הלכות שבת זכור ודיני כתיבת המגילה | הרב שמעון משה חי רחמים

 

- - - לא מוגה! - - - 

נעבור בסייעתא דשמיא להלכות

הקשורות לחודש אדר.

השבת הקרובה

היא שבת מאוד מיוחדת.

השבת הזו קרויה פרשת... סליחה, קוראים בה פרשת זכור,

אבל גם היא קרויה בשם שבת זכור.

היא אחת מארבעת השבתות המיוחדות של חודש

תחילת אדר, נקרא לזה.

שבת שקלים, שבת זכור, שבת

החודש ושבת פרה,

שהן השבתות בדרך כלל שסמוכות ובתוך חודש אדר כולו.

בשבתות הזאת נהגו רבני ישראל ורבני הבתי כנסת וכל

הקהילות השונות לעשות דרשה מיוחדת הנקראת דרשת

שבת זכור.

כמו שיש דרשת שבת הגדול, דרשת שבת שובה,

אז יש דרשת שבת זכור. מה מיוחד בדרשת שבת זכור?

ללמד את העם את הדרך בילכון,

את המעשה אשר יעשון, את כל ההלכות שקשורות לימי הפורים

וכדומה, מצוות, מתנות לאביונים, משלוח מנות,

קריאת מגילה,

סעודת פורים וכל שאר הדברים.

אז נאמר מקצת הדברים בעזרת השם

ובשבוע הבא נמשיך.

בשבת הזאת יש שנהגו, לא כל קהילות ישראל, נהגו לשורר את הפיוט

שתיקן אותו וייסד אותו רבי יהודה הלוי, זכותו

תגן עלינו אמן.

בפיוט הזה זה נקרא הפיוט מי כמוך, הוא מופיע בסוף הסידורים,

עבודת השם, כל שאר הסידורים.

מופיע שם הפיוט הזה. הפיוט הזה הוא,

יש בו את כל סודות ורמזי המגילה והמצוות

שקיימים בפורים.

הכל, כל הסודות, הכל טמון בתוך הפיוט הזה. גם הנס שנעשה לעם ישראל

בימי הפורים.

יש שנהגו לקרוא אותו מיד אחרי,

מיד לפני, כי לה' המלוכה ומושל בגויים.

מן הראוי שלא יעשו כן,

אלא יעשו את זה בסיום תפילת שחרית. יש שנהגו לעשות אותו אחרי קריאת התורה, עדיף לעשות אותו אחרי תפילת שחרית, כי גם ככה הוא כבר נמצא בסידור.

לאחר מכן עוברים לחומש כדי לקרוא בתורה, ואחר כך ממשיכים הלאה לתפילת מוסף.

הפיוט הזה, כמו שאמרנו, משוררים אותו דווקא בשבת הזאת. ולמה? שבת הסמוכה ליום פורים, דהיינו לקריאת המגילה,

אז ישוררו את הפיוט הזה כדי לרמוז על כל הדברים. מי שיתבונן שמה,

יראה איזה דברים מופלאים רשום שמה במילים, איך המילים משולבות, מכורזות, ממש ממש

כל כך יפה.

בשבת הזאת, כמו שאמרנו, היא נקראת שבת זכור, ולמה? כי קוראים בה פרשת זכור.

פרשת זכור,

למי שלא יודע, נמצאת בפרשת כי תצא.

בפרשת כי תצא שם,

מזכור את אשר עשה לך עמלק עד לא תשכח.

את הקריאה הזו קוראים בספר תורה המהדרין מן המהדרין.

לא משוח כמו שצריך,

שנכתב כמו שצריך, שהוא מוגה היטב.

לעלייה הזו בדרך כלל משתדלים לעלות גם תלמיד חכם,

עלייה מאוד חשובה של שבת זכור,

וגם קוראים אותה בדקדוקיה ובטעמיה כמו שצריך.

וקול עדה על פי נוסח קריאתה.

התימנים לפי ההיגוי התימני, הספרדים לפי ההיגוי הספרדי,

האשכנזים לפי ההיגוי האשכנזי.

ולמה?

כדי שכל אחד ישמע את הקול כמו שצריך מילה במילה.

אדם שנאנס

ולא יכול לשמוע את קריאת פרשת זכור,

אז אם הוא יכול לבוא למניין אחר ולשמוע,

תעבור עליו ברכה טוב, או מקום שגרים שם,

כמו יישובים, קיבוצים, כל מיני מקומות כאלה, צריכים להשתדל

דווקא בשבת הזאת להגיע בכל כוחם לבית הכנסת, גם למי שלא נוהג ללכת, השם ישמור,

ללכת לבית הכנסת כדי לשמוע את קריאת פרשת זכור. גם בטבריה עושים קריאת פרשת זכור.

זכור את אשר עשה לך עמלק.

צריך להגיע לשם, לשמוע מקרוב כמו שצריך, כולם בלי יוצא מן הכלל,

אלה שבאים לאוטובוס ואלה שלא באים לאוטובוס, כולם מחויבים

בקריאת פרשת זכור לשמוע,

תמחה את זכר עמלק ויתר השמיים, לא תשכח.

ציווי זה, לא לשכוח, אסור לשכוח.

השליח ציבור גם הוא חכם,

אומר לפני כן את נוסח הלשם איחוד שמופיע גם בסידורים,

יש אותו גם בכף החיים,

שם מופיע את נוסח לשלושת הפרשיות,

כף החיים כותב שם לשבת זכור, לשבת פרשת שקלים ולשבת פרשת פרה.

חיוב של זכור ופרה, מחלוקת הפוסקים, דאורייתא דרבנן, אבל

הכף החיים מביא שם את נוסח הלשם איחוד, בסידורים מופיע רק את נוסח הלשם איחוד, כמדומני,

של שבת זכור.

יש סידורים שגם מופיע את שאר, הבאנו בספר שלנו, משה אמת על חודש אדר, את כל הנוסחאות כולן.

יפה מאוד.

גם אם נצרכים

להוציא ספר תורה, או שיש ספר תורה אחד,

ורוצים להביא ספר תורה נוסף, או שאין ספר תורה ורוצים להביא ספר תורה בשבת,

מבית כנסת לבית כנסת.

השבת הזאת אפשר לעשות כמובן במקום שנמצאים שם עשרה גברים,

עירוב כעוגן כמו שצריך,

כדי שיוכלו ללכת ולקרוא בפרשת זכור, למה החיוב שלה? או לחלופין, יגיעו

לאותו מקום כדי לשמוע שם את קריאת פרשת זכור.

יש מנהג כזה שגם הנשים רוצות לשמוע פרשת זכור,

כאילו שהן גם בנות מחיה.

נכון שהיום הם מחפשים לגייס גם את הבנות,

את בנות ישראל, מחפשים להחטיא אותן,

אבל מנהג הנשים שהן לא עושות מלחמה.

נכון, נכבטו בזה הפוסקים, אם כן בנות מלחמה הן או לאו בנות מלחמה הן, בימינו הן לא בנות מלחמה,

ועובדה שכל כבודה בת מלך פנימה,

לא מדברים על היוצאי דופן,

אלו שלא הולכים. דרך אגב, גם מהצד הקיצוני השמאלני, גם לא הולכים לצבא.

אז זו עוד הוכחה שהתורה הקדושה צודקת, שלאו

ברות מלחמה הן,

והן משתמטות.

אז תפקידה של האישה כל כבודה בת מלך פנימה, לכן במקום שנהגו כבר

לעשות קריאת פרשת זכור לנשים, אין בעיה.

רק לא מותר הדבר להוציא עבורן ספר תורה.

מה זה נשות הכותל?

מוציאים עבורם ספר תורה או מביאים ספר תורה איתם?

