו "רשע בן רשע". מאיפה לומדים? מעלי הכהן. כתוב: "ובני עלי בני בליעל". בכל מקום שנאמר "בליעל" זה רשע. ועלי היה כהן גדול, היה נביא והיה מלך. והיה חשוב מאוד. חשוב מאוד! רבו של שמואל הנביא. הבנים שלו לא התנהגו כראוי. לא מה שכתוב עליהם בפסוק בדיוק. אבל לא התנהגו כראוי. אבל איך מכנה אותם הפסוק? "ובני עלי בני בליעל". בנים של רשע. אתם שומעים? שרשע מותר לקראתו "רשע בן רשע". זאת אומרת, אי אפשר שבאיזה שהוא מקום במשהו דק מן הדק לא עבר מן האבא וכו', וכו', והלאה, והלאה, כמו שראינו, אפילו עד יוצאי מצרים, שייכות לחטא שהם עושים.
והביא בעניין זה דברי המדרש: "וילך ראובן בימי קציר חיטים". אומר המדרש: "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה". ואח"כ אומר עוד פסוק: "יותן את הארץ הזאת לעבדך". וזה מדרש פליאה. מה הקשר בין הפסוקים?
כתוב:"וילך ראובן בימי קציר חיטים"..., "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה", זה פסוק ממשלי, "יונן הארץ הזו לעבדך", פסוק במדבר.אלא מה מבינים מפה? בדרך שהנער מתחנך בה הוא ימשיך עד זקנה וסבה. ובדרך שאדם הולך גם ימשכו הצאצאים שלו לדורי דורות. ראובן יצא לשדה לחפש מציאות. כתוב: "וילך ראובן בימי קציר חיטים", ובאו בני בניו ונתנו עיניהם במרעה שבעבר הירדן וביקשו אותו לאחוזה.
וזאת אמר להם משה רבנו לבני ישראל, אמר להם: תראו, גם דק, דק, דק, שפגם אדם הראשון שהיה צל של כפויות טובה כמו שלמדנו, השפיעה עליכם כעבור אלפיים חמש מאות שנה. עד שאתם קוראים למן "הלחם הקלקול". י'כפוי טובה! בני כפוי טובה!
אז כמה אנחנו צריכים לראות שלא נפרוץ, אנחנו פרצות במידות שלנו, כי היא מוטלת עלינו אחריות של דורי דורות הבאים. אז חובה על כל אחד מאיתנו לתקן את מידותיו. אפילו אם הם יחסית מקולקלות מהקודמים לו, אבל חובה עלינו לתקן.
וידועים דברי הגאון רבי חיים מבריסק, זצ"ל, בעניין יום הדין האחרון הגדול והנורא, שכל אדם נידון לאחר אריכות ימיו ושנותיו על מעשיו. אבל מי יודע כמה השפיעו על דורותיו לדורות עולם! לשם כך שבים ודנים באחרית הימים ביום הדין הגדול והנורא.
הרב מבריסק מסביר: יש שלושה ימי דין... יש קלטת שהוצאתי חמשת העולם, בקלטת הזאת אני מסביר שיש עולם הזה, יש עולם הנשמות: גן עדן וגהנום, יש עולם ימות משיח שזה עוד פה, יש אחרי זה עולם תחיית המתים שיקומו המתים ויש עולם חמישי זה עולם הבא ואחרון.
יש שלושה ימי דין: יום דין של יום כיפור, שדנים כל בני אדם. יש יום דין שאדם יוצא מן העולם והנשמה מתייצבת בבית הדין של מעלה ודנים אותה על כל מעשיה שעשתה מעת הלידה, אפילו מעת היותו עובר, עד יום מותו האחרון. ויש דין הגדול זה סוף העולם. בסוף העולם שהעולם יגיע לסופו הקב"ה מעמיד את כל הברואים שהיו מששת ימי בראשית עד הסוף, ודן אותם דין אחרון. זה יום הדין הכי גדול והכי מפחיד. למה? כי שמה קובעים את המדרגה הסופית והנצחית שלך שהיא כבר לא ניתנת לשינוי.
שאתה נידון בראש השנה וביום הכיפורים, אז קובעים השנה אם תחיה בכלל או לא. אם לא עשיר או עני, בריא או חולה. הכל. כמה מזונות, כמה חסרונות. הכל נקבע בראש השנה עד סוף השנה. אם אתה זכאי ותהיה בסדר, תקבל כל מה שמגיע לך. אם לא, יצמצמו. זאת אומרת יתנו לך את הכסף אבל תפסיד. אם גזרו שאתה תפסיד ואתה שיפרת מעשייך, אז יקטנו לך מההפסדים וישאירו לך את זה במזונות. אם העם הלך אחרי ראש השנה וקלקל מעשיו, היה מגיע לו הרבה קשה, אז הקב"ה יתן את הגשם. מה שהוא פסק. אבל במדבר ובים, במקום שלא יהיה תועלת. אם העם נגזר עליו שיהיה מעט גשם והציבור שינה את דרכיו לטובה, אז הקב"ה יתן את זה בול קליעה רק בשדות, בגינות, במקום שצריך. ואז לא משתנת כמו המים. כי מה שהוא קצב לא משתנה עד ים כיפור הבא.
אבל יש יום הדין שאתה מגיע למעלה ואז הנשמה שלך עומדת לפני הקב"ה, והקב"ה שוקל את כל המצוות ואת כל העבירות ורואה כמה שוות המצוות בכלל, אח"כ בודקים כל מצוה כמה היא שווה, בודקים את העבירות, עבירות הנעשו בשמחה, בששון, בכאב, בצער, בחרטה. הכל נמדד בדקי דקויות. אין בערך, אין על המשקל שים. הכל נבדק בדקי דקויות. אח"כ מביאים גם את הייסורים שאתה סבלת. גם זה הולך למשקל של הזכויות. כי אם ניקו אותך ע"י ייסורים, גם זה נחשב.
בקיצור, עושים לך דין וחשבון, בסוף מחליטים: אתה בגהנום. רוב האנשים זה ככה. בגהנום. הוא יכול עכשיו משהו לעשות לשפר מצבו? אז אם גוזרים עליו שהוא יהיה נגיד 100 שנה, 200 שנה, לא שמנה כמה. גוזרים עליו, אז הוא צריך להיות שם. שיגמור את כל זה, אם יש לו זכויות מעלים אותו לגן עדן לפי הזכויות שנותרו לו ושם הוא ישאיר עד יום הדיו הגדול והנורא.
בינתיים אפשר לעזור לו? אפשר. אם הוא השאיר בנים ובנות שהולכים בדרך התורה, "ברם מזכה אבא", אז הם ע"י המצות שהם עושים, מזכים את האבא, מקטנים ממנו את העונש, מקלים מעליו, מקצרים לו, ואז הוא יוכל לעלות, לעלות ולעלות, ובמקום 200 יכול להיות 20, יכול להיות שנתי ויכול להיות שיעלו אותו לגמרי. יכול להיות. אם הם יעשו לו הרצאה כמו זאת, ומישהו יחזור בתשובה או יתחיל לשמור שבת מעכשיו ועד עולם ובעקבות זה בניו גם ישמור שבתות וכו', יכול להיות שבכלל כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא, ויוציאו אותו בכלל.
