לא להחמיץ את השעה | ר' הראל בכר

 

- - - לא מוגה! - - - 

בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הדרשה תהיה לרפואתה של אור רבת נעמי ברכה,

השם ברחמיו הרבים יסיר מעליה כל פגע,

נגע וכל ירעה,

ושתצא במהרה מן השיקום בריאה ושלמה בנפש ובגוף,

לחיים טובים ולשלום, אמן.

אמן.

וירוץ העבד לקראתה,

ויאמר הגמיעיני נא מעט מים מקדך.

וירוץ העבד,

למה רץ?

רבקה מהרה ורצה כדי לקיים מצוות החסד

ומצוות הכנסת אורחים.

ותה מהר ותורד קדע.

אבל למה רץ אליעזר?

היא רצה לקיים מצוות חסד ומצוות הכנסת אורחים.

אבל הוא למה?

וירוץ העבד לקראתה, ויאמר הגמיעיני נא מעט מים מקדך.

אלא כיוון שראה שקפצה לו הארץ,

ואבוא היום אל העין,

היום יצאתי והיום באתי, אומר רשי.

למדנו אתמול בשיעור

שמהלך הדרך

מקריית ארבע לחרן

היה מהלך 17 יום.

ולאליעזר נעשתה קפיצת דרך, והוא הגיע בשלוש שעות בלבד.

כיוון שנעשה לו נס והוא עת רצון,

אז עשה כל מאמץ לנצל את השעה ולא להחמיצה.

זאת אומרת,

כשאדם רואה שהשעה משחקת לו,

שזה שעת רצון,

צריך לנצל ולא להחמיץ אותה.

לכן אליעזר רץ לקראת רבקה.

אנחנו אומרים, אדרבה, אם קפצה לו הדרך ונחסכו לו ימים,

אז הוא היה צריך להיות יותר רגוע, ולא למהר.

אבל בדיוק ההפך,

אליעזר אמר לעצמו שאם כבר קפצה לו הדרך,

אז סימן שדוחקים בו מן השמיים,

אז הוא רץ יותר מהר.

כדי לבקש את הבקשה.

וימהר משה ויקוד ארצה, וישטחו.

ואמר חזקוני,

לפי שראה משה להקדוש ברוך הוא עובר והולך מלפניו,

היה רוצה להתפלל לפניו קודם שהתכסה ממנו.

משה היה רוצה

להתפלל לפני הקדוש ברוך הוא

קודם שהתכסה ממנו.

וכן אמרו זיכרונם לברכה,

למתי אדם שואל צרכיו מאת המלך?

בעוד שהמלך מלפניו.

חוכמה גדולה היא להזדרז לכוון השעה הרצויה ולנצל אותה

בטרן תתעלם ממנו ההופעה וההשראה העליונה.

ואמרו חכמים זיכרונם לברכה

שאמר הקדוש ברוך הוא למשה,

כשרציתי לא רצית,

כשרצית לא רציתי.

זאת אומרת,

כשרציתי לא רצית,

אז כשאתה רצית אני לא רציתי.

וזה כלל שאנשים צריכים ללמוד,

תמיד.

היום לך יש את זכות הדיבור

ומחר לי יש את זכות הדיבור.

לכן תמיד תיקח את זה בחשבון.

רבי יהושע בן כורחה ורבי הושעיה,

אחד מהם אמר

לא יפה עשה משה כשהסתיר את פניו,

שאילולא לא הסתיר פניו,

גילה לו הקדוש ברוך הוא מה למעלה,

מה למטה.

מה שהיה ומה שעתיד להיות.

לזה היה זוכה משה רבנו אם לא היה מסתיר פניו,

ובסוף ביקש לראות, שנאמר,

הרי איני נא את כבודיך.

ביקש משה מהשם.

אמר הקדוש ברוך הוא למשה

אני באתי להראות לך פנים והסתרת פניך,

עכשיו אני אומר

לא הראה נא אדם וחי.

כשרציתי לא רצית,

עכשיו שאתה רוצה אני לא רוצה.

לא להפסיד את השעה

ולא להפסיד את הרגע.

יש דבר שנקרא מומנטום.