ודאי שלא מוציאים ספר תורה. מה שכן, אם נהגו לשמוע את קריאת פרשת זכור, אין בעיה.

פותחים את ההיכל,

וקוראים את פרשת זכור, בלי ברכה לפני ואחרי.

אבל אם נמצא שם

גבר אחד,

לפחות שלא שמע, יכול לברך

ברכה של קודם וברכה לאחר מכן, כדי שיקרא לו השליח ציבור, כדי להוציא אותו ידי חובה. כמובן שהנשים צריכות להיות באזהרת הנשים, ולא באזהרת הגברים,

כדי לבוא לשמוע את זה,

בפרט שהשליח ציבור ועוד אדם אחר נמצא שם,

אין מדרכם של נשות ישראל להתנהג שלא בצניעות גמורה.

הרב פלאג'י בספרו מועד לכול חי הביא שם סדר לימוד לשבת הזו, סדר לימוד מיוחד.

מי שירצה יעיין שם זה סימן ל״א עד עוד ט״ז.

הביא את זה שם גם הרב פנחסי בספר אישי ישראל, חלק אדר,

עמודים 319 עד עמוד 402,

שם גם הופיע סדר לימוד לשבת הזאת.

יפה.

קטן שנהגו בבתי כנסת מסוימים,

הרבה בתי כנסת מסוימים שמעלים את הקטן לכרות את המפטיר.

השבת הזאת לא מעלים את הקטן לכרות את המפטיר, היות ויש חיוב

של קראת פרשת זכור דווקא על ידי אדם גדול, בר דעת, כמו שצריך, מילה במילה, בהיגוי הנכון,

לכן אפשר לתת לו את ה...

נו, זה נקרא מוסיף.

גם העולה, אפשר לתת לקטן,

לעלות בזה, לקרוא

כדרכו.

יפה. השליח ציבור, התפקיד שלו מלבד אמירת לשם איחוד, גם לעורר את הציבור

קודם קריאת פרשת זכור להתכוון לצאת ידי חובה, והם יכוונו לצאת ידי חובה.

מהי

עיקרה של כוונה? מלבד עכשיו, אנחנו לא מדברים עכשיו במקובלים.

פשוט העם לא יודעים לכוון.

אז הוא צריך לשתוק, לשבת ולשתוק, לשמוע,

לענות על הברכה אמן, וכך הוא מכוון את דעתו מרוכז עם השליח ציבור, שומע מילה במילה.

יש מקומות שנהגו להרעיש, ככה להרקיע, זה נקרא ברגליים, עושים רעש,

עמלק או לא תשכח, עושים רעש.

לא טוב הדבר הזה. ולמה? מספיק שזה מביא לידי סחוק וכולי, ואז זה אחד, או שזה מפריע לשליח ציבור,

או שלא שומעים אותם הרחוקים,

את השליח ציבור כהוגן.

לכן מאוד חשוב שרב בית הכנסת,

או השליח ציבור, יודיע,

ושאר בתרבים, לא דופקים, לא עושים שום דבר, אל תדאגו.

תהיה לכם הזדמנות בפורים למחות את עשרת בני המן, מזרעו של עמלק,

כמו שצריך, הכול בסדר, או לחלופין בפרשת כי תצא.

גם שם אפשר לעשות רעש, אבל,

בדרך כלל נוהגים לא בזמן הקריאה, אלא בסיום, אחרי אמירת לא תשכח,

תן להם איזה חצי שנייה,

ירעישו קצת בשביל לצאת ידי חובת הרעש,

ונגמר הסיפור.

בכלי אסור להרעיש, לוקח את הרימונים של הספר תורה.

זה ביזוי הדבר הזה, רק בשמחת תורה,

אפילו שחל בשבת, התירו להרעיש עם הרימון, למה זה לכבודה של תורה?

אבל סתם ככה, בשבת ודאי שאסור לעשות את הרעש הזה עם הרימון, כל שכן לא לדפוק ולהבהיל את אותם הזה.

