רמלה - כיצד חיים בשני הפכים צדקה ומשפט?

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב בעזרת השם, עושה ונצליח בשם עלינו ורחמם יגיע הערב להצלחה כל קהילות פז, משפט בפז באנגלם, מנביני ההרצאה לכולם עם ישראל מטרת מלחמת המשפטים של ברכת, משפט בוריס בן ישועה ומשפט בלילה עם הקטן האנגלית

אברהם אבינו עתיד להיות לגוי גדול ועצום יהיה זכרו בזרעו ובכל גויי הארץ לברכה

אומר הקדוש ברוך הוא היות

ואברהם אבינו יהיה גוי גדול ועצום

וזכרו יהיה

וזרעו היוצא ממנו

וכן

ונברחו בך כל גויי הארץ

וכן לא אכסה ממנו

אדוני אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה

כי אמרו הדורות הבאים

איך כיסה ממנו

או איך נתאכזר הצדיק על שכניו החונים עליו

ולא ריחם

לא יתפלל עליהם כלל זאת אומרת יכולה להיות טענה

תום ועמורה יחרבו כל הערים

חמש ערים

בסוף נשארה צוער אבל חמש ערים

כולם יחרבו לגמרי

כולם ישאלו רק רגע איך יכול להיות שאברהם אבינו היה בשכנות

וככה התאכזר עליהם ולא התפלל עליהם בכלל?

עושה מזה חילול השם

ידוע המעשיהם רבי יהושע בן לוי

היה רגיל לבוא אצלו

אליהו הנביא בכל יום

פעם אחת הוא לא בא שלושה ימים

אז הוא שאל אותו כשהוא בא למה לא באת

אמר לו לפני שלושה ימים אריה

אכל בן אדם

במרחק 12 קילומטר מהבית שלך

אם הזכות שלך לא הגנה עליו

אתה רוצה שאני אבוא אליך?

הוא אומר אתה צריך להגן על סביבתו

וכו'

ולהתפלל ידוע לנו שכל מי המבול נקראים על נוח

שלא התפלל על המבול

וזה נקרא מנוח

שתי שאלות ישאלו

איך כיסא הקדוש ברוך הוא ממנו אם הוא נביא

הקדוש ברוך הוא לא מודה לו שהוא הולך לחריב כל כך הרבה ערים בסביבתו

לכן השם אומר

ואדוני אמר המכסה אני מאברהם

אשר אני עושה

הגילוי לגלות לו

מה אני הולך לעשות זה טוב ויפה

למה?

כי ידעתי

שהוא מכיר ויודע

ואני השם אוהב צדקה ומשפט

השם אוהב גם צדקה

זה מצד החסד וגם משפט מצד הדין

כלומר אני עושה משפט אבל רק בצדקה

ולכך יצווה את בניו וביתו אחריו ושמרו דרך השם

עשות צדקה ומשפט

אז כדאי לי להראות לו את הדברים

להודיע לו

אז כל זרעו אחריו ילכו באותה דרך

ולכן יצווה את בניו וביתו אחריו לאחוז את דרכיי

אם בדרך צדקה ומשפט

ייפטרו

יתפלל לפניי להניחם

וטוב הדבר

זאת אומרת אם הוא יעשה בדרך של צדקה ומשפט ויפטרו מהעונש דום ועמורה

אז יתפלל לפניי

ואני אניח להם לטוב הדבר

אם הם חייבים לגמרי

אם יתברר לו שהם חייבים לגמרי

גם הוא יחפוץ במשפטם

ולכן ראוי שיבוא בסוד השם

ממה נפשם?

אם הוא יתפלל ויצליח לפטור אותם מעונש

הם הטוב ומנעים

ואם הוא יראה שאין שום סיכוי כי הם ממש רשעים

אז גם הוא יחפוץ במשפטם

לכן ראוי שיבוא בסוד השם

וכל פעם זה עולה לי ויורד

משהו פה מקובץ בתוך הבנייה

מבואר שדרך השם היא דרך צדקה ומשפט

אתם לא שומעים אותי עולה ויורד?

משהו לא בסדר בסוף עולה ויורד

מבואר שדרך השם

היא דרך צדקה ומשפט

ולכן אברהם אבינו עליו השלום

המצווה את בניו ללכת בדרך השם

מצווה אותה

לעשות צדקה ומשפט

זאת אומרת כיוון שדרך השם צדקה ומשפט

ככה מחנך אברהם אבינו את זרעו אחריו ואת כל הנספחים אליו

לעשות צדקה ומשפט

זו כוונת הכתוב

כיוון שדרך השם היא דרך צדקה ומשפט

ואף דרכו של אברהם אבינו גם סלולה

לאהבת הצדקה ומשפט,

על כן יש מקום להודיע לו ולא לכסות ממנו

את אשר אני הולך לעשות באנשי סדום.

אבואר שרק אברהם אבינו הגיע למדרגה זו

להכיר בצדקה ומשפט.

זו הייתה הנהגה שלו,

לצוות את בניו אחריו גם הם ללכת בדרך של צדקה ומשפט.

ובאמת קשה מאוד

ללכת בדרך זו של צדקה ומשפט,

כי כל אחת סותרת את חברתה,

וזה נראה כאילו שני הפכים.

מה זה משפט?

משפט זה יסוד הדין בלי ויתורים בכלל.

זה המשפט.

חכמים זיכרונם לברכה אומרים

בחגיגה ה'

אפילו שיחה קלה בין איש לאשתו

מגידין לו

ביום הדין.

זאת אומרת, שום דבר לא נעלם,

ועל כל דבר קטן שבקטנים,

כמה מדברים בעל ואישה? מדברים, מדברים, מדברים, שנים, עשרות שנים מדברים.

פתאום שולפים להם

שיחה קלה מפה,

בשנת 2019. עוד שיחה אחת משם, הלוואי שזו רק שיחה אחת.

אבל אני אומר, כמה זמן היו ביחד? 50 שנה?

פתאום שולחים להם שיחות,

הכל, אבל גם שיחות קטנות.

כאילו פליטת פה שם, אמירה על ההוא ככה, ושמה,

ושמיעה כזאת, וככה.

מה זה? ישאלו אותם, מה זה?

למה אמרתם ככה?

מה היה?

אדם יצטרך לעמוד על כל דבר. זה נקרא משפט.

משפט זה בלי ויתורים.

אין ויתורים.

משפט זה משפט.

אתם רוצים לדעת מה זה משפט? תיסעו לשווייץ.

שם זה הכל משפטים.

אתה עובר בקילומטר אחד את המהירות, אתה מקבל דוח.

אתה לא משלם בשווייץ, מגיע לארץ.

מזמינים אותך מהמשטרה

לשאול אותך חקירה,

למה לא שילמת את הרפורט בשווייץ?

ככה עשו לי.

פגעתי לשם, אמרו לי, אתה נסעת במהירות.

אמרתי, איך יודעים שזה אני? אומרים, הנה התמונה שלך.

יושב ליד ההגה,

מצולב עם המספר, עם התמונה, הכול.

כמעט שמעו מה אמרתי.

משווייץ לא מוותרים לך על שקל שלם.

זה משפט.

לא יאומן. יש לי הרבה דוגמאות, נתתי בהרצאות אחרות.

בכל אופן, זה נקרא משפט. אין ויתור.

אין ויתור.

וכמו שכתוב ביבמות צדיק בית, ייקוב הדין את ההר.

שמעתם?

אם צריך לעשות חור ולעבור הר בשביל להגיע לאמת, את הדין בדיוק.

לא מתעצלים.

זה לא עם קונגו.

זה לקוב עם הדין את ההר עד הצד השני.

כמו שעושים מנהרות מתחת

להרים בשביל שייסעו מכוניות,

ככה ייקוב הדין את ההר.

והנהגת צדקה

זה רחמים.

וזה ויתור. בדיוק הפוך ממשפט.

צדקה

זה רחמים מביטול,

שהמרחם אינו יכול לראות בסבל של השני ובצער שלו.

