הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק נו | הרב אמנון יצחק

לע"נ

יחיא זכריא בן עוואד ז"ל

ורומיה בת סאלם ז"ל

אנחנו עכשיו ב'הכרת הטוב וכפיות טובה' חלק נו |  

אנחנו ממשיכים לקרוא 'מתוך מכתביהם של גדולי ישראל' בעניין הכרת הטוב; 

וכך כותב ה'מכתב מאליהו' (בספר זיכרון מכתב מאליהו חלק א עמוד לז): "אל הדרת גאון מרן הראשי שליט"א" כך הוא כתב (זה לא ראשי כמובן, זה שם של רב מסוים). זה זמן רב אשר לא כתבתי אל הדרת גאונו - ליתא, לא משום ששכחתי ח"ו את כליל תפארת המעלות אשר הראה כבוד גאונו לעומתי והעניקוֹ אותי מטובו הגדולה ואיתר לי מנוחה ופרנסה בכבוד! ולא זו אף זו אפשרות לאושר רוחני משאת נפש יחד עם תלמידי המופלגים והמצוינים חיי רוחי שיחי' – לא! 

דברים אלה לא ישכחו לעולמים ונפש מכרת טוב עדי עד לא תשכח את מטיבה. יש לי מקור נאמן בדברי חז"ל כי המכיר טובה - זכר טובת מטיבו קבוע בלבבו לא רק בעולם הזה אלא גם לעתיד לבוא לעד ולעולמי עולמים! ובפרט לטובה שאין לה הפסק, היינו; טובה נפשית אמיתית כגון; הפותח שער סגור בתוך מדבר שממה, ומאפשר ומסייע לנפש הנאנחה להגיע למקומה ולעשותה משפיעה השפעה תוכנית והתעמקות ותשוקה להידבק באמת. האם יש די ערך לכל זה? 'אלו דברים שאין להם שיעור!' ואינם אפשריים לצמצמם בעולם מצומצם, דברים שהמה רחבים ועמוקים עד בלי די. 

תולדות אדם תפארת מעלה 'מעין של מעלה' היא הטבה שורשית ורק זה אשר ממידת קונו יש בו היא המידה שתוכל ותוציא לאור דברים כאלו, זכר דברים כאלו פירותיהם ופירות פירותיהם לא יסופו לעולמים ועד עולמי עד! הכרת טובות אלו חיה וקיימת בכל אשר ידמה כי קצת שאר רוח לו ורוצה הוא באמת!" איזה מילים, פיוט ממש! אבל אמיתי. "כי כן כמעט אין יום אשר זכר כבוד גאונו מעשיו ואשר עשה למעני, לא יעברו לנגד עיני, וליבי לא ישכח מלהודות לו במחשבתי ביני לבין עצמי, ואם כי ידוע אדע כי כבוד גאונו ימאס בתודה, מכל מקום שבתי וזכרתי דבר זה בכאן למען באר: כי לא מרוע לב ח"ו חסרו דברי. 

לא נעשיתי עוד ל"לומדוני" במובן הזה. ומידי דברי ואצור יקשה לבבי ולא יכולתי לשום המעצור לעדי ומאת הדרת גאונו הסליחה!" ה'מכתב מאליהו' יא בה באי. 

סיפרתי בעבר שהגאון בעל ה'מכתב מאליהו' הוא הלך פעם לחייט לתפור חליפה לפי מידתו אז החייט רצה למדוד, אתם יודעים, מודד, אז הוא ביקש: 'כסא' הוא הבין, הוא עלה על הכסא, אז הוא שואל אותו: 'מה אתה עושה על הכסא?' אומר לו: 'בשביל שתוכל למדוד'. אומר לו: 'אבל אני לא צריך שתעלה על הכסא אני יכול למדוד!' – 'אבל אני לא רוצה שתתכופף בשבילי!' כשמודדים מהחגורה למטה אז הוא מתכופף אז הוא עלה על כסא שהוא לא יצטרך להתכופף שהוא ימדוד מהגובה של הכסא ולמעלה יהיה לו יותר קל בלי להתכופף. שמעת דבר כזה פעם? כן, זה אנשים שחושבים על כל נקודה בחיים. 

ה'אור יחזקאל' (ב'מכתבים' תתכט ) כותב: "הברכה והשלום לכבוד ידידי הרה"ג וכו' אחר דרישת שלומכם הטוב, תודה לא-ל יתברך על כל שאר עמי!..." ואז הוא כותב: "מי שהוא זוכר תמיד החסדים אשר הוא מקבל ממנו יתברך, אשר זאת היא ראשית עבודת האדם: להכיר טובותיו ולקבל על עצמו שמירת מצוותיו בגדר 'עבדות'. מצד הערה השכלית: מי יתן לכל הפחות לזכור אותם ולידע: כי יש איזה נותן? ומשגיח עלינו תמיד! הן בבריאות, הן במצבו בגשמיות וברוחניות. ידידי! חיזקו ונתחזקו לזכות לימים הטובים אשר בעזרת ה' קרובים הם". 

ה'פחד יצחק' (באגרת ריב) כותב: "הברכה והשלום! מידת הכרת טובה מחייבת אותי לבוא לפניו, בשם כל הציבור שלנו אשר אני נכלל בתוכם, ולהביע לו את רחשי תודתנו הלבביים על מנהג החסד שנהג בנו. ה'מהר"ל מפראג' (בספרו 'גור אריה' בראשית ב ה) פסק להלכה: שאסור לעשות טובה לכפוי טובה! ומכלל לאו, אנו שומעים: שכל מה שהמקבל בעל הכרת טובה יותר גדול - כן לעומת זאת נחשבת עשיית הטובה למעולה ביותר במדרגת הערך שלה! ועשיית טובה לבעל הכרת טובה, עולה היא באיכות שלה על גבי עשיית טובה למי שאינו מכיר טובה כל כך". 

זאת אומרת אם יש מכיר טובה והוא המקבל, מי שנותן לו טובה, מעלת נתינת הטובה שלו היא בהרבה יותר גדולה, מאשר הוא נותן לאחד שלא מכיר כל כך את הטובה. אז המקבל מעלה את דרגת הנותן בטובה. "ולפי זה יוכל כבוד מעלתו להיות בטוח גם בגודל מעלת האיכות של מעשה הטוב שלו אשר גמלנו". כי אנחנו יודעים להכיר טובה. 'ובוודאי שהזמן גמרא להופיע עליו בברכת השנים. יחזק ה' ידו וכוחו של כבוד מעלתו להיות כלי מוכשר לריבוי כבוד שמים בעולם כאשר עם לבבו!' - איזה ברכות! מכל הלב. איזה שמחה, להודות ולייקר את הנותן, בשם כל הציבור - אַה! הפלא ופלא! לחיות במחיצתם של אנשים כאלה זה אושר שאין כדוגמתו. 

ופה יש דברי עקיצה, לפי הבנתי, כי אני לא ראיתי את המקור כולו, זה רק חלק. הרב וולבה, (ב'אגרות וכתבים' בעבודה ד, אגרת צה): 'לכבוד הר"ר... כך וכך נ"י שלום וברכה. הנני מבין מתוך מכתב כבודו שאתם עוסקים במידת הכרת הטוב. וכבר הצלחתם בעבודה זו להכיר טובה לנשיכם, לחבריכם, להנהלת הכולל או הישיבה שלכם ,וכן הכרת הטוב לדוור שמביא את הדואר, לנהגי האוטובוס שבו נוסעים, לבעל המכולת, לפקיד של הבנק, וכעת הגעתם לעבודה של הכרת הטוב כלפי 'ביטוח לאומי' בוודאי כשעוסקים בעבודה זו, עבודת הכרת הטוב לכל שלביה, ומגיעים בסוף לביטוח לאומי – בוודאי גם זה נכנס לעבודה הזו. 

אם אין כל זה כלול בעבודתכם – מה השאלה? מדינה חייבת לדאוג לאזרחיה! והיא אינה נותנת נדבה!! אלא נותנת מהמיסים שכולנו משלמים! אם כן, מהי השאלה של הכרת הטוב? כדי להכניס בדלת האחורית את ההתפעלות מ'המדינה הטובה'...' 

אה... הציונים! 'המדינה הטובה' היא מעניקה לנו ונותנת לנו. מה היא נותנת?! שודדת אותך! ומחזירה לך "פינאטס" (בוטנים). ואם אנשים מאריכים ימים – אז מאריכים את הזמן של ה'פנסיה' בשביל לקבל, וככה דוחים אותך, וככה... והם מונעים ממך טובות! מדינה לא דואגת לשלום אזרחיה ולטובתם ולא לרווחתם. 'דיקטטורה' יש פה! שונאים אתכם, רואים אתכם כמו כלבים! שַׂמים לכם מסיכות ורסן! זה לא רפואי, זה לא 'אפידמיולוגי' זה בשביל שאתם כמו כלבים – 'פני הדור כפני הכלב!' מכוסים במסיכות! לא אומרים 'לכסות' אומרים 'לעטות' כאילו 'עוטים אדרת', כאילו זה 'מעטה' משהו.... כיסוי של כלב! ['הב!' נביחה] גועל נפש...!

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787 או בטל' 0722-604910

וכן ניתן לקבלם במייל [email protected].