הלכות מחצית השקל | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נעבור בסייעתא דשמיא

להילכות

מחצית השקל, השבת בעזרת השם

מכריזין על השקלים.

אמרנו, השיעור הוא 21 שקלים כרגע, זה משתנה

פר גרם כסף, כמה זה? 10 גרם כסף, 9.6, על זה מוסיפים?

זה מה שצריך לתת מחצית השקל.

אפשר החל מהשבת הקרובה, זאת אומרת ביום ראשון בעזרת השם,

אדם יבדוק מה הסכום של מחצית השקל, מי שלא יודע אז יוכל ליצור איתנו קשר, נגיד אנחנו עוקבים אחרי זה יום-יום,

ואת זה לתת סכום למחצית השקל. לא חייב לתת בדיוק, אפשר לתת יותר,

אבל פחות לא טוב.

תן מה שצריך. קשה לך?

תן מה שצריך.

אחינו האשכנזים מקלים בזה יותר,

הם אפילו מסתפקים במטבע הנקרה חצי.

מה זה מטבע שנקרה חצי? חצי שקל.

זה נקרה חצי? בסדר, אין שום בעיה, יפה.

אנחנו צריכים לזכור שבשבת הזו אנחנו מוציאים שני ספרי תורה.

הספר התורה הראשון, מה זה?

של פרשת השבוע.

כמה עולים בו עולים?

שישה עולים.

זאת אומרת, כהן, לוי, ישראל,

נכון? רביעי, חמישי, שישי.

משלים כמובן, כן?

ואת העולה הנוסף, שזה העולה השביעי, זה עליית מפטיר.

איזה מפטיר? מפטיר של פרשת שקלים.

זה מה שאנחנו קוראים השבת.

גם המפטיר, פרשה של כי תישא, מה שקראנו בשבוע שעבר, כי היא תישא עד לכפר על נפשותיכם.

ולאחר מכן אנחנו מפטירים בהפטרה של מה?

של פרשת שקלים.

יפה.

מתי אנחנו קוראים בדרך כלל את פרשת שקלים?

סימן לנו שבת שלפני ראש חודש אדר,

בין בשנה מעוברת, כמו השנה,

שיש לנו שני אדרים,

בין בשנה פשוטה שיש אדר אחד,

תמיד שבת שלפני חודש אדר קוראים בה את פרשת שקלים.

לעומת זה, פרשת זכור תמיד נקראת שבת שקודם פורים.

שבת פרה מיד לאחריה,

ושבת החודש זה שבת הסמוכה לראש חודש ניסן.

בסדר? יפה.

הרב פלאג'י בספרו, מועד לכל חי, כותב,

כך הביאו הרבה גם מקובלים של הדורות הקודמים, כן?

שאדם צריך להפריש 26, מלבד המחצת השקל,

26 פרוטות כסף לצדקה, כמניין שם הוויה.

ה, י, כ, ו, כ, 26. כמניין זה, יש לזה סוד, כופר נפש,

הוא מפריש את זה בערב שבת.

זה למי שנוהג על פי חכמי הקבלה, נוהג בדבר הזה.

יפה.

אך עמדת ימים, זכותו תגן עלינו, אמן, רבי בנימין הלוי,

וכף החיים, כמדומני, גם הביא את זה, יש נוסח לשם יחוד.

לפני כל אחד מארבע פרשיות שקוללות, כמדומני, בכף החיים זה רק לפרשת זכור ופרשת פרה,

שיש להם חיוב מדאורייתא.

אבל לפרשת שקלים ופרשת החודש לא מופיעה.

אבל בספר שלנו, על חודש אדר, משה אמת, על חודש אדר, הבאנו את הלשם יחוד, לשבת שקלים,

את הנוסח לשם יחוד,

איך עושים את המחצית השקל עם מטבע, עשינו מטבע של כסף טהור.

הבאתי עבודה לצורף לפני כמה שנים, עבדתי על זה מאוד קשה.

אמרתי לו, תעשה בדיוק מטבע של כסף טהור, שישקול בדיוק עשר גרם אני רוצה.

וזה לא מטבע, כי הרי יש מטבע של החברה הישראלית למדליות, זה לא מדויק.

זה כסף טהור ישראלי או, מה, כסף טהור?

לא, דוגמא, אני נתתי תושבים לארץ, גם וגם לדיוק,

בכסף שלהם אני נתתי לשלם את המחצות.

אם אתה תושב חו״ל, תושב חו״ל, אם אתה תושב הארץ, תושב הארץ, כן, אין בעיה.

אם אתה רוצה לשלם בדולרים, אין בעיה. העיקר שזה כסף שמשתמשים בו.

בסדר?

זה לא חוק.

לא, אבל זה לא היה לפני כמה שנים,

שמשקל, משקל זה חצי שקל, זה בזמנו,

מה זה זה חצי שקל? חצי שקל, הם אמרו שחצי שקל, שכל אחד ייתן.

ייתן.

אבל כסף הזה, כל אחד צריך לשלם.

הם יודעים כמה יהודים, הם סופרים מכסף הזה, כמה זה, איך קוראים לעוד? חצי שקל בא בקופה,

הם יודעים כמה אנשים יהודים יש שם.

אתה אומר, אם יש את הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה,

אנחנו לא צריכים לתת.

לא.

רגע, אז אני אסביר. קודם כל, התורה הייתה לפני המדינה.

זה אחד.

תת-התקעת דורות, אומר אפיר גדר רבי אליעזר, קודם לבריאת העולם, הגוש ברוך הוא ברא את התורה.

מה שנקרא, הביא את התורה.

זאת אומרת, שאדם לא יגיד, אני קדמתי לתורה, זה לא,

זה מודרני, אני יותר ותיק. לא, לא.

התורה הייתה תת-התקעת דורות קודם לבריאת העולם בכלל.

והאדם נברא רק מתי? ביום השישי.

אם אדם עברה ביום השישי, אלו הוא חייב לעשות כל מה שכתוב בתורה.

בסדר? בין בתורה שבעל פה, בין בתורה שבכתב. אלא מה?

היות ובזמננו אין מחצית השקל. אז מה נגיד, אין בית המקדש,

אבל בשמנים עם מחצית השקל, מה, הדתיים עוד פעם עובדים עליי?

עוד פעם עושים עליי קופה? התשובה היא לא.

חכמים קבעו שחובה להביא מחצית השקל מהסיבה שלמה?

שכשייבנה בית המקדש, אדם יצטרך להביא. אז מה הוא יגיד, לא, לא, לא הבאתי,

אז עכשיו אני לא רוצה גם להביא, כי הורגלתי כבר לא להביא.

לכן גם כשאין בית המקדש, אדם מחויב להביא. כמה תביא? זו עוד שאלה.

אם אתה רוצה לעשות מה שנקרא, על פי מה שקבעו חז״ל, את השיעור של עשר גרם, כמה זה?

עשרים ואחת שקל, כמו שאמרתי, שם ביררנו. זה לא חצי משקל, זה לא חצי משקל. ואם לא? חצי שקל אמרו, חצי שקל. לא, לא. בתורה לא כתוב חצי שקל.

בתורה כתוב...

רגע.

כשאתה תהיה אשכנזי, אז נדבר.

בתורה כתוב מחצית השקל.

רבותינו דרשו, מה זה מחצית השקל?

מה זה מחצית?

אז יש שאומרים שזה הסכום, כמו שצריך שהוא קרוי מחצית,

ויש שאומרים שזה מטבע הקרוי בלשון חצי.

אתה רוצה לדקדק כמו הדיוק האשכנזי? אין בעיה.

אתה יכול להביא מחצית שקל. אף אחד לא יכפה עליך להביא עשרים שקל. מה, זה בעיה של עשרים שקל בפרט לנו?

זה לא בעיה של עשרים שקל או חמישים שקל או מאה שקל. זה לא...

להפך, הרי כל מה שאתה נותן לכבוד השם ידבר, השם מחזיר.

אז מה יהיה נפקא מיניה כמה תיתן?

בסדר?

אלא מה, זה סתם יצר רק כזה שאומר לנו, מה, עוד פעם עשרים שקל אני צריך לתת?

לא, לא מספיק אני תורם?

אבל כבר הנביא כתב, לי הכסף

ולי הזהב, נאום אדוני.

הכסף לא שייך לנו.

עובדה שאדם לא לוקח איתו את זה אחרי מעשרים למטה.

הכל נשאר פה.

היה מעשה, מעשה סיפור.

מספרים על איזה אחד, אתה שומע?

איך השם של הבא?

מול השמחה. מול השמחה, תקשיב.

היה, אתה שומע? היה מעשה באדם אחד. מה המעשה?

שהוא נתן צוואה לילדים שלו, אני רוצה להיקבר עם התכריכין שהכנתי. איזה תכריכין הוא הכין?

הוא הכין תכריכין עם כיסים, אתה יודע, בתכריכין אין כיסים. למה?

שלא יגידו פלוני לקח איתו, אלמוני לקח איתו.

אבל הוא עשה צוואה, אלה הלכו לבגץ.

היום בגץ קובע, השם ישמור.

אז הלכו לבגץ, ובגץ קבע, חייבים לכבד את הצוואה.

חייבים לכבד את הצוואה. מה הצוואה?

הוא שם איזה קופה, בקופה הזו הוא שם את כל סוגי המטבעות והשטרות אי פעם שהיה לו.

בקופה השנייה,

בכיס השני,

הוא רוצה לשים שם איזה יהלום מאוד מאוד יקר.

שוב, מלבד כל הנדוניה והירושה שהוא השאיר לילדים שלו,

אבל היה איזה יהלום שהיה לו עניין מאוד לקחת אותו, למה הוא התאמץ הרבה בשבילו.

וככה הוא ציווה. הילדים האלה קיימו את הצוואה, הלבישו לו את התכריכין עם הכיסים.

אמרו לחבר'ה קדישא, הנה פה יש בגץ, נגמר, אסור לכם לעשות משהו, למה יש תקשורת בחוץ? היזהרו.

הם יבדקו את הכיסים אם עשיתם את הצוואה או לא.

מכניסים אותו, יושב בסתר עליון, צריך לקבור אותו, אה? אנא בכוח לדמינך אשר המעלות, תשא עיניי.

מכניסים אותו לקבר, ובכיסים יש כיס אחד את המטבעות ואת הכסף,

כל הסוגים וכל השטרות. בכיס השני העדיק את היהלום.

היהלום הזה היה עטוף בחתיכת נייר שלא ישרט,

לא יפגע, הוא לא יודע מה, לא יחסר ממנו.

למה הוא עשה את זה? הוא אמר, אני אעלה למעלה לשמיים, לך תדע, אולי יש עומס, בפרט אחרי החגים,

האם יש שבת וחג, יש עומס של נפטרים לחבר'ה קדישא בבית העלמין.

אז לוקח זמן הלוויות עד שעושים,

לכן מביאים מתנדבים של זקה וחבר'ה קדישא, חיצוניים, שהם יעזרו בהליכה,

בהליך הקבורה, בטהרה וכולי, כדי שיהיה, מה שנקרא, צ'יק צ'אק, יקברו את האנשים, כל אחד רוצה שיקברו את הנפטר שלו כמה שיותר מהר.

הוא אמר, אני אעלה למעלה, לך תדע, אולי יהיה תור בשמיים לבית משפט העליון.

אה, יהיה תור בשמיים? אני אהיה צמא, אני אעמוד בתור, מחכה שעה, שעתיים, שלוש, יום, יומיים, שבוע, מה אני אשתה?

מה אני אשתה?

אז הוא אמר, כנראה יש שם גם קיוסק, הוא חשב ככה,

יש שם קיוסק, אז אני אשתה.

באמת ככה היה? הוא עולה לשמיים,

עם הנדוניה הזאת שהוא השאיר לעצמו, הירושה הזאת, עולה לשמיים.

פתאום הוא רואה, באמת תור ארוך,

יותר תור מהדואר, יותר תור מהבנק, יותר מהקופת חולים.

וואלה, איך

חשבתי על זה בזמן? פותח את הכיס הראשון,

אבל הוא שואל את כולם, איפה יש פה קיוסק?

אני רוצה לקנות.

מה הוא רצה לקנות?

רצה לקנות טעם החיים, קוקה קולה, אה?

רצה טעם לחיים.

הוא עכשיו זכר שלמטה הוא היה שותה הרבה קולה.

אתם יודעים, השבוע מישהו שלח לי סרטון, לא יאומן.

לקחו דג דניס, שומע?

לקחו קופסה מפלסטיק, דג דניס שלם,

שמו אותו, מזגו על הדג הזה קולה.

קולה.

שמו שקית ניילון, אטמו את זה בפקק,

וישארו את זה יום אחד בחוץ. פחדו להשאיר את זה בבית שלא יקום הדג לתחייה.

דג מעצמו.

באו יום למחרת, פתחו את זה, אתה לא מאמין, לא נשאר דג.

עצמות, קוצים לא נשאר.

כלום, כלום.

עור, עצמות, קוצים, הכל נאכל.

מהקולה. חשבתם פעם כמה הקדוש ברוך הוא משמר אותנו? כוס אחת של קולה.

הגוף של האדם היה צריך מה?

לאכל.

עם החומר הזה אפשר לנקות אסלה, אתם יודעים.

עם הקוקה-קולה אפשר לנקות אסלה הכי טוב.

מדהים, מדהים.

