ברוקלין - הניסיונות שלא נתנסה אברהם אבינו ועמד בהם בשלמות

 

- - - לא מוגה! - - - 

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח.

והשם עלינו ברחמיו הרוויח.

הערב יהיה לרפואה שלמה ליעקב בן אשר,

שהשבר בזרת,

ברגל הימנית יירפא ויסור ממנו כל כאב.

בריאות הגוף והנפש וכוח לעבודתו יתברך.

יזכה עם משפחתו להיפקד בילד נוסף,

בריא ושלם,

יראה אותו בשמחה,

בבריאות,

בעוד תשעה חודשים, בשעה טובה ומוצלחת.

ויזכו ילדיו לגדול בתורה, במצוות,

מתוך בריאות, שמחה, הצלחה ונחת המון.

בריאות והצלחה ומזל טוב לרחל בת חנה,

ויכל שרה, נהיה אסתר ואביזה וחנה בת רחל,

בן עילוי משמת יניב אדרי, בן שנה שמחה,

יהודה בן גבריאל, קוראים אסתר בת ניסיון,

גבריאל בן יהודה, ועדינה בת שמואל.

הערב יהיה גם לעילוי משמת אוריים, נחתם עדרי.

תודה רבה.

תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברי הכנסת, חברי הכנסת,

תודה רבה.

‫‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫‫

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת,

עד שתיים אפשר?

אפשר?

שומעים טוב עכשיו?

מה זה השידור?

מה הוא שומע השידור?

מה, אני שומע השידור.

נו, אז תגיד לו, נפסיק.

ערב טוב.

דבר פלא מספרים לנו חכמים, זיכרונם לברכה.

אברהם אבינו היה בן 25 כשנשא את שרה לאישה.

בהיותה בת 15 בלבד.

כשאברהם אבינו היה בגיל 99 זה היה אחרי 74 שנים ללא ילדים.

מה זה שאני שומע עכשיו שידור?

מישהו פה מפעיל איזה סרטון?

לא יכול להיות.

מי ששם בבקשה טלפון עם השידור בבקשה לכבות אותו זה מפריע. תודה.

74 שנים של עקרות,

כמה תפילות,

כמה זעקות,

בקשות,

בכי וצער.

הרמב״ן מתרץ שלוש קושיות עצומות.

בשעה שציווה הקדוש ברוך הוא את אברהם אבינו לימול,

ושינה את שמו מאברהם לאברהם,

ואת שמה של שרי לשרה הבטיח לו,

וגם נתתי ממנה לך בן.

ועוד נאמר,

שרה, אשתך יולדת לך בן וקראת את שמו יצחק.

וגם את התאריך הוא ידע למועד הזה בשנה אחרת.

ויש שאלה זועקת.

אם אברהם אבינו יודע,

מדוע לא מגלה לשרה את הבשורה האדירה?

גם אם חכה לי ילד 74 שנה.

דבר שני,

המלאך מיכאל נשלח לבשר לשרה

שהיא עתידה ללדת.

לשם מה?

הרי אברהם אבינו יודע על כך שלושה ימים קודם לכן.

למה צריך להגיד לנו שהוא ישב פתח האוהל כחום היום?

שלושה ימים חולה,

למה הוא יושב פתח האוהל?

בשעה שמתבשר אברהם אבינו על הלידה של יצחק,

מייד אחר שנצטווה למוֹל,

אז הוא היה טרוט במצווה

לימול את אנשי ביתו ואת עצמו ואת ישמעאל,

ולא יכול לספר לאשתו קודם המילה.

זאת אומרת, הוא היה עסוק במצוות המילה

ולא היה לו פנאי לרגע

בשביל לבשר לה כשהיא ממתינה 74 שנים.

זו התנהגות של מלאך.

איך בן אדם, אחרי כל כך הרבה שנים

של עקרות,

שולט ברגשות ושומע את פיו

ולא אומר דבר ולא משפט,

וכל זה בגלל שהוא טרוט במצווה של המילה,

עדיין שומעים האם.

והוא יושב פתח האוהל,

כי רצה אברהם אבינו לעשות קידוש השם באופן גלוי ביותר בפרהסיה,

ומל את עצמו בחצי היום.

במדרש רבה מבואר

שממרא ייעץ לו על המילה,

ולכן, ויירה אליו אדוני באלוני ממרא.

ועד זקנים מבעלי התוספות שואלים,

אברהם צריך עצה אם למול או לא?

הוא עמד בניסיונות קשים הרבה יותר.

הוא לא התייעץ,

אלא פה הוא לקח עצה

אם לעשות את המילה בצנעה או בפרהסיה.

ממרא אמר לו, תעשה בפרהסיה.

למה? כי הייתה שאלה.

בן אדם בגיל 99 עושה ברית מילה,

מה שלא היה עד היום.

יגידו שהוא השתבש.

מה זה? מי הולך לעשות דבר כזה? ועוד הוא לוקח את כל אנשי הבית

ועושה להם, וכולם חותכים. מה הולך פה?

לעשות בצנעה שלא ידעו, או לעשות בפרהסיה אפילו שידעו?

במשך כל הזמן הזה שרה אימנו לא יודעת דבר שהיא עתידה לפקד.

שאלה,

למה לא ריפאה הקדוש ברוך הוא את אברהם אבינו?

למה המלאך רפאל?

אספורנו אומר שאברהם אבינו ידע ששרה אשתו תלד

ותגדל את יצחק ללא צער הריון ולידה.

וה' רמז לו את זה כשאמר לו, וברכתיה.

רש״י אומר, וברכתי אותה, וגם נתתי ממנה לך בן.

ומה הברכה?

שהייתה לה עדנה,

חזרה לנערותה.

רק המלאך מיכאל בא לבשר,

לשרה ולא לאברהם.

המלאך השני,

רפאל, בא לרפא את אברהם.

ולמה לא הקדוש ברוך הוא?

רפואה על ידי שליח היא זמנית.

רפואה על ידי הקדוש ברוך הוא היא עולמית.

אז כשבא ביום השלישי לבקר אותו הקדוש ברוך הוא, למה לא ריפא אותו?

מתרץ הבני סוכור,

רצה הקדוש ברוך הוא של לוט יינצל על ידי המלאך רפאל,

אבל יכול מקטרג לומר,

להציל את לוט שהלך לסדום,

שעזב את אברהם,

והוא התנגד.

אז נשלח המלאך רפאל כביכול לרפא את אברהם,

כדי לסמא את העיניים שלו מקטרג.

אבל מלאך לא עושה שתי שליחויות,

זו אותה שליחות.

כיוון שהצטער אברהם אבינו על בני משפחתו,

אז זה נחשב כחולי ממש

אחר שטרח בהצלתו מן המלכים, להציל את לוט מן המלכים.

אז אברהם אבינו שלושה ימים סובל כאבים,

בגיל 99. אבל ברגע שהגיעה לו האפשרות לגמול חסדים,

כשהוא רואה את שלושת המלאכים באים,

וירוץ לקראתם.

אין פה אנשים אולי בני 99,

אבל בגיל 70-80 כבר קשה מאוד לרוץ, לא?

וירוץ לקראתם, כמו אדם צעיר ובריא.

ואיפה הכאבים?

ואיפה החולשה נעלמו?

ברגע שמגיע חסד

לאברהם אבינו,

זהו, הוא קל כנשר.

ריבותינו אומרים במדרש תנחומא, בשעה שאברהם רץ לקראתם,

דם המילה התחיל לטפטף.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, בשכר הדמים הללו

אני אחוס על בניך ואני אפרע משונאיהם במצרים.

ואומר לך, בדמייך חיי,

בזכות המילה של אברהם

נגאלו ממצרים, אומר מדרש תנחומא.

הסבא מקלם אומר,

אברהם אבינו הקים מפעל עצום של חסד

במשך עשרות שנים,

האכיל והשקע אלפים ורבבות בני אדם.

ועל זה כתוב רק שתי מילים,

ביתע אשל.

ופה,

באירוח המופלא של שלושת המלאכים,

יש מאות מילים.

למה?

כי עוצמת החסד כאן היא בלתי נתפסת,

ומעבר לכל השגה.

אתם יודעים כמה היו מעלות חום באותו יום?

חמישים.

תוסיף עוד 1,450. 1,500 מעלות.

כתוב שהקדוש ברוך הוא הוציא חמה מנרתיקה.

יש עוד מקום שכתוב.

הנה יום בא בוער כתנור לעתיד לבוא.

עתיד הקדוש ברוך הוא להוציא חמה מנרתיקה,

וחום השמש יהיה פי 49 ממה שהיום.

זאת אומרת, אם היום הממוצע 30,

אז זה 1,500 מעלות.

וכתוב, הנה יום בא בוער כתנור.

וליהט כל עושה רשעה,

כמו המכשיר הסגול של היתושים,

שמגיע יתוש, טוס, טוס, טוס, טוס, נעלה.

ככה יהיה באותו יום. ומה יהיה עם הצדיקים?

ויצתם ופשתם כ...

עגלי מרבק.

צדיקים יוצאים איזה יום אביבי,

איזה נעים, איזה יופי,

ולידם רשעים טוסטוסטוסטוס נעלמים.

זה יהיה לעתיד לבוא.

אותו דבר, הוציא חמה מנרתיקה.

שום בן אדם לא יכול להסתובב בחוץ.

צריך לשלוח לו מלאכים

שהם עוברים נהר דינור, אין להם בעיה.

אז אלה יכולים לרדת אליו.

חום אדיר,

זקן מופלג,

ביום השלישי למילתו,

אדם מטפטף,

ואף על פי כן הוא רץ בכל כוחו לעשות חסד.

זו גמילות חסדים

שאין שני לה.

שימו לב,

כל כאבי הגוף

לא מגיעים לכאב של אברהם,

שיעבור עליו יום אחד בלי גמילות חסדים.

הכאב

של יום אחד בלי גמילות חסדים יותר כואב לו מכל הכאבים שתיארנו.

למה הקב' ברוך הוא לא ריפא אותו?

הוא מעמיד את אברהם אבינו במבחן

האם הוא אדם או מלאך.

בשעה שהוא רץ באפיסת כוחות

לעבר המלאכים

ודם הברית נוטף,

רואים שזו מעלה של מלאך, לא בשר ודם.

ואז המלאך רפאל מרפא אותו מייד,

ובסוף פרשת לך לך,

בשעה שהשם יתברך, מצווה עליו

את ניסיון ברית המילה,

הוא גם מבשר לו את הבשורה הנפלאה שחיכה לה 75 שנים,

שהוא יזכה לבן זכר בשם יצחק

בשעה טובה ומוצלחת.

מה הקשר בין שני העניינים?

הציווי והבשורה,

אפשר היה לצוות על המילה אחרי מספר ימים,

אלא שגם כאן היה לו מבחן גדול.

האם הוא יעזוב את המצווה וירוץ לספר לאשתו,

או יתעסק במצווה תחילה?

ואברהם אבינו עומד בכל המבחנים. שלושה ימים הוא סותם את הפה.

לא יאומן כי יסופר.

למה צריך אדם להקדים שמועה טובה, לא לעכב?

אבל ראינו עוד מישהו שגם כן

סתם את הפה

ולא דיבר אחרי 12 שנה,

ריבי עקיבא.

כשהוא נכנס ושמע את הרשע אומר לאשתו איך היא עזבה את בית אביה עם אדם בור ועם הארץ,

ואמרה הלוואי והיה נשאר עוד 12 שנה,

הוא לא נכנס ולא אמר לה יישר כוח ולא אמר לה שולם עליכם.

הוא הסתובב עלייך, שתי מילים,

שלום עליכם,

לא אמר.

למה?

הוא טרוד במצוות לימוד התורה.

זה לא דומה ללמוד 12 שנה עם הפסקה של שתי מילים ועוד 12 שנה,

כמו 24 שנה רצוף.

זה מי שמבין מה זה מצווה.

לא כמו אלה שקוראים עלונים באמצע התפילה,

כן, שמפסיקים.

הם לא יודעים לעשות מצווה בשלמות,

תמיד באמצע הם צריכים להתעסק במשהו.

המצוות זה דרך אגב.

אבל למעשה,

אדם צריך להיות מרוכז

במאה אחוז במצווה שהוא עושה.

כל העושה מצווה במתכונתה,

בשלמותה,

אין מבשרין אותו בשורות רעות.

עכשיו פלא גדול,

מדוע גמילות חסד העצומה שרואים בפרשה כשאברהם אבינו מארח את המלאכים

היא לא מנויה בין עשרת הניסיונות.

בן אדם בן תשעים ותשע

רץ

לאורחים

ומשרת אותם ועומד עליהם,

והוא בעצמו רץ אל הבקר ומביא בשלוש לשונות

וכל מה שהוא עושה,

קומי, מארי, לושי ועשי עוגות, הכול בריצה.

מה, זה לא ניסיון שצריך לעמוד בו?

מה, זה פשוט?

למה זה לא נמנע?

המצווה הזאת

היא בחינה של עשרת הניסיונות

להיות חולה בגיל כזה אחרי ניתוח,

לא כמו של ימינו, בתנאים של פעם.

לא נזכר בעשרת הניסיונות.

המדרש תנחומא אומר,

עם ישראל נגאלו ממצרים בזכות דם המילה שטפטף

כשהוא רץ לעבר המלאכים.

ועוד אמרו,

בזכות יוכחנה מעט מים זכו בני ישראל לבאר במשך ארבעים שנה.

בזכות שאמר ואכחה פת לחם

זכו כלל ישראל למן ארבעים שנה.

בזכות שהוא עומד עליהם תחת העץ

זכו לענני כבוד ולעמוד הענן.

בשום מקום

לא הזכירו חכמים שכר מופלג שקיבל אברהם,

לא כשקפץ לכבשן האש,

לא כשירד לגלות, שהיה הרעב הכי גדול שהיה בעולם עד אז, למצרים,

לא על הניסיונות שלקחו לו את האישה וכו',

חוץ מהשכר פה על הכנסת אורחים.

מה זה מלמד אותנו?

שהחסד הזה עם המלאכים

מעין עשרת הניסיונות,

ולכן הוא זכה לשכר מופלג דווקא פה,

לזון מיליונים.

ארבעים שנה?

זה לא יאומן כי יסופר.

איך זה יכול להיות?

בדרך כלל כתוב שבן אדם שעושה משהו, אז מידה טובה מרובה פי חמש מאות.

אז אם הוא הכיל אותם שלוש לשונות,

אז מגיע לו פי חמש מאות,

אלף חמש מאות לשונות.

איך זה שבזכות זה הוא מאכיל את עם ישראל ארבעים שנה מיליונים?

איפה הפרופורציה? איך זה הולך?

איפה המידה כנגד מידה?

אלא אברהם אבינו,

הוא רצה להכיל מיליונים,

לא שלושה מלאכים מצידו,

שיבואו מיליונים.

הוא לא פתח מקום אחד,

הוא פתח מלונות בהרבה מקומות.

רעייתה אשל בכל מקום.

מבחינתו, מהרצון הפנימי,

אז לכן נתנו לו לפי הרצון שלו.

בפועל הוא נתן שלוש.

אבל...

הרצון שלו היה לתת למיליונים,

והשם שילם לו לפי המחשבה.

ככה למדנו גם באחד השיעורים הקודמים פה, בארצות הברית,

שאם אדם חושב במחשבה,

אני רוצה לגמור את כל השאס, היום אני מתחיל

ואני הולך לגמור את כל השאס.

אם הוא נפטר אחרי חמש דקות,

בשמיים הוא מקבל שכר על כל השאס.

למה?

כי מחשבה קובעת.

אם ההחלטה היא אמיתית,

זה מה שקובע.

טוב, אנחנו ממשיכים לראות עוד כמה דברים שבאמת מפליאים.

עשרה ניסיונות הוא עמד בהם.

מגיל 75 הקדוש ברוך הוא, כביכול,

בוחן אותו עד גיל 137. אדם שכבר קפץ לכבשן האש.

אדם שהכיר את הבורא מגיל שלוש.

אדם שהיה מעבר אחד לכל העולם בצד השני,

והוא נלחם נגד כולם שיאמינו שיש בורא לעולם.

ועדיין,

עשרה ניסיונות.

אבל יש

להבין,

היו עוד שני מקרים שמאוד מאוד מאוד נעלים,

וגם הם לא נכללו בעשרת הניסיונות.

הראשון,

בשעה שהיה רעב בארץ ירדו אברהם ושרה למצרים,

ואז אומר לאברהם,

היננה ידעתי כי אישה יפת מראה את.

פעם ראשונה שנודע לו

שהיא אישה יפה.

ואז הוא החליט להחביא אותה בתוך תיבה וביקש לשמור את העובדה

שהם נשואים,

ולומר שהוא אחיה שלא יהרגו אותו.

התנחומא אומר,

עד עתה הוא לא הכיר כלל ביופייה.

רק כשעברו בנהר נילוס

הוא ראה את הבבואה שלה

ליד הנהר מאירה כשמש.

שרה אימנו הייתה אחת מהיפהפיות בעולם,

מהארבע הנשים הכי יפות בעולם.

כל הנשים לידה כמו קוף.

והוא פעם ראשונה לא יפהפה.

תסתכל עליה בבבואה, בתוך המים.

הוא נשוי לה מגיל 25. הם ירדו למצרים בגיל 75. 50 שנה הוא חי איתה,

לא ראה אותה.

אפשר לקלוט דבר כזה?

זה מלאך.

זה לא מופיע בניסיונות.

הגמרא מספרת בשבת נג',

אדם נשא אישה גידמת

ולא ידע עד יום מותה.

שיבחו אותו,

כמה צנוע.

שנים הוא לא יודע שיש לה מום.

אבל הגמרא אומרת, זה לא דומה

לאברהם אבינו,

כי גידמת

מסתירה בכל עת

את המום.

אז היא עוזרת לו שלא ידע, שלא יראה.

אבל שרה עימנו מושלמת.

היא לא יכולה להסתיר את היופי.

ולמרות כל זאת,

הוא לא הביט בה.

למה זה לא נמנע בעשרת הניסיונות?

אנחנו שומעים שהחפץ חיים מעולם לא דיבר לשון הרע.

זה מויפס.

דבר כזה אפשר כל כך הרבה עשרות שנים לא לפלוט

איזה פעם, פעמיים, משהו ככה קטן?

כלום.

זו שלמות שאין כדוגמתה.

שבן אדם לא יביט באישה שחיה איתו חמישים שנה.

לא נתפס.

וזה לא מופיע בניסיונות.

ניסיון שני שלא מופיע,

תאוות הממון.

בסוף המלחמה, כשמנצח אברהם אבינו את ארבעת המלכים,

כשהם ניצחו את חמשת המלכים,

כשזה היה מלחמת עולם,

והוא ניצח אותם לבד עם אליעזר,

היה לו ממון רב, שלל-שלל של כולם, מיליונים-מיליונים חיילים.

וכל העושר של סדום בעמורה, שהיא הייתה משופעת

בכסף וזהב,

כל זה שלו.

בוא נה-

אלא מלך סדום ואומר לו, תן לי את הנפש

ואת הרכוש קח לך.

מרים את היד,

הרימות ידי אל אדוני אל עליון קונה שמים וארץ, אם מחות

ועד צרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך

ולא תאמר,

אני העשרתי את אברהם.

הוא מוותר על כל הרכוש, כל השלב.

למה?

הוא לא זכאי?

יש לו איזה חשש?

הרכוש שלו מן הדין.

המשנה אומרת, המציל מן הנהר או מן הגייס

או מן הליסטין,

אם נתייאשו הבעלים, הרי אלו שלו.

מפרשת המשנה שזה תלוי בייאוש בעלים.

המהר״ל

אומר בגור אריה שהרכוש שהוא הציל היה אחר ייאוש,

פירושו זה שלו.

והיפה תואר אומר ששיבח לה'

שזיכם לו, שזה שלו,

שמן הדין זה שלו, מכל מקום

חזר

ונתנם למלך סדום

שלא יאמר

שהוא העשיר אותו.

איך אפשר לוותר על ביליונים,

ביליונים, ביליונים, בגלל שאיזה טמבל יגיד,

אני, אני העשרתי את אברהם.

ואם הוא אומר אז מה? אבל זה שלי.

אני לא צריך שתגיד. מה אתה אומר? זה שלי?

שלא יאמר.

ועץ, יוסף אומר שמן הדין שלו הם,

מכל מקום חזר ונתנם למלך סדום שלא יאמר שהוא העשירו.

והוא לא מוותר בגלל שזה לא שלו,

הוא מוותר על ממון שזה שלו.

יש בזה עוד משהו,

מידת חסידות,

להתרחק ממה שנראה כמו גזל.

רש״י מפרש.

אם מחוט ועד שרוך,

אומר רש״י שלא רצה ליהנות מן הגזל.

איזה גזל? זה שלו.

אמר שם מבאר.

לא הכוונה גזל ממש.

אברהם עצמו אמר,

שענר, אשכול וממרא ייקחו את חלקם מהשלל.

זאת אומרת, הוא דאג שאחרים ייקחו. אם זה גזל, איך אתה נותן להם?

וגם מלך סדום הסכים לתת לו את הרכוש, אז איזה גזל?

אלא אברהם ממידת חסידות לא רצה להיענות.

שהרי לא היה רוצה להיענות,

והיה בעיניו כגזל.

מה הפירוש הזה? מה זה אומר?

יש דבר שאדם רשאי לעשות מן הדין.

בכל זאת, מידת חסידות מביאה אותו להימנע מכך.

וכך נהג אברהם ברכוש של סדום.

דבר נוסף,

הוא היה ירא שמיים ולא רוצה ליהנות מהפסד

של אחר.

ויש לזה יסוד בגמרא.

מי שמציל מזון מדלקה,

מדובר הכה בירא שמיים עסקינן ולא ניך ליה דלתהני מאחרים.

רשי אומר,

מדובר בזכייה דהפקרה דהידע דלא מרצונו הפקירו.

אדם שיש אצלו דלקה הוא מפקיר,

אבל לא מרצון.

אז ירא שמיים לא רוצה ליהנות מהפקר כזה שנעשה בלי רצון.

ועוד טעם,

שהוא לא רצה לקחת את הכסף,

אברבנאל אומר,

שלא יאמרו בני אדם

שלחמדת אותו רכוש,

מסר עצמו לסכנה,

ולא הכוונה שלו להציל את לוט,

אלא הכוונה שלו לקחת את כל הרכוש הזה.

זה מה שהיה לנו בראש.

בשביל שלא יגידו ככה,

אז הוא ויתר על הכל, אומר אברבנאל.

אלא אברהם יצא להילחם רק להציל את לוט,

ואם היה נוטל את הרכוש,

תמיד יימצאו כאלה שיסבירו שזה היה בשביל הכסף.

לכן הוא ויתר.

עוד טעם,

כבוד שמיים.

המהר״ל מבאר, אברהם לא חשש לכבודו האישי,

אלא לכבוד שמיים.

רק כשהיה מקפיד על כבוד השם יתברך,

שיהיה נראה כבודו יתברך,

שהוא יעשיר אותו.

אם עכשיו הוא לוקח את הכסף,

פירושו של דבר, אני פעלתי, אני ניצחתי,

אני זכיתי, זה אני.

לא רואים שהקדוש ברוך הוא הביא לך.

אז הוא אומר, יהיה פה כבוד לי ולא יהיה כבוד לשם? אני רוצה שיהיה כבוד לשם.

הוא הבטיח לי שהוא יברך אותי?

אני רוצה שכל העולם ייראה שהוא נותן לי. הוא מברך אותי,

ולא אני במעשי ידיי השגתי את הרכוש הזה.

וכיוון שהקדוש ברוך הוא הבטיח לאברהם ברכה,

רצה אברהם שיתגלה לכל שהעושר בא מברכת השם,

ושלא יהיה פתח

לייחס

את הברכה למלך סדום שהוא החליט לתת לו את הכסף.

אור החיים הקדוש אומר,

הוא רצה למנוע טענה שקרית שהיא לא אמת.

מלך סדום חשב

שהרכוש עדיין שייך לו.

הוא חשב, והרכוש כחלך הוא נותן.

האמת שאברהם זכה ברכוש מן הדין.

אז אומר אור החיים הקדוש, ולעולם כפי הדין

נכסי הם

אשר נתן לי אלוקים

ולזה נתתי מעשר מכל.

לפיכך הדגש הוא אומר, ולא תאמר.

אני לא אתן לך להגיד שקר,

שאתה אישרת אותי.

רק הקדוש ברוך הוא מעשיר, לא אתה.

האלשך הקדוש מוסיף עוד.

אומר בחשבון של אברהם אבינו,

הייתה זכות ממונית

מול חשש חילול השם.

כי האלשך מבאר את דברי אברהם,

לא על שאינו שלי הכסף,

כי הלא הצלתי לעצמי.

אז למה אני לא לוקח?

מפני חילול השם.

כשאדם לוקח ממון,

השיקול לא צריך להיות יחיד רק אם זה שלך או לא שלך, מגיע לך או לא מגיע.

אברהם בוחן

מה ייגרם מנטילת הכסף,

איך בני האדם יפרשו את זה.

הוא חושש שיהיה חילול השם,

הוא לא נוגע בכסף.

והמלביים אומר דבר מדהים, לא יאומן כי יסופר איזה דיוק יש לו בתוך הפסוק.

הוא אומר המלביים,

ולא תאמר,

מי זה ולא תאמר?

מה? מי זה ולא תאמר?

ולא תאמר.

הרימותי את ידי לאל עליון.

למה?

שלא תאמר היד שלי.

שהיד שלי לא תאמר.

אני השארתי את אברהם.

וואי וואי וואי.

הוא אומר ככה, הפועל תאמר,

הוא נסתר לנקבה ומוסב על היד.

זה מה שהוא אמר.