זאת אומרת, צריך לייצר לו זכויות. אם הוא בנה בית כנסת בחייו והוא נפטר, אז כל התפילות, כל לימוד התורה, כל מה שעשה, קנה סידורים, גמראות, הכל, לומדים בהם, כל זה מעלה לו זכויות כל הזמן, כל הזמן, אז מצבו משתנה ומתעדכן. אם הוא השאיר תלמידים, תלמידים זה כמו בנים, והתלמידים הולכים בדרך התורה, כל הורה שהם לומדים והמצוות, הכל עולה עליו. זאת אומרת, כל זמן שאתה עדיין בעולם השני, עולם הנשמות, אחרים מפה עוד יכולים לעזור. זה נקרא "לעילוי נשמת".
ראיתם? הערב הזה היה לעילוי נשמת רפאל בן סעדיה. כל הדברי תורה שאמרתי פה, תכפילו כל מילה שאמרתי כפול תרי"ג, זה 613 מצוות, כפול כל השומעים עכשיו, כפול כל אלה ששומעים אותי בשידור ישיר, כפול כל אלה שיראו אותי אח"כ ביו-טיוב, בגוגל ובכל מקום, כפול כל אלה שיראו וישמעו אח"כ ע"י הדיסקים שיצאו, כפול כל אלה שיושפעו וישפיעו בעקבות כל הדברים או יגידו כמה דברים ממה שאמרתי, כל זה לעילוי נשמת מי שנעשה בעבורו. אז יכולים לעזור לעילוי, לעלות את הנשמה למעלה למעלה.
כשיגיע אבל יום הדין הגדול והנורא, למה צריך עוד יום דין אחד? אתם יודעים למה? כי כשהיית בעולם לא נגמר, אתה השפעת על אנשים או לטובה או לרעה. אתה השפעת. כתוב ש"כל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה". מי שהחטיא את הרבים, גרם לרבים לחטוא, קרע מודעות, לא רצה שיבואו להרצאות, לא רצה שישמעו דברי תורה, הוציא לעז, לשון הרע, הוצאת דיבה וכו', מי שעשה כן הוא נקרא מחטיא רבים, לא יתנו לו מן השמים סיוע לעשות תשובה.
למה? כי הוא גרם לאלה ששמעו לו שילכו לגהנום. הם שמעו לו, החטיא אותם. הוא החטיא אותם, הפסידו את עולם הבא. עכשיו, אם הוא יחזור בתשובה, זה לא הופר. הוא יחזור בתשובה, ילך לגן עדן, והם ילכו לגהנום. לא, לא מותק! אתה הרי בשלהם, אתה לימדת אותם, אתה תהיה איתם!
"כל המזכה את הרבים, אין מספיקין בידו לעושת חטא". לעומת זה, אדם שמזכה את הרבים, כל הזמן מלמד אותם את אורחתו ה', ללכת בדרך ה', לקיים מצוות, ללמוד תורה וכו', וכל הזמן, כל הזמן, כל הזמן, מן השמים שומרים עליו שלא יעשה חטא. למה? כי אם הוא מזכה את הרבים לאן ילכו הרבים שזכו? לגן עדן. ואם יתנו לו לחטוא, אז הוא ילך לגהנום. זה לא הופר. הוא שלח את כולם לגן עדן והוא ילך לגהנום? אומר הקב"ה:"זה לא הופר, אני שומר עלייך שאתה תהיה איתם בגן עדן".
עד יגיע יום הדין הגדול והנורא, הוא יום הדין הגדול לאלה שזיכו את הרבים ונורא למי שהחטיאו את הרבים. עד שיגיע יום הדין הגדול, כל ההשפעות של כל אחד מאיתנו השפיע בחייו על האנשים הסובבים, שהם השפיעו על הבאים אחריהם וכולם למדו אחד אחרי השני, כל זה בסוף, ביום דין הגדול והנורא, יתחשבן. זאת אומרת, גם אתה נמצא בגן עדן או נמצא בגהנום ועדיין זה לא מצב קבוע. ביום הדין הגדול והנורא שפחד ממנו אפילו שמואל הנביא! ששואל העלה אותו באוב, הוא פחד "למה הרגזתני". הוא פחד זה יום הדין הגדול והנורא, הוא ביקש משמה רבנו בוא, בוא, תגיד שאני קיימתי את כל התורה כמו שכתוב בתורה. שמואל הנביא מפחד! מפחד מה ההשלכות. אז זה יהיה יום הדין הגדול והנורא.
זה מה שאומר הרב חיים מבריסק. למה יש את יום הדין והנורא? כל שורש שאנחנו הטבענו בצאצאים שלנו במכוון או שלא במכוון, אם הבן ראה שהאבא בטלן, ישן כל הבוקר, לא מתפלל, לא כלום ולמד ממנו, הוא לא אמר לו אל תתפלל, הוא אמר לו הפוך: "תקום! תתפלל, תתפלל". הבן צוחק: "אתה לא מתפלל, אתה אומר לי להתפלל?". אז הוא לא מתפלל. וככה הוא ממשיך. מי? האבא יגיד: "אני אמרתי לו, יש הקלטות, אתם מקליטים שמה הכל, נכון? יש הקלטות שאמרתי לו לך לבית כנסת". אומרים: כן, ומה עשית? חזרת לישון, נכוון? חזרת לישון. מה הוא הבין? שלא חייבים ללכת. אם חייבים למה לא קמת? אז הוא לא הולך. אתה אשם. זה שאתה אומר בפה ככה ובמציאות אתה פועל אחרת, מה הרושם שהשארת? זה הקלקול שאתה הטבעת בו.
לכן אומר שלמה המלך: "יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך". אתה רוצה להיות בגן עדן? אז אתה תוכיח את הבן שלך בדברי מוסר עוד מהיותו קטן. ותחנך אותו עם דוגמא אישית, ואז שתגיע לעולם האמת, לא תהיה עלייך תביעה, כי אתה לא אשם. חס ושלום אם הוא התקלקל בגלל חברה או אחרים שלא היה לך שליטה על זה, אתה שעשית הכל ב-100% אין עלייך תביעה.
אבל אם יראו שהשורש נובע ממך, אתה תשלם על כל מה שהיה בצאצאייך. זה לא רק כלפי הבנים והבנות. זה כלפי השכנים והשכנות, כלפי העובדים והעובדות. כלפי כולם. כל אדם מקרין במעשיו על סביבותיו. או חיובי או שלילי. על הכל יתחשבנו איתו.
אתם שומעים? מצאו עוד הרוג ליד עיר, צריך כפרה לכל יוצאי מצרים. מי יודע מאיפה זה נובע? ראיתם? ארבעה פעמים הזכירה התורה יד של זרח, הצאצא שלו אחרי 300 שנה מעל בחרם ארבע פעמים. התורה מראה לנו תדע לך, השלכות מעשייך יתבעו ממך. לכן נאמר שהוא ישלם לאדם פרי מעלליהם. גם את הפירות של הפירות של המעללים שאתה עשית בחייך.
