אלעד - דיסק 146 - אתה תשכנע אותי

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הדברים שנאמר הערב יהיו לעילוי נשמת

המנוחים זכריה בן סעדיה ואסתר בת חנה,

נטע בת-גילה ויצחק בן-יהודה פורטנוי, מנוחתם עדן,

ולהצלחת התורמים בעילום שם חזרה ותשובה של ילדיהם לבריאות וזרע חי וקיים מהרה,

ועושרה נהר היא הילדה חולת הכליות,

השם ישלח לה רפואה שלמה בתוך שער חולה עמו ישראל מהרה.

בפרשת השבוע

למדנו בישע אדוני ביום ההוא את ישראל מיד מצרים.

כתוב במדרש

וכי ישראל היו ביד מצרים,

שהשם הושיע אותם מיד מצרים?

אלא בשעות שיצאו ישראל ממצרים פתח עוזה השר

של מצרים לפני הקדוש-ברוך-הוא ואמר לפניו,

ריבונו של עולם,

אומה זו שאתה מוציא ממצרים,

יש לי עליה דין.

יבוא מיכאל השר שלהן וידון לפניך עמי.

באותה שעה אמר הקדוש-ברוך-הוא למיכאל,

בוא ודון עמו.

פתח עוזה השר של מצרים

ואמר לפניו,

ריבונו של עולם,

אתה גזרת על אומה זו

שיהיו משעובדים תחת ידי האומה שלי 400 שנה,

שנאמר ועבדום ועינו אותם 400 שנה,

ואין להם בהן

אלא 86 שנה.

משנולדה מרים,

ועדיין לא הגיע הזמנם לצאת,

אלא תן לי רשות ואחזירם תחת ידי אומה שלי עד 400 שנה.

כשם שאתה קיים,

כך שבועתך קיימת.

באותה שעה אמר לו הקדוש-ברוך-הוא למיכאל

להחזיר לו תשובה.

מייד שתק מיכאל.

לא ידע אם מיכאל,

מה נשיב.

באותה שעה ישיב הקדוש-ברוך-הוא לעוזה תשובה

ואמר לו,

יש לי ללמד זכות על בניי,

כלום נתחייבו בניי שעבוד,

אלא בשביל דיבור אחד שדיבר אברהם או אבי,

שאמר לפני במה אדע כי יירשנה,

על ארבע תיבות

שאמר אברהם, במה אדע כי יירשנה 400 שנה.

ואמרתי לו ידוע תדע כי גר יהיה זרעך.

כלום אמרתי בארץ מצרים?

לא אמרתי בארץ מצרים.

גר יהיה זרעך בארץ לא להם, על זה דיברתי,

אבל לא אמרתי בארץ מצרים.

וכבר גלוי וידוע שמי שנולד יצחק נעשו גרים.

שהרי אני אמרתי, גר יהיה זרעך.

מי זה זרעך?

כי ביצחק יקרא לך זרע.

מרגע שנולד הזרע הזה מתחילה הגרות,

וכבר שלמו 400 שנה.

אין לך לשעבד על בניי כלום.

באותה שעה הציל הקדוש-ברוך-הוא לישראל,

וכך נאמר,

ביושע אדוני ביום ההוא את ישראל מיד מצרים.

מי זה מצרים?

הסר של מצרים, עוזה.

מדהים.

עד היכן מגעת מידת טובו של הקדוש-ברוך-הוא,

שאפילו מלאכי מעלה, הסנגורים של ישראל,

ומכהן בראשם,

אין מגיעים לעמקות של המושג הזה מידת טובו של הקדוש-ברוך-הוא.

שהרי יצחק אבינו,

כשהיה בארץ פלישתים,

מה נאמר בו?

וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאוד.

ואמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

שזבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך.

כל כך התעשר והתעצם יצחק אבינו,

עד שאמרו הבריות שהזבל של הפרדות שלו

יותר מעשיר

מאשר כל הזהב והכסף של המלך אבימלך.

זהב וכסף

זה המטבע הכי יקר,

הכי קיים.

זבל של פרדות,

כמה יש פרדות לבן-אדם?

מי מחזיק הרבה פרדות?

וגם הזבל שלהם,

לא ניתן לעשות איתו כלום.

וכולם העדיפו את הזבל של הפרדות שלו מרוב ריבוין,

מאשר כל זהבו וכספו של אבימלך.

נו, אז מה אתם אומרים? אדם שהגיע לעושר כזה גדול זה נקרא גרות?

ביל גייטס

של אז, יצחק אבינו.

נו,

זה גרות

וזה נחשב גרות.

בכל זה נחשבו בכלל הגלות והגרות,

אלא מידת טובו של הקדוש-ברוך-הוא מקיפה מאוד ועמוקה.

ואתם יודעים מה?

לא תאמינו.

משום אי-נעימות כלשהי

שנגרמה ליצחק,

שנאמר, וייקנאו בו פלישתים,

נכלל גם מצב זה בתקופת ועבדום ועינו אותם.

שמעתם פעם דבר כזה?

יש לך שכנים קנאים?

הם מסתכלים עליך? אה,

איך אתה בא עם סלים?

איך קנית אוטו חדש?

איך הרחבת את הסוכה?

אם יש לך כאלה,

אתה בגלות כמו במצרים.

ועבדום ועינו אותם.

גם זה נחשב

בחשבון הייסורים של גלות וגרות.

אתה לא רצוי פה בשכונה, יש לך שני סלים יותר ממני.

יא וואי וואי.

מי אומר את זה?

המהר״ל מפראג.

אתם שומעים מה זה?

כמה מידת

טובו של הקדוש-ברוך-הוא להחשיב גם דבר כזה?

מייר ישראל את היד הגדולה.

בשעה שביקש הקדוש-ברוך-הוא להטביע את מצרים,

עמד עוזה שר של מצרים לפני הקדוש-ברוך-הוא ואמר לפניו,

ריבונו של עולם, נקראת צדיק וישר,

ואין לפניך לא עוולה ולא משוא פנים ולא מקח שוחד.

למה אתה רוצה להטביע מצרים?

כלום הטביעו בני מבניך או הרגו בשביל ששעבדו בהן?

אתה רוצה לטבען?

כבר נטלו שכרן כל כסף וזהב שלהן.

כבר לקחו את הכול.

מה עשו הבנים שלי?

מה, הם עשו איזה משהו לא טוב?

מה, הם הטביעו את הבנים שלך? מה הם עשו?

שמעתם חוצפה?

שמעתם חוצפה של מלאך?

מה, הוא מכחיש את האמת?

זה להשתומם כמה עזות מצח יכולה להיות.

מחיר הגזירה של כל

אם בן הוא ואם ייתן אותו,

לאן הלכה?

בציווי, כל הבן הילוד, יונה, תשליכו.

מה זה, זה לא נקרא רצח עם?

והוא שואל, מה בני עשו לבניך?

משחיטת הילדים לשם רחיצה בדמם כל יום.

זה דבר קל?

הוא אומר, מה בני עשו?

למה אתה רוצה להטביע אותם?

וכי הם עשו איזה עוול?

אבל זוהי התמונה האמיתית של רשעי אומות העולם.

מה יענו ביום הדין הנורא הממשלות

שהשמידו חלק גדול מעם ישראל,

עינו אותם בבתי-סוהר,

רבנים,

מצדיקים, מרביצי תורה וסתם יהודים,

חפים מפשע,

שנשלחו.

לסיביר לעבודת פרך.

מה יענו היטלר, יימח שמו וזכרו,

מכל האומה הנאצית

ששרפו מיליונים מאחינו בני ישראל בכבשני האש,

כאשר היו נטבעים לפני שופט צדק,

למה עשיתם כך? מה הם יאמרו?

מה הם יאמרו?

אם עוזה למעלה אומר, וכי בני עשו משהו?

שייך להגיד טענה כזאת?

מה?

המלאך הזה לא יודע מי זה הקדוש-ברוך-הוא?

הוא נמצא לידו, מדבר אתו

ומחרטט ככה? מה זה?

שייך לדבר כזה? זה עולם האמת שם? מה קורה פה?

בואו תשמעו דבר מדהים.

בזמן השואה הנוראה,

יש אומרים שהשטן בעצמו ירד,

והוא בעצמו היה שותף לכל מה שהיה שם.

תשמעו דבר מדהים שקיבלתי השבוע.

איך קוראים לשטן

מלאך המוות יצר הרע?

סמ.

מה השם המלא שלו?

מוסיפים לסמ.מ. גם א. ול.מ.

זה השם שלו.

כמה זה בגימטריה?

131. כמה זה בגימטריה אייכמן?

א. י. י. כ. מ. נ.

131.

זה בחיצוני של הסמ.מ.

זה אותיות סמ.מ. וא. ול.מ.

אבל מה התוך של המילה סמ.מ. וא. ול.מ. מה התוך?

איך כותבים סמ?

סמ.כ.

האות סמ.כ.

התוך שלה

זה מ.כ.

מ.איך כותבים? מ.מ.

התוך שלה זה מ.

א. כותבים א.ל.פ.

ל.פ. זה התוך.

ל.מ.א.

כותבים ל.מ.מ.ד.

המ.מ.ד. זה התוך.

אם אתם סופרים כמה זה התוך

של הסמ.מ.

יוצא 254.

וכמה יוצא היטלר?

254.

הפנים של הסמ.מ.מ.ה.מ.ה.מ. זה היטלר והחיצוני שלו זה אייכמן.

ואותיות המילוי,

התוך הזה, אותיות המילוי, איך כותבים מילוי?

מ.ל.ו.י.

כמה זה?

86. גימטרייה אלוקים, מידת הדין.

מה יגידו אלה?

מה יגידו?

אתם יודעים מה הם יגידו?

מה יאמרו הטובים שבאומות,

אם יש כאלה? מה יאמרו הטובים שבאומות?

שהם לא נתנו את ידם לטבח,

אבל הם עמדו מנגד מרחוק בכל שנות ההשמדה וראו את העשן העולה מהכבשנים שנשרפו כל יום, גופים קדושים וטהורים,

וידעו את כל הנעשה ומילאו את פיהם מים.

או כמו שבוש אמר בביקור האחרון ביד ושם,

שאסור היה לעולם לשתוק.

שמעתם מה אמר בושלה?

שאסור לעולם לשתוק.

וכשיש נאצי חדש, אחמדינג'אד,

היטלר חדש,

שמאיים בהשמדה

של האומה הישראלית פה, בארץ-ישראל,

מה אומר בושלה?

שהוא כורת אתו ברית עם ציר הרשע. הוא אמר שיש ציר רשע אירן וסוריה וצפון-קוריאה,

והוא עכשיו עושה אתם שלום על חשבוננו.

אבל כשהוא יד ושם הוא אומר הפוך ממה שהוא עושה.

אסור לעולם לשתוק.

אז למה אתה שותק?

מה, אתה לא מבין שהסכנה שיש מלחמת עולם שלישית,

מלחמת גוגו-מגוג שעומדת לפרוץ, אתה לא מבין שהיא תכלול את כולם?

הרי אתה,

ג'ורג'

ו. בוש,

אתה ודאי יודע את זה, מיסטר בוש,

אבל דיבורים לחוד ומעשים לחוד. מה לעשות?

ככה זה.

כשאתה נמצא שם אתה רואה את הדברים אחרת.

אמר את זה פעם ראש ממשלת ישראל.

זאת אומרת, לפני כן אתה אומר משהו, וכשאתה מגיע לשם אתה מבטל את הכול, כי אתה אומר שכשאתה נמצא שם

אתה רואה את הדברים אחרת.

אחרי שיסלקו אותו בעוד שנה מהתפקיד

ויקראו לו הנשיא הכי נכשל של ארצות הברית,

אז הוא יהיה חכם להגיד, וואו,

וואו, כנגד W,

הייתי צריך לעשות משהו.

מיסטר בושו,

אתם זוכרים שאמרתי פעם שרון שרונה ובוש בושה?

אני חושב שצדקתי.

עוד מעט יהיה לנו ברק המזגזג.

הוא חוזר עוד פעם.

אמר, יהיה דוח וינוגרד, אני אומר לאולמרט ביי ביי.

עכשיו הוא רואה שהוא הולך להפסיד כי בסקרים הוא על הפנים,

אז הוא כבר אומר, לא יודע, אני לא מחויב למה שאמרתי.

משהו.

חבר'ה טובים.

מכל מקום,

מה יטענו אומות העולם על מה שהיה בשוואתים? לזה מה הם יטענו?

הם בוודאי יטענו את הטענה של עוזה.

שאלנו איך עוזה העז להגיד דברים כאלה לפני הקדוש-ברוך-הוא, כי בני,

טבחו, טבעו את בניך?

מה הם עשו?

צדיקים שלי, מה הם עשו, הם יצויים?

מה הם יטענו את טענת עוזה?

וכי עשינו משהו לא טוב?

לכל מדינה יש חוקים.

חקקנו חוקים, חוקי נירנברג, חוקי מוסקבה,

והיהודים עברו על חוקי דתי המדינה וראויים לעונש. זה היה על-פי חוק.

מה אמרו הגרמנים שנחשבו פושעי מלחמה?

קיימנו פקודות.

מה אמר אייכמן במשפט שלו?

קיימתי פקודות.

הייתי חייל,

קיימתי פקודות.

רק את חיילי צה״ל דנים כרוצחים.

אם הם טסים לאירופה, עוצרים אותם.

אבל גרמנים?

הם שוטטים עד היום ולא עושים להם מאומה.

ולא רק זה,

בכמה תחקירים שפרסמנו ב-4 כנפות

התברר שהאמריקנים השתמשו גם ברוצחים מופלגים כאלה,

אצלם בשורותיהם.

שמעתם דבר כזה?

באותה שעה כינס הקדוש-ברוך-הוא כל פמליה של מעלה,

מה אמר להם? הביאו דנין בני ובן עוזה,

שר של מצרים.

בתחילה

הבאתי עליהם רעב

והעמרתי להם את יוסף.

יוסף הבין בחוכמתו ונעשו כולן עבדיו.

אז פרק ראשון,

נתתי למצרים להבין

שאני יכול להביא עליהם רעב ולהמית את כולם,

ובסוף שלחתי להם אחד מבני, יוסף,

חכם גדול מאוד,

ונעשו כולם עבדיו.

לבסוף

באו בניי כגרים, מוזמנים על-ידי פרעה. מוזמנים.

פרעה מזמין

את יעקב אבינו ואת בניו לרדת למצרים.

ולבסוף באו ושעבדו בהם שעבוד גדול מאוד,

עד שעלתה צעקתם לפני,

ושלחתי להם את משה ואהרן עבדי,

ואמרו למלך שלהם,

כה אמר אדוני אלוהי העברים,

שלח את עמי ויעבדוני.

והיו יושבים לפניו

כל מלכי מזרח ומערב,

והתחיל מתגאה לפניהם

פרעה.

פרעה היה בגובה

של זה.

גמדון,

ננסון,

הוא היה יושב על מדרכה ונדנט את הרגליים.

והוא היה הולך עם קווקווים של 15 סנטים, שיהיה לו עוד קצת.

והוא יושב, וכל מלכי מזרח ומערב מקיפים אותו,

ומתגאה ואומר,

מי השם אשר אשמע בקולו?

מי זה השם? אני לא ראיתי בספרים שלי שהוביל לי דורון במשך השנים האחרונות, לא שמעתי על

אלוהים כזה.

הוא לא היה אצלי, הוא לא הביא לי דורון, הוא לא הביא מתנה.

לא ידעתי את השם,

אלא אמתינו ואבדוק בספרים אם השם שלו כתוב אצלי.

בדק ולא מצא.

השיבו לו משה ואהרון ואמרו לו,

הוא ברא שמים בארץ,

הוא צר את העובר במעי אמו,

הוא משיב רוחות ומוריד גשמים ומפריח טללים ומצמיח אילנות

ועשבים

וממית ומחיה ונפש כל חי בידו.

מה השיב לשלוחי, אומר הקדוש-ברוך-הוא לכל המלאכים?

מה השיב להם?

אין אלוה בעולם שיעשה מעשים הללו,

אלא אני בראתי את עצמי ואת הנילוס נהרי,

כי לי יאורי ואני עשיתי ני.

היי, היי, היי.

אני אומר לכם, אם היינו רואים את פרעה,

לא היינו מפסיקים לצחוק.

אבל טוב, דמיינו שיהיה לכם משהו לעשות אחרים.

מכל מקום השיב ואמר לחכמיו,

שמעתם על אלוה כזה מעולם?

האם שמעתם פעם על אלוה כזה מעולם, שקיים כזה? לא.

שמענו, אמרו לו, שבן חכמים הוא בן מלכי קדם.

חכמים שלא יותר אהבלים ממנו.

שמענו שהוא בן מלכי קדם.

איך תאמרו אל פרעה בין חכמים?

מה השיב לשלוחי?

לא ידעתי.

לא ידעתי את השם.

כיוון שכפר בי,

שלחתי לו עשר מכות.

ולא הועלתי, אומר הקדוש ברוך הוא, ולא הועלתי.

וכל כך כפר בי, והוסיף לשעבד את בניי.

ולאחר שהודעתי לו את כוחי ואת גבורתי,

שילח אותם בעל כורחו.

ויהי בשלח פרעה את העם.

ועכשיו רדף אחריהם להחזירם לשעבוד.

מי עשה כזה ולא הבין?

אינו ראוי לטבעו בים?

אם יש אחד שעבר את כל זה,

האם לא ראוי לטבע אחד כזה בים?

שואל הקדוש ברוך הוא את המלאכים.

אותו ואת כל חילו.

השיבו לו כל פמליה של מעלה.

הדין עמך מעשה מה שאתה חפץ.

זאת אומרת, חכמים זיכרונם לברכה אומרים לנו שכל גזר דינם של המצרים נחתם עליהם.

על מה? על שלא הבינו.

יוסף הצדיק, אומר הקדוש ברוך הוא, לימד אותם בחוכמתו.

משה ואהרון לימדו אותם באותות ומופתים.

כל עשר המכות היה להם להתבונן.

ואחרי שהם לא למדו כלל מכל הלקחים הללו,

אין לאנשים כאלה זכות קיום וראויים לטביעה.

אתם שומעים?

אם הם לא מבינים,

נותנים להם מכה אחרי מכה, מכה אחרי מכה,

והם לא מבינים,

ראויים לטביעה.

יוצא מזה שאם הם היו חוזרים בהם, המצרים לא היו טובעים,

אבל המצרים לא חזרו בהם, לא מבינים.

אתם חושבים שעוזה שתק?

לא שתק.

באותה שעה ענה עוזה ואמר, ריבונו של עולם,

יודע אני בעצמי שאין חייבים,

אלא שב עליהם במידת הרחמים.

פתאום עוזה נהיה צדיק מבין שבאמת מגיע להם לטבוע.

אבל מה הוא מבקש בעבורם?

שב עליהם במידת הרחמים.

באותה שעה עמד גבריאל ולקח מלבן של טיט

ועמד לפני הקדוש-ברוך-הוא ואמר, ריבונו של עולם,

אלה ששעבדו את בניך שעבוד קשה כזה,

תרחם עליהם?

שנתנו להם ללבון לבנים כל היום מהבוקר ועד הערב?

מייד חזר הקדוש-ברוך-הוא וישב עליהם

במידת הדין

וטבעם בים.

זאת אומרת,

עדיין היה מקום למידת רחמיו של הקדוש-ברוך-הוא.

שהרי המלאכים רצו לומר שירה,

והקדוש-ברוך-הוא אמר, מעשי ידי טובעים בים.

ואתם רוצים לומר שירה?

אתם שומעים כמה רחמים?

אבל כשגבריאל הציג את המלבן לפני הקדוש-ברוך-הוא ואמר, אלה ששעבדו את בניך בזה,

אל תעמוד להם בדין,

אל תעמוד להם במידת הרחמים אלא בדין,

אז כתוב, וירא ישראל את היד הגדולה.

רק אז,

אחרי כל הדיון שהיה בשמים בעניין זה.

אך, אך, אך, אך, אך, כמה צריך להבין, הקדוש-ברוך-הוא נותן מכות, אותות,

מופתים.

מה לא עושה הקדוש-ברוך-הוא בשביל שיתקרבו, שיבינו,

שישכילו?

אבל אנשים זה מבחינת פרעה.

מבחינת פרעה.

מכירים ומורדים,

יודעים, שומעים,

אבל כשזה מגיע לשפת המעשה,

כמו פרעה.

לא מבין.

לא מבין.

מכה שלישית, אמרו אצבע אלוקימי. זה עזר?

לא.

מכת ברד, כבר אמרו, השם הצדיק,

ואני ועמי הרשעים. זה עזר?

לא.

כל מכה אומרת, אני אשלח, זה עזר?

לא.

פרעה.

זה פרעה

שהיה בגובה 54 סנטים.

יש כאלה 1.70 סנטים,

ולא מבין.

1.80 מ' ולא מבין.

1.90 מ' לא מבין.

2 מ' סתום.

איך זה?

זה שלוש פעמים פרעה,

ארבע פעמים פרעה.

אדם חי מקבל אותות וסימנים ולא מבין.

לכן, יש לנו ללמוד,

כי אני, השם, מלמדך להועיל שהקדוש ברוך הוא רוצה בטובתנו ומלמד אותנו להועיל בכל מכה וכל איסורים,

הכול בחשבון, ואפילו הקנאים מהמרפסת.