אבל אם ישן לידו מישהו והוא לא מתעורר, אז ודאי שצריך להעיר אותו ולדפוק.

כמו שצריך, עד שיתעורר.

טוב שהשליח ציבור יתכונן וילמד, אף על פי שיודע.

חייב לחזור ולשנן את קריאת פרשת זכור היטב בניגוניה,

דקדוקיה, בהיגוי הנכון,

ואב, כי הוא עכשיו הולך להוציא ידי חובה את כל הציבור,

שיעשה את זה כמו שצריך.

אדם שפספס ולא הגיע בשבת הזאת,

וגם לא יכל לאחר מכן להגיע לאיזה מניין כלשהו, מה יעשה?

אז רבותינו נתנו לו פתרון,

שבפרשת קיצצי יגיד לשליח ציבור שיכוון לפתור אותו על קריאת פרשת זכור שפספס,

ובזוי יתכוון גם הוא לציא ידי חובה ויצא שכרו.

יש ברבותינו שכתבו לו,

הוא יוצא ידי חובה במה? בקריאה של פורים. כתוב שם ויעבור עמלק וילחם ישראל ברפידים.

בקריאה הזאת הוא יוצא בעניין של מה? של מחיאת עמלק.

אבל נחלקו בזה רבותינו אם כן יוצא או לא יוצא,

להלכה עדיף שמה שיעשה כמו שאמרנו,

ייתן את הכוונה של השליח ציבור ושלו עצמו בקריאת פרשת כי תצא,

שם באמת יזכיר ויוציא אותו ידי חובה.

כן, דיני כתיבת המגילה.

עוד דבר חשוב, כבר אם אדם קונה, יש בזה הרבה שאלות.

כתיבת המגילה צריך שתהא כפי שכותבים ספר תורה,

דיו שחור על גוויל או על קלף.

ואם כתבו את זה בעפר של זהב,

או כל מיני צבעים, יש צבעי שמן מיוחדים כאלה,

או שהוא לקח,

או על נייר מיוחד צבעוני,

אני יודע מה, דף פרוצס,

כל הדף כזה שנראה כמו קלף וכן על זה הדרך, הרי המגילה הזאת פסולה.

וגם אם אחרי שכתב את האודיות כדת וכדין, פיזר על זה את העפר של הזהב,

לקח את התכשיטים,

טחן אותם, עשה מזה דקדק, כמו בחטא העגל שם,

שמשה טחן ופיזר את העפר הזה כדי לנרות את המגילה, התנהל לפניו מצוות,

המגילה הזאת נפסלה.

כל זה בתנאי שמה?

שהיא לא יכולה לחזור לקדמותה,

אבל אם יגרדו את העפרות זהב הללו, והדיו הזה יישאר במקומו, הרי שהמגילה הזאת חזרה להיות כקדמותה ותהא קשרה.

מסביב לעשות עיטורים אין בעיה,

אבל האותיות עצמן שיהיו כמו שצריך.

כפי שעושים בספר תורה ובמזוזה ובתפילין את השרטוט של השורות,

גם במגילה

צריך שתהא משורטטת מתחילתה קודם שיכתוב עליה.

אם לא שרטט שורות,

אלא רק אחרי שכתב שרטט, המגילה הזאת פסולה.

אין הגביל או הקלף של המגילה חייבים עיבוד לשמה, אלא מספיק שכתבו את זה,

וכך

זה בסדר.

אותו דבר, כתיבת המגילה,

יש לה, כמו שאמרנו, צריך שיהיה לשמה.

אבל אם הסופר כתב ולא כיוון בה,

והסופר לא של קפז,

אז זה באמת בעיה.

אבל אם במהלך הכתיבה הוא כן פתאום נזכר לך, ו...

אז המגילה הזאת

תהיה כשרה.

יפה. סופר שכתב מגילה ולא חשב עליה כלל שהוא כותב לשמה, אלא כתבה וסתם.

סתם כתיבה.