מרחם.

נמצא לכאורה שתי הנהגות מנוגדות,

אבל אצל הקדוש ברוך הוא זה ייתכן.

שתי הנהגות מנוגדות יחד.

למה?

כי אצל הקדוש ברוך הוא אין מידות וטבע,

לכן אין סתירה ביניהן.

אצל בן אדם זה יכול להיות סתירה,

אצל הקדוש ברוך הוא אין סתירה.

אצלנו יכולה להיות סתירה בגלל המידות,

ולא ייתכנו שתי הנהגות ביחד. אתה לא יכול גם לדון בן אדם משפט דוך אין דוך

עד הסוף וגם לוותר.

אם אתה מוותר זה לא משפט.

אם אתה עושה משפט, אז אין ביטוי.

אבל אברהם אבינו הגיע למדרגה של הקדוש ברוך הוא,

שיכול להשתמש בשתי ההנהגות האלה,

שלכאורה אמרנו הן מנוגדות.

ומצינו אצל אברהם אבינו עליו השלום

שהוא משתמש בשני כוחות שנראים כסותרים.

מידת החסד והרחמים הייתה אצל אברהם אבינו עליו השלום,

בוודאי שהייתה בליבו מידת רחמים ואהבה אין שיעור, למי?

ליצחק בנו.

אברהם אבינו אוהב את הבן שלו, אהבת נפש,

הבן היחיד שיקים את עם ישראל.

מאה שנה הוא מתאים שיהיה לו יורש, ממשיך דרכו.

ודאי שיש לו מלא מלא רחמים על יצחק,

ואהבה אין שיעור ליצחק בנו.

ומה נאמר? קח נא את בנך,

את יחידך,

אשר אהבת את יצחק,

בעלה ולעולה.

אם הוא מרחם על הבן שלו

ואוהב אותו כל כך,

איך יכול להיות שהשם מצווה אותו לעקוד את הבן?

הוא הולך בשמחה,

בלי שום ערעור,

אפילו רגע אחד הוא לא משתהה.

מה זה?

איפה נעלמו האהבה והרחמים?

עכשיו בציווי מהשם.

משפט.

הוא משתמש עכשיו במידת המשפט.

אפילו שהלב שלו מלא רחמים,

לקדוש ברוך הוא בלי גבול.

עין במר בוכה ולב שמח.

מצד אחד הוא בוכה,

מצד שני הוא שמח.

איך זה עומד?

שתי מידות מנוגדות.

אתה לוקח את הבן שאתה אוהב,

אשר אהבת,

את יחידך, אתה מלא רחמים עליו,

ואתה לוקח אותו במידת הדין לעקדה,

לא מהרהר, לא שואל, לא ממתין, לא מתעכב,

לא יאומן.

וראינו שאצל שרה אימנו

לא יכלה לעמוד בזה,

ולכך לא גילה לאברהם את מעשה העקדה. הוא ידע שאם הוא יגיד לה

שיש עקדה וצריך לעקוד את הבן, היא לא תעמוד בזה.

אז הוא לא מגלה.

הראיה, ברגע שהודיעה לה השטן

שנעקד יצחק, פרחה נשמתה ומתה.

ורק אברהם אבינו עליו השלום, שאוהב צדקה ומשפט,

ושזו דרך השם,

יכול להשתמש בשני הפכים אלו.

הסאונד בכלל לא טוב,

שתדע, הוא לא יצא טוב גם בהקלטה.

אתה שומע מה שאני שומע?

זה הולך והולך ועוזר.

ובאמת מצינו בחכמים, זיכרונם לברכה, שמתפעלים

בעניין התפילה של אברהם עבור סדום.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, אברהם,

אהבת צדק

בתשנא רשע,

אהבת לצדק את בריאותיי בתשנא רשע.

מצד אחד,

הוא מלמד זכות על מי?

על סדום ועמורה, רשעים וחטאים,

שהשם מחליט שאין להם זכות קיום בעולם וצריך לשרוף את הערים האלה על אנשיהם.

ועומד בתפילה,

בתחנונים, אברהם אבינו, להציל אותם.

זה רחמים על הרשעים הכי גדולים, סדום ועמורה, כשמביאים דוגמה

של רשעים בשיא אומרים סדום ועמורה.

כי סדום היינו לעמורה דמינו.

אז זאת אומרת,

אהבת צדק,

לצדק את הבריאות,

מחפש אולי יש 50 צדיקים, אולי 45, 40, 30, 20,

נכנס לעימות כאילו עם הקדוש ברוך הוא,

מסכן את חייו.

ותשנא רשע, ומצד שני הוא גם שונא רשע.

אז איך אם אתה שונא רשע אתה מלמד זכות על כאלה רשעים וחטאים?

מאנת, מאנת לחייב אותם בדין, מאנת.

על כן משכך אלוהים שמן ששון מחבריך.

אף על גב שאתה שונא רשע,

מכל מקום, אהבת לצדק את בריותיי.

זה קושי גדול בעבודה,

להשתמש בשני ההפכים.

מצד אחד, לאהוב משפט,

מצד שני, לשנוא את הרשע,

ומצד אחר,

לאהוב צדקה,

לצדק את הבריות, ללמד עליהן זכות.

זה לא יאומן כי יסופר.

וחובה עלינו מוטלת ככתוב כי ידעתיו, למה אני מגלה לו?

כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו אחריו,

לשמור דרך השם,

לעשות צדקה ומשפט, גם את כל זרעו אחריו,

הוא ילמד להשתמש בשתי המידות

ההפוכות והסותרות.

זאת עבודה גם לבניו. לא רק הם בניו אז, אנחנו גם, היום.

אז בואו נדבר קצת על אברהם אבינו במעשה העקידה מזוויות שלא הרבה מכירים.

קודם כול, דבר ראשון,

הקדוש ברוך הוא פונה אל אברהם אבינו ומבקש ממנו בקשה,

לא ציווי

ולא הכרח.

קח נא

את בנך,

את יחידך אשר אהבת.

ועלי הוא לעולם.

מה זה קח נא?

לשון בקשה,

לא ציווי, לא קח את בנך,

קח נא, בבקשה, אני מבקש ממך.

אם אתה מסכים,

אז תעשה לי נחת רוח,

קח את הבן שלך, בן 37,

הצדיק,

שממנו עתיד לצאת עם ישראל.

ושאני הבטחתי לך כי ביצחק יקרה לך זרע,

אני מבקש ממך שתמחל לי

על מה שאני הבטחתי לך,

שביצחק יקרה לך זרע.

ואני גם אומר לך מראש,

שאם תעלה ולעולה,

לא יהיו לך עוד ילדים,

כי זה יחידך.

זה היחיד.

ואני מבקש שתעלה אותו לעולה, תעשה לי נחת רוח.

לא חייב.

קח נא, בבקשה.

אז

היה יכול אברהם אבינו

לסרב

עם טענות צודקות.

היה אומר, מה שווה לקדוש ברוך הוא?

שאני אעשה לו נחת רוח פעם אחת

במעשה העקדה?

או שאני אמשיך לגייר גרים

ואני אקרב אותם לאמונה באלוקים?

ואם אני אעשה את העקדה,

כולם יתרחקו ממני, יגידו, זה אדם מזויף.

זה שכל הזמן אמר לנו שהשם לא רוצה להקריב קורבנות אדם,

בסוף הוא מקריב את הבן שלו?

הרי מה הוא דרש לנו כל הזמן? שהשם לא רוצה הקרבה של אדם.

פתאום הוא הולך ועושה את זה? מי יאמין לו יותר?

כזה הפכפך?

רב שהוא הפכפך? לא שומעים לו.

לא יכול להגיד.

תגיד, לא, אני לא הולך. לטובתך, בורא עולם,

ביקשת ממני. הבנתי.

אתה מתכוון שאני לא אעשה את זה, אני מבין.

כי אתה בטח לא רוצה שאני אפסיד את כל העבודה

וכל מה שעשיתי,

וקירבתי גרים,

וגיירנו אני ושרה, כל זה ילך לטמיון?

ויכול אדם להגיד לקדוש ברוך הוא לא.

יכול.

משה רבנו,

השם נתן לו את ההדלוחות,

הוא שבר אותה.

אה, באיזה רשות אתה שובר מעשה אלוקים?

הרי

אם היו מקבלים לוחות ראשונים לא היו מתים יותר,

לא היו גלויות, היו לומדים תורה ולא שוכחים.

הוא שבר אותם,

והשם אמר לו, יישר כוחך.

שלושה דברים משה רבנו שינה ממה שאמר לו השם והודה לו.

משה רבנו אומר לו, הקדוש ברוך הוא לך וישלחך.

להושיע את עם ישראל ממצרים, הוא אומר לו, לא, אני לא יכול ללכת, מצטער.

למה?

יתרו פתח לי פתח,

הכניס אותי אצלו, אירח אותי, אני אצלו כמו בן,

ואני אלך בשבילי לבקש ממנו רשות? את חיי, אני, את נפשי אני חייב לו.

והקדוש ברוך הוא לא אומר לו מילה שזה לא בסדר.

והוא נוטל רשות מיתרו והולך.

אז איך יכול אברהם אבינו להגיד לקדוש ברוך הוא,

הבנתי מה אתה רוצה.

נכון שזה דבר גדול,

אבל בשיקול דעתי ההפסד יהיה יותר מרובה.

זה השאיר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו,

לכן אמר לו, קח נא.

מה הוא עושה?

קופץ על זה כאילו איזה מציאה הקדוש ברוך הוא נתן לו,

כאילו הוא הולך להרוויח במושגים של אנשים שמבינים בכסף,

מיליארד דולר.

במושגים אחרים הוא הולך להיות מלך על העולם.

במושגים אחרים

הוא יהיה בן העולם הבא ליד הקדוש ברוך הוא.

הוא הולך לעקוד את הבן שהוא אוהב ורחם עליו

כרחם על בנים.

זה בן היחיד.

זה כל עם ישראל, ואם אין עם ישראל אין עולם.

בעקדה הוא הולך לפרק את העולם.

אין המשך. הוא אומר לו, יחידך.

וישכם אברהם בבוקר.

אברהם אבינו? לא.

מחכה מתי יגיע אור השחר.

הוא קם לפני והוא חובש את חמורו לבד.

לבד.

יש לו 318 ילידי בית, יכולים לעשות זאת.

אמרו חכמים, אהבה מקלקלת את השורה.

מרוב שהוא אוהב את השם, את השם,

אז זה מקלקל את מידת היושר.

אדם ענק כזה יתעסק עם החמור?

לאכוף את החמור?

יש אחרים. אתה תבוא, תעלה על החמור ותלך הלאה.

לא, הוא בעצמו עושה את זה.

כל כך שמח ללכת לעקדה.

עוד דבר.

השם אומר לו

לך לך אל אחד ההרים

אשר אראך.

לא אומר לו איזה הר, הוא אומר יש הרים

בארץ המוריה,

שם אני אראך.

תתחיל ללכת. שלושה ימים הוא הולך.

מה הוא צריך לעשות? להגיע להרים ולחכות שהשם יראה לו לאיזה הר לעלות.

אין לו סבלנות.

הוא עולה על ההר הראשון, עושה מזבח,

עוקד את הילד

ועם המאכלת כבר באה לשחוט אותו.

מי אמר לך?

מי אמר לך?

השם אמר לך איפה? לא אמר לך.

אז הוא אמר לי, אם השם יגיד לי שזה לא ההר וצריך לעבור להר השני,

אין בעיה, נפרק את המזבח,

נתיר את יצחק, נעבור למקום השני ושם נעשה את העקדה.

אבל חבל על הזמן,

הוא מזדרז לעשות את המצווה.

אני עוד לא מספר לכם את מה שאתם יודעים, שהשטן בדרך ניסה להניא אותו והוא לא צפצף עליו ולא ענה לו.

בקיצור,

בשביל לעצור אותו המלאך צועק, אברהם, אברהם,

אל תשלח ידך אל הנער.

אז מה אברהם חושב?

חושב, אה, בטח עליתי על ההר, לא נכון, צריך להעביר אותי להר אחר.

אז הוא אומר לו, לא, לא, אל תעש לו מאומה בכלל, תרד מהפרק.

מה היה צריך אברהם? לשמוח, נכון?

להגיד, יא, השתבח הבורא, זהו, גמרנו, חוזרים עם יצחק לשרה,

חוזרים עם הילד בריא.

הוא לא שמח.

הוא אומר לו, הלו, הלו,

אתה מלאך, מה אתה אומר?

אל תשלח. מי אתה שתגיד לי, אל תשלח?

מי שאמר לי בהתחלה, ואעלהו לעולה, שיבוא הוא, יגיד לי בעצמו.

אני לא מאמין לך.

הוא רוצה לשחות.

אז הוא היה צריך לשמוח, נכון? לכאורה.

יש לו גם רחמים, הוא אוהב את הילד.

בסדר, עשית משפט, מה שאמר השם.

הוא לא חייב, אבל אתה החלטת שזה עושה נחת רוח?

אין חשבונות.

אין חשבונות.

אמר השם, עושים.

מה אומר לו המלאך?

עתה ידעתי כי יראה אלוהים אתה, כי לא חסכת את בנך ממני. מה הפירוש?

הוא אומר, עתה אני יודע שאתה ירא שמיים. למה?

לא רצית להוריד את הילד מהמזבח.

רצית לעקוד.

כשאני אמרתי לך, לא, אל תשלח ידך,

אבא אחר היה שמח.

אז רואים מפה שהוא רצה לקיים את זה, ועד שהקדוש ברוך הוא לא הרגיע אותו שהביא איל אחר

תמורת יצחק,

אז הוא לא הסכים להפסיק.

ואז הוא מקריב את ה-איל אחר.

יש בזה סוד גדול. אתם יודעים שבקורבן,

בקורבן כתוב, וסמך ידיו על ראש הפר.

בן אדם בא עם שתי ידיים

אצל הכהן בבית המקדש וסומך את ידיו על ראש הפר בכוח.

מה הוא עושה בזה?

כתוב שהוא צריך להעביר את הנפש שלו לתוך הפר.

כשעושים את הקורבן,

אז גם הנפש שלו היא עוברת את השחיטה.

אז מתכפר לו.

אז ככה הם עשו,

הם סמכו את ידיהם על ראש הפר.

גם אברהם אבינו

נתן את נפשו בתוך הפר,

ולכן העקדה הזאת נחשבת לעם ישראל לדורות,

כי באמת נעקד יצחק אבינו.

במה הוא נעקד?

בזה שסמך את ידיו על ראש הפר והעביר את נפשו אל האיל, הכוונה, לא פר.

אז רואים מפה כמה אברהם אבינו לא ויתר

על המצווה הזאת.

מצד אחד אהבה ורחמים גדולים לבן שלו,

מצד שני דין עד הסוף.

והשם משבח את האבות הקדושים

שלא הרהרו אחר מידותיי, מעולם, לא אברהם, לא יצחק ויעקב.

אף אחד מהם לא הרהר.

הבטחתי לאברהם אבינו

שיהיה לו זרע מיצחק,

ואחר כך ביקשתי ממנו להעלות אותו לעולה. הוא הרהר? לא הרהר.

אמרתי לו,

התהלך בארץ לאורכה ורוחבה, כי לך נתתייה?

בסוף הוא צריך לקנות ב-400 שקל כסף, עובר לסוחר,

חלקת קבר לשרה, כל הארץ שלו בהבטחה אלוקית.

הוא הרהר?

לא הרהר.

כל מה שאמרתי להם,

ואפילו שלכאורה היה שינויים,

לא הרהרו אחריי.

זאת אומרת,

אברהם אבינו יכול לחיות במצב

מנוגד לגמרי, אהבה ורחמים ודין ביחד.

וככה מצווים אותנו

שאנחנו נתנהג,

שאנחנו צריכים לדעת. עם כל הרחמים והאהבה שיש לנו, ללא משנה מה,

פעמים על פי דין,

צריך לוותר על זה.

אני אומר עוד דברים קלים, כן, לוותר.

לפעמים צריך לעקוד.

ראינו את זה גם בשואה,

ראינו את זה באינקוויזיציה,

שאימהות

אוהבות את הילדים

אבל מסרו את נפש עצמן, והילדים,

כמו חנה ושבעת בניה וכמו אחרות שבשביל למול

את הבן לפני שיהרגו אותו, נאצים וכו'.

הן אוהבות את פרי בטנם,

אבל מצד הדין הן יודעות שמשפט השם קיים עכשיו,

וצריכים לקיים את המשפט.

עם האהבה,

דין.

זה זרע אברהם.

בני האדם לא יכולים לעשות את זה ביחד.

כשאנחנו חיים חיי...

גוף וטבע קשה מאוד להשתמש בשני ההפכים האלו

אבל אם נחיה חיי נפש ונשמה ונהיה דומים לבורא

ממילא יתבטלו כל הדברים שנראים סותרים ומנוגדים

הרי מה הבעיה שלנו? הגוף לא מסכים לדברים מסוימים

אדם

כשהוא מלא רחמים, הרחמים הם נובעים ממה?

הם נובעים

מרגשות גשמיים בדרך כלל

השכל הוא יותר קר

הוא יכול להגיד מה נכון ומה לא בלי להתחשב ברגש

אחר כך יש מלחמה בין הרגש לבין השכל

בדרך כלל כולם מפסידים במלחמה והרגש גובר על השכל

ואז נופלים

אבל אם אדם ישליט את השכל על הרגש

הוא יהיה רוחני

ועל זה נאמר על משה רבנו

מחציו למטה איש

ומחציו למעלה אלוהים

שנאמר

משה איש האלוהים

מה זה איש ומה זה אלוהים?

מחציו למטה איש ומחציו למעלה אלוהים

בנוגע לחברו

הוא חייב להיות איש

לדאוג לכבודו,

לרווחתו של החבר.

בהנהגת עצמו הוא צריך להיות כאלוהים

בלי להצטרך לא לכבוד

ולא לפרנסה.

בא אליך עני.

אתה בן אדם בעל ביטחון גמור.

אתה לא עובד.

אתה יושב ולומד כל היום.

אתה אדם קדוש.

בא אליך עני,

מבקש ממך צדקה.

אם אתה תגיד לו,

תלמד שער הביטחון של רבנו בחיה ולא תצטרך לבקש צדקה.

זה רשע.

אתה צריך להיות איש, אפילו אם אתה אלוהי

ואתה כבר מעל לטבע,

כשמגיע אליך בן אדם,

אתה צריך להתנהג אליו כמו איש.

כמו איש לחברו.

אל תשלח אותו עם הבטחות, עם ברכות. בוא, בוא, אני אתן לך מי שברך.

מי שברך אבותינו זה שתהיה עשיר גדול כמו קורח

ושולח אותו קרח בלי כלום.

לא, אתה צריך לתת לו כסף.

נתון תיתן. לא פעם ולא פעמיים ולא שלוש.

אפילו מאה פעם.

נתון תיתן.

אז יש אדם

שיכול להיות שהוא אלוהי,

ברוחניות הוא 100%. זה כלפי עצמך.

תברח מכבוד, תברח מפרנסה, תברח ממה שאתה רוצה.

זה מותר לך לעשות בעצמך.

אבל כלפי האחרים אתה צריך להיות איש אנושי,

ולעזור לו. ויותר מזה, לא להגיד לו שיסתפק, זה וזה מספיק,

אלא דמחסורו אשר יחסר לו.

כתוב שהילל פעם ראה בין טובים

שירד מנכסיו

ורץ לפניו.

מה זה רץ לפניו? הילל לזקן,

נשיא,

מקיים מצווה. מה המצווה? דמחסורו אשר יחסר לו. מה זה יחסר לו? לא רק אוכל,

הוא רגיל לכבוד.

פעם הוא היה תמיד על כרכרה והיו רצים עבדים לפניו.

עכשיו הוא ירד מנכסיו

והוא מחזר על הפתחים.

הכיר אותו הילל לזקן,

וכשראה אותו רץ לפניו,

כי זה מחסורו.

עכשיו הוא חסר את מה שהיה רגיל,

אז הוא רץ לפניו.

אתם שומעים מה זה?

תראו לי איזה תורה יש שמחנכת ככה

לעשות לאנשים

אין דבר כזה, רק תורת האלוקים.

וזו דרישה מכל ישראל.

זאת עבודה קשה.

עבודה קשה.

וזה בגדר

שבור חבית ושמור יינה.

אומרים לך, אתה רואה את החביר מלאה יין?

תשבור אותה,

אבל תדאג שלא יישפך טיפה.

איך אפשר?

ככה אמר הקדוש ברוך הוא לשטן.

השטן

קטרג על איוב.

אמר לו הקדוש ברוך הוא לשטן, הינו בידך,

אבל רק את נפשו שמור.

אתה יכול להביא עליו ייסורי איוב,

אבל תדאג שהנשמה לא תצא.

כשאומרים ייסורי איוב זה הייסורים הכי גדולים שיש.

זאת אומרת, אי אפשר שבן אדם יעבור את הייסורים של איוב ויישאר בחיים.

אי אפשר.

והשם אמר לו,

אתה תיתן לו ייסורים שהם ייסורי מוות,

אבל אתה דואג שהנשמה לא תצא. זה כמו שאומרים,

שבור את החבית של היין,

אבל תשמור שהיין לא יישפך.

קשה,

קשה ביותר.

וזה מה שמקשים מאיתנו.

תאהב את הבן שלך,

תרחם עליו

ותעקוד אותו.

תשחט אותו.

וואו.

איך אפשר?

איך אפשר דבר כזה ביחד? מעורב.

זה לא ירושלמי,

זה מעורב.

צדקה ומשפט.

המשגיח דמיר

זכר צדיק לברכה.

אמר לרבי יחזקאל לוינשטיין, זכותו תגן עלינו אמן.

שהוא ראה איך מורו וריבו הגאון הצדיק רבי הירש ברוידה,

זכר צדיק לברכה,

היה נוטל ציפורניים בערב שבת קודש. יש מצווה, ליטול את הציפורניים בערב שבת קודש.

והיה משייף אותם כמו אנשים.

היה משייף אותם.

מישהו יכול להבין למה הוא שייף אותם?

גבר משייף את הציפורניים?

למה שיישייף אותם?

הוא אמר, היות ואני משתמש בספרים שהם לא שלי,

וייתכן שאני אעשה שריטה קלה בציפורניים בספר של מישהו אחר,

לכן אני דואג לשייף אותם שלא יזיקו.

ואם יש שריטה בכריכה של הספר,

אז מה יקרה? הספר ייפסד, ייפסל?

מה יקרה? מי יחוש לזה בכלל?

כן, אבל זה הזק.

זה הזק.

אז הוא דואג לא להזיק לזולת,

לא בגופו. הוא לא חושש שהוא ישרוט מישהו בציפורן ויגרום לו צער. על ספר הוא מדבר.

כך זה דמות של אדם שלם

שירא אפילו מהחשש הרחוק ביותר

שלא ייארע נזק לזולתו.

עכשיו בואו נבדוק את עצמנו, איפה אנחנו

כזרע אברהם אבינו,

אחרי שאנחנו מבינים מה החובה מוטלת עלינו,

ושמרו דרך השם

לעשות צדקה ומשפט.

אז אנחנו צריכים

לא לערבב

בין הרחמים הגדולים באהבה שלנו לדברים שצריך לעשות בהם משפט.

סיפרתי פעם

שאימא שלי המנוחה,

זכותה תגן עלינו

שלא הייתה רגילה לברך.