אם אדם מנצל את המומנטום,

זכה לכל החיים.

הפסיד את המומנטום, פספס את ההזדמנות,

הפסיד לכל החיים.

הפסד נצחי.

אף על פי שהסתיר מפני ענווה,

אבל איחר את הזמן.

משה רבנו הסתיר את פניו מחמת ענווה,

ואף על פי שהוא הסתיר מפני הענווה,

הוא איחר את הזמן.

את הרגע המוכשר והרצוי הוא החמיץ.

כי כל רגע ורגע מחושב מהקדוש ברוך הוא לתכלית שונה.

כל רגע בחיים יש לו תכלית אחרת.

ואם איבדת את הרגע הזה, זהו,

זה אבוד,

נעלם.

זה כבר לא יחזור.

עכשיו יש רגע חדש.

איזה רגע?

עם מטרות אחרות,

שהקדוש ברוך הוא חישב כבר הכל

לתכלית שונה.

ותכלית כוונת הרגע הבא נועדה למטרה אחרת.

והרגע הקודם לא נוצל ועבר ושוב אינו קיים לתכלית הקודמת.

אז כלומר מה שהיה אמור לקרות ברגע הקודם כבר בטל.

אז גם אם היה כזאתי תוכנית התבטלה כי האדם לא ניצל את ההזדמנות.

וגם שמצד אחד הרי הרוויח לפי מאן דאמר.

המאן דאמר השני אומר שבשכר שהסתיר פניו זכה לקלסתר פנים

כי קרן עור פניו.

בזכות שהוא הסתיר את פניו

יש מי שלומד

אז קרן עור פניו.

בסוף.

אז הוא הרוויח.

אבל גם הפסיד את העט רצון והרווחים הטובים שהיה יכול אז לקבל

אם לא היה מסתיר את פניו.

ומה היה יכול לקבל? כבר אמרנו

שהקדוש ברוך הוא היה מגלה לו מה למעלה ומה למטה.

מה שהיה לפני

ומה שעתיד להיות.

וזה מעבר לכל הידיעות שאדם יכול להשיג בחייו.

עוד דוגמה

גם חזקיה המלך הפסיד את הרגע המאושר והמוכשר שעמד לזכותו.

איזה זכות?

להיות מלך המשיח.

ולמה הוא לא זכה?

מפני שלא אמר שירה על הנס שנעשה לו ולישראל במפלת סנחריב.

נעשה לו נס

ומתו 370 מיליון איש חללים

סביב לירושלים

בליל פסח.

ואף שבגלל התמדתו ושקידתו בתורה שאמר שאין לו פנאי

אני עסוק בתורה.

על אף כל זאת הפסיד את הרגע וההזדמנות להתעלות

הגבוהה ביותר.

ולא הועילו לו כל ההשתדלויות.

ואפילו שר העולם בא לקדוש ברוך הוא להמליץ עליו

לכונן לצדיק הזה.

והקדוש ברוך הוא משיב שזה רז.

והוא רז שלי, רז זילי.

היינו, הוא איחר את הזמן.

והרגע השני כבר נזקף ושייך לאחרים ולמטרה אחרת.

עכשיו יעמוד כבר משיח אחר, לא חזקיה המלך.

הוא איבד את הרגע.

אם לא אמר שירה בזמן שהיה ראוי, בזמן שהיה מוכשר,

בזמן שהיה מיועד להגיד,

והוא לא אמר,

איבד את הרגע. אפילו עם טענות צודקות.

אבל איבד את הרגע.

אשרי אדם שנמצא לו שעת רצון,

אשרי אדם שנמצא לו עת רצון והוא מנצל אותה.

כך חנה עלתה לרגלים עם כל ישראל.

כיוון שראתה את כל ישראל, אמרה לפני הקדוש ברוך הוא,

ריבום כל העולמים,

הרי השעה שתתרצה.

תשע עשרה שנים הייתה חנה עקרה ולא התייאשה

עד שמצאה עת רצון ונהנתה.

אילו היה מתעכב בועז

ולא היה ממהר לישא את רות

היה מחמיץ את הזמן,

כי באותו לילה

מת בועז.

זאת אומרת,

לא היה מלך המשיח.

אם בועז לא היה מנצל את הרגע לישא את רות באותו יום,

לא היה מלך המשיח.

מלכות בית דוד שיצאה מרות על ידי בועז.

אז הוא לא התעכב,

ולכן הוא זכה שהרוויח שכל מלכות דוד תצא ממנו.

מלך המשיח.

הגמרא אומרת, מתראים בשבת על דלת הננעלת.

על דלת הננעלת, על האדם מיות מצליח.

כלומר,

כשאדם נכשל בדבר מסוים,

יש להניח ששוב לא יחזור להצליח באותו עסק.

נפקא מינא לאפושי רחמי.

זאת אומרת,

שצריך להרבות בתפילה ובמעשים טובים לעורר את הרחמים מן השמיים שיפתחו את הדלת שנסגרה וכבר אי אפשר לשוב אליה.

הוא מתריעין בציבור ובתחינה ובשופרות ובחצוצרות.

והריץ חיות מפרש

להורות

שאם יזדמן לאדם שעה מוכשרת לא יעבור הזמן בבטלה,

רק יעשה ההשתדלויות המועילות

כי לא במהרה תיפתח.

רוב האנשים לצערנו דוחים כל דבר.

מה שאפשר לדחות למחר, דוחים למחרתיים.

במקום להכיל ולהכיל כל רגע ורגע

בעשייה, בעשייה, בעשייה.

כי הרגעים האלה, הרגעים האלה שעוברים לא חוזרים.

ואין אבדה כמו אבדת הזמן.

רגע שחלף לא חוזר.

ומה שיוצא מהם הלך,

נאבד ונפסד.

והעניין שאתה לא יודע מהי שעת הרצון.

אדם לא יודע מה טמון בכל רגע ורגע.

כמו רבקה,

שאם לא הייתה אומרת וגם גמליך אשקה,

אז היא הייתה מפסידה את כל העתיד של עם ישראל,

שיצא ממנה.

אי אפשר לדעת באיזה מעשה,

באיזה חסד, באיזה מצווה, באיזה דבר, באיזה ריחוק מעבירה,

באיזה ישועה תצמח,

באיזה שכר עצום

בן אדם יכול להרוויח או להפסיד ברגע אחד.

אם היא לא הייתה עושה את החסידות הזאת, אם רבקה לא הייתה עושה את החסידות המופרזת הזאת,

הקיצונית הזאת, להשקות את כל הגמלים,

ברגע הזה היה נאבד הכול.

הרש אל קבץ,

זיכרונו לברכה, שואל

מדוע מתו תלמידי רבי עקיבא

דווקא בימי הספירה?

על אורך הטעם שלא נגעו כבוד זה בזה ודאי נמשך זמן רב קודם לכן.

הוא מתרץ

כיוון שבימי הספירה,

הכוונה ספירת העומר,

בהם מתנוצצים האורות של הכנה למתן תורה, נסתכנו ומתו.

הייתה שעה,

שעה של ימי הספירה,

שבהם מתנוצצים אורות של הכנה למתן תורה.

זמן אדיר ששפע גדול יורד מהעולמות העליונים

להשפיע על כל ישראל ועל כל העולם כולו.

ותלמידי רבי עקיבא נשארו במתכונתם

ולא נגעו כבוד זה בזה

ולא ניצלו את השעה.

ובשעה הזאת,

שכל מתן תורה, כל ההכנה למתן תורה

היה בו ואיחן כל העם יחדיו.

כולם היו בלב אחד, כולם היו באחדות.

ולא במחלוקות.

נסתכנו ומתו.

כי מי שרואה אור הקדושה מתנוצץ ואינו מתאמץ לזכות בו ולהתעלות על ידו,

אלא דוחה אותו ונשאר בקטנותו,

בוודאי קטרוג גדול הוא המביא את האדם לידי סכנה.

יש אנשים שבשעה שאנשים לומדים

הם הולכים לכל מיני עסקים.

יש אנשים שבזמן שהם לומדים קמים להכין קפה,

או שוקו, תלוי אם יש חלב.

בזמן שלומדים מתעסקים בטלפון.

ויש כאלה שאפילו בזמן שלומדים יוצאים לעשן סיגריה.

שני בניו של רבי מאיר

נפטרו בשבת. אתם יודעים למה?

בזמן שרבי מאיר דרש בבית הכנסת

הם הלכו הביתה לאכול קובאנה

והתחייבו מיטה.

באמצע הדרשה הלכו הביתה לקפוץ, קפצו הביתה לאכול משהו

ונתחייבו מיטה.

ולמה?

למה שהתחייבו מיטה על דבר כזה, לכאורה?

כי בשעה שיש אור גדול ושפע גדול מן השמיים ואתה לא מנצל אותו,

אתה מסתכן.

הוא הדבר שמי שמחמיץ את הזמן של העט רצון ולא מנצל

ליהנות מהאורות המתנוצצים מזמן לזמן,

האדם הזה מפסיד הפסד עולמי.

אמרנו שאי אפשר לדעת מה טמון בתוך כל רגע ורגע.

לכן צריך לנצל כל רגע ורגע.

שם הזה יהיה העט רצון.

אי אפשר לדעת, אף אחד לא יודע מה מקופל בכל רגע ורגע.

איזה עשייה, איזה מצווה,

איזה דבר ריחוק מהעבירה. מה יכול להצמיח מהרגע הזה?

מה הכין הקדוש ברוך הוא בבריאה?

ועל זה אמרו יש קונה עולמו בשעה אחת.

אנחנו לא יודעים,

אנחנו לא יודעים.

אבל מי שיודע להרגיש שיש עט רצון בשמיים,

מי שיודע להרגיש את הזמן של ההתעלות הזאת,

אז הוא מנצל אותה.

ובפרט שיש קידוש השם וזיכוי הרבים.

שיש קידוש השם וזיכוי הרבים

זו תמיד בחינה של שעת רצון.

כמו לדוגמה בהרצאות,

שאנשים מקבלים על עצמם עול מלכות שמיים,

ציציות,

כיסויי ראש.

אז זה שעת רצון גדולה.

אבל לצערנו יש אנשים שלא יודעים ולא מנצלים

ומפסידים.

מי שראה בקלטת

מכבים מול יוונים של כבוד הרב,

יש קטע מאוד מאוד מיוחד ומרגש,

שממנו נוכל להבין מה זה שעת רצון.

מי שזוכר הייתה בחורה מיפו

עם הכיסוי ראש.

כבוד הרב אמר לה שתשים את הכיסוי ראש ובעזרת השם היא תיפקד.

הרב אמר ככה

אם יש נשים צדקניות

שרוצות לזכות גם כן במעמד הקדוש הזה יש שעת רצון גדולה עכשיו בשמיים.

מי שרוצה פה לשים בעזרת השם יתברך

זה שעת רצון גדולה מאוד בשמיים.

שתבוא לכאן,

תזכרו,

שעת רצון גדולה.

שלוש פעמים חזר על זה כבוד הרב

ואני עד הדרשה הזאת לא הבנתי מה זה שעת רצון.

עכשיו הדברים הסתדרו.

ואכן כך היה והיא נפקדה.

ולא רק היא אלא כל מי שבאה לקחת כיסוי ראש נפקדה גם היא.

ומה שזכתה זו זכתה אף היא.

כי ברכות כאלה מתקבלות בשעת רצון לא כמו בכל זמן אחר.

זה שעה מיוחדת.

ולכן והיה רוצה העבד לקראתה.

כיוון שהקדוש ברוך הוא הקפיץ לו את הארץ הוא הבין אליעזר הבין שזה שעת רצון ואם זה שעת רצון זה הזמן אז הוא רץ לקראתה.

ילדה בת שלוש והוא מבקש ממנה הגמיעיני נא מעט מים יקדח

והוא צדק ובדיוקי ותמהר ותורד קדם.

ומכאן כל ההמשך ידוע.

ומזה יצא מהריצה הזאת מהעיתוי הזה ומהזמן הזה בעניין האומה הישראלית

על ידי רבקה ויצחק.

ברוכים תהיו להשם יתברך חודש טוב בשורות טובות אמן ואמן.