גם זה חשבון

של גלות וגירות.

זה אלה שלא רוצים להבין,

אבל יש כאלה שכן רוצים להבין,

יש כאלה שמבינים מהר

ויש כאלה שמבינים לאט,

יש כאלה שמבינים בזריזות

ויש כאלה שמבינים במתינות.

יש ויש.

בואו נשמע עליהם גם כן בפרשה.

מדהים.

מדהים.

רבי מאיר אומר, כשעמדו השבטים על הים,

זה אומר, אני יורד תחילה לים, וזה אומר, אני יורד

תחילה לים.

מתוך שהיו עומדים וצווחים,

קפץ שבטו של בנימין

וירד לים תחילה,

שנאמר שם,

בנימין צעיר רודם,

שרי יהודה רגמתם.

אל תקרא רודם

אלא רד ים.

מה זה רודם?

על-פי הפשט רודם זה רודה בהם, מנהיג אותם.

בנימין היה הראשון שקפץ לים

והוא היה רודם,

דהיינו רודם, הולך ומוביל אותם.

המדרש אומר, אל תקרא רודם אלא רד ים,

בנימין הוא הראשון שירד לים.

התחילו שרי יהודה מרגמים אותם באבנים,

כמו שכתוב, שרי יהודה רגמתם.

היו רוגמים את בנימין באבנים.

למה רוגמים?

משל, למה הדבר דומה? למלך בשר ודם

שהיו לו שני בנים,

גדול וקטן.

נכנס אל הקטן ואמר לו, העמידני עם הנץ החמה.

תשכים אותי בנץ.

לילד הקטן

ולגדול אמר, העמידני בשלוש שעות

כדרך המלכים

שישנים עד שלוש שעות.

אמר לו, תעמיד אותי בשלוש שעות.

בא קטן לעמידו עם הנץ החמה

ולא הניחו גדול.

אמר לו,

לא אמר לי אלא בשלוש שעות ביום.

מה הקטן אומר? לי הוא אמר, בנץ החמה.

מתוך שהיו עומדים וצווחים,

נעור אביהם.

התחילו לריב.

הקטן משכים בנץ, הגדול אומר, מה פתאום?

עוד שלוש שעות, אין לאבא לישון, מה אתה מעיר אותו?

התחילו להתווכח ולהתקוטט,

מה קרה? נעור אביהם.

אמר להם, בניי,

שניכם לא כיוונתם אלא לכבודי.

אף אני לא אקפח את שכרכם.

מה שכר נטלו בני בנימין?

שהם ירדו תחילה.

שרתה שכינה בחלקו של בנימין, שנאמר,

לבנימין אמר ידיד אדוני ישכון לבטח עליו.

ומה שכר נטל חלקו של יהודה?

זכו למלכות,

שנאמר,

שרי יהודה רגמתם,

ואין רגימה אלא מלכות.

זאת אומרת,

בבנימין,

בגלל שהוא קפץ ראשון, זכה שבית-המקדש נבנה בחלקו,

ויהודה זכה למלכות בגלל שהוא רגם את בנימין.

שמעתם דבר כזה?

אז כדאי לרגום באבנים, אפשר להיות מלך.

מדהים.

והנה, לכאורה,

לא דומה כלל העניין של הצווחין על הים לצווחין של הילדים.

למה?

בצווחין של הילדים הבן הגדול הוזהר להעמיד את האבא דווקא בשלוש שעות,

ועל כן בדין הוא יכול לקפח את בנו הקטן ולא

להניח אותו להפריע את מנוחת אביו ולהעיר אותו מן השינה,

כי הוא קיבל הוראה בשלוש שעות. והוא רואה שרוצים להעיר את האבא יותר מוקדם, אז ודאי שיש לו הצדקה למנוע את זה.

אבל בים לא נאמר מי ייכנס ראשון,

מי ייכנס תחילה לים.

אז כל אחד יכול לקפוץ לתוך הים ראשון?

למה יהודה מנסים לעכב את בנימין וזורקים עליהם אבנים?

ולמה זכה בכלל יהודה על הרגימה הזאת במלכות?

אלא אפשר לבאר כך.

מה היתה הכוונה מי יורד ראשון לים?

מי יזכה לקדש את שמו ידברך הראשון?

מי יזכה?

מי יזכה?

שבט יהודה טען שאם יתחילו גדולים וזקנים שדעתם מיושבת עליהם

לעשות את הדבר במתינות,

להקיף את הדברים מכל הצדדים, אז כל השבטים ינהרו אחריהם

וילכו בעקבותיהם לקפוץ לים.

זאת אומרת ששבט יהודה הוא המבוגר יותר,

המתון יותר, השקול יותר,

אם הוא ירד, ממילא כל השבטים אחרי כן יראו שהשבט הבכיר,

יהודה, מלך באחיו, הם יורדים ראשונים,

אז כל השבטים ירצו לרדת לים.

אבל אם הקופץ הקטן שבשבטים, בנימין,

יכול להתפרש שהכול זה בעקבות הייאוש,

כיוון שהיו ארבע כיתות שם,

חלק לא רצו בכלל לרדת לים,

וחלק רצו בכלל לחזור למצרים,

ואם בנימין קופץ ראשון,

יכול להיות שזה איבוד לדעת בכלל.

הרי אפשר היה לתלות את הירידה לים מתוך ייאוש או מתוך התפעלות יתרה ופזיזות,

והם לא עמדו לעיין היטב בדברים לפני שירדו לים.

אז לא יגיע קידוש השם

הראוי והמספיק ותרבה המבוכה,

כי ימצאו כאילו כל הירידה היא ליפול בים.

אבל שבט בנימין,

שידע שכל חפצו לרדת לים זה לא פזיזות,

אלא ההתרגשות שלו לקיים את רצון השם יתברך ולקיים את הציווי במסירות נפש,

היה חרד ופוחד להחמיץ את ההזדמנות שלא תתקרר ההרגשה שלו.

והכוונה הרצויה שלו,

ואז הוא ייחלש בגלל יצרו.

לכן הוא בחר לקצר את התהליך, לקצר את החשבונות

ולהזדרז לעשות את רצון הבורא יתברך ולקפוץ ישר לתוך הים.

זאת אומרת, החשבון שלו היה חשבון טוב ואמיתי,

והוא רצה לקפוץ לים, לקדש את שמו יתברך, תחילה

מחמת החשש

שמא יתקרר.

בכל אופן, זו מסירות נפש. מי אמר שהיום יתבקע?

אז הוא צריך לקפוץ, הוא מסכן את חייו.

אבל זה היה החשבון של בנימין. והחשבון של יהודה היה שהקפיצה יכול להיות שהיא מהירה מדי,

ואז חס ושלום יכול עם ישראל בעצמו להתקרב ולחשוב שהנה הם הולכים להתאבד בתוך המים,

וממילא זה לא יהיה טוב ולא יהיה קידוש השם במלואו,

יכול לגרום למחנאות בתוך השבטים.

מכל מקום, מה זכה בנימין?

הקדוש-ברוך-הוא אמר, הכוונה של שניכם רצויה,

ואני אשלם שכר לשניכם.

הוא נתן לבנימין, על הקפיצה שלו,

על הרצון שלו לא להחמיץ את השעה,

את ההזדמנות, על מסירות הנפש,

נתן לו שהשכינה תשרה בחלקו,

וכל קידוש השם של בית-המקדש ועשרה נסים שנעשים בו,

הכול יהיה בחלקו של בנימין ביהודה.

כיוון שהוא היה מתון ושקול,

והכול היה מסתכל מכל הצדדים,

זכה למלוכה.

כיוון שמלך

צריך להיות שקול ומתון,

צריך להיות נבון וחכם,

ולהסתכל מכל הצדדים,

לא כמו אולמרט ובושלה.

צריך להיות שקול ומתון.

מי שיש לו המידות האלה יכול להיות מלך,

אבל מי שאין לו השליטה העצמית,

אם יש לו פזיזות,

ולא פזיזות כמו בנימין לשם מצווה,

וחלילה לא להתקרר, אלא סתם פזיזות,

לצאת למלחמה בלבנון,

וכשכבר צריך לסיים,

להוסיף עוד 60 שעות, יאללה, שימותו עוד 55 חיילים,

העיקר שיהיה לי מה להגיד,

שעשינו משהו ולסכן את חיי האומה בכלל ואת כוח ההרתעה ואת כל החשבונות שיצאו מזה.

זה לא יכול להיות

אדם שינהיג,

ואם הוא מנהיג

זה כי אנחנו ראויים לאחד כזה.

מה העם זוכה?

העם זוכה

למה שמגיע לו.

זה אנחנו צריכים לראות,

שתי המידות הרצויות אצל הקדוש ברוך הוא,

גם הקפיצה וגם המתינות.

אבל הקפיצה רק במקום שאתה רוצה לקדש את שמו יתברך,

ואתה מתרגש ומתפעל במחלית החלטה אמיצה.

אבל גם בשביל שלא תחמיץ את השעה, כי אתה יודע שאתה עלול להתקרר,

דבר כזה, מסירות נפש כזאת, אצל השם היא רצויה.

במתינות,

אפילו אם לא קופצים מהר, אבל שוקלים מכל הצדדים מה עושים,

חשוב בפני השם.

נסיים בעוד דבר אחד

ונעבור לשאלות.

ראינו מי שלא מבין מה עונשו,

ראינו מה שכרם של מי שרוצים לעשות את רצון השם,

הכול שרוף, הכול שרוף.

דרור, שרוף, הכול שרוף.

זאת אומרת,

אדם צריך להאמין.

אם

יש אדם שלא מבין, מקבל עונש,

נותנים לו עוד סימנים ועוד סימנים ולא מבין, נותנים לו עונש.

ואם

יש אדם שקופץ במסירות נפש,

זה נקרא מבין ורצוי,

ושכינה ראויה להיות מלווה אליו,

ויש מי שמתון ושקול וראוי להיות מלך.

אבל גם אם אדם זכה למעלות האלה,

ואת אלה מצינו שתיהן

אצל יוסף הצדיק,

טירוח חשבון שמים הולך ומתאים לו.

דקדק עם כל אדם ואדם

וזה הלימוד שנלמד פה הערב.

כתוב, שמעון איש קטרון אמר, קטרון זה שם הקדום של ציפורי

כמו שמופיע בספר שופטים.

שמעון איש קטרון אמר,

בזכות עצמותיו של יוסף

נקרא הים לישראל.

עדה ודכתיב הים רעה וינוס בזכות

ויעזוב בגדו בידה וינוס החוצה.

אותה דוגמה,

כמו שמגדיר אותה המדרש,

שקפץ ממנה

יוסף הצדיק ונס מפניה,

בזכות זה נס הים מפניו.

הים,

כשרואה גיבור כזה כמו יוסף

שמשבר את הטבע שלו

ונס מפניה,

אז הים

שובר את הטבע שלו

והופך ליבשה.

בזכות ויעזוב בגדו בידיו וינוס החוצה,

הנסים הגדולים שהצילו את ישראל ממצרים

ופתחו לפניהם את הדרך בכניסה לארץ-ישראל,

גם הירדן נקרע מפניו של ארונו של יוסף.

אותה תופעה הזאת,

שהפליאה את כל העולם כולו והחרידה עמים רבים מפחד אלוקי ישראל,

כמו שכתוב, שמעו עמים ירגזו נחיל אחז יושבי פלשת,

אז נבהלו אלופי אדום,

כל זה בא בזכותו של יוסף הצדיק.

אלמלא זכות זו

היתה חסרה לנו שירת הנצח של משה ובני ישראל בספר התורה,

אז ישירו משה ובני ישראל את השירה הזאת.

לא אז היו שרים ולא אז לעתיד לבוא שישירו את השירה.

כל זה בזכות יוסף.

כמה יוסף השפיע לכל הדורות.

מעשה אחד של צדיק יסוד עולם פרנס עולם ומלואו,

ובפרט את עם ישראל.

מעלות רבות מצינו ביוסף.

מיד בצאתו מבטן אמו ראה בו יעקב אבינו המלאך המושיע את ישראל,

והוא נקרא שטנו,

הוא נקרא שטנו של עשיו,

שאין זרעו של עשיו נמסר אלא בידי זרעו של יוסף.

כמו שכתוב, והיה בית יעקב אש,

ובית יוסף להווה ובית עשיו לקש,

ודלקו בהם באכלום ולא יהיה שריד לבית עשיו.

זה מה שיקרה עוד מעט.

משיח בן יוסף

יבוא ויגאל את ישראל,

ואחריו משיח בן דוד.

ומשיח בן יוסף, רק הוא מסוגל להילחם במלחמת גוג ומגוג נגד כל אומות העולם,

כל אומות העולם יוקש,

והוא יהיה הלהבה של יעקב אבינו.

וכתוב, והחלום ללא יהיה שריד לבית עשיו. כל הגלות הזאת של אלפיים שנה,

מי שיגמור אותה זה זרעו של עשיו.

רק הם יכולים

לעמוד מול

כל 70 אומות העולם.

זיו האיכונין שלו היה דומה ליעקב אבינו.

יעקב אבינו אהב אותו כי הוא בן זקונים ולא בר-חכים,

והיה בכיר שבאבות

מכל אחיו שבטי ישראל.

מסר לו את כל מה שלמד בבית-המדרש של שם ועבר.

מה היה בבית-המדרש של שם ועבר?

יעקב אבינו ידע שיוסף

עתיד לרדת למצרים,

וצריך היה ללמוד את תורתם של שם ועבר. לכן ייחד את התורה הזאת דווקא לו.

מה היה בשם ועבר?

שם היה הניצול מהמבול.

על מה היה מבול?

על עריות.

אז היה צריך ללמד אותו את תורת שם.

מה זה תורת שם?

כל ההשחתה שהיתה בעולם עד שבא המבול.

מה עשו בני-האדם?

ועל מה במבול?

זה היה צריך

ללמוד יוסף את תורת שם.

ומה זה תורת עבר?

עבר היה בזמן דור הפלגה.

בדור הפלגה

העמידו מגדל וראשו בשמים ורצו להילחם בשם.

זה היה דור של כפירה.

נמרוד היה איש ציד,

היה מכיר את בוראו וצד את הבריות בפיו ומטען.

אז הדור הזה לימד, כמו שהיום מלמדים,

גלובליזציה.

מה זה גלובליזציה?

להפוך את כל העולם לכפר אחד קטן.

ואז

אלה שעמדו בקודקוד, הנמרודים שיעמדו בקודקוד,

הם יכוונו את כל העולם כולו למה שהם רוצים.

וזה על-ידי ביטול הדתות,

המסורת והכול.

יוסף היה צריך ללמוד את שתיהן,

עריות וכפירה,

ולהיות מוכן לזה.

גם היום אנחנו במצב הזה, והתיקון של זה הוא משיח בן יוסף.

ומפני גדלותו של יוסף לקח יעקב את הבכורה מראובן ונתן אותה ליוסף.

בעשה לו קטונת פסים

לאות שהוא המנהיג

בבית ובשדה.

אז מה קטונת עושה?

כי היכא דלשתמען מלא.

כשהוא לבוש בשונה מאחיו,

זה היה פרק של פעם,

בשונה מאחיו,

ככה יישמעו דבריו.

זאת אומרת,

כמו שאומרת הגמרא, כשאדם מגיע לעיר שלא מכירים אותו,

אז חשוב שיתלבש כמו שצריך.

כמו שאומרת הגמרא, מאנה מכבדותי.

הבגדים של האדם מכבדים אותו. מה לעשות?

אנשים מסתכלים לעיניים, רואים איזה חליפה הוא לובש,

ולפי זה שמים אותו במזרח.

אבל אם הוא יבוא עם בלעות,

יגידו לו, כבודו יושב פה, יושב פה.

לא יטריחו אותו עד המזרח.

אבל אם יש לו חליפה,

איזה כובע צילינדר ככה,

והוא הולך זקוף, יא וואי וואי.

עד המזרח יתקעו אותו.

למה? כי האדם הולך אחרי העיניים.

גדול היה יוסף

בחוכמה יותר מעשרה אחיו.

חוכמת העוז לחכם מעשרה שליטים,

יותר מהאחים שלו.

איש אשר רוח אלוקים בו, זה היה יוסף.

אם היינו מלכים מסוף העולם ועד סופו, לא מוצאים כזה.

רק

חכם ונבון מאין כמוהו.

עמד בניסיונות יותר גדולים מכל האבות.

אתם יודעים באיזה בן 17 נמכר

על לא עוול בכפו,

רצה תמיד בטובת אחיו,

חשב עליהם.

למה הוא יכול בתור אח צעיר להשיג כל כך הרבה?

למה לא מראים חלומות שהוא מלך

ולא מראים לו את האחים שלו?

הוא אומר, למה אני הקטן באחי יכול להיות ואתם לא?

הוא עמד בניסיונות יותר גדולים מאבות.

עומד בניסיון שנה עם הדובה הזאת, זלייכר.

ואחרי שנה שהוא עומד בזה,

כפרס זורקים אותו עשר שנים לכלא.

וואי, וואי, וואי.

בן-אדם עושה חסד,

נותנים לו פליק.

עושה עוד חסד,

מקבל בעיטה.

עושה קידוש השם,

מכניסים אותו לכלא עונש.

מה זה?

מלה או לא פוצעת פיהם.

מדהים.

מדהים.

ועל כן,

נאמר עליו מה שלא נאמר על אברהם שהיתה תחילה לאבות.

גם על אברהם לא נאמר מה שנאמר ביוסף.

ויהי אדוני את יוסף

בית אליו חסד.

שמעתם?

השם היה עם יוסף. בכול הוא מצליח.

מה שהוא עושה, מצליח.

אין אפוא פלא שכה גדולה זכותו של יוסף,

שהים נקרע לפניו,

וכל העולם הזדעזע ממעשיו.

אבל האם התורה מוצאת בו איזה פגם?

צדיק כזה.

האם התורה תמצא בו פגם?

ואם היא תמצא בו פגם,

האם היא תפרסם את הפגם?

התורה לא הסתירה על אף אחד מהצדיקים הכי גדולים.

אתם יודעים, אחת מהסיבות שהתורה הזאת נקראת תורת אמת,

כי מי שזייף אפילו זיוף קל שבקלים,

היא כתבה את זה, ובגדול.

שמעתם?

במקומות אחרים אין דבר כזה.

אומרים לאולמרט, קח אחריות,

פישלת.

דן חלוץ, בחוץ.

פרץ מחפש משקפת.

לומד איך מסתכלים עכשיו,

יש לו זמן עכשיו, הוא כבר לא שר ביטחון.

קודם הוא היה מסתכל על הצבא עם משקפת סגורה.

כך האחריות.

מביאים לו היום את הדוח

של ההורים השכולים,

ההורים של החללים שנפלו בגלל שהוא שלח אותם למלחמה ללא מטרה,

אחרי שהיתה הפסקת אש.

הוא לא רצה לקבל את זה.

דחפו לו את זה,

אז הוא הפך את זה ככה בשביל לא להסתכל.

והמצלמה קלטה אותו.

ואחר כך הדובר שלו מכחיש, מה פתאום, הוא לא הפך.

מצלמה,

מצלמת, כולם רואים,

מחריטים כאלה.

לא יאומן כי יסופר.

לא יאומן כי יסופר.

האם התורה מוצאת איזה דופי ביוסף?

מדהים.

אין כל ספק

את זה.

התורה לא מכסה על אף אחד.

ומה היא מצאה אצלו?

שהוא הביא דיבה על אחיו לאביו.

מה זה הביא דיבה?

אמר את האמת.

לא הוציא דיבה,

לא המציא,

הביא את הדברים כמות שהם.

הביא את דיבתם רעה אל אביהם. למה?

אבא, תלמד את הבנים, תלמד את האחים שלי,

שלא יהיה חילול השם.

הבריות, שומעים, רואים.

תעשה משהו, אבא.

אין כל ספק שהדיבה הזאת,

לא היתה בה שום מדינות קל של לשון הרעה,

ואי-אפשר לראות

לפי ראות בני-אדם,

אפילו של גדולי עולם,

אי-אפשר למצוא שמץ קטן ביותר

של רעה.

הרי אנחנו למדנו בחפץ-חיים שאם אדם אומר משהו על מנת להועיל, זה לא לשון הרע.

ואדרבה,

כל הדברים האלה היו רק לשם שמים.

כל הדברים האלה היו רק לשם שמים.

אז מה הטענה עליו?

מה הטענה על יוסף בעצם,

על זה שהוא הביא את דיבתם רעה?

כל מה שהוא רצה זה מצוות תוכחה,

שאלמלא כן, אם זה לא היה תוכחה,

אביו יעקב היה נטבע על זה שהוא שמע לשון הרע.

וגם ידועה השקפה של חכמים, זכרונו לברכה, שכל דברי הביקורת שמפורשים בתורה בנביאים ובכתובים על אישים הנזכרים בהם הם כל כך עדינים,

שכל דברייה שבעולם, גם החכמים היותר גדולים,

גם הנביאים וגם מלאכי השרת,

לא יכולים היו להכיר בהם אלמלא התורה פרסמה אותם.

והנה ליוסף, לא עמדו כל הזכויות שמנינו, ומנינו רק חלק,

ואמרו לו כך,

אתה אמרת על האחים שלך, שהם חשודים על אכילת אבר מן החי?

חייך,

שאפילו בשעת הכלכלה,

שוחטים ואוכלים,

שנאמר, וישחטו שעיר עזים,

גם בשעה שהם ביצעו את המכירה.

אתה היית בבור,

והם ישבו לאכול, אחרי פסק-הדין שפסקו שאתה דין רודף,

הם שחטו,

אם זה נקרא שעת הכלכלה,

שהם עשו מה שלא צריך לעשות,

כשאדם עושה עבירה הוא לא מדקדק במצוות,

אז איך כתוב, וישחטו?

אז זה בשעת הכלכלה.

כלכלה, לפי האמת,

לפי דעתם,

הם היו 100%. אתה אמרת שהם מזלזלים בבני השפחות

וקוראים להם עבדים?

לעבד נמכר יוסף, מה העונש שלו?

לעבד נמכר יוסף.

אתם שומעים? הוא רק אמר

שהם מזלזלים בבני השפחות, קוראים להם עבדים?

מציאותו היתה שנמכר לעבד.

אתה אמרת שהם טולים את עיניהם בבנות הארץ?

חייך שנים גרה בך את הדוב שנאמר,

ותישא אשת אדוניו את עיניה.

פשיעי, איזה עונשים.

מכרו אותו,

זרקו אותו לבור,

הפך להיות עבד,

והיה לו הניסיון הגדול של הדובה.

כל זה בגלל שהוא אמר שלושה דברים.

כל הצרות באו לו בשביל פגם דק מן הדק

ששום בריאה לא יכולה לעמוד עליו.

וגם יעקב אבינו לא הכיר בזה.

בכל הייסורים הגדולים שבאו היו רק למרק

את הכתם הקל הזה.

אתם שומעים?

למרק כתם קטן כזה היה צריך לעבור את כל הייסורים האלה.

להיזרק לבור,

להיות עבד, והניסיון של הדובה

בכל המאסר וכל הדברים האלה, רק למרק את העוון הקטן הזה.

לא ייאמן כי יסופר.

אתם רואים,

כשאדם נמצא בעולם הזה, כתוב שעד גיל 13 לא דנים.

קטן, פטור מן המצוות, אז לא דנים אותו.

אבל כשמגיעים לשמים,

אתם יודעים שאם אדם רוצה להגיע למדרגה הראויה לו,

אז שם מדקדקים גם מה הוא עשה מתחת לגיל 13. וזה יכול לעכב אותו להגיע למקום הראוי לו.

מה הפירוש?

לפני שאדם יורד לעולם הזה יש לו את הקומה השלמה שלו.

מה זה הקומה השלמה שלו?

זה המאה אחוז שלו מי הוא.

מי זאת הנשמה הזאת?

לדוגמה, יוסף הצדיק,

הקומה השלמה שלו לפני שהוא ירד זה יוסף הצדיק.

אבל יוסף הצדיק,

עם הפגם הזה

של הבאת הדיבה לעבים,

הוא כבר לא בקומה שלמה. יש לו כתם,

והכתם הזה לא מאפשר לו להיות בקומה השלמה. צריך לעבור תיקון.

את התיקון עשה לו הקדוש-ברוך-הוא בעולם הזה כדי שיגיע לשם 100%.

אנחנו לא מדברים על אנשים בדרגתנו שלא מגיעים לקומה שלהם בכלל ורחוקים ממנה.

הרי אם אדם צריך לקיים תורה ומצוות כל יום, מה שהוא צריך הוא חייב,

והוא לא מקיים את זה,

או שהוא עושה מעט מזער,

אז כידוע לכם, כשאדם מגיע לעולם האמת,

מלבישים אותו בחלוקה דרבנן. מה זה חלוקה דרבנן?

זה המלבוש שלו מכל המצוות שלו.

אם אדם עושה מצוות, מצוות, מצוות, מצוות, כביכול נהרג ונרקם לו בגד,

שזה החלוקה דרבנן שלו.

כשהוא מגיע לעולם האמת, אם אחד לא עשה הרבה,

הסתובב, טייל, אני לא יודע מה עשה,

יכול להגיע לעמוד לפני הקדוש-ברוך-הוא והוא יהיה

עם גרביים.

במקום חלוקה, יהיה לו גרביים.

זהו, זה כל מה שיש לו, זה מה שהוא צבר מכל המצוות שלו.

כל התורה והמצוות שלו זה גודל של גרביים.

אתם יודעים איזה בושה.

אבל הארי הקדוש, אחרי שנפטר,

בא בחלום,

למי?

לאמר אחר רבנו חיים ויטל.

וכשהוא הגיע לרבנו חיים ויטל

בחלום,

שאל אותו רבנו חיים ויטל,

רבנו,

מה אני לעולם העליון?

אמר לו, אתה מאה אחוז, רק מה אתה צריך עוד לעשות? תיקון אחד קטן.

מה זה תיקון אחד קטן?

תיקון אחד קטן,

כשהיית קטן, תינוק,

פעם אחת היית יונק

ונתת לאימא שלך מכה בתור תינוק.

בשביל לתקן את הכתם הזה אתה צריך שלושה ימים לצוא

כדי שתגיע לעולם העליון נקי וזך.

שמעתם?

זה בשביל למלא את הקומה למעלה.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

מרק ליוסף את הכל פה בעולם הזה, וזה לא נגמר.

מאות שנים עוד אחרי זה מזכירים ליוסף את מה שהוא עשה.

מאות שנים אחרי זה נכתב בתורה על יוסף.

איפה מוצאים את זה?

בין השמות של האנשים ששלח משה לטור את הארץ.

כמה היו מרגלים?

שנים עשר.

כמה חטאו?

עשרה.

שניים לא חטאו. מי הם?

יהושע וכלב.

נכון?

מה כתוב בתורה?

למטה אפרים,

הושע בן ענון.

למטה יוסף,

למטה מנשה,

גדי בן סוסי.

שני אלה היו מהמרגלים.

אחד משבט אפרים,

אחד משבט מנשה.

יהושע בן ענון

משבט אפרים.

גדי בן סוסי,

שבט מנשה.

מי חטא?

גדי בן סוסי.

מי לא חטא?

יהושע בן ענון.

איפה מוזכר יוסף?

למטה אפרים,

יהושע בן ענון.

לא הוציא דיבה על הארץ.

לא כתוב יוסף.

למטה יוסף,

למטה מנשה,

גדי בן סוסי.

איפה נזכר יוסף?

אצל מנשה, שהוציא דיבת הארץ.

לרמוז על זה שהוא הביא את דיבתם רעה.

בכל המקומות, אומרים התוספות,

בכל המקומות מופיע יוסף אצל אפרים.

רק במקום הזה הוא מוזכר אצל מנשה לרמוז על הוצאת הדיבה

של גדי בן סוסי עם הבאת הדיבה

של אבי שבטו.

מי הוא?

יוסף הצדיק.

אם כן, כל המעלות שאדם יכול להשיג בימי חייו לא יכולות לחפות אפילו על פגם קל.

ועם כל הייסורים הגדולים שמרקים את העוונות של האדם,

יחד עם כל הזכויות שנקבעות לדורות,

לא יתעלמו גם אחרי דורות

גם מהפגמים ויצטרך להיחנש עבורם אם לא תיקן אותם בחייו

על-ידי תשובה ואם לא על-ידי ייסורים.

זה מראה שעצמיותו של האדם ועצמו של האדם הוא נצחי,

ועל כן כל הפעולות שלו הן נצחיות,

וממילא צריך

לנקות את עצמו ולמרק לפני כן.

וכמו בזכויותיהם,

גם בפגמים הקלים יש נצחיות,

ואם לא מתקנים את זה, נשארים איתם לנצח נצחים.

למדנו הרבה מאוד.

למדנו שמי שלא מבין,

ייתנו לו ייסורים, ייתנו לו מכות,

יביאו עליו אותות ומופתים,

ואם הוא לא יבין, לא תהיה לו זכות קיום,

פשוט יסלקו אותו מהעולם הזה.

למדנו

שאלה שמבינים

יש שתי דרגות.

יש אלה שמבינים ומקיימים מייד לתפוס את הרגע.

אתם מזיזים את המצלמה שלי, תיזהרו.

כן, תודה.

זאת אומרת

מבינים מייד וקופצים במסירות נפש לעשות את רצון השם.

יוינה, תעמוד רגע,

תעמוד יוינה, נהרי תראה לי,

יופי, זה בסדר, עזוב.

טיפה זה זז,

תכוון טיפה, אם אתה יכול, וזהו.

אתה לא יודע איך לכוון.

תשאיר ככה, תשאיר.

תיזהרו שם קצת עם ה...

בסדר.

מכל מקום

יש גם מתינות,

מי שעושה את רצון השם צריך להיות מתון,

שקול ומדוד,

וזה רצוי לפני השם, וזה מידת מלכות.

ויש גם מישהו צדיק גמור,

שכל העולם ניזון בזכותו,

אבל גם פגם קטן לא ישכחו לו.

תזכרו את הדברים האלה.

למי שיש שאלות, בבקשה.

ברוך תוהו אדוני, אלוהינו מלאך העולם שהכל נהיו בדבורו.

יהודים יקרים, בשלב הראשון זה יהיה רק שאלות,

לא ברכות.

אז מי שרוצה לשאול בשלב הראשון, רק שאלות.

לך יש שאלה?

תנו לה בבקשה.

או, יש לו שבע שאלות, כנגד ימות השבוע.

טוב, בואו נראה אם נספיק לענות מהר.

כתבתי את מה שאני רוצה להגיד לך, נהיה,

ואני מקווה שזה לא יצער את כל חובשי הכיפות וכו'.

אני לא רובש ציצית ולא חובש כיתה, רק ששמים את זה עלי.

השאלה הראשונה שלי היא,

מה הסיבה לתפילה?

מצד שני, אני טוען שהדת היהודית היא תוצאה

של דתות שהיו לפניה.

שלוש, בריאת עולם ובריאת עולם, כל יום זה יום או תקופה.

ארבע, מהר-סיני, כך אני חושב,

בפעם השנייה ירדו עשרת הדברות.

חמש, ההגדרה והמושג של בורא עולם,

מהו ומתי זה התחיל.

שש, תת זה פילוסופיה של אמונה.

שבע, מה זה תורה?

ואם אני עונה לך על השבע הזה, אז אתה מחליט לחזור בתשובה?

על כל השבעה אני צריך לדעת התשובות.

אז אתה חוזר בתשובה, אם אני נותן לך? אני עוד לא יודע אם זה ישכנע אותי.

רק אם ישכנע אותך.

אם זה ישכנע וזו האמת, והשתכנעת שזו האמת,

האם תהיה מוכן לשנות את דרכך?

נשמע מה האמת?

אחרי ששמעת והשתכנעת ואתה אומר שוכנעתי.

אם יש מקום לשנות את דרכי, כן. או, תן לי את הפתק כשאני אחזור על התשובות.

הפתק כשהכתב שלי הוא לא כל כך ברור. אני אנחש. אני אנחש, אוקיי.

תודה.

מה הסיבה לתפילה?

זאת אומרת,

אם יש בורא לעולם

שהוא ברת העולם וברת הברואים,

ואנחנו בעצם תלויים בו,

וכל החיות שלנו

תלויה בו, וכל הפרנסה והמזון והחמצן,

הכול תלוי בו,

מאחר שהוא הכוח הגורם,

העיניים שלנו צריכות להיות תלויות,

אלא אנחנו צריכים לבקש ממנו את כל מה שאנחנו תלויים בו.

למשל, אתה גר פה או שאתה גר במקום אחר?

אני גר לא רחוק מכאן. מה זאת אומרת, פה? כן.

אני לא גר במושב. כאן אני גר באבן-יהודה.

הבנתי. זו כבר עיר, אם אתה לא יודע.

אבן-יהודה אולי זה מושל. יכולה להיות גם עיר צמודה. זה לא מפריע לי.

תראה, בכל עיר צריכים את ראש העיר,

כי ראש העיר צריך לספק שירותים,

לתת מדרכות, לתת תברואה, לתת מים,

לתת את כל מה שצריך. עיר לא יכולה להיות בלי ראש עיר שיטפל בכל הדברים שנצרכים מהאזרחים והתושבים. חייבים.

אז כל הפניות הן למי? לעירייה,

הגורם שקובע אם אתה יכול לבנות,

אם אתה יכול להרוס,

אם אתה יכול לקבל רשיון,

אם אתה יכול זה או זה או זה או זה, זה העירייה.

ומי עומד בראש העירייה?

ראש העיר.

יש הרבה ערים.

מי עומד בראש כל אלה?

ממשלה.

והממשלה מחליטה אם יהיו ערים, כמה יהיו ערים, כמה יאכלסו אותם, מה ייתנו להם, מה לא ייתנו להם,

האם יש נקודות זיכוי למקום, לא, וכן הלאה.

מי עומד בראש?

ראש הממשלה.

יש צבא.

מי עומד בראש? רמטכ״ל,

והוא מחליט

איך יוצאים למלחמה, כמה יוצאים, מה עושים וכו' וכו'.

סליחה, אנחנו מדברים על מה הסיבה לתפילה.

נכון. אוקיי.

עכשיו, יש כדור-הארץ,

יש בו תושבים, יש בו ראשי ערים, יש ראש ממשלה ויש נשיאים ויש הכול.

ומי הבעלים של כולם?

זה שברת.

את כולם

והוא מעליהם, אותו לא מחליפים, הוא מחליף את כולם.

אז עכשיו, כיוון שהכל תלוי בו, גם אורך החיים שלנו תלוי בו,

אז אנחנו מבקשים ממנו.

מה מבקשים ממנו? על הכול.

מבקשים ממנו בריאות, מבקשים פרנסה,

מבקשים הבנה,

מבקשים שלום,

הכול מבקשים ממנו.

אין ממי לבקש חוץ ממנו.

וכל השאר

זה רק שליחים טובים או לא טובים,

כולל ראש העיר, כולל ראש הממשלה, כולל האזרחים.

זה הכול יחסי גומלין לפי מה שהוא מחליט.

אז לכן אנחנו פונים ומתפללים אליו ומבקשים ממנו,

אנא, אבינו מלכנו,

תן לנו כך וכך וכך,

תקרא בסידור את סדר התפילה.

אני יכול לענות?

כן.

אני חושב אחרת.

מותר לך.

אני חושב שהסיבה לתפילה זה מכיוון שהאדם יוצר משני יצרים.

מאיפה אתה יודע שהוא נוצר עם שני יצרים?

הכול קיים בזוגיות.

הכול נברא בזוגיות והוא קיים בזוגיות. לא נכון. גם התאים שבוראים את האדם זה זוגיות. לא נכון.

אז זה נלקח אחר כך.

לכן, מה שאני חושב. יש לך אף אחד וראש אחד.

אבל יש לך בראש, אין לך שניים.

יש לך בראש שני תאי מוח ושני עיניים ושני נחיריים לאף, ושני תאים

ושני חדרים בלב, ושני ידיים, ויש לך קול בנוי בזוג.

זוג? שני רגליים לפני שתעמוד.

הבנתי.

אוקיי. ראש אחד או לא?

ראש אחד שכולל בפנים את שני התאים של המוח.

הבנתי.

לכן, יש לך שתי שפתיים, משמיע קול אחד, גם כן זה בזוגיות. לשון, יש לך גם שתיים, בטח. נכון, יש לך לשון רעה, יש לך לשון, שתי לשונות. יש לך לשון רעה ויש לך לשון טובה. זה כבר השתמשות.

נכון, לכן אני מסביר. לא, אבל זה לא נשאר.

הסיבה לתפילה היא לחזק את היצר הטוב כנגד היצר הרע. מי אמר שיש בהחלט שניים כאלה?

אתה כרגע הסברת.

אה, אתה סומך עלי? אני סומך, אני שומע אותך. אז תסמוך גם על זה שאני אומר שהתפילה לבורא התברך. אני סומך על ממידה מסוימת. אז חכה, חכה, אני אסביר לך. אתה הקדמת את המאוחר, אני אגיד לך למה.

בוא נמשיך קצת, אז תבין את התפילה, כי התחלת עם השאלה שהיא מתבארת אחריכן.

אחר כך אתה שואל

האם הדת שלנו היא הראשונה או שהיו לפניה?

אנחנו מכירים שלוש דתות שהן עיקריות,

הדת היהודית, הנוצרית שבאה אחריה והמוסלמית שבאה אחרי שתיהן.

אנחנו קיבלנו את התורה לפני 3,300 שנה.

אני חולק.

אתה הכול חולק, בשביל זה שאלת. אני שואל. אבל חכה.

הנצרות והאסלאם הן נסמכות

על התורה שלנו,

וכל התורות האחרות שאתה מכיר,

אם בכלל יש,

כולל תורת חמורבי,

זה הכול נובע מאבותינו הקדושים.

זאת אומרת,

אברהם אבינו, אם אתה לא יודע,

חמורבי היה אחריו.

ומי שהפיצו את התורה זה צדיקי העולם, אדם הראשון,

שת בנו,

אלה שידעו את התורה בעצמם, שקיבלו מה' יתברך,

אדם ושת

וחנוך

ואחר כך נוח ושם ועבר ואברהם ויצחק ויעקב

ושנם עשר השבטים.

עד שישראל קיבלו את התורה, כל אלה ידעו את התורה וקיימו אותה לפני כן.

מהאדם הראשון שנברא העולם,

כל התורה היתה ידועה.

זה אני מסכים. אז אין לפני כן עוד.

לפני כן, לשיטת המדענים, היה, מה זה התורה?

אני אסביר.

חכה, זו השאלה שלך על עשרת הדיברות. שכחת?

זה אחר כך. זה אחר כך.

אז עכשיו,

הקדוש-ברוך-הוא נתן את התורה במעמד הר-סיני.

מה זה התורה?

נכון שמשה הוריד את עשרת הדיברות.

בפעם השנייה.

גם בפעם הראשונה, רק הוא שבר את הלוחות.

לא, הוא ירד, הוא ניפץ אותם, אז הוא ירד עם שמונה. כשירתי בישראל עושים את העגל,

לא, לא היה שמונה.

לא, לא, לא היה שמונה, לא, לא, היה עשר. אני לא יודע איפה אתה קורא, אבל היה עשר. רק הסבירו לי רבנים. לא, אין רבנים כאלה. אין רבנים כאלה? אין כאלה. אוקיי, אז כל רב עושה יוצא לחצר בעצמו, אז הוא רב של אותה חצר.

לא יודע, אני לא מכיר רבנים כאלה של שמונה. אפילו הרפורמים לא אומרים שמונה.

אבל מכל מקום,

עשרת הדיברות הוריד בפעם הראשונה ושבר את הלוחות, ואחר כך בפעם השנייה.

עכשיו, מה שאתה צריך להבין,

חבר'ה, אתם מזיזים את המצלמה, בבקשה.

עזוב, אתה אל תזוז. יוני, אל תזוז. יוני, אתה רק עושה רע, אז תשב בצד.

מישהו שידחף רק את הזה לשם, זה הכול.

כן.

נשים, לא להזיז את הלוחות. אתם מזיזים את המצלמה.

עשרת הלוחות הם מזיזים.

יש פה עשר, תספור.

מכל מקום,

דרור, למה אתה לא מראה את עשרת הלוחות? אני מדבר על עשרת הלוחות ואתה לא מראה.

מכל מקום,

הנקודה היא ככה.

עשרת הדיברות זה השורשים של התורה.

זאת אומרת, הרמב״ן מונה את כל תרי״ג המצוות

ומראה איך כל אחת מהמצוות מסתעפת מאחד הדיברות.

משה רבנו, כשעלה למעלה 40 יום ו-40 לילה,

הקדוש-ברוך-הוא לימד אותו את כל התורה כולה.

לא רק תורה שבכתב,

גם תורה שבעל-פה.

את כל הדינים וההלכות.

והקדוש-ברוך-הוא הכתיב לו הכול.

וידבר השם אל משה לאמור, ויאמר השם אל משה,

כל הזמן צב את בני ישראל, ואמרת עליהם.

הכול אמר הקדוש-ברוך-הוא למשה, מה להגיד לישראל?

וידבר השם אל בני ישראל, אז הוא דיבר אתם באופן מעשי עם בני ישראל,

וכשהוא דיבר אך רק עם משה.

רק עם משה, חוץ ממעמד הר-סיני שהקדוש-ברוך-הוא שמעו מפיו אנוכי ולא יהיה לך. שתי הדיברות הראשונות שהשם אמר בעצמו,

אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארד מצרים ומבת עבדים, לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני שתי אלה אמר הקדוש-ברוך-הוא.

והוא התבטא בסנא הבוער?

הקדוש-ברוך-הוא דיבר עם משה בסנה, זה היה לפני.

אוקיי.

אם ישאל אבא שכינה, איך הוא לא נשאר עד עכשיו?

השכינה שרתה בהרבה מקומות. היא שרתה גם באוהל מועד,

היא גם שרתה עם בני ישראל במצרים,

היא שרתה בכל מקום שהם הלכו.

גלו ישראל, גלתה שכינה עמם,

עלו ישראל, גלתה עמם.

שניים שיושבים ולומדים תורה, שכינה שרויה ביניהם,

עשרה יש מניין, שכינה שורה בבית-הכנסת,

יש דרגות בשכינה.

שכינה נמצאת בכל מקום,

כך שאין מקום שאם היתה, היא נשארת.

וגם אף אחד לא חייב אותה להישאר.

אז מה אם היא היתה בסנה?

זו לא השאלה האחרונה שלי. רגע, חכה. רק שנייה.

מכל מקום,

העניין הוא ככה.

דת היא פילוסופיה של אמונה, והיא נוצרה כדי לשרת בני-אדם,

אתה אומר.

דת, נקרא, נקרא לזה לשרת, אבל אני אומר לשלוט.

לשלוט, לא משנה.

זה נכון,

בני-אדם יצרו דתות בשביל לשלוט על אנשים, בני-אדם.

הקדוש-ברוך-הוא יצר דת,

אש דת.

למה?

נתן הקדוש-ברוך-הוא הזה לא לשלוט על הבריות, הפוך,

נתן לבריות לשלוט על העולם.

אני אמרתי, אלוהים אתם,

ובני-עליון כולכם.

אני נתתי לכם תורה שאתם תוכלו לשלוט על העולם,

תוכלו לשנות את הטבע,

להנהיג את הבריאה.

תרצו להעמיד שמש,

שמש בגבעון-דום וירח בעמק אילון. אין בעיה. אתם רוצים לבקוע את הים?

תבקעו את הים.

אני אתן לכם להנהיג את הבריאה, והטבע ייכנע מפניכם.

אם תעשו את המצוות שאני אומר, יהיה לכם כוח אלוקי.

זה מה שנתן הקדוש-ברוך-הוא, שאנחנו נוכל להתרומם מדרגה של אדם ללמעלה ממלאך. אז אתה מצדיק אותי בקשר למוסר של התפילה?

לא.

כרגע אתה אמרת שכן. למה?

שאתה אמרת, אני אתן לכם את תעשו את המצוות,

כלומר, תתגברו על היצר הרע.

נו, עכשיו, רגע, אני לא שאלתי אותך מאיפה אתה יודע. לא שאלתי מאיפה אני יודע.

מאיפה אתה יודע?

אם אתה מסתמך עלי, אני שמח,

אבל אני אסביר לך.

התפילה לא נועדה נגד יצר הרע ובעד יצר הטוב. התפילה היא לבקש מהשם מה שצריך,

ואפשר גם לבקש ממנו להתגבר על יצר הרע. זו אחת הבקשות, אבל אפשר לבקש גם כסף,

אפשר לבקש גם בריאות, אפשר לבקש חוכמה, אפשר לבקש הכול.

הכול אתה יכול.

לבקש מאבא, מבקשים הכל,

ובפרט אם אבא הוא הכל יכול.

אין שום סיבה לא לבקש מאבא.

אז ממי נבקש? מהשכנים?

אז יש לנו אבינו, מלכנו,

הוא בוראנו, הוא גואלנו, לא נבקש ממנו?

שלוש פעמים ביום זה קצת.

יש לך הזדמנות להיכנס לראש העיר כל יום שלוש פעמים ולבקש ולקבל.

לא היית נכנס? אנחנו נגיע לשאלה האחרונה,

אז היא תענה על כל השאלות.

כן שהיא?

כתוב שם. השאלה האחרונה, מה זה תורה?

תורה,

לפניה, לפניה.

לפניה אמרתי, זו הדת.

ומה ההגדרה של המושג של בורא עולם? כן. נסביר.

בורא עולם,

העולם הזה הוא נברא, נכון?

הוא נברא.

וכיוון שהוא נברא,

מי שיצר אותו הוא הבורא שלו.

אז ממילא, מי שעשה את הפעולה שגרמה לבריאה הוא נקרא הבורא של העולם, בורא עולם.

מה זה בורא עולם?

זו המציאות היחידה, האמיתית, הקיימת,

שכל מה שנמצא, נמצא מכוחה.

אין שום מציאות בעולם בלתי מציאותו של הקדוש-ברוך-הוא.

עד שלא יוכח אחרת.

אין מה להוכיח, פשוט מאוד.

אני טוען, מרגע שאדם הפסיק לחיות בגרעדת, עזוב את האדם, עזוב את האדם, שואל אותך, אתה נברא, שואלים אותי, אז אני אומר לך איך הגעת למסקנה הזאת. אני לא הגעתי בגלל שום מסקנה. איך שאני הגעתי למסקנה, לא איך שאתה הגעת. אתה הגעת למסקנה בשביל זה, אתה הולך לפי מה שכתוב.

לא.

אני הייתי חילוני,

אולי לא כמוך, אבל הייתי חילוני,

ואני הגעתי למסקנה לא בגלל התורה.

בגלל הלוג'יק.

הלוג'יק זה התורה, הידע זה התורה.

זה מה שאני טוען. לא, לא, יש שני דברים. מפני שאם התורה היתה ידועה בבריאת העולם, למי? למי? ידועה. למי? לכולם.

כל מה שאנחנו מוצאים עכשיו בתורה אנחנו לא ממציאים, אנחנו מגלים נקודה שלא ידענו בתורה הידועה, נכון. ועל זה אנחנו מסתמכים.

על הגילוי שאנחנו יוצאים בדיוק. אז מה?

כלומר, התורה לא נכתבה על-ידי משה,

והתורה לא נכתבה כשאנחנו אומרים, הבנתי, הבנתי. התורה ניתנה לאברהם או להוא או לשני או לשלישי, שואל, שואל. וכל אחד, אז מה? מהידע שלו, לא, לא, לא, לא, לא. התורה לא השתנתה כלום. אסור לה. לא שלא השתנתה, התורה קיימת בגלל זמן היא. די, די. עכשיו. אנחנו אלה שמגלים נקודות בתורה וזוכים אותן לעצמנו. יופי. עד פה אתה אומר נכון. כלומר, משה לא ירד עם התורה מהר סיני. בטח ירד. לא, יואו.

יואו. יואו. רק רגע, אני אסביר. אני אסביר.

אל תערבים.

גם עשרת הדיברות כתוב בתורה, אז בשביל מה הוא היה צריך להוריד עשרת הדיברות?

בכדי ליצור דת הוא תמצת את כל החוקים ואת כל הדברות. הוא החליט.

הוא תמצת אותם, הוא לא החליט. עוד פעם. מי אמר לו לתמצת?

הוא בעצמו, מחשבה שלו. לא הבנתי. השם אמר לו או הוא?

על זה אני מטיל ספק.

אם השם ברא את כולם וכולנו יצווי של השם,

כן, כן. מה שאנחנו אומרים, לכן אני טוען שהדב הראשון,

שהוא תמצת את השם,

את התורה, כן. כוח הדמיון, לא השם,

שהוא בדק את עצמו ושאל את כל השאלות האלה, למה יורד גשם, למה הרוח, למה זה ולמה הוא וכל הדברים האלה,

הוא דמיין לעצמו שיש מי שמפקד על כל הנושא הזה. הוא היה אצלו.

הוא דיבר אתו פנים אל פנים. אתה מדבר את זה, הוא דמיין.

מי? השם דיבר עם האדם הראשון?

עם משה, אתה אומר עם משה. אני מדבר על האדם הראשון. אנחנו לא נרבה עכשיו. אה, קפצת על האדם הראשון? אני קופץ על האדם הראשון, מפני שאנחנו צריכים להסביר את התורה ואת המוסר. אבל הוא יצר אותו, הקדוש-ברוך-הוא, את האדם הראשון, והוא דיבר אתו.

הקדוש-ברוך-הוא לא דיבר עם האדם הראשון. לא? הוא לא אמר לו ביום הכולך ממנו מות תמות?

אז איך הוא מת?

איך הוא אמר לו? מעץ הדעת, טוב ורע, לא תאכל.

זה מה שכתבו.

מי כתבו?

מאז שמשה ירד,

אבל הוא הוריד רק עשרת הדברות. שנייה.

מאז שמשה ירד ובזקני ישראל כתבו את הספר ההיסטורי של העניין היהודי, מי אמר לך את זה שכתבו? אני.

מאיפה אתה מביא את זה?

ככה אני מבין את זה, ככה מוסר ההשכל שלי אומר את זה. איזה השכל?

יש ידיעה, יש ידיעה, צריך להכיר את הידיעה.

אני, לפי דעתי, אולמרט לא חי.

לפי דעתי, מה פתאום?

מה אכפת לי מה אתה אומר? אני, לפי דעתי, לפי המוסר שלי,

לא ייתכן שאדם כזה חי, כי אם הוא היה חי הוא לא היה עושה טעויות כמו שהוא עשה. זה לא יכול להיות, זה לא הגיוני.

לפי דעתי, הוא לא חי. או, אל תאמר את זה. מי אמר לך שהוא אדם מושלם?

או שטעויות.

בסדר, אבל לפי דעתי אדם כזה לא יכול לעשות טעויות,

כי אם הוא עושה דברים כאלה, לפי דעתך, אז אל תהיה איתו בממשלה.

אדוני, אבל אני אומר שהוא לא קיים, אז איך אני אהיה אתו בממשלה? הוא לא קיים.

אני לפי דעתי, מותר לי כמו דעתך.

הוא חושב שהמפלגה, לא, הוא לא יודע מתי השייך למפלגה. לא אכפת לי ממנו, אני סתם נתתי דוגמה. זה יכול להיות בוש עכשיו, זה יכול להיות בלייר, מה זה משנה?

אני יכול מדעתי לשנות את הידיעה האמיתית, את המודעות?

צריך לברר.

במסך הדיבור שלך אתה יכול לשכנע שירוק או לא ירוק או לבן או לא לבן. זה אני יכול, אתה צודק, אבל אני מדבר על משהו אחר.

אני מסביר. זה כללי. אבל יש ידיעה, אתה, בכוח השכנוע שלך אתה יכול. אבל יש ידיעה, אי-אפשר להתעלם מהידיעה. מהידיעה של מה? כל דבר. היה אתמול יום מעונן או לא?

היה אתמול יום מעונן בהחלט.

ואם לא יצאת מהבית ואני אומר שהיה יום מעונן, ראיתי את הגשם מטפטף מהחלום.

ואם לא ראית והיית שוכב במיטה חולה ולא ראית את הטלוויזיה, אז הייתי שואל אם אתמול היה יום רע. והיית מאמין לאנשים שעונים לך? הייתי מאמין לאנשים שעונים לך. למה? למה? הם ראו פה איזה דבר שקרה לפני כן, דבר קצר שקרה לפני כן. אוה, ומעמד הר-סיני לא קרה לפני כן?

מעמד הר-סיני קרה מה?

כשהוא ירד למסערת הדברות? ירד. ואם התורה, הוא אומר.

התורה הרי היתה ידועה כל הזמן. אנחנו מלכים. התורה היתה ידועה. נכון. אז מה? אני אסביר.

מי יסביר?

נו.

אתה?

כן.

ידוע או לא ידוע?

בקרב הסובבים אותי, כן.

אתה אפילו לא יודע מי אתה.

לא, אני יודע מי אני. אתה לא יודע. אתה לא יודע.

לא, אתה עכשיו תשכנע אותי שאני לא יודע מי אני. בדיוק. הנה יד שני, והנה היד השני, וזה הראש, וזה הכיפה, וזה השקפיים. לא, לא, לא.

כמה סיבות?

1. אתה לא יודע מי הסבא השביעי שלך,

2. אתה לא יודע את כל חלקי האיברים הפנימיים שלך,

3. אתה לא יודע את כל ההוויה הפנימית הרוחנית שלך,

אתה לא יודע את מציאות הנשמה שבך וחלקיה,

את זה אתה יודע, ואתה אומר, אני יכול להשתלט על ההמשך שלך, רק רגע, רק רגע.

אני מסביר, יא אבן-עמי, תקשיב.

אני מסביר.

הנקודה היא ככה,

כל הידיעה שלך תלויה ברצון שלך, אם הוא כן ואמיתי,

לדעת או לא לדעת.

נגדיר, ידיעה

פירושו

הבנת המציאות.

יש מציאות או אין מציאות? היתה, התרחשה או לא?

כשאני הולך לסתור מציאות,

אני צריך הכרח למה אני סותר את המציאות.

אם אין לי הכרח לסתור את המציאות או אין מציאות סותרת למציאות,

אין שום סיבה שאני אסתור אותה.

אם אומרים לי שהיתה בחוץ תאונת דרכים,

אין לי סיבה לומר ישר לא נכון.

אם יגידו שבתאונת דרכים

היה שם כרגע פלוני אלמוני, שאני יודע שהוא כרגע בחוץ-לארץ,

ויגידו שהשם של האיש זה זה,

אני מייד אכעיש.

למה?

כי הידיעה שלי הקודמת אומרת שהוא לא בארץ בכלל.

נכון שיכולה להיות הסתברות קלה שהוא הספיק לחזור משיחת הטלפון לפני יממה בלי להודיע לי,

אבל קודם כול הסיכוי היותר גדול שלא.

ואם בכלל הבן-אדם נפטר לפני שנתיים,

ואומרים שהוא עכשיו נפטר,

אז ודאי שאני דוחה מכול וכול, נכון?

זהו.

זה נקרא, למה אני צריך לסתור מציאות?

אתה בא וסותר מציאות שמיליונים היו עדים לה, יודעים אותה, שהייתה נתינת התורה, שמשה דיבר אתם בשם השם,

שהשכינה הייתה יורדת כל פעם ומדברת מעל אוהל מועד רק עם משה,

והוא אומר לו מה להגיד לעם,

והוא אומר להם,

ולפי מה שהשם אמר לו ככה הוא ביצע את האוטות והמופתים והמכות וקריעת הים, וכל הנסים הוא עשה על-פי השם, על-פי השם ייסעו, על-פי השם יחנו.

הוא אומר, השם אמר לי לעשות ככה, היה. אמר לי לעשה ככה, היה.

כל מה שעשה על-פי השם לא אמר מדעתו. אם היה רוצה,

היה אומר לו, אין השם, כמו פרעה.

אין השם. אני אומר,

אני,

אני האנגל,

אני אומר לכם, תקשיב רגע, רגע. תקשיב לך, תעצור שנייה.

משה מקטנות גדל במצרים. עזוב, בוא נחזור לאדם הראשון רגע. לא, נחזור לאדם הראשון אחר כך. משה מקטנות גדל במצרים.

מרגע שמשו אותו עד שפרעה הגלה אותו, הוא היה קונסר מצרים. הוא בכלל לא ידע מהדת היהודית.

לא נכון. אתה רואה שאתה לא יודע עוד דבר. אני מצטער בסדרה שאתה קורא. לא, זה שאתה אומר, שאני לא יודע, זה לא אומר שמה שכתוב זה זה.

זה לפחות יותר טוב ממה שאתה יודע. בידיעות אחרונות גם כתוב, ואנחנו לא מאמינים כל כך למה שהוא כתוב.

מאה אחוז. אם יש לנו סתירה.

אבל לימדתי אותך משהו. לא, יש לנו סתירה כדי שמשה מקטנות עד גיל, לא נכון.

הוא היה האדם החכם במצווה. לא נכון.

היה האדם הטיפש. בואו אני אסביר לך למה לא נכון. קודם כול, כל מה שאתה יודע על משה זה רק בגלל שכתוב בתורה. נכון.

ואחרי שכתוב בתורה לא קראת כל מה שכתוב בתורה.

אז בתורה כתוב שמשה משתה אותו בתיא.

נכון?

נכון. ואחר כך

היא היתה צריכה למסור אותו למרים בשביל שהיא תמצא לו מנקת.

למה מנקת?

כי הוא לא רצה לינוק מהמצריות.

אז מה היה?

היתה צריכה לקחת אותו יוכבד, למי? לאמא שלו.

מרים, מרים, סליחה, אני מבלבל. מרים, אחותו,

היתה צריכה לקחת אותו ליוכבד אמא שלו. והוא גדל אצל אמא שלו ואבא שלו, עמרם, כבר מינקות לימד אותו את כל מה שצריך ללמוד.

וזה היה מן השמים, כדי שלא ייקח מהם המצריות, כדי שיוכל לגדול אצל אביו ואמו,

ובינתיים הוא למד את כל מה שצריך.

אז מתי הוא למד את זה לפרעה?

אחרי כמה שנים, שלוש שנים, ארבע שנים, הוא חזר לפרעה.

ואז שמה, כשהוא יצא לאחיו, איך הוא ידע איזה אחיו,

אם הוא גדר כמו מצרי,

איך הוא ידע אחיו, איך הוא נשא בעול בהם, איך הוא הכה את המצרים? זה מה שאנחנו מציעים, כשהוא יזם לאחיו. עזוב, עזוב, מתוק, עזוב.

אנחנו לא המצאנו את התורה. אתה אומר שהיא היתה מהאדם הראשון. אל תסתור את זה.

אתה לא יכול בצד אחד להחליט שכתבנו, ובסוף אתה אומר ידעו מראש.

אם כתבו את זה חכמי ישראל אחרי יציאת מצרים,

אז לא ידעו מראש.

אז האדם הראשון לא ידע, ואף אחד לא ידע. ואם ידעו מראש, חכמי ישראל לא כתבו. האדם הראשון לא ידע על משה.

הראה לו הקדוש-ברוך-הוא, כתוב, זה ספר תולדות אדם,

הראה לו הקדוש-ברוך-הוא את כל הדורות, דור דור ודורשיו, דור דור ומנהיגיו,

מההתחלה עד סוף הדורות הראה לאדם הראשון, ולא עוד.

אלא שהאדם הראשון כתב בספרו, יש ספר של האדם הראשון שהוא כתב הכול,

ואפילו התנאים והאמוראים ידעו לפי ספרו של האדם הראשון אם הם יתמנו להיות רבי או לא יתמנו.

תאר לך כמה ידוע לנו. הרב אמנון, אני מטיל מאוד ספק בצורה הזאת. אתה, מותר לך להטיל ספק, אבל תקשיב רגע.

האדם הראשון ידע את התורה כמו שנתן לו השם, הוא עציר כפיו, הוא היה חכם יותר מהמלאכים,

הוא קרא לכל בעלי-החיים שמות,

הוא קרא לשם משמו עדו.

הוא אמר לו, ומה אתה משמך? אמר לו, אני אדם, כי מאדמה לוקחתי.

הוא היה חכם שאין חכם כמוהו.

הקדוש ברוך הוא אכן ידע את התורה מראש וידע את כל מה שהתרחש. נכון, אז מה?

כמו שהוא ידע, כשהוא יברא אותך, יהיה לך רמח איברים ושסה גידים כנגד רמח מצוות עשה ושסה מצוות לא תעשה,

שזה תרייג איברים וגידים כנגד תרייג מצוות עשה ולא תעשה. בדיוק, אתה נבראת לפי התורה.

עכשיו תקשיב, אם אתה נבראת לפי התורה,

חכמים לא ישבו לחבר תורה לפי האיברים שלך,

אלא השם, כשנתן את התורה, נתן אותה לפי בריאת האדם,

שהוא הכיל באדם את כל הדברים האלה,

כדי שיזכה לקומה שלמה, כמו שאמרנו, לחיי נצח.

לכן הקדוש-ברוך-הוא נתן.

והדת

היא לא המצאה של בני-אדם חוץ מהדתות האחרות,

כי השם נתן את התורה הזאת כתורת ציוויים לעשות את רצונו.

ואם דיברת על יצר הרע,

כל מצוות עשה ולא תעשה זה הטילים נגד יצר הרע.

כל מצוות עשה אתה כותש אותו,

כל מצוות לא תעשה אתה מורח אותו.

זאת אומרת, אם אתה עושה תרייג מצוות אתה נקרא צדיק,

שיצר הרע לא יכול להתקרב אליך בכלל. למה?

כי זה מנגנון ההגנה שלך.

זה הרדאר, זה המק״מ,

זה הטילים שלך,

ואם אתה עושה אותם,

הוא לא יכול עליך, אבל אם אתה פרוץ באחד מהם,

הוא יכול לחדור דרך המקום הזה.

הבנת?

וזה מה שכתוב פה. זו התורה הקדושה,

אותה ברא הקדוש-ברוך-הוא בשביל הברואים שלו.

מנגנון חיסון עצמי וחיסול יצר הרע כדי להגיע לשכר הטוב הצפון להם, לא פה,

שזה רק מעבר,

לעולם הנצח,

שמשם לוקחה הנשמה והוכנסה בגוף הזה, בעולם הזה.

התורה ניתנה לבריות לבני-אנוש על האדמה.

ברור.

בני-אנוש בהתחלה בכלל לא היו יהודים,

נכון.

לכן לא ניתנה בהתחלה, רק לצדיקים.

אבל התורה ניתנה עם בריאת העולם. הזכי לא להתעלף מאנוש. אמרתי כי הם לא היו עדיין מוכשרים לקבל את התורה עד שנת 2448 לבריאה.

הם לא היו ראויים עדיין.

למה?

מהאדם הראשון עד

נוח עשרה דורות שבאים ומכעיסים את הקדוש-ברוך-הוא.

מן נוח ועד אברהם, עשרה דורות שבאים ומכעיסים.

ההתחלה, אחרי אלפיים ראשונות, היתה אלפיים תורה.

אלפיים ראשונות היתה עבודה זרה,

אלפיים שניות זה תורה,

אלפיים אחרונות זה נקרא אימות משיח.

העולם לא היה מוכשר כמו שאתה נולדת.

אז אם נולדת, למה לא נותנים לך ישר תורה?

אומרים לך, לא, אתה עד גיל 13 עוד קטן.