לא הייתה רגילה לברך.

היא גדלה יתומה

ולא לימדו אותה ברכות.

היא הייתה מדברת עם הקדוש ברוך הוא יותר ממה שאני מדבר איתו.

תמיד דיברה איתו בשפה פשוטה,

בפנייה ישירה.

ויום אחד היא הגיעה אליי לשבת.

ואני למדתי, אני הייתי בתחילת התשובה,

ולמדתי שכתוב שאם יש מישהו שלא מברך

על מאכל או משקה,

אסור לתת לו לאכול ולשתות.

אם אתה יודע שעני בא אליך והוא לא יטול ידיים,

אתה לא נותן לו לאכול, אפילו שהוא עני ורעב.

לא נותן לו לאכול.

אם הוא לא מסכים ליטול ידיים ולברך,

לא נותן לו.

יושבים על השולחן,

ואני אומר לאימא שצריך לברך.

היא אומרת לי, יא בני, אני לא יודעת לברך.

אמרתי לה, טוב,

אז אני אגיד לך איך לברך.

תגידי, ברוך אתה יד.

אומרת לו, אבל להיות בני, אני לא יודעת,

אני לא לימדו אותי, אני גדלתי איתו מה וזה, אבל אני אגיד לה.

לא יודע, משום מה.

היא לא הסכימה לברך,

ואולי היא נפגעה, נעלבה או משהו.

לא נתתי לה לאכול.

בסוף היא הסכימה,

אבל לא נתתי לה לאכול.

אני אוהב אותה או לא אוהב אותה?

אני מבין את המצב שלה או לא מבין?

אבל יש גם משפט, כתוב בשולחן ערוך לא ייתן לאכול, למי שלא מברר.

אדם צריך שידע, יש צדקה

ויש משפט.

וזה לא סתירה,

למרות שזה נראה הפוך לגמרי,

אבל זה לא סתירה.

אפשר לאהוב,

אפשר לרחם

ובאותה שעה גם לעקוד.

זה זרע אברהם,

זה מה שאנחנו נדרשים.

יש דין,

יש הלכה,

צריך לקיים.

אין מקום לרחמים במקום שהשם אומר לך כך וכך.

נח מוותר על החתונה...

 

כתוב "נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" (בראשית ו, ט) כתוב "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק" (שם) למה כתוב "נֹחַ נֹחַ" אחד (1) ליד השני (2)? "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק". המדרש אומר שנוח היה נוח לבריות ונוח לשמים, לכן כתוב פעמיים "נֹחַ נֹחַ" זה טוב מאוד אם בן אדם הוא גם נוח לבריות וגם נוח לשמים, מצוין. 

אבל לפעמים יש התנגשות. מה קורה כשאתה צריך להיות נוח לבריות ובאותה שעה אתה צריך להיות נוח לשם, לשמים, וזה מתנגש? לדוגמה, אדם רוצה להיות נוח לבריות, הוא רוצה ללכת, הזמין אותו לחתונה. אבל הוא יודע שיש שם אוכל לא הכי כשר, יש שם תערובת, אנשים ונשים, יש שם שירים פסולים וזמרים פסולים (כפסק הרב עובדיה יוסף זצ"ל...). אבל מה, זה שהזמין אותו, הוא חייב לו, והוא היה אצלו תמיד בשמחות, והוא אוהב אותו, והוא חבר שלו יקר, וקשה לו לסרב, לא לבוא. מה הוא עושה עכשיו? 

אבל הוא גם נוח לשמיים. הוא יודע שאסור ללכת למקום כזה, יש שם מכשולות, והוא יעבור עבירות. מה עושים במצב כזה? לומדים מנוח. מה כתוב על נוח? "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" יש לנו שני נוח, נוח שהוא טוב לבריות ונוח לבריות. יש לנו נוח שהוא טוב לשמים ונוח לשמים. ועכשיו הזמינו את נוח לחתונה. מה הוא עושה נוח? 

אז כתוב בפסוק את התשובה. "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" עם דורותיו הוא היה צַדִּיק, נֹחַ נֹחַ. אבל כשזה מתנגש עם השם "אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" כשיש התנגשות בין האלוקים לבין האנשים "אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" הוא לא הלך לחתונה. 

למה? יש מקום לעשות צדקה. ללכת, לצדק את הבריות, ללמד עליהן זכות "מסכנים! הם לא יודעים בדיוק מה מותר, מה אסור, הם השתדלו. הם לקחו כשרות של הרבנות, הם לקחו זה, הם השתדלו..." מצדק את הבריות. אבל צריך גם משפט. יש דין. מותר או אסור? - אסור. אז מה גובר? - אסור "אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" אז נוח מוותר על החתונה. זה זרע אברהם מתבקשים ונדרשים לעשות. 

מי זה זרע אברהם? אנחנו,

היושבים פה ברמלה

ובכל ערי השדה

ובחוצה לארץ.

ואנחנו צריכים לדעת.

יש לנו לפעמים בחיים התנקשויות.

אבל מה לעשות

שצריך שהשכל יגבר והדין והמשפט יגברו. כי בסוף אתה תבוא בדין לפני הקדוש ברוך הוא,

ואז הקדוש ברוך הוא ישאל אותך למה עברת על דיני ומשפטי.

והיה אם שמוע תשמעו.

הקדוש ברוך הוא אומר אם אתם תשמעו והיה לשון שמחה.

אבל אם לא תשמעו, אוי ואבוי.

אז לכן אדם צריך ללכת בדרך השם. אין לנו דוגמה יותר טובה מאברהם אבינו האוהב,

המרחם,

שאפילו שבאים אליו שלושה ערביים,

באים אליו שלושה ערביים,

בירץ לקראתם.

כמה חמלה יש לו.

אנשים עוברים כחום היום

והוא רץ ושוחט להם הכול.

לא יאומן כי יסופר. לא יאומן כי יסופר.

זה אברהם האוהב.

מתפלל על סדום ועמורה. אתם מבינים בכלל מה זה?

סדום ועמורה הם היו המכחישים

של אברהם אבינו.

מה היה אברהם אבינו? כולו חסד.

מפיץ חסד בעולם. חסד, חסד.

מה היה סדום?

הפוך מחסד. מי שעושה חסד, הורגים אותו.

הורגים אותו. היו להם דיינים מיוחדים

שמוציאים להורג מי שעושה חסד.

מי שנותן פת לעני, אפילו יבשה,

אפילו עם עובש,

רוצחים אותו.

אסור, אסור לעשות חסד.

זה סדום ועמורה.

ויד עני ואביון לא החזיקה.

הם היו עשירים אדירים, זה היה המקום הכי יפה,

הכי משופע

בטוב בארץ ישראל.

אז אם הם מכחישים אותו, הוא צריך להתפלל עליהם? אדרבה, שיעופו מן העולם,

ואז החסד שלו יתפשט בכל העולם.

לא, הוא מתפלל עליהם.

ונכנס למשא ומתן עם הקדוש ברוך הוא.

זאת אומרת,

אין אדם שהיה בעל רחמים וחסד

כמו אברהם אבינו.

כתוב היה אברהם את ישמעאל.

אוהב אותו.

באה אליו שרה אימנו ואומרת,

גרש את טעמה ואת בנה

ויהיה רע הדבר בעיני אברהם.

מה זה לקחת את הילד הזה?

יש לו ילד יחיד, ישמעאל.

הביאו אותו בגיל 86. היא אומרת, גרש אותו.

אבל את נתת לי את הגר ואמרת אולי ייבנה ממנה.

הבאתי ממנו את ישמעאל,

ולשם הוא אומר,

לו יחיה ישמעאל לפניך.

מה את אומרת לי? גרש אותו?

מה אומר לו השם?

שמע בקולה.

היא צודקת.

גרש אותו.

הוא מצחק, עובד עבודה זרה,

עושה דברים לא טובים.

מה עושה אברהם אבינו?

מגרש אותו.

לא משלח,

לא מלבה אותו.

נותן להם ממייה אחת למדבר.

והוא עם חום

משולח אותם בגירושין

בלי גרם של רחמים.

איך זה יכול להיות? איך אתה מתהפך בן רגע?

לפני כן היה רע בעיניך הדבר.

אתה מלא רחמים על הילד הזה.

אתה שומע שהשם אומר, שמע בקולה?

פאק!

מתהפך לגמרי.

מגרש אותו.

לא מלווה אותו ולא שום דבר.

איך זה עובד?

איך זה עובד?

צדקה ומשפט ביחד, כמו הקדוש ברוך הוא.

צדקה ומשפט ביחד.

לזה אנחנו נדרשים.

מה אתה שומע, אנשים?

אני לא יכול, איך אני זה, אני לא יכול, אבל אני פשוט לא יכול, אני רוצה, אבל זה, אבל...

כל הזמן תירוצים סביב הרגש, סביב זה, סביב זה, סביב זה.

כשיש דין,

צריך לעשות את הדין, אין מה לעשות.

לא להיכנס לפלונטר ולהתחיל כל מיני חישובים וכל מיני שיקולים.

קל ופשוט.

השם אמר, כל מי ששינה

מדבר השם נענש, אפילו הגדולים ביותר,

אם משנים אפילו במשהו,

נענשים. שלמה המלך עליו השלום,

השם אמר לו, לא ירבה נשים, לא ירבה כסף וזהב,

לא ירבה לו סוסים.

הוא היה חכם לכל אדם.

אמר,

אני ארבה ולא אסור.

אין בעיה, הבנתי מה הטעם. למה לא? למה לא? למה לא?

אני ארבה מכל דבר

ואני לא אסור מה השם. אני אעשה המשך.

ובסוף

הוא נכשל בכל הדברים.

והשם החדיש אותו וזרק אותו מהכיסא שלוש שנים.

והפך אותו אדם עני ומרוד,

שהיה מסתובב ומספר לאנשים ששלמה המלך,

וכולם היו צוחקים לו בפנים.

אז הוא שינה.

הוא חשב שהוא יעמוד בזה.

מי שמשנה כהוא זה,

לכן התורה אמרה,

לא תגרע ולא תוסיף.

אל תגרע מהמצוות כלום, ואל תוסיף גם. אל תעשה טובות. אל תוסיף.

מה שביקשתי זה מה שתעשה.

בלי שינוי אבל. בלי שינויים.

בדיוק.

בדיוק.

לכן, מי שלא עושה מצווה לשמה שלמה כמאמרה לא מקבל שכר לעולם הבא.

כי היא לא שלמה, זה לא כמו שציווה השם.

מקבלים שכר בעולם הזה, וזהו.

עולם הבא,

נישט.

גור-נישט.

לא מקבלים.

רק אם אתה מקיים את המצווה לשמה.

אבל בשביל לקיים מצווה לשמה יש 17 תנאים לקיים מצווה לשמה.

צריך ללמוד אותם. אם לא יודעים את ה-17 תנאים אז בן אדם לא יוכל לקיים אותם.

ואז הוא לא יקיים מצווה לשמה.

ואם אדם יזכה לקיים מצווה אחת לשמה, אחת,

כל ימי חייו,

הוא יהיה בין העולם הבא.

אחת, אומר הרמב״ם,

אתה חי 70-80 שנה, עשית מצווה אחת,

שלמה, בלי שום

סיבה צדדית, לא בשביל כבוד, לא בשביל שיראו אותי,

לא בגלל שאני מפחד,

לא בגלל שלא נעים,

לא בגלל שמשתלם,

בלי שום צד,

אלא רק נטו,

נטו לשם השם,

אם תזכה לעשות אחת,

אחת,

אתה בן העולם הבא.

אז זה לא פשוט,

זה לא פשוט. אם בן אדם יבדוק כל מצווה שהוא עושה,

יראה כמה צדדים יש לו בה.

יש אדם קונה תפילין נגיד, כן?

אז הוא קונה מהודר והכול,

באמת הוא רוצה מהודר, לא להשוויץ וזה.

אבל את הקופסאות הוא אומר, לא, לא, תן עם הזהב, אלה הקופסאות עם הזהב.

למה הוא רוצה של הזהב?

לכולם יש שחור.

הוא רוצה שלא יהיה זהב.

אז יש לו צד בזה, נכון?

תבדוק למה אתה רוצה דווקא ככה.

יש אחד בעלי בית הכנסת,

אז הוא לא יושב קרוב להיכל, הוא יושב בפינה בצד. למה הוא יושב בפינה בצד?

למה הוא לא יושב ליד כולם ביחד?

מה הוא מחשיב את עצמו?

או שהוא לא רוצה להיות תחת עינו של הרב?

או כל מיני שיקולים כאלה ואחרים. למה? למה? למה?

אז יש לו צד.

יש לו צד.

כל בן אדם, אם יבדוק, יראה שבכל מצווה ומצווה

יש צדדים

שהם לא קשורים למצווה.

מכאן שאדם צריך לדעת דין

ולעשות משפט גם בעצמו, גם בעצמו,

ולדון את עצמו.

עכשיו אנחנו נותנים סדרה של שיעורים בבוקר, כל בוקר, אחרי הנץ,

על הכרת הטוב וכפיות טובה.

מי ששומע את זה מבין

שהוא יותר גרוע מעמון ומואב, שאין להם חלק

בעם ישראל, לעולם.

עמון ומואב,

שני עמים

שנולדו מלוט.

מי הציל את לוט?

אברהם אבינו.

הוא נשבע על ידי ארבעה מלכים

ואברהם אבינו הלך להציל אותו ונלחם בהם וניצח אותם והציל את לוט בנס.

לוט,

בנותיו היו איתו והביאו את שני הילדים,

עמון ומואב. מואב ועמון, יותר נכון.

שני העמים האלה התפתחו

והם ישבו במזרח הירדן.

בעם ישראל שיצאו ממצרים היו צריכים לעבור דרכם,

לא דרך פנימה,

בגבולם.

והם לא יצאו לקדם אותם בלחם ומים.

מה אמר השם?

הם לא יבואו בקל השם עד עולם.

למה? הם לא יכולים להתגייר, לעולם.

עמלק יכול,

הם לא.

למה?

בגלל שלא קידמו אתכם בלחם ובמים.

איזה טובה זאת?

איזה טובה זאת?

לעם ישראל היה מים.

הסלע היה מתגלגל איתם, היה להם מים למכביר.

ולחם הם לא צריכים כי מן היה יורד מן השמיים.

אז הם לא צריכים בכלל את הלחם והמים.

אבל שופוני, יעני, תצאו, תקדמו אותם.

אנשים באים במדבר,

מיליונים,

אתם עם שיושב בארצו,

יש לכם שפע.

מה הבעיה לצאת עם לחם ומים לקדם?

לא יבואו בקל השם.

מה האשמה?

היו צריכים להכיר טובה

לזרע אברהם

אחרי 400 שנה,

כשאבא של הזרע הזה, של ישראל,

הציל את אבא שלהם, הם קיימים בזכותו.

אז צריכים לזכור לזרעו 400 שנה אחרי,

ולהכיר טובה, לעשות את המינימום המתחייב מדרך ארץ,

שמי שבא מן הדרך מקדמים אותו בלחם ומים. והם לא עשו,

לא הכירו טובה.

לא יבואו בקל השם.

ואני אומר לכם,

שאם על זה סילקו אותם,

אין לכם מושג מה הדין שלנו,

כי מי מאיתנו בכלל מכיר טובה למישהו?

אם תדעו מה הדינים מחיימים,

אתם תשתוממו מה התורה דורשת מאיתנו, כי אנחנו,

אנחנו,

אנחנו לא בני אדם.

אנחנו בעצם בנים של הקדוש ברוך הוא. אנחנו מלאכים.

אנחנו מלאכים.

