סמא דחיי - חלק ד | הרב אמנון יצחק

נציבי יום: לעילוי נשמת עינב בת ניצה מנוחתה עדן. אלעזר שלמה מבני ברק - רוצה להודות לנו על שברכנו אותו פעמים רבות וגם נושע בזכותנו, ומבקש לומר: 'תודה!' על כל פועלנו ושניתן לו הזכות להיות שותף בעשיה ובזכויות הגדולות, והקב"ה ימלא משאלותינו לטובה ולברכה, בוודאי ש'נציב יום' זה מעט מן המעט על מה שאנו חייבים לכבודו והלוואי ונוכל להחזיר באמת על כל הטובות - אמן.

לעילוי נשמת הסבא והסבתא: אברהם בן יצחק ואסתר ודבורה בת שמעון וחווה מנוחתם עדן אמן.

'סמא דחיי' - חלק ד'.

דברי סיכום לקטע הזה שלמדנו בשלושת הפרקים הקודמים: עלינו להודות להשי"ת בכל הלב שזכינו לספרי ה'חפץ חיים' בדורנו שמדריכים אותנו ומעוררים אותנו כסדר להחזיק מעמד בכל הניסיונות החזקים בעניני 'שמירת הלשון', שעוונם גרם לחורבן הבית, להרבה צרות רח"ל מהעבר ועד עתה, הנה יצר הרע הצליח בעוונות הרבים באופן פלא להביא קרירות לכל הענין הנשגב הזה: 'שזה קשה מאד, וספר 'חפץ חיים' - הוא ספר קשה מאד!...' וכל מיני טענות שאין בהם ממש! והם של יצר הרע להחליש את הלימוד בספרים הקדושים של מרן ה'חפץ חיים' זכותו תגן עלינו אמן בענין שמירת הלשון.

מי שזכה שיצר הרע לא מפתה אותו בפיתוים אלה ומבין: גודל נחיצות לימוד הענינים הללו, נראה פשוט; שהוא צריך להתעורר ולהשתדל בכל כוחו גם לעורר את סביביו בלימוד ענינים אלו, ומי שיש בידו לדרוש ברבים בענין זה, נראה שיש לו חיוב גדול לעורר את העם ולהסביר להם כמה נחוץ זה לחיי היום יום, וגם לקיום התורה והמצוות ולזכור: ש: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי יח כא) פשוטו כמשמעו.

יש לדרוש ברבים: שמי שיש בידו של אחד מהשומעים לעורר את סביבותיו, יש לו חיוב לעורר. כלל הדבר הוא; הלא אנו רואים כמה סובלים אחינו בית ישראל! כמה לבבות שבורים יש בישראל, כמה אנחנו צריכים גאולה שלימה מכל 'מדינת כל אויביה' והעולם כולו עם ה'סדר העולמי החדש', - אַה רשעים ארורים! וצריכים מאד מהר גאולה שלימה ולתקן את המצב הרוחני בכלל ישראל, והן את המצב הגשמי וכל אחד יכול לתקן במשהו לפי מצבו וערכו בעניני שמירת הלשון. לכן צריך להשתדל לעשות גדרים וסייגים בענין זה, והדבר הראשון: זה צריכים לקבל; 'ללמוד בספרי ה'חפץ חיים', ולא להניח ליצר הרע לדחות ולפתות בדרכים שונות. אם נעשה כן יש מקום לצפות לגאולת עולמים מהרה והימים יתהפכו לששון ולשמחה בביאת בן דוד משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.

המחבר אומר: 'שבא לו הארה למצוא היכן רמוז הענין של חובה ללמוד בספרי ה'חפץ חיים' מן התורה? כתוב בפסוק: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם: וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם" (ויקרא כו ג-ד) וכו', ידועה קושיית המפרשים: מה הפרוש אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ? 

ידוע, רש"י אומר: 'אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ, שאלה הוא שואל: יכול זה קיום המצוות? אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ הכוונה לקיים את המצוות? אבל כשאומר הפסוק בהמשך: וְאֶת מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ, אז כבר כתוב שצריך לשמור את המצוות אז זה לא הפרוש אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ לקיים את המצוות, אז מה זה בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ? אַה, איך אני מקיים בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ? - 'שתהיו עמלים בתורה' מה זה תֵּלֵכוּ? כל הזמן תֵּלֵכוּ, תֵּלֵכוּ, תֵּלֵכוּ, תֵּלֵכוּ, תֵּלֵכוּ, לא להפסיק! להיות עמל בתורה, זה עד כאן רש"י. 