אז כמה צריך להשתדל אדם לתקן את מידותיו, שחלילה לא יתבעו אותו בעוון אחרים, אפילו לא התכוון. אבל ראו, למדו ממך, אתה היית מודל לחיקוי, בין ברצון בין לבין לא ברצון, כמו שאם יראו אותך בבוקר עם טלית ותפילין ומישהו עבר ואומר: "וואו! היהודי הזה תראה באיזה שעה הוא הולך ומתפלל, ואני כמו טיפש רק חוזר ממסיבה בלילה. איזה הבדל! הוא הולך לקיים מצווה, אני אחרי עבירות, הולך לישון, לנחור כמו סוס עד שעה 4 אחר הצהריים".... ופתאום מתעורר בו זיק ואמר לעצמו "די! אני מפסיק עם זה. ממחר אני גם הולך להתפלל". אתה יודע בכלל שזה קרה? אתה לא יודע בכלל. אבל הוא ראה אותך. דרך המונית. וזה הדליק אצלו את הנורה. בשמים יזכו אותך על כל המעשים היוצאים. אבל אם יהיה תמונה אחרת והוא יראה אותך עובר איזה עבירה או מקל באיזה מצוה, הוא אומר "הנה, הדתיים האלה, מה? מה?" אז גם הוא אומר אם הרב הזה עושה ככה, גם אני יכול לעושת ככה. מה הבעיה?! ילמדו ממך, גם זה יהיה בחשבונך.
עכשיו, תבינו כמה כל מעשה שלגם צריך להיות שקול ומדוד, כי הוא לא מעשה אחד ולא יחיד. המעשה שאתה עושה יכול להצמיח אלפי, אלפי, אלפי מעשים דומים בעקבות המעשה שלך. כל זה בחשבון שלך ליום הדין הגדול והנורא.
הבנתם? למי שיש שאלות בבקשה.
שאלה:
שואל: מה יהיה אחרי יום הדין הגדול?
הרב: אחרי יום הדין והגדול תקבע מציאותך לנצח נצחים. אם קבעו שאתה תהיה במקום גדול גבוה ונכבד, אז אתה תהיה שמה לנצח נצחים כמו מלאך, כמו שהמלאכים נמצאים בסביבת הקב"ה מאושרים לאין תיאור ואושר, אתה תהיה כמלאך שרת העומד לפני ה' ושמח מעצם מציאות ה', כמו שאנחנו אומרים "ששים בצאתה שמחים בבואה". מאושרים שאין אין אושר בה, כל העולם הזה זה חארטה בארטה. כל אושר שיש לך העולם בסוף אתה תוקע גרפס. אין! אושר רוחני כזה אי אפשר לתאר! אין מילים, כי אין לנו מושגים, זה כלום. שיש לך שמחה, אתה יכול להגדיר את השמחה כמה אתה שמח? אתה לא יכול להגדיר את השמחה. אבל יש אדם שישמח בעולם הזה יותר מידי, הוא יקבל שבץ לב. כי הגוף שלו לא יכול יותר מידי שמחה. יותר מידי כלי הדם מתרחבים, בום! מת! הגוף לא יכול לסבול. אבל נשמה יכולה. אז תדע לך: יש מדרגות, מדרגות, מדרגות אין ספור לעולות למעלה ולזכות, לזכות, לזכות... זה לפני. תחיית המתים 40 שנה אחרי ימות משיח, יהיה תחיית המתים. יקומו רק הצדיקים. הרשעים לא קמים, והם יחיו את האלף שנה של ימות המשיח, ואז יהיה יום הדין הגדול והנורא, ומה מה שאמרתי שיקבע באותו מעמד, זה יהיה לנצח.
שואל: הבנתי.
הרב: יופי!
שאלה:
שואל: קודם כל ערב טוב לכולם.
הרב: ערב טוב.
שואל: אתה רושם על ההרצאה "גוג ומגוג בדרך", שם יפה.
הרב: כן...
שואל: אומרים שגוג ומגוג זה בחוץ לארץ וב...
הרב: מי? מי אומרים?
שואל: בכלל. הרבנים...
הרב: אני לא מכיר רבנים כאלה.
שואל: אוקי. לא אומרים. "גוג ומגוג בדרך", יש מה לפחוד?
הרב: בטח! שני שליש מהעולם ימותו. ככתוב בספר יחזקאל לח. שני שליש מהעולם ימותו. אני אקריא לך...
שואל: כולל היהודים?
הרב: גם. תן לי בקשה את הספר, אני אקריא לו. הקראתי את זה הרבה פעמים ב-40 שנה האחרונות, אבל לכבודך נקריא עוד פעם. כתוב: "הכן והכן לך אתה וכל קהלך הנקהלים עליך והיית להם למשמר, מימים רבים תפקד באחרית השנים תבוא אל ארץ משובבת מחרב מקבצת מעמים רבים על הרי ישראל אשר היו לחרבה תמיד והיא מעמים הוצאה וישבו לבטח כלם".
על מי זה המדובר?
שואל:אין לי מושג!
הרב: תחילת הפרק מדבר: ויהיה דבר ה' אליי לאמר בן אדם שים פניך אל גוג ארץ המגוג נשיא ראש משך ותבל והנבא עליו: "ואחרי זה... אני דילגתי קצת להגיע לנקודה.
אז התיאור מדבר שהוא יכין את כל הקהל שלו, הנקהלים עליו, והם יבואו, "וימים רבים תפקד", זה כבר הכל מזומן ומוכן לאותה עת, זה יהיה באחרית השנים. אתה "תבוא אל ארץ משובבת מחרב, מקובצת מעמים רבים". אנחנו עכשיו התקבצנו בארץ ישראל אחרי הרבה הרבה שנים. ולאן הוא יבוא? "על הרי ישראל אשר היו לחורבה תמיד". הארץ הייתה שממה לפני שהגענו לפה. "והיא מעמים הוצאה וישבו לבטח כולם", אתה יודע יש לנו צה"ל, אנחנו מסודרים וכו'. "ועלית כשואה תבוא כענן לכסות את הארץ תהיה אתה וכל אגפך ועמים רבים אותך". כמו שאתה רואה שיש קואלציות, שכולם נהיה קואלציה ואופוזיציה ונלחמים בכל מיני...
