שלום בית וחינוך ילדים - י"ג | הרב אורי יצחק

שבוע טוב, ברוכים הבאים, חודש טוב, כדרכנו בקודש נתחיל קודם במיליידבדיחותא: איזה אחד פגש את חבר שלו ושואל אותו כמה זמן אתה נשוי? אומר לו חתונת הכסף, כבר 25 שנה, אומר לו מה אתה אומר, איך זה היה? איך אתה מתאר את ה- 25 שנה? אומר לו: תאמין לי 25 שנה עברו לי כמו יום אחד, אומר לו מה אתה אומר, אומר כן כמו תשעה באב. מספרים על איזה... לא צחקתם כמו שצריך מספרים על איזה תימוני אחד זכה בלוטו, 30 מיליון. לא בדיחה אחרת אספר לכם משהוא אחר. איזה אישה אחת אומרת לבעלה, קשור למשהו שדברנו מקודם. סעדיה אתה זוכר שזה חתונת הכסף שלנו 25 שנה אנחנו נשואים, אומר לה: בטח שאני זוכר ואני בע"ה כבר הכנתי לך מתנה, אמרה לו: יו איזה יופי מה הכנת לי: כרטיס טיסה לאוסטרליה, אמרה איזה יופי מה שחלמתיכל השנים איזה יופי תודה רבה לך, אם זה בחתונת הכסף אז מה יהיה בחתונת הזה? בחתונת הזהב ב50 שנה בע"ה אני אדאג להחזיר אותך מאוסטרליה. טוב, עכשיו צחקתם. שלמה המלך ע"ה אומר: "טוב ארוחת ירק ושלווה בה מבית מלא זבחי ריב", אדם יש לו רק ארוחת ירק, אין לו לא דגים אין בשר של קפ"ז, אין לו כסף אוכל ירקות, אבל יש לו שלוה, אין ויכוחים עם הרבנית, שקט, רוגע, הכל כמו שצריך מתנהל בבית-זה טוב הרבה יותר מבית מלא, עשיר, לא חסר לו כלום, אבל זבחי ריב: כל הסטייקים וכל הבשר שאוכלים הכל מלווה במריבות ובכאסח, לא שווה כלום, לא שווה. אם אין שקט נפשי ושלווה ושלום בית אמיתי-אז מה עשינו. ובכן רבותי תדעו לכם שהרבה תלוי בקשר שיש בינינו כל הזמן, ואנחנו צריכים לשמור כל הזמן על קשר חם, ולהתרחק מהמריבות ומהטרוניות, והקפדות וכד. אבל לצערנו יש לאנשים טבעים והרגלים, שהם צריכים לעבוד על זה ולהוציא את זה משגרת לשונם, לדוגמה: יש מימאות, אתה נותן מחמאה, אבל בתוך המחמאה כביכול, אלק מחמאה, זה ביקורת וביקורת נוקבת. לדוגמה: אדם אומר לאשתו: "מה שווה כל מה שאת עושה אם אין בזה חום ואהבה"? אז הוא כביכול מעריך את מהשהיא עושה אבל, הוא פסל את כל מה שהיא עושה, כי לא מתלווה לזה חום ואהבה. יכול שהוא צודק 100 אחוז, אבל לא אומרים דבר כזה, בטח לא בצורה כזאת. או דוגמה הפוכה: שאישה אומרת לבעלה: מה יוצה לי מזה שאתה ככה וככה אם אין יחס הולם? אז היא פרגנה אמרה מה הוא בסדר, אבל בעצם באותו משפט היא מה הוא לא בסדר. או: אני מוכן לוותר על כך וכך תאמיני לי והעיקר לקבל כך וכך וכך. או שיהיה כך וכך בבית. כל אתה משפטים שרק עושים הרס וחורבן. אין בהם לא טעם ולא ריח. צריך לעקור אותם כמו שאמרתי משגרת לשוננו, למי שזה שגור בלשונו. כתוב בספר בראשית פרק מט': "ולבן שניים מחלב", אומר רבי יוחנן בגמרה במסכת כתובות: "טוב המלבין שינייםלחברו יותר ממשקהו חלב"אפילו אם בא אליך עני והוא צמא,והוא רוצה לשתות עכשיו מים, ואתה מתכונן להביא לו חלב-אבל אם זה עם פרצוף כעוס, פרצוף שאתה עושה לו כאילו שהוא חי, אטו שאתה חי- אז זה לא זה.עיקר העיקרים שהרי העני כתוב: מה היא גזלת העני? אז אומרים חכמים: שאתה לא אומר לו שלום, מה כבר אפשר לגזול עני? מה יש אין לו כלום מה יש לגזול אותו? זה שאתה אפילו לא אומר לו שלום לפחות את זה תן לו. אז אם כבר בא העני אליך- אז זה שתלבין לו את שיניך, שאתה תחייך אליו-זה עושה לו נחת, זה עושה לו שמחה בלב יותר מהחלב שאתה נותן לו, כי הכי חסר לו, מי יתן לו צומי לעני? עכשיו זה אצל עני. אבל רבי יוחנן אומר: שטוב המלבין שיניים לחברו, תגידו לי מי החבר הכי טוב שלי? אשתי מי החבר טוב שלך? אשתך מי החבר הכי טוב של האישה? בעלה אז בעצם רבי יוחנן מההתחלה הוא מדבר אלינו בזוגיות, שכל אחד מאתנו צריך לדעת להלבין את שיניו לבן הזוג שלו. תתרגל לחייך כל הזמן לבן הזוג, אומרת האישה לבעלה: הייתי מעדיפה שתיתן לי יחס הולם וטוב ויפה כמו שאתה נותן לחברים שלך בכולל, או לאלה שעובדים אתך בעבודה. שהרי אם אתה היתה מדבר איתם כמו שאתה מדבר בבית-אז לא היה לך לא חברים ולא עבודה. והאמת היא אמרה משפט צודק מאוד, אסור להגיד את זה לבעל בצורה הזאת, כי זהיותר מידי ישיר, אבל זה אמיתי. צריך לדעת שמחמאות זה צורך רגשי שכל אחד מאתנו צריך. וזה חלק חשוב במצוות: "ואהבת לרעך כמוך" אני אקריא לכם פה את הרמב"ם "בהלכות דעות פרק ג' ותגידו לי אם אני צודק או לא, שימו לב מהו כותב: "מצוה על כל אדם לאהוב, את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר ו"אהבת לרעך כמוך"ואמרנו שב- "ואהבת לרעך כמוך" זה הכי הכי זה קודם כל עם בן הזוג נכון? ששם ממש כפשוטו ממש, שימו לב איך הוא ממשיך עכשיו הרמב"ם: "לפיכך צריך לספר בשבחו" שמעתם? מה ז"א? מחמאות, צריך לספר בשבחו, זה א' ב' ב- ואהבת לרעך כמוך, שמעתם? ואח"כ: "ולחוס על ממונו {של החבר} כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו" כמו שאתה רוצה שיכבדו אותך-אתה צריך לכבד ככה את השני, וגם הוא הכניס באמצע את העניין של לחוס על ממונו, כמו שאתה חס על ממונך, בלאו-הכי גם האישה צריכה לדעת שהיא צריכה לחוס על ממון בעלה, ולא להיות "בזבז","והמתכבד בקלון חברו אין לו חלק לעולם הב" מה זה המתכבד בקלון חברו? שהוא אומר: אני לא כמו ההוא אני ככה וככה. אפילו שהוא לא אמר מה אצל ההוא לא בסדר, רק אמר מה אצלו בסדר אז אתה מבין שמה שהוא אמר שאצלו בסדר אצל ההוא לא בסדר. אחד כזה שמדבר כך אין לו חלק לעולם הבא, פוסק הרמב"ם. שמעתם? נו כשאדם מתווכח עם אשתו ואומר לה: "אני לא כמוך ככה וככה" אז זה נקרא "המתכבד בקלון חברו", "הלואי והיית כמוני היית רוצה" זה נקרא "המתכבד בקלון חברו ואין לו חלק לעולם הבא, מפחיד! אבל אמת, זה הלכה לא חומרה ולא חסידות, ברמב"ם. במסכת "בבא בתרא" כתוב: ואמר רבי יצחק: כל הנותן פרוטה לעני-מתברך בשש ברכות, בא לפייסו בדברים, דהיינו: שמעודד אותו-אז הוא מתברך באחת עשרה ברכות, אם העידוד יותר חשוב מנתינת הצדקה שמעתם- אז כמה חשוב לעודד את בן זוגנו את בת זוגנו ואת ילדנו תמיד! ולכן זה הכי קשה, אם יש לזה כזה שכר גדול-יצר הרע נלחם, הוא לא רוצה שנזכה לגן עדן הרי, המטרה שלו היא הפוכה, אז בלאו-הכי אם זה דבר כזה גדול ועצום הרי זה בתוח קשה, אז אם זה קשה אז לא צריך להשתדל ולזכות בזה? אז מה עונה לך בם אדם: קודם שהיא תפרגן ואח"כ אני אחשוב אם לפרגן, קודם כל שהיא תתן פור, אז אולי. סיפרתי שהיה אחד שהיה אומר "באשת חיל", היה מחמיא לאשתו הרי, כל אשת חיל הרי זה מחמיאים לרבנית כן? אז הוא אומר: "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה, שקר. הוא היה מחבר את זה עם המשפט הבא. אתה שואל יהודי: למה אתה לא מחמיא לרעייתך? אז איזה תשובות אתה מקבל: הוא אומר לך "היא יודעת כמה אני מעריך אותה, תאמין לי שהיא יודעת, היא יודעת, מה אני צריך כל הזמן כמו תוכי לחזור על זה, סתם מיותר בזבוז מילים".או מישהו אחר אומר לך: "תראה אני כבר אמרתי לה פעם אחת, אם יהיה שינוי אני יודיע לה". יש מישהו אחר שאתה שומע אותו אומר: אני אגיד לך את האמת אני לא אוהב להחניף, כתוב שארבעה כתות אינם מקבלים פני שכינה? אחד מהם זה החנפים, מי שמחניף לרשעים-אני לא מחניף. עושה את אשתו מרשעת. ה' ירחם. רבותיי צריך לדעת: זה שאנחנו חיים באותו בית ויש לנו ילדים ואנחנו עובדים קשה לפרנסה, ואנחנו נשואים שנים רבות-זה עדיין לא אומר שאנחנו נקראים אוהבים, שמעתם? כשנותנים יחס חם אחד לשני-אז ניכר שאוהבים, זה שהאהבה מוסתרת-אנחנו רוצים להרגיש את זה כשאנחנו חיים. כדי להחמיא צריך שיהיה הערכה, מי שרוצה באמת להחמיא אמיתי הוא צריך קודם להעריך את בן הזוג, אם אתה לא מעריך אותו-איך תחמיא? אם תחמיא-אתה מחריט, והרי "כמים המים לפנים כלב האדם לאדם", אז בן הזוג השני מרגיש שאתה מחרטט אותו, הוא לא קונה את זה. אז קודם כל אנחנו צריכים לחזק בתוכנו את ההערכה, כלפי בן הזוג שלנו, להתבונן במה הוא טוב, לא במה הוא רע, במה הרבנית שלך אתה מתפעל ממנה, במעשים שהיא עושה וכד. ואז יש לך את מה להעריך, ואז תתחיל להחמיא קודם כל מהדברים האמתיים,כשאתה תתחיל להחמיא מהדברים האמתיים-יהיו עוד דברים אחרים שאתה תצטרך להחמיא להם. למה? כי היא תשתפר מיום ליום, כי מי שמחמיאים לו-מקבל חשק להמריא. והרי כתוב: "בעקבות הפעולות נמשכים הלבבות", אז מה יצא מזה: שגם למחמיא, גם למחמיא עצמו יהיה שיפור, כי הוא יתחיל להתרגל להחמיא-הוא בעצמו ישתפר במידות שלו, כי הוא פחות יהיה ביקורתי איפה שלא צריך. ברור לנו שצריך לעודד את הילדים לתת להם מחמאות, זה ברור לנו אצל הילדים, זה פשוט לנו. וכל דבר שהם עושים אנחנו ישר מתלהבים: איזה יופי פשששש. איך חשבת על זה, איזה חכם אתה, מחמיאים חופשי אפילו אם לפעמים זה מעשה קטן אנחנו מנפחים למה? כי אנחנו מודעים לכך שזה מועיל לילד שזה נותן לו כח. נו, אז למה אצל בן הזוג ובת הזוג זה לא עובד? יותר מזה: ככל שאנחנו נעלה את הרמה של הבן זוג שלנו-פשוט שהוא לא ירצה לרדת ברמה.אם האישה מפרגנת לבעל ואומרת לו "אתה שתהיה בריא תלמיד חכם אני אומרת לך אתה גאון, יש לך מידות חבל על הזמן, וכל הזמן היא אומרת לו שהוא צדיק והוא יראי שמים, הוא בעל מידות וכ"ו וכ"ו- הוא יפחד לעשות פלטה למה? כי זה לא הציון שהוא קיבל מאשתו, זה לא ציון חד פעמי, זה ציון שהיא אומרת לו כל הזמן, ישתבח שמו. אז אדם לא ירצה לרדת ברמה, אתם מסכימים? נראה שאתם המומים. מסכימים אתי? אם לא אני מתחיל את ההרצאה מהתחלה! מאידך גיסא: אם אתה מעריך ומוקיר אז כדאי להתאמץ בשבילך, אדם שיודע להעריך מה אשתו עושה-אז אשתו אומרת כדאי להתאמץ בשבילו, וכן להיפך. ואם אתה לא משבח, אם אתה לא מפרגן? אז כנראה שאתה לא מעריך, אז למה שיקבלו ממך, אם אתה לא יודע להעריך אותם? הפך המחמאות והעידוד-זה בעצם הביקורת, אדם שהוא ביקורתי קשה לו לשחרר מחמאות, המלחמה שלו עוד יותר קשה למה?כי הוא כל הזמן ביקורתי ביקורתיביקורתי על כל דבר הוא מעיר הוא זה הוא זה... עכשיו איך הוא ישחרר מחמאות? זה הופך להיות הטבע שלו. אמרנו כבר באחד השיעורים ששלמה המלך אומר: "הוכח לחכם ויאהבך", אם אתה רוצה שהשני יקבל ממך ויאהב אותך לפני שאתה מתחיל לדבר אתו קודם כל תשחרר מחמאה, תגיד אתה חכם, ברגע שאמרת לו שהוא חכם-עכשיו תגיד מה שאתה רוצה, למה כבר נתת לו את התואר חכם, הוא לא יודע שאתה מתכוון חכם נטריקון= חמר כר מנו, לא ח"ו. חכם אתה מתכוון- חוטף כל מצוה, ישתבח שמו. אז כשאתה פרגן לו ואמרת לו "אתה חכם" הוא יאהב אותך. ממשיך שלמה המלך : עכשיו כשאמרת חכם-זה מחמאה, אבל מאידך גיסא אומר שלמה המלך: "אל תוכח לץ", אל תגיד לבן אדם שהוא לץ, אז זה מה? זה לא מחמאה זה ביקורת, "פן ישנאך", כשאתה מעביר ביקורת-זה שמקבל את הביקורת לא כולם חכמים שאוהבים את התוכחות, לא כל אחד אוהב את התוכחות, יש הרבה לעצרנו שלא אוהבים את התוכחות אז למה זה גורם כשאתה מוכיח-זה גורם שהוא ישנא אותך. אבל אם אתה מפרגן והוא יאהב אותך. אז אתה שואל יהודי מה הבעיה למה אתה לא מחמיא? אז עוד תשובה שאתה מקבל: שהיא לא תטפס עלי, אם אני אפרגן יותר מידי היא תתחיל לדבר גבוה גבוה. או שאומר לך: מה אני יעשה לא חונכתי לכך, לא ראיתי בבית אצל ההורים, לא רגיל לדברים האלה, קשה לי. ויש עוד יותר גרוע: שבן אדם אומר, על מה אני אחמיא לה? הרי היא חייבת, כל מה שהיא עושה היא חייבת, מה יש להחמיא לה? מחמיאים על דבר שהיא עשתה על מה שיותר מגיע, אבל בינתיים היא עוד לא עשתה כלום כל מה שהיא עשתה היא חייבת.אתם מבינים איזה מנטליות של אנשים? מפחיד! או שאתה שומע בן אדם שאומר: מה יצא לי מזה? מה יצא לי? החמאתי כמה פעמים לא יצא לי מזה כלום עזוב אין טעם. בן אדם אחר מה אומר לך? אני לאט פוליטיקאי, אני אמיתי, מה אתה רוצה לעשות אותי שקרן חנפן? פוליטיקאי ? לא! לא תפור עלי.יש מישהו עוד יותר גרועמהו אומר: תראה אני עשיתי סיכום כללי על כל ההתנהגות של הרבנית, הסך הכללי השלילה יותר מהחיובי, אז על מה להחמיא? קודם כל שתשפר את המעשים שלה אח"כ אני אדבר אתה בכלל. רבותי כל התשובות האלה שאני אומר לכם עכשיו-זה לא המצאתי, זה אנשים מדברים ככה, תגובה: לא שומעיםהרב: מה? מחייכים? אוי אויאויאויאוי , אם זה היה בדיחה היינו מחייכים, הבעיה שזה מציאות ר"ל. שימו לב, יכול להיות בעיה כשלא נותנים מחמאות, שאנחנו יכולים ליצור בעיה קשה אצל בת הזוג, כאשר לבת הזוג יש חסר במחמאות, בן הזוג שלה לא משחרר מחמאות מספיק לשיטתה, אז יש לך צורך לממש את "האני" שלה, שמעתם? כי הוא לא מפרגן לה אז היא רוצה לממן את "האני" שלה, כי היא מרגישה שהוא מגמד אותה. אז היא עכשיופונה לדברים גשמיים וחיצוניים, ואז אתה פתאום יכול לשמוע אותה: שהיא רוצה בגדים, שהיא רוצה פאה, קאסטם, להחליף את הרהוט, לנסוע לחוץ לארץ, למה? כי היא רוצה לממש את האני שלה.אז מישהו אומר: אתה לא יודע כמה מחמאות אני נותן לאשתי,אמרתי לו: שיכול להיות שבעיני עצמך אתה מחמיא הרבה, אבל לכל אישה יש צורך אחר, זה אינדיבידואלי, אתה צריך לבדוק אם אתה מחמיא לפי הצורך של הרבנית שלך. יש בן זוג שהוא סרבן, כל דבר: לא! זה! זה!..... סרבן. אתם יודעים מה יכול הסיבה שהוא סרבן? אתם יודעים מה יכולה להיות אחת הסיבות? שהבוא לא מקבל מספיק מחמאות, הוא לא מקבל מספיק פרגונים, אז הוא כזה קפדן וזה.... למה? כדי שאחרי שיפרגנו לו ויגידו: נו... וזה וזה... ללללה, טוב הוא מתרצה, בסדר, אבל מלכתחילה הוא היה סרבן? כי הוא חיכה לצומי שלו, לא בגלל שהוא באמת סרבן. אותו דבר יכול להיות מצב של האישה, כל מה שאני מדבר זה לשני הצדדים, שלא יהיה טעויות, רק קשה לי כל פעם להגיד.... עוד פלוס אדיר יש במתנת מחמאות: ברגע שאתה מחמיא הרבה לבן זוג שלך-קשה לו לבקר אותך, שמעתם? שאתה אומר לבן אדם כל הזמן שהוא צדיק והוא ככה והוא ככה והוא ככה, אז קשה לו עכשיו להגיד: את על הפנים, זה....צדיק לא כפוי טובה, צריך שהיה לו הכרת הטוב, מה? מה היא מחמיאה לך ואתה מבקר?תראו כמה דברים מועילים יש בדבר הזה. אז אני שואל: מה עדיף? להחמיא ולהתמקד בחיובים? או לבקר ולהתמקד בשלילי?הרי אתם צריכים לדעת: אם לאדם יש קפידה על בן אדם מסוים-בטוח שאין לו שמחת חיים, כי הקפידה שיש לו על אותו בן אדם-מפריע לו להיות שלם עם עצמו. כי זה כל הזמן טוחן אותו מבפנים, אז הוא לא יכול להיות שמח כל הזמן, כי יש משהו שמפריע לו, נכון? אם אדם הוא כל הזמן ביקורתי-לא יכול להיות שיהיה לו טוב, הוא לא יכול להיות שמח כי כל הזמן הוא מסתכל שלילי שלילישלילי, אז גם אצלו בפנימיות שלו הוא לא יכול להיות חיובי, אבל כשאדם לומד לדון לכף זכות, לשחרר מחמאות, אתה משחרר את הלב שלך מכל הראמה הזאת שיש לך. עוד נקודה: תדעו לכם, את מה זוכרים יותר את הביקורת או את המחמאות, את מה זוכרים יותר למשך זמן ארוך יותר? את הביקורת נכון? אם זוכרים את הביקורת הרבה יותר זמן-סימן שצריך להרבות במחמאות. הבנתם?כי אם הבן זוג זוכרת את הביקורת הרבה יותר זמן, צריך עכשיו מנגד לאזן ולתת הרבה מחמאות, כי את המחמאות הוא כבר שכח, כי כל הזמן צריך לתזכר אותו. עוד דבר: חשוב שהמחמאה לא רק תאמר, אלא גם תישמע ותיקלט, הרבה פעמים שבן אדם מרגיש :אני אמרתי מחמאה אני החמאתי",אבל בן הזוג בכלל לא הרגיש שהוא החמיא, למה? או שזה היה תוך כדי משפטים שהוא שרבב את זה בפנים, או שאמר את זה בעידנאדריתחא-אז זה לא נשמע באותו רגע וזה בכלל לא נקלט וכ"ו וכ"ו,חשוב שהמחמאה תיקלט, "אני אמרתי!"לא רק זה: צריך שיאמר כמו שאמרנו לפי צורך אותו אחד שמחמיאים לו, כמה שהוא צריך תן לו, זה אחד. שתיים: במחמאות תשים לב תמיד מה הטפל ומה העיקר, להדגיש את העיקר, דבר נוסף: לא להתמקד כשאתה מחמיא על דברים חיצוניים, להתמקד על דברים יותר חשובים. אז דוגמה של מה שאמרנו של מחמאה שהיא לא נקלטת- דוגמה, אשתך עשתה משהו, ואתה אומר לה: נהדר נהדר, אתה מרגיש שאתה החמאת, היא לא מרגישה שזה מחמאה בכלל, מה נהדר אמרת משהו עליה? מה אמרת? או שאתה אומר לה: יופי יופייופי! נו, זה מחמאה זה? זה שתגיד לבן שלך בא אני אקנה לך הפתעה, אז הוא אומר לו: איזה הפתעה אבא אתה קונה לי? אז הוא מנה פלאפל, מה אומר לך הבן שלך: מה אתה עוהד עלי אבא? פלאפל זה אוכל זה לא הפתעה. אז מזה כשאתה אומר: יופי נהדר! הוא חושב שהוא מחמיא זה לא נקרא מחמאה זה דיבור פשוט מה. הבעל בא ורוצה עכשיו לפרגן לאשתו, רוצה לעשות ככה שלום בית בן אשתו לבין ההורים שלו, אז מה הוא אומר לה? את יודעת אתמול הייתי אצל ההורים שלי-את לא יודעת מה אמרו עליך, אז היא אומרת לו: מה אמרו עלי? אמרו עליך שאת בלי עין הרע: שאת זריזה, ואת חסכנית, ואת נקיה, ומסודרת.היא מסתכלת עליו ככה ואומרת לו: בקיצור אמרו עלי שאני אחלה פיליפינית. רבותיי החוכמה היא: שימו לב, הרוצה להחמיא, באיזה נקודות אתה צריך לתפוס? לחזק את בן הזוג או את בת הזוג במעשים שלו. כתוב: "אין מזרזין אלא למזורזין", מישהו כבר כמו שצריך בדבר מסוים-שמה תחזק תחמיא, ואיפה שהוא לא בסדר בחסרונות שלו-תעודד, אתה מסוגל אתה יכול, אני מאמין בך אני מאמינה בך, אז זה נקרא לעודד בחסרונות. או מצד שני: איפה שהוא בסדר או שהיא בסדר-לחזק ולהגיד איזה יופי אשרייך. אני זוכר שהבן שלי היה בישיבה, כל פעם שהייתי מגיע לבקר שם בישיבה-המשגיח של הישיבה יזכר לטוב, היה אומר לי: הבן שלך מצוין, אבל, הוא מסוגל ליותר. שמתם לב? קודם כל פרגון, מצוין, אבל הוא יכול יותר, איזה אויר זה נותן לבן אדם, עכשיו הוא היה אומר את זה לי לידו, באותו רגע הוא הרים אותו שלוש מטר באויר, יהיה לו יותר חשק להתמיד, פשוט, יש הערכה! יש ציפייה! זה נקרא לחזק בדברים שאדם עושה אותם כבר טוב.יום אחד הוא אפילו אמר לי לידו: אמר לי אם הוא לא יצא ראש ישיבה-זה פספוס שלנו, אתם שומעים איזה משפט זה? מה זה עושה לילד שלומד בישיבה. עוד דוגמה: בן אדם אומר, "פרגנתי לה הרבה יותר ממה שמגיע לה", מה אומר הבעל? אותו בעל שהיא מדברת עליו: הוא אומר לא פרגנו לי אפילו עשירית ממה שמגיע לי, שמעתם? אז יכול להיות שהוא צודק וגם אם הוא לא צודק זה מה שהוא צריך. אז עכשיו צריך לפרגן לו פי 10. כי זה מה שהוא צריך, ואם זה מה שהוא צריך אז צריך לתת, אם באמת אוהבים אותו-כי הוא צריך! אז אם אוהבים למי נותנים? למי שצריך. אם זה היה הילד שלנו עוד פרגונים-לא היינו נותנים? אז מה הבעיה?. כתוב: "יהי כבוד חברך חביב עליך משלך", נכון מכירים פרקי אבות.מה זה אומר? זה שאתה לא זקוק למחמאות-זה לא אומר שבן זוגך לא זקוק לכך. אדם מרגיש: מה אני לא צריך מחמאות! ולכם הוא לא משחרר מחמאות, לא צריך!. סליחה? זה שאתה לא צריך זה לא אומר שהשני לא צריך. מחמאות צריך לתת שימו לב, לא רק על דברים בומבסטיים,מחמאות צריך לתת על כל צעד ושעל, על כל דבר, , על כל דבר, תגיד תודה, תחמיא. עכשיו יש מחמאות כמו שאמרתי קצרות: נהדר, יופי, מזה הקשקוש הזה? תעריך, תפתח מילים, משפטים! מתוך הארת פנים! ואם אתה רוצה באמת שזה יישאר-תחזור על המחמאה כמה פעמים, לא באותו רגע. החמאת עכשיו-עוד כמה זמן תחמיא שוב. כמו שנתתי דוגמה פעם כל האוכל: אתה אומר לאשתך: מזמן לא טעמתי כזאת ארוכה, איי אייאיי זה היה משהו משהו, איך אני אוהב את האוכל שאת מכינה, אחרי כמה שעות אתה אומר לה: הטעם של האוכל עוד בפה שלי מהצהריים, תאמיני לי עקפת את אמא שלך בלי ווינקר, ואם אתה רוצה להיות יעני זה: עקפת את אמא שלי בלי ווינקר. מצד שני: לא להחמיא יותר מידי, לא להגזים יותר מידי.תגיד לאשתך: מאז בריאת בעולם לא הייתה אישה חכמה כמוך, יאלה מכרית, היא כבר לא תקנה את המחמאות שלך, היא תגיד- זה סתם מכרית, אז צריך להיזהר לא להחימיא יותר מידי כי אז היא לוקחת אותך כמו איזה ליצן שסתם מסתלבט עליה,אז המחמאה עצמה צריכה להיות בלי גוזמה. הרי כתוב: "שאומרים מקצת משבחו של אדם בפניו", לא אומרים את כל שבחו, מקצת שבחו. אז לכן חשוב שהמחמאה תהיה ולא כחנופה פסולה-זה סתם כדי להשיג משהו,כי חשוב מאוד: אם המחמאות שאתה אומר בשביל להשיג משהו-אז כבר לא יקנו את המחמאות שלך, יבינו שאתה אינטרסנט, אבל ם אתה מחמיא באמת בגלל שתה רוצה להחמיא ולעודד את האישה וכ"ווכ"ו–כי באמת מגיע לה, זה עולם אחר. לא צריך בכלל להחמיא כדי להשיג משהו, אבל זה צריך להיות החלק הטפל, לעומת המחמאות האמתיות ביום יום. כל אחד מבני הזוג בטוח שהוא טוב מהבן זוג שלו בדבר מסוים, יש דברים שאני טוב בהם ויש דברים שאשתי טובה בהם. אז כל אחד בטוח שבדברים מסוימים הוא יותר טוב מהבן זוג שלו. עכשיו יכול להיות שהוא צודק, אבל יכול להיות שהוא לא צודק-אבל מה אכפת לך להסכים אתו? מה אכפת לך. איך כתב הרמב"ן, אבינו משה בן נחמן מאיגרת הרמב"ן, מה הוא כתב? הוא כתב שמה כך: "אם אתה חכם יותר ממנו, אז תזכור שהוא צדיק יותר ממך" מה הקשר למה? "כי הוא שוגג ואתה מזיד", מה ז"א? שהרי אם אתה חכם ממנו, אז לכן כל מה שאתה תעשה עבירה-יחשב לך כמזיד, כי אתה חכם. אבל אם הוא פחות חכם? אז הוא נחשב לשוגג, ואם הוא נחשב לשוגג-בלאו הכי הוא צדיק יותר ממך, הבנתם?אז אם אתה חכם ממנו-הוא צדיק יותר ממך, אז מה אתה מתפלסף עליו? עכשיו ברגע שהמחמאות הם אינטרסנטיות-כך בחשבון שזה יוצר אנטי.אז כמו שאמרתי: החכמה לפרגן – זה לא כוונה לקבל משהו בתמורה, לשם שמים. ואז אם אתה מפרגן גם כדי לקבל משהו-זה עובר. צריך להיזהר אבל ממחמאה פוגעת על הדרך. דוגמה: האישה אומרת לבעלה: אתה יודע בזמן האחרון אתה משתפר, אתה משתפר. או שהבעל אומר לה: בזמן האחרון אני רוצה להגיד לך התחלת דוקא להיות בסדר. דוגמה אחרת: איזה יופי! סוף סוף, אתה או את- ככה וככה. אני רוצה להגיד לך: שבתור אמא-את נהדרת, בתור אישה......... שמתי לב שאת החברות שלך את יודעת לארח משהו, אבל......... יש אחד ששר לאשתו כל יום: אין כמו אשתי, אין כמו אשתי, אין כמו אשתי, אין כמו אשתי. פזמון חוזר: אין כמו אשתי, וטוב שאין. לעומת זאת: אפשר להעביר מחמאות אה! דוגמה: אתה אומר לאשתך, אני אומר לך הבן שלנו הזה מזה חכם זה רק יצא מאמא שלו, אין החכמה הזאת זה ממך, שודאי לא ממני. הבת שלנו אוהבת לעשות חסדים-בדיוק כמוך, אשרייך ואשריה. שימו לב: הוא לאישה וואחד פלומבה למה? כי הוא אומר אמת, באמת הבת שלו עושה חסדים והוא פרגן כל גם לרבנית. יצאה צדיקה כמו אמא שלה, אז אשתו אומרת לו: לא תפסיק אתה עם השטויות שלך, יצאה כמו אבא שלה, יאלה תריבו תריבו. אין בעיה אנחנו מוכנים שיהיו מריבות כאלה בבתים אה? שיההי מריבות על מי מפרגן יותר לשני? תענוג. אתה מברך את הילדים: יהי רצון שתגדל תהיה ירא שמים, כמו אבא שלנו, חכם כמו אבא, צדיק כמו אבא. יש לך פרגון יותר גדול מזה לאבא כשהוא שומע מה שאמא מברכת את הילדים? או כשתגדלי תהיי צדיקה כמו אמא שלנו. כתוב במשנה על שמאי שהוא אומר, וכך הוא היה מקיים כידוע, על כל מה שהיה כתוב היה אומר, אז הוא היה מקיים את זה, זה ה- בה הידיעה הדבר שהיה מקיים אותו, ואחד מהדברים שכתובים על שמאי- "והווי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות", כל שכן את בעלך. לקבל אותו עם הערת פנים, אתם יודעים מזה "הערת פנים"? רבינו יונה זה שכתב את הספר "שערי תשובה" בין השאר. הוא כותב שהערת פנים-זה פנים של שמחה, את צריכה להראות לו שאת שמחה שהוא הגיע, זה נקרא "הערת פנים". אז אם כתוב: והווי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות", כל שכן שהבעל נכנס הביתה. לא ישר להגיד לו: הילדים שגעו אותי, אין לי כח, יש לי המון עבודה! לא משתלטת! אמא שלך הרגה אותי בטלפון! וכ"ו וכ"ו. תגידו מה קורה כשיש מישהו שבן הזוג שלו או בת הזוג לא מפרגן בכלל, מה עושים? להיכנס לדיכאון? שימו לב: חשוב שאותו אחד יעודד את עצמו, אם אין מי שמעודד אותו-שיעודד את עצמו ואת הבטחון העצמי שלו, יפרגן לעצמו.מה יגיד?יגיד: ישתבח שמו ראית איך הצלחתי, אה ברוך ה'.הנה היה לי כך וכך הנה הסתדרתי, ה' עזר לי.הנה היה לי ניסיון כה-יכולתי הצלחתי, הכרחתי את עצמי! שיעודד את עצמו, אדם צריך חיזוקים כל הזמן, דברי תורה צריכים חיזוק, אז כל שכן אדם צריך כל הזמן לעודד את עצמו, לא לדכא את עצמו. יש סיפור ידוע על השכנה של אשתו של החפץ חיים, השכנה הזאת יום אחד נקשה בדלת, ובקשה להשאיל סיר, אז החפץ חיים זוצ"ל, רואה שאשתו אומרת לה: תמתיני כה דקות ואני אביא לך. הוא מסתכל והוא רואה שאשתו מתעכבת, דקה שתיים שלוש ארבע, אחרי איזה חמש דקות הביאה לה סיר, כשהיא הלכה החפץ חיים שואל אותה: למה עקבת אותה כל כך הרבה זמן? מה הבעיה להוציא סיר לתת לה? אז מה היא אומרת לו: הרי אתה יודע במה המדובר בשכנה שלנו, השכנה הזאת היתה ידועה ומפורסמת-שהיא אישה לא נקיה איך אומרים בצורה לא פשוטה, וכולם ידעו את זה שהיא לא מסודרת ולא נקיה, אז היא אמרה לו אתה יודע במה המדובר, אז לא רציתי שבעלה יראה את הסיר שלי שהוא נקי, ואז זה יכול ליצור מריבה בינו לבינה, אז מה היא עשתה? היא לכלך את הסיר, ואחרי שהיא לכלך את הסיר אז היא הביאה לה את הסיר. כדי שבעלה של אותה אישה "נקיה" במרכאות לא יעשה "מצא את ההבדלים". אתם מבינים מה זה "ואהבת לרעך כמוך"?. כשאתה חושב על טובת הזולת, לא להראות לבעלה: תראה איך אני רבנית נקיה ומסודרת לא כמו מרתך, לא כמו אשתך, הפוך היא רצתה להתבזות-והעיקר שלא יהיה מריבה בין בני הזוג הזה. אותו דבר צריך להיזהר, לא לגרום קנאה לאחרים בזה שאתה מספר את השבחים של בת הזוג שלך, או שאת מספרת את השבחים של בן הזוג שלך, אם לאנשים האחרים אין את זה- את יכולה ליצור קנאה, אז בשביל מה?אם אתה יודע שהשכנים אצלכם אין להם כסף לנסוע לחוץ לארץ, בשביל לבוא לספר להם: איזה יופי היינו בחוץ לארץ, והיה ככה ועשינו ככה וככה וחבל לך על הזמן, פששששש. משהו משהו, למה לדכא? אין להם אפשרות אז למה? אדם צריך לחשוב: מה אתה עושה? מה עושה אדם חכם? מתקשר לחמותו ויאמר לה: רציתי להודות לך על שזיכית אותי באישה כזאת, חשוב שתגיד את הדברים האלה כשאתך שומעת, אתה מתקשר לחמותך רציתי להגיד לך: תודה רבה שזיכית אותי באשה כזו נפלאה, ותרבה לספר בשבחה, כדי שחמותך תשמע, וחמיך ישמע, אתם יודעים למה? לא רק בגלל שאתך שומעת-שהם ישמעו. למה? אותו דבר ד.א. שהאישה תאמר את זה להורים של בעלה. למה? כי ככה תמיד ההורים יעריכו את הכלה או את החתן שלהם,למה? כי הם יודעים להעריך, ומי שיודע לנעריך מעריכים אותו. גם כשאשתך דוחה את המחמאה,אתה בא ואומר לה מחמאה והיא אומרת לך: "כן אני מכירה אותך כבר" או שהיא אומרת: "חבל שאתה לא מתכוון למה שאתה אומר" או: "די תפסיק לעבוד עלי", או שהיא אומרת: "אני לא אוהבת מחמאות אין טעם שתמשיך", אתה צריך להמשיך עם המחמאות, אדרבא פול גז, יותר.למה? כי ברוב הפעמים כשהיא אומרת לך מה שהיא אומרת זה בשביל שבאמת לבדוק אם אתה רציני, ודוקא לפעמים היא דוקא רוצה לשמוע את זה שוב ושוב ושוב. את רוצה שבעלך ימשיך לעודד ולהחמיא לך? אז את צריכה לומר לו כך: תדע לך שבזכות זה שאתה עודדת אותי אז והחמאת לי באותה מציאות מסוימת-תדע לך שאני קיבלתי כוחות מחודשים וזה גרם לי וכ"ו וכ"ווכ"ו.ברגע שאישה אומרת דבר כזה לבעלה-פשוט שזה יעודד אותו להמשיך ולהחמיא. אז אם בן הזוג לא רגיל לשבח כמו שאמרנו מקודם-צריך לעזור לו, ולהביא אותו לידי כך, ולא לומר: שמע, אם זה לא בא לו מבפנים ממנו-עזוב אז זה לא שווה, לא צריך לא צריך,לא להגיד דבר כזה, {אנחנו לקראת סיום תחזיקו מעמד} שיהיה ברור שאדם שלא רגיל להחמיא-זה בגלל ברוב המקרים-שהוא לא ראה את זה אצל ההורים שלו, הוא ראה את אבא שלו מחמיא לאמא ואת אמא מחמיאה לאבא,אז לכן קשה לו להחמיא. ואלה שטוענים שזה חנפות וכ"ו וכ"ו,בואו תשמעו מה שאומר הרב דסלר זצ"ל ז.ת.ע. בספר "מכתב מאליהו" הוא כותב ככה: "נמצא שאמת הוא מה שמביא לטוב ולרצון הבורא"שמעתם? אמת, זה לאו דוקא להגיד את האמת, אלא זה הכלל: כל מה שמביא לטוב ולרצון הבורא-זה אמת, זה רצונו של הקב"ה.ושקר! הוא מה שנותן הצלחה לעסקיו של שר השקר הסיטרא אחרא. מה שגורם למחלוקות ומריבות וכ"ו וכ"ו- זה העסקים של יצר-הרע- זה שקר. אז גם אם אמרת במרכאות את האמת-וגרמת שנהיה אקשן-שיהיה לך שאתה שקרן, אתה לא אמתי, כי זה לא רצון ה', רצון ה' שיהיה טוב שתעשה את רצונו. אז החכמה להחמיא לבן הזוג את מה שהוא אוהב לשמוע, ואין בזה חנפות, למה? שהרי חנפות זה הרי לרשעים, אבל אם זה למטרה חיובי, ע"פ התורה- הרי זו מצוה. וכמו שכתב בספר "אורחות צדיקים" בשער החנופה: כותב שמה במפורש,"ויחניף לאשתו משום שלום בית" שמעתם את לשונו? "ויחניף לאשתו משום שלום בית" כי זו חנופה שהיא שלום בית, וזה רצון הבורא. מה אתם אומרים? אפשר להגיד רבי חנניה? מה? אתה לא קובע?