עכשיו המחבר רוצה להגיד איפה יש רמז: נראה לפרש קודם, ידוע שבעוונות הרבים יצר הרע רובץ עם כל כוחותיו ממש של בני ישראל ובפרט התלמידי חכמים שלא ילמדו בספר הקדוש 'חפץ חיים' ו'שמירת הלשון' ובכל מה שנוגע לשמירת הלשון, ויצר הרע מסכים שהם ילמדו ויעיינו ויתייגעו בלימוד ה'משנה ברורה' של ה'חפץ חיים', ויקבלו את פסקיו כאחד מגדולי הפוסקים האחרונים! אבל ללמוד בספר ה'חפץ חיים'? לא יתן להם ללמוד. שהקרירות הזה אין לו שום הסבר על פי הטבע, אתה כל כך מחזיק מה'חפץ חיים' כפוסק הלכה והולך על פיו ומתיגע בלימוד ספריו, ה'משנה ברורה' ועוד, ואילו בספר החשוב היקר מכל! ה'חפץ חיים' ו'שמירת הלשון' לא נותן להם. 

על זה מזהיר הפסוק: אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ מרמז על התורה שבאה לאדם בעמל רב! כמו שאמר רש"י: 'שתהיו עמלים בתורה' שזה לימוד בספרי ה'חפץ חיים' רמז, למה? תֵּלֵכוּ, אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ אולי, אולי, הוא אומר: אולי זה מרמז על הפסוק: "לְכוּ בָנִים שִׁמְעוּ לִי יִרְאַת יְהוָה אֲלַמֶּדְכֶם: מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב: נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע" (תהלים לד יב-יד) זה מתחיל ב: "לְכוּ בָנִים שִׁמְעוּ לִי יִרְאַת יְהוָה אֲלַמֶּדְכֶם: מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים" אז אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ, מה זה תֵּלֵכוּ? "לְכוּ בָנִים שִׁמְעוּ לִי יִרְאַת יְהוָה אֲלַמֶּדְכֶם: מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים" - אִם בְּחֻקֹּתַי שזה העמל בתורה, תֵּלֵכוּ, דהיינו; לְכוּ בָנִים שִׁמְעוּ לִי - וְאֶת מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ, רש"י אומר: שהוא עמל בתורה על מנת לשמור ולקיים! שזה ענייננו ללמוד ענין 'שמירת הלשון' ולקיים, אז וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם, אז תזכו לכל הטובה סלה! 

ממילא, אם יש איזה אדם שרוצה: 'חיים!' ממש חיים ברוחניות ובגשמיות, צריך לתפוס בשתי ידים בספרי ה'חפץ חיים' ולחיות איתם כל ימי חייו ועל ידי זה ודאי שיזכה לכל טוב סלה. 

ויש להוסיף לבאר את הענין של ה: "תֵּלֵכוּ" הדרך היחידה להתעלות בעבודת השי"ת הוא דווקא ע"י 'שמירת הלשון' כי אם לא - כל מצוותיו הוא יאבד אצל חבריו! אמרנו, שאם אתה מדבר לשון הרע על מישהו, אתה מפסיד את כל זכויותך אצלו!! אז בשביל מה אתה מתיגע?! אתה בודאי לא היית רוצה לתת לאותו אחד שאתה מדבר עליו לשון הרע ואתה רוצה להגיד עליו גנאי, ואתה חושב אותו למה שאתה חושב, וודאי שלא התכוונת להעביר לו את כל הזכויות?! – לא! הרי אתה כל כך שונא אותו שאתה מדבר עליו ובסוף אתה נותן את כל הזכויות שלך אליו, עבדת עשרות שנים - ונתת בחיני חינם... אז כדאי, לשים לב על הדברים, לקחת ברצינות ואני מקווה שמאתמול מישהו כבר התחיל, אם לא - אז היום! דיי חאלאס' 'שבועות' כבר עכשיו, לפני מתן תורה וכל התורה זה בלשון, ו: מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן.

כן, וביקשו ממני לשיר עכשיו שיר חדש-ישן: 'אֲנָא עַבְדָּא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא...' (בריך שמיה).

מה זה עבד של ה'? מי שהוא שומע בקולו ועושה רצונו, הוא האדון אדון האדונים ואנחנו עבדים: "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא כה נה) בשביל מה הוציא אותנו? בשביל שנהיה עבדים שלו ולא של פרעה! מעבדות של פרעה מה קיבלנו? קישואים, חצילים ואבטיחים... מהקב"ה מה מקבלים? עולם הבא! וגם עולם הזה, וכל טוב סלה, אז לא כדאי? תחשבו על זה.

'רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: 'רָצָה הקב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מב, כא): "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר":