זאת חנוכת המזבח | הרב אמנון יצחק

בס"ד 03/12/2018 ספר בראשית - חנוכה: זאת חנוכת המזבח

נציב יום: אופירה בת סמירה, תזכה לעשות הרבה - הרבה חסדים, תזכה לאהבת חינם, וגאולה לעם ישראל בכלל ובפרט בבית אריאל אמן.

"זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו מאת נשיאי ישראל"

ידוע שהיום האחרון של חנוכה יום השמיני מכונה בתואר "זאת חנוכה". הסיבה לכך כי ביום זה קוראים את הכתוב בתורה בעליית המפטיר, במדבר ז': "זאת חנוכת המזבח".

אומנם צריך להבין: מה ראו חכמים זכרונם לברכה לקבוע דוקא ביום השמיני את נוסח הקריאה הזאת?.

נקדים דברי המגיד הקדוש ממזריטש' זכותו תגן עלינו אמן הוא מבאר: יש שתי הנהגות בהם מנהיג הקב"ה את עולמו;

אחת: הנהגת הטבע. שהיא בבחינת ז'ן, שבע כי מסודרת ונקבעה משבעה ימי בראשית. אז הנהגת הטבע היא מונהגת משבעה ימי בראשית. כל הטבע בשבעה ימי בראשית, זה כנגד הז'ן שבע.

הנהגה שניה: למעלה מן הטבע, והיא נעשית בכח לימוד התורה הקדושה, על ידי לימוד התורה הקדושה - יש הנהגה שניה מעל לטבע.

וזה מבחינת אל'ף ת'ו- "את", שכן הנהגה זו מתקיימת "את" על ידי אותיות התורה מאל'ף עד-ת'ו. אם כן יוצא משתי ההנהגות האלה: ההנהגה הטבעית שהיא ז'ן וההנהגה מעל הטבע "את", ביחד זה "זאת".

עכשיו בואו נראה: בחנוכה עשה לנו הקב"ה שתי ישועות, בבחינת "זאת" בניצחון של המכבים על היוונים;

היתה ישועה בבחינת ז'ן, כי היא היתה מלובשת כל המלחמה והניצחון בדרך הטבע, כידוע שהחשמונאים נלחמו עם היוונים בכלי מלחמה, ובתכסיסי קרב. זה הישועה שהיתה על פי הנהגת הטבע כנגד הז'ן.

הישועה השניה היתה למעלה מן הטבע, נס הדלקת הנרות, שמצאו פח שמן אחד שהיה מספיק להדליק יום אחד ונעשה בו נס והדליקו שמונה ימים. אז זה מעל הטבע.

אם כך נמצא שניצחון המלחמה שהיה ישועה בבחינת ז'ן, ונס פח השמן ישועה בבחינת "את", ביחד = "זאת".

 גם המהר"ל מפראג זכותו תגן עלינו אמן, אומר: שהמספר שבע מורה על הנהגת הטבע המסודרת משבעה ימי בראשית, והמספר שמונה הוא מעל השבע רומז על הנהגה - מעל הטבע. שמונה זה מעל הטבע.

אם נצרף את דברי המהר"ל לדברי המגיד הגדול ממזריטש': נוכל לומר ששמונת ימי החנוכה מכוונים כנגד שתי ההנהגות שבמילה "זאת", ולכן נוהגים ישראל לכנות את היום השמיני בתואר "זאת חנוכה" להורות על שתי הישועות. עד עכשיו שבעה ימים זה טבע, יום השמיני מעל הטבע, אז זה "זאת".

כדרך התורה הקדושה שבעים פנים לתורה, אז נביא גם את דברי החיד"א,

הוא אומר: שקבעו חכמים זכרונם לברכה חנוכה לשמונה ימים, שכן בשמונת ימי החנוכה - רמוזים כל שלושת המצוות שבקשו היוונים לבטל מעם ישראל.

מה הם בקשו לבטל?

שבת,

חודש,

מילה.

כיצד? איך שמונת ימי החנוכה מרמזים על שלושת המצוות שרצו לבטל?

בשמונת ימי החנוכה יש תמיד שבת אחת לפחות, הרי לך רמז למצוות השבת.

שמונה ימי החנוכה מתחילים בכה' בכסלו, אז יש תמיד ראש חודש, רמז למצות החודש,

וכל שמונת ימי החנוכה הם כנגד שמונה ימי מילה. הרי לך רמז למצות המילה.