אז אתה יכול, חבל על הדניס.

חבל על הדניס.

במקום הדניס זה 21 שקל, זה מחצית השקל.

אה?

אז תארו לכם כמה הקדוש ברוך הוא משמר אותנו.

עכשיו זה רק מיני אלף,

אחד מתוך מיליונים של רעלים שמכניסים לנו במזון.

כמה מכניסים לנו במזון אחרים?

כמה איים למיניהם?

כמה גופריתים למיניהם?

כמה חומרים מזיקים?

אני דיברתי על זה כמה פעמים. בזמנכם היה בעיות קשב וריכוז כשהייתם בבית ספר?

בזמנכם היה הפרעות לימוד?

היו שולחים ילד, מביאים לו רטלין? לא היה. היה אולי מופרע אחד בבית ספר. אולי מופרע אחד בבית ספר.

ומהמופרע הזה מי צמחו? רבי חיים קניבסקי, רבי יונתן אייבישיץ, כל גדולי העולם היו מופרעים.

היו בלאגניסטים, אחרת לא היו צומחים גדולי עולם.

היום יש לך 99% מהכיתה מופרעים, המורה ועוד אחד נורמלי.

מה המורה? רוצה שקט בכיתה? אומר, תביא לכולם רטלין. לא, זה לא מספיק זה? תביא לו את הקונצרט היותר חזק, תביא לו את הזה? כל מיני סוגים. בר מינן.

מאיפה כל זה?

מכל החומרים, מכל התעשייה שאוכלים, הכל משתבש את דעתו של אדם, והוא קטן.

בבוקר, מה הוא רוצה? הוא רוצה שוקולד.

ברוך השם, בקהילות פאז עדיין אין שוקולד. יש, אבל זה לא כזה מיוחד.

ברוך השם, הוא אוכל שוקולד, שוקולד, שוקולד, שוקולד.

מסה של סוכר הוא מקבל, המוח משתבש.

מה אתם חושבים?

עכשיו, מה הוא שותה?

מים? לא, קוקוקולה.

והוא אחר כך שוקו.

זאת אומרת, כל היום הוא בסוכר. מה עושה הסוכר לבן אדם גדול?

עושה לו, השם ישמו, מחלת הסכרת. לילד קטן גם יכול לעשות סוכרת, אבל אם לא, משבש לו את המוח.

זה כמו קוקאין.

זה כמו סם. הסוכר זה כמו סם, ממש ככה.

משבש את השכל של הילד.

אחר כך הוא לא מרוכז,

הוא לא יכול ללמוד, הוא לא יכול להצליח.

מה המורה אומר? תן לו רטלין. מה רטלין יעזור לו?

אם ההורים היו שמים לב

כמה רעל הם נותנים לילדים שלהם,

כאילו שהם אוהבים אותו,

הם היו נמנעים מזה.

הם מצילים את הילד שלהם.

ככה אתה מגדל ילדים בריאים ושלמים, כמו שצריך, תקינים בשכל,

תקינים בגוף, תקינים בנפש.

אדם צריך להתבונן על זה.

שב עם האישה,

דבר איתה, תבדוק, תראה, תחקור,

אתה תבין שאתה טועה בגדול.

אדם הולך לסופר, מעמיס ממתקים, ברור שם אצלנו בקלות פאזן.

אדם מעמיס ממתקים, ביסלי, במבה.

ראיתם על הדוריטוס, אה? הדליקו את זה, איזה חומר בעירה יש שם.

ועל הבמבה גם.

מה אתם חושבים? הכל שם צבעי מאכל, הכל שם רעלים, הכל שם חומרים הכי מזיקים, אבל זה טעים, ואתה משלם על זה יקר.

זה לא אמור לעלות

עשרה שקלים.

זה אמור, אפילו שקל, זה רעל, בחינם צריכים לתת אותו.

בוכרים לך את הרעל?

במחיר כפול אתה משלם על רעל ואתה סובל אחר כך.

וזו תעשייה של מיליארדים.

כדי שהוא יסבול, כדי שהוא ילך לרופא שיניים, כדי שהרופא שיניים ירוויח,

והרוב שניים ירוויח, אז החומרים ירוויחו,

הרפואה והכל הכל הכל מערכת משומנת שאי אפשר להבין כמה רוע יש בפנים.

מאוד צריך להיזהר בדבר הזה. נחזור.

אז לכן קבעו חז״ל שמשמיעים על השקלים, מכריזים על השקל, נגמר. אה,

אז דיברנו על מי זה היה?

איך?

אה יפה, אז אותו אחד עלה לשמיים.