בדרך כלל רוב הסופרים שמתחילים את הכתיבה סתם שלה, ממה הם מתחילים?

מגילת אסתר.

זו העבודה הראשונה שלהם, מגילת אסתר.

יפה.

הסופר כזה שעשה ולא חשב,

בדיעבד המגילה הזאת

יוצאים בה ידי חובה, והיא כשרה.

לכתחילה עדיף שמה שיהיה כמו שצריך נשמע.

יפה.

אותו דבר אם זה קטן פחות מגיל 13 או 13 ולא הביא שתי שערות עדיין.

המגילה הזאת אפילו לכתחילה כשרה.

למה כל שמשהו נכנס,

למצוות,

אז באמת יש בו דעת, יש בו יישוב הדעת כמו שצריך, כתב את זה כמו שצריך,

לפי הלכותיה, הכל בסדר.

יפה מאוד.

איתר יד שכותב מגילה,

מגילה כזאת כשרה בדיעבד.

כותב בשמאל, בדיעבד.

מעיקר עדין אנחנו צריכים שהתגין שבמגילה שעתנז גץ,

נון סופית, כן?

באותיות בדק חיה הם יהיו מתויגים. אמרנו, בשעתנז גץ שלושה קווים,

כן? קו אמצעי גבוה,

קו ימני טיפה יותר גבוה מהקו השמאלי ביותר,

הקיצוני ביותר, הוא טיפה יותר נמוך מהימני ביותר.

האמצע גבוה.

ככה עושים את התגין, שעתנז גץ עושים שלוש תגים, שלוש כתרים כאלה,

צורה של כתר, ובאותיות בדק חיה עושים

קו אחד.

אז זה כמובן כדי לצאת ידי חובת כל הפוסקים.

אם לא עשה, מעיקר עדין זה בסדר, המגילה הזו בסדר, אבל

גם היופי של הכתב זה עם התגים יחד.

נכון? הכתב יכול להיות הכי יפה שבעולם, עם התגים הוא חסר.

לכן אם כבר עשה שיעשה עבודה כמו שצריך,

מושלמת.

אדם אמר, היות והמגילה יש בה מילים מסובכות,

אז אני אעשה לי ככה ניקוד שמה.

ינקד את המגילה, אה?

זה חלק אחד מהספרים של מה שבנח.

אני אנקד שמה.

אמרה שתהיה מגילה מנוקדת, אה? יפה, לא?

לכתחילה אין מנקדים את אותיות המגילה ואין מסמנים בה את הטעמים,

וכן לא כותבים בתחילה או בסוף את הברכות.

לא כותבים שלוש ברכות הראשונות

בהתחלה של המגילה,

לא כותבים את הברכה האחרונה,

הרב את ריבנו בסוף של המגילה.

ואם עשה את אחד מהדברים הללו, המגילה הזו מדרגה של מהודרת יורדת לדיעבד והיא רק שרה.

אם זה מה שיש לקרוא באותו מקום,

יצאו בדיעבד ידי חובת הברכות והקריאה.

המגילה

שכותבים אותה צריך שיהיה בה שיעור.

מה השיעור? בתחילה צריך שיהיה שיעור שמקיף את כל המגילה בפעם אחת,

כשהיא במצב של סגור.

בסדר? סוגרים את הקלף, הנה עכשיו נגיד,

אני יודע מה, כמה זה?

בקוטר עגול 20 סנטימטר, 30? זה מקיף, נגמר. זה השיעור שצריך לשייר בקלף

בתחילת המגילה.

ובסוף צריך לשייר לה שיעור של עמוד.

ואם לא עשה לה עמוד בסופה, בדיעבד,

כשרה.

את המגילה תופרים גם.

יריעה לצד יריעה תופרים.

וצריך לחבר לה עמוד,

שיהיה לה מקל.

במה תופרים אותה? בגידין של בהמה טהורה.

אבל אם לא היה לו גידים של בהמה טהורה, לקח חוטי פשטן ותפר.

מגילה זו פסולה.

אי אפשר לקרוא בה.

מה הדין של סופר?

שהוא

באמצע, במקום להיות מרוכז בעבודה שלו,

הסיח את דעתו,

והשמיט כל מיני תיבות או פסוקים,

אפילו עד חציה של המגילה.

אבל כשקוראים אותה,

קראו אותה על פה,

יצא ידי חובה.

מי הקורא?

מגילה שרוב אותיותיה מטושטשות או מקורעות.

מגילה,

לא מגילת אנטיוכוס, אלא מגילה שהיא ירושה.

קיבלו אותה, אתה יודע מה? הביאו אותה מ...

שנים עברו ירושה מסבא לסבא, מהבן לנכד.

אם ניכר רישום האותיות כשרה,

עדיף לסדר את זה כמו שצריך. ואם לאו,

תלוי אם רובה שלם כשרה, אם אין רובה שלם,

המגילה הזאת פסולה.

סופר סתם כתב, ובמקום לכתוב, אני יודע, א', כתב ע',

או במקום כ', רשם ח',

מה דינה של המגילה הזאת?

אז מגילה שנפלו בה טעויות של חסרות או יתרות, הרי זו כשרה.

ואם נפל בה טעות המשנה את המשמעות,

או את העניין, או שטעה סופר ותיקנה חתוכות, הרי זו כשרה.

ורשאים לברך עליה ולצאת ידי חובת הברכות והקריאה בדיעבד.

אבל לכתחילה צריך לתקן את המגילה הזאת. פעם מביא לזה מישהו, יהודי מגילה, שאני עושה לו הגעה,

חסר מילה.

וואי, מה מה הרב, שילמתי על מגילה שלמה, וזה, הנה חסר מילה, לא נורא.

נדגש לסופר שיסדר לך את זה כמו שצריך.

המגילה נקראת כספר,

ואף נקראת איגרת.

ואם הטיל בה גימל גידים כשרה, ובלבד שיהיו משולשים, ואם תפרתם אישה, המגילה גם כשרה.

ומגילה שכתבה הסופר למפריע, החליט, הוא כותב מגילה

על ההתחלה, מהסוף להתחלה.

לא מההתחלה לסוף, מהסוף להתחלה.

ודובר שלום לכל זרעו, זרעו, שלום,

ויהי בימי אחשוורוש.

הגיעה עד לסוף.

מגילה שכתבה הסופר למפריע, אם תפרה, אף למפריע,

אם תפר אותה גם מהסדר ההפוך,

מסדר כתיבתה, פסולה.

אבל אם רק כתב אותה למפריע ותפר אותה כסדר,

הרי זו כשרה.

הוא מותר לסופר להעתיק בעת שכותב מתוך מגילה כשרה אחרת ומסודרת,

באופן שכל עמוד ועמוד מתחיל בתיבת המלך, כדרך הכתוב.

הוא מותר לכתחילה לעשות יריעה של מגילה אפילו פחות משלושה עמודים.

ובלבד שיתפרנה בגידים כהוגן.

ויש לעשות את גיליונה כשלמעלה,

מעל המגילה, זאת אומרת, בכותרת הדף,

יהיו מרחק של ג' אצבעות מתחילת הכתב.

מתחת

לדף מרחק של ארבע אצבעות.

ובין דף לדף מרחק לפחות של שתי אצבעות.

כדין מה של ספר תורה.

ובדיעבד די למעלה בשתי אצבעות, למדה בג' אצבעות, ובין דף לדף אפילו מספיק מרחק של אצבע,

אנחנו נוהגים לעשות לכתחילה.

ולכתחילה צריך שיהיו כל פרשיות המגילה סתומות.

ובדיעבד אם הסען פתוחות לגמרי או מקצתן פתוחות כשרה ורשאים לברך עליה.

למה זה בגדר שלמה של איגרת הכל חלק אחד.