אז שמונת ימי החנוכה רומזים לנו על שלושת המצוות שניסו לבטל לנו היוונים. אם כן נמצאנו למדים מדברי החיד"א שיום השמיני של חנוכה הוא כנגד שמונה ימי המילה.

והנה כתוב במדרש: "אין זאת אלא מילה, שנאמר: "זאת בריתי אשר תשמרו",

אז עתה יבואר היטב מנהג ישראל שהיום השמיני של חנוכה נקרא: "זאת חנוכה". כי זה כנגד המילה, היום השמיני הוא כנגד המילה. כי כתוב במפורש: "זאת בריתי אשר תשמרו". והיות שמונה ימי החנוכה הם באים לסמן לנו כנגד שלוש מצוות שניסו לבטל, אז ניסו לבטל אמרנו: שבת, ראש חודש, ומילה. וביום שמיני שמונת הימים זה כנגד המילה אז צריך לקרוא לזה "זאת". לרמז שהיום השמיני כנגד מצות המילה נקראת "זאת".

יתכן לומר שדברי החיד"א ששמונת ימי החנוכה כנגד שמונת ימי המילה, מחזקים גם את דברי הגאון הקדוש מצאנז בספרו: "דברי חיים", שימי החנוכה הם סגולה נפלאה לתיקון עוון פגם הברית. שמונת ימי החנוכה - שמונה ימי מילה, סגולה לתיקון "פגם הברית", לפי דבריו הקדושים בשעת הדלקת הנרות, מתגלה אותו "אור הגנוז" שנברא ביום הראשון לבריאת העולם. ואחר כך הוא נגנז לצדיקים לעתיד לבוא, אז הוא אומר: שבשעת הדלקת הנרות - מתגלה האור הזה!. ובכח אור זך וטהור זה שמאיר לנו בחנוכה - יש לכל אדם אפשרות לתקן עוונות ופגמים שחטא בחייו, ושכמעט אין אפשרות לעשות עליהם תשובה. על ידי מצות הדלקת נר חנוכה, יש תיקון גם לעוונות אלו, ובמיוחד לעוון "פגם הברית". לכן יש עניין להסתכל בנרות.

גם הזוהר הקדוש אומר: שקשה מאוד לעשות תשובה על עוונות הוצאת זרע לבטלה, כי האדם הפוגם באות ברית קודש נדחה מהקדושה ועומד במקום החושך. וזאת כיוון שהחוטא בעוון זה אינו פוגם רק באותו אבר אלא פוגם בכח הכללי של רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו - לכן התשובה קשה מאוד!.

אולם אומר הגאון הקדוש מצאנז: כיון שמצות נר חנוכה להדליק על פתח ביתו מבחוץ ממקום של חושך, כדי למשוך מאור הגנוז גם לאותם העומדים בחוץ בחושך, בגלל שהם פגמו בברית אות קודש. אז יש לאור החנוכה את הכח לתקן את הפגם הזה. זאת אומרת: איפה שמים דוקא את הנר? במקום החושך, זאת אומרת הוא מועיל למי שנמצא בחושך, האור הזה מועיל לו לתקן את הפגם. שכן אותו אור גנוז שיורד על ידי מצות הדלקת נר חנוכה - מתקן ומרפא את הכח הכללי של רמ"ח איברים ושס"ה גידים של האדם.

אומרים חכמים זכרונם לברכה: שעיקר מצות חנוכה להדליק את הנרות בפתח של הבית שכולם יוכלו לראות את הנרות, ועל ידי כך יהיה פרסום הנס, כמו שאומרת הגמרא בשבת כא',

"תנו רבנן: נר חנוכה מצוה להניח על פתח ביתו מבחוץ",

רש"י אומר: "משום פרסומי ניסא", לפרסם את הנס,

ועוד אומרים חכמים: שיש עניין מיוחד בהסתכלות על נרות חנוכה, כמו שאומרת הגמרא,

"רב ירמיה אמר: "הרואה נר של חנוכה - צריך לברך".

אמר רב יהודה: "ביום הראשון מברך שתים".

זאת אומרת: אם הוא ביום הראשון של חנוכה את הנר - צריך לברך שתים;

1.     "שעשה נסים"

2.      "ושהחיינו".