אז "כה אמר ה' אלוקים והיה ביום ההוא יעלו דברים על לבבך וחשבת מחשבת רעה ואמרת העלה על ארץ פרזות אבוא השוקטים יושבי לבטח כולם יושבים באין חומה ובריח בין דלתיים אין להם לשלול שלל ולבוז בז ולהשיב ידך על חרבות נושבות ועל עם מאוסף מגויים עושה מקנה וקניין"..., סוגר דילים עם הודו וזה... "ויושבי על טבור הארץ". ומביא עוד כמה פסוקים וכו', שהוא רוצה לבוא ולשלול שלל. אז אומר לו: "לכן הנבא בן אדם ואמרת לגוג כה אמרת לה' אלוהים הלא ביום ההוא, בשבט עמי ישראל לבטח, תדע ובאת ממקומך מירכתי צפון, אתה ועמים רבים איתך, רוכבי סוסים כולם, קהל גדול וחיל רב, ועלית על עמי ישראל כענן לכסות את הארץ. באחרית הימים תהיה והבאותיך על ארצי". למה אני מביא אותך על ארצי? "למען דעת הגויים אותי בהקדשי בך לעיניהם גוגו", כי אני אחסל אתכם שמה על הרי ישראל.
ועל זה ממשיך ואומר: "כה אמר ה' אלוקים אתה הוא אשר דיברתי בימים קדומים ביד עבדי נביאי ישראל הנבאים בימים ההם שנים להביא אותך עליהם. והיה ביום ההוא ביום בו גוג על אדמת ישראל נאם ה' אלוהים תעלה חמתי באפי, ובקנאתי ואש עברתי דיברתי אם לא ביום ההוא יהיה רעש גדול על אדמת ישראל".
שואל: רעש זה לא הרוגים.
הרב: זה פצצת אטום.
שואל: או שכן או שלא.
הרב: תכף תראה שכן.
שנאמר: "ביום ההוא יהיה רעש גדול על אדמת ישראל ורעשו מפני דגי הים ועוף השמים וחית השדה וכל הרמש הרומש על האדמה וכל האדם אשר על פני האדמה ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות וכל חומה לארץ תיפול. וקראתי עליו לכל הרי חרב...", הקב"ה יקבץ אותם שכל החילות האלו יבואו. "נאום ה' אלוהים, חרב איש באחיו תהיה". כמו שאתה רואה סורים הורגים סורים, עירקים הורגים עירקים, תימנים הורגים תימנים. ככה יהיה! זה ההקדמה. "ונשפטתי איתו", בלי צה"ל, "בדבר ובדם וגשם שוטף באבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו ועל עמים רבים אשר איתו. והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויים רבים וידעו כי אני ה'".
שואל: זאת אומרת, אם אני סובל מחרדות, עכשיו אני צריך לפחד יותר.
הרב: לא. כי אני אומר לך עכשיו איך אתה ניצל. בלי מקלט ובלי חרד אטום. ובלי סלוטייפ. אתה מתחיל ללמוד תורה ולקיים ולעשות חסדים. "הרוצה להינצל במלחמת גוג ומגוג יעסוק בתורה ובגמילות חסדים". נאמר בפסוק: "כי יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אלייך לא יגש". אומרים מצד אחד יפול אלף מצד ני שיפלו עשרת אלפיים, אתה נמצא בתוך 11 אלף, ואלך מלאך המוות לא יגש. זאת אומרת, 11 אלף מתים ואתה חי. אתה שומע דבר כזה? זאת אומרת, שהקב"ה רוצה כמו שאת אברהם הוא הוציא מכבשן האש, גם אם אתה זכאי. וחכמים אמרו לנו, מי שרוצה להינצל, כתוב "הרוצה", אתה לא חייב, אין כפייה דתית בזה, הרוצה יינצל. אז הנה אתה לא צריך להיות חרד. אתה צריך להיות חרדי. אם תהיה חרדי לא תהיה חרד.
שואל: תודה רבה.
שאלה:
שואל: הרב, אני מכיר אותך כבר 25 שנה, אני מחוזק ממך 25 שנה, לא מהיום.
הרב: ברוך ה'.
שואל: אני מאוד אוהב אותך!
הרב: תודה.
שואל: אבל אתה יודע לפעמים יש לי ככה שאלות...
הרב: זה טוב שיש שאלות. סימן שאתה חי.
שואל: אלו שמתו כבר לא שואלים.
הרב: גם אם לא היו לי שאלות הייתי חי, לא משנה.
הרב: כן...
שואל: עכשיו, רציתי לדעת, אני רציתי ל.. דבר ראשון רציתי להביא ותך אלינו לבית ים למרות שאני גר פה, אב אני לומד בבת ים. ודיברתי עם שלום, המארגן שלך שעושה את ההרצאות.
הרב: כן...
שואל: ופשוט.. איך להגיד את זה במילים אחרות?...
הרב: במילים פשוטות: זה עולה לך הרבה כסף ואין לך כסף.
שואל: זה עולה לי הרבה כסף.
הרב: כן...
שואל: והרב רוצה לזכות את הרבים...
הרב: כן...
שואל: ו-15 אלף שקל זה יותר מידי כסף בשבילי.
הרב: נכון. אז אנחנו ניתן לו שיהיה רעב והוא יהיה רעב והוא יהיה רעב וזה לא יאכל ולא יסעו באוטו, יבואו ברגל, ולא ידבקו מודעות ולא יעשו שום דבר ולא יפרסמו ולא כלום.
שואל: אבל אם אני עושה את האולם ומדביק מודעות?
הרב: אז מה אם אתה עושה? זה חלק א'. יש חלק ב'.
שואל: מה החלק ב'?
הרב: צריך שאנשים יתפרנסו שיכלכלו את הבית ויש הוצאות שיוצאות, צריך לשלם. מה לשעות?1 הזמנת זמר לחתונה?
שואל: אני זמר לחתונה שלי לא הזמנתי.
הרב: טוב מאוד. תקליטן הזמנת?
שואל: כן. אבל לא 15 אלף שקל.
הרב: 100%! כי הוא הביא רק מקלדת. אתה יודע פה העלויות רק של הציוד זה מיליון שקל.
שואל: מה מיליון שקל? היום? להרצאה אחת מיליון שקל?
הרב: לא הבנת. את היודע כמה עולה HD? זה עולה כסף. שמתקלקל צריך לתקן, צריך להביא ציוד, כל הציוד הזה עולה כסף, אנשים צריכים להתפרנס? כן או לא? תגיד כן או לא?
שואל: בטח שכן.
הרב: כותבי מזוזות צריכים להתפרנס?
שואל: ברור!
הרב: למה? מה פתאום! זה מצווה. שיחלקו מזוזות בחינם.
שואל: אין כזה דבר.
הרב: בדיוק!! אין פה כזה דבר!
שואל: גם פה אצלך יש מזוזה...
הרב: כזה דבר....
שואל: עכשיו עוד משהו...
הרב: כן?
שואל: בקשר לזה ירדתי מזה. כי...
הרב: ירדת, הכי טוב. מישהו אחר יעלה על זה.
שואל: לא משנה, יש הרבה אנשים לרב. ברוך ה'.
הרב: קדימה, מה עוד?
שואל: איפה הרב לומד את זה שיהיה עוד פעם גוג ומגוג? בעזרת ה', ה' לא...
הרב: מה זה איפה? עכשיו קראתי את הפסוקים.
שואל: בסדר, אבל אומרים ש...
הרב: זה היה כבר או עוד לא.
שואל: שהיה גוג ומגוג.
הרב: מי אומרים?
שואל: היה כתוב באחד הפסוקים בזכריה.