זו הסיבה שאני לא מאמין שאברהם בגיל שלוש למד את התורה ועזב את הבית.

יא אבן עמי, אברהם זה לא אתה, מה לעשות?

אברהם היה עובד אלילים עד צביעות. אברהם לא היה עובד אלילים, אבא שלו היה. גם כתוב בתורה אלוהי אברהם, לא כתוב אלוה אברהם. אז אברהם היה עובד אלילים עד לבית-אביב. יא אבן עמי. אברהם לא עזב את בית-אביב. יא אבן עמי, תקשיב, אלוהים זה שם כולל, תקשיב.

אלוהים זה לא שם רבים.

אלוהים זה לא שם רבים.

בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ,

זה לא רבים,

זה אחד.

למה קוראים לו אלוהים? אלוהי אברהם זה לא אברהם, זה מה שכתוב. שמעת? אני שמעתי. אלוהים זה רבים או יחיד?

אלוהים זה אחד. אלוהי כתוב. אלוהי זה אחד גם? אלוהי זה אחד. כשאומרים בסמיכות, כשאומרים בסמיכות, נו.

אז זה הופך להיות אלוהי היחיד, הופך להיות בסמיכות.

זה דקדוק, זה לא קשור למציאות שאתה מדבר.

דקדוק.

הבנת?

כמו שאומרים בתי האנשים,

שמעתם על זה, לא משכנעים. בטח, אתה רואה את הדקדוק.

עכשיו, רגע, תקשיב. זה מה שלימדו אותי. אין דבר, תעבור כיתה.

עכשיו תקשיב.

מה שאני מסביר ככה,

הקדוש-ברוך-הוא נתן את התורה,

אברהם בן שלוש הכיר את בוראו, הכיר, הכיר.

בגיל 48 השלים את דעתו. תקרא, רמבָם,

בהלקות עבודה זרה, פרק א', שם הוא מסביר.

מה הוא עשה בגיל שלוש? בגיל שלוש הוא התבונן, התבונן, מה שאתה עוד לא עשית עד עכשיו.

הוא התבונן,

הוא התבונן. איך השם, זה לא עוזר. זה שאתה מנסה לערער את היסודות זה לא עוזר. אני לא מערער את היסודות. אני רואה פה את האנשים צוחקים.

אני רוצה לשעשע קצת.

אני אסביר לך למה. לא. כי אתה באת לעיר חרדית, הם חשבו לשמוע עוד דברי תורה, הם שומעים את השאלות שלך,

ואני צריך לשעשע אותם, אוי ואבוי. אם לא, הם יגידו, מה אנחנו, אנחנו עוד, כאילו, היו כבר מושמים. אבל רגע, תקשיב.

אם אני הייתי בא לאופרה והייתי קם באמצע והייתי אומר, גם אני רוצה לשיר, היו נותנים לי?

לא היו נותנים לי.

אדוני, יש פה מקהלה,

תשיר בבית.

תשיר באמבטיה. מה באת לבלבל לנו את המוח?

אבל אני נותן לך לשיר.

אז בוא נשתעשע שכולם יהיו מבסוטים.

עכשיו, תקשיב.

הנקודה היא ככה,

הקדוש-ברוך-הוא

לא נגלה לאברהם אבינו עד גיל 75. מה פירוש?

בגיל שלוש התבונן אברהם וראה שהשמש עולה.

הוא לא הסכים עם זה שאבא שלו מוכר פסלים. מה פירוש?

אבא שלו בונה את הפסלים ואחר כך משתחווה אליהם, נשק אותה, ואומר, תן ברכה, תן ברכה.

מה זה?

הוא אמר, זה לא הגיוני, משהו פה לא הגיוני.

התחיל להתבונן סביבו. מה קורה פה? מה קורה? אז איך נברא הכול? איך זה נהיה? לא יכול להיות שזה שבראו אותו עכשיו, ברא קודם את העולם.

הרי כל אחד כזה, בראו אותו, ואם בראו אותו, בראו אותו אלה שהקדימו אותו, ואלה שהקדימו אותו, איך באו?

אז מה עשה? התחיל להתבונן.

את השמש, אמר, וואו, זה הכי גדול, זה שולט על הכל, תראה, תראה, תראה, תראה, התחיל ככה, נהיה, ככה, ככה, ככה, נהיה, תראה כמה אור.

ראה שזה יורד, והירח דוחף אותו כאילו,

אמר, אהה,

אם זה נדחף מפני זה, אז זה השולט.

אמר, זה אם ככה זה, זה השולט.

ראה, אחר כך זה ירד,

השמש עלתה עוד פעם.

אמר, לא יכול להיות,

שני מלכים משתמשים בכתר אחד,

לא כמו שאתה אמרת, כל שתיים.

הוא אמר, לא יכול להיות שתיים, רק אחד.

אז הוא אומר, אני אתפלל לזה ששולט על השניים ומפעיל אותם ככה, קבוע.

עכשיו, הוא לא ידע מי זה,

אבל הוא הבין שיש כזה,

ולאט-לאט הוא המשיך לחפש.

התחיל להתבונן, והתחיל לראות זה ולראות זה,

וזה אמר, זה לא הגיוני, זה לא נכון, זה ככה, זה ככה,

ולאט-לאט-לאט-לאט ככה השתכלל. אז זה מה שאתה מספר עכשיו, אני טוען שלהחלטות האלה הגיע האדם הראשון.

לא האדם הראשון. צריכים לחשוב, והוצאו אותו מגן-עדן.

למה אתה שולט על האדם הראשון? יעל, עוד פעם. למה אתה שולט על האדם הראשון שאימס את הקורבן? הוא לא. אדוני, אדוני, כמה זמן היה בגן-עדן?

לא יודע, לא ספרתי אותם.

לא יכולת לספור, הוא היה רק שעה.

לא.

אחרי השעה הוא כבר חטא.

אדם הראשון נברא מושלם, הוא לא נולד,

הוא לא התפתח,

הוא נברא מפותח, ישר, מוכן, הכי טוב,

best sale.

זהו,

נברא.

קם, הבין הכול, ידע הכול.

השם אמר לו,

מכל עץ אגן אכול תאכל, מעץ אדעתו ברע לא תאכל.

שמעת? ציווי אחד, זה הכול.

זה תאכל מצוות עשה, זה לא תאכל מצוות לא תעשה.

זהו, קוראים לזה ביידיש,

בי כאפי, בי כאפי.

זהו.

שעה עבר.

בא הנחש, עם הסמ״מ שאמרתי קודם, רכב על הנחש והתחיל לבלבל את חווה והיא רואה את הפרי ככה, אתה יודע, נחמד למראה וזה, ככה, זה, אתה יודע.

ואמר לה, תשמעי, מה, את יודעת למה הקדוש ברוך הוא אומר לכם שאתם לא תאכלו?

הוא פוחד שאם אתם תאכלו תהיו כמוהו, יודעי טוב ורע.

והוא בעצמו אכל מהעץ הזה,

ובגלל שהוא אכל מהעץ הזה הוא הצליח לברור את כל העולמות. הוא לא רוצה שתהיו כמוהו, אז הוא לא רוצה שתאכלו.

אז היא אמרה, תשמע,

אבל הוא אסר עלינו לאכול. הוא אמר, מה נדברת שטויות? הנה, דחף אותה ואומר לה, את רואה שלא קרה לך כלום.

מי אמר בכלל שאם נוגעים בעץ מתים? לא נאמר.

אבל היא הוסיפה מדעתה,

ביצר רע טיפס על זה, תיזהרו לא להזיז,

תיזהרו לא להזיז.

כן?

ואז

מה קרה?

היא נכשלה, והיא לא רצתה למות לבד. אתה מבין?

היא היתה צדיקה, היא לא רצתה למות לבד,

אז היא דאגה שהאדם הראשון יאכל גם,

והאדם הראשון קנה את מה שהיא מכרה לו.

ואחר כך הוא אמר לה,

האשה שנתתה עמדי היא פיתיתה לי באוכל.

הבנת?

אז האדם הראשון נברא מוכן.

להבין את הכתוב אני מבין. אני חולק על מה שכתוב.

איך אתה יכול לחלוק נולדת אתמול?

איך אתה חולק על מה שהיה קודם? אני חולק, נולדתי אתמול, אני חולק על מה שכתוב בגלל שנולדתי אתמול. אבל אלה שהיו לפניך, אם לא הייתי נולד בזמנו של האדם הראשון, אולי לא הייתי חולק. מה השם שלך?

אני לא חושב שכל המעשים נעשו כמו שליחור. מה השם שלך? מה השם שלך? שמואל.

שמואל.

איזה שפה אתה דובר עכשיו?

עברית.

עברית?

אני חולק עליך.

אתה מדבר, אני יכול לחלוק, אבל אני דובר עברית.

לא, אתה מדבר סוואידית.

אולי לפי ההבנה שלך, אבל אני דובר עברית. לא, אתה לא דובר עברית.

תשכנע אותי שאתה דובר עברית.

אני לא צריך לשכנע אותך, אני דובר עברית ואני משכנע את עצמי. מכוח מה אתה אומר את זה שאתה דובר עברית? אני משוכנע שאני דובר עברית, זה מה שלימדו אותי, אני מדבר את השפה הזאת, אני לא לימד אותי. לימדו אותי זה מספיק?

זה נוסף, בוא נאמר, זה מדף נוסף לידע.

איזה ידע יש לך כשאתה דובר עברית חוץ ממה שלימדו אותך?

מה זאת אומרת איזה ידע יש לי? אתה אמרת, חוץ מהידע שלי.

נו, לימדו אותי עברית. זה מה שאתה יודע. רק זה מה שאתה יודע. אין לך משהו אחר שתדע שאתה דובר עברית.

רק מה שלימדו אותך.

כן. זה רק מה שלימדו אותי, זה מה שאני יודע. יופי. גם אנחנו.

רק מה שלימדו אותנו, שהתורה ניתנה כך וכך,

רק זה נכון.

אתה רואה שאני צודק כשאתה שולט בהם?

אתה רואה שאני צודק?

אתה רואה שאני צודק שהדת זה פילוסופיה של האמונה, אתה רואה? אני פילוסופיה של האמונה? הדת זה הפילוסופיה של האמונה, ואתה מספיק. אני קוראים לי אמנון. למה קוראים לי אמנון? למה אמנון? זה מה שקרה כרגע. למה קוראים לך מי שההורים שלך נתנו לך את השם אמנון? למה? כי זה אמונה.

לא, ההורים שלך נתנו לך את השם אמנון, לא את השם שלך. השם, השם.

טוב, זו האמונה שלך. לא, כתוב במדרש, לא, לא. כתוב במדרש, כתוב במדרש שההורים לפני שנותנים שם, השם נותן בפיהם את השם שהם צריכים לקרוא.

הבנת? אתה יכול ללכת הביתה, אף אחד לא מחזיק אותך פה. לא, עזוב אותו.

לא, הוא מתכוון שזה הולך יותר מדי זמן.

לא, לא, הוא מתכוון שזה הולך יותר מדי זמן.

אז אני אומר לא. כן, גם אני אמרתי.

הבנתי אותך.

רגע, רגע, לא, אל תמהר, תמהר, רגע, אל תמהר. עכשיו, בוא, בוא, בוא, תקשיב.

איפה אתה גדלת?

בארץ. ברור, אבל איפה?

בתל-אביב, ואחר כך בחור, ואחר כך בחור. איפה בתל-אביב?

בשכונת שפירא.

או, ואני גם בתל-אביב, ברחוב בן-יהודה.

עכשיו, איפה אתה למדת באיזה בית-ספר? אחד העם.

ואני למדתי בתל-נורדוי. הם היו חברים בני אותה תקופה.

כן.

ואחר כך היית בצבא?

כן.

ואף פעם לא ניסית לברר את האמונה ואת הדת?

אני כל הזמן חוקר את עצמי על-ידי כך ש... איפה אתה חוקר? כשאני קורא את ספרי הדת.

הבנתי.

אני יכול ללמוד רפואה לבד?

אתה יכול ללמוד רפואה לבד. אני אהיה מנתח? אני אהיה מנתח. אני לא יודע, הרמב״ם למד רפואה לבד,

הוא ניתח לבד, הוא למד לבד.

הרבה אנשים שאנחנו חושבים אותם דגולים, אז הם למדו לבד, הם ילמדו לבד.

הרבה אנשים שאנחנו עומדים להם שהם דגולים. שמעתי, שמעתי. הבנתי. שואלת אותך שאלה, למה

אם אני אכנס לחדר ניתוח ורצה לנתח

אחד מבני המשפחה שלי,

לא מישהו אחר,

אחד שמסכים שאני אנתח אותו,

לא ייתנו לי, ואם אני אעשה את זה, הוא יכניס אותי למאסר?

למה? עכשיו. למה, אבל למה?

לא קיבלת תעודה, לא למדתי.

אה, איפה אני אקבל תעודה?

בבית-הספר שבו תלמד.

הבנתי. ומי אמר שהם למדו טוב ונכון? אולי עבדו עליהם?

את זה אנחנו רואים לתוצאות.

התוצאות קובעות?

כן.

אם אתה רואה טוב ולמדת טוב, אז אתה, התוצאות קובעות שהתורה שאני מלמד סוחפת את ההמונים,

והתורה שאתה למדת בקושי אותך.

התורה שאתה מלמד והתורה שאני למדתי, זו אותה תורה.

אז למה אתה לא סוחב את ההמונים? הספר הוא שאני חולק על ערבים שלך. סימן שאתה לא מצליח לשכנע את עצמך אפילו. נכון.

כבר התורה עצמה לא שכנעה אותי. אז איפה צריך ללכת? התורה הכתובה לא שכנעה אותי. לא, היא לא שכנעה.

אתה לא שוכנעת, כי הבעיה אצלך.

אני רוצה ללמוד אנגלית.

אני חושב שהבעיה לא במי שלימד אותי איך לקרוא את התורה. עוד פעם. אני רוצה ללמוד אנגלית,

ובמקום להגיד A, B, C, D אני אומר A, פיצ'ומבצ'י.

ואני אומר, האנגלית לא שכנעה אותי. ניסיתי להגיד A, B, C, D, לא יצא לי.

היא לא שכנעה אותי מי האשם באנגלית או B. האשם בך. גם בך.

לא. עד להוכחה אחרת, את ה-א'-ב' אני יודע עוד לקרוא.

זה מה שלימדו אותי. לא!

א' B. אתה עכשיו משכנע אותי שאת ה-א'-ב' אני כבר לא יודע לקרוא?

בדיוק. אתה רוצה להשתלט על החלק מהמוח שלי, לשכנע? כן. אה, מצטער מאוד. אני אסביר לך למה. אני מצטער מאוד. אולי זה גורם לך לכל השאר, לא, אני אסביר לך למה. וזה קשה להגיע אלי, מפני ש... אני אגיד לך למה. אולי אני חושב קצת אחרת ממה שאתה חושב.

אני אגיד לך למה.

נו. מה זה H-O-1, H-O-2?

מים.

מים?

מפטו יודע.

ככה למדתי.

הבנתי.

ואני אומר ש-H-O-1 זה Horse 1-1.

זה קיצור ראשי תיבות.

מה אתה אומר? מי צודק?

אם אתה חושב ככה אתה אולי צודק במונח שלך.

תלוי מי כתב את זה ולמה כתב, הבנת?

אם כתבו את זה אלה שכותבים כימיה ואומרים את היסודות, אתה צודק.

אבל אם אני עשיתי לי קיצורים שלי,

איך שאני רוצה, ללשון שלי,

לצרכים שלי, אני צודק.

השם שכתב,

כתב מה שהוא התכוון לכתוב, לא מה שאתה רוצה להבין. השם לא כתב, השם נתן ידע, השם לא כתב. עוד פעם, מי הכתיב? השם נתן ידע, זה מה שהיה בחילוקי תיאור. יואו, מי הכתיב למשה את כל התורה?

משה שירד מסיני, הוא ירד עם עשרת הדקאות. זה שמענו,

אבל מי הכתיב לו את כל התורה?

כשישבו למטה לנסח את החוקים, מי זה ישבו, איפה ישבו? הוא יושב בזקני עם ישראל. איפה זה כתוב שישבו?

במחנה מתחת להר-סיני. איפה כתוב? כשישבו למטה זה שכר. ככה, הנה תנא״ך, תראה לי איפה כתוב. נהרי, איפה כתוב? תראה לי.

איפה כתוב שישבו מתחת לעץ וכתבו? איפה כתוב?

אני עברתי על כל הפרשיות, כולם עברו פה כל שנה, כל הפרשיות.

לא ראינו שישבו זקני העם מתחת לעץ, כתבו, מהר-סיני.

אז,

רב אמנון,

בוא נגיד, בוא נחליט על דבר אחד.

אתה אומר איפה זה כתוב, זו הסיבה.

הם לא התחילו לכתוב מהרגע שהוא ירד מסיני,

הם התחילו לשחזר את כל ההיסטוריה של האב היהודי. מי יכול להגיד, בקנה-ישראל ומשה ביחד? מי יכול להגיד,

מי יכול להגיד מה היה עם האדם הראשון,

מה היה עם נוח,

מה היה עם דור הפלגה,

אם הם חיו 2,500 שנה אחרי? זה מסיפורים שעברו מדור לדור. יא חביבי, סיפורים. זה סיפורים, יעני, הכול סיפורים. חלק ממנו הוא סיפורים. הבנתי. הוא פרי הדמיון, חלק ממה שכתוב בתורה. הבנתי. כשאלוהים דיבר אל עם ישראל, אלוהים דיבר מפה, הוא לא דיבר עם אף אחד.

אני אחרי הערב הזה אומר לכולם שבדמיוני היה פה מישהו ששאל אותי שבע שאלות

ואמר כמה דברים לגבי חכמי ישראל שיושבו תחת החץ.

לא ברור לי שזה היה במציאות או לא.

סיפור, אמיתי או לא, תבחרו.

נכון.

אתה צודק.

אני צודק. שתהיה להם בחירה, נכון?

הבנתי.

עכשיו אני אשאל אותך שאלה, בוא תהיה רציני. נו, כן.

הרי אתה רוצה לחזור בתשובה, נכון? לא היית בא לפה סתם. לא, אני באתי לכאן בגלל ויכוחים שהיו אותי עם רבנים שלומדים בכולל ורוב המשפחה שחזרו בתשובה. שלך? שלי, בהחלט שלי. מה, נשארת לבד? אני נשארתי לבד, כן. וואי, וואי, וואי, בוא תצטרף, מתוק, חבר הזמן.

נשאר לך עוד כמה עשרות שנים שתספיק משהו לעשות, מצוות שתאסוף, שלא יהיה לך, אני עושה מצוות, גם אם אני לא חווה ספיפה ולא מגדל פיות ולא מגדל פזקה. ברור, ברור. זה לא עושה אותי יותר יהודי מאשר אני. ודאי, ודאי, ודאי. אם זה ודאי, אז למה הולכים עם כל המגדלים זקנים ופיות? הם רוצים עוד מצווה, מה אכפת לך? שיעשו אותם יהודים יותר מהיהודים? הם רוצים. אני שואל אותך עכשיו ישירות. אוי, אני שואל אותך, תגיד, חייל חייב בגדי חאקי, ב�

חייב להיות דתי,

דתי, חייל דתי. אני יכול להיות חייל חופשי. בדיוק אני שואל אותך. מה מייחד אותך? שום דבר. הבגדים לא מייחדים שום דבר כמו שהבגדים לא מייחדים את החייל.

אבל מה לעשות שהצבא החליט שחיילים ילכו עם בגדים מסוימים,

וחכמים קבעו שאנחנו נלכו עם בגדים מסוימים,

ומדינות החליטו על בגדים מסוימים.

זה עונה על השאלה שדת,

זה לא שייך לדת. סליחה, זה לא שייך לדת.

זה שייך לדת שרבנים קבעו לעצמם, לא רבנים, זה זקנים, שכחת. זקנים או רבנים, תקרא להם איך שאתה רוצה, שקבעו לעצמם דרך לשלוט על קהל. לא.

הנה, אני לא מכריח אף אחד.

אתה מכריח בכוח השכנוע שלך, ידידי. אדוני, בכוח השכנוע, גם אולמרט מנצל לשכנע את עצמו שהוא צודק והיה צריך שימותו כמה חיינים. אז עובדה שיש אחרים שלא מסכימים אתו. מאה אחוז, הנה העובדה שאתה לא מסכים אתי. נכון.

אתה רואה? אז אני לא שולט על הצד הימני של המוח שלך. אתה לא שולט עליו, אתה שולט עליהם לפני שהם מקבלים את השליטה שלך, לא רק אתה. מה אכפת לך?

רגע, אני לא בא לקלקל לך את ה... אתה לא מקלקל לי, אבל מה אכפת לך? אני לא בא לקלקל לך. מה אכפת לך אם גידלתי לכמה אנשים זקן? מה אכפת לך?

הפוך, אתה תבלוט עכשיו עד ירוד גולן, שאתה, לא אכפת לי.

אנחנו מדויקים בכוח השליטה שלך לאנשים, זה מה שגורם.

לא הבנתי.

מה לא טוב בזה אם בן-אדם יודע לשלוט? אני לא אמרתי שזה לא טוב.

רגע, אז עכשיו אני אשאל אותך, למה אתה לא רוצה להיות נשלט?

אני לא אומר שזה מושלם,

אבל אני לא אמרתי שזה לא טוב. למה אתה לא רוצה להיות נשלט?

אני שולט בעצמי.

לא בטוח.

טוב, מה נעשה?

אני אשאל אותך שאלה. לגביך לא, לגבי כן. אתה נשלט על-ידי ראש העיר, אתה נשלט על-ידי ראש הממשלה, אתה נשלט על-ידי כוחות הביטחון, אתה נשלט על-ידי כולם. אני נקבע על-ידיהם, לא נשלט על-ידיהם. ואני לא רוצה לשלוט בך, אני משחרר אותך, אתה משוחרר לפני שבאת ואחרי,

אבל אני רוצה לצרף אליך איזה מצווה.

נו.

ציצית, למשל.

נו.

מה זה יעזור לי?

יהיה לך עוד מצווה, אתה עושה מצוות.

אמרת שאתה עושה מצוות.

זו אחת הסיבות שאני טוען שהדת היהודית זו תוצאה של הדתות שהיו לפניה.

יש דת אחרת ששמה ציצית? לא,

אבל יש דת אחרת שהשתמשה בסימנים לקשר בינה לבין בורא עולם. גם בלי דת משתמשים בסימנים?

אפילו מירס, מירס, שמעת? לא, לא, לא, אל תגרור לזה, בואו נעשה את זה קצת ברצינות.

אותן הדתות שאנחנו קוראים להן דתות עובדי אלילים,

ישתמשו באלילים כסימנים בינם לבין בורא עולם. לא, לא, לא, זה לא סימנים. אנחנו משתמשים באותם סימנים כקשר בינם לבין בורא עולם. לא, לא, לא, לא. אנחנו היחידים. אם זה תפילין, אם זה תפילין, אם זה מזוזין, מה אתה אומר לי לא? לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא. אז אני אומר שכן. לא. אתה יכול להגיד, לא. אני אומר שכן. לא. לא. אני אסביר למה לא.

הם השתמשו בהם כאמצעי בינם לבין הבורא. נכון. זה אמצעי שאליו פנו. אליו פנו. אליו פנו.

אמצעים או סימנים אותו דבר. לא, זה לא אותו דבר. אם אני שם פה דרגה סמל,

אני לא עובד את הסמל הזה,

ובזה אני לא משרת את המולדת. זה רק סימן היכר מי אני,

מה תפקידי,

מה אני עושה.

הבנת?

אני שם סימנים להראות מי אני, למה אני שייך. זה סימנים, קוראים לזה ביידיש סימונים.

סימונים.

יש לי סימונים, זה סימנים.

זה סימן, אני יהודי. כשאני הולך בעולם,

מי שראה אותי בארצות-הברית או בצ'ינה אומר,

זה יהודי.

This is a Jew.

אתה מבין? אבל אם אתה הולך שם, אומרים,

זה אמריקני, זה אירופאי, זה, לא יודעים מי אתה.

אני הולך? כולם יודעים מי אני.

אתה הולך? לא לימי אתה. נו, אז אני לא מבין. אז מה אתה רוצה לעבור בזה? שאתה, מה? שלי יש זהות, ואתה, אין לך זהות.

כלומר, אתה אומר לי, הזהות ליהדות זה הכיפה, לא, לא, לא. וזה לא הנפש והרוח של היהדות. בטח, בטח. אז אתה אומר לי שהזקן והפאות והכיפה זה משהו, לא. זהות, לא. אתה אומר לי, לא, זה כן, אני לא מבין. זהות, לא. אז זה נותן לך את הזהות? לא.

יש לך תעודת זהות?

יש לך תעודת זהות? אז זה נותן לך את הזהות? יש לך תעודת זהות? הרבי אבנון, תסלח לי, לא נחליק נושא לנושא. אתה אומר לי שכולם בעולם, אני הולך בצורה שאני הולך, מכירים אותי, לא מכירים אותי, ובצורה שאתה הולך, כן מכירים אותך כיהודי. נכון. אז אני שואל אותך עוד פעם,

מה שמזהה אותך כיהודי זה הזקן והכיפה והפאות והלבוש,

או מה שמזהה אותך כיהודי זה הרוח שלך בפנים?

בחוץ-לארץ? לא בחוץ-לארץ, בין היהודים.

תיזהר שלא ייפלו לך שיניים.

נפלו חסרים משניים, אבל לא בגלל זה, נו. תקשיב רגע, מה שאני מדבר זה ככה, הזהות של האדם חיצונית.

עכשיו, פנימית,

אתה צריך להבין, ודאי שצריך נפש ורוח והכול, וצריך מוסר והכול,

אבל זהות, אומר לך שוטר, אדוני,

תן לי תעודת זהות. למה הוא אומר לך תעודת זהות?

זה אתה התעודה? זה אתה התעודה?

אתה אומר לו, בוא, אל תסתכל בתעודה.

אני זה אני, תשאל אותי מי אני, אני אספר לך.

או שאתה מראה לו תעודה.

אתה מראה לו תעודה. למה זה הזהות? מי אתה?

מה אתה זה עוד דבר. מי אתה?

אני, כשהולך, רואים מי אני.

מה אני זה משהו אחר.

אתה, אין לך זהות.

יכול להיות שאתה שווה משהו,

יכול להיות שיותר ממשהו,

אבל בסך הכללי זה מה אתה בינך לבין עצמך.

אז כלומר, מה שאנחנו אומרים, אל תסתכל בקנקן על מה שיש בתוכנית. זה נכון, זה נכון. אם זה נכון, אז למה אתה אומר, חוזר לעוד הפעם, זה של נתן לי הזהות על הלבוש שלי? מה, אתה לא שומע מה אני מדבר? אני שומע ביטון, ואני אודה לך. תגיד, על ספר כתוב בכריכה, מה זה? על ספר כתוב בכריכה? נו. למה צריך להיות כתוב בכריכה? יפתחו את הספר ויראו מה כתוב.

למה? כי קודם כול צריך לזהות אותו.

אתה הולך לספרייה, בוא נזהה. מה אני מחפש בעצם? מחפש כזה.

אני מחפש אחד למניין.

אני מחפש אחד למניין.

מה אתה חושב,

שאני לוקח יהודי כמוך למניין, או אם אני רואה אחד עם זקן אני קורא לו?

אני קורא קודם לזה עם זקן, עם כיפה על הראש. אני בטוח שהוא שומר שבת.

אתה, אני רואה אותך, אני לא יודע אם אתה שומר שבת.

מי שלא שומר שבת לא מצטרף למניין.

אין לך זיהוי.

אני מצטער.

כל מכולת, כתוב מכולת.

כל נגר, כתוב נגר.

כל אינסטלטור, כתוב אינסטלטור.

למה כתוב? תיכנס לכל חנות, תסתכל מה יש. מי עושה דבר כזה? אתה יודע מה שאתה אומר עכשיו?

חוזרים בתשובה, אומרים להורים,

אם אתה לא חוזר בתשובה, אתה כבר לא ההורה שלי. מה שאתה שומע, אני שמעתי את זה, וגם הבנים ששמעו מחברים שלי, אין כזה דבר? אין, אין, אין. אז תחנכו את החוזרים בתשובה, בצורה אחרת. אין, אין, אין. שגם ההורה, אם הוא לא חובש כיפה והוא לא שונה שלו, הוא תמיד ההורה שלך. נכון, ולא רק זה. אז תחנכו את ה... ודאי, זה מה שאנחנו עושים. לא. כן. בדיוק. אתם עושים את ההיפך בדיוק של ידידים שלי,

שבניהם חזרו בתשובה והם הפסיקו לכבד את ההורים. לא, טעות. טעות.

טעות. אז אל תגידי, תגיד את זה למי שאתה מחווה. טעות. אז תגיד את זה למי שאתה מחווה. טעות. אז תגיד את זה למי שאתה מחווה. טעות. מולי. מה טעות? במה? כמה יש פה חוזרים בתשובה שהרימו את היד? תסתכן, תסתכן, תסתכן. תסתכל מאחורה גם. תסתכן.

למה אתה לא מסתכל?

אני, תסתכל.

עכשיו,

מישהו אמר לילדים שלכם לא לכבד אתכם?

אתה רוצה שאני אביא לך הופכות שיקרה? אל תביא לי, אל תביא. זה טיפשים אמרו לך, טיפשים מטופשים.

התורה אומרת, כבד את אביך, כלומר, מי שחזר בתשובה, שאמרו להורים שלהם בצורה כזאת, טיפש, טיפש. מי שחזר בתשובה, זה שחינך אותם לחזור בתשובה. שניהם טיפשים.

עכשיו אני אסביר לך עוד משהו.

כתוב בתורה בעשרת הדברות שלך, שאתה מכיר. תשמעו מה שאתה אומר, מה שיותר אנשים, אולי זה יגיע לאוזניים של אותם אנשים שסוללו את ההורים,

ברגע שהם חזרו בתשובה. תשמע את הקלטות שלי, אז תדע. אם תשמע לי, אני לא צריך לשמוע, שישמעו אותם אלה שטוענים אחרת. לא הבנת. אם לא תשמע את שלי, לא תוכל להגיד להם לשמוע את מה שאני אומר.

כבד את אביך ואת אמך, זה בעשרת הדברות.

באיש אמו ואביו תיראו, זה בתורה.

וכתוב שם שחייבים לאירוע ולכבד את ההורים, כמו את הקדוש-ברוך-הוא. אתה שומע?

אפילו אם אבא שלך עשה אותך ממזר,

אתה חייב בכבודו. הבנת? זה רק תורה אלוקית יכולה לומר.

אבל אם זו היתה תורה אנושית של בני-האדם,

אבא שעשה לבן שלו מום היה מכה אותו. הבנת?

אז תדע לך שישנם מטיפים שאומרים עד תום הדברים האלה, אצל הנוצרים, לא אצלנו. אתה תוכל לשאול את היהודים. אתה תוכל לשאול את אשתי, שיושבת בצד השני,

שבנות שחזו בתשובה אמרו להורים לא באים למכיר את ההורים שלהם. מי שלימד אותם, טיפש.

נינה, את שומעת?

עכשיו, בקיצור, אתה רוצה לעזור לנו? אני כבר מזיע עם המעיל ועם הצעיף. אז שיכוו את החימום.

תקשיב מתוק.

בוא תשחרר אותנו שנוכל להמשיך את הערב בשמחה, שתהיה לך עוד מצווה.

מצוות יש לך הרבה. עשרת הדיברות, שתהיה לך עוד מצווה אחת ציצית,

שהחבר'ה שבאו אתך יהיו מבסוטים.

רגע, רגע, רגע, רגע, רגע. אני יכול לעשות את מה שאתה אומר,

אבל אני לא עושה את זה בלב שלם ומלא.

לא צריך לב, צריך כתפיים,

ושמים על הכתפיים, והלב מתחת שמור. זה כך אני עושה גם בבית, זה לא משנה.

בעזרת השם, הנה.

בבקשה.

תן.

תן לו, תן לו.

תן לו, קח, קח.

בבק, בבק, בבק, בבק, בבק, בבק או ימנו.

חזק וברוך.

בן בגבג, בן בגבג, גוייני,

בן בגבג, בן בגבג, גוייני.

הפוך בו בפרפור כולו, גוייני, גוייני!

רגע, רגע, רגע, תנו להירגע, תנו להירגע.

רגע, רגע, תן להם עוד שיר, עוד שיר, תן להם.

אה, הופ, הופ!

בן בן בן בן בן בואי נה,

בן בן בן בן בואי נה, איפה מזה?

אף שכבוד הפוסטו וקוראו בו, בן בן בן בן בואי נה.

הלו, הלו!

רגע,

אין לך שריצים,

אותי כימדתם לך.

רפואו תחזן,

וסביבו לבו.

הוא מידע פסום ובואה שאין חורר המזוי ואין.

אה, שתהיה בריא, עשית לי את היום, עשית לי.

אשריך.

כן, אתה רוצה לשאול שאלה? שאלה.

תיכף, נשים תיכף.

שמה, תן לו.

לעניין החברות שמחללות שבת, כמו שפע שוק ושטראוס, עלית וכולם,

האם זה אסור לקנות?

מה חומרת הדבר?

אם הרב, הוא יוכל שיבאר את כל זה.

תודה.

בקצרה.

מר יוינה, הצניחו לי את המצלמה.

הצניחו לי. אני אומר לכם, אתם אנשים משהו.

בזכות נשים צדקניות לא רואים אותי בכלל.

גם שם הזיזו את המצלמה.

וואי, וואי, וואי, הנה חצי, אני כבר בצד, נגמר.

עוד מעט אני אהיה בבני-ברק.

נהרי, תראה לי, נהרי.

עכשיו אני למעלה. תוריד קצת, תוריד, תוריד, תוריד, תוריד טיפה.

תוריד. מה אתה עושה? אתה עולה?

תוריד, תריד,

תריד, עוד קצת תריד, תריד. עוד טיפונת, עוד, עוד, עוד עצור.

די. לא לזוז.

זהו, שלום.

תודה.

תשמרו על זה, חבר'ה, שם.

הזזת עכשיו בעצמך.

יואי, הנה, אתה מוכשר שאין כמוך.

וואי, וואי, וואי.

זה כשלוקחים צלמים נגרים.

וואי, וואי, וואי.

או, שם זה בסדר. יופי, תשאיר שם.

או, לפחות צד אחד אני נראה.

כן. נהרי, תראה לי, נהרי.

תריד, תריד, תריד, תריד.

די, די. תרים, תרים קצת. די, די, די, די.

די, די. לא לזוז.

יואי, הנה, תשאר ככה, לא לזוז.

די.

יופי.

איי, איי, איי, אשריכם ישראל.

כן,

הוא ביקש לדעת על שטראוס מאוס ומילקי מאוס.

כידוע לכם,

החברות האלה, כולל עילית, שהם שותפים יחדיו,

הם עשו כמה דברים שהם חמורים ביותר.

הם עשו מצעד תועבה בתל-אביב עם 220,000 חוגגים, לא בצורה צנועה כלל וכלל.

ואז התרענו בהם והתרינו בהם.

לפני שבועות מספר הם זלזלו בציבור החרדי, ובאנו והחליטו בכל מקרה לעשות,

ובלית ברירה היינו צריכים לפרסם את הדברים.

ולאחר מכן התברר שכל גדולי ישראל סוברים כך, שאין להשתתף

אפילו באירוע תורני חשוב שהיה במאורות הדף היומי בירושלים.

הרב אלישי, הרב שטיינמן וכל גדולי ישראל לא הסכימו להיכנס לאירוע הזה אם לא יסירו את החסות של שטראוס מאוס במקום,

בבנייני האומה, למרות שהם נתנו חסות בעשרות-אלפי דולרים.

ושימחקו או יקרעו את הדף שהיה בחוברת שהיתה מוכנה חודש ימים לפני כן, שלא ייזכר שמם של שטראוס.

וככה זה ממשיך.

עקבנו אחריהם, הם השתתפו בחילולי שבת, הם בעצמם, עילית

ומכברות יד מרדכי של הדבש,

מחללים שבת כל שבת, ראש השנה מחללים,

מגיעים לשם אנשים, כברן שלהם מראה לאנשים איך קוברים, איך רודים דבש מן הכוורות.

התרענו, התרינו, לא עוזר, מצפצפים,

וכן, על זה הדרך,

גם בנושא החלב,

חלב

שהתרענו שהם כותבים על פרווה,

שזה חלבי, כתוב פרווה,

יש מקומות שכתוב, יש חשש

חלבי וכל מיני דברים כאלה,

ולא רואים בזה שום תיקון,

וכן, על זה הדרך.

אז לכן

האיסור עומד בעינו,

ורבים מהאנשים שלא קונים.

שפע השוק, יש אתם בעיות אחרות.

הבעלים של שפע השוק זה ריבוע כחול,

וריבוע כחול, מחללי שבת בפרהסיה, מאכילי נבלות וטרפות,

ולמרות שפנינו אליהם, הם פתחו חברה שנקראת AMPM. AMPM זה 24 שעות סביב השעון.

חוץ מיום כיפור, שאסור על-פי חוק לעבוד,

הם עובדים 24 שעות.

הכסף שאנחנו נותנים לשפע השוק

הולך לבעלים של ריבוע כחול,

שמתפרנס ופותח עוד סניפים של AMPM,

חילול שבת ונבלות וטרפות.

לכן, אנחנו לא קונים בשפע השוק,

ולא בשום אחת מהרשת הזאת,

כיוון שהם עושים חילול השם גדול.

זה פסק של הרב אלישי,

שחברה שהם חללי שבת בפרהסיה,

או סניף בת שלהם אפילו,

לא לקנות במקום הזה. זה התפרסם ביתד נאמן וגם במקומות אחרים. פרסמנו את הדברים בשם הגדולים,

ולצערנו הרב הם מפתים את הציבור על-ידי מתן תלושים, הנחות,

מבצעים וקשקושים,

וככה הציבור מתפתה, ובמקום למנוע חילולי שבת ואכילת נבלות וטרפות,

מסייעים להם בדרך זו.

מה יצא מזה שיצאנו נגד שטראוס מאוס, לדוגמה, אתם יודעים?

אני אגיד לכם.

אין היום שום חברה חילונית שמוכנה לממן מצעד תועבה.

זה בזכות הפעולות שאנחנו עשינו.

וגם כשהיה צריך להיות מצעד התועבה המפורסם בירושלים, היו צריכים להביא מאות אלפים של צועדים מכל העולם כולו,

מטונפים ומזוהמים,

על-ידי מצעד הענווה שעשינו באצטדיון טדי, והחשיפה שהציבור החרדי נחשף

לשואה שיכולה להיות בעקבות המצעד שהם רצו לעשות,

והוא הלך והצטמק והתקטן, עד שהפך להיות 1,200 איש בלבד בתוך האוניברסיטה.

כל הפעולות האלה שעשינו בעזרת העיתון, ארבע כנפות והמודעות לציבור החרדי בכל רחבי הארץ,

זה הביא לדבר שמונע הרבה הרבה בעיות ואיסורים וחריגות.

חוץ מספירות התענוגות שהתחילו להיות ופסלו נגע בציבור החרדי, שהצלחנו למנוע,

עד שאונייה אחת

שקעה בים ואחת נטטה על צדה ואחת טבעה לגמרי,

וכל זה בגלל פעילות שפעלנו, לא שהקבענו אותה,

אבל מכל מקום התרענו בפני הציבור.

תארו לכם, אונייה שנוסעת

ביום כיפור ומפרסמת שהאוכל כשר ביום כיפור,

ולצערנו הרב, גם מאחורי הפעולות האלה עומדים חרדים, תאבי בצע וממון,

שמאפשרים את הדברים האלה, מפרסמים אותם בעיתונים שלהם, משרדי פרסום חרדיים, נותנים יד לכל הדברים האלה, וזה איום ונורא,

כיוון שבצע הכסף עומד לנגד עיניהם,

ולא היהדות הצרופה.

אפילו המנגנונים הקבועים והידועים,

שצריכים לפעול, כמו ועדות למיניהן של צניעות וטהרה וכו' וכו',

לא פועלים די,

ואנחנו צריכים להיות הקטליזטורים,

אלה המאיצים שגורמים לציבור להיות מודע ראשון.

הכתבה האחרונה למי שראה, על קליק בעיתון ארבע כנפות,

איך מפתים את הילדים הקטנים שלנו לקנות קליק של חברת ורד הגליל,

שעולה בערך 4.5 שקלים,

וכל ילד רוצה 5 שקלים, 6-6 שקלים,

וקונים את זה, ואחר כך יש מספר,

מחייגים בטלפון וצריכים לחייג.

ואז ארבע וחצי דקות הילד צריך לשמוע שטויות והבלים, ואז שואלים אותו שאלה,

יש שלוש תשובות בשיטה האמריקנית, וקוראים לזה בהפוכה,

ואחת מהתשובות שנותנים שם היא מגעילה, שהן כדוגמתה אפילו לחילונים.

ואז הילדים בתלמוד-תורה צריכים להגיד מה ענית ומה לא,

ומושגים חדשים נכנסים לציבור, רחמנא ליצלן,

ואף אחד לא עומד בפרץ. אם אנחנו לא מפרסמים את זה,

אז ילדים לוקחים את הממון של ההורים,

מבקשים, תקנה לי קליק,

הולכים לטלפון, מצלצלים, עושים ככה, והשם ירחם, כמה נזק יש מזה שאי-אפשר לתקן אחר כך.

מי שעובד על הדברים האלה יומם ולילה על המשמר בשביל לעשות את זה, זה אנחנו עם עיתון ארבע כנפות,

שמשתדלים שיגיע לכל מקום בשביל להזהיר את הציבור.

לכן, לשאלתך בסיכום,

אלה שהזכרת עדיין עומדים במרדם,

הם לא חוזרים בהם,

הם לא התנצלו,

וממילא לא חל שום שינוי במדיניות לגביהם.

הבנתי אותך?

יכול להיות, ואם כן, אז אנחנו נכתוב גם בעניין, תעביר לנו את הפרטים.

בין הנשים, רוצה לשאול שם האשה? כן, בבקשה, תן לה מיקרופון.

תודה.

שלום, כבוד הרב.

לא שאלה. אני הולכת אחריך בכל הארץ.

אני צריכה את העזרה שלך.

הסיפור שלי הוא כזה.

יש לי שני בנים אוטיסטים, בני תשע ועשר.

