באר שבע - להאמין בעת צרה

פתיחה:

- כניסת הרב לאולם

- ברקע שיר 'אנא עבדא'...

ערב טוב, בעז"ה נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח. 

הערב יהיה להצלחת כבוד הרבה והרבנית. יזכו לאריכות ימים ושנים בבריאות איתנה. ימשיכו לנשא את האמת ולהשפיל את השקר, עד ביאת משיח צדקנו, במהרה בימינו, אמן.

והשעור מוקדש לעוד מס' אנשים שהרב מזכיר (...).

והערב יהיה לעילוי נשמת: - ....

- חיים נגר בן ברכה.

- והורי הרב, מנוחתם עדן. אמן.

ראש חודש סיוון

אנחנו נדבר על אמונה במצבי הסתר. 

מהיסודות העיקריים והיסודיים ביותר בעבודת האמונה בהשי"ת, זה שתהיה לנו אמונה בזמן שיש לנו הסתר מאת השי"ת. בזמן הזה צריך לדעת בברור בוודאות, גם כשיש הסתר פנים, גם בעתות צרה ומצוקה, גם בזמנים של חשיכה ונפילה, וכיוצא בזה - הכל מושגח מלמעלה. וכיוון שכך, ברור ונהיר שבתוך ההסתרה ובתוך החשיכה גנוזה טובה מרובה וגדולה. 

זאת אומרת, אדם עובר מצבים שונים; משברים, דיכאונות, חובות, פחדים, מחלות, כל מיני צרות. והוא פונה אל ה' והוא מרגיש שלא שומעים אותו. הוא לא נענה בתפילות, ונכנס לייאוש ולכל מיני דברים כאלה. זה מראה שאין לא אמונה מספקת. אם היתה לו אמונה מספקת, הוא יודע שגם בשעה שיש הסתר פנים, הקב"ה משגיח עליו בכל רגע נתון. אין רגע שהקב"ה ממיש את עינו מברואיו, בניו, יקיריו, ישראל. 

ולפני כן, נקדים בשביל לדעת שבמקרים הכי קשים שאדם ממש רואה שכאילו ההשגחה זנחה אותו, אז צריך לדעת: שהקב"ה משגיח עליו ב- 100%!! 

הגמרא בברכות (ס:) מספרת: "אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר וכן תנא משמיה דר' עקיבא: 'לעולם יהא אדם רגיל לומר: 'כל דעביד רחמנא לטב עביד" - כל מה שהקב"ה עושה זה רק לטובה הוא עושה. 

[לשון הגמרא (ברכות ס:): אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר וכן תנא משמיה דר' עקיבא מלעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד כי הא דרבי עקיבא דהוה קאזיל באורחא מטא לההיא מתא בעא אושפיזא לא יהבי ליה אמר כל דעביד רחמנא לטב אזל ובת בדברא והוה בהדיה תרנגולא וחמרא ושרגא אתא זיקא כבייה לשרגא אתא שונרא אכליה לתרנגולא אתא אריה אכליה לחמרא אמר כל דעביד רחמנא לטב ביה בליליא אתא גייסא שבייה למתא אמר להו לאו אמרי לכו כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא]

ומספרת הגמרא (באור הגמרא לעיל, ברכות ס:): "מעשה ברבי עקיבא שהיה הולך בדרך, והגיע לעיר אחת וביקש אחסניה להתאכסן (להתארח) ולא נתנו לו. אף אחד לא קיבל אותו, ולא היתה לו בררה, אלא לעזוב את העיר, וללכת וללון במדבר. והיה עמו תרנגול, חמור, ונר. נשבה רוח - כבתה לו את הנר, בא חתול - ואכל לו את התרנגול, ובא אריה – אכל לו את החמור. 

מה אמר: "כל דעביד רחמנא לטב"- כל מה שהקב"ה עושה לטובה. לא נשאר לו כלום; לא נר, לא תרנגול, לא חמור. באותו לילה, הגיעו גייסות של שודדים ופשטו על העיר. 

אמר להו (אמר להם): "לא אמרתי לכם שכל מה שעושה הקב"ה הכל לטובה?!" 

אם היה הנר דולק - היו מזהים אותו. אם החמור היה נוהק – היו שומעים אותו, ואם התרנגול היה מקרקר – היו תופסים אותו. אז מה עשה ה'? הקדים תרופה למכה, וסילק ממנו את שלושת הגורמים שהיו יכולים לסבך אותו. אבל איך זה נראה באותה שעה? נר - הוא היה צריך בשביל ללמוד, תרנגול - הוא היה צריך שיעיר אותו לנץ, וחמור הוא היה צריך בשביל לרכב עליו, והקב"ה לקח לו את הכל, אחד אחרי השני. וזה גם נס - אריה בא לקח את החמור ולא לקח אותו... זה גם כן נס! לא? אז גם עם כל הצרות, רואים שיש פה השגחה אפילו שהיא מוסתרת. זה רק אחר כך, למפרע, התברר לו כמה טוב ה'. 

אמנם, הוא ידע זאת, הוא אמר את זה במפורש: שכל מה שעושה ה' הוא עושה לטובה. באותה שעה הוא אמר במפורש, הוא לא התלונן, הוא לא הרהר, הוא היה בטוח שזה לטובה. איך זה לטובה? הוא עוד לא ידע. אבל אחרי שיתברר שבאו הגייסות ושמה עשו ביזה ופגעו באנשים, אז הוא ראה במפורש איך זה לטובה. 

עוד מעשה בגמרא (תענית כא): מסופר על נחום איש גמזו. למה קראו לו 'גמזו'? כל דבר שקרה לו, הכי גרוע הוא אמר: "גם זו לטובה". הוא לא אמר: 'שיצא מזה טובה' הוא אמר שהרעה היא טובה! 'גם זו לטובה'. דרגה גבוהה מאוד. 

פעם אחת רצו היהודים לשלוח דורון לקיסר, 

ואמרו: 'מי ילך?' הדרכים מסוכנות, יש שודדים וצריך לקחת ארגז עם אבנים טובות ומרגליות לתת למלך, לתת לו דורון. מי הבן אדם שהוא מלומד בניסים שיוכל לעבור את הדרך בהצלחה? 

אמרו: 'נחום איש גמזו הוא מלומד בניסים'. 