הרבי מרוז'ין

פעם אחת

בא לאכול אצל אחד מהרבייס האחרים

והוא הגיש לו לאכול,

ואז הוא אכל טיפה, ממש טיפה,

והניח את האוכל, דחק את האוכל והפסיק.

אז המערח אומר לו,

למה כבודו עשה זאת? האוכל לא טעים?

אני אוכל להחליף?

מה אמר לו? לא.

אני סיכמתי

עם הגוף שלי

תנאי

שאני מוכן להיכנס לגוף,

בתנאי

שאני אוכל רק שיעור שאני נצרך

לבריאותי ולא יותר.

אם הוא מסכים, אני נכנס לגוף. אם לא, אני לא מסכים.

והוא הסכים.

ומאז הגוף שלי

לא חורג מהסכמה.

אחרי רגע,

המערח בעצמו הרחיק את הצלחת

ולא אכל.

שאל אותו, מה, גם אתה התנית עם הגוף שלך אותו תנאי?

אז הוא אמר לו, לא.

אז למה אתה לא אוכל?

אז הוא אמר לו, בליל שבת

אנחנו אומרים שלום עליכם עם מלאכי השלום עם מלאכי העליון

ואחר כך אנחנו אומרים ברכוני לשלום מלאכי השלום

ואחרי זה אנחנו אומרים תכף ומייד

בצאתכם לשלום מלאכי השלום.

עוד לא נכנסו, קיבלת ברכה,

לא אומר להם בשבטכם ואומר להם יאללה בצאתכם לשלום ולהתראות.

למה אומרים להם בצאתכם ישר? למה לא אומרים להם לשבת

ולהגיד להם בסוף הארוחה בצאתכם לשלום?

למה? אתם יודעים למה?

למה?

לא.

למה?

זה לא יפה להשאיר את המלאכים

בשעה שאתה אוכל.

מה, המלאכים יסתכלו עליך שאתה אוכל והם לא אוכלים?

זה לא דרך ארץ.

אז הוא אומר לו, לכן אני הפסקתי לאכול.

למה הפסקתי?

כי אתה מלאך,

אתה לא אוכל.

כן. אז אני אוכל לאכול כשיש מלאך לפניי?

כמו בשבת, אומרים לו, ביצע אתכם לשלום, ואחר כך אוכלים.

אבל כל זמן שהמלאך מוליך אני אוכל לאכול.

אתם שומעים דברים כאלה? דרך ארץ? הנהגה?

הטבה?

וואי וואי וואי.

אתם יודעים שאורח שבא אליכם הביתה ומביא רפואה?

אתם יודעים שלאורח יש דין של רופא?

אם יש לכם חולה בבית,

אם תזמינו אורח,

האורח יכול לרפא אותו.

סתם אורח.

תכינו לו מטעמים,

יאכל טוב,

ואתם יכולים לרפא.

איך זה עובד?

אתם יודעים איך זה עובד.

איך אורח זה רופא?

אתם לא יודעים.

אורח

ורופא

זה היינו הך.

איך היינו הך?

מה ההבדל בין רופא לאורח? בשניהם יש את המילה אור.

באורח יש תוספת חטא,

ברופא יש פ.

מה ההפרש ביניהם?

72. 72 זה מניין חסד.

חסד זה 72.

אם בא

האורח שחסר לו 72, מה חסר לו? חסד.

אתה עושה איתו חסד,

גמילות חסד, הוא הופך להיות רופא.

תוסיף 72 לאורח, נהיה רופא.

איפה אנחנו רואים ראיה מהתורה בפרשה הזאת

שאורח

הופך להיות רופא?

לא.

כתוב בפרשה, וישב

אברהם פתח האוהל

כחום היום,

וירא אליו השם.

אז מה כתוב כשבא השם? מה קרה? הוא יושב פתח היום.

ביום השלישי,

כשהוא כואב, בן מאה, אחרי מילה.

בישב.

הוא לא יכול לעמוד.

יושב, מה הכאבים?

ביער.

מה הוא רואה?

שלושה אנשים.

וירץ לקראתם.

איך הוא רץ לקראתם?

איך הוא רץ לקראתם?

אמרנו שהאורחים זה הרופא.

כשבאו האורחים באה הרפואה.

מה אז הוא רץ?

כשבא השם

זה לא אורח.

למה? כי הקדוש ברוך הוא זה מקומו של עולם.

הוא נמצא בכל מקום. זה לא אורח.

ואצל אברהם ודאי שהוא לא אורח.

הוא היה דבוק בו כל הזמן.

אבל כשבאו השלושה מלאכים

בירוץ

רואים שיש פה רפואה?

התורה הקדושה מחנכת אותנו לדברים שאדם לא יכול להאמין כמה ישועות, כמה רפואות, כמה, כמה, כמה, כמה הנהגות

שאנחנו חייבים.

עוד לא התחלנו ללמוד,

איך אומרים התימונים?

אטגורנט אל א'לף.

אפילו באלף, כשיש קוץ למעלה, אפילו את הקוץ של האלף למעלה אנחנו עוד לא יודעים כלום.

כתוב על רבי עקיבא שהיה דורש טילי-טילים על קוצו של איוד.

טילי-טילים.

אנחנו יכולים להגיד על קוץ של א' איזה משהו?

כלום. גורניש מיט גורניש.

חייבים ללמוד תורה.

חייבים להתדבק בדרך האבות הקדושים והאימהות הקדושות.

חייבים להשקיע.

חייבים לשמוע שיעורים.

לדעת מוסר.

לדעת חוכמה ומוסר, אומר שלמה המלך. לא מספיק חוכמה.

צריך גם מוסר.

ורק אם אדם הולך כך,

יכול לקיים את הציווי.

למען ידעתי,

כי יצווה

את בניו אחריו

ושמרו דרך השם לעשות צדקה ומשפט.

השאלה אם אתם רוצים ללכת בדרך אבותינו הקדושים

ולזכות כמותם בגן עדן.

אחרי הדרשה הזאת,

אז אני אומר לכם,

קח נא את דבריי,

ועשית בהם כרצונך.

אם תמחר

בעקידה לעקוד את יצר הרע שלך,

תזכה.

אם תחליט לשער איתו חבר,

אני לא אמשיך את ההמשך.

אני מודה לכם על ההקשבה.

למי שיש שאלות,

כשנגמרת דרשה, מה צריך להגיד?

תודה רבה. תודה רבה, תודה רבה. נתתי לכם הדרכה לחיי העולם הבא.

תודה רבה.

כן,

שאלות למי שיש, בבקשה.

כן, בבקשה, תן לבחור ליד העמוד.

לא שומעים אותי?

שלום, כבוד הרב. שלום.

רציתי לשאול שאלה לגבי הפרשה.

כן.

אם רבקה עשתה את כל המעשה בחסד,

אז למה היא הייתה צריכה לקחת את הצמידים ואת הנזם מאליעזר?

למה שהיא תיקח?

כן. אם נותנים לה את זה בשביל שיהיה לה כמתנות

לקראת הנישואין,

בדרך כלל נותנים מתנות.

אתה מכיר את זה?

כן. זהו.

תודה רבה. תהיה בריא.

שאלה נוספת.

תן לו שם, כן. קוראים לו רן.

שיראו אותך, רן, זוז, זוז לכיוון זה.

שלום, כבוד הרב. שלום. קודם כל, תודה רבה על ההרצאה. באנו מרחוק במיוחד. מאיפה?

באנו מאזור... בנו, בנו, בנו, בנו, בנו, בנו, בנו, בנו. מאיפה באנו? באזור כרם שלום, באזור נווה.

מליד מצרים, מה? צמוד. צמוד למצרים. צמוד, צמוד. כמה מרחק?

שבע קילומטר?

שש, חמש קילומטר.

מי שם עד פה? נחמד שם. לעשות חלקה.

כן, באנו עם אהרן, היום יש לו יום הולדת שלוש,

לעשות חלקה, וגם להגיד תודה לרב.