רואים אנו מדברי חכמים זכרונם לברכה, דבר מיוחד מאוד! לא מצינו בשום מקום אחר, לא רק מי שמדליק את הנרות של החנוכה מברך, אלא גם הרואה, רואה נר חנוכה - מברך, זאת אומרת: אחד אין לו מנורת חנוכה, הוא הולך בדרך הוא יודע שלא יגיע בזמן למקומו, והוא רואה נר חנוכה יכול לברך, מכאן שיש מעלה מיחדת מההסתכלות על הנרות, לכן צריכים לדעת מה המעלה המיוחדת בהסתכלות על נרות חנוכה.

המגיד מקוזניץ' זכר צדיק לברכה כותב בספרו "עבודת ישראל", כי בשמונת ימי החנוכה, עלינו לעשות הכנה לקראת שני החודשים: טבת, ושבט, שתמיד הם באים בימי השובבי"ם. אלה ימים של תשובה על פגם המחשבה וקדושת העיניים. וכך מבואר בכתבי האר"י זכרונו לברכה "בשער רוח הקודש", תיקון כז': "שובו בנים שובבים", כלומר: שובו בנים בתשובה, בימים שקוראים בתורה פרשיות, שהסימן שלהם שובבי"ם; שמות, וארא, בשלח, יתרו, משפטים. אלה סדר הפרשיות.

ומגלה לנו "עבודת ישראל": על ידי ההסתכלות בנרות חנוכה, מקדשים ומתקנים את שתי העיניים, וכך עושים הכנה נפלאה לקראת התשובה בימי השובבי"ם, שהם חלים תכף ומיד- בטבת ובשבט. שהם סמוכים לחנוכה.

כך מבואר בכתבי האר"י זכרונו לברכה: ההכנה בחנוכה על הימים הבאים אחריהם, שהם טבת שבט שהם ימים שובבי"ם, כי תמיד צריך האדם להכין קדושה מימים טובים על ימי הנמוכים. על ימי החול. לכן נעשית ההכנה על פי הסתכלות בנר חנוכה לראותם בלבד, לתקן כל אחד מה שפגם מעודו בראיית העין. אז מהימים הטובים של חנוכה אתה מכין את עצמך לימי החול שיבואו בטבת ושבט, ואתה כבר מכין את העיניים לקראת התיקון הגדול שנעשה בימי השובבי"ם.

והנה מכיוון שאנחנו מקדשים את העיניים בחנוכה על ידי הסתכלות בנרות, משמע יש קשר: בין קדושת העיניים לבין נס חנוכה, מה הקשר?

ה"מגלה העמוקות" באופן רנב' אומר: מלכות יוון היא מצד הטומאה. היא מתנגדת לקדושת יוסף הצדיק,

לכן אומר המגלה עמוקות: אנטיוכס גימטריה יוסף, {כמו שהתימנים אומרים אנטיוכס ולא אנטיוכוס, אם אתה אומר ככה לא יוצא גימטריה יוסף} מלך יוון- בגמטריה יוסף, כי זה לעומת זה עשה השם, הטומאה מתנגדת תמיד לקדושה. אז לכן יוצא: שאנטיוכס הוא הטומאה, גימטריה יוסף שזה הנוגד אותו. וכן מלך יוון - יוסף.

מוסיפים על כך חכמים זכרונם לברכה ואומרים: "וחושך על פני תהום" החושך זה גלות יוון, בגזרותיה החשיכה את עיניהם של ישראל,

והיתה אומרת להן: "כתבו על קרן השור: "שאין להם חלק באלוקי ישראל".

כבר הסברנו את זה בדרשות קודמות, היו שמים במוצצים של הילדים היו משכים אותם דרך קרן השור, זה היה בקבוקים של פעם, אז תינוק היה רואה כתוב מהתחלה "אין לנו חלק חס ושלום באלוקי ישראל" והם גם היו עושים סטיקרים, הם היו הראשונים שעשו סטיקרים, כשאדם היה חורש עם השור - היה כתוב על הקרניים שלו: "אין לנו חלק---", אז היה הולך והסטיקר מול הראש שלו שיראה כל הזמן.

ורמזו בכך על קדושת יוסף הצדיק, שנקרא: "בכור שורו הדר לו" זאת אומרת הם כתבו דוקא על קרן השור שאין חלק, כנגד הקדושה של יוסף שנאמר עליו: "בכור שורו הדר לו", שורש הקדושה של יוסף איפה הוא? בשמירת העיניים, כמו ששיבח אותו יעקב אבינו, "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, בנות צעדה עלי שור",

המדרש אומר: בשעה שיצא יוסף למלוך על מצרים היו בנות מלכים מציצות עליו דרך החרכים, והיו עומדות על החומה, ומשליכות עליו נזמים וטבעות, כדי שישא עיניו אליהן, אף על פי כן לא היה מביט בהן.

