באר שבע - כיצד מתגברים על הצרות?

- - - הדרשה מהספר 'לכתחילה: השגחה פרטית וקרבת אלקים' (לכתבה על ספריו - לחץ כאן) באדיבות הרב המחבר שליט"א - ישר כחו! - - - 

  ספר: 'לכתחילה - השגחה פרטית וקרבת אלקים'

פרק כג: עצות להצלה מיסורים

תוכן ענינים; הקדשה; / פרק כג: עצות להצלה מיסורים; / קבלת יסורים טובים; / בטחון; / המנעות מוחלטת מכל אמצעי; / השענות מוחלטת; / "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ"; / 'בחפץ ה' תלוי הכל'; / צפיה לישועה; / בטחון מוחלט בישועה; / לימוד שער הבטחון; / אמירת פסוקי אמונה ובטחון; / דרעי ובן גביר; / אמירות שונות; / נוכחות ה' ב'הסתר'; / עצת ה'נתיבות שלום'; / 'סמא דיסורי קיבולי'; / הודאה לאחר הישועה; / הודאה על היסורים; / הודאה על הישועה העתידית; / תפילה מקירות הלב; / תפילה על כבוד שמים; / עצות לעצירת יסורים שכבר התחילו; / שלב השאלות ותשובות....

ערב טוב! בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח.

הקדשה;

הערב הזה יהיה לחזרה בתשובה מהרה להנדה לאה בת מלכה ולייבוש בן שמואל פייביש. ולע"נ: שמואל פייביש בן בלומה, גיטל בת פרל, לאה בת מיכל, חיים נגר בן ברכה ולע"נ הורי וחמי - מנוחתם עדן.

ממשיכים בסדרת השיעורים והפעם: 

פרק כג: עצות להצלה מיסורים;

יש תקופות קשות בחיים שחבל ההצלה היחידי הוא בטחון. אשרי אדם הרואה את הנולד וקונה לו הרבה בטחון שיעמוד לו בתקופות הקשות, כי רק בכוח הבטחון נתן לעמוד בהן. צריך להתחיל לעבוד על מידת הבטחון בעוד שהאדם בריא ושרוי בשלווה, לא בשעת צרה כבר שפקדה אותו כי אז כבר דינים שורים עליו ויש גם מחסומים שמיימיים.

כשרוצים להעניש אדם משמים מערערים לו בהתחלה את הבטחון. לכן כל אדם צריך להתפלל: 'שלא יקחו ממנו את מידת הבטחון ואדרבה! שה' יחזק אותו בהּ'. זאת אומרת, אם יש לאדם בטחון הוא יכול לעבור גם את היסורים הקשים בקלות. אם אין לו בטחון אז הוא רק מסתבך יותר ויותר כי הדאגה והפחד גורמים נזק ואז הוא הופך להיות שבוי ביד כוחות הטומאה.

אז מה עושים? בשביל שהצרה תהיה צרה – מערערים לו את הבטחון. לכן אנשים כשהם בשלווה הם אומרים: 'שהם בוטחים', אבל אם פתאום מגיעה להם ידיעה קשה פתאום הם מאבדים את כל הבטחון. וזה מטרה: בשביל שמידת הדין תוכל לפגוע בהם. לכן, אם אדם לפני שתקרה חלילה צרה הוא מתחזק ומצייר לעצמו אפשרויות כאלה ואחרות שעלולות להתרחש בחיים – קודם כל הוא לא יהיה מופתע! ודבר שני (2): אם יש לו מצבורים של בטחון יוכל לעבור את זה ביתר קלות.

אם אדם במצב צרה מגביל בשִׂכלו את היכולת של הבורא להושיע אותו; מאבד קצת תקווה, חושש מאוד, לא מאמין שהקב"ה כהרף עין יכול להסיר ממנו את הצרה – כמו שהיא באה ככה היא יכולה ללכת! - אדם כזה לא יזכה לישועות. כי הוא לא מאמין שהקב"ה ביכולתו לשנות את זה בִּן רגע. זה מה שאומר הכתוב: "עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ" למתי? "לְעֵת מְצֹא" (תהילים לב, ו) זאת אומרת שיתפלל: 'שלא תלקח ממנו מידת הבטחון'. כך מובא בשם הבעש"ט זלה"ה.

המאמין בחי העולמים שהוא בעל היכולת בכל מצב נותן, כביכול, כוח לבורא להושיע בחינת: "תְּנוּ עֹז לֵא-לֹקִים" (תהילים סח, לה) זאת אומרת ה' מצפה מאתנו שאנחנו נבטח ונאמין בו. בזה אנחנו נותנים, כיבכול, עֹז לקב"ה להושיע. 

- 'אתה מאמין בי? בסדר, אז אני אושיע. אתה לא מאמין בי? תסתדר לבד...'

קבלת יסורים טובים;

לעולם כדאי לכל אדם לקבל על עצמו יסורים טובים! מה זה 'יסורים טובים'? שאדם בוחר אותם לעצמו. נגיד קשה לאדם לשמור את העינים - קשה. יש לו נסיונות והוא מתאמץ - זה יסורים. אדם שומר את הפה; הוא רוצה לענות בכל מצב, הוא שומר את הלשון – זה יסורים. אדם קשה לו לקום בבוקר להתפלל בנץ והוא מתאמץ – זה יסורים. אדם מתגבר על מידות רעות שיש לו – זה יסורים. זה נקרא 'יסורים טובים!'; הוא בוחר אותם, הוא יכול לעמוד בהם. זה קשה – אבל זה מכפר לו על יסורים קשים שיהיה לו קשה יותר!! והוא גם יקבל שכר על עצם זה שהוא מיַּסר את עצמו, הוא מפחית ממנת היסורים שנקצבה לו בראש השנה. ככה אתה מונע מעצמך 'יסורים רעים!' כמו מחלות אבל קשות, כמו עניות... ולא נפרט יותר.

אז זאת אומרת: "אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית ה' לְאֹרֶךְ יָמִים" (תהילים, כג, ו) דוד המלך אמר: 'אם צריכים לרדוף אחרי יסורים אז אני מבקש שיהיו: "אַךְ טוֹב וָחֶסֶד"; יסורים של "טוֹב וָחֶסֶד" שיבואו אנשים יבקשו צדקה, יבקשו חסדים, יבקשו זה... ואני כמו שאומרים 'אטרטר את עצמי' לעזור ולסייע בכל. שזה יסורים, מאמצים. אם זה היו הרודפים שלי "וְשַׁבְתִּי בְּבֵית ה' לְאֹרֶךְ יָמִים"; אני עוד אקבל על זה ג"ע גדול מאוד! לא יסורים קשים; יסורים שאני בוחר.

בטחון;

מקובל: שיסורי - גוף באים על חטאי גוף, יסורי נפש - באים על חטאי נפש, יסורי ממון - באים על חטאי ממון. רפואה לכולם: מידת הבטחון.