הרב: איפה? איפה מה כתוב?
שואל: מה שהקראת עכשיו.
הרב: הנה הקראתי. כתוב שעוד לא היה.
שואל: בעזרת ה', ה' לא יתן שזה יקרה לעם ישראל.
הרב: אתה חולם חלומות מותר לחלום. אין בעיה, תחלום.
שואל: למה? "ולא געלתי", "ולא מאסתים" ו...
הרב: "לכלותם"...
שואל: לכלותם...
הרב: לכלותם כליה לגמרי! אבל בשואה מתו 6 מיליון?
שואל: מתו 6 מיליון.
הרב: אז גם פה יכול להיות שימותו כמה מיליונים.
שואל: יכול להיות.
הרב: אז למה אתה אומר שלא? הפסוק לא מוכחש. אבל גם לפני 17 שנה אמרת שאחמינדג' יזרוק טילים ועבור 17 שנה ולא זרק טילים.
הרב: לא הבנת. אם הוא העביר את השרביט עכשיו לחמאיין והעביר אותו עוד קצת, אז מה הבעיה? זה לא משנה.
שואל: אבל הקב"ה הנה אתה רואה...
הרב: זה לא משנה השם של הבן אדם הרשע. תמיד יש מיהו מחליף.
שואל: אבל הרב, הרב, אני אוהב אותך, שלא תבינו לא נכון...
הרב: ברור! 20 שנה אנחנו מחוברים בטבור.
שואל: 25 שנה אני אחרייך, אני גם גדלתי בכרם, מגיל קטן אני הייתי שומע אותך.
הרב: ותראה כמה הזקן שלי גדל ואתה אפילו לא עלה לך סנטים.
שואל: אני עוד לא חזרתי בתשובה כמוך, מה אני אעשה.
הרב: קדימה! נו. אתה עוד תקוע עם גוג ומגוג. כן...
שואל: עכשיו, מה אני רציתי להגיד...
הרב: מה שרצית.
שואל: מה שרציתי. אז אני אומר אולי בורא עולם כאילו לא... רחום וחנון, לא יעשה, אולי..
הרב: לא! הפוך! רחום וחנון נותן ייסורים. אתה לא מבין?
שואל: ייסורים אבל לא גוג ומגוג...
הרב: גם גוג ומגוג. אתה לא מבין שזה רחמים? כתוב "והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויים רבים". אתה פעם אמרת קדיש?
שואל: כן, אני על אבא שלי.
הרב: יופי! מה אמרת? "יתגדל..."
שואל: "יתגדל ויתקדש שמא רבא"...
הרב: מה זה? זה על הפסוק הזה! אז אתה ביקשת שיהיה גוג ומגוג. כי מתי יהיה "והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לגויים רבים"? מתי שהקב"ה יסיים בגוג ומגוג ויתן מכה ניצחת...
שואל: בעזרת ה' לא יהיה.
הרב: בסדר, אוקי.
שואל: בעזרת ה'...
הרב: חבר'ה מחיאות כפיים שלא יהיה . ייאלה.
שואל: לא יהיה ! שכל עם ישראל יחיו עד 120 שנה לא פחות דקה.
הרב: גם טוב.
שואל: מה לא טוב?
הרב: הכי טוב!
שואל: עם תשובה אמיתית.
הרב: הכי טוב! גם אתה.
שואל: בעזרת ה', אני..
הרב: ממתי?
שואל: מה ממתי?
הרב: נראה אם הברכה שלך חלה. ממתי אתה חוזר בתשובה?
שואל: אני חוזר בתשובה כבר הרבה שנים.
הרב: אמרת עוד לא חזרתי כמוך.
שואל: לא כמוך, אבל...
הרב: ואני עוד לא חזרתי לגמרי. אז מתי אתה תתחיל?
שואל: אז גם אתה לא חזרת לגמרי.
הרב: זה מה שאני אומר. אז מתי אתה תתחיל?
שואל: אבל אתה מזכה את הרבים...אבל הרב, לא אתה לא פותח איזה ישבה באמת?
הרב: ישיבה?
שואל: כן. למה לא? אם אתה עושה זיכוי הרבים, אם תפתח ישיבה בבני ברק...
הרב: יש.
שואל: תחזיק אברכים...
הרב: יש!
שואל: יש?
הרב: כן!
שואל: אז בטח!
הרב: תבוא, תראה. בקפ"ז רחוב מתתיהו 10.
שואל: אני הייתי אצלך לפני ארבעה חודשים, נתת לי ברכה, אגב. אתה לא זוכר?
הרב: ולא שמת לב שיש כסאות?
שואל: לא היית בחוץ, מדבר עם מישהו.
הרב: אה! היית נכנס היית רואה.
שואל: עכשיו בירכת אותי שיה לי דירה נאה, זרע חי וקיים.
הרב: איך זכית?
שואל: ארבע חודשים ועוד לא.. הברכה לא התקיימה.
הרב: דירה נאה זה לא בא בקלות. כחלון לא...
שואל: לא, אמרת לי ישוב טוב, ישוב טוב. לא דירה נאה.
הרב: ישוב טוב, בסדר. בסדר. בעזרת ה'. חכה סבלנות. אם לך יש סבלנות 25 שנה לחזור בתשובה, גם להקב"ה יש סבלנות.
שואל: יש סבלנות. בעזרת ה'...
הרב: נכון!
שואל: אבל עד שאני אזכה...
הרב: בדיוק. אם לא, תבוא עוד פעם.
שואל: מה עוד פעם?
הרב: תבוא אלינו ותכנס הפעם.
שואל: לא, היית בחוץ, מדבר עם מישהו.
הרב: ועכשיו אני אהיה בפנים.
שואל: קניתי קלטות ממך. דיסקים.
הרב: ברוך ה'.
שואל: אתה לא זוכר, הייתי עם מאזדה 6.
הרב: מה זה בלעדייך לא יכלתי לעבור את היום.
שואל: עכשיו, הרב. תברך אותי לברכה ככה ושכולם יענו אמן, שיהיה לאשתי זרע חי וקיים בן זכר. יש לי בן ובת.
הרב: אתה רוצה שיהיה זרע חי וקיים רק לאשתך?
שואל: לא.
הרב: שתזכו!
שואל: שנזכה. בעוד בן אחד.
הרב: אם אתה תסכים למה שאני אומר, מסתבר...
שואל: אני לומד כל יום חמש שעות תורה, הרב אל תראה אותי ככה עם חולצה.
הרב: התחלת להפחיד, התחלת להפחיד. תשמע מה שאני אומר עכשיו...
שואל: אני יש לי את כל הקלטות שלך, אני 25 שנה אחרייך.
הרב: בקיצור, אתה לא רוצה לקבל על עצמך כלום, נכון? אתה רוצה בחינם.
שואל: מה זה הכל בחינם...
הרב: הכל בחינם. הרצאה בחינם, ברכות בחינם, כלום לא לעשות.. בחינם.
שואל: אם הייה אלפיים, 3,000 שקל הייתי שם.