ובגמרא למדו חכמים זכרונם לברכה מכך: שאין עין הרע שולטת בזרעו של יוסף, ככתוב: "בן פורת יוסף, בן פורת עלי עין".

"אמר רבי אבהו: אל תקרא עלי עין אלא עולה עין, עין שלא רצתה ליזון ממה שאינו שלו, לא רצה לזון עיניו מבנות המלכים, אז עין הרע שולטת בו".

הנה יש לכם דרך אין עין הרע לא תשלוט.

ומאחר ששורש קדושתו של יוסף היה בשמירת העיניים, השתדלו היוונים בכל כוחם לטמא עיניהם של ישראל בראיות אסורות. וכך לטמא את המחשבות של ישראל שלא יוכלו לעמוד בקדושתם.

בגמרא זה נאמר בלשון הזאת בשבת כא': "כשנכנסו היוונים להיכל טמאו את כל השמנים שבהיכל", כשנכנסו היוונים להיכל נכנסו וחדרו בגודל טומאתם לתוך המח של כלל ישראל שהוא נקרא "ההיכל", היכל הקודש פה, טמאו את כל השמנים שבהיכל. מה זה שמנים? החוכמה "שמן תורק שמך", החכמה והמחשבות של ישראל שנמשלו לשמן, "שמן על ראשך אל יחסר", אז כל כוונתם זה לטמא את ישראל בראייה.

עכשיו יש לנו לפרש מה זה שתקנו חכמים בנוסח "על הנסים" כתוב: "כשעמדה מלכות יוון הרשעה, על עמך ישראל, לשכחם תורתך, ולהעבירם מחוקי רצונך",

תמהים המפרשים: איך אפשר לעשות פעולה להשכיח את התורה? שכחה זה דבר שתלוי באדם, אם אדם מחליט לזכור - מי מסוגל לכפות אותו לשכוח?.

לבאר זאת נקדים את המקרא: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלוקיכם",

רש"י אומר: "הלב והעיניים הם מרגלים לגוף, הם סרסורים לעבירות, הם מתווכים לעבירות. העין רואה, והלב חומד, והגוף עושה את העברות".

המקור של הדברים ב"ירושלמי": "אמר רבי לוי: ליבא ועינא תרי סרסורין דחטאה, ככתוב: "תנא בני לבך לי ועיניך דרכי תצורנה",

הקב"ה מבקש מאתנו ואומר: "אי יהיבת לי לבך ועניך אנא ידע דאנת לי", אם תתן לי את הלב והעיניים שלך, אם תתן אותם לי-אני יודע שאתה שלי. זאת אומרת אתה לא תימסר ביד יצרך.

והנה כיוון שהכתוב מזהיר: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם"

נותן טעם: למה? למה "לא תתורו? "למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלוקיכם",

משמע: דוקא מי שמקדש את העיניים - הוא זוכה לזכור את כל המצוות. אבל הפוגם בעיניו - אינו יכול לזכור את כל מצוות השם כי פגם העיניים גורם לשכחת המצוות.

עכשיו מבואר מה היתה העצה של יוון. "לשכחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך", איך משכיחים את התורה מישראל? על ידי שיטמאו להם העיניים המראות אסורות. כי הם ידעו שאם יקיימו את האזהרה: "ולא תתורו" אז לא יתקיים "למען תזכרו".

לכן, כיוון שחג החנוכה רומז על קדושת יוסף הצדיק, שקידש את העיניים, ולא רצה לזון ממה שאינו שלו, תקנו חכמים: שהרואה נר חנוכה - מברך, לרמוז שהרוצה להידבק בקדושת יוסף הצדיק, יסתכל בעיניו בנרות של חנוכה שיש בהן קדושה מיוחדת. ככתוב: "הנרות הללו קודש הם", זה לא נרות סתם, והאור שלהם הוא מהאור הגנוז, שברא השם ביום הראשון לבריאה, ועל ידי הסתכלות בנרות יוכל אדם לקדש ולתאר את עיניו מכל סיג ופגם, ובכך גם יעשה הכנה נפלאה לקראת ימי השובבי"ם – אמן!.

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר (ישעיה מב, כא): "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".