שמות עשרת בני אמן, פה כבר זהו נגמר הסיפור, לא משחקים איתם.

אתה יודע אורן, היום שמעתי בדיחה יפה.

למה קוראים את עשרת בני אמן במרוצה?

למה קוראים את עשרת בני אמן במרוצה? אמרנו לו לקרוא אחד-אחד, מסכנים.

אה, מסכנים, רשעים, צריך לקרוא אחד-אחד, להדגיש כל רשע ורשע.

למה תקנו, ארז, לקרוא אותם במרוצה?

שמעת על זה, יעקב, את השאלה הזאת?

התשובה שלא יגישו בגץ.

לכן מהר מהר קוראים אותם, היום כל דבר מגישים בגץ.

לכן, תקרא מהר את הסרט בני אמן, נגמר לו ככה לא יספיקו להגיש בגץ,

וזהו, אפשר לתלות אותם.

כל שנה ושנה יש את האמנים, את העשרת בני אמן שלהם.

צריך לתלות אותם.

אבל מה לעשות, זה מדינה שלא הולכים על פי התורה, הולכים לפי חוקות הגויים, השם ישמור ויצין.

אז ישר רצים לבגץ.

אז לכן צ'יק צ'ק תקרא מהר, ככה לא יגישו בגץ, הכל יהיה בסדר.

לך תדע, אולי גם יום אחד יגישו בגץ על זה שקוראים עשרת בני אמן, תמחק אותם מהמגילה.

משוגעים נמצאים פה היום בימינו, השם ישמור.

יפה, אז שמות עשרת בני אמן צריכים לכותבם בצורה של שירה.

ויש להניח כשיעור תשע אותיות,

זאת אומרת, מקום ריק,

בין ועט פרשנדד ועט,

תשע אותיות דלפון ועט,

תשע אותיות אספדה ועט,

לבין כתיבת השמות. ואם לא עשה רווח ביניהם, הרי המגילה הזאת פסולה.

יפה מאוד.

לכתחילה יש להקפיד ולעשות את אורך המגילה מלמעלה למטה,

11 שורות בכל עמוד.

כדי שהעמוד שבו כתובים שמות עשרת בני אמן יהיה שווה בכתיבתו לכל העמודים כולם.

ואם הייתה, זה לא יפה שמגילה פתאום פה מלא עמודים, פתאום פה עשרת בני אמן זה כזה.

ואם הייתה מגילה ארוכה יותר,

והוצרך הסופר לכתוב את אותיות של שמותיהם של עשרת בני אמן בכתב, איך זה נקרא הכתב הגדול?

חחחחח. אותיות מהירות זה נקרא, חחח.

איך?

לא, זה במחשב, דויד אריאל.

אבל יש איזה שם, ככה כתב גדול, יפה.

ולכתוב את שמותיהם של עשרת בני אמן בכתב גדול, על פי אורך כל העמוד, אין להקפיד על כך, והמגילה כשרה.

ויש להקפיד לכתוב תיבת איש בראש הדף, ואת תיבת עשרת בני אמן בסוף הדף.

לא יכתוב פה את האיש בעמוד הקודם ועשרת בעמוד השני, לא.

הכל צריך להיות איש,

והרגו 500 איש, מתחיל. ואת פרשת נדב ואת אלפון ואת אספת ואת פורה ואת דנדב ואת ארית נדב ואת ארית נדב ואת ארי סייבת ואת ארית נדב ואת עשרת ואז עובר לעמוד הבא, בני אמן.

סופר שהשמיט את כתיבת עשרת בני אמן שבגילת אסתר,

אפילו בדיעבד, המגילה הזו תהיה פסולה.

עד כדי ככה אנחנו רואים את החשיבות

של עשרת

בני אמן.

ברוך אדוני לעולם,

אמן ואמן. רבי חנין אמן הקשה אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.

לפיכך בא להם תורה ומצוות שנאמר אדוני חפש סימן צדקו יגדיל תורה ו...