אור עקיבא - ביזוי ת"ח ועונשו של דוד אביטן
חלק הדרשה בלבד (בלי השו"ת)
(מספר 'נפשי תידום' מהרב אליעזר רפאל ברוידא, מחבר הספר 'פי הבאר' על התורה)
ערב טוב! בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' ברחמיו עלינו ירוויח!
הערב הזה: לע"נ: אדי בן מרים, לע"נ רחמים בן דאוולת וחיים ויקטור בן מאייסה ולע"נ הורי - מנוחתם עדן.
הערב גם להצלחתנו ולהצלחת משה בן שולמית ואילת בת שרה - יזכו לעלות ברוחניות בגשמיות בריאות שלום בית פרנסה בשפע ונחת מהילדים ומכל יוצאי חלציהם - אמן!
זיווגים הגונים משורש הנשמה עוד השנה; לנחמן רחמים וחיים בן אילת - יזכו להתעלות בתורה וביראת שמים, אמן!
רפואה שלמה מהרה לחיים בן ברכה.
תוכן ענינים; 'המבזה צדיקים ות"ח - גורם נזקים עצומים!'; / הצדיקים והחכמים סובלים בזיונות עבור כלל ישראל; / שכרם של הגבאים ושליחי ציבור - הרבה מאוד! / מעשה בשליח בית דין בשנת השמיטה; / תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקַּשׁ; / רפי כהן או דוד אביטן? / בזיונות במשפחה; / ולמה לפעמים אשה מבזה את הבעל? / תגובת הבעל שהתבזה: / איך מתנהגים באופן נאה בבית? / עכשיו יש אזהרה גם לאשה שמבזה את בעלה; / תלין כעסך לילה אחד.
'המבזה צדיקים ות"ח - גורם נזקים עצומים!';
שיעור שלישי (3) בנושא הבזיונות. שתי (2) הרצאות אחרונות היה בנושא הבזיונות. על מה באים בזיונות? למה, מה התיקון שבהם, מה החומרה שבהן, מה החומר המבזה, מה שכרם של המבוזים או שעונשם?? תלוי לפי כל דבר ודבר.
עכשיו אנחנו מתחילים בנושא של: 'המבזה צדיקים ות"ח - גורם נזקים עצומים!'.
דבר ראשון (1): גורם חורבן - מי שמבזה צדיקים ות"ח. 'דאמר רבי יהודה: 'לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה ת"ח' (סנהדרין קיט) אז זאת אומרת בזוי ת"ח גרם להחריב את ירושלים, גורם חורבן.
דבר שני (2): ממעט מזונות; "ע"י הבזיונות שמבזין את הדינים, התבואה - נשתלח בה מארה" (ע"פ ספר המידות, ערך דין ו).
וגורם יוקר: נכון שיש יוקר עכשיו?... גורם ליוקר "ע"י הבזיונות שמבזין דיני ישראל, ע"י זה היוקר הוה בעולם".
מי שמבזה צדיק ואת מקורביו - בא מקליפת המן-עמלק.
כותב רבי נתן מברסלב זצ"ל (ליקוטי הלכות חושן משפט): 'מי שהוא חולק על הצדיק שהוא אמת ומבזה ומחרף אותו וכל הנלוים אליו בחרפות ובזיונות גדולות, כגון; שקורא להם "כת" ורוצה לשפוך דמם ממש - זה הוא מסטרא דהמן עמלק. שנאמר בו: "וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹח יָד בְּמָרְדֳּכַי" (אסתר ג ו) ואסור לזכותו ולרחם עליו". עד כדי כך זה חמור ומוכרח: שהמבזה הוא מקליפת המן עמלק.
אזהרה למבזה; 'בזוי ת"ח הינו עוון חמור וכל המבזה את החכמים אין לו חלק לעוה"ב" זו הלכה בשו"ע (יורה דעה סימן רמג, סעיף ו) כל מקום שנאמר: "אין לו חלק לעוה"ב" "תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה בָהּ" (במדבר טו לא).
ישנם כאלה הנותנים דרור ללשונם להעיז פנים נגד ת"ח, בטענת סרק: 'שהיום אין דין ת"ח!" זוהי טעות מרה, כפי שמזהיר החפץ חיים זצ"ל (הלכות לשון הרע כלל ח', סעיף ד'. וכן שמירת הלשון שער הזכירה פרק טז).
"ואפילו בזמננו" הוא כותב: "אם הוא רק ראוי להורות ויגע בתורה – נקרא: 'ת"ח!' והמבזה אותו אפילו בדברים בעלמא ואפילו שלא בפניו - עוון פלילי הוא! וחיב נידוי על זה ואין לו רפואה למכתו!!".
הצדיקים והחכמים סובלים בזיונות עבור כלל ישראל;
בעל "שומר אמונים" (מאמר השגחה פרטית דף קי) אומר: 'שלש (3) בחינות ביסורים יש:
אחד (1) - לכפרת עונותיו.
אחד (2) - זה כדי להוסיף לו שכרו.
ואחד (3) - זה להצלת העולם.
אז יש שלוש בחינות ביסורים; אחד עבר עברות - אז מביאים לו יסורים לכפר על העוונות. אחד מקבל יסורים לא בגלל שיש לו עוונות, אלא להוסיף לו שכר. ואחד סובל יסורים בשביל להציל את העולם. הבזיונות שסובלים הצדיקים הם מהסוג השלישי בדרך כלל להצלת העולם. כפי שאומר רבי נחמן מברסלב (ספר המידות, ערך צדיק, קסט): "יסורים, שבאים על צדיקים, כפרה על כל ישראל".
הסוג החמשי (5): בזיונות של העוסקים בצרכי ציבור.
רבנו ב"אורחות צדיקים" (שער לשון הרע) זועק בענין בזוי העוסקים בצרכי ציבור באמונה ומכריז: "המספר לשון הרע על גבאים, שהם כשרים וגובים באמונה ומחלקים ליראי שמים. המספר לשון הרע עליהם: 'שהם גונבים את הצדקה! ושהם נושאים פנים ונותנים למי שהם רוצים ולקרובים שלהם!' - זהו לשון הרע ואין ערך לעונשו!! כי גורם: שאותם גבאים יסתלקו ויתמנו אחרים רעים במקומם! ונמצא שמונע טוב מנותני הצדקה וגוזל הענים הטובים, כי אותם אחרים הרעים לא יחמלו על הטובים ונמצא: שזה ביטל עבודת הקב"ה, ביש עבדי הקב"ה ואת בניהם ואת קרוביהם, כי תחת אשר היה לו לכבדם, לא די שלא כיבדם אלא גם הרע להם! ומונע את שאר יראי שמים מלהיות גבאים'. מי ירצה להיות גבאי אם ככה משמיצים אותם: "למה נעשה דבר שיחשדו אותנו?! כמו שנחשדו פלוני ופלוני שהיו יראי שמים"?... עד כאן דברי האורחות צדיקים.
שכרם של הגבאים ושליחי ציבור - הרבה מאוד!
אמרו חז"ל: "גדול המְעַשׂה יותר מן העושה" (בבא בתרא ט'). הרמב"ם זצ"ל פוסק (הלכות מתנות עניים פרק י, הלכה י'): "הכופה אחרים ליתן צדקה ומְעַשׂה אותן – זאת אומרת גורם לעשות וליתן צדקה, שכרו גדול משכר הנותן!" אדם תרם אלף (1,000) שקל - שכרו של מי שגרם לו לתרום את האלף שקל – יותר גדול מנותן האלף שקל.
שאלתי את הרב רבי יוסף יצחק לרנר: מה הטעם של הלכה זו? הרי המתרים הוא לא מפסיד מאומה! הוא לא נותן כלום
הוא רק אומר למישהו: 'תתרום' והמישהו תרם, הוא הפסיד משהו משלו?! - לא. אז למה מגיע לו שכר יותר? התורם - נתן מכספו.
מה ענה? "שכרו של המתרים גדול יותר, כי הוא זה שסופג את הבזיונות!" אבל זה לא רק התירוץ הזה כמובן, עצם זה שאדם מתרים והוא מעשה את השני - הרי השני לא היה זוכה בכלל לתת את האלף שקל אם הוא לא היה מתרים אותו, אז זאת אומרת הוא זוכה בזה שהוא התרים אותו וזה שהשני גם קיבל, מי גרם לכל זה? אתה, אלמלא אתה - לא היה פה מצווה לאף אחד. אז אם כן - שכרו יותר גדול.
וגם הענין שיש בזיונות, מה הבזיונות? לא שצריכים לחשוד אותו דוקא, אלא בזיונות שלפעמים מסרבים, לפעמים אומרים כל מיני מילים לא יפות, או מבטלים אותו בהינף יד, עד שהוא מצליח להתרים את האלף שקל - הוא עבר כמה אנשים ואז היה לו בזיונות בדרך. או מספיק שאנשים חשדו ולא אמרו כלום, בכל אופן; "המעשה גדול יותר מן העושה".
מעשה בשליח בית דין בשנת השמיטה;
המחבר כותב: 'שהגאון רבי זלמן גרויז שליט"א, שימש את הגה"צ הרב מנדלסון זצ"ל אב"ד של "קוממיות" והוא סיפר את המעשה הבא:
'בשנת שמיטה לפני כמה עשרות שנים, היה שליח בית דין הממונה על קנית תפוחי אדמה ממקורות ערבים בארץ ובחו"ל. מחמת השליחות, חייו של אותו שליח היו בסכנה ממש מספר פעמים! אבל בזכותו לא חסרו תפוחי אדמה על שולחנם של יראי ה' למשך כל אותה שנה.
בתום שנת השמיטה, ילדיו של אותו שליח החלו להגיע לפרקם ובמוצאי שביעית השיא שנים (2) מילדיו. ואז התחילו המלעיגים לשונותם להתנופף ברוח,
ואמרו: "הנה! הוא מחתן את הילדים על חשבוננו, גזל אותנו במשך - הכניס רווחים עצומים לכיס שלו!"
ודברי הסרק האלה חסרי הטעם חזרו עליהם. והבזיונות, הלשון הרע, כפיות הטובה צרבו את נפש השליח וגרמו לו צער לא יתואר! והוא שפך את לבו במכתב אל הרב מנדלזון אבד"ק קוממיות.
וכך משיב לו הרב (אגרות הרב מ"ח): "בשפת אמת (פרשת תרומה) כתוב: כי אם השי"ת מסייע לאדם לא לגלות מעשיו, זה סימן: שהוא לשם שמים באמת!"
ורגיל אני לומר: איך יכולים לא לגלות דבר שעושים בשביל הציבור?... מי שעושה בשביל הציבור - לכאורה זה גלוי, הציבור יודע מי שעה בשבילו, אז איך אפשר שהקב"ה יסתיר את מה שעשה מישהו למען הציבור? זה מוכרח הרי להיות גלוי!
לכן אני אומר כך, אומר הרב מנדלסון: שלא צריכים להיות בעוגמת נפש כשעושים דבר טוב עבור הציבור ושומעים שהציבור מדבר עליו בלשון גנאי, זה בשביל שהדבר טוב שעשה - לא יתגלה.
'חושדים אותו ואין בו'. קודם כל: 'אשרי מי שחושדים אותו ואין בו!' ע"ז הוא מקבל שכר בנפרד משהו עולמי. וזה מזכך אותו ומנקה אותו.
דבר נוסף: מכסים מן השמים על מעשיו הטובים, בעצם זה שמתפרסם שהוא חשוד על דבר שלא היה בו. וזכות הוא לו שרואה: שעשה דבר זה לשם שמים! כי אם מן השמים לא רוצים שיתפרסם את מה שהוא עשה - אז זה לזכות בשבילו, זה סימן: שהוא עשה לשם שמים.
אי לזאת, הענין של תפוחי אדמה שזכה לִזְכות ולְזַכות צדיקים ויראים במאכל כשר בשמיטה ועשה זאת בהצנע - זה סימן ברכה שאין כדוגמתו! זהו, אז קודם כל רואים: שהדבר הזה לא להתיאש בזה שמקבלים בזיונות.
והגאון הרב גרויז: מבאר ומסכם; מה היתה הכוונת של הרב מקוממיות ע"ז? אז הוא אומר: מי שהקב"ה עוזר להסתיר את מעשיו הטובים, סימן: שמעשיו לשם שמים. מכיוון שאי אפשר להסתיר פעילות ציבורית - שולחים לו בזיונות. ומה שנראה ונשמע לעין, כל הוא הבזיון והנרגנות, שהם בפועל מסתירים את המעשים הטובים! נמצא שהמעשה הטוב נשאר בהצנע וזה סימן: שפעולת הגבאי או השליח לשם שמים.
זאת ועוד: הקב"ה רוצה לשמור את שכר המצוה של הפעיל בשלמות כי אם יקבל כבוד, עלול זה להיות תשלום ושכר של המצוה בעוה"ז! כי כבוד זה דבר רוחני ואם יפסיד הפעיל שכרו לעוה"ב - אז חבל! כל הטרחה שהוא טרח קיבל שכר פה מהכבוד שנתנו לו. לכן וכששולח לו הקב"ה בזיונות, כדי לשמור את שלמות השכר שמגיע לו לעוה"ב.
והנה, עוד מעשים רבים אודות בזיונות 'בעוסקים בעסקי ציבור באמונה' אבל כדי להעדיף איכות על כמות של סיפורים - בחרנו להציג מעשה מיוחד שמסכם את כל הנושא;
תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקַּשׁ;
בימי עלומיו של רבי בונם מפשיסחה זתע"א היה אברך אחד שהלך בדרך החסידות בעל מידות טובות ולב טוב והיה גבאי צדקה בבית המדרש.
פעם אחת עבר דרך העיר עני ת"ח חשוב, שהיה מקורב לחסידות. היה מטופל בבנות בוגרות שהגיעו לפרקן ולא היה לו פרוטה לחתן אותן. כאשר הוא בא לפני הרב רבי בונם מפשיסחה זצ"ל, שפך לפניו את צערו
והרב ציווה לגבאי הצדקה שדיברנו עליו: 'לִלוות כסף מקופת תיקון הספרים - כדי לתת לעני החשוב הנכבד!'
והבטיח לו: 'כי בזמן הקרוב יחזיר את כל הסכום שלווה לקופת הצדקה!'.
האברך עשה כמבוקש, נתן לעני סכום הכסף שהיה חסר לו לחתונת בתו וממש החיה את נפשו ושמח את לבו.
והנה הדבר נודע לבעלי הבתים ולראשי הקהל שבבית המדרש, הם היו אנשים פשוטים עמי ארצות גדולים! מתנגדים לדרכי החסידות, כדרכם הם הקימו קול צעקה גדולה ברבים על האברך גבאי הצדקה, ביזו אותו, רמסו אותו: 'איך העיז ברוב חוצפתו לשנות ממעות צדקה ולתת מכסף זה לעני אורח פורח מחסידי אנשי שלומו?!'
והחליטו ביניהם: 'שבין מנחה לערבית יקראו אספה לכל הקהל הקדוש לבית המדרש יטכסו ביניהם עצה: מה לעשות עם "הפושע" הזה? ואיזה קנס יטילו עליו! - למען יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ!'
כשנודע דבר האסיפה לרבי בונם מפשיסחה זתע"א, בא לבית המדרש ישב ביניהם לשמוע ולראות: איך יפלו הדברים?
כולם התאספו ישבו סביב שולחנות, כולם מלאים חמה וכעס על מעשה "הנבלה" שעשה האברך וכאשר התחילו לזרוק חמס על האברך שישב בקצה השולחן מבוהל! מבויש, מבוזה עד עפר.
עמד הרבי רבי בונם ממקומו ויהס את העדה הרעה הזאת ויאמר אליהם:
'היות וע"פ דין לפני שמטילים על אדם עונש - יש לו זכות להתגונן! והיות והאברך הזה ידידי חשוב, לא מסוגל לטעון בעצמו, לכן אהיה לו לְפֶה ואציע את טעוני לפניכם.
קודם שאתחיל בטעונים, אשאל אתכם: 'הלוא כולכם אומרים תהילים, האם תוכלו לי לומר פרוש הפסוק שדוד המלך ע"ה אומר ב: "אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ..." (תהלים קיט א) "תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד" (תהלים קיט קעו) בַּקַּשׁ (ק' בפתח) - מה הכוונה כי יטעה השה ויהיה אֹבֵד בעד קש?!'
זו השאלה שהוא שאל אותם. מאחר וכולם היו עמי ארצות - לא ידעו להשיב את הפשט של הפסוק!!
ויאמר אליהם רבי בונים: 'אני אסביר לכם את פרוש הפסוק, אבל כדי שתבינו אותו טוב - אמשול לכם משל.
פעם ביום מן הימים נפלה מחלת דֶבר בין הבהמות וחיות היער ועשתה שמות בין הבהמות והופיע להם 'וירוס אומקרון....
ויזעק מלך החיות האריה (לא האריה זה שהתפטר עכשיו מהכנסת... א.ד.) אריה אחר... ויזעק מלך החיות לכל הבהמות והחיות: 'לאספה גדולה, לחקור לשמוע ולידע בְּשֶׁלְּמִי הָרָעָה הגדולה הַזֹּאת (ע"פ יונה א ז)
מי הפיץ את הווירוס?... האם זה מווהאן מהמעבדה האם זה קשור לביל גייטס? לפאוצ'י? למי?..
בודאי לא בחינם שלח ה' עליהם מכת דבר, בטח מחמת חטאים ועוונות ופשעים ושלח ה' עליהם חרון אפו, לאחר שיחקרו וימצאו את החוטא בעל העברה שבגללו באה כל הרעה הזאת - יוציאו אותו וידונו אותו למיתה! ואז "ה' הַטּוֹב יְכַפֵּר" (דברי הימים-ב ל יח).
והמלך אריה הוציא צו לאמור: 'כל בהמה וחיה אשר במחנה שיודעת בנפשה שחטאה עוותה פשעה - תבוא להתוודות! אז יצא דינה; או לזכות או לחובה'.
ויבואו כל החיות והבהמות לפני המלך להתוודות;
הראשון (1) הנמר: ומה הוידוי?
"אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם" (בראשית מא ט) לפני זמן מה הייתי רעב מאוד לא אכלתי ימים! לפתע ראיתי לנגד עיני עגלה עם כמה אנשים התלבטתי; מה לעשות? לטרוף אותם או לא? הרעב גבר עלי מאוד ולא יכולתי לעמוד בזינוק אחד טרפתי את אחד (1) האנשים הנוסעים בעגלה ובזה שברתי את רעבוני. ואולם בעוון זה באה עלינו כל הצרה הזאת!" סיים הנמר את הוידוי.
מתייעצים המלך והשרים ויען המלך האריה ויאמר לנמר: "מה פתאום עלה על דעתך דבר כזה שאתה אשם?! הלא אתה נמר! אתה נוצרת כדי לטרוף בני אדם! שב במקומך ואל יטריד אותך המצפון - כי מה שעשית מוצא חן בעיני א-לקים ואדם"
(זה רק 'אריה' מהכנסת (א.ד.) יכול להיות כזה...)
אחריו באו כל החיות להתוודות על עוונם - ולא נמצא בהם כל מום!
ויבוא גם הזאב - והתוודה על חטאתו ואמר: "שמעו נא השרים ובראשם אדונינו המלך האריה! פעם אחת (1) גם אני רעב מאוד כי לא בא אוכל לפי זמן רב! ואלך לבקש טרף ואראה והנה פרה רועה באחו ועגל קטן ורך נסרך אחריה והיות והייתי רעב מאוד לא חשבתי הרבה טרפתי את שניהם (2) יחד בהעלם אחד (1). אחרי שהשקטתי את רעבוני חשבתי בנפשי: 'אולי לא הייתי צריך לטרוף את שניהם בהעלם אחד? ואולי כל הצרה הזאת באה ע"י!'
התייעצו השרים והמלך והמלך הוציא פסק: 'לא בשלך באה כל הרעה הזאת! עשית מה שמוטל על זאב כמוך לעשות - לטרוף כל מי שבה ליד, שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז "אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ ... - בְּיוֹם אֶחָד!" (ויקרא כב כח) כי לך משפט הטרפה - על כן חזור למקומך ומצפונך יהיה שלם!'
כל החיות גמרו להתוודות ויצאו זכאים צחורים כשלג.
והנה לאחרונה נגשה כבשה דלה שעמדה בפינה הנידחת ורעדה! והתחילה להתוודות, כרעה ברך לפניהם ואמרה: "כבוד המלך והשרים הנכבדים! אהיה כפרתכם ואהיה עפר לרגלכם, גם אני לא אכחיד מה שקרה עמדי... כידוע לכם אני מתגוררת בחצר של בעל הבית ברפת קטנה והרפת פרוצה מכל צדדיה ללא גג! ללא תבן על האדמה אפילו אין לי מקום להניח ראשי עליו, האוכל שאני מקבלת בחינת: "לֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ" (ישעיה ל כ) אולם אין לי מקום אחר ללכת, לכן אני שמחה בחלקי! ככה עוברים ימים קשים מנשוא ואני מנסה לקבל אותם באהבה.
אולם פעם אחת (1) היה חורף קשה מאוד, שלושים (30-) מעלות תחת האפס, קפאתי מקור, רעבה לאין שיעור! לא היה ברפת מה לאכול, מהגג - נכנס כפור, כולי מכאובים, גנחתי בכיתי עד שבעל הבית התעורר ראה בעוניִ הכניס אותי ברוב רחמיו לביתו לחמם מעט את עצמותי, כשהוא נכנס בחזרה לישון התגבר עלי הרעב, חיפשתי בדירה לסעוד את לבי ומצאתי את נעלי העץ הגדולים של בעל הבית ובתוכם היה מעט קש רך שמיועד למעשה לחמם את רגלי בעל הבית ובהיותי רעבה למעט אוכל לא שלטתי בעצמי והוצאתי מעט מן הקש מהנעלים - והחייתי את נפשי!'
עוד לא כלתה הכבשה לדבר, קמו כל חיות היער ובראשם המלך האריה והדוב והנמר והזאב והשועל וזעקו בקול גדול ואמרו: 'את הפושעת הגדולה!! את הבאת עלינו את האסון! כל הדֶּבר הנורא הזה - בשלך, כל הרעה הגדולה שבאה עלינו - לך יש דין: 'משפט מוות!!' ובחמת רוחם זנקו על הזה האומללה קרעו אותה כדג כהרף עין.
'זה מה שאמר דוד המלך ע"ה!' סיים רבי בונם את דבריו: "תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד" כאשר תָּעִיתִי מארצי, אז אני כמו שה אֹבֵד, אבל במה איבדה את חייה השה? בַּקַּשׁ! איזה קש? בַּקַּשׁ שהיא אכלה, לא בגלל מעשים וחטאים קשים, בגלל מעט קש שהוא כלום דכלום!'.
ככה המשיך רבי בונם ואמר: 'אתם כל אחד (1) מכם - חוטא חטאים גדולים ונוראים! ואתם לא מרגישים ולא רואים את נגעי עצמכם כלום, רק האברך האומלל הזה, חף מפשע הזה!! קמתם כולכם כאיש אחד, לשפוט אותו, לקנוס אותו, להטיל עליו עונש בגלל מה? דבר קטן של מה בכך, שהוא עשה להושיע עני בעת הדוחק, לווה לו כמה רובלים מקופת הצדקה - כדי שיחזיר אותם בתוך זמן קצר! וע"ז יצא קצפיכם?! הוא בסך הכל: שה אֹבֵד בַּקַּשׁ!!'
פנה רבי בונם אל כל אחד מבעלי הבתים בשם שלו, בחר אנשים שהשמות שלהם שמות חיות:
'אמר לו: אתה רב לייב! (לייב זה אריה) הלא תזכור את יום זה וזה שעשית במקום פלוני עברה זו וזו. אבל מה? אתה אריה! מותר לך לעשות עברות קוראים לך: 'רבי לייב' ואריה יכול לעשות עברות - אין בעיה!'.
אח"כ הוא פנה לשני: 'אתה דב! מר דב, אתה חטאת ועשית כך וכך, אבל מותר לך לא? כי אתה דב....
ורק על האברך השה תמים!' הראה באצבע על האברך שעמד באימה מן הצד: 'יצאתם ברעש גדול, ביזיתם אותו ומצאתם: שגדול עוונו מנשוא!'
הדברים העמוקים והקדושים הללו יצאו מפיו הקדוש - פני כל העדה חפו! 'נתפרדה החבילה' ויִתְפָּרְדוּ "כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן" (תהלים צב י) והאברך יצא בשלום.
העוסקים בצרכי ציבור באמונה צריכים להחריש על בזיונם - והשי"ת נלחם להם ושכרם הרבה מאוד!
רפי כהן או דוד אביטן?
לקטע זה, עם המשל הזה ועם הדוגמאות האלה, אז אני רוצה לכם שאני במשך שנים! נרדפתי ע"י מפלגת שס ויש אחד (1) שהסתתר מאחורי פרסומים כנגדי במשך שנים!! פרסם סרטונים, מאות סרטונים!! ודברי נאצה,
ביניהם הוא היה תחת השם: 'רפי כהן' 'רפאל כהן' – הוא כתב בין השאר: 'שאני השפעתי על אדם בשם אמיר בסטיקר לרצוח באלימות קיצונית את שכנו... וגם הציג, הציג סרטון שתומך בטענה'.
דרך אגב: אותו בן אדם היה לא שפוי - ויצא זכאי במשפט! הוא באמת רצח ויצא לא נורמאלי, אבל הוא יחס את זה אלי.
אח"כ הוא כתב במקום אחר: 'שאמנון יצחק - צריך לתלוש לו את הזקן והפאות! והוא בור ועם הארץ!!' וכו' ועוד דברים איומים!! זהו זה מה שהוא פרסם.
אנחנו שנים חיפשנו: מי זה האיש? לא הצלחנו לעלות ע"ז, אבל הקב"ה יש לו סבלנות מסיבות שלו - וזיכה אותנו לתפוש את האיש, תכף תראו בדיוק במה מדובר...
אז הסיפור הוא ככה:
בשנים האחרונות ערוץ 'יוטיוב' פעיל ביותר עם הסרטונים שהיו של דייזי (אילן דזי) וחבורתו "חבורת הזבל". היה לו שם פקטיבי: 'רפאל כהן', אף אחד לא ידע: מי זה? והוא העלה מאות סרטונים וכולם נגדי. בשלב מסוים אפילו פנה אליו: ושיתף אתו פעולה להשמיץ אותי ואת הקהילה, אותו רפאל כהן חשב: 'שהוא עושה פשע מושלם! ולא יגלו אותו לעולם' אבל כידוע: 'לשקר אין רגלים!' וסופו להתגלות.
הפעלנו חוקר פרטי שהצליח לגלות: מי האיש? וגילינו: שמדובר בשסניק נער מרחוב הקבלן בירושלים, כיום הוא בגיל תשע עשרה וחצי (19.5) מגיל שש עשרה (16)!! הוא יושב כל יום ביוטיוב! מעלה סרטונים, לא רק שם אלא חשבונות בטויטר, בגוגל פלוס וגם דפי פייסבוק ממש "איש ספר": "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה" (יהושע א ח) נודע לנו: שהילד הזה עבד בבחירות לטובת שס, כל אמא שלו אמרה וזה כמובן לא מפתיע לאור המעשים הפסולים שלו שיושב כל יום באינטרנט...!
אתם מבינים שה"אריה" עמד מאחורי כל זה כן 'מלך היער' שיושב בכנסת כן...
והחוקר ששלחנו הציע לילד: 'עבודה בשס לקראת הבחירות, מה לעשות? לפרסם באינטרנט'.
אז הוא שואל את הילד: 'האם זה הוא שמפרסם תחת השם רפאל כהן?',
מיד כשהוא שמע את השם הזה הוא אמר לחוקר: "ההה....." ואישר שהוא מפעיל את הערוץ ואפילו יש לו עוד כמה ערוצים...!
בהמשך הוא אפילו התחיל לשאול את החוקר: 'כמה כסף ישלמו לו עבודה? ולפי מה הוא יקבל כסף על הפעילות שלו?'
כלומר; הבן אדם בעל ניסיון בקמפיינים והאינטרנט, הרי ברור: ששילמו לו כדי להשמיץ אותנו במשך שנים! איך יכול להיות ילד בן 16 יוֹמָם וָלַיְלָה יושב... אתה לא יכול לשנוא אותי אפילו, אתה לא מכיר אותי בשביל לשנוא אותי, גם לא הייתי בקשר אתך, לא פעלתי נגדך מאומה! איך יכול להיות שבן אדם רע כזה יכול במשך שנים רק להעלות מאות סרטונים נגד?! משמיצים! ועוולות והכל ועשו לזה כל מיני "פלו אפים" בכל מקום...
אז החוקר הסביר לו: 'שמדובר בעבודה פשוטה! בעיקרון של שיתוף של סרטונים ביוטיוב האם זה מענין אותך?...'
הילד התלהב מהאפשרות לעשות כסף!
ועונה לחוקר: 'כן אבל יותר מענין אותי: איך הגעתם אלי? אני שואל את עצמי מי יודע את "היוזר" שלי? כי זה לא משהו שפרסמתי על שמי...'
ואז הדג נתפס ברשת. כי הוא הודה: שה"יוזר" שלו חסוי.
'איך הגעת וידעת שאני רפאל כהן?!'
טוב, אז תבענו אותו על מאה אלף (100,000) שקל.
(תציג אותו רגע על המסך ואת אבא שלו שהיום הוא גם הפליל את אבא שלו...!)
זה דוד אביטן וזה אבא שלו. היום הוא הפליל את עצמו בבית המשפט גם, בזה שהוא אמר: 'שמהפייסבוק של אבא שלו בטלפון שלו הוא נכנס!' זאת אומרת הוא אומר: 'ששניהם (2) מעורבים בכל הדבר הזה...!'
אז מה קרה?
תקשיבו טוב! הגשנו לו תביעה על 100 אלף, הילד "הצדיק התמים" הזה הגיש 'כתב הגנה' הכחיש כל קשר לפרסומים ולפי כתב ההגנה שלו עשינו לו ממש משפט "דרייפוס"...
מה הוא כותב?
'אין לי כל קשר! לא באופן ישיר ולא באופן עקיף לקמפיין של השנאה מכל אופן שהוא' כך הוא כותב: 'וכתב התביעה השיקרי - אינו אלא עלילה דם! אני ממש מתקשה להאמין שכאן במדינת ישראל יעלילו עלילות דם על יהודים..." כך הוא כותב.
'יחד עם זאת עם כל מה שנאמר ונכתב, אני מבקש להודיע...'
בהתחלה הוא כותב: שהוא מכבד אותי! ומה פתאום שהוא יעשה כזה דבר?!...
בסוף המכתב, מכתב התגובה לבית המשפט הוא אומר: "יש לי צער גדול על פגיעה בכבודו של כבוד הרב אמנון שליט"א ומבקש בזאת להביע מחאה על הפגיעה בכבודו של הרב שליט"א, אשר פעל ופועל רבות למען קירוב לבבות..."
דרך אגב: כשאני מגיע למשפט אז אבא שלו משחק אותה כאילו קם מפני קצת...
אבל באותו מכתב הוא מסיים את כתב ההגנה שלו כך ומאשים אותי!
תקשיבו!
"לא אתפלא אם אגלה ביום בהיר שלא אחרים מהתובעים (זה אני) הם אלה שיזמו את הקמפיינים של ההסתה על כל הרובדים רק כדי לתבוע אנשים באופן סדרתי ולהוציא מהם כספים....'
זאת אומרת הוא אומר: 'שאני הפצתי מאות סרטים נגדי, בשביל לתבוע אותו, מתי? אחרי שנים! שלא ידעתי מי זה...'
אז איך אפשרתי?! אם רציתי לעשות תרגיל על מישהו - אז אני מוציא סרט אחד (1) מספיק בשביל לשון הרע, לא מאות! ולא שנים!! ולא תובע אף אחד (1)! עד שהבלש מגלה לי מי הוא...
"ולא אתפלא" הוא אומר: "אם אגלה ביום בהיר שלא אחרים מהתובעים הם אלה שהפעילו את חשבון הפייסבוק המדובר: 'רפאל כהן...'"
אז זאת אומרת מצד אחד: "ח"ו! לפוגע בכבודו של כבוד הרב אמנון?! אבל הוא הפושע!! אני לא אתפלא שיתברר: שהוא עושה את זה בכוונה בשביל לסחוט כספים"...
שמעתם "צדיק" זה הילד עם האבא,
(תראה אותם עוד פעם רגע שנזכר)
עכשיו אתם יודעים אחרי שיש כתב הגנה, עורכי הדין מנהלים גילוי מסמכים, לאחר מכן מגיעים לדיון לבית משפט בגילוי המסמכים עורך הדין שלנו העביר לעורך הדין שלו את ההסבר: איך החוקר הגיע לנתבע? שלא הצליח לבצע פשע מושלם, אלא השאיר טביעות אצבעות דיגיטליות...
החוקר מצא...
תקשיבו!
שהילד הזה: 'דוד אביטן' פרסם בפייסבוק שנקרא: 'רפאל כהן' מודעה: 'למכירת סוללה לאופניים חשמליים...' המודעה הזו פורסמה גם באתר "יד שנים (2)" עם מספר טלפון... החוקר התקשר למספר הטלפון וגילה שזה הדוד של הילד - וככה הגענו אליו'.
עכשיו הנתבע הבין: שעלינו עליו! ואז החליט לנסות מזלו להמשיך לדבוק בשקר, כאילו הוא לא עומד מאחורי הפרסומים ואין לו קשר...
ואז הגיע יום הדיון, לפני יומים (2), השופט מתחיל את הדיון, מיד מעלה את הנתבע על דוכן העדים,
מזהיר אותו: 'אתה חיב להעיד אמת! ולהשבע שאתה אומר אמת ואתה צפוי לעונשים הקבועים בחוק...'
הייתם צריכים לראות את הגיבור של המקלדת פתאום נהפך לעכברון...
והשופט שואל אותו מיד שאלה ראשונה: 'תסביר את הקשר שלך לאתרים בהם התפרסמו הפרסומים!'.
מה הוא עונה?
'אין לי כל כך קשר'.
שמעתם?
בכתב ההגנה הוא אמר: 'שאין לו כל קשר! מה זה? עלילה! אלה שתובעים - הם עשו את זה!'
אם עשית - עשית, אם לא עשית - לא עשית, מה זה: 'אין לי כל כך קשר?' זו תשובה ראשונה שהוא עונה לשופט.
עכשיו, אם יש לך קשר - כמו שאנחנו טוענים - אז אתה צריך להודות, אם אין לך קשר תטען: 'שאין לך קשר בכלל!' ותמשיך כמו כתב ההגנה.
ואז הוא התחיל לגמגם והסביר,
תקשיבו טוב!
"אין לי בכלל סמראטפון" כי הרי הוא "חרדי צדיק שלומד תורה בישיבה" הוא לא מבין בכלל באינטרנט... "אלא מה? הדוד שלו בקש ממנו: 'לפרסם הודעה למכירת סוללה לאופניים חשמלים'
תקשיבו!
'אז הוא לקח את הטלפון של אבא שלו ומהטלפון הזה של אבא שלו הוא פרסם מודעה בפייסבוק איזה? של רפאל כהן... שבו פורסמו כל השנים השמצות וסרטונים של לשון הרע!'
זאת אומרת שכל כתב ההגנה שהוא טוען: 'שאין לו מושג! מי זה פוגע ברב אמנון? – התגלה: כשקר וכזב!'
אז מצאנו את האיש, קוראים לו: 'דוד אביטן' תראה הוא יוצא כאן זה הילד, תרים למעלה קצת כן ופה הם יוצאים, כן, התמונה שהם יוצאים מבית המשפט לפני יומיים. אבלים וחפויי ראש! הבן והאבא...!!
עכשיו, הוא הבין: שהעדות שלו סבכה אותו! ומנסה להפיל את התיק על אבא שלו או על מישהו אחר...
העורך דין שלי בהפסקה שנתנו לנו להתפשר אז שומע את האבא אומר לעורך דין שלהם: 'שצריכים למצוא מישהו אחר במקום הבן - שיקח את התיק עליו!'
אתם שומעים? במקום שיעשה תשובה...
אני הסכמתי: 'להתנצלות וסכום כסף - ולגמור את הפרשה!'
- לא! הם לא מסכימים, סכום כסף - מסכימים מינימלי... והתנצלות אנימית, שהוא לא מודה, שהוא לא מודה! למה? הם דואגים לעתיד שלו...
לעתיד שלי ולעבר שלי ארבעים (40) שנה – הם לא דאגו. אבל לעתיד שלו שיהיה לו זיווג - הם דואגים...
אחרי שראיתי את כל זה, החלטתי: לפרסם! והפצתי את הפרסום, בשביל שיכירו: מי זו המשפחה החשובה שעבדה בשביל שס ועשתה את העבודה.
במקום שתבוא ותגיד: 'אני מתחרט! חוזר בתשובה!'
אתה עוד מנסה להפיל עלינו את התיק שאנחנו הנוכלים? ואנחנו עשינו לעצמנו?! - נכון? אז זהו..
אז הוא אמר: 'שהוא עשה את זה מהפלאפון של אבא שלו'.
אתם מבינים, מי שמבין בפייסבוק יודע: שבלי סיסמא - אי אפשר להיכנס לפייסבוק! אז זאת אומרת הוא נכנס מהפלאפון של אבא שלו
הוא אומר לשופט: 'נכנסתי, אני לא מבין בזה! אבל נכנסתי - היה פתוח...'
אז איפה אבא שלו נמצא? - בפייסבוק של רפאל כהן שפרסם עלי כל הזמן...!!!
ויש לנו עוד באמתחת הקלטה שלו עם הבלש - הכל יבוא בהמשך...
אז לכן, כל מה שאמרתי עד עכשיו - זה הדין שלו!
'מי שמבזה ת"ח, מי שמבזה מי שעוסק בצרכי ציבור, מי שעושה את ז ה- אין לו חלק לעוה"ב!' והוא לא רוצה לחזור בתשובה!! וגם לא רוצה להתנצל ממש ואם כן אז לשלם קצת, קצת ככה משהו סמלי...
טמבלולו - רק הבלש עלה לנו אלפי שקלים!! ועורך דין זה עוד...! לא נגיד כמה ואתה רוצה לשלם כאילו... לא הבנתי! מה עם כל ארבע (4) שנים ומאות פרסומים?! הרי על כל לשון הרע אחד (1) – זה מאה ארבעים אלף (140,000) - עם כוונת זדון! ודאי שיש פה זדון, על כל פרסום, לא עשינו על מאות הסרטים על כל אחד (1) תביעה.
אתם יודעים מה עוד הכי מדהים! איך הוא קשר את עצמו לנושא? איך שהוא קיבל את המכתב ההתראה מאתנו - שעות ספורות אחרי זה - נותקו כל הפרסומים!
מענין - איך ידע ההוא, שזה לא הוא, להוריד את כל הפרסומים בשעה שהוא קיבל את המכתב?!
טוב זה ילד "חכם" לשעתו, אבל ברגע שנתפסים השקרנים - תמיד מסתבכים! והשופט כבר עלה עליו, הבין בדיוק מה הסיפור... ועכשיו יהיה הוכחות תצהירים והמשך יבוא - זה יהיה מענין.
אבל בינתיים אנחנו נפרסם בכל מקום את המשפט הזה, זה יהיה משפט ראווה, לא עשיתי את זה עם כל הקודמים שהפסידו לי, תבעתי עשרות! - כולם הפסידו! כבר קניתי שתי (2) מכוניות! לא אחת (1) מהכסף שלהם...
אבל לא עשיתי להם לינץ'! לא עשיתי להם לינץ' למרות שהם הפסידו מה שהם עשו לי - לא עשיתי. אבל זה - זה ממש רשעות!! אתה גם מאשים?! "הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ?!"... (מלכים-א כא יט) אתה גם רוצה לצאת ברווחים כאילו אתה צדיק! והכל בסדר...
מה הוא רוצה לטעון? 'שהוא היה ילד! היה ילד...' קוראים לזה אתם יודעים בשפה של העבריינים: 'קוף!' שמו קוף, אחד שכאילו הוא ילד! מה אתה יכול לעשות לילד...?!
אבל הילד התבגר גם... וזה המשיך גם אחרי שהתבגר! והוא גם לא חוזר בו ועכשיו הוא סיבך את האבא גם...! אז זה הולך להיות מאוד מענין. נראה אם ישלמו להם אלה שהפעילו אותם בעזרת השי"ת...
בזיונות במשפחה;
טוב אנחנו ממשיכים עכשיו גם בנוגע למשפחה, יש בזיונות גם במשפחה. בזיונות מבן זוג ובת זוג; צריך קודם לדעת: שלא לצער את האשה וכל שכן לא לבזות אותה,
הגמרא מספרת על רב רחומי (כתובות סב) תלמידו של רבא בישיבת מחוזא, רחוק מהבית, כל ערב יום כיפור היה חוזר הביתה לאשתו.
זאת אומרת שנה תמימה הוא היה לומד, ערב יום כיפור הוא בא, סועד אתה סעודה מפסקת, צם איפה? בבית הכנסת כל היום, מוצאי יום כיפור סועד אתה סעודה וחוזר בחזרה לשנה (365 יום)! ככה היה כל הזמן.
שנה אחת הוא אֵחר לבוא, חלשה דעתה של אשתו, הורידה דמעות בוכה, שנה לא ראתה אותו, היא רגילה שהוא מגיע נגיד שלוש אחר הצהרים (15:00) לא הגיע, הורידה דמעות בוכה! ברגע שהיא הורידה דמעות - רב רחומי נענש משמים ונפל מן הגג ומת!! צדיק שלומד שנה תמימה ברשות האשה!! אבל בגלל שהיא הורידה דמעה - מת.
הוא היה אמורא קדוש איש צדיק ופרוש יכול להחיות מתים ובכל זאת הוא נענש. למה? כי אשה בנויה על רגש ו'דמעתה מצויה' והגמרא מזהירה: לא לצער אותה!
ואם תרצו לשאול: למה אשה אינה מוזהרת באותה מידה לא לצער את הבעל? אין כאן 'איפה ואיפה'!?
אלא משום שהגבר מחויב בלימוד תורה וע"י התורה הוא רוכש דעת. ואם הוא בר דעת, אז הוא צריך לתקן ולעדן את מידותיו. האיש הכשר בישראל צריך להתיחס באורך רוח ובסבלנות כלפי כל אדם, כל שכן כלפי אשתו, שהוא חיב לה הכרת הטוב על כל מה שהיא עושה למענו! ואפילו אם רק 'מגדלות בנינו והיא מצילה אותנו מן החטא!' (זה ע"פ יבמות סג).
וכותב המאירי זצ"ל (בפרושו על מסכת בבא מציעא נט): 'לעולם יהא אדם זהיר לא לביש את אשתו שמתוך שדמעתה מצויה עונש אונאתה קרוב לבוא! העונש בגלל הצער קרוב לבוא על הבעל. ובדרך אזהרה אמרו: 'כל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה'.
מי שמצטער בצער גדול- כל השערים נעולים! אבל השערים האלה של מי שמצטער לא נעולים.
פרסמו עכשיו בכל הרשתות: 'שהשופטת מרים נאור מתה!'
מתי היא מתה? ביום שהיא נתנה אישור להריסה במירון של מתחם מסוים ועם בית של מישהו שהיה שייך אליו המתחם, יש הקלטה איך 'מברך' אותה: 'שהיא תמות באותו יום!' בגלל שהיא הרסה לו את הבית, שומעים את זה ובזכות רשב"י - באותו לילה היא מתה, למה? שערי אונאה לא נסגרו ולא ננעלו. מי שיש לו צער ממישהו והוא פונה לשמים - ה' ירחם!
מכאן אמרו: 'שכל שאדם עושה בנכסי ביתו ומזונות בניו ובנותיו ומלבושיהם ילך בהם אחר עצת אשתו כי מתוך כך שלום בית מצוי בביתו. וגם לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו שאין מריבה על עסקי תבואה'.
הכוונה כסף, אם הוא נותן לאשה בשביל שיהיה לה או לא.
'לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו ששמירה מעולה מצויה בה הרבה עד שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו!' כך אומר המאירי וע"ז נאמר: "וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ" (בראשית יב טז) בזכות שרה אמנו הקב"ה הטיב לאברהם.
'אל יחשוב אדם שבזיון אשתו דבר קל, כי אונאת דברים...'
"אֶה! מה אמרתי? מילים - אין בה ממש! הרי זה לא עשיתי שום מעשה ולא לוקין על זה"... טעות מרה! למה? מלקוּת כשאדם מקבל זה טובה גדולה, כי זה מנקה אותו מכל רושם של עברה. אבל לאו: "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ" (ויקרא כה יז) שאין בו מעשה, כי הוא לא מכה - אין מלקות בבית דין, אבל נענשים ע"י הקב"ה. וואי וואי וואי, הוא יודע כמה זה ציער.
'היות והאשה היא 'בת מלך!' - אוי למצער אותה! ואוי למבזה אותה, שמסתכן בנקמתו של הקב"ה!' עד כאן המאירי.
אתם שומעים דבר כזה?
אם רחומי צדיק גדול! בהסכמת אשתו, פשוט מאו הוא איחר ואשתו הצטערה מזה, היא לא התכוונה ח"ו שימות, היא לא טענה עליו שום טענה! רק היא דואגת: 'הוא לא מגיע!' זה גרם שהוא ימות והוא לא התכוון לצער, הוא לא התכוון, תארו לכם מי שמתכוון לצער ומי שמצער לא פעם (1) ולא פעמים (2).
עכשיו שאלה:
ולמה לפעמים אשה מבזה את הבעל?
בספר פי הבאר כתוב: 'נשים דעתן קלה' (ע"פ הגמרא שבת לג) וחכמים לא התכוונו לגנאי. איך זה יכול להיות? הרי מובא בהלכה: 'שהכל שוחטין לכתחילה, אפילו נשים!' זה שולחן ערוך (יורה דעה סימן א' סעיף א) אבל 'המנהג: שאין נשים שוחטות' כך מביא הרמ"א.
מסביר רבי ישעיה שוחט ובודק (בעל ספר שמלה חדשה בסימן א' אות יג) אומר: 'שטעם המנהג משום שנשים קלות בדעתן'. מה הכוונה? הנשים יש להם מורא בלבבן וחיישינן שהיא תתעלף!
זאת אומרת הם לא חזקות כמו גבר שיכול להיות גס, יכול לשחוט כל היום ולא רואה בעינים כמו שאומרים. נשים הדעה שלהן קלה, מתרגשות מהר מתפעלות מהר מכל דבר ושמה יכולה לנבל בשחיטה.