הרב: דירה נאה, אישה נאה, ילדים נאים. הכל בחינם.
שואל: אישה נאה יש לי, ברוך ה'.
הרב: בסדר גמור...
שואל: יש לי בן ובת.
הרב: כן...
שואל: ואני רוצה עוד בן.
הרב: אין בעיה.
שואל: נו?
הרב: משרד הבריאות.
שואל: מה משרד...
הרב: מה זה נוגע אליי?
שואל: תברך אותי.
הרב: מה אני מחלק ילדים?
שואל: איך בירכת אותי ליד המשרד שלך?
הרב: ביקשת.
שואל: אז עכשיו אני גם מבקש.
הרב: אבל אני גם מבקש. תעשה מה שאני אומר.
שואל: תבקש. נראה...
הרב: או! עכשיו נראה.
שואל: ומה אתה מבקש?
הרב: אתה תלמד שעתיים מתוך החמש, לא משנה, שעתיים תורה כל יום. 90 יום, בתענית דיבור, רצוף...
שואל! לא לדבר עם אף אחד.
הרב: רק בתורה שאתה לומד עכשיו. לא שלום, לא אהלן, לא כוס קפה, לא תה, לא שום דבר. לא עונה פלאפונים. כלום! כלום1 כלום! רק בתורה. שעתיים אתה בפגישה עם הקב"ה. 90יום.
שואל: 90 יום.
הרב: אשתך 90 יום תלמד חצי שעה כל יום ספר "שערי תשובה" של רבנו יונה. שלושה חודשים. ובעזרת ה' אם תעשו זאת, בעזרת ה', ה' יתן לכם זרע חי וקיים.
שואל: אמן!
הרב: תהיה בריא!
שואל: חזק וברוך! עכשיו הילדה שלי שואלת בברכות השחר...
הרב: כן...
שואל: את רוצה לשאול?
הרב: תן לה, תן לה.
שאלה:
שואלת: למה בתפילה הגברים אומרים "ברוך שלא עשני אשה". למה הבנות לא אומרת ברוך שלא עשני גבר?
הרב: נו, את חושבת שאפשר להגיד כל אחד הפוך? רק אחד יכול להגיד. אז הגבר אומר שלא עשני אישה בגלל שאשה פטורה מהרבה מצוות. אז איך את תגידי ברוך שלא עשני גבר כאילו את רוצה פחות מצוות? אנחנו שרוצים הרבה מצוות שמחים שלא קיבלנו את הפטור שלכן. כי לכן יש פטור מצוות שהזמן גרמן נשים פטורות. כי הקב"ה ייעד לכם מלאכות ותפקידים שתוכלו להיות עסוקות על מנת לעזור לבעל. ואם תהיו גם כן צריכות לעשות מה שאנחנו עושים, אז מי ישאר בבית ויעשה את המלאכות? לכן הוא פטר אתכן ממוות ואמר מה שתלוי בזמן אתן פטורות. מה שלא תלוי בזמן, אתן חייבות. אז אנחנו מודים להקב"ה על החובות שהטיל עלינו שהם רבות ושמחים בהם. הבנת?
שאלה:
שואלת: שאלה שאלתית: לגבי התולעים.
הרב: כן.
שואלת: האם הבעיה היא בנפש של התולעת או בתולעת עצמה? אם הרגנו אותה עדיין היא במצב שלא בסדר בשבילנו?
הרב: כמו נבלה. נבלה זה בהמה מתה. ואם היא התנבלה היא מטמאת האדם באכילה. זה לא משנה, הפוך, שהיא חיה זה פחות בעיה. כל זמן שהיא חיה. אבל אי אפשר לאכול אותה. אזור לאכול אותה חיה. אבל מכל מקום אם היא התנבלה והיא מתה, אז היא מטמאת. אותו דבר גם תולעת אסור לאכול אותה חיה ואסור אותה כשהיא מתה. וזה מטמא את הנפש של האדם.
שאלה:
שואלת: קודם כל, תודה לבורא עולם שזיכה אותנו ושיזכה אותנו לשמוע דברי חיזוק. להחזיר אותנו בתשובה. אני רוצה קצת ככה להוסיף לגדרה לגבי מלחמת גוג ומגוג. אנחנו בימי השישי עושים את הקידוש ואומרים "יום שישי ויכלו השמים והארץ וכל צבאם ויכל אלוקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה. וישבות ביום השביעי". השאלה היא איזה יום השישי של בורא עולם? אנחנו עוברים כל כך הרבה ימי שישי, אנחנו לא יודעים מתי זה. אמנם בתהילים יש לנו שם רמז שאומר לאדם: כי אלף שנים בעינך כי אתמול כי יעבור". מכאן אנחנו מקבלים את הרמז... מכאן אנחנו רואים שאלף שנים שלנו זה יום אחד של בורא עולם. ואנחנו כעת באלף השישי.
הרב: "ויכלו.."
שואלת: אז ויכלו. ובאמת הקב"ה מראה לנו ש"ותצא אש" והכל סוער גשם יורד בקיץ, דברים לא מובנים. וזה צריך לעורר אותנו. לא לחפש שאלות. אלא לחפש בכיסים שלנו. מה אנחנו צריכים לתקן. כי יום השישי של בורא עולם כבר אוטוטו בדרך. וברגע שהשבת תגיע, כמו שהרב אמר, שהו! יש.. איך אמרים? מי שיזכה להישאר ויש מי שיזכה לא להישאר. ואני רוצה לספר על נס גלוי. שבורא עולם זיכה אותי לבוא לעולם הזה פעם שלישית. זה לא אני אמרתי, זה אלא שלושה צדיקים.
