חשמונאים - חשמונאים

חשמונאים 18-4-13
ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח
בפרשת השבוע כתוב, "והיתה זאת לכם לחוקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאותם אחת בשנה, ויעש כאשר ציוה ה' את משה".
כשהגיע יום הכיפורים עשה כסדר הזה, להגיד שבחו של אהרן שלא היה לובשן לגדולתו אלא כמקיים גזירת מלך. וברש"י שם, "לא תקלל חרש ולפני עיור לא תתן מכשול ויראת מאלהיך אני ה'" לפי שהדבר הזה אינו מסור לבריות לידע אם דעתו של זה לטובה או לרעה, ויכול להשמט ולומר לטובה נתכוונתי, לפיכך נאמר בו "ויראת מאלהיך המכיר מחשבותיך". וכן כל דבר המסור ללבו של אדם העושהו, ואין שאר הבריות מכירות בו נאמר בו "ויראת מאלהיך" עד כאן לשון רש"י.
אז ז"א רש"י אומר על הפסוק, "לא תקלל חרש ולפני עיור לא תתן מכשול ויראת מאלהיך אני ה'" כל זה לפי שהדבר אינו מסור לבריות, והבריות אינם יודעים אם דעתו של זה האדם ל טובה או לרעה, ותמיד יכול להשמט ולומר, אני התכוונתי לטובה, לפיכך נאמר "ויראת מאלהיך" הוא מכיר את מחשבותיך. וכן כל דבר, כל דבר שמסור ללבו של אדם העושהו ואין שאר הבריות מכירים בו נאמר בו "ויראת מאלהיך". ז"א שלא ירגיע את העצמו האדם ויאמר, אף אחד לא יודע בדיוק מה אני מתכוון, ואני אשחק אותה כאילו אני לטובה, ובתוך תוכו הוא מתכוון בעצם לרעה, התורה מזהירה אותו, כדאי לך לקחת בחשבון שהקב"ה צופה בדיוק מה אתה מתכוון, וכדאי לך ומומלץ מאד לירוא אותו, כי הקב"ה יפרסם מעשיך ויעניש אותך. אז לכן בדברים שמסורים ללב צריך שיהיה דובר אמת בלבבו, לא מספיק מה שאדם דובר אמת בפיו, צריך גם שלבבו יסכים עם מה שהוא אומר בפיו.
תנא דבי רבי אלעזר בן יעקב, אפילו בשעת הסכנה לא ישנה אדם מן הרבנות שלו, רש"י מפרש, לא יראה מבוהל ומפוחד ומתביישים שונאיו מפיו. אדם נקלע למצב של סכנה, אומרים חכמים ז"ל, לא ישנה מן הרבנות שלו, ז"א איך שהוא היה רגיל להתנהג בדיוק ישאר על אותו מצב, לא יהיה מבוהל, לא יהיה מפוחד, וכך השונאים שלו יתביישו מפניו.
המהרש"א שם אומר, שלא יראה אדם עצמו מצטער ומתאבל על דין שמים, אבל מקבל את זה באהבה ובשמחה בדרך כבוד. ז"א שום מצב לא יערער את הרבנות שלו, את מצבו כמו שמתנהג בשעה של רגיעה ומנוחה ושלוה.
הלימוד הגדול וההוראה הגדולה הזו, שרומזים לנו חז"ל, רואים אנו בחיי המציאות. ישנם בני תורה ותלמידי חכמים שמתהדרים ומתקשטים הן בלבושם והן בדירותיהם בכל ההידורים, וכבוד התורה שגור על פיהם, והכל זה לשם שמים, וכולם אומרים כבוד התורה, אבל מתי תהיה הבחינה האמיתית של ההרגשה וההכרה הפנימית של כבוד התורה וכבוד השי"ת? זה דוקא מתגלה בעת החסורי מחסרא, בשעה שיש חסר, שיש צרה, שיש בעיות, בשעת סכנה, בשעת נסיון, אם זה נסיון של עוני, אם זה מצב דחוק, אם זה רדיפה, האם גם אז הם עומדים על משמרתם בכל דקדוקי הקומה הזקופה לכבוד ה' ותורתו, ואינם נבהלים ואינם מפחדים מפני האויב? האם גם אז הם עומדים בכל צורתם המהודרת, שקטים ושלוים ואינם נראים כשפלי ערך נדכאים ומתבזים? שם זה המבחן הגדול. המבחן זה לא בעת השלוה, בעת הרגיעה, בשעת הנסיון, הצער, הלחץ, שמה נראה אותך עומד בכל הדקדוקים, עומד ברבנותך.
אמנם, בעידן של רווחה לכאורה נשארת תפארת התורה, אבל עם הפיכת הגלגל חלילה, האם גם בעת עניותו הוא גם כן שקט מקפיד ומדייק על סדר רבנותו וסידוריו? האם אינו נבהל ואינו מתבלבל? האם גם אז הוא שומר על הידורו החיצוני וממשיך את שירי ההודיה לה' יתברך מתוך בטחון גמור ושקט, כמו שאומר בעל חובת הלבבות בשער הבטחון על הבוטח, ולא יפחידוהו עניניו והוא בבטחה מהפגעים וליבו בטוח ממצוא הרעות, מה פירוש? מי שבוטח בה' הוא לא מפחד בכל עניניו, מה לי רווחה, מה לי צרה, מה לי רפואה, מה לי מחלה, מה לי זה מה לי זה, הבוטח לא משתנה מצבו בשום ענין, והוא בבטחה מהפגעים, אין פגעים אצלו, הבוטח יודע שגם אם יש פגיעה זה תקנה, זה תיקון, זה עזרה, זה הצלה, כמו שניתוח זה לרפואה ככה הצרות הם לרפואה. נו, מה אשמים שאתה הסתבכת באיזשהו דבר וצריך ניתוח? אבל הניתוח עצמו למרות שהוא מפחיד חלק מהאנשים, מטרתו לתקן את החולי ולהוציא את האדם למצב שיוכל לחזור לבריאותו. אז לכן הבוטח בה' לא יפחידוהו עניניו והוא בבטחה מהפגעים, וליבו בטוח ממצוא הרעות. ז"א, גם אם ימצאו אותו רעות הוא יהיה בטוח. לא רק שהוא בטוח שלא ימצאו, גם אם ימצאו הוא בטוח שהכל לטובה, גם זו לטובה, גם זו הרעה לטובה. וכל אשר יבואנו מאת האלהים יהיה לו לששון ושמחה. מה זה משנה מה הקב"ה מביא עליו, הרי הקב"ה אין ספק שהוא אבא אוהב ודואג ואכפתי ורוצה בטובת בניו, אז אם הוא מחליט עכשיו כך או מחליט אחרת, מה לי זה מה לי זה. לכן הבוטח בה', כל מה שיבוא לו מאת האלהים יהיה לו לששון ולשמחה, ממש כמו שקבעו חכמים, שמברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. וטרפו בא במנוחה, בהשקט ושלוה, וטרפו בא, בא, הוא לא צריך ללכת להביא אותו, הוא בא. טרפו בא במנוחה, בהשקט ושלוה, כמו שכתוב "בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני".
הרי העיקר של כבוד שמים וקידוש שמו יתברך בא מהופעתו ועמידתו הזקופה והנהדרה של האיש הבוטח בה'. התלמיד חכם מפגין את בטחונו ואמונתו העמוקה בה' אפילו שהוא נמצא במיצר, וכבוד התורה מתרומם דוקא בשעה שנושאי התורה שומרים על כבוד התורה, בשעה שהתנאים החומריים והגשמיים אינם משחקים להם ביותר, אז זה המבחן אם הם שומרים על כבוד התורה, כי בהופעה כזו הם מדריכים ומכניעים אפילו את שונאי התורה, ומהפכים אותם מדרך רעה לדרך טובה. ואכן שאיש אשר מעשיו שלמים ומתנהג ברבנות במנוחה ושלוה, ובהפגנת אמונה ובטחון בהשי"ת אפילו בשעה של עוני ולחץ ונסיון, לאמיתתו של דבר הוא נמצא בבחינה האמיתית של כוונה לשם שמים, הידור ויופי כזה חביב ורצוי להשי"ת. זהו כבוד שמים, וכבדו התורה בשיא שלמותה והעומד בזה הוא עומד בבחינה המלאה, דהיינו בכל מצב הוא לא משנה מרבנותו, דהיינו ממצבו הטוב בשיאו.
"וידום אהרן" לא התרעם ולא עיקם את פיו ולא שינה מהדר כבודו ותפארתו החיצוני, אלא המשיך בעבודת הקודש, עמידה מהודרת זו גילתה את כל ליבו הטהור והמזוכך של אהרן שלא חל בו כל שינוי אפילו בעת צרה וסכנה, ובשעה שהוא רואה את בניו הצדיקים נדב ואביהו מוטלים מתים במקדש, לא זועזעה אמונתו חס ושלום. אפילו בעת המעשה הגדול והנורא של "בקרובי אקדש" ובהופעה כזו של תלמיד חכם התקיף בדרכיו והמאמין בה', מתעלה ומתקלס שמו של הקב"ה. זה המבחן שלה אדם, מעלתו נקבעת בשעה שהוא בלחץ, ברדיפה, במחלה, במצבים קשים, האם הוא משנה ממצבו או שהוא נשאר בהדר גאונו בדיוק, כמו בעת השלוה והרגיעה. זה "וידום אהרן", זה מעלת אהרן שלא היה בו שום שינוי. וידום - כמו דומם שאינו מקבל שינוי. תכה את הדומם - לא מרגיש, שפוך עליו מים חמים - לא סובל, ככה וידום אהרן, כמו דומם, לא מרגיש בכלל. יותר מזה הוא גם שמח, כי שמח כיון שמיד הוא קיבל דיבור מאת ה' יתברך ופרשת שתויי יין נאמרה לו. ואין מקבלים נבואה אלא מתוך שמחה, מכאן ששמח. אבל ההיפך הוא בתלמיד חכם שמתנהג בצדקות לעת הרווחה, מתייפה ומתהדר ומתנהג ברבנות בהיקף כל ההצטרכויות, אבל כשמשהו זז ומתחסר לו תיכף מתבלבל בדעתו רעיונותיו מבוהלים ומטורפים וקומתו ההדורה מתכופפת ונדמה לו שכלו כל הקיצין והוא מוכן בכדי להציל במרכאות את עצמו, להתגלגל אפילו למחוזות בלתי מתאימים שלא העיז להגיע עד הנה. הוא מתבזה, וכבוד התורה נדרס כאסקופה, העדר השמחה והבטחון ועמידה חזקה בהנהגתו התורנית ישימו אותו ללעג בעיני החכמים, וגם שונאי תורה ועמי הארץ יבקרוהו ויתבזה עליהם.
מצב כזה של שינוי כזה דרסטי, מעיד על תחילתו שגם מקודם כל מידותיו מזויפות היו. גם תורתו ויראתו תלושות, מחשבתו שכל הכבוד היה להתהדר ולהתנאות לפני ה' ולכבוד תורתו איננו נכון בעליל. כי התלמיד חכם הוא בעל המדרגה האמיתי, אפילו בעת ירידה חומרית לא יגרום חלילה לחילול שם שמים ותורתו, אפילו במצבו הדחוק מאד לא יברח להציל את עצמו בתנאים ובנהגה שהיא פוגמת ומביישת את התורה, כמו שאמר בעל חובת הלבבות על הפרוש הבוטח בה', "נפשו יקרה" הוא מייקר את נפשו כל כך שהוא לא חלילה יפגום בה או יבזה אותה, הוא אינו מזלזל בעצמו בפעולות פחותות. ודאי שלא עובר על איסורי תורה או קללות או חרמות וגידופים וכו'.
ואם כן אלה האנשים הלהוטים כל כך להוכיח את מעלתם ומדרגתם הרוחנית על ידי הידורים וקישוטים חיצוניים, את אלה האנשים יש לשאול, למה אינם מתאמצים ומתעמלים להחזיק את הנהגת התלמיד חכם ברמה הנכונה גם בשעת הנסיון. למה הוא נבהל מפני מישהו שעיקם אפו נגד רוחו? למה הוא נכנע וכופף קומתו מפני כל מעיין נרפס. איפה רגש הכבוד העצמי ורגש כבוד התורה? למה ישבר כל כך מהר מפני ביקורת העולם, או חשש של סכנה, של פגיעה במעמדו החומרי שהוא עלול להפסיד כסף. ואם ככה הוא, הרי בזה סימן מובהק שכל התנהגותו הקודמת לא היה דורש בה אלא רק לעצמו. לא כבוד שמים ולא כבוד התורה.
גם עכן שלקח מן השלל ועבר על החרם, ובגללו נהרגו הרבה מישראל, גם הוא עטף את מעשיו ואת עצמו באיצטלה של כבוד התורה, וחיפה על מעשיו והעמיד פנים שכל מגמתו היתה בעיקר לקדש שם שמים, שהוא לקח את השלל, לקיים את הכתוב בתורה כמו שאמרו ז"ל "וארא בשלל" התבוננתי, חכמים כשהוא אמר וארא בשלל, חכמים הסבירו שהוא התבונן כביכול במה שכתוב בתורה, שכתוב בתורה "ואכלת את שלל אויביך" אז יש מצוה לאכול את השלל של האויבים, לכן הוא דאג לכבוד התורה לקיים מצוה רבתי. ככה הוא התעטף באיצטלה זו. לא די היה לו שהפך פנים בתורה שלא כהלכה, אלא שעוד העיז להתווכח עם יהושע שהצדק איתו, ואת תאוות ליבו עטף בכבוד התורה, שהוא בעצמו התלוצץ אח"כ בהודאתו מהטעית הטבע.
עוד אחד, גיחזי, ניגש להדוף את השונמית שהיתה מרת נפש להתפלל על בנה שיחיה, אתם מכירים את הגיחזים האלה שהם נמצאים ליד רבנים ודוחפים את כולם הצידה לפנות להם את הדרך בחוזקה יתרה? הן בשביל להראות את כוחם והן מהסיבות שנפרט כעת.
גיחזי ניגש, ניגש להדוף את השונמית, לא היא נדחקה אליו, הוא ניגש להדוף את השונמית, שהיא היתה מרת נפש והיא רוצה שהנביא יתפלל על בנה שיחיה, והיא התאמצה להתקרב אל אלישע הנביא שיתפלל עבורה, גם גיחזי זה העמיד פנים כאילו הוא דואג, דואג מפני כבוד התורה וכבוד רבו, והוא דחף את השונמית שלא תפריע לאלישע. אבל החכמים ז"ל בדעתם את נפש הרשעים, ראו בהדיפה זו לא זהירות על כבוד התורה וכבוד רבו, אלא תאווה נבזה של גחזי, שהסתתרה במסווה של זריזות והגנה על כבוד התורה וכבוד הנביא, ודרשו על הפסוק "ויגש להודפה" מלמד שאחז בהוד יפיה. את תאוות הזנונים שלו הסתיר ועטף במעשה נועז של הגנת כבוד התורה כביכול. רשע מרושע שחיפש למלא תאוותו וכביכול הוא הודף את האשה המתקרבת אל הנביא. ז"א יש כאלה שהם מסתירים באיצטלה של כבוד התורה וכבוד הרבנים וכבוד החכמים, הם מסתירים את התאוות שלהם או את הרצונות שלהם או את השיקולים והרצונות האנוכיים שלהם ומדברים בשם התורה ומביאים פסוקים וראיות וכל מיני דברים כאלה.
רב זירא הוה כבצע אקולא שרותא, אמר ליה רבינא לרב אשי, מה מיחזי כראוותנותא, אמר כיון שבכל יומא לא עביד ואידנא עביד לא מיחזי כראוותנותא. רב זירא היה בוצע את הפת כולה, ורבינא אמר לרב אשי כשראה את זה, זה נראה כמו ראוותנות, אמר לו לא, כיון שכל יום הוא לא מתנהג כך ורק עכשיו, אז זה לא נראה כראוותנות. מה הרעיון בזה? אם אדם מתנהג כל השבוע בהסתפקות ובפרישות ומונע את עצמו מהנאת הגוף כל מה שאפשר, אז מובן והגון כשהשבת נכנסת והוא מתעטר ומתלבש הדר, שבודאי לשם שמים הוא מתכוון, וגם הנאת הגוף וההתפנקות היתרה של יום השבת אינה אלא לכבוד שבת ולכבוד ה' המכובד, "וקראת לשבת עונג" והעונג הוא כולו טהור לה' יתברך. אז זה ברור, מי שחי בהסתפקות, בפרישות כל השבוע, אז אם הוא בצע את הפת קצת יותר, אם הוא התהדר יותר מהימים הרגילים זה מראה שזה לכבוד שבת, לכבוד ה' יתברך. אבל מי ששטוף בכל ימות השבוע בתאוות האכילה ובכל מיני הנאות הגוף, בודאי שאכילה והנאה מיוחדת לשבת לא יכולה להעיד עליו שלכבוד שבת הוא נהנה, אלא שאת הנאת עצמו הוא דורש. פשוט, הוא ראוותן כמו כל השבוע.
האשכנזים לא קוראים לסעודה השלישית סעודה שלישית, הם קוראים לזה שלש סעודעס', שלש סעודות, למה הם קוראים לזה שלש סעודות? כי שתיים ראשונות קל לאכול, אדם תאו לאכול, יום שישי הוא רעב, אוכל בבוקר הוא קם, אבל סעודה שלישית אנשים מלאים, אחרי חמין אחרי כל זה מפוצץ, קשה לאכול את הסעודה השלישית, אבל אם הוא אוכל סעודה שלישית בפת כמו ש צריך על פי ההלכה זה מראה שכל השלש סעודות שלו היו לכבוד השבת. לכן זה שלש סעודוס', לא סעודה שלישית.