פה, פה.

אלה הבנים היחידים שלי.

אבא שלהם עזב בשלב די מוקדם, כשהם היו קטנים, התגרשנו,

ובמשך כמה שנים גידלתי אותם לבד.

רצה השם והתחתנתי בשנית עם בחור ירא שמים,

והיום אנחנו בתהליך של חזרה בתשובה.

אני מקבלת את הדין באהבה. אני מבינה גם שאין ייסורים בלי חטא.

אני בסך הכול מאוד אוהבת את הילדים שלי,

וכל מה שאני רוצה זה שהם יתקדמו במידה שאני אוכל להמשיך לגדל אותם בבית,

ושבעצם אף אחד לא יפגע בהם בעולם הזה.

ומה שאני רוצה ממך,

ואני פונה לצדיק, כי צדיק עוזר והשם מקיים,

שפשוט

תגזור רפואה שלמה לילדים שלי.

אני מוכן לקבל עלי קבלה,

ואני באותה מידה מבקשת מהקהל הקדוש הזה,

אם יש עוד מישהו שמוכן לקבל איזושהי קבלה לרפואת הילדים שלי, תבוא עליו בברכה.

טוב.

קודם כול אני אגזור עלייך

שאת צריכה ללכת מהיום בצניעות גמורה, כולל כיסוי ראש.

מוכנה?

כן.

יפה, הצטייעת כבר מהבית.

כל הכבוד, את עוקבת אחריי, אני רואה.

טוב מאוד.

וגם כיסוי ראש שמכסה את כל הסערות, נפלא מאוד.

עכשיו, כמובן, צניעות גמורה זה לא רק כיסוי ראש,

ובעזרת השם יתברך, את חוזרת בתשובה, אז את חוזרת באמת וחוזרת על הכול,

את ובעלך, ואני אברך, והציבור יענה, אמן, לתקוותנו שאכן נבשח.

מה השמות של הילדים?

עומר עמרם בן זיוה ואורי בן זיוה.

עומר עמרם בן זיוה ו...

אורי בן זיוה.

השם יזכה אותם לרפואת הנפש ולרפואת הגוף בכל האיברים ובכל הגידים מהרה בתוך שאר חולי עמו ישראל.

אמן. אמן.

ושהשם יזכה אותך לבשורות טובות.

תודה. אחר כך נגיע לזה, מי שירצה גם לקבל עליו קבלות לרפואתה, בעזרת השם. רגע,

אבל אני לא רוצה להגיע בשלב הזה עדיין לברכות.

זה יתפקשש, כמו שאומרים.

אבל בואו נראה עוד שאלות לפני שניתן אפשרות לברכות.

רגע, רגע, רגע. מי רוצה לשאול שאלה באמת?

הנה, יש שם אחת. תקום, תקום.

כן, הנה הבחורצ'יק הזה. תנו לו בבקשה מיקרופון.

קודם כול, אני רוצה לשאול, לא חלילה להתעמת, כי קטונתי.

אני חונכתי שאנחנו נמצאים בוועידה של גאולה,

והמשבר שלי באופן...

זה היה בתוכנית ההינתקות. אני רוצה לשאול את הרב, האם עם ישראל היום הולך לקראת הגאולה השלמה, או שחלילה וחס אנחנו הולכים שוב לקראת חורבן גדול וגלות נוספת?

הייתי רוצה לשמוע את הרב.

קודם כול, אנחנו עדיין בגלות.

ודבר שני, אנחנו בדרך לגוג ומגוג.

ואחרי גוג ומגוג תהיה גאולה אחרונה,

שהקדוש-ברוך-הוא יגאל אותנו, גאולת עולמים.

עכשיו,

לגבי ההתנתקות,

זה חלק מהגלות,

שאין לך מקום אפילו בארץ שלך.

ואתה רואה שאפילו יהודים אומרים לך, זוז.

תן מקום לערבים. אין להם מספיק מקום.

מה זה? מאות מיליונים מסביבנו,

מיליונים של דונמים מרובעים.

אנחנו נמצאים, אתה מבין, בקושי על איזה פס של עניבה,

ליד הים,

ואין להם מקום. מסכנים, יש להם כמה פליטים,

אין להם מקום איפה נשים אותם, אתה מבין?

מצרים ממש צפופה.

סיני, ממש אין מקום אפילו להכניס סרדין.

רק אצלנו יש מקום, אתה מבין?

רק אצלנו יש מקום. אז הפליטים לא יכולים.

הבנת? האחים שלהם, המוסלמים, לא מוכנים לקבל אותם.

מצרים, ירתה עליהם אתמול כדורים חיים.

למה שלא יפרצו את המעבר?

לסוף הם פרצו את מעבר רפיח,

ו-350,000 כבר עברו לצד המצרי.

המצרים לא רוצים אותם.

הירדנים הרגו בהם בספטמבר השחור.

אף אחד, סעודיה, עשירה מאוד, לא מוכנה לקבל אותם.

סוריה, אין על מה לדבר.

עירק,

בקושי מאכלסת את האמריקנים.

אירן, אין לה מקום, מלא פצצות.

מי יכול לקחת אותם?

רק אנחנו, בתל-אביב, ביפו, שם לא צפוף בכלל.

יש מקום להכניס אותם. הבנת?

זה גלות.

בסדר?

תהיה בריא.

כן.

שאלה, אבל לא ברכות עכשיו.

שאלה. יש לך שאלה?

תן לה. לא שאלה איך נהיים בריאים. כן?

שאלה.

ערב טוב, מודה רבה. ערב טוב. עקבתי אחר כך גם אני, מה זה? כולם בלשים פה? מה לעשות?

כן. קודם כול, גסתי חזרה בתשובה לפני שנתיים.

כן. היא חלמה חלום.

יש לי בעל חולה אונקולוגי.

מה יש לך? בעל מה? חולה אונקולוגי. כן.

יש לו, התגלו לו מילנומה,

מילנומה ו... שאלה את שואלת, לא בענייני רפואה. שאלה, את שואלת. היא חלמה חלום.

בחלום התגלות של צדיקים.

כן. התגלות של צדיקים. צדיקים באים וזועקים לשמים.

אומרים, בעלה סובל, סובל חזק מאוד.

צריכים לחזור בתשובה שלמה.

תשובה שלמה במלאות, במלאה.

גסתי שאלה שאלה,

היא אמרה, למה אתה מתכוון? הצדיק בא אליה.

כן. הוא אמר, למה אתה מתכוון?

אז הוא אמר, אני מתכוון שהמשפחה צריכה לחזור בתשובה שלמה. השאלה היא אם זה נכון.

בטח זה נכון. גם בלי המלאך וגם בלי הצבעה. מי מבטיח לי? מי מבטיח לי? אני מבטיח. שמה?

אני מבטיח לך. שמה? שבעלי יחליף את העברת השם? לא, לא אמרתי. אמרתי שאם תחזרו בתשובה יש לו סיכוי של 100% סיכוי. כבוד הרב, מה, אני לא מדבר ברור? אני מוכנה לקחת על עצמי. אשראי.

בבקשה.

חזרה ותשובה בשבילי זה דבר מאוד קשה. נכון. אני בן-אדם ששומרת שבת,

באמת,

אבל רחוקה מלהיות,

כן, דתייה. איך אני עושה זאת? איך אני קופצת למים?

הקרים.

בלי שום בעיה. יש פה מאות נשים שיהיו מוכנות לעזור לך, להדריך אותך ולהגיד לך איך לצאת לדרך. אני יכולה לבקש בקשה קטנה? כן.

שתברך את בעלי לוי במיוחד. בטח. ידעתי שזה יגיע.

למה לא?

כן.

שימי קודם את הכיסוי ראש, תברכי שאחיינו, ואחרינו.

רגע, רגע, רגע. לא להשאיר שערות בחוץ. לא להשאיר שערות.

שבי, שבי.

מוזיקה, תן להם, תן להם. הופו!

נפשו כקור, נפש לריבו, מי לימי לטוי, כי היא זיהיה, נפשו כקור.

עכשיו הדבר הכי חשוב.

כן.

לברך לירתו.

בהחלט. שיצמא מחלה כמה שיותר מהר. בעזרת השם. מה שמו?

לוי בן רחל.

לוי בן רחל, השם ירפא אותו ברפואה שלמה.

בכל איבריו וגידיו, בתוך שער חולי עמו ישראל. מהרה! אמן! מחזור התורות.

בין מתחתו רחמים, בין מתחתו רחמים, בחנינו בואי ראה יוי גדולים.

ערב טוב לרב.

ערב צהר לקהל הקדוש. יש לי בעצם,

אומנם הרב אמר שזה לא הזמן של הברכות עכשיו,

יש לי בעצם שאלה ובקשה שחבר מרגיש שלא נוח לשאול אותה.

אז אני אשאל את השאלה ואחר כך זה ברשות הערבים עם הרב יהושע,

אז נפנה אל הצדיק הזה שיושב פה.

נו.

השאלה היא, האם כל אחד ששואל פה שאלה בכזה מעמד ושואל באמת בשביל לדעת ולא בשביל לקנטר,

האם הוא יכול להיכלל בכלל מקדש שם שמים ברבים?

עצם השאלה לא אומרת דווקא שהוא מקדש שם שמים. לא, אני מתכוון, כתוצאה מזה שהוא גורם לרב, כביכול, לענות תשובה,

וזה יהיה הפצה של מיליוני קלטות. תלוי מה הוא מתכוון.

הוא מתכוון גם לשאול בשביל לדעת.

אם הוא מתכוון בשביל לדעת, אז הוא חלק מזה.

בסדר גמור. אם זאת השאלה,

האמת היא שחיפשתי שאלה בשביל שנגיע באמת אל הבעיה שבשבילה הגענו. הבנתי, אבל כזאת לא היתה הכוונה לקדש שם שמים. זאת היתה הכוונה גם לראש וחבר הכנסת. לא, זה היה בשביל להגיע לעניין השני.

בסדר גמור.

העניין הוא שבאנו לפה, זה בשביל לקדש שם שמים בערבים. יאללה, בוא נראה.

באמת, אני מכיר אותו הרבה שנים, ודיברנו לפני כמה ימים, הוא סיפר לי איזו בעיה, הוא גילה את לבו, כמו שאומרים, בתור חבר,

והוא אמר שהוא אולי בעצם יסביר את העניין יותר טוב.

הכי טוב. יאללה, בואו נקצר את העניין. אמרתי לו, באמת נקצר את העניין, ותבוא לרב ותקדש שם שמים בערבים ובעזרת השם בזכות זה.

יאללה.

טוב, אני רואה שקשה לו קצת.

אז בוא נניח את זה בינתיים, עד שהוא יוכל.

אולי אני בעצם אשאל. תן לו רגע מאחורה בינתיים.

שלום, כבוד הרב. ערב טוב. יש לי שאלה.

בן-אדם עשה עבירה, עשה חטא, נכון? כן. הוא עושה תשובה, אני אומר לך, לא עבירה?

אם אדם עושה תשובה גמורה, כן.

ואם זה בין אדם לחברו?

גם?

מה גם? אבל הוא פגע בבן-אדם באופן, אז אתה אומר שהוא עשה תשובה. הוא עשה תשובה עם השם, אבל לא יודע אם הבן-אדם אוכל. לא, לא. קודם כול, בינו לבין חברו צריך לפייס את חברו,

ואם הוא עשה גזלה, צריך להשיב את הגזלה. ואם הוא עשה אותו בעל מום?

עדיין יכול אותו נפגע למחול, גם אם עשה לו עוד. ואיך אתה יכול לדעת אם הוא מחל או שהוא מקפיד?

אתה צריך לבדוק. אם הפה והלב שווים.

זה באמת בעיה?

אז מה? אז במידת הדין תשלוט עליו כל החיים עד שהוא ימות?

תראה, אתה לא שואל על המום שלו אם יישאר לו כל החיים או לא. ברור לך שיישאר.

וכשעשית את הדבר לא לקחת בחשבון את התוצאה.

ואם אחרי זה זה קרה,

למה קשה לך להבין שיכול להיות גם בך מום אם לא תעשה תשובה גמורה?

ובמה זה מתבטא, התשובה?

התשובה היא חרטה גמורה על העבר. אם הוא עשה תשובה, ביקש,

בחה להשם שהוא מצטער על ה... זה לא מספיק, אתה צריך לשכנע אותו קודם.

אם הוא אמר לך שהוא מאוחל, אבל אתה לא יודע במאה אחוז שהוא מאוחל, אז מה? תמשיך לבקש 70 פעם עד שתהיה בטוח ורגוע שבאמת הוא מאוחל לך מחילה אמיתית.

ואם אתה גם מתבייש לדבר איתו...

אז תסבול,

תהיה בריא. רגע, עוד שאלה לי, אליך.

רגע, שנייה, שנייה.

כן?

רציתי לשאול אותך בקשר לנסיעה לאומן, מה אתה אומר על זה?

בראש השנה.

בראש השנה אני אומר לכל גדולי ישראל שאומרים שהמקום להיות בבית-הכנסת במקומך ולהתפלל.

רגע, אבל יש הבטחה של הצדיק,

והאווירה שם, האחדות, זה חוויה שאי-אפשר להסביר אותה במלים. אם אתה יודע הכול, אז בשביל מה אתה שואל אותי?

לא, את חוות הדעת שלך לדעת. עניתי מה חוות דעתי.

אתה לא נגד או שאתה בעד? מה, לא שמעת ברור מה אני אומר? לא הבנתי, לא הבנתי. אתה אמרת שאתה נגד או בעד? אני לא אמרתי כלום. אני אמרתי שאני, כמו כל גדולי ישראל שאומרים,

שאדם יישאר במקומו ויתפלל בבית-הכנסת. אפילו שהצדיק כתיבה?

זה אמר איש לא ייעדר.

מה אתה רוצה להגיד? שצריך ללכת או לא?

לא, אני אומר מה שהצדיק אומר. אני לא יכול לדעת. מה שהוא אומר הוא אומר. אתה שאלת אותי אבל, לא?

כן, לא. זה מה ששאלתי.

טוב, תודה רבה. תהיה בריא. גם אתה.

רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, שאלה פה.

תן לה פה, פה.

אז עוד מעט אני אתן ברכה. רגע, פה שאלה?

אז רגע, ברכה, שאלה?

תן לה שאלה, אבל שאלה?

כן.

לא, אני מעניפה שלום. נו.

אוקיי.

חשוב לי שלא תסיק מסקנות מה השאלה שלי. חס ושלום, חס ושלום. ושאף אחד לא יסיק מסקנות.

אבל זה מאוד מסקרן אותי לדעת,

כאילו כל אדם, ואתה מחזיר המון אנשים בתשובה, אבל כל אדם שאתה מחזיר בתשובה,

למה דווקא לדרך כאילו החרדית ולא תשלח אותו להסדר או משהו?

אני לא עמדתי בהתחייבות.

אמרתי שאני לא אצחק, אבל קשה לי.

את יודעת, פעם היה

שחקן כדורגל כשהוא חזר בתשובה.

אז שאלו אותו החילונים, תגיד,

למה אתה חזרת בתשובה ונהיית ישר חרדי?

למה לא התחלת קודם כול להיות מזרוחניק ואחר כך תהיה חרדי?

אז הוא ענה להם, שחקן כבר הייתי, עכשיו אני רוצה להיות אמיתי.

לא, לא, רגע, רגע, רגע.

זאת אומרת שכל מי שהוא כאילו ציוני דתי, כל מי שבעזרת הזאת, הם שחקנים כאילו? לא.

זו לא הדרך המכונה. אני לא אמרתי. אמרתי מה אמר השחקן כדורגל.

אבל אם את שואלת אותי, לא, באמת. למה דווקא חרדי? אני טענה שכאילו, אני אגיד לך, אני אגיד לך.

תשמעי,

הנקודה היא ככה.

חרדי זה לא ערובה, זה לא ערובה לאמת.

ישיבת הסדר זה לא ערובה לאמת.

הנקודה היא האם מקיימים שולחן ערוך או לא מקיימים שולחן ערוך.

זה לא משנה באיזו מסגרת אתה נמצא. אם אתה מקיים שולחן ערוך,

זה בסדר גמור.

תימנים שהיו בתימן,

אז הם לא היו חרדים והם לא היו מזרחים והם לא היו כאלה ולא אחרים. הם היו תימנים, יהודים תימנים,

ששמרו על שולחן ערוך,

או הרמב״ם.

יהודי בפולניה אז הוא שמר מה שצריך,

יהודי בג'רבה שמר מה שצריך.

פה בארץ נהיה כיתות, נהיה ככה,

נהיה מפלגות, נהיה כל מיני דברים. מי ששומר שולחן ערוך

הוא מאה אחוז בסדר. רק מה, רק מה, תקשיבי, תקשיבי.

מעבר לתורה ולמצוות יש גם עניין של השקפה.

מה זה השקפה?

איך מביטים על המציאות, איך מביטים על המדינה, איך מביטים על השלטון, איך מביטים על הצבא,

איך מביטים על העזרה לזולת,

הרבה היבטים, בקיצור,

איך מביטים על הדברים האלה, ומה הדרך הפחות מסוכנת

שלא למעוד.

עכשיו בואי תראי,

במצב שמאז שקמה המדינה המזרח היא, לדוגמה, היתה להם כוונה טובה ונפלאה

לגרום לחילונים לבוא אליהם.

על-ידי מה?

שהם כאילו הלכו לקראתם בהרבה דברים שזה היה אפילו על חשבון התורה.

כדי לא להיראות קיצוניים יותר מדי או מסוגרים יותר מדי, יותר פתוחים, מה שנקרא.

הדרך הזאת לא הצדיקה,

והיא גרמה רק נזקים לאלה שהתכוונו לפעול אתה.

מהפוך, היא גרמה לכך שהגשר לא הפך לצד אליהם אלא מהם והחוצה.

בעוד הציבור החרדי,

ששמר על עצמו סגור יותר ולא נטע החוצה ולא הושיט את היד כל כך מהר, בהתחלה,

לקרב את האנשים האלה, הרחוקים,

נשמר וצמח וגדל ונהיה מעצמה.

זאת אומרת, הדרך הזאת, ששומרת על עצמה יותר ונחשפת פחות ולא מתירה היתרים כאלה ואחרים ומקלה בשביל לקרב,

היא הדרך שניצחה בסופו של דבר,

ולכן רוב האנשים שרוצים להיות אמיתיים מחליטים להיות שמורים יותר ולא פתוחים יותר.

אז לכן, לא שייך להביא לבן-אדם

שנמצא בקצה הזה להיות באמצע, כי הוא אומר, תשמע,

את זה כבר טעמתי,

אני רוצה לראות מה האמיתי, מה בסוף, בסוף,

שורה אחרונה, מה צריך להיות, איך צריך להיות,

איפה הוא יכול לראות את זה, איפה אלה שמדקדקים בכול ולא מוותרים על שום תג.

זה לא אומר שכל מי שצבוע שחור הוא באמת הדתי הכי דתי,

וזה גם לא אומר שמישהו עם כיפה סרוגה הוא פחות דתי.

ודאי שיכולים להיות כאן וכאן.

אבל באחוזים,

איזה דרך הצליחה לשמר,

לשמור ולהציל יותר,

זו הדרך הזאת. הראיה,

שעד היום, עד לפני שנה נגיד,

הציבור המזרחי לא העז להגיד מושג של חזרה בתשובה.

פחדו מהמושג חזרה בתשובה.

למה?

שהם לא יראו שחורים כאילו הם כופים את דעתם,

אומרים לאנשים שככה צריך לחיות וכו'.

בלית ברירה הם ראו שהכול פאסה,

הכול עבר.

כל הדרכים והשיטות שהם רצו לא הוכיחו את עצמם,

ויש הרבה מהם בעצמם שחוזרים בתשובה ומתחרדים.

והרב טל יעיד עם כל ישיבתו שהם זנחו את הדרך הציונית

והם הפכו להיות חרדים בכול מכול ומחוברים לגדולי ישראל.

הרב שטיינמן והרב גרנמן והרב שפירא ואחרים,

וכן, על זה הדרך.

זאת אומרת,

הדרך הזאת בסוף הוכיחה את עצמה, והיום הם החליטו לצאת ולקרוא לכולם לשוב בתשובה.

אבל הרב, כאילו, ממש אני לא מבינה. נכון, אתה צודק, והכול, אין אפס.

אבל תחשוב כאילו יש הפגנות וזה. צריך, צריך ללכת. כל ההצהרות, למה? בואי, בואי, מסכים נגיד שצריך. בואי, בואי, בואי, בואי.

החרדים עושים הכי פחות הפגנות והכי הרבה מנצחים.

המזרחי עושים הכי הרבה הפגנות והכי מפסידים.

אני אסביר לך.

לא מצליחים להזיז אותם ממקומם אפילו כהוא-זה.

לדוגמה,

אין הפגנות יותר ממה שהמזרחי עזה. הכתומים, לדוגמה, בהתנתקות,

שרשרת אנושית, מסוף העולם ועד סופו, חובקים יד, הולכים בכבישים,

עושים מחסומים, סותמים עם אוטובוסים.

מה לא עשו?

כל העולם ראה, כל העולם שמע.

בסוף באו הציונים שהיו חברים שלהם,

שאמרו להם, תלכו לשם,

ששרון אמר להם,

אתם, אפילו אם יבואו לגרש אתכם, אל תתנתקו.

הוא נתן את ההוראה ועשו להם קישטה.

קישטה. רגע, רגע, רגע. אז אמרתי מה הם היו צריכים לעשות בזמן ששאלו.

אמרתי, שאם היו עושים תפילות בחזרה בתשובה פנימית בתוך המחנה ודקדוק במצוות,

זה היה עוזר הרבה יותר. מאיפה יש לי ראיה? מאיפה יש לי ראיה?

היה מרדכי היהודי והייתה אסתר, נכון?

והיתה גזירה לא של התנתקות, אלא התנתקות מהחיים.

המן ואחשוורוש גזרו להשמיד, להרוג ולאבד.

מה עושים? הם עשו הפגנות?

לא.

הם עשו מחסומים?

לא.

הם הקימו צבא?

לא.

מה עושים נגד גזירה כזאת? מה עושים?

לקחו את הילדים הקטנים

והכניסו אותם לבתי-מדרש

ונתנו להם להתפלל ולבכות על מר גורלם.

גזרו תענית שלושה ימים ושלושה לילות,

ונכנעו לפני השם,

והבינו ששורש הגזירה,

שהם נהנו מסעודתו של אחשוורוש כי הם רצו להיות קרובים למלכות ולפוליטיקה והם רצו להיות כמה שיותר דומים לגויים.

וכמו פה,

אז מה גרם? הם הבינו, השכילו, עשו אחורה פנה U-turn, מה שנקרא.

וחזרו לשם. מה עשה השם?

עשה גם U-turn, סובב את הכל. מה סובב?

רק את הראש של מי?

את הראש של אחשוורוש, תקשיבי, והכל התבטל. אם היו עושים כך,

יכול להיות שהיה הקדוש ברוך הוא מסובב את ראשו של שרון,

והוא לא היה שרוי עכשיו בהתנתקות.

אוקיי, נכון, נכון, אתה צודק.

השר אומר בעצם רק תפילה, תראה, אני כיתה י׳ ב' עכשיו.

זה המון המון בגרויות, ויש לי עוד לאנשים כפול בגרויות.

אז אני רק אשב ואתפלל ואגש לבגרות, ואני אצליח, מה זה קשור לשאלה הקודמת? זה קשור, זה קשור, כי אני לא אצליח, מה זה קשור?

אני אגיד לך, לא, את רוצה להצליח, בבחינות יש לי הצעה.

תפגיני.

מה תפגיני? לא, אבל, בהפגנות זה עוזר.

הפגנות זה עוזר.

מה זה קשור?

לא, זה קשור. אני אגיד לך איך זה קשור. אני אגיד לעצמי, תאמרו, אני רק יושב ואתפלל ואבקש מהקדוש-ברוך-הוא. אני רק יושב בבית-מדרש כל יום, כל הלילה. מי אמר לך? למה אני לא הולך להרצות ואני יושב בבית-המדרש ומתפלל שתעזרי בתשובה? אני בא.

מי אמר שלא צריך לזוז? תזוזי, תלמדי, תעשי הכול. לא צריך בגרות. בגרות זה גימטריית תורה, אם את לא יודעת.

אבל לא נורא, את רוצה שתהיה לך תעודה כאילו? את חושבת שיש לך עבודה מזה? לא, זה לא קשור. תשקעי מזה. זה לא קשור. הקדוש-ברוך-הוא קובע מזונותיו של האדם ולא הבגרות.

יש הרבה עם תעודת בגרות מובטלים.

טוב, תודה רבה לך.

כן.

רגע,

רגע, אני אתכם, אני אתכם, אני אתכם, אני אתכם. רגע, רגע, שקט.

מה אתה מתערב אתה?

רגע,

מה את חושבת, שאם את עושה ככה אז גמרנו?

רגע, רגע, רגע.

רגע אתה גם כן, מה קרה לך?

איפה המצלמה? איך הלכת את המצלמה?

כל הכבוד.

ששש, כבר.

כבר.

כבר.

כבר. אני פה. אני פה.

כבר. די.

אני הולך לבכות. די. די.

רגע, עכשיו אנחנו עוברים לשלב שאתם רוצים. רגע, רגע.

לפני שאנחנו נעבור לשאלות ותשובות,

ולפני הברכות,

האי-מינות, האי-מינות. בשביל כלל ישראל נעשה גם משהו, בסדר? בואו נעשה משהו.

היהודייה ביקשה בשני הילדים מהחולים שלה.

היהודי הזה רוצה שהבחור ידבר סוף-סוף.

יש פה כאלה שבאו במיוחד ורוצים ברכה. אני מסכים. אני מסכים.

רגע.

אבל בואו נעשה גם משהו בשביל כולם.

היא ביקשה מי מוכן לעזור, מי מוכן לקבל קבלות.

אז קודם כול, כל אחד שרוצה יכול לקבל כל קבלה, ואם הוא ירצה, נשמיע גם.

אבל יש לי עצה,

והיא מאוד חשובה.

לא נעים לי להגיד אותה לפעמים לאנשים שהם בעצמם חולים.

אתם יודעים שיש מושג שנקרא פדיון נפש.

לפעמים אדם בשביל לפדות את עצמו צריך לפדות את עצמו בממון.

אבל אני לא אוהב לדבר על זה עם אנשים שסובלים,

כי אז יגידו כאילו הם מנצלים חס ושלום את המצב שלהם ומבקשים מהם צדקה. אף-על-פי שכתוב צדקה תציל ממוות, וזה לא פטנט שלי,

אף-על-פי שכתוב בראש השנה ביום כיפור, צדקה ותשובה ותפילה, מעבירים את רוע הגזירה.

אבל אני אומר משהו קל שכולם יכולים לעשות בשביל עצמם ובשביל כולם.

הרי הדבר שהקדוש ברוך הוא חפץ יותר מכול זה שבניו יחזירו בתשובה.

מכל המציל נפש מישראל כאילו הציל עולם מלא.

אז לכן בואו נעשה כולנו מחווה ומאמץ קטן,

בואו נתרום שקל וחצי ביום,

לא הרבה, שקל וחצי ביום מכספי מעשר בשביל כלל חולי עמו ישראל, וגם לחולים שאתם רוצים בשבילם, או להצלחתכם,

או לזיווג, או לזרע חי וקיים וכו'.

שקל וחצי ביום זה בסך הכול 50 שקלים לחודש.

50 שקלים לחודש,

אם תחזיקו מעמד 20 חודש,

במשך שנה ושמונה חודשים תרמתם שקל וחצי, 1,000 שקל.

1,000 השקל האלה מקבלים 100 DVD. 100 DVD. אפשר להציל יהודים רבים ממשפחות שלמות שיחזרו בתשובה כשמחלקים להם את זה חינם,

כדי שישובו בתשובה.

כל יהודי ויהודייה שמוכנים להפריש מכספי המעשר שלהם 1.5 שקל,

50 שקלים לחודש, ויעשו הוראת קבע פה,

יוכלו לכתוב מעל הוראת הקבע הזאת

שם

ושם האמא ומה הברכה שהם רוצים.

ונאסוף את הוראות הקבע,

ואני אברך את כל האנשים האלה פה לפני כולם, בעזרת השם.

אז יעברו כרגע בתוך הקהל,

ייתנו למי שמעוניין, הוראת קבע היא מלא ויחתום,

ימסור בחזרה,

ואני מתפנה כבר לענות לכולכם עם ברכות לכל מי שרוצה, בסדר?

שלוש דקות, ארבע דקות רק מוזיקה,

תרימו את הידיים, הוראות קבע, ואני אתכם עד שניתן לכולם ברכות, בסדר?

בכבוד. להרים את היד גבוה ולקבל צבי, בוא תעזור לנו מהר.

הוראות קבע זריז.

ואנחנו נעבור לחלק של הברכות.

ארנון, ארנון, קדימה. להרים את הידיים, אלה שרוצים.

בואי לפה, בואי, בואי, בואי.

איפה יש הוראות? כן, מה לחלק?

תן לו.

תן לו. תן לו, תן לו. הוא ראות קבע לחלק.

מהר, מהר.

לחלק, לכתוב שם בשם האמא ולהעביר בחזרה.

סנדי רבקה הבת. איי, לאה. רפואה שלמה מהרה.

לא לעלות.

לא לעלות.

תן לי צוברי את הפרטים.

תן לי צוברי את הפרטים.

תן לי צוברי את הפרטים.

אושרה נהרי, רפואה שלמה בתוך שער חולה הומו ישראל.

יהודית בת ליאורה, רפואה שלמה מהרה והחלמה מהמחלה.

יאב ארי, זה אבא שלך? בעלך?

מה פירוש? את ככה עם כיסוי ראש ובעלך?

אשריי רפואה. למה לא מראים אותה, נהרי?

הלו, אתה לא רואה מה קורה פה?

זה אשתו, זה אשתו של הבחור.

זה אשתו.

את אשתו של היהודי עם הכיפה הירוקה שהיה?

מה השם של הילד?

מה השם שלך?

גיא בן פנינה, תזכה לחופה בקרוב.

מירב בן פנינה, תזכה לאכול תום בריאות בהצלחה.

לכל הרווקים וכל הרווקות.

דוד בן טאוס, רפואה שלמה מהרה.

חפשוט, קח ממנה.

תיזהרו, לא להישען על הפלזמה.

לא להישען על הפלזמה, תיזהרו.

רפואה שלמה בתוך שער חולה המון ישראל.

יש רכבים שחוסמים בחוץ.

ילדים, ילדים, לא להישען פה. סליחה.

אבשוש, אבשוש, שלא יפריעו פה זה יישבר.

חפשוש, הילדים מפריעים פה.

מטל בצרה, זרע חי וקיים מהרה.

אנא בת ימה נביאי מרפואה שלמה.

יונה, תהיה על המצלמה.

יונה, תהיה על המצלמה.

יונה, תהיה על המצלמה.

לאה בת מרים, תפועה שלמה מהרה.

חי יעקב בן רוזה, שושנה, השם ישלח לו רפואה שלמה בתוך שער חולה עמו ישראל מהרה שההורים שלו ילמדו הבעל שעתיים בתחנית דיבור שלושה חודשים רצוף והאימא חצי שעה ספר

שערי תשובה של רבנו יונה שלושה חודשים רצוף.

סיגל בת רות תזכה ללדה קלה על דרך הטבע.

חיה אסתר, רות בת חנה,

רפואה שלמה מהרה בתוך שער חולה עמו ישראל.

אם המשפחה יכולה לחזור בתשובה,

בעזרת השם יתברך,

יקבלו עליהם תשובה גמורה.

כן, מה הבן שלך זה שברכתי?

אתם צריכים, את, ללמוד חצי שעה מוסר, שערי תשובה של רבנו יונה.

תן לה, תן לה את השעתיים וחצי.

תן לה.

תרשום לה, תרשום לה.

רפואה שלמה לתמר בת רחל בתוך שאר חולי עמו ישראל.

הצלחה רבה לשרה בת מרים משנים, בדרך ה'.

תזכי לזרע חי וקיים מהרה.

חייבת לקבל על עצמה כיסוי ראש, נו, מה שמה?

יהודית בת ליאורה, רפואה שלמה והחלמה מהירה. תזיז אותם מפה, הם הורסים את הפלזמה.

מה, אני לא מבין אותך. אתה לא יכול להזיז אנשים? מה הבעיה?

הדס בת אסתר, השם יזכה אותה לשוב בתשובה שלמה ותחזור למדרשייה מהירה.

שתלמד בעזרת השם חצי שעה מוסר שערי תשובה של רבנו יונה שלושה חודשים רצוף.

חיה אסתר רות בתחנה ורפואה שלמה מהירה בתוך שאר חולי הומו ישראל.

שיראל, דוידי, זיווג הגון מהירה.

שירה שמחה בדמרי נינד מדלן, זיווג הגון.

חזרה בתשובה לכל הבנים אריאל עידן בני שמחה שירה.

בלידה כלה לאתי בד מזל, קטרנגולת.

שירה שמחה שירה ורפואה שלמה.

ויטל, בת ציפורה, זיווג הגון מהירה.

גבריאל בן-גאולה חן-שושנה,

השם ישלח לו רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל.

כן, את יכולה לעשות, כן.

השם ישלח לך רפואה שלמה, ולכסי את כראש.

תקפידי על כיסוי ראש תמין ויעבור לך.

תקפידי על כיסוי ראש, אמרתי, תקפידי וה' יעזור לך.

ברוך נחום בן חביבה, פרנסה טובה מהירה.

אמן.

מי רוצה ציפים?

לא, הנה, כיסיות.

כיסיות, לא הנה.

תשאל אותם אם הם הביאו.

זיווג הגון לאורית בת-חנה וזוהר בן-חנה ופזית בת-חנה.

איפה אתם?

חפשוש!

חפשוש! זה לא התפקיד שלך, אמרנו.

חפשוש!

דודי שירן, זיווג הגון.

כן, בואי, בואי הנאפס.

בואי.

כן.

הוא שייצר מה שיום, הוא שיהיה,

מה שנעתור, הוא שיאזור,

ויהיה,

ויהיה.

תלע.

מי מהנשים רוצה כיסוי ראש?

מי רוצה כיסוי ראש?

מי עוד?

למה אני אשלח לך? אתם לא תומכים.

שיחה מברזיל.

שיחה מברזיל, תנמיך.

כן?

כן?

את לא מאמינה?

רגע, רגע.

רגע, גברת, גברת, רגע.

איך עושים פה דיבורית?

זיווג,

זיווג ל...

יא וואי וואי, איזה כתב.

שקענה בת פנינה.

שקמה בת פנינה.

שראל בת פנינה. זיווג הגון.

שיראל בת פנינה.

לידה כלל דקלה בת פנינה ופרנסה לאיתן ופנינה דווידי.

עכשיו עוד מי?

רחל מרים בת מאיה, רפואה שלמה בתוך שער חולי הומו ישראל.

הלו?

כן?

רב, אני רוצה להגיד לך שאני פה בברזיל, אני והמשפחה שלי, מאוד מתחזקים בזכותך,

בזכות השיעורים המקצינים שלך.

אתה ממש מיוחד, אתה מקרב אותנו בצורה ככה,

משהו, משהו. אני לא יודעת איך להודות לך על העבודה שאתה עושה.

באמת, אין לך מושג כמה זה משפיע, כמה זה מחזק אותנו, רב.

תודה רבה, את השם.

אתן לכם קולפור,

קולפור.

אני אוהבת קולפור.

אתה מאוד מיוחד.

מה את רוצה לבקש?

מה את רוצה לבקש?

הלו?

הלו?

את רואה אותנו באינטרנט?

מה כן, בטח.

כל יום כמעט אני, מה את צריכה, אבל? מה את צריכה?

מה את צריכה?

אני רוצה ברכה לי ולבעלי דניאל בן-לאה, לי בהרדמת בנות.

תזכו לכל טוב, בריאות והצלחה,

ושיהיה לכם שפע של ברכה עם כל הקהילה בברזיל.

כן, תודה רבה, רב. שלום, שלום.

מעיין כהן בן ציפורה,

נועה כהן בת ציפורה, יזכו לחופה בקרוב ויזכו לשמירה מעולה.

אלעד בן ציפורה, שריד בת עליזה, יזכו לזרח חיים קיים בן צדיק.

תן לה, תן לה.

ערב טוב, כבוד העם. ערב טוב.

אני זקוקה מאוד לעזרה שלך, ערב. אני במרדפים אחריך כבר כמה חודשים עם אמא שלי, חולה אופקולוגיה. כן, מהרי, לא לישון. כן. ואני כרגע אצלי בבית, האמא הזו, ואני מטפלת בה, אשה צעירה, בת 63. היא מצאבת מאוד קשה, היא שוכבת אצלי בבית עכשיו, אני ארוסה שפעה במצצה.

חיה אסתר, רות בת חנה, אני מבקשת מכל הקהל הקדוש לברך את האשה.

תהיה רפואה שלמה בתוך שאר חולה עמוס ישראל מהרה. אמן, כבוד הרב. זהו. אני מבקשת. כבר קיבלה ברכה. קדימה. הקהל הקדוש לברך.

הוא יכתב לך, הוא יכתוב לך בדיוק מה את צריכה.

תודה.

כן.

שם.

אושרת?

בת אורה אורית, תזכי לזיווג הגון מהרה.

זהבית בת מאיה, זיווג הגון. אמרתי כבר.

חי, יעקב בן רוזה, שושנה,

תמר בת רחל,

בריאות והצלחה.

שושנה, אפרת בת זוהרה, רפואה שלמה מהרה.

אושרת בת אורה אורית,

אמרנו כבר.

שיראל בת-גלית, רפואה שלמה מהרה.

שלמה בן-לואיז, נבע בת שולמית, דנה להבת ויקטוריה, זרע חיים קיים.

אלעד בן-לואיז, חזרה בתשובה, עדיאל בן רחל, זיווג הגון.

לא לישון.

איפה?

סליחה.

שריד בדנב ויקטוריה, שיווג הגון מהרה.

דוד בן-טאו, רפואה שלמה מהרה.

עוד כיסוי ראש? כן.

מה השם?

כבוד הרב, אנחנו מבקשים ברכה לאמא. מה השם של אמא? חנה בת-ימן ימימה.

איפה אתה, מר יוינה?

חנה בת-ימנה ימימה. השם ישלח לה רפואה שלמה בתוך שאר חולי הומו ישראל מהרה. אמן, אמן, אמן. יוינה, אתה אפילו לא מבין מה קורה שם.

אסתר חנה. אסתר חנה, בת טובה גיטר, רפואה שלמה. אליהו דוד בן אסתר. חנה, פרנסה ברווח.

מי מהנשים רוצה כיסוי ראש?

קח ציציות.

תשכילי, זיווג הגון.

עדנה, בת אסתר, רפואה שלמה.

יוסף בן כוכבה, פרנסה טובה. חגית בת-עדינא, זיווג הגון והצלחה.

אריחי בן, נג'תולה, בת-עדי בן-עדינא, ירד שמים.

מיכל בן, בת-עדינא, הצלחה בחיים וזיווג הגון. רועי בן-עדינא, רפואת הנפש.

אליהו בן, כוכבה, זיווג הגון.

מה השם?

לא צריך. עוד היה בת?

בת אושרה, רפואה שלמה מהרה.

למלא הוראת קבע ולעביר.

עידן, בינונית, אפרת, זרע חיים וקיים.

גילה בת-עיתא,

רפואה שלמה, נחום בן, גיזה לך.

אזהרה בתשובה וזיווג הגון.

השם מברך את כל הכתובים בפתק הזה.

כן, נשים שמה.

שים.

סעדיה בן-עזר, רפואה שלמה.

בנימין בן-עזר, תקועה שלמה.

איפה אתה מצלם? אתה רואה, שמים ציציות. איפה? ציציות, ציציות, תעשה זום.

יופי, יופי.

דוד בן-אלה,

חזרה בתשובה שלמה. דניאלה בת-רומה, בריאות הצלחה.

למלא ולחתום. למלא ולחתום.

שים לו את זה, תן להם לשים. שים שמה.

תסכו לזיווג הגון.

ישראל בן-שרה, רפואה שלמה מהרה.

דוד חיים בן-שרה, ישראל בן-שרה, תחזרו בתשובה שלמה.

זרע חי וקיים, נדב אפרים, בן סוריה.

חוסנן בפשרה, לריסה.

נלמוד שעתיים בתוכנית דיבור שלושה חודשים רצוף.

הלו, יונה, אתה חושב שאתה בבית? תסתכל מה אתה עושה.

הבטרייה נגמרה, יוינה, זה רועד.

אין בטריות.

איזה סדר. יא חביבי, נהרי?

נהרי, איזה סדר.

המצלמה רוקדת.

הלו, יונה, תשמע מה הוא אומר, יונה.

יונה, תשמע מה הוא אומר.

אוה, אוה, כל הכבוד, נטל.

יונה, הרקדן.

אזהרה בתשובה לכל המשפחה.

אלעד, שלמה, אסתר, יוסף, דוד, מרפואה שלמה, בני שלמה,

רפואה שלמה, בתייה בת לואיז, בן יהודה.

אבו אל-עפייה, חיים, בן אסתר ולואיז, בה טוב. כל טוב ובהצלחה.

תמלי עלייך כיסוי ראש וה' יזקן.

ככה, קחי כבר ממני.

הנה, קחי.

קחי ממני ושיהיה.

דקה.

מה השם שלה?

בת-אל בת?

מאיה, השם יזכה אותה לשום לחיק עמה.

אמרתי, כן.

אמן.

יונה, אתה לא יכול, תהיה חכם.

יונה, תחליט מה אתה עושה.

יונה, כלום אתה לא עושה חוץ מזה.

זהו.

הרש גואל בן נסרים בתייה, דוריס רבקה בת נסרים בתייה, אלסטראר בן דלקש,

עניבה בת דלקש, אילנין בת פרידה, דוד בן ערן, זיווג הגון, בבאק עובדיה בן נסרים בתייה, כל טוב ובהצלחה.

אמן. השם יברך את כל הקהל הקדוש.

כולם בריאים ושלמים, בהצלחה, בבריאות, בזיווגים הגונים, בזרע חי וקיים, בפרנסה טובה, בתשובה שלמה, באפרת בת רחל, עידן בנונית, זרע חי וקיים,

וכל טוב לכולם, ושלום בית, הצלחה לילה טוב.