אם אדם ישנה צורת חשיבתו: 'שהעולם מתנהג במערכות טבע, בדרך של סיבה ומסובב' ויחדיר לעצמו את הידיעה: 'שה' שולט בכל!' - הוא יזכה להנהגה מיוחדת. ואפילו נזק, שעל פי חוקי הטבע צריך להגיע אליו לא יגיע אליו. זאת אומרת לא להתייחס לטבע כאילו 'יש סיבה ומסובב'.

לדוגמא: אם אדם ילך עכשיו בחורף רק עם חולצה דקה, לכאורה הוא יתקרר ויקבל דלקת ריאות. אבל אם הוא בוטח בה': 'שהכל זה מאיתו יתברך!' – לא שמותר להתנהג ככה – אבל אם הוא בוטח בה' לא יאונה לו כל רע! הכהנים בבית המקדש היו לבושים רק חלוק אחד (1), כתונת אחד, חלוק וירושלים זה קר ויש תקופות קרות מאוד! ובית המקדש פתוח למעלה אין תקרה והם הולכים יחפים ברצפה של שיש וזה קר - ואף אחד לא מת מהקור!! שמירה מיוחדת. אם ה' מצווה לעשות מצווה כזאת ככה – רק עם כתונת אחת אז הוא גם דואג שלא יקרה לך כלום. אם אתה עושה לצורך מצווה, אם אתה בוטח בה', אתה מקיים מצווה אם אתה בוטח בה' ואם אתה עושה הכל על פי ה' אפילו אם צריך להיות נזק טבעי – לא יגיע לך הנזק. כמובן, לא להתפרע. לא לעמוד מול רכבת ולהגיד: 'אם ה' רוצה – אז היא תעצור' - היא לא תעצור...

הבוטח בה' בטחון שלם ומושלם אף על פי שהיתה הצרה ראויה לבוא עליו – ינצל מן הצרה בשכר הבטחון! "וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ" (תהילים לב, י). 

גם המתחזק בבטחון לפי כוחו מוריד רחמים מרובים שיבטלו את מידת הדין ואז לא צריך כבר ליַּסר אותו, כי בטחון זה אומר שאתה קרוב לה'. הבטחון מקרב אותך לה' ואם אתה קרוב לה': "קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת" (תהילים קמה, יח).

אדם הנמצא בצרה ובוטח בה', אפילו אם מצד זכויותיו אין סיבה להציל אותו, בכל זאת בגלל הבטחון הוא ינצל. כך אומר רבנו יונה בביאור הפסוק: "וּבוֹטֵחַ בה' יְשֻׂגָּב" (משלי כ"ט, כה) אפילו שאין לו זכויות!

מי שמאמין: 'שה' הוא בעל הכוחות כולם באמת!' הוא לא רק אומר את זה ובוטח בה', גם אם נגזרו עליו גזרות רעות - אין למידת הדין יכולת לשלוט בו. 

אמרנו, שאפילו אם בן אדם אומר למלאך המוות: 'רגע, לפני שאתה לוקח את הנשמה אני רוצה עוד להודות לה'' – יוסיפו לו חיים.

ככל שרמת הבטחון גבוהה יותר - רמת הישועה גדולה יותר! כי הישועה תלויה בבטחון. 

אדם הנמצא במצוקה ובוטח בה' באמת, ה' משרה עליו רוח קודש ומכניס בליבו ידיעה המבשרת לו: 'שה' יעזרהו לצאת מן המצוקה שבהּ הוא שרוי!' הוא ירגיש שלווה ובטחון שהוא יוצא מהצרה. כמו שאמר דוד מלכנו: "אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יִירָא לִבִּי אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ" (תהילים כז, ג) זאת אומרת האדם קובע מה יהיה מצבו על פי בטחונו.

המנעות מוחלטת מכל אמצעי;

 אדם שנמצא בצרה גדולה מאוד – לפעמים עדיף לא לעשות כלום! גם לא דבר רוחני, רק יבטח בה' בלבד וע"י הבטחון תבוא הישועה. את היסוד הזה אמר רבי פנחס מקוריץ זלה"ה. כשבאה על אדם חלילה צרה - רח"ל! וצר לו מאוד, אין לו תקנה – רק שיבטח בחסד עליון בל ימוט. ואז לא יעשה לו שום דבר. והוא גם לא יעשה כלום ולא יעשה רפואה – רק יבטח. ואפילו לא להתפלל. גם לא ללכת למקווה. רק לבטוח בה'. זה מראה: שבאמת הבן אדם תולה רק את הבטחון בה' מאה אחוז (100%) אם לא אתה – "הוֹשִׁיעֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה" (ירמיהו יז, יד) רק אתה "רְפָאֵנִי... וְאֵרָפֵא" רק אתה. מאמין ובוטח רק בך.

הסגולה של כל הסגולות לנמצאים בצרות: להתמקד בחיזוק הלב במידת הבטחון. וזה מועיל יותר מתפילה על הצרה ויותר מבכיות ואנחות. כך מביא ה'שומר אמונים' (מאמר 'השגחה פרטית' פרק ד' בשם הבעש"ט הקדוש).

בטחון מועיל יותר מתפילה כי בתפילה בודקים משמים: 'אם אתה ראוי בכלל שתתקבל התפילה?' אבל בבטחון כתוב: "וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ" (תהלים לב י) וחז"ל בילקוט תהילים (תשיט) אומרים: 'אפילו רשע ובוטח בה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ' אפילו גנב מבקש: 'שלא יתפסו אותו!' והוא בוטח רק בה' - לא יתפסו אותו.

מקובל מפי קדושי עליון: 'כשאני לבד – אני לא לבד. כשאני לא לבד – אני לבד'. 

שמעתם? 

כשאני לבד – אין לי שום עזר מאף אחד ואני לא תולה באף אחד. אני לבד. אז אני לא לבד; ה' אתי. כי הוא יודע: שאתה סומך רק עליו. כשאני לא לבד – אני יכול לסמוך עליו ועל עסקן ההוא ועל חבר שלי ועל דודה שלי וסבתא שלי והכל – אז אני לבד. 

אומר ה': 'תסתדר אתם...'.

יש כאלה שהוסיפו לתפילה: 'רבש"ע! עזור לי שגם כשאני לא לבד - אני אהיה לבד'. 

שמעתם? 

יש מדרגה שנקראת: 'לבד' אבל זה בבחינה אחרת אבל היא תהיה נכונה גם פה: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ" (בראשית לב, כה) יש בחינה שנקראת 'לבד', לְבַדּוֹ. גם הקב"ה נאמר שהוא 'לבדו' ["וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ" (ישעיה ב יא)]; מי שישאר: "אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱ-לֹקִים" (ישעיה מד ו) לבד. זה הבחינה של הצדיקים הגמורים שהם לבד; לא תולים בטחונם בשום בריה שבעולם! בשום דבר. רק בהשי"ת.

השענות מוחלטת;

 החזון איש היה רגיל לומר: 'תשועת ה' באה ברגע שבו האדם כבר לא רואה בדרך הטבע מקום להיוושע'. כמו שהיה בקריעת ים סוף: כשהגיעו "מַיִם עַד נָפֶשׁ" (תהלים סט ב) - נבקעו המים! אבל כל זמן שאתה לא הגעת למצב של 'זהו' עדין הישועה תתעכב, לראות: שלא יהיה לך מקום לתלות בכלום. שה' התגלה במעמד הר סיני פרה לא געתה ציפור לא צייצה. שום דבר. למה? שלא יגידו שהיה עוד משהו בעולם. רק הוא לְבַדּוֹ. רק הוא. שום דבר לא נע, לא זז, לא השמיע קול. כלום. בשביל שירגישו: שרק ה' לְבַדּוֹ.

כשמגיעים להכרה באפסיות הכוח וכשמגיעים להכרה שאומרים כל יום: 'וְהוּא לְבַדּוֹ עָשָׂה וְעוֹשֶׂה וְיַעֲשֶׂה לְכָל הַמַּעֲשִׂים' (אחד מיג' עיקרים, מציאות ה') - אז מגיעה הישועה משמים!

הספורנו מפרש את הפסוק: "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ" מה ההמשך? "וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה" (בראשית כח, יד) אומר הספורנו הקדוש: לאחר שיגיעו עד עפר ויאבדו כל תקווה אז תבוא הישועה: "וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה" וכו'. מתי שיהיה זַרְעֲךָ במצב של עפר הָאָרֶץ - אז "וּפָרַצְתָּ" רק אז תבוא הישועה!

בילקוט (תהילים פח) כתוב: "ה' אֱ-לֹקֵי יְשׁוּעָתִי" 

אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: 'אין לי ישועה אלא בך. ואין עיני מיַּחלות אלא לך', 

אמר להּ הקב"ה: 'הואיל וכן – אני מושיעך'.

כך גם ביארו את הכתוב (דברים לב, לו): "כִּי יָדִין ה' עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב". 

"כִּי יָדִין ה' עַמּוֹ" - כשהקב"ה ישפוט את עמו ביסורים ועינוים, ואימתי "עַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם"? מתי הוא ישוב לרחם עליהם? "כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד" כאשר יראה שאזלה ידם מישועה "וְאֶפֶס עָצוּר" ואינם אוצרים עוד כוח "וְעָזוּב" הכל עזבום ואין להם על מי להישען אלא על אביהם שבשמים – אז הוא יושיעם! אז תבוא הישועה.

אחרי שהאדם מכיר בהכרה ברורה במוגבלותו, באי יכולתו, מתפרץ אצלו הרצון: לסמוך רק על הקב"ה - זה הרגע שהוא ראוי לישועה! 

הרבי מרוז'ין היה רגיל לומר: דוד המלך אומר (תהילים יג): "עַד אָנָה תַּסְתִּיר אֶת פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי: עַד אָנָה אָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי" דוד המלך שואל: "עד מתי תַּסְתִּיר אֶת פָּנֶיךָ? האין סוף להסתרת הפנים?!" 

התשובה: "עַד אָנָה אָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי יָגוֹן בִּלְבָבִי" כלומר כל זמן שאתה עדין חושב: שיש לך עצות להושיע את עצמך, לפתור את הבעיות לבד, לשית עֵצוֹת בנפשך, להסתדר בכוחות עצמך - אז יָגוֹן יהיה בִּלְבָבִי . אבל ברגע שאדם מבין: שבהשתדלות לא משיגים כלום ורק רצון ה' יקום – מסיר ה' ממנו את ההסתר פנים ובאה הישועה.

אתם שומעים? - זה עצות לכל החיים!

"אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ";

 אדם יכול לבטל כל דבר רע שנגזר עליו ע"י שהוא חושב בליבו: 'שרק ה' לבדו עושה לכל המעשים ו: "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (דברים ד לה) שום כוח בעולם!' 

ספרנו בדרשות הקודמות שהחתם סופר כשהיה נקרע לו כפתור במעיל היה אומר לקב"ה: 'רבש"ע! הבנתי. לא צריך עוד רמזים'. 

כפתור לא נקרע סתם. למה עכשיו נפרם הכפתור, למה? איתות משמים. אם אתה אדם שלם ואין לך שום דבר שהוא לא בסדר, לא צריך לאותת לך כלום. אתה יכול ללכת עם חליפה אחת (1), כמו החזון איש, מהחתונה עד היום האחרון חליפה אחת. אבל אם יש תקלות קלות-קלות אפילו – זה כבר רמזים. ה' לא מתחיל ב-'בום'.

קודם: "שְׁקַעֲרוּרֹת יְרַקְרַקֹּת" (ויקרא יד לז) בבתים, אחר כך בבגדים, אחר כך בגוף וה' ירחם! אחר כך זה 'להתראות...' אז הקב"ה מתחיל מן הקל אל הכבד, ברמזים קלים. אתה רוצה לפתוח ספר? לא נפתח לך בדיוק בדף, צריך ללכת קדימה ואחורה? זה יסורים. 

מן השמים אומרים: 'לא מגיע לך לפתוח ישר'. נופל לך פרוטה, אתה צריך להרים? אתה מכניס לכיס ומוציא פחות, צריך להחזיר עוד פעם? יסורים. איתותים. הכל איתותים.

הגדולים היו מבינים ואומרים: 'לא-לא-לא, בלי עוד רמזים. הבנתי-הבנתי. אני כבר עובד על זה לתקן מה שצריך'. 

אבל אחרים שואלים: 'למה כל פעם נופל לי מהיד? למה כל פעם זה, למה כל פעם זה?' מחפשים סיבה: 'אולי היד שלי ככה, אולי נלך לרופא, אולי משהו... אולי...?' - בשמים מאותתים לך. מאותתים.

כשם שעם ישראל במדבר ביטלו את כוח ארס הנחש ללא תרופות, אלא התחזקו ב: "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" כך כל אדם שמתחבר ל: "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" - לא זקוק לתרופות. ואם מאמין באמונה שלמה – מתבטלים כל הכוחות והרצונות ולא פועלים עליו כלום.

יש אמרה שרבי חיים מוולוז'ין אמר לומר אותהּ ומי שמאמין בה במאה אחוז (100%) לא יוזק משום דבר: 'כל הכוחות בטלים אצל כוחו של הקב"ה ואפילו מעשה כשפים'. שלוש (3) פעמים. 'כל הכוחות': יש הרבה כוחות בעולם שהקב"ה כביכול חילק ונתן למלאכים ונתן לכוחות. 'כל הכוחות בטלים אצל כוחו של הקב"ה': כי כולם פועלים מכוחו. "הוּא אֱ-לֹקֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים" (דברים י יז) כולם זה מכוחו. 