אז ז"א מתי אנחנו יכולים לבחון את האדם אם באמת כוונתו לשם שמים או לא, לפי רגילותו, איך הוא מתנהג בכל הימים ואיך הוא יתנהג בשבת. איך הוא מתנהג כל הזמן ואיך הוא יעמוד בלחץ ובנסיון, שמה המבחן.
והרעיון כאמור, הס לנו מלהלביש את מאוויינו השפלים בעטיפה של כבוד של כתר התורה, וכמה צריכים לרתת ולפחד מפני היום הגדול והנורא שהקב"ה בכבודו ובעצמו יגלה לעיני כל אחד ואחד את מסתרי ליבו ותאוותיו, כל אלה המתעטפים בטליתות של כבוד התורה, הקב"ה ינתח ויגלה את העמוקות אשר בלב כל אלה בעלי השיטות שלכאורה לכבוד ה' הם דורשים, והאמת היא שכל שיטותיהם ומגמותיהם מלאים נטיות שונות ומשונות אשר דעת התורה אינה סובלת. ולא רק באנשים בינוניים, אלא אפילו המצויינים והותיקים שבנו, גם על הענקים נאמר "הן בקדושיו לא יאמין", הקב"ה אומר אפילו על האבות הקדושים, הן בקדושיו לא יאמין, והקב"ה מדקדק כחוט השערה עם הצדיקים הגמורים, כמו שכתוב, ואמר רבי אברהם אבן עזרא ז"ל על הפסוק "וימותו לפני ה'", נדב ואביהו מתו לפני ה', כי חשבו שעשו דבר רצוי לפניו. הם חשבו שהם עושים דבר רצוי לפניו, והם מתו לפני ה' כי זה לא היה רצוי לפניו. אז צדיקים שהיו במשהו יותר ממשה ואהרן, באמת חשבו שהם עושים לכבוד ה' יתברך, וה' הוכיח שלא, לא היא, והם מתו לפני ה' יתברך.
אחד מן הדברים שנאמרו, אחד מן הדברים שנאמרו זה שלא נטלו עצה זה מזה, זה מידת דרך ארץ ליטול עצה זה מזה. הם לקחו איש מחתתו, כל אחד לבדו, אם היו נוטלים עצה זה מזה לא היו מתים. אתם שומעים מה זה, לא ליטול עצה זה מזה, הוא בטוח שהוא עושה נכון, השני בטוח שהוא עושה נכון, שניהם היו בטוחים שעושים נכון, שניהם גם עשו אותו דבר, אז ברור לשניהם שהם עשו נכון, אבל הם לא עשו נכון. למה כשנוטלים עצה תמיד הצד השני רוצה לראות ההיפך ממה שאתה אומר, בשביל זה יש חברותא, שאתה אומר משהו הוא ישר מנגד אותך, הוא ישר דוחה את הסברה שלך, הוא לא יס מן שאומר כן נכון נכון נכון, אז אם היו נוטלים עצה אחד מן השני היו מוצאים את התיקון איפה הפגם, איפה הם טעו, איפה הם לקו, איפה לא היתה הכוונה המדויקת, אבל הם לא עשו זאת. אז בדבר כזה יכולים למות רח"ל, מה יהיה הדין ב"שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק" אם לא שומעים צד שני שחייבים לשמוע, לא מדין דרך ארץ, מדאורייתא שחייבים לשמוע. מדאורייתא.
אתמול הייתי לנחם, שלשום סליחה, לנחם את הבנים של הרב יעקב חי מנוחתו עדן, והם סיפרו לי שהמנוח היה נלחם בשביל להכניס בת לסמינר, ולא רצו להכניס, אז הוא הלך עד לרב אלישיב זצ"ל בשביל לדאוג שבת ישראל יהיה לה מקום. ומגיע לשם ואומר את הטענות, והרב אלישיב שומע ואומר עד כאן אני שומע, עכשיו צריך לשמוע את הצד השני, צריך להזמין את המנהל של הסמינר ולשמוע מה הוא אומר על זה, רק אחרי זה אפשר להגיד מה אני סובר. נו, ומגיע מנהל הסמינר, והרב אומר לו שמעתי, ואחרי זה כותב לו מכתב וכותב לו שצריך לקבל את הבת. ומנהל הסמינר אומר שהוא לא מקבל. למה הוא לא מקבל? משום שהוא מנהל הסמינר ואם הרב אלישיב חושב שהיא צריכה ללמוד פה בסמינר שיבוא להחליף אותו ושינהל את הסמינר. וזה לא מקרה אחד, אני הייתי עד למקרים כאלה גם בזמן מורי ורבי הרב שפירא זצ"ל, שהוא בעצמו הלך ברגליו לאחד ממנהלי הסמינרים לבקש על בת ספרדיה והוא לא הסכים, ומנהל הסמינר היה שואל אותו עצות תמיד, והוא לא הסכים. לא יאומן כי יסופר.
אבל ר ואים מפה "שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק" איך גדולי ישראל מתנהגים במצב כזה. אתה אומר טענה אין בעיה, תביא את השני נשמע את הטענה ואח"כ נחליט, ואח"כ נראה אם מקיימים בכלל, אבל קודם כל בא נשמע.
אז רואים שהבנים, הבנים של אהרן הכהן נדב ואביהו היו בטוחים שהם עושים דבר רצוי, וימותו לפני ה' - לא היה רצוי.
ומה מאד נפלאים ואדירים הם דברי הסבא מקלם על הפסוק "היוצר יחד ליבם המבין אל כל מעשיהם" תשמעו דבר מפחיד, מה זה שכתוב "המבין אל כל מעשיהם"? מהי הכוונה במילה "המבין אל כל מעשיהם"? כשיביאו בן אדם למשפט יביאו אותו עם כל המעשים שהוא עשה בימי חייו, ואיך בודקים אותו, מעשה אחד ילמד ויועד ממעשה שני, השופט והדיין יהיה אתה במעשיך שלך. מעשה אחד יעיד ויברר את הנכונות של המעשה השני. אחד התבטל היום מלימוד תורה, אמר אני לא חשב בטוב לא יכלתי ללמוד הלכתי לישון, למה יש לו הצטדקות, אסור לסכן את הבריאות. אבל אז יביאו לו מעשה שני, מעשה חומרי, ארצי, שאותו אדם דוקא טיפל והתמסר והשקיע בו כוחות אפילו למעלה מן הצורך, ושם הוא לא חשש בכלל לרפיון בריאותו, למה מהענינים הגשמיים אתה לא דואג לבריאות, כשאתה לומד אתה מאד חושש לבריאות.
אדם מתנצל למה הוא לא נותן הרבה צדקה, הנימוק - הוא מסובך בחובות, בעלי חובות תובעים אותו, ומביאים לו מעשה אחר, שפיזר מכספו להתפנק ולהנות את גופו יתר על המידה ושלא לצורך, ושם לא חשש לבעלי חובותיו, יצא לחופשה בבית מלון, חייב כסף ועל חשבון החובות הולך לטייל, למה פה אתה לא חושש? זה הרעיון שכתוב שהקב"ה מבין אל כל מעשיהם, הקב"ה מבין, בוחן ושופט את האדם לפי כל המעשים, לפי כל המקצועות, לפי כל הנטיות והתשוקות שהם מהווים את הרקע לכל המעשים.
תשמעו דבר מזעזע, מר עוקבא שכיב ליה בר חמו, נפטר בן חמיו, סבר למיטב עלה שבעה ושלושים, רצה לשבת אבל עליו, עלה רב הונא לגבי אשכחי, אמר ליה, צודנייתא בעת למיכל? הא, אתה מחפש לאכול סעודת אבל? הוא ישב אבל יביאו לו אוכל, יברו אותו, יתנו לו זה, אה, אתה מחפש לאכול, הא? כמה צריך אדם לחשוש לבדוק מה הסיבה שפתאום הוא מתחסד.
רב הונא העמיד את רב עוקבא על רעיון הזהירות והבדיקה, אז מן הכל שכן שצריך הוא האדם הבינוני לכתת בכל פעם אחרי כוונותיו והצהרותיו בכל מעשיו שלא יהיה חלילה נבל ברשות התורה. התהדרות בבגדים וסלסול שערו לשם הגדלת כבוד התורה. כבוד התורה. יש ישיבות שמגדלים בלורית, והם אומרים שזה כבוד התורה. כבוד התורה. חשיבות, זה חשיבות.
ז"א מתעמל ומתיגע ברדיפה אחרי ממון ורכישות באמתלה, כשירחיב לו הקב"ה תתרחב גם הדעת ואז יפנה ליבו ללמוד התורה כראוי ולזכות את הרבים. לכן הוא עמל להרבות ממון. מחניף לבריות, מעמיד פנים כאילו אוהב אותם, מתרתח וכועס, ונימוקו אורייתא קמרתא חבי. ומפני שכהים הם מערכי לב האדם ואינו חותר עמוק בתוך נפשו הוא טועה ומטעה הבריות ואינו גלוי לפניו מצפונם. אז אם נדב ואביהו טעו שחשבו שמעשיהם רצויים לפני ה', התורה מעידה "וימותו לפני ה'".
הסבא מסלבודקא גילה לנו מקדש שני שלא נתגלה עוונם לא נתגלה קיצם. שנאת חינם הוא חטא שאינו מתגלה לעין האדם, לא לו ולא לאחרים, המבוע הראשון שממנו השנאה נובעת אינה מתגלה אלא לאחר חפירה עמוקה בתחתית הנפש. דברים שנראים כאילו קנאת ה' ודאגה לכבוד התורה, אם יחפרו טוב טוב ימצאו שהשור שלהם זה קנאה ושנאה ותו לא.
מצינו שכלב בן יפונה מסר את נפשו לא להגרר ולא להכשל בעצתם ומזימתם של המרגלים, ונאלץ היה למראית עין להתעטף בטלית של מרגל כמותם, לשחק תפקיד של מתקומם ומתרגז על משה רבינו ע"ה, כדי שלא יחשדו אותו שרוח אחרת עמו, והוא כלב קידש שם שמים במעשהו, אחר שהופיע אח"כ בכל טהרת כוונתו השלמה, ובכל זאת היה צריך אח"כ לעדות מיוחדת מצד הקב"ה שיאשר ויאמת את מעלת כלב וכוונתו הטהורה, דהיינו מה שהוא התחפש בהכרח זה לא הזיק ולא פגם בשלמות נפשו הקודמת ויצא בשלום ממקום הסכנה.
מה הסכנה שהיה נתון בה כלב? הסכנה היא שאדם בינוני קשה עד מאד לצאת שלם אחרי שלפעמים הוא נאלץ עקב תנאים ציבוריים מעשיים להתלבש בלבוש של שקר להיות חבר לדעות משובשות ומכוערות, אפילו שמטרתו בליבו הוא חותר ושואף לגילוי האמת. מכל מקום עלול אדם להתגאל ולהתרשל מהשפעת אלה הרגעים והשעות ההכרחיות שהוא נבלע בתוך השקר למטרת גילוי האמת, והסכנה היא שתפקידו יפגום בו והוא כבר ישתבש. לכן היה צריך את העדות של הקב"ה, שכלב בן יפונה עקב אשר היתה רוח אחרת עמו, ה' מעיד עליו שרוחו היתה אחרת משל המגרלים.
וכמעשה שהיה עם יהוא, שהוא הכריז ואמר, אחאב עבד אתה בעל מעט ויהוא יעבדנו הרבה. הוא לא התכוון לזה, הוא עשה תרגיל, מה היה התרגיל? התרגיל היה לרמות את הרשעים ונביאי השקר שיצאו מהמחבוא שלהם כדי שהוא יבער אותם מן העולם. כי הם פחדו מיהוא שהוא יהרוג אותם, אז מה הוא הכריז? הוא הכריז, אחאב עבד את הבעל מעט ויהוא יעבדנו הרבה. ומה היה לבסוף? הוא עבד עבודה זרה כי ברית כרותה לשפתיים. למרות שהוא התכוון רק לבער את הרשעים ונביאי השקר.
ולכן בענין כלב צריכה היתה לבוא עדות מיוחדת של הקב"ה שכלב יצא בשלום, עקב רוח אחרת שהיתה בו, ליבו היה טהור, ההסוואה שלו היתה הכרחית להצלת ישראל והיא לא פגמה בו.
מה נענה עכשיו אנחנו, אזובי הקיר, קטני המח, המתפתים ומתרמים להתחפש כביכול, להיות מעורבים בין אנשי דעות משובשים. מי יעמוד ומי יעיד על אמיתת ושלמות נפשנו שלא נפגמה נשמתנו ולא נשתבשו דעותינו עד שאין אנו מרגישים פגימתנו. זה הכלל שצריך לפשפש אחר המעשים כולם. צריך לחתור בנפש לסיבות הראשונות שהם המניעות את כוחות הנפש, צריך לבדוק אחר השורשים הנעלמים שמהם עולים וצומחים המעשים של האדם. הלימוד והכלל הגדול הוא, שכל מי ששואף לקראת זיכוך הנפש, להשיג את האמת, עליו לעמוד על המשמר על מערכי ליבו לחקור ולחטט ולנתח, להעמיק בשרשי נפשו הנסתרים והנעלמים, שלא יחליף בין איוב לאויב, בין מכוון לכבוד עצמו ובין מכוון לכבוד שמים וכבוד תורתו.
החתם סופר בשו"ת נ"ט אומר, במתן תשובה לשאלה של אדם שנפגע ע"י ציבור מסויים, אז הוא אומר לו אחר כל מה שהוא מסביר, הוא אומר לו אבל תדע לך, שהפסוק אומר עם נברר תתברר ועם עיקש תטפל, ז"א שיש פעמים שצריכים להתנהג בדיוק ובהתאם למי שהתנהג איתך וכפי שהתנהג איתך. אז הוא אומר לו, מורגלא בפומי תמיד, ותבדוק שהדברים הם אמיתיים, שאין יעקב שאין לו לבן, אין מציאות כזאת שיהיה אדם בבחינת יעקב צדיק בבחינת יעקב, שלא יעמוד כנגדו לבן. מה פירוש? הפירוש הוא, יעקב היה צדיק איש תם, לא גזל, לא עשה עוולה, שירת באמונה ובנאמנות את לבן הרשע הרמאי שחליף משכורתו עשרת מונים, ובסוף מה אומר לבן ליעקב הצדיק רגל במרכבה? הבנים בני והבנות בנותי והצאן צאני וכל אשר אתה רואה לי הוא, לך אין כלום, אתה גורנישט מיט גורנישט, אתה אפס מאופס ריק שבריקים. אתה אין לך שום דבר, אחרי עשרים שנה להגיד דבר כזה, צריך להיות לבן הנבל. הוא היה בסוף נבל גם בגלגול.
מכל מקום, אין יעקב אבל שאין לבן כנגדו, ומעטי לבן יש יעקב כנגדם אומר החתם סופר, יש הרבה לבן, הרבה לבנים יש, אבל יעקב שיכול לעמוד מל לבן יש מעט מאד כאלה שמסוגלים כמו שאמר יעקב ללבן, אני אחו ברמאות, לא עלינה, איתי זה לא ילך לך מתוק, אתה יכול להיות לבן, אבל אתה לא תוריד אותי ממצוה אחת. עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי, אתה לא תוכל לפגום בי באמונתי, בבטחוני בה' במעשי, אני לא אתלכלך בשבילך. אבל זה אומר החתם סופר שנדע שאין יעקב שאין כנגדו לבן, ומעטי לבן יש כנגדם יעקב. והוא אומר לאותו שואל, שאני נזהרתי מהם מהמונם ונזהרתי מהקטנה שבהם, ונפלתי בגדולה מהם. ז"א, כמה שאתה רוצה להזהר ולא ליפול במצודה של הלבנים האלה, אומר החתם סופר בעצמו על עצמו, לא עזר לי, ידעתי להזהר אפילו מהקטנה שבהם, אני יודע להבחין מה הם מתכוונים ונפלתי בגדולה. הוא אומר ולא תחשוב שאני מדבר איתך מעמי ארצות ואנשים בינוניים, אלא גם מלומדי תורה ורבנים, מי שאינו דובר אמת בלבבו והצדק והיושר מרכבו הרחק רגלך מנתיבו, פוסק החתם סופר. לא להשאר בקרבתם רגע. על מה הוא מדבר, לא אחד שדובר שקר, דובר נבלה, מגדף מקלל, לא על זה, לא דובר אמת בלבבו. ז"א, יש הרבה מסווה, הרבה תרמית, וקשה לאדם לבחון לכן כתוב "ויראת מאלהיך" "ויראת מאלהיך" אתה חושב שבעולם הזה אתה יכול לשקר את כל העולם? תמשיך לחשוב, אבל אני אלוקים בשמים עוד אפרסם את מעשיך בגלוי, "סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם" אומר התרגום, סוף דבר עתיד הכל להתפרסם לעיני כל, כל העולם יראו, יעמידו בן אדם, לא רק שיראו את מעשיו, יראו את לבבו, בשעה שהוא דיבר וחייך ואמר וזה, יראו את הלב השחור חורש המזימות והכוונות הרעות. כמו שכתוב "ויבוא הפליט" הוא בא להודיע לאברהם שנשבה לוט, פשש איזה צדיק, איזה ריצה, רץ לאברהם בשביל להודיע לו שנשבה בן אחיו, ומה כוונתו? שאברהם ילך למלחמה, ימות והוא יקח את אשתו. יש הרבה כאלה עם תכניות, ושם יראו להם בדיוק מה היתה כוונתם בכל דבר ודבר.
אז צריכים לקחת בחשבון רבותי, לא להתפתות למראה עיניים, המצב זה שצריכים להזהר מאד קודם כל אנחנו, ודבר שני להזהר באחרים. המבחן יהיה תמיד בשעת הנסיון, לראות כיצד מתנהגים האנשים בשעת הנסיון, שמה זה המבחן לדעת מעלתו וסגולתו של כל אחד ואחד.
עד כאן הם הדברים, למי שיש שאלות בבקשה. יש פה אשה שרוצה לשאול בבקשה.

ש. ערב טוב לכולם, אני לא המטרה שלי לשאול אלא המטרה שלי היא לבקש, יש לי אחות שהיא כבר שלש שנים חולה, שוכבת על ערש דווי במחלה האיומה וכעת הרופאים לא נותנים לה צ'אנס, והיא לא יכולה להזיז רגל, והיא לא יכולה לדבר, היא נמצאת במצב איום, ועם כל זאת היא עדיין אומרת, התרופה רק מבורא עולם, לא מאף אחד ולא מרופאים, אבל אנחנו מאמינים בני מאמינים שתפילה עוזרת, שתפילה מרפאה

הרב: היא שומרת תורה ומצוות?

ש. כן, היא גדלה בבית כזה שדקדקו מצוה קלה כבחמורה
הרב: היא שומרת תורה ומצוות?

ש. היא שומרת היא הולכת כיסוי ראש מלא, אצלה תמיד היה בבית לימוד תהילים בשבתות

הרב: יש לה בעל ובנים?

ש. יש לה בעל וילדים

הרב: איזה גיל הילדים?

ש. הילדים הם אחד נשוי לומד בכולל, הוא בגיל בערך עשרים ושש משהו כזה, יש לה בן שהוא

הרב: לא חשוב בן כמה

ש. בני עשרים ושש, עשרים וארבע, ואני חושבת 19 והבת אולי בת 15

הרב: טוב, ויש אחים ואחיות?

ש. יש שלשה כלומר אחים ואחיות לה? כן, יש לה אחים ואחיות.

הרב: טוב. אם תהיו מוכנים להתענות ארבעים יום תענית לרפואתה אפשר שתוכלו להפך את הגזרה.

ש. מי אלו שצריכים להתענות ארבעים יום?

הרב: אלה ששאלתי עליהם

ש. אחים אחיות והילדים?

הרב: והבעל

ש. והבעל,

הרב: מעמוד השחר עד צאת הכוכבים לא אוכלים ולא שותים, חוץ משבת ראש חודש וחגים.

ש. קשה לי להאמין שהם יעמדו בנסיון הזה

הרב: מה לעשות

ש. יש ביניהם אפילו שהם לא מרגישים טוב אפילו במשפחה, כי הדודים והדודות

הרב: מי שאסור לו אסור לו, אבל מי ש יכול יש אמא רק אחת ואחות אחת,

ש. אבל ברכה של הרב אני חושבת

הרב: אני אתן ברכה אבל את רוצה שגם תתפס, אני הגעתי להרצאה לרפואתו של הרב יעקב חי מנוחתו עדן לפני כשנה פלוס, ושם באתי בשביל לדאוג לרפואתו, וביקשתי מהציבור שיקבלו על עצמם תענית ארבעים, חמישים וחמישה איש באותו מעמד קיבלו על עצמם תענית ארבעים, לאחר מכן עוד קיבלו אנשים אחרים ששמעו מזה וגם בשידור ישיר וחוזר, וברוך ה' הרופאים נתנו לו שלשה חדשים כי המחלה היתה בלבלב והסיכוי שמה הוא בדיוק שלשה חדשים, והוא זכה לעוד שנה ושלשה חדשים.

