אלעד - אלעד

 

- - - לא מוגה! - - - 

אדם מגיע לארצות הברית הוא רואה ילו קאר טקסי טקסי צהוב מבפנים גושי אומר לו

כתובת והוא סומך עליו לוקח אותו שעה וחצי אולי ייקח אותו לסוהו, לדטרויט, יכניס אותו יאכלו אותו, הוא לא מפחד.

למה? זה מספר צהוב זה אוטו צהוב זה רשמי זה לא חאפר אז הוא סומך עליו אז אם הוא אומר לו אוקיי אוקיי הוא כבר רגוע ואם הוא אומר לו את המחיר הוא גם לא מתווכח והקדוש ברוך הוא אומר לך איך הוא יוביל אותך לגן עדן ואתה לא סומך עליו

הוא אומר לך תעשה ככה, ככה, ככה, ככה

אתה תגיע לגן עדן גם בעולם הזה גם לעולם הבא אתה סומך עליו? לא סומך עליו למה? אין לו אוטו צהוב אם אדם מסיר ביטחונו מהשם ותולה ביטחונו, שם ביטחונו בזולתו

הקדוש ברוך הוא מסיר ביטחונו ממנו ומניחו ביד מי שפתח עליו הוא הבטיח לי או שהוא סומך לעצמו

וכו׳ בזולתו, השם מסיר ביטחונו ממנו ומניחו ביד מי שפתח עליו.

שתיים רעות עשה עמי.

השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמה וירוויח

אלה פקודי המשכן, משכן העדות אשר פוקד על פי משה

אספורנו כותב כאן דברים נפלאים וזה לשונו

סיפר המעלות זה המשכן שבשבילם היה ראוי להיות נצחי ושלא ליפול ביד האויבים

מה המעלות של המשכן הזה שהוא לא נפל ביד האויבים וראוי להיות נצחי?

המעלות הן ראשונה שהיה משכן העדות שבו לוחות העדות

שתיים אשר פוקד על פי משה

שלוש הייתה עבודת הלוויים ביד איתמר

ארבע ובצלאל בן אורי בנחול למטה יהודה עשה שהיו ראשי אמני מלאכת המשכן וחיליו מיוחסים לצדיקים שבדור

ובכן שרתה השכינה במעשי ידיהם ולא נפל ביד אויבים

אבל מקדש שלמה

שהיו עושי המלאכות מצור

אף על פי ששרתה בו שכינה נפסדו חלקיו

והוא הצליח לחזק את בטק הבית

ונפל בסוף ביד האויבים

אבל בית שני שלא היה בו גם אחד מכל אלה התנאים

לא שרתה בו שכינה ונפל בסוף ביד אויבים

אז זה החילוק

בין שלושת המקדשים

כל הזהב שהיה במשכן העיד על קצבת הזהב והכסף והנחושת שנכנסה במלאכת המשכן זה היה דבר מועט בערך אל העושר שהיה בבית ראשון

שבבית ראשון בתפארתו הוא היה הרבה הרבה יותר מושקע בכסף וזהב

יותר ממנו העושר שהיה בבניין הורדוס

ועם כל זה התמיד מראה כבוד השם במשכן של משה יותר ממה שהתמיד במקדש הראשון ולא נראה כלל במקדש השני

ובזה הורה שלא קצבת העושר וגודל הבניין יהיו סיבה להשרות השכינה בישראל

אבל רוצה השם את ירי אב ומעשיהם נשכנו בתוכנו

עד כאן דבריו של הספורנו

אז מה שלומדים בעצם מכל המשכן בשני בתי מקדש שהשם לא חפץ

לא ביופי ולא בהידור לא בכמות הכסף והזהב

רוצה השם את ירי אב ואת אלה שנמצאים בפנים אלה שמקימים את זה

איך עושים את זה וכן על זה הדרך

די בדברים האלה לעורר לב אדם לדעת סוד השכינה ומקום ההתעלות

אפשר להקים בתי כנסת גדולים ומפוארים מצופים בזהב וכסף

דיאפותם ונקשתם בתכלית ההידור אבל דאבון הלב לא תימצא השכינה ולא תמצא את מקומה בבית כנסת מפואר כזה

כי אין יראת השם במקום ההוא לעומת זאת ישנם בתי כנסת בניינים רעועים וקטנים בהם ספסלים פשוטים וארונות שבורים

ודווקא שמה תשרה השכינה

אני רוצה להגיד לכם שאני זכיתי להתפלל בבית כנסת

בכרם התימנים כשחזרתי בתשובה בתחילת הדרך

אז היה שם למי שמכיר בית כנסת זה נקרא בית בניומין

יהודי מבוגר שכשאני חזרתי בתשובה הוא בערך בין 70-75

הוא היה מחזיק את הבית כנסת והיה שם מניין קטן, לא מניין גדול, אנשים מבוגרים בדרך כולם

אבל בדירה לידי, אני הייתי גר בקומה רביעית

בדירה לידי היה גר אחיו

ואחיו היה יותר מבוגר ממנו, הוא היה בן תשעים בערך

והרגליים שלו

הוא לא יכול היה לעמוד עליהם, הם היו ככה,

החלק התחתון שלהם, מהברך, היה מדנדל כזה

אבל הוא לא היה מוותר ללכת לבית הכנסת, אז הוא היה יורד על הברכיים עם הידיים,

חוץ מכמותכם כמו בעל חי, יורד למטה את כל המדרגות

והוא הולך לתפילה שזה היה בחצר השני,

היה בניין פה, זה הבניין שלנו, בניין השני בחצר

היה בית כנסת, היה יורד על ארבע ומגיע לבית הכנסת ועולה את הכל על ארבע.

פעמיים ביום, בשחרית

ובמנחה בערבית,

גם בגשם.

אתם שמעתם פעם על דבר כזה שבן אדם מתמסר ללכת לבית כנסת בגיל כזה על ארבע?

אני לא חושב שהיה דבר כזה בדורות האחרונים.

וזכיתי לראות את היהודי הזה, הוא לא רצה שאף אחד יעזור לו.

בלי עזרה, הוא הולך לבית, אם לא, לא שווה לו החיים.

יראת שמיים הקדוש ברוך הוא רוצה. הוא לא מתפעל,

לא מקישוטים ולא מכל הדברים האלה. יראת שמיים זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה.

שהכל יהיה על טהרת הקדושה והיראה וזה רצונו יתברך ומקרא מפורש הוא איזה בית אשר תבנו לי.

ואל זה אביט אל עני ונכי רוח וחרד על דברי.

זה הדבר שבעיקר חסר היום, יש הרבה חרדים,

אבל חרד על דברי צריך.

חרדים זה לא קבוצת אנשים שלבושים בבגדים מסוימים,

טועמים.

חרדים זה מי שחרד באמת על דבר השם בכל דבר.

וחרד על הצד הבטוח ביותר, על הצד שאין בו ספק,

על הצד שהוא משתדל להתרחק מן הכיעור והדומה לו,

מן הספק,

מכל דבר שהקדוש ברוך הוא היה חפץ שהוא יתרחק.

זה נקרא חרד על דברי.

באיש המתקדש ומטהר את ליבו ואת מעשיו,

הרי הוא בעצמו נחשב כמקדש, כמשכן ושכינה שורה עליו.

והנה זוכה בצלאל שהוא יעשה את כל מלאכת המשכן בזכות אבי אביו חור שמסר את נפשו בשעה שביקשו לעשות את העגל.

עמד וגער בהם,

עמדו עליו והרגו.

כמה אנשים יהיו מוכנים היום לעמוד בפרץ באיזה עניין,

ויהיו מוכנים לסכן את עצמם

בשביל למנוע מעשה שלא ייעשה.

אז חור עומד בפרץ ולא מסכים, והורגים אותו.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך,

אני פורע לך בנים שיצאו ממך, אני מגדלן בעולם.

אבל עוד לפני המעשה חור נאמר, ותראינה מילדות את האלוקים.

מה פרע להם הקדוש ברוך הוא?

עשה להם בתים, בתי כהונה, בתי מלכות.

יוכבד נטלה כהונה ומלכות,

אהרון כהן גדול משה מלך,

ומה שכר נטלה מרים?

מה שיצא ממנה בצלאל.

אז היסודות שעליהם נבנה בצלאל בן אורי בן חור היו יסודות טובים.

כהונה ומלכות זה כתרים עיקריים ונכבדים מאוד.

ואנחנו יודעים שהקדוש ברוך הוא לא מקפח שכר שום בריאה.

והרי מרים עמדה באותו ניסיון שעמדה יוכבת עימה.

ועל שתיהן התורה מעידה ותראינה המילדות ולא עשו.

ותחיינה את הילדים, ואם היא קיבלה את שכרה חוכמה,

הרי ברור שערכה של החוכמה אינו נופל מערכם וחשיבותם של הכהונה ושל המלכות.

ונאמר בשלמה המלך בגבעון,

נראה אליו אדוני בחלום הלילה,

ויאמר אלוהים מה אתן לך?

אמרו חכמים זיכרונם לברכה משל למלך שהיה לו אוהב,

אמר לו, שאל לך פרוקופי,

שררה וכבוד,

ואני נותן לך.

אותו אוהב היה פיקח,

פיקח הרבה, אמר,

אם אשאל אותו שיעשה אותי או פורקוס או דו-קוס,

היא יוצאת מידי.

אלא הרי אני שואל דבר שהכל הדברים טפלים לו,

הכסף והזהב טפלים לו.

אמר לו, מרי,

הואיל והגזת ליבי שאשאל לפניך,

שואל, אני ממך שתשיאני את ביתך ואעשה חתנך.

אמר לו, חייך, כך אני עושה?

כך שלמה.

אמר לו, הקדוש ברוך הוא, שאל מה אתן לך?

ושאל החוכמה,

חכם או לא חכם?

נו, מי לא יבקש?