אז אפשר לומר שאין כאן גנאי, אלא אדרבה! שבח עצום, שמרוב פחד ויראת שמים עלולה האשה להתעלף ואין היא מסוגלת לשחוט ולסבול את אימת האחריות ההלכתית.
אפשר גם להסביר 'קלות דעת' באופן אחר ואף הוא משבח את הנשים הכשרות: מכיוון שדעתן קלות הן גמישות ורכות, הקב"ה בנקל מעביר מסרים דרכן. זאת אומרת: אשה כשרה - שכינה מדברת מגרונה. עובדה, נשים לא השתתפו בחטא העגל! נשים לא השתתפו בחטא המרגלים לכן נשים לא מתו בעגל ונשים לא מתו במדבר. שש מאות אלף (600,000) גברים מתו בגלל עוון המרגלים! אבל נשים לא מתו והן לא נכללו בגזירה של מתי מדבר.
ובכן, קלות דעתן של נשים מעיד על קלות מלשון 'קַל כנשר' שהן זריזות! 'לעשות את רצון אביהן שבשמים!' עד כאן אומר פי הבאר.
נמצא: שלא האשה מבזה את בעלה – אלא הקב"ה מבזה אותו באמצעות גרונהּ! זה בתנאי: שהאשה כשרה, כי אם היא איננה כשרה ודאי שהשכינה לא תדבר מגרונה אלא ההיפך... ואם הדיבור שלה הוא מצד הטומאה, אז עליה לבחור: בין חזרה בתשובה או גט כריתות, אחרת הבית נהרס.
והנה, רבי נחמן מברסלב זי"ע אומר בפה מלא: 'שהבעל אשם אם אשתו מבזה אותו, שקובע ש:"מי שיש בו גאוה - אשתו מבזה אותו!" מתוך הן שומעים לאו - אם אין גאוה, אין בזיונות. ויש ע"ז פסוקים גם כן, שהוא לא ינוה בתוך ביתו: "גֶּבֶר יָהִיר וְלֹא יִנְוֶה" (חבקוק ב ה) מכאן: שהאשה היא כלי ביד הקב"ה לעורר את הבעל לתיקון המידות.
גם רבנו ישראל הבעל שם טוב זתע"א סובר: שהבעל אשם בבזיון שקיבל מאשתו.
התלמיד המובהק שלו, רבי יעקב יוסף מפולנאה, כותב בשמו (בתולדות יעקב יוסף פרשת לך לך): 'אם הבעל פוגם בדיבור', נגיד הוא מדבר לשון הרע וכדומה, זה נקרא שהוא פוגם ברוח, כי הדיבור הוא מצד הרוח. אשתו של אדם היא בחינת רוחו, כי הדיבור נקרא: זיווג, אז מידת הדין שנוצרה מן העברה שהוא עצמו עשה מתלבשת באשתו והיא מבזה אותו.
תגובת הבעל שהתבזה:
פעמים רבות שומעים: 'שאין מה לכעוס כאשר האשה מבזה את בעלה, אלא רק לברוח להקב"ה, לפשפש במעשים וחשבון נפש נוקב ולחזור בתשובה!'. אם הבעל מתאפק ולא מעיר לאשה ובוחן: שבאמת יש צדק בדבריה וישכיל לשוב בתשובה אמתית מעומק הלב - יפסקו הבזיונות.
אז זאת אומרת הוא צריך להתאפק וצריך לתקן את המידות, אבל אם ישיב גם ב: "מַעֲנֶה רַּךְ" - גם כן: "יָשִׁיב חֵמָה" (משלי טו א) אם הבעל מפשפש במעשיו, בודק את עצמו כנגד כל הבזיונות ובפרט בדיבור, בכעס, בגאווה וביטול תורה - אז הבזיון שקבל מאשתו הופך להיות בזיון מאהבה! ואם הקב"ה בחר לזכות אותו - עליו לשמוח מאוד-מאוד.
עיקר הטובה של בזיון שמתבזה בבית ע"י האשה, זה בצנעא! לא לעיני הציבור, אבל עדין יש לו מעלת הבזיונות! כי מי שמבזים אותו והוא מתקן - היה שווה! ואם לא מגיע לו - מזדכך. ואם זה בחינם - יכול להיות שזה בזיונות של אהבה מה' להגדיל שכרו.
עכשיו, אם אין הבעל מפעיל את שכלו כדי לקבל את הבזיון באהבה ובשתיקה כמובן אם היא צודקת ואם ח"ו נופל לכעס - הוא יפרק את הבית לבד.
כותב הצדיק רבי נפתלי כץ (בהנהגות צדיקים): 'שהרחקת הכעס הוא גדר ערוה. מובא בספרי מוסר: 'מתוך שכועס על אשתו, מתדבק באחרת ובא לידי זימה 'וכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה!' ובאמת הגאוה וכעס הוא כמין ענין אחד, כי הגאוה מביא לידי כעס והרחקת הגאוה היא גדר של ערוה, כי: 'כל המתגאה כאילו בא על אשת איש' ואם הוא נגדר מערוה - הרי זה בא לידי קדושה.
איך מתנהגים באופן נאה בבית?
לא יאמר הבעל: "אי אפשר לשתוק לה!"
המעלה של בעל, משפחה יהודי, שלמרות שבכוחו להטיל אימה על בני ביתו המותרת, אינו עושה כן אלא מרגיל את עצמו לדבר בקול נמוך! בנעימות, בחיבה, משפיע רוגע, שלום ושלוה על כל בני הבית.
חכמים אומרים (מסכת כלה פרק שלישי): שהבעל צריך להיות עלוב! אהוב לכל אדם ושפל רוח לאנשי ביתו, שלא יהיה מטיל אימה יתירה עליהם'.
בדרך ארץ זוטא (פרק ג) כתוב: 'ושפל רוח בפני כל האדם, לאנשי ביתך יותר מכל אדם! ואם תתרעם ותלחם עם ביתך - סופך לגיהנם'.
גמרא (חולין פט): "תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה" (איוב כו ז) – 'אמר רבי אילעא: 'אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה! שנאמר: "תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה". רבי אבהו אומר: 'מי שמשים עצמו כמי שאינו! שנאמר: "וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם" (דברים לג כז) אמר רבי יצחק: 'מה זה שכתוב: "הַאֻמְנָם אֵלֶם צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן מֵישָׁרִים תִּשְׁפְּטוּ בְּנֵי אָדָם" (תהלים נח ב) - מה אומנותו של אדם בעוה"ז? - ישים עצמו כאלם!'.
פוסק הרמב"ם (הלכות אישות טו, יט): 'וְכֵן צִוּוּ חֲכָמִים: שֶׁיִּהְיֶה אָדָם מְכַבֵּד אֶת אִשְׁתּוֹ יוֹתֵר מִגּוּפוֹ וְאוֹהֲבָהּ כְּגוּפוֹ. וְאִם יֵשׁ לוֹ מָמוֹן מַרְבֶּה בְּטוֹבָתָהּ כְּפִי מָמוֹנוֹ. וְלֹא יַטִּיל עָלֶיהָ אֵימָה יְתֵרָה. וְיִהְיֶה דִּבּוּרוֹ עִמָּהּ בְּנַחַת. וְלֹא יִהְיֶה עָצֵב וְלֹא רַגְזָן'.
אז זאת אומרת רואים מפה כמה יש אזהרה: לא להונות ולצער את האשה וכמה צריך להיות חכם איך לנהל את הבית!
עכשיו יש אזהרה גם לאשה שמבזה את בעלה;
אל תדמה בנפשהּ האשה שזכותה לשים דרור ללשונהּ, לבזות את הבעל ולהטיח כלפיו כל שעולה על רוחהּ. אשה מבזה - אם היא אשה כשרה היא אמנם שוט בידי הקב"ה: "עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" (בראשית ב יח) אבל 'מגלגלין חובה ע"י חיב' ואם היא חיבת - היא תענש במלוא חומרת הדין!
בענין האשה, פוסק הרמב"ם גם להלכה: 'וְכֵן צִוּוּ עַל הָאִשָּׁה: שֶׁתִּהְיֶה מְכַבֶּדֶת אֶת בַּעְלָהּ בְּיוֹתֵר מִדַּאי וְיִהְיֶה עָלֶיהָ מוֹרָא מִמֶּנּוּ וְתַעֲשֶׂה כָּל מַעֲשֶׂיהָ עַל פִּיו. וְיִהְיֶה בְּעֵינֶיהָ כְּמוֹ שַׂר אוֹ מֶלֶךְ. מְהַלֶּכֶת בְּתַאֲוַת לִבּוֹ וּמַרְחֶקֶת כָּל מַה שֶּׁיִּשְׂנָא. וְזֶה דֶּרֶךְ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים בְּזִוּוּגָן. וּבִדְרָכִים אֵלּוּ יִהְיֶה יִשּׁוּבָן נָאֶה וּמְשֻׁבָּח' (הלכות אישות טו, כ).
רבי נחמן מברסלב מלמד (ספר המידות ערך ממון, לב): 'מי שאשתו מקללתו בפניו - בא לידי עניות!' אשה קנטרנית שמקללת ומבזה, צריכה להבין: שבמו ידיה מפסידה את הפרנסה.
על פי תורת הקבלה, הזכר הוא המשפיע ודרכו הקב"ה מעביר את השפע, למרות שפרנסה היא בזכות האשה אבל הצינור להביא את השפע זה הבעל.
אשה שפוגעת ומבזה את הבעל - קוטעת את השפע. משום שבעלה הוא הצינור וכשהיא פוגעת בו - היא פוגעת בצינור השפע. וגורמת לתהליך סחרור; עוד עניות, עוד מריבה וע"ז נאמר (בבא בתרא קטז): 'קשה עניות בתוך ביתו של אדם יותר מחמשים (50+) מכות!'.
אם הבעל זוכה לבלות את ימיו באהלה של תורה ואשתו היא המפרנסת כביכול - עליה בכל זאת להבין: שהוא צינור השפע! ועליה לכבדו. רק מה, במקום שיעבור דרכו זה עובר דרכהּ.
עיקר חינוך הילדים - זה הדוגמא האישית של ההורים, מה שהם יראו בבית - אותו דבר הם יצטיינו בו בעתיד; אם זה יהיה שלום בית - אז הם יחיו בשלום עם נשותיהם. אם הם ראו סבל ומרורים - ככה יהיה בנישואיהם. כמו שההורים מכבדים זה את זאת - ככה הילדים יתיחסו אל בני הזוג שלהם בבוא הזמן.
ודי לנו בזה בשביל להבין את כל הנושא של בזיונות עד לקטע הזה.
אם כן, יש לכם צידה גדולה לחיים, מהיום תשימו לב! אם אתם רוצים פרנסה, שפע, שלום, אחדות, אחווה, ילדים טובים, מוצלחים, זיווגים הגונים - הכל בידים שלכם! אף אחד לא יבזה את השני וגם אם יש טענות - צריך להגיד אותם בנעימות ולא בשעה של לחץ ולא כעס ועדיף לא עכשיו...
נגיד אתה רותח להגיד עכשיו - אל תגיד עכשיו, תגיד מחר!
- "אז זוכרת אתמול שאני באתי זה וזה וזה.. רציתי להגיד לך לא אמרתי, היום שאני רגוע את רגועה - רוצה להחליף אתך מילה...'
עכשיו תגיד - זה יפה מאוד! הדברים יתקבלו כי זה לא בריתחא ואם היא תענה לך עוד – אז זה ריתחא דריתחא – יא חביבי צלחות עפות....
אז זאת אומרת צריך להיות חכם וגם האשה חכמה, אפילו שהיא מלאה על הבעל בלי סוף - המתנה יום אחד (1).
תלין כעסך לילה אחד;
סיפרתי פעם אחת מעשה שכתוב בספרים.
שאבא אחד לפני מותו ציווה את הבן שלו אמר לו: 'בני! אני מצווה אותך צוואה אחת תשמור עליה, כל יום שאתה כועס - תלין את הכעס לילה!' זאת אומרת אתה כועס עכשיו, לך לישון יעבור לילה תקום מחר, מחר כל מה שרצית להגיד תגיד למי שרצית להגיד. אבל אל תדון אף אחד בשעת הכעס. תלין אותו לילה אחד. ככה הוא אמר לו.
האבא נפטר, לימים הוא התחתן ודוחק הפרנסה חִיֵּב אותו לצאת למדינת הים לשנים רבות וביקש מאשתו רשות והיא הסכימה כמו רבי עקיבא, שלחה אותו.
אחרי שנים רבות חוזר הביתה כמובן כולם אוהבים להפתיע ולא להודיע לראות איך מקבלים אותם, הוא עולה חרש במדרגות והוא שומע פתאום את אשתו מתנשקת עם מישהו
ואומרת לו: "אהובי!'... ומילים... - ה' ירחם! הוא שולף את החרב מהנדן והוא אומר שהוא נכנס עכשיו לתקוע את זה כמו פנחס בזימרי וכוזבי...
אבל הוא נזכר במה שציווה אותו אביו וצריך להלין את הכעס לילה אחד, החזיר את החרב לנדן, התחיל לרדת במדרגות
ופתאום הוא שומע את אשתו אומרת לאהובהּ: "אם אביך היה יודע כמה גדלת - איך היה שמח!" התברר שהיא נשקה את הבן שלה והיא קוראת לו: 'אהובי! יקירי, מחמד עיני'. אם היה נכנס דוקר את שניהם (2) אח"כ יתברר לו שהוא דקר את מי? את אהוביו. בזה שהוא שמע לעצה של האבא - נצלו שניהם.
ככה יכול להיות בכל בית, לא מלינים את הכעס יום אחד - מי יודע מה יכול להתפתח....! ואנחנו שומעים כל יום (1) כל יומים (2), אחד רצח את אשתו אפילו בגיל תשעים (90), גיל שמונים (80), דופק לה כדור דופק לעצמו ולהתראות... וכן על זה...
או כאלה שמודיעים: "רצחתי את אשתי בואו קחו את הגופה ביי..." אז זאת אומרת ממה זה היה? בטח לא מ'שלום בית' כן, היה כעס, מכעס נהיה תגרה מחלוקת, הוא שומר לה והיא שומרת לו... וכך זה לא נגמר.
אדם צריך להיות חכם, אבל החכמה היא בתיקון המידות, אם אתה לא מתקן את הגאווה שלך, שאתה חושב: 'שכולם צריכים להשמע לך כמו חיילים!' - אז אתה בבעיה לא תוכל לחיות עם משפחה! ילדים גודלים ומחר יבעטו בך.
אם אתה תהיה בסדר פנים יפות ותקבל כל אדם ותבין לרוחם וכו' וכו' - הסיכוי שלך לשמור על משפחה בריאה הרבה יותר גדול.
אז הנה כמה עצות וכמה אזהרות: לא לבזות ת"ח אמתיים וכמובן לא על שקר ולא בגלל שנאה או מחלוקת ולא להתערב בדברים שלא נוגעים אליך וכך אתה תנצל! ואם לא - אתה תהיה כמו דוד אביטן ואז תצטרך לבוא לבית משפט ויכתבו לך פרוטוקול אח"כ שאתה רמאי ונוכל וכל הדברים שיתבררו בהמשך... - יהיה לך כתם לכל החיים!
נתנו לו הזדמנות להתנצל כמו שצריך ותשלם פחות או יותר כל מה שדיברנו יש הוצאות וזה... יש איזה פיצוי שצריך לתת, צריך קצת 'פיצוחים' לשבת. והוא לא רצה! והוא גם מאשים אותנו, אז הסוף יתברר - ואנחנו נפרסם.
עד כאן הדברים, למי שיש שאלות? – בבקשה!