ש. אצלה המחלה זה בראש

הרב: אני לא קובע עכשיו מה סיכויי ההשרדות, אבל אני רוצה לתת את האפשרות המקסימלית שבאמת אכפת למשפחה. כשרואים בשמים שאכפת אז האכפת הזה יכול לשנות את הגזירה.

ש. היה אפשר להחליף את זה נגיד בלימוד

הרב: אפשר להוסיף

ש. להוסיף.

הרב: מה הבעיה לא לאכול?

ש. זה לא כל כך קל בדור הזה, הדור הזה הוא חלש

הרב: בדור הזה אני יודע לפחות למעלה מאלפיים איש גברים ונשים נערים ונערות התענו. מי פה מהציבור זכה להתענית ארבעים יום תענית? הנה יש פה כבר ארבעה חמישה, את רואה?

ש. זה קשה לי

הרב: מה קשה? קודם כל זה דיאטטי, דבר שני האוכל בלילה יותר טעים. ודבר שלישי זה חסכוני. ואם זה גם עוזר להציל בן אדם למה לא? ובפרט שהוא משפחה.

ש. אני יודעת שאבי ע"ה היה לו אירוע מוחי, וטוב, זה הדורות לפני יש להם את האמונה החזקה, לא נשלה את עצמנו שאנחנו באמונה כזאת

הרב: לא צריך להשלות כלום, צריך לא לאכולז ה הכל

ש. אז דודי ע"ה הוא טבל במקוה והתפלל עבורו והרופאים כבר לא נתנו לו צ'אנס, ובידדו אותו כבר בחדר ואין מה להגיע אליו, ובזכות התפילה שלו הוא הוסיף לחיות עוד מינימום 25 שנה, זאת רק תפילה היתה. הצום זה קצת קשה לדור הזה, הם צמים כשצריך לצום, אבל זה לדור הזה זה קצת קשה.

הרב: בדיוק הפוך, בדור הקודם הספיקה גם תפילה, בדור הזה צריכים גם תענית ארבעים.

ש. אני אגיד לכולם, אני יעביר את המסר, אבל אני לא יודעת, אני בעצמי לא יכולה להחזיק מעמד

הרב: מי אמר לך? ניסית

ש. אני לא יכולה להחזיק מעמד בזה כי אני לא מרגישה כל כך טוב

הרב: אם זה בשביל להציל מישהו

ש. לא לא זה רציני שאני לא מרגישה טוב, אני לא יכולה להחזיק מעמד

הרב: אם רופא יגיד שאסור לך אז את צודקת אבל אם הוא לא יגיד שאסור לך אז את לא צודקת,

ש. מה בדיוק

הרב: לא אוכלים, זה כיף,

ש. הלואי ויכלתי, כשהייתי יותר צעירה בכיף אבל היום אני לא מסוגלת להחזיק מעמד

הרב: אני לא יודע, את צריכה לנסות. תעשי על תנאי.

ש. אני יעביר את המסר, אני

הרב: אני לא מבין, אנשים רואים אדם טובע בים, הם מסתכנים וקופצים לים בשביל להציל אותו, הם מסתכנים ממש בחייהם שהם נכנסים לים הסוער והם מנסים להציל אותו. מה פה לא מתים מזה שלא אוכלים עד הערב, וגם אם חס ושלום יש אונס מתנים שאם מרגישים שכבר ררררררררר הולכים מן העולם, אז יש סנדוויץ' בהיכון ומחזיקים בעוגן ונשארים בחיים.

ש. מאיזה שעה עד איזה שעההצום?

הרב: או, התחלת לדבר לענין, מעמוד השחר שזה בסביבות השעה חמש וקצת עד השעה שבע וחמישים בערך, נכון לעכשיו זה הולך ומתקצר.

ש. אני יעביר את המסר אבל אני לא יודעת מה

הרב: טוב, אני אראה לך סרט קצר עכשיו

ש. אני ראיתי הרבה סרטים של הרב

הרב: אה גם סבלנות אין לך?

ש. אתה רואה, בגלל זה אני לא יכולה לצום כי מידת הסבלנות שלי
הרב: מה הקשר, סבלנות צריך בשביל להכין אוכל, לשבת ליד האוכל, ליטול ידיים, לברך ברכת המזון, ככה את פטורה, כל היום חפשיה, תלכי טיילי תעשי מה שאת רוצה, אין לך שום התחייבות לאכול כלום

ש. בצומות הרגילים הלואי ויכולתי לצום את כל הצומות

הרב: זה בגלל שאדם מכניס לעצמו במודעות שזה הוא הולך להתעלף כבר, עוד לא התחיל הצום הוא מתעלף, אחרי ארבעים יום כבר את תראי שהכל קל, הכל קל. ממש קל. רק הראש מפריע לנו.

ש. לא יודעת.

הרב: את ראית את הסרט חיה יחיה

ש. חיה יחיה לא ראיתי

הרב: מישהו לא ראה את הסרט חיה יחיה שירים את היד, מי לא ראה? טוב, אז אני אראה לכם ועכשיו תגידי אחרי זה אם אתם רוצים לצום או לא, בסדר?

ש. זה לא ענין של רצון

הרב: שמעתי, זה רצון. בואי נראה.

מיכאל: שמי מיכאל, מיכאל אליה, זאת אשתי שני, אנחנו בני 27 התחלנו להתחזק לפני בערך כשלש שנים בזכות הדיסקים של הרב אמנון וההרצאות שלו, הרב אמנון יצחק, אנחנו רוצים לספר לכם על הנס שקרה לנו הבוקר, נס שאין כמוהו, תחיית המתים ממש.
הלידה התקדמה מאד יפה, מרגע שנכנסנו לחדר לידה.
שני: באמת הכל התחיל כמו שצריך והיינו מרוצים מהכל מההתקדמות,
מיכאל: היה אמור להיות לידה רגילה, פשוטה כמה שאפשר, עד שזה התחיל להסתבך עם זה שהיו מים מקוניאלים בבטן, במי שפיר היו מים מקוניאלים שזה נכנס לראות של התינוק וזה הקשה עליו לנשום, וממש לקראת הסוף כבר הוא היה צריך לצאת והנשימות שלו, הדופק היה נעלם מידי פעם.
שני: זה היה בלחץ והרבה עזרה מהרופאים ואני התאמצתי כמה שיכולתי
התחילו לעשות
מיכאל: התחילו לעשות לידה כמה שיותר מהר, ולדחוף כמה שיותר מהר שהתינוק יצא, שהוא לא יפסיק, שזה לא יפגע לו בדופק, ואז בשלב מסויים נעלם הדופק והוא הפסיק לנשום והלידה נתקעה, הוא לא הפסיקו, לא היה כבר צירים שיכולים לעזור לדחוף רק כח מה שאשתי היתה יכולה לעשות, בגלל שהזמן היה מאד קצר כי הילד כבר לא נשם אז הביאו דחוף וואקום בשביל לשאוב אותו משם כמה שיותר מהר.
הרב בהרצאה: התינוק הנולד שני בן בת שבע, ה' יציל אותו שיחיה בעזרת ה'.
אמן.
מיכאל: כל התהליך הזה בערך רבע שעה, עשרים דקות, עד שהתינוק יצא, ובאו עוד רופאים ועל הלידה הזאת היו בערך ארבעה רופאים ועוד מיילדות מסביב,
הרב: עוד פעם אני מבקש, התינוק הנולד בן בת שבע, ה' יציל אותו שיחיה בעזרת ה'
אמן
מיכאל: ברגע שהתינוק יצא אני עמדתי בכניסה לחדר ואני שומע שמברכים את אשתי כל הכבוד, זהו, לחצת טוב הוא יצא, אחרי ש חתכו אותה ושאבו את התינוק עם וואקום וזה ובסופו של דבר התינוק יצא ומברכים אותה על זה, אבל אני לא שמעתי בכי של תינוק, הבנתי משהו לא בסדר, לא הבנתי מה בדיוק קורה שם.
שני: בזריזות קרעו את חבל הטבור והניחו אותו שם ואני רואה כמה רופאים בלחץ מטפלים בו ופתאום כל החדר נהיה כמרקחה ולחץ מטורף היה שם ואני פתאום מבינה שמשהו לא בסדר עם התינוק, אז אני שואלת את הרופאים אם הכל בסדר ואף אחד לא עונה לי. ואני מחבקת את הרבנית ואני מסתכלת עליה והיא מרגיעה אותי ואומרת לי הכל יהיה בסדר בעזרת ה', ואני שואלת את הרופאים עוד פעם, הכל בסדר? הוא חי? אף אחד לא עונה לי, ככה במשך כל הזמן שהם טיפלו בו אף אחד לא נתן לנו תקוה שהכל בסדר. הם כן אמרו מידי פעם הרופאים בודקים אותו וכבר יודיעו לכם, אף מילה מעבר לזה, אני ממש ראיתי כאילו הולכים להודיע לי שזהו, חמודה, ניסינו הכל. התחלתי לבכות ואני רואה גם את בעלי חסר אונים שם בחוץ,
מיכאל: אבל עמדתי בכניסה וראיתי פתאום מניחים מולי תינוק בצבע סגול כהה, חום כהה כזה שהוא לא זז, אני ברגע הזה אומר הוא לא נושם ואני מבין שמשהו, באותה שניה חשבתי חרב עולמי, אני עשיתי שני צעדים מחוץ לחדר ופתאום הרגשתי, התחלתי לא להרגיש את הגוף מרוב, כי לא ידעתי מה קרה. והבנתי באותו רגע
שני: אמרתי לרבנית זה לא יכול להיות, זה לא יכול להיות, אני כל כך השתדלתי כל ההריון לשמור על עצמי ולא לשמוע שירים ולא להסתכל בדברים שלא צריך כדי שהילד הזה יצא צדיק כמו שצריך, זה לא יכול להיות שזה ככה, שיהיה ילד צדיק, והייתי קמה בבוקר עם בעלי לשמוע את ההרצאות של הרב שישמע דברים טובים
מיכאל: באותו זמן כבר בערך רבע שעה הוא היה בלי דופק, פשוט התחלתי ממש, ממש היה קשה לי להאמין למקרה, לא האמנתי שזה יכול לקרות, הריון תשעה חדשים וכל כך אתה מחכה לזה וזה ילד ראשון ואתה מחכה כל כך, ופתאום מוציאים לך פשוט גוש בשר כזה שלא זז ואתה לא יודע איך לקבל את זה.
שני: התינוק ממש יצא מהבטן לא תינוק חי.
מיכאל: והרופאים גם לא דיברו עם אף אחד, התחילו לעבוד מהר על התינוק ולנסות לעשות לו החייאה והנשמה, ואחד מנקה לו את הריאות, אחד לוחץ לו במקומות, אחד מכניס לו מחט עם אדרנלין ללב.
כמה דקות אני לא מצליח להרגע, פשוט אחרי כמה דקות התאוששתי, אמרתי לעצמי, אין, לא יכול להיות שזה קורה לנו, לא יכול להיות שזה קורה לנו.
התחלתי לבטוח בה', אמרתי אין, הקב"ה אני יודע שהכל יהיה בסדר, אין דבר כזה, זה רק מהרב מהשיעורים בבוקר של אמונה ובטחון שפעמיים למדנו את השער הזה עם הרב וזה חיזק אותי וזה נתן לי כח, לא רק בזה בדברים אחרים גם הרבה, אני ראיתי הרבה ניסים ונפלאות, זה שינה לי את החיים האמונה הזאת ושער הבטחון הזה זה שינה לי את החיים מא' ועד ת' ופה זה היה נסיון הכי גדול שלי, ואני לא אשקר, לא עמדתי פה במיליון אחוז, אבל כשאמרתי את זה וכשהאמנתי את זה וכשאני הולך במסדרון אחורה קדימה אחורה ואני אומר, הקב"ה אני מאמין בך, אני יודע שהכל יהיה בסדר, לא יכול לקרות דבר אחר, הכל יהיה בסדר הכל יהיה בסדר, זה בא נטו מהלב, נכנסתי לחדר אשתי וצעקתי לה, אל תדאגי הכל יהיה בסדר, הוא מחיה מתים, הוא מחיה מתים אמרתי לה, הכל יהיה בסדר
שני: אמרתי לעצמי, אני אקבל כיסוי ראש ובעלי בא לידי ואומר לי אני מקבל על עצמי גם ללמוד שש שעות ואני מבקשת מהרבנית שתתקשר לרב ותגיד לו, אולי הרב יכול לברך אותנו, הברכה שלו תמיד עוזרת.
הרב אמנון יצחק: אילו אחיה אלף שנים לא אוכל לשלם תודות לו, אם ישלחני למרחקים בחצי הלילה, רק שניה זה דחוף בית חולים. כן. כן. טוב מה קורה שם? וכרגע מה מנסים לעשות? בסדר, אני לוקח בעזרת ה' תענית ארבעים יום להצלתו בעזרת ה' יתברך. בסדר. מי שרוצה, הילד יצא בלי דופק, תינוק שנולד, מי שרוצה לקחת עליו לרפואה בבקשה. אשריך לחיי העולם הבא.
מיכאל: אשתו של הרב היתה ליד אשתי, היתה עוזרת לה ואשתי ביקשה ממנה לדבר עם הרב, הרב עוד כשהתינוק היה בבטן וככה היה, שהיא שלחה לו הודעה והרב קיבל על עצמו באותו רגע ארבעים יום תענית, ועוד שני אנשים קיבלו את זה על עצמם שם לידו, ואני אמרתי לה', ה' אני מקבל על עצמי שש שעות ביום לימוד תורה ועוד ארבעים יום תענית גם אחרי שהרב קיבל גם אני ארבעים יום קיבלתי.
שני: אשתו של הרב, הרבנית שתהיה בריאה, צדיקה מדהימה, כמה היא חיזקה אותי וכמה היא חיזקה אותי וכמה היא עזרה לי, בלי התמיכה שלה אני לא יודעת אם היה לי כוחות לעמוד בזה, אחרי כל הקושי של הלידה, הלידה היתה מספיק קשה והיא עוד היה לה את הכח לחזק אותי ולהיגד לי שהכל יהיה בסדר ושהאלקים יעזור ולקרוא תהילים, והיא בעצם נתנה לי גם את הדוגמא כמה אני צריכה להיות חזקה.
אמרתי זהו, רק שהרב יברך ולפחות אנחנו אין לנו מספיק זכויות שאלקים יעשה לנו כאלה ניסים, אולי בזכות הרב אלקים יעשה לנו פה איזה נס.
מיכאל: והוא החיה את המת, הוא החיה, הוא החיה את הבן שלנו והרופאים הצליחו להחזיר את הדופק שלו, אחרי בערך עשרים דקות אני שמעתי ככה מוניטור פתאום מתחיל לצפצף לענין ולא צפצוף אחד שלם.
שני: אח"כ מעלי בא ואומר לי מאמי, בסדר, הכל בסדר, יש לו דופק הוא נושם, הכל בסדר, תרגעי, שמעתי אותו בוכה. ואז אנחנו התחלנו כמובן לבכות ולהודות לאלקים כי היה לנו פה נס גלוי, זה לא היה, היה לנו פה נס גלוי, התינוק ממש היה יצא מהבטן לא תינוק חי.
מיכאל: גם עוד יותר פלא, שאחרי כל כך הרבה זמן שהוא לא נשם, אחרי שעשו לו בדיקות ולקחו אותו לטיפול נמרץ של תינוקות אז אחרי יעוץ בין הרופאים ראו שהוא לא צריך טיפול מיוחד, שהוא הכל בסדר, רק צריך השגחה קצת יותר רצינית אבל הוא יהיה בסדר ואין לו שום פגיעה, לא במח, שבמצבים כאלה יש הרבה סיכוי לפגיעה חס ושלום, אבל אצלו הכל ב"ה כאילו בגלל שלא מגיע החמצן למח אז יכול לפגוע, במיוחד אצל תינוק. וב"ה לא נפגע לו שום דבר והוא זז והוא בוכה כמו שצריך וב"ה, אין שבח לאל, שבח לאל, הקב"ה הכין אותנו הרבה הרבה זמן למקרה הזה, לנסיון הזה, זה היה צריך לקרות לנו, ואם לא ההתקרבות שלנו לצדיק, כמו שגם למדנו בשיעורים בבוקר גם לרב להתקרב לצדיק
שני: הרב לא מדבר על עצמו
מיכאל: הרב לא מדבר על עצמו אבל אני אומר לכם שהוא צדיק והוא אחד הצדיקים הגדולים בדור הזה ומי שיכול להתקרב אליו זה רק לטובתו יהיה, זה רק יהיה ל טובתו.
שני: נס גלוי, הרופאים עצמם היו המומים, הרופאים עצמם לא יכלו להרגע אחרי זה. והיו שמה מלא הרבה רופאים בחדר וכולם ראו את הנס הגלוי הזה. מי שרוצה לוודא את הסיפור, לאשש אותו יכול לגשת לבלינסון למחלקת יולדות, את הלידה שלי בטוח לא ישכחו הרבה זמן שמה.
מיכאל: אני לא יודע איך להודות לרב, עוד לא הספקתי עוד להודות לו על החיים שהוא נתן לי ולאשתי שחזרנו בתשובה, אני כבר צריך להודות לו על החיים של תינוק שנולד שהוא קיבל על עצמו ארבעים יום לזכות שהוא יחיה, אז ככה שכל המשפחה שלנו חייבים לו את החיים שלנו, ובעזרת ה' יהיה סנדק, בעזרת ה', ה' יזכה אותנו שהרב יהיה סנדק ושהרב יבחר לו שם בעזרת ה', השם שהוא יחליט זה מה שיהיה, אנחנו לא אכפת לנו, שהרב יחליט, מתבטלים לגמרי בענין הזה, שהוא יחליט איזה שם שהוא רוצה זה מה שיהיה, כי זה יש לו חלק גדול בילד הזה, זה הילד שלו בדיוק כמו שלנו, ושל הרבנית גם, ותודה רבה לכם ותתחזקו ותקחו את זה כי לא מובן מאליו כל הדברים האלה, כי כל יום ויום הוא יום מתנה מהקב"ה.
כעבור שמונה ימים:
"שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" "אנא ה' הושיעה נא" "אנא ה' הצליחה נא" אני ממנה אותך שליח למול את בני. "ברוך... וציוונו על המילה" "להכניס בריתו של אברהם אבינו" "ברוך... שהחיינו"... ויקרא שמו בישראל אמנון יצחק בן מיכאל אליה, ישמח האב ביוצאי חלציו...
מיכאל: זה היום הכי מאושר בחיים שלי.
שני: אני רוצה להגיד תודה לרב אמנון יצחק ולכל האנשים שהתפללו ולקחו על עצמם כדי שהילד הזה יהיה בריא, חוץ מהרב יש עוד צדיק אחד בשיעור שאני יודעת שלקח על עצמו גם ארבעים יום אנחנו גם מודים לו מאד! והכי חשוב אנחנו מודים לבורא עולם על הנס הזה שעשה לנו.

הרב: כן, מה הרבנית אומרת עכשיו לאור מה שראתה?

ש. אני מאמינה בת מאמינים, אבל להגיד שהאמונה שלי היא כמו של אבא שלי אני אשקר את עצמי.

הרב: לא צריך להאמין, צריך לא לאכול.

ש. אני אמרתי שוב, אני יעביר את המסר, אני לא יודעת, כי אני בעצמי לא מחזיקה מעמד בצומות רגילים

הרב: הבנתי, בסדר, תעבירי את המסר ואם תהיה תשובה חיובית נשמח לברך שיועיל

ש. אבל אם הרב יכול לברך עכשיו

הרב: את מאמינה בברכות יותר מהמציאות, המציאות יש לה כח יותר גדול

ש. לא, אני מאמינה בזה, אני לא אמרתי שלא, אני לא מתנגדת לזה

הרב: אז קדימה בואי, תרימי טלפונים, תרימי טלפונים עכשיו תוך כדי שאנחנו מדברים עם האנשים ותגידי לי תשובות

ש. הענין הוא שאני לא יודעת המשפחה הקרובה איך הם יקבלו את זה

הרב: זה לאר עניני איך הם יקבלו

ש. כי אני ביקשתי מהם שהם יבואו ואני באתי במקומם בגלל שהם לא רצו להגיע

הרב: מאה אחוז, אז תגידי להם אם הם מעונינים ואם כן אנחנו ניתן ברכה, בסדר?

ש. אין לי אפילו מספר טלפון

הרב: את לא יודעת טלפונים של אף אחד? גם לא של אחותך האחרת ואחיך השני?

ש. של אחות אחת אני יודעת

הרב: נו, בואי נתחיל איתה ותקחי ממנה את הטלפונים של האחרים

ש. ומה אם נגיד רק שתיים יקבלו על עצמם

הרב: תגידי לי את התשובה ואני אענה לך גם. אני אביא לך גם פלאפון.

ש. אני לא יודעת, זה לא כל כך קל. נו, את צריכה פלאפון אבל?

הרב: תן לה שם, תלמד אותה לחייג. בינתיים שאלה נוספת, כן הבחור פה עם המעיל

ש. שלום כבוד הרב, אני ראיתי פעם הרצאה שלך באינטרנט שם אמרת לאיזה ילדה אחת שאלה על פינוי מגוש קטיף, ואמרת שרק צריך לעשות תשובה ולא צריך להפגין, זה לא עוזר. והבאת ראיה ממגילת אסתר, שהיהודים צמו נכון וזה מה שהציל אותם, נכון? ואז חשבתי לעצמי, אבל מרדכי גם בא לאסתר וביקש ממנה שתגיד לאחשוורוש לבטל את הגזרה, נכון? אז זה גם היה סוג של עשיה, לא רק הצום, נכון? אז אי אפשר לעשות את שניהם, אי אפשר גם לצום גם להפגין, כאילו זה גם כשבני ישראל יצאו ממצרים נכון באו לים סוף משה התחיל להתפלל וה' אומר לו, מה תצעק אלי, תדבר אל בני ישראל ויסעו, נכון? אז גם צריך גם כאילו חמריות לא כאילו עשיה, לא רק תשובה כאילו גם שניהם, לא?

הרב: טוב, אתה מערבב קצת, אבל התשובה שלי היתה אליה כך, עשו רק הפגנות, והיו צריכים לעשות בפרהסיא חזרה בתושבה, כמו שעשו הפגנות בפרהסיא היו צריכים לעשות עצרות שיהיו של תשובה וקבלת עול מצוות וכו' וכו', היה צריך לעשות רושם בשמים ולא לעשות רושם בארץ, כשעושים הפגנה זה מכוונים אותה נגד הממשלה, כשעושים חזרה בתשובה אז מנסים לבטל את הגזרה מלמעלה, אז אחרי שצמו ואחרי שקיבלו על עצמם ישראל לשוב בתשובה בזמן המן, אז ההשתדלות יכולה לשאת תוצאה, אבל אם זה רק מעשים למטה אז סימן שחושבים שזה תלוי במי שנמצא למטה ואין מי שנמצא למעלה. והדוגמא השניה שהבאת היא בדיוק הפוכה, מה תצעק אלי, בלי הפגנות, דבר אל בני ישראל וייסעו, תתחילו לנוע,

ש. נו נכון, אז זה ההיפך מה, הוא לא רצה את התפילה, הוא אמר תפעלו

הרב: כן, מה זה תפעלו - תכנסו לבפנים בלי שום תפילות. תעשו מעשים.

ש. נו אז כאן, גם אולי בהפגנות צריך כאילו להכנס להלחם לא רק

הרב: יש רק הבדל אחד, שמה הקב"ה אמר מה לעשות ופה החבר'ה אמרו מה לעשות. ודבר נוסף, שמה זה היתה הנהגת עתיקא, יש לי הרצאה שלמה על זה, עם תשמע אותה תבין, יש הנהגת היחוד שהיא הנהגה שהקב"ה רוצה להביא את העולם לתכליתו ולכן הוא לא רצה שהם יתפללו ויפעלו מצד עצמם, זה בקטע הזה אבל הדוגמא שלך עוזרת לגברת להבין שגם עם ישראל שהיתה כנגדם גזרת כליה החליטו לצום תענית ארבעים יום, רק שלשה ימים לילה ויום רצופים זה נחשב לתענית ארבעים יום, ויכולה לבטלה גזירות של מוות אפילו שנגזר על ידי מלך שיש בכוחו כביכול לבצע זאת.

ש. יש לי רק עוד משהו

הרב: בבקשה עוד משהו

ש. על הציונות, אתה מתנגד לזה אני מבין, אבל זה לא, זה בעצם משהו טוב אני חושב, לא, כאילו אם אתה, אתה יכול להיות גם דתי גם ציוני, זה שהיו ציונים נגיד הרצל שעשה דברים לא טובים וזה היה גם בהתחלה חילוני, אבל אפשר גם לקחת את הציונות ולהפוך את זה למשהו טוב יותר, לא להפוך אותו למשהו דתי, לא לברוח ממנו בגלל שיש בו דברים רעים, לקחת אותו ולעשות אותו יותר טוב.

הרב: טוב, גם פה אתה מבין ככה, תשמע, אתה צריך לראות את הסרט הרצל והציונות, ראית?

ש. יכול להיות, ראיתי הרבה דברים שאמרת על הציונות

הרב: לא, אתה צריך לראות את הסרט הרצל והציונות, לא אמרתי שם כלום, זה סרט דקומנטרי, עכשיו בסרט הזה מביאים את כל ההוכחות עם המובאות והמקורות של כל דבר ודבר, שמה תראה מה התכוונה הציונות ומה היתה מטרתה.

ש. כן, נכון אני זוכר שראיתי משהו על זה, אבל נכון, אז משהו

הרב: עוד פעם עוד פעם עוד פעם לראות, יותר טוב ושננתם. דבר שני, "ותחזינה עינינו בשובך לציון" זה הכיסופים של כל יהודי, אנחנו רוצים לראות את הקב"ה חוזר לציון, ואנחנו רוצים לראות בגילוי שכינה ואנחנו רוצים בבנין בית שלישי, ודאי שכולנו כל ה יהודים נכספים ורוצים לראות זאת, זה מעוגן בתפילה. רק הציונים החילונים הכופרים שהיו בהתחלה, הם לקחו את המוטיב הזה, את הכמיהה הזאת והפכו אותה אתה מבין לסיסמה ריקה מתוכן על מנת להביא את היהודים לפה בערמה ולעשות מהם עם חדש, מנותק משורשיו מן התורה.

ש. אבל בכל זאת הם הצליחו להביא אותנו לפה כשעולם התורה עדיין נשאר שם והדתיים לא עשו מספיק בשביל ארץ ישראל, באו אבל הם לא הצליחו להקים מדינה, והחילונים כן הצליחו, למרות שהם ניסו שלא יהיה דעת ולא יהיה זה, אבל בחלק הזה הם לא הצליחו, אבל עדיין הם הצליחו לעשות דברים טובים.

הרב: שמעתי, החפץ חיים לא הגיע לארץ, הגאון מוילנא לא הגיע לארץ, הם רצו להגיע לא הגיעו, אבל אם תקח את כל הציונים ביחד עם כל מה שאתה חושב שהם עשו טוב, הם לא מגיעים לאפס קצה של אחד משני הנזכרים האלה, אפילו שהם לא הגיעו לארץ. המדידה זה לא מה עשית בארץ, זה מה עשית כלפי שמיא ולא משנה איפה שתהיה. הרמב"ן אומר, בזה שיצאו ישראל מארץ מצרים, עדיין לא היו גאולים, כי הגאולה זה לא שחרור מעבדות ויציאה לחירות פיזית, הגאולה זה מתי ששרתה שכינה עליהם במדבר, אז הם נקראו גאולים. ז"א הגאולה אפילו לא תלויה בארץ ישראל, זה נכון שעתידה להיות גאולה גם בארץ ישראל, אבל הגאולה יכולה להיות כבר עכשיו אצל כל אדם פרטי אם שכינה שורה עליו, ובפרט אם כלל ישראל כמו במדבר זכו שיהיה משכן, והשכינה היתה ביניהם, זה נקרא גאולים.

ש. נו אבל אם נגאלים במדבר הם עדיין היו צריכים להגיע לארץ ישראל בשביל לממש את הגאולה

הרב: לא, הגאולה הסברתי, אינה תלויה במקום

ש. אבל בכל זאת הם היו צריכים להגיע לארץ ולבנות את בית המקדש

הרב: אבל הגאולה אינה תלויה במקום. ז"א אתה יכול להיות בארץ ישראל ואתה עדיין בגלות, ואתה יכול להיות במדבר ואתה כבר גאול, אז ז"א לא המקום קובע אלא המעשים קובעים והתוצאות שלהם. המדינה עד היום לצערנו, לא שואפת להיות מדינה שומרת תורה ומצוות כיהודית, לא מחוברת לתורה ולתנ"ך, אתה מבין? היום לפיד אמר איזה שטות, הוא מצדד בנשות הכותל, קוראים להם נשות הכותל, הן נשואות לכותל, נשות הכותל, הבעל שלהם זה הכותל, אז נשות הכותל למה? הוא אומר אף אחד אין לו בעלות על אלקים, שמעת? אחד שלא יודע א' ב' ביהדות, הוא קובע מה האלקים רוצה,

ש. בסדר, אז הוא יצור, אבל שנחליף אותו, לא צריך אז אם נבחר מהמדינה ונחיה

הרב: אמרתי לך לברוח?

ש. לא אבל בכל זאת

הרב: אתה יודע שאני קורא לאנשים לעלות לארץ?

ש. כן, בסדר נכון

הרב: אתה יודע שזכיתי להעלות הרבה יהודים לארץ

ש. כן אבל

הרב: אז מה זה קשור עכשיו לציונות?

ש. לא, כי צריך להתערבב עם

הרב: אבל למה אתה מערבב את זה עם המושג ציונות

ש. כי הציונות אנחנו רוצים להיות מעורבים במדינה לא?

הרב: עוד פעם, אם המדינה רוצה להעמיד את היהדות נפלא מאד

ש. אז בא נשנה את המדינה,

הרב: על הכיפאק

ש. נכנס בה ונחליף

הרב: הצבעת כח להשפיע?

ש. לא הצבעתי אני לא הייתי בן 18

הרב: טוב, אז הפעם הבאה נראה אם אנחנו נלך אתה תצביע. תהיה בריא.

ש. גם אתה הרב, תודה רבה על התשובה.

הרב: תן לבחור לידו בכחול. רק שניה רבותי, שניה.
הלו ערב טוב. נא לסגור שמה ברקע את השידור באינרטנט.

ש. סגור

הרב: יופי דבר

ש. כבודה רב, מדברים משיקגו, זה כבוד הרב?

הרב: כן

ש. אני לא רואה את זה באותו זמן, עכשיו אם הרב זוכר אותי בסוכות מוצאי סוכות שעבר הרב היה בכותל והרב נתן לי ברכה, ניגשתי בנוגע לעליה שלי ושל אשתי, והיא רופאת נשים דרך אגב, והרב בירך אותנו וגם ביקשתי לזרע של קיימא, אז אני רוצה לתרום מניה בעזרת ה', אני אדאג שזה יעבור דרך מישהו בארץ לרב לבניה לבית הכנסת

הרב: תודה ותזכה למצוות

ש. אנחנו רוצים ברכה לזרע של קיימא, אנחנו מחכים 16 שנה.

הרב: מה השם שלך ושל

ש. שמי זה שמואל אפרים בן מרגלית פכת, ואשתי בלה מנואלה בת מרסל

הרב: ה' יזכה אתכם לזרע חי וקיים מהרה בזכות המניה לבית הכנסת תאומים.

ש. אמן. אמן. כבוד הרב יתן לי ברכה לילדה שרה אסתר בת בלה מנואלה שתגדל לתורה לחופה למצוות ומעשים טובים, שתצליח בכל הענינים שלה ויראת ה' אמיתית יראת הרוממות בעזרת ה'.

הרב: אמן.

ש אמן ורפואה שלמה בכאבי בטן שיש לה

הרב: שתרפא מכאבי הבטן מהרה

ש. אמן אמן, תצליח כבוד הרב בכל הענינים.

הרב: כל טוב וכן למר.
כן דבר

ש. ערב טוב כבוד הרב, קודם כל אני אגיד שאני נורא נהנה לראות את ההרצאות שלך באינטרנט,

הרב: תודה.

ש. ורציתי לשאול שאלה, שמעתי שאתה באחד מההרצאות שלך אומר שהפייסבוק הוא אבי אבות הטומאה

הרב: נכון, ואין לי פייסבוק

ש. אני ראיתי שיש דף שמייצג אותך וכותב

הרב: יש כמה, יש כמה שלא ברשותי

ש. אפילו הדף פרסם מתי יתרחש השיעור היום

הרב: נכון, הם מעתיקים את זה מאצלנו. גם אתה יכול לעשות את זה.

ש. אז הרב אומר שאין לו קשר לזה ולא קשור אליו?

הרב: אני אומר לך שמי ששם פייסבוק הוא עובר עבירה חמורה ביותר.

ש. טוב, תודה רבה הרב.

הרב: תהיה בריא. תן לבחור בשחור פה.

ש. ערב טוב הרב, אם אפשר באותו נושא, אז אמרת שאתה קורא להעלאת יהודים, כבר העלית הרבה יהודים ב"ה, מצוה גדולה, למה במקום אין גאולה ואין ענין, אם אפשר לשאול

הרב: מצות ישוב ארץ ישראל אינה תלויה בכלל בגאולה או באי גאולה, "והתנחלתם את הארץ" יש מצוה לבוא לארץ הקודש ולדור בה. ויש על זה מעלות ושבחים גדולים, יש ספרים מלאים רק מזה. זה לא קשור לגאולה, הגאולה תלויה במעשים שיביאו את הגאולה. ואם אנחנו נהיה ראויים ונעשה מה שצריך אז גם היא תבוא בעזרת ה' יתברך, אבל לא תלוי זה בזה.

ש. בסדר, אז המצוה שהם עשו שהם השוו את הארץ אני מסכים איתך שהם חטאו, אבל הקב"ה לרשעים לא מצרף מחשבה למעשה, אז הם עשו מעשה טוב,

הרב: לא התכוונו לקיים מצוה מתוק

ש. בסדר, אבל הוא לא מצרף מחשבה למעשה, מה אכפת לי

הרב: לא לא לא

ש. יש לי מדינה בזכות זה שיש בה

הרב: לא לא לא, לא לא לא לא לא

ש. יהודים יכולים לחיות בשקט

הרב: לא לא לא, אם החוקים הם חוקים שכובלים את לומדי התורה, אם החוקים לא מאפשרים קיום התורה ומצוותיה לא בפרהסיא ולא בפרט בכל הענינים, אז פירושו של דבר שאין פה שום מצוה שקשורה לתורה, מצוה שאתה יכול להגדיר אותה מצוה בעיניך או הם מגדירים את זה מצוה, אין בעיה, כל אחד יכול להגדיר מה שהוא רוצה, אבל מצות התורה אנחנו מדברים. אנחנו כפופים לתורה כל העם היהודי הוא כפוף לתורה, אנחנו נהיינו עם יהודי רק בזכות התורה, בלי התורה אנחנו כלום. זה ההבדל.

ש. אני עדיין בסדר, אני לא אומר

הרב: אז מה אתה רוצה בסוף?

ש. אני אומר אנחנו יכולים להסתכל על כל דבר בראיה מאד

הרב: מה אתה רוצה בסוף?

ש. אני רוצה להגיד שכל אחד בתחום שלו אפשר להסתכל על זה כפעולה מאד טובה שהוא עושה

הרב: אין שום בעיה, אתה יכול להסתכל על זה איך שאתה רוצה. הנה השמאלנים מסתכלים על אלה שהיו שהידים כאנשים טובים וצדיקים שעשו אפילו כנס זכרון בשבילם לפני מספר ימים, והם ממש התאבלו והשתתפו באבלם של האמהות והאבות של השהידים, הם מסתכלים בזה אתה מבין שהם אנשים שנכבשו ושנרצחו ושהם לוחמי חופש, וכל מיני דברים, אז איך אתה אומר, כל אחד יכול הסתכל על הדברים אחרת, אתה בטח לא מסכים עם הדברים, נכון?

ש. אני יכול לנסות לענות הרב

הרב: לא, אבל אתה מסתכל עליהם טוב או לא טוב?

ש. על מי?

הרב: על השמאלנים שעשו את הכנס הזה

ש. השמאלנים שאמרת שעשו את הכנס אני לא מכיר אבל אני לא מסכתל טוב

הרב: למה אבל אתה יכול להסתכל על הדברים כמו שאמרת לי, תסתכל על הדברים איך שאתה רוצה, מה הבעיה?

ש. תשמע, אתה יכול להקצין עם כל דבר

הרב: אבל אתה גם מקצין, כי אם אמרתי לך שהתורה אומרת א' ב' ג' ד' וזה מחייב, וזה מחייב, מי שלא עושה כך אז אתה לא יכול להבין אותו אם הוא עושה נגד התורה, אי אפשר להבין אותו, זה כמו שאתה תגיד עכשיו לבן אדם שעבר עבירה ונסע 195, 195, אז אם הוא נוסע במהירות 195 אתה אומר אפשר להסתכל על זה אחרת, והחוק אומר לך אני מסתכל רק בפן אחד שזה בלתי אפשרי, זה קצה, גימטריה קצה, 195, זה כבר עבר את הגבול, אי אפשר לנסוע יותר מהר, זה צריך לכלא, ואתה אומר תשמע, תסתכל על זה אחרת, הבן אדם היה עכשיו ממהר לביתו, אשתו צלצלה אליו, היה ככה, תמציא עליו אלף תירוצים חיוביים, מה בעיה ללמד זכות? אין בעיה, השאלה מוצדק או לא, החוק קורא לו - רוצח בפוטנציאל, למה? כי אם חלילה תהיה תאונה לאחר מעשה יתברר שרצחת שלש נפשות בתאונה, אז אפשר לראות אחרת, מה הבעיה לראות אחרת? תמיד אפשר לראות אחרת.

ש. אפשר לנסות שניה רק עוד שאלה

הרב: בבקשה, בשמחה רבה, אתה רואה.

ש. אז ככה כלב, אז בשפת אמת אומר שכלב בחטא העגל היה לא עלינו, אני לא יכול להגיד את זה בעצמי חס וחלילה אבל זה השפת אמת אומר, שהוא היה בעצם בחטא הזה, אבל בזכות זה שהוא בא והראה את הנקרא לזה מה שאמרת את הרוח האחרת שהיתה לו, אז בחטא המרגלים, הוא מסר את הנפש שלו על הארץ, למרות שהתורה היא לא כל כך היתה חשובה לו אבל ארץ ישראל שזה המקביל להיום

הרב: זה לא אמר השפת אמת, זה אתה אומר.

ש. זה לא אני

הרב: המלים שאתה אומר כרגע

ש. אם אתה רוצה להסביר אחרת תסביר לי אני אשמח

הרב: לא, גם אם הוא היה פסיבי, במקום שהוא היה צריך להיות אקטיבי, אז זה עדיין לא אומר את מה שאתה אומר. תקרא את השפת אמת עוד פעם, ואם תצטרך ביאור יבארו לך. אבל בכל מקרה

ש. אין לך הסבר בשבילי?

הרב: אני עונה

ש. אמרת לי לקרוא שוב

הרב: ואני מסביר. להגיד מה שהוא אמר שהתורה לא היתה אכפת לו כמו שאמרת עכשיו, אני לא רוצה לומר דברים בוטים כי השפת אמת לא אומר דברים כאלה.

ש. מי שחטא בחטא העגל זה ה

הרב: חטא בחטא העגל גם מי שלא הוכיח והיה פאסיבי, לא כמו שהוא תיקן ואח"כ הוא מחה ודיבר נגד המרגלים, שמה הוכח אתה מבין שבאמת הוא רוצה כבוד שמים ואת מה שצריך לעשות. ולפעמים יכול להיות שיש מצב של חולשה שבן אדם לא עושה את המצוה שצריך לקיים.
... אם הוא חלש לא צריך את כל הצבאות, יבואו כל צבאות עולם להלחם בישראל, ה' יושיע בסוף, כי זה הבטחה של "והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויים רבים" אבל זה לא יהיה בגלל הצבא, הפוך, כתוב שתכלה היכולת והכח של המדינה מול הגזרות שיהיו, ותהיה עת צרה גדולה ליעקב שלא היתה מעולם. אז לכן אל תסמוך על סמוך, והדבר היחידי שיכול להציל אותנו זה רק הקרבה לאלקים ועשות רצונו. ואנחנו לא מזלזלים בשום אדם ובשום דבר, אנחנו רק לא מסכימים עם מי שיוצא נגד התורה, אפילו שהוא נחמד ומחייך והכל טוב ויפה, אני יכול להגיד לו שלום מה שלומך מה נשמע, אבל להסכים איתו על מה שהוא עושה, אסור לי ולך. אסור להסכים עם מי שעובר על התורה. ידעת זאת? וגם יש לך מצוה הוכח תוכיח. אז לכן אתה צריך לדעת שאנחנו לא נגד אף יהודי בשום מקום בעולם, אנחנו בעד, לכן אני משתדל לקרב אותם להכרה ביהדות, בערכים שלי, בלי כפיה, לא כמוהם, בלי כפיה.

ש. אבל האם הרב לא רואה במה שקורה כאן, לא אצל החרדים, ארץ ישראל כיום, לפחות איזה שהיא התחלה של גאולה? משהו שקרוב לזה, משהו שכיום יהודים לא היו מה שהיו לפני זה?

הרב: תראה, הציון אם זה לפני או אחר הסיום של או התחלה של, זה לא משנה כלום.

ש. למה לא?

הרב: משום שהנקודה היא לא אם אנחנו קובעים עכשיו הגדרות, הגדרות לא מביאות שום דבר. המציאות תביא, אם כל החבר'ה שלכם היו יוצאים לרחובות להחזיר בתשובה ולהגיד ליהודים את האמת בפנים, לא למרוח להם את זה עם שוקולד, להגיד להם באמת מה האמת פשוט מאד, כמו שעורך דין אומר לך מה החוק אומר, ומה הסעיף אומר, והוא לא מייפה לך את זה, הוא צריך להגיד לך מה החוק אומר. אתה צריך להגיד מה התורה אומרת, מה חוקי התורה אומרים, לא יותר ולא פחות, ירצו לעשות לא ירצו לעשות זה ענינם, אבל מחובתנו אנו נושאי התורה יודעי התורה להפיץ אותה כמות שהיא, לא לעשות שום השתדלות אחרת, רק להגיד מה היא אומרת, זה הכל, לא ביקשו משהו אחר. הקב"ה לא רוצה שאף אחד יהיה קבלן קולות, הוא רוצה שיגידו מה התורה אומרת. כמו שקוראים פרשת שבוע כל שבוע בכל הארץ בכל העולם, אומרים את אותם פסוקים בלי להוסיף מילה לא פחות ולא יותר, זה מה שהוא רוצה שיגידו. מה התורה אומרת. אם תעשה ככה עם החברים, יש לכם ציבור גדול, חביבי קירבתם את הגאולה. אז זה יכול להיות אתחלתא דגאולתא.

ש. אוקי.

הרב: בהצלחה.

ש. תודה.

הרב: כן, יש שמה שאלה לבחור שמה בסוף.

ש. שלום כבודו, אני רציתי לשאול אותך שאלה קצת אישית את האמת, אני קצת מתרגש מצטער, אמא שלי חזרה בתשובה לפני כחמש שנים בערך, והיא נכנסה בקטע חזק של חב"ד, ויש הרבה דברים שאני לא מסכים איתם את האמת, אז רציתי לשאול את הרב, נגיד כל מה שאני אומר שהוא קצת לא ע ולה על הדעת שלה אז יש הרבה צעקות והרבה חוסר שלום ב ית, אז רציתי לשאול את הרב, מה אני אמור לעשות, אני אמור לשתוק, אני אמור להסכים?

הרב: אתה שומר תורה ומצוות?

ש. אני משתדל במה שאני יכול כן. אני משתדל כמה שיותר.

הרב: הבנתי, מה התועלת בזה שאתה אומר לה את מה שאתה אומר, יש תועלת?

ש. אני פשוט אני שואל את הרב מה אני אמור לעשות, אני אמור לשתוק

הרב: הבנתי, לכן אני שואל, מה אתה רוצה לגיד, מה התועלת, מה אתה רוצה, שהיא תעזבו אותם, שמה תשנה את דעותיה, שמה, תתפקח, מה אתה רוצה?

ש. אני לא יכול פשוט לעמוד בצד ולא להגיד כלום כי יש הרבה דברים שאני ממש ממש לא מסכים איתם

הרב: ומה היא טוענת עליהם?

ש. מה ז"א, יש הרבה צעקות

הרב: טענות הגיוניות? חוץ מהצעקות בתוכן יש משהו שמסביר את הסיבות שהיא תומכת בזה הולכת בזה?

ש. לא.

הרב: אז מה התועלת עכשיו שאתה אומר לה? אם זה לא עוזר כלום?

ש. מה ז"א, אם אני אומר לה משהו שאני חושב

הרב: נגיד שאתה אומר לה שהמשיח זה לא הרבי, והיא אומרת לך שזה כן הרבי, נו, אז אם תגיד לה שבע פעמים והיא תגיד שמונה פעמים לא בצעקות, יש טעם להמשיך?

ש. אז אני אמור פשוט לא להגיד כלום?

הרב: לא, אני שואל, יש טעם להמשיך, היא כבר שמעה שבע פעמים שאמרת את זה.

ש. אוקי

הרב: עכשיו מה הטעם להמשיך, לריב? מי ינצח? מה נכון?

ש. אוקי, טוב.

הרב: הבנת את הרעיון?

ש. כן

הרב: זהו. תהיה בריא. תן לבחור מאחור.

ש. שלום לכם הרב

הרב: שלום

ש. רציתי לשאול, בצפירה שהיתה השבוע האם יש בזה משום חוקות הגוי או שעשיתי נכון שישבתי ליד משפחה של לא שומרי תורה ומצוות, ואחרי זה הסברתי להם כאילו את ה, הם לא קיבלו אמנם אבל אחרי זה הסברתי

הרב: אם עברת עבירה שעברת - לא עברת עבירה

ש. כי היה על זה דיון בישיבה ואמרו לי שמע, אתה עשית חילול שם ה', כאילו היית צריך לעמוד, לקרוא פרק תהילים ו

הרב: מי אמר שאתה צריך לעמוד? באיזה שולחן ערוך זה כתוב? כתוב לא תעמוד על דם רעך.

ש. לכן אני שואל מה הדעה של הרב

הרב: ולפי מה שאני מבין מהסיפור שלך אתה ישבת וגם החילונים ישבו א יתך

ש. לא, הם עמדו

הרב: אז אתה דיברת בישיבה?

ש. קראתי פרקי תהילים בישיבה

הרב: הבנתי, ז"א הבנת שאסור לעמוד כאילו.

ש. אני שמעתי שזה משום חוקות הגוי, לא הייתי בטוח על זה

הרב: זה נכון שמה שהם עושים זה חוקות הגוי, אין לזה שום מקור בהלכה כי אף אחד לא עומד לעילוי נשמת הוריו דקה, וגם לא צופרים בשעה שעומדים ביארצייט

ש. הבנתי, זה משום חשש חילול ה' בגלל שהם לא מבינים

הרב: תלוי, אם יכול לצאת מזה כך או כך או כך, יכול להיות שיצא מזה אתה מבין משהו לא כל כך ברור לחילונים, אם זה יהיה בדיוק גדר של חילול, תראה תראה, בא אני אסביר לך משהו, שאלו אותי פעם, למה החרדים לא עומדים בצפירה? אז אמרתי הם כופרים. אז אמרו לי מה פירוש? אמרתי הם כופרים בצפירה. למה לכם מותר לכפור בשבת והם לא יכולים לכפור בצפירה? מה יותר חשוב, שבת או צפירה? אז אם אתם בריש גלי נכנסים אפילו לשכונות של דתיים וצופרים בשבת, וכופרים, למה הוא לא יכול אתה מבין לשבת, לעמוד, להתעמל לעשות מה שהוא רוצה, מה הבעיה? הוא כופר, אסור לכפור? אתם אומרים חופש.

ש. הרב נותן לי עוד חומר

הרב: יש עוד אם אתה רוצה.

ש. עוד שאלה רק הרב

הרב: ניתן לך עוד משהו שתהיה ככה, פעם שאל אותי מישהו, תגיד לי אתם החרדים אתם לא מתביישים? אתם לא מתביישים? אתם שבועות מתאבלים על תלמידי רבי עקיבא, שבועות אתם מתאבלים, ועל שישה מיליון אתם לא יכולים לעמוד דקה? אמרתי לו תקשיב, אתם לא מתביישים? אנחנו על תלמידי רבי עקיבא 24 אלף איש שבועות מתאבלים, אתם על שש מיליון רק דקה? כן.

ש. עוד שאלה, זה האם יש ענין ממש גדול בלבוש שהרי ביוצאי מצרים שנגאלנו ממצרים כתוב שנגאלו בזכות זה שלא שינו אחד מהשלשה דברים זה לבושם, אני שואל את השאלה כי יש לי גיס שחזר בתשובה דרך הרב לפני עשור, למעלה מעשור בניו יורק, ומאז הוא מקפיד ללכת עם ג'לביה, זה לבוש של המרוקאים, ושואלים אותו למה אתה משנה מדרך הציבור, והוא עונה תשובה יפה, שבאמת מה שזה חשוב, רואים מהגאולה שהיתה במצרים.

הרב: כן, המסורת שלנו היתה כזאת, וכיון שחזרנו בתשובה חזרנו לשורשים ולמסורת שלנו המקורית, אז לכן אנחנו לובשים את זה ויש לזה גם סיבות בהלכה, ענינים של צניעות, גם גבר צריך להיות צנוע, ולא ללכת עם מכנסיים הדוקים וכל מיני דברים, אז צריך ללכת גם בצניעות. והמלבוש הזה הוא המלבוש המקורי, אם תסתכל מספר דורות אחורה, או אפילו דור אחד שתיים אחורה ביוצאי צפון אפריקה, ארצות המזרח, תימן ומקומות אחרים, וקצת מאות שנים אחורה באירופה גם הלכו ככה. העולם כולו הלך ככה. האירופאים חידשו את הבגדים האירופאים האלה שהולכים היום. אתה מבין? אז כבר נהגו ככה אנשים ללכת, אתה מבין? אבל ודאי שמי שהולך לפי המקור יש לו יותר על מה לסמוך. אני לא קורא לאנשים ללכת ככה כי אני לא רוצה שיגידו שזה כת. כן.

ש. הבנתי, עוד שאלה אחת הרב, אפשר?

הרב: כן

ש. אם אני יודע שחבר מהישיבה מתחתן ומזמין זמר פסול, אני יכול ללכת ל חתונה לשמח חתן וכלה?

הרב: חתונה אחרת כן.

ש. תודה הרב.

הרב: תהיה בריא.
כן, תן לבחור עם הגרב, כן.

ש. ערב, ראית את הסרט על פיענוח יציאת מצרים?

הרב: לא

ש. של יעקב לא זוכר, לא?

הרב: שם משפחה מפורסם.

ש. טוב,

הרב: לא נורא. בסיבוב הבא. כן, תן לגברת שמה שרצתה לדבר. אני ממליץ לציבור, שוב פעם למי שלא הבין, אם רוצה לזכות במניה של מטר רבוע לבית כנסת, אתה רוצה? מי שרוצה מניה מטר רבוע ארבעת אלפים שקלים, אשריו ואשרי חלקו, מי שרוצה לתרום ספר תורה מי שרוצה לתרום לדברים אחרים, נברשות, אהילים, כסאות, סידורים, ספרים, כל מה שתרצו הזדמנות. הטלפון לאלה שצופים בנו: 0506500666, ניתן עכשיו לצלצל ויורידו לכם באשראי ואני אברך, מי שיספיק לעשות זאת עוד הערב אני אברך אותו הערב, מי שלא יספיק בערב הבא, 050-6500666, עוד מספר 050-5256070, אז כל מי שמעוניין יכול לצלצל יענו לו, אם תפוס ישלח אס אם אס וישיבו לו. אפשר שניים ביחד. אמרתי ביחד צרף איתך עוד מישהו תקחו מטר רבוע ביחד. הנה קח לך שותף על הכיפאק, זכויות משותפות. כן, הגברת.

ש. אז ככה, לפני שנה גילו לבעלי גידול בראש, הוא עבר ניתוח חירום, הוא היה כבר מחוסר הכרה עם דימום בראש, הגיע במצב קשה, הוא עבר ניתוח והניתוח עבר בהצלחה, הוא ממש התאושש מאז, ולפני חודשיים זה שוב חזר הגידול, והתחיל לעשות לו תופעות, חולשה בצד שמאל של הגוף, הוא עבר שוב ניתוח לפני חודש וחצי, גם התאוששות יפה התפקוד חזר הכל, ועכשיו שוב, יש גדילה מהירה, ושוב הוא לא מצליח כמעט להזיז את הגפיים. עכשיו הוא צריך להתחיל טיפולים,

הרב: איפה הוא פה אני הבנתי, כן?

ש. הוא פה כן

הרב: אפשר לדבר איתו?

ש. אני לא יודעת אם הוא רוצה, הוא מאד חלש.

הרב: הוא לומד? מצליח ללמוד?

ש. לפעמים, כשהוא מצליח הוא לומד

הרב: הוא שומר תורה ומצוות

ש. כן בטח, הוא מאד התחזק מאז, מאד מאד

הרב: הבנתי, מה הוא עושה במשך היום?

ש. כרגע? כרגע כלום אחרי הניתוח

הרב: בבית?

ש. כן

הרב :שישתדל לשמוע ארבע שעות דברי תורה אם הוא לא יכול ללמוד - לשמוע, בסדר? מה השם שלו?

ש. אוקי,

הרב: מה השם שלו?

ש. יחיאל בן בלהה מרים

הרב: ה' יזכה אותו לישועה ורפואה שלמה מאוצר מתנות חינם מהרה.

ש. אמן.

הרב: ושהמחלה תעבור לאסאד נשיא סוריה מהרה.

ש. אמן.

הרב: כבוד הרבנית יש תשובה מהמשפחה או שרוצים לאכול? קצת מאוחר, טוב אני אתן לך ברכה, אבל אני לא יכול להגיד שכוחה גדול ורב....

ש. אני רוצה ברכה כבוד הרב

הרב: אבל זה לא יעזור, למה צריך סתם ל

ש. אבל אני מאמינה ...

הרב: ואני מאמין אחרת, אני מאמין שאם עושים מעשים אז בזכות המעשים פועלים פעולות וישועות, כי הקב"ה

ש. אני יכולה לבי נדר לעשות מעשה אחר, אבל הארבעים יום האלה לא בשיבלי

הרב: למה לא?

ש. בלי נדר אני יכולה לקבל על עצמי משהו, אני לא יכולה לקבל על כל המשפחה שלי כרגע, אני לא יכולה להתחייב בשם כולם

הרב: את יכולה להתענות ארבעים יום להצלת האמא?

ש. אני יכולה משהו אחר, אני לא רוצה להגיד משהו שאני לא בטוח יעמוד בו, אני פשוט בן אדם ישר, אני אהיה ישרה עם הרב

הרב: אני אשאל אותך שאלה אחרת, האם את מאמינה שאמא היתה כן מתענה ארבעים יום בשביל בת?

ש. אני מאמינה שכן

הרב: אז למה שהבת לא תתענה בשביל אמא?

ש. האם אפשר אני לא יודעת,

הרב: את רוצה לשקול?

ש. הייתי שמחה במשהו אחר, בקבלה אחרת, החלטה אחרת, צדקה או משהו אחר. למה דוקא ארבעים יום?

הרב: משום שככה הצילו את עם ישראל מהגזרה של המן.

ש. אוקי.

הרב: אז אם זה יכול לבטל גזרה של המן אז אני חושב שזה יכול גם לבטל גזרה כזאת, כדאי להתאמץ על זה.

ש. אני יכולה להגיד בלי נדר, אני לא יכולה להבטיח, אני יכולה להשתדל לעשות את זה, מה אני צריכה לעשות?

הרב: אין שום בעיה, זה אומר שאת מהבוקר מעמוד השחר עד צאת הכוכבים את לא אוכלת ולא שותה בימות השבוע, חוץ משבת ראש חודש וחג, וארבעים יום האלה הם ארבעים יום של תענית, כשאת מסיימת את זה בעזרת ה' מה שתבקשי הקב"ה יושיע. ולפני כן את אומרת שאת מקבלת על עצמך בלי נדר בתפילת מנחה ביהיו לרצון האחרון בתפילת שמונה עשרה שאת מקבלת לרפואת כך וכך בלי נדר, אבל את מתכוונת לקיים, רק אם יהיה אונס ולא תוכלי אז באותו יום את תפסיקי את הצום ותגידי

ש. אני שמעתי אותך מתפילת מנחה, ומה המשכת לומר אח"כ?

הרב: מתפילת מנחה את אומרת ביהיו לרצון האחרון את אומרת שמה שאת מקבלת בלי נדר ארבעים יום תענית לרפואת פלונית בת פלונית, ואם חלילה יהיה אונס שלא תוכלי לצום אז את תגידי באותו יום מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר, ותשלימי את היום הזה.

ש. בלי נדר. אני יכולה לנסות להשתדל, השאלה אם יש מעשה טוב, בלי נדר אני אשתדל לעשות אבל אני באמת לא בטוחה שאני אצליח לעמוד בזה

הרב: אם תרצי את תעמדי בזה. הלו, ניתק.

ש. הרב, אתה ממשיך לדבר אליה? היא חזרה אלי.

הרב: כן כן תביאי. כן, את שמעת אותי מה שאמרתי?

ש. כן, כן, סליחה התנתק פשוט, יש לי בעיות קליטה בטלפון

הרב: בכל אופן את תשתדלי ואני אשתדל בברכה, אם את תצליחי ואני אצליח הצלחנו להציל יהודיה.

ש. יהודיה חשובה מאד, לא סתם

הרב: בואי נראה כמה את מתאמצת. מה השם שלה?

ש. קוראים לה דורה זוהרה שונטל בת רבקה איווט

הרב: ה' ישלח לה רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה, ובזכות תענית ארבעים יום ויעתיק את המחלה ממנה לאשתו של אסאד.

ש. אמן. אמן. תודה.

הרב: תהיי בריאה. כל טוב שלום.
כן, תן לגברת שמה היא כבר מצביעה הרבה זמן. עוד מי שרוצה לזכות בתרומה למטר רבוע בבית הכנסת .

ש. שלום לכבוד הרב,

הרב: וברכה

ש. ותודה רבה שאתה פה איתנו, ואני אישית מאד שומעת הרבה את השיעורים שלך לומדת הרבה, מה שרציתי לשאול לגבי השאלה הראשונה, לגבי התענית, האם התענית דיבור עומדת באותו מידה כמו התענית של ארבעים יום? זה אותו דבר או זה יש

הרב: תראי, תענית דיבור היא יותר קשה ומסוגלת הרבה, את יכולה לסתום את הפה ארבעים יום?

ש. אפשר

הרב: ומה תעשי עם הסובבים?

ש. עם הראש

הרב: ובטלפון מה תעשי להם?

ש. לא יודעת, לא חשבתי

הרב: אז לכן את צריכה לחשוב על הכל לפני שאת אומרת.

ש. אבל כאילו שלקחת כמה שעות

הרב: Hש לך אס אם אס?

ש. לא.

הרב: אז גם לא תוכלי לענות לאנשים בכתיבה

ש. אין לי אייפון

הרב: בסדר גמור, יש דברים אחרים. כן

ש. וסליחה

הרב: למה את רוצה לקחת את זה.

ש. השאלה שלי היא כאילו שתענית דיבור הוא יותר קל אתה מתכוון, ז"א שאם לוקחים תענית ארבעים יום ללא אוכל אז זה הרבה יותר מתקבל, הבקשה מתקבלת יותר

הרב: כן, אם את תעשי תענית ארבעים יום זה דבר גדול מאד.

ש. אוקי, האם הבן אדם לעצמו יכול לעזור ו

הרב: בטח.

ש. שהוא לא צריך זקוק שאחרים יעשו במקומו את התענית

הרב: נכון, הדבר הכי טוב זה שאדם יתענה בשביל עצמו

ש. בשביל עצמו. זהו עוד שאלה נוספת, לפני כמה שנים שמעתי שזה טוב לקרוא את השערי תשובה, האם נשים גם יכולים לקרוא את זה?

הרב:ודאי.

ש. כן, זה לא כאילו שאין הבדל

הרב: חצי שעה כל יום נפלא מאד.

ש. הבנתי, תודה רבה.

הרב: בהצלחה. כן, שאלה אחרונה.

ש. כן, קודם כל הייתי רוצה האם אפשר שכל הציבור יאמר אמן, אני רוצה שם לברכה ואח"כ יש לי משהו אחר, אז השם זה רחל בת אישה לרפואה שלמה

הרב: רחל בת אישה רפואה שלמה מהרה

ש. אמן. תודה. דבר שני, באחד ההרצאות שלך יהודי אחד מהמשפחה קם ודיבר נגד תנועה מסוימת, נגד אדם מסוים שלי אישית זה מאד חרה לי, כי אנחנו משפחה שלא נכנסים לפוליטיקה ולמלחמות, אז הייתי רוצה לבקש סליחה בשמו, למרות שאני יודעת שהקב"ה אוהב את השלום בעולם ואני יודעת שפוליטיקה וכל הדברים האלה לא מקרבים את הגאולה, אז אני רוצה לבקש סליחה בשמו כי אני לא מבקשת להכנס לא לתנועה נגד אף יהודי, ואם הוא דיבר אז אני רוצה לבקש סליחה בשמו ושה' יביא לנו את הגאולה בחסד וברחמים.

הרב: תהיי בריאה. כן. אמרתי שזהו, נגמר. קודם כל אני מברך את כולם שבאתם, והשתתפתם, והזכות שלכם עכשיו היא כפול מספר האנשים שנמצאים כאן, וכל מילה שדיברנו זה תרי"ג מצוות, אז עשיתם הערב מיליונים של מצוות, מיליונים. אז קודם כל אני רוצה לברך אתכם אבל רק שניה,
הלו?

ש. הלו

הרב: יס.

ש. מדבר יחיאל מניו יורק, אני רוצה ברכה ואני רוצה לתרום לבית כנסת אלף דולר, מאה דולר כל חודש.

הרב: תודה רבה. מה השם שלך?

ש. יחיה בן תורכיה

הרב: ה' ירפא אותך ברפואה שלמה, עליה לארץ הקודש מהרה, בריאות והצלחה ונחת מכל הילדים.

ש. וברכה לעסק

הרב: תצליח בעסק בגדול.

ש. אמן, יש לי הרבה קשיים בעסק

הרב ה' יעזור לך שהכל יסתדר על מקומו לשלום.

ש. אמן אמן. אנחנו אוהבים הרב מאד מאד מאד מאד

הרב: ברוך תהיה עם כל המשפחה.

ש. אמן אמן.

הרב: כל טוב, כל טוב טנק יו ורי מטש.
אז אני מברך אתכם שה' ימלא כל משאלות ליבכם לטובה, בריאות והצלחה נחת ממעשי ידיכם סיעתא דשמיא בריאות שלמה ואיתנה נחת מהילדים זרע חי וקיים זיווגים הגונים ותשובה מלאה. מי שרוצה ציציות וכיסויי ראש בבקשה.