קרית אונו - פרשת משפטים

ערב טוב!

 

בהנ"ו והעב"י!

 

הערב להצלחת מש' פרחי וכו' לרפואת וכו' פנחסוב וכו' ברכה חזרה בתשובה שמירה מעין הרע וכו'

 

פרשת משפטים

בענין הפרשה שלמדנו פרשת משפטים למדנו: "כי תקנה עבד עברי 6 שנים יעבוד ובשביעית יצא לחופשי חינם"

 

"ונשאלת השאלה: "כי תקנה עבד עברי" האם יכול לקרוא לו 'עבד' בשם בזיון?

 

תלמוד לומר "וכי ימוט אחיך עמך ונמכר לך" אחיך קוראה לו התורה, נהוג בו אחווה, לא לקרוא לו עבד אלא אחיך.

 

יכול אף הוא ינהוג בו אחווה? שהעבד יתיחס לאדון כמו אחיו בשווה לו ?

 

תלמוד לומר: "כי תקנה עבד" העבד צריך להרגיש שהוא עבד, אבל האדון צריך להרגיש אליו אחוה.

 

"כשאדם מקבל על עצמו את הוראות התורה הוא מתהלך במעגלותיה ונתיבותיה אז זה מועיל לתיקון העולם בכללו כי דרכי התורה דרכי שלום ונועם הם, והגשמת דרישות התורה משכינה שלוה ושובע שמחות בכל האנושות! והכל מתנהג ביסודות שהשקיע הקב"ה בבריאת העולם בהתאם להוראות התורה. כמו שכתוב שטרם בריאת העולם הקב"ה הסתכל בתורה שהתורה היא התוכנית שעל פיה נברא העולם!

 

אבל אם אדם מערבב את התחומים ההפך ממה שהתורה נתנה, הוא גורם כשלון לעצמו ולכל העולם כולו!

 

כל שינוי בהוראות ועירבוב הסדר גורם ההפך מהשלום והשלוה. אפילו שלכאורה נדמה לו לאדם שהוא שומר על העקרונות וההוראות, אלא שהוא מקדים ומאחר אותם ולא לפי סידרן - כבר פוגע ומקלקל!"

 

זאת אומרת אם אדם משנה, אפילו בהקדמה ואיחור של דבר, לא לפי הסדר - הוא כבר פוגע ומקלקל!

 

"למה הדבר דומה? לחולה שהרופא ציוה עליו: 'לקחת כדורים כל 6 שעות' והוא שינה את הסדר, אם זה בכמות של הכדורים, ואם זה בזמנים… ודאי שהוא רק ירע את מצבו! כי כל הענין זה לקחת את הכדורים בכמות המתאימה ובזמן המתאים כדי שהם יפעלו את פעולתם!

 

וכמו שבמקרה זה אם הוא ירצה להוסיף או לגרוע לאחר או להקדים - הוא ירע את מצבו! כך גם בהוראות התורה; מתי הן מרפאות? כשעושין את הכל בזמנו וכסדרו ובהתאם לסדר על פי חכמת הבורא.

 

לדוגמא; התורה ציותה למלוה כסף לחבירו: "לא יגוש את חבירו"

 

הלוית כסף לחבר אל תרדוף אחריו כל הזמן לבקש ממנו את הכסף

 

"ואת הלווה זרזו חכמים בהוראה: 'פריעת בעל חוב - מצוה!'"

 

חכמים אמרו שמי שפורע את החוב - מקיים מצוה, בזה עודדו את האדם לשלם את החוב, כי בזה שהוא משלם את החוב ופורע - זה מצוה!

 

אז למלוה נאמר: "לא יגוש", וללוה נאמר: ש'פריעת חוב - מצוה!' זה הסדר של התורה.

 

"אם כל אחד עומד על הציוי המיוחד לו כל הענין הולך ומתבצע בנעימות ושלום"

 

הם נפגשים כל אחד מחייך לשני אין ביניהם הערות הכל בסדר…

 

"אבל אם מתחלפים החיובים; והמלוה מתחיל להעיק ללוה" ופוגש אותו במכולת אומר לו: "פריעת בעל חוב - מצוה! אתה יודע… פריעת בעל חוב מצוה…" ככה הוא אומר לו. והלוה מצד שני אומר לו: "לא יגוש לא יגוש לא יגוש…" אז כל אחד משתמש במצוה הידועה אבל לא כסדרה!

 

לא נתנו את המצוה הזו בשביל שהשני ישתמש נגד חבירו… אלא הפוך! שכל אחד ישמור על חלקו.

 

"אז אם הוא משתמש במצוה לא כסדרה לא בזמנה ולא במקומם - מרבים קטטה שנאה ותגרה ופירוד של הישוב וחורבנו!

 

יש מצוה של פריקה וטעינה; התורה ציותה שאם אתה רואה את חברך "כי תראה חמור שונאך רובץ" בדרך מה אתה עושה? אתה צריך לעזוב איתו "עזוב תעזוב עמו" אתה צריך לעזור לו אתה צריך לעזור לו לטעון את המשא על החמור או על הבהמה והמצוה היא עוד יותר לשונא - כדי לכוף את יצרו! למה? התורה מצוה שהוא יעזור כדי שלא תשאר שנאה ביניהם והוא יצטרך לכוף את יצרו ולעזור דוקא לשונא!

 

טוב, "התורה רוצה להאהיב בין בני אדם ושיתקרבו ביניהם והיא מדריכה אותם בכל התנאים והנסיבות אפילו בנסיבות של איבה! איך מחדשים את האהבה וההתקרבות? משום כך מצוה לעזור לשני ולהתגבר על רגשי האיבה!"

 

אז אם אתה רואה "את חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת מהם ? הקם תקים עמו!"

 

הרמב"ן אומר על זה: "אמר בכאן אחיך ושם אמר אויבך ושונאך?

 

לומר: תעשה עמו כן, וזכור האחוה, ושכח השנאה!"

 

נכון שהוא שונא אבל תזכור שהוא אחיך אז על ידי זה תשכח את השנאה ותזכור את האחוה

 

מה קורה במציאות? כשהשונא רואה שהשונא עוזר לו? ממילא הוא יתקרב אליו הוא חשב שהוא יראה אותו והוא ישמח לאיד ולא יעשה שום דבר! ופתאום הוא רואה, לא! השונא ניגש, עוצר ועוזר לו, מה זה גורם? שהם יתקרבו אחד לשני, סופו של ענין שיהיה שלום ביניהם!

 

"אבל זה כל זמן כששניהם נכנעים מצייתים לתורה, אבל אם יאמר בעל החומר לשונא: "הואיל ועליך המצוה לעזור לי" אז אתה תעמול ואני אשב ואנוח כי התורה ציותה שאתה "הקם תקים" ואתה תעזוב עמי'

 

 - הוא משתמש במצות התורה להנאה עצמית ולשיעבוד של חבירו!"

 

מה קורה במקרה כזה?

 

"התורה פוטרת את הראשון מלעזור לו בכלל!

 

והתוצאה? העמקת השנאה!

 

ויש פה צער בעלי חיים ואין שלוה ואין נועם ואין שלום.

 

וכן בדין של עבד: כל זמן שהאדון מסביר פנים לעבד מרומם אותו מתנהג איתו בכל ההידור והכבוד האנושי, וכמו כן העבד יודע ומכיר את מקומו וערכו" כמו שהסברנו בהתחלה, "והוא מעריך את היחס הטוב והאנושי של האדון ואינו מראה סימני בעיטה.

 

אז משני הצדדים מתבצעת כוונת התורה שדרכיה דרכי נועם וכך חוזר העבד למעלתו האנושית" כי מדובר בגנב שנמכר בגניבתו "אז על ידי זה הוא מתקן את דרכיו וגם עידונו של נפש האדון על ידי זה שהוא מקיים את מצות אהבת ישראל" כי להחזיק גנב ולשקם אותו בבית אצלו ולהחשיב אותו כאדון עליו זה תיקון גדול במידות! ואהבת הבריות ומתוך ההתמזגות של שתי הרצונות של האדון והעבד נעשה רצון השם יתברך האדון מתקן את מידותיו והעבד מתקן את מידותיו כל אחד יוצא נשכר

 

אבל אם כל אחד יתבע את קיום המצוה המוטלת על השני העבד יטען כנגד האדון

 

ויאמר לו: "אתה מצווה שוטוב לו עמך אתה צריך לדאוג שיהיה לי וטוב לו עמך מה שאתה אוכל אני אוכל מה שאתה שותה אני שותה היכן שאתה ישן אני ישן הכל אני עמך"

 

אם הוא יבוא ויטען את הטענות האלה

 

והאדון אז ידגיש לו: "אתה עבד אתה קנין כספי אתה גנב שאני הכנסתי אותך הביתה לעזור לך וכך וכך וכך"

 

 - זה יגרום לבילבול סדרי בראשית ואין שלום ואין שלוה והכל מהפכין את הקערה על פיה אין נועם ואין מרגוע לאלה שמערבין את התחומין שהותוו על ידי הבורא יתברך

 

לו ידעו לשמור את הקוים וכל אחד יודע לדאוג לביצוע תפקידו זוכין לשלום ואחוה בעם ישראל

 

כך בין איש לאשתו כך בין אדם לחבירו כך בכל ענין וענין אם ישמעו להוראות התורה כפי שהיא מצוה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום

 

אבל אם כל אחד בא וטוען על השני מה שהוא צריך לעשות זה בעיה ככה בחיים גם בין בני הזוג כשכל אחד אומר לשני מה הוא צריך לעשות נהיה קטטה ומריבה אבל אם כל אחד ידע מה הוא צריך לעשות ועושה מה שצריך לעשות שלום ואחוה זה כל הסוד של חיי הנישואין אל תגיד לשני מה לעשות תעשה את מה שמוטל עליך על הצד הטוב ביותר בלי טענות ומן הסתם הצד השני גם כן

 

עוד דבר, נשאלת שאלה: איך מתפתח אצל העבד אהבה כמו שכתוב שאחרי 6 שנים שהוא צריך לשלח אותו ולהוציא אותו החוצה הוא אומר: "אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני לא אצא חופשי!" איך יכול להיות שבן אדם שנמכר כעבד, שאפילו שהאדון מכבד אותו מאוד בכל אופן הוא זוכר שהוא עבד! זה כמו אסיר שמתנהגים אליו יפה מאוד אבל הוא אומר 'הוא אסיר' אז איך יכול להיות שאחרי 6 שנים הוא לא 'מת' לצאת החוצה ולחזור הביתה למשפחה?! איך יכול להיות שהוא אומר אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני לא אצא חופשי?

 

האדון הזה, למעשה שולל מן המשועבד את ערכו ואת גאוותו, הרי בכל אופן הוא משתמש בו, עם כל הכבוד הוא משתמש בו, וכל רגש האנוכיות העצמית שלו הכל נשלל! איך הוא מתגעגע עוד להמשיך להישאר בשעבוד ובשפלות? הרי הוא רואה שאנשים שמתייחסים אליו, מתיחסים אליו לא כמו אדון למרות שהוא מקבל… למרות שהוא מקבל את ה'מפתחות' כמו שאומרים עוזרת הבית מסתובבת עם המפתחות, יש לה את המפתח של למעלה, חדר, בצד של הארונות, עוזרת בית יש לה את כל המפתחות - אבל היא עוזרת בית… כל אחד רואה שהיא עם סינר, ועוזרת בית. אז כל מי שמגיע לבית הזה ורואה שמה את העבד הזה הוא מבין שזה עבד.

 

מכל מקום, נשאלת השאלה: איך בן אדם כזה מעדיף להשאר שם?

 

"נשתדל עוד להבין את קושי נפשו של האדון: כשהוא בא לשלוח את העבד בבוא היובל, מזהירה התורה את האדון: "לא יקשה בעיניך בשלחך אותו חופשי מעמך"

 

זאת אומרת, הבן אדם היה 6 שנים, ואחרי 6 שנים הוא החליט שהוא רוצה להשאר, ואז הוא נשאר עד היובל.

 

שהיובל זה בערך 50 שנה, אבל תלוי מתי זה נופל, מתי הוא נכנס, באיזה שמיטה הוא נכנס, יש 7 שמיטות; 7 פעמים 7 עד שמגיע היובל של שנים - 49 שנה, תלוי באיזה זמן. כשמגיע היובל - אז הוא צריך לשחרר אותו.

 

והתורה מזהירה את האדון: "לא יקשה בעיניך בשלחך אותו חופשי מעמך" שלא יהיה לך קשה! יש עוד צורך באזהרה על האדון שניצל את האומלל הרבה שנים? כאילו מנקודת מבט של ניצול! שלא ישהה ולא יעכב את חופשתו? הכי לא די לו בכל השנים שעבדו חינם עד היובל?! זה יושרו של האדון שהתורה צריכה לבקש ממנו שלא יקשה בעיניו לשלחו חופשי?

 

"אבל לומדים מפה הערכת כח ההרגל וההתמדה: כמה אדם כשהוא מתרגל למשהו, וכמה שהוא מתמיד בדבר, ובפרט שזה שנים - נהפך לקנין טבעי נפשי שקשה לו להנתק ולהפסיק!!

 

כח ההרגל נעשה חלק נטוע בתוך מערכי לב האדם - עד שקשה מאוד להתגבר עליו!

 

וזה יכול להעביר את האדון על דעתו ועל דעת קונו; זאת אומרת הוא יעשה דברים שהם בניגוד לשכל הישר לאנושיות! וגם כנגד הקב"ה שציווה אותו!!

 

וההרגל יכול לטמטמם אפילו רגש אנושי פשוט שנטע השם יתברך בתכונת האדם, והרגל זה הוא הפועל שהעבדות נעשתה לדבר שבטבעו! והוא אינו סובל יותר מהנחיתות והשיפלות הכרוכה בעקב העבדות! ואינו מתבייש ואינו דואג כבר! ויש והתנאים הללו מתחבבים עליו וקשה עליו פרידתם, ועל כל החושך שבעבדות - תכסה אהבת ההרגל כמו שאומר הכתוב: "כי אהבך ואת ביתך" אוהב הוא את האדון ואת משפחתו וגם את מקום שיעבודו!"

 

אתם שומעים דבר כזה?

 

רק גנב אבל מבית הסוהר הוא מגיע גם לרצח

בתחילה כשהוא צריך להמכר כעבד - הרי זה הבושה הכי גדולה! 'בן אדם מוצג למכירה - עבד!' מה לעשות? הבן אדם גנב, אין לו מה לשלם, אז אומרים לו: בתורה לא מכניסים לבית הסוהר…

 

למה? בבית הסוהר הוא ילמד להיות גנב יותר טוב! הוא יהיה גנב יותר גדול, ואולי ללמוד גם לרצוח!! אי אפשר לדעת… משמה לא יוצאים יותר אזרחים טובים… ובעשרות % הרבה מהם חוזרים בחזרה לאותו מקום!! אז זאת אומרת זה לא מניב את הפירות שמצפים… מצד שני הגנב גם לא מחזיר את הגניבה.

 

פה הוא נמכר בגניבתו, הוא גם מתחנך, גם מתקן את המידות, גם משיב את התשלום בשכר של מה שהוא עובד, ואז יוצאים כולם מורווחים!

 

 אבל עצם זה שהוא צריך להמכר או כמו עצם זה שמכניסים בן אדם למאסר, הרגעים האלה הם קשים מאוד!!

 

והנה פתאום בן אדם מתרגל מתרגל מה שהוא לא חלם שהוא יגיע לזה ופתאום הוא לא רוצה לצאת!

 

 - זה כוחו של הרגל והתמדה!

 

אתם מבינים עד איפה זה יכול להיות?

 

שהוא יהיה מוכן להשאר עד היובל - עשרות שנים נוספות הוא מוכן!!

 

צא! תהיה חופשי! תבנה את חייך, תהיה אתה אדון, למה אתה צריך להיות עבד?

 

 - לא! התרגל…

 

אתם יודעים עד איפה זה?

 

תשמעו מעשה שמובא בגמרא בסוטה דף מז':

 

תלמיד אחד היה לרבי יוסי, שהיה יושב לפניו והיה מלמד אותו, היה מסביר לו ולא מבין, לא קולט! לא קולט.

 

אמר לו: "למה אתה לא קולט? משהו פה לא בסדר? מזג האויר פה לא טוב? מה קורה? למה אתה לא קולט?"

 

אמר לו: "מפני שאני גליתי ממקומי! אני רגיל לאויר במקום שאני גר, פה האויר"

 

איפה שרבי יוסי היה יושב זה היה בציפורי, ציפורי זה הר גבוה בצפון, מאוד צלול! טוב ומועיל; להבנה, לזיכרון - מקומות גבוהים זה טוב!

 

אז הוא אומר לו: "לא! בגלל שאני עזבתי את מקומי וגליתי משם, אני לא קולט, לא יכול לקלוט, המזג האויר פה מפריע לי!"

 

אמר לו: "מאיפה מקום אתה באת?"

 

אמר לו: "אני מגובת שמאי" אני באתי מעמק שנקרא 'שמאי' זאת אומרת לא ממקום גבוה, ממקום נמוך שמה האויר דחוס ! לא כמו אויר צלול אויר הרים…

 

אמר לו: "ומה האויר שיש שם?" פה אתה לא קולט, האויר לא טוב אתה אומר, מה, איזה אויר יש שם?

 

אמר לו: אצלנו כשנולד תינוק, אנחנו אוספים ענבים לפני שהתבשלו עושים מהם משחה, ומורחים את זה על המוח שלו מעל פה בראש - כדי שלא יאכלו אותו היתושים!

 

מרוב שהאויר מעופש שם - מלא יתושים!! שתינוק, אם לא ימרחו לא את המריחה הזאת מהענבים האלה שיש להם ריח חריף ששמים וזה מרחיק את היתושים - הילד ימות! יאכלו אותו היתושים!!

 

אתם שומעים באיזה מקום הוא גר?

 

אז אמר לו: "חן מקום על יושביו!" ברוך הקב"ה שנתן חן מקום על יושביו.

 

זאת אומרת אדם יושב אפילו בחירייה - יש לו חן של המקום! והריח - הוא לא יכול בלי הריח… חן מקום על יושביו!!

 

למה הקב"ה עשה זאת?

 

כדי שהעולם כולו יהיה מיושב!

 

אם כולם יעלו להרים - מי יהיה למטה? אז הקב"ה נתן שיהיה חן המקום על יושביו, שאדם ישב אפילו במקום שזה כל מי שיגיע לשם יגיד: 'איך אפשר לחיות כך? איך אפשר לחיות כך?'

 

ואנשים חיים ובאים ומשכירים דירות וקונים ונשארים…

 

אז רואים מפה שאדם יכול להתרגל למקום כל כך לא טוב! והפוך! אם הוא יצא מהמקום - יפריע לו! כי הוא הגיע 'לשויץ' האויר בשויץ לא טוב לו, הוא צריך משהו מעופש… הבנתם?

 

זה כוחו של הרגל!

 

"הרי שהקב"ה הטביע בנפש האדם את כח ההרגל שעושה עליו רושם נפשי עמוק! עד שאפילו דבר ומקום קשה ומגונה - מתחבב אצלו והוא מתענג עליו ונהנה ממנו! וקשה הפרידה של התלמיד הזה, כיון שהוא התרגל כבר למקום שבו היה, והוא לא יכול לפרוש מהנוחיות של המקום ההוא…"

 

אם כן יהודים יקרים! זה גם מעודד! למה? רואים שאדם יכול להתרגל לכל מצב. אז גם אתה רגיל נגיד למצב מסויים בחיים, אל תפחד לעשות שינוי ולהתרגל למצב אחר.

 

אל תגיד: 'אני לא מאמין שאני אוכל להתרגל לזה…'

 

אל תגיד דבר כזה! כי אתה תוכל. זה טבע שטבע הקב"ה; שהרגל הופך להיות טבע, וטבע הופך להיות שלטון!

 

זאת אומרת כשאדם ירגיל את עצמו יותר ויותר ככה יהיה.

 

אם לדוגמא אדם רוצה לקום ב'נץ' - וקשה לו מאוד! אם הוא יקום במשך שבוע מקסימום שבועיים, הוא כל הזמן יקום בנץ! כל הזמן. אם אדם מתרגל לקום ב-9 - הוא כל הזמן… חוץ מהשעון הביולוגי, כי גם הוא יקדים לקום - הוא יחזור לישון…

 

זאת אומרת אדם מתרגל למצב מסויים, אדם רגיל לעבוד הרבה שעות, אז הוא לא יכול פחות שעות, הוא לא יכול! הוא מחפש מה לעשות…

 

אשה זריזה במלאכתה - אז היא כל הזמן תחפש מה לעשות בבית! אשה עצלנית - ממיטה לכורסה, מכורסה למיטה, משם לפה משם לכאן זהו! כל הזמן…

 

זאת אומרת אדם מרגיל את עצמו - אז זה טוב!

 

אם אתה תדע מהם הדברים הטובים והכדאיים בחיים - ותחליט להתרגל - אז תוכל להתרגל! אין שום ספק. אם אתה חושש שאתה לא תהיה מסוגל - זה רק הטעיה של יצר הרע ! כי יצר הרע לא רוצה שאתה תתרגל לדברים טובים.

 

אז הוא אומר לך: 'זה קשה! אתה לא מסוגל… יש כאלה שרגילים לשבת, אתה לא רגיל לשבת, אתה לא תוכל לשבת…'

 

'אני לא בנוי ללימוד, תן לי עבודה פיזית לעשות - אני יעשה! לשבת ללמוד? לא אני!'

 

זה לא נכון! הכל תלוי בהרגל.

 

מה לנו יותר גרוע ממה שאנחנו רואים, איזה הסתגלות; יש כח שנקרא 'הסתגלות' הסתגלות:

 

לפני השואה הנוראה, היו יהודים במעמד מסויים במצב מסויים במצב פיננסי מסויים ולאא לאט התחילו להשפיל אותם ולאט לאט התחילו לגזור גזירות והתחילו להקניט אותם ואחר כך לפגוע בהם ואחר כך לבזות אותם ואחר כך לשלול מהם חירויות ואחר כך להכניס אותם לגטו ואחר כך ככה וככה וככה וככה וראינו את נוראות השואה איפה זה הסתיים!

 

איך אנשים החזיקו מעמד את כל השואה? הרי ההסתגלות ממצב כזה שהם היו - למצב של איבוד צלם אנוש; שבני אדם כבר נראו כמו גופות מהלכות! ולחיות עם כאלה… וכשאתה יודע שכל יום המות דופק בדלת, ולשרוד את זה - איך אפשר?!

 

אם יקחו עכשיו בן אדם, בן אדם, סתם בן אדם שהולך ברחוב, ותהיה איזה שלולית עם בוץ ולכלוך והכל, ויקחו אותו עם הבגדים, ויקחו אותו כמה אנשים ויכניסו אותו לתוך הבוץ ויהפכו אותו ככה וככה - הוא יכול למות! רק מהבזיון, מהתחושה, מהמיאוס שיהיה לו כלפי עצמו, ממה שהוא עובר! רק מזה, בלי… בלי הרבה, בלי מכות.

 

למה? זה בא לו בפתע פתאום! והוא לא הסתגל לזה.

 

אבל אם יתחילו לאט לאט, ויתחילו לפגוע בו קצת, ויעליבו אותו, לאט לאט, הוא כבר ישלים עם זה לאט לאט לאט לאט לאט, כשהוא יגיע לשפל הזה,

 

הוא יגיד: 'טוב שזה נגמר ככה!'…

 

זאת אומרת שיש לנו את כח ההסתגלות!

 

אבל לא רק לרע, גם לטוב! אותו כח.

 

אז קשה לבן אדם, הוא לא מאמין שהוא יכול לשבת וללמוד כל הזמן, הוא לא יכול להאמין שהוא ידקדק במצוות, והוא לא יכול להאמין בהרבה דברים…

 

למה? למה שהוא יאמין? זה נוח לו? לא נוח לו! מה שלא נוח - הוא אומר: 'לא מאמין'

 

אבל אם הוא מבין שזה טוב וזה מה שהוא רוצה - הוא יעשה!

 

יש אנשים שהם סטודנטים, והם מחליטים ללמוד, ואין להם כסף והם הולכים ועובדים בעבודות אפילו בזויות במושגים שלנו, והם לא מתביישים כי הם רוצים להשיג את הכסף לשלם את ה'סימסטר', ויש כאלה אפילו ששמים את הרגלים שלהם בתוך מים! בשביל לא להירדם כדי להיות מוכנים למבחנים - אז הם גם עובדים וגם לומדים! זה כשרוצים ללמוד ולהוציא תואר 'אקדמי'…

 

גדולי ישראל כשרצו ללמוד והם היו גאונים גאונים! והם רצו ללמוד, אז הם לא הסתפקו במה שהם למדו, הם גם לא רצו לישון! וגם אם הם נרדמים - הם רצו להתעורר מיד!

 

אז יש 2 לפחות שאנחנו יודעים;

 

אחד זה המהרש"א זצ"ל שחי לפני מאות שנים,

 

ויש את הרוגוצ'ובר שחי לפני כ-100 שנים.

 

והם גידלו צמה, שערות ארוכות, לא צמה דווקא קלועה, כן. וקשרו את השערות לתיקרה - ולמדו תורה; שאם הם נרדמים והראש נופל אז השערות מרימות אותם!

 

שמעתם פעם דבר כזה? שבן אדם כל כך משתוקק ללמוד שהוא לא רוצה חלילה להרדם! ו… הא? כשרוצים - חבל על הזמן! כשרוצים!… אבל כשלא רוצים…

 

תראו להבדיל, אנשים משוגעים הולכים ממגדל למגדל על איזה חבל ומחזיקים איזה מוט בגובה של 'גורדי שחקים' - בשביל להוכיח לעולם שהם מסוגלים…

 

נו? ו… ומה אחר כך?

 

יצאת מהצד השני, וקיבלת פרסום וכל מיני דברים, ומה עכשיו?

 

עכשיו אתה צריך להסתכן עוד יותר! ואחר כך עוד יותר, עד שתמות!

 

ומה יצא לך מזה? לך! לך… מה יצא? חוץ מפרסום וכבוד וזה וזה וזה, מה יצא לך מזה?

 

יום אחד אתה נפטר מן העולם ו… אתה לא לוקח את המוט ולא את החוט ולא את החבל לא את המדליות לא כלום!

 

 וגם אם יהיה כתוב עליך באיזה שהוא מקום, מה לך זה עוזר? בשביל מה אתה היית בעולם? מה המטרה שבאת לכאן? יש הסבר?

 

אתם רואים באיזה עולם אנחנו נמצאים היום? אתם שמים לב שאנחנו 'בסוף העולם' כבר?

 

איך מובארק ישב עד לפני שבועיים ככה על כס הנשיאות בטוח י'חביבי! מי יכול לדבר איתו?

 

 32:59 [בענין מובארק…]

38:03

 

אבל אנחנו צריכים לעשות דבר אחד שהוא בטוח תמיד: להיות מחוברים לקב"ה!

 

מה יקרה בעולם, איך יקרה, על ידי מי, מתי?

 

 - לא מענין אותנו שום דבר!

 

אתה מחובר לאבא שבשמים; אם אתה מחזיק ביד של אבא, ואבא שלך חזק! והוא חכם, והוא גדול, הוא הכל יכול - אתה בידים הכי טובות! מה שיהיה; אם אבא מאפשר שיהיה - אתה לא יכול למנוע, ואם הוא לא רוצה לאפשר - אין מי שיכול לפעול! רק מה שאבא מחליט - זה מה שיהיה.

 

אז הכי טוב: במקום להיות עבד לעבד, עדיף להיות עבד למלך!

 

זאת אומרת אנחנו עבדים בכל מקרה; או עבדים של אדון בעל הבית, כל אחד יש לו בעל הבית, אדון. וגם מלך או ראש ממשלה יש לו בעל הבית; מי זה הבעל הבית? זה העם שהמליך אותו, הנה! אתם רואים, העם המליך אותו ועכשיו הוא מוריד אותו.

 

או שזה האדון, היצר הרע, או זה אדונים הרבה זה הכוחות והמידות הרעות של האדם.

 

אבל אדם בכל מקרה הוא עבד; עבד למשהו.

 

הדבר הכי טוב: זה להיות עבד למלך! מלכו של עולם.

 

כי מה שיש למלך - יש לעבד!

 

אבל אם הוא עבד לעבד - יש לו רק מה שיש לעבד.

 

אז מה עדיף? עבד למלך!

 

זה מה שאני החלטתי כשחזרתי בתשובה,

 

ראיתי שכתוב: "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם"

 

והמדרש אומר: יש עבד למלך ועבד לעבד - מה עדיף?

 

לא צריך הרי לשאול עוד פעם, ברור שעבד למלך!

 

אז החלטתי: שאני רוצה להיות עבד למלך! ולא עבד לעבד… ומאותו רגע יצאתי לדרך,

 

ואמרתי: 'אני עם הקב"ה תמיד!'

 

ומאז ועד עכשיו כבר ממשיך באותה דרך, עשיתי כברת דרך של 30+ שנים, והתוצאות די טובות! די טובות!! כדאי להיות עבד למלך; משיגים הרבה דברים, מצליחים הרבה דברים, ועושים דברים גדולים - בשביל המלך! והמלך לא מקפח.

 

אם בשר ודם מחויב לתת הרגשה לעבד שלו "וטוב לו עמך", עד שהעבד הופך להיות כביכול אדון של האדון - אז מלכו של עולם שציוה כך, אם אתה מוכן להיות עבד שלו - הוא יתן לך להיות אדון עליו!

 

שמעתם דבר כזה?

 

שאתם יכול להיות אדון על הקב"ה?!

 

זה כתוב במפורש! "ותגזור אומר - ויקום לך" צדיקים גוזרים גזירות - והקב"ה מקיימן! הקב"ה גוזר גזירות - והצדיק מבטלן!. כביכול הקב"ה נותן כח ביד מי שמוכן להיות עבדו לומר לו מה לעשות!

 

שמעתם דבר כזה?

 

כדאי או לא כדאי?

 

כדאי!

 

אז יהודים יקרים! כל אחד מאיתנו צריך להיות חכם! פרשת משפטים (…), ופרשת עבד עברי שמתחילה את הפרשה, בעצם נותנים לנו מבט לחיים: אם חשבנו שעבד - זה היה פעם! אז אנחנו צריכים לדעת שזה רלוונטי להיום! כי כולנו עבדים - השאלה: למי? או לאדונים בשר ודם, או לקב"ה - כל אחד יעדיף…

 

והתשובה היא פשוטה: רואים את זה בחיים!

 

בסוף אנחנו נגיע למי? למלכו של עולם! ושמה נצטרך למסור דין וחשבון: את מי עבדנו?

 

לכן התורה מזהירה: "לא יהיה בך אל זר" יכול להיות שאדם יפתח אצלו בעצמו "אל זר" זה היצר הרע וכוחותיו ומידותיו שהאדם פשוט משועבד להם!

 

אז לכן התורה מזהירה: "לא יהיה בך אל זר".

 

ובעשרת הדיברות מה נאמר? "אנכי השם אלקיך" ואחרי שאומר "אנכי השם אלקיך" אומר: "לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני"

 

בשביל מה צריך להגיד? אם "אנכי השם אלקיך" אז נגמר!

 

אבל יש אנשים שיש להם אלוקים, ועוד 'אלהים אחרים' עוד כל מיני עבודות זרות, עוד כל מיני כוחות ותאוות, ועוד כל מיני דברים אסורים; ואז נקרא שאדם 'עובד עבודה זרה בשיתוף'; גם את הקב"ה וגם בשר ודם או יצרו ומידותיו.

 

אז כל אחד צריך לעשות חשבון: מה כדאי?

 

אני החלטתי !

 

מה איתכם?