חג שבועות | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

תורת השם תמימה, תורת השם תמימה,

תורת השם תמימה ושיבת נפש,

תורת השם תמימה.

בעצם נצליח, שיעור בעזרת השם להצלחת כל התורמים והמסייעים

בענייני חג השבועות, חג מתן תורה.

ערב ראש חודש, סיוון,

מסייעתא דשמיא ביום שלישי בלילה הקרוב,

כל אדם ישתדל להתענות בו, אין חובה אמנם,

אבל טוב וראוי ונכון להתענות כדי שאדם יעורר עצמו בתשובה ויפשפש במעשיו

על אשר חטא בנפשו, וכל זאת לקראת קבלת

התורה כמדי שנה בשנה.

מעלתה

של התענית הזו,

וגדולה כפי שכתב הרב

בספר בית השם

כי מלבד התיקון הגדול שמתקן את אשר פגם בתורת השם ומצוותיה,

עוד סגולה נפלאה וגדולה להיות לו זרע אנשים חכמים וידועים,

יראה אלוקים, ואין התורה מפסקת מזרעו.

כך כותב גם בעל החמדת ימים בספרו.

יש שנהגו להחמיר על עצמם ולהתענות יומיים רצופים, דהיינו יום שני ושלישי,

ולאחר מכן בסייעתא דשמיא פותחים את תעניתם בליל ראש חודש בסעודה לכבוד ראש חודש סיוון,

ומי שיכול בכך אשריו

ואשרי חלקו.

בעל החמדת ימים תיקן נוסח תפילה מיוחד,

את הנוסח של התפילה הזאת, מן הראוי לומר אותו. הבאנו את זה בספר שלנו, משה אמת בשער התפילות.

ראוי לעיין שמה ולומר את התפילה.

בכוח התפילה הזאת ביום התענית,

אם יאמר אותה בעינוי נפש ובלב נשבר ונתקה ורוח נשברה גדולה עד למעוד,

שהקדוש ברוך הוא ישמע את תפילתו וימלא את מבוקשו.

כדאי מאוד לראות את נוסח התפילה כמובן שמה.

בסיום נוסח התפילה אומר את

המזמור בתהילים, אשרי כל ירא השם ההולך בדרכיו,

וכולי עד

שלום על ישראל.

בערב ראש חודש מה טוב ומה נעים שאדם יטהר את עצמו במקווה טהרה,

כדי שיוסיף בעצם כניסתו של ראש חודש

תוספת קדושה לקראת החודש הזה,

שיש בו קדושה יתרה משאר החודשים כולם.

בימים הללו, כהכנה לקראת קבלת התורה,

היות ואדם מוסיף קדושה,

גם הנשמה עצמה שורה עליה קדושה ויראת השם הגדול והנכבד,

ועל כן ראוי מאוד לפרוש

בכל העניינים שבינו לבינה,

למעט טבילת מצווה וכדומה,

וכל זאת כדי שבאמת יהיה ככלי ראוי ונכון לקבל את התורה הקדושה.

בספרנו אוצרות החלקה, שיר אור בסייעתא דשמיא,

הבאנו גם את הסגולה הזאת,

שהיא מועילה לזיכרון טוב בתורה.

מי שיעשה בערב ראש חודש סיוון, דהיינו יום שלישי, תענית,

קודם פתיחת התענית, לאחר תפילת

ערבית וספירת העומר,

לוקח

או עוגה

שנילושה בדבש ועליה כותב את

הפסוקים הבאים, הבאנו את זה בספר שלנו, משה אמת בשאר התפילות,

או לחלופין על ביצה קשה,

על הקליפה כותב, אומר את הפסוקים הנ״ל,

לאחר מכן מברך, אם זה עוגה מזונות,

אם זה ביצה שהכל נהיה בדברו, ואוכלם.

לאחר מכן פותח את תעודתו.

רבותינו כתבו שמי שעושה כן, זו סגולה שליבו יפתח בתורה ויראת שמיים, ויהיה לו זכירה גדולה בתורה הקדושה.

נהגנו לעשות את הדבר הזה אצל הילדים שהגיעו לגיל שלוש, כדי שליבם יהיה פתוח בתורה ויהיה להם זיכרון טוב בתורה.

הבאנו את זה, כמו שהזכרתי, בספר אוצרות החלקה,

שירי אור בסייעתא דשמיא.

ראש חודש ניסן מעלתו גדולה,

ועל כן אדם צריך להכין את עצמו לקראת

קבלת התורה,

וכל זאת על ידי שיטהר את עצמו וישליך מעליו את גילולי

טומאת זוהמת הנחש הקדמוני,

ויקבל עליו את קדושת החודש הזה, כאשר

היה עם אבותינו הקדושים בימים ההם בזמן הזה,

כן כתב רבנו הארי זל,

זכותו תגן עלינו, אמן.

נהגו בכל קהילות ישראל בראש חודש סיוון

לומר את התפילה המיוחדת שתיקן רבנו ישעיה הלוי הורוויץ,

המכונה השלה הקדוש,

ובכך ימצא אדם סגולה גדולה להצלחה בהדרכת כל זרעו,

שילכו בדרך השם וישמרו מחטא עוון ופשע,

והבאנו גם את התפילה הזאת

בשאר התפילות שבספרנו משה אמת על הלכות חודש סיוון.

ראש חודש סיוון זמן מיוחד הוא להעתיר בתפילה יותר משאר חודשי השנה,

בפרט על ענייני לימוד התורה הקדושה לשמה בקדושה וטהרה,

ולא רק שאדם יעתיר על עצמו, אלא יעתיר על בניו

ועל בנותיו ועל כל משפחתו וכל אשר לו,

כדי שיזכה הוא וכל ישראל לקבל את התורה כפי שזוכים אנו כל שנה ושנה.

החל מראש חודש סיוון ועד יב בו, אנחנו לא אומרים תחנון,

במנהג הזה לא רק נוהגים בארץ ישראל, אלא גם

בבני חוצה לארץ.

יום לאחר ראש חודש סיוון קרוי בשם יום מיוחס,

ולמה הוא יום מיוחס?

כי הוא סמוך לראש חודש.

ביום הזה לא אומרים בו תחנון, כמו שאמרנו, עד יב בחודש,

וגם אם יפול בשבת לא אומרים בו צדקתך,

אלא

אומרים בו יהי שם.

את הילכות חודש סיוון,

דהיינו הילכות חג השבועות,

נהגו ללמוד החל מראש חודש בשונה ממועדים אחרים.

כפי שהמשנה ברורה כותב בהקדמה להלכות פסח,

משה תיקן להם לישראל שיעסקו בכל הלכות חג בחג וכו'.

היות וההלכות של חג השבועות יחסית

לשונה מחג הפסח הן קצרות יותר ולא ארוכות,

לכן מספיק החל מראש חודש, דהיינו א' בסיוון,

לעסוק בהם כדי שידע האדם את המעשה אשר יעשה.

יש שהקפידו על כך אף קודם לכן, דהיינו שלושים יום קודם החג,

לעשות בהלכות החג, וכל אחד ואחד יעשה כמנהג רבותיו ואבותיו ובני קהילתו.

בגימל הימים הללו שקודם מתן תורה,

אומרת התורה, ויהיו נכונים לשלושת ימים,

אל תיגשו אל אישה.

בזמן הזה גם ראוי לנהוג כן מלבד, כמו שאמרנו והזכרנו טבילת מצווה שחייב אדם

לפקוד את אשתו בעונתה.

אבל אם לא נפל הימים הללו בזמן של טבילת מצווה, בוודאי ובוודאי שראוי שישתדל לטהר ולזכך את עצמו הן בלימוד תורה והן בטבילה במקווה טהרה,

הן בזיכוך המחשבה והנפש מכוח ההכנה לקראת

קבלת התורה.

בספר תומר דבורה,

לרבי משה קורדוברו,

זכותו תגן עלינו אמן,

כתב

על דרך רמז

שאדם יתקן בכל יום ויום מאלו הימים החל מראש חודש,

על דרך עשר הספירות.

הבאנו את זה בספר גם מנהיגים את עשר הספירות, כפי שכתב

רבנו מלמטה ללמעלה ומלמעלה ללמטה.

זה מופיע בספר, ניתן לראות את זה גם בספר בית השם,

זה מוזכר

גם שם במפורשות.

ראש חודש סיוון לעולם לא יחול ביום שבת,

ואף הוא יום אחד בלבד.

ומראש חודש סיוון ואילך, ועד איסור חג של שבועות,

לא מספידים, היות ואין רואים בהם את החנון,

אלא אם חס ושלום נפטר תלמיד חכם,

מספידים אותו אך ורק בפניו.

בימים הללו מאוד חשוב שאדם ירבה בתורה ויכוון אף בתפילה.

ותן בלבנו בינה להבין, להשכיל, לשמוע, ללמוד וללמד.

ואהבת עולם אהבתנו.

וכולי.

שמה יזכיר ויכוון בדעתו בכל מילה ומילה

שמוציא מפיו כדי שיזכה לקבל את התורה,

וההכנה שהוא עושה

תכין אותו להיות ככלי קיבול לקראת הסודות,

התורה עצמה,

הן ברוחניות והן בגשמיות, שישפיעו עליו.

בימים הללו כל אדם ואדם קובע לעצמו סדר בענייני מוסר,

ולא רק באלו הימים, אלא כל ימות השנה, אבל בימים הללו צריך להוסיף עוד,

כדי שיזכה לתקן ולו מידה אחת לקראת קבלת התורה, כי כבר

רמזו רבותינו במאמרם דרך ארץ

קדמה לתורה.

ואם אדם זוכה ומתקן דרך אחת,

הנהגה אחת, מידה אחת,

אז בוודאי ובוודאי שמקיים את דברי חכמים.

פרשת במדבר,

בסייעתא דשמיא שנקרא השבוע, היא תמיד נקראת לפני חג השבועות,

ובכך יש רמז כי הקב' ברוך הוא נתן את התורה דווקא על ההר השפל ביותר,

היות

ורצה הקב' ברוך הוא לרמוז לנו,

כי אין התורה מתקיימת אלא במי שמשפיל את עצמו.

השבת הקרובה קרויה בשם שבת קלה.

ולמה שבת קלה?

כי בשבת הזו, בסייעתא דשמיא, זו שבת שקודם החתונה בחג השבועות נזכיר

את סדר הכתובה המופיע בפתיחת ההיכל של יום חג השבועות.

זה מופיע בכל המחזורים,

מופיע גם אצלנו בספר, מופיע בעוד ספרים.

העניין הזה של דודי ירד לגנו, להתעלס וכו' וכו'.

מילים נפלאים ונוראים

כתובים שם בעניין של הכתובה בינינו לבין התורה הקדושה,

שהקב' ברוך הוא זה שזיווג אותנו יחד עם התורה הקדושה.

ועל כן בשבת הזו, שהיא שבת קודמת,

היא קרויה שבת קלה לאחר חג השבועות,

זה כבר שבת חתן,

שזכינו להתחתן עם התורה הקדושה. בשבת הזאת נהגו רבני בית ישראל לדרוש בענייני דיומא הקשורים לחג השבועות, ובפרט השנה שחג השבועות יוצא ביום ראשון ושני. דהיינו ערב חג השבועות יום ראשון,

ולאחר מכן יום שני זה חג השבועות עצמו.

חג השבועות קרוי בעוד שמות והם חג מתן תורה, חג עצרת, חג ביקורים וחג הקציר.

אלו השמות.

לעולם, כפי שכתבו רבותינו,

חג השבועות יכול לחול בימים הבאים א',

ב',

ד' וו', שזה ראשי תיבות, אבדו.

ומכאן רמז שהקדוש ברוך הוא עתיד לאבד את כל גויי העולם,

אומות העולם שסירבו לקבל את התורה,

כפי שנאמר בתהילים י' טז,

עבדו גויים מארצו.

בערב חג השבועות כותב

בספר מעשה הצדקה,

ויביאו הרב תלאג'י בספרו מועד לכל חי, כי יפריש כל אדם 91 פרוטות כסף לצדקה,

כדי להשלים את

שיעור השם הקדוש, שהוא בגימטרייה

פעמיים בין, זה סך הכל יעלה ל-104 פרוטות,

על זה יוסיף

לתת את המעות הללו עבור תלמיד חכם,

עני ועניו, וזו סגולה לתקן את חטא הדם הראשון,

חטא העגל, חטא פגם הברית,

מעלה בקרב חסוכי בנים לזכות לזרע חי וקיים,

ובפרט גם לקרב את הגאולה.

ועל כן כל אדם

שביכולתו לעשות כן,

ישתדל מאוד לעשות את הפרשת המעות הללו לצדקה.

והיה וחל ערב שבועות בערב שבת,

מפרישים קודם השבת, דהיינו ביום שישי,

קודם לכניסת השבת,

או לחלופין לאחר השבת, מפריש את המעות הללו וזריזין מקדימין למצוות.

בערב חג השבועות בתפילת שחרית יכוון יתר על המידה

באמירת הברכות שמברך

אשר קידשנו מצוותיו וציוונו על דברי תורה, והערב נא ה' אלוקינו וכו' וכו'.

ביום טוב כתבו רבותינו שאסור לאדם לצמצם בהוצאות לכבוד יום טוב.

וכפי שהבטיח הקדוש ברוך הוא על פי הגמרא במסכת ביצה דף טו עמוד ב'

בניי לבוא עלי וקדשו קדושת היום ואני פורע.

והיות וכל אדם זוכה לנפש יתרה בשבת,

גם ביום טוב

זוכה לכך,

ובפרט שהשפע הגדול יורד מן השמיים.

ולכן גם ביום טוב, אם תשימו לב, אנחנו מזכירים את אמירת נשמת כל חי,

שאף היא כמו תפילת שחרית של שבת קודש.

גם הגבאים

ואנשי הציבור העוסקים במלאכת סידור בית הכנסת

וההכנה לקראת הלימוד המיוחד כל הלילה, כפי שכתב

גאון עוזנו ותפארתנו,

הארי זל, זכותו תגן עלינו אמן.

מאוד חשוב שידאגו לציבור לתת עבורם את הכיבוד הראוי ביותר,

הטוב ביותר, עם השתייה המוצלחת,

והכל שיהיה בשפע בהם יקוים תור עין הוא יבורך, אל תקרי יבורך,

אלא יברך.

מנהג ישראל לקשט את בתי הכנסת ואת הבתים,

זכר להר סיני שקישט אותו הקדוש ברוך הוא והפיץ בו ריחות מיוחדים

של גן עדן קודם נתינתה של התורה עליו.

המקובלים נוהגים ללמוד סדר לימוד, הבאנו את זה בספר שלנו, משה אמת על חודש סיווהד.

הם לומדים את סדר מעשי הקורבנות של פרשת ויקרא וצו,

לאחר מכן הם לומדים בנביאים את חזון עובדיה עד הסוף,

לאחר מכן קוראים את מזמורי התהילים,

מזמור יז' ומזמור קט',

לאחר מכן אומרים את נוסח התפילה שהביאו רבי בנימין הלוי מגורי אריזל בספרו חמדת הימים,

ושם אף מופיע סיפור מאוד נורא ואיום בהקשר ללימוד

של ליל שבועות

מתוך הספר השלה על מסכת שבועות בערב.

חג השבועות השנה זה יום ראשון,

ראוי לכל אדם להסתפר,

שלא ייכנס מנוול בשערות ראשו לקראת חג השבועות ואף לגזוז את ציפורניו,

והוא כהכנה לקראת יום טוב,

שאדם צריך להיות מכובד וראוי לכך.

בערב יום טוב יטבול אדם מספר טבילות במקווה טהרה.

יש אומרים שיטבול שתי טבילות, יש נוקטים שיותר.

בטבילות הללו הוא מכוון כמה וכמה דברים. בטבילה ראשונה,

לפשוט את בגדי החול ושאר הקליפות מעליו, בטבילה השנייה,

לקבל עליו את קדושת המועד וללבוש את בגדי יום טוב המיוחדים.

אותם אנשים

שאין ביכולתם ללכת לטבול במקווה טהרה,

מן הראוי שיעשו את סדר נטילת ידיים, כמובן בבן איש חי הקדוש,

כמובן בספר בית הבחירה,

ויעשו את נוסח נטילת הידיים בכוונה ויעלה להם כאילו טבלו, או לחלופין יעמדו תחת

זרם מים בחדר האמבטיה במשך מספר דקות,

עליהם יישפך

מספר קבין של מים, ולאחר מכן יהיו

כביכול כבני אדם שטבלו במקווה טהרה, יעלה עליהם כאילו טבלו במקווה טהרה.

את המנהג הזה של טבילה במקווה טהרה לא רק בערב ראש חודש,

לא רק בערב יום טוב, אלא גם בסיום הלימוד בלילה הקדוש הזה של ליל שבועות,

אז יש שנהגו ללכת ולטבול כהכנה ראויה ועוד יותר ראויה ועוד

יותר מושלמת וראויה לקראת קבלת התורה.

לכבוד יום טוב,

לאחר שטובל לובש בגדים נעים ומיוחדים ומשובחים אף יותר מיום שבת קודש,

כאן נאמר הפסוק ושמחת בחגיך והיית אך שמח,

ובכלל השמחה היא גם לבישת הבגדים המיוחדים של יום טוב.

כל ההכנות לקראת יום טוב, כגון

הנחת

האוכל

וכו', למי שאינו מבשל ביום טוב,

צריך להשתדל להכין את הכל מראש,

ובכך ימנע את עצמו מטרחה וישים עצמו במנוחה ביום טוב עצמו.

קודם כניסת

יום טוב יאמר את מזמורי התהילים ס'

וי' ט',

מזמור ראשון השמיים מספרים כבוד אל,

זה מזמור י' ט', ומזמור ס' ח', שיש בהם רמז, יקום אלוהים, יפוצו אויביו.

באמירת שני המזמורים הללו יש עניין מאוד גדול, כפי שכתבו רבותינו הקדושים,

זיכרונם לברכה.

בערב יום טוב למי שמבשל,

מן הראוי שישאיר לעצמו נר שדולק לפחות ל-24 שעות,

כדי שיוכל לקחת ממנו מאותו נר ששבת,

כדי לבשל עבור יום טוב,

שהיא המלאכה שהותרה ביום טוב לצורך יום טוב.

או לחלופין, כדי להדליק

נרות,

לא את נרות יום טוב שמדליקה אותם האישה בערב, אלא נרות לכבוד דוד המלך,

נרות לכבוד

שאר הצדיקים, אם רוצה להדליק, איך ידליק מהם?

לא יכול להבעיר אש,

אלא מדליק אותם

על ידי נר ששבת מערב יום טוב.

מאוד ראוי ונכון וחשוב, לא רק בפסח,

שאנחנו עושים את זה עם האגדה בדומה למה שעושים אחינו האשכנזים שקוראים את האגדה בשבת שקודם הפסח,

אלא גם ביום טוב של חג השבועות, מן הראוי שהאדם ידע בדיוק את סדר התפילה,

כיצד מתפללים,

האם אומרים הלל או לא אומרים הלל,

וכולי, את נוסח הפיוטים וסדר הלימוד כולו

ללילה כדי שיוכל לקיים את

יום טוב כהלכתו.

האישה הספרדיה,

כפי שאמרנו,

מדליקה את נרות יום טוב ומברכת להדליק נר של יום טוב.

אחיותינו בנות אשכנז נוהגות

גם להוסיף את ברכת שהחיינו בשונה מהספרדים שמתכוונים בעת הקידוש להוציא את נשותיהם ידי חובת

הברכה בעת ברכתם

באמירת שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה בקידוש.

גם הנרות הללו שאדם מכין להדליק לעילוי נשמות הנפטרים בחג השבועות,

מן הראוי שידביק אותם וכולי,

או יכין אותם הכל מראש כדי שלא ייכשל בשום עניין של הכנה בדבר שאינו נצרך או איסור ממרח שגם שייך ביום טוב.

בערב יום טוב מתפללים תפילת מנחה כהרגלה,

לאחר מכן אומרים קדיש ולמנצח כמו בכל יום, קדיש יהיה שלמה ועלינו לשבח בתפילת

ערבית קודם לכן אומרים את המזמור הקשור למועד,

ולאחריו,

בסייעתא דשמיא מתחיל השליח ציבור הכשר בתפילת ערבית כתיקונה.

בתפילה עצמה,

בתפילת הלחש, מוסיפים את יום חג השבועות הזה,

את יום טוב מקרא קודש הזה, זמן מתן תורתנו וכולי,

אותו מזכירים.

בסיום תפילת ערבית אומר השליח ציבור יהי שם,

לאחר מכן קדיש תתקבל,

לאחר מכן שיר המעלות לדוד שמחתי ואומרים לי, קדיש יהיה שלמה ועלינו לשבח.

בליל יום טוב, אדם חוזר לביתו יחד עם הבנים או אחים שמתארחים אצלו וכולי, ומתחילים באמירת הקידוש.

סדר הקידוש

חייב להיות גם לאלו שמקדימים להתפלל פלאג.

בהרבה מקומות היות והשעון עכשיו הוא מאוד מאוחר והילדים

הקטנים עייפים ורוצים שגם הם ישתתפו בסירודה ובקידוש.

גבי אמירת הקידוש בליל שבועות אין מנוס

ואין ברירה ואסור להקדימו,

היות ואנו אומרים שבע שבתות תמימות ותמימות הכוונה לשלמות,

בעניין של ספירת העומר,

והיות ולא נסתיימו להם התמימות של ספירת החמישים יום,

כיצד אדם יוכל לעשות קידוש ועדיין לא החשיך עליו ולא צצו הכוכבים. ולכן הקידוש עצמו ייעשה רק אחר צאת הכוכבים,

אז יכול ולא קודם לכן.

בקידוש עצמו אומרים את נוסח

ברכת יום טוב, ותיתן לנו השם אלוקינו באהבה וכולי,

כפי שהזכרנו פחות או יותר בנוסח התפילה, לאחר מכן

מברך את ברכת שהחיינו ויושב,

שותה מהכוס, ולאחר מכן מחלק לכל באי שולחנו.

בסעודת יום טוב גם נהגו לברך את הבנים

והאימהות מברכות את הבנות בברכה הידועה,

הלוא היא ברכת כהנים ובהקדמה לה ישמחה אלוקים כאפרים וכמנשה.

בסעודת יום טוב, בלילה של חג השבועות,

יש אומנם לאכול טוב, אבל למעט באכילה, כדי שלא תחטפנו שינה,

ונמצא שמפספס את הלימוד בלילה הזה, שמעלתו גדולה,

ותכף ניגע בעניין הזה.

על שולחנו של אדם

השתדל להעלות שירים ודברי תורה ותשבחות לבורא עולם, ולא חס ושלום ליצנות ולשון הרע,

בשירי עגבים רחמנא ליצלן.

בסיום סעודתו יאמר ברכת המזון, מילה ומילה, לאחר מכן הולך יחד עם בניו לבית הכנסת,

כדי לעסוק בלילה הזה הקדוש בתיקון המיוסד שם.

נהגו ללמוד על גבי השולחן את

המשניות הבאות,

משניות של מסכת ביצם, משניות מסכת ביכורים,

אותן אשתדל לסיים לאחר סעודתו קודם

ההליכה לבית הכנסת לאמירת התיקון.

רבותינו הקדושים מנו לנו

עשרה דברים לאדם שיושב ועוסק בתורה כל הלילה הזה.

הראשון זה מובטח לו שישלים את שנתו ולא יהיה ערה לו

שום נזק באותה השנה כלל.

הדבר השני נרשם ונכתב בספר הזיכרונות לפני בואו עולם.

הדבר השלישי, הקדוש ברוך הוא מברך אותו בשבעים ברכות.

הדבר הרביעי, הוא זוכה לשבעים כתרים של העולם העליון כפי שזכו עם ישראל.

הדבר החמישי, הוראת חיי האדם בשנה הזאת תלויה בעניין הזה של

השארותו ויושבו לעסוק בתורה.

הדבר השישי,

מזלו לא ינום ולא יישן.

הדבר השביעי, זכה לבנים ובני בנים תלמידי חכמים.

הדבר השמיני, הוא עושה תיקון לשכינה הקדושה.

בכוח הלימוד, הדבר השיעי, הוא זוכה לתקן את

פגם רעות העיניים על ידי שהוא מדיר

שינה מעיניו,

וזה לא רק בליל שבועות, אלא גם בליל הושען הרבה וגם בליל ז' באדר וגם בליל הסדר,

לאחר ליל הסדר וגם בכל ליל שישי.

אדם יכול לזכות לדבר הזה לתקן את פגם הרעות על ידי שיושב ועוסק בתורה, ובבוקר

מתפלל

ותיקין עם נצח המה את תפילת שחרית.

והדבר העשירי והאחרון, אין הסיטרא אחרא,

יכול לשלוט עליו בלילה הזה.

אז איזה כיף יהיה צהרה, לא יכול לשלוט על האדם

בכוח זה שהוא יושב ועוסק בתורה, ובפרט שהוא באמת מתמיד, במיוחד, סליחה, שהוא באמת מתמיד,

ולומד ועוסק בתורה.

ומן הראוי להתאגד יחדיו, שיהיה למעלה ממניין,

ועליהם ייאמר דברי הפסוק בתהילים פב א', אלוקים ניצב בעדת אל.

ומי שאין בידו יכולת או ישוב הדעת לשבת דווקא בבית הכנסת ללמוד בעשרה,

בוודאי ובוודאי ומן הראוי שישב יחד

עם בני ביתו בביתו או לבדו בביתו וילמד את התיקון. התיקון הזה נועד במקורו אך ורק לגברים ולא לנשים.

לנשים אין צורך ללמוד את התיקון, הם ילכו לישון למחרת,

יוכלו להתפלל וללמוד ולקרוא, סליחה, את כל ספר התהילים ללמוד במגילת רות.

אישה אומנם שחוששת לישון לבד, כגון שגרים במקום מסוכן מחוצה לארץ וכו',

או לחלופין במקומות שיש שם כל מיני אנשים ומזיקים שמסתובבים

בין הבתים,

אז רשאית להגיע לבית הכנסת, ובפרט

שלא תפריע אלא תשב בצד,

תקרא את ספר התהילים,

ולא צריכה ללמוד את תיקון של ליל שבועות.

אף על פי שבאמת בכל לילה נמנעים מקריאת תהילים אלא במקום צורך,

כמובן שיש חולה, סכנה, הזמן גורם, עקב צרות וכו',

בלילה הזה רשאית לקרוא את ספר התהילים מתחילתו ועד סופו.

בסיום,

קריאת ספר התהילים, הן ביום והן בלילה, מן הראוי להדליק עבור הצדיקים הבאים נרות.

הראשון עבור דוד מלך ישראל, והשני עבור הבעל שם טוב, רבי ישראל בעל שם טוב,

את הנרות,

אבל לא אומרים, כפי שהזכרנו כבר כמה וכמה פעמים, לעילוי נשמת, אלא לכבוד

נשמת הצדיקים, ולאחר מכן יבקש עבור כלל ישראל,

לאחר מכן נבקש הפרט עבור עצמו ובני ביתו.

את התיקון המובא בספר קריאי מועד הביאו גם בעל החמדת ימים, רבי בנימין הלוי,

ואף קודם לכן הוא תיקן נוסח תפילה, כפי שהבאנו בספרנו,

משה אמת על חודש סיוון.

זה מופיע גם בסידורים ובספרים.

התיקון

שיסודתו בהררי קודש, כפי שכותב רבי שמעון בר יוחאי,

כי מעלתו של התיקון הזה ללמוד כל הלילה,

הוא תועלת גדולה, ומי שימצא את עצמו שאינו ישן ועוסק בתורה כל הלילה, עד הבוקר יזכה לתקן את נפשו מחטא האדם,

ואין הסית אחריו שולט עליו בלילה הזה, וכמאמרו,

חסידי קדמאי לא הבו נימה בהאי לילה, והבו לאן באורייתא,

ועמרי נייטל אכסנא ירותא קדישא לאן ולבנן בטרן עלמין,

והאוללה כנסת ישראל את עתירת עליו ועל רשאי דינון וזכה להם.

אז כל אדם, כפי שהזכרנו, זוכה לכתרים, כך כותב רבי שמעון בר יוחאי

בדברי הזוהר הקדוש,

והיות וכך, התיקון הזה יסודתו בערי הקודש, והביאו,

רבנו הערי הקדוש, זכותו תגן עלינו, אמן.

יש הרבה שיושבים ולומדים את התיקון עד חצות, לאחר חצות ומקריאת שמע,

והולכים לישון כדי שיהיה להם כוח לתפילת שחרית, וטוב הם עושים,

מאשר שישבו בטלים ומבוטלים חס ושלום,

ולאחר מכן בתפילת שחרית

יתפללו אותה שלא כהוגן,

כי תפילת שחרית זו היא לא כתפילת שחרית סטנדרטית,

אלא היא תפילת שחרית בה זוכים אנו לקבל את התורה, ובפרט שהיא תפילת

שחרית של יום טוב.

ולכן,

ישיבות

ובתי מדרשיות ושאר מקומות שנוהגים בהם עד חצות הלילה לשבת וללמוד, ולאחר מכן

עוברים ללמוד בדברים אחרים כגון בגמרות,

בפלפולים וכולי, בוודאי ובוודאי שאין להם לשנות את מנהגיו,

אלא יזדרזו ללמוד את התיקון עד מקום שידם משגת,

ולאחר מכן יעסקו,

והעיקר שיעסקו בתורה בלילה הזה כמה וכמה שיותר, כהכנה לקראת

קבלת התורה.

בלילה הזה נמנעים מכמה וכמה דברים,

הן מלימוד משניות,

הן מעישון של סיגריות במהלך התיקון,

וכולי.

וגם את פסוקי מגילת איכה שאנחנו מזכירים,

שהוא בסוד

קריאת 24 ספרי

הנח שלנו,

שאנחנו לומדים בלילה הזה, כפי שהעביר רבנו הארי,

זכותו תגן עלינו אמן,

את אותם הפסוקים של מגילת איכה יקראם מעט בלחש, משום שצריך לשמוח בחג,

ולא להיות עצוב, ופסוקים הללו מזכירים, חס ושלום,

לאדם עצבותו.

בלימוד התרי״ג מצוות אחר התיקון,

יאמר אדם הריני בא לקיים את התרי״ג מצוות בדעתי,

כי ישנן מצוות שיכול לקיימן, וישנן מצוות שלא יכול לקיימן מסיבות כאלו ואחרות,

ולכן מאוד חשוב שלפחות יקיים אותן הן במחשבה,

כן, הן בדיבור והן במעשה בפועל,

אם יכול לקיים את אותן מצוות, כי כל יהודי ויהודי חייב בעניין הזה של תרי״ג מצוות.

בסיום לימוד תרעי מצוות מחלקים את הידרא רבא בין כל האנשים הנוכחים, וכולם קוראים אותם. אין חובה לקרוא את כל הידרא רבא,

יחס שלום, יגיע בסופו של דבר

לידי נמנום.

בלילה הזה שמחלקים את סדר הלימוד, ולאחריו אומרים מספר קדישים.

בערבית של החג אומרים ארבעה קדישים.

לאחר לימוד התנ״ך קדיש אחד, בידרא רבא קדיש אחד, בתיקון חצות קדיש אחד,

לאחר תהילים קדיש אחד, לאחר גמרא קדיש אחד, לאחר מדרש עוד קדיש, לאחר מדרש נוסף עוד קדיש,

לאחר לימוד מוסר עוד קדיש,

ולאחר מכן ישנם בקשות ותפילות לתיקון כרת, ובהם קדיש נוסף.

סך הכל יש לנו בלילה הזה שלוש עשרה קדישים,

שהם כוללים את ארבעה קדישים שבתפילת ערבית של ליל יום טוב.

בלילה הזה צדיקים הראשונים היו עוסקים בשער התורה,

שהוא מידת היראה המכין את האדם ביראה ואהבה אמיתית לקראת הבוקר כדי שיהיה ראוי ונכון לקבל את התורה. ועל כן מאוד חשוב בלילה הזה ובפרט לאחריו הן בתפילות שלא ידבר אדם שיחה בטלה כי אותם הקישוטי כלה שיורדים מן השמיים על ידי המלאכים הם יונחו על אותם

ראשים של בני האדם המקפידים לקדש את מקומם בעת תפילתם ובעת לימודם.

בסיום הלילה יש שנהגו ללמוד את כל שיר השירים או לקרוא את כל השירים ובו שמונה פרקים בשמחה ועליהם יודה להשם מאוד מאוד.

מנהג הספרדים לברך את כל הברכות כולם

חוץ מברכת על נטילת ידיים ואשר יצר שאין לברך אותם אלא אם כן אדם הוצרך לנקביו.

ישנם מן הספרדים שנמנעים מלברך את ברכת על נטילת ידיים ואפילו שהוצרך לנקביו ובירך אשר יצר

אכן ובני אשכנז מברכים את כל הברכות

והוא שנצרך

המברך לנקביו. על פי הסוד,

מן הראוי לברך את כל ברכות השחר חוץ

מברכת על נטילת ידיים ואשר יצר וברכת התורה,

ומי שהוצרך לנקביו בוודאי ובוודאי שמברך את ברכת אשר יצר. אשכנזי, מה עושה שלא נצרך לנקביו? נוגע במקומות המכוסים,

ולאחר מכן יטול את ידיו ויוכל

להתחייב בברכה על נטילת ידיים.

אדם שהיה נעור כל הלילה

יבקש מחברו להוציא אותו ידי חובת ברכות התורה, ומן הראוי שישמע ממנו את ברכות התורה ויענה אמן לאחריהם,

ובכך יצא ידי חובה.

הספרדים, היות ואחר עלות השחר

הם מברכים את ברכות התורה, מן הראוי שישבו לאחר התפילה ויעסקו בתורה,

כדי שברכתם לא תהיה לבטלה ולא ילכו להרביץ שינה,

חס ושלום, ונמצא שהפסידו את

כל היום כולו בשינה או באכילה של כל מיני דברים.

יתגבר כארי להתפלל פילת שחרית ומוסף של חג השבועות, וימנע מליתן שינה לעיניו ונדומה לעפפיו.

שמא יצא שכרו בהפסדו,

וייזהר לבל תחטפינו שינה בין התפילה לבין קריאת התורה.

ועל זה אמרו רבותינו, זיכרונם וברכה, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בניי,

היו קוראים בפרשת עשרת הדיברות בכל שנה ושנה, ומעלה אני עליכם כאילו אתם עומדים לפניי בהר סיני ומקבלים את התורה.

ובאותה השעה זמן הוא מיוחד לעולם ויורדים בו מן השמיים אורות קדושים וכתרי תורה,

כפי שירדו על אבותינו במעמד הר סיני.

סדר התפילה של חג השבועות כמובן במחזורים של התפילה, בדומה לתפילת

יום טוב של חג הפסח,

אך מזכירים בו את יום חג השבועות, זמן מתן תורתנו, וגומרים בו את ההלל בברכה.

בתפילת שחרית אנחנו אומרים, ובנו בחרת מכל עם ולשון.

במילים הללו מן הראוי שאדם יכוון למעמד הר סיני, שאז בחר השם בנו מכל עם.

וכפי שאנו מזכירים כל יום, אשרי שישמע למצוותיך ותורתך ודברך ישים על ליבו,

גם בפסוק הזה מן הראוי להגביה את קולו.

בתפילת העמידה מזכירים ב'עתה בחרתנו ויעלה ויבוא ומתפלל בשברון לב להשם שיחלם עליו ויזכור אותו ביום טוב הקדוש הזה, להשפיע עליו שפע מן התורה הקדושה לכל ימות השנה כולה.

מנהג המקובלים, ולא הכל הסכימו עמהם לומר יג מידות.

ג' פעמים בפתיחת ההיכל, כפי שייסד רבנו הארי הקדוש,

ולאחר מכן אומרים את הפסוק, ואני תפילתי לך השם את רצון ג' פעמים,

לאחר את נוסח האי רצון כמובא בספר חמדת ימים לרבנו בנימין הלוי,

ולאחר מכן מסיימים באמירת בריך שמה ושאר מי שברכים,

כפי שנוהגים לומר בכל שבת וכל יום טוב.

לאחריהם אומרים את נוסח הכתובה שייסדה וחיברה רבי ישראל נג'רה, שהיה מתלמידיו של רבנו הארי הקדוש,

וכפי שהזכרנו זה מופיע בספרנו וגם במחזורים,

ומנהג חסידות חב״ד לאחל לאחר סיום אמירת הכתובה מזל טוב זה לזה.

כל עולה שעולה לתורה ביום חג השבועות,

יש הקדמות זה נקרא,

וקוראים את הקטע שלו,

כל עולה קודם ההקדמה,

סליחה, אחר ההקדמה מברך העולה וקורא בתורה בסדר הקריאה של יום טוב. בחג השבועות מוציאים בית ספרי תורה, בראשון קוראים חמישה עולים,

בפרשת יתרו, בחודש השלישי עד ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערבטיך עליו, לאחר מכן אומרים חצי קדיש.

בספר השני עולה השישי בפרשת פנחס,

שם מזכירים את עניינו של יום טוב, של חג ביום הביכורים,

בהקריא וכן מנחה רדשה וכולי, עד ונזכיהם, ולאחר מכן אומר העולה הנוסף קדיש,

ומוציאים ספר הפטרה,

ומפטירים בספר יחזקאל פרק א',

היבי שלושים שנה עד וישמע אחרי כל רעש גדול,

ולאחר מכן מוסיפים שוב את הפסוק ותישייני רוח, ומסיימים את ברכות

ההפטרה ליום טוב כסדרה.

את קריאת עשרת הדיברות שנוהגים לקרות

ביום קוראים אותם בטעם עליון,

ומן הראוי לקרוא אותם כהוגן ובמנגינתם.

מנהג האשכנזים לעמוד בעת קריאת עשרת הדיברות, והספרדים לא נהגו כן.

בעשרת הדיברות לעלייה הזו מעלים את הרב,

ומאוד צריך אדם להיזהר בשמיעת קריאת פרשת עשרת הדיברות, כאילו זה עתה

עומד אצל הר סיני ושומע הדיברות מפי השכינה, בכבודו ובעצמו, ומפי משה רבנו עליו השלום.

גם במקומות שנוהגים להעלות במשך ימות השנה הקטנים לתורה,

בוודאי ובוודאי שלעליית המפטיר וההפטרה יעלה דווקא אדם גדול, ועדיף שיהיה תלמיד חכם וחשוב בתורה הקדושה.

בכל יום טוב נהגו לעשות השכבות עבור הנפטרים,

גם שאין זמן פטירתם חל ביום זה,

והוא מסיבה כי אותם הנפטרים מגיעים יחד עם נשמות אברהם, יצחק ויעקב, לבית מקדש של מטה, מבית מקדש של מעלה,

ועל כן אנחנו מזכירים אותם באמירת ההשכבה.

קודם לתפילת מוסף,

אדם צריך לזכור שהתפילה הזו באה במקום הקרבת קורבן מוסף של חג השבועות,

וכשיזכיר מפני חטאינו וכולי, יתפלל בהתעוררות ובהשתפכות הנפש.

באמירת כתר ייתנו לך, יכוון אדם לקבל תוספת הארה של יום טוב,

ולאחר חזרת השץ ממשיכים כרגיל באמירת קדיש תתקבל, אין כאלוהינו ועלינו לשבח. בסיום התפילה, טוב,

שיאמרו את שני המזמורים כפי שהזכרנו אותם בערב יום טוב,

את מזמור ס״ח ומזמור י״ט שבתהילים ומברכים איש את רעהו, בברכה תזכו לשנים רבות יעימות וטובות,

או חג מתן תורה שמח יפה.

מדיני יום טוב של חג השבועות נהגו שאדם ישמח קודם לעצמו ולבני ביתו את אנשי עירו העניים והאביונים,

ומן הראוי לשלוח להם מראש

מאכל ומשקה בערב יום טוב,

כדי שיקוים בו העניין של הפסוק לטובה ולא חס ושלום לקללה.

הפסוק בהושע טד אומר,

זבחיהם כלחם אונים כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם ושמחה כזאת קלון הוא להם,

במקרה שאדם חס ושלום לא דואג לאותם מסכנים ועניים.

וכאן נאמר הפסוק, זריתי מלאכי בית גימל, זריתי פרש על פניכם,

פרש חגיכם,

כאמר. בזמן הזה, היות ואדם מסופק מי הוא עני ומי הוא הראוי לקבל או לא,

בוודאי ובוודאי שניתן לתרום עבור הגמח של בצדקה תקונני,

ושאר מקומות שנוהגים לשמח בהם את אברכי הכוללים העוסקים בתורה ומורים הוראות והלכות בעם ישראל,

שהינם במקום הלוויים והכוהנים,

שהיה מצווה בזמן שבית המקדש קיים לשמחם כפי שהגמרא במנחות ק.י. עמ' א' אומרת,

תלמידי חכמים העוסקים בתורה מעלה עליהם הכתוב כאילו עוסקים בעבודת

בית המקדש.

שמחת ומצוות יום טוב מחולקת לגימל חלקים האחד לבית הכנסת,

האחר לבית המדרש, והשלישי לאכילה, שתייה ותענוג של שמחה. היוויות ובזמן הזה,

אין שמחה אלא

בבשר ויין,

אבל היות ואין לנו בית המקדש, והיות ובית המקדש חרב,

וכל עניין של אכילת בשר היה דווקא לשמוח באכילת בשר שלמים,

ובזמן הזה אין לנו בית המקדש ואין בשר שלמים, על כן השמחה עצמה מתבטאת לאו דווקא בבשר אלא גם בעצם שתיית יין, ולכן יכול לרכוש בקבוק

בסופר של קפאז,

ששם יש בו יין משובח ומהודר,

ויוכל לשתות ממנו, וכך לקיים את מצוות יום טוב של חג השבועות כדת וכדין, ובפרט יזכור כל אדם שגם בשבועות צריך לרכוש עבור אשתו וילדיו

ממתקים ומקדנות ומתנות כדי לשמחם,

כדי שיקוים בוהו בהם מצוות הכתוב ושמחת בחגיך והיית אח

בזמן הזה למי שהוא סמוך ונראה למקום בית מקדשנו,

דהיינו הכותל המערבי,

אז רשאי לעלות לשם ביום טוב עצמו,

אבל אותם אלו הגרים רחוק יוכלו לעלות אך ורק במוצאי יום טוב,

וכן נהג גדולדור חיים קנייבסקי כמדי שנה בשנה,

שעד מספר ימים אחר,

עד ג' ימים כמדומני,

סליחה עד שבעה ימים

אחר חג השבועות הוא עולה לכותל המערבי להקבלת פני השכינה,

ומי שרבו גר בעירו ורשאי ללכת אצלו ללא בעיה של יציאה מחוץ לתחום וכו',

בוודאי מן הראוי שילך אליו להקביל את פני רבו החונה בשער עירו,

ובכך יקיים מצוות הקבלת פני רבו ביום טוב.

בחג השבועות ישתדל כל אדם ללמוד בספר המצוות לרמב״ם בחלק א',

וישמח ויודה להשם בדברים המותרים בשירות ובשפחות ופזמונים ופיוטים, אשר יסודתם

בהררי קודש.

מלבד תענית חלום שאדם יכול לטענות בחג השבועות,

וגם עליה הוא עושה תענית לתענית,

בחג השבועות אין מטענים כלל,

סתם תענית.

חובת אכילת

פת

הינה ביום טוב בסעודת ליל יום טוב ובסעודת יום טוב דווקא, דהיינו שני סעודות בלבד, אין סעודה שלישית

ביום טוב,

ועל כן מן הראוי שיעשה את סעודת יום טוב קודם לשעה 12.24,

כדי שלא יפספס חס ושלום את מצוות סעודת יום טוב בזמנה.

נהגו לעשות לחם ובו ארבעה ראשים.

הבאנו בשער

הטעמים את הסיבות המפורטות

על כך.

כמו כן נהגו שהאדם,

כמו שבוצע בערב שבת, גם ביום טוב,

חייב לפצוע את שני הלחמים דווקא ויאכל בבית סעודות בלבד.

מנהג ישראל קדושים וטהורים, והבאנו לכך כמה וכמה טעמים, כמדומני יש 31 טעמים בספר על כך,

לאכול מאכלי חלב. יש שנהגו לאוכלם בערב יום טוב כעין סעודה, הסברנו את זה בשנים עברו, שזה כעין סעודת סיום,

ואם יאכל בשר וישתי יין, אין שום הרגשה לסיום של ספירת העומר של החמישים יום, ולכן נהגו לאכול דווקא מאכלי חלב בלילה.

יש שנהגו לאכול מאכלי חלב ביום,

ולאחר מכן הולכים מעט לנוח, קמים,

ולאחר מכן קודם שעה 12.24, דהיינו קודם חצות היום,

עושים את סעודתם כדת וכדין במאכלי בשר ושתיית יין.

את הלחם חובה לטבול בדבש,

היות והתורה נמשלה לדבש, שנאמר בשיר השירים ד' יא' דבש וחלב

תחת לשונך, ויש עניין

גם לאכול מצות.

בסעודת ליל שבועות ובסעודת יום שבועות,

מהסיבה שחג שבועות הוא סיום של תחילתו של חג הפסח.

ונהגו לאכול בו מאכלי בשר ומאכלי חלב,

וחובה להיזהר כמובן ולשמור על כל ההלכות והכללים.

לאחר שיעברו שש שעות, תהיה רשאי לאכול שוב פעם מאכלי חלב.

גם אדם

האוכל מאכלי חלב, ולאחר מכן רוצה לאכול מאכלי בשר, בוודאי ובוודאי שראוי שיקנח את פיו היטב,

היטב, כדי שחס ושלום לא יתערבב לו מנשיניו בשר וחלב יחדיו.

מנהג חלק בני תימן שלא לאכול כלל מאכלי חלב וחג השבועות,

וכך נוהגים גם בשאר עדות וחוגים.

בסעודת יום טוב של חג השבועות, היות והיא פטירתו גם של רבי ישראל בעל שם טוב, מן הראוי לספר סיפור

הקשור לבעל שם טוב הקדוש,

וילמד בסדר הקרבת שתי הלחם,

כמובן בספר אישי ישראל, בספר שלנו גם משה אמת על חודש סיוון.

לאחר סיום סעודתו ואחר שלמד, ילך לנוח

כמעט כדי שיוכל שוב פעם

לקום וללמוד את האזהרות שחיברם והזדהם רבי שלמה בן יהודה גבירול

לאחר מכן ללמוד את ספר התהילים ומגילת רות וכו' ועוד רבה ונטויה

לה התורה הקדושה שאדם יכול להעמיק בה ובפרט לאחר שהתחתן עם התורה הקדושה

נוכיח את עצמו שבאמת הוא חתן ראוי ונכון לשידוך הנל ויעסוק בתורה ולא יעביר

חס ושלום את יום חג השבועות בשינה או בדברי בטלה.

מנהג האשכנזים לקרות את מגילת רות מתוך הקלף ומברכים עליו שתי ברכות.

ברכה ראשונה על מקרא מגילה וברכה שנייה שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אנחנו הספרדים קוראים אותה מתוך הסידור ולא מתוך הקלף ולא מברכים עליה שתי ברכות בתחילתה.

בחג השבועות כפי שהזכרנו בסיום קריאת התהילים לא יאמר את נוסח הלשונות מחילה וסליחה וכפרה

וכן לא יאמר ונזכה ונכה שבעים שנה ומגבורות שמונים שנה כי ישנם בני אדם

שחיים אף יתרה מכך אלא יסיים ויאמר ונזכה ונכה באורך ימים ושנות חיים בתורה ובמצוות.

יש אף לספר בשבחו של דוד מלך ישראל שגם ביום הזה חל יום פטירתו שנהגו לאחר מכן במוצאי יום טוב של חג השבועות

לעלות לקבר דוד המלך לדעת האומרים שהוא מצוי בסמוך לכותל המערבי בירושלים בעיר דוד.

הזוהר הקדוש בסדר פרשת יתרו מובא שם סדר לימוד וכן מן הראוי ללמוד בו ולעסוק בהלכות תלמוד תורה להרמב״ם

ובספר היד החזקה להרמב״ם וסימן טוב לאדם שיזכה לחדש

חידוש בחג השבועות ומכל מקום אם הוא לא ברחי לפחות יתחיל בספר חדש

וישתדל לסיימו עד לאחר מכן לשנה האחרת של חג השבועות שיבוא עליו לטובה ולברכה. במוצאי חג השבועות

מתפללים תפילת ערבית כהרגלה ומברכים ומבדילים סליחה על הכוס בלבד.

בסיום הברכה אומרים את ברכת המבדיל בין קודש לחול.

יום לאחר חג השבועות קרוי בשם איסור חג ויש קוראים אותו בשם יום תבוח.

נהגו לעשות בו סעודה ולהתלבש בבגדי יום טוב ואין מטענים ואין מספידים בו אלא לחכם בפניו.

הנשים שנהגו להחמיר על עצמן ולא לעשות מלאכה גם באיסור חג אינן עושות מלאכה ומי שכן נהגה בכך רשאית לעשות מלאכה ומכל מקום תמנע עצמה

כי גם באיסור חג יש עניין לשמוח ולהשתדל לנהוג בו מעט כעין יום טוב של חג השבועות. ברוך ה' לעולם,

אמן ואמן. רבי חנימה הקשה אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לדרכות ישראל לפי גרם בעליה מתורה ומצוות שנאמר,

ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.

מחכים על בית דין