הוא מרים את היד לבעלה ואומר,

הניצחון של הקדוש ברוך הוא,

ואני לא לוקח את הרכוש,

שלא יתייחס ליד שלי ההצלחה והעושר.

הפוך מכוחי ועוצם ידי.

מדהים.

וזה לימוד באמונה,

אחרי מאמץ, סכנה וניצחון,

לזכור מי נתן את הכוח ומי הביא את הישועה.

אתנא דבליה, הוא אומר,

היה קידוש השם בהחזרת הרכוש.

הוא מביא ככה,

אברהם אמר למלך סדום, בכי לכסף ולזהב

ולכל כלי חמדה שלך אני צריך?

ובהמשך נאמר,

באותה שעה קידש אברהם את שמו של הקדוש ברוך הוא,

ועמד והחזיר את כל רכוש

סדום בעמורה.

זה מעשה של קידוש השם.

והראה אברהם שהוא לא תלוי לא בכספו ולא בזהבו של מלך סדום.

והוויתור,

זה שהוא ויתר עצמו,

מה זה נחשב?

זה נחשב שירה בהודאה.

בעל הידי משה אומר על המדרש,

כמו שאומרים שירה על הנס,

אז ככה הוא לא רצה ליהנות מן הרכוש,

ויהיה קידוש השם בקילוס לקדוש ברוך הוא.

יש שירה שאומרים בפה,

ויש הודאה שמתבטאת במעשה.

אברהם הודה במעשה לשם שוויתר על הרכוש

למען קידוש השם.

אז אחרי שניצח אברהם את המלכים,

התגלתה הגדולה שלו ביחסו אל הממון.

הוא היה יכול לקחת,

הוא בחר לוותר,

הוא זכאי לרכוש

והחזיר אותו למען כבוד שמיים.

הוא מסר נפשו להציל את לוט,

ובחר שלא תתפרש ההצלה,

כרדיפה אחרי רווח.

מה לומדים מאברהם אבינו?

כשמגיע אליך ממון בכל דרך,

יש גם שאלה,

האם יהיה כבוד שמיים בקבלתו,

ומה יהיה כבוד שמיים בוויתור עליו?

אם מחוט ואצרוך נעל ולא תאמר,

אני עשרתי את אברהם.

עכשיו,

מישהו בעל שכל קצת, קצת, לא הרבה,

מבין מה גודל הצדקות של אברהם אבינו שיוצא למלחמה,

רק להציל את לוט

שהושאר בשרו,

ולמה זה לא נכלל בעשרת הניסיונות?

מי יכול לעמוד בדבר כזה, להיות ביליונר,

אחרי מלחמה של סכנת נפשות?

הסיכוי לצאת ממלחמה כזאת חי זה 0.00001. הוא יוצא וזה שלו, בדין.

הוא לא לוקח.

זה לא ניסיון גדול?

למה זה לא מופיע?

ועכשיו אנחנו מגיעים למשהו שמי שלמד

רבנו בכי חובת הלבבות,

אבן פקודה,

זכר צדיק וקדוש לברכה.

הוא יהיה מופתע עכשיו מאוד.

יכול להיות שעברתם על זה,

אבל עכשיו נראה את זה עוד פעם, וזה יהיה מדהים.

מה התאוות הקשות ביותר?

מה האתגרים שיצר הרע מעמיד אותנו בפניהם?

מפורש במסכת מכות.

גזל ועריות נפשו של אדם מתאווה להן ומחמדתן.

זהו.

הקדוש ברוך הוא נתן לנו ניסיונות כאלה, ועלינו להתגבר עליהן.

זה טבוע באדם.

גזל ועריות.

נפשו של אדם

אדם מתאווה נא הן ומחמדתן.

ואנחנו צריכים לנצח את היצר בכך ולזכות לשכר אין קץ.

אז אברהם אבינו, לפי מה שלומדנו עכשיו,

היה נקי כפיים.

לא היה לו אבק של גזל,

אבק,

ולא היה לו אבק

של עריות, כי הוא לא הסתכל באשתו חמישים שנה.

אז מה שכתוב שזה מוטבע באדם, איפה זה אצל אברהם?

אצל אברהם אין אפילו גרם,

גרם, מגזל ומעריות.

גרם אין.

אז למה זה לא מופיע בעשרת הניסיונות? הוא שלם שבשלמים.

מה קרה?

יש מושג שנקרא הארת השכל ויש מושג שנקרא הארת התורה.

התורה מעוררת אותנו לשמור את המצוות

ולהימנע מייסורים,

ויש הארת השכל שהשכל מורה לנו.

הדרגה של הארת השכל היא הרבה יותר גבוהה

מהארת התורה.

חובת הלבבות בשער עבודת האלוקים, פרק ד' וה',

מלמד יסוד אדיר בעיקרי האמונה שצריך לזעזע אותנו.

לנו נדמה

יהודי שמקיים את כל התרי״ג מצוות

ולא עשה עבירה כל ימי חייו,

ודאי שזו פסגת המעלות.

אם אנחנו מוצאים אדם

שמקיים את התורה בשלמות,

לא סיפר מילה אחת לשון הרע,

מכוון בכל שמות הקודש בתפילה,

לומד תורה ולא מבטל רגע,

גומל חסד,

מאיר פנים לכל אדם,

מדקדק במצוות קלה כבחמורה,

מי ילקוט שבת

וכלה בגזל וריבית.

אין, אין, אין. כמה נמצא אנשים כאלה?

פיקס.

שלמים.

אומר חובת הלבבות,

זו דרגה בינונית.

אמרתי לכם, אני אפתיע אופציה,

דרגה בינונית.

לא לשם כך מרא הקדוש ברוך הוא את העולם,

אלא לדרגה גבוהה יותר.

מה יכול להיות יותר משמירת כל התרי״ג מצוות?

אומר החובת הלבבות,

יש דרגה של מלאכים, של נביאים.

קוראים לזה הערת השכל.

ויש יחידי סגולה בעולם

שזכו לה, ובשבילם ברא הקדוש ברוך הוא את העולם.

רק בשבילם הוא ברא את העולם.

עכשיו אני כבר יכול לגלות לכם את מה שאתם יודעים,

ואז תבינו את מה שאמרתי כרגע.

אלה תולדות השמיים והארץ

בהיברעם.

אל תקרא בהיברעם,

אלא באברהם.

כל השמיים והארץ נבראו בגלל שיש אדם כזה,

אחרי אלפיים שנה,

שקוראים לו אברהם.

כי הוא היה שלם

בהערת השכל.

הוא השיג את התורה בשכל.

הוא לא היה צריך ציווי שיצוו אותו.

הוא התעורר מחמת השכל.

מגיל שלוש הוא כבר הכיר את המורא.

מה זה הדרגה הארת השכל?

ואם מישהו פה בברוקלין רוצה להגיע לדרגה הזאת,

מה התנאים?

אז צריך לדעת, מדובר באדם

שהמית

המית

כל תאווה מן הלב. אין לו שום תאוות.

היה לי פעם חברותה,

הרב בירנבוים, זכר צדיק ברכה.

הבן של הרב

בירנבוים, המיר, ראש הישיבה.

הוא היה לומד שקדן, שקדן, שקדן.

הוא היה עשן שעה.

סיפרתי עליו פעם.

אז הוא שאל אותנו פעם,

איזה טייבס יש לכם? איזה טייבס?

שוקלט?

שוקלט?

שוקלט?

אני בעל טייבס.

טוירה, טוירה, טוירה.

הוא נהיה אדום.

לא הצגה.

ככה הוא היה חי.

הוא לא יפס.

הוא העסיק ללמוד.

הוא נפטר בגיל 40 אבל הוא העסיק כמעט את כל התורה.

הרב מנצור המקובל שהיה בירושלים, אבא של כל ה...

למד אצלו.

הוא היה זקן מופלג, בן 75-80, לומד אצל אחד בין 40 קבלה.

מדהים.

אז מה זה בעל הערת השכל?

מי שהמיט

כל תאווה בליבו.

אנחנו נלחמים כל יום נגד יצר הרע, פעמים מנצחים,

פעמים מנוצחים.

המלחמות הן יומיות,

כל שעה וכל רגע.

אי-אפשר לברוח מהמלחמה.

מותר, אסור,

כדאי, לא,

אפשר,

אי-אפשר.

כל הזמן יש שאלות, אתה צריך להחליט.

לא תמיד אתה מחליט נכון.

היצר מפיל אותך כמה פעמים.

אז כל זמן שאדם יש בו עדיין מידות רעות,

קנאה, אביסלה קנאה, נגיד, לא הרבה.

טייבה,

לא לכל דבר, אבל למשהו קטן ככה.

כעס,

גייבה,

קצת עצלות,

ועוד כהנה, תמיד ובמלחמה.

תמיד ובמלחמה. כל זמן שיש מידות

שהן טובעניות,

טובעות אותך,

אז אם אתה מצליח אפילו פעם אחר פעם אחר פעם לנצח,

אפשר שפעם אחת אתה תפסיד.

אם רבי יוחנן, כהן גדול,

אחרי 80 שנה ששימש בכהונה גדולה,

נפל,

התרסק.

אז זה לא אומר ש-80 פעם נכנסת לפניי ולפנים,

ולא הרהרת אפילו מחשבה אחת אסורה כדי שלא תמות,

ויצאת חי.

לא היה דבר כזה.

אז איך בסוף הוא נפל?

יצר רע מחכה עד הרגע הארוז.

אין לך הבטחה שאתה תנצח.

אין הבטחה.

גם אם אתה כל יום,

80 שנה אתה מנצח,

אין הבטחה.

כי אתה מקיים את התורה, מצוות בהערה של התורה.

אתה יודע שהקדוש ברוך הוא ברא תורת תבלין,

ועם התבלין אתה יכול לנצח את היצר,

ואתה משתמש בזה, וזה עובד, יפה מאוד,

אבל זה לא אומר שזה יישאר תמיד.

אבל בדרגה של הערת השכל, מי שהגיע לזה,

המיט את היצר הרע ואת התאוות,

כמו שאמר דוד מלכנו, ולבי חלל בקרבי.

יש לי רק יצר הטוב, אין לי את השני.

חלל,

פנוי.

גם אברהם אבינו כתוב,

ורצות השם דרכי איש,

גם אויביו ישלים איתו. זה עם מי? עם אברהם.

הרי הוא שלט ברמח איברים, גם בעיניים, גם באוזניים ובראש הגבייה.

ואפילו השטן לימד עליו זכות.

השטן היה אוהב אותו.

כשהשם אמר על איוב שהוא ירא שמים,

הוא אמר, אה,

מה עם אברהם?

נימד זכות על אברהם אבינו, הוא שטן.

הוא בא לקטרק על איוב,

והשם אומר לו שהוא ירא שמים וסר מרע.

מה עם אברהם?

הוא שואל, מה עם אברהם?

אברהם אבינו

לא חומד ממון של אחרים, גם לא שלו.

אין בו יצר רע של גילוי עריות, אפילו באשתו.

אמרו על רבנו הקדוש,

רבי יהודה הנשיא,

תורה וגדולת דרו אצלו בכפיפה אחת.

ולמרות העושר האגדי והשולחנות המלאים כל טוב,

בשעת פטירתו הרים חסר אצבעות ואמר לו, נהניתי אפילו באצבע קטנה.

כי במקום התורה שנקראת תבלין כנגד היצר הרע,

השכל שומר אותך תמיד.

אם הגעת להתעוררות והשכל שולט בך ולא התיבז,

אדם כזה המיט כל תאווה ממנו, הוא לא יכול ליפול.

הוא לא יכול ליפול.

מובטח לו,

לעולם לא יהיה חטא.

עכשיו בואו נבדוק אם אנחנו באמת במדרגה,

אנחנו אפילו לא בבינונית כמובן,

אבל בואו ננסה לבדוק ככה, מה המרחק בינינו

לבין הדרישות.

אדם שרוצה לדעת אם הוא בדרגת הערת התורה או בדרגת הערת השכל,

אומר בעל חובת הלבבות, אני נותן לך שני מבחנים.

והוא אומר לנו, יש שלושה סוגים של עבירות.

יש עבירות

שאדם נמשך אליהן,

עריות,

גזל, לשון הרע,

נמשך.

לא צריך למשוך אותו, הוא לבד נמשך.

יש עבירות

שאנשים לא נמשכים אליהן,

אבל הם לא סולדים מהן, לא סולדים.

נגיד, בשר וחלב.

נו, אם הוא יצא שהתבלבל קצת ולא זכר, כן זכר, לא נורא, לא נורא. הוא לא ילך להכניס אצבע וילך להקיא וזהו.

אם הוא לובש שעטנז, בסדר, הוא לא סולד מזה.

אוי אוי אוי, זה לא אוי אוי.

אם הוא משחית בתער,

הוא רוצה להיות חתיך,

חותך חתיך,

אז יש כאלה לא סולדים מזה גם כן.

אז יש סוג עבירות

שאנשים לא נמשכים אליהן,

אבל גם לא סולדים מהן.

אבל יש

עבירות

שאנשים ממש ממש

סולדים מהן.

לאכול שקוצים ורמוסים.

הגישו לך בצלחת עכבר.

איי, איי, איי, איי.

בלתי אפשרי.

כתוב פה גם נוויילס וטרייפס, זה לא כל כך, זה לא סולדים מזה.

ויש תעודה.

מספיק שיש תעודה, זה כושר, זה בסדר גמור.

אבל יש דברים, דם, דם.

אנשים סולדים מזה.

או, אז יש לנו שלושה סוגים.

אחד זה שנמשכים אחרי זה,

טייבס של עריות, גזם וכולי.

ויש את הקיצוני בצד השני, שנגעלים וסולדים מזה.

כל אלה זה לאווים מפורשים בתורה.

חלק אנחנו יכולים לקיים בקלות,

והחלק האחר, תכף נראה את המבחן.

אם אדם מרגיש

שעבירות מהסוג הראשון של תאוות, של גזל עריות ולשון הרע,

זה כמו עכבר בצלחת.

הוא הגיע להערת השכל.

זה בעל המדרגה.

אין לו שום תיבס.

בשבילו,

כל איסור שיש בתורה,

אפילו אם הוא מהנה,

אפילו אם הוא מעשיר,

אפילו אם הוא מתיב,

אפילו שלא יהיה.

בשבילו, אם זה איסור,

זה בדיוק כמו שאמרנו, מה שסולדים.

לא ייתוכן

אפילו גרם,

כמו אצל אברהם.

הוא לא מביט באשתו 50 שנה,

לא לוקח כסף ביליונים שמגיע לו.

גרם הוא לא לוקח.

זה נקרא הערת השכל.

כששלחו לרבי עקיבא נשים טמאות ומשוקצות להחטיא אותו,

הוא נגעל מהם כמו שקוצים ורמוסים. הוא ירקק,

רקק

בפנים שלהם.

אתם באים לחטיא אותי.

עכשיו,

בני אדם בדרך כלל חפצים בכבוד.

כמעט אין אדם שלא אוהב או מחפש או רודף

כבוד.

אבל קשה למצוא אנשים שמוכנים להתבזות.

כשמבזים בן אדם,

הוא מעדיף שהארץ תפתח את פיה ותבלע אותו,

ובפרט אם זה בפרהסיה,

על בונוס פונים,

הוא לא יכול לצאת מהבית.

תראו בבחירות בישראל,

יש מישהו שלא יוצא מהבית כבר כמה ימים,

כי ירדו לו הרבה מנדטים.

מצד שני, שמכבדים אדם בכבוד גדול,

ובפרט אם זה באירוע של אלפי אנשים,

וכולם קמים לכבודו ומהללים בערצה גלויה,

איי, איי, איזה הנאה יש לו.

יש אנשים שאומרים שווה לחיות 70 שנה לקבל מנה קדושה של כבוד.

תחשבו,

המן, כל העולם השתחווה לו,

אחד לא השתחווה,

הוא אומר, זה לא שווה,

כל זה איננו שווה לי.

הוא רוצה כבוד מושלם,

שלא יהיה אחד בעולם

שלא ישתחווה.

לא יאומן, כי מה זה רדיפת כבוד?

אז עכשיו רואים

שאם בן אדם אצלו הכבוד והביזיון זה בדיוק אותו דבר,

זה נקרא הערת השכל.

האדם הזה הוא בעל שכל,

הוא בשבילו,

או זה לא משנה, כיבדו אותו, ביזו אותו,

לא נפקא מינה.

אני מסביר, כשבאים אנשים מבזים וכולי,

קודם כל זה שכר גדול למתבזה,

זה מחיקת עוונות,

ויש לו כוח ברכה, מה שלא היה לרב קניבסקי.

כי הרב קניבסקי, בא אליו בן אדם,

11 שנה ביקש ברכה לילד,

בסוף הוא אמר לו, אני לא יכול לעזור לך,

אבל אם תראה בן אדם שביזו אותו,

תרוץ אליו ותבקש ברכה.

והיה מעשה באחד כזה,

באיצקוביץ',

איפה שיש שטיבל, שמתפללים הרבה.

היה שם ויכוח, אחד רצה לעמוד, שליח ציבור, והוא אמר לו יורצייט, והוא אמר לו ככה וככה וככה,

בסוף הוא פתח עליו את הפה ואמר עליו דברים,

ההוא נהיה סלק.

יצא החוצה,

רץ אותו בן אדם שראה את זה, אמר לו, תעשה טובה, אל תענה לו כלום, כלום, כלום. הרב קניבסקי אמר, שתברך אותי, שיהיה לי בן.

בירך אותו, והיה לו בן.

ביזיונס זה שווה מאוד. למה?

כי איסורים מכפרים, וביזיוניס מכפרים, אבל איסורים זה בגוף, יכול להיות ניתוחים,

יכול להיות מחלות.

פה זה כלום, זה אומר ככה מעליך והכול, אבל זה תלוי כמה אתה בעל גיא בית.

אם אתה בעל גיא בית זה יכול להרוג אותך גם.

אבל אם אתה לא בעל גיא בית, אז אתה יכול להתמודד עם זה, ובפרט אם אתה יודע את המעלה של זה,

אז אתם יודעים מה ממליץ רבנו בחייה למקרה כזה?

לחלק להם שוקולדים.

כן, להגיד להם תודה רבה, קודם כל, שהעברתם לי את כל הזכויות שלכם,

ופטרתם אותי מכל העוונות שלי,

ואין לך מתנה יותר גדולה מזה.

על זה בחה חופש חיים, למה לא מבזים אותו?

למה לא מקללים אותו?

איך הוא יכפר על כל העוונות?

כי יש עוונות שאדם לא יודע שהוא עשה, בשגוגי, הוא לא יודע.

נגיד, שכח לברך.

אנשים שוכחים מדי פעם לברך.

אבל אתה תגיע למעלה ותגיד, וואו, לא,

חסר פה ברכה, אכלת.

זה כמו גזל.

אכלת בלי לברך, לא קיבלת רשות.

מי יכול שאצלו כבוד וביזיון שווים?

זה נקרא הערת השכל.

זה נקרא מלאך.

אז נשים לב, שני המבחנים האלה, איפה הם? בתאווה גשמית

ובכבוד רוחני.

אלה הם הקודקודים של המידות הרעות.

אלה שני אבות הטומאה

שנלחם יצר רעש, שנהיה בעלי תאווה ושנרדוף אחרי כבוד. וכתוב,

זה מעניין,

הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם,

וכולם רודפים אחרי שלושת המחלות הקשות האלה.

אבל כתוב, זה מוציא אותך מן העולם, אז מה אתה מחפש את זה?

אומרים, זה רעל, זה רעל יותר גרוע,

וזה רעל הכי חמור.

הוא אומר, אני אוהב את זה. איפה יש? איפה יש?

לא נורמליים.

יש חתונה מפוארת,

אולם יוקרתי, סעודה, כי יד המלך,

כולם מתענגים

חוץ

מהחתן והכלה וההורים.

הם נמצאים שם,

אבל הראש במקום אחר.

הם לא תואמים כלום,

מתרוצצים בין האורחים, מצטלמים וכולי.

למה?

הם בהתרגשות מהחתונה, מהאולם, מהקהל, מהברכות,

מהכלה, מהחתן.

הם לא שמים לב לתאוות המאכל כרגע.

מה, לאבד את הזמן של החתונה עכשיו, לשבת לאכול?

אפשר לאכול אחר כך.

אז זה נקרא מצב של גופו מוצב ארצה,

בראשו בשמיים, מקום אחר.

ככה ההנהגה של מלאכים.

כל הרצון של האנשים האלה שיש להם מחרת השכל,

זה רק לעשות רצון אבינו שבשמיים בכל עת ובכל שעה.

לכן הגוף הגשמי

אומנם נמצא כאן,

אבל הראש בשמיים.

שום תאווה בעולם לא מעניינת אותם.

מה זה בשבילם תאוות ממון, עריות או כבוד?

הכל הבל הבלים.

עכשיו שימו לב,

שאלנו,

למה שמירת העיניים

של אברהם אבינו,

למה הוויתור על כל השלל זה לא בתוך עשרת הניסיונות?

כי אלה הקדמה לעשר ניסיונות.

רק כשאברהם הוכיח

שאין לו כל תאווה

והוא בדרגת מלאך,

בדרגת הערת השכל,

עכשיו מגיע השלב של הניסיונות

להראות לאיזה דרגה של מלאך הוא הגיע.

בעשרת הניסיונות מגלים שהוא הגדול הגדול מכל המלאכים.

האדם הגדול,

האדם הענק, הגדול,

אין, אין יותר גדול מאברהם אבינו.

כמו שאמרו חכמים, אלה תולדות השמיים והארץ בהיברעם באברהם.

רק בשביל אברהם אבינו נברא כל העולם.

מקשה הגאון מווילדה על הברכה הראשונה ב-18.

בחתימתה אנחנו אומרים, מלך

עוזר

ומושיע ומגן.

למה לא חותמים?

מושיע אברהם,

עוזר אברהם.

למה דווקא מגן אברהם?

מסביר הגאון.

עוזר

זה למי שבוטח בשם,

אבל מבקש סיוע מהקדוש ברוך הוא שיעזור לו.

הוא צריך עזרה.

זו דרגה מינימלית בביטחון.

מושיע זה אדם נמצא בדרגה יותר גבוהה בביטחון,

הוא לא עושה שום דבר,

והשם יתברך לבד מושיע אותו.

אז מושיע זה יותר מעוזר.

מגן,

מי יודע מה זה מגן?

מגן

זה כשאדם עושה דבר הפוך

מהטובה שלו.

והקדוש ברוך הוא מגן עליו

מכל רע.

אברהם נכנס לאש, זה נגד הטובה שלו?

הוא יישרף.

מה השם? מגן עליו.

שלא יישרף.

או, זה מדרגה.

זה מדרגה.

הוא גולה מארצו בגיל 75,

זה לא לטובתו.

והשם מגן עליו.

הוא מלא את עצמו בגיל 99, זה סכנת נפושס.

והשם מגן עליו.

הוא נלחם נגד מלכים, מיליונים.

זה ההפך מהטובה,

מהשם מגן עליו.

כל אלה סכנות שהוא הכניס את עצמו לתוכן,

במסירות נפש עד הקצה האחרון.

ולכן אנחנו חותמים בתפילה, מגן אברהם, אומר הגויים.

כי דרגתו של אברהם הייתה ביטחון מוחלט,

שהקדוש ברוך הוא יעזור לו בכל המצבים הכי קשים נגד ההיגיון בטבע.

מאיפה לוקחים את הלשון מגן אברהם?

מן הכתוב, אל תירא אברהם,

אנוכי מגן לך.

מדהים.

ביום ראשון, בלי נדר,

אני מתכוון לתת הרצאה משלימה על אברהם אבינו.

אספתי 30 מעלות נוספות שלא שמענו כאן

של אברהם אבינו,

ועוד כמה דברים מתוקים.

זה יהיה משלים, כי אני לא רוצה להכביד על הציבור ולהאריך יותר מדי.

אבל אני רק אגיד לכם עוד כמה נקודות קלות

בהערת השכל שאומר רבנו בכיה.

אמרנו שחובת הלבבות אומר שיש שתי מדרגות בעבודת השם.

הוא אומר ככה, ההערה

על שני העניינים,

אחד מהם תקוע בשכל,

נטוע בהכרת האדם,

זה המדרגה של הערת השכל.

זאת אומרת, אי אפשר להוציא לך את זה מהראש. זה תקוע שמה,

אתה לא יכול להתבלבל.

אתה עושה מה שהשכל אומר.

שום כוח לא יכול לפעול על השכל שלך.

שום.

ויש הערה שנייה,

היא קנויה בדרך השמע שאתה שומע ולומד, זה התורה.

שבא הנביא משה והביא לנו את התורה.

עכשיו, כשאנחנו עושים את הערת התורה,

זה בגלל שהתורה מצווה אותי.

ואמרנו, בן אדם שומר את הכל מאלף עד תיו,

זה נקרא בינוני.

אתה עושה בגלל שהתורה מצווה.

אבל הערת השכל,

אתה מכיר את השם ממש.

בהשגת השכל, אדם מבין מה הקדוש ברוך הוא דורש ממנו,

גם במקום שאין ציווי מפורש.

הגוין אמר שאחרי כל השולחן ערוך,

זה הקדמה.

השולחן ערוך שלו הרבה יותר גדול,

כי הוא יודע מה ההשלכות של כל דין ודין.

זה עוד יכול להתפשט לעוד כיוונים.

זה נקרא לדעת את רצון השם. לא צריך ציווי.

כתוב שעם ישראל,

בשעה שעושים רצונו של מקום נקראים בונים.

בשעה שלא עושים, נקראים עבודים.

מה ההבדל?

עבד עושה מה שאומרים לו.

תביא לי כוס תה.

הוא מביא לך כוס תה.

בן,

תביא לי כוס תה.

מביא עם עוגיות.

למה? הוא יודע מה אבא רוצה.

כשאבא אומר תה זה עם כל ה...

מה הייתה מעלה של רבקה?

שלמות.

אחד מבקש עתיק קדח,

אז היא אומרת לו, וגם לגמלך אשקה.

זה לא נגמר.

יש אדם שאומר, כן, אם אפשר לשתות כוס מים, זה, זה, זה, זה, בקושי, בקושי ככה.

אפשר להגיש לך עוגיה? נו, נו, נו.

אולי אתה רוצה לאכול.

אפשר, אפשר, אפשר.

אבל בהתחלה הוא רק, אבל הוא רוצה.

אתה צריך לזהות את הרצון.

מי שתלמיד חכם גדול, בעל הערת השכל,

הוא יודע מה השם רוצה.

אברהם אבינו הבין,

ככה אומר החתם סופר בהקדמה שלו,

הוא אומר, מי יותר?

יותר גדול, חנוך

או אברהם?

חנוך עלה לשמיים, הפך להיות מלאך.

אברהם נקבר ככל האדם.

אז הוא לא הגיע למדרגה הזאת שהוא עלה חי לשמיים.

מה קרה?

אז מי יותר גדול?

אומר אברהם.

אם אברהם היה רוצה להיות כמו חנוך היה יותר ממנו.

אבל אברהם אמר לקדוש ברוך הוא שמספיק מלאכים.

הקדוש ברוך הוא רוצה שיכירו אותו פה בעולם.

אומר הרמב״ן, לא מצאתי סיבה.

למה נברא העולם חוץ משנכיר את הבורא ונודה לו?

זהו.

שבראנו לכבודו.

כל הנקרא בשמי ולכבודי, בירתי ויצרתיו אף עשיתיו.

זאת אומרת, זה העניין.

אז הוא הבין שצריך להקריא את שם השם בפי הבריות,

ולקרוא לו אדון,

ולגלות לעולם שהוא מושל בשמיים ובארץ. כולם חשבו, הוא אולי בשמיים ועזב את העולם.

הוא פה גם פה בארץ.

זה מה שהוא עשה, זה מה שהשם רוצה. צריך לדעת מה השם רוצה.

אתם יודעים, יספורנו מדהים,

שהוא אומר שיצחק אבינו לא נתברך פעמיים

כי לא היה ראוי לברכה.

למה?

מדובר על עולה תמימה.

למה הוא לא ראוי לברכה?

כי לא הקריא את שם השם בפי הבריות כאביו אברהם.

כך אומר אספורנו.

לכן כשמברך אותו כתוב בעבור אברהם עבדי.

כל מה שאני מברך אותך זה בגלל אבא שלך, לא בגללך.

עד שאמרו לו, אבי מלך ופי כל שר צבאו בוא ברוך השם,

אז הוא היה ראוי לברכה ואז השם מברך אותו.

למה? כי הוא הקריא את שם השם.

תארו לכם, מדרגה של עולה תמימה

לא מספיקה אם אתה לא מקריא את שם השם בפי הבריות.

זה ספורנו.

אז פה כתוב,

כשאדם עושה רק מה שהתורה צוותה זה הערת התורה.

כשעושה משכלו

זה הערת השכל,

והוא יודע מה הקב' הוא רוצה ממנו גם אם לא ציווה ולא כתוב.

בחובת הלבבות, בשער עבודת האלוקים, פרק

הוא מביא שבעת העמים ליתרון של עבודת השכל.

תקשיבו מה הוא אומר.

כי מצוות התורה יש תכלית למספרן,

והן מגיעות לתרי״ג מצוות.

אבל מצוות השכל כמעט שאין להן תכלית,

כי בכל יום יוסיף האדם דעת בהן.

וממשיך רבנו בחיין,

ככל שהכרת האדם בטובות השם,

ביכולתו,

במלכותו,

גדלה,

ככה גדלים חיוביו כלפיו.

ועכשיו אנחנו מגיעים לרס״ג.

זכר צדיק וקדוש ברוך הוא שאמר,

שכל יום הוא חוזר בתשובה.

למה?

רבנו סעדיה גאון אמר, היום למדתי

ונודע לי דברים שלא ידעתי אתמול,

אז אתמול עבדתי את הקדוש ברוך הוא פחות ממה שראוי.

אז הוא עושה תשובה על אתמול.

מחר הוא לומד ומגלה עוד דברים,

אז הוא הכיר את השם אתמול פחות.

אז הוא עבד אותו לא לפי מה שראוי לו.

אז הוא עשה עוד פעם תשובה.

זה הערת השכל.

לא נגמרים החיובים.

לא נגמרים.

הערת השכל היא מדרגה גבוהה יותר.

הכניעה שתהיה מחמת הערת השכל,

ודרך הראייה קרובה אל האלוהים

ברצויה יותר לקדוש ברוך הוא.

הוא אומר משבע סיבות.

הוא מונה שבעה יתרונות.

אחד מהם,

כשאתה עובד את השם מהשכל, העבודה היא פנימית לשם שמיים.

אתה לא עושה בגלל שהתורה אמרה.

אתה משיג את זה לבד.

כשאתה חוצה את הכביש,

אתה לא צריך שהתורה תגיד לך, תיזהר.

תסתכל ימינה, שמאלה, ימינה, אתה לא צריך.

השכל שלך אומר איך צריך להיזהר.

אז זה ודאי שאתה מתכוון. אתה לא עושה את זה בפזיזות.

בפזיזות הולכים.

אין להיות פזיז בכביש, צריך להיות

עם שכל.

בטעם השלישי הוא אומר שעבודת התורה מתבטאת במעשים חיצוניים,

כי המצוות הן חיצוניות, בגוף.

אבל עבודת השכל זה כל חובות הלבבות,

מה שאנחנו מחויבים.

הוא אומר שהערת התורה, כל התורה כולה, היא רק המבוא להערת השכל.

הוא ממשיל את זה לזרע ועבודת האדמה,

התורה מכינה את האדם,

והעבודה הפנימית הצומחת ממנה

זה עבודת השם מתוך הכרה.

בטעם החמישי הוא מוסיף,

מי שעולה מעבודת התורה אל עבודת השכל יגיע למדרגת הנביאים ובחירי עליון החסידים.

בהערת השכל לא מתמודדים עם תאוות ומצליחים פעם אחר פעם,

אלא השכל הוא השליט,

והתאוות מאבדות שליטה.

אין שליטה על התאוות.

ויש לשון חריפה בטעם השביחי שהוא כותב.

העבודה שהיא מן התורה בלבד,

אין האדם בטוח בעצמו שלא ייכשל בה,

כי כוח התאווה אורב לה,

ומצפה עיתות שהוא מתעלם ממנה.

אבל בעבודת השכל הנפש אינה נמשכת אליה,

אלא לאחר שהעמית את התאוות

של הגופות,

והגביר את השכל עליה ומשתמש בשכלו כחפצו ורצונו.

לכן היא מובטחת

מי ייכשל בה,

ובעליה שמור לחלוטין.

אברהם,

לא היה רק אדם שעמד פעם אחת בניסיון של עריות,

ופעם אחת בניסיון של כסף.

אברהם הגיע למדרגה שהשכל והכרת הבורא שולטים על כל התאוות.

50 שנה הוא לא ראה את אשתו, יבא ביי.

כל הכסף עזב, לא אקח מחוט ועד צרוך נעל.

בדיוק הוא עונה להגדרות של רבנו בחייה,

הגברת השכל.

בשימוש בשכלו כחפצו וברצונו,

וככה המית את כל תאוותיו,

ולכן הוא שלט ברמח איברים ושסע גידים,

והיה האדם השלם,

והוא רגל במרכבה,

ובשבילו נברא העולם.

אלה תולדות השמיים והארץ באברהם.

תודה רבה על ההקשבה.

מקווה שהוספתי לכם משהו.

אם יש שאלות, בבקשה.

תן לו פה שורה ראשונה.

לא שומעים.

שלום לרב.

קודם כול אני רוצה לברך את הרב

מכל הלב,

שהרב יאמץ ויצליח ורק יפיץ את דרכו וילמודו.

ממש מכל הלב, אני מבערך את הרב.

תודה.

בבריאות אתנה, ורק חזק וימץ.

וכן נאמר בכפליים. אמן, אמן.

יש לי כמה שאלות.

בבקשה.

דיברנו על המחשבה.

האם המחשבה באמת קובעת?

נגיד, אם אני חושב טוב,

כמו שיש פתגם חזיתי, תחשוב טוב, יהיה טוב.

ואכן, בעניינים של הקדושה או בעניינים של הגשמיות,

אם אני חושב

שאני רוצה להקים משהו,

אז המחשבה משפיעה על המציאות,

או שמה שנגזר, נגזר?

למחשבה יש כוח גדול ועצום.

אם המחשבה טובה לדברים רוחניים,

ודאי שהיא טוענת.

אם זו מחשבה טובה לדברים גשמיים, לא בטוח.

למה?

כתוב שהקדוש ברוך הוא עושה חסדים טובים.

אם עושים חסדים, זה טוב. למה צריך להגיד טובים?

יש חסד שיעשו איתך ולא יהיה טוב.

נגיד, אדם ביקש שיעשו לו חסד, יקנו לו אוטו,

קנו לו והוא נהרג.

אז החסד לא טוב.

לא כל מה שהאדם שואף בגשמיות

זה טוב.

אפילו שהוא מאוד רוצה. מה קרה עכשיו? התחיל עוד פעם האם.

אז זאת אומרת,

לעולם, אפילו אם אתה חושב על משהו טוב,

תבקש מהקדוש ברוך הוא שיתקן אותך בעצה טובה.

תן לו שהוא יחליט, הוא בלאו הכי מחליט, אבל תן לו שהוא יחליט.

ואתה תלך לפי מה שהוא נותן. אל תדחף בכוח.

לפעמים זה הורס.

לא טוב.

אבל ברוחניות,

כל אשר שאלה עיניך, אתה ראוי לקבל, כי השם רוצה

כמה שיותר יתקרבו אליו.

הבנתי. עוד שאלה? לדוגמה, אם אתה הולך לישון הלילה,

ואתה אומר למחר אני רוצה לעשות כך וכך,

השם יסייע לך, ברוחניות.

עוד שאלה. הרב דיבר בשורים שלו, אני שומע הרבה הרצאות של הרב,

לגבי מאסר וחומש.

נגיד שבן-אדם מרוויח 50,000 דולר ובשבילו להפריש

נגיד חומש,

זה לא אותו דבר כמו שבן-אדם מרוויח 5,000 ויש לו משפחה גדולה,

ואם הוא עכשיו יפריש את החומש,

אז נשארו לו רק 4. הוא יצטרך נגיד עכשיו לבקש מאחרים שיעזרו לו.

אז מה

פה? קודם כול, שתדע לך שקשה למי שיש לו 50,000 להפריש חומש יותר ממי שיש לו 5,000. מי שיש לו מיליון וצריך לתת 200,000 קשה לו יותר ממי שצריך לתת בעשרה שקלים 2 שקלים.

ככה זה עובד, מה לעשות?

תראה, העשירים,

אף אחד כמעט לא מוציא את מה שצריך ומה שיכול.

ולמעשה מעבר. רגע, אתמול שמעתי מעשה

שהגיע

אחת שקוראים לו גליק,

עשיר גביר פה בארצות הברית.

הוא הגיע אליו, הרב שטיינמן היה אצלו,

והוא רצה

שהרב יתפעל.

אז הוא אמר לו שברוך השם הוא חילק,

הוא אמר איזה סכום של 5 או 50 מיליון דולר, משהו כזה.

חצי, 50 אחוז הוא נתן, לא חומש, 50 אחוז הוא נתן.

אז הוא חיכה, שילטף אותו הרב שטיינמן, שיגיד לו כמה מילים.

הוא אומר לו, ומה תעשה עם השאר? מה יש לך לעשות עם זה?

למה אתה לא מחלק את זה?

אתה מבין?

אז למעשה להשתדל, וגם אפילו כשקשה, להפריש חומש?

קודם כל אתה לא חייב, זה מנהג טוב. אבל זו סגולה טובה לשירות.

כן, כתוב שמי שנותן חומש, אז הוא יתעשר.

מי שנותן מעשר לא יהיה עני.

צריך סבלנות,

אבל יש גם דברים שמונעים.

יש שבעה דברים שמנויים.

אני לא זוכר את כולם,

אולי שלושה,

שבן אדם גוזל.

אם הוא גוזל, אז הוא לא יקבל

את הברכה.

אדם שנדר ולא קיים, גם יש לו בעיה.

אדם שמצער את אשתו, אז כתוב שהוא מעני.

ויש עוד כמה, ריבית,

כשאדם נותן, אז כתוב שנכסיו מתמוטטים.

תלוי, יש כמה דברים שמונעים,

אבל אם לא עושים אותם, אז זה בסדר, הכל יהיה בסדר.

כן, ושאלה אחרונה,

לגבי, נגיד,

שלבן אדם יש עניין כזה שהוא מתגלגל, כן, יש גלגולים, תורת גלגולים.

אם נגיד למשהו נמשך,

אז יכול להיות שזה התיקון שלו. התיקון שלו, כן. נגיד לבן אדם

שהוא נמשך למשהו שאסור,

והוא יודע שהוא לא

ילך להוציא את זה לפועל, כי לא ייתכן.

אז מה התיקון פה?

כי בפועל הוא לא מוציא. זה שהוא נשמר,

יש לו משיכה והוא נשמר, זה התיקון,

שהוא לא עובר.

כי אם הוא בא עוד פעם לתקן את הדבר הזה, פרשו שהוא נכשל קודם,

והביאו אותו עוד פעם שלא ייכשל, והנה, ברוך השם,

יש לו את המשיכה כמו פעם, והוא לא נכשל, אז זה מצוין, הוא תיקן.

כאילו, המלחמה הזאת זה התיקון שלו.

לנצח גם.

אממ.

ואבקש בבקשה ברכה

קודם כל על שלום בית.

אנחנו נשואים 14 שנה כמעט, יש לנו ברוך השם עשרה ילדים,

ואומרים שהאשת... כן ירבו.

אומן.

ואומרים שאשתו היא משורש נשמתו, אז לפעמים אשתי מוציאה את השורש,

את הנשמתים מהשורש.

אז אני מבקש ברכה לשלום בית.

זה או עזר או כנגדו.

כן.

והגענו כאן לאמריקה לפני כמה שנים,

בארץ הגענו לפת לחם, והשיח' אילנה הביאה אותנו לכאן. השם יזכה אותך לשלום בית נאמן ואיתן, אמן. ותזכה לפרנסה בשפע. אמן. אני מקים עסק, ושזה יהיה ברצון השם. ושתצליח במעשה ידיך להרבות כבוד שמים. כן, לשמירת עיניים גם.

ברכה לשמירת עיניים וברכה לאשתי במצב.

תזכה קודם כל שלא לעבור על שום עבירה שבתורה. אמן. ובפרט שמירת העיניים. ושהרעיון יהיה שתלד כתרנגולת, בעזרת השם.

שתלד אשתך בשעה טובה ומוצלחת כתרנגולת. אמן.

תודה רבה. שאלה נוספת?

תן פה לרב.

רצוני לבקש מכבוד הרב, קודם אני רוצה לברך את הרב

ויאריכוס יום ראשון בריאים עד מאה ועשרים שנה שיוכל להמשיך

לגלות כבוד שמיים לכל העם ישראל.

אמן וכן נאמר. אמן.

אני לא אומר בכפליים כי זה יהיה 240 שנה.

כן. יש לי ארבע בקשות.

הראשון,

כבר שמענו כמעט כל העולם שאמרו מה שקרה בחול המועד סוכוס,

שראש ימח שמוי המעם תפס

את אווירון מפלא דובאי והיכר את הקפטן כמעט שמאז,

והכוונה שלו הייתה לעשות קראש בתל אביב,

להרוג אלפי יהודים,

חס ושלום,

גם את עצמו וכל אנשי אווירון, 173 אנשים וגם כמה שיכול להרוג יהודים בתל אביב, חס ושלום.

והשם עושה ניסים גדולים עד מאוד, הרבה ניסים,

בהצלע הזאת.

ושני דברים,

העיד פיילוט אחד שהוא מומחה ומלומד בפיילוט,

והוא אמר שלפי הפיזיקס

של האווירון בכלל הייתה ירידה מ-30,000

פיט

ברגע וחצי בערך ל-15,000.

אז הירידה ככה,

כאשר רשיו רצה לעשות קראש,

זה בעצמו היה צריך להתפוצץ.

האווירון לא עומד לירידה כזו.

תמיד הכול לאט-לאט.

הירידה הפתאומית מ-30,000 עד

15,000 היה צריך להתפוצץ.

זה נס גודל למעלה מהטבע.

וגם הנס השני,

הפיילוט העיד,

כשהיה ירידה ויניב היון תפס את הקנטרול,

ופתאום הוא ראה שעוד מעט,

ב-45 שניות היה צריך להגיע לארץ ולהתפוצץ.

אז הוא תפס את הקנטרול,

והקדוש ברוך הוא עשה הצולה גדולה ממש למעלה מדרך הטבע,

שהאווירון במקום לירד ולהתפוצץ על הארץ,

עלה למעלה בכיוון הפוך, כיוון הפוך למעלה.

אז הפיילוט אמר שזה נס גודל ש...

מיירידו בפרשר של הגראביטי כמעט שהגיעו לארץ ופתאום עולה השמיים זה לבד, נס גודל למעלה מדרך לטבע שאי אפשר משהו להבין להשיג את זה.

אז זה שני ניסים גדולים וחוץ מזה היו הרבה ניסים, לא רוצה לדבר הרבה,

רק לקצר שעל זה מסדומה אני חושב שכבוד הרב

כבר דיבר על זה ברבים איך שאנחנו עדין בדור הזה לשמוע נס גדול כזה.

אז רק אני רוצה לבקש מכבוד הרב,

שמעתי מהרב אושר דרוק שכסוב ברבנו יונה בשערי תשובה,

אחד מהמצוות בתוידר,

לפרסם חסדי השם יזבח וניסי השם שעשר לעם ישראל.

וחוץ מזה כמעט כל יום, כל השנים שהערבים ימח שמם זורקים טילים שיכולים להתפוצץ ולהרוג אלפי אנשים מאלפי יהודים וכל פעם הקדוש ברוך הוא עוזר כמו שהרב אמר אנוכי מגן לך

מגיע מגן ומתפוצץ בשמיים.

ודיברתי עם חבר שלי יוחנן בארץ ישראל והוא אמר

שעשו שיא צפאריה לפני איזה חודש או משהו,

והערבים ידעו שמגיע היום, נגיד יום שלישי בשבוע,

אז זה שיא צפאריה.

לא יכולים לארוס שום טילים.

אז מקודם לזה כל יום ויום ירו ארבע או חמישה פעמים על ירושלים ועל מקומות בארץ ישראל.

כדי לתפוס את ההזדמנות ביום שלישי אסור, כבר צריכים להפסיק.

אז כל יום ירו טילים,

וכל יום הקדוש ברוך הוא מרחם על עמו ישראל.

והוא, כמו שאמר הרב,

מלך עוזר ומושיע ומגן על עמו ישראל, על בונב,

על עמו ישראל, והיא צא לא עושה.

אז אני אמרתי ליהוחנן, הוא אמר לי שהיה איזה טיל,

אני לא זוכר בדיוק,

שהיה גדול מאוד בכוח שיכול לעשות הזד, לאלוף במרבבות.

וזה כמעט שהגיע להתפוצץ ולהחזיק,

והקדוש ברוך הוא עושה נס בשנייה האחרונה שהגיע המגן, וזה התפוצץ בשמיים קודם שהגיע לארץ.

אז אמרתי לו, אה...

צריכים להאמין להוידס להשם, הוידע להשם כתור כתור כתור כתור, שברגע האחרון הוא הציל את סונו מהזק,

ממיס הגדולות של אלף ורבו.

הוא אמר, לא, לא, דניאל,

זה לא הרגע האחרון.

הגיע המגן השנייה האחרונה.

השנייה האחרונה.

אז רק אני רוצה לבקש מכבוד הרב,

שיש לו זכות גדולה הרבהים שנה לפרנסים, לעם ישראל, גידולות הקדוש ברוך הוא ורחמנות הקדוש ברוך הוא,

אז לא בלבד

שהרב אומר לציבור, מלמד לנו, אנחנו חייבים להועיד את זה לכבוד הרב, כל התורה,

כל האמונה, כל החיזוק,

אבל גם להועיד כל אחד ואחד, כל יחיד,

ששומע עכשיו וגם להוסיף, כשהרב מדבר בציבור,

כמו שרבנו יונה אומר,

שכל אחד מאיתנו,

חברך חברך ישראל, גם אנחנו,

כמו שהרב אומר, שאברהם השיג את מה שהקדוש ברוך הוא רוצה,

שכל הברואים הם יגידו ויכירו, כבוד השם יסברך.

עוד לא לבד שהרב הוא הרבי,

הצדיק, ואנחנו התלמידים,

שכל אחד מאיתנו,

וגם להולה,

כשהרב מדבר בציבור שיזכיר לקיים, מה שרבנו יונה אומר, שזה אחד ממצוות התורה שאנחנו צריכים לספר.

אני אומר את זה לאנשים,

צריכים לספר לילדים שלנו,

לחברים שלנו, לנכדים,

שאנחנו מעידים ניסים גדולים בדור הזה,

כמו נס חנכה, נס פורים,

זה נס גודל מן השמיים,

וגם כל הטילים, בכל עץ ורגע שזורקים טילים, והקדוש ברוך הוא מציל אותנו,

זה נס גודל מן השמיים.

וגם דוד המלך אומר,

דור לדור ישבח מעשיך,

וכבר ישכיר יגידו.

זה לא הרב המשפיע, זה כולנו, כל אחד,

כל יהודי.

הדר כבוד ידיך ודברי נפלאי שכר עשיך.

זה לא רק דוד המלך,

גם אני, גם כל יהודי.

וזיזנר ושכר יאמר, וזיזנר ושכר יאמר, אל ניסיך ונפלאותיך, שבכל יום

אומרים את זה כל יום, שלוש פעמים.

אז כן, נכון. אז אני אמרתי ששמעתי מהרב פרזנסקי, שהוא לימד לתלמידים, הוא אמר,

שמענו בדור הזה ניסים גדולים.

מהאווירון שכמעט התפוצץ והגוש ברוך הוא הציל כל אלה שנמצאים על האווירון וכל העם ישראל בתל אביב ולכן כל אחד צריך לחשוב איך אני יכול להשתפר להוסיף על מידוס טויבס, להוסיף על לימוד התורה, להוסיף על טבילה,

להוסיף על צדוקה. אתה יודע מה אנחנו עושים?

אנחנו מלמדים את הציבור

להודות לקדוש ברוך הוא על כל מצב ומצב, לאו דווקא אפילו על ניסים,

כמו שאומר דוד המלך.

עבדו את השם בשמחה,

בואו לפניו ברננה על כל מצב.

צריך להודות לקדוש ברוך הוא בכל מצב כי הוא תמיד עושה את הכי טוב בשבילנו,

גם אם אנחנו לא יודעים.

ואנשים שרים את השיר הזה והרבה ניסים וישועות.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו ביר נא בואו לפניו ביר נא בואו לפניו ביר נא בואו לפניו ביר נא בואו לפניו ביר נא בואו לפניו ביר נא בואו לפניו ביר נא בואו לפניו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו

לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בואו לפניו בירננה בירננה בואו לפניו בירננה

בבקשה יש לי רק

שלושה נקודות קצרות מאוד אם אני יכול יש לי פשוט קצרות

שמעתי מרב אריה מלכה שאמר בשם רבוי שאודם צריך לכוון כשאושם מצווה להמשיך אור עצמי אלוקוסו יסבורך עולב בקיום המצווה.

כמו שאומר נועם אלי מלך שאודם יכול להגיד אני עושה עצמי כי סי לקדושה מרכוב ולשכינה.

אפילו אודם פושט ובמשך הזמן יגיע לאלוב הר בקדושה.

אז אני מבקש מכבוד הרב לפרסם את

נקודה הזאת, כי הרב אריה מלכה אמר לי, אם עודם עושים מצווה בחיים חייסוי,

כמו שיש לנו ציטי, תפילין, שעבס,

לימוטוב, צדוקה, תפילה, שחס, מנחם ערב,

כל המצווה שלנו עושים,

אם אנחנו אומרים בחיים חייסנו,

אני רוצה להמשיך אולי,

אור עצמית,

אלוקוס יסבור,

כי אם כל עיני המצווה שאני עושה כל היום,

אז הוא זוכה בחיים.

אבל אם עודם אינו יודע או אינו מכוון להמשיך אור עצמית,

אלוקוס יסבור,

אז לאחר פטירוסו בעולם האמס צריך זכוך,

אחר זכוך לזכור לאור הקדושה הזוז בעולם הבא.

אז אם אנחנו יכולים לנצל הזדמנות כשעדיין אנו חיים,

אז אני מבקש שכבוד הרב יפרסם, זו הנקודה.

זה הדבר השני.

הדבר השלישי,

שהיה טוב לב בפרשה זוז,

בפרשה ויירא,

אומר על אברהם אבינו שלא לבד שיש בכוי חול לבורך את התלמידים השויימים,

כמו שהרב אשר מבורך אסנו ולא שים לנו ברכות,

אלא לכל עם ישראל יש בכוייף קול רב וכל מגד שיר לבורך על-ידי אשבוע אסטיירא, שהוא מלמד עכשיו לתלמידים,

לכל עם ישראל כל הברכה שהוא נושא.

חזק וברוך.

תודה.

תודה. שאלה נוספת, נו. הדבר האחרון, שאני מבקש ברכה,

יש לי ארבע פונים ומעלה משלושים שונות צריך עם זיווגים הגונים.

השם יזכה את בניך לזיווגים הגונים מהירה.

אמן.

תן לו.

שולם אורי אב.

אני אדבר באנגלית.

It אומר, in the parish is told this next week,

I קבע ששמעתי בקולי ושום מהמשמעתים בצבוייסר חיקוייסר בסערוי סועי.

אז ראשי אמר, why does it say בסערוי סועי, why not toira?

אז ראשי אמר, it says in the midrash that it means toira שבקצף,

שום מלה אני לא מבין. אתה מדבר מהר מאוד וקרוב מדי?

אני לא שומע.

אני לא שומע.

It says I כבר שמעתי בקולי ועברו מבינים

ושום מהמשמעתי ומצבוייסר חיקוייסר בסערוייסר.

אז רשיה שואלת למה זה אומר סוירוי סוי? למה זה אומר דובל לושן?

למה זה לא אומר טוירן?

אז רשיה אומרת, זה אומר נדמה בירוש בראש אוסר רבא,

זאת אומרת טוירן שבכסאב וטוירן שבעל פה,

הנלכה למוישה מסיני.

תתברו על מזמקה עם כל הכל.

אז זה לושן רבם.

עכשיו הוא אומר, בפרשת ראה הוא אומר,

כמו שכל הדובר אשר נויכים בצווה אסכם אויסוייטש מילאסויס,

לא איסוייס אוף אולוו ולא איסגידי ממני.

רב אמנון יצחק, אתה קוראים אלה של בלצ'יבאס.

כשבלצ'יבאס עומד לנושא הזה,

יש שאלה.

הרמב״ם אומר שה'

נתן לתורה לכולם שכל אחד היה שם,

נושם נושם וטויר. למה?

בגלל שאיש אחד לא יכול היה לבין שאלות כלום לשאלות של טוויריאס בקספור,

טוויריאס בפרש.

לכולם היה צריך לראות וכל אחד יכול לדבר על הגדול גדול גדול עד שנייה.

עכשיו, כשבלצ'יבאס עומד כמה פעמים יש בלצ'יבאס,

והם כמה גדולות,

האבא והאבא שלהם,

לא מהם.

אז אנחנו,

בכלל ישראל, יש לנו אוכלות.

אנחנו שומעים מאבא שלך עומדים ידולים ידורים,

אבי הולך ללכת כל הדרך להאר סיני,

שהשם נתן לנו

טרש אבקסאב וטרש אבאלפא.

מה שנקרה,

1,500 שנה אחרי האר סיני,

אנשים התחלו ללכת טרש אבאלפא,

אז הם נתניהו.

אבל

בלצ'יבה, שלא אין לו את המסוירה,

כשהוא בא ללכת ללכת לויסוס סיפי,

אתה לא צריך להגיד שהוא לא אין לו את המסוירה,

אז הוא יכול לדעת

שזה יכול להיות שהוא ללכת לויסוס סיפי,

הוא יקבל את התוארה,

והלכת לויסוס סיפי תוארה.

אז השאלה היא,

למה לא הפוסק לא אמר לויסוס סיפי אולייסוס סיפי על טרש אבקסאב ועל תאוריה שבל פה?

בכל תוארה לא נדבר כמו שאמרתי,

יצחק אומר,

אס בינכו אסתיכיתכו אס יצחק.

מאוד ברור, התוארה אומרת ברור,

אבל כאשר היא מתגזרת לכאן לכך שלום בתוארה שבקסאב ותאוריה שבל פה,

זה רק לפני שנה בפרשה, הרמז,

תאירויסאי, אלה של רמב״ם,

הבלצ'יבה קצה. תאירויסאי, זאת אומרת,

בריישא, שמעז, ויקראו, ועמיד בדברם.

זה לא ברור.

אז כדאי שהבלצ'יבה שלא צריכה להיות סופק.

הפסק,

למה לא הפסק אומר ברור?

לא סוסיפי על תאירו שבקצא ועל תאירו שבלפן.

יש הרבה דברים בתורה שאפשר לשאול עליהם שאלות.

לדוגמה,

למה לא כתוב איך עושים תפילין?

כתוב, הוקשרתם לאות על ידכם. מה לקשור?

לא כתוב. יכול לבוא מי שלא קיבל מסוירת,

כמו שאתה אומר,

ולשאול מה לקשור.

אני אקשור שרוך,

ואני עשיתי מה שכתוב לקשור, לא כתוב מה.

וכשכתוב וזבחת,

לא כתוב אל קוצביח שחיתה,

שום דבר לא כתוב.

איך אפשר בכלל לפרש את התורה שבכתב, בלי תורש בעל פה?

הרי כל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה.

אבל כתוב שמשה ביאר את התורה.

הואיל משה ביאר את התורה,

אז היה ביאור בעל פה,

והוא הסביר בדיוק כל דבר.

מי ששמע את זה, יודע והעביר הלאה.

ולכן קיבלנו תורה שבכתב,

ונכתבה גם התורה שבעל פה בגלל הגלויות ובגלל שנשתכחה קצת,

ואנשים מהגלויות לא יכלו ללמוד, ושיננתם,

אז עד לעשות לה' הפרו תורתך. כתב אותה רבי,

ויש לנו אותה.

עם הבעלי תשובה, אל תדאג, אני אסתדב.

אם יש להם שאלות, אני אסביר להם.

זה שאין להם מסורה,

בסדר, מי שהתנתק,

ברור שאין לו. מי שלא למד בבית ספר,

אז ברור שהוא לא יודע מתמטיקה והוא לא למד גיאוגרפיה והוא לא למד כלום.

זה לא אומר שיש שאלות

על הדברים שנאמרים שם ונלמדים.

תבוא, תלמד ותדע.

אבל לחשוב שהקדוש ברוך הוא נתן תורה והשאיר אותה סגורה,

עלומה,

שאי אפשר לדעת מה כתוב בה,

אז מה התועלת שהוא הביא אם אף אחד לא יבין?

אם לא יקבלו את התורה בדיוק עד, עכשיו,

הראייה היותר גדולה

זה המציאות.

אלפיים שנה לא היינו ביחד.

כל אחד היה בגלות אחרת.

פולניה, רומניה, הונגריה, תימן, ספרד, בכל המקומות.

הגענו ביחד לארץ, או הגיעו לפה.

תפתח כל מזוזה בכל בית של יהודי, אותו דבר כתוב.

תפתח את התפילין,

הכול אותו דבר כתוב.

אז זאת אומרת שיש מסוירי שעברה.

אתה פותח ספר תורה, אותו ספר תורה לכולם.

אשכנזי, ספרדי, תימני, אותו דבר.

אז זאת אומרת,

עצם זה שאנחנו שומרים פסח באותו תאריך,

וכולם יודעים שצריך לאכול מצות,

ושאנחנו עושים סוכות באותו יום, באותו תאריך,

וכל הדברים, זה אומר.

תורה שבעל פה, שהיא מתקיימת ממש על ידי מיליונים בכל העולם,

למרות שהיה נתק.

אין לך ראיה יותר טובה שיש מסורה שהיא עוברת כמו שצריך.

ואם קשה לך על איזה פסוק שאפשר היה לסדר אותו יותר טוב,

יש עוד הרבה פסוקים שאני אביא לך שאני יכול להקשות עליהם קושיות בלי סוף.

אבל?

עזוב, עזוב, הסברתי.

אפשר להגיד מה שאתה רוצה, אבל השם החליט ככה,

ואת ההסברים הוא נתן למשה שהסביר לנו את הכול. תודה רבה.

כן, תן לה מיהודי פה.

פה הוא לפניו, לפניו בירננה. פה הוא לפניו, בירננה.

פה הוא לפניו, לפניו בירננה.

אני רוצה לשאול, לפעמים יש בן-אדם

שצריך לרפואה,

לשידוכים,

לבית, כדומה, מתפלל,

עומד תהילים,

והשידוך עוד לא בא ואין לו בית.

הם עומדים לאדם,

תגיד תהילים. כבר אמרתי הרבה פעמים, איך מעודדים אותו?

להמשיך להתפלל ללמוד תהילים, ולא ישייה יש.

כתוב שיש שניים שהתחייבו לגרדום.

שניהם התפללו.

אחד הוציא אותו לגרדום ואחד לא.

למה? בסוף אומרת הגברה, זה התכוון וזה לא התכוון.

איך יכול להיות שבן-אדם הולך לצאת לגרדום והוא לא התכוון?

יש דבר כזה שמישהו לא מתכוון?

לא, אתה רואה שאפילו מי שיוצא לגרדום יכול להתפלל, וזה עדיין לא עם הכוונה המלאה.

עכשיו תבין, יש עשר שמות לתפילה.

הגדולה ביותר זה צעקה.

אתה צעקת כששמעו כל השכנים?

לא צעקת ככה.

כתוב,

ויסעקו על אדוני בשר לא העם ויושיעם.

אם אתה צועק צעקה מכל הלב, מבפנים,

וואי וואי וואי, אתה חודר תרקיעים.

אבל אם אתה מתפלל ואתה אומר, ג'ילי, אם אתה מבין,

אז זה גורנישט מתגורנישט.

אתה צריך, אתה מבין, לצעוק.

אם כואב, צועקים. אם לא כואב, אז זה.

אפילו מי שיוצא לגרדום יכול להיות שהוא עדיין לא מתכוון. אתה מתאר לך כזה דבר?

ככה אומרת הגמרא.

תצעק לה' אם אתה מתבייש תלך למקום שאין אף אחד.

היה מעשה כזה, רב אחד עשה כזה דבר.

היה בן אדם שלא היה לו ילדים,

והוא אומר, התפללתי והלכתי לרבנים וזה לא עוזר.

אמר לו, בואי תיכנס לאוטו.

לקח אותו בלילה, בשתיים בלילה.

לקח אותו ליד מחנה חצרים בארץ ישראל,

אמר לו, תרד פה רגע.

ירד, אומר, אני בא עוד שעתיים, ביי.

ההוא נשאר שם בחושך לבד באמצע מן החולות.

מה יש לו לעשות?

עכשיו הוא צעק, אין אף אחד.

צעק לשם שהוא רוצה ילדים, הוא רוצה זה, זה, זה,

הוא נפקד.

צעקה.

זה, אי אפשר לעצור את זה.

אתה מבין?

אז זה צריך להיות תפילה כזאת.

כשבאמת כואב ובאמת חסר ובאמת רוצים,

צועקים.

אוקיי?

אני חושב שהרבה צעד צעקי,

והרבה, אני לא שמעתי שצעקת.

כי אם אני עוד לא שמעתי שצעקת,

אם אתה יכול לחייך על מה שאתה צריך ואתה עדיין מחייך,

זה אומר שלא צעקת.

מי שבאמת חסר לו, הוא לא יכול לחייך. איך הוא יחייך?

הוא עוד לא קיבל מה שהוא רוצה.

אדם שרעב

ומחכה בתור ולא נותנים לו לאכול, והוא הולך להתעלף,

הוא לא צועק על הבן אדם שמוכר?

ככה צריך, לא?

ברכה אני יכול לקבל, בהצלחה. בטח, בטח, בטח.

השם יזכה אותך להתפלל כראוי, ויתקבלו תפילותיך.

שאלה אחרונה, תן ליהודי שם, שכל הזמן מתנודד, כן? תן לו.

מה?

יש שאלות למעלה גם, אם יש מיקרופון למעלה, כן.

קודם כל, מה שהרב אמר על צעקה,

אני צעקתי צעקה כזאת לאשר שאני צריך שידוך אחרי שאשתי נפטרה.

בתוך שבוע התחתנתי.

הינה. לא, אני מפתיע לך.

זה היה משהו ניסי, זה לא היה משהו, אני יכול להגיד לך את הסיפור בקיצור,

ממש בקיצור, לא רוצה להבין. אין צורך, צעקת וקיבלתי. קיבלתי בתוך שבוע.

התחתנתי, הייתי מתחת החופה.

לא הכרתי את הבחורה לפני זה, לא מדברת הספקה.

השאלה, היא לא מדברת על השפה שלי.

ברוך השם.

במתנה כזאת, צדיקה,

שאני לא מגיע לכרוסליים שלה.

אוהבת את השם, אבל זה דבר אחד.

דבר שני, שהשם עושה ניסים כל הזמן,

ככה?

טוטו.

כדוש ברוך הוא עושה ניסים לבני ישראל מזמן קיימת המדינה,

עד היום,

קודם כול, המקום הכי גדול שרצחו יהודים זה בארץ-ישראל, זה דמידת הדין.

גם כן יש ניסים,

אבל זה מחייב את כולנו,

גם כן את החילונים.

ואני כתבתי לכל חברי הכנסת,

כולל ביבי נתניהו,

חייבים לעצור את הגיוס של הבנות החילוניות.

זה חוטא המחטיא את הרבים.

כולם צריכים לעשות תשובה.

אפילו הרמב״ם צריך להגיד, סלח לנו,

אפילו רבי עקיבא ומאז אנשי כנסת הגדולה,

חייבים להגיד, סלח לנו, שלושה פעמים יום בחול.

אין דבר כזה.

וכתבתי להם,

לא לחברי הכנסת הערבים,

כי הם, מה אכפת להם? למה לא?

אוקטובר 7,

זה

וורדינג, לא יודע איך לומר, אזהרה. אזהרה, אזהרה. זה יכול לקרות בום יותר. בכל פעם שיש נס,

יכל לקרות יותר רע,

וצריכים להמדות להשם.

לצערי הרב,

יש עוד הרבה עבודה.

אני לא יודע אם זה, האמת, מה שכתוב ב-AI,

10% מהארץ והיהודים לא מאמינים בכלל שיש הכולל ואוכלו.

50% אולי לא שומרים שבעת כמו שצריך.

מידע יותר חמור.

השם רחם.

השם רחם. תודה. וגם עוד משהו אחד. הרב דוד בצרי, אני צריך להגיד,

אני הכרתי מי זה, אגב, את דצרי.

הוא היה, הגמרא אומרת, אם היה שתי,

רבי יוחנן המזכאי אמר,

אם היה עוד רב צדיק, לא יכולת לנצח.

מה, רבי צדיק היה אוכל, היה גיבור,

היה צם 40 שנה?

אני ראיתי את ההשקדה, את

הלימוד שלו, כמו אריה,

וזה הגיע ליל ישראל.

נכון שהיה לנו רב עבדיה, אבל לפחות משהו, יש משקלות בשמים.

לפחות

חצי מיליון, מיליון איש באו ללוויה שלו, אבל כשתבוך הוא ברוך חוכמתו,

עשה שהרב דוד, שרלום בצרי, זיכרונו לברכה,

נפטר

שעתיים לפני,

ואין לנו את הסכוס של הצדיק הזה להגן.

זה מאוד מפחיד.

תודה רבה. יש ככה סילת חינם, אני ראיתי את זה.

בסילת חינם אתה לא יכול לדעת

מי עשה לי את זה, אבל

אני מוחה לכולם, אבל אני לא יכול לקרוא לכל תושבות התורה.

תודה רבה. תודה רבה. כן, שמה למעלה?

נו, יש שאלה למעלה?

יש או אין?

תודה רבה על השיעור

היפה ביותר.

אנחנו מאוד נהנינו.

רציתי לשאול, יש לי בן שהוא 39 והוא לא דתי והוא צריך שידוך.

כבוד הרב יכול לתת לו ברכה?

לא.

הוא לא פה, הוא גר בפלורידה.

אני לא יכול לברך אדם חילוני להתחתן,

כי אם הוא יתחתן הוא לא ישמור טהרה,

הוא לא ישמור שבת,

ואני אהיה שותף בזה שהוא ייקח עוד חילונית,

ושניהם ביחד יעשו עבירות.

למה אני צריך להיות?

אני מבינה, כבוד הרב יכול לברך אותו שיהיה דתי?

או, זה אני יכול.

מה השם שלו?

מה השם שלו?

קוראים לו יוסף מרדכי. יוסף מרדכי. בן יעקב המרים.

בן יעקב המרים, השם יזכה אותו לחזור בתשובה שלמה מהרה,

ואחרי כן נתחתן. אמן. כן יהי רצון. תודה רבה לרב. תודה.

כן, שאלה פה לבחור.

שאלה אחרונה. נו, קדימה. פה, פה, פה.

מי נותן מיקרופון?

הנה.

בבקשה.

ערב טוב. ערב טוב. שלום, כבוד הרב.

יש לי שאלה.

יש לי מישהו במשפחה, משפחה רחוקה,

שהלך לחלוטין מהדרך שהוא העמיד את דתו והתחתן עם מישהי לא יהודייה.

איך אפשר להחזיר אדם כזה בתשובה?

הוא אנטי, או שהוא... לא, הוא מאוד אוהב את הדת, רק

הוא לא גדל בצורה יהודית בכלל, הוא גדל בכל חמש שעות ארצות הברית. שמעתי.

אתה יכול לשלוח לו סרטונים שלי?

אני לא יודע ככה עברית.

יש לי באנגלית.

היום אני מדבר בשבעים שפות.

כן, אני יכול.

אתה יכול לשים שם? אתה יודע איפה השבעים שפות?

אתה יודע? באתר שופר, שבעים שפות?

אני מוסיף שם. מה?

הוא שם. הוא שם, בסדר.

נו, דבר. אז איך עושים איתו? שולחים.

וגם יש לי באתר שופר הקטע מומחה.

יש שם 1,700 שאלות מהכפירה עד הסוף, עד אחרית הימים,

ואני עונה בסרטונים קצרים על כל דבר. והיום אין בעיה, יש תרגומים של יוטיוב שאפשר לתרגם תוך כדי ששומעים,

או ב-AI,

יכול לתרגם לך את זה בתמלין, להוציא את זה ותקבל את התשובות.

אנחנו עושים עכשיו אווטר,

שאני עונה לאנשים.

אתה שואל אותי שאלה, אתה נכנס לזה, אני לא נמצא שם,

זה AI. AI זה עמלון יצחק,

אז אני עונה לך.

כן, הנה בבקשה. אפשר לקבל הגברה?

אני אתן לך, כן, כן, רק רגע, רק רגע.

מה אתה מראה בסינית?

מאיזה שפה אתה מראה?

כוסים בוליום.

תראה אותי, אבל.

ריסית, ריסית.

נבר ריסית.

תעביר.

נו, יא גברו, ויגבי ריטי פיסיאט פרצנטו.

אי, תגברי שטו, פקע ויגרוויש ואתם מירי.

חרשון, ומירי סושיסטו את ווסינדסית בולי ועשינדסית דיווידה פריליגי, אוקיי.

תוס כזו, נשתו יא פפאל בודו שימיר יהודי יפה, מושת את בודו שימיר חריסטיאני למוסולמאן.

רק שתו, יא ויזמו את הפיסיאט, ירס דילויך נבוסים עשית פלוט שצו נינשא אדנבו פרצנטה.

זאת אומרת, ראיתי עד נבו פרצנטה, נה דיסטיפלית בית את בודו שימיר מוסולמאן.

שתו בודו שימיר יסט דלתך כתו פטגטוביץה.

פרילנא נפטגטוביץ ולניה תות ורבניניו זה נינוזנא. את פרוויריאציה זה דלתך.

תודה רבה, תראה. וווזמיק ניגו, כוס וארי. תראה צרפתית, צרפתית.

עוד רגע.

אתם רואים?

כל העולם עובד בשביל שנפיץ יהדות.

צריך לדעת לנצל את זה.

יש לך?

יש לך?

תעביר.

טוב, מה השם בינתיים לברך?

אופיר מרקס בן מירב.

אופיר מרקס בן? מירב. מירב יזקאלה?

יראת שמיים. יראת שמיים. ושכל מי שאותה יתגשמו לטובה ולברכה.

ו? שכל מי שאותה יתגשמו לטובה ולברכה. אמן ואמן. מה שמשיח תדכנו יגיע עוד השנה. אמן.

נו, יש לך צרפתית או שאתה לא מתמצא בזה?

נעם.

איזן, אלעאן, אה, אל תראני אתרדו במאנה.

ותלקו את התאורה.

ארוחו אל מועתניקין אללדינה יג'יבו וסייעתניקונו ליהודיה כאנו איידן עינד גבל סינא ותלקו את התאורת.

אלעאן, סנש רח הסבב.

לאנהו בינקול אל אומם עינדמה גא אל אמביה או עינדמה כשף אללה לטיל כשעוב עמא איזה כאן

יורידונא קבולת טאורת וקאלו לה כאנה ביניהם קילתן ארד וקבולהה.

ולכן לאנה אל אגלביה קאלת לה פקד בקו מעל אגלביה.

כמה ולכאל אלאן ארדת סקוטלנדה לסתכלל.

אבל אגלביה קאלת לה פקיה לסתכלל.

דסתם הרצן אינו עונד.

כאן יש אמן בפעילין גוטסו פירשטין.

יש כאן איני משה נשק בפעילין גוטסו ליבם.

דס ליבן נכת פיזיש,

סיינמוס, ואווק די פורקטס נכת פיזיש.

די פורקט באיינפלוס דס פיזיש,

אבל זה זלבסטס נכת פיזיש.

ומנדיאזק דסת איך יימנט על איידגן וילדיך גרעת זוכט,

טסתו אינך גזין ודח ציטס תפלצי ותראה,

מה זה קורה?

די, די, די, די. די, די, די. די, די, די. די, די, די, די. די, די, שיגעת אותנו.

רגע, רבותיי,

אני משמיע לכם שיר חדש שחיברנו על יצחק אבינו, מאוד מרגש.

תקשיבו.

תכף.

יש לך אותו?

יצחק עולה תמימה.

ערב טוב. כן.

גמרת? רק שאתה ממליץ לדבר איתו יותר. מה, מה? עם אותו אחד, זאת אומרת, לדבר איתו יותר. כן, כל מה שאתה יכול להוסיף, כל המוסיף מתברך. ודבר אחד אחרון, עכשיו הקמתי עסק חדש,

הוא השותף שלי, אם אפשר לקבל את זה. תצליחו בעסק החדש. תודה רבה.

הוא רוצה לשאול שאלה, אפשר להעביר אותה? בבקשה. תודה רבה.

תודה על השיעור הרב.

אבא שלי גדל דתי,

ואני רוצה לעזור לו לחזור בתשובה, אבל אני לא חושב שהוא יראה את הסרטונים שלך.

לא בהכרח כי הוא נגד,

אבל אני פשוט אין לו את הסבלנות כל כך. שלום.

אז מה אתה ממליץ?

מי שאין לו סבלנות לעצמו, זו בעיה.

יש את הרב אביגדור מילר, מדבר באנגלית, הוא מדבר לעניין.

אולי זה יעניין אותו? יש ספר של הרב אביגדור מילר, אולי זה יעניין אותו?

אבל באנגלית.

תנסה או כזה או כזה, אבל לא לוותר עליו.

וחוץ מזה,

תשתדל לנסוע איתו למקום רחוק,

ותכין קטע של קלטת

שאתה חושב שזה יכול לעבוד עליו, בפרט אם זה מצחיק.

וכשהוא יתחבר לצחוקים,

אז הוא ירצה לשמוע עוד, וככה אתה תשחית לו בסוף את הכול.

אבל נסיעה ארוכה.

אוקיי? בהצלחה. תודה רבה. די, לא רוצה. אני רוצה את השיר.

תודה לאל, חלקו לי אור עיניי אשרי עם ישראל שקשר לו רק כמו הרב אמנון יצחק. יש את זה במאסר, נו.

למה אני שומע מוזיקה אחרת?

בירננה. בואו לפניו, לפניו בירננה. בואו לפניו בירננה.

עמדו, עמדו, עמדו, עמדו את השם בשמחה.

יצחק,

תודה רבה.

לבן בן נולד ובגיל זן נעקד עצב עמו על המזבח

פשט, בלי צרור הרע לא שט.

העקדה השיגה את התכלית לעמנו תהיה אחריה.

אך לימינו סרה,

לאחר העדנה לשם השמועה פרחה נשמתה.

יצחק, כל התמימה,

המזכר בכל תפילה,

ובשעת תקיעת שופר לעם ישראל מכובד.

יצחק, כל התמימה,

המזכר בכל תפילה,

ובשעת תקיעת שופר לעם ישראל

מכובד.

אהה.. אההה.. את בארות אביב חפר,

למרות רועה מלך גרר.

למלחמה

לא נגרר,

וכך הסכסוך נגמר בתי חילה העלינו עליו עלילת שוד

כי עצמת ממנו מאוד

עד שאבי נהלך ופי כל שר צבעו התחננו לפניו לפייסו

יצחק קורה תמימה המזכר בכל תפילה ובישעת תקיעת שופן לעם ישראל

מחופר

יצחק קורה תמימה הנזכר בכל תפילה ובישעת תקיעת שופר לעם ישראל

יצחק את עשיו אהב שבעמודות שימש לפניו

אך השם שהכיר את קרבו דאג שיתברר יעקב האהובו

יקרבו ימי

הבל אבי וארגה את יעקב אחי תכנן וכבדיו למראיתאי

אך יצא מן העולם בלושן ועין

יצחק קול התמימה הנזכר בכל תפילה ובשעת תקיעת שופר לעם ישראל מכופר

יצחק קול התמימה הנזכר בכל תפילה

ובשעת תקיעת שופר לעם ישראל

מכופל, מכופל.

יצחק משמש לנו דוגמה

למסירות נפש עליונה אבותינו עמדו בתלאות

כיוון שהבינו כולנו לאור.

בשעה שישמעאל היה מצחק

יצחק ממנו היה מתרחק השקיע עצמו בלימוד התורה

ויצא ממנו אומה מפוארה

יצחק קול התמימה הנסגר בכל תפילה ובשעת פקיעת שופר לעם ישראל מכופל

מכופל.

אהההההה אההההה.. החבר הכול חוץ ממלכתי