והשמחה, אותו אחד עלה לשמיים,

רואה איתו ארוך, שואל את אחד המלאכים שמתרוצץ,

אמרתי לו, תגיד לי, איפה יש פה קיוסק?

הוא אומר לו, הנה, יש שם קיוסק, נקרא שער השמיים.

תיגש לשם, מוכרים שם.

הוא ניגש לשם, הוא רואה מלאך,

שלום,

מה שלומך, מאיפה אתה? אני מחדרה, מראש שכונת זה וזה. טוב, מה אתה רוצה?

אני צמא, יש לך משהו קר.

מה אתה רוצה? יש פה סודה, יש פה קולה, יש פה מים,

תה, קפה, מים חמים, מים קרים,

אבל תביא לי קוקה קולה, טעם החיים, למה זה מה שהייתי אוהב.

הוא אומר לו, בסדר, בבקשה, הנה, בקבוקר ככה נוזל,

אתם מכירים? הזיעה של המים.

נוזל, פששש, הוא מסתכל, וואו, וואי, איזה תענוג זה, כולם עומדים פה בתור ואני שותה קוקה קולה.

כמה זה?

הוא אומר לו, כך וכך.

מה זה כך וכך?

הוא אומר לו, פה מדברים רק בקודים, כך וכך. מה זה כך וכך?

אתה יודע מה, בסדר, עזוב, אתה עם הקודים שלך, אני כבר חשבתי על הרעיון לפניכם.

פותח לו את הרוחסן של הכיס הראשון, אומר לו, הנה, זה מרק,

זה ארזואל, זה סמואל, זה דולר,

זה יורו, זה סטרלינג, זה פה, זה שם. הוא אמר, פה לא מקבלים את זה, זה לא שווה גרוש פה.

מה זה צ'יינג שאתה חושב? פה לא מקבלים את זה.

זה כלום.

הוא אומר, אתה יודע מה, אם בזה אתה מזלזל, בוא אני אביא לך יהלום שעבדתי כל החיים עליו.

פותח לו את הכיס השני,

פותח את הנייר, מוציא את היהלום, פששש, המהלך מסתכל, אבל תראה, תראה רגע את הדף הזה.

הוא אומר, או, עם הדף הזה אתה יכול לקנות שישייה, לא כל האחד.

הוא אומר, מה?

מה זה הדף הזה? הוא אומר, אתה זוכר פעם עלית לתורה ביום הכיפורים?

תרמת לבית הכנסת?

אתה זוכר פעם קנית רימונים? אתה זוכר פעם קנית על יד שלישי?

אתה זוכר פעם עשת איזה מצווה?

פעם תרמת, זה הזכות שלך, עם הזכות הזאת אתה יכול פה להשתמש. פה לא מדבר יהלום,

פה לא מדבר דולרים, פה לא, שום דבר.

שום דבר לא מדבר פה. פה מדבר צדק לפניו, יהלך וישים לדרך פעמיו.

פה מדבר הצדקות שהאדם עשה, בעולם האמת מדבר, בעולם שכולו טוב מדבר על מעשים הטובים.

לכן אם אתה נתן 50 שקל, 20 שקל למחצית השקל, מה זה משנה?

נתת לדבר מצווה, אתה יודע שאתה השתבח, שמו עשת את רצון השם יתברך במאה אחוז, לא בעשית לו טובה

שאתה עושה.

עשית לו הכי טוב.

אה, ככה? רגע שברור, הוא גם משפיע עליך פה בעולם הזה טוב,

גם משפיע עליך טוב בעולם הבא, אז מה אכפת לך להרוויח בשתי חולמות?

לכן חכם ישמע,

יוסיף.

יפה.

גם וודקה יש, כן.

ובימינו הנהיגו חז״ל להכריז על השקלים כבר מראש חודש אדר, אז הנה השבת שהיו מביאים אותם עבור הקורבנות. למה באמת צריך להביא את המחצה שקל?

מלבד זה לכפר על נפשותיכם, היות והיו מקריבים כל יום, תעשה חשבון פשוט,

כל יום מקריבים שלושה קורבנות,

נכון?

בוקר, צהריים וערב.

מי משלם את הכבשים הללו?

היום כמה עולה כבש? 1,500? 1,800? 2,000 נגיד?

אה?

תעשה 2,000 שקל כפול 3 כמה זה?

6,000 שקל, נכון?

6,000 שקל כפול 7 ימים בשבוע, כמה זה?

אחר כך כפול

12 חודשים, אה?

שאתה צריך להביא.