דבר כזה. לכאורה יש צורך בפיקחות מיותרת

כדי להבין שלקחת את ביתו של המלך זה יותר חשוב מלבקש שררה של כבוד.

אבל טבע האדם הוא לא כמו שאנחנו מכירים.

טבע האדם שהוא רוצה משהו מיידי.

להיות חתן המלך

זה טוב ונפלא, אבל לא כל חתן מלך מרגע שקיבל

את המעמד הזה מקבל כבר תפקיד ושררה.

יכול להיות שיקח הרבה שנים, עשרות שנים אפילו,

עד שייתנו לו איזה תפקיד במלכות.

אבל אם הוא יבקש להיות עכשיו שר,

שאל מה אתן לך, הוא יבקש שר, הוא יקבל על המקום שר.

אנשים מחפשים את ההטבה מיד, אין להם את הסבלנות להמתין עד שיגדלו בתורה בירת שמיים ויגיעו למשהו. אין להם סבלנות. עכשיו הם רוצים תפקיד, משהו.

עכשיו.

אז זה חוכמה מה שביקש שלמה המלך את החוכמה.

כי זה יהיה מהלך ארוך ותוצאות, ועד שתתברר החוכמה,

ועד שיכירו את מעלתו וכולי וכולי.

סיפור ארוך.

אבל מכאן רואים שההתאזרות בסבלנות היא גם כן חוכמה.

וסוף הכבוד לבוא.

מעין קריאה זו שאל, מה אתן לך?

מאת הקדוש ברוך הוא באה לכל אדם.

אנחנו גם כן נשאלים על ידי הקדוש ברוך הוא, שאל,

מה אתן לך? מה אתה רוצה?

מה אתה רוצה?

אם נשאל כל אחד פה מה אתה רוצה,

אחרי זה נשאל אותו מה אתה מוכן להשקיע.

ואחר כך נבדוק אם הוא עומד בכלל בבקשה ובהשקעה,

נראה שבודדים נספרים על יד,

יהיו כאלה שיהיו דבוקים באמת במה שהם מבקשים.

שאל מה אתן לך?

מה אתה רוצה?

מה?

לא יודעים ששלמה כבר ביקש, שלמה הביאה לו את הכל, גם עושר, גם הכל. כן?

ומה אתה חושב ששלמה המלך סתם ביקש?

סתם הוא ביקש.

זה שקיבלת חוכמה.

אני עוד לא שמעתי אחד

34 שנה

שבא אליי לבקש ברכה,

שיהיה לו חוכמה.

כסף,

פרנסה, זיווג,

זרע חי וקיים,

מה שאתה רוצה.

כל הדרישות. אחד לא ביקש ממני חוכמה.

תתפלא עליי שיהיה לי חוכמה.

אז איך זה? הנה,

כולם מכירים את מה ששלמה ביקש, ואף אחד לא מבקש.

הנה, עכשיו גם הגעתי. ביקשו ברכה, ואף אחד לא ביקש חוכמה.

נראה אם בסוף הדרשה מישהו יבקש.

אבל זה לא סתם מבקש, זה לא שזה נוחת סתם.

הקב' ברוך הוא יהיב חוכמה לחכימין.

הקב' ברוך הוא לא נותן סתם חוכמה.

למה הוא נותן לחכמים?

אם ייתן לטיפשים, ישתמשו בזה לדברים שטויות.

אז הקב' ברוך הוא נותן למי שבאמת מבקש,

מי שיש בו כבר,

מי שעבד על זה, מי שמחפש את זה.

אתה חונן לאדם דעת. כמה זמן מתעכבים בברכה הזאת?

הנה, אתה יכול כל יום לבקש.

אתה חונן.

מונן לאדם דעת

ומלמד לאנוש בינה.

אתה מדבר על מי שנותן חוכמה.

מי מתעכב בברכה הזאת יותר משאר הברכות?

אף אחד.

אז הנה, אתה אומר, שלמה כבר ביקש, כולם יודעים מה צריך לבקש.

אף אחד לא נעצר שם.

אה?

אם כן,

בטח לא כולם, חס ושלום, לא כולם.

מעין קריאה זו, שאל מה אתן לך.

הקריאה הזאת באה לכל אדם.

והכתוב אומר,

ארחב פיך ועמלהו.

אתה יודע, זה הפסוק שגרם לי להיות מי שאני.

קראתי אותו כשהייתי בהתחלת הדרך,

ורציתי להבין מה זה ארחב פיך ועמלהו.

אז ארחב פיך בדברי תורה ועמלהו.

מה אתה צריך לעשות?

אתה צריך רק להרחיב את הפה.

הכוונה, אתה תיתן את הפה שלך לקדוש ברוך הוא.

אתה תשתמש בו רק בשביל הקדוש ברוך הוא, והוא ימלא אותו.

אתה יודע לדבר?

לא.

הוא אומר לך, אין בעיה.

אתה תפתח את הפה, תרחיב אותו, תרחיב,

אני אמלא אותו בדברי תורה.

פעם חשבת על פסוק כזה עם פירוש כזה?

זה הפסוק.

אמרתי לבורא של עולם, להרחיב, אני מוכן.

התת מלאהו, יאללה, התחלתי לדבר.

שמעת דבר כזה? לא שמעת דבר כזה. אני רואה.

ראיתי עוד פסוק.

האמנתי כי אדבר, אני עניתי מ...

מאוד, פשוט מאוד.

מה כתוב? האמנתי כי ידבר, אם אתה מאמין שאתה יכול לדבר?

אני עניתי מאוד, השם ייתן לך תשובות כל הזמן.

חשבת על זה? לא.

אני פשוט האמנתי לפסוקים.

כשאני חזרתי בתשובה, האמנתי לפסוקים ממש כמשמעם,

בלי שום ספק.

אם אתה מאמין לפסוקים,

אתה יודע שזה דבר השם, זה כאילו הקדוש ברוך הוא מדבר איתך עכשיו, הוא אמר לך את זה.

ממש, אמר לך ישירות, לא פסוק.

אתה שומע את זה מפיו, לא תעשה.

זה כתוב, זה מה שהוא אמר.

למה לא עושים?

אין הכרה באמת שאנשים חיים את התורה כמו שהיא, ומרגישים שהשם מדבר אליהם.

כשאדם לומד רמב״ם,

הוא מרגיש שרמב״ם יושב לידו ומלמד אותו עכשיו את השיעור.

הוא חי את זה.

ריכוז?

צריך הבנה וידיעה מה אתה עושה, מי אתה מדבר, מי מדבר אליך.

יש מפריעים.

יש מפריעים, וואי וואי. יש יצר הרע יושע לבן אדם,

ממלא לו את הראש בדמיונות,

מעסיק אותו בעניינים,

יש לו עוד דברים לא פתורים שהוא צריך לסדר היום.

אתה מבין? לא נותן לו לשבת, להתמסר.

אחת מהדרכים שאנחנו משחררים אנשים,

זה כשמקבלים על עצמם שעתיים בתוכנית דיבור למשך שלושה חודשים, ורואים ישועות וניסים ונפלאות.

למה?

כי שעתיים מוקדשות רק לשם יתברך.

שעתיים מוקדשות רק לשם יתברך. אתה לא יכול לדבר בשום עניין.

...אחר רק בתורה הקדושה. אז כבר אתה מתמסר שעתיים,

ממילא לא צריכים להיות בלבולים.

אתה עכשיו נטו מחובר עם אינפוזיה לקדוש ברוך הוא.

ושעתיים מחוללות פלאות.

נזיר חודש ימים,

מזיר עצמו מן היין ומהתספורת,

זוכה להיות קדוש,

זוכה להיות כמו כהן גדול,

זוכה למעלות,

משהו משהו.

נזיר.

מה הבעיה?

עשינו אצלנו בבית כנסת, דיברתי עם הקהל,

היינו איזה קרוב ל-50 איש שקיבלו עליהם נזירות.

אוכלים כל חמש שעות

ושותים רק בתוך האכילה,

ואין שתייה יותר כל היום.

אתה אוכל ושותה הכל בסעודה אחת.

ממתין חמש שעות,

עוד פעם סעודה אחת עם שתייה. ממתין חמש שעות,

סעודה אחת עם שתייה, כמה שאתה רוצה לשתות.

ושלום על ישראל,

עד מחר.

ומחר אותו דבר.

חודש ימים,

משמעת עצמית,

נזירות.

אתה יודע איזה דברים אנשים השיגו?

פתאום אתה נהיה שולט על עצמך.

בן אדם כל רגע

אני אקום לעשות תה.

תביא לי סיגריה.

תביא לי זה.

כל רגע הוא מחפש לקום. יצר רע, נותן לו לשבת רגע אחד.

אז תאר לך שבן אדם עושה כזה דבר,

וגם עושה שעתיים בתחנית דיבור.

חביבי, הבן אדם הזה נהיה אלוקי עוד מעט.

תנסה, נראה אם אתה יכול.

אחר כך נדבר.

נראה אם אתה מצליח נגד המפריעים.

זה עבודה.

אז מעין הקריאה הזאת, שאל מה אתן לך?

הקדוש ברוך הוא שואל אותנו. ואומר הכתוב, ארכי פיך ועמלאהו.

הרשות נתונה לכל אדם בבחירתו בדרך החיים והטוב,

לזכות לכל ההצלחות והטובות המובטחות והמיועדות.

אבל לא רבים יחכמו לענות לאותה קריאה.

לא רבים.

כמו שאמר שלמה, ונתת לעבדך לב שומע.

מועטים בני עלייה המשליכים אחרי גווהם את הרדיפה אחרי הכבוד המדומה.

אנשים בכל רגע מנסים לנצל אותו בשביל עוד טיפונת כבוד.

עוד טיפונת כבוד.

אם אנשים היו פנויים מזה,

היו מתעסקים באמת בתורה ולא מעניין אותם כל הסובב.

ומה יגיד הסובב?

ולא מושפעים מדעת קהל.

אנשים כאלה משליכים אחרי גווהם

את הרדיפה אחרי הכבוד המדומה.

אדם לא מרגיש שהוא מחפש כבוד.

כבוד זה התייחסות, זה תשומת לב, זה הערכה,

זה מילה ככה חמה,

כל מיני דברים כאלה. והוא צריך את זה.

אנשים צריכים את זה.

אבל זה אנשים חלשים.

אנשים שהם חזקים הם לא צריכים שום דבר. הם צריכים רק את הקדוש ברוך הוא.

אותם לא מעניין מה יגידו, מה לא יגידו.

מה השם רואה ויודע,

זה מה שמעניין.

הרי לא יעזור אם כל העולם ישבח אותנו ויקרא לנו צדיקים,

מה השם יודע אחרת.

מה זה יעזור?

נבוא אליו ונגיד לו, אלף אנשים אמרו שאני...

צדיק, אז מה, הקדוש ברוך הוא דן אותי שאני רשע?

שום טענה לא תתקבל.

רק אם אתה עומד במבחן של הקדוש ברוך הוא שיעיד עליו יודע תעלומות.

צריך שיעיד עליו יודע תעלומות. הוא יודע את כל התעלומות.

על זה תעמוד, שהקדוש ברוך הוא יראה במעשיך והוא יאמר עליך צדיק.

אחרים שלא יגידו, זה לא מעניין אותך.

מעניין אותך מה השם יגיד עליך.

זה רק אחד שהשליך אחרי גבו את הרדיפה אחרי הכבוד.

מחפשים בני אדם בעיקר תערב לשעתו את התאוות והרצונות

ועל הבלי חמודות מדומות יטשו יקראת נצח עמדת עולם.

רק הפיקח ביותר מבין

שכדאי יהיה החוכמה שבכללה יש הכל

ואינו מתהווה לשולחנם של שרים כי שולחן התורה גדול משולחנם

וכתר תורה עלה על גביהן וסוף הכבוד לבוא, כבוד אמיתי,

כבוד שחכמים מנחלו

וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר גם כבוד.

בסופו של דבר נתן הקדוש ברוך הוא

לשלמה המלך גם עושר וגם כבוד.

מי שיש לו את החוכמה מסיק כל אלה ממילא.

כתוב וייתן אלוקים חוכמה לשלמה כחול אשר על שפת הים.

אז אנחנו מבינים שהוא הביא לו כמות של חוכמה ממש כמו כמות של חול הים, זה לאין מספר.

רבנן אמרים

נתן לו חוכמה כנגד כל ישראל.

רבי לוי אמר,

מה חול גדר לים,

אף חוכמתו גדרה לשלומה.

רבי לוי אומר דבר עצום,

לא מייחסים פה את חול הים לכמות כנגד מה?

כנגד כל ישראל,

אלא מייחסים את זה כמו שהחול הוא גדר לים,

ככה חוכמתו של שלמה גדרה.

מה גדרה?

הים, כשהוא גועש,

הגלים מתרוממים ורוצים לפרוץ את כל הגבולות ולשטוף את כל העולם.

מי מונע בעדה?

החול.

הפסוק אומר, אשר שמתי חול גבול לים,

ואומר עד פה תבוא ולא תוסיף.

אז זה דבר מטמיע.

חול,

שוכב,

לא מתנשא,

בא הים,

בשצף קצף, גלים אדירים, כוחות אדירים,

עוצמה שאין כדוגמתה,

ומגיע עד לחול ונעצב.

למה? הקדוש ברוך הוא גזר, עד פה תבוא, לא תוסיף.

ורואים שהחול החלש הזה עומד נגד גלי הענק החזקים,

והיצר הרע,

יצר הרע,

זה גלים גדולים.

גלים גדולים ששוטפים את האדם, תאוות, מחשבות, דמיונות.

שוטפים את האדם בכל רגע, בכל רגע. מכל דבר שהוא רואה,

יש לו שיטפון חדש. רואה מכונית יפה, נהיה לו שטף של מכוניות.

רואה אחת ש...

שולף את הארנק עם שטרות מלא,

נהיה לו רעיונות.

כל מיני דברים מביאים לו,

דמיונות על המקום, השוואות,

הרבה גלים.

מי יכול לעצור אותם?

כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו.

ואיש מלחמה הוא ומלומד בהרמימות,

ומתגבר על האדם, ומתחדש בכל יום ובכל שעה.

איך מנצחים את היצר הרע השוטף?

הוא יותר גרוע מצונאמי.

איך אפשר

להתגבר עליו?

אמר הקדוש ברוך הוא, בראת יצר הרע, בראתי לו תורת מלין.

אומר החפץ חיים, איזה תורה זו? תורת המוסר.

תורת המוסר זו התורה שבעצם יכולה לבלום את היצר הרע, ורק התורה הזו היא הרפואה, ואין רפואה אחרת זולתה.

התורה יש בה ידיעת דינים והלכות והבנת מוסריה עונשים.

ושכר המצוות

בכל זה הוא חוכמת התורה.

בלי להכיר את העונשים ולצייר אותם מול העיניים,

ולצייר גם את השכר שאתה הולך לקבל,

לא תוכל לבלום את היצר הרע.

ידיעה בסתם, רק לדעת מה מותר, מה אסור,

זה לא מספיק.

כי במותר ואסור אתה יכול לעשות לומדס,

ולעשות ככה, ולהגיד יש מי שמקל ועל פי הדין,

מעיקר הדין מותר,

וכל מיני לימודים וספק ספקה,

ותגיע לאן שאתה רוצה לעשות ומה שתרצה לעשות, תעשה.

רק העונשים והשכר יכולים לעורר את האדם בשביל לבלום את התאוות והרצונות שמנפץ עליו יצר הרע בכל העת.

גם לחכמים הגדולים ועוד יותר החכמים הגדולים בגלל שכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו. ושאלו פעם את הסטייפלר זכר צדיק וקדוש לברכה

לאיזה תלמוד תורה לשים את הילדים?

אמר שיש מלמד שיכול לצייר את הגהנם לילדים.

אתה שומע?

אם הילדים מקבלים את הציור הטוב והנכון כבר מקטנות זה ישמור עליהם כל החיים.

מדרגה בשלמות היא אם כל ידיעה בתורה תשמש לנו כחול הים.

אם הידיעות שאנחנו לומדים בתורה ישמשו כחול הים,

אז כל הניפוץ של הגלים של יצר הרע ייבלם.

אם הידיעות שלנו הן בגדר חול.

כשם שהחול אף על פי שחלש הוא בכל זאת מסוגל לעמוד נגד זעפו של הים הגדול,

ואין לכך גדר אחר, ככה חוכמה,

אף על פי שהיא רק ידיעה בעלמא,

אבל על ידיעה זו לעמוד איתן מול הסתערות היצר.

ותשמע דוגמה ידועה ומפורסמת.

כמו שכתוב, סוגה בשושנים.

פירש רש״י,

גדורה בשושנים.

כלומר,

באזהרה קלה ובהבדלה מועטת הם נפרשים מן העבירה?

ואין צריך גדר אבנים להפסיקן.

שאפילו אין רחוקים מן העבירה אלא גדר שושנים מפסיק ביניהם, לא יפרצו בה פרצות הגדר.

זאת אומרת, אדם

יש לו תאוות,

והוא מגיע לרגע מסוים

ראיתי כשושנה להתראות

מה גרם לו ידיעה

ידיעה

ידיעה בעלמא זה הכל, שום דבר אחר

איך כל התאווה נעצרת?

ידיעה

הידיעה יש לכוח להיות כמו חול שעוצר את גלי הים והתאוות

אבל תלוי אם הידיעה שיש לאדם היא רחבה כל כך

אם היא רחבה והיא מושפעת בציורים רבים

שהוא רואה את הדברים מול העיניים בשעה שהוא עומד מול דבר והידיעה באה

אז לא רק הידיעה באה כנתונים אלא היא באה עם הציורים של הידיעה

כשזה מגיע אז זה מספיק בשביל לעצור ולבלום את כל התאוות ואת כל הרצונות

כי נשמת ישראל די לה גדר של שושנים בלבד

וזה העומק של כוונת הרמח״ל בדרך עץ החיים

כי ידיעת האמת מחזקת את הנשמה ומרחקת ממנה יצר ודאי

אבל כשזה ידיעת האמת, כשאדם לא מסופק,

כשהאמת היא אמת ודאית

אתמול שאל אותי מישהו, תגיד לי מה הברנד שלך?

איך אתה יכול כל הזמן כל כך הרבה עשרות שנים ערב ערב ללכת לרוץ מקום מקום,

לדבר מחדש, מחדש, מחדש, כל הזמן, כל הזמן. מאיפה הברנד הזה?

אה, אנרג'ייזר, יס.

אז מאיפה זה בא?

אמרתי לו, ברגע שאדם יודע מה האמת ומה החיוב שלו, וזה באמת אצלו אמת,

הוא לא יכול אחרת.

מה הוא יעשה, שקר בעצמו? אם הוא אדם אמיתי,

הוא לא יכול.

דוגמה,

אדם שיודע שכל רגע הוא מרוויח אלף דולר,

הוא יבזבז רגע כשהוא יודע שהוא מרוויח,

והוא רואה כל רגע אלף דולר בקופה.

יבוא חבר ויגיד לו, בוא רגע, בוא נלך נסתובב קצת. הוא יעזוב את המקום?

הוא לא יעזוב.

ברור לו שכל רגע נכנס אלף דולר.

הוא לא יפסיד רגע.

אדם שיודע חיים זה דבר שמתבזבז,

ואם לא ניצלת זה הלך, ברגע שהלך מת,

מת לנצח,

וברגע אתה יכול לקנות חיי העולם הבא,

צריך להיות מפגר, לבזבז.

אז אם האמת הזאת ברורה לך, לא נמצא אותך מבזבז זמן.

אם נמצא אותך מבזבז זמן, אתה לא יודע מה האמת.

הרי לא שייך שאדם יבזבז חיים.

וכשצוברים כל כך הרבה זכויות מלימוד תורה,

ואתם ספונים על התורה,

וכל רגע ורגע זה ביליונים ביליונים של מצוות,

אז איך בן אדם יכול לבזבז?

איך הוא יכול להחליף ולהמיר את זה בדבר אחר?

אדם היה צריך לגזור על עצמו מרגע שהוא נכנס לכולל. עד שהוא יוצא,

הוא לא מדבר בשום עניין חוץ מהתורה,

והוא לא עושה טובה.

הוא פשוט מראה שהוא חכם.

אם הוא לא עושה ככה, סימן שהתורה לא באמת שווה אלף דולר כל רגע.

פחות מזה.

כי על אלף הוא לא היה מפסיק לדבר.

עם כל הכבוד למי שיבוא.

גם אם אבא שלו היה בא.

היה אומר לו, אבא, אני אדבר איתך אחרי העבודה, להתראות, ביי.

ממשיך.

למה? אין אמת באמת. אנשים...

הוא שאמרתי, אין הרגשה כי הם ציורים.

אין לי ציורים, זה מה שהסברתי. ידיעה בלי ציורים זה כלום.

אם לכל ידיעה יש לך את הציור שלה מולך,

אם אתה יודע שעבירה זה גיהינום, אתה רואה את הגיהינום עכשיו?

בגלל שאתה לא מצייר ציורים. אתה לא מרגיש. הוא שאמרתי מי שלא לומד מוסר לא יוכל.

אמר חפץ חיים.

בראתי תורת ולין זו תורת המוסר.

אז סבא מנוורדוק היה לומד ארבע שעות מוסר כל יום כשהוא היה סבא מנוורדוק.

הוא אמר זה הפך אותי לאדם אחר.

ריבו מנע אותו מזה והוא לא שמע לו.

אמר לו זה הפך אותי לאדם אחר.

ואז סטייפלר זכר ציירת ברכה אמר שכל מה שהוא כתב בספר מדרגת האדם הוא קיים.

אנשים לומדים, יש להם לימוד, יודעים,

מבינים, הכל.

גמרות,

סוגיות,

הלכות, פסקים, ראשונים, אחרונים, יופי.

מונחים בכל החומר.

איפה זה בחיים?

לא בידיעה רק.

בקיום.

זאת אומרת, אם אדם לומד,

אם הוא לא מצייר לעצמו את הדברים, אם אדם לומד מוסר,

והמוסר הוא לא מצייר, בודק מה אמרו עליי פה,

איפה זה אני? לא איפה זה הוא, איפה זה אני?

מה אני צריך לתקן לפי זה? מהיום, איך אני צריך להתנהג? מה אני צריך לעשות?

באיזה מצבים כך? באיזה מצבים אחרים?

אם אין לו את זה, איך הוא יכול? הידיעה היא בשבילו,

היא ידיעה כמו אדם שלמד באוניברסיטה.

נכון שיש לו סחר על לימוד התורה,

אבל כתוב לימדתם ועשיתם.

מן ועשיתם, גם ולמטה מן.

צריך ועשיתם.

מה גדול? תלמוד או מעשה?

תלמוד שמביא לידי מעשה.

אם זה לא מביא לידי מעשה, מה עשינו?

אבל איך אני אגיע למעשה?

אם אני לא מצייר את הדברים והם קופצים לי עם הידיעה ביחד,

אני לא מסיג שום דבר, הפוך.

זה יהיה כנגדי הקטגור, ידעת ולא עשית.

הרי באו אליך הדברים.

אדם צריך לדעת

שכוונת הרמחל בעץ החיים כי ידיעת האמת מחזקת את הנשמה, מחזקת אותה ומרחיקה ממנה את היצר, ודאי.

אם זה לא מרחיק ודאי, הוא אומר שזה ודאי.

אם זה לא מרחיק ודאי,

אין לך ידיעת אמת, יש לך ידיעה,

לא ידיעת אמת.

מתוק, זה בגלל שלא הכנת את עצמך בחוץ.

כשאתה נמצא פה ספון על התורה,

אז אתה שמור, אבל אתה יוצא,

אתה צריך להיות מוכן.

הגאון מווילנה היה לומד 13 פעם פרק הזהירות

ברמחל לפני שהיה יוצא לרחוב.

כלים גבוהים. כלים גבוהים,

הגאון, עם הגאון שהיה גאון, והגאון שהיה מלאך,

והגאון מכבודו פחד כי ידע מי זה יצר הרע,

ולמד 13 פעם את שער הזהירות בשביל לצאת לרחוב.

לקצת, למשהו חיוני.

אז אתה גם צריך לזהר.

ואתה אומר, הוא הגאון. הגאון לא היה צריך לזהר.

הגאון בגיל שלוש עשרה סגר את כל התריסים בבית ולא רצה לראות רחוב.

בן שלוש עשרה.

והיה לומד עם נר. היה אור שמש, לא רצה, עם נר. למה?

שלא יהיה חיבור שלו עם הרחוב על ידי הזכוכית. והוא לא מתקרב לזכוכית, לחלון.

גם הרב מאיר, שלוש שנים, הוא לא יאכל אחר כך לדבר עם מישהו.

בסדר. הוא לא שייך בדור שלנו, דבר אחד. נשמיים, אין דבר כזה. אין דבר כזה. בדור שלנו יצמח מלך המשיח.

ומלך המשיח יותר גדול מכל האבות הקדושים ומשה רבנו.

הוא יהיה האדם השלם של הבריאה.

שכל הבריאה מכוונת אליו, כמו שכתוב בספרים.

יהיה חכם יותר משלמה המלך,

ויהיה קרוב למשה רבנו בנביאות.

איך יהיה בדור האחרון אדם כזה?

איך יכול להיות שיהיה אדם כזה?

תודה.

איך יהיה אדם כזה?

משמע, כל מי שיעבוד על עצמו יכול להגיע.

גם בדורנו הגיעו אנשים למדרגות, ותמיד לא יאמנו.

מה, הרב קנייבסקי לא קודש קודשים?

תורה מהלכת?

אתה רואה בן אדם שכל חייו לא יודע כלום מענייני העולם הזה.

כלום.

כלום. הוא לא יודע מה הוא אוכל, אתה יודע?

סיפרו לו, אני לא אמרתי שלא? סיפרו לו.

מתוך ביתו

שהוא לא יודע מה זה שניצל

נותנים לו לאכול, הוא לא יודע מה הוא אוכל

אוכל, נתנו לו לאכול, הוא אוכל

הגענו ל״ו, אדוני, תעזוב אותך בחייאת, אתה גם כן, ל״ו, איזה דור שלנו, התורה ניתנה,

התורה ניתנה,

התורה ניתנה לכל אחד ואחד,

בכל הדורות, בהפוך,

הדור שלנו יביא משיח,

אז אם הדור שלנו מסוגל להביא משיח,

אז מה אתה מדבר?

אין דבר כזה, מה אתה מדבר?

אדם יגיד אדם מתי יגיעו מעשיים, נעשה ארבעתיים, זה מה הוא? כן.

לא, הוא אצלו זה נתקע, למה הוא יוצא לרחוב, נגמר הסיפור.

מבשל המחזיר בתשובה ויש קדושה, ככה יש גם טומאל, זה כן נגד זה.

מה אנחנו נעשה? אנחנו הייתי אומרים, אנחנו צריכים רק חינוכים.

אם הם יבואו כל יום לפה, אז יהיה לנו שיחת מוסר.

תודה. אבל צריכים כאלה, אנשים לא פה חשבים. אני אסביר לך, נשמה.

תגיד לי דבר אחד.

איפה ראית מזמן חזקיה, מלך עד הדור הזה,

תנועת תשובה כזאת גדולה שהייתה בדור?

זאת אומרת, אין דבר כזה. איך נהיה? איפה היה את בוננתם? רגע, עזוב עכשיו קודם לדבר על זה.

על זה.

איך נהיה דבר כזה על ידי האנשים הכי פחותים של הדורות?

הרי אנחנו הולכים ומצטמצמים.

איך יכול להיות שקמו כמה אנשים בדור הזה והצליחו לעשות מהפכה כזאת?

איך יכול להיות?

זאת אומרת, מי שרוצה יכול.

מי שרוצה יכול,

אבל הוא צריך להפקיר הכל בשביל הדבר הזה.

מי שלא מפקיר הכל, לא משיא כלום.

אי אפשר להיות גם וגם.

אי אפשר. כשאומר רבנו בחייה שאם תשים בכלי אחד אש ומים לא יוכלו לדור יחדיו,

ככה עולם הזה ועולם הבא לא יכולים לדור יחדיו.

העולם הבא ניתן לחנינא בן דוסא. העולם הזה לאחיו בר עומרי. בינונים לא עולם הזה ולא עולם הבא.

אתה רוצה להיות בין העולם הבא אתה צריך להיות כמו חנינא בן דוסא.

אתה רוצה להיות בעל העולם הזה תהיה כמו החבר עומרי עשה כל הרע והפשע בלי חשבון בלי חשש.

זה ככה הולך. אין דבר כזה ביחד.

אבל כשאתה לא מבטל

ואלימות זה איך את תמצא בשביל להמשיך לחיות.

זה לא החיים בעצם זה חלק מהחיים זה שבע שעות ואחר כך יש חיים.

יש חיים עם המשפחה עם הילדים יש חיים ככה צריך לעשות ככה צריך לעשות ככה זה החיים לא.

יש רק חיים אחד תורה וגם מה שעושים מעבר לפה זה תורה תורה תורה תורה תורה תורה תורה התנהגות זה תורה מה שעושים זה רק תורה השם מתיר אוסר כדאי לא כדאי הוא רוצה לא רוצה רוצה אין כמעט אצל אנשים

אנשים מחפשים לעשות מה שהשם אומר אבל הכי קל

כן, מחפשים סומך נופלים.

מי רוצה לעשות את רצון השם?

רצון השם לעשות.

מה זה רצון השם?

עבד, כשמבקש ממנו המלך משהו, אז הוא מביא לו מה שהוא ביקש.

בן, כשמבקשים ממנו משהו, הוא מביא עוד דבר.

אבא אומר לו תה, אז הוא מביא לו גם עוגה ליד.

הוא יודע, אבא רוצה. אבל אבא כשהוא אומר תה, הכוונה גם עם עוגה, עוגיות, משהו.

הוא יודע מה הוא רוצה.

אתה יודע מה השם רוצה, תעשה את רצונו.

לעשות רצונך, חפצתי.

זה מה שאתה צריך להגיע.

לא רק מה שהוא אומר.

מה שהוא אומר זה ברור.

אבל כשהוא אומר הוא מתכוון רק לזה,

או שהוא רוצה קצת יותר מזה.

מה הוא היה שמח?

אומרים לך, אתה אומר לבן שלך, תלמד שעה, ואחר כך תרד לשחק.

ואם הוא ילמד שעה וחצי, תכעס עליו.

ואם הוא יודע שאתה אוהב את זה, שהוא מוסיף,

כמה אתה תהיה מאושר?

מה תיתן לו?

אז אם אתה מוסיף לקדוש ברוך הוא את רצונו, ואתה יודע מה רצונו,

מה, תקבל בכפלי כפליים.

אבל אנשים מחפשים כמה שיותר להקל מעצמם את החיים,

זה חיוב, אנחנו צריכים לקיים,

אנחנו מבינים שאנחנו לא חילונים, ואנחנו לא רוצים להפסיד את העולם הזה ואת העולם הבא.

ואנחנו יודעים שאנחנו תלויים בקדוש ברוך הוא בכל רגע ובכל שעה.

לכן, אז אנחנו משתדלים לעשות מה שאפשר, ואנחנו מתלוננים תמיד.

תשמע, אני בסך הכול בן אדם, אתה יודע כמה צרות, כמה בעיות.

אני יושב פה, אתה יודע כמה חובות.

אני מגיע, אני בדואר, מוצא שם את המשכנתא, מוצא את הזה, מוצא את הגמ״ח, גז, מים, חשמל.

אמרתי את זה, קשה, קשה.

ואם אתה דואג אתה חושב שאתה פותר את הבעיות?

אם היה לך ביטחון בשם והיית לומד רק שער הביטחון

רק שער הביטחון

רק שער הביטחון היית לומד אבל לומד אותו בעיון וחי על פיו חייך היו מתהפכים לחלוטין

והייתה לך השגחה פרטית כל ימי חייך ולא היית חסר מאומה.

אני מרגע שלמדתי את שער הביטחון,

זה השער שאיתו אני הולך.

בפתיחה שלו הוא אומר,

שאם אדם בוטח,

אם אדם

מסיר ביטחונו מהשם ותולה ביטחונו, שם ביטחונו בזולתו,

הקדוש ברוך הוא מסיר ביטחונו ממנו

ומניחו ביד מי שבטח עליו.

אם אדם מסיר ביטחונו מהשם, אתם שומעים?

ותולה ביטחונו בזולתו,

הוא הבטיח לי, הוא הבטיח לי, או שהוא סומך על עצמו וכולי בזולתו,

השם מסיר ביטחונו ממנו ומניחו ביד מי שבטח עליו.

שתיים רעות עשה עמי.

אתה מבין? תקרא שם את חובת הלבבות, זה לא יאומן כי יסופר.

הולכים לחצור בורות, בורות נשברים אשר לא יאכילו המים, מי מלא את הבור?

אני ממלא את הבור. אתה סומך על הבור?

אתה יודע, אתה רואה את כל הדברים ההפוכים.

הרבה עשו כרבי שמעון ולא עלת בידם,

אבל מעט עשו וכן עלתה בידם.

מה כדאי להיות?

כמעט שעלתה בידם,

או לא?

רבי שמעון

בורח מהרומאים.

לאן המערה?

את מי הוא לוקח?

את הבן שלו. הוא היה בגזירה.

אבל לא, חברותא או מימטותא, אם הוא לא ייקח את הבן שלו, מה זה, ללמוד לבד?

וחרב אל הבדים ונועלו,

אז הוא לוקח את הבן שלו. וכמה האוכל הוא לקח?

שום דבר. איך אפשר?

אתה הולך עם חברותא,

אין לכם אוכל, כמה זמן תוכלו להיות במערה?

מזונות זה לא הבעיה שלי.

מזונות, הקדוש ברוך הוא,

צריך לתת.

כי מזונות זה מראש השנה ועד אחרית שנה.

אם השם רוצה שאני אחיה, הוא ייתן לי מזון. אם הוא לא רוצה,

אז אני לא אחיה.

כי בלי אוכל אי אפשר לחיות.

אז זה לא דאגה שלי.

אם השם קצב לי חיים, הוא חייב להביא לי אוכל.

זה אין פחד.

אין פחד. יש הרבה עניים בישראל, אף אחד לא מת מהעוני.

ורוטשילד מת בכספת.

מי שהשם גוזר שימות, גם בכספת הוא ימות. ומי שהוא לא גוזר עליו, אפילו אין לו במקרר כלום,

הוא יחיה.

אז הוא הולך, ושלושת עשרה שנה הוא ניזון ממה חרובין,

מאכל בהמות.

רק מהרעש אפשר למות.

גראט, גראט, גראט, גראט, גראט, לא טעם ולא ריח.

וזה כמו חרבות לגוף.

ומים.

לא פפסי ולא כלום.

מים.

אתה יודע מה זה לשתות כל היום מים עם חרוב?

תקנו קצת,

ותטעמו ותנסו יום אחד רק.

הוא שלוש עשרה שנה.

נו, אז זאת אומרת,

זה לא מה שמחיית בן אדם.

רצון הבורא מחיית בן אדם מעל הטבע, אבל תמסור את עצמך,

אשליך על השם יהבך והוא יכלכל לך. למה אתה יכול לכלכל את עצמך?

יש לך עצה שאתה יכול לעשות בלעדי השם?

הרי הקדוש ברוך הוא יאהב עצה למקנה נכסין, הוא יאהב עצה.

הוא נותן לך כוח לעשות חיל.

הוא יכול לתת לך עצה שתיפול.

אנשים הולכים לבורסה, חושבים ירוויחו, נופלים.

הוא יאהב לך עצה,

אז גם העצה ממנו.

אז מה אתה אומר? אני לא צריך אותו, יש לי רעיון, יש לי עצה.

תחשוב מה אמרת, יש לך רעיון?

מאיפה בא הרעיון?

יש לך מחסן רעיונות ושלפת אחת שאתה מכיר וזוכר?

לא.

בא דבר חדש, רעיון, מאיפה בא?

השם שלח לך.

אז במקום לייחס את זה לשם, אדם מנכס את זה לעצמו.

חיים, אנשים, בטעות.

אנשים לא מכירים את הקדוש ברוך הוא.

יודעים שהוא קיים,

יודעים מה כוחו,

יודעים הרבה דברים,

אבל לא יודעים מי הקדוש ברוך הוא. אם היו יודעים,

היו הולכים אחריו בעיניים עצומות.

הסברתי באחת ההרצאות

שזה בושה וחרפה

שאנשים מאמינים לנהג מונית יותר מהקדוש ברוך הוא.

נכנס למונית, אומר לו כתובת,

שם את הראש מחניס, והוא לוקח אותו.

סומך עליו שהוא יביא אותו לאן שהוא אמר לו.

אדם מגיע לארצות הברית,

הוא רואה ילו-קאר,

טקסי, טקסי צהוב.

מי בפנים? גושי.

אומר לו כתובת

והוא סומך עליו, לוקח אותו שעה וחצי

אולי ייקח אותו לסואו, לדטרויט, יכניסו אותו, יאכלו אותו

הוא לא מפחד

למה? זה מספר צהוב, זה אוטו צהוב, זה רשמי, זה לא חפר

אז הוא סומך עליו, אז אם הוא אומר לו, אוקיי, אוקיי,

הוא כבר רגוע

ואם הוא אומר לו את המחיר, הוא גם לא מתווכח

והקדוש ברוך הוא אומר לך איך הוא יוביל אותך לגן עדן

ואתה לא סומך עליו

הוא אומר לך, תעשה ככה, ככה, ככה, ככה אתה תגיע לגן עדן גם בעולם הזה, גם לעולם הבא אתה סומך עליו? לא סומך עליו

למה? אין לו אוטו צהוב

זה בושה וחרפה, אנשים לא מבינים אפילו מה המצב לא מבינים מה המצב בכלל

אז זה מה שאומר כאן

ארמחל בעץ חיים, ידיעת האמת

מחזקת את הנשמה ומרחקת ממנה יצר, ודאי

ואם הייתה ידיעה רחבה ועומדת על לב בני אדם,

לא היו חוטאים לעולם

וזהו הביאור

חוכמת שלמה ככל אשר על שפת הים מה החול גדר לים?

אף חוכמתו גדרה לשלמה ואמרו שם את המשל

דעה חסרת מה קנת? דעה קנת

מה חסרת?

עיר פרוצה

אין חומה

איש אשר אין מעצור לרוחו.

אדם שאין מעצור לרוחו זה עיר פרוצה אין חומה.

כי אם אין בכוחה של החוכמה לשלוט על הטבע ועל היצר ואין לו מעצור לרוחו

אפילו אם יש בו דעות וחוכמות לרוב,

הוא נקרא חסר דעה.

ואם כן, מה קנה?

אם כל הידיעות לא הביאו את הבן אדם לעצור כחול הים את שטף התאוות, הדמיונות והרעיונות,

אז אין לו דעה, הוא נקרא חסר דעה.

כי אם הדעה הייתה קיימת, היא הייתה בולמת.

ואם לא,

אז אין לו דעה, חסר דעה.

הרי חכמים התבטאו קשה מאוד,

שבן אדם שאין לו דרך ארץ,

תלמיד חכם שאין בו דעת,

נבלה טובה הימנו.

איזה ביטוי, מחפיר.

אבל אדם שאין לו טיפה של דרך ארץ,

אין לו דעה.

תלמיד חכם שאין בו דעה,

נבלה טובה הימנו.

אם משה רבנו היה נכנס למשכן ובלי שהשם יקרא לו,

היו אומרים עליו חכמים את הדבר הזה.

שמעתם?

למה?

אדם צריך שאין לו דרך ארץ. אם התורה לא לימדה אותו דרך ארץ, הוא לא יודע איך להתנהג,

הוא לא יודע איך לנהל את חייו, איך להתבונן על החיים.

אז האדם הזה חסר דעה.

הוא למד בזה, אם הוא חכם, אז איך הוא לא יודע איך הוא תבלן את הבעיה הזאת?

כן, זה הבעיה שיש הרבה חכמים בידיעות,

אבל לא חכמים במהות.

אתן לך דוגמה.

יש עוד, כתוב,

כעס בחיק סילים ינוח, נכון?

ואתה תראה לפעמים תלמידי חכמים,

לא בדברים

של תורה.

לא כמו שכתוב,

הית צורבא מרבנן דרתח או רייתקא מרתחליה.

לפעמים אדם רואה חילול השם או משהו,

הוא רותח מבפנים, כי התורה מרתיחה אותו, הוא לא יכול לסבול דבר כזה. זה בסדר.

אבל תראה בן אדם שכועס עליו.

על דברים שטויות, על הכבוד שלו,

על שעקפו אותו, על שעשו לו ככה,

דברים של בני בן אדם לחברו.

ואתה רואה שהוא מתפרץ.

וכתוב, כעס בחיק סילים ינוח, איך אתה מתפרץ?

איפה הדעת שצריכה לעצור פה?

ואז מה?

ואז מה?

ואז מה?

ואז מה?

ואז מה? חכמים אמרו עליו,

תלמיד חכם שאין בו דעת, נבלתו, ואיימנו.

זה מה שאמרו חכמים.

אתם מתפעלים מידיעות,

ואתם לא מתפעלים מהיראת שמיים של הבן אדם.

והיה אמונת עתיך חוסן ישועות,

חוכמה ודעת, יראת השם היא עוד צרו.

על זה אמרו חכמים בגמרא,

שזה כנגד שישה סדרי משנה, נכון?

וכתוב,

ואם אין יראת שמיים אוצרו,

דהיינו המחסן שבו אתה מכניס את כל הידיעות שלך,

אז אין לך כלום.

שים את כל האוצרות שלך בגשם ולא תכניס אותם לאוצר, מה שווה?

תקרא את הרמחל, תראה מה הוא כותב.

זאת אומרת, הדברים הם ברורים. אם אין יראת שמיים, יראת שמיים רואים בהנהגתו של האדם על ימין ועל שמאל.

הוא ירא את השם, הוא לא ירא מבני האדם, הוא לא ירא משום דבר, הוא ירא מהשם.

גם לא עתיד לבוא, כתוב, אז נדברו יראי השם משל רעהו, ויקשב השם וישמע, ויכתב ספר.

ליראי השם ולחושבי שמו.

מה זה ליראי השם?

ולחושבי שמו.

לא אלה שחושבים על שמם,

אלה שחושבים על שמו.

על אלה הוא כותב ספר

שכל מצווה ומצווה שאדם עושה אליהו ומשיח חותמים פעם היה נכתב בנביאים אדם עשה מצוות היו מפרסמים את זה והנביא היה מפרסם

היום שאין לנו נביאים

כל מצווה שאדם עושה שהיא ראויה להיכתב בספר אליהו ומשיח יושבים וכותבים

והקדוש ברוך הוא חותם

למה?

כי הם מחכים כל רגע מתי הם יבואו לגאול את ישראל

אז כל מי שעושה מצווה לשמה,

כל מי שעושה דברים גדולים הם יושבים מאושרים וכותבים,

כותבים וחותמים הנה עוד אחד ועוד אחד ואוספים את סך המצוות בשביל שהם יוכלו להגיע ולהתגלות.

אז כל בן אדם צריך להבין ידיעות זה חשוב מאוד

אבל עם הידיעות צריך את הציורים שלהם

צריך שהאדם ילך והידיעות יהפכו להיות כחול הים

שהם עוצרות את הגלים הגועשים שבאים

אם אתה לא מצליח עם זה לא למדת כלום, דעה חסרת

מה קנית?

אתה אומר לי קניתי, למדתי, למדתי, למדתי, קניתי אומרים בוא נראה

בסוף רואים שלא, אומרים דעה חסרת דעה חרץ, הרב דעה חרץ, אין לזה כוחה חרץ יש, יש קצת,

קצת יש קצת מאוד, נכון יש קצת, בחוץ מהלנת אלפים יש

כן ממש בכל רחוב נשפך, אתה יכול לעזוב, כן

נפלאים הם הדברי חכמים זיכרונם לברכה

הקדושים שהמשילו את הדברים לחנווני, תשמעו

הקדוש ברוך הוא כתוב ועמלה,

כן?

הקדוש ברוך הוא כתוב ועמלה אותו רוח אלוקים בחוכמה,

שכבר הייתה בו חוכמה.

למה? ללמדך שאין הקדוש ברוך הוא מלא חוכמה אלא למי שיש בו כבר.

ואמר רבי יוחנן אין הקדוש ברוך הוא נותן חוכמה אלא למי שיש בו חוכמה,

שנאמר יהיה בחוכמתה לחכימין.

מהלשון בעמלה משמע שקודם גם כן היה בו,

רק אני ממלא.

זאת אומרת זה לא היה ריק

אלא שלא היה מלא ועכשיו ממלא אותו

ומהי החוכמה הראשונה?

בשביל שאדם יקנה חוכמה ראשונה

איך הוא יקנה חוכמה ראשונה?

השם ממלא את מי שיש בו כבר

ומי יש בו כבר?

מי שרוצה חוכמה, מי שלא רוצה חוכמה,

מי שמשתוקק לחוכמה,

מי שלא יכול בלי חוכמה,

מי שלא יכול בלי חוכמה.

מבקשי החוכמה ותלמידיה לא יכולים לחיות בלי חוכמה.

מבקש חוכמה, קוראים לזה בישיבות מבקש, מבקש.

אם אדם הוא מבקש חוכמה,

אז הבן אדם הזה הוא כל הזמן מחפש את החוכמה.

אין רגע פנוי מזה שהוא לא תפוס בחוכמה.

אדם כזה שהשם רואה שהוא כל כך שואף ורוצה,

הקדוש ברוך הוא מבטיח לו אני אמלא אותך.

אני אמלא אותך.

פתח פיך וארחב פיך ואמלאהו.

אני אמלא אותו.

אבל תן לי כלי.

תן לי כלי שאני אשפוך לתוכו.

והמשל שהמשילו החכמים לחינוך.

חנווני זה נפלא מאוד.

אדם בא לקנות ממנו יין או דבש,

שמן או מורייס.

אם החנווני פיקח,

איך הוא יודע באיזה כלי לשים לו מה?

הוא מריח את הכלי.

הוא ממריח יין,

אז הוא שם לו את היין שם. אם הוא לא יריח, הוא יכול לשים לו בשביל הדגים יין.

זה לא חנווני פיקח.

חנווני פיקח, שם בכלי מה שמתאים לכלי.

הקדוש ברוך הוא מריח.

מריח, אתה מבקש חוכמה באמת?

הוא מלא.

כמה שתרצה חוכמה,

בשמאלה עושר וכבוד. גם שם יש מילוי. בדרך שאדם רוצה ללכת,

באנו להכין אותו, ממלא, מה אתה רוצה? חרית ברית? קח.

אין בעיה.

ממלאים.

ממלאים.

היסוד לחוכמה זה הכנה הבאה מצד האדם. השאיפה והתשוקה, לדעת מה הוא רוצה.

מה הוא מבקש ומה הוא שואל.

ומה הבחירה הפנימית שלו.

כי השם יראה ללבב,

בהכל תלוי באדם.

אשרי אדם שהקדוש ברוך הוא רואה בו, שהוא מבקש את החוכמה בשלמותה,

ומסייעים לו מן השמיים,

וממלאים לו בית הקיבול שלו, שהוא מכין חוכמה ותבונה ודעת.

הרב קנייבסקי,

שיאריך ימים,

הוא בא פעם לאבא שלו בהיותו בישיבה, ואמר לו, אבא, אני לומד.

אבל אני לא מבין.

אז הסטייפלר, זכר צדדים כזאת, אמר לו,

לא חייבים להבין, חייבים ללמוד.

אז הוא חזר ללמוד עד עכשיו.

ואין מקום שהוא לא יודע בתורה הקדושה. אין מקום. אין מקום.

והוא לא היה מבין, זאת אומרת, הוא לא היה הכי מוכשר, הכי מבריק, והוא לא היה שפיץ.

הוא ישב ולמד, והוא בא, אמר לאבא, אבא, אני לומד, לומד, לומד, אבל לא מבין.

ולמה הוא הגיע?

למה שהגיע.

חייבים ללמוד, לא חייבים להבין.

וההבנה תבוא כשהקדוש ברוך הוא יחליט לפתוח. הרי גם כל הגאונים אפילו,

זה רק בבחינת ויגעת, יגעת ומצאת, אמן.

זה רק בגדר מציאה.

זה לא שיגעת, תאמן.

יגעת, מצאת, מצאת לשון מציאה.

כמו שאתה הולך בדרך, פתאום אתה מוצא.

השם, הוא ייתן לך את המציאה שאתה תבין.

לא אתה.

אתה תעמול, עמל, יגעת, זה התפקיד שלך.

אחר כך אתה מצאת, השם עושה.

אבל אין דבר כזה, בלא הגיעה מצאת, אין דבר כזה.

אין דבר כזה שיישאר בידו החוכמה הזאת.

לכן כל אדם צריך לראות ולבחון.

רואים, המשכן, המקדש, הקדוש ברוך הוא לא התפעל, מי יופי, מה פאר, מקידוש השם.

איזה קידוש השם. הגיעו כולם לבית המקדש, איזה בניין יפה.

קידוש השם.

כן, אבל בית שני לא שרתה בו שכינה.

קידוש השם. מה קידוש השם? בניין יפה.

אין שכינה.

בבית כנסת, באיזה דוכסה קטנה.

יכולים לשבת כמה אנשים מרעים וקטנים כאלה,

זקנים כאלה, לא נראים משהו כזה ככה, עם הדר, הוד והדר.

ושם השכינה שורה.

אז זאת אומרת, אדם...

צריך להבין הקדוש ברוך הוא לא אוהב פה זאת

הוא רוצה אנשים אמיתיים רצון ירעיו יעשה ואת שמעתם ישמע ויושעים

לא בגבורת הסוס יחפץ

לא בגבורת הסוס יחפץ

לא בשוקי איש ירצה

רוצה השם את ירעיו

מישהו מאיתנו חושב

שהקדוש ברוך הוא

רוצה או חפץ

במה? בסוסים?

לא בגבורת הסוס יחפץ? הקדוש ברוך הוא מחפש שהאדם יהיה לו גבורה של סוס?

מקבלים לכולל רק מי שיש לו גבורה של סוס

נראה תתחיל לרוץ נראה נכניס אותך לכולל השם רוצה גבורת הסוס?

על מה מדברים?

אומר השלה הקדוש

הקדוש ברוך הוא לא מתפעל גם תהיה אברך כולל

ותלמד בגבורה של סוס

שאתה

לא תישן אפילו שטין נשמה

כי שינת הסוס

אפילו אם אתה תלמד כמו הגאון מווילנה

ותישן רק חצי שעה, חצי שעה כל שש שעות

שעתיים ביממה

שזה גבורת הסוס

אומר הקדוש ברוך הוא לא חפץ בגבורת הסוס

רוצה השם את ירעיו

לא הכמות כמה אתה לומד

מה אתה מקיים?

זה מה שהוא רוצה הקדוש ברוך הוא, רוצה את יריעיו

אל תבוא לי עם כוחות עילאים, לא יושן

תיקון חצות, חצות, כולל חצות, הכול

זה נפלא,

אבל אני אבחן אותך ביראת שמיים שלך

זה מה שאני רוצה

אז לכן צריכים להבין

יהודים עיקריים,

הקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו את זה.

ואני אסיים לכם

במאמר נפלא על בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה.

המדרש אומר, טוב שם משמן טוב ויום המוות מיום היוולדו.

אז כולנו מבינים ששם טוב זה הרבה יותר טוב משמן. כמה עולה שמן?

15 שקל משם טוב?

מי בכלל משווה? איזה חוכמה אמר שלמה המלך שאמר דבר כזה?

ובכלל זה לא מין במינו.

כי שמן זה חומר ושם טוב זה רוחני.

אז מה זה טוב שם משמן טוב ויום המוות מיום היוולדו?

אומר המדרש,

שמן טוב זה מקיתון לטרקלין.

שם טוב זה מסוף העולם ועד סופו.

שמן טוב שמים על מת מבאיש.

שם טוב שמים על מת לא מבאיש.

טוב שם טוב של חנניה מישאל ועזריה משמן המשחה של נדב ואביהו.

מה אומר המדרש?

אומר המדרש ככה

שמן טוב ריח זה מקיתון לטרקלין.

אדם מתבשם, צצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצ. אז לאן זה מספיק? עד מפה עד לשם. מריחים אותו וזהו, זה הריח הטוב שיש לו.

אבל שם טוב זה מסוף העולם ועד סופו. פקע שמי, ויהי שם דוד בכל הארצות.

ושמן טוב שמים על מת שהוא מסריח.

סופו שגם הוא מבקש.

אבל שם טוב כמו אליהו הנביא שגהר על הנער

אז לא רק שהוא לא מבאיש, הוא מחיית המת.

וחנניה, מישאל ועזריה שקנו את שמם הטוב על ידי זה שמסרו את נפשם שלא לאכול מפתב״ג המלך ולא להשתחוות לצלם הם שזכו לקנות שם טוב בעצמם ויצאו מתוך הכבשן אש,

חיים.

ואילו נדבה ואביהו שהם נמשכו בשמן המשחה נכנסו למשכן ויצאו שרופים.

אז רואים,

חטאו.

אז עכשיו רואים,

מה רואים?

רואים שהמדרש גם כן מבין שלא מדובר בשמן רגיל,

אלא בשמן המשחה.

זאת אומרת שמן שגם הוא במהותו רוחני,

אז זה כבר מין במינו.

אז לכן המדרש מעמיד את זה בשמן המשחה.

אבל עכשיו בואו נבין מה הוא אמר המדרש.

המדרש מצייר לנו שלושה ציורים.

על מה?

הוא אומר יש שמן טוב ויש שם טוב.

מדובר בשני צדיקים.

אחד שהוא נקרא שמן טוב, הכוונה שיש לו ייחוס.

כמו אחד שנולד

לאבא כהן והוא נהיה כהן.

או אחד שנולד לאבא קדוש ונקרא בנן של קדושים.

זה נקרא שיש לו ייחוס. הוא נולד

כבר עם ייחוס.

זה נקרא שמן טוב. צדיק שנקרא שמן טוב.

יש צדיק אחר נקרא שם טוב.

הוא אין לו ייחוס.

אבל הוא...

הוא בנה את השם שלו, והשם שלו זה עצמיותו ומהותו.

הוא בנה את שמו בעצמו.

עכשיו יש לנו שני צדיקים, שווים במעלתם ובגדולתם.

אחד קוראים לו שמן טוב, ואחד קוראים לו שם טוב.

אומר שלמה המלך,

טוב שם משמן טוב.

למה טוב?

אתה אומר ששניהם באותה מעלה,

שתיהם באותה גדולה.

אז למה אחת טוב מהשני?

הוא אומר, מתי ייבחנו?

ייבחנו בשעת הניסיון.

איפה?

ביראת שמיים שלהם.

נתחיל.

דוגמה ראשונה מביא.

שמן טוב זה מקיטון לטרקלין,

נכון?

אז מה זה אומר?

שבעל היחוס בסביבה שלו

ריחו נודף.

יחוסו חשוב.

הוא מוערך.

אבל אם תוציא אותו חוץ לסביבתו הוא לא יוכל לעמוד בניסיונות.

הוא רגיל לסביבה שלו,

ובסביבה שלו באמת הוא שומר על ערכו.

אבל אם תוציא אותו למקום אחר רחוק, קח אותו לשיקגו, ללוס אנג'לס או למקום אחר,

הוא לא יחזיק מעמד.

בעוד שאם תיקח את בעל השם טוב,

הוא רחוק הוא רחוק ושמו מסוף העולם ועד סופו, אומר המדרש. למה?

איפה שלא תשים אותו,

זוהי מהותו וזוהי עצמיותו.

היא לא נקנית מאחרים,

אלא היא קניין בו בעצמו.

ממילא זה הוא בכל מקום.

בזה ודאי ש...

שהוא עדיף יותר מהשמן טוב.

דוגמה שנייה,

אם אתה לוקח את בעל השם טוב,

האדם המיוחס, הצדיק הזה, בנן של קדושים,

ואתה שם אותו על מת, מי זה מת? רשע,

כי לא אחפוץ במות המת.

קשיים בחייהם קרויים מתים.

אם תשים אותו עם רשע,

הוא יחליף את דעתו.

הוא לא יוכל לשבת עם אחד אפיקורוס וזה.

הוא ישבש אותו בשאלות שלו, בקושיות שלו,

בכל מיני דברים.

הוא לא רגיל.

הוא רגיל להיות טהור וקדוש, לא שומע דברים זרים וכל מיני שטויות.

ואם הוא יצטרך להיות בזמן מסוים בסביבה של כאלה,

הוא לא יישאר במעלתו.

בעוד שמי שיש לו שם טוב,

לא רק שאם תשים אותו על מת הוא לא מבאיש,

אלא הוא מחזיר אותם בתשובה.

למה?

כי זו מהותו בעצמיותו.

אז הוא מחיה את המת.

דבר שלישי,

המסירות נפש

של חנניה, מישאל ועזריה, כמו שאמרנו,

שהיו מוכנים למות ולא לעבור על דברים שהם לכאורה לא איסור דאורייתא,

כגון להשתחוות לצלם רק לפנים או לאכול פתב״ג המלך, שזה סקונס נפושס, כמו שאומרים, כן? פיקוח נפש,

והם לא הסכימו מכל מקום.

השם הזה שהם קנו במסירות נפשם הוציא אותם מתוך האש חיים.

ונדב ואבי הוא,

שקיבלו את הכהונה והכול מהבית, כמו שאומרים,

ולמרות שהם היו גדולים וקדושים במה?

יותר ממשה ואהרון, והשם נקדש בהם,

אבל היה להם שם איזה בעיה, ככה אמרו חכמים, 13 בעיות

שהיו בהם,

שהיה בהם מיעוט ענווה בלשון הנקייה שגרמה.

אחד מהם שהם אמרו,

אנחנו, מי יכולה להתחתן איתנו?

מי יכולה להתחתן? אנחנו בעמד כזה, מי יתחתן איתנו?

והם לא נשאו נשים.

ועוד כמה דברים שאמרו, חכמים, נכנסו שתי עין וכל מיני דברים.

13 דברים מצאו בהם חכמים.

כל הזה של החטא שלנו, שזה החטא של עולם הבא, לא החטא שלנו.

13 דברים מצאו בהם חכמים.

הם לא אמרו מי, אחד היה משה,

שלוש עשרה דברים. הוא פרש, ואהרון לא פרש.

13 דברים, תקרא בחכמים זכרונו.

בקיצור,

המכנה המשותף בהם, שהיה בהם מיעוט ענווה קצת,

ושם הם לקו.

מכל מקום, הנקודה היא כזאת.

המדרש בא ואומר לנו,

על הפסוק ראו,

קרא השם בשם,

בצלאל בן אורי, בן חור למטה יהודה,

אמר משה לעם ישראל,

תראו מה הקדוש ברוך הוא מסתכל.

הקדוש ברוך הוא לא מתפעל בייחוס.

הוא לא מתפעל איפה אתה לומד, איפה למדת, מאבא שלך, מסבא שלך.

הוא לא מתפעל לקדוש ברוך הוא. הוא אומר, תראה לי את השם שלך. מה השם שלך?

מה השם שלך? השם שלך פקע בכל העולם.

השם שלך יצא כמו דוד בכל הארצות.

מה השם שלך? מה המהות שלך? איך מכירים אותך? מי אתה?

ראו, קרא השם בשם בצלאל.

אחר כך בין אורי בן חור למטה יהודה, אחר כך היחוס.

קודם כל השם, מי אתה?

עבדת על עצמך?

לאן הגעת?

זה המבחן שלנו רבותיי, אין מבחן אחר.

כל אחד צריך לצאת מפה עם שם.

אבל אתם לא יודעים להעריך כמה אתם יכולים למלא.

לא יודעים להעריך.

לא יודעים להעריך.

לא יודעים להעריך.

למה?

אדם שמבזבז זמן, הוא לא יודע להעריך מה נתן לו הקדוש ברוך הוא.

המבחן זה אם אתה מבזבז זמן. לא משנה מאיזה סיבה.

אם אתה מבזבז זמן,

אתה חסר דעת.

כי לאבד חיים

זה חסר דעת.

המאבד עצמו לדעת.

מה לי מאבד? קצת זמן? מה לי מאבד את כל הזמן? זמן זה זמן.

בזמן קונים חיים.

ספק פיקוח נפש דוחה את השבת אפילו אם רגע יש לו.

רגע של חיים.

אנחנו מסירים מעליו את הגל.

רגע.

מה אפשר ברגע?

מה יעשה ברגע?

ואם יחיה רגע?

ברגע הוא יכול להערער בתשובה?

ברגע הוא יכול לקנות עולם הבא.

רגע זה עולם בחללו.

אבל אם בן אדם לא תחושה כזאת, הוא לא חי ככה,

אז בן אדם כזה הוא חסר דעה.

אני מצטער שאני מאכזב קצת.

אבל אני נותן מקפצה לאלה שחפצים חיים באמת.

זאת אומרת, אדם ידע לנצל כל רגע בחייו.

הרבה משימות בחיים שצריך להשלים.

יש הרבה דברים שאפשר לעשות,

יש הרבה דברים שאפשר להשיג.

והקדוש ברוך הוא נותן לכל אדם את כל הכלים שהוא דורש ממנו.

אם אתה חפץ לעשות רצונו של הבורא יתברך,

כל כלי שחסר לך הוא ייתן לך.

הדבר היחידי שהקדוש ברוך הוא לא מעכב זה כלים לעבודתו יתברך.

כל כלי שאתה רוצה.

אבל בתנאי שזה הכל השם יתברך.

והוא יודע, ואם לא קיבלת את הכלי,

הוא יודע שאתה עדיין לא מתכוון לזה.

מי שמתכוון, השם נותן לו אפילו יותר מגודלו ושיעורו.

כי אדם יכול להגדיל אפילו יותר ממה שנקצב לו.

אתם יודעים מה זה כל בן אדם יש לו חלק לעולם הבא?

כל בן אדם יש לו את החלק שמן השמיים נתנו לו משימה בתכלית בריאתו לעשות.

אם הוא עושה את כל מה שחלקו לו מן השמיים בתכלית בריאתו לעשות,

אז הוא מקבל את חלקו לעולם הבא. זה חלקו לעולם הבא.

אבל הוא צריך למלא את כל מכסת תפקידיו בעולם הזה. זה חלקו.

חלקו בגילוי כבוד השם יתברך בעולם. זה חלקו.

מה החלק שלך לעולם הבא?

חלק גילוי כבוד השם שניתן לו לפי גודל נשמתו לעשות בעולמו. זה חלקו.

יכול אדם אפילו להגדיל את חלקו

על ידי דרישת כלים נוספים.

אם הוא ממלא חלקו,

הוא יכול עוד לבקש.

כמו שאומר הרמב״ן, אם צדקת, מה תיתן לו?

אם אתה צדיק ומילאת את כל מה שאתה צריך לעשות, צדקת, אתה צדיק, בשמיים אתה צדיק.

אז מה תיתן לו אבל? מה אתה נותן לקדוש ברוך הוא? זה עשית מה שאתה מחויב לעצמך.

מה תיתן לו?

אם תעשה לאחרים, תחזירם בתשובה, תביא את הבנים שלו, תגדל אותם בתורה, ביראת שמיים,

זה אתה נותן לו.

זה ההבדל בין נוח לבין אברהם.

שנוח, אילו הוא היה בדורו של אברהם, לא היה נחשב לכלום.

כי נוח מילא את הכלים שלו לפי חלקו לעולם הבא.

אבל נוח לא עשה מה שעשה אברהם אבינו.

אברהם אבינו נטל שכר עשרה דורות ועשה בשביל כולם.

זה העניין. אדם לא יסתפק בכלים שהשם חננו,

אלא ימלא אותם ויבקש עוד.

חלעני, אין תחרות בינינו.

אז לכן צריך להבין, יהודים יקרים,

כל אדם צריך להשתדל לעשות ביראת שמיים,

למלא את הזמן,

להראות לקדוש ברוך הוא את התשוקה, ולפי התשוקה שלך ככה הוא ימלא. יש לך תשוקה לחוכמה,

הוא ימלא אותך חוכמה.

מה ייתן לך? הקדוש ברוך הוא שואל,

לא רק את שלמה, גם אותנו.

אם נרצה, הוא ייתן לנו באמת.

אז מהיום נזכור שבה אתה חונן לאדם דעת,

כדאי להתמהמה קצת,

שם אפשר לקבל הרבה ולהתכוון לזה,

אבל אחרי זה גם לשבת ללמוד,

לא לבקש וללכת לעבוד.

זאת אומרת, אדם מבקש ומראה שבאמת,

כמו אלה שאומרים, ותן חלקנו בתורתך,

ותן חלקנו בתורתך,

ותן חלקנו בתורתך.

יש לו ספרייה גדולה,

אף פעם הוא לא מושיט את היד לקחת ספר.

ואחר כך הוא אומר עוד פעם, ותן חלקנו בתורתך.

אומר הקדוש ברוך הוא, ספרייה מלאה,

כל התורה לפניך,

תושיט את היד.

אומר לו, לא, ותן חלקנו בתורתך,

ותן חלקנו בתורתך.

זהו.

זהו.

ככה אנשים מבקשים באמת תורה, ותן חלקנו בתורתך וזהו.

זה כמו אני, שבא לעשיר, אמר לו, תן לי לאכול, אני רעב.

אומר לו, תבוא אליי בחמש,

אני אתן לך לאכול.

מחכה לו בחמש, הוא לא בא. פוגש אותו למחלה, הוא אומר, אני רעב, מת מרעב,

תן לי לאכול. אמר לו, אמרתי לך אתמול שאתה בא בחמש.

אני לנדין, לא מסוכים עליי כסף, אין לי... תבוא אליי הביתה בחמש, אני אתן לך. אמר לו, טוב, אני בא.

חיכה, לא, לא בא.

יום שלישי אני גוסס, תבוא.

ואמר לו, תבוא אליי בחמש, אמרתי לך.

זה ככה, ותן חלקנו בתורתך. רוצה לאכול ולא אוכל. רעב ולא שותה.

זה ככה, כל הזמן, ותן חלקנו, חרטה.

אז אדם צריך לזכור,

אתם כבר זכיתם, ברוך השם, והחלטתם החלטה אמיצה ונבונה.

ביטלתם חלק נכבד מהעולם הזה, ובחרתם בתורה הקדושה,

ואתם ממלכת כהנים וגוי קדוש.

איי, איי, איי. אבל שכל התורה הזאת תהיה בציורים.

כשיוצאים החוצה, התורה עוברת לפנינו,

ואנחנו, מה שעובר לנו מיד מהידיעות,

זה בא עם הציורים,

כחול הים, לגדור אותנו מהדמיונות השוטפים.

ואז לא יהיה מצביע.

כן, אני לומד פה, אבל כשאני יוצא בחוץ הכל עובר עף.

מה זה עף?

בשביל מה למדת? בשביל מה הידיעות?

לא נכנסת לפה בשביל

ללמוד איך להתמודד עם החיים?

מה זה רק ידיעה? זה לא אוניברסיטה.

זה תורת חיים.

עד כאן דבריי. תהיו בריאים.

יהודי יקר, יהודיה יקרה,

הוצגה לפניכם טעימה מתורתנו הקדושה.

אם ברצונכם להמשיך לבדוק ולעמת את האמונה,

אינכם מוזמנים להגיע למשרדי שופר רחוב מתתיהו 10 בני ברק או לטלטל למספר 03-677779 וגם לפקסס ל-03-36765320 כתובתנו באינטרנט

www.שופר.net

ניתן לצפות בחינם באתר שופר בלמעלה מ-500 הרצאות של הרב אמנון יצחק שביטה.

ולכן ניתן לרכוש משרדי שופר באיזה גדול צפייה.

שחרור אונים

אנציקלופדיות

ספר עולם התשובה

ניתן להוריד הרצאות בנגן MP3

כל אדם המעיד על עצמו כאדם של אמת וחובתו לבדוק כדי שבחירתו בחיים תהיה אובייקטיבית.