שלחו אותו עם ארגז מלא אבנים טובות ומרגליות. והגיע למלון, וישן שם. בלילה קמו הדיירים. יש אומרים: שזה בעל הבית, ולקחו את הארגז. ראו אותו בא עם ארגז, חיטטו. ראו שזה אבנים טובות ומרגליות רוקנו אותו, ומילאו באותו משקל עפר. למחר, הוא קם להמשיך בדרך אל המלך, פתח את הארגז וראה שיש בו חול. כמובן, שהוא הבין שגנבו לו את הכל. מה היינו עושים אנחנו חוץ מלבכות ולהתאונן וכו'? היינו חוזרים בחזרה, לא? 

מה הוא אמר: "גם זו לטובה". החול הזה, הוא לטובה. 

והלך עם החול למלך. פתחו את הארגז, מה הביאו היהודים דורון? וראו זה מלא עפר. 

ביקש המלך: 'להרוג את כל היהודים! ככה מבזים אותו, נותנים לו ארגז דורות מתנה?! ככה צוחקים עלי היהודים?!' 

מה אמר לו נחום: 'גם זו לטובה'. 

בא אליהו הנביא, ונדמה למלך ולשר כאחד מהאנשים שלהם. 

ואמר להם: 'אולי זה עפר מעפרו של אברהם אביהם שנלחם עם המלכים כשהיה זורק את העפר היה נהפך לחרבות וכידונים'.

אז המלך אמר: 'בסדר! אם אתה אומר שהיה עפר כזה לאברהם אביהם, בא נבדוק אותו. יש לנו מדינה אחת שאני רוצה מאוד לכבוש אותה, תבדקו אם העפר הזה עובד, כמו שאתם אומרים'. 

וכבשו את העיר. באמת השליכו את העפר והוא הפך להיות כמו חרבות וכידונים, ואז חזרו בחזרה סיפרו למלך והמלך מילא את הארגז של החול באבנים טובות ומרגליות, ושלחו אותו בכבוד גדול. 

כמובן שיש המשך לסיפור. וכשהוא חזר בחזרה, הוא לן באותו מקום וראו שלא ערפו את ראשו, 

אז שאלו אותו: 'מה קרה?' 

אז הוא אמר: 'היה לי עפר, והעפר היה עפר של אברהם אבינו ומנצח במלחמות'

אז בעל המקום אמר: 'אם ככה, זה עפר מהחצר שלי, אז יש לי בחצר עפר של אברהם אבינו'. 

אז הוא הלך גם כן ואמר למלך שגם הוא הביא. בדקו את העפר שלו, ולא קרה כלום. וערפו את ראשו. - כך יאבדו כל אויבך ישראל! 

הקהל: אמן!

אז משני המעשים האלה, אנחנו רואים: כמה יש להאמין בהשי"ת, גם במאורעות הכי קשים, המסוכנים ביותר! רבי עקיבא - מגיע לעיר לא רוצים להכניס אותו הוא הולך למדבר. נחום איש גמזו - גונבים לו את כל רכושו, מה שנקרא של היהודים. ממלאים עפר, הוא לא מתיאש. הפוך! 

הוא אומר: 'גם זו לטובה'. אם ה' עושה ככה, אין רע יורד מן השמים. הכל לטובה. 

ורואים: שהוא צדק. אז זאת אומרת, מי שהולך בתום – ילך בטח! מי שהולך בתמימות עם ה', בשלימות באמונה שלימה, הולך בטח!! 

עוד מאמר נוסף, בגמרא (נידה לא, מופיע גם במדרש 'שוחר טוב' בתהילים קיח): הפסוק אומר: "אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה" (תהילים קיח כא) משל לאחד שהתקין כלים חדשים, יקרים שלו, יצא לדרך, יצא חוץ למדינה, היכהו קוץ, עקצתהו עקרב, הניחוהו בני השיירה והלכו להם. התחיל עומד ומתפלל לפני הקב"ה.

והיה אומר: 'מה עווני מה חטאתי?!'

והיה מצטער הרבה. לא באו ימים רבים עד ששמע שנאבדה אותה השיירה. 

התחיל עומד ומשבח לפניו ואומר: 'אילו הייתי שם, הייתי כאחד מהם'. 

וזהו מה שאומר דוד מלכינו: "אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי" – מלשון עינּוי ועל ידי העינוי "וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה". הוא הלך בדרך עם שיירה, אבל נעקץ על ידי קוץ, ועקרב הכיש אותו ונהיה לו חום, ולא יכול להמשיך בדרך, והזניחו אותו, עזבו אותו והמשיכו והוא נשאר לבד, מקום סכנה! 

והוא מתפלל ובוכה לה': 'על מה ולמה? מה חטאתי? מה פשעתי?' 

אבל אחרי כמה ימים הוא שמע: 'שכל השיירה מתו!' לא נשאר אחד. אז הוא הודה כמובן להשי"ת, 

ואמר: 'אודך' – אני מודה לך, כי 'עינתי' – כי עינת אותי בזה שהשארת אותי לבד, וזה וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה, שאני לא יהיה איתם בשיירה ואמות איתם. אז רואים שגם צרה כזאת שאדם מופקר לבד, מקום סכנה, הכל לטובה! 

יש סיפורים כאלה גם היום; אנשים שפספסו אוטובוס או רכבת או מטוס ואחר כך, התרסקו, היה פיגוע, היה ככה. סיפורים בלי סוף. 

הרמב"ן בספרו הבהיר 'האמונה והביטחון' (פרק א) אומר: "בִּטְחוּ בַה' עֲדֵי עַד כִּי בְּק-הּ ה' צוּר עוֹלָמִים" (ישעיהו כו ד) הפסוק הזה אומר הרמב"ן, מלמד אותנו: שאנחנו צריכים לבטוח בה' תמיד. בין אם זה במידת הדין שהוא חלילה, מיסר אותנו, מצער אותנו פוגע בנו, צריך לבטוח ב-ה' ב-100%, כמו במידת הרחמים שהוא מרחם עלינו. 

ואיפה זה רמוז? כתוב: "בִּטְחוּ בַה' עֲדֵי עַד" – תמיד! כי בק-ה ה' ' - "ק-ה" – זה שם של דין. כמו שכתוב "יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּהּ וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי" (תהלים קיח יח) באיזה שם ה' מיסר? בשם אות י' ואות ה'. בשם י-ק-ו-ק – אות י', ואות ה', ואות ו', ואות ה', זה שם של רחמים. אז בין אם זה בשם דין, בין אם זה בשם רחמים, "בִּטְחוּ בַה' עֲדֵי עַד" אין רע יורד מהשמים "מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב" (איכה ג לח). אף על פי שכלפי חוץ אנחנו רואים שיש פורענויות, שיש צרות, תמיד צריך להתחזק בכל הסתרה, כי בתוכה – בהסתרה, טמונה טובה גדולה. 

דבר ראשון: זה למרק את האדם מהעוונות, זה לזכך אותו במקום גיהנם. כמו שה'צל"ח' הקדוש 'הנודע ביהודה' (רבי יחזקאל לנדא, המכונה כך ע"ש ספריו פסחים נ) אומר: 'בעוה"ז, על בשורות טובות אומר: 'הטוב והמטיב' ועל בשורות רעות אומר: 'ברוך דיין האמת', שדן אותו באמת. אבל לעוה"ב - כולו 'הטוב והמטיב'. בעוה"ז יש מצבים שמברכים 'הטוב והמטיב'. נולד בן, מברכים 'הטוב והמטיב'. ח"ו נפטר הבן – 'ברוך דיין האמת'. זה בעוה"ז. לעוה"ב, הכל זה הטוב והמטיב! 

מה זה אומר? אומר 'הצל"ח': 'על פי מה ששמעתי בילדותי מפי המנוח החסיד, המוכיח הגדול, המפורסם, מורינו הרב רבי אפרים רישר, זכרונו לחיי העוה"ב, שהיה המגיד של הקהילה הקדושה 'בְּראָד', הוא פירש את המאמר הזה: 'שלא העוה"ז כעוה"ב; עוה"ז מברכים שתי ברכות: 'הטוב והמטיב' ו- 'דיין האמת', אבל לעוה"ב, הכל 'הטוב והמטיב''. אז הוא פירש את זה על הפסוק:  "אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי" (ישעיה יב א) "וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה" (הרב אומר בניגון). 

הוא אומר: 'מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב, אין דבר רע מהקב"ה, הכל לטובה! אפילו פורענות שבאה על האדם אינה רעה, אלא טובה לזכך אותו ולהכניע את יצרו הרע. וכך מטהרים את הנשמה שלו שיזכה לעולם שכולו טוב. אבל בעוה"ז, אדם לא מבין את הדברים לאשורם ונדמה בעיניו כאילו זה רעה. 

ועל זה הוא מסביר במשל: חולה שצריכים ליסר אותו בתרופות, ניתוחים וכל מיני דברים, אם הוא שוטה – טיפש, 

צועק: 'תסירו ממני! תעזבו אותי, אל תיגעו בי'. 

אבל החכם סובל בשמחה והוא יודע: שבזה מרפאים אותו. זאת אומרת, היסורים שבאים על הרשעים, זה כמו תחבושת לרפא אותו. אמנם, לאחר המוות, אדם רואה ומבין מהו הטוב האמיתי, וגם לעתיד לבוא, אם נזכה לזה מהרה, אנחנו נאמר: "אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי"  אנחנו נסתכל אחורה ונראה את כל הצרות שקראנו להם צרות, וכל האובדנות, וכל השְׁכוֹל וכל מה שהיה, וניתן הודאה ונאמר: "אוֹדְךָ" – עכשיו אני יודע. עכשיו אני מודה לך כִּי אָנַפְתָּ בִּי. זאת אמרת, נראה שכל מה שהיינו צריכים לברך, לכאורה, 'ברוך דיין האמת' זה היה באמת 'הטוב והמטיב'. 

בספר 'באר מים חיים' הוא אומר: הקב"ה הוא כל כך טוב, זה לא יאומן כי יסופר! לעיתים הוא נותן השפעות לבנים שלו שהוא אוהב אותם מאוד, ומשפיע להם טובה, בשביל מה? בשביל ליטול אותה מהם'. נותן לך מכונית, נגיד, ולוקח לך אותה בתאונת 'Total lost' (אבוד לגמרי). אז למה הוא נתן? אם הוא נותן לך מתנה, למה הוא לוקח? הקב"ה גובה חובתו בטובתו. אתה נהיית חיב לו בגלל מעשים רעים, בשביל לא לקחת אותך, אז הוא הקדים לתת לך טובה, על מנת, שאחר כך הוא יקח אותה ובזה הוא יפרע ממך, במקום לפגוע בך! שמעתם טובה כזאת פעם? לא יאומן כי יסופר!! 

וככה הוא ממרק את העוונות. כמובן, שמי שלא מבין את הדברים מתאונן, מתמרמר. אבל מי שיודע להתבונן בדברים, מודה לקב"ה על החסד העצום והנפלא: שנתן לו השפעה, כדי שיוכל לקחת אותה ולמרק עוונותיו ולא יצטרך ליסורים נוראים. 

והוא מסביר את זה על פי הפסוק באיוב (א כא) שאומר: "ה' נָתַן וַה' לָקָח יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ" צריך להבין את הדברים האלה, לא שייך לברך ולהודות לה', רק אם זה אמת. מה, לברך סתם?! כשמברכים, זה צריך להיות ברכה על אמת, לא לברך סתם. ואם יאמר אדם בגודל הכנעה ושפלות דברים לא נכונים, זה לא יכון לפני מלך מלכי המלאכים הקב"ה. אם אדם מקבל מתנה מה', ברור לנו: שהוא יברך ויודה לה' על הטובה. 

אבל אם ה' לקח ממנו את הטובה? בא נגיד, שהוא לא יתרעם, אבל שהוא יברך אותו, כאילו הוא קיבל טובה על מה שהוא לוקח?! זה יהיה קצת שקר, נכון? מישהו יכול לברך את ה' באמת, כמו שהוא נתן לו את הבן, לקח לו את הבן, הוא יברך אותו, אותו דבר בשמחה?! למרות שההלכה אומרת: "חיב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה בשמחה" (ברכות ט ה). ההלכה אומרת, כמו שברכת ה'טוב והמטיב' 

כשהודיעו לך: 'נולד לך בן', 

וצהלת, וצעקת וברכת! 

כשמודיעין לך כשלקחו אותו, אתה צריך באותה שמחה לברך: "ברוך דיין האמת". 

כמה אנשים יכולים לעשות את זה?! 

אבל נוכל להבין את זה על פי משל: אדם לקח הלוואה מהמלך, הלוואה בסכום גבוה מאוד! שמלך רק יכול לתת. הגיע הזמן שהוא צריך לפרוע, והמלך יודע שאין לו לפרוע. ומי שלא עומד בדיבור אצל מלך, אתם יודעים מה הדין שלו? אין קונצים! אבל המלך אוהב ורחום. מה עשה? הלך באישון לילה וזרק את הסכום של הכסף שהוא חיב לו בפתח ביתו. הבן אדם פותח בבוקר מוצא את כל הסכום. הוא לא יודע מי שם, מכניס את זה הביתה. 

למחרת, מגיע המלך עם בית הדין שלו לבקש את החוב: 'אתה חיב לי כך וכך, אני מבקש את החוב'. 

אותו אדם מוציא מיד את הסכום שאסף בבוקר, על יד הדלת, ופורע למלך. והמלך ובית דינו הולכים ואין טענה לבית דין. כי היה פה חוב, שולם החוב, נמחק מהספרים, הכל בסדר. 

על פי דין, אי אפשר לעשות כזה דבר שמי שהוא חיב למלך – שהוא ישלם בעבורו, אין דבר כזה. על פי דין אתה חיב, אתה צריך לשלם. אבל מלך אוהב, מלך רחום, לא רוצה להרוג את הנתינים שלו, את האזרחים שלו, את הבנים שלו, הוא לא רוצה. אז מה הוא עושה? במידת החסד הוא הולך ונותן לו, בשביל שהוא יוכל מחר לגבות את מה שהוא נתן לו. ומחר הוא עושה את זה עם הבית דין, שיראו שהכל בסדר. מה שהוא היה חיב, הוא שילם. 

כי מידת הדין לא שותקת, אם היא יודעת שמישהו חיב; חטא, פשע לה', מידת הדין מבקשת: 'לפרוע ולהיפרע ממנו, לא לוותר'! אין דבר כזה לוותר. היא לא מוותרת. אז מה עושה הקב"ה? מקדים! עושה בחסד, בשביל שיהיה לו ממה להיפרע. 

וזה מדויק בפסוק: "ה' נָתַן" – ה' נָתַן לבד, בלי אף אחד. אף אחד לא יודע שהוא נָתַן. אחר כך כתוב: "ה' נָתַן וַה' לָקָח" – מה זה ו'? כל מקום שכתוב וה', זה הוא ובית דינו. ה-ו' הזה בא להוסיף שגם הבית דין היה איתו. אז בנתינה, זה היה לבד – "ה' נָתַן". בלקיחה- 'ו-ה' לָקָח". נו, אז לא יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ?! לא נברך את ה', אם הוא נותן לנו טובות, ואחר כך לוקח, במקום לקחת אותנו? לא עדיף? אז זה חסד גדול! אבל מי רואה את זה ככה? כי אנשים אין להם אמונה מספקת, והם לא יודעים בשעת הצרות להתחזק באמונה. 

אז לכן, הקב"ה שהוא בעל החסד האמיתי, כשרואה שאחד חיב לו על עונותיו, ואין לו במה לשלם, והוא לא רוצה לפגוע בנפש שלו תחילה, מה עושה? משפיע לו עושר ונכסים, אבל הוא עושה את זה בחסדו לבד, ואחר כך בא עם בית דינו וגובה את החוב ואת האיש. והרי זה חסד מופלג מהשי"ת, שנותן לאדם מתנה - כדי לגבות ממנה את החוב. 

זה עיקר האמונה שלנו צריכה להיות. 

לא רק כשהכל הולך כשורה ושואלים אותנו: 'אתה מאמין בה'?' 

- 'בטח מאמין בה'! בטח'.

זה כשהכל הולך כשורה. אבל מתי שיש צרות בגשמיות או נפילה ברוחניות, כשהדברים לא הולכים כשורה, חיב אדם להתחזק באמונה איתנה בא-לקי עולם שמשגיח עליו וממציא לו ניסיונות וקשים לטובתו!! כי 'כל מאן דעביד לטב עביד' - הכל הוא עושה לטובה. 

מה עולה מכל מה שאמרנו? שעלינו להשיג אמונה במדרגה גבוהה, עד שגם בזמני חשיכה, צריכים להיות שווים אצלינו כזמנים של אורה. ונוכל לקיים את דברי המשנה: "חיב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה" (ברכות פרק ט' משנה ה') וזה פסק הלכה בשולחן ערוך: "חיב אדם לברך על הרעה בדעת שלימה ובנפש חפצה כדרך שמברך בשמחה על הטובה" (סימן רכב סעיף ג) ועוד מוסיף השולחן ערוך דברים שמחזקים ומאירים: "כי הרעה לעובדי ה' - היא שמחתם וטובתם!" זאת אומרת, אם באה רעה לאנשים שהם עובדי ה', יראי א-לקים, זה בשבילם שמחה וטובה. כיוון שמקבל מאהבה מה שגזר עליו ה', ונמצא בקבלת רעה זו הוא עובד את ה' וזוהי השמחה לו. 

זאת אומרת, מה לי כך ומה לי כך, איך שהקב"ה רוצה שאני אעבוד אותו אני צריך לעבוד אותו "לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ ה' חָפָצְתִּי" (תהלים מ ט) אתה נותן לי טובות - אני מודה לך! נותן לי רעות - מודה לך "שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי" (תהלים כג ד) אותו דבר. גם אם זה שבט (מקל, שוט) וגם אם זה משענת, בשניהם אני ניחם. "כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא" (תהלים קטז יג)" צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא" (תהלים קטז ג-ד) בכל מצב אני עם ה'. ותמיד צריך להיות שמח, תמיד! 

בספר 'ייטב לב' (לרבי רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים, אדמו"ר חסידות סיגט) כתוב על הפסוק: "מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים" (שיר השירים ב ט). 

רבנו סעדיה גאון מסביר: יש השגחה בנסים גלויים והיא נקראת "מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת" חלונות זה דבר פתוח, מואר. זה רואים הכל. אבל יש גם השגחה מסותרת, כמו שהוא אומר על זמנו, כמו עתה, שזה היה לפני 1,000 שנה, כי "אוֹתֹתֵינוּ לֹא רָאִינוּ" (תהלים עד ט) לא היה בזמנו אותות ומופתים כמו שהיה בזמן המדבר, נגיד. ועם כל זה ידענו באמונה שלימה: כי הכל מאת ה' לטובה ויש נסים נסתרים, וזה נקרא: "מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים". הנה, זה חרכים. (הרב מדגים על כף ידו עלי ידי שפותח את האצבעות ומראה את הרווחים ביניהם שהם כדימוי לחרכים) "מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים" חרך (חריץ בקיר). אז זה לא ניכר לעין, זה לא גלוי. אבל יש ניסים כל הזמן "וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ, וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת, עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם" (תפילת מודים בשמונה עשרה) כל הזמן יש ניסים, אבל הם נסתרים. אתה לא יודע מה היה צריך להיות לך, מה תכננו עליך, מה זממו, וכו' וכו'. 

עכשיו, לפני כמה ימים, פרסמו ש:בן גביר (חבר כנסת) רצו לחסל אותו כנופיה של מחבלים וכו' וכו' ותכננו כך וכך, זה יתברר. הוא ידע באותו זמן שיש ניסים? שמתכננים וה' כבר הכין שיתפסו אותם, ולא יקרה לו כלום! בינתיים. מי יודע מה מתכננים על כל אחד ואחד? כל מיני גורמים, לא צריך להיות דווקא מחבלים. יש שכנים שזוממים. יש מלשינים, יש מוסרים, יש כל מיני צרות. יש בעל הבית שרוצה: 'לפטר!' ואחר כך חוזר בו ואתה לא יודע אפילו שהיית לו תכנית להחליף אותך, רק ההוא לא הסכים לבוא, אז הוא השאיר אותך. אתה לא יודע בכלל מה קורה. אף אחד לא יודע, אבל הכל זה ניסים נסתרים. זה נקרא "מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים". 

וזה שנאמר: "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ" (בראשית א ב) ומה אמר ה': "וַיֹּאמֶר אֱ-לֹקִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר" (בראשית א ג) איפה יְהִי אוֹר? בזה החשך. מה היה? תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ. ומה הוא אמר: יְהִי אוֹר, איפה יְהִי אוֹר? בחשך! אז המדרש אומר: שהקב"ה מוציא אור מתוך החשך! אז זאת אומרת, כל מה שאנחנו עוברים וקרוי אצלינו חשך, יש בו אור, רק ה' יוציא אותו מתי שהוא יחליט. ואז תראה: שמהחשיכה הזאת נהפך לך אור גדול! אז גם בחשך יש ניסים נסתרים. 

יש שיר, אם אתם מכירים אותו: 'וַאֲפִילּוּ בְּהַהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַסְתָּרָה בְּוַדַּאי גַּם שָׁם נמצא השי"ת' (ע"פ מילים של רבי נחמן מברסלב ע"פ ליקוטי מוהר"ן)

הרב שר והקהל מצטרף יחד: 'וַאֲפִילּוּ בְּהַהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַסְתָּרָה בְּוַדַּאי גַּם שָׁם נמצא השי"ת' איי, איי.. גם מאחורי הדברים הקשים העוברים עליך, אני עומד, אני עומד, אני עומד. גם מאחורי הדברים הקשים העוברים עליך, אני עומד, אני עומד, אני עומד'.

הקב"ה עומד, מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים, רואה, ישועות, ניסים, הכל. אתה לא רואה, אבל הוא רואה. הא ראיה: שאתה חי כבר עשרות שנים! ועברת צרות. כל אחד פה, יש לו פעקל'ה (שקית, יידיש) מלא צרות שהיו לו. והיום מה נשאר מהם? כלום! זיכרונות! וקמת הבוקר בריא לעבודת הבורא מחדש וזה. ויכול להיות שיהיה לך עוד כמה ימים צרות, ובעיות, אבל זה עובר. הכל עובר, חביבי. הכל עובר. רק מה? צריך לחיות עם אמונה: שהכל-הכל לטובה! 

בספר 'מאור עיניים' (לרבי מנחם נחום מצ'רנוביל) מייחס את הדברים כלפי ההסתרה הרוחנית ואומר: שדוד מלך רומז את הדברים בפסוק: "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" (תהלים טז ח) מה זה אומר? הפשט, זה שהקב"ה נמצא לפני כל הזמן ואני מְשַׁוֶּוה (מדמה) אותו לנגד עיני. כתוב: "לית אתר פנוי מיניה וממלא כל עלמין" (הזוהר קדוש) הוא נמצא בכל מקום, בכל ענין ומי שיודע זאת, אז כמו שהוא מברך: "ברוך אתה ה'", איך אתה אומר 'אתה'? 'אתה' אומרים למי שהוא נוכח לפניך. אז קבעו לנו חכמים להגיד: "ברוך אתה" כי הוא לפניך. "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" זה הפשט. אבל יש עוד רמז פה שדוד המלך אומר: שִׁוִּיתִי מלשון שווה. אצלי שווה. שִׁוִּיתִי ה' – שזה שם של רחמים, וגם אם הוא נגדי, אפילו אם הוא במידת הדין, נגדי; שִׁוִּיתִי, זה שווה בדיוק אותו דבר תָמִיד! תמיד אצלי זה שווה. ה' איתי בטוב, ה' איתי, חלילה, לא בטוב, כאילו בהרגשה; הרי רדפו אחריו, שאול להרוג אותו והבנים שלו, 

ומה הוא אמר: "מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ" (תהילים ג א) אַבְשָׁלוֹם רודף אחרי אבא שלו להרוג אותו והוא לא אומר קינה, הוא אומר מִזְמוֹר, מִזְמוֹר, הוא שר לה'. למה? שאבשלום הבן שלו רודף אחריו. אבל הוא רודף אחריו להרוג אותו לקחת את המלכות, אז איך אתה אומר מִזְמוֹר? 

הוא אומר: 'בן זה רחמן, אם היה רודף אחראי עבד לא היה לי צ'אנס'. אז אם הקב"ה נותן לבן שלי לרדוף אחראי, זה עוד עם רחמים, זה... שווה. שווה. הוא שר על הרדיפות. אתם שומעים דבר כזה? שר על הרדיפות. רוצים להרוג אותו והוא שר.  שִׁוִּיתִי הוא אומר, שווה אצלי, גם ה' וגם לְנֶגְדִּי. שווה תָמִיד. תָמִיד. 

הרב הקדוש רבי יצחק מוורקה, זכותו תגן עלינו, אמן. אומר: שהחטא של העגל נצמח מזה; שעם ישראל לא השכילו להאמין ולהיות דבוקים בה' גם בזמן הנפילה, בגלל שהיה להם חסרון אמונה. בזמן שהשכל אינו מאיר והמח אינו בהיר, כמו שכתוב: "וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת" (תהילים צב ג) דווקא בַּלֵּילוֹת שיש חשיכה צריך אמונה, זה החכמה. "וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת" – בנפילות. לילות, זה גלות. אור, זה גאולה. בגלל שהם לא ראו את משה רבנו שבושש לרדת מן ההר. יצר הרע הראה להם את המיטה שלו מרחפת באוויר כאילו הוא מת. אז היתה להם חולשה, קטנה-קטנה באמונה. ומחסרון האמונה הזאת, נפלו לעשות את העגל. אז כמה צריך להיזהר לא ליפול באמונה, כי אנשים עושים שטויות! אתם יודעים כמה אנשים מתאבדים בשביל רגע של חולשה? שהם לא יכולים להחזיק מעמד. 

סיפר לי אלחנן בדרך, היום היתה לו קריאה, שמישהו בקומה שישית החזיק שמיכה ורוצה לקפוץ וחוזר. פעמים הוא עשה את זה וחזר. בינתיים; משטרה, מכבה אש, כולם הגיעו. הוא רוצה לקפוץ ולא יודעים מה לעשות איתו, קומה 6!!! 

אז מה הוא אמר לו: 'תפתח את הדלת, אני עולה לדבר איתך'. 

אז הוא אומר לו: 'לדבר איתי?'

אומר לו: 'כן'. 

- והתחיל לעלות. והוא פתח לו את הדלת. והציל אותו!

מה מתברר? זה פרופסור מ'בן גוריון'... אז אחרי שהוא דיבר איתו, 

הוא אומר לו: 'לא, נרגעתי, זה בסדר. היתה לי חולשה משפחתית'... 

- עם שמיכה הוא רצה לקפוץ. להתכסות תוך כדי. 

נו, אתם רואים? חולשה של רגע, יכול בן אדם לגמור! אם נופלים באמונה יכולים לינפול מקומה שישית. אבל אני לא יודע אם הוא מאמין בכלל, בשביל זה הוא עמד שמה על המרפסת... 

מכל מקום, תקשיבו טוב, האלשיך הקדוש, מפרש: שכל מה שדברנו עד עכשיו רמוז בפסוק: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱ-לֹקֵינוּ ה' אֶחָד" (דברים ו ד). איפה זה רמוז? שְׁמַע יִשְׂרָאֵל - תשמעו כולכם! מי? יִשְׂרָאֵל! ה' - זה מידת הרחמים. אֱ-לֹקֵינוּ - זה מידת הדין. ה' אֶחָד - זה אותו ה' של רחמים - אֶחָד! אין דין! הרחמים והדין - זה הכל רחמים גמורים אֶחָד. שמעתם? אֶחָד. 

גם מה שאתם רואים כאילו זה רעות, אין זה רעות אלא טובות. במקום להיות בגיהנם מי יודע כמה שנים...! מקבלים פה איזה צרות קטנות ובזה מוחקים את הכל. 

ולמדנו פה איתכם על הביזיונות והיסורים (הרצאה שהתקיימה בתאריך 08.02.2022, 'ביזוי כלל ישראל וביזוי עצמי', shofar.tv/lectures/1428) אם אדם קיבל קצת ביזיונות יכולים למחוק לו את כל העוונות, זה לא מתנה גדולה? באותו רגע הוא כמובן נעלב ומושפל והכל, אבל אם הוא סותם את הפה ומקבל את זה באהבה - מחק את כל העוונות! זה לא כדאי? במקום כמה שנים בגיהנם?! 

נגיד, אדם הולך לרופא, ואומר לו: 'יש לך סרטן בגודל כזה (הרב מדגים, סרטן בגודל גדול) אם אני מנתח אותך לא בטוח שאתה חוזר הביתה. אבל יש לי פתרון: אם תהיה מוכן שאני אקלל אותך רבע שעה קללות - שיש מהם בושות חבל על הזמן! וכל הסרטן הזה יתכווץ, יתכווץ ויעלם. אתה מוכן או לא?' 

הוא לא ינשק אותו ויחבק אותו? ויגיד לו: 'חצי שעה, שיהיה בטוח. אל תפסיק!'. 

הקהל: מחייך....

זה אם היה אומר רופא, אני לא הייתי מאמין לו, כי מה הוא קוסם?! 

אבל אם ה' אומר בתורה: שעל הביזיונות שאנחנו מקבלים - מוחקים לנו את כל העוונות. אז זה לא בחיני חינם? זה הנחה שאין כדוגמתה. אז מי שמאמין בה' ובתורתו והולך על פי מה שהוא אומר, יודע: שאין שום דין יורד מן העולם, הכל זה אנחנו גורמים לעצמינו ואין ברירה, אנחנו צריכים לעבור את זה פה לטובה, בשביל לצאת נקיים לעוה"ב. 

ועכשיו נסיים בדבר נפלא, ממש 'קילורין לעיניים'  – רפואה ממש לעיניים, הכלי יקר (שמות יח, א) אומר שני פסוקים: 

- פסוק ראשון: "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱ-לֹקֵים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ" (שמות יח א).

- ואחר כך כתוב: "וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם" (שמות יח ח).

תשמעו דבר מדהים! מי שם לב מה שאמרתי? אני חוזר עוד פעם: "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱ-לֹקֵים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ" אתם מרגישים פה משהו לא בסדר או בסדר? שם א-לקים, זה דין. ומה כתוב: "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱ-לֹקֵים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל", הקב"ה עשה למשה ולישראל עמו דין? הוא עשה להם אותות ומופתים – עשר מכות, קריעת ים סוף. זה שם ה', זה לא אֱ-לֹקֵים, אֱ-לֹקֵים זה דין. דין הוא עשה במצרים, אבל חסד הוא עשה ליהודים?!

בפסוק השני כתוב: "וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם", אֶה.. עוד פעם הפוך? שם הוי"ה זה שם של רחמים. ומה שעשה ה' לפרעה ולמצרים, זה 10 מכות והטביע אותם בים, אז איך אתה אומר שם ה'? היה צריך להגיד אֱ-לֹקֵים? 

מה זה התחלפו השמות? מה קרה פה? מה קרה פה? לא יאומן כי יסופר! אומר ה'כלי יקר': יש שינוי בשמות הקדושים בכוונה. מזכירים את הטובות שעשה למשה ולישראל עמו עם שם אֱ-לֹקֵים. שעם ה' הזה עושים רעות, כי זה שם של דין. ואצל הרעות שהוא עשה לפרעה ולמצריים, שהיה צריך להופיע שם אֱ-לֹקֵים, מופיע 'שם הוי"ה, למה? 

להוציא מלב הטועים שאומרים: אם יש להקב"ה שני שמות חלוקים, פעם קוראים לו הוי"ה, פעם קוראים לו אֱ-לֹקֵים, אז לא יכול להיות שהוא גם רע וגם טוב, כאילו. אז יש אחד שהוא רע, שעושה רק רעות, ויש אחד שעושה טובות... 

בא הכתוב ואומר: 'לא, לא, לא. זה אותו אחד!'. כשמופיע אֱ-לֹקֵים, הנה אני מראה לך ש: אֱ-לֹקֵים מופיע אצל הטובות שעשה לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ. באיזה שם? בשם אֱ-לֹקֵים. ואת הרעות עשה בשם של רחמים. אז אם ככה, זה לא יכול להיות שזה שתי רשויות, אלא זה אֶחָד. זה מה שאמרנו: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקינו"ּ – זה "ה' אֶחָד". זה הכל רחמים וזה הכל מקור אֶחָד. 

אם נאמין באמונה שלימה: שכל מה שנעשה איתנו מן השמים, זה רק לטובה, וגם הרעה היא טובה "גם זו לטובה" נוכל לחיות את חיינו באושר ובשמחה, כי גם אם אנחנו נעקצים בקוץ, שזה מידת הדין. כי "אין אדם נוקף אצבע, אלא אם כן מכריזין עליו מבית דין של מעלה" (חולין ז:) אז זה מראה שהקב"ה משגיח עלינו, והכניס לנו קוץ, לעורר אותנו: ולהזכיר לנו שאנחנו צריכים לחזור בתשובה. אז כל מה שעובר עלינו זה לעורר אותנו, לתקן אותנו, לנקות אותנו, למרק אותנו, ולצחצח אותנו. 

כמו שהאימהות כל לכלוך שרואות בתינוק, בילד, ישר לאמבטיה: 'בא, בא, בא לאמבטיה'. למה? שלא יהיה מלוכלך. היא לא יכולה לראות אותו מלוכלך. גם הקב"ה לא יכול לראות אותנו מלוכלכים בעוונות, אז הוא שולח לנו ניקיונות. מי הזמין את הניקיונות? הלכלוכים שהתכלכלנו. אם לא נתלכלך - לא צריך לנקות. 

מעכשיו, תעבדו על זה: להתחזק באמונה, בפרט בשעות קשות, במצבים קשים, בכל מיני יסורים, בעיות, צרות, דיכאונות אפילו, אין להתייאש. הכל זה לטובה, במידה מדויקת! כי: "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵ-ל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" (דברים לב ד). 

עד כאן! בתקווה שהועלתי, אמן.

קהל: מחיאות כפים.

הרב: למי שיש שאלות, בבקשה. 

מעבר לשלב השאלות

הרב: 'כן לבחור שם'.

שואל: 'ערב טוב, שומע אותי?'

הרב: 'כן, תודה'

שואל: 'שומע אותי?'

הרב: 'כן'. 

שואל: 'ערב טוב. אני שמח להיות פה, זה פעם שניה שלי פה איתך, מולך. אני קצת מרגש, סליחה. רציתי קודם כל לבקש... רציתי לבקש קודם כל, רפואה שלימה לפאני בת רחל. עברה תאונה קשה לפני כמה שבועות, ו... עוד לא נכנסה לניתוח. אז....'

הרב: 'דתיה או חילונית?'

שואל: 'חילונית'. 

הרב: 'תגיד לה שתקבל עליה תשובה ותרפא'.

שואל: 'אין עם מי לדבר. היא בהרדמה'.

הרב: 'בהרדמה... הוריה?'

שואל: 'אמא שלה'

הרב: 'דתיה או חילונית?'

שואל: 'חילונית מאמינה'.

הרב: 'תגיד לה שתקבל עליה תשובה בשביל שביתה (הבת שלה) תרפא'. 

שואל: 'אוקי, תודה. רציתי להוסיף משהן על החידוד שנתת עם הרכב, שא-לקים נותן וא-לקים לוקח...'

הרב: 'כן..'

שואל: 'אז תודה על החידוד הזה, זה סגר לי פינה. ודבר שלישי ואחרון, הייתי שמח לשיחה פרטית מולך...' 

הרב: 'אין בעיה'

שואל: 'תודה רבה'

הרב: שאלה הבאה: 

הרב: 'תן לו לבחור פה'.

הרב: 'תכף... תכף... שורה ראשונה שב'. 

שואל נוסף: 'שלום כבוד הרב, מקודם הזכרת, בכדי שלא נהיה שנים בגיהנם, הקב"ה נותן לנו כל מיני צרות, בשביל למרק את עונותינו. ועד כמה שאני למדתי ואני יודע, זה שגיהנם אפשר להיות שנה אחד. יש מקומות הרבה יותר קשים ששם אפשר להישאר הרבה יותר זמן. אבל עד כמה שידוע לי, בגיהנם שנה אחד, לא יותר, שזה השלב הסופי של כל ה...'

הרב: 'לא, לא, יש... "משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חודש" (מסכת עדיות ב י). אבל יש כאלה שנשארים שמה גם לנצח נצחים'. 

שואל: 'בגינהם?'

הרב: 'כן. כתוב שאש גיהנם תכבה ואישם לא תכבה" (הרמב"ן, שער הגמול, ענש וגיהנם). זה תלוי בכמות העוונות של האנשים. לדוגמא, עד היום כתוב שקרח ועדתו נמצאים בגיהנם, עד היום'.

שואל: 'לא במדורים יותר קשים משם?'

הרב: 'מדורים, זה מדורי גיהנם. יש שבעה מדורי גיהנם. בסדר, אבל זה בגיהנם. יש גם כף קלע, יש גם כמה דברים. אבל בסדר. אבל בגיהנם יש מספיק מקום ומספיק זמן.' 

שואל: 'שלא נדע מזה. תודה, כבוד הרב.'

הרב: 'תהיה בריא'. 

הרב: שאלה נוספת:

שואל: 'בעולם האמת לא כמו פה?'

הרב: 'בטח שלא.' 

הרב: 'כן, שאלה. תן לבחור שורה ראשונה'. 

שואל: 'שלום כבוד הרב'.

הרב: 'שלום'. 

שואל: 'רציתי שתברך את מיכל בת כרמלה, אם אפשר.'

הרב: 'דתיה או חילונית?' 

שואל: 'חילונית'.

הרב: 'תגיד לה שתחזור בתשובה ותתברך'.

שואל: 'אמן. גם אני בעזרת ה' '.

הרב: ' וגם אתה, תשוב בתשובה ותתברך'. 

שואל: 'תודה'.

הרב: 'תהיה בריא'.

הרב: שאלה אחרונה של הגברת פה, כן.

שואלת: 'תודה רבה, קודם כל לקב"ה שזיכה אותנו לבוא. ותודה לרב על הדברי חכמה ודברי התורה שמחזקים, תודה רבה. א.. יש לי פה, א... ילדה שנמצאת איתנו כאן, עם האבא מהגן. ושתפתי את הרב לגבי ככה... התקפים שהיא עוברת. והילדה עדין עוברת ככה את ההתקפים. 

הרב: 'בת כמה היא?'

שואלת: 'והרב ברך את הילדה, אם אפשר שהרב...'

הרב: 'בת כמה היא?'

שואלת: 'היא בת שלוש וחצי'. 

הרב: 'כן... היא נמצאת פה?'

שואלת: 'כן..'

הרב: 'ואיזה התקפים יש לה? אפילפסיה?'

 שואלת: 'אז... א...'

הרב: 'איזה התקפים, אני שואל?'

שואלת: 'אמנם, הפסיכולוגית אמרה לי לבדוק את ההתקף, האם זה שייך לאפילפסיה'. 

הרב: 'כמה פעמים היא נפלה?'

שואלת: 'בגן, זה קורה פעמים ביום, בערך...'

הרב: 'מה זה נפלה? מאבדת הכרה?'

שואלת: 'לא. היא לא מאבדת...'.

הרב: 'מתעוותת?'

שואלת: 'היא נכנסת לסוג של חוסר שליטה בגוף. והיא פתאום נתפסת במשהו ומאבדת סוג של שליטה כזו בגוף. ומשמיעה קול כזה...'

הרב: 'כל יום פעמים?'

שואלת: 'בערך. בין פעם לפעמים'.

הרב: ורק בגן?'

שואלת: 'לא. זה קורה גם בבית'. 

הרב: 'מה קרה בבית שראית?'

שואלת: 'זה התחיל בהתחלה בלילה וההורים חשבו ככה שזה אולי סיוט של שינה או משהו כזה. ואחר כך, זה הפך להיות התקפים שנהפכו להיות גם ביום. וככה לפני פורים ההתקפים היו גם בגן'.

הרב: 'שמעתי. עשו לה חיסונים הרבה כשהיא נולדה?'

שואלת: 'כן..'

הרב: 'נו, אז זה הבעיה. כשעושים הרבה חיסונים, אז יש כל מיני צרות, כל המחלות, הכל. אל תעשו חיסונים!! ותהיו בריאים לעולם!!! אתם יודעים מי לימד אותנו את זה? פרס. שמעתם על פרס והאזניה? אתם שמעתם? היה אחד נשיא קראו לו פרס, הוא אמר שבחיים לו הוא לא עשה זריקה אחת. שום חיסון והוא מת בן 94!! בלי שום חיסון. ולא היה לו פוליו ולא שקורונה, ולא שום דבר. אל תעשו חיסונים! עובדים עליכם! מרווחים כסף! ואחר כך יש מיתת עריסה. ואחר כך יש אוטיזם. ואחר כך יש כל מיני צרות. כל זה מוכח מחקרית שהזריקות האלה הם הגורמות. 

אבל, אתם משפחה דתית כאילו?'

שואלת: 'אז זהו אז אני... א... האבא עלה מאתיופיה ועבר גיור'.

הרב: 'כן'.

שואלת: 'והאמא בתהליך, זה משהו שהוא ככה...'

הרב: 'לא הבנתי? גיור, איזה גיור של החבר'ה האלה החילונים?'

שואלת: 'כן'. 

הרב: ' אז זה לא גיור. צריך לעשות גיור לחומרה. בית דין של הרב קרליץ בבני ברק'. 

שואלת: 'ממש אני מתקשה להשיג אותם, ממש.'

הרב: 'הבנתי, אבל את אומרת שהילדה פה?'

שואלת: 'כן'. 

הרב: 'איפה היא פה?'

שואלת: 'אפשר א...'

הרב: 'כן. אתה מוכן לעשות גיור לחומרה? בעזרת ה', אם תעשה. מה השם של הילדה? תגיד'

שואלת 'קדיסט בת סאונט'

הרב: 'ה' יזכה אותה לבריאות בנפש ובגוף, ולא תיפול ולא תמעד, ותהיה בריאה אולם'. תהיו בריאים'.

שואלת: 'הרב, הרב, אפשר רגע עוד משהו? סליחה'

הרב: 'נו...'

שואלת: 'ברשותך, אני רציתי, אם אפשר שהרב יתן לנו ככה עצה טובה. עם הילד, יש לי ילד בן שבע וחצי, ילד חכם, אבל הוא ככה אוהב מאוד מאוד.. תוסס, שובב ולפרק דברים, ו...'

הרב: 'טוב מאוד, הוא יהיה מנהיג גדול'

שואלת: 'ורציתי לשואל עוד שאלה. בבקשה שהרב יקשיב לי עד הסוף וישיב לי. ידוע שהגאולה, בעזרת ה' שתהיה, א... היא דומה לגאולה שהיתה בארץ מצרים. יהיו ככה כל מיני דברים שיהיו דומים. ו.. יש לי שאלה שהיא אולי יכולה להראות, לא יודעת איך שהיא לאחרים, אבל מבחינתי היא שאלה. שאלה שבאה בתמימות, ואני פונה לרב כשליח של הקב"ה ושואלת אותו. בגאולה של ארץ מצרים, כל בן אדם שרצה וחפץ להיגאל הוא זכה, אפילו דתן ואבירם שככה שרדפו אחרי עם ישראל על מנת להחזיר אותם. אבל בסופו של דבר כשהם ראו שהם נגאלים, הם רצו להיגאל. הקב"ה פתח להם שביל מיוחד כדי שיוכלו לחצות את הים.

אז אני רוצה לשאול, אמרו לנו חכמים שכדי להיגאל, בעזרת ה' לזכות לגאולה, אז צריך... תהיה מידת הדין וצריך תורה. תורה לעסוק וגמילות חסדים. וכמה שבאמת אנחנו משתדלים, אבל כאשר מידת הדין שורה היא יכולה להוריק מתוכן כל מצווה שבן אדם עושה. אז אני שואלת, גם אני רוצה, גם אני חפצה להיגאל, למה, אלה שנגאלו מספיק היה במקום שהם רצו, רצו באמת, לא מתוך מקום שהם חפצים במשהו שהוא ככה סתם. אלא הם רצו להיגאל ולהיות שייכים לקב"ה. אז אם אני רוצה להיות בגאולה, איך אני יכולה לממש את זה במשהו שמידת הדין שורה על זה?'

הרב: פשוט. הם את באמת רוצה להיגאל, תדאגי לתורה של הבנים, של הבעל, ותעסקי בגמילות חסדים, אז יש הבטחה שמי שיעסוק בתורה ובגמילות חסדים הוא יגאל וגוג ומגוג לא יפגע בו. אין לך הבטחה יותר ברורה מזאת. אז זה תלוי בך. ואם את רוצה באמת את תעשי את זה באמת. ברור?'

שואלת: 'טוב, בעזרת ה' '.

הרב: 'יפה'.

הרב: 'אני מודה לכם. ברוכים תהיו לה' '.

הקהל: מוחא כפים.

הקהל ניגש לקבל מתנות מהרב: ציציות כיפות, כיסוי ראש, ספרים, דיסקים, ועוד שלל דברים נפלאים...!

ת.ש.ל.ב.ע.