לכן אנחנו אומרים 'א-לוקים: בעל הכוחות כולם'. 

אז אם אדם יודע את זה, אפילו מעשה כשפים שהקב"ה נתן כח למרכבה הטמאה שיהיה להּ כח של כשפים – אבל לא כנגד כוחו של הקב"ה. לכן: 'כל הכוחות בטלים אצל כוחו של הקב"ה'. מי שמאמין בזה במאה אחוז (100%) לא צריך תרופות, לא צריך ישועות, הכל יהיה בסדר. אבל מי שלא – ויש לו חששות ולא בטוח ועושה כל מיני נסיונות והכל... 

ובאמת: "הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ" (תהילים נה, כג) כל אדם יכול להגיע לפחות באופן זמני למדרגת: "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" אם יתבונן ביסוד הזה וישתכנע: שאין שום כוח בבריאה חוץ מהשי"ת.

וכך אמר רבי חנינא בן דוסא לבתו, אמר לה: 'מי שאמר לשמן שידלוק יאמר לחומץ וידלוק'. זה הכל 'מי שאמר' - "הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד" (תהילים לג, ט) הוא אומר כך, הוא יכול להגיד כך. זה לא שהשמן דולק. גם חומץ דולק. גם הסנה דולק (בוער!!) בלי גפרור! מה שה' רוצה דולק מה שהוא רוצה לא דולק. אין כוח בטבע בכלל. זה הכל רצונו יתברך שהעולם יתנהג כרגע כמו שאנחנו קוראים: 'טבע' אבל זה לא שהטבע יש לו כוח עצמי - לא. זה כל רגע ה' נותן לו כוח ואם הוא רוצה הוא מפסיק את הכוח.

כשהיו צריכים ישראל לחצות את הירדן - אז ה' הפסיק את הכוח של המים לזרום ממקום גבוה למקום נמוך ואז הם הפכו לנד; עלו למעלה ככה-ככה למעלה -למעלה לכיוון השמים עד שעברו כל ישראל!!

כל בן אדם יש לו נפח, נכון? הנה אתם תופסים פה מקום. אם יבואו עוד אלף (1,000) איש - לא יהיה פה מקום! כל ישראל הלכו מתחת לארון! איך זה? – 'סוד המקום'. המקום ברוך הוא, הוא מקומו של עולם, הוא סוד המקום. וזהו. איך במקדש נכנסו מליונים בשלוש (3) נאגלות בקורבן פסח? זה לא יכול להכיל! ועמדו צפופים כמו סרדינים וכשהתפללו - השתחוו רווחים! היה ארבע (4) אמות בין כל בן אדם. איך? כולם צפופים, כולם עכשיו מתכופפים, איך נהיה בין כל אחד ארבע אמות? - סוד המקום. אין טבע! אין טבע. הטבע זה להטעות אותנו. אנחנו צריכים לגלות את ה: "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" וכל מה שחושבים שהוא טבע, זה העבודה שלנו. 

לכן הצדיקים הגדולים, בשבילם, הטבע זה כלום. אפס (0). הם מצווים על הטבע מה שהם רוצים. כי אם הוא מפריע להם הם מצווים עליו: 'אל תפריע!'. 

רבי פנחס בן יאיר כשרוצה לעבור את נהר גִנַּאי, הוא אומר לו ישר: 'חלוק מימיך! לא רוצה לחלוק? אני אייבש אותך'. בלית ברירה הוא חלק לו. 

אחרי שהוא עבר הוא אמר לו: 'רגע יש עוד מישהו.' חלק עוד פעם.

 אחר כך אמר: 'יש עוד מישהו שליווה אותנו, ערבי ישמעאלי. לא עושים ככה לבני לוויה, לא נעים, הוא בכל אופן הצטרף אלינו. לא שרצינו, אבל, לא נעים. נשאיר אותו מעבר לגדה?! תחלוק עוד פעם' - חלק עוד פעם, לא מתווכח כבר כי אז היה מיבש אותו.

אז זאת אומרת, צריך להבין: זה הטעיה. והטבע זה בגימטריה א-לקים. מה זה 'א-לוקים'? כל הכוחות כולם! כל הכוחות כולם. זה הטבע. זה מראה את כל הכוחות כולם של הקב"ה. והוא כל רגע מחדש 'וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׁה בְרֵאשִׁית' (ברכת יוצר המאורות) הוא כל יום: 'הַמֵּאִיר לָאָרֶץ וְלַדָּרִים עָלֶיהָ בְּרַחֲמִים' הוא כל יום: 'גּוֹלֵל אוֹר מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ' (ברכת המעריב ערבים) הוא הכל עושה כל רגע ורגע כמו שחשמל זורם כל רגע ורגע. זורם. אם יפסיקו את הזרימה – אין חשמל. אין אור. אין-אין. מכוח מה יש אור? זרימת החשמל כל הזמן. קצר? אין חשמל. ככה ה': כל הזמן מזרים-מזרים חיות לכל הבריאה, אם הוא יפסיק רגע – אין עולם ברגע!

'בחפץ ה' תלוי הכל';

מי שנזקק לישועה, ישועה גדולה, אסור לו לחשוב: 'שהישועה תבוא בדרך נס ושינוי טבע!' אלא רק בחפץ הבורא. הכל תלוי בבעל היכולת ורב העלילה. ואצל הקב"ה גדול וקטן שווים. לא לחפש ניסים, רק לבקש את חפץ ה' שיחפוץ ה'. 

מי שחי בהרגשה: 'שאין הבדל בין טבע לנס!' כמו שהסברתי, לא יהיה לו הסתר פנים מהקב"ה ובשעת הצורך ישנו בעבורו סדרי טבע ויחוללו עבורו ניסים גלויים. ומה שאמרנו: 'שאסור לסמוך על הנס!' – נכון. מי שהוא לא בעל מדרגה - אסור לו. אבל מי שיודע ש: "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" ושאין 'טבע' ונס וטבע זה אותו דבר – זה הכל רצון הבורא, אדם כזה יעשו לו ניסים גלויים. ואדם כזה מותר לו לבקש מה': 'שיושיע אותו!' בלי שום פעולה טבעית. 

אבל לא כל הרוצה ליטול את ה' יכול לבוא ולטול. צריך להיות באמת בעל מדריגה כזאת. איפה תמצאו כאלה?...

צפיה לישועה;

כשאדם מקווה ומיַּחל להיוושע מצרה ע"י ה' בלבד - זה יותר טוב מבכיות ואנחות! לבטוח בה'. 

המקווה ומצפה לישועת ה', אפילו אם יש לו עוונות רבים - הוא יזכה לישועה! כך אומר רבנו יונה (משלי כט, כה).

המקווה ומצפה לישועת ה', לבד מזה שיזכה לישועה - גם יקבל שכר על הקיווי והיחול שלו! 

בטחון מוחלט בישועה;

אדם שבוטח בה' שיחלץ אותו מצרה עם בטחון חזק - עד שהוא מתענג כבר עתה על כך – כאילו הוא כבר נושע – ה' ימלא משאלות ליבו!

בחידושי מרן הגרי"ז (תהילים כז) אומר: הכתוב מעיד שבמידת בטחון יכולים להשיג כל דבר, ככתוב: "וְהִתְעַנַּג עַל ה' וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ"! "וְהִתְעַנַּג עַל ה' וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ" שאם יהיה בטחונך בה' כל כך חזק עד שאתה מתענג ע"י זה – ה' יתן מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ.

באחת ההרצאות האחרונות דיברתי על ההודאה: אם אדם מקדים הודאה על ישועה, שהוא מאמין שתבוא – הוא גורם שהיא תבוא! 

זאת אומרת לא להודות אחרי שהוא נרפא ממחלה, או שהוא נפטר מצרה ואז להודות, אדם שמודה כבר לפני: "אוֹדְךָ כִּי אָנַפְתָּ בִּי" (ישעיהו יב, א) אדם שמודה כבר מראש ומצפה לישועה – הישועה תבוא!!

אז יש אשה בעלת מעשים שאמרה: "אם כך אני רוצה לארגן אלף אנשים שאנחנו נודה לקב"ה עכשיו על הישועה שהוא יביא עוד מעט!". 

היא הולכת לארגן אלף (1,000) אנשים שיזכו להיות בהודאה על הישועה שעתידה לבוא מראש. ואפשר שזה יביא את הגאולה. מי שמאמין בזה כמו שכתוב בספרים, הולך על זה, כמו שאומרים, במאה אחוז (100%) מי אמר שהוא לא יכול לפעול באמת את הישועה?!

זה לא דמיונות. זה כתוב בספרים בבירור. יש פסוקים על זה. הבאנו דרשה שלמה על זה!

אז לכן הבוטח בה' שיחלץ אותו מצרה בבטחון כה חזק עד שכבר עתה הוא מתענג על זה, כאילו הוא כבר נושע – ה' ימלא משאלות ליבו! 

והשגת הישועה תלויה שהבטחון יהיה גמור. בלי פקפוק. לא כמו מי שמקווה בדבר מסופק אם יגיע או לא יגיע...

לימוד שער הבטחון;

הלומד שער הבטחון בספר 'חובות הלבבות' יכול להנצל מכל הצרות שבעולם ולהביא עליו שפע של ישועות! 

יש לי סדרות של 'שער הבטחון' רבנו בחיי באתר בחינם. יש גם בדיסק און קי שאנחנו מחלקים. תשמעו - וירווח לכם! יכול להציל את עצמו מכל הצרות שבעולם ולהביא עליו שפע ישועות.

הנה, אנחנו ב"ה חיים וקיימים בזכות הבטחון שלנו בה' שלא התפתינו לעשות חיסולים – ואנחנו חיים. תראו כמה מתים כל יום. כל יום מתים-מתים 'התקפות לב' צעירים-צעירים-צעירים, אירועי מוח וכולי וכולי מעבר לכל התופעות וה' ירחם! וכו' וכו'. מי שהיה לו בטחון בה' – לא פחד. והבין בדיוק. 

הנה עכשיו הודיעו שמה שאמרתי לאמנון לוי בטמבלוויזיה: 'שכל השקורונה זה שפעת!' – עכשיו הודיעו משרד הבריאות שזה שפעת. ועכשיו הם גם יתנו לכם חיסון שפעת וקורנה ביחד 'חסכון'. במקום שתי (2) טאבזות – טאבזה אחת. עד שתמותו... הם לא מוותרים! עד שימותו אנשים. רק הם לא לקחו זריקות. אחד (1) מהם לא לקח זריקה!

יש מגדולי ישראל שהורו לאנשים הסובלים קשות: ללמוד כל יום עשר (10) שורות ב'שער הבטחון' ב'חובות הלבבות' ולחזור על עשר שורות ארבע (4) פעמים אחרי הלימוד'. קודם ללמוד עשר שורות כל יום ולחזור בתום הלימוד ארבע פעמים על העשר שורות.

אמירת פסוקי אמונה ובטחון;

קבלה בידינו מהקדמונים: אמירת פסוקי אמונה ובטחון - בכוחה לבטל גזרות קשות ורעות! יש ספרונים קטנים ודקים שרכזו בהם את כל פסוקי הבטחון שמופיעים בתנ"ך או בדברי חכמים. והמשנן אותם, אמירת פסוקי אמונה ובטחון בכוחה לבטל גזרות קשות ורעות. 

ראיתי אחד בארצות הברית, הוא אומר לי: 'כל יום אני קורא את זה!'.

הרוצה לזכות לתשועת ה' בכל דבר וענין – ישנן תמיד פסוקי אמונה ובטחון. ככה מובא ברבי ישראל סלנטר בשם רבי זונדל מסלנט. 

וכך הוא אמר לבנו: 'תחזור תמיד פסוקי בטחון לישועה - ואז תלך לבטח! ותשועת ה' כהרף עין'. וכידוע הבורא יתברך שמו משגיח בכל רגע על כל אדם בפרטיות ענייניו.

הרגיל באמירת פסוקי אמונה ובטחון - זוכה לראות ישועות במהירות רבה! ואז תלך לבטח ותשועת ה' כהרף עין. והיסוד הזה נעלם מעיני העולם. אנשים לא יודעים את היסוד הזה: לשנן פסוקים. 

יעקב אבינו שחשש בדרכו מעֵשַׂו, מה אמר? "שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי" (תהילים קכא, א) אז הוא שאל שאלה: "מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי?" ואחר כך הוא אומר תשובה: "עֶזְרִי מֵעִם ה' עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" (תהילים קכא, ב).

שאלנו בשיעור הקודם: למה הוא היה צריך להגיד: "עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ"? מה, אנחנו לא יודעים שהוא "עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ"? צריך להגיד את זה? "עֶזְרִי מֵעִם ה'" מספיק. 

- לא! 

כמו שה' עשה שָׁמַיִם וָאָרֶץ כהרף עין – ככה הוא יכול לעשות לך הצלה פרטית כהרף עין! מה לוקח יותר, לכאורה? לעשות שָׁמַיִם וָאָרֶץ או לתת תרופה למישהו? נראה שיותר קל, לא? אותו דבר אצל הקב"ה לעשות שָׁמַיִם וָאָרֶץ, לתת תרופה למישהו, זה כהרף עין. הכל כהרף עין.

ועוד אומר המדרש: "אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים" מי זה הֶהָרִים? האבות הקדושים שהם נמשלו להרים והאמהות לגבעות. מה הם עברו – וה' הושיע אותם מכל הצרות! אז גם אני "מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי?" מי שהביא להם עזר זה הבורא יתברך. גם אני: "עֶזְרִי מֵעִם ה'."

במערכות מלחמה נהגו ישראל... (לא היום...) לומר פסוקי אמונה ובטחון – והיו מנצחים! 

נדמה לי שזה היה גַל הִירְשׁ שאמר: במלחמה שהיתה שם בעזה 'פקודת יום' הקריא להם פסוקים והכל, 

יצאו עליו השמאלנים וגערו: 'מה זה הדבר הזה?'. 

- מה אכפת לכם? כופרים! אמר כמה פסוקים. מה יש? אם היה קורא 'מגילת העצמאות' הייתם מתלוננים? לא הייתם מתלוננים... כל כך שונאים. 

אסרו בבתי ספר לפני שנים, אמרתי זה, עשרות שנים לכתוב "בעזרת ה'" למעלה - אסור. פעם היה בדפים כתוב "בעזרת ה'". הורידו את זה. 

עכשיו השנה קבעו: 'אין לימודי תנ"ך. אין תושב"ע'. אין תורה שבעל פה. לא לומדים כלום. עוקרי התורה! 

מי מהחרדים שמה צועק מחברי הכנסת שאומרים: 'תבחרו בנו'?!

דרעי ובן גביר;

היום דורעי (אריה דרעי) אומר: 'יוֹאו, מחיר הלחם עלה, יואו...' 

כשאני אמרתי: 'לחם בשקל' (1) הסתלבטו עלי כי הוא רצה לחם בשבע (7) שקל. הוא הבין: שאם לחם בשקל, הרבה אנשים רוצים לחם בשקל. 

כשאני עשיתי מפלגה הוא אמר: 'להלחם בו עד הסוף! עד הסוף!'. ועשו עד הסוף... 

היום הוא אומר: 'לא להלחם בבן גביר. מה זה משנה? העיקר שנהיה ימין. אם יהיה ש"ס שבע או שמונה (7/8) זה לא משנה. העיקר שיהיה ימין שנעבור ששים ואחד (61).'. 

מה אני אמרתי? 'מיני ומינך יתקלס עילאה' כולנו ביחד'. 

- 'לא!!!', 

הוא: 'לא-לא!'. אתם יודעים למה? הוא פחד. הוא פחד 

כי אני אמרתי: 'שאני אדאג שאף אחד מהם יותר לא יכנס לכלא. אני אשמור שמה שהם לא יגנבו יותר... אני אדאג שאף אחד לא יכנס לכלא!' 

אז הוא פחד. מה זה, יבוא אחד ישמור עלינו?! - הוא לא רצה. אני רוצה לדאוג להם שלא יכנסו לכלא הם נכנסו 'סדרות' עברו את האחד עשרה (11) בכלא. ואני רוצה לדאוג להם – לא טוב לו. לא. כדאי להסתכן, אפילו אם יהיה עוד משפט ועוד משפט – אין בעיה... העיקר לגנוב!

אמירות שונות;

אדם שנתון בצרה ומצוקה ישא תפילה לה' שיושיעו מהצרה, אבל קודם תתחיל להזכיר את הטובות והנפלאות שה' עשה עמך עד עתה וכל החסדים שהציל אותך מצרות קודמות 

ותגיד לה': "כשם שהושעתני והצלתני מן הצרה ההיא, כך תעזרני גם עתה להושיעני מהצרה הזאת". 

אל תבוא בבקשות ותביעות. אתה זוכר בכלל מה ה' עשה לך חסדים?! 

אני אומר עוד אל תגיד אפילו מה היה, עוד לפני שתגיד: "תודה ה' שאני רואה, תודה ה' שאני שומע, תודה ה' שאני יכול להתפלל, יכול לדבר, שאני הולך, שאני מבין" וכולי וכולי. או... כמה "הללויה" אתה צריך להגיד. תודה ותזכיר – ואז תבקש.

כשאומרים את התיבות: 'כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּינוּ וְצִפִּינוּ כָּל הַיּום' (בתפילת שמונה עשרה) צריך להכניס ללב: תקווה לתשועת ה' מכל הצרות שאתה נתון בהן ויש בזה תועלת גדולה ונפלאה וזה מסוגל מאוד להציל את האדם! אבל יתכוון בפסוקים שמדברים על זה.

אדם הנמצא במצוקה וזקוק לישועה גדולה ומהירה יאמר במתינות, בכוונה ובהתבוננות רבה את הפסוק (תהילים יג, ו): "וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ אָשִׁירָה לה' כִּי גָמַל עָלָי" וישתדל להתחבר לתוכן של הפסוק: "בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי" – מתי? כש: "יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ" אם אני כבר עכשיו שמח בישועת ה' שתבוא – אני יכול להיות בטוח בחסד ה' שיציל אותי. ככה אמר הגאון הקדוש רבי חיים משה מנדל מנוחתו עדן.

אדם הנתון בצרה יאמר בכל הלב את המזמור: "לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד עַל חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ" (תהלים קטו א) ובעת האמירה צריך לחשוב: 'בורא עולם! כשם שהצלת את ישראל מהמצריִּם למרות שלא היו ראויים, היו שקועים במ"ט שערי טומאה, כך תושיע גם אותי אם אני לא ראוי!' זה היה לימוד זכות של גדעון על ישראל 

ואמר לו ה': 'וַיֹּאמֶר לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל' – של לימוד זכות על ישראל.

כשאומרים את הפסוקים: "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן" (תהלים צא) מתוך התבוננות, מעוררים את הנפש לחסות בהשי"ת ואז נשמרים מכל ספק, מכל נזק.

אומר אגרא דפרקא: קבלה בידינו, בעת שמזדמן לאדם עוגמת נפש או צער יאמר עוד פסוק: "רְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי" (תהילים כה, יח) וישים אל ליבו שהצער קרה לו מחמת עוונותיו - וזו עצה נפלאה לישועה! 

או: "וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלֵינוּ כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ וַאֲנַחְנוּ הִרְשָׁעְנוּ" (נחמיה ט, לג). 

כשאומרים את הפסוק (תהלים קמו): "אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה" צריך להחדיר ללב: שתשועת ה' באה ברגע שהאדם כבר לא רואה בדרך הטבע מקום להיוושע.

נוכחות ה' ב'הסתר';

כל הצער והיסורים באים לאדם מהסתר פנים. אבל מי שמאמין שהשי"ת נמצא גם בהסתרה הגדולה ביותר - מתבטלים כל ההסתרות וכל הדינים נהפכים לטובה ולרחמים מגולים! 

לפעמים אדם עובר תקופה חשוכה מאוד וה' שולח לו ס"ד בדברים אחרים, אז האדם מרגיש: שה' לא השליך אותו לגמרי! נגיד אדם גילו לו ח"ו מחלה – איך הוא מיואש, איך הוא טרוד, איך הוא מפחד... זהו. הוא אומר: 'איך ה' הסתיר פניו ממני... וואי וואי וואי...' ועכשיו הוא צריך ללכת לרופא. 

ובדרך פתאום עוצר אחד אומר לו: 'לאן אתה צריך להגיע?' 

אומר לו: 'קופת חולים' 

אומר לו: 'בדיוק אני מגיע לשמה, בוא עלה, בקשה'. 

מה זה? ה' מחייך לו בתוך ההסתר! לא הפקיר אותו לגמרי. בקטנות. מראה לו: 'אני עוד פה, אני פה, אני לידך, אל תדאג. אל תדאג. רק תתעורר-תתעורר'. 

בשביל שאדם לא ירפה את האחיזה בה' וע"י זה הוא מקרב את הישועה.

יש שיר נפלא ששרנו אותו כבר פעם: 'ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה בוודאי גם שם נמצא השי"ת... גם אחרי הדברים הקשים העוברים עליך אני עומד...' - אין מצב שאתה לבד. אין מצב. אבל אם יש הסתרה זה בגלל המעשים שלנו וה' אומר: 'חפש אותי'... ואנחנו צריכים למצוא אותו ולהתקרב אליו ולהבין: על מה ולמה הוא הסתיר פנים?

גם אתם, אם מישהו לא עושה מה שאתם רוצים, אז אתם מחמיצים לו פנים! אתם לא עונים לו. עד שהוא יבין על מה ולמה, נכון? גם אתם עושים ככה. אז גם ה' עושה אתנו ככה בשביל שנבין: שהתרחקנו ממנו 'לא ספרנו אותו' כמו שאומרים והוא אומר לנו: 'חביבי – חפש אותי'...

עצת ה'נתיבות שלום';

עצה לישועה ממרומים; תחשבו: 'אבינו אב הרחמן! רוצה בטובתנו, אנחנו הבנים שלו, בכל מצב הוא רוצה בטובתנו וודאי שהוא ירחם עלינו, אפילו אם אנחנו לא הגונים'. אתם רואים, יש אנשים חילונים, חולים במחלות ומתרפאים וכו' וזה וכל מיני מקרים. אבל אם אתה חושב ככה: 'שאבא - אב רחמן!' אתה מעורר מלמעלה הנהגה מיוחדת לרחם ולהושיע עליך. 

'סמא דיסורי קיבולי';

ויש עוד תרופה שמרפאה את כל היסורים: 'סמא דיסורי קיבולי' - מי שמקבל יסורים באהבה, לא בועט בהם ואומר: 'תודה אבא על המתנה!'- היסורים בטלים ממני. ככה מופיע (ברכות ה) וכך אומר אור החיים הקדוש ורבנו יונה.

בשעה שבאה צרה על אדם והוא מאמין: שה' הביא אותה במטרה לכפר על עוונות, בתנאי שהוא מקבל את הדין באהבה, זו סיבה שה' מרחם עליו ומכפר על עוונותיו ומוציא אותו מצרה לרווחה. 

גם אנחנו: אם נותנים עונש לילד והילד מקבל את זה בסבר פנים יפות ויודע: שהוא חטא ומגיע לו, אם הילד עוד יגיד: 'תודה!' לאבא ויגיד לו: 'אבא! תודה רבה שאתה מחנך אותי!!', איי איי איי - הוא יקבל נשיקה ויפטרו אותו מהעונש. כי הילד הזה הבין בדיוק על מה ולמה. זה מה שה' רוצה: שנבין על מה ולמה.

הודאה לאחר הישועה;

הגורמים לישועה הם שנים (2); אחד (1) - זה בטחון בה' לפני שבאה הישועה והגורם השני (2) לישועה זה שמודים לה' לאחר הישועה: "עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה" (שמות טו, ב) כלומר הבטחון בה' "עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ" וההודאה לה' - שניהם גורמים לי לִישׁוּעָה.

הודאה על היסורים;

עצה טובה לאדם המתיַּסר: קבל את היִּסורים באהבה. תתן שבח והודאה לה' עליהם ואז לא כדאי להשי"ת שתהיה בצער.

כתוב: "כִּי חֲמַת אָדָם תּוֹדֶךָּ שְׁאֵרִית חֵמֹת תַּחְגֹּר" (תהילים עו, יא) פרש רבנו יונה: 'כאשר באים חימה ויסורים על האדם והוא מודה לה' עליהם "כִּי חֲמַת אָדָם תּוֹדֶךָּ" הוא עוד מודה על החימה, זוכה ש: "שְׁאֵרִית חֵמֹת תַּחְגֹּר" אם היו צריכים לבוא עליו עוד חמות ועוד צרות ועוד יסורים – ה' חוגר אותם ומעכב אותם מלבוא (שערי תשובה, שער רביעי, אות יב).

הודאה על הישועה העתידית;

עוד עצה להיוושע מצרה: להקדים להודות לה' על הישועה שתבוא. כנאמר: "מְהֻלָּל אֶקְרָא ה' וּמִן אֹיְבַי אִוָּשֵׁעַ" (תהילים מג, יח) רש"י אומר: 'בזכות ההלל שאדם יאמר על הישועה שוודאי תבוא – יוושע מאויביו!'. 

זה הסיבה שהאשה החליטה לעשות סעודת הודאה לבורא על הישועה שצריכה לבוא! לא ישועה פרטית – גאולת ישראל!!

תפילה מקירות הלב;

גם מי שנחתם למיתה, אם יתפלל לה' מקירות ליבו - יקַרע גזר דינו ויוסיפו לו שנות חיים! כמו חזקיה המלך שהנביא הודיע לו: "כִּי מֵת אַתָּה" (מלכים-ב כ, א) ולמרות זאת הועילה לו התפילה והוסיפו לו חמש עשרה (15) שנה.

תפילה על כבוד שמים;

אדם שחייו לא מאירים לו פנים, מוקף בבעיות, ירבה להתפלל על כבוד שמים, לא על עצמו. על כבוד שמים - ואז הוא יוושע במה שזקוק לו.

עצות לעצירת יסורים שכבר התחילו;

בזמננו, כמעט הדבר היחידי שיכול להועיל לביטול גזרות קשות שכבר יצאו לפועל, נגיד מחלות, יסורים, צרות, זה האמונה והבטחון במוח ובלב: 'שה' לבדו עשה, עושה ויעשה לכל המעשים!'. 

גם המתחזק באמונה ובטחון לפי כוחו, אפילו אם נגזרה גזרה רעה חלילה ואפילו יצאה לפועל – ינצל. (כך מובא ב'שומר אמונים' מאמר 'השגחה פרטית' פרק יד).

כשמחדירים את הידיעה עמוק ללב: 'שאין שום מקרה בעולם!' - זו הדרך הטובה ביותר לבטל יסורים שכבר החלו לתת אותותם בגוף ובנפש.

הגיעו יסורים? - תבדקו את עצמכם: איפה אתם עומדים במידת הענווה וההכנעה מפני ה'? כי פעמים רבות ה' מדכא אדם גאה ביסורים כדי שיהיה ליבו נדכה ושפל ויגיע להכנעה. "לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱ-לֹקִים לֹא תִבְזֶה" (תהילים נא, יט) "וַה' חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי" (ישעיה נג י) מחלה אותו, גורם לו למחלות, לדכא אותו, להוריד מהגאווה כי: "תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב" (משלי טז, ה) 'מַשְׁפִּיל גֵּאִים עֲדֵי אָרֶץ ומַגְבִּיהַּ שְׁפָלִים עַד מָרוֹם'.

אז הנה נתתי לכם עצות נפלאות! ואין מי שלא עובר יסורים ואין מי שלא עובר צרות ואין מי שלא חלה – והנה יש לכם את כל הפתרונות. 

אני בטוח: שאתם לא זוכרים הרבה ממה שאמרתי, אבל זה מוקלט ויש שידור חוזר ותשננו את זה טוב-טוב ותכינו לכם מצוידים בארנק, בתיק, איפה שאתם רוצים, את הפסוקי הבטחון, את המזמורים שצריך להגיד, את הכוונות שצריך לחשוב וכן הלאה. ואז תהיו מוגנים.

ובעיקר – חובות הלבבות שער הבטחון. מי שלא יכול ללמוד את כולו – עשר (10) שורות ללמוד ולחזור ארבע (4) פעמים וכן הלאה. זה שיעור מעשי: איך להנצל מצרות בחיים. אז אל תשכחו את זה. כי כל יום נתקלים בבעיות. גם אם נופל מזלג – איתותים משמים. הכל איתותים! הכל איתותים. נשים לב! שום דבר לא מקרה. שום דבר לא מקרה! אפילו הולכים ברחוב, שומעים שנים (2) מדברים, אם שמעתם בדרך הליכתכם: השמיעו לכם מן השמים. תנסו להבין: למה שמעתם את מה שהם אמרו? אין דבר במקרה. שום דבר. הכל נשמע עם כוונה. הכל רואים עם כוונה. 

לכן, אם אתם בוחרים לשמוע – הבעיה שלכם, אם אתם בוחרים לראות טמבלוויזיה – הבעיה שלכם. למה נפלו אנשים? למה התחסלו? כי האמינו לטמבלוויזיה. 

כמה אמרנו: 'לא לשמוע טמבלוויזיה! לא לקרוא עיתונים, לא לשמוע רדיו'. שרפנו אותם, שברנו טמבלוויזיות מול בית הטמבלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים, מה לא עשינו להסביר לאנשים: 'להסיר את התועבה מביתך'? - לא שמעו. אכלו אותה. האמינו להם. לא האמינו לנו. ועכשיו מה? בדרך לבית קברות! לא חבל?! חבל. אבל מה לעשות? יש עקשנים.

מי שיונק מהטומאה – נטמא. מי שיונק מהקדושה – מתקדש. מי שמאמין לשקרנים – זה בגלל שנוח לו. כי לא מעמיסים עליו, לא מבקשים כל מיני דברים, לא מבקשים הרחקות. נותנים לו 'לזרום' בזרם... מחשמלים אותו בסוף! 

נכון, לפעמים קשה, אומרים 'זה אסור, זה אסור, זה אסור'... - זה בשבילכם. הזהירות זה בשבילכם שלא יקרה לכם חלילה מה שאתם לא רוצים שיקרה. 

אבל מי שאומר לכם: 'זה מותר, מותר, מותר, מותר' – הוא מתיר את חייכם. 

ובסוף אלה גם אמרו לכם: 'קחו-קחו חיסונים!' והם לא התחסנו. גם הרבנים לא התחסנו. אמרו לכם: 'תתחסנו' והם לא התחסנו. ככה זה. - לא יאומן כי יסופר! מי שלא יודע להבחין בין אמת לשקר מפסיד את חייו. 

זה לא רק פה, זה לא רק אם יהיה זריקות או לא יהיה זריקות, כשהוא יגיע לעולם האמת אז הוא יגיד: 'רגע! לא מבין. היה לי רב. אני שאלתי אותו הוא אמר לי.' 

כן, אבל אתה בחרת רב רמאי. אז מה? מה, לא הבחנת שהוא עושה ככה ולא עושה ככה, אומר ככה ולא עושה ככה? והוא בעצמו עובר על מה שהוא אומר. לא-לא שמת לב?

הרי אפילו רבנים שעשו מעשים שלא יעשו! ועשו עריות ועשו נסיונות רצח וכל מיני דברים, 

אומרים: 'לא... הוא הפקיר את חייו למען הכלל'. 

כאלה סתומים יכולים להיות אנשים, שעד כדי כך, אנשים שעוברים את העבירות הכי חמורות בתורה, שנאמר: 'יהרג ולא יעבור!' 

ואומרים: שהוא 'קדוש!' למה הוא עושה את זה? 'בשביל הכלל'. הוא חי עם נשים נשואות ונגע בנשים, עשה הכל ואמר: 'לשים לבנת חבלה!' ואכל עוּבַּרים ועשה הכל – הכל 'לשם שמים'?! נו, יש מפגר יותר מזה? אפשר להיות יותר מפגר מזה? אי אפשר יותר מזה. כל מה שהתורה אסרה – 

אומר: 'לא. הוא קדוש'. 

התורה אומרת: 'אסור-אסור! אפילו אלה שעשו עברה לשמה להציל את כל ישראל כמו שיעל שהיתה עם סיסרא בשביל להפיל אותו ולכרות את ראשו והעידו עליה חכמים, אומרים: 'לא יעשה כך האדם'. 

וזה להנאתו ולוקח כספים ועושה דברים וזה... וזה... וזה... ואמר והודה במשפט: "כן, עשיתי, עשיתי, עשיתי" ומחזיקים ממנו: 'קדוש'. נו. אז אלה יגיעו לעולם האמת, מה הם יגידו? שהם נתלו בו?! יתלו אותם אתו, כמו שנאמר: "וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְדֳּכָי" (אסתר ז י) 

צריך רגש אמיתי ורצון אמיתי: לעבוד את ה' באמת! מי שיש לו כזה דבר: 'בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו' - הוא יזכה להבחין בין אמת לשקר. אבל מי שלא... מחפש 'חיפופים' - "עַמִּי בְּעֵצוֹ יִשְׁאָל וּמַקְלוֹ יַגִּיד לוֹ" (הושע ד יב) מחפש מי שמקל... אז אם אדם מחפש את זה – הוא יקבל במקל...

עד כאן עזרתי לכם הערב. מקווה שתיוושעו! תודה רבה!!

שאלות ותשובות...