שהוא מפנק את הילדים שלנו במתנות

על זיכרון של משניות בעל פה ומבחנים בעיון של הברטנורה.

הוא דואג לשמח את הילדים בחזרה על כל המאמץ שלהם.

אז אנחנו זוכים גם בדבר הזה עם הבן שלנו הגדול,

וגם על הישיבה, שהבן הגדול שמח בישיבה,

וכולנו שמחים בכל דבר שקשור בקהילה.

הבן הנבחן קיבל עכשיו 150 שקלים.

כן, זה אצלי פה. כל הכבוד.

תודה רבה, כבוד ה... יאללה, בוא.

מזכירים את צמציאות לבד, חשבתי להם.

כן, עוד שאלה יש?

אין שאלות, ברמלה כולם יודעים הכול, תמיד זה היה ככה.

מה?

נו, תדברי בבקשה. את רוצה לדבר? תן לה, תן לה לדבר. נו, דברי.

כבוד הרב, אנחנו רוצים לדעת על השמיטה בקשר לירקות והפירות,

איפה לקנות ומה עושים. כבר אמרתי, רק של חוץ לארץ

או משנת יוסף של הגרנמנים,

ומי שרוצה יצלצל לשופר, יסבירו לו יותר בפירוטרוט.

פירות שהן כרגע של שישית אין בעיה,

כמובן בהשגחה

של הרב לנדה.

ירק

אפשר לקנות, פארן,

שבא מפארן, זה נמצא ביש חסד.

יש שם מספיק, ברוך השם,

ירק, פטרוזיליה, כוסברה והכול. לא לקנות נוכרי ולא היתר מכירה ודאי,

רק חול וירקות פארן,

או במשנת יוסף של הגרנמנים.

ואז מזמינים את זה דרך אתר או מה שרוצים או בטלפון,

ומביאים את המשלוחים לנקודה מסוימת בכל עיר ועיר,

ומקבלים את כל מה שהם הזמינו וכו'.

אנחנו עושים את זה בטובר המורצח של ארץ ישראל ולא טעם שחוסר. נו, מה לעשות, אתה חושב שטורקים יכולים לגדל עגבניות כמו בארץ?

זה בטעם ארדואן.

אתה נוכרי ולא שם?

נוכרי לא. יש בעיות בנוכרי.

כן.

תודה רבה, כבוד הרב.

ורק אם אתה יכול להזכיר בקשר ל... תזכירי את. את יודעת גם להזכיר, תזכירי.

טוב, אנחנו,

בנות ישראל. בנות ישראל,

אנחנו רוצים שחמישים אלף נשים תגענה לירושלים.

אנחנו מפגינות שלא יחסנו את הילדים שלנו.

מגיל חמש ומעלה הם רוצים לחסן,

ואנחנו מגינות עליהם,

ואנחנו מבקשות מכל מ... זה לא רק זה. יש תוכנית בסוף גם לקחת את הילדים תחת רשות הממשלה,

כמו התוכנית אג'נדה 2030. זאת אומרת,

הממשלה תהיה אחראית לגידולם של הילדים.

כמו שהיום זה התחיל כבר עם הרווחה, לא היום, זה כל הזמן.

הרווחה מחליטה אם אתם ראויים לגדל, לא ראויים.

אחר כך יהיו קריטריונים יותר נוקשים,

ואם תהיו נגיד הורים לא אחראיים,

שאתם לא מחסנים את הילדים נגיד,

יכולים להחליט שיהיו סנקציות על ההורים

ויכולים לקחת את הילדים, כי אתם לא אחראיים,

אתם לא מחסלים את הילדים,

אז לכן אתם לא ראויים לגדל אותם,

וכן הלאה.

זו תוכנית סטנית

שנאמרה במפורש, כתובה באו״ם,

והתפרסמה כבר בהרבה מקומות,

ומי שלא יעמוד על נפשו עכשיו,

אחר כך זה יהיה מאוחר.

לכן אם יתקבצו,

ויש כבר עשרות אלפים של נשים שהביעו את רצונן להגיע בתשיעי לאחת עשרה,

9-11,

כשנפלו הבניינים, התאומים.

אז,

יש אוטובוסים. איפה זה יהיה?

בירושלים.

בגן הורדים ירושלים.

באיזה יום? באיזה שעה? ביום ה...

בשעה ארבע וחצי. שתיים וחצי? שתיים וחצי עד שש. עד שש. כן. ואוטובוסים יש בערים? יש, כן בערים. יש טלפון להשיג? כן, מה הטלפון? כן. לאה,

053-222-9709. עוד פעם לאט? בלי להתבלבל?

053-222-9709. לאה.

בסדר גמור.

בנות ישראל מוזמנות עם ילדיהן, ילדים,

בנים עד גיל תשע ובנות בכל גיל,

להגיע לשם,

יש שם במה גדולה,

ידברו נשים,

וחלק מהן מפורסמות מאוד,

שהן נלחמות כבר תקופה ומפיצות

סרטונים שמסבירים הכול.

זו תהיה ההפגנה הראשונה בישראל שאמורה להיות מענה

לגזרות הנוראיות

שמתאימות לגרמניה,

לא לארץ ישראל.

מאה אנשים יושבים שותקים,

והחורבן יבוא.

ככה ישבו יהודים בגרמניה ואמרו, טוב, לא נורא.

עוד גזרה אחת? בסדר, לא נורא.

לא נורא, לא נורא,

עד שלקחו אותם להתקלח במשרפות.

והם האמינו שהולכים להתקלח.

כן, ככה כשמאמינים לממשלה.

אז תודה רבה, כבוד הרב.

תהיו בריאים. עוד שאלה?

תן לה, תן לה.

שלום, כבוד הרב. שלום, שלום. אני לא רואה אותו. אני רואה.

שמי איסתרבתיה.

אני לפני בערך שבועיים סיימתי את תהליך הגיור,

ובמהלך כל התהליך הזה אני ראיתי את הסרטונים שלך, זה מאוד עזר לי.

קיבלתי לעצמי הרבה תשובות,

ורק רציתי לבקש ממך ברכה.

איפה עשית גיור?

בנתיב, בירושלים.

נתיב.

צריך לבדוק אם הגיור הזה הוא מספיק בסדר או לא.

ברבנות, בירושלים.

כן, צריך לבדוק.

אני מציעה לך לגשת לבית דין של הרב קרליץ

בבני ברק,

להגיד להם מה עשית ואיפה,

והם יגידו לך אם צריך לעשות עוד משהו בשביל שזה יהיה הרמטי.

כדאי, כדאי.

ככה אנחנו עושים עם רבים שבאים ומתגיירים,

והם עושים גיור לחומרה בשביל שיהיה בטוח במאה אחוז.

בסדר? מעניין. תודה רבה. כן. זה היה במערכת.

את מתכוונת, את מתכוונת לקיים תורה ומצוות.

כן. כאילו, אני הייתי כבר במקווה גם, ו... לא, לא. אני שואל, אבל מכאן ולהאבה את מתכוונת? כן, בעזרת השם. אז כבר עברת גיור, את אומרת. כן.

ואת נשואה? לא.

עוד לא? אף פעם לא נישאת?

לא, לא הייתי נשואה, אבל יש לי ילדה.

הבנתי.

טוב, בעזרת השם, השם יעזור לך, שתזכי

להיות גרת צדק.

אמן. תודה רבה. ושתקפידי על ההלכות,

ותהיי בהיכל גרות הצדק בעולם האמת.

תודה רבה. אמן. כן.

שאלה אחרונה לבחור הזה שם.

עמוד יעמוד.

נעים מאוד, כבוד הרב, קוראים לי שר.

יש לי שאלה.

האם מותר לשלוח לו אותו?

לא.

כל העניינים האלה של הגרלות

וניחושים

ודברים כאלה,

הם אסורים.

תודה.

תהיה בריא. אני מודה לכם

על ההקשבה,

ויש לי פה לחלק לכם כמה מתנות. אם תרצו, בבקשה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.