היה לי מקרה שעזרתי לאיזה נוכל ולא ידעתי במה אני הולכת לעזור לו והוא הפיל אותי בפח, קיבל ממני צ'ק, העביר את זה לשוק האפור. תבעו אותי בבית משפט והוא הבטיח שהוא מחכה את הצ'ק. בקיצור, הגענו לבית המשפט... לפני זה, קראתי את התהלים על השם שלי ושם האמא, עשיתי בקשה מבורא עולם, אבא שבשמים גלוי וידוע לפני כסא כבודך שאין אדם יכול לנקוט אצבע מבלי הוראה ממך. אתה נתת לי לחתום על הצ'ק, החלטת לשתק לי את היד. עכשיו תעשה שלא אפרע אותו כי אין לי ממנו כלום. עכשיו בעלי לא ידע מהסיפור הזה, בקיצור, התקשרתי אל עורך דין שהכיר את הנוכל הזה ואמרתי לו "אייל, מחר יש לי דיון בבית משפט על הצ'ק". אמר לי: "מי מייצג אותך?". אמרתי לו אחד ושמו אחד. אמר: "אני בא לייצג אותך חינם". והעו"ד הזה מכיר המון דברים שהנוכל הזה עשה. והיה לו מה לשפוך. טוב, הגענו לבית המשפט, אני מעבירה לו את הניירת. אני פוגשת את הבחור שתבע אותי. ואני אצרתי לו ולא היום לצערי הרב הוא נרצח. אני אומרת לו: "אהרון, אם אני קיבלתי שקל ממך על הצ'ק הזה אני פורעת לך אותו. אם לא, תחפש מי שסידר אותי ואותך ביחד". נכנסו לאולם הדיון, כל אחד יושב ליד העורך דין שלו ואז השופטת נכנסת, פונה לעו"ד של התובע: "מה יש לך להגיד על המכתב שלה". הוא מחפש בתיקייה, לא מוצא. אמרה לו: "מה אתה מחפש?". הוא אומר לה "אין לי העתק של המכתב שלה. אמרה: "בוא, תיקח ממני". איך שהוא קם העורך דין שלי נעמד. ואומר לה: "סליחה כבוד השופטת, אני רואה שבעלה של הנתבעת נמצא בתביעה, אני רוצה להגיד לך שהוא לא יודע מזה כלום וגם לא חתום על הצ'ק" אני באותו רגע לא יגעתי מה לחשוב ואיך הוא מזכיר את בעלי, בעלי לא בתביעה. אבל איך אומרים שתיקה חכמה. אז היא אומרת "תכף אני אבדוק". היא פותחת את התיקייה שלה, רואה את הצ'ק חתימה אחת. אמרה: "אתה צודק". פנתה לפקידה לידה "תמחקי את שם בעלה מהתביעה". איך שהוציאה את המשפט הזה, קם הבחור בעצמו ואומר לה: "אם ככה כבוד השופטת תסגרי את התיק". אמרה לו: "סליחה, זה היה 54 אלף". כן, תסגרי את התיק גם והלך. העו"ד שלו אפילו עוד לא הספיק להגיע אליה לקחת את העתק של המכתב. טוב, נסגר התיק. ואמרה "תסגרי ללא כל סיבה". יצאנו החוצה. אני אומרת לעו"ד שלי: "אייל, איפה ראית את שם בעלי?". הוא מראה לי בדף: "הנה". כאילו מתחת לשם שלי ופתאום הוא לא רואה. אומר לי: "יונה הלוי יוסף?". אמרתי: "נכון. ככה קוראים לו. אבל איפה הוא?". יונה, אני נשבע לך שראיתי את השם שלו! את יודעת אם זה היה מתגלה שזה לא כאילו...זה שלילית רישיון". אמרתי לו: "אייל, בורא עולם לא נשאר חייב". אתמול אמרת לבת שלו, 'אני בא לייצג אותך חינם'. נתת לי לישון ברוגע. היום הקב"ה הציל אותך מלדבר לשון הרע ועל מעשיו ועל כל הדברים מסביבי. וברוך ה' שילם לך בזה. זה לא יד אדם כתבה את זה. ולכן זה לא נשאר. וה' מזכה אותנו. מכח האמונה, אני רוצה רק לתת עוד דוגמה אחת קטנה, אם אפשר?
הרב: הציבור שמח אני חושב, נכון? כן.
שואלת: וזה שאני הזכרתי שבאתי לעולם פעם שלישית, יש לי שלושה שליחים למעלה בשמים וזכותם תעמוד לי כל הזמן, לכל עם ישראל. אחד מהם זה הרב בוקובזה, זכותו תגן עלינו, שאלתי אותו: "כבוד הרב, למה הצרה הזאת נפלה עליי? עם הצ'קים. אמר לי :"היה צריך להיות לך צער יותר גדול". ולא פירט. שבוע אחרי זה לקחתי חברה לרב דיין, זכותו תעמוד לנו, גם הוא כבר לא בחיים. בשכונת התקווה. היא רצתה לשאול על הבן שלה. ואז אמרתי אל עצמי אולי הוא יכול לפרט לי מה היה צריך לקרות חלילה. טוב. נכנסתי אליו, הוא נתן לי דף כמו לוח הכפל ואז הוא אומר לי תניחי אצבע על אחת המשבצות, הנחתי אצבע. אומר לי: "את באת לעולם הזה פעם שלישית. הפעם באת בשביל בעלך". ואני חייכתי ככה. הוא אומר לי: "למה את מחייכת?". אמרתי לו: "אמת כבוד הרב". אני לא התחתנתי מאהבה ולא מעושר ולא.. בעלי היה קיבוצניק שלא הרפה, אמרתי טוב, זהו, הולכים וזהו. בעלי נוסע מידי פעם לרב ברנר בירושלים מידי פעם. אמרתי לו: "תשמע, תעשה לי טובה, תשאל את הרב על מה שקרה לנו". שהוא חזר חיכיתי לזה ואני אומרת לו: "שאלת את הרב?". אומר לי: "כן". "מה אמר?". הוא צחק ככה צחוק לגלגני ואומר "היה לי אירוע מוחי". איזה אירוע מוחי. לא היה לי אירוע מוחי. ואז חזרתי לתשובה של הרב בוקובזה. היה לי צריך להיות צער יותר גדול. אמרתי לו: "יוסף, ה' ישמור אותך תדע שמה שנעשה זה היה פדיון. אז אנא ממך תאמין באמונה שלמה וברוך ה' לא חסר לנו כלום.
הרב: תהיה בריאה!
שאלה:
שואל: הרב אמר שגוג ומגוג זה עניין של 70 זאבים וכבשה אחת, ולכאורה שעכשיו יש לנו נשיא בארה"ב שהוא אוהב ישראל, אז או שנדחה גזרה או אם הרב אומר שזה קרוב, אז הרב רומז שיהיה לו שם משהו?
הרב: תראה, עשו גם כן היה אח של יעקב. אבל הוא אמר: "הצילני מיד אחי מיד עשו". "אחי" זה גם עשו. וטראמפ זה הראש לעשו היום. אז בינתיים הוא אחי אבל הוא גם עשו. לכן "הצילני נא".
שואל: עוד שאלה: לגבי תענית דיבור בשבת מותר להגיד שבת שלום למי שאומר לך?
הרב: יש אומרים שכן.
שואל: ובפועל מה לעשות?
הרב: כן. כי אתה עונה דבר שזה על פי הלכה, אתה מקיים "זכור את יום השבת לקדשו". אז אתה מקיים מצוה.
שואל: אז מותר?
הרב: כן.
שואל: אז ואלה שלא עונים לך שלום שאתה מדבר איתם...
הרב: בסדר.. אז הוא לא יודע, הוא רוצה שלא להיכשל שלא להוסיף עוד. בסדר, צריך להבין אותו.
שואל: אפשר לבקש בקשה מהרב.
הרב: נו?
שואל: לפני כמה שנים אני הייתי אצל הרב.
הרב: נכון.
שואל: בעניין שהרב יודע, עם שאני פרוד סיפרתי לו את כל המצב. קיבלתי ברכה מהרב. תוך שבוע הבת שלי עברה לגור אצלי. יש עדיין כמה ילדים, שוב אני מזכיר לרב, עם מכתבים קורעי לב בכותל המערבי, רוצים לחיות עם אבא. לראותו אותו. אני שלוש שנים כבר לא ראיתי אותם. בהמלצות...
הרב: ב' יזכה אותך שיהיה ייחוד לבבות ובבית מהרה.
שואל: אמן!
הרב: אני מברך את הציבור הסבלן ברוכים תהיו לה', נזכה כולנו לתקן את המידות, לחזור בתשובה שלמה, להינצל מגוג ומגוג. אמן ואמן.
שלום וברכה, ב"ה אני בעלת תשובה כבר 22 שנה, בזכות הרב זכינו להתחזק ולבנות בית של תורה!
בס"ד 18.05.2020 (שני, כד' אייר תש"פ) לכבוד הרב החסיד נזר הבראה שליט"א שמי: א. פ. אני מודה להשי"ת כל יום שזכינו אני ובני ביתי לחיות את הרב ולהלך לאורך! ו: 'ברוך שחלק מחכמתו ליראיו' ותודה רבה לך שאתה מחכים אותנו. אני מודה לך על האכפתיות ועל החסדים האין סופיים על החנות (קפז') המוצרים והתבלינים ועל הקהילה הקדושה שקיבצת סביבך. יה"ר שהשי"ת ישמור לנו עליך (אמן) כי אתה יותר מאב ומאם ותודה על המסירות נפש, זה שאתה מסלק מאיתנו את החושך בעמל רב ובאהבה רבה בלי לחשוב שניה על עצמך בכלל. הרבה זמן רציתי לכתוב לרב ולא יצא וב"ה שעכשיו הגיע לי הזכות להודות לרב. שאנחנו מרגישים שאתה כמו אברהם אבינו – ע"י שהיה בעל חסד, ויצחק אבינו – במידת הגבורה, ויעקב אבינו – במידת האמת הצרופה, ומשה רבינו רועה נאמן, ודוד המלך – נעים זמירות ישראל, ושלמה המלך בחכמתו, ופנחס במסירות נפש, ושמואל הנביא שמכתת רגלים כל יום, וכל התכונות הללו נמצאות ביחיד אחד ומיוחד לכבוד הדור המיוחד הזה! ועכשיו אתה לא רק הרועה הנאמן של ישראל אלא של כל האנושות כולה וכמו שאנחנו מצפים למשיח במהרה אנחנו מצפין ליום שיודו כולם הרב אמנון יצחק אמת ותורתו אמת והם (...) בדאים. אנחנו שמחים בשמחתך [וכואבים את כאבך בכל מה שעושים לרב, (בתאריך המכתב ב"ה נמסרה הרצאה: הבחירה בידים שלך, בני ברק 18.05.2020 shofar.tv/lectures/1320, וכן שיעור: כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו - חלק ב 18.05.2020 shofar.tv/lessons/12136) ומי יודע אם זה לא כפרה לכלל ישראל] אוהבים אותך אהבת נפש משפחת פ' באר שבע מבקשים ברכה: שאזכה ש... יהיה השמש בצמוד לכבוד הרב שליט"א כמו שיהושע בן נון שימש את משה רבינו ע"ה זיע"א.
'בעת הזכרת שבחי השי"ת שבברכת: 'אתה גיבור... סומך נופלים... ורופא חולים...' ניתן להשיג ישועה עוד יותר מבקשות מפורשות. מפני שבאמירת השבח אין המלאכים מקטרגים ולכן אם יצטרך להתפלל על רפואה יכון באמירת: 'רופא חולים' להמשיך רפואה ובורא עולם היודע תעלומות לב הנה הוא יעשה בקשתנו'. (ספר בני יששכר, הובא בספר לכתחילה, אמונה ובטחון עמוד קמה', ב"ה ניתן להשיג הספר לכתחילה 'אמונה ובטחון' במשרדי שופר). וכנראה זה אחד מהטעמים לסגולת ה: "עבדו" ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) שע"י שמשבח לבורא עולם אין מקטרגים, ומספיק כוונה למשוך ישועות... ישר כוחכם! (לסגולת השמחה shofar.tv/articles/15096).
ב"ה שיעור מאד יפה, חזק וברוך! הרצאה בבני ברק 20.10.2024 בוני המגדל - הקבלת פני רבו (shofar.tv/lectures/1636).
מחנה שועפט לפני שבועיים... זה בדיוק מזכיר את הדוגמא שהרב נתן על איציק במגדל השמירה (רח"ל): 'איציק במגדל השמירה טרגי קומי' (shofar.tv/faq/1609).
כבוד הרב שליט"א זה כל כך נכון הסרטון הזה: '🎞 צריך סיעתא דשמיא לתת תרומה למקום הגון' (shofar.tv/videos/7000) איך אנשים לא מבינים את זה?!
שלום כבוד הרב ב"ה בשבת האחרונה שכבוד הרב היה כאן (ראה כתבה: סיקור שבת בראשית במחיצת כבוד הרב אמנון יצחק שליט"א בני ברק shofar.tv/articles/15236) בעלי הלך לכבודו ביקש: 'ברכה' בעניין הדירות בירושלים וחובות. כבוד הרב בירך אותנו: 'שניוושע כבר יום למחרת!'. בצפייה חיכיתי לישועה, וב"ה בערב הזדמנה לנו הלוואה כדי לשלם את כל החובות שלנו עם היתר עסקה, רציתי לבקש: שכבוד הרב יברך אותנו שנצליח לשלם את הכל ונוכל לעבור לירושלים במהרה (אמן).
כבוד הרב ב"ה שיעור בוקר, מרגש ביותר 'בלי תפילה לא מקבלים חלק קיא' - שיעור 111 שיעור מספר 1, ב"ה כמות תורמי הנציב, אח"כ המעשיות, שאין רק צריך תפילה להשי"ת, גם אם לא נקבל, עצם זה שאנחנו פונים להשי"ת, ומצפים רק לו זה עניין גדול ולהבין: שרק בזכות תפילה מקבלים זה מודעות גדולה בזכות השיעורים שמשקיע בנו הרב כדי שנייחל לישועת השי"ת, והחלק בסוף שכולם שרים 'עבדו' ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) ושירי שבת והשאלה היפה של פרשת הנח בחלק שאלות תשובה שהצחיקה, גם מאוד קשה להיפרד מסדרת השיעורים אבל זכינו בזכותם להבין את הדבר הכי חשוב שבלי תפילה לא מקבלים כלום שבת שלום ומבורך✨.
שבוע טוב ומבורך כבוד הרב שליט"א זה כל כך נכון מה שכבוד הרב מסביר בשיעור זה. (עמידה בנסיונות shofar.tv/videos/15578) תודה רבה כבוד הרב שליט"א.
הרב אמנון יצחק שליט"א! יה"ר שהשי"ת יברך אותך ואת כל אשר לך (אמן) ברוך השם תודה לבורא עולם התשובה של הבדיקה של הילד יצא תקין בזכות הברכה של הרב ובזכות הסגולות שעשיתי אחד מהם זה ששרתי: 'עבדו' ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) כמו שהרב לימד אותנו ועוד כמה תפילות. תודה רבה רבה "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (דברים ד, לה). (לסגולת השמחה shofar.tv/articles/15096).
© 2024 כל הזכויות שמורות