מאיפה יביאו את כל הכסף הזה לבית המקדש? אמרו לה, שמחה, יש לך איזה פתרון.

מאיפה יביאו?

לכן כל יהודי ויהודי גם חייב שתהיה לו שותפות בקורבן. איך תהיה לך שותפות אם לא נתת?

לכן התרומה הזו שאנחנו נותנים מחצית השקל,

זה לא רק לכפר על נפשותנו, אלא זה גם שותפות בכבש הזה,

שותפות במצווה הזאת.

זה כמו שהיום מוכרים אות בספר תורה.

אתמול נסעתי למסור שיעור בעכו,

אז איפה נתפלל מנחה בדרך?

יש באחד מהתחנות דלק, שם כביש 6,

יש שם בית כנסת כזה, עלינו שליח ציבור, תפילה.

אז בעל המקום שם מחסידות חב״ד, הוא אומר, אנחנו עכשיו עושים את המגבית הראשונה לספר תורה.

אמרתי, יאללה, בוא ניתן הראשונים.

הוצאתי כמה שקלים, נתתי לו, הנה זה, פשש, תודה רבה, וזה איזה זכות.

אתה יודע, איזה שמחה זה שיש ליהודים איפה להתפלל בדרך?

יש להם איפה לעצור להתפלל מנחה, הוא לא מפספס מנחה.

הוא לא יכול להתפלל לפני כן, יש לו, בדרך, הוא יודע, יש לו מניין,

זה בכביש 6. איפה נשמע הדבר הזה?

זה כמו בחוץ לארץ באיזה כביש בעילום שם, שאין בתים, אין כלום, פתאום שמים שם איזה אכסניה.

איך אדם שמח? או תחנת דלק, אה?

שכבר נגמר לו.

נדלק האור הגדול, או, הוא שמח, רואי תחנת דלק, השתבח שמו, איך שלחת לי?

היום שואלים את הרב וייז,

אבל שמה נגמר, זה בשביל אור, אור, אור, התחנת דלק הזאת.

אותו דבר, בית כנס הזה זה אור לנשמה.

עכשיו התפלל למנחה, השתבח שמו, לעזובי, אתה יכול למצוא מקום אחר, זה לא בעיה, פחות בעיה, אבל מי נכנס, תפספס?

תפילה חשובה שהיא עת רצון, איך תפספס אותה בקלות?

לכן אדם צריך לדעת למצוא את הנקודות הטובות, נגמר, השתבח שמו לעז, והנה, זו נקודה טובה.

אז צריך להיות שותף מהר בנקודה, להרוויח, למה?

ייגמר עכשיו השותפות, מישהו אחר יבוא, ישים את כל הקופה, נגמר.

הפסד השותפות בספר תורה.

מייד להיות הראשון בין הנותנים, לא לוותר על מצוות.

יפה.

דבר נוסף, למה מביאים את השקלים הללו?

המן הרשע שקל כסף.

שם כסף לחשוורוש, אמר, אני קונה את כל היהודים.

אמר לו אחשוורוש היה אוהב כסף.

אמר לו, אתה זה, תביא, תביא את הכסף, מוכר לך את היהודים, תעשה כתוב בעיניך.

אבל הוא לא ידע אחשוורוש שמה שמרדכי,

דיברנו על זה בשבת, הוא לא ידע שאחשוורוש, שמרדכי, מה עשה?

כבר קנה את המן ואת כל הגדוד שלו.

קנה את כל הפלוגה של המן עם המפקד,

הרמטכ״ל המן, הוא קנה אותו כבר.

למה?

המדרש מביא שהם היו במלחמה.

אז מרדכי היה קצין

בצבא בחייר. המן היה קצין בצבא, גם בחייר.

ולכל אחד היה פלוגה של חיילים מתחתיו.

ונגמר הסיפור.

עכשיו מה צריכים לעשות? צריכים להילחם.

המלך הביא תקציב של אוכל, תקציב של שתייה.

המן, אז זה היה,

סליחה על הביטוי, חזיר. היה, מהר מהר רוצה לאכול עכשיו.

היום נאכל, בן נמות.

רצה מהר הכול לגמור. גם הוא גם החיילים שלו, לא נשאר להם שום דבר.

לא נשאר להם כלום. גמרו את הכול.

כתוב, ובטן רשעים תחסר. צדיק אוכל עשרה ונחזור בטן עשרה. אבל מרדכי היה חכם.

אמר, חבר'ה, אתם, אנחנו עכשיו במדבר, הולכים למלחמה, לא יודעים מתי נחזור.

אין פה עכשיו אספקה כמו שיש היום פינוקים בצבא.

לא.

איך אמר לי פעם איזה חייל שהיה משתתף בשיעורים?

הוא אומר להרב, אצלנו יש תקציב, אני הולך עם המפקד וזה,

אני הולך לסופר, קונים איזה חמש אלף או עשר אלף רק ממתקים.

אמר, תגיד לי, מה באתם פה לזה? באתם פה ל... איך קוראים לו? למסיבה או לצבא?

מה הולך שמה?

קונים בעשר אלף שקל ממתקים?

כן, אפשר לאכול חופשי. אז מה איזה צבא זה?

אומרים החרדים שיתגייסו, שיתגייסו. מה צריכים אותם? לממתקים? מה צריכים אותם שמה?

תן להם לשבת לעסוק בתורה, ללמוד. מה אתה רוצה מהם?

לא, רוצים? העיקר שלא יהיו בתורה, העיקר שלא יקיימו מצוות, העיקר שהתחרקו מהדת.

יעשו הכול.

אחר כך ההוא בטבריה צועק, הם עושים הדתה, הדתה.

הוא צועק, הם באים לכפות. רגע, אתם לא כופים עלינו? שכחת מה אתה מדבר?

שכחת את החברים שלך, מה הם אומרים?

זה בסדר, חברים שלך שאומרים את זה בסדר, זה חוקי.

אבל שיעמדו שם שתי נשים להציל את בנות ישראל, זה לא חוקי.

יפה, טוב, אז יש חידוש, זה גם חוקי.

ברוך השם.

2019 זה גם חוקי, נגמר הסיפור.

יפה.

מי ביוב על פרצופו.

השתבח שמונה.

אז אותו אחד,

אמן, נתן להם הוראה לאכול הכול. נגמר האוכל, באים למרדכי, באים לרם, אמרו, כבוד הרם, מה לעשות? נגמר האוכל, אין מה לאכול, מה לשתות?

אמר לו, מרדכי, אין בעיה, לנו יש מספיק, אני יכול לתת לך.

גם לך וגם לכל הפלוגה שלך.

אמר לו, בסדר, אבל אני צריך תמורה, מה התמורה? מה אני אביא לך? אומר, אין לי כסף, אין לי כלום.

אומר לו, מה, אני אקח ממך את הנשק שלו, אתה צריך להילחם את הבגדים? שערערום? לא.

תחתום לי על הנעל שלי, שאתה עבד שלי.

אמן, לא הייתה לו ברירה.

הוציא את הזה, חתם לו על הנעל שלו.

לכן כתוב במגילה, ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה. למה?

אומרים רבותינו, כל פעם שכולם היו משתחווים לאמן, מה היה עושה מרדכי?

סליחה, מכבודכם מרים את הרגל, מראה לו את החתימה שם, אה?

החתימה שהאמן נתן, שהוא העבד שלו. ממילא עבד לא יכול להשתחוות לאדון.

אתה טוען שאתה אדון?

ואני העבד שלך, מה פתאום?

פה הפוך, אתה העבד שלי. ממילא אתה צריך איש תחוות. לכן מרדכי לא יכרע ולא ישתחווה.

והמנה מתפוצץ, הוא מראה את זה לכולם עכשיו.

שהוא העבד שלו, המן. אוי ואבוי, זה הניצחון שמרדכי השפיל אותו.

לכן כשאנחנו עושים ארור המן וכולי, עם מה אנחנו מוחים?

תמיד עם הנעל,

להזכיר את הדבר הזה ששם רשעים ירכב, למחות עליהם, לדרוך עליהם,

מה שנקרא.

יפה מאוד.

אז בא המן ושם כסף.

אמר הקדוש ברוך הוא, תקדימו שקליכם לשקלי המן.

אתם עכשיו נמצאים בעניין של המשכן, וכל שנה ושנה, ועשו לי מקדש,

ושכנתי בתוכם. הדבר הזה מתחדש מחדש.

איך אני אתן לכם מה להקדים את הצרה שרוצה להנחית עליכם המן? על ידי שאתם תביאו מחצית השקל כל שנה.

אני אקח את השקלים שלכם ואשים אותם כנגד המן. ממילא זה יוצא יותר ממה שהמן הביא. למה זה היה פרסי קמצן?

לא הביא כמו שצריך.

פרסי גוי, כן?

קמצן. ממילא השקלים שלכם יכריעו את כף המאזניים, וככה המן וכל אשר לו ילך לאבדון. וככה היה באמת.

השקלים שעם ישראל שם

היו כבדים יותר, הקדים לשקליו של המן. ממילא הקדוש ברוך הוא הסיר מעל עם ישראל את הגזירה.

כמו שאמרנו, אנחנו מפטירים במלכים יוד,

במלכים, סליחה, בית פרק יא.

אלף, ההפטרה נקראת ויכרות יהוא ידע, מדבר על העניין.

אחינו בני אשכנז נוהגים להפטיר

את ההפטרה במלכים ב', פרק יב',

בן שבע שנים יואש במולכו.

כן.

אז כמו שאמרנו, שיעור מחצית השקל,

9.6 גרם כסף טהור, מעגלים את זה ל-10.

גרם כסף טהור זה שלושה דרהם,

זה השיעור, את זה אנחנו נותנים.

למה לצדקה? אמרנו,

את זה הוא צריך לתת.

כל אדם צריך לתת את זה.

מרגילים אפילו את הקטנים מגיל חינוך,

גם לתת בעבורם.

אז אצלהם,

רבי שמחה, אפשר להקל לתת מספיק חצי שקל.

אבל הגדולים, לפחות אדם ייתן בשיעור, לפחות לו ולאשתו ולילדים הגדולים,

בשיעור הראוי להם, אלו שהגיעו למצווה.

את הכסף הזה של מחצית השקל אי אפשר להביא ממעשרות.

אתה אומר, יש לי מעשרות, כל חודש אני מפריש,

מזה אני את המחצית השקל. לא, לא, לא, לא.

אתה יכול להוסיף מהמעשרות שלך על המחצית השקל ולתת. לאן נותנים את זה? למוסדות של תורה ומקומות טובים, שאתה יודע שהם מקומות טובים. לא סתם מקומות, תורם לפלוני, תורם למנימי, זה...

מה זה שם? יפה מאוד.

יכול לתת תמידי חמים, עניים, כן? לתת להם את הדבר הזה, אין שום בעיה. יפה מאוד.

כתוב, העשיר לא ירבה ועדה לא ימעיט ממחצית השקל. אז אתה צריך להבדיל.

אם אתה מבין, לדוגמה, סכום של מעשרות על המחצית השקל,

צריך להגיד, זה כסף של מחצית השקל.

אבל אנחנו לא אומרים של מחצית השקל, אלא זכר למחצית השקל.

כי אם זה מחצית השקל, זה נהפך להיות הקדש.

והקדש, אתה לא יכול להשתמש בו.

זה רק לגבוה.

הקדוש ברוך הוא. לכן זכר, אומרים זכר למחצית השקל,

את זה אנחנו נותנים,

ועל זה אתה אומר, הנה, זה גם תוספת, בעזרת השם, שיהיה לך לפורים, לפה, לשם, וזה.

תוכל לתת, יפה מאוד.

אווווווווווו. עכשיו, את זה צריך לתת כמה שיותר מהר. עד מתי נותנים את זה? עד קודם לקריאת פרשת זכור, עד שבת שלפני פורים,

נותנים את המחצית השקל.

יש אנשים בערב קריאת המגילה נותנים. מה אתה מפספס?

שמעת, עכשיו מכריזים על השקלים, מיד מוצא שבת תיתן.

אז יש כזו אמרה כזו שכסף שמוצאים במוצא שבת זה לא טוב, אין בו ברכה.

הוא מבזבז, אז כל השבוע הוא מבזבז. אין לזה שום מקור, אין שום דבר. שקר וכזב,

כל מיני המצאות שאין להם שום בסיס, שום כלום.

אפשר לתת כסף במוצאי שבת. לקניון אתה הולך לקנות,

לכל מיני מקומות של תינופת העולה. מוציא כסף, אז למה בזה אתה לא מוציא כסף?

אין בעיה.

ויותר מזה, אדם שמאחר את נדריו,

הנדרים הללו שהוא עושה כביכול לטובה, נהפכים לו למקטרגים עליו.

לכן כמה שיותר מהר תרמת, מיד תיתן את זה, תפתור את הבעיה.

יפה מאוד.

הרשש הביא את העניין הזה שמחצית השקל צריך לתת אותה דווקא בליל פורים.

מתי? קודם לתפילת מנחה של ליל פורים.

לכן מי שנהג לתת את זה כפי המקובלים, כפי הרשש,

נותן את זה בליל פורים.

יפה מאוד.

ברוך אדוני לעולם, אמן ואמן. רבי יחנן המקשה אומר, הצבש ומשפחות דקות ישראל, לפי כך בעיין מתוך המצוות שנאמר